• לנודלס:
• 250 גרם פסטה (חצי חבילה), בכל צורה שאוהבים
• חצי בצל גדול (אפשר סגול)
• תפרחת גדולה של ברוקולי (או שתיים, אם ממש אוהבים)
• אופציה: פלפל אדום, פרוס לפיסות דקיקות
• 1 גזר גדול / שניים קטנים

• לרוטב בוטנים ללא בישול:
• כף גדושה מאוד של חמאת בוטנים
• 3 כפות סוכר
• 2 כפות חומץ
• 2 כפות רוטב סויה
• 1 כף שמן שומשום (לא חייבים)
• 2 שיני שום
• עד רבע כוס מי בישול מהפסטה

• –

קל לפצל את ההכנה של המנה הזו לשני אנשים שיעבדו במקביל. אחד יקצוץ ירקות, והשני יבשל את הפסטה ויכין את הרוטב בקערה. את רוב השלבים אפשר גם להכין מראש ולאכסן במקרר. ברגע האחרון כל שנותר לעשות הוא להרתיח את הפסטה, לזרוק פנימה את הירקות לרתיחה קצרה, ולערבב את הכל בקערה. הדבר הכי קשה כאן זה הקיצוץ של הירקות. אבל גם אחרי יום ארוך בעבודה או באוניברסיטה, להפריד ברוקולי לפרחים קטנים ולקלף גזר זה סוג של תרפיה, אפילו בשבילי.

אז אמנם קוראים לזה נודלס, אבל מדובר בפסטה רגילה לכל דבר. תוכלו להשתמש בכל צורה שמתחשק, אם כי צורות קטנות ומפותלות “אוחזות” ברוטב בצורה הכי טובה. אנחנו הכי אוהבים להשתמש בצורה של הפפיונים. מבחינת הירקות, אפשר גם להשתמש בפלפל אדום (או כתום או ירוק), ולמעשה הגזר הוא אלתור שלנו. הברוקולי הוא נקודה רגישה אצל חלק מהאנשים, אבל אני אציין בשמחה שדני הוא אחד משונאיו המושבעים של הברוקולי (ושל כל דבר בריא ומזין) - והוא זולל בכיף קערה אחר קערה מהמנה הזו, עם כל “ברוקוליותה” הבוטה. הנודניקים יכולים לוותר ולא לשים.

החוכמה בהכנה היא להכין את כל הירקות הקצוצים מראש ולסדר אותם כמו חיילים על צלחת כדי שברגע הנכון פשוט תפילו אותם אל תוך המים הרותחים, וככה לא יהיה לחץ של לחתוך מהר לפני שהפסטה תהיה מוכנה. בדומה למנת הפסטה עם העוף, אם תעמידו את המים לרתיחה מיד לפני שאתם מתחילים, זה פחות או יותר יספיק לכם בשביל כל הקיצוצים. אבל אם אתם קוצצים לאט, או שפשוט לא מספיק בטוחים שתספיקו, עדיף לסיים לקצוץ את כל הירקות, ורק אז להרתיח את המים לפסטה. בלי לחץ.

מעמידים סיר על אש גבוהה, וממלאים אותו בהרבה הרבה מים. ממליחים בכפית מלח (המים צריכים להיות מלוחים, ככה זה תמיד כשמכינים פסטה).

הברוקולי מגיע בשקיות ניילון שקופות, ובדרך כלל יש שלוש תפרחות בינוניות בשקית אחת. כאן נשתמש באחת או שתיים. קוצצים לפרחים קטנים: תופסים את התפרחת הירוקה עם היד, ומשתמשים בסכין כדי לגזום כמה שיותר מה”גזע”. אני אוהבת להשאיר קצת ממנו, כי הוא נשאר טעים וקראנצ’י אחרי הבישול. אני לוקחת את זה אפילו צעד קדימה ומשתמשת גם בגבעול העבה בתחתיתו של הברוקולי!!!

החוכמה היא לקלף אותו (כי הבחוצה שלו סיבי כמו סלרי ונתקע בשיניים) עד שמגיעים לבשר הלבנבן שבתוכו, ואז לפרוס אותו לפרוסות דקות.

זה אמנם לא טעים כמו הפרח עצמו, אבל זה מוסיף קראנץ’ למנה, וזה גם בריא.

אחרי שסיימנו לגזום את הברוקולי, נקלף את הגזר, ונקצוץ אותו כרצוננו. אם אין לכם סבלנות להשקיע , תקצצו אותו לפרוסות דקות (חצי ס”מ בערך) ובשלו אותו במים של הפסטה יחד עם השאר.

אם אתם במצברוח לקיצוצים מופרעים, תוכלו לגזום אותו לגפרורים דקים, ואז לא צריך לבשל, אלא פשוט לערבב עם הפסטה המוכנה והחמה. זה קצת יבשל אותו - אבל הוא יישאר קראנצ’י. הדרך השנייה תקפה גם אם אתם יכולים לסנג’ר מישהו לקצוץ במקומכם, שזה מה שאני נוהגת לעשות.

בזמן שאתם קוצצים, תבדקו אם המים בסיר רתחו. אם כן, הוסיפו פנימה את הפסטה. שימו לכם טיימר ל-7 דקות בדיוק (זה הזמן שצריך לבשל את הפסטה עד גבול ה-”אל-דנטה”, ואז מוסיפים את הירקות ומבשלים אותה עוד קצת). בינתיים תסיימו עם הקיצוצים.

גם את הבצל קוצצים - לפרוסות דקות. אפשר להשתמש גם בבצל סגול - אבל לא קריטי.

את השום נצטרך בשביל הרוטב. כדי לקלף שן שום בקלות, נותנים לה “זפטה” עם החלק השטוח של הסכין. ואז, באורח פלאי, כשהיא חצי מעוכה, הקליפה שלה נושרת בקלות רבה.

קוצצים את השום דק מאוד.

שמים בקערה גדולה (שתכיל את כל הפסטה אח”כ) את השום, החמאת בוטנים, ואת כל שאר החומרים. מערבבים במזלג עד שהרוטב קרמי וחלק. מי שאוהב חריף מוזמן להוסיף קצת פתיתי צ’ילי או טבסקו.

בהתחלה קצת קשה לערבב את חמאת הבוטנים הסמיכה יחד עם הנוזלים, והרוטב ייראה כאילו הוא מתפרק, אבל אם ממשיכים בעקשנות למעוך את הכל יחד עם המזלג, מתקבל קרם חלק (ודי טעים!). וכשהוא יתחבר עם פסטה לוהטת, שעדיין נוטפת קצת מים רותחים, הוא ימס ויצפה אותה באופן מושלם.

מניחים את הרוטב בצד, עד שהפסטה עם הירקות תהיה מוכנה.

אחרי 7 דקות של בישול הפסטה, מוסיפים פנימה את הירקות. הפסטה, בשלב זה, צריכה להיות עדיין קצת קשה (אפשר להוציא פסט אחד לקרש חיתוך ולנסות לחתוך אותו - הוא אמור להיות רך בין האצבעות, אבל קשה לחיתוך עם סכין). ועכשיו - פנימה עם הברוקולי, הבצל (הפלפל, אם רוצים), ואת הגזר - אם לא קצצתם אותו לגפרורים.

מבשלים את הפסטה והירקות יחד 3 דקות בדיוק.

בינתיים, לוקחים כוס ו”גונבים” בזהירות קצת מי בישול לתוכה. נצטרך את זה בשביל הרוטב תכף.

מסננים את הפסטה עם הירקות, אבל לא לגמרי. זה בסדר יש עדיין קצת מים, כי זה עוזר להמס את הרוטב. שופכים את הפסטה הרותחת ישר מתוך המסננת אל תוך הקערה שהכנו בה את הרוטב. אם קצצתם את הגזר לגפרורים, זה הזמן להוסיף אותם גם.

מערבבים את הפסטה עם הרוטב בעדינות עם כף עץ, עד שהכל מצופה ברוטב בוטנים וכל הבית מתמלא בריח מטריף. מוסיפים כף או שתיים ממי הבישול ששמרנו בכוס וממשיכים לערבב קצת. אם הרוטב עדיין נראה לכם סמיך ומרוכז מידי, הוסיפו עוד קצת מים.

חלקו מהר לקערות ותזללו מהר, לפני שייגמר.

פינת התכל’ס
קוצצים את כל הירקות, ומניחים בצד בזמן שמרתיחים סיר מלא מים מומלחים לפסטה. כשהמים רותחים מבשלים את הפסטה 7 דקות בדיוק. מוסיפים את הירקות הקצוצים (לא את הגזר אם קצצתם אותו לגפרורים דקים) ומבשלים 3 דקות נוספות. שומרים רבע כוס ממי הבישול. בינתיים מכינים בקערה את הרוטב: מערבבים את כל חומרי הרוטב עד שנוצר קרם חלק ומבריק. כשהפסטה והירקות מוכנים מסננים אותם קלות ושופכים לתוך הרוטב. מערבבים בעדינות. מוסיפים 1-2 כפות ממי הבישול. הרוטב יימס ויצפה היטב את הפסטה. אם הוא סמיך / מרוכז מידי מוסיפים עוד מי קצת מי בישול.

• לצ’ילי:
• חצי פלפל אדום
• חצי בצל בינוני
• חצי סלסלת פטריות או חצי קופסת שימורים של פטריות
• 500 גרם בשר בקר טחון (או מיקס של חצי בקר וחצי הודו אדום)
• קופסה קטנה של רסק עגבניות (הקטנה היא 100 גר’)
• 2/3 כוס מים + כף גדושה קמח

• ללחמניות תירס:
• חצי כוס קמח תירס
• חצי כוס קמח רגיל
• 1 כפית אבקת סודה לשתייה
• חצי כפית מלח
• 1 ביצה
• 3/4 גביע שמנת חמוצה (כ-150 גרם) או יוגורט או גבינה לבנה או ריוויון או שילוב ביניהם

• –

לפני שמתחילים בכלל עם הטיגון מכינים את הבלילה של לחמניות התירס. זה מאוד קשה. קמח תירס. קמח רגיל. מלח. אבקת סודה לשתייה. לחם תירס הוא מסוג הדברים שעדיף כמה שפחות לערבב אותם (כמו כל העוגות הבחושות, בערך) - אחרת יצא להם מרקם קשיח או מסטיקי, ולא רך כמו שאנחנו רוצים. אז כדי לערבב כמה שפחות עם הנוזלים אנחנו מוודאים שהכל מעורבב היטב לפני כן.

