זהו, סוף סוף אפשר לספר!

אני מוציאה חוברת מתכונים בהוצאה עצמית. על החוברת הזו עבדתי נונסטופ בארבעת החודשים האחרונים. אני עשיתי בה את הכל: כתבתי את המתכונים, ערכתי אותם, צילמתי אותם, עיצבתי אותם, עימדתי אותם, קראתי אותם שוב ושוב כדי לוודא שאין טעויות, ולבסוף, הדפסתי אותם בחוברת יפהפייה, על נייר נטול עץ משובח. 32 עמודי צבע שנוטפים רק "נום נום נום" מכל אינצ' וכל סנטימטר. בחוברת יש 17 מתכונים חדשים, שלא הופיעו בבלוג, או בשום מקום אחר באינטרנט – וכולם עומדים בסטנדרט ה"בצק-אלימי" אליו אתם רגילים: כתובים בגובה העיניים, ומפורטים ככל שנדרש כדי שגם אנשים בלי ניסיון יוכלו להכין אותם בהצלחה. גם התמונות באותו הסטנדרט.

את החוברת ניתן להזמין כבר עכשיו מהחנות שהקמתי (אותה חנות כמו בפרוייקט הטייקאווי מלפני כמה חודשים, זוכרים?). ההזמנה פתוחה גם לקוראים מחוץ לישראל דרך החנות שהקמתי באתר bigcartel (התשלום שם מתבצע דרך פייפאל).

אם אתם שואלים אותי, זו מתנה מושלמת לחג.

לפרטים נוספים, הצצה לתוך החוברת ולהזמנות

ספרו לחברים. ושיהיה חג שמח, ובתאבון!

מאיה

14:50 – עדכון לגבי שליחה לתא דואר
מי שרוצה להזמין לתא דואר – אין בעייה – וודאו שהעיר נכונה, מלאו רחוב רנדומלי בעיר שלכו ורשמו את תיבת הדואר בשדה "הערות לכתובת". ההערה תקפוץ לי ואני אשלח לתיבת הדואר שציינתם.

איך הגעתי לראיין את מרת'ה סטיוארט, אתם שואלים. אז ככה: בגלל שמשרד התיירות הביא אותה לארץ (תותחים!), הם שלטו פחות או יותר על הלו"ז הצפוף שלה, שכלל חמישה ימים בלבד. ולכן פונו בו מעט מאוד "חורים" שהוקדשו לראיונות לתקשורת. אחד מהם היה לטלויזיה (כפי שראיתם בכתבה של דנה וייס באולפן שישי), ובאחד מהם זכו "זמנים מודרניים" – המוסף שבו אני כותבת את מדור האוכל שלי. קרינה העורכת, שיודעת על היחס האובססיבי שלי לכל מה שקשור למרת'ה, שלחה לי מייל ושאלה אותי אם אני רוצה להצטרף לצח כהן בראיון. אחרי שנרגעתי מסבב היבבות, קריאות השמחה וריקודי הזומבה הסוערים ברחבי הבית, כתבתי לה שברור. מכאן לשם, בסוף קרה שהפכתי לשותפה בכתיבת השאלות ובראיון עצמו. את נוכחותי בראיון אישרו אנשי התקשורת של מרת'ה רק אחרי שקיבלו את קורות החיים שלי באנגלית.

הראיון התקיים ביום שני שעבר בלאונג' העסקים של הדיוויד אינטרקונטיננטל. והנה הוא מובא, לבקשת הקהל, בגרסתו הגולמית, הבלתי-ערוכה, והארוכה יותר מזו שפורסמה (אך בכל זאת מתוקצרת קלות, כי יש גבול לכמה אפשר לקרוא). הוספתי הערות וביאורים מידי פעם בסוגריים. תהנו!

———————————–

את הבעת שאט הנפש, שהתפשטה על פניה של מרת'ה, כשהכניסה לפיה כפית עם ממרח שוקולד השחר, קשה לתאר במילים. "אני לא מאמינה שבאמת אוכלים את זה", היא השתוממה. "זה מלא שמן. ממה זה עשוי בכלל?". ניסינו להסביר לה שזה מה שכל אם עבריה מורחת על פרוסת לחם עבור ילדה. "זה כמו נוטלה", ייפינו את המציאות קמעא. אבל על סטיוארט אי אפשר לעבוד. "זה ממש לא כמו נוטלה", פסקה. "אני לא אוהבת את הטעם של זה". היא הרחיקה מעצמה בגועל את הפנכה, שבה הונח הממרח, ואמרה: "מוטב להכין פאדג' שוקולד ביתי. אם כבר אני אוכלת שוקולד, מוטב שהוא יהיה האיכותי ביותר שיש".

כמה דקות קודם לכן, פסענו לטרקלין העסקים שבקומה ה-24 של הדיוויד אינטרקונטיננטל, בו כוהנת הלייף סטייל הגדולה התאכסנה בעת ביקורה בתל אביב, כשבידינו מנחה לתיירת: ארבעה מאכלים מקומיים. חוץ מהממרח המיתולוגי, היו בקופסה גם במבה של אסם, גבינת קוטג' של תנובה ושקדי מרק צהובים. כעת נתלו בהם כל התקוות הפטריוטיות של הנוכחים בחדר.

את גבינת הקוטג' זיהתה סטיוארט מארוחת הבוקר במלון. קופסת הקוטג' שרדה את תלאות הדרך באוטובוס של 'דן', אבל כבר לא הייתה בטמפרטורת המקרר כשהגיעה ללשונה למודת הניסיון של סטיוארט. "לא אכפת לי, כל עוד זה לא החמיץ", גילתה רוחב לב. "אבל זה אורגני?".

אין דבר כזה, קוטג' אורגני.

"אני אוהבת גבינת איכרים (farmer’s cheese – גבינה רכה ויבשושית, סוג של מיקס בין "טוב-טעם" לריקוטה -מאיה). יש להשיג אותה בישראל?".

לא.

"מוזר, כי מוכרים את זה בכל המעדניות היהודיות בניו יורק. היא מצוינת. טוב, אם לתת ציון לקוטג' שלכם, אז מתוך מאה אני נותנת לו 60. אני מציעה לכם להכין גבינת איכרים מקוטג'. רק צריך לנקז אותה מנוזלים, באמצעות בד חיתול, במשך הלילה. שימו את זה על פרוסת הלחם שהילד לוקח לבית הספר במקום הממרח שוקולד המזעזע הזה".

או אז הגיע תורה של הבמבה. סטיוארט סירבה בכל תוקף לטעום. "בחיים לא הייתי מגישה את זה לאף אחד", חרצה. "לא תמצאו דבר כזה בבית שלי. נכדתי לעולם לא תכניס דבר כזה לפיה. אני הייתי אוכלת את זה רק אם הברירה האחרת הייתה לגווע ברעב. אני חושבת שמעולם לא קניתי צ'יטוס".

סטיוארט התבוננה בהשתאות בשקית שקדי המרק. "וזה? מה עושים עם זה?", תהתה.

שמים במרק עוף.

"זה צף או שוקע?".

לא חשוב, קבלי פטור. אז מתי, נניח, בפעם האחרונה אכלת במקדונלדס?

"זה היה לפני הרבה-הרבה זמן. אני לא אוכלת מזון מהיר. אם בא לי לאכול נקניקיה, אלך ל'שייק שאק'. הם מכינים את הלחמניות שלהם בעצמם. אפילו כריכי לובסטר אני מעדיפה להכין בעצמי מאשר לאכול בחוץ".

