חזרתי מיפן והיה היס-טרי!! וטעים. מאוד. הפוסט יגיע בקרוב (ואחריו יגיע מתישהו גם פוסט על סיציליה. הרבה חובות צברתי כלפיכם!!) אבל בינתיים הנה מעדן טעים שלא יכולתי לשמור בבטן והכנתי המון המון פעמים מאז שחזרתי. צילמתי אותו אצל גל, שייעץ ועזר לחדד טעמים. מדובר בסלט קטן וממש פשוט, יותר כמו הצעת הגשה למעשה, ולוקח בערך 3 דקות מהרגע שמתחילים להכין אותו ועד שהביס הראשון נכנס לפה. המלפפונים נקצצים גס, ונעטפים חלקית ברוטב חלקלק על בסיס חמאת בוטנים, מיסו, וטיפונת דבש ולימון. המהדרין יוסיפו מלמעלה גשם של ג'ינג'ר קצוץ דק (שאפילו אין צורך לקלף!), והשילוב של כל הנ"ל יוצר סימפוניה של טעמים ומיאו מיאו בפה. טעים, מרענן, ואפילו די בריא – הסלט הזה נראה צנוע למדי, אבל טעמו גדול באלפי שנות אור מסכום חלקיו. הכמות: 2 מנות (או אחת נדיבה)

גל (הסמכות האולטימטיבית מבחינתי ליפן) שלח אותי לדים-סאמיה נחבאת בהראג'וקו, שכונת הצעירים התוססת שבאיזור שיבויה בטוקיו. מימין הצטופפו דוכני קרפים ורודים עם מוסיקה של אוטו-גלידה, ומשמאל חנויות צעצועים של 6 קומות (חכו, חכו לפוסט). ואיפשהו שם באמצע יצאה לה הצידה סמטה פצפונת שהובילה למדרחוב צדדי וכמעט נטוש, ובו המסעדה הזו, שמולה ניצבה גם מסעדה תאילנדית מסקרנת. בלי לפזול יותר מידי ימינה ושמאלה, שעטנו פנימה ותפסנו את שני המקומות הפנויים על הבר.

התפריט קטן. המחירים נעים בין 6 ל-9 שקלים לכל מנה (החישוב שעשינו למחירים ביפן הוא לחלק ב-30, כלומר להעיף 0 אחד ולחלק בשלוש). אנחנו מתחרעים ומזמינים את הכל.

יש שני סוגים של גיוזות (שכל אחד אפשר להזמין מאודה או מטוגן). מרק עוף עם אורז. ערימה של נבטים סיניים עם תבשיל בולונזי טעים. אה, וחמוצים.

והסלט הזה. הויבידיבםבם

לא מתאפקת ומזמינה עוד סיבוב מההזייה הבלתי מוסברת הזו. איך הצליחו ליצור כזה מעדן מערימה של מלפפונים. מנסה להבין מה זה הטעם חזק והמוכר הזה שהוא בכלל לא מיסו. אה! חמאת בוטנים. הוי, הם גאונים.

אז אחרי כמה ניסיונות שחזור, שכללו, בין היתר, בגלגולים שונים, גם מירין (עזבו, אין לכם בבית) וסאקה (עזבו, אין לכם בבית), הגעתי לגרסה הסופית הבאה, שהיא נגישה למדי, ומאוד מאוד דומה למקור.

הכוכב ברוטב הזה (חוץ מחמאת הבוטנים, אבל ככה זה היה במקור! לא מאוד יפני, נכון? אבל טעים!) הוא המיסו. ומה זה?

זוהי משחה שעשויה מפולי סויה תסוסים. יש לה טעם מרוכז של אומאמי (שזה הטעם המלוח הממכר הזה של ה"עוד", שיש גם למרק עוף ממש מרוכז, או פרמזן). אתם כנראה מכירים את הטעם שלו ממרק המיסו שמגישים בסושיות. הממרח עצמו שימושי להמון המון דברים. לדוגמה, נסו לערבוב כמות שווה שלו עם דבש ולמרוח על פילה סלמון לפני שהוא נכנס לתנור. יאם. וגל אפילו הכין עם מיסו קינוח!! טירמיסו. אני אישית זללתי חצי תבנית וזה שווה כל ביס.