מערבבים היטב את כל החומרים היבשים עם מזלג עד שנוצרת אבקה צהבהבה בהירה.

כשהכל מעורבב טוב עושים גומה באמצע ומוסיפים את החומרים הרטובים: שוברים פנימה ביצה, ומוסיפים את השמנת החמוצה (שומרים את שארית המיכל - רבע כוס - להגשה. זה שילוב אדיר). והנה עוד משהו כיפי במתכון הזה: אם אין לכם שמנת חמוצה אפשר להשתמש בגבינה לבנה, ביוגורט או ברוויון. אפשר אפילו מיקס ביניהם - כל עוד מגיעים לכמות של שלושת-רבעי כוס. מגניב, הא? ניסיתי את זה גם עם גבינת עיזים רכה וזה יצא מעולה.

מערבבים קצת את הרטובים ביחד באמצע הגומה (שוב, כדי למנוע ערבוב יתר של כל הבלילה יחד), ואז מתחילים להזיז פנימה את התערובת היבשה. עושים 4-5 ערבובים איטיים ויעילים של הכל ביחד (עם המזלג, כן?) ועוצרים. עדיין יש גושים? נסו לשבור אותם קצת עם המזלג ו”למזג” אותם פנימה.

אל תערבבו יותר מידי. כשהבלילה מוכנה שמים אותה במקרר עד הרגע שצריך אותה.

כשלחם התירס מתקרר לו במקרר (זה עוזר קצת לרכך את סיבי הגלוטן שאולי נוצרו מהערבוב, או משהו בסגנון), קוצצים בזריזות באופן גס את הפלפל, הבצל והפטריות. מהפלפל חשוב מאוד להסיר את כל הקרומים הלבנים והמעצבנים. כדי להוציא את הגרעינים בקלות פשוט דופקים את הפלפל על הקרש חיתוך פעם פעמיים והכל נושר החוצה.

כדי לקלף בקלות את חצי הבצל, עושים לו חיתוך לגובה של השכבה החיצונית שלו. ואז היא מתקלפת מעצמה בקלות. בלי מלחמה. לא חייבים בצל סגול אגב, הוא פשוט יפה יותר.

מהפטריות מסירים את הרגליים (אני לא אוהבת אותן, אין להן טעם) ופורסים לפרוסות. מחיר הפטריות האמיר לאחרונה, ומצאתי שפטריות מיני-פורטובלו הן כבר יותר זולות משמפיניון רגילות! לאן הגענו… אם יקר לכם החליפו בפטריות מחצי קופסת שימורים, העולם לא יתפוצץ. את כל הירקות מסדרים יפה שיהיה נוח להחליק אותם למחבת בצ’יק.

ועכשיו למלאכה: שמים מחבת על האש הכי גבוהה של הגז שלכם, ומחממים אותה לשתיים שלוש דקות על ריק. בלי שמן ובלי כלום. לבד! למה? כי כדי שהמחבת תיתן מכת חום של ממש לבשר, היא צריכה להיות חמה כמו הגיהנום. כשהמחבת ממש ממש חמה (ברמה שאי אפשר לקרב את היד יותר מעשרה ס”מ ממנה) מוסיפים פנימה כף אחת של שמן רגיל (עדיף רגיל משמן זית במקרה הזה, כי הוא נשרף פחות בקלות), נותנים לשמן להתחמם קצת, וזורקים פנימה את הפלפל, הבצל, והפטריות. מטגנים כ-2 דקות תוך כדי ערבוב עד שהירקות תופסים צבע ומתרככים קצת.

מוסיפים למחבת את הבשר הטחון ואת רסק העגבניות. פה בתמונה בדיוק נגמר לי הבשר הטחון ונאלצתי להקריב 2 המבורגרי אנטריקוט שהיו לי בפריזר (סורי, דני :). מן הסתם יצא טעים במיוחד. רסק עגבניות, למי שלא יודע, מגיע בקופסאות פלסטיק קטנות ואדומות בסופר (בדרך כלל ברביעיות מחוברות). זה שימושי מאוד לבישול ביתי ומומלץ לקנות סטוקים ולשמור במזווה (כל קופסה עולה בערך שקל וחצי).

משתמשים בשתי כפות עץ כדי “לקצוץ” את הבקר ולהפטר מהגושים. מידי פעם נותנים ערבוב וממשיכים לפורר את הבשר עם הכפות. כשאין יותר גושים מניחים לו להתבשל קצת, עוד בערך 5 דקות, תוך כדי ערבוב מידי פעם.

בינתיים הולכים הצידה, מודדים שני שליש כוס מים מהברז, ומערבבים פנימה כף גדושה של קמח רגיל. האא?! כן. זה הולך להיכנס למחבת עוד מעט. אבל אל תיבהלו, כי זה יצא ממש טוב בסוף.

כשהבשר לא ורוד יותר (הוא מאפיר קצת, אבל בגלל הרסק עגבניות הוא יותר כתום מאפור. אבל כבר לא ורוד, בכל מקרה), מוזגים פנימה את המים עם הקמח ומערבבים היטב. מתבלים במלח ופלפל. התערובת תסמיך ותבריק, ותתחיל להראות פתאום כמו נזיד צ’ילי של ממש. תעמדו בזה ותמתינו רבע שעה, ותכף יהיה לכם אוכל.

עכשיו אנחנו הולכים להכניס את המחבת לתנור. אם למחבת שלכם יש ידית שהיא לא מברזל (שבדרך כלל גם לא מתחממת במהלך הבישול ואפשר עדיין לגעת בה), לא הייתי ממליצה לכם להעמיד אותה במבחן של חום ישיר בתנור - כי היא תימס, ואז זה יהיה בעסה.

מסירים את המחבת מהאש. אם צריך, מעבירים קודם לתבנית אפייה. מוציאים את תערובת הלחמניות הצהובה מהמקרר ומניחים תלוליות קטנות ממנה על גבי התבשיל המבעבע. אם יש לכם כף גלידה קפיצית של ליליפוטים זה הזמן להשתמש בה. אם לא, השתמשו בשתי כפיות. זה קצת פחות סקסי אבל לא פחות טעים. מסדרים את התלוליות כך שיהיה קצת רווח ביניהן, כי הן תופחות בתנור ואנחנו רוצים שהצ’ילי יבצבץ קצת ממתחת.

זורקים את המחבת (או התבנית) לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות (אני מתחילה את החימום כבר כשאני מתחילה לטגן ואז התנור חם ומוכן בדיוק בזמן). אופים למשך כרבע שעה, עד שהלחמניות תפוחות וצהובות ומוכנות (תוקעים שיפוד ובודקים שהוא יוצא יבש). אם הלחמניות רכות מידי ורוטטות, צריך לאפות עוד כמה דקות.

מחלקים למנות וטורפים מהר. מקשטים בשמנת חמוצה ואולי קצת כוסברה. מרגישים מקסיקנים.

פינת התכל’ס
מערבבים במזלג בקערה את קמח התירס, הקמח הרגיל, אבקת הסודה לשתייה והמלח. יוצרים גומה ומערבבים באמצע ביצה ושמנת חמוצה. מערבבים את הכל יחד רק עד שנוצרת בלילה צהובה יחסית אחידה. הזהרו מערבוב יתר. מניחים במקרר. קוצצים את הפלפל, הבצל והפטריות. מחממים מחבת על אש גבוהה “על ריק” לשתי דקות. מוסיפים כף שמן, מחממים מעט, ומטגנים את הירקות ל-2 דקות. מוסיפים את הבשר הטחון ורסק העגבניות. קוצצים את הבשר באמצעות שתי כפות עץ עד שאין גושים. מבשלים תוך כדי ערבוב כחמש דקות. מערבבים מים וקמח ושופכים את תוך המחבת. מתבלים במלח ופלפל ומערבבים. מניחים תלוליות של בלילת הבצק מהמקרר על גבי התבשיל, ומעבירים לאפייה בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, כרבע שעה (אם למחבת שלכם יש ידיות פלסטיק, העבירו לתבנית אפייה) או עד שהלחמניות מוכנות.

• שליש כוס שמן (ניתן להחליף בכמות זהה של רסק תפוחים + כף שמן)
• שליש כוס דבש
• חצי כוס תה או קפה חזק ורותח
• כוס + כף גדושה של קמח
• 1 ביצה
• שני שליש כוס סוכר (אפשר חום)
• 1-2 כפות וויסקי או ליקר שאוהבים

• 3/4 כפית סודה לשתייה
• 3/4 כפית אבקת אפייה
• 1 כפית תמצית וניל
• 1 כפית קינמון
• קורט אגוז מוסקט
• קורט תבלין ציפורן
• קורט מלח

• –

מרתיחים מים בקומקום, ובינתיים, מתחילים לערבב בקערה את כל החומרים הרטובים. בגלל שאנחנו באתגר ללכלך כמה שפחות כלים, אנחנו נמדוד את הכל באותה הכוס. ולכן נחשוב קצת קדימה. בגלל שדבש הוא דביק וסמיך מאוד ואנחנו יודעים שיהיו לנו בעיות להוציא אותו מהכוס - נמדוד קודם את השמן, ורק אז את הדבש.

שימו לב שאפשר להחליף כמעט את כל השמן ברסק תפוחים. העוגה יוצאת קצת פחות עשירה, אבל היא עדיין נשארת רכה ועסיסית. אני קונה גביעים קטנים אישיים של רסק תפוחים שנשמרים להמון זמן, וקופסה קטנה אחת בדיוק מתאימה פה - שליש כוס. אם משתמשים ברסק תפוחים, מוסיפים אליו כף אחת של שמן. צריך קצת.