למראה כל טוב הארץ הנישא אל אדוניתה בידי שני העיתונאים, ניסתה המאפרת הצמודה של סטיוארט, דייזי שוורצברג, להציל מעסיקתה. "אכלנו כבר יותר מדיי בביקורנו בארצכם", הכריזה, "אנחנו אוכלות נון-סטופ. אתם יודעים איך זה: כשמתחילים לאכול – לא מפסיקים". "באמת השמנתי כאן", העידה סטיוארט. "עלינו עשרה פאונד", התערב אחיינה של סטיוארט, כריסטופר הרברט (30), עלם חמודות שנישא לא מזמן לבחיר לבו, טים, בחוות הסוסים של הדודה העשירה. החתונה המתוקתקת והמפונפנת סוקרה בדיווחים נוטפי דבש הן במגזין החתונות והן באתר האינטרנט. שתי הנשים נעצו בהרברט מבטים מזרי אימה, עד שתיקן את עצמו: "כלומר, ביחד. עשרה פאונד ביחד".

מרתה, כריס עובד איתך הרבה?

"לא, רק מתלווה אליי. הוא בכלל זמר אופרה. הוא רוצה לכתוב אופרה בערבית. אין עדיין יצירות אופראיות בשפה הזאת. הוא גם מדבר עברית לא רע בכלל. הוא ובעלו, טים, נפגשו בעיירת הסקי אספן. טים, הוא מנצח האופרה היחיד ממוצא אינדיאני בעולם. הוא גם פסנתרן יוצא מן הכלל".

סטיוארט:  "טוב, רגע, אני חייבת להראות לכם תמונה של הנכדה שלי, ג'וד".

היא שולפת את הבלאקברי, מפשפשת בו עד שהיא מגיעה לתמונה של תינוקת ורדרדה, בת חצי שנה. ג'וד נולדה לאלקסיס (45), בתה היחידה של סטיוארט.

"יש לי מרגל קטן, שמצלם עבורי את ג'וד כשאני בחו"ל, ומשגר אליי את התמונות".

מי הוא?

"קוין שארקי (עורך מדור עיצוב הבית של המגזין של מרת'ה, ומי שדירתו שלו מהווה בפני עצמה מושא לכתבות רבות במגזין. במיוחד השיפוץ הגדול שביצע בה – מאיה). הוא גר קומה מתחת לבת שלי והוא כאילו נועד, בטבעיות, להיות הבייביסיטר שלה. עבור ג'וד, הוא דוד קוין. כמו שאתם רואים בתמונה שלה, היא לבושה ללכת לריוויירה".

הצרפתית?

"לא. זה סתם ביטוי שהמצאתי לפארק המקסים שהקימו בין רחוב 59 לפארק באטרי, בגלל שהוא על גדת ההדסון".

את מהסבתות האלה, שדוחפות אוכל?

"היא רק תחילה לאכול מזון מוצק. מה שהיא אוכלת מגיע הישר מהערוגות שלי".

סטיוארט (70) מתגוררת בחווה, המשתרעת על פני 620 דונם ליד העיירה בדפורד, הממוקמת כשעה נסיעה ממנהטן. היא מגדלת שם ירקות ופירות אורגניים מכל זן הידוע לאדם, וגם תרנגולות, סוסים, חמורים וציפורי נוי. יש לה שלושה כלבים. שניים מהם, שארקי ופרנצ'סקה, מתחזקים בלוג משותף, בו הם מספרים על מעלליהם היומיומיים. באחד הפוסטים האחרונים, עדכנו צמד הבולדוגים הצרפתיים: "אנחנו תמיד אוהבים לעזור. הכי אנחנו אוהבים ללמד את הקוראים שלנו דברים חדשים. לפני הוריקן איירין, עזרנו לקצור את הבצלים והשומים מהערוגה בגינה". סטיוארט גילתה לנו, שהכלבים לא באמת כותבים את הדיווחים. יש צוות ייעודי שגר בחווה, מתחקה אחריהם ומתעד כל פיפס. את הבלוג שלה, לעומת זאת, מרתה מתעקשת שהיא כותבת בעצמה. "אחותי לורה עוזרת לי לכתוב את חלק מהבלוגים לפעמים. אנחנו כותבות בול אותו דבר". (מרת'ה קוראת לכל פוסט שלה "בלוג", וזה משגע לי את השכל. כמעט תיקנתי אותה, אבל החלטתי להיות מנומסת –מאיה)

סטיוארט נדדה בארץ הקודש, כשהיא מצוידת בבלאקברי שלה. כל כמה שעות, צילמה דבר מה וצייצה אותו בטוויטר שלה, לרווחת מיליוני מעריציה, שעוקבים אחרי כל תנועה. בעת ביקורה במקום הנמוך ביותר בעולם, דיווחה: "קפצתי לטבילה בים המלח. מקווה שלא עלו עליי בקטריות חובבות מלח. נורא נעים. העור שלי כה רגוע". בין ביקורים בשכיות חמדה, היא נועדה עם ראש הממשלה ורעייתו. העילה למפגש הייתה התגייסותה של סטיוארט למען ים המלח, שנוטל חלק בתחרות לבחירת שבעת פלאי עולם הטבע. מתוך 400 אתרים עולמיים כמו איי גלפגוס והגרנד קניון לגמר הגיעו 28. ההצבעה, באמצעות סמסים, תימשך עד ה-11 בנובמבר.

בעת ביקורה במעונו של ראש הממשלה, הדגימה סטיוארט למצלמות כיצד היא מצביעה עבור ים המלח, כדי לסחוף אחריה את צאן מרעיתה לבחור כמוה. "הייתה לנו פגישה נהדרת", משחזרת סטיוארט. "דיברנו על האתגרים, שישראל מתמודדת איתם. למשל, איך אפשר לעודד תיירים להגיע לכאן. אמרתי לו שישראל היא מדינה מאוד מעניינת ושיש אתרים היסטוריים בגליל, שמאוד אהבתי. אני אוהבת אתרים ארכיאולוגיים, ואלה שביקרתי בהם כאן שמורים היטב ונמצאים במקומות יפהפיים. עם זאת, אפשר להקל על הגישה לכמה מהמקומות האלה. האוכל כאן טעים מאוד. מי שמבקר כאן צריך לדעת שהוא יכול לאכול כאן ארוחות נפלאות. אבל צריך לדעת איפה".

המקום שהכי הרשים את סטיוארט הוא מסעדת מחניודה בירושלים. "ממש כייף שם!", היא מתלהבת. "האוכל מצוין, הטוב ביותר שנתקלתי בו כאן. הוא טרי, טעים, צבעוני ומודרני. לא הזמנו מנות ספציפיות מהתפריט. השף הגיש לנו ארוחת טעימות. והמוזיקה שהתנגנה ברקע הייתה עונג צרוף! אמרתי לו שהם צריכים למכור את הפס קול הזה".

מוזיקה מזרחית אותנטית שכזאת?

"לא, לא. זה נשמע כמו מוזיקה ישראלית. היא הייתה פנטסטית, למרות שהיא הושמעה בווליום קצת חזק. בדרך כלל, אינני חובבת מוזיקה רועמת, אבל המקום מתאים לזה. החלק המוזיקלי הטוב ביותר היה כשהשף תופף על הסירים והמחבתות, התלויים מהתקרה, בעזרת כפות".

מה היית מגישה לבני הזוג נתניהו, לו היו קופצים לארוחה באחוזתך?

"יש לי ירקות שורש נהדרים. אז הייתי מגישה להם ארוחה על טהרת הגידולים שצומחים בגינה שלי. אני משתדלת לאכול אך ורק תוצרת עצמית. אני אפילו מגדלת תרנגולות ואוכלת רק את הביצים שלהן. למעשה, יש לי כל כך הרבה עודפי ביצים, שאני מביאה לעבודה קערה עצומה מלאה בביצים ושולחת לכל 600 העובדים שלי אימייל כדי שיבואו לקחת ביצים לקחת הביתה".

זה מספיק לכולם?

