למי שלא הספיק לראות – אל תפספסו את החוברת האיטלקית החדשה של בצק אלים – זה הצ'אנס האחרון להזמין מתנת חג מגניבה ומפתיעה לפני ראש השנה בשבוע הבא. אה, וגם חוברת 1 חזרה למלאי. לפרטים נוספים ולמבט בלעדי לתוך החוברת, לחצו כאן, פרונטו!

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

בימים מוטרפים ועמוסים שכאלה – ארוחת צהריים זריזה בשלוף יכולה להציל חיים. טוב, לא ממש להציל חיים, אבל לעשות אותי ממש ממש שמחה. אז הנה אחת כזו, והיופי בה הוא שהיא סלחנית בטירוף לשינויים – אין לכם חמאת בוטנים? השמיטו. רוצים להוסיף לה בריאות? קצצו דק את כל הירקות מהמקרר והוסיפו פנימה. אין לכם זמן לשבת ולאכול? זרקו את הכל לפיתה או לחמניה וצאו. רוצים לנפח כמויות לגדוד? הוסיפו פנימה שאריות אורז מבושל, או הכפילו את מרכיבי הרוטב וזרקו לתוך המחבת חופן של נודלס אינסטנט שהשריתם בקצת מים רותחים. לא משנה אם אתם סטודנט רעב / אבא עסוק / חתול פלאפי – אין מי שלא יכול על המנה הגאונית הזו. הכמות: 4-5 מנות.

חשבתם פעם להכין מוקפץ מעוף טחון? לא? חבל, כי התאילנדים עושים את זה מאז תחילת הזמן בערך. וזה גאוני מכמה סיבות:
א. זה מוכן בטיל
ב. זה יותר טעים, כי הרוטב מצפה את פירורי העוף הרבה יותר טוב והטעמים חודרים פנימה
ג. זה הרבה יותר זול מבשר בקר

אז נסו את זה ולא תוכלו לחזור אחורה לרצועות עוף.

שישה מרכיבים בלבד. WIN (דמיינו שיש גם בתמונה רוטב סויה, יס?)

שני שדרוגים אופציונליים אך מומלצים מאוד הם בצל ירוק וג'ינג'ר – אבל ממש ממש לא חובה, והגרסה המינימליסטית יוצאת מעולה גם כמו שהיא!!!

לגבי עוף טחון. הדבר היחיד שחשוב כאן זה שתשבו על הקצב שלא יטחן לכם פעמיים את העוף! רק פעם אחת. אחרת נוצר גרבר עוף. הנתח הנכון לטחינה הוא כמובן חזה עוף שלם, ולפני שטוחנים אותו צריך להוריד את הגידים והשומן וכד'. אפשר גם לטחון מנתח הפרגיות (או אפילו הודו) אם רוצים שיצא יותר עסיסי (אבל זה גם יותר יקר, וההבדל לא ממש יורגש בהינתן הרוטב הדומיננטי).

שאר החומרים סטנדרטיים למדי. אם אין לכם חומץ (שזה החומץ 5% הכי פשוט שיש שנמצא בסופר ליד השמן בבקבוקים כמו של מיץ פטל), אפשר גם להשתמש בחומץ פנסי כמו חומץ אורז או חומץ בן יין, ואפשר גם מיץ לימון. במקום סוכר אפשר גם דבש או סילאן.

מתחילים בקיצוץ.

כדי לקלף את השום בקלות נותנים לו זפטה עם החלק הרחב של סכין גדולה. זה יגרום לקליפה לנשור ממנו בקלות.

קוצצים דק.