ועכשיו נמדוד את הדבש. אפשר להשתמש כאן בדבש מכל סוג. ויש הרבה (דבש אקליפטוס, דבש אבוקדו, ועוד ועוד). מה שיש לכם בבית זה בסדר. צריך ממש מעט.

רואים איך הדבש מחליק החוצה בסבבה? איזה גאונים אנחנו.

מהמים הרותחים מכינים תה חזק. מודדים חצי כוס של מים רותחים ומפילים פנימה שקיק של תה. לא משנה איזה טעם (אם יש לכם טעמים שהולכים טוב עם דבש, לכו על זה).

אם אתם לא בקטע של תה, אפשר, לחלופין, להכין קפה חזק במקום התה. זה גם יוצא נהדר. פשוט מערבבים את המים הרותחים עם כפית מהקפה האהוב עליכם.

מוזגים את המשקה החם פנימה אל הקערה עם הדבש והשמן ומערבבים היטב. המים הרותחים יעזרו להמיס את הדבש הסמיך ושהכל יתערבב לתערובת אחידה. במקרה הזה השתמשתי בתה בטעם פונץ’ קינמון והוא יצא חביב ואדמדם (את שארית התה ערבבתי עם קצת סוכר וטיפונת דרמבוי ויצא לי משקה מצויין).

זה הזמן להוסיף פנימה קצת אלכוהול. למזלי לדני יש בר משקאות שלא היה מבייש לאונג’ בר פלורנטיני ממוצע. אז כשדני ישן את שנת היופי שלו אני מתגנבת אל הבר ולוקחת הלוואה של אלכוהול. קצת ליקר דבש (בארנייגר). אפשר גם דרמבוי, ואפשר סתם וויסקי או קוניאק. או כל ליקר שאוהבים.

בכל מקרה, לא יותר משתי כפות. בינתיים, עד שהתערובת תהיה צוננת מספיק כדי לערבב פנימה את הביצה, נוסיף את שאר האבקות למיניהן.

נתבל באגוז מוסקט ומעט ציפורן (לא הציפורן שאתם חושבים). שניהם תבלינים מאוד מיוחדים וארומטים שתורמים המון לעוגה. קונים אותם בצנצנות פלסטיק קטנות. הם לא מאוד יקרים, נשמרים לנצח, ונהדרים לאפייה. תמיד טוב שיש בבית. לא לוותר! זה עושה את כל העוגה! אבל בזהירות איתם. רק קמצוץ מכל אחד, כי הריח שלהם מאוד חזק. תריחו…

מוסיפים גם את הסוכר (אפשר לבן, אפשר חום, ואפשר מיקס של שניהם - הכל יוצא מצויין), תמצית הוניל, הקינמון, הסודה לשתייה, אבקת האפייה, והמלח. מערבבים היטב. כשהתערובת הצטננה קצת מוסיפים את הביצה (לא להוסיף אותה מיד אחרי התה, כי היא תהפוך לחביתה!), וטורפים היטב עד שמתקבלת תערובת דלילה יחסית, בצבע לא אטרקטיבי במיוחד.

אחרון אחרון חביב, לאחר שהבלילה אחידה ומעורבבת היטב, נוסיף את הקמח. מקפלים את הקמח פנימה בתנועות יעילות וארוכות רק עד שכמעט לא רואים יותר פירורים לבנים. לא לערבב יותר מידי, כי העוגה תצא מסטיקית. זה בסדר אם נשארים קצת גושים בבלילה, הם נספגים לחלוטין במהלך האפייה.

מוזגים את הבלילה לתבנית אינגליש קייק (צרה כזו, כמו של “עוגת הבית” הקנוייה). רצוי לשמן את התבנית בקצת שמן או חמאה, כדי שיהיה קל לשחרר את העוגה אחרי האפייה. אחרת היא נדבקת.

אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות לבערך 25 דקות, או עד שנועצים בעוגה שיפוד והוא יוצא כמעט נקי לגמרי, עם קצת פירורים שנדבקים אליו. לא לאפות יותר מידי כי יצא לכם עוגת חנק.

אפשר להכין סירופ טעים לציפוי העוגה: מערבבים בסיר קטן שליש כוס סוכר, שליש כוס מים ושפריץ של מיץ לימון. מבשלים על אש גבוהה לבערך 4 דקות עד שמבעבע ומצטמצם קצת. מוזגים את הזיגוג המבריק על העוגה ומפזרים עם מברשת או כף.

שדרוגים!
לא כולם מסתפקים בעוגת דבש רגילה. אפשר לשדרג אותה בקלות ולהוסיף כל אחד מהדברים הבאים לבלילה מיד לפני האפייה: פקאנים או אגוזי מלך קצוצים, אפשר גם תפוח ירוק גדול - קלוף וקצוץ לקוביות קטנות, ואפשר גם צימוקים. אפשר אפילו לפזר קצת גרנולה על פני העוגה לפני שמכניסים לתנור. במהלך האפייה הגרנולה תשקע קצת ויווצר ציפוי קראנצ’י.

להכנת דבורים ממרציפן לקישוט

קונים מרציפן לבן רגיל (לא בצורות, או טעמים או צבעים). מערבבים כמות קטנה בגודל של כדור פינג פונג עם מעט צבע מאכל שחור ולשים היטב עד שהמרציפן נצבע בשחור. מתחילים ברבע כפית בערך, ואם לא מספיק צבעוני מוסיפים עוד. אני השתמשתי בצבע מאכל ג’ל של מילטון, יקר למדי - 17 שקל לכל צנצנת צבע. עושים את אותו הדבר עם גוש נוסף של מרציפן וצבע מאכל צהוב. מגלגלים כל גוש צבעוני לחבל ארוך ופורסים לפרוסות דקיקות באמצעות סכין חדה. יוצרים שכבות של פרוסות צבע כדי ליצור את גוף הדבורה (את הפרוסות בקצוות מכדררים לכדור). לכנפיים משתמשים בשקדים פרוסים ותוקעים אותם משני צידי הגוף. את הרעיון לקחתי מהמגזין של מרת’ה סטיוארט (הופיע על העטיפה של גליון יוני). הדבורים תהיינה חמודות על כל קינוח חגיגי שמכיל דבש, וכל ילד יהנה להכין אותן (צ’מעו, אפילו אני נהניתי).

פינת התכל’ס
מערבבים בקערה את השמן יחד עם הדבש, והתה החם (או הקפה). מוסיפים פנימה וויסקי או ליקר. מוסיפים את הסוכר, הוניל, הקינמון, הסודה לשתייה, אבקת האפייה, והמלח. כשהתערובת כבר לא רותחת מוסיפים פנימה את הביצה ומערבבים היטב לתערובת חלקה בצבע חום כהה. מערבבים פנימה את הקמח בעדינות, נזהרים לא לערבב יותר מידי - זה בסדר אם נשארים קצת גושים. אופים כ-25 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, או עד שנועצים בעוגה שיפוד והוא יוצא כמעט נקי לגמרי ונדבקים אליו קצת פירורים.

אוף טופיק
ביום שישי אחה”צ התכנסנו, אוהבי קולנוע מכל קצוות היקום, בסינמטק הרצליה ליריית הפתיחה של מועדון הקולנוע של הסינמסקופ (הבלוג של מבקר הקולנוע, יאיר רווה). ההקרנה הראשונה הייתה של הסרט המצויין “לקום אתמול בבוקר” עם ביל מארי (שאותו ראיתי רק בפעם השנייה, לבושתי). ניצלתי את ההזדמנות להביא קצת עוגיות, ואז חשבנו לעצמנו - למה שלא נהפוך את זה גם למפגש אוכל? ולפיכך, קוראים יקרים, אני מזמינה את כולכם להקרנה הבאה שתיערך עוד כחודש - הסרט שיוקרן הוא “לעוף כל הדרך הביתה” (מחיר כניסה 25 ש”ח). יאיר עושה הרצאה קטנה לפני, ואנחנו נעשה חפלה קטנה אחרי. פרטים נוספים בקרוב. אני אביא עוגיות. מה אתם מביאים?

• לסלט קולסלו:
• רבע כרוב בינוני
• 1 גזר גדול
• 5 כפות רוויון
• 1 כף מיונז (מומלץ מיונז קל)
• 1 כפית חרדל
• 1 כפית סוכר (כן!)
• מיץ מחצי לימון
• מלח ופלפל לפי הטעם

• לסלט עדשים גבינה ונענע:
• 1 כוס עדשים אדומות
• כ-30 גרם גבינת עיזים מסוג “תום” (הכי מוצלח) או פקורינו או פרמזן
• חופן נדיב של עלי נענע
• 1 כף שמן זית
• מיץ מחצי לימון
• מלח גס ופלפל לפי הטעם

• –

סלט קולסלו

הסלט הזה מורכב משני דברים. התוכלו להבין מהתמונה מהם? יופי: כרוב וגזר. את שניהם קוצצים לפיסות דקיקות ומערבבים עם רוטב חמצמץ שמכינים בקלות כבר בקערת הסלט שבה נשתמש. אז הנה זה בא: מניחים בקערת הסלט את הרוויון, המיונז, החרדל, מיץ הלימון, הסוכר ומלח-פלפל וטורפים היטב עם מזלג עד שנוצר קרם אחיד בצבע חרדל בהיר מאוד. כן, זו לא טעות, יש פה קצת סוכר. אבל הרוטב לא מתוק, אל דאגה. אם אין לכם רוויון אפשר להחליף אותו ביוגורט, אבל זה יוצא פחות טעים.

אז כן, הסלט הזה לא חף ממיונז, אבל לי לא אכפת כי אני משתמשת במיונז דל שומן וזה יוצא טעים להפליא. ההמלצה שלי למיונז קל היא “מיונס” 5% שומן - אותו אני מחזיקה במקרר בעיקר בשביל הסלט הזה, ואם השומנים לא מפחידים אתכם, לכו על המלך: מיונז הלמנ’ז.