"כל אחד יכול לקחת רק ארבע. הביצים שלי כל כך משובחות, משום שהתרנגולות ניזונות רק משאריות של ירקות אורגניים. כשמכסחים את הדשא, כל העשבים הקצוצים מוגשים כאוכל לתרנגולות. גם העשבים השוטים, שמנוקשים מהגינה, הופכים לאוכל של דיירי הלול. סופת ההוריקן איירין, שפקדה אותנו, הפכה את רוב הגידולים שלי לפסולת. מערוגת התירס הגדולה שלי נותרו רק ארבעה קלחים ראויים למאכל אדם. אז התרנגולות קיבלו את כל התירס שהושחת. יש לנו שלושה מטבחים במשרדי החברה, שבהם בודקים את המתכונים שאנחנו מפתחים. כל הזבל האורגני מהמטבחים האלה נשלח ללולים. חסר לעובדים שיזרקו את השאריות הללו! הם מניחים את הכל בגיגיות ענקיות, שאני לוקחת איתי הביתה כל ערב. התרנגולות חוגגות על זה. בזכות זה, הביצים כל כך טובות. אני לא מסוגלת לאכול ביצים שאינן מהחווה שלי. אפשר להרגיש את ההבדל לא רק בטעם אלא גם במראה. בישראל, אכלתי ביצה רק פעם אחת וגם אז זאת הייתה חביתת חלבון".

וירקות?

"כמו לביצים, גם לירקות שגדלים אצלי בחווה, יש טעם שונה משל אלה התעשייתיים. הם פשוט מתפוצצים מטעם".

אצלנו קוראים לזה 'בלאדי'.

"הם אמנם קטנים, אך טעמם עז. לבני הזוג נתניהו, הייתי מגישה טארט אגסים בקרם שקדים. האגסים שלי ממש טובים השנה".

האם לדעתך אנשים שמשגיחים על כשרות מפסידים משהו מהחוויה הקולינרית?

"אני לא מומחית בדיני כשרות, אבל כשהייתה לי חברת קייטרינג נדרשתי להקים מטבח שלם ונפרד כדי לבשל בו אוכל כשר לחתונות. לא מצאתי הבדל גדול, חוץ מבבשר. היה צריך להמליח את הבשר. נכון שאי אפשר היה להכין קינוחים חלביים, אבל אני לא רואה בזה בעיה. אפשר להכין סורבה נפלא". כל האימפריה המשגשגת של מרת'ה החלה, למעשה, בהקמת חברת קייטרינג קטנה במטבח הביתי שלה בשנות ה-70 המאוחרות. הספר הראשון שלה, Entertaining, ראה אור בשנת 81', וכלל מתכונים וטיפים רבים לאירוח רב משתתפים. ולאחר מכן, קיבלה תכנית בישול בטלויזיה.

איזה עוד דברים למדת בתקופת הקייטרינג שלך?

"משהו חשוב שלמדתי, זה שכדאי להכין את כל המרכיבים מראש, אבל לבשל את המנה רק ברגע האחרון. אם מבשלים את הירקות יום קודם, זה לא יכול לצאת טעים. זה מה שמבדיל בין קייטרינג גרוע לקייטרינג טוב".

מעניין אותנו לשמוע איך היית משדרגת משהו ישראלי. כמו פלאפל למשל.
"הייתי מגישה את כדורי הפלאפל כמתאבן, נעוץ על מקל. זה יילך נפלא עם צזיקי".

חשבנו שתמליצי לטבול אותו בטחינה.

"טחינה זה אמנם טוב, אבל זה דחוס וכבד. אני לא מתה על זה. אני מעדיפה יוגורט עם נענע קצוצה או מלפפון מגורר".

הרשי לנו לאתגר אותך: איך היית מכינה כריך לא משעמם עם חומוס?
"הייתי מורחת אותו על לחם שבע הדגנים ועורמת עליו ירקות מהגינה שלי פרוסים דק-דק: מלפפון ועגבנייה. הייתי זורה על הכול מלח בנדיבות. סנדוויצ'ים תפלים זה נורא. הייתי שמה גם פלפל. וחסה פריכה".

תוכנית הטלוויזיה הנוכחית של סטיוארט, הקרויה The Martha Show, משודרת ב-11:00 בבוקר מדי יום כבר חמש שנים. התוכנית פונה לקהל בורגני: נשים בעלות השכלה אקדמית, בין הגילאים 25 ל-54, שזמנן בידיהן. בתוכניתה, היא משלבת בישול, עבודות יד והמלצות מתחומי תחזוקת הבית והגינון. כדי לשלהב את הקהל, סטיוארט מקיימת תחרויות משונות כמו "האמא היהודייה שמכינה את הגפילטע פיש הטוב ביותר". הזוכה המאושרת, אגב, היתה אמו של רוברט מורטון, המפיק האגדי של התוכנית של דיוויד לטרמן . "הקציצה שלה הייתה הכי אוורירית, טעימה ויפה", מצדיקה סטיוארט. "היא הייתה מתוקה, אבל במידה. אני מוצאת שלפעמים עושים את הגפילטע מתוק מדיי, וזה לא לרוחי. אני חייבת לציין לזכותה של הזוכה, שהיא אפילו טחנה את הדג בעצמה. היא לא קנתה דג טחון!! החזרת שהיא הכינה הייתה מצוינת. אני חולה על חזרת תוצרת בית".

איזה מאכל יהודי כדאי, לדעתך, להכחיד?

"בטח שלא דג מעושן. כמובן שגם לא בייגל. אני אוהבת את טעמה של החלבה, אבל אני לא אוהבת את השומן שהיא מכילה".

אבל מדובר בשומן לא רווי.

"אני הייתי במפעל חלבה. אתם לא הייתם ממשיכים לאכול חלבה אחרי שהייתם רואים מה הולך שם. אבל טעמתי את החלבה בשוק מחנה יהודה. היו שם בלוקים עצומים, שנראו כל כך מזמינים".

מה את חושבת על אמהות, שלא מכינות בעצמן את עוגות יום ההולדת של ילדיהן?

"רחמיי על הילדים הללו. זה לא כזה קשה להכין עוגה וזה מה שאנחנו מנסים להראות בספרים ובתוכניות שלי. זה אפילו כיף. ואם את יכולה להכין את העוגה בעזרת הילדים זה עוד יותר טוב. ילדים אוהבים להביא דברים לבית הספר. בימינו, יש מגבלות. בבתי ספר רבים כבר לא מרשים להביא עוגות, מחשש לתגובות אלרגיות. זה ממש עצוב. כשאני הייתי ילדה, היינו מביאים עוגות לבית הספר כל הזמן. זה היה חלק מהחיים. אף אחד לא היה רגיש לגלוטן או לאגוזים. כיום, בניו יורק לכל ילד שני יש אלרגיה למשהו".

מה לעולם לא ייכנס למטבח שלך?

"זנים בסכנת הכחדה. אני בחיים לא אוכל כריש. לפחות לא ביודעין. אני גם לא אוכל מוח. אני לא מאמינה בלאכול מוח של חיות. כשהייתי במרוקו, הבחנתי בתור ארוך משתרך מחוץ למסעדה בשוק. עמדתי בתור ומה קיבלתי? ערימה מבהילה של חלקי פנים. אני שונאת חלקי פנים. זה נוראי. מאז שראיתי את הסרט food inc. (סרט תיעודי שחשף את סודותיה האפלים של תעשיית המזון האמריקאית -מאיה), אני אוכלת רק בשר אורגני. אני מתנגדת לגידול תעשייתי של בעלי חיים. זה ממש מטריד אותי".

את מצטיירת כעקרת בית למופת. האם אפילו לך קורים מדי פעם אסונות במטבח?

"הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו, זה שאני שמה משהו על האש ויוצאת ללטף את הסוסים שלי. דעתי מוסחת ואני שוכחת שיש לי משהו על הגז. ואז אני צריכה לחזור ולהכין אותו מחדש. כדי לפתור את הבעיה הזאת עיצבתי שעון עצר, כחלק מליין המוצרים שלנו ב-Macy’s, ואת השעון אפשר לתלות על דש הבגד עם קליפס. לפעמים, אני תולה שניים ואפילו שלושה בבת אחת. זה לא שאני שכחנית, אני תמיד מנסה לעשות עוד דברים במקביל".

זה לא סוד שיש לך המון עזרה במטבח שלך. האם יש דברים שאת מכינה במו ידייך?

"בטח, כל הזמן! אני לא אוהבת לבשל עם עוד אנשים. זה מעצבן אותי. אבל כשאני מארחת קבוצה גדולה, אני משתמשת בשירותיו של השף פייר". פייר שיינדלין שימש כעוזרו של השף אלן דוקסה במסעדת לואי ה-15 במונטה קרלו. בתפקידו הנוכחי, שיינדלין הוא השף הפרטי של סטיוארט. היא מפעילה אותו בעיקר כשהיא מארחת באחוזתה במדינת מיין. האחוזה, סקיילנדס, משתרעת על פני 4500 דונם ומשמשת כבית הנופש של סטיוארט. לפני שסטיוארט הפכה לבעלי המקום, הוא היה שייך לבנו של הנרי פורד, נשיא חברת הרכב. שיינדלין עזר לסטיוארט לכתוב את ספרה החדש, Martha’s Entertaining, שעומד לצאת בסוף אוקטובר. "אתם הולכים למות עליו", היא מבטיחה לנו.

ברור.

"אבל כשאורחים מגיעים אליי, הם יושבים ליד הדלפק במטבח ואני מבשלת להם. כשאני מתארחת אצל חבריי, אני תמיד מביאה איתי ביצים. הם כבר בונים על זה. אני מביאה איתי גם צנצנת דבש, שמיוצרת בכוורת שבחווה שלי. לפעמים, אני יכולה להביא גם קונפיטורה תוצרת בית עשויה מפירות יער. יש לי המון פירות יער. אם יש לי משהו טוב, שצומח בגינה, אביא אותו. אני יכולה, לדוגמה, להביא סל מלא בארטישוקים או עגבניות".

ועכשיו שאלה קשה. כשמחפשים באתר שלך מתכון לעוגת שוקולד, נניח, מוצאים עשרות מתכונים שונים. איך אפשר לדעת מי המתכון הטוב מביניהם?

כל מתכון שמופיע באתר ויוצא מהמטבחים שלנו הוא מתכון באיכות עילאית, כמו כל המתכונים בספרים שלנו. יש לי וויכוח מתמיד עם העורכים שלי על זה שצריך להוסיף למתכונים דירוגים, כדי שאפשר יהיה להבדיל ביניהם. זה גם חשוב לגוגל. כולם מחפשים את זה. חשוב שנסביר על כל מתכון למה הוא טוב. וההקדמות האלה חסרות כרגע בכמה מהמתכונים".

קורה שבא לך להכין משהו ואת פשוט מחפשת מתכון בגוגל?
"לא, אני מחפשת רק באתר שלי. אלא אם כן יש משהו ממש מוזר שמעולם לא הכנו. המגזין שלנו קיים כבר 20 שנה, כך שכיסינו פחות או יותר את כל המתכונים שאפשר לכסות".

מה ה-COMFORT FOOD האולטימטיבי שלך?

"זה יישמע לכם מוזר, אבל אומלט טוב. עם עשבי תיבול. ואולי איזו גבינה מעניינת שיש לי במקרר. אני אוהבת לחמים ובגטים טובים, קלויים ומרוחים בריבה ביתית. אני אוהבת גם יוגורט. אני אוהבת אוכל פשוט, אוכל נקי. ככל שאני מתבגרת, יותר קשה לי לשמור על המשקל. אני צריכה לשים לב למה שאני אוכלת. העבודה שלי מציבה סכנה, כי באולפן כל הזמן יש אוכל. אני חייבת לטעום מהאוכל כל הזמן, ולא רק מהמנות שאני מדגימה. למשל, כשערכתי בתכנית תחרות קאפקייקס, הייתי צריכה לטעום מנות של 44 מתחרים, אחת אחרי השנייה".

איזה כלי מטבח בודד היית לוקחת עמך לאי בודד?

"אללי, רק אחד? סכין מצוין. אוי, נזכרתי בעוד מאכל שאני מתעבת: שמן פטריות כמהין. הוא מעובד בצורה מחרידה. ותמיד יש לו ריח מעופש. אני ממליצה לא להשתמש בזה. תכתבו את זה בעיתון שלכם".

יש מטלה, בתחום אחזקת הבית, שאת לא מניחה לאף אחד חוץ ממך לעשות?

"לנקות את אהילי המנורות העתיקים, שתלויים על קירות ביתי. אני חייבת לעשות את זה בעצמי. הם ממש עדינים ואסור להרוס אותם".

לסיום, מהו המאכל שבהכנתו את הכי מצטיינת?

"פאי מרנג לימון. אני אוהבת את המלית חמוצה, ואת ציפוי המרנג מתוק. אני אוהבת את הבצק בצבע חום כהה ופריך מאוד".

————————————————

הסלסלה שהכנתי למרת'ה

לראיון הזה הגעתי עם כובע ה-"עיתונאית" שלי, אותו לא יוצא לי לחבוש לעיתים קרובות. ולכן, כדי לא להיות סתם עוד אחת, רציתי להביא לה משהו מיוחד כדי להראות לה שאני באמת מעריצה שרופה, רק בצורה לא קריפית. בנוגע למה להביא, ההתלבטות הייתה קשה– מצד אחד, זה צריך היה להיות דברים ישראלים, אבל מושקעים ו-HOME MADE, מצד שני, כל היום היא אוכלת וטוחנת, כך שזה צריך להיות משהו קליל ולא כבד, שאפשר לקחת ממנו ביס בקלות, ולא משהו שתיאלץ לסחוב הביתה. בסופו של דבר החלטתי על שילוש מושלם: משהו חמוץ, משהו מלוח, ומשהו מתוק.

בתפקיד הצלע החמוצה: מקרונים רימון.

מקרון זה אמנם צרפתי, אבל רציתי להכין משהו מושקע ומיוחד, אז נתתי להם טוויסט מקומי: מלית קרם רימונים (רימון זה הכי ישראלי אסלי). מרת'ה כבר הספיקה לפרסם בטוויטר תמונה של מיץ רימונים מעולה ששתתה בעיר העתיקה בירושלים, וידוע לכל שהיא מתה על קינוחים חמוצים – אז היה מדובר בהצלחה מובטחת. ניסיתי להתחכם ולהכין מקרונים בצורת רימונים, אבל הם לא יצאו מספיק מושלמים, אז גנזתי אותם מהסלסלה ושמתי את המקרונים הרגילים למראה.

ומה עוד בסלסלה? בורקסים מבצק עלים ביתי שהכנתי בעצמי (המתכון המצויין לקוח מתוך ה-BAKING HANDBOOK הכתום שלה, והיא התלהבה מאוד לשמוע על כך, כמובן). ושערות חלווה קנויות שארזתי מחדש בשקית מרשרשת דקורטיבית. מרת'ה, כאמור, הייתה כבר מפוצצת, ולקחה רק ביס אחד מכל דבר. על הבורקס היא אמרה שהוא טעים ומאוד פריך, ועל המקרון היא התענגה בקולי קולות. MISSION ACCOMPLISHED.

והנה מה שלמרת'ה היה להגיד בבלוג שלה:

לסדרת הפוסטים המלאה שמרת'ה כתבה על הביקור בישראל (עם שפע של תמונות, כולל תמונות שלה מרוחה בבוץ בים המלח :)
- היום הראשון
- היום השני
- היום השלישי
- היום הרביעי
- היום החמישי (שם מופיעה התמונה שלי, מס' 63 במצגת התמונות)

אז כאמור, תודה לצח כהן, לקרינה שטוטלנד, לאנשי משרד התיירות (נטע, את שולטתתת!), וכמובן לגברת מרת'ה שזרמה איתנו כל כך.

