• 500 גר' ניוקי קנוי
• חצי גביע גבינת שמנת 5%
• 250 מ"ל שמנת מתוקה 15%
• 1 בצל בינוני
• 1 כוס פירורי לחם מסוג פנקו

• –

• שדרוגים אפשריים:
• 2 קופסאות טונה ו/או חצי כוס תירס מקופסה ו/או 1 כוס פירורי קרקרים

• –

• –

• –

להכנת הגראטן הצטרפתי לחן שוקרון, הידועה לכולכם בתור שירלי נמש, בעלת בלוג המתוקים היפהפה "מתוקים שלי" ואשת חיל באופן כללי.

חן גרה באיזה כפר קטן ושליו וכבר בנסיעה אליה התחילו לעלות באפי ניחוחות בנוסח פרובאנס. אחרי ארוחת בוקר זריזה שינסנו מותניים וניגשנו להכנות – חן הכינה עוגת סנדוויץ' מעולה עם מלית גבינה (שהפכה, הפלא ופלא, לפי אלף יותר טעימה אחרי שדפקנו לה מכת קור בפריזר), ואני הכנתי את הגראטן האמור. אני רק אציין שהייתי מופתעת לגמרי מההצצה אל מאחורי הקלעים של הצילומים של חן – הייתי בטוחה שמעורבת בעניין תאורת סטודיו ששוקלת טונות, וחלל תעשייתי עצום, אבל את יצירות האמנות הקטנות שלה היא מייצרת באמצעים צנועים בהרבה! סחטיקה.

כמו-כןןןן, מגיע לחן כיפאק היי, כי גם היא הוציאה חוברת מתכונים חדשה! מברוק. צ'ק איט אאוט.

ולענייננו – יש לנו ארוחת צהריים להכין, הרי.

את הניוקי שבתמונה, או משהו דומה, תוכלו למצוא באיזור של הפסטות היבשות. הוא לא צריך קירור כי הוא לא מכיל ביצים. רק תפוחי אדמה (כולל קמח תפו"א), וקמח, פחות או יותר. הוא נשמר לנצח במזווה והוא לא איום ונורא כמו שאתם חושבים. במיוחד בהקשרנו הספציפי. תנו לו צ'אנס.

אני מעדיפה להשתמש במיני ניוקי, כי זה פשוט מניב יותר מנות, אבל אם אתם מוצאים רק ניוקי בגודל רגיל, אפשרי בהחלט (קחו בחשבון שתצאנה רק 3 מנות ממנו, בערך).

כל ניוקי מוכן שאפשר לקנות יתאים לענייננו (יש כזה של אוסם, יש כזה תוצרת חוץ, ויש גם למגה/שופרסל כאלה במותג של עצמם). נייג'לה טוענת שהיא משתמשת בניוקי טרי או קפוא, אבל לא יצא לי להתקל בדברים כאלה בארץ. אם יש לכם תקציב לניוקי טרי (איפה מוצאים כזה דבר, דאמיט??) אל תעטפו את הדבר האצילי הזה ברוטב עשיר מידי ותסתפקו ברוטב עגבניות טרי. היופי של המנה הזו הוא שהרוטב העשיר שלה נותן 100% חיפוי לטעם הנחות של ניוקי פושטי סטנדרטי ותעשייתי. הוא עולה בין 10-13 ש"ח לשקית, תלוי כמה אתם מזליסטים. ניוקי טרי יעלה הרבה יותר. אגב, גם רביולי קנוי יתאים כאן! אפשר להשיג כזה במקררי הסופר, ולאחרונה נתקלתי גם ברביולי יבש, מוכן לבישול, באיזורי הפסטה של השופרסלים הגדולים. הוא קצת יקר (13 שקל לחבילה) אבל הוא לא רע בכלל. ואם אתם לא מצליחים למצוא ניוקי בכלל, גם פסטה רגילה בכל צורה שאתם אוהבים – תצליח.

בתפקיד המסקרפונה האצילית תככב היום גבינת השמנת דלת השומן, חברתן הטובה של כל נשות הדיאטה למיניהן – סימפוניה 5%!

כל גבינת שמנת אחרת תהיה מצויינת למטרה זו – גם כזו עם הרבה אחוזי שומן (כמו נפוליאון, או פילדלפיה, על כל חיקוייה הרבים והמוצלחים). אני לא ממליצה להחליף אותה בגבינה לבנה 5% – התוצאות תהיינה בלתי צפויות ובשביל לחסוך את ה-5 שקלים על הסימפוניה היקרה אתם מסתכנים בלזרוק את שאר 18 השקל של המרכיבים האחרים לפח. וחבל. זו לא מנה זולה, אבל היא שיחוק רציני והעבודה האפסית מפצה על הכסף שהיא עולה.

בתפקיד החלב של המתכון המקורי, נכנסת לתמונה השמנת לבישול – 15% שומן בלבד, אך מוסיפה את העושר והרכות שהלכו לאיבוד עם המסקרפונה. אני הגדלתי את הכמויות שלה כדי שהרוטב לא יצא יציקתי. אפשר, כמובן, להשתמש בשמנת מתוקה רגילה עם יותר אחוזי שומן, ואפשר גם להשתמש בשמנת סויה (בדקתי אצל גל, יוצא פיקס). אם אתם רוצים מנה טבעונית, פשוט השמיטו את גבינת השמנת השתמשו בך הכל חבילה וחצי של שמנת סויה במקום.

ומה שעושה את המנה הזו לגמרי זה הציפוי הפריך – פירורי לחם. אני ממליצה בחום רב על פירורים מסוג "פנקו" שזה פשוט פירורי לחם גדולים וגסים יותר, שבאפייה אשכרה מקבלים קראנצ' בניגוד לאחיהם החורגים והמגעילולים, פירורי הלחם התעשייתייים א-לה "פירורית ימית 2000" שלא ממש טובות למטרותינו.

הם כמו נסורת. פנקו פי אלף יותר טוב. הנה דוגמה לאיך נראית חבילה סטנדרטית של פנקו. אפשר להשיג בכל סופר (גם אם האריזה לא נראית ככה):

אם אין לכם פנקו, פשוט קחו כמה פרוסות של לחם ישן (מהמזווה או מהפריזר… גם לחמניות או פיתות יעבדו), תשאירו אותו בחוץ כמה שעות עד שהוא מתייבש, וטחנו לו את הצורה בפוד פרוססור, או פשוט קצצו אותו לפירורים דקים בסכין חדה (הרבה יותר קל לקצוץ את הלחם אם הוא ישב בחוץ כמה ימים והתייבש). פירורי לחם ביתיים פי אלף יותר טובים כאן, אך לשם הנוחות והעמחה'יות (זו מילה בכלל?!) צילמתי את המנה עם פנקו.

אז זהו! עשינו שופינג, ואנחנו מוכנים לפעולה! זה הולך ככה:

מביאים סיר גדול של מים מומלחים היטב לרתיחה. אנחנו הולכים לתת לניוקי בישול ראשוני. חשוב להמליח את המים היטב כדי שיהיו מלוחים כמו הים (כמו שנייג'לוש אומרת). בזמן שהמים מתחממים מכינים את הרוטב, כי הוא צריך להיות מוכן לפני הניוקי. ברגע שמסננים את הניוקי הם חייבים להכנס מיידית לרוטב המוכן.

את הרוטב מכינים בתבנית הצלייה עצמה! כי למה ללכלך עוד כלים סתם.

אני ממליצה על תבנית פיירקס או זכוכית עמידה, כי אז המאפה לא נשרף בקצוות. אם יש לכם רק תבנית ממתכת, פשוט צפו אותה בנייר אפייה כדי שהמאפה לא יידבק לכם לשוליים. לא ממליצה על נייר אלומיניום.

שמים בתבנית חצי מגבינת השמנת (את השאר שומרים לסנדוויצ'ים או מערבבים עם קצת בצל מטוגן ועירית קצוצה, מלח ופלפל לדיפ מעולה), ושופכים מלמעלה את השמנת לבישול.

מועכים עם מזלג.

מועכים ומערבבים עד שהגבינה מתמוססת לכדי רוטב משיי וחלק. זה בסדר אם יש בסוף עדיין גרגרים פה ושם. מתבלים במלח ופלפל.

קוצצים את הבצל לקוביות בינוניות. הכי נוח לקלוף אותו, אגב, אם מעיפים לו את הס"מ העליון והתחתון, ואז הקליפה מתקלפת בחתיכה אחת בשתי שניות.

קוצצים קודם לאורך, ואז לרוחב.

מוסיפים את הבצל לרוטב שבתבנית. כפי שאתם רואים ניסיתי עם בצל סגול ובצל לבן וזה יוצא די דומה. הסגול פשוט יותר פוטוגני.

אם רוצים לתת לרוטב  טאצ' מצ'וכלל שכזה, אפשר להוסיף חצי כפית אגוז מוסקט. אבל אז זה לא ים תיכוני, שתדעו. מדגדג לי להגיד לכם שאפשר לשדרג את זה עם איזה שן שום קצוצה, או קצת עירית או טימין, אבל אני אחזיק את עצמי כי אנחנו רוצים לשמור כאן על פשטות!

פשטות היא המלך! או המלכה! המממ, כן.

כשהמים רותחים זורקים פנימה את כל הניוקי מהחבילה (אם הניוקי הגיעו בשקית, לא זורקים אותה. אם הגיעו בשקית קשיחה במבנה של מגשית שכזו, כן זורקים, היא לא תעזור לנו).

הניוקי צריכים להתבשל בין 2 ל-3 דקות, או עד שהם צפים.

כשהם צפים הם מוכנים.

אם אתם מכינים עם פסטה או רביולי, פשוט בשלו אותם לפי הוראות הצרכן, מינוס דקה, כי הם יעברו עוד אפייה בתנור ואנחנו לא רוצים שיהיו רכרוכיים.

כשהניוקי מוכנים (ומיד!!!!! אסור לחכות איתם אחרי הסינון, אחרת הרוטב יצא יציקתי), מסננים אותם קלות ומעבירים אותם ישירות לתבנית, כשהם עדיין נוטפים מים.

לא שוטפים במי ברז בשום פנים ואופן. המים שדבוקים לניוקי יעזרו לרוטב בגראטן לקבל מרקם חלקלק. כשאני וחן הכנו את המנה, הגיח פתאום בעלה והתחלנו לפטפט על הא ודא, ושכחנו שהניוקי יושב לו במסננת והופך ליציקה. ובסוף הגראטן יצא יבש מידי. והכל בגלל ה-5 דקות האלה שהוא ישב וחיכה לנו. אז אל תחכו בקטע הזה – תעבדו ככה שהרוטב יהיה מוכן בתבנית ותשפכו את הניוקי המסונן ישירות לתוכו. לא צריך להשקיע יותר מידי בסינון.

מערבבים טוב טוב את הניוקי ברוטב עם הבצל כך שהכל יהיה אחיד והומוגני.

המממ, כבר עכשיו זה מתחיל להיות טעים.

אני מניחה ששמתם לב שעוד לא נתתי כאן פטנט רומני.
אז הנה זה בא.

ההגיון הבריא שלכם אומר לפזר את פירורי הלחם ישירות מהשקית  על גבי הגראטן ולזרזף קצת שמן זית מלמעלה. ככה:

אבל אם מזלפים את השמן ככה, הוא לא מכסה את הכל באחידות וזה יוצא הרבה פחות שחום ופחות טעים גם. וכאן נכנס הטריק הרומני:

השקית של הניוקי, כן? לא חבל לזרוק אותה ככה? לא עדיף למלא אותה באדמה ולשתול גרעין של אבוקדו ולקבל שתיל יפה בשקל תשעים?? סתם סתם, אני צוחקת, חחחחחחחח.

נשתמש בשקית כדי להמנע מללכלך כלים (כי הבטחתי לכם. ולא, הסיר לבישול הניוקי לא נחשב! מים רותחים זה לא באמת לכלוך! פויה!).
פירורי לחם יוצאים הרבה יותר שחומים וטעימים אם פשוט מערבבים אותם בצד עם שמן הזית במקום לזלף אותו מלמעלה.
אז מערבבים את הפירורים עם שמן הזית בשקית! הריקה! של הניוקי!

זה בסדר אם יש שם קצת שאריות של קמח או פירורים. פשוט שמים בפנים את כוס הפירורים הדרושה.

מעל זה מוזגים 2-3 כפות שמן זית, קצת מלח ופלפל.

ומקווצ'צ'ים את השקית מבחוץ עם הידיים. אפשר גם לסגור את הקצה של השקית וממש לשקשק אותה וללוש אותה כדי שכל הפירורים יקבלו ציפוי הגון ואחיד של שמן.

את הדבר הזה אפשר כמובן לעשות גם בקערה בצד. אפשר גם לא לעשות ופשוט לפזר את הפירורים ולזלף את השמן מעליהם באחידות.

עכשיו הכי קל בעולם לפזר את הפירורים ישירות מתוך השקית כך שיכסו באחידות יחסית את פני המאפה.

תוקעים את יצירת האמנות הזו לתנור חם שחיממתם מראש על 200 מעלות טורבו (זה הסימן של המאוורר). קולים לזה את הצורה בין 10 דקות לרבע שעה (או אפילו 20 דקות אם התנור שלכם חלש) – או עד שמלית הגבינה מבעבעת בטירוף והפירורים שחומים.

מגישים חם וטורפים מהר מהר.

שדרוגים!!

חסר לכם חלבון? אין בעייה!

הוסיפו קופסה או שתיים של טונה בשמן, מסוננת היטב, לתערובת הניוקי שערבבתם עם הרוטב.
גם תירס (טרי או מסונן מקופסה) הולך כאן מצויין. ילדים יעופו על זה.

אם אתם רוצים משהו יותר מקורי מפירורי לחם, לכו על פירורי קרקרים.

פשוט אספו מהארון את כל הקרקרים הישנים שלא אכלתם בשנה האחרונה, קצצו אותם דק עם סכין, ופזרו מלמעלה. אין צורך בשמן או תיבול, הטעם החמאתי מגיע בילט אין. על הפירורים האלה צריך להשגיח מקרוב כדי שלא יישרפו, אז אולי שווה להתחיל את 10 הדקות הראשונות עם נייר אלומיניום מלמעלה, ורק לקראת הסוף להסיר אותו. הם משחימים מאוד מהר.

עוד תוספות מבורכות, בנוסף או במקום: חופן נאה של עגבניות שרי חתוכות לרבעים, או פלפל אדום קצוץ לקוביות קטנות. שדרגו כיד המלך.
טעים גם נטורל, בלי כלום.

בתאבון וחג שמיייח!

גשו לבלוג של חן למתכון השבועות החגיגי שלה – עוגת סנדוויץ' עם קרם גבינה ושוקולד לבן.