טועמים את הרוטב עם פיסת כרוב ומתקנים תיבול. אם חמוץ מידי מוסיפים קצת סוכר ורוויון. אם מתוק מידי מוסיפים קצת מיץ לימון ומלח. אם חסר טעם מוסיפים חרדל ומיונז. תקנו את התיבול לפי הטעם שלכם. ברגע שהרוטב פיקס מתחילים לקצוץ.

face the facts: גזר זה הירק שהכי בעסה לקצוץ. כל אחד יכול להיות בטוח שהסכין שלו היא הסכין הטובה ביקום עד שהוא יתקל בגזר עקשן. הם קשיחים והם סיביים. אז אם אין לכם סכין טובה יש לכם שתי אפשרויות: לקלף את הגזר לרצועות דקיקות עם הקולפן שלכם (כמו שאתם מקלפים את הקליפה ומשליכים לפח? רק להמשיך “לקלף” רצועות דקיקות מבשר הגזר ולהשליך אל תוך קערת הסלט). האופצייה השנייה היא לקחת הרבה אוויר, ולקצוץ אותו בטכניקה הבאה (בערך 2 דקות לגזר):

חוצים את הגזר לשניים לאורך, ואז חוצים אותו לרוחב. ככה נוצרים לכם ארבעה חלקים שבסיסים שטוח. עוברים עם הסכין ופורסים אותם לפרוסות דקיקות (עם סכין גדולה זה קל מאוד).

אח”כ משכיבים את כל הפרוסות על הצד (כשהן קצת עולות אחת על השנייה) ועוברים שוב עם הסכין עד שנוצרים “גפרורים” דקיקים. אם התייאשתם, תמיד תוכלו לקלף מן הגזר פיסות לתוך הסלט.

עם הכרוב אין לנו בעיות. מסירים את העלה החיצוני שלו (שהוא בדרך כלל קצת סמרטוטי ולפעמים יש עליו קצת כתמים מכוערים. אבל אף אחד לא צריך לדעת). ופשוט מתחילים “לגזום” ממנו עם הסכין. כל פעם משנים לו את התנוחה קצת כדי להמשיך בתנועה חלקה עם הסכין ליצירת שבבים (או “גפרורים”, אם תרצו).

הכמויות של הכרוב הקצוץ שיוצא בסוף, אגב, הן דיספרופורציונליות לחלוטין לכמה כרוב השתמשתם. כרוב אחד בינוני (שיעלה לכם בערך 2 שקלים) יספיק לשתי קערות ענקיות של סלט. לארוחת ערב קטנה עבורי אני מסתפקת בשמינית צנועה מהכרוב השלם.

את הגזר והכרוב הקצוצים מעבירים לקערה בה הכנתם את הרוטב, ומערבבים היטב (דוגרי - הכי טוב לערבב עם הידיים, אחרת הכל נופל החוצה). אם אתם מרגישים חרוצים, הוסיפו פנימה קצת נענע קצוצה. לא יותר מזה. הכי כיף שהסלט פשוט, ואפשר להתחיל לאכול אותו מהר מהר, בלי שהוא לוקח חצי שעה להכין.

למי שבכל זאת תוהה איך הכנתי את ההמבורגר שבתמונה:
קניתי אצל הקצב 200 גרם אנטריקוט טרי. היה בו הרבה שומן וזה בסדר. ביקשתי שיטחן לי את הבשר פעם אחת לטחינה גסה. רכבתי מהר הביתה וכשהבשר עדיין צונן העברתי אותו לקערה נקייה ולשתי אותו כמה דקות בידיים. לא תיבול ולא נעליים, רק ללוש ולהטיח את הבשר בחוזקה בתחתית הקערה. זה מה שמונע ממנו להתפרק על הגריל. כיתתתי לי כתיתה נאה ושמתי אותה במקרר. בינתיים חיממתי מחבת כבדה ל-10 דקות תמימות על ריק, בלהבה הכי חזקה שיש. במקביל קליתי לי גם לחמניה בתנור. הוצאתי את הקציצה מהמקרר ומרחתי אותה בקצת שמן זית. טיגנתי אותה 3 דקות לכל צד לדרגת מדיום. בלי להזיז אותה או להציק לה - רק הפכתי פעם אחת וזהו. עגבניה, חסה, קצת מלח גס, צילום זריז, וקדימה לבטן. רוצים לקרוא עוד על ההמבורגר המושלם? לחצו למאמר מקיף מבית השף עמיר אילן.

סלט עדשים, גבינת עיזים ונענע

את הסלט הזה מגישים (הגישו, לפחות) בלחם ארז הרצליה לצד הקרפצ’יו הנהדר שלהם. כל כך התלהבתי מהגאונות הזו שהייתי חייבת לתחקר את המלצרית בנוגע למרכיבים ולשחזר מהר בבית. הסלט טעים כשהוא פושר וגם כשהוא קר (אפשר לשמור אותו לפחות יומיים שלושה במקרר והוא עדיין נשאר טעים).

הגבינה היא, במקרה זה, גבינת תום עיזים. מה שנשמע לרובנו כמו סינית, לבחורות ממחלקת הגבינות בסופר זה לא. פשוט צריך לבקש מהן 100 גרם של גבינת עיזים קשה (שזה לרוב רק תום, אלא אם כן אתם בחנות גבינות ענקית או בחלק מסניפי טיב טעם) - לשלם 14 שקל על העניין, ולהנות מכמות לשלושה או ארבעה סלטים. ניסיתי להשתמש גם בפרמזן ובפקורינו, ושתי הגבינות הללו עדיין עובדות, אבל פחות מוצלחות מהתום. אז חסכו לכם זמן וקנו את הדבר האמיתי.

לגבי העדשים, בהתחלה הייתי משתמשת בעדשים רגילות שקניתי בסופר, אבל אז, ברגע של חולשה החלטתי לנסות את העדשים האורגניות. הבדל בטעם לא מצאתי (סורי, ממש ניסיתי!) אבל כן הבחנתי שהעדשים האורגניות שומרות על המרקם שלהם הרבה יותר טוב לאחר הבישול הקצר ולא הופכות לדייסה כמו הרגילות. הנה - תראו בתמונה!

אז כל אחד שיחליט מה טוב לו ויתארגן בהתאם. לי לוקח הרבה זמן לחסל חפיסה של עדשים, אז אני מפרגנת לעצמי ומשקיעה עוד כמה שקלים בבחירה האורגנית. יכול להיות שזה hoax, אבל מה אכפת לי, באמת יוצא טוב יותר.

אז שמים כוס של עדשים אדומות (מומלץ לשטוף אותם קצת בתוך מסננת תחת מים זורמים, אבל אני עצלנית ומדלגת על זה - תראו, אני עדיין בחיים) בתוך סיר ומכסים אותם במים מהברז שיגיעו בערך 2-3 ס”מ מעל הגובה של העדשים. מבשלים על אש גבוהה ומהרגע שזה רותח סופרים 2 דקות בול של בישול ברתיחה, וטועמים. העדשים צריכות להיות “אל-דנטה” - ניתנות לנגיסה, אבל לא רכות לחלוטין. אחרת לא יוצא סלט אלא דייסה. אם צריך לבשל עוד דקה, בשלו.

מסננים את העדשים (התמונה פה מראה איך זה נראה אחרי הבישול). שוטפים כמה שניות במים מהברז כדי לצנן קצת את העדשים (הסלט הכי טוב כשהוא פושר, וככה הגבינה לא תימס לכם ותתערבב יותר טוב). מסננים היטב ומעבירים לקערה.

מוסיפים פנימה שמן זית, מיץ לימון ומלח גס ומערבבים היטב. מגררים פנימה תלתלים דקיקים של גבינת תום, קוצצים את הנענע גס ומוסיפים. מערבבים היטב, מתקנים תיבול, ומגישים.

אוף טופיק: למה לא לקנות בקוקסטור

זה שאני טמבלית שאני משלמת מחירים מופקעים על כלי מטבח שאני קונה, זה סיפור אחד. אבל לפחות אני יודעת שבאיזושהי דרך, ברוב המקרים, המחיר מצדיק את זה ואני מקבלת תמורתו אושר וחיים ארוכים (או קצת יותר קלים). אז במקרה של המטרפה של מריו בטאלי - לא כך. שילמתי עליה שישים ש”ח והיא נשברה לי אחרי 5 חודשי שימוש לא אינטנסיביים במיוחד (יש לי עוד 2 מטרפות אחרות). ניגשתי לחנות CookStore ברח’ ביאליק ברמת גן שם רכשתי את המוצר, כדי לקבל הסבר או זיכוי. לא הייתה לי קבלה - זרקתי אותה אחרי שבועיים. בקופה מסרו בקרירות שהם לא מוכרים יותר את המוצרים של בטאלי, ואין אחריות עליהם. הסברתי להם בעדינות ובנועם שיש לי מטרפה מאיקאה כבר 3 שנים והיא עלתה לי רבע מהמחיר ששילמתי פה, ואני מצפה מחנות כמו ה - CookStore שתהיה ערבה לאיכות המוצרים שהיא מוכרת ביוקר רב. לקחו את המטרפה, רשמו מס’ טלפון ואמרו שיתקשרו.

אחרי שבועיים של דממת אלחוט הייתי באיזור וקפצתי לראות מה קורה עם זה. למזלי הייתה שם המנהלת בכבודה ובעצמה (”שחיפשה אותי ולא הצליחה להשיג אותי”). היא חזרה בדיוק מדהים על דברי המוכרת מלפני שבועיים ואמרה לי, איך לומר במילים עדינות, ללכת לחפש ת’חברים שלי. אין להם מה לדבר איתי אחרי חצי שנה, דברים כאלה קורים, וזו בעייה שלי. אז חבר’ה, מתוך מחוייבות כנה, אני חוזרת על דבריה, למען יראו וייראו: אל תקנו דברים בלי אחריות. ועוד עצה ידידותית: אם ה-CookStore מרשים לעצמם למכור מוצרי זבל שכאלה, ועוד במחירים מופקעים, אני ממליצה לכם לבזבז את הכסף שלכם במקומות אחרים.

