• 1.3 קילו (שוקלים אצל הירקן) של פירות קיץ עסיסיים
• קילו סוכר (עדיף קצת פחות)
• 3-4 צנצנות נקיות

• –

• –

• –

• מיץ מחצי לימון
• אופציה להסמכת הריבה: כמה ליבות של תפוח (האיזור עם החרצנים)
• אופציה: קינמון, אגוז מוסקט, ג’ינג’ר

• –

• –

הולכים לירקן ושוקלים אצלו בערך 1.3 קילו של שזיף אדום. השזיף האדום הוא לא באמת אדום, הוא לרוב סגול. בחרו דווקא את הקשים ולא את הרכים, כי יש בהם הרבה יותר טעם. כמובן שאפשר להכין ריבה מעוד סוגים של פירות, וזה יצא נפלא. הפירות שבטוח הולכים הם תפוח ירוק חמוץ, אפרסק, נקטרינה, שזיפים, ומשמשים (פירות אחרים לא ניסיתי). המשקל הדרוש לריבה מסתכם לבערך 8-9 תפוחים או 12-15 שזיפים או 9-10 נקטרינות. על כל קילו ושליש של פרי (נטו בלי גרעינים זה יוצא קצת פחות) שמים קצת פחות מקילו סוכר. מתכונים רבים שנתקלתי בהם דורשים יותר (יחס של אחד לאחד, בדרך כלל), אבל אני בכוונה מכינה עם פחות, כי עם היחס הזה הריבות יוצאות מתוקות להחריד. אבל אתם יכולים לשים את כל הקילו ולראות איך יצא.

לגבי הצנצנות, אם אתם לא אוספים צנצנות ריקות של קפה או חמוצים או גפילטע פיש, אפשר לקנות צנצנות ריקות ונקיות בסופר בסביבות ה-7 שקלים האחת. לא תמיד אפשר למצוא, ובמקרה הזה אפשר לקנות צנצנות עם משהו בפנים ופשוט לרוקן אותן, לקרצף היטב ולהוריד את המדבקות (גיל חובב ממליץ לקרצף מדבקות עקשניות עם קולה, טיפ מעולה!). אני מצאתי צנצנות קטנות עם ריבה ב-9 שקלים, שטפתי אותן, והן יצאו יפהפיות.

חתכו את הפרי שלכם לרבעים והפטרו מהגרעין. תפוח אפשר לחתוך לפלחים (לא לשכוח לקלף קודם), ועבור משמש אפשר פשוט להסתפק בלבצוע אותם לשניים. לחתוך שזיף (וגם נקטרינה) לרבעים זה מאוד פשוט: עוברים עם הסכין לאורך הפרי וחוצים אותו באמצע. תופסים אני שני החציים חזק ומסובבים אותם בכיוונים מנוגדים כדי להפריד ביניהם. חוזרים על הפעולה על החצי שנשאר עם הגרעין: מעבירים סכין במרכזו כדי לחצות אותו לשניים ומפרידים ביניהם בתנועה סיבובית. אם הגרעין עדיין נשאר דבוק לאחד מהרבעים אפשר להרחיק אותו עם סכין. מעבירים את כל הפרי לסיר, שופכים מעליו את הסוכר, וסוחטים פנימה מיץ לימון. אפשר להוסיף תבלינים מעניינים: קינמון ו/או אגוז מוסקט (הולכים טוב במיוחד עם תפוח) ואפילו קצת ג’ינג’ר מגורר.

מה שתמיד הדהים אותי זה איך תערובת פשוטה של פרי וסוכר הופכת אחרי זה לג’לי. הסוד לעניין הוא חומר שנקרא פקטין, שמופיע ברוב הפירות בצורה טבעית. בחלק יש יותר בחלק קצת פחות. תוך כדי בישול הפקטין עוזר בהסמכה של הריבה. פירות עשירים במיוחד בפקטין הם לימון וחרצניו, ותפוח וחרצניו. גם בסברס יש המון פקטין. אז אם אתם רוצים שהריבה שלכם תהיה סמיכה במיוחד, הוסיפו לה חצי תפוח (אפשר לדוג אותו החוצה בסוף הבישול. הוא מאוד טעים!) עם הליבה והחרצנים. אפשר גם לשים רק את הליבה של שניים שלושה תפוחים, כדי להיות בטוחים. פקטין ניתן להשגה גם באבקה, אבל לא באמת צריך את זה. אני אישית אוהבת ריבות שהן סמיכות, אבל לא ג’לי לגמרי (כמו האלה הפושטיות בסופר). ככה הן יותר ביתיות בעיני. וגם יוצא לכם דליל קצת, לא נורא. זה עדיין טעים!!

לוקחים שתי כפות גדולות ומערבבים את התערובת היטב בתוך הסיר עד שכל הפרי מצופה היטב עם סוכר. עושים את זה לפני תחילת הבישול כי זה קשה לערבוב, וככה נוודא ששום חלק לא יתחיל להתקרמל לנו לפני הזמן. אל תתפתו להוסיף לתערובת מים, כי זה מאוד ידלל לכם את המוצר הסופי. ברגע שנתחיל לבשל הסיר יתמלא בהרבה נוזלים, אל דאגה.