בתור אחת שתקעה בערך חצי קערה מהקרם הזה, אני יכולה להעיד על כך שהוא מאוד מאוד טעים. מאוד.

והשילוב שלו בתוך שכבות של עוגיות דקות ומתובלות – גן עדן. לחצו כאן למתכון.

פינת התכלס
מערבבים בתבנית פיירקס גדולה חצי חבילת גבינת שמנת 5% (בערך 100 גר') יחד עם 250 מ"ל שמנת לבישול 15% (אפשר גם 30%), עם מזלג. מתבלים במלח ופלפל. מוסיפים בצל בינוני קצוץ. מבשלים חבילת ניוקי מוכן (500 גר') במים רותחים מומלחים לפי הוראות היצרן (2-3 דקות, עד שצף). מסננים קלות (לא שוטפים!!!) ומערבבים עם הרוטב. מפזרים 1 כוס פירורי לחם ומזלפים מלמעלה 2-3 כפות שמן זית. אופים על 200 מעלות עד שמבעבע ומזהיב.

תחליפים ושדרוגים: אפשר להשתמש בגבינת שמנת 30% וגם בשמנת מתוקה 30% אם רוצים. זה רק יצא יותר טעים. אי אפשר להחליף בגבינה לבנה! אני ממליצה על פירורי לחם פנקו, אבל אפשר גם לטחון שאריות לחם ישן ולהכין בשניות ספורות פירורי לחם ביתיים בקלות ובזול. אם לא מוצאים ניוקי, אפשר רביולי קנוי או אפילו סתם פסטה – מבשלים לפי ההוראות, מסננים קלות, ומערבבים עם הרוטב. אפשר להוסיף 2 קופסאות טונה ו/או חצי כוס גרגרי תירס ו/או להשתמש בקרקרים קצוצים בכמות זהה לפירורי הלחם.

גרסה טבעונית: משמיטים את גבינת השמנת ומשתמשים ב1.5 חבילות של שמנת סויה במקום השמנת המתוקה.

• 1 בננה גדולה
• 3/4 כוס פירורי ביסקוויטים
• חצי כוס שוקולד צ'יפס
• חצי כוס קוביות מרשמלו (מבערך 8 סוכריות

• –

• –

• תוספות אופציונליות
• קורט מלח
• חצי כפית תמצית וניל

• –

• –

• –

• –

אז השבוע באה מישהי לבקר אצלי. אולי אתם מכירים אותה. אני הכרתי אותה לראשונה לפני שנתיים וקצת.

קוראים לה מורקייק. והיא אוהבת סוכר לבן וחמאה כמעט כמוני. כמו-כן, היא דוגמנית ידיים מלידה.

אז התכנסנו בביתי הקט כדי לנצל את שאריות הבננות המשחירות שלי לפני שמסרו את נשמתן לבורא.

לאחר דין ודברים (בהם גם הצעתי למור שוחד כדי לא לכתוב כמה הבית שלי מבולגן), החלטנו כך: מור תכין עוגיות טוויל בננה מעולות ופריכות, ואני אכין את העוגיות האלה.

במתכון המקורי, ג'ני ערבבה לתוך העוגיות כל מיני מוצרי קסם שאין כל כך בארץ, או שממש קשה להשיג – כמו מרשמלו ביטס (אובר-מיני-מרשמלוז-אוף-דום, בדומה לפתיתי המרשמלו הפריכים שיש בקורנפלקסים), או מיני שוקולד צ'יפס (ששמעתי שמועות שאפשר דווקא להשיג בעדן טבע מרקט). אבל כשניסיתי להכין אותם עם מרשמלו רגיל (שחתכתי לחתיכות קטנות אבל לא ממש קטנות), גיליתי שהוא נמס באפייה למעין ציפוי טופי פריך שמצפה את העוגיות ומוסיף להם מימד מטריף של קראנצ'. אז שהמרשמלו ביטס ילכו לחפש מי יטלטל אותם אנה ואנה. אנחנו נכין עם מרשמלו רגיל ונדפוק את המערכת!

מוהאהא!
הא!
הא!

כן.
אז לעבודה.

קודם כל אוספים את כל המרכיבים (או שכדאי לומר, מרקיבים?)

כי הבננות, תבינו, צריכות להיות על גבול הרקבון. טוב, לא ממש רקבון, אבל כמה שיותר שחורות ורכות, יותר טוב.

ככל שהקליפה יותר מלאה בנקודות שחורות והריח של הבננה יותר חזק ובנני, ככה היא יותר מושלמת לאפייה. כשהבננה רק מתחילה להיות בשלה (כשהקליפה שלה צהובה לגמרי ומתחילה לקבל קצת נקודות שחורות פה ושם), תוכלו לבדוק אם היא טובה על ידי חוש הריח – פשוט פותחים קצת את הבננה מלמעלה ומריחים. אם יש לה ריח בנני – היא טובה לשימוש. אם יש לה ריח שמזכיר קצת דשא, תנו לה עוד יום יומיים.

היופי במתכון הזה הוא שהבננות נמעכות למחית כל כך קוואטצ'ית שזה לא משנה אם יש להם קצת כתמים כהים (על בשר הבננה עצמו). כל עוד אין עובש, איטס א גו! הבננות יכולות להיות שחורות לגמרי מבחוץ, אבל מבפנים הן תקינות לגמרי. ראו תמונה – השמאלית שחורה לגמרי, אבל מבפנים היא סבבי בבי.

לגבי הביסקוויטים, אפשר להשתמש בפתי בר רגיל, ואפשר להשתמש בעוגיות בצורת חיות, או כל עוגיה פריכה, ביתית או קנויה, שבא לכם. לא ניסיתי אוריאוז, אבל סביר להניח שהן יעבדו כאן, כנ"ל עוגיות לוטוס. תהיו יצירתיים. אם זה טוב לטבילה בקפה, זה טוב למתכון הזה! זה הזמן לנצל את כל השאריות מהארון או הפריזר.

לשם המתכון נזדקק לרסק את העוגיות או הביסקוויטים כדי להגיע ל-3/4 כוס פירורים דקים. אז מדדנו, והכמות הזו מגיעה לבערך 60 גר', שזה יוצא בערך 8 ביסקוויטי פתי בר, כדי שיהיה לכם סדר גודל.

אני דווקא הצלחתי להשיג מיני שוקולד צ'יפס (בייבוא אישי, מוהאהא. אל תשאלו), אבל כל היתרון שלהם זה שהם פשוט עוזרים לפזר את השוקולד בצורה אחידה יותר בעוגיות. אפשר בהחלט להשתמש בשוקולד צ'יפס רגיל ומצוי.

מאחר ויש לי קו אספקה פרטי למוצרי טראש אמריקאיים (תודה, דוד!) , יש לי גם מיני מרשמלו'ז מגניבולים ואני לא צריכה לקצוץ מרשמלואים גדולים מהסופר. אבל ניסיתי גם לקצוץ מרשמלואים וזה לא כזה ביג דיל. יותר נוח עם מספריים מאשר עם סכין, ואם צריך, אפשר לפדר את המרשמלו ואת המספריים בקצת קורנפלור או קמח כדי לעזור ב"גיזור". 8 סוכריות מרשמלו יספיק לקיצוץ הכמות הדרושה כאן. את השאר תשמרו בבטן.

מתחילים עם הבננה שלנו.

מקלפים ומועכים אותה עם מזלג.

אם היא בשלה כראוי, זה יהיה קל מאוד. אני אוהבת למעוך את הבננה דווקא על קרש החיתוך ולא בקערה, כי זה הרבה יותר קל.

אחרי שמועכים ועוברים עליה כמה פעמים עם מזלג הבננה ממש נמסה למעין עיסה דביקה.

בשלב זה אפשר פשוט "לגרוף" אותה מקרש החיתוך עם מזלג או סכין רחבה ישירות לתוך הקערה.

שלב א' מאחורינו.

עכשיו צריך למעוך את הביסקוויטים.

המהדרין עושים את זה במעבד המזון בשתי שניות. והאמת, עכשיו, לקראת שבועות, אפשר למצוא בסופר גם שקיות של פירורי ביסקוויטים מוכנים כחלק מכל הערכות המשונות האלה להכנת עוגות גבינה (סירייסלי, פיפל? עד כמה קשה לערבב קצת גבינה עם ביצים וסוכר ולהשליך לתנור?). אבל! אנחנו רומנים (אני מניחה שכבר הבנתם שאני משליכה את הרומניזם שלי עליכם וכל עוד אתם לא מתנגדים, זה תופס. כמו-כן, מורקייק הוכתרה כרומנייה של כבוד) ולכן נשתמש בכלי העזר האהוב על כל הרומנים ביקום -

אוהיי, שקית ניילון, אהובתי!
עצוב לך לבד בארון, בחושך? בואי וסייעי לנו!

מפזרים את הביסקוויטים בשכבה אחידה על קרש החיתוך, מכסים אותם עם שקית ניילון נקייה של סופר (כשהלוגו למעלה ולא נוגע בביסקוויטים ישירות). השקית תמנע מהפירורים לעוף לכל עבר.

עכשיו לוקחים פחית שימורים כלשהי, ופשוט מטיחים את הבסיס שלה שוב ושוב על הביסקוויטים דרך השקית בתנועות סיבוביות (כמו שקורצים עוגיות). עושים את זה למשך דקה רצוף, ומוציאים את כל האגרסיות של השבוע על הביסקוויטים המסכנים.

שימו לב ש (א) פחית שימורים עובדת הרבה יותר טוב ממערוך כאן. פי אלף יותר טוב. (ב) השתמשתי בפחית שימורים של חלב מרוכז, כי חלב מרוכז הופך את הכל ליותר טוב!

ככה זה נראה כשמפוררים עם מערוך. לא טוב. הפירורים העבים פוגעים במרקם של העוגיות.

ככה זה נראה כשמפוררים עם פחית שימורים של חלב מרוכז! טוב כפליים! לא ניסינו, אבל סביר להניח שגם בקבוק עראק יעבוד פה טוב, אבל רק עראק לבנוני אסלי.

גורפים את פירורי הביסקוויטים הדקים עם סכין או עם הידיים לתוך כוס מדידה כך שנגיע לכמות הרצויה (3/4 כוס), ונוסיף לבננה.

נערבב היטב היטב.

עד שכל הפירורים מתחילים להיספג בבננה, וכל השוליים מתנקים לגמרי מכל שאריות הפירורים.

אמור להיווצר מעין בצק מאוד סמיך וקצת דביק:

עכשיו נוסיף את התוספות הטעימות – מרשמלו – צ'ק! שוקולד צ'יפס – צ'ק!

תמונה של מצלמת פלאפון מצלמת מרשמלו – צ'ק!

אם אתם לא רוצים מרשמלו, אפשר להחליף בכמות שווה של פקאנים או אגוזים, או מלא דברים אחרים. תהיו יצירתיים. M&Ms? קוביות קטנטנות של תמרים מגולענים? פאייטים צבעוניים? נצנצים? שברי ביסלי או בייגלה? תזרמו.

אני ממליצה מאוד, כאמור, על המרשמלו. שלא תגידו שלא אמרתי. בלי המרשמלו המרקם של העוגיות יוצא פחות עוגייתי ויותר יציקתי.

משטחים תלוליות קטנות של התערובת על תבנית מצופה בנייר אפייה. העוגיות לא משתטחות בעצמן ולא תופחות או מתרחבות, כך שאפשר לצופף אותן. אבל הכי חשוב זה לשטח אותן לגובה אחיד ולעיגול אסתטי יחסית.

אל תשקיעו יותר מידי – העוגיות האלה לא יזכו בתחרות יופי, אבל הן מפצות על זה באישיות השופעת שלהן. אבל חשוב לשטח אותן היטב!

אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשך כ-8 עד 10 דקות, או עד שהמרשמלואים נמסים לגמרי, ושולי העוגיות מזהיבים.

העוגיות רכות מאוד כשהן יוצאות מהתנור ויתייצבו עם הצינון.

אם העוגיות התקררו לגמרי ועדיין רכות מידי וקשה לשחרר אותן מהתבנית, פשוט הכניסו אותן שוב לתנור (אפשר הפעם על 200 מעלות) למשך כ-5 דקות עד שהן מזהיבות עוד יותר.

העוגיות תצאנה ככה יותר פריכות, אבל הטעם הבנני שלהן קצת ייחלש – אז לשיקולכם. אפשר גם לנתק את העוגיות מהנייר ולאפות אותן הפוכות – לקראנצ' מקסימלי.

רוצים עוגיות טוויל מהממות וקלות להכנה?
סעו למור, השכנה מלמעלה. יצא לנו טעים מאוד.

מור אני מקווה שתשובי לבקר…

בפעם הבאה יהיה יותר מסודר, מבטיחה!

פינת התכלס
מועכים בננה אחת עם מזלג. מערבבים בקערה עם בערך 3/4 כוס פירורי ביסקוויטים (מבערך 8 ביסקוויטי פתי בר). הכי נוח למעוך את הביסקוויטים על קרש חיתוך עם פחית שימורים גדולה כשהם מכוסים עם ניילון מלמעלה. כשנוצר בצק אחיד מהבננה והפירורים מוסיפים פנימה חצי כוס שוקולד צ'יפס וחצי כוס קוביות מרשמלו חתוכות מבערך 8 סוכריות מרשמלו. משטחים תלוליות גדולות על תבנית מצופה בנייר אפייה ואופים כ-8 עד 10 דק' על 180 מעלות. אם העוגיות רכות מידי אחרי הצינון, אופים 5 דק' נוספות על 200 מעלות, לאקסטרה פריכות.

תחליפים –  אם חייבים, אפשר להחליף את המרשמלו או השוקולד צ'יפס בכמות זהה של דברים טעימים אחרים קצוצים דק. תהיו יצירתיים: סוכריות M&Ms, אגוזים קצוצים, פירות יבשים קצוצים, וכד'. . אפשר להחליף את הביסקוויטים בכל סוג של עוגייה מתוקה פריכה, קנויה או ביתית.

• 1 בצל גדול
• 500 גר' עוף טחון
• 3/4 כוס + 2 כפות קמח תירס צהוב
• חצי חבילת תרד טרי (או מנגולד)
• 3/4 כוס פרמזן מגוררת

• –

• –

• –

• –

• –

המתכון הזה אמנם מלכלך שני סירים, אבל הוא די פשוט להכנה, והוא טעים טעים טעים!