20.9 - עדכון: בעקבות פרסום הפוסט פנו אליי מיחסי הציבור של הקוקסטור ושלחו לי הביתה כפיצוי מטרפה חדשה (וטובה מאוד) של zyliss עם אחריות לחמש שנים.

אוף טופיק ב’: להתראות מטבח יקר
אני ודני מצאנו דירה בתל-אביב. המשימה הייתה קשה וארוכה כי היו לנו דרישות גבוהות: מטבח מואר וחנייה. אז, האח-הידד, מצאנו את שניהם. אני נפרדת בצער רב מהמטבח הישן ברח’ ביאליק ברמת גן, ששירת אותי בחירוף נפש וקיבל אותי בהבנה גם אם השארתי אותו קצת מלוכלך לפעמים. ככה התחלתי לבשל וככה הקמתי את הבלוג הזה. אז מטבח יקר, סיונרה.

• לבלילת השוקולד:
• 1 וחצי כוסות קמח
• 1 כוס סוכר (לבן, חום, או חצי חצי)
• רבע כוס קקאו (לא שוקולית)
• 1 כפית סודה לשתייה
• רבע כפית מלח
• שליש כוס שמן צמחי (לא שמן זית)
• 1 כף חומץ (כן!)
• 1 כפית תמצית וניל
• 1 ושלושת-רבעי כוס מים רותחים

• למלית הגבינה:
• חצי חבילת גבינת שמנת 30% שומן (בערך 110 גרם)
• רבע כוס סוכר
• חלמון אחד של ביצה (הצהוב)
• כף גדושה של קמח
• חצי כפית תמצית וניל

• –

• –

• –

מתחילים עם מלית הגבינה

רצים המון מתכונים לקאפקייקס האלה באינטרנט, ובכל התגובות באתרים, אנשים תמיד מתלוננים שמלית הגבינה לא שוקעת בצורה יפה באמצע אלא מתפזרת על כל החלק העליון ויוצאת “מכוערת”. אנשים עושים כל מיני דברים מטורפים כמו להקפיא כדורים מהבלילה כדי להטביל אותם פנימה, או להזריק אותם אל תוך הבלילה עם שקית זילוף, אבל מוזר שהם לא חשבו על הדבר הכי פשוט לעשות - לשנות את המתכון, כאילו?!

אז ככה - עשיתי כמה נסיונות, ולהלן מסקנותיי: מחבילה שלמה של גבינת שמנת יוצאת יותר מידי מלית, אז משתמשים רק בחצי חבילה. ועל החצי הזה לא שמים ביצה שלמה אלא רק חלמון אחד (צהוב של ביצה). בנוסף, מייצבים את קרם הגבינה עם כף גדושה של קמח, ומכינים את העסק לפני בלילת השוקולד כדי שיהיה לו זמן להתייצב קצת במקרר.

מרוצים? יופי, אז לעבודה! שמים בקערה קטנה חצי גביע של גבינת שמנת (ניסיתי להכין עם גבינת “טוב טעם” - גבינה כחושה לאפייה, והמלית יצאה יבשושית ולא טעימה, אפילו עם תוספת של חמאה). מוסיפים פנימה את הסוכר, החלמון והוניל (אני השתמשתי במקל וניל אמיתי ולכן התערובת שלי צבועה בנקודות וניל מגניבות). טורפים היטב עם מזלג. הגבינה בהתחלה יציבה, אבל ברגע שהיא מתערבבת עם הסוכר היא מתחילה להיות נוזלית, אז אל תתלו תקוות. אחרי שנוצר לכם קרם גבינה טעים, הוסיפו פנימה את הקמח וערבבו היטב עד שאין גושים. העבירו למקרר בזמן שאתם עושים את בלילת השוקולד.

מכינים את בלילת השוקולד
עם הבלילה המרכזית זה קלי קלות. קודם שופכים לקערה גדולה את כל החומרים היבשים. סוכר, קקאו, קמח, סודה לשתייה, ומלח. הסודה לשתייה היא אבקה לבנה עדינה שניתן למצוא בקופסאות קטנטנות באיזור האפייה בסופר - שקל תשעים האחת. חוץ מלנקות קומקומים היא טובה גם לאפייה. לגבי הסוכר - אפשר להשתמש פה במיקס של סוכר לבן וחום, או רק באחד מהם. כל אחד מהשילובים יוצא נפלא. לגבי הקקאו - הכוונה היא לא לשוקולית אלא לאבקת קקאו פשוטה ולא ממותקת.

מערבבים את כל היבשים יחדיו עד שנוצרת אבקה חומה בהירה. עושים באמצע בור, ושופכים פנימה את החומרים הרטובים.

קודם שמים שליש כוס שמן. לא פחות ולא יותר (ולא שמן זית! הכוונה היא לשמן צמחי ניטרלי כמו קנולה או סויה).

אחר כך מוסיפים כף של חומץ רגיל (לא בלסמי, לא חומץ אורז, חומץ 5% פושטי שבא בבקבוקי מיץ פטל כאלה) וכן, קראתם נכון!!

ולבסוף מוסיפים את תמצית הוניל וגם כוס ושלושת-רבעי של מים רותחים מהקומקום. מערבבים את כל הנוזלים שבבאר עם מזלג.

לאט לאט מתחילים “להפיל” פנימה את גבעות הבלילה היבשה ומערבבים את הכל יחד עד שנוצרת בלילת שוקולד דלילה יחסית (בסמיכות של טחינה - סליחה על האסוציאציה אבל זה בדיוק המרקם). אם צריך, ואני תמיד צריכה, מוסיפים עוד שליש עד חצי כוס של מים רותחים כדי שהבלילה תהיה יחסית דלילה (לא נוזלית!).

אה, ואתם לא הוזים, אין בבלילה ביצים. מגניב, הא?

הטריק לכך שמלית הגבינה תישקע באמצע הוא שבלילת השוקולד תהיה דלילה, ומלית הגבינה תהיה יציבה. אחרת הגבינה תתפזר לכם למעלה וקיבלתם קאפקייקס שוקולד בציפוי גבינה, שזו לא חוכמה גדולה.

מרפדים תבנית מאפינס בעטרות נייר. בתמונות, אגב, רציתי שיראו טוב את הקאפקייקס ולא רציתי להשתמש במנז’טים, אז ריססתי עם ספריי שמן ופידרתי באבקת קקאו כדי שלא יידבק לי - זה היה סיוט לנקות את זה ואני ממליצה בחום על מנג’טים. מוזגים את הבלילה לכל שקע כך שתגיע לשני-שליש גובה בערך. הקאפקייקס תופחות מאוד במהלך האפייה וצריך גם להשאיר מקום לקצת מלית גבינה. אם יש לכם כף גלידה קפיצית מומלץ להשתמש בה - היא מושלמת למילוי השקעים - לא מטפטפת ושומרת על אחידות בכמויות בין השקעים.

מוציאים את מלית הגבינה הצוננת מהמקרר ומניחים כפית גדושה של מלית במרכז כל קאפקייק. אם יש לכם כף גלידה קפיצית של ליליפוטים כמו שלי, תשתמשו בה! המלית אמורה להשאר עגולה ויציבה, ולשקוע מעט בתוך בלילת השוקולד. גם אם היא מתפזרת לכם קצת, לא נורא, עדיין יצא טעים בטירוף.

במתכון המקורי מערבבים את השוקולד צ’יפס אל תוך בלילה הגבינה, אבל אני אוהבת לפזר מלמעלה כי זה יותר יפה.

מחממים את התנור מראש ל-180 מעלות, וכשהוא חם ומזומן מכינים את התבנית פנימה ואופים כ-12 עד 14 דקות, עד שהקאפקייקס תפוחות וקפיציות יחסית אבל עדיין רכות למגע, ואם משפדים אותן עם קיסם הוא לא יוצא יבש לגמרי, אלא עם פירורים לחים עליו.

אסור לאפות את הקאפקייקס יותר מידי כי זה מאוד בקלות הופך לעוגת חנק. אני אוהבת שהמרכז של העוגה נשאר קצת פאדג’י.

הקאפקייקס טעימות חמות מהתנור, אבל אחרי שהן מצטננות, מומלץ לשמור אותן במקרר, הן מאוד טעימות קרות!

פינת התכל’ס
מערבבים בקערה את גבינת השמנת, הסוכר, החלמון, והוניל. מוסיפים את הקמח ומערבבים עד שהתערובת אחידה וללא גושים. שומרים במקרר עד שמסיימים להכין את תערובת השוקולד. מניחים בקערה את הקמח, הסוכר, הקקאו, אבקת הסודה לשתייה והמלח. עושים גומה במרכז ושופכים פנימה את השמן, החומץ, הוניל והמים הרותחים. מערבבים בעדינות עד נוצרת תערובת דלילה (מוסיפים בין שליש עד חצי כוס מים רותחים אם סמיך מידי). מרפדים לתבנית מאפינס בעטרות נייר וממלאים כל שקע עד שני-שליש בלילה. מניחים כפית גדושה של מלית גבינה. אופים 12-14 דקות בחום של 180 מעלות עד שהקאפקייקס תפוחות וקפיציות, אבל עדיין קצת פאדג’יות (זהירות מאפיית יתר, זה עלול לצאת יבש).

הודעה חגיגית:
בצק אלים ב-”זמנים מודרנים”
אני נרגשת לבשר לכם על השקת טור האוכל החדש שלי ב-”זמנים מודרניים” של ידיעות אחרונות. במדור יתפרסמו מידי שבוע תצלומים ומתכונים טעימים ממטבחי הקט. אז כן, אמנם בעיתון מגבילים בכמות המילים ולא אוכל להפריז במגילות והסברים על כל שטות קטנה כמו שאני עושה פה, אבל אני כן מקווה שתוכלו להנות ולקבל קצת יותר “בצק אלים” לווריד מידי שבוע. והיום במדור - המדריך המלא למרנג מושלם וקינוחי מרנג קפואיםםםם. תהנו!