רק אם רוצים ורק אם יש כוח:

אפשר לקצוץ גם בצל ירוק

רק את החלק הלבן והירוק בהיר – את החלק הירוק כהה שומרים לקישוט.
אה, וג'ינג'ר! הפעם הרגשתי עצלנית ולא טרחתי לקלף אותו. לא הרגישו בהבדל…

המשך »

שמחה, מתרגשת ומלאת רטטים (נמר! דולפין! עוצמה!) להכריז רשמית וחגיגית על יציאתה לאור של החוברת החדשה מבית "בצק אלים"! גליון מס' 4 קצת שונה מהחוברות עד עכשיו כי החלטתי לתת לו נושא. האוכל האיטלקי, בין האהובים ביותר ביקום כולו, משתדך בול עם הד.נ.א של בצק אלים – הוא חסר פלברות וגינונים, ושם דגש על שילובים מעולים של מרכיבים פשוטים (ולרוב זולים) עם מקסימום טעם.

אך כיאה למה שהתרגלתם – הקפדתי מאוד לנסות לחשוב כמו בלעבוסטה איטלקיה אמיתית, ולנסות להשמיש חומרי גלם מקומיים וזמינים איפה שאפשר, עד גבולות הטעם הטוב (מתחתי אותם, כפי שתראו). שזה אומר שבמתכון של הטירמיסו, למשל –

במקום ללכת ראש בקיר ולהתעקש על המסקרפונה היקרה (למי יש כסף לשיט הזה?), הצעתי חלופות זולות בהרבה שלא פוגמות בתוצאה הסופית. על האובדן באותנטיות תפצו בסטיילינג הורסס. ואל תספרו לנונה.

המשך »

תחילה, עדכון חשוב: כפי שבוודאי שמתם לב מצד ימין, השבוע יוצאת חוברת חדשה דנדשה וחגיגית ל"בצק אלים"! החוברת הפעם היא על טהרת המטבח האיטלקי, וזה אומר שהיא מכילה את כל מה שרציתם לדעת על פיצה, פסטה, לזניה, רביולי, ריזוטו, טירמיסו, בולונז, ועוד המון המון הפתעות אחרות. ניתן להזמין את החוברת החל מרגע זה! בקרוב יהיה עליה פוסט יותר מפורט, אך בינתיים תוכלו לשטוף עיניים כאן. אם עוד לא הצטיידתם במתנה לראש השנה – שופופו. כמו-כן, לאור הדרישה, הדפסתי מהדורה רביעית לחוברת הראשונה והיא חזרה למלאי, הידד!

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

את העוגה הגאונית הזו ראיתי בסרטון יוטיוב די מטמטם, והקונפסט שלה כה גאוני שכמעט ולא יכולתי להכיל אותו. אז אני אנסה להסביר: מכירים את האמצע של עוגות השמרים האישיות האלה עם הגבינה? איפה שהשמרים כל כך SOGGY שהם הופכים להיות רכים ועוגתיים, וזה החלק שמלית הגבינה הכי עבה ועסיסית? אז כזה, רק בצורה של עוגה שלמה. אבל רגעעע!!! זו בכלל לא עוגה!! זו מסכת שקרים!! אין בה לו גרם אחד של שמרים ולא מתפיחים אותה או מרדדים או מקפלים אותה, המלית עשויה מהגבינה הכי פושטית בעולם (לא "טוב טעם" האופיינית והיקרה), והתחתית שלה בכלל עשויה מבסיס של עוגת חמאה. אז כיאה לתקופת מיתון (זה מה שאמרו ברדיו, לפחות), החלטתי לאתגר את עצמי ולהכין אותה ללא שום מכשור, אלא ידנית, בקערה, עם כף עץ. אפשר לשים בפנים כל פרי קיץ שעולה על דעתכם – טרי או קפוא (ראו הצעות בסוף), ואפשר גם בלי פרי בכלל. תתכוננו לעוגת הרושם הכי מרהיבה שתכינו עד סוף שנת המס – שתי קומות של רכות, עסיסיות, ושלמות בלתי נגמרת. קדימה, לעבודה! העוגה מבוססת על מרשם של שאונה סבר הגאונה, עם כמה שינויים שלי. הכמות: תבנית בקוטר 24 ס"מ.

אוקי, אז מתחילים.