הנה המרכיבים:

בקשו מהקצב 500 גר' עוף טחון, ותישארו בסביבה לפקח שהוא לא טוחן לכם את העוף פעמיים חס וחלילה. קצבים אוהבים משום מה לטחון בשר פעמיים, כי כל מיני זקנות משוגעות יושבות להם תמיד על הראש כדי שהקציצות שלהן תצאנה חלקות או משהו. לא ברור. כל הכיף של הבשר הולך לאיבוד ככה והוא הופך לרסק מימי עם מרקם של גרבר. שהעוף יהיה טחון רק פעם אחת! עוף טחון עולה בסביבות ה-35 ש"ח לקילו, ואמורים לטחון לכם אותו על המקום לבקשתכם – בדרך כלל מנתחי חזה עוף שלמים. אם נזכרתם ב-2 בלילה שאתם רוצים להכין והולכים לסופר באמצע הלילה שאין לו קצבייה, נזרום איתכם. בדרך כלל באיזור הפריזרים אפשר למצוא בשר עוף טחון קפוא בחבילות של חצי קילו. אם תוציאו אותו מהחבילה ותשימו אותו במים חמימים (לא חמים!!) למשך חצי שעה הוא אמור להפשיר (יעזור אם תעשו לו מסאז' כל כמה דקות).

את הפרמזן אתם יכולים לגרר לבד בבית (כמו שאני עשיתי).

אני מגררת עם מיקרופליין, שזה מגררת משוכללת שמייצרת תלתלים קטנטנים ועדינים שיכולים למלא 3/4 כוס מבערך 20 גר' פרמזן, בגלל שהם כל כך אווריריים.

או שאתם יכולים למצוא בסופר קופסאות פלסטיק חד פעמיות של פרמזן מגוררת מראש עם מדבקות כאלה עליהן. אין שום בעייה עם לקנות את הקופסאות האלה. תמיד חשבתי שהגבינות שם לא טריות, או שמגררים רק את הטוסיקים היבשים של הגבינות שאף אחד לא קנה במעדניה, אבל לרוב הגבינות האלה פשוט מגוררות במפעל בכמות גדולה. והכי טוב – הן מחכות לכם שם במקררי הסופר לצד מוצרי החלב, ולא צריך לעמוד בתור למעדניה עם הזקנות המשוגעות (לא שיש לי בעיה עם זקנות משוגעות. אני בעצמי סוג של זקנה משוגעת. תשאלו את עובדי ד"ר צמח עם מפוחי האוויר שמטרידים את מנוחתי בין 2 ל-4 ואת הקקות שהולכים לי על שביל האופניים).

לגבי התרד – הכמות שבמתכון היא של חצי חבילה סטנדרטית של תרד, שזה אומר בערך חצי מ-250 גר', או 2 כוסות דחוסות בטירוף של תרד. אפשר גם להשתמש, לחלופין, בחבילה אחת של עלי מנגולד, כל עוד נפטרים מהגבעולים העבים שלהם וחותכים אותם גס. אם אתם רוצים להשתמש בתרד קפוא במנה הזו ולא בטרי, אין בעייה – פשוט השתמשו בכוס אחת דחוסה של תרד מופשר וסחוט היטב מנוזלים (שזה בערך בערך 2.5 כוסות של מדליוני תרד קפוא). לא אוהבים תרד ולא אוהבים מנגולד? ממליצה לכם לנסות בכל זאת. הם ממש טעימים במנה הזו. הם כמעט מתמוססים לתוך הרוטב והמרקם שלהם רך ונעים. עקשנים ורוצים ללכת ראש בקיר? השמיטו. תראו אם אכפת לי. הנה, ככה אני נראית כשלא אכפת לי.

לגבי קמח התירס – למי שתמיד מתבלבל, הנה הבהרה: מדובר בקמח תירס צהוב, מאותו הסוג שמכינים ממנו ממליגה או פולנטה. לא מדובר בעמילן תירס (קורנפלור, האבקה הלבנבנה והדביקה הזו שמוסיפים לפודינג ולמוקפצים וכד'). קמח תירס צהוב כזה שעשוי מתירס מיובש וטחון דק דק!! מהסוג המכונה "אינסטנט" שאפשר למצוא בכל סופר, באיזור של הקמחים בד"כ.

מתחילים בקיצוץ הבצל גס.
קודם מקלפים. יודעים אתם איך, לא?

הנה ככה. חותכים אותו קודם כל באמצע לשני חלקים שווים.

ואז חותכים החוצה את השפיץ בכל חצי בצל.

ואז ממש קל לקלף את הקליפה החיצונית.

קלי קלוטו. כיף כיופאק!

קוצצים את הבצל לפרוסות עבות לאורך, ואז חותכים שוב לרוחב, עד שנוצרות קוביות גסות.

יופי. עכשיו הכל מוכן, אז אפשר להתחיל!

נטגן את הבצל עד שהוא יתרכך וקצת ישחים.

נשתמש במחבת רחבה וגדולה ככל האפשר, שתכיל אחר כך את התבשיל. יש לוודא שהמחבת יכולה להכנס לתנור, ואין לה כל מיני ידיות פלסטיק שיכולות להינמס וכאלה. אם אין, אפשר להשתמש גם בסיר רחב (לא צריך מכסה), ואם אין, מכינים במחבת שיש לכם, ואז פשוט מעבירים את התבשיל לתבנית של עוגה או משהו רנדומלי בסגנון, ואופים. אל דאגה, משטרת השפרד'ז פאי לא תעצור אתכם. להיפך. משטרת השפרד'ז פאי הם רומנים, כידוע, ומגיבים היטב לשוחד – בין אם זה כסף או אוכל. או ממליגה.

לי יש קטע חדש – אני מטגנת את הבצלים חצי טיגון על יבש (כלומר, בלי להוסיף עדיין שמן) למשך 3 דקות עד שהם מתרככים, מאבדים מהנפח שלהם, ומתחילים לתפוס קצת צבע בקצוות. גיליתי שאפשר לחסוך המון שמן ככה, כי השמן בהתחלה לא באמת גורם להשחמה כי הבצל עדיין מלא נפח ונוזלים ולא תופס כמעט צבע, אלא רק מפריש נוזלים החוצה. חפרתי? אה, טוב, סליחה.

אם אתם רואים שהמחבת שלכם לא זורמת איתכם בנושא הזה והבצל מתחיל להידבק לתחתית ולהישרף, תגידו לה מהר סליחה ותוסיפו שמן. ואל תחזרו על התעלול הזה שוב.

אם אתם ברי מזל והתברכתם במחבת איכותית עם תחתית עבה מספיק, הבצל ייראה ככה אחרי כמה דקות. בלי טיפה של שמן עדיין:

כשהוא נראה כאילו הוא לא יכול לשאת את זה יותר (כלומר, מתחיל מאוד להשחים ולהדבק למחבת), מוסיפים כף או שתיים של שמן.

מטגנים את הבצל 2-3 דקות נוספות או עד שהוא מתחיל להשחים. מתבלים בנדיבות במלח ופלפל.

אפשר עכשיו גם לטגן אותו 10 דקות אם יש לכם סבלנות, וזה יוסיף לטעם, אבל לא הכרחי.

מצב הצבירה הזו מספק בהחלט לצרכינו.

מזיזים את הבצל הצידה במחבת כדי לעשות מקום לעוף, ומוזגים עוד כף או שתיים של שמן. זורקים את גוש העוף הטחון למחבת ולא נוגעים בו ל-30 שניות.

אנחנו רוצים שהוא יקבל צבע טוב למטה על ההתחלה. תעמדו בפיתוי ואל תגעו בו פליז.
עברו 30 שניות? יופי. אפשר לפרק את גוש הבשר פירוק ראשוני ל-4-5 חתיכות. ולהפוך כל אחד מהגושים בנפרד כדי שהצד שהושחם כבר יהיה למעלה.

בערך כמו שהופכים חביתה עצומה שמתפרקת לחתיכות כשמנסים להזיז אותה. נותנים לחתיכות עוד 30 שניות, ואז מפרקים את הגוש עוד קצת.

אתם מבינים כבר איך זה ממשיך…

חוזרים על הפעולה עוד כמה פעמים, עד שהמחבת מתמלאת בגושי עוף גסים אבל לא גדולים מידי – בערך בגודל של גולות, או טיפה יותר גדול. מתבלים שוב במלח ופלפל.

מערבבים גם את הבצל יחד עם העוף, שלא יישאר בנקודה אחת יותר מידי זמן כי הוא עלול להשרף.

ובאותו הקשר – אם נדבקים לתחתית המחבת שאריות של עוף שחומות, כמו אלה, זה בסדר גמור:

רק שימו עליהן עין שהן לא נשרפות והופכות לשחורות לגמרי. אם זה מתחיל לקרות, הוסיפו קצת מים ושפשפו את החתיכות האלה טוב טוב עם כף העץ עד שהן משתחררות מהמחבת (לא משפשפים מחבת עם מזלג או כלי מתכת כלשהו, רק כף עץ!!)

הרציונל מאחורי הטכניקה הזו של פירוק הדרגתי של גוש העוף, היא למקסם את כמות ההשחמה שהעוף הטחון מקבל, ולהשאיר אותו בגושים קטנים ועסיסיים, בניגוד לפירורים קטנים ויבשושיים. בנוסף, אם לא היינו עומדים בפיתוי ומפוררים את כל העוף על ההתחלה, כי אולי היינו חושבים שהוא יותר ישחים ככה, המחבת הייתה מתקררת מהעוף והוא היה מתחיל להגיר המון המון נוזלים ולהתכבס, במקום להיצלות.

באיזשהו שלב, העוף מתחיל להגיר מיצים, ואז הצריבה וההשחמה נעצרת. זה תמיד קורה באיזשהו שלב. ככל שהמחבת איכותית וחמה יותר, הרגע הזה יכול להתעכב יותר. כשזה קורה, אתם תשמעו את הצליל של הצריבה ("צצצצצצצצצצצטטטט") מתחלף בצליל עמום של בעבוע ("פק פק פק" – ?). בשלב זה אפשר להתחיל לערבב את העוף בלי חשש כי הוא לא צריך להצרב יותר, רק להתפורר לגודל המתאים.

אל תפוררו אותו יותר מידי. תשאירו גושים קטנים, אחרת זה לא יהיה עסיסי אלא יבש.

ברגע שכל גושי הבצק אפורים מבחוץ (בין אם העוף התחיל להגיר מיצים או לא), אפשר לעבור לשלב הבא. הגושים לא אמורים להיות מוכנים מבפנים!!! הם עוד מקבלים אפייה בתנור. אל תיסתכנו בעוף יבש. בשלו רק עד שהעוף נראה מוכן (כלומר, לא ורוד) מבחוץ ועברו מיד לשלב הבא.

בזמן שהעוף נצלה לו, ואתם עובדים על כישורי ההתאפקות שלכם בלכסח לו את הצורה עם כף העץ, נסו לעבור על ערימת התרד ולראות אם יש גבעולים גדולים במיוחד שכדאי להעיף החוצה. לרוב יש איזה 4-5 כאלה בכל נגלה.

אל תגזימו עם ברירת התרד. הגבעולים של העלים, גם אם הם קצת עבים, זה בסדר גמור. מה שאנחנו לא רוצים זה גבעולים גדולים שמחברים הרבה עלים ביחד, כי הם בדרך כלל עבים מידי, ולא יהיו נעימים ללעיסה אח"כ.
הנה, כאלה.

פשוט תלשו מהם את העלים בתנועה סיבובית, והשליכו את הגבעולים הגדולים הצידה לפח.

הוסיפו בערך חצי מכמות התרד למחבת. נתחיל בהדרגה כי הכמות הראשונית מפלצתית ותעוף לכם מהמחבת לכל עבר, אבל תצטמצם במהרה לכמות מאוד קטנה. מערבבים בעדינות את התערובת ומשתדלים לכסות את התרד עם קצת מהעוף למטה, כי העוף החם יעזור "להמיס" את התרד לתוך התבשיל.

כשהתרד נמס והתבשיל חזר למימדיו הנורמליים, מוסיפים את שאר כמות התרד. מערבבים עד שגם הוא "נמס".

ועכשיו לפטנט הגדול -

לוקחים בערך 2 כפות של קמח תירס (שמדדתם מראש, כמובן!) ומפזרים אותם על התבשיל. מערבבים עד שהכל מצופה. הקמח סופג את הנוזלים והמחבת תתחיל להיות יבשה ולעשות תכף "צצצטט". אבל רגע.

מערבבים פנימה שליש מכמות הפרמזן (שמדדתם מראש, כמובן!), יענו רבע כוס, ומערבבים היטב לפני שהפרמזן נוגעת בשולי המחבת ונמסה.

עכשיו מוסיפים כוס וחצי מי ברז רגילים (שמדדתם… בנוהל. ואפילו לא צריך כאן ציר עוף! הידד!) ומערבבים טוב טוב. אם המחבת חמה כמו שצריך, המים מיד ייספגו לתוך התבשיל ויתחילו להסמיך לרוטב של ממש. אם זה לא קורה מיד, אל תיבהלו, תנו לגז המצ'וקמק שלכם לעשות את שלו. הרוטב יסמיך באיזשהו שלב.

בינתיים מערבבים. ברגע שהרוטב רותח טוב טוב ומתחיל להסמיך אפשר להסיר את המחבת מהאש ולעבור להכנת הציפוי הרומני שלנו.

מתחילים לחמם את התנור ל-200 מעלות. אם המחבת / הסיר שלכם לא יכול להכנס לתנור או שאתם לא מספיק בטוחים, זה השלב להעביר את התבשיל הטעים לתבנית פיירקס טובה, או תבנית מתכת מצופה בנייר אפייה (אחרת זה סיוט לנקות אותה).

שמים על אש גבוהה סיר בינוני ומביאים בו כוס וחצי של מי ברז לרתיחה. מוסיפים לשם חצי כפית מלח ובינתיים מודדים את שאר קמח התירס.

כשהמים רותחים מתבלים אותם בקורט נדיב מאוד של מלח, ומתחילים לזרזף פנימה את 3/4 הכוס של קמח התירס הצהוב.

עושים את זה תוך כדי שטורפים את המים טוב טוב עם מטרפה או עם מזלג. אחרת עלולים ליווצר גושים. אנחנו מייצרים פה סוג של ממליגה, למעשה.

כשמסיימים לזרזף את הקמח פנימה ממשיכים לטרוף היטב את התערובת עד שהיא מסמיכה לרמה של פירה בערך.

מסירים מהאש, מוסיפים פנימה 2 כפיות שמן זית, ושליש נוסף מכמות הפרמזן (יענו, רבע כוס).

מערבבים טוב טוב. נזהרים לא לטעום כי זה הדבר הכי טעים בעולם בערך (טוב, אני משוחדת, מה לעשות…)

יוצרים כדורי בצק עם שתי כפיות ומפזרים באחידות מעל התבשיל שמחכה במחבת בצד (או בתבנית).

כדורי הבצק לא אמורים לכסות את התבשיל לגמרי, אז השאירו ביניהם קצת רווח. אחרת יהיה קשה לחלק את התבשיל לצלחות אחר כך.

אם הכל מלא בכדורי בצק ועדיין נשאר לכם בצק בסיר, אל תדחפו עוד בכוח. פשוט תזללו את השאריות. זה טעים טעים.