• כוס ורבע פסטה קצרה
• 250 גרם חזה עוף (חצי מהחזה המלא של עוף אחד)
• 2 שיני שום
• עגבניה אחת גדולה

• –

• 2 כוסות של עלי תרד
• 2 כפות שמן זית
• 1 קופסה קטנה רסק עגבניות (2 כפות גדושות)
• מיץ מחצי לימון
• אופצייה: פתיתי צ’ילי חריף

במנה הזו צריך להשתמש בפסטה קצרה שתהיה בערך באותו גודל כמו שאר המרכיבים (העוף והירקות). כך שחוץ מספגטי, תוכלו להשתמש בכל צורה שתרצו. הנה רשימה מאויירת של הרבה סוגי פסטה. תבחרו לכם אחד מוזר ותדרשו מהמוכר בסופר רק את הזן הספציפי הזה. תתעקשו. זה עשוי להיות משעשע.

לגבי התרד - אם אתם לא אוהבים, אל תשימו - אבל לטעמי הוא ממש מוצלח פה, ואפילו לא מרגישים את הטעם ה”תרדי” שלו, הוא סתם מוסיף בריאות ורעננות וחיוניות וכאלה. עלי תרד בייבי הם עלים צעירים שהם קטנים יותר ורכים יותר. אם אתם לא מצליחים להשיג בייבי, אין שום בעייה להשתמש בתרד רגיל, אבל צריך לתלוש מהעלים את הגבעולים כי הם לא טעימים כל כך.

עוד משהו שצריך פה זה חזה עוף טרי. קראו את ההסבר המורחב שלי על חזה עוף. כעקרון, אפשר גם להשתמש בחזה עוף קפוא - אבל חייבים להפשיר אותו קודם (ניסיתי להכין ישירות מהמקפיא והתוצאה מאכזבת) - כמה שעות במקרר או שעה בתוך קערת מים בטמפ’ החדר (לא יותר!!).

שמים הרבה מים בסיר, מוסיפים כף גדושה של מלח (המים צריכים להיות מלוחים), ומביאים לרתיחה על אש גבוהה. בזמן שהמים בסיר מתחילים להתחמם אתם מתחילים במלאכת הקיצוץ.

קולפים שום: פורסים לו את הקצוות ומשליכים לפח. נותנים לו “זפטה” עם החלק הרחב של הסכין כדי לשבור וקצת למעוך אותו. עכשיו הקליפה תיפרד מהשום בקלי קלות. קוצצים דק דק ומניחים בצד.

קוצצים גם עגבניה גדולה לקוביות גדולות ומניחים גם בצד. שימו לב שאת כל הקיצוץ הזה עושים מראש לפני שהפסטה מתחילה להתבשל. אחרת כל הטיימינג משתבש ובזמן שאתם עסוקים בלקצוץ מהר כדי להספיק, הפסטה תתבשל יתר על המידה וחירבשתם את הכל. אתם מבינים, תיזמנתי את זה. ורק כדי להוכיח לכם:

אז כמו שאמרנו, מסיימים את הקיצוצים הראשוניים לפני שמתחילים לבשל את הפסטה וככה הכל מתקתק. כשהירקות קצוצים והמים רותחים מוסיפים פנימה את הפסטה. מבשלים אותה ברתיחה על אש גבוהה ושמים בצד טיימר לחמש דקות. מערבבים מידי פעם כי הפסטה שוקעת קצת ונדבקת. אסור שהפסטה תהיה מוכנה עד הסוף, כי היא עוברת עוד בישול אח”כ ברוטב, ובסופו של דבר צריכה אחרי הכל לצאת אל-דנטה. המרקם של הפסטה עושה את כל המנה, אז תקפידו על זה.

בזמן שהפסטה מתבשלת חתכו את חזה העוף לקוביות בינוניות בגודל ביס. אם אתם נתקלים בחתיכות קטנות של שומן היפטרו מהן. אם אתם מסתבכים – קחו מספריים וגיזמו את השומן!! (לא לשכוח להשרות את המספרים בקערה עם מים רותחים אח”כ ולקרצף היטב היטב).

אחרי חמש דקות של בישול במים רותחים הוציאו פסט אחד החוצה. הוא צריך להיות רך ברמה שאפשר קצת למעוך אותו עם האצבעות, אבל קשה לחתוך עם סכין. זו בדיוק רמת המוכנות שאנחנו צריכים!

מוסיפים פנימה את קוביות העוף וממשיכים לבשל על אש גבוהה לשתי דקות. המים הרותחים יבשלו את העוף היטב, ולא צריכה להיות לכם שום דאגה לגבי הבישול המשותף שלהם. אבל אל תתפתו לבשל את העוף יותר מכך, כי הוא יצא לכם יבש וסיבי וזה יהיה בעסה. 2 דקות בישול לקוביות קטנות בגודל ביס וזה יוצא בול! אל תשכחו שהכל עובר בישול נוסף אח”כ ברוטב. ואל תתחלחלו מהצבע הורוד בתמונה (אני כבר רואה את אמא שלי חוטפת התקף לב) - העוף הופך להיות לבן ומתבשל לחלוטין!

אחרי 2 דקות של רתיחה העוף מלבין והפסטה מתרככת מעט, זה הזמן שלנו לסנן אותם מהמים (לא לכבות את הגז, מיד נצטרך אותו). לפני שאתם מסננים, שימו מתחת למסננת כוס גדולה ואספו קצת ממי הפסטה, כי צריך אותם בשביל הרוטב. כדי שלא תשכחו תניחו לכם את הכוס בתוך המסננת בצד בזמן שהכל מתבשל. ולא, אל תתפתו לשטוף את הפסטה והעוף במי ברז. הניחו להם להסתנן בשקט.

בינתיים, שמרו את הסיר על אש גבוהה, הוסיפו פנימה את שמן הזית והשום והקפיצו ל-30 שניות עד שהשום ריחני. שפכו בחזרה פנימה את הפסטה והעוף וערבבו היטב.

הוסיפו את רסק העגבניות, העגבניה הקצוצה, והתרד. הוסיפו גם פתיתי צ’ילי אם בא לכם ותבלו היטב במלח ופלפל.

הוסיפו גם מיץ לימון (אפשר לשים מיץ מיותר מחצי לימון, זה מה שהופך את הרוטב למעדן!) והמשיכו לערבב את כל העסק על אש גבוהה עוד כ-2 דקות עד שכל הטעמים מתמזגים, והרסק הופך לרוטב סמיך.

הוסיפו פנימה רבע כוס מנוזלי הבישול של הפסטה וערבבו עד שנוצר רוטב דליל שעוטף את כל הפסטה. אם עדיין סמיך לכם, הוסיפו עוד ממי הבישול. לא לוותר על החלק הזה, הרוטב יהיה מרוכז מידי בלעדיו.

חלקו לצלחות, פזרו מלח גס, ותטרפו את זה מהר כשזה עוד רותח. מומלץ לסחוט עוד קצת מיץ לימון על כל צלחת, הוא מוסיף המון!! הייתי אומרת שאפשר להוסיף פה פרמזן מגוררת, או אולי אפילו קצת צנוברים קלויים, אבל זה כל כך פשוט וטעים שחבל לסבך את העסק.

גיוון לפחדנים / עצלנים / למי שלא הספיק להפשיר עוף: אפשר להשתמש בקופסת טונה מסוננת היטב (טונה בשמן! לא במים, זה פיכסה). מוסיפים את הטונה עם שארית המרכיבים של הרוטב (לא מבשלים אותה במים הרותחים כמו העוף).

פינת התכל’ס
מבשלים את הפסטה במים רותחים כחמש דקות עד שהיא רכה למגע אבל קשה לחיתוך בסכין. מוסיפים את קוביות העוף ומבשלים ברתיחה ל-2 דקות נוספות עד שהעוף מלבין, אבל לא מבושל לחלוטין. מסננים ושומרים כוס ממי הבישול. משאירים בינתיים את הסיר על אש גבוהה ומחממים שמן זית עם שום ל-30 שניות. מחזירים את הפסטה עם העוף ומסיפים את שאר המרכיבים. מבשלים 2 דקות. מוסיפים לפחות רבע כוס ממי הבישול עד שנוצר רוטב דליל שעוטף את הפסטה.

• לבצק פריך:
• 200 גרם חמאה קרה
• 2 וחצי כוסות קמח
• 1 כפית סוכר
• חצי כפית מלח (כן!)
• חצי כוס מי קרח
• לזיגוג: ביצה או חלב

• –

• למלית דובדבנים:
• 5 כוסות דובדבנים חמוצים מגולענים (מכ-850 גר’ טריים, או 2 צנצנות שימורים מסוננות מנוזלים)
• חצי כוס סוכר
• 2 כפות קורנפלור (3 כפות אם משתמשים בדובדבנים מקופסה)
• 2 כפות מיץ לימון (מבערך חצי לימון)

מתחילים עם הבצק
בצק פריך מפחיד הרבה אנשים, אבל יש כמה עקרונות פשוטים שצריך רק להקפיד עליהם, והוא יצא נהדר. וכפי שדב סיכמה את זה, הפאי מריח פחד. ואם תפחדו שהוא יתחרבש לכם, אז הוא יתחרבש!!! אפשר להכין בפוד פרוססור (תוך דקה וחצי), ואפשר להכין אותו ידנית בקערה ושתי ידיים (תוך בערך 10 דקות). בתמונות השתמשתי בכלי לפירור החמאה (pastry cutter) שמזרז את העסק ומצמצם את הלכלוך. אל תשכחו לחמם מראש את התנור לחום של 180 מעלות - שהפאי יקבל מכת חום כשאתם מתחילים לאפות!
אגב, זו לא אשליה - אין בבצק כמעט סוכר ויש כפית שלמה של מלח! הבצק הזה לא להיט כשאוכלים אותו לבד בלי כלום, אבל כשהוא משתדך למלית עשירה ועסיסית של דובדבנים חמוצים נוצרת בפה חוויה עילאית של טעמים. אל תיגעו במינונים - זה יצא מעולה, באחריות!!