יש כמה סוגי מיסו. שלא כולם עשויים, אגב, רק מפולי סויה. הנה, תראו כמו סוגים של מיסו טרי (!!!) אפשר למצוא בסופר ביפן:

כל דגן שאפשר לשפוך עליו נוזל כלשהו ולתת לו להרקיב יכול להפוך למיסו… אחחח נפלאות הפרמנטציה! זה מה שהופך את המיסו לכל כך בריא, אגב. זה מאכל פרוביוטי (כמו יוגורט) שמכיל חיידקים שמועילים למערכת העיכול. אם אתם רוצים להעמיק את הקריאה בנושא אני ממליצה על הספר the good gut (בגרסת אודיו מפנקת, לשמוע בזמן שאתם שוטפים כלים או תקועים בפקק) – שאמנם קצת חופר אבל מסביר לעומק על קסם הבקטריות שתקועות לנו במעיים, ומשפיעות על הפיזיולוגיה של הגוף שלנו בצורה הרבה יותר דומיננטית ממה שנדמה לנו. בעקבותיו הכפלתי את תצרוכת הסיבים שלי (והמיסו).

משחות המיסו שאפשר להשיג בארץ נקראות לפי הצבע שלהן (שמשקף גם עד כמה הטעם שלהם חזק ומרוכז): והפופולריות שבהן הוא מיסו בהיר ("לבן"), ומיסו אדום.

רק שתבינו איזה הבדלים יש בין רמות של מוצרים, הנה תמונה של שתי משחות מיסו "בהיר".

משמאל אחד פושטי תוצרת סין שאפשר למצוא בכל סופר, ומימין אחד שווה ויקר, תוצרת יפן, שאפשר למצוא רק בחנויות טבע (בניצת הדובדבן הוא יותר זול מעדן טבע מרקט). הוא באמת יחסית לבן (יותר צהוב, אבל ניחא), והטעם שלו הרבה יותר עדין. המיסו ה"לבן" של מזרח ומערב תקין לחלוטין ושמיש לגמרי – הטעם שלו הרבה יותר חזק ותוקפני וצריך לשים קצת פחות ממנו. ממש אין צורך לקנות את המיסו היקר, אלא אם כן אתם מתכננים לדחוף אותו לקינוחים (מה שאני בהחלט מתכוונת לעשות בזמן הקרוב. מממממ, פודינג שוקולד מיסו………).

יש לי בעיה של סוגריים, נכון? אני מודעת לזה, וזה בטיפול (ותודה לתמר, העורכת הקודמת שלי, שהביאה זאת לידיעתי).

אם מתחשק לכם להשקיע, אפשר לקנות (קצת יותר יקר) מלפפוני בייבי חמודים קטנטנים שנמכרים בקופסאות קלקר. הם פחות מימיים ויותר קראנצ'יים מהמלפפונים הרגילים. אבל אם אין ברירה, גם המלפפונים הרגילים יעבדו כאן בלי בעייה. נסו לקנות כאלה שהם כמה שיותר קטנים וצרים, זה אומר שיהיו בהם פחות גרעינים והם יהיו פחות מימיים.

אנחנו השתמשנו אצל גל בחמאת בוטנים טבעית ללא תוספים (שהיא גם יותר זולה, במיוחד כשיש עליה מבצעים בחנויות טבע), אבל בבית הכנתי עם חמאת בוטנים תעשייתית טראשית (פחות בריאה, אבל הו-כה טעימה!!!) מסוג סקיפי, שעובדת פה בלי בעייה. אולי אפילו יותר טוב.

אז קדימה לעבודה!

את המלפפונים לא סתם חותכים. חס וחלילה, גרייט סקוט!

יש סיפור שלם סביב החיתוך האלכסוני המיוחד הזה (כפי שמסביר בועז צאירי בסדנאות שלו), שמחזק את הפריכות של המלפפון, וכך גם עשו במסעדה במקור. אז אני רק מעתיקה.

אין צורך לקלף

ועכשיו לרוטב המהיר ביקום

מערבבים בקערית (אפשר להכין ישירות בצלחת ההגשה, כל עוד יש לה שוליים גבוהים) את חמאת הבוטנים יחד עם המיסו.

אם יש לכם מיסו בהיר ממש (כלומר, בצבע צהבהב), תצטרכו 2 כפיות.