מפזרים מעל הבצק את שארית הפרמזן (רבע הכוס האחרונה), ותוקעים את כל העסק בתנור לרבע שעה. בדקות האחרונות מומלץ להדליק את הגריל של התנור, אם יש לכם, כדי לגרום לכדורי הבצק מלמעלה להשחים יפה. לא חובה, רק מוסיף למראה.

מגישים חם חם חם.

שמים ליד זה שמיר, לא כי הוא משתלב טוב אלא כי הוא רומני וזו מנה רומנית הרי. הממ, מה חשבתי לעצמי. מה קשור כאן שמיר.

את כל מה שלא זוללים, שומרים במקרר עד שבוע. זה טעים טעים גם כמה ימים לאחר מכן.

פינת התכל'ס
התבשיל: קוצצים גס בצל גדול ומטגנים אותו בכ-2 כפות שמן עד שהוא מתרכך ומזהיב קצת, כ-5 דקות. מתבלים במלח ופלפל. מוסיפים עוד 2 כפות שמן וגם 500 גר' עוף טחון. משאירים אותו בגוש 30 שניות ואז הופכים ומפרקים קצת. מניחים שוב ל-30 שניות ומפרקים עוד קצת עם הכף, או עד שנוצרים גושי בשר בגודל של גולות. מתבלים במלח ופלפל. כשהגושים אפורים מבחוץ מוסיפים פנימה חצי חבילת תרד טרי (או כוס תרד מופשר סחוט היטב, או חבילת מנגולד טרי קצוץ גס, ללא הגבעולים) ומערבבים עד שהתרד "נמס" ומאבד מנפחו. מוסיפים 2 כפות קמח תירס צהוב ומערבבים. מערבבים פנימה רבע כוס פרמזן מגוררת. ואז כוס וחצי מים. מבשלים עד שרותח ומסמיך. מסירים מהאש.

הציפוי: מרתיחים בסיר נפרד כוס וחצי מים יחד עם חצי כפית מלח. כשרותח – מזרזפים פנימה 3/4 כוס קמח תירס צהוב וטורפים היטב עד שמסמיך למרקם של פירה. מסירים מהאש ומערבבים פנימה 2 כפיות שמן זית ועוד רבע כוס פרמזן מגוררת. מניחים כדורי בצק על התבשיל שבמחבת (אם המחבת לא יכולה להכנס לתנור, מעבירים לתבנית מתאימה). מפזרים את רבע כוס הפרמזן הנותרת ואופים על 200 מעלות כרבע שעה, ועוברים לגריל בסוף, להשחמה מהירה.

אוף טופיק
ברזילאיות יקרות, הושיעוני נא! אני זקוקה לעזרה בתרגום מתכון קריפטי ישן, אך שווה בטירוף, בשפה הפורטוגזית שהשתרבב לידי מאיזשהי סבתא ברזילאית. מיהי עלמת החן שתקפוץ לעזרי?? אנא צרו קשר. תודההההה!

• לעוגיות:
• 50 גר' חמאה
• שליש כוס שמן רגיל
• 1 כוס סוכר לבן
• 2 כפות גדושות מולסה (אם אין, אפשר להחליף בסילאן או לשים סוכר חום כהה במקום לבן)
• רבע כוס סירופ תירס (אין תחליף!! אי אפשר בלי!)
• 1 ביצה
• 4 כפות חלב
• (כן!) חצי כפית מלח
• 1.5 כפיות סודה לשתייה
• חצי כפית אבקת אפייה
• רבע כפית מכ"א: אבקת ג'ינג'ר, אגוז מוסקט, קינמון (לא חובה, אך מומלץ)
• 1 כוס שיבולת שועל דקה (אינסטנט)
• 1 כף גדושה אבקת קקאו
• 6-7 פרוסות גדולות תפוח מיובש (כ-55 גר')
• 1 ו-2/3 כוס קמח רגיל + כף גדושה

• למלית המרשמלו (מומלץ להכפיל כמויות אם אוהבים הרבה מילוי):
• 8 כפות מים
• 1.5 כפיות אבקת ג'לטין
• 2 כפות סירופ תירס (אסור להשמיט!)
• 1 כפית מולסה (אפשר להחליף בעוד סירופ תירס או בסילאן)
• 2/3 כוס סוכר
• חצי כפית מלח (כן!)
• חצי כפית תמצית וניל
• אופציה: 25 גר' חמאה, למלית נוזלית יותר אם אין שקית זילוף

• –

• –

• –

• –

• –

• –

• –

• –

• –

תמיד מצחיק אותי המשפט: "אפייה זה כמו כימיה, זה ממש מדע מדוייק!". מצטערת להיות בוטה, אבל מי שהמציא את המשפט הזה קצת טמבל. אין לי דרך נעימה לומר את זה. טוב, אולי אני מגזימה קצת. אבל הנקודה היא שפשוט לא צריך לקחת את כל נושא האפייה הזה כל כך ברצינות. מאז שאני זוכרת את עצמי, מעולם לא ערבבתי חומרים יבשים בנפרד (כמו שתמיד אומרים בכל מתכוני העוגות), את כל חומרי ההתפחה מדדתי בכאילו, ובכל מתכון שאפיתי תמיד זייפתי במשהו. ואיכשהו תמיד הצליח לי. יכול להיות שזו קארמה טובה (כי יש אנשים שעוקבים בול אחרי המתכון ועדיין לא מצליח להם), אבל יכול להיות שזה קשור לזה שבאפייה, קצת כמו בישול, יש קצת נשמה, ויש מקום לטאצ' אישי. יש כמובן מקרים קיצוניים (כמו מקרונים, לדוגמה, ושאר יצירי הקונדיטוריה הצרפתית), אבל ברוב העוגות אפשר לחתוך הרבה מאוד פינות ובסוף עדיין מצליח.

הבעייה כאן ב"בצק אלים" היא שהפוסטים גם ככה ארוכים מידי בגלל הפירוט על כל מתכון, אז אף פעם לא נשאר מקום לנבואות הזעם שבוערות בעצמותיי. כי מי יקרא 2000 מילה של מתכון ואז עוד יקרא את זיוני השכל שלי בנוגע להא ודא? לא הרבה. והנה הגעתי ל-300 מילה והמתכון אפילו לא התחיל.

אבל הדוגמה האולטימטיבית לתזה המהפכנית שהצגתי מעלה היא המתכון הגאוני הזה. בקריאה ראשונה של המרשם נראה כאלו מבצע צבאי לאיסוף ערכות מגן בגוש דן הוא פיס אוף קייק לעומתו. הוא כולל עשרים אלף מצרכים (חלקם עלומי שם במחוזותינו: מולסה? סירופ תירס? תפוחי עץ מיובשים?), שני מכשירים חשמליים כבדים, הרתחת סירופ סוכר עם מדחום, ובערך שעה של עבודה. אבל הן הו, כה, טעימות.
נשבעתי שלא אסתבך ואפרסם את המתכון המסובך וההזוי הזה בבלוג, אבל קיבלתי עשרות דרישות זועמות למרשם, וכצפוי נשברתי.

אז החלטתי ללכת איתו ראש בראש ולנסות לפשט אותו – במקום להקציף חמאה רכה, המסתי במיקרוגל, ובמקום לטחון את היבשים בפוד פרוססור, השתמשתי בשיבולת שועל אינסטנט, שמגיעה גרוסה מראש, ואת פתיתי התפוח המיובש – שהוא השוס האמיתי של המתכון הזה – קצצתי ידנית. וכך הפך המתכון המפלצתי למשהו די בר השגה בכל מטבח ממוצע, בלי צורך בשום מכשיר חשמלי (חוץ מהמלית… אבל טעים גם בלעדיה). תרגמתי את הכמויות ממשקל לנפח כדי להפטר מהצורך במד-משקל, ותוך כדי גם עיגלתי כמויות למעלה ולמטה לפי המרגש. אנד וואט דו יו נואו, הוא עדיין מצליח.

אבל כמו תמיד, יש קאטצ'. אפילו שנותרנו ביד עם מתכון שדומה לעוגה בחושה בקערה אחת, עדיין יש בו כמה מרכיבים שלא לכולם יש בבית:

שיבולת השועל הגרוסה (אינסטנט) מגיעה לפעמים גם בפחיות מתכת עם מכסה צהוב, ולפעמים באריזות אחרות. אם מוסיפים לה מים רותחים היא הופכת תוך שניות לדייסה טעימה. זה בדיוק מה שמתאים לנו כאן – כי היא מאוד דקה ולא צריך לטחון אותה.

אם יש לכם שיבולת שועל שלמה (לא גרוסה), פשוט תטחנו אותה בפוד פרוססור יחד עם הקמח ל-2 דקות, וגמרתם עניין. לא צריך לקנות אינסטנט במיוחד.

סירופ תירס ניתן להשגה כמעט בכל חנות שמוכרת מוצרי מטבח (4שף, קוקסטור, גרובשטיין בפלורנטין, וכד'), או בחנויות כדוגמת "מזרח-מערב" בשוק הכרמל. לפעמים אפשר להשיג את זה גם במעדניות מאובזרות ואפילו בקצביות. מידי פעם גם ב"עדן טבע מרקט" יש גם. לפעמים אפשר גם למצוא את זה בסופרמרקטים ממש גדולים – לא חובה לקנות את הבקבוק העצום שבתמונה, יש גם בקבוקים יותר קטנים (בדרך כלל של חברת KARO). אפשר להשתמש גם בסירופ תירס כהה, אם לא מוצאים שקוף. המתכון הזה לא עובד בלי סירופ התירס – הוא אחראי על המרקם הפאדג'י ההורס של העוגיות ואין לו שום תחליף (חוץ מגלוקוזה. זה כן תחליף). ניסיתי להכין בלי סירופ התירס וזה יצא קטסטרופה. אם אתם חייבים חייבים עוגיות טעימות ועכשיו, הכינו את אלה במקום.

שימו לב, לא מדובר בסירופ התירס עתיר הפרוקטוז, מלך תעשיית הג'אנקפוד, שקיבל הרבה פרסום רע בארה"ב. סירופ התירס הרגיל שקונים בסופרמרקט הוא לא עתיר פרוקטוז ויותר דומה לסוכר לבן. שזה לא שיא הבריאות, כן? אבל לא השטן שעשו מהאח החורג שלו (אגב, אם אתם מבינים בנושא ויש לכם תובנות מעניינות, אשמח לשמוע בתגובות).

מולסה היא מעין סירופ סמיך וכהה, תוצר לוואי של תעשיית זיקוק הסוכר. אפשר להשיג אותו בחנויות טבע כדוגמת עדן טבע מרקט וניצת הדובדבן, והוא מחזיק לנצח. מכיוון שיש במתכון כמות יחסית קטנה, אני מניחה שאפשר להחליף אותו בכמות דומה של סילאן (שקצת ישנה את הטעם), או פשוט להשתמש בסוכר חום כהה במקום הסוכר הלבן. לא ניסיתי, אבל לא צופה עם זה בעיות.

פרוסות תפוח המיובש – אותן אלה שזורקים לכם לתוך הסיידר החם בבתי קפה. הן מיוצרות לרוב ללא סוכר, וכדאי תמיד לקנות כמות כפולה או משולשת ממה שצריכים, כי קשה מאוד להפסיק לנשנש מהן. גם אותן אפשר למצוא בחנויות טבע כדוגמת עדן טבע מרקט וניצת הדובדבן, באיזורי התפזורת (לפי משקל), ולפעמים גם בסופרמרקטים רגילים (במחיר מופקע). הפיסות האלה זה מה שעושה את העוגיות האלה ולא מומלץ לוותר עליהן!! אם ימות העולם ולא הצלחתם להשיג, תחליף סביר הוא חופן צימוקים, אבל שיהיו כמה שיותר קטנים, ועדיף בהירים. והם צריכים לקבל את אותו הקיצוץ.

אוקיי, אז אחרי שהברחתי 90% מכם נשארו רק ההארדקוריסטים. תכף נלגלג על כולם בנחת כי בפועל נשארנו עם מתכון די פשוט כי כל מה שצריך לעשות זה רק לזרוק מלא מלא מלא מרכיבים לתוך קערה ולערבב טוב טוב. חהחהחה.

1 – קמח רגיל, 2 – שיבולת שועל גרוסה (אינסטנט), 3 – סוכר, 4 – סירופ תירס, 5 – חמאה, 6 – ביצה, 7 – חלב, 8 – מולסה, 9 – שמן (אפשר קנולה, חמניות, תירס, מה שיש), 10 – מלח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, 11 – פרוסות תפוחים מיובשים, 12 – אבקת קקאו (לא שוקולית), 13 – אבקת ג'ינג'ר, אגוז מוסקט טחון, וקינמון (בדיוק נגמר לי, עובד גם בלי! אם אין לכם, אפשר להשמיט חלק או את כל התבלינים, אבל מאוד מומלץ להשתמש בכולם – הם מאוד עדינים ונותנים טעים מיוחד לעוגיות. המתיקות מסתירה את ה"תבלון")

אז שנתחיל?

חותכים את החמאה לקוביות וממיסים אותה 30-40 שניות במיקרוגל.

החיתוך לקוביות עוזר לה להינמס בפחות זמן ומוריד את הסיכוי שהיא תתפוצץ ותשפריץ לכם במיקרוגל (מה שבטח יקרה בכל מקרה. קארמה, קראנו לזה?). במתכון המקורי היא רצתה 3 טייבלספונס חמאה, שתרגמתי בטעות ל-85 גר' במקום ל42, אנד וואט דו יו נואו, המתכון עדיין עבד. מדע מדוייק מיי אס. אז נתפשר על 50 גר' עגול?

מערבבים בקערה את החמאה המומסת יחד עם כל שאר המרכיבים למעט הקמח והתפוחים.

שמים גם את השמן, הסוכר, המולסה, סירופ התירס, הביצה, החלב, המלח, הסודה לשתייה, אבקת האפייה, התבלינים, והקקאו.

מוסיפים גם את שיבולת השועל ומערבבים את הכל טוב טוב.

אני לא ממליצה להשתמש במטרפה כאן כי הבלילה מאוד סמיכה וזה אשכרה יכול לשבור לכם את המטרפה.

לא רוצה דברים כאלה על הראש שלי. יש לי מספיק סטרסים כמו ביקור אובמה, הפחד מהתנגשות מטאור בכדור הארץ, וחתולים שיורים לייזר.

ועכשיו לשטיק היחיד המסובך בעוגיות עצמן – קיצוץ התפוחים לפתיתים קטנים.

התפוחים המיובשים האלה ממזריים ממש, עם מרקם מסטיקי. אז את החיתוך הראשוני הכי נוח לעשות עם, חכו לזה…, מספריים!

אל תיאבקו עם סכין עדיין. המספריים גוזמות את העיגולים לפיסות קטנות ויותר נוחות לקיצוץ.