העוגה מורכבת, כאמור, משתי שכבות – התחתונה היא מעין עוגת חמאה מהסוג הקרין גורני הזה עם הפירות (רק שהפירות באים כאן מלמעלה), והעליונה היא גרסה מוקטנת של עוגת גבינה. מעל הכל מפזרים, כאמור, קוביות פרי (במקרה זה פטל קפוא.. זה יוצא מדהים גם עם שזיפים, ואפשר גם אפרסקים, ופירות יער קפואים אחרים), ואופים לכדי שלמות עסיסית ומבעבעת.

אפשר להשתמש בכל סוג גבינה לבנה בכל אחוז שומן, או בגבינת שמנת מכל אחוז שומן. פעם אחת גם החלפתי את החלב בשמנת מתוקה ויצא מצויין.

כדי להקציף את החמאה כמו שצריך היא צריכה להיות בטמפ' החדר – ז"א מספיק רכה שאפשר לעשות בה גומה בקלות עם האצבע. אם מכינים ידנית, בלי מיקסר, הרכות של החמאה עוד יותר קריטית, אחרת פשוט בלתי אפשרי לערבב אותה ולאוורר אותה.

ואם כבר בעניין הזה, אני חייבת להתעצבן כאן בפומבי – מה נסגר עם האופנה החדשה והטיפשית הזו של להגיד "מקרימים חמאה"… creaming באנגלית זה להקציף למרקם אוורירי, אכן, אבל "להקרים" בעברית זה לפזר על משהו גבינה ולתקוע בתנור. אם אתם רוצים לתקוע מילים באנגלית במשפטים שלכם, פיפל, בי מיי גסט! אבל אל תעשו שעטנז עקום בין מילים שכבר יש להם משמעות בעברית. בלעכס!

אוקי, להרגע מאיה.
טוב, נרגעתי.

המשך »

צריכה לספר לכם על כל מה שהלך בחודשים האחרונים, אבל פרה פרה, עכשיו יותר דחוף לי לספר לכם על הסלט הזה. כל כך דחוף היה לי, ששמרתי אותו בבטן למשך חצי שנה בערך. מאז שטעמתי אותו במסעדת OAK בבולדר, קולורדו, בסביבות נובמבר, אני מכינה אותו בערך פעם בשבוע, בלי הגזמה. הקייל (שהוא למעשה זן מסויים וכהה של כרוב) הפך להיות ירק סקסי במיוחד לאחרונה, ומככב לו בכל מדורי הרכילות ובטופ מצעדי הפזמונים, וכי למה? כי הוא ממש בריא ויש לו שם ממש סילי. אם כי, רוב האנשים בכלל לא יודעים מה אפשר לעשות איתו! אז בואו ותלמדו איך מכינים איתו סלט שאין לו טעם של עונש, ולוקח דקות ספורות להכנה. מקור המתכון מכאן – הכמות, כ-2-3 מנות נדיבות, או 5 מנות כתוספת. ואל דאגה, המתכון הבא כאן יאזן אותו ויסתום לכם מחדש את כל הורידים.

אז OAK, כאמור.
מסעדה אגדית למדי.
הלכנו לשם לצהריים יומיים ברציפות והתמוגגנו מכל מה שטעמנו.

"גריט'ס" – דייסת שברי תירס לבן עם ימבה גבינה, פלפל חריף והאם.

סאנדיי בירה שחורה ביתית (שהיה לה טעם כל כך קרמלי ומרוכז שהיא כמעט הייתה כמו קולה ביתית), עם גלידה, קצפת, שברי בראוניז ועוגיות.

פודינג לחם ודלעת מקורמל לאמ-אמא שלו. והמבורגר עם tater tots מבטטה שאני עוד אשיג את המתכון שלהם ויהי מה.

אחחח, הייתי חוזרת לגור שם.
אבל מאז כבר שיניתי את דעתי ויש לי מקומות אחרים ברשימה שאני רוצה לחזור לגור בהם.

המשך »

בתור אחת שבקושי יודעת מה זה "נבדל", האינדיקציה היחידה בשבילי לתחילת המונדיאל היא זה שהתחילו לשים את השיר שלו בזומבה. עם זאת, טורניר כדורגל בינלאומי רם-פרופיל הוא ללא ספק תירוץ טוב