בכל מקרה אחר, כפית אחת תספיק.

מערבבים פנימה את הדבש (או הסוכר או המייפל).

ואז מדללים עם טיפה מים עד שהרוטב מגיע לסמיכות של יוגורט ביו.

מתחילים עם 2 כפות מים,

ובהדרגה מוסיפים עוד שתי כפות פנימה.

זו תערובת קצת עקשנית לערבוב (ככה זה עם ממרחי אגוזים/גרעינים. גם טחינה זה ככה!),

אבל קצת סבלנות והיא תתמסר ותתאחד.

סה"כ משתמשים בבערך רבע כוס מים (שזה בול 4 כפות, שמוסיפים בהדרגה, טיפין טיפין, כאמור) עד שזה בסמיכות הנכונה.

אני מצאתי ששפריץ של לימון משדרג את העסק בטירוף, אבל לא ממש חובה (אני כבר לא זוכרת אם המקור היה חמצמץ או לא. אין ברירה, איאלץ לחזור לוודא)

עורמים את המלפפונים הקצוצים על הרוטב.

או, אם אתם משקיענים כמוני ומוכנים ללכלך אקסטרה כלים (איך התקלקלתי), מעבירים את הרוטב לצלחת הגשה בתנועות מריחה עם עוואנטה.

כמו באבו חסן.
החוכמה היא שיהיה יחס נכון בין מלפפונים לרוטב, כך שהם לא יטבעו בו, אלא שכל חתיכה תקבל ליטוף עדין.

ועכשיו לגולת הכותרת – קצת עקצוץ של ג'ינג'ר טרי.
לא צריך לטרוח עם קילוף כי אנחנו קוצצים אותו ממש ממש דק. הקליפה לא מורגשת בעליל.

פורסים מאמצע הג'ינג'ר שתי פרוסות דקות.
מניחים אותן אחת על השנייה בשתי קומות

פורסים עם סכין ממש חדה לרצועות דקות

ואז מסובבים את הרצועות ב-90 מעלות ושוב פורסים לרצועות כך שתתקבלנה קוביות דקיקות.

אם לא יצא דקיק כל כך אפשר לעבור עם סכין כמה פעמים (כמו שקוצצים פטרוזיליה), אבל בגלל שהרוטב דומיננטי יחסית, גם אם הג'ינג'ר קצוץ גס הוא לא מאוד מורגש, אז אל תחששו.

זורים את הג'ינג'ר על המלפפונים, וזוללים!

כן, אני מודעת לזה שבמקור הרוטב היה מלמעלה. אבל זה כל כך יותר מוצלח כשזה מרוח למטה.

רוצו להכין. זה טוב.

אוף טופיק – בצק קרפיון: מכירת כלי וינטג' ובגדים!
כדי לפנות מקום בארונות לכל הכלים שסחבתי מחו"ל לאחרונה אני חייבת להיפרד מכמה כלים אהובים שסיימו את תפקידם אצלי (יש גם כמה שמלות וינטג'), ולכן, יחד עם חברותיי עדי וקשת, החלטנו לעשות מכירה בתל אביב ביום שישי הקרוב (זה עוד יומיים!). במכירה אפשר יהיה למצוא המון המון כלי מטבח במחירים מצחיקים (בין 5-10 ש"ח לפריט: צלחות, קערות, תבניות, כוסות, וכו'), קצת ספרי בישול, והרבה חוברות ישנות של מרת'ה סטיוארט (כל חוברת בשקל! בעל הבית השתגע!). וכמובן גם בגדים בשלל מידות, תיקים ואביזרים. בואו להגיד שלום, ללגום וודקה תפוזים ולנשנש בראוניז ועוגיות שוקולד צ'יפס (שמועות אומרות שאולי יהיה קצת פודינג שוקולד מיסו, אם תגיעו מספיק מוקדם). המכירה היא, כאמור, ביום שישי הקרוב, ה-23 באוקטובר, במרכז תל אביב, בין 11 בבוקר ל-5 אחה"צ. וכל הפרטים באירוע הפייסבוק הזה. אז נתראה??

• פורסם ביום רביעי, 21 באוקטובר 2015
• » רסס תגובות
• » הוספת טראקבק