מפזרים כף גדושה של קמח על פיסות התפוחים ועכשיו אפשר להשתמש בסכין הכי גדולה וחדה שלכם כדי לקצוץ להם את הצורה.

מידי פעם מערבבים אותם מחדש עם הקמח וממשיכים לקצוץ, עד שיש פתיתים בגודל של שוקולד צ'יפס.

אפשר גם לחתוך קטן יותר אם אתם חרוצים. נסו לקצוץ לפחות דקה רצוף כדי שזה יהיה אפקטיבי. אם אין לכם כוח לקיצוציאדה, אפשר לטחון את התפוחים בפוד פרוססור יחד עם הקמח שבמתכון. תוך 2 דקות תקבלו פירורים קטנים ומושלמים.

מוסיפים את הקמח ואת פתיתי התפוחים יחד עם כל הקמח והפירורים שסביבם לקערה ומערבבים טוב טוב.

זהו, הבצק מוכן. בשלב זה אפשר גם לעטוף אותו טוב בניילון ולהקפיא אותו למשך חודשים ארוכים. הוא נשאר רך בהקפאה ואפשר לבצוע ממנו כדורים קטנים ולאפות ישירות מהפריזר. אפשר גם לנגוס ממנו ישירות ולאכול. זה נשנוש נפלא, במיוחד באישון הלילה כשאף אחד לא רואה.

מכינים כדורי בצק קטנים עם 2 כפיות (או כף גלידה קפיצית, קטנה או גדולה, בהתאם לגודל העוגיות שאתם רוצים – קחו בחשבון שעם כף גלידה רגילה הן יוצאות מפלצתיות) בקוטר כ-2 ס"מ. מסדרים על תבנית מצופה בנייר אפייה עם ריווח נדיב בין עוגיה לעוגיה (הן משתטחות ומאוד מתרחבות בתנור, אז שלא יתחברו לכם אח"כ! אל תבואו לבכות לי!! יש לי מספיק סטרסים על הראש!).

את העוגיות אופים בתנור שחומם מראש על 180 מעלות (טורבו, אם תהיתם. אני *תמיד* אופה על טורבו). זה לוקח בין 8 ל-10 דקות, תלוי בתנור שלכם.

העוגיות אמורות להשתטח ולהיות יציבות יחסית למגע. כשהן יוצאות מהתנור הן עדיין רכות, ולוקח להן כמה דקות של צינון עד שהן מקבלות קרום פריך בשוליים, ונשארות קצת רכות באמצע. הכמות הזו מספיקה לבערך 4-5 תבניות עמוסות של 16 עוגיות כ"א. אז תאפו בנגלות. הטורבו של התנור שלי מספיק חזק ואחיד כך שאני אופה 2 תבניות בבת אחת ושתיהן יוצאות שחומות בדיוק באותה מידה.

אל תחשבו אפילו להפריד את העוגיות מנייר האפייה לפני שהן מתקררות לגמרי, כי הן תיקרענה לכם ותידבקנה בטירוף לנייר.

בזמן שהעוגיות בתנור תוכלו לנהל עם עצמכם וויכוח פילוסופי על האם אתם בני-אדם שמכינים מרשמלו בבית או שאתם עצלנים ונאחס ופשוט תאכלו את העוגיות לבד בחושך.

מי שסיים להרהר ימשיך איתי הלאה להכנת:

מלית המרשמלו הביתי!
המלית מספיקה למילוי דק יחסית של כל העוגיות. אם אתם רוצים מילוי שופע כמו שיש בתמונות כאן, הכינו כמות כפולה!

לשם המלית חובה להצטייד במיקסר חשמלי (ידני או עומד – שניהם יצליחו כאן).
אם אין לכם, פשוט אכלו את העוגיות כמו שהן או שתלכו לטיב טעם, תקנו צנצנת של marshmallow fluff, ותשתמשו בפלאף כמילוי (ותודה למגיבים הגאונים שהציעו את הרעיון!).

שמים בקערת המיקסר חצי מהמים (כלומר, 4 כפות) ומפזרים מעליהם את גרגרי הג'לטין.מערבבים היטב כדי שכל הג'לטין יתפזר באחידות במים.

אני ממליצה לקנות ג'לטין בתפזורת בחנויות התבלינים. 100 גר' ג'לטין עולה 8 שקלים, ובסופר שליש כמות תעלה לכם 11 שקל (2 שקיות של 14 גרם כ"א). אם אתם לא משתמשים בהרבה בג'לטין, אל תטרחו – השקית מהסופר תחזיק לכם זמן רב.

מניחים את הקערה בצד לכמה דקות כדי שגרגרי הג'לטין יספגו קצת מים ויתנפחו.

הם כל כך יתנפחו שהמים יספגו לגמרי ויהפכו למעין גושי ג'לי שאפשר להרים עם כפית.

בזמן שהג'לטין שוחה לו במים, הכינו את הסירופ להרתחה.

ערבבו בסיר בינוני את שאר המים (כלומר, 4 כפות) עם המולסה וסירופ התירס (גם כאן אי אפשר לוותר על סירופ התירס. אבל את המולסה אני מניחה שאפשר להחליף בסילאן או להחליף בכמות זהה של עוד סירופ תירס. היא מוסיפה צבע וטעם, אבל לא קריטית להצלחת המלית).

ערבבו פנימה את הסוכר, עד שנוצרת תערובת זהובה יפה.

שימו אותה על אש גבוהה והרתיחו אותה.

בזמן שהיא רותחת הכינו לכם בצד חצי כוס מים קרים קרים. תכף תבינו למה.

ממשיכים להרתיח את התערובת עד שהיא מגיעה לשלב הכדור הרך. מה זה כדור רך? זה שם פלצני של קונדיטורים לשלב בו סירופ סוכר מגיע לטמפ' של 235 ל-240 מעלות פרנהייט וריכוז הסוכר בו מגיע לכ-80%. כדי למדוד את השלב הזה רוב האנשים צריכים להשתמש במדחום מיוחד למדידת סוכר. אבל לנו אין כוח לשטויות האלה ונשתמש בשיטה החתרנית ונדפוק את המערכת כמו ישראלים טובים!!!

איך יודעים שסירופ הגיע לשלב הכדור הרך? הסימן הכי בולט לכך הוא שמתחילות להיות בו בועות גדולות וקולניות. בהתחלה הבועות קטנות ומתפוצצות מהר ובשקט, וככל שהסירופ עולה בטמפ' הבועות מתחילות להיות יותר גדולות וקולניות.

אחרי 2 דקות בערך אפשר להתחיל לעשות את הבדיקה המדוייקת יותר (עוברים לאש קטנה תוך כדי, על מנת שהסירופ לא יתבשל יתר על המידה): מפילים בזהירות (!!!) כפית אחת של סירופ לתוך הכוס עם המים הקרים. הסירופ יתקשה מיד בתחתית הכוס. דחפו פנימה את האצבעות ואספו את הסירופ לגוש. אם הוא עדיין חם, השאירו אותו במים עוד קצת.

כשהגוש קר ממששים אותו בין האצבעות. אם יש לו מרקם של כדור ג'לי רך – הוא מוכן. אם הוא מתמוסס לכם בין האצבעות, בשלו עוד 20 שניות ובדקו שוב. אם נוצר כדור ממש קשה, או במקרה הגרוע, סוכריה של ממש, זה אומר שהסירופ חם מידי ואסור להשתמש בו. אפשר לתקן את זה לרוב אם מוסיפים 2-3 כפות מים לסיר, מערבבים טוב, ובודקים שוב. הצלתי ככה הרבה סירופים שדפקתי.

ברגע שהסירופ מגיע ל"כדור הרך" אתם יכולים לכבות את האש ויש לכם בערך 10 שניות להתחיל לערבב את תערובת הג'לטין שבקערת המיקסר. אל תחכו יותר מזה כי הסירופ יתקרר יותר מידי והמרשמלו לא יצא במרקם טוב.

תוך כדי עבודת המיקסר (כשהוא על מהירות נמוכה-בינונית), מזרזפים את הסירופ החם לקערה בזרזיף א-י-ט-י, ומשתדלים שלא יפגע במקצף ולא יגע בשולי הקערה (לא קריטי, אבל מומלץ). כשמסיימים לזרזף את כל הסירופ פנימה מעיפים את הסיר הצידה ועוברים להקציף במהירות בינונית-גבוהה.

ההקצפה אמורה לקחת בערך 8 עד 10 דקות, ומתחילים לראות תוצאות רק אחרי 2-3 דקות, אז אל תיבהלו. בהתחלה הסירופ נשאר אותו דבר ואותו דבר, ואחכ הוא מתחיל להיות יותר ויותר בהיר ואז הוא מתחיל לתפוס נפח. כשהמרשמלו לבן ותפוח אפשר להוסיף פנימה את הוניל ולהקציף עוד טיפונת. ברגע שהמרשמלו לבן ותפוח מומלץ להשתמש בו כמה שיותר מהר, כי הוא מתחיל להתקשות והופך לבלתי אפשרי להעברה לשקית הזילוף.

במקור הבחורה אמרה להוסיף למרשמלו קצת חמאה, מה שחירב את המרקם שלו והפך אותו למרק נוזלי. הוא כמובן התקשה כמו מלך בסוף, אבל היה מאוד קשה למלא את העוגיות, גם אם נתתי לו לשבת רבע שעה כדי שהג'לטין ייסגר על עצמו קצת.

אם אין לכם שקית זילוף, אולי שווה לכם להוסיף למרשמלו את 25 גר' החמאה האמורים, ואז אפשר למלא את העוגיות עם כפית. אם אתם משתמשים בשקית זילוף, ממליצה לוותר על החמאה, וכך לקבל מרשמלו תפוח ויציב שאפשר לזלף בקלות (כל עוד עובדים מהר. תזכרו שהוא מתחיל להתקשות מהר אם אין חמאה).

בזמן שהמרשמלו מקציף ומקציף לו, יש לכם כמה דקות כדי להפריד את כל העוגיות מנייר האפייה ולסדר אותן בזוגות של גדלים שווים (כדי שהסנדוויץ' יצא אחיד, גאון).

אם יש לכם שקית זילוף, גזרו את השפיץ שלה והכניסו את פיית הזילוף המועדפת עליכם.

אני ממליצה על פיה של חצי ס"מ. לא משנה אם היא עגולה או משוננת. אפשר גם פיה יותר גדולה, אבל זה יהיה פחות נוח לשלוט על כמות המילוי. ותכל'ס – בגלל שאף אחד לא יראה את הזילוף (זה לא כאילו אנחנו מקשטים עוגה – העוגיות מסתירות את רוב המילוי), לא חייבים פיית זילוף. אפשר סתם לגזור את השפיץ מהשקית וזהו. אפשר גם להשתמש בשקית ZIPLOC ולאלתר ממנה שקית זילוף לכל דבר. אם אתם בסופר, בקשו מהחבר'ה באיזור של הגבינות שקית פלסטיק עמידה (זו שהם שמים בה את הגבינות) – היא מושלמת לאלתור שכזה, אם אין לכם שקיות זילוף.

אחרי שהפיה בפנים סובבו את השקית בקצה ודחפו פנימה. הטוויסט הזה מונע מהמלית להתחיל לזלוג החוצה בזמן שאתם ממלאים את השקית. אני אוהבת להניח את השקית באיזשהי כוס גדולה וגבוהה בזמן שאני ממלאת כדי שיהיו לי שתי ידיים חופשיות.

עוד טיפ חשוב הוא לקפל החוצה את השקית לפחות 5 ס"מ כדי ליצור שוליים נקיים. אחרת הלמעלה של השקית מתלכלך וילכלך לכם את הידיים בזמן שתזלפו, וזה לא כיף.

אחרי שהשקית מלאה, תראו שיש סכר קטן בתחתית בגלל הטוויסט שעשינו לפני הפיה. הוא יפתח בעצמו כשתתחילו לזלף.

מזלפים בערך כפית גדושה של מלית על כל עוגיה (זה תלוי אם הכנתם כמות כפולה או לא, ואם הוספתם את החמאה ויש לכם מלית נוזלית או לא), ומסנדווצ'ים עם בת הזוג שלה.

אל תדאגו אם המלית מתפזרת לכם ונמרחת לכל עבר. תוך חצי שעה המרשמלו מתקשה ואפשר יהיה בקלות להפריד את העוגיות.

העוגיות נשמרות בטמפ' החדר כשבוע. מומלץ לשמור אותן בשכבות ולרפד בין לבין עם נייר אפייה – כי הן סופגות לחות מהאוויר ועלולות להידבק זו לזו (אל תגידו שלא הזהרתי! שלא תבואו בבוקר ותמצאו לבנת איטונג של עוגיות! יהיה לכם מאוד קשה להפריד ביניהן בלי שיתפרקו).

שיהיה בהצלחה! ופסח שמח!!!
ביום ראשון הקרוב אאזן את העניינים עם מנה עיקרית נהדרת וכשרה לפסח בחמישה מרכיבים בלבד.

• 600 גר' חזה עוף, חתוך לרצועות ל"מוקפץ" (מבקשים מהקצב)
• 2 כפות קורנפלור
• בערך 7-9 תותים בינוניים (כ-3/4 כוס תותים קצוצים דק)
• כף וחצי חומץ בלסמי (או סתם חומץ רגיל או מיץ לימון)
• 2 כפיות סוכר

• 2-3 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי
• 2 שיני שום
• בערך חצי כוס מים

• –

• אם אתם קיצוצופובים או עצלנים:
• 3-4 קוביות ג'ינג'ר, ו-2-3 קוביות שום קצוץ וקפוא של "דורות" – במקום הג'ינג'ר והשום הטרי

והנה המצרכים שבנבחרת:

שכחתי לשים בתמונה סוכר. אל תשכחו לשים במתכון, באמא שלכם. כי לא יהיה טוב.

ותכל'ס שכחתי גם קורנפלור. אוף.

בקטע של העוף אני ממליצה לשבת על הקצב חזק כדי שיכין לכם רצועות למוקפץ. תבקשו ממנו שהרצועות יהיו דקות ואחידות. כי קצבים לפעמים אוהבים לחפף, במיוחד כשיש תור ארוך של סבתות אחריכם. ולי, כמובן, יש כשרון לתזמן את הקניות שלי בדיוק לזמנים שבהם כל זקנות השכונה הולכות למלא מחדש את הסטוק בפריזר. תענוג! אין כמו להתעדכן על מעלליו של הנכד הסורר של גניה (שהחליט להתחתן עם מרוקאית! השם ישמור!) ולהשתעשע בתחרויות שונות כמו למי יש יותר אבני קריסטל על הציפורניים, ולמי יש יותר זהב בשיניים.