עדכון: לבקשת הקהל – מתכון למקרון רימונים

את דוקטורט המקרונים שלי אני מניחה שכבר קראתם. אם לא, יאללה אודרופ!
לבלילה הוספתי כמות קטנה של צבע מאכל ורוד, מה שנתן לעוגיות עצמן צבע מהמם.

שימו לב לזילוף השונה. זה ממש לא חובה, אבל רציתי לעשות משהו יוצא דופן.

בעיני הם לא היו מספיק אחידים ומושלמים כדי להציג למרת'ה, אבל אני הייתי מאוד בלחץ בזמן ההכנה, ויכול להיות שאם תכינו את זה כמה ימים מראש, ברוגע ובשאנטי, היד שלכם תהיה יותר יציבה ויצא לכם יותר טוב.

בכל אופן, אני ממליצה להכין רק חצי מהמקרונים בצורת רימון, כדי שאם לא ילך, לפחות יהיו לכם כמה עגולים נורמליים.

לגבי המלית – היא מאוד דומה לקרם הלימון שמופיע בתחתית הפוסט המקורי – רק במקום מיץ לימון משתמשים במיץ רימונים (אפשר סחוט טרי, ואפשר קנוי), מצמצמים את הסוכר ל-3 כפות בלבד, ובסוף מוסיפים 2 כפות של רכז רימונים. הרכז לא חובה, הוא פשוט מוסיף בחזרה חלק מהטעם הרימוני שהולך לאיבוד במהלך הבישול. אפשר להכין רכז רימונים ביתי אם מצמצמים קצת מיץ וסוכר עד שהוא סירופי. הגרנדין של גל הוא גם חלופה נאה. שימו לב, חשוב מאוד שהקרם יהיה סמיך ולא נוזלי, אחרת המקרונים יהפכו לקוואטצ' במהרה, והמלית תיזל מהצדדים.

אני, כאמור, מרוב לחץ, התקמצנתי בקורנפלור ויצא לי מלית מאוד גבולית מבחינת סמיכות. למזלי הכל עבר והמקרונים לא התפרקו בדרך.

אוף-טופיק
קוראים יקרים! לרוב אני לא אוהבת להתנצל על תדירות הפוסטים הנמוכה בבלוג, אבל הפעם קורה משהו יוצא דופן. אני לקראת סיומו של פרוייקט גדול ומרגש, עליו אוכל לספר לכם בשאיפה עוד כמה ימים. בינתיים תחזיקו לי כמה אצבעות (גם בידיים וגם ברגליים, אם אפשר) שכל הביורוקרטיה תלך חלק ושכל הקצוות ייסגרו כמו שצריך. בשורות משמחות בקרוב!

לכבוד יום חגיגות ה"בלוג דיי" הבינלאומי, הגיע הזמן לשבור את דממת האלחוט עם כמה לינקים נחמדים. לצערי אין לי זמן לפרסם מתכון הפעם. אני מקווה שבקרוב אתפנה ואשוב במלוא המרץ. תתנחמו בעובדה שאני רעבה כל הזמן כי אין לי זמן להכין לעצמי אוכל!!! הלזניה פה היא פחות או יותר הדבר היחיד שהכנתי השבוע :(
אם בא לכם גם לזניה – יש לי מתכון כאן (אחד הראשונים שפרסמתי בבלוג!). שדרגתי אותו בין השכבות עם תרד מופשר של סנפרוסט ורוטב בשמל פשוט (הנה מדריך מפורט לבשמל, רק בכמויות שלי: 20 גר' חמאה, 2 כפות קמח, 2.5 כוסות חלב. הגבינה הצהובה לא חובה, בטח לא בכמויות הפסיכיות של גב' מרלבורו). אם אתם מכינים, שלחו לי פרוסה בדואר.

ספיישל לינקיאדת בלוג-דיי!
והפעם, במקום לתת לינקים לבלוגים שאנשים מכירים לרוב, החלטתי לחפור ב"גוגל-אנליטיקס" שלי ולמצוא פנינים נחבאות – בלוגים ישראליים קטנים, חלקם עלומי שם, שנתנו לי לינק בשלב זה או אחר וככה השתרבבו להם לרשימת ה-referring sites שמופיעה לי בסטטיסטיקות. דברים הזויים מצאתי שם. ואלה המגניבים / החמודים / המפתיעים / המיוחדים ביותר.  בקיצור, פנו לכם שעה או שתיים.

דברים שקרו באמת – עדי, חברה שלי, פתחה בלוג קומיקס גאוני (אני משוחדת, אבל עדיין).

יאיר לפיד קומיקס – אמנם הבלוג נסגר בדיוק (למה?!?), אבל זה אחד מהמבריקים בעיני. הוא בונה קומיקסים על בסיס סטטוסים אמיתיים (מילה במילה, מסתבר) שיאיר לפיד כותב בעמוד הפייסבוק שלו. אני מבטיחה קופסת עוגיות למי שיחשוף בפני את הגאון שעומד מאחורי העסק הזה.

בישול איטי – בלוג שכל המתכונים בו מסתמכים על סיר לבישול איטי. מה זה? כמו סיר אורז כזה שמתחבר לחשמל, זורקים לתוכו דברים, מדליקים על חום נמוך, וחוזרים אחרי 8 שעות לארוחה חמה ומהבילה.

מלח הארץ – מתכונים מגניבים עם צילומי סטפס. כדורי הפרג נראים שוס.

אייבי גורמה – בלוג וותיק! צילומים מקסימים ומתכונים מעוררי תאבון.

הדברים של גל – צילומים מגניבים ואוכל של בית.

מורקייק – בלוג מתוק שלא בוחל בפחמימות וסוכר לבן. גם אני לא בוחלת.

דבש ותפוזים – בלוג בישול ישראלי חמוד לאללה שכתוב בפינית (?!?). יש בו אופציית תרגום שמופיעה בצד ימין.

מבשל ואוכל – בלוג עם צילומים יפהפיים.

soul food – הבלוג של חיה, עם מתכונים מהממים וצילומים חביבים. את הממולאים הוורודים האלה בא לי להכין ע-כ-ש-י-ו.

bright thread –  לא קשור לבישול בהכרח, אבל זה בלוג עם תמונות של כל מיני דברים מגניבים. קשה להסביר, פשוט כנסו ותטבעו ביופי.

קייק איט איזי – בלוג אפייה מגניב עם מתכונים מקוריים במיוחד.

ג'וזי נוגסת – בלוג בישול ישראלי שכתוב ברוסית, עם תמונות מדהימות. נוגסת נוגסת, אבל לא עדכנה כבר חודשים! מה נסגר, ג'וזי?

רומי'ז קוקיז – מתכונים חמודים עם מלאן תמונות סטפס.

מיס פטל – בלוג חדש יחסית, אבל יש לו פוטנציאל! לדוגמה – ההפקה המטורפת שהרימה מיס פטל ליום ההולדת השלישי של הבן שלה, שלא הייתה מביישת סנטרפולד במגזין של מרת'ה סטיוארט.

אור נגהות – בלוג חמים ונעים, שעושה לי הרגשה חמימה ובלתי-מוסברת של בית. אהבתי מאוד את התמונות שלה, שקצת הזכירו לי את  אחד הבלוגים האהובים עלי.

לילות שימורים – הדר היא סטודנטית בבצלאל, וכותבת על אוכל של סטודנטים. לפעמים היא מכינה בבית, ולפעמים מאכילים אותה בחוץ. תמיד זה נראה טעים. וזה במיוחד, נניח.