שמים טיימר לשעה ועשרים דקות בול. מתחילים את הבישול על אש גבוהה ומערבבים מידי פעם, עד שמצטבר נוזל שקוף יחסית. זהו השלב הראשון בבישול. כשהתערובת רותחת מנמיכים לאש נמוכה. אל תתרחקו יותר מידי, כי פה יש סכנת גלישה רצינית. הריבה מבעבעת בטירוף ובלי כל התראה מוקדמת היא פשוט מטפסת על דפנות הסיר ומתפזרת לכל עבר (אפקט הסאונד שמתלווה לזה הוא בדרך כלל: טצצצצצצצצ הולך וגובר - זה אמור להדליק נורה אדומה). אם זה קורה פשוט מנמיכים את הלהבה.

מערבבים מידי פעם, כדי שהתחתית לא תישרף. אבל באיזי, כי כל ערבוב גורם לפירות להתפרק ולהימעך. ואם אתם רוצים ריבה עם חתיכות זה לא טוב בשבילכם.

בזמן שהריבה מתבשלת, שמים בפריזר צלחת נקייה, שתקפא לה היטב ותשמש אותנו בעת הצורך. תכף תבינו למה.

עוד משהו לטפל בו בזמן שהריבה מתבשלת - עיקור הצנצנות. מה זה עיקור? חיטוי מחיידקים. גם אם קירצפתם את הצנצנות בטירוף עם סבון עדיין נשארים שם כל מיני אורגניזמים. וכשהריבה תופסת עובש אחרי ארבעה ימים זה די בעסה. ריבות שמאוכסנות בצנצנות מעוקרות היטב יכולות להחזיק כמה שנים (היה פעם בתכנית של גידי גוב איזה זקן חביב ששימר כל פרי וירק שאפשר לחשוב עליו, והיו לו צנצנות סגורות בנות 20 שנה!). בשביל הפרוצידורה הזו תצטרכו להצטייד במכשיר מיוחד לעיקור צנצנות. אפשר להשיג אותו בחנויות מתמחות, ויכול להיות שיש לכם כזה - הוא נקרא סיר בישול. ממלאים אותו במים רותחים מהקומקום. שמים אותו על אש גבוהה. מניחים את הצנצנות הנקיות בפנים בלי המכסה (את המכסה מניחים בפנים בנפרד). מבשלים במים הרותחים 10 דקות בדיוק. מוציאים החוצה בזהירות עם מזלג או כף עץ ארוכה (זהירות זה חם!), ומניחים בצד עד שהריבה מוכנה. הצנצנות עכשיו סטריליות ואסור לגעת בהם מבפנים עם הידיים - זה יחרבש לנו את כל העבודה הקשה.

אחרי שעה ועשרים בערך הריבה סמיכה וכהה. בודקים אם היא מוכנה: מוציאים לרגע את הצלחת הקפואה מהפריזר, מטפטפים עליה מעט ריבה, מחכים כמה שניות, ומעבירים אצבע. אם נשאר שביל באמצע הריבה מוכנה. אם השוליים חוזרים מהר כמו גלים של ים סוף, בשלו את הריבה עוד כמה דקות ובדקו שנית. בכל מקרה, אין לבשל את הריבה מעבר לשעה וחצי-שעה וארבעים, כי היא מצטמצמת מאוד והופכת לקרמל כהה ואז היא לא טעימה.

כשהריבה מוכנה מכבים את אש, מסירים את הקצף הלבן שהצטבר, ומיד מוזגים לצנצנות. חשוב למזוג אותה כשהיא עדיין רותחת לגמרי כדי לחזק את האפקט של העיקור. כשהיא מתקררת היא גם מסמיכה וקשה יותר למזוג אותה. אפשר למזוג עם מצקת, ואפשר להעביר לכוס מדידה עם פיה, כדי למזוג יותר בנוח. סוגרים את המכסים של הצנצנות חזק, והופכים אותן על הראש. משאירים ככה ומצננים לטמפ’ החדר. אחרי כשעתיים של קירור נוצר וואקום בתוך הצנצנות (שזה פלא בעיני, לא ברור לי איך זה קורה בכלל! נראה לי קשור לזה שהופכים אותם על הראש). הריבות אמורות להחזיק כמה חודשים טובים, תלוי בכמה טוב עיקרתם אותן. בכל מקרה, לאחר שפותחים את הריבה (ושומעים “שלאק!!”, כי הוואקום השתחרר), מומלץ לשמור במקרר, כדי למנוע עובש.

מגישים עם סקונס חמים מהתנור, או קרואסון, או סתם על פרוסת חלה.