את הג'ינג'ר משיגים בד"כ במדפים שמעל דוכני הירקות בסופר. אם אתם קיצוץ-פובים, או סתם עצלנים, יש בפריזרים בסופר מגשיות קטנות של ג'ינג'ר מוכן קצוץ דק במיוחד בשבילכם (של "דורות"). יש גם מגשיות של שום קצוץ קפוא, ואפילו עשבי תיבול. אני לא תמיד משתגעת על המוצרים האלה, כי הטעם שלהם ממש חלש וצריך המון המון קוביות של ג'ינג'ר קפוא כדי להגיע לאותו "באם!" שמגיע מכף אחד של ג'ינג'ר קצוץ טרי. אבל אם זה יגרום לאנשים כמו ידידי אופיר (ההייטקיסט העצלן הכרוני שרק מזמין טייקאווי כל היום) להכין את העוף הזה, אז בסדר, נזרום.

חומץ בלסמי הוא חומץ אדום כהה עם טעם מאוד מיוחד (וריח די מזוויע), וכשמשתמשים בו בתבונה וברגישות, הוא מוסיף טוויסט מטריף למגוון של מנות, ובמיוחד כאלה עם תותים (כן, כן, מה ששמעתם). נסו, למשל, לטפטף טיפונת ממנו על תותים חתוכים עם סוכר, או להוסיף תותים קצוצים גס לסלט חסה ולהוסיף לרוטב טיפונת בלסמי. זה מעולה! (ואם אתם מחובבי הז'אנר, תכינו לפסח את טארט התותים בזיגוג היין שלי, ותוסיפו לזיגוג קצת בלסמי… זה יעיף לכם את המוח מהגרביים. אמממ. כן.). מבחינת איכות/מחיר: אני ממליצה לקנות בקבוק קטן יותר ואיכותי יותר מאשר בקבוק גדול וזול. צריך ממש מעט ממנו לכל מתכון והוא מחזיק להמון זמן.

אם אין לכם חומץ בלסמי, זה בסדר. אפשר להחליף אותו בחומץ רגיל (הפושטי הזה שמגיע בבקבוקים של מיץ פטל, עולה גרושים, נשמר לנצח בארון, וטוב למליון שימושים), או במיץ לימון. אז לא להילחץ אם אין לכם, ולא צריך ללכת לקנות במיוחד. יוצא טעים גם בלי.

בקיצורררר, מכירים אתם את עקרון האוכל המוקפץ, נכון? מכינים בראש את כל המרכיבים קצוצים ומדודים, ואז ההכנה לוקחת צ'יק צ'ק.
הסגנון הזה לא כל כך מתאים לי בדרך כלל, ואני לרוב מתרוצצת בצעקות במטבח ומפשפשת בארונות ובמקרר בזמן שדברים עולים לי על האש בכיריים. אבל לא כאן!!! הסוד לעוף הנהדר שרך ועסיסי מבפנים, ופריך ושחום מבחוץ זה 100% תשומת לב למה שמתרחש במחבת, 100% מהזמן. ובגלל זה אתם תקשיבו לי הפעם ותקצצו את הכל מראש. אפילו את החומץ הבלסמי והמים תמדדו מראש! כי אני אמרתי! שבו בשקט!

אז יש קצת קיצוציאדה, שלוקחת כמה דקות, אבל זה הדבר היחיד שלוקח קצת זמן כאן. ברגע שהכל קצוץ, תוך 7-6 דקות יש לכם אוכל.

מתחילים עם הג'ינג'ר, שהוא הכי מאתגר לקיצוץ. אבל בדיוק לשם כך התכנסנו, כי יש לי כמה שטיקים בשבילכם.

השטיק הראשון קשור לקילוף. אל תנסו לעבוד עם קולפן. הג'ינג'ר קטן מידי, הקליפה שלו סיבית ומעצבנת, ואי אפשר לקלף לו מתחת לבית השחי. אבל אם מקלפים עם דופן של כף או כפית (כן, כן), זה עובד כמו קסם. חלק ומהיר.

הכפית נכנסת לכל הקיפולים והקמטים והבז'ז'ים. ווהו!

אחרי שיש לכם פיסה נחמדה של איזה 2-3 ס"מ ג'ינג'ר קלוף יפה, צריך לקצוץ אותה דק. יש כל מיני שיטות, אבל זו השיטה הכי פשוטה בעיני.

מעיפים לג'ינג'ר איזה מילימטר-שתיים מהלמטה כדי שיהיה לו בסיס ישר ושאפשר יהיה לחתוך אותו מבלי שירקוד על הקרש. עכשיו מניחים אותו על החלק הגזום כדי שיעמוד ישר, ומתחילים לפרוס אותו לפרוסות כמה שיותר דקות. השתמשו בסכין הכי חדה שיש לכם.

מניחים את הפרוסות אחת על השנייה בקבוצות של 3-4, וחותכים בשתי-וערב לאורך ואז לרוחב, כדי ליצור קוביות קטנטנות. קחו בחשבון שהבישול שהן עוברות מינימלי, אז אנחנו לא רוצים גושים של ג'ינג'ר קשה ונא שיתקעו לנו בין השיניים.

אם הן לא מספיק קטנטנות פשוט עוברים על כל הערימה הקצוצה עם הסכין וקוצצים פריסטייל.

עושים את אותו דבר לשום – רק שאותו אין בעייה לקצוץ פריסטייל כבר מההתחלה, אפילו יחד עם הג'ינג'ר.

כשיש ערימה של שום וג'ינג'ר קצוצים דק דק, זהו. החלק הקשה מאחורינו.

ועכשיו התותים!
אפשר להשתמש בתותים הכי מצ'וקמקים, על גבול הרקבון, שיש לכם במקרר. אני לא אומרת לקחת תותים עם עובש, אבל אפשר בהחלט לקחת תותים עם איזורים רכים ומגעילולים כאלה. הם מתפרקים לגמרי ברוטב, אז לאף אחד לא יהיה אכפת אם הם לא היו דוגמנים בגלגולם הקודם.

מסירים את העוקץ הירוק מהתותים, וקוצצים אותם לקוביות קטנות. לא באמת משנה איך חותכים, פשוט מכסחים להם את התחת עם הסכין.

אמורה להתקבל כמות של בערך 3/4 כוס תותים קצוצים דק. אם יש לכם הרבה אקסטרה, תעשו את הטריק שאמרתי עם הבלסמי והסוכר. או שסתם תנשנשו.

מודדים כף וחצי של בלסמי לתוך כלי מדידה קטן, ומודדים חצי כוס מים. שמים את כל המרכיבים בצד, שיהיו מוכנים בשלוף.

זה ה"מיז אן פלאס" שלכם, חבר'ה. mise en place. (או בתרגום מצרפתית: put in place). בדיוק כמו במסעדות. רק חסרה לכם רעמת שיער, חשבון אינסטו'ש לוהט, ואתם שף מדופלם לכל דבר.

את הטיפול הזה בחזה העוף אתם כבר מכירים ממוקפצים קודמים שפרסמתי כאן. זה מאוד מאוד דומה.
יש כאן רק אתגר אחד – להקפיץ את העוף כך שיקבל צבע יפה, אך ישאר רך ועסיסי מבפנים. יש כמה שטיקים שיעזרו לנו, בני התמותה, להשיג את האפקט האלוהי הזה, שנדמה כאילו הוא שמור לשפים הכי מפונפנים.
כל עוד תקפידו על העקרונות האלה, לעולם לא תסתפקו יותר במוקפץ עצוב וסמרטוטי שאתם תמיד מזמינים מהחתולייה הזו. כן, כן, זאת.

א. הוציאו את העוף מהמקרר חצי שעה לפני ההכנה. הוא לא יתקלקל תוך חצי שעה, זה רק אומר שהוא לא יהיה קר. ועוף קר על מחבת רותחת זה לא שילוב טוב. העוף ישר מתחיל להגיר מיצים ולהתכבס בתוך עצמו. הוא יוצא סיבי ופיכסו'ש ואח"כ אתם מתחילים לקלל כל מיני עצמים דוממים והם נעלבים. לא יפה.

ב. חממו את המחבת מראש, אפילו 5 דקות מראש, בלי שמן ובלי כלום, עד שהיא חמה כמו אש הגהינום. בין אם יש לכם כיריים קקמייקה, או כיריים תותחיות שישרפו לכם את הגבות אם תתלהבו איתן יותר מידי, לא יכול לצאת שום דבר רע ממחבת רותחת. ואם המחבת מאיכות טובה, אפשר גם לחמם אותה 10 דקות על האש ולא יקרה לה כלום. אל תתביישו לחמם את המחבת מראש, כי זה ישפר פי כמה מונים את המוקפץ שלכם.

ג. תנו לעוף ציפוי קליל של קורנפלור. הקורנפלור סופג את שאריות הלחות שעל העוף, וכשהוא נוגע בשמן הרותח הוא מקבל קראסט שחום ומטריף, כאילו טיגנתם את העוף במינימום 20 ליטר של שמן עמוק. חשוב לא להגזים עם הציפוי, כמובן. 2 כפות רגילות, לא גדושות מידי.

הנה הדגמה של איך חותכים חזה עוף משוטח (הקרוי גם נתח "שניצל") לרצועות למוקפץ, אם הקצב לא חתך לכם, או שבמקרה כבר יש לכם חזה עוף רגיל בבית:

חותכים אותו במרכז, וכל חצי חותכים לרצועות דקות.

לא בטוח שהקצב שלכם יחתוך ככה, אבל כל עוד תשבו לו על הוריד שהרצועות יהיו אחידות, אז הוא לא יחפף.

מערבבים את העוף עם הקורנפלור.

אני עשיתי את זה בצלחת עמוקה וערבבתי עם הידיים:

אבל אם הקצב נתן לכם את העוף בשקית פלסטיק עמידה כזו, אפשר פשוט לעשות את זה בתוך השקית! שופכים לשם את הקורנפלור ישירות ועושים לעוף מסאז' שוודי עד שהוא כולו מצופה בקורנפלור והופך לורוד בהיר מאט שכזה (הקורנפלור קצת נספג). עוד יתרון בשיטת השקית היא שההתעסקות עם הידים מחממת טיפה את העוף, והוא ישחים יותר טוב.

עד השלב הזה אפשר להכין את העוף 24 שעות מראש, כולל כל הקיצוצים, ולשמור את הכל במקרר עד רגע האמת. וככה אתם יכולים, נניח, שתהיה לכם ארוחה בשלוף תוך 10 דקות, אם אתם עושים את ההכנות בבוקר, ורוצים לאכול בערב. במצב כזה הייתי מעבירה את כל הקיצוציאה לקערה אחת מרכזית, ומכסה בניילון נצמד.

וככה הכל מוכן ומחכה לכם. רק לא לשכוח להוציא את העוף החוצה מהמקרר חצי שעה מראש. אם אתם רוצים, אפשר לזרז את התהליך אם עושים לו קצת מסאג' בידיים דרך השקית.

אז לפני ההקפצה מוודאים שיש לכם ליד הכיריים את כל מה שצריך – מוכן ומזומן. העוף, כל התותים+ג'ינג'ר+שום הקצוצים (אפשר לשים אותם בקערה ביחד, כאמור), הבלסמי, המים, והסוכר.

מחממים את המחבת 5 דקות בלי כלום (גם בלי שמן) עד שהיא חמה חמה בטירוף. סימן טוב לכך הוא שאם נוגעים עם כף היד במחבת אז שומעים "צצצטטטט" והיד מקבלת צריבה יפה כמו של גבינת חלומי (סתם, סתם! זה אומר שאי אפשר לקרב את כף היד למרחק 8-10 ס"מ).

את השמן מוסיפים שנייה לפני העוף, כדי שלא יישרף. צריך בערך 2 כפות. אם יש לכם מחבת איכותית, זה מספיק. אם המחבת שלכם מצ'וקמקת וקלת משקל, ייתכן ותצטרכו להוסיף שמן תוך כדי, על מנת שהעוף לא יישרף או יידבק לתחתית.

עכשיו יש שתי אפשרויות להקפצה – האופציה המושקעה, שמניבה עוף עסיסי מבפנים ופריך מבחוץ, והאופציה החפ-לפית לעצלנים, שמניבה עוף סביר וטעים למדי, אבל לא מושלם.

הקפצה מהירה (חפ-לפ)
אם יש לכם זמן, טגנו את העוף בשתי נגלות, כדי לא לצופף את כל הכמות במחבת. זה מעלה את הסיכוי שהעוף "יתכבס" ויצא סיבי ומבאס. זרקו את רצועות העוף למחבת, והפרידו בין הרצועות עד כמה שאפשר עם מלקחיים או עם שתי כפות עץ. הרצועות תמיד ירצו להידבק אחת לשנייה כגוש, כי ככה ערבבנו אותם. אבל על המחבת אנחנו רוצים כמה שיותר שטח פנים עם החלק הלוהט של המחבת, כדי לקבל צבע טוב. בזמן שהעוף משחים, זה עיתוי טוב לזרות עליו מלח ופלפל שחור בנדיבות.

תנו לו 20 שניות לקבל קראסט יפה בחלק התחתון, ואז הקפיצו אותו למשך דקה תוך כדי ערבוב. זה לא יתן לו מי יודע מה צ'אנס לתפוס עוד צבע, אבל זה מהיר וזה עובד. הוציאו הצידה לצלחת בצד (העוף עוד לא יהיה מוכן מבפנים, וזה בסדר) והמשיכו עם נגלת העוף השנייה, או אם עשיתם הכל בבת אחת, המשיכו עם הכנת הרוטב.

הקפצה מושקעת (יוצא יותר עסיסי ופריך מבחוץ!)
אחרי 20 השניות של הקראסט הראשוני בתחתית, פשוט הפכו כל רצועה, אחת אחת, לצידה השני. זה ייקח יותר זמן מההקפצה המהירה, אבל העוף יצא הרבהההה יותר עסיסי וטעים ככה.

אחרי שסיימתם להפוך את העוף, תנו לו עוד 20 שניות, ודי. מפנים לצלחת בצד, וממשיכים בדיוק אותו דבר עם הנגלה השנייה.

אחרי שכל העוף מושחם (באיזו שיטת הקפצה שבחרתם) ומונח בצלחת בצד, עוברים להכנת הרוטב. מנמיכים את האש ללהבה קטנה, כדי שהמשקעים הטעימים הקריספיים בתחתית המחבת לא יישרפו.

ועכשיו שופכים בבת אחת לאותה המחבת את התותים, השום והג'ינג'ר הקצוץ, כולם יחדיו.

מערבבים כדקה אחת, עד שהתות מתחיל ממש להינמס לרוטב סמיך בצבע ורוד.

מקרצפים עם כף העץ את תחתית המחבת טוב טוב, כדי לשחרר לתוך הרוטב את כל חתיכות העוף הפריכות שנדבקו לתחתית – זה מה שנותן את הטעם המטריף לרוטב!