———————-

בלוג דיי בפתיתים
למזלי, עם כל הרעב שלי, יש לי שכן נחמד, וקוראים לו גל. אז לפני כמה ימים הייתי אצלו ועזרתי לו להכין ולצלם מנה מעולה במסגרת פוסט הבלוג דיי שלו.
הכנו וצילמנו מסבחה של עדשים, ועליה שרימפס מוקפצים בצ'ילי וכמון עם עגבניות שרי צרובות (של עמית אהרונסון).

היה חלומי. גשו לגל לקרוא את הפוסט המלא, עם עוד תמונות, ועם הלינק למתכון.

קיץ שמח, ונתראה בקרוב.

קודם כל אני רוצה להודות לכל 1085 המשתתפים היקרים שנכנסו והזמינו. אם רק הייתי יכולה, הייתי מכינה אוכל ומגיעה להגיד שלום לכולכם!!!! אבל הזמן שלי מוגבל ויש לי רק 4 להבות על הכיריים.

הזוכה המאושרת היא ענת ריבא, מתל אביב. ענת, נתראה מחר בערב.
ענת תקבל משלוח חם ומהביל של קדירת חומוס וכרובית, נודלס ברוטב בוטנים, ולקינוח ריבועי שוקולד וולקנו. יאמי!

אני אהיה גלויה ואציין שענת היא למעשה הזוכה השנייה שהוגרלה, אחרי שהזוכה הראשון (עליו הכרזתי אתמול בפייסבוק) לא עמד באחד מתנאי התחרות ולצערי הרב נאלצתי לבטל את
זכייתו :(

למי שסקרן – הנה מצעד המנות הפופולריות ביותר שנקלטו במערכת ההזמנות:
1. קיש ארבעת הבצלים – עם 390 הזמנות.
2. עוף בקשיו ללא קשיו – עם 207 הזמנות.
3. ריבועי טוויקס – עם 202 הזמנות.
4. עוף ברימונים ויין – עם 195 הזמנות.
5. עוף ברוטב קוקוס ובוטנים – עם 194 הזמנות.

שוב תודה לכולם על כל ההזמנות, וכמובן על כל הפידבק המצויין. ואל תשכחו – אם אתם רעבים, כנסו לארכיון, הגרילו לכם מתכון טעים, קפצו לסופר, ותכינו לעצמכם ארוחת ערב, רבאק :)
נתראה במבצעים הבאים…

(לחצו כאן לפוסט ההכרזה על התחרות)

בצק אלים במבצע חסר תקדים, לזמן מוגבל בלבד!
רעבים? למה שלא תזמינו טייק אווי מבצק אלים?
ואם כבר מזמינים, אז למה שזה לא יהיה בחינם?!

לא, אני לא צוחקת עליכם, בשלושת הימים הקרובים, ייערך מבצע חד פעמי בבצק אלים: גשו אל המסעדה הווירטואלית שלי, והזמינו אוכל מהתפריט המוצע (המתכונים הכי אהובים עלי מהבלוג). בין כל ההזמנות שתתקבלנה מעכשיו ועד יום חמישי בלילה בחצות, תוגרל (בפיקוח סטטיסטיקאי הבית, בנוהל) הזמנה ברת-מזל אחת שאותה אני אישית אביא אליכם הביתה, או לכל מקום שתרצו, בחיני חינם. הזוכה יקבל הודעה טלפונית ממני, בו גם נתאם את מועד אספקת המשלוח ליום שני או שלישי בשבוע הבא.

החוקים:
1. איזורי החלוקה מוגבלים לניידות שלי. כרגע בטווח: תל אביב, יפו, רמת גן, גבעתיים, רמת השרון, הרצליה והרצליה פיתוח. אם אתם גרים מחוץ לטווח הנ"ל המערכת תתריע בסיום ההזמנה, ועמכם הסליחה.
2. המחירים של המנות הם כמובן פיקטיביים ואף אחד לא צריך לשלם שקל – לא הזוכה ולא המפסידים.
3. הפרס מוגבל לשלוש מנות פר הזמנה. אם ההזמנה הזוכה תכלול יותר משלוש מנות, אני שומרת לעצמי את הזכות לבחור אילו שלוש מתוכן בא לי להכין.
4. הפרס ינתן להזמנה אחת בלבד לצערי, כי יש לי רק שתי ידיים, ורק מטבח קטן ומצ'וקמק אחד.
5. אין משמעות לסדר ההזמנות שנכנסות למערכת. למי שמזמין ראשון יש בדיוק את אותו סיכוי כמו למי שיזמין אחרון. ההגרלה היא אקראית בין כל המזמינים.
6. הזמנה אחת פר בנאדם, בבקשה. זה ייאכף.
7. הזמנות ללא טלפון + כתובת תקינים תיפסלנה. הכתובת שתכניסו למערכת תשמש אותי כדי לדעת לאן להביא לכם את האוכל. חשוב מאוד שתוודאו שהכתובת שהקשתם נכונה, כנ"ל לגבי הטלפון (שישמש אותי להודיע לכם על הזכייה). הפרטים שתכניסו למערכת הם לעיני בלבד, ולא ישמשו אותי, או אף אחד אחר לשום דבר מלבד יצירת קשר עם המנצח. בכל מקרה, כל הפרטים שיוכנסו למערכת יימחקו עם סיום המבצע. זו לא פרסומת, זה לא ספאם, ולא תשמעו ממני לעולם, אלא אם כן תזכו :)

WHATS THE CATCH?
חברים טובים שלי פיתחו מערכת להזמנות באינטרנט ושאלו אותי אם אוכל לתת להם פידבק. תארתי לעצמי שהדרך הכי טובה לקבל פידבק היא לשאול הרבה הרבה אנשים. אז החלטתי לשאול אתכם, הקוראים בבלוג, מה דעתכם, וכדי לעודד אתכם לעשות את זה, להציע אוכל בתמורה. אוכל של בצק אלים, לא סתם! שיהיה ברור – אני לא מקבלת שום תמורה מכל הסיפור הזה, בעיני זה מבצע נחמד שמאפשר לי לעשות יותר סבבה ופחות בעסה. ותכל'ס, אני סקרנית לראות כמה הזמנות ייכנסו :)

אם בזמן ההזמנה נתקלתם בבעייה במערכת, או שמשהו לא עבד או לא היה תקין, נשמח מאוד אם תשאירו פה תגובה בפוסט, שמפרטת את העניין. יעזור לנו מאוד אם תציינו באיזה דפדפן השתמשתם ומאיזו גרסה (לדוגמה, אינטרנט אקספלורר 8). שימו לב שהמערכת עדיין בבטא, ולא תומכת כרגע בדפדפנים ישנים. אני אציין שוב שאין לי שום קשר לפיתוח או עיצוב המערכת. נשמח מאוד לפידבק בתגובות.

לחצו כאן כדי להזמין!
בהצלחה לכולם ובתאבון :)

עדכון – שלישי 14:10 - כל מי שמתלונן על העיצוב, נא לציין בבקשה דפדפן וגרסה! בנוסף, "איסוף עצמי" הוא לא כתובת תקנית. אם יש לכם בעיות בהזנת הכתובת ואתם בטווח המשלוח, אנא ציינו זאת בתגובות.

עדכון – ראשון 15:30 – התחרות נגמרה, והוכרז המנצח! לחצו כאן להכרזה ולסיכום התחרות.

קצת באיחור, העליתי את התמונות המגניבות שקיבלתי מכם לעמוד מיוחד בבלוג. תודה לכולם על ההיענות, שמחתי מאוד להציץ קצת הפעם למטבחים שלכם! נתראה בשנה הבאה :) כולם מוזמנים, בינתיים, להתרשם מהתוצאות.
פססט: למי שסקרן לגבי מה זה הדבר הטעים הזה בתמונה ליד המצלמה, שיפתח את המדור שלי במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" ביום רביעי הקרוב, לכתבה חגיגית במיוחד.