ידנית בקערה
חותכים את החמאה לקוביות, מניחים בקערה, ומעבירים למקפיא לרבע שעה. גם החמאה וגם הקערה!! כשכל העסק קר מאוד מוציאים ומוסיפים פנימה את הקמח, המלח והסוכר. מכינים בצד חצי כוס מים וממלאים אותה בקוביות קרח.

מערבבים את הקמח עם קוביות החמאה ומועכים אותן בין האצבעות. ממשיכים לשפשף את החמאה והקמח בין הידיים עד שנוצרת תערובת פירורית שנותרת כגוש כשחופנים אותה עם היד. זה בסדר אם נשארים פה ושם גושים של חמאה. אם התערובת מתחילה להתחמם ולהיות דביקה, תתקעו אותה במקפיא ל-10 דקות. במיוחד אם ממש חם בחוץ.

מוסיפים 4 כפות של מי קרח אל התערובת הפירורית. מערבבים אותה קלות עם מזלג או עם הידיים עד שנוצרים כמה גושים. אם התערובת יבשה מידי הוסיפו עוד כף-שתיים של מים קפואים בין כל ערבוב עד שיווצרו לכם גושים.

אל תלושו את התערובת אלא רק הקפיצו את הפירורים בין האצבעות כדי שהמים יתפזרו באופן שווה. לא אמור להיווצר בצק לגמרי עדיין. זה אמנם נשמע לכם כמו ניג’וס והרבה עבודה אבל כל התהליך לא ייקח יותר מ-10 דקות והבצק בסוף יוצא ז’ונגלר. כמו במאפייה צרפתית.

בפוד פרוססור
מעבדים את הקמח והחמאה בפולסים קצרים עד שנותרת תערובת פירורית. מוסיפים פנימה את 4 הכפות הראשונות של מי הקרח, ומערבלים בפולסים קצרים מאוד עד שנוצרים כמה גושים. במידת הצורך אפשר להוסיף עוד כף או שתיים של מי קרח. לא לערבל יותר מ-10-15 שניות, כי הבצק יצא כמו דיקט.

יש בצק? מעבירים אותו לשקית (אפשר לשקית ריצ’-רצ’ כזו, ואפשר לשקית סופר רגילה - כל עוד היא אטומה לחלוטין ובלי חורים).

מקווצ’צ’ים את הבצק לפיתה שטוחה (כדי שהוא יצטנן באופן אחיד, ומהר) ומוציאים את כל האוויר מהשקית. אוטמים וזורקים לפריזר למינימום חצי שעה או למקרר למינימום שעתיים. הבצק חייב להיות קר קר קר כשעובדים איתו, אחרת בלתי אפשרי לעבוד איתו - הוא דביק ומתפרק. בקיץ, כשחם, מומלץ להקפיא גם את התבנית בפריזר!

בשלב זה אפשר לשמור את הבצק חודש שלם במקפיא והוא עדיין ישאר טעים (תכל’ס אני שמרתי פעם חודשיים והיה בסדר גמור). במקרר אפשר לשמור עד 24 שעות.

המלית
בינתיים כשהבצק מצטנן לו מכינים את הדובדבנים. אם יש לכם צנצנת עם שימורי דובדבנים - סבבה לכם: סננו אותה היטב מכל הנוזלים וגשו למלאכה (שימו לב, דובדבנים מקופסה הם מושי יותר וצריכים עוד כף של קורנפלור). אגב - עדיף להשתמש בדובדבנים חמוצים כי הם יוצאים טעימים יותר בפאי. דובדבנים מתוקים הם קצת סתמיים במאפה הזה. ואגב - במקרה של דובדבנים מקופסה הזהירו את הסועדים כי לפעמים נשארים חרצנים!!! אל תתנו לאף אחד לשבור שן.

אם התמזל מזלכם ונפל לידיכם קילו של דובדבנים טריים - אז עוד יותר סבבה לכם. קחו צ’ופסטיקס (מקלות אכילה סיניים), תפסו כל דובדבן, וחוררו אותו ב - 90 מעלות לאיזור ממנו יצא הגבעול. הסטיק ידחוף את החרצן החוצה מהצד השני. בפעמים הראשונות זה קצת נראה קשה, אבל אחרי כמה דקות תבינו את הפרינציפ ותוכלו לחסל את כל הדובדבנים ביעילות-על. אגב, זה מאוד מלכלכך! מומלץ לעשות את זה בתוך הכיור להצטייד בסינר מטבח כי הכתמים לא יורדים בכביסה. אם עוד יותר התמזל מזלכם ונפל עליכם מגלען דובדבנים מכני (יש כאלה בחנויות וגם בשוק) אז החיים עוד יותר יפים, אם כי שיטת הצ’ופסטיק, אחרי קצת אימון, לא נופלת מהמגלען האוטומטי.

אחרי שאספתם חמש כוסות של דובדבנים מגולענים, הוסיפו פנימה לקערה את מיץ הלימון (מבערך חצי לימון), את הסוכר, ואת הקורנפלור.

ערבבו את הכל עד שנוצר מיץ ורוד וסמיך שעוטף את כל הדובדבנים. בשלב זה אפשר להשהות את הדובדבנים בקערה כמו שהם לכמה שעות בלי בעייה.

כשהבצק קר מספיק הוא יהיה קשיח כמו חמאה קרה. מתחילים לחמם את התנור (180 מעלות) ומוציאים את הבצק החוצה. בוצעים ממנו חתיכות ומועכים אתן אל התבנית. לא רידוד ולא נעליים - פשוט מועכים ישירות אל התחתית עד שהיא כולה מצופה בשכבה לא-עבה של בצק (בעובי של בסביבות ה-5 מ”מ - שימו לב בוידאו שהבאתי למעלה - הן מכינות כך את הבצק של פאי התפוחים). שימו לב, אל תשתמשו בכל בצק, אלא רק מספיק כדי ליצור שכבה דקה ואחידה שתצפה את התבנית. בזמן שתכינו את משארית הבצק את השכבה העליונה הכניסו את התבנית עם הבצק למקפיא.

השכבה העליונה היא שכבת הרושם. תוכלו לעצב אותה כרצונכם. אפשר לרדד את שארית הבצק לעיגול דק ולהניח אותו מלמעלה, לחרוץ בו כמה חריצים (כדי שהאדים יוכלו לברוח החוצה והבצק לא ייסדק ו”ייפצע”). תוכלו גם לחתוך ממנו צורות עם קורצן עוגיות -עיגולים או לבבות - ולהניח בצורה חופשית על הפאי.

אבל אם אתם רציניים, תכינו לכם דוגמה מגניבה של שתי-וערב (מה שנקרא lattice). פשוט מרדדים את מה שנשאר מהבצק בין שתי פיסות ניילון נצמד (חשוב!!! אחרת הבצק יידבק לכם) ופורסים אותו לרצועות ארוכות. מניחים את הרצועות בשתי וערב מעל הפאי (אל תטרחו לקלוע אותם, את זה רק martha עושה - אבל אם אתם מתעקשים - הנה מדריך מאוייר) ואופים כ-50 דקות בתנור שחומם מראש ל - 180 מעלות.

כמה מילים על הרידוד. הבצק בהתחלה יראה לכם פירורי מידי. אבל ברגע שתניחו אותו בין שני ניילונים נצמדים ותתחילו לרדד אותו קדימה ואחורה עם המערוך, הוא יתאחד היטב לבצק חלק ונוח לעבודה. אם הוא מתחיל להיות דביק (והוא יתחיל, כי עכשיו קיץ וחם בחוץ) פשוט שימו אותו במקפיא ל-10 דקות. אחרי כמה מעברים עם המערוך יהיה לכם בצק מרודד לתפארת. לא מומלץ לעבוד על שיש מקומח כי לא משנה מה תעשו הבצק יידבק לכם, והקמח ייבש אותו (עם הניילונים קל גם להכניס אותו לפריזר אם הוא נהיה דביק).

כשסיימתם להכין את הציפוי העליון הוציאו את התבנית עם בסיס הבצק מן המקפיא ושפכו פנימה את מלית הדובדבנים (עם כל המיץ! אל תדאגו, שמנו קורנפלור). סדרו את שכבת הבצק העליונה כרצונכם, והדקו את השוליים. כשהתנור חם חם, מכניסים את הפאי פנימה ואופים ל-50 דקות.

אם אתם רוצים שהפאי יצא זהוב ואלגנטי תוכלו למרוח את ציפוי הבצק העליון במעט חלב או ביצה טרופה (אם אתם רוצים את זה ממש שחום השתמשו רק בצהוב של הביצה). אם תרצו, פזרו קצת סוכר רגיל בשביל קראנצ’.

הפאי מוכן כשהבצק למעלה זהוב, והמלית מבעבעת וגועשת מבפנים. הוא טעים בטירוף כשהוא חם (במיוחד עם כדור גלידה), אבל הוא עלול להיות קצת נוזלי. כשהוא פושר הוא יציב וסמיך יותר.

הפאי נשמר היטב ל - 4 ימים ונשאר טעים מאוד (אם כי הבצק מתחיל לאבד מפריכותו אחרי יום).

דגשים לבצק פריך מושלם
- צננו היטב את כל המרכיבים! קמח, חמאה, בקיץ אפילו אפילו את הקערה והתבנית! בצק פריך טוב צריך להישאר קר כל הזמן (אחרת הוא נהיה דביק וקשה לעבוד איתו).
- מינימום ערבוב, מינימום התעסקות. בצק שעיבדו אותו יותר מידי יוצא קשה כמו דיקט.
- אם הבצק נעשה דביק מידי, בכל שלב, העבירו למקפיא ל-10 דקות והמשיכו כרגיל.

