יש לך כישורים ספרותיים ניכרים, כדאי שתשתמשי בהם לכתיבה יוצרת ובעיקר עם חוש ההומור הנהדר שלך:-)

תודה רבה על המתכונים היצירתיים והפרקטיים ועל התמונות היפות,
מאמא ובתה.
:-)

עוד דרך לסחוט לימון ולחסוך את הגרעינים - פשוט מחזיקים את החצי שסוחטים הפוך! המיץ יוצא ללמטה והגרעינים יוצאים ללמעלה, וכל שנשאר הוא ללקט אותם משם. חוסך יד אחת רטובה…

במתכון של אמא שלי פשוט שוטפים את הבורגול (במסננת), ואז משרים אותו חצי שעה בתוך קערה עם מי ברז. עובד מצויין, וגם חוסך חשמל, גזי חממה ומקרב את השלום העולמי.

סחתיין על הבלוג המעולה.

שיטה נוספת לחיתוך פטרוזיליה:
לוקחים כרבע מהצרור ומגלגלים אותו סביב עצמו (יוצרים מעין גלילת פטרוזיליה) בצורה מהודקת ככל האפשר. חשוב שהצרור יהיה יבש ממים. את הגלילה קוצצים בצורה שתיארת - הטכניקה הזאת תקצר את זמן הקיצוץ להפליא.

יופי של אתר, מקסים, קריא ומלא בטיפים.

מאיה, אפשר לוותר על החלק של ‘דיג’ החרצנים של הלימון מתוך הסלט אם משתמשים בשיטה הגאונית של השף העירום - סוחטים את הלימון ביד אחת מעל כף היד השנייה, המשמשת כמסננת, ודרכה אל הקערה (מרווחים מעט את האצבעות, כך שהמיץ יוכל לזלוג ביניהן אך החרצנים יתפסו).
אחרי שמתרגלים לשיטה הזאת, נדמה כאילו בדיוק בשביל זה יש לנו שתי כפות ידיים. עד כדי כך.

טאבולה “איטלקית עאלק” מאד טעימה:
הכל כנ”ל, רק בזיליקום במקום נענע, פרוסת לימון קצוצה כמו שמציע יונתן שיקגו, ועגבניות שרי.
תודה על המתכונים הטעימים!

הקטע הזה של לסחוט את הלימון ישירות ואז לדוג את הגרעינים במזלג - חשבתי שרק לאמא שלי יש את השריטה הזאת.

ותמיד, אבל תמיד, הייתי נותנת ביס באיזה חרצן סורר שהתגנב לשם, רק כדי להיתקע לי בשיניים.

הצלקת שמאורעות קשים אלו הותירו בי שבכל דירה שעברתי הדבר הראשון שאני קונה למטבח הוא מסחטת לימון ידנית עם מסננת.

מאיה עונה: אני סוחטת מעל מצע מרוכז של פטרוזיליה ירוקה (לפני שאני מערבבת), וככה הגרעינים בולטים לי ולא הולכים לאיבוד. 

מה הכוונה בצרור? איך שזה מגיע מהירקן?

מאיה עונה: צרור זה חופן גדול ועבה - בדיוק כמו אצל הירקן. בסופר זה נמכר בשקית פלסטיק סגורה (בכמות קטנה יותר, בד”כ). אצל הירקן זה אמור לעלות בערך שקל וחצי.

זה חיים כהן, הוא מת על עגבניות.
סלחתי לו על הטעויות, אם כי גם אני התבאסתי מהן.
הוא מלך הבישול מבחינתי.
ואנסקי היא מלכת המלכות.

אני עדיין נהנית נורא מהתמונות…
זאת אומרת, עברתי על המתכונים (כולם, כולם!) אבל למען האמת, הייתי מהופנטת מהקרם שנראה כמו פטיסייר במבט ראשון, של הפחזניות, ומהענייניישן על ה’על אש’.
הצילומים נמצאים, לטעמי, באותו דרג צילומי אוכל טופ טופ, כמו הצילומים של מיקי קרצמן, בספר “מבשלים” של חיים כהן ואלי לנדאו.
אה, והשוטטות בבלוג הזה הזכירה לי פרק מתמשך מאוד וכיפי, ומעורר מיצי קיבה, של התוכנית בישול של נייג’לה לוסון. וזה, זה מחמאה מחמאתית!
בקיצור, כיף נורא והכל, אבל אין לי פטרוזיליה במקרר וזה קצת עצוב.

מאיה עונה: שקל וחצי והיא שלך :) הצילומים של כהן ולנדאו באמת יפהפיים, והספר ממש קורץ ממבט ראשון (יש שם המון הסברים וטכניקות לבישול איטלקי ובישול סתם). אבל התאכזבתי לגלות המון טעויות במתכונים - במיוחד באלה של האפייה, וחבל. עוד משהו מעצבן הוא שבכל פרק יש איזה ירק ברוטב עגבניות. וזה ממצה את עצמו אחרי הפעם העשירית.