עדכון – 3.1.10-09:
חברים יקרים, את המתכון לאצבעות השוקולד קרמל אוכל לפרסם בבלוג רק עוד כמה חודשים. לצערי לא אוכל להפיץ אותו עד אז, בשל מגבלות זכויות יוצרים של ידיעות אחרונות. אבל אל דאגה, יהיו פה דברים טעימים אחרים בקרוב :)

ביום שישי הקרוב, ה-31.10, בשעה 14:00 אחה"צ, יאיר רווה (בעל הבלוג המצויין סינמסקופ ומבקר הקולנוע של "פנאי פלוס") מארגן הקרנה של הסרט "לעוף כל הדרך הביתה" בסינמטק הרצליה. ההקרנה היא המפגש השני בסדרת "מועדון הסינמסקופ" המתקיים אחת לחודש, וכולל הרצאה קצרה מקדימה של יאיר, והקרנת סרט נבחר.

האירוע, כאמור, יתקיים בסינמטק של הרצליה, ברח' סוקולוב 29 (במרכז המסחרי – איפה שהיה פעם קולנוע "סטאר" – לחצו למפת הגעה). ההקרנה היא חינם לכל מי שידפיס את התמונה הבאה ויגיע עמה לקופות.

אינני יכולה לתת ערובה לאיכות הסרט (עוד לא ראיתי!), אבל אני כן מזמינה את קוראיי חובבי הקולנוע להצטרף להקרנה, ולאחר מכן לבופה מאולתר של קוראי "בצק אלים". אני מביאה עוגיות. אתם מוזמנים להביא מטעמים משלכם (ואף להשוויץ ביצירות פרי הבלוג :)

תבואו, יהיה מגניב.

לא יכולנו לבחור זמן יותר טוב. החל מיום שני פקדו את הארץ ענני גשם גדולים ואפורים – ואין כמו גשם חזק, שלוליות וברקים ורעמים כדי לעורר את החשק למרק אצל כולנו. ולכל מי שאין לו סבתא צמודה שתבשל לו – מצורף ריכוז המתכונים הגדול של כל המרקים המוצלחים שהביאו אחינו ואחיותנו היקרים לפרוייקט בוחשים בקלחת. עברתי אישית על כולם, והם נראים נהדר! אפילו כבר הספקתי להכין אתמול וריאציה של אחד מהם, בתמונה למעלה (עם הרבה עגבניות טריות שריסקתי בבלנדר עם בזיליקום ופלפל חריף). וזה הזמן להעניק כמה ציונים לשבח:

שני הפוסטים שהכי הפציצו בעיני הם מרק השעועית של גדי, והמרק הכתום של הוטרינר המשוגע, שצ'יפרו את כולנו בסט תמונות מרהיב של תהליך בישול המרק. שיחקתם אותה :)

לא שיש משהו רע במרק של ירקות פשוטים, אבל יש משהו טוב במיוחד בלטעום מרק שעוד לא טעמתם בחיים. אני מדברת על מרק השקדים הקר של רפרם ועל מרק קפוצ'ינו דלעת של קתרינה. מישהו מרים את הכפפה ומדווח?

אז מה הם המרכיבים הכי פופולריים? לא מפתיע במיוחד, אבל הירקות הנפוצים ביותר ברשימת המרקים שלנו הם הבצל, השום, הגזר, והקישואים ותפוחי האדמה. מה שכן הצליח להפתיע אותי הוא ניצחונו של הקישוא את הבטטה הטרנדית. בגזרת התבלינים נרשם ניצחון סוחף לפטרוזיליה, ותיקו לארבעת הבאים בתור (סוכר, פפריקה, פלפל חריף, וג'ינג'ר). הנה הגרף המסכם (המספרים מייצגים את מס' האזכורים לכל מרכיב):

הנה רשימת המרקים שהשתתפו בפרוייקט. את כל הפוסטים שלוו בתמונות מקוריות של המרק (כל הכבוד למשקיענים!) סימנתי באמצעות אייקון של תמונה. בתאבון!

מרק בטטות וג'ינג'ר של אדוה בבלוג חיים דלי שומן
מרק בטטה חורפי של שוקי גלילי בבלוג שידורי ניסיון
מרק גמבולי של רחלי בבלוג פשוט מבשלת
מרק דלעת ותירס עם פירה פלפל אדום של סאם אדאמס בבלוג בלוגלובלי
מרק חצילים ולבנה של מעיין נדיר בבלוג יש דברים שרציתי לומר
מרק חרירה של אורית ואסף בבלוג הקואופרטיב
מרק ירקות אדמתי של פיינשמקר בבלוג היה טעים?
מרק ירקות עם גריסים (1) של nogly121 בבלוג חרוזים
מרק ירקות עם גריסים (2) של אחי דקר בבלוג של אח"י דקר
מרק כרישה ובצלים של חני של הים בבלוג האי של חני
מרק כתום (1) של simplicity בבלוג בפשטות
מרק כתום (2) של CrazyVet בבלוג כי וטרינר חייב להיות משוגע
מרק מתנפלים של נתאי בבלוג הרהורים של אבא
מרק עגבניות חם של efyska בבלוג משפחה ישראלית נחתה בהולנד
מרק עוף (1) של אתון עיוורת בבלוג שחרור שוטף
מרק עוף (2) של חלי גולדנברג בבלוג תקריב
מרק ענני אפונה של Sophie בבלוג Life is a mishmish
מרק צ'ורבה של חיה b בבלוג מצב אסימפטוטי
מרק קפוצ'ינו דלעת וערמונים של קתרינה בבלוג כתיבה תמה
מרק קרם עגבניות שרי קטיפתי בבלוג של יעל ישראל
מרק שועית, עגבניות ובשר מעושן של גדי שמשון בבלוג ערס פואטי
מרק שקדים קר של רפרם חדד בבלוג עוד מתלבט

מרק תפוחי אדמה של מאיה בבלוג בצק אלים
מרק אדום של מונא בבלוג תופינים

עוד הצטרפו לפרוייקט:
הנושא החם בישראבלוג
מרקים במטעמים

תודה רבה לכל המשתתפים! נתראה בפרוייקט הבא…

שמתם לב לאייקון הגדול הזה שצץ לו מימין? זה אומר שהגיע הזמן לשנס מותניים! בצק אלים בשיתוף פעולה עם "תופינים" מזמינים בלוגי אוכל להשתתף בפרוייקט כתיבה משותפת בנושא מרקי חורף! המטרה שלנו היא לאגד את כל המתכונים המנצחים שלכם למרק חורף חמים, מהביל, וטעים.

יש לכם בלוג אוכל? אתם מוזמנים לפרסם פוסט על מרק מעניין וחורפי ביום שלישי, 20 בנובמבר 2007, ולשלוח פינגבאק בפרסום הפוסט לבצק אלים או לתופינים. יום לאחר מכן נפרסם את רשימת כל הפוסטים המשתתפים בפרוייקט, עם קישורים לבלוגים המקוריים. יש לכם בלוג שלא בנושא אוכל? אל תתנו לזה לעצור אתכם – לכל אחד מאיתנו יש מתכון ממש טוב למרק (או שהוא מכיר מישהו עם מתכון ממש טוב). צילומים של המרק ותהליך ההכנה יתקבלו בברכה!

מצורף קעקוע חינם (התמונה פה מימין) – אתם מוזמנים להוריד אותו ולהדביק על המצח ולהפיץ את השמועה (הגיפ שקוף, כך שהוא יעבוד גם על צבע הרקע של הבלוג שלכם. להורדה הקליקו קליק ימני ובחרו בשמירת התמונה).

ולמה רק מרק? א. עכשיו חורף. ב. כי מרקים זה האוכל החם שהכי קל להכין. כל אחד יכול להכין מרק. ג. מרק הוא מאכל זול מטבעו. ד. הכי כיף לקחת תרמוס של מרק לארוחת צהריים לעבודה. ולידיעת הסקרנים – אני דווקא לא מכינה מרק עוף (זוהי הפקה בפני עצמה, שתגיע בקרוב) אבל המרק שלי כן קשור לעדשים כתומות וגם ללימון. אז איזה מרק אתם מכינים?! אם אתם אובדי עצות וצריכים רעיונות והשראה למרק משלכם? גשו לדלישס המרקים שלי. בהצלחה לכולם!

כן, איחרתי, תירו בי. הייתי עסוקה בכינרת. אבל הזדמנות פז שכזו להפיץ את הבשורה של בלוגי האוכל ברחבי הגלובוס אני לא אפספס. הסבר זריז ליישור קו: יום הבלוגים – המצאה ישראלית – חל כל שנה ב – 31 לאוגוסט (כי התאריך 31.08 נראה כמו המילה BLOG). ביום זה נוהגים בלוגרים בכל רחבי העולם להמליץ על בלוגים אחרים מוצלחים שהם קוראים, כדי שהקוראים הנאמנים שלהם יזכו גם להנות מהם. כבר המלצתי בהזדמנויות רבות ומגוונות על כמה – oldies but goldies, ופה אתמקד בעיקר בדברים שאתם כנראה לא מכירים. נקודות התורפה אצלי, כתמיד, הן שתיים: העיצוב והצילום. ואם הם לא מוצלחים במיוחד סביר להניח שלא אחזור, ואם לא אחזור אז גם לא אנסה אף אחד מהמתכונים.

הנבחרת המנצחת הקבועה שלי (למי שלא מכיר)
מאט נוגס. מאט ארמנדיז הוא ארט דירקטור מלוס אנג'לס שעבד כל כך הרבה עם וסביב האוכל, שהוא התמכר לצילום אוכל בעצמו. הצילומים שלו מקסימים, והוא גם אחלה בנאדם ואין עליו פוזה. פוסטים מוצלחים במיוחד: איך מצלמים אוכל, תיעוד מדוקדק של המקרר שלו (כולל אינפוגרפיקה מרשימה), פיצה על המנגל, וסופגניות צ'ורוס מקסיקניות.

שני בלוגים עם צילומים עותקי נשימה ממש הם קידאורה ונורדלג'וס. קייקו היפנית, שמתחזקת את נורדלג'וס הייתה שם קודם, וג'וסלין מקידאורה די העתיקה ממנה את הקונספט והעיצוב (שהשתנה מאז לעיצוב גנרי של בלוגספוט), אבל לי לא כל כך אכפת כי אני נהנית משניהם הנאה צרופה. בנורדלג'וס לא תצטרכו את עזרתי, פשוט פנו לכם כמה שעות טובות ודפדפו בארכיון התמונות שמופיע בצד שמאל של העמוד. פוסטים מוצלחים במיוחד בקידאורה: נפלאות התפוז, מרשמו ביתי (יאם), טיפים להכנת מאקרונס.

דלישס דייז הוא בלוג ותיק ומוצלח שמריצים ניקי ואוליבר ממינכן. הצילומים יפהפיים והמתכונים נראים מצויין. נראה גם שהם טכנופילים לא קטנים – הבלוג שלהם רץ על וורדפרס (עבר שידרוג ועיצוב מחדש לא מזמן) והממשק שלו (במיוחד בחיפוש ובארכיון) עשוי מאוד בטוב טעם. פוסטים מומלצים: רביולי חלמון, פסטה ורודה ביתית, בצק דפוף לקרואסון, טראפל קלואה (לחובבי השוקולד), עוגה אפויה בצנצנת (רעיון נפלא למתנה).

101 ספרי בישול הוא הבלוג של הצמחונית (וטבעונית גם?) מחברת ספרי הבישול היידי, שמתגאה בכך שיש לה באמת מאה וקצת ספרי בישול, וכל פעם שהיא רואה אחד חדש היא חייבת לקנות. הצילומים יפהפיים, אך המתכונים עשויים להיות "ירוקים" מידי לחלקנו.

סימפלי רספיז הוא הבלוג של אליס (מסקרמנטו – שם התגוררתי שנתיים מחיי) שם היא מפרסמת מתכונים נפלאים עם צילומים עוד יותר נפלאים. אחד הפוסטים הכי מגניבים שלה היה על הפרנץ' טוסט האפוי, שהכינו לה חבורה של ילדודס שהפכו למקצוענים בדבר.

5 הבחירות שלי ליום הבלוגים
פה נכנסים חמשת שחקני החיזוק הלא פחות מוצלחים, ושאותם פחות סביר שתכירו.

CookThink הם שני בנים ובת, ויש להם בלוג נפלא עם צילומים נהדרים גם של מנות, וגם חומרי גלם. יש שם גם המון הסברים על איך חותכים ואיך מבשלים כל מיני ירקות ופירות ודברים בסיסים. מומלץ מאוד.

נערת הקאנטרי אמנם ביאסה אותי עם מתכון גרוע במיוחד לשבלולי קינמון (תתרחקו ממנו), אבל הבלוג שלה מומלץ מאוד בגלל שהמתכונים שלה מתועדים שלב אחר שלב בצילומים מרהיבים. יש לה גם סגנון כתיבה מגניב. הבחורה, בניגוד לרושם שהיא יוצרת עם המתכונים נוטפי השומן שלה, היא די רזונת! במקור היא מלוס אנג'לס, אבל אז היא התחתנה עם איש המרלבורו ועברה לחווה בטקסס.

סמיטן קיטצ'ן הוא עוד בלוג מקסים עם צילומים יפהפיים ומתכונים יומיומיים שנראים טוב.

לה טארטין גורמאנד ("פרוסה נדיבה של לחם" בתרגום חופשי) הוא הבלוג של צלמת האוכל המוכשרת ביאה. הסגנון שלה לפעמים מצועצע מידי לטעמי, אבל הצילומים שלה מדהימים ובפליקר שלה יש כמה פנינים אמיתיות.

ואחרון חביב – טייסטספוטינג הוא אתר שמרכז תמונות מוצלחות של אוכל מהמון אתרים. כל יום יש משהו חדש ומפתה. לא בדיוק בלוג, אבל עדיין מומלץ מאוד.

זהו! מבינים למה אני מכורה עכשיו? בואו ספרו לי על הבלוגים האהובים שלכם.

אוף-טופיק
השבוע בסדנת צילום האוכל ב – ynet, עבדנו עם שפית צמודה (מורן, אשתו המקסימה של דניאל לילה) שהכינה לנו מבחר מטעמים משגעים (שאת כולם חיסלנו בסיום הסט. וזו סיבה בפני עצמה להצטרף לסדנה הזו). עוד על כך במאמר הלפני אחרון בסדרה שיפורסם השבוע. שבוע שעבר עבדנו עם סטייליסטית צמודה וצילמנו תמונת שער למגזין. תראו כמה שטח ריק יש בה (במקור! בלי פוטושופ!), כדי שיהיה מקום לשים את הלוגו של המגזין, ואת הכותרות של השער.

ואיך היה בכנרת, שאלתם? נפלא. מצאנו לנו חוף קטן סודי ושקט, הבאנו אוכל לגדוד, והתפננו לנו עם שיפודי אנטריקוט מעולים, כנפיים ברוטב צ'ילי וסומסום, ופרגיות במרינדה שהכין ניר עם שמן זית, לימון, חרדל והמון טימין. בבוקר התפנקנו בשקשוקה של שטח על גזייה. הכי כיף היה להיות הבחורה היחידה, שישבה והתפנקה (וצילמה) בזמן שכל הגברים בישלו והזיעו. והנה התחילה שנת הלימודים, כך שבשבוע הקרוב צפוי להיות שקט במיוחד בכינרת. מומלץ!