פינת התכל’ס
חותכים את החמאה לקוביות, מעבירים לקערה ומקפיאים לרבע שעה. מוציאים ומעבדים עם הקמח, המלח והסוכר עד שנוצרת תערובת פירורית. מוסיפים 4 כפות מי קרח ומערבבים בעדינות. אם לא נוצרים גושים ממשיכים להוסיף כף אחר כף של מי קרח עד שזה קורה. משטחים את הבצק לפיתה, עוטפים, ומצננים עד שהוא קר וקשיח. מערבבים את הדובדבנים (אם זה מקופסה אז מסננים היטב) עם הקורנפלור, הסוכר, ומיץ הלימון. בוצעים חתיכות מן הבצק ומרפדים את התבנית בשכבה דקה. מקפיאים את התבנית המרופדת בבצק ל -10 דקות ומכינים בינתיים את הבצק העליון (אפשר רצועות שתי וערב, ואפשר עיגול גדול של בצק מרודד עם כמה חורים לשחרור אדים). מוזגים את המלית אל בסיס הפאי ומצפים בשכבת הבצק העליונה. מורחים בחלב או ביצה ואופים 50 דקות על 180 מעלות עד שהבצק שחום והמלית מבעבעת.

• לגבינה עצמה:
• 2 גביעי שמנת חמוצה 15% (לא “שמנת של פעם”)
• 2 גביעי “גיל” (לבן 3%)
• כפית שטוחה מלח

• –

• –

• לפולנטה עם גבינה:
• 2 כוסות מים
• פחות מ-2 כוסות קמח תירס
• למוס גבינה ושוקולד לבן:
• 100 גרם שוקולד לבן
• 2 כפות אבקת סוכר
• שקית שמנת מתוקה (250 מ”ל)

קונים בסופר שני גביעים של שמנת חמוצה 15% (מדובר בשמנת החמוצה הרגילה, לא “שמנת של פעם” עם 30% שומן שלא יוצאת טוב במתכון הזה כי יש לה טעם חמוץ דומיננטי מידי) - אפשר גם להכין עם שמנת חמוצה 9% אבל הגבינה תצא קצת פחות עשירה ויותר דומה לגבינה לבנה רגילה. קונים גם שני גביעים של “גיל” (לבן 3% שומן, אפשר גם “אשל”). אין לי העדפה לשמנת / לבן ספציפיים, אני קונה את מה שהכי זול.

לוקחים קערה ומערבבים בה את השמנת והלבן עד שנוצר קרם חלק ואחיד ללא גושים. אל הקרם מוסיפים כפית שטוחה של מלח (לא משנה אם אתם משתמשים בגבינה לקינוח מתוק או לא, אנחנו מייצרים כאן העתק כמעט זהה לגבינת שמנת רגילה שמכילה מלח בעצמה ומשתמשים בה לקינוחים). המלח הכרחי, בלעדיו הגבינה תצא לא טעימה.

אם אתם רוצים לשדרג את הגבינה - תוכלו להוסיף עכשיו תוספות מעניינות: שום קצוץ דק עם שבבים של עירית טרייה, או בזיליקום קצוץ, או זעתר. אפשר ממש להעתיק מהגבינות בסופר ולהכין גבינת שום-שמיר או גבינה עם זיתים (שימו פחות מלח כי הזיתים מאוד מלוחים).

אבל חכו, עוד אין כאן גבינה. צריך לסנן ממנה את הנוזלים לכמה שעות. לצורך כך נזדקק לפיסת בד ולמסננת. בתור בד יכול לתפקד היטב בד חיתול או בד כותנה או אפילו מגבת מטבח דקיקה. חשוב שהבד יהיה נקי מהכביסה (וזה לא כזה מובן מאליו לחלק מהאנשים, מסתבר). אם אין לכם בד נקי ספייר בבית תוכלו לקנות בחנות בדים כמות קטנה של חצי מטר בכמה גרושים והנה אתם מסודרים. ואם לא, שותפה שלי סיפרה שאבא שלה, אלוף הלבנה של כל המשפחה, מכין את הלבנה הקבועה שלו בשיטה דומה בתוך ציפית של כרית - לשיקולכם :) אני, אגב, הכנתי את הגבינה שבתמונות בבד כותנה שקניתי בנחלת בנימין.

מרפדים את המסננת (לא משנה איזה סוג - צפופה או כזו של פסטה עם חורים גדולים) עם הבד, ומוזגים פנימה את הקרם שלנו. מניחים את המסננת מעל הכיור או מעל סיר גדול (חשוב שהמסננת לא תיגע בתחתית, אחרת לא השגנו כלום). הנוזלים יחלו לטפטף החוצה.

שימו לב, את הגבינה משאירים בחוץ (לא במקרר). ניסיתי את תהליך ניקוז הנוזלים במקרר והתוצאה לא הייתה מוצלחת - אין לי הסבר לזה כל כך. אמא שלי תמיד משאירה את הגבינה בחוץ על השיש, וזה תמיד יוצא מוצלח. אם אין לכם מסננת, קשרו את הבד היטב כדי שהגבינה לא תיזל החוצה, ותלו אותו על הברז מעל הכיור במטבח.

מניחים לנוזלים להתנקז למשך לילה שלם (אפשר גם כמה שעות. אבל ככל שתניחו לגבינה ליותר זמן, כך היא תצא יציבה יותר). אם הנחתם את המסננת מעל סיר, תגלו בבוקר שהוא התמלא בנוזל שקוף-לבנבן כזה (שאותו זורקים, כמובן). הגבינה אמורה להיות קרמית ומאוד יציבה. העבירו אותה אל תוך קופסה לצינון במקרר (הגבינה תתייצב עוד יותר). שטפו מיד את הבד של הסינון, כי הוא מסריח מהר מאוד.

אחרי כמה שעות של צינון במקרר תתקבל גבינה עשירה ונפלאה שנהדרת אפילו סתם ככה על פרוסת לחם. טעימה כמו גבינת “נפוליאון” או “פילדלפיה”, בשליש מהשומן ובחצי מהמחיר. והנה שתי דרכים נפלאות להשתמש בה:

פולנטה / “ממליגה” - מנה אחת
דייסת קמח תירס זריזה ומשביעה. טעימה בעיקר לרומנים, אבל לא רק.

מביאים שתי כוסות מים לרתיחה בסיר וממליחים בשניים-שלושה קורטים נדיבים של מלח (חשוב שהמים יהיו מלוחים, אחרת זה לא יצא טעים). כשהמים רותחים מזרזפים פנימה קמח תירס דק (לא קורנפלור, למען השם!!!) ומערבבים היטב תוך כדי. ממשיכים להוסיף פנימה את קמח התירס תוך כדי ערבוב עד שהמים נצבעים בצהוב ומתחילים להסמיך. קשה לי להגיד פה כמויות, כי זה משתנה מפעם לפעם. תכינו לכם כמות של לפחות 2 כוסות ותשתמשו בכמה שצריך. מביאים לרתיחה נוספת (זה ייקח בערך 40 שניות). כשהממליגה סמיכה דיה היא תתחיל לבעבע כמו לבה רותחת (זהירות, כי זה שורף ומלכלך).

אם הממליגה לא מספיק סמיכה מוסיפים פנימה עוד קמח תירס תוך כדי ערבוב, עד המרקם נכון (אני אוהבת את זה סמיך יחסית, אבל כל רומני והדרישות שלו - יש כאלה שהופכים את זה על צלחת ופורסים לפרוסות). מוזגים את העיסה החמה (וואו, זה נשמע נורא) אל צלחת גדולה ומשטחים עם כף. אצלנו במשפחה מגישים את זה עם חמאה, שפע של גבינה מלוחה מגוררת, ומעל הכל שמנת חמוצה. אבל כאן - טעים ומספק בהחלט למרוח 3 כפות גדושות של גבינת השמנת הנהדרת שלנו, לבזוק מעט מלח גס, ולטרוף כשזה עוד רותח.

מוס גבינה ושוקולד לבן (וריאציה של מתכון מהחוברת של תנובה) - 4-5 מנות
קינוח קליל וטעים ביותר. טוב גם בפני עצמו, וטוב גם עם זירזוף של סירופ שוקולד או תלתלים של שוקולד לבן שמגלחים ישירות מטבלת השוקולד עם קולפן ירקות.

ממיסים חבילה (100 גרם) של שוקולד לבן יחד עם שתי כפות מן השמנת המתוקה (אפשר גם חלב) בפולסים של 30 שניות במיקרו. מערבבים היטב בין פולס לפולס, עד שהתערובת צהבהבה, מבריקה וללא גרגרים (במרקם של שמפו!). שוקולד לבן הוא קצת קפריזי, וצריך להזהר לא לחמם אותו יותר מידי, אחרת הוא מתפרק. את התערובת מערבבים עם 250 גרם מהגבינה שהכנו (בערך כוס) - לערבב היטב עד שחלק לגמרי. בצד מקציפים את שאר השמנת המתוקה עם שתי כפות אבקת סוכר (אפשר גם סוכר רגיל). אפשר - אגב, להקציף את הקצפת ידנית עם מטרפה, וזה לא קשה כל כך (במיוחד אם תוקעים את הקערה, המטרפה, והשמנת עצמה במקפיא רבע שעה קודם לכן). מערבבים את הקצפת בעדינות עם קרם הגבינה והשוקולד בתנועות איטיות וסיבוביות עד שהתערובת חלקה ועדיין תפוחה. מכסים בניילון נצמד ומצננים במקרר לפחות שעתיים-שלוש - עדיף לילה שלם.

מומלץ לחלק למנות אישיות בכוסות או קעריות קטנות.

פינת התכל’ס - גבינת שמנת
מערבבים שני גביעים של שמנת חמוצה ושני גביעי “גיל” בקערה ומוסיפים כפית שטוחה של מלח (המלח