פינת התכל’ס
חותכים את הפרי לרבעים (תפוח חותכים לפלחים, משמשים אפשר פשוט לקרוע לשניים) ומערבבים בסיר עם הסוכר ומיץ הלימון. אפשר להוסיף ליבות תפוח כדי לסייע להסמכת הריבה ולהסירן לקראת סוף הבישול. שמים טיימר לשעה ועשרים דקות. מביאים לרתיחה על אש גבוהה (זהירות, זה גולש!), ולאחר מכן מנמיכים לאש נמוכה ומערבבים מידי פעם. מעקרים את הצנצות הנקיות ע”י הרתחה בסיר עם מים רותחים (גם הפקק, בנפרד) לעשר דקות. מטפטפים מהריבה על צלחת קפואה מהמקפיא ובודקים אם היא מתקשה ומוכנה. כשהריבה מוכנה ועדיין חמה מאוד מוזגים אותה לצנצנות, סוגרים את הפקק, ומצננים כשהן הפוכות על הראש. לאחר פתיחת הפקק יש לשמור במקרר.

אוף טופיק
השבוע בספיישל “שקט מצלמים” ב - YNET: עומק שדה. התוכלו לספור כמה פעמים מופיע הביטוי במאמר? בין הפותרים נכונה יוגרל קרואסון. בשבוע הבא - איך מצלמים עם תאורה מלאכותית.

• 2 ליטר חלב 3% (מומלץ לקנות חלב משקיות, הכי קוסט-אפקטיבי)

• –

• –

• –

• –

• 500 מ”ל רוויון (קרטון קטן)

• –

• –

• –

• –

• –

מוזגים לסיר את החלב ואת הרוויון. מדליקים אש בינונית ומתחילים לערבב. כל התהליך לוקח בערך רבע שעה - רוב הזמן התערובת עסוקה בלהתחמם. לא צריך לערבב כל הזמן, רק מידי פעם - ולגרד את התחתית עם הכף כדי שמוצקי החלב לא ידבקו לתחתית ויישרפו. אני לא כל כך מבינה בכימיה שמאחורי הדבר, אבל זה בהחלט מהפנט. אחרי בערך 10 דקות של בישול, שהחלב כבר חם ומתחיל להעלות קצת אדים וגם קצף לבן מלמעלה (לא נוגעים בו), מתחילים להווצר פירורים לבנים קטנים.עם הזמן, יהיו יותר ויותר פירורים. באיזשהו שלב יתחיל להיות קצת קשה לערבב אפילו. הנוזל יהפוך להיות שקוף-עכור ודרכו תוכלו לראות עננים עבים וגדולים של פירורי גבינה. מידי פעם מושכים החוצה את כף העץ ובודקים את סמיכות העננים. בתום הבישול זה ייראה בערך כמו קוטג’ סמיך מאוד שדולל במים. זמן הבישול המדוייק לא ממש קריטי - אבל ככל שהבישול יהיה ארוך יותר כך תהיה הגבינה סמיכה ויבשה יותר (יהיו יותר פירורי גבינה ופחות מים שנסנן החוצה). אפשר לבשל את הגבינה פחות ואז תיווצר לכם גבינה קרמית יותר ופחות יבשה. בכל מקרה לא מבשלים את הגבינה יותר מ-20-25 דקות. אם התערובת סמיכה וקשה לערבוב - מכבים את האש.

מכינים בצד מסננת גדולה (אפשר של פסטה, אפשר גם לא). עליה מניחים בד דקיק כלשהו (אפשר בד חיתול, או מגבת מטבח דקיקה - אבל לא מגבת עבה של אמבטייה). את הבד מהדקים לדפנות המסננת. מוזגים פנימה (בכמה נגלות, כי זה כבד וחם) את תערובת העננים המבושלת. מניחים את המסננת בכיור למשך 10 דקות כדי שתגיר את שאר מי הגבינה. המים האלה הולכים לפח, אין מה לעשות איתם, בדקתי. מידי פעם אפשר לטלטל את המסננת כדי לעזור לניקוז.

אחרי שרוב המים ירדו, אוספים את כל שולי המגבת מהקצוות, מקפלים אותם פנימה מעל הגבינה ולוחצים מעט. לא קריטי (רוב המתכונים פשוט אומרים לנקז את התערובת ל-20 דקות וזה מוכן), אבל אני אוהבת את הגבינה שלי יבשה יחסית. אפשר גם להניח על זה משהו כבד (אבן גדולה, למשל). משאירים בחוץ עוד כ-20 דקות, והגבינה מוכנה.

התוצר הסופי הוא בעל טעם ניטרלי. מאוד. אם אתם לא משתמשים בו למשהו מתוק, מומלץ מאוד לערבב אותו עם מלח לפני שמכניסים למקרר בקופסה אטומה (פשוט מפוררים עם מזלג ומערבבים עם המלח). הגבינה נשמרת במקרר לשבועיים. את התוצר בתמונה למעלה הפכתי לסנדוויץ מלכותי עם פרוסות דקיקות של לימון שלם (!) וקצת כרוב טרי ומלח ופלפל. אפשר גם להכין סנדוויץ’ ריקוטה עם פסטו ועגבניה ומלפפון, או להכין טוסט עם פטריות שמקפיצים במחבת עם קצת שמן זית ושום. ריקוטה תחליף בשמחה כל גבינה במתכון לעוגת גבינה. הטעם יהיה שונה ומעודן יותר. המרקם של העוגה ישתפר פלאים. הצעד הבא בשבילי - מסקרפונה ביתית. שימו עין!