מוסיפים את הבלסמי (או מיץ הלימון או החומץ):

ויחד איתו גם את הסוכר (בתמונה השתמשתי בסוכר חום, אבל אפשר גם לבן, אין כזה הבדל בטעם הסופי):

ומערבבים עוד כמה שניות עד שהתערובת מתחילה לבעבע בטירוף.

מוסיפים רבע כוס מים בלבד (לא להוסיף את כל המים בבת אחת!!!!!), ומערבבים היטב עד שהכל רותח טוב טוב, והרוטב מתחיל להיות עסיסי וסמיך:

מחזירים פנימה את העוף שנח לו בצד, כולל כל המיצים שהגיר לצלחת (הם יעברו הרתחה, אל תדאגו):

מערבבים את הכל טוב טוב.

עכשיו זה עניין של משחק בין המוכנות של העוף לסמיכות של הרוטב. אתם רוצים להרתיח את הכל ביחד בערך 30-40 שניות, ואז לשלוף החוצה רצועה שמנמנה יחסית של עוף, כדי לבדוק אם היא מוכנה (כי אם היא מוכנה, אז שאר הרצועות הדקות יותר גם יהיו מוכנות). באיזשהו שלב הרוטב יתחיל להסמיך יותר מידי (אתם תשמעו את זה… הוא יתחיל להיות רועש ולעשות "צצצצטטט", כמו שהיד שלכם עשתה כשעשיתם לה צריבה של פילה מיניון).

אם זה קורה, מוסיפים עוד רבע כוס מים ומערבבים היטב עד שהרעש נחלש. אם אתם רוצים למשוך עוד קצת את הבישול, אפשר יהיה להוסיף עוד רבע כוס מים אח"כ כשהרוטב שוב יסמיך, אבל תשתדלו לא להוסיף יותר מ-3/4 כוס מים סה"כ, כדי שהרוטב לא יצא נוזלי ודליל. הוא צריך לצאת צ'אנקי, ורוד, וסמיך. יאמי!

מסירים מהאש בשנייה שהעוף מוכן. את תיקוני הטעם אפשר לעשות במחבת החמה, כשהיא כבר לא על הכיריים, כדי שהעוף לא יתבשל יותר מידי. קחו טיפונת רוטב עם כפית ובדקו מה חסר – הוסיפו טיפה סוכר אם חמוץ מידי, או טיפה חומץ אם מתוק מידי (זה לרוב לא המקרה), וכמובן הרבה מלח ופלפל כדי שיהיה טעים טעים. מגישים על ערימה של אורז לבן פשוט. אפשר לפזר בצל ירוק קצוץ למעלה, סתם כי זה יפה. לא חובה.

זה נשמר נהדר במקרר (עד שבוע, אם לא יותר), וזה טעים גם כמה ימים אחרי.

פינת התכל'ס
קוצצים 2-3 ס"מ שורש ג'ינג'ר ו-2 שיני שום דק דק, וקוצצים גם 7-9 תותים דק (צריכה להתקבל כמות של 3/4 כוס). מערבבים היטב 600 גר' רצועות עוף דקות עם 2 כפות קורנפלור. נותנים לעוף לשבת בטמפ' החדר חצי שעה לפני ההכנה. מודדים בצד גם כף וחצי חומץ בלסמי, 2 כפיות סוכר, וחצי כוס מים. חשוב שהכל יהיה מוכן ומדוד כי העוף צריך מכם 100% צומי בזמן ההקפצה הקצרה. מחממים מחבת על ריק ל-5 דקות. מוסיפים 2 כפות שמן, וחצי מרצועות העוף. מפרידים את גוש העוף לרצועות נפרדות, ומשחימים ל-20 שניות בלי לגעת. ממליחים ומפלפלים בנדיבות. הופכים את הרצועות אחת אחת או מקפיצים למשך דקה נוספת ומפנים לצלחת. חוזרים על התהליך עם שאר העוף ומפנים לצלחת. עוברים לאש קטנה וזורקים לאותה המחבת את התות+ג'ינג'ר+שום הקצוצים ומערבבים עד שנוצר רסק ורוד. מוסיפים את הסוכר והבלסמי ומערבבים עד שמבעבע בטירוף. מוסיפים רבע כוס מים, מרתיחים ומחזירים את העוף, כולל כל המיצים שהפריש. מערבבים היטב כדקה, עד שהעוף מוכן ומזוגג היטב. מוסיפים רבע כוס מים אם הרוטב מסמיך יותר מידי. מסירים מהאש וטועמים את הרוטב. מוסיפים עוד חומץ/סוכר/מלח+פלפל לפי הצורך.

• לבצק:
• 3 כוסות קמח (אפשר להחליף כוס אחת בקמח מלא)
• 3/4 כוס סוכר
• שליש כפית מלח (כן!)
• 150 גר' חמאה (ציונה משתמשת במרגרינה)
• 4 חלמונים
• חצי כוס מיץ תפוזים (מבערך תפוז אחד)
• 1 כפית קליפת תפוז מגוררת
• חצי כפית תמצית וניל
• לרידוד: כחצי כוס קמח

• למלית פרג:
• 1 כוס חלב
• חצי כוס סוכר
• חצי כוס דבש או סילאן
• 20 גר' חמאה
• 2 כוסות פרג טחון טרי
• 1 כפית תמצית וניל
• שליש כוס פירורי לחם או ביסקוויטים או שקדים טחונים

• –

• –

• –

• –

הנה המרכיבים של הבצק הפריך של האוזניים, שיעיף לכם את הגרביים (יופי מאיה)

כמו בכל בצק פריך, גם כאן יש עקרונות בסיסיים שצריך להקפיד עליהם. כל המרכיבים צריכים להיות כמה שיותר קרים כדי שהבצק ישאר קר והחמאה לא תתרכך ותימעך (כי חמאה רכה = בצק אפוי פיכסוש: קשה, מכווץ, עם מרקם של מסטיק). ולכן, חותכים את החמאה לקוביות קטנות ומקפיאים ל-10 דקות.

בינתיים מגררים את קליפת התפוזים עם מגררת דקה, אם יש לכם, ואח"כ סוחטים את המיץ, ומערבבים אותו בכוס גדולה יחד עם החלמונים, הקליפה, והוניל (איזה ריח!).

תוקעים את זה במקרר עד השימוש. אם אתם לא רוצים לסחוט טרי, לא צריך. אפשר גם מיץ תפוזים קנוי, אפילו מהזן הפושטי. כנ"ל לגבי הקליפה – היא אופציונלית. אם רוצים, אפשר להשמיט אותה.

שמים בקערה גדולה את הקמח, הסוכר, גרידת התפוז, המלח, ומערבבים היטב.

מוסיפים פנימה את קוביות החמאה ומועכים בין האצבעות עד שהקוביות מתמוססות לתוך הקמח.

אמורה להיווצר תערובת במרקם פירורי שאם חופנים אותה באגרוף היא נשארת כגוש.

זה לוקח 2 דקות אם מכינים בקערה באופן ידני, אבל זה ייקח 20 שניות אם תעשו בפוד פרוססור. לשם ההדגמה (והפוטוגניות), הנה:

אם מכינים בפוד, פשוט מעבדים את החמאה הקרה לתוך תערובת הקמח ב-6-7 פולסים של כ-2 שניות, או עד שהחמאה מתמוססת לתוך הקמח, כאמור.

מוסיפים את תערובת החלמונים תוך כדי טחינה ומעבדים רק עד שנוצרים גושים גסים בבצק.

היזהרו מעיבוד יתר – אסור שהבצק יהפוך לכדור אחיד.

אלה שמכינים ידנית, פשוט מוזגים את התערובת פנימה ומערבבים עם מזלג עד שנוצרים גושי בצק גסים.

לא לערבב יותר מידי ולא להתפתות להגיד לבצק אחיד. ככל שהבצק יותר דביק/מכוער/מעצבן לפני האפייה, כך הוא יהיה נימוח ופריך לאחר מכן. אז תחזיקו חזק.

וכאן נכנסת השיטה הרומנית שלי לרידוד בצקים פריכים. מכירים? מה, לא?

הרומנים לא בוחלים באמצעים ומשתמשים בשקיות נקיות של סופר לרידוד במקום לקמח וללכלך את השיש, או חס וחלילה לבזבז נייר אפייה או ניילון נצמד. אה, זה לא כל הרומנים? זו רק אני? נו, שוין.

למה שקית של סופר? כי יש לה נטייה קוסמית לא להידבק לבצק. משתמשים בצד בלי הלוגו, כמובן.

הופכים את הבצק, העדיין פירורי, אל שקית הניילון, ומקפלים מעל הבצק את שולי השקית.

מועכים את הבצק אל תוך עצמו עם כפות הידיים (שולי הנייר יגנו מהידבקות). מקפלים שוב את הבצק על עצמו ומועכים שוב.

חוזרים על התהליך 4-5 פעמים או עד שהבצק מתאחד ולא מתפורר יותר. לא לשים את הבצק, אלא רק מאחדים אותו קלות כדי שאפשר יהיה לרדד אותו בלי שיתפורר.

מעבירים את הבצק למקרר בזמן שמכינים את המלית.

מילה לגבי הפרג, כי זה חשוב.

במלית משתמשים בגרעיני פרג טחונים, שאפשר להשיג בסופר ובחנויות טבע ותבלינים. לפרג טחון יש זמן מדף קצר מאוד, כי השומן שמכילים הגרגרים מתעפש מאוד מהר. הפרג הטחון שתקנו בסופר לא נטחן היום וגם לא אתמול, ולכן הסיכוי ליפול על נגלה סוררת של גרגרים מיושנים גבוה מאוד. ולכן, אני ממליצה לקנות פרג שלם בחנות תבלינים גדולה, ובחנויות האלה יש לרוב מטחנה תעשייתית גדולה, והמוכר ישמח לטחון לכם את הפרג על המקום (ואם הוא לא ישמח, תכריחו אותו). אפשר להאריך את חייו של הפרג הטחון לכמה חודשים טובים (ותכל'ס, אפילו שנה) אם עוטפים אותו היטב בכמה שכבות ושומרים בהקפאה. אין צורך להפשיר, אפשר להשתמש ישירות מהפריזר. מומלץ לקנות כמות גדולה יחסית (נניח, 300 גר') ופשוט לשמור בפריזר. אם אתם לא מוצאים חנות תבלינים שכזו, תוכלו לקנות גרגרי פרג שלמים (לא טחונים), ולטחון אותם בעצמכם בבית במטחנת תבלינים או במטחנת הקפה שלכם. אם מת העולם ולא הצלחתם להשיג פרג טחון נורמלי, פשוט הכינו מלית אחרת (ראו בסוף הפוסט), או השתמשו במלית פרג קנויה (פוי!).

אז השגתם פרג טחון טרי?? יופי.

להכנת המלית: מערבבים בסיר קטן את החלב, הסוכר, הדבש, החמאה והוניל. שמים על אש גבוהה ומביאים לרתיחה.

כשהתערובת רותחת עוברים לאש קטנה, מזרזפים פנימה בהדרגה את הפרג ומערבבים.

ממשיכים לבשל עוד כמה שניות תוך כדי ערבוב עד שהתערובת מסמיכה והופכת לערימה שחורה וגרגירית.

מסירים מהאש. מנסים לא לזלול את הכל עם כפית.

מערבבים פנימה את פירורי הלחם. הפירורים, כאמור, שומרים על יציבות המלית, סופגים את הלחות המיותרת במהלך האפייה ומונעים ממנה לבעבע ולגלוש החוצה ולהשאיר כתמים מכוערים על הבצק. רוב המתכונים שנתקלתי בהם למלית פרג משתמשים בשקדים טחונים ובביסקוויטים טחונים וכד'. אבל מצאתי שגם פירורי הלחם הפושטים שאפשר לקנות בגרושים במכולת (וסביר להניח שיש לכם כבר בבית), עובדים בדיוק באותה צורה. אפילו נסורת תעבוד כאן, אבל זה לא יהיה כל כך טעים, יס?

מניחים בצד לצינון.

חוזרים לבצק. מוציאים מהמקרר ומחלקים את הבצק לשלושה חלקים. כל אחד נרדד בנפרד, כי אחרת תצא לנו מפלצת בגודל של הסלון שלכם. מרדדים את החלק הראשון של הבצק ישירות על שקית הניילון (את השאר מחזירים למקרר, או עוטפים ב-2 שכבות של ניילון נצמד וזורקים לפריזר. הבצק יישמר שם עד 3 חודשים בכיף.

אם אין לכם מערוך, אלתרו עם בקבוק יין או משהו בסגנון.

מרדדים שליש מהבצק לעובי של כחצי ס"מ. אם הבצק נדבק למערוך, מפדרים מעט קמח מלמעלה. קורצים באמצעות כוס קטנה עיגולים מהבצק בקוטר של בערך 5 ס"מ.

מניחים כפית אחת (לא גדושה) מהמלית הצוננת במרכז כל עיגול. מרימים כל עיגול בצק ובעזרת האצבעות מקפלים פנימה שלוש צלעות כדי ליצור משולש שבמרכזו המלית.

מהדקים את השוליים היטב, כי יש להן נטייה להיפתח באפייה. חוזרים על התהליך עם שאר הבצק.

אופים את אוזני ההמן בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשך כ10 עד 13 דקות, או עד שהבצק זהוב בשוליים.

האוזניים רכות כשהן יוצאות מהתנור, והופכות לפריכות כשהן מצטננות. ולכן, האינדיקציה היחידה שלכם למוכנות במהלך האפייה זה עד כמה השוליים זהובים, ולא עד כמה הן רכות או פריכות.

הן הכי טעימות ביום ההכנה, אך שומרות על מרקמן בגבורה גם ביום שלמחרת, כל עוד שומרים אותם בקופסה אטומה.

לא רוצים מלית פרג? הנה כמה חלופות טעימות:

שימו לב, כמעט כל המליות מכילות פירורי לחם או ביסקוויטים. למה? הפירורים היבשים סופחים נוזלים מהמלית הרטובה ובלעדיהם המלית תבעבע במהלך האפייה, תגלוש החוצה ו"תלכלך" את הבצק בכתמים דביקים מבחוץ.

מלית חלווה ביתית – מערבבים שליש כוס טחינה גולמית יחד עם שליש כוס דבש ושליש כוס שמנת מתוקה. התערובת תסמיך לכדי משחה. מערבבים פנימה כשליש כוס פירורי ביסקוויטים. אם מתעצלים – אפשר להשתמש בממרח חלווה מוכן (אין צורך לערבב פנימה פירורים, מסרה ציפי).

מלית טופי –  מערבבים בסיר בינוני 50 גר' חמאה, חצי כוס שמנת מתוקה, וחצי כוס סוכר חום כהה ודביק (שימו לב, דמררה וסוכר לבן לא יסמיכו כמו שצריך, חובה להשתמש בסוכר חום כהה). מבשלים את התערובת עד שהכל נמס ואחיד, ומרתיחים לכחמש דקות, תוך כדי ערבוב. מוסיפים קורט מלח. מסירים מהאש ומערבבים פנימה כשליש כוס כוס פירורי ביסקוויטים. מצננים במקרר עד שהתערובת מתייצבת.

מלית שוקולד – מערבבים כ-3/4 כוס ממרח נוטלה/שוקולד השחר (אל תהרגו אותי. זה באמת יוצא טעים!) עם כשליש כוס פירורי ביסקוויטים.

מלית תותים (הורסת!!! נסו לא לגמור הכל עם כפית) – קוצצים 2 כוסות תותים בשלים לקוביות קטנות ומערבבים עם 3 כפות סוכר, 1 כפית מיץ לימון, ושליש כוס פירורי ביסקוויטים.

עם כל המליות עובדים בדיוק כמו מלית הפרג – ממלאים בכמות זהה ואופים בדיוק אותו דבר.

מה עושים עם החלבונים הנותרים?
חושבים על הדיאטה של מחר ומכינים חביתת בריאות עם קצת בצל מטוגן ומפזרים עליה שפע של אורגנו וגבינה מלוחה. מעדן.

הכנה מראש
את הבצק אפשר להכין ולשמור במקרר עד 4 ימים, או להקפיא עד 3 חודשים (מפשירים למשך לילה במקרר). את מלית הפרג אפשר גם להכין מראש ולשמור במקרר עד יומיים, או להקפיא. אם אתם מקפיאים, אגב, אפשר לאכול את זה ככה קפוא מהפריזר וזה מעדן (בדומה לנקניק הפרג המפורסם של סוזי שפרסמה אודטה בזמנו – מלית פרג שהיא גלגלה לנקניק ארוך, ובכל התקף מאנץ' פרסה לעצמה פרוסה. גאונה, לא?).

פינת התכל'ס (סורי על העיכוב)
הבצק: משפשפים 150 גר' חמאה (חתוכה לקוביות וקפואה מעט) יחד עם 3 כוסות קמח, 3/4 כוס סוכר, ושליש כפית מלח, עד שנוצרת תערובת פירורית. מערבבים בצד חצי כוס מיץ תפוזים (מבערך תפוז אחד + הגרידה שלו), 4 חלמונים, וחצי כפית תמצית וניל. מוסיפים בהדרגה לתערובת הפירורים ומעבדים רק עד שנותרים גושי בצק גסים (נזהרים מערבוב יתר!!). משטחים על שקית ניילון ומאחדים לבצק אחיד בעזרת שולי השקית. מצננים בזמן הכנת המלית.

מלית פרג: מרתיחים בסיר בינוני כוס חלב יחד עם חצי כוס סוכר וחצי כוס דבש או סילאן, 20 גר' חמאה, ו-1 כפית תמצית וניל. כשרותח מערבבים פנימה 2 כוסות פרג טחון עד שמתקבלת דייסה שחורה וסמיכה מעט. מסירים מהאש ומערבבים פנימה שליש כוס פירורי לחם או פירורי ביסקוויטים או שקדים טחונים. מצננים.

הרכבה: מחלקים את הבצק לשלושה חלקים. מרדדים כל שליש לעובי חצי ס"מ, קורצים עיגולים עם כוס, ממלאים כל עיגול בכפית מלית ומקפלים ליצירת אוזן. אופים על 180 ל-10 עד 13 דק' או עד שזהוב בשוליים.

לא מספיק לכם? רוצים עוד רעיונות חגיגיים ומגניבים לפורים?
הפוסט הזה הוא חלק מפרוייקט הפורים הגדול של קבוצת "באבלז", שהיא קבוצה של פנתריות לייפסטייל (הא!! כן!!), כולן בעלות בלוגים נהדרים ומושקעים בנושאים מגוונים (כל מה שיפה/טעים). וכמו שעשתה מרת'ה COUNTDOWN לקראת כריסטמס, עושות אנחנו לקראת פורים! כל יום, עד שיגיע החג, יפורסמו 3 פוסטים חדשים של חברות הקבוצה. גשו לשם עכשיו ופנו לכם את שאר השבוע.

אוף טופיק – אתר חדש בעיצובי
יש פה ניגוד אינטרסים בסיסי. מצד אחד אני מנסה לחנך אתכם שזה וקל ומגניב להכין אוכל ביתי טעים וזול, מצד שני… השבוע "ספר האוכל" שיגרו את פורטל הזמנות האוכל החדש שלהם, שפותח ע"י OpenRest (הסטארט-אפ של חבר שלי). בפורטל הזה אני גאה מאוד, כי אני עיצבתי אותו. הוא עדין בהשקה שקטה ולא הכל סופי (כפתור הציצי, לדוגמה), אבל כל המסעדות הגדולות מופיעות בו והממשק מגניב ודי שונה מהפורטלים האחרים בישראל. אז תעיפו מבט ושילחו לנו פידבק. רק אל תפסיקו לבשל מ"בצק אלים", כן?

• 250 מ"ל (מיכל אחד) שמנת מתוקה 38% או 32% שומן
• 4 קרמבואים בטעם וניל
• רבע כפית מלח (כן! – אם אתם מפחדים, שימו רק קורט, אבל שימו)

• -

• -

• -

• -

• -

• -

• -

• -

• -

אז תשאלו, נו.
למה שבנאדם נורמלי ייקח יצירה מושלמת כל כך ויחרב אותה.

כי כשמקציפים קצפת וקרמבואים שלמים ביחד, המקצף מפרק אותם ומרסק אותם, כך שקצף הביצים יתערבב עם הקצפת וישאר אוורירי, בזמן שציפוי השוקולד (שהוא לא באמת שוקולד אמיתי אבל ניחא) והביסקוויט נשברים להם לפצפוצים קטנים שמתערבבים פנימה. התוצאה היא שלמות. אפילו עוד יותר מהקרמבו עצמו.
ולכן אני ממליצה להכפיל כמויות. כי בחבילה של קרמבו גם ככה יש שמינייה. אז לכו על 8 קרמבואים ו-2 חבילות שמנת מתוקה. כי חצי הליטר שיצא לכם מנגלה אחת יתחסל תוך שניות. ראו הוזהרתם.

אני יודעת שאתם אוהבים מתכונים כאלה (לפי הפידבק. וזה הזמן להזכיר שאני מאוד אוהבת פידבק! יענו, תגובות. אני מאוד אוהבת תגובות. זו הדרך שלי לדעת אם נהנתם). גם אני אוהבת מתכונים כאלה. שלושה מרכיבים בלבד ויש קינוח ליגה.

לגבי השמנת המתוקה – אני השתמשתי בשמנת עמידה 38%, כי אני תמיד קונה את הכי זול וזו השמנת הכי זולה משום מה. אפשר גם להכין עם שמנת מתוקה 32%, כי היא גם מתאימה לקצפת. שמנת מתוקה עם 15% (המכונה שמנת לבישול) לא תעבוד כאן, כי היא לא הופכת לקצפת כשמקציפים אותה (וחבל, לא?). תמיד משעשע אותי לראות בחורים אובדי עצות בסופר, עומדים בעיניים מזוגגות מול מדף השמנות ומתקשרים בפאניקה לבוס בבית ושואלים כמה אחוז צריך. אז כאן צריך או 38% או 32%. אבל בחיאת, פשוט תקנו את הכי זול.
וכן, אמא, יש פה מלח. כל העסק ממש מתוק והמלח מאזן את המתיקות ומוסיף מורכבות בלתי מוסברת כלשהי. זה לא יוצא מלוח, אמא. לא, אי אפשר לוותר על המלח, אחרת סתם יצא מתוק מידי.

אז נתחיל?
קודם כל מוודאים שהשמנת המתוקה ממש ממש ממש קרה מהמקרר. זה עוזר אם דוחפים אותה למקפיא ל-10 דקות לפני שמתחילים.

אם ממש רוצים להשקיע, אפשר גם לשים את הקערה והמקצף במקפיא.

כי קצפת ממש ממש קרה מקציפה מהר יותר וטוב יותר מקצפת שהוצאתם לפני 10 דקות והיא ישבה והתחממה לה בחוץ. אבל אם יש לכם מיקסר חשמלי זה לא כזה משנה כי הוא עושה את רוב העבודה.

אז מקציפים את השמנת המתוקה עד שהיא הופכת לקצפת יציבה.

בהתחלה היא תתחיל להעלות בועות, ולאט לאט תתחיל להסמיך.

אם אתם לא בטוחים, או שאין לכם ניסיון עם קצפת אתם יכולים לעצור מידי פעם ולבדוק את סמיכות הקצפת.

כשמרימים את המקצף קל לראות אם הקצפת רכה יחסית ונופלת בקלות מהמקצף. אם זה ככה, ממשיכים.

עוד רמז טוב למצבה של הקצפת הוא המרקם של השבילים שנוצרים מהמקצף. אם הם צפופים ומבולגנים (כמו בתמונה פה) אז היא מוכנה. אם הם מועטים ועדינים (לא עמוקים כאלה), אז צריך להקציף עוד קצת.

היזהרו מהקצפת יתר. בשלב מסויים הקצפת מתחילה להיות גרגרית ואם לא עוצרים, תוך שניות היא מתפרקת לגושי שומן שצפים בנוזל צהבהב. אתם לא רוצים שזה יקרה לכם כי אז תצטרכו לאכול את כל הקרמבואים מיד כעונש. (אגב, אם זה כן קורה לכם, לא נורא, זה חצי מהדרך לחמאה ביתית)

אוקיי אז יש קצפת? יש.

עכשיו מחזיקים חזק חזק, מעיפים את העטיפות, וזורקים לתוך הקצפת ארבעה קרמבואים שלמים, כולל הכל. כן, כן.

לא מפרקים ולא מפרידים ולא מועכים. פשוט זורקים אותם כמו שהם. כן, אני יודעת, זה צובט קצת בלב. אבל עוד שתי דקות אתם תודו לי, וממש לא תצטערו.

להתראות חמודים שלי. נעמתם לי מאוד. זה לא אתם, זה אני, וגו'.

מקציפים לקרמבואים את הצורה יחד עם הקצפת. בגלל שהם רכים, המיקסר הבריון שלכם יפרק אותם במהרה (בין אם הוא מיקסר עומד או ידני). תתחילו במהירות נמוכה כדי שלא יעופו לכם שברי קרמבו לתוך העין, ואח"כ עברו למהירות הכי גבוהה שיש ופשוט הקציפו ל-30 שניות רצוף. ככל שתקציפו יותר, כך שברי הקרמבו יהיו קטנים יותר, אבל צריך מינימום זמן של הקצפה כי אחרת החלבון לא יתערבב טוב עם הקצפת והגלידה תצא קשה מידי ולא אוורירית (כשמקפיאים קצפת היא מתקשה מאוד. החלבון עוזר לשמור עליה רכה).

מומלץ לעצור באמצע ההקצפה כדי לגרד את שולי הקערה עם מרית או לקקן. לביסקוויטים יש נטייה להתחבא שם כי הם מפחדים מגורלם כפירורים. עזרו להם.

לקראת סוף ההקצפה מוסיפים גם את המלח. אל תוותרו עליו. אם אתם ממש מפחדים שימו רק קורט, אבל אני מבטיחה שזה לא יצא מלוח. רק רבע כפית. אחריות עלי.

בסיום התהליך, תקבלו מוס קרמבו אוורירי, שעדיף לא לנסות לטעום ממנו, כי אי אפשר להפסיק.

אם כן תטעמו, אגב, תראו שהקרם הוא מתוק, למרות שלא הוספנו סוכר לקצפת. וזה סימן טוב כי זה אומר שהקצף התערבב טוב אל תוך השמנת והוא ישמור על המרקם הרך לאחר ההקפאה. נסו פעם להקפיא מרנג ותראו – הוא לא ממש קופא. כמו וודקה. מממ… גלידת קרמבו וודקה… מממממ? נהה.

את המוס הזה אפשר לחלק בין כוסות הגשה (כמות אחת מספיקה לבערך 4-5 מנות. מומלץ להכפיל כמויות ולהכין עם שתי שקיות שמנת וחבילה שלמה של 8 קרמבואים! אתם תודו לי אח"כ), לשמור במקרר ולהגיש אותו כמו שהוא.

אבל למה לא לקחת את זה צעד קדימה? העבירו אותו לקופסת פלסטיק עם מכסה ודחפו אותו לפריזר ל-4 שעות לפחות.

מתקבלת גלידה נהדרת, בטעם קרמבו של ממש!

רכה וכיפית, עם פיסות קטנות של ביסקוויטים ושוקולד. פשוט מעולה! מומלץ להוציא אותה מהמקפיא 10 דקות לפני ההגשה כדי שתתרכך מעט ויהיה יותר קל לגרוף ממנה כדורים.

אני הייתי במצברוח חגיגי והגשתי עם רוטב שוקולד חם. פשוט חיממתי 50 גר' של שוקולד מריר (שבור לקוביות) יחד עם חצי כוס שמנת מתוקה במיקרוגל לדקה, ערבבתי טוב טוב, ומזגתי מעל כדורי הגלידה, יחד עם קצת תותים קצוצים.

תהנו לכם. אה, ושיהיה לכם יום חמים ויבש וכאלה…

פינת התכל'ס
מקציפים 250 מ"ל שמנת מתוקה (שזה מיכל אחד [או קרטונית, לצורך העניין] של 32% או 38% שומן) לקצפת יציבה. מוסיפים 4 קרמבואים שלמים (אין צורך לפרק או למעוך) ומקציפים 30 שניות נוספות עד שהקרמבואים מתפרקים לתוך הקצפת. מערבבים פנימה רבע כפית מלח (אל דאגה, לא יוצא מלוח). מקפיאים ל-4 שעות לפחות לקבלת גלידה (מומלץ להוציא מהפריזר 10 דק' לפני ההגשה), או שומרים במקרר אם סתם רוצים מוס קרמבו.

עדכון – 7.2.13 – קיבלתי הרבה הערות על כך שהגלידה יוצאת מלוחה מידי. פליז דונט שוט מי, אבל בעיני היא מושלמת עם כמות המלח הזו. אם אתם רגישים לדברים כאלה, שימו רק קורט במקום רבע הכפית שהמלצתי.

מצטערים פתאום שאתם גרים בחו"ל ואין לכם קרמבו?
יש מצב שיש ואתם לא יודעים. עיינו בערך קרמבו בוויקיפדיה באנגלית ואולי תופתעו.  בארה"ב יש דברים די דומים כמו moon pie או mallomars. אם ימות העולם ואין, תהיו יצירתים. אולי oatmeal cream pies? אולי עוגות טווינקיז? קשה לי להאמין שיצא מזה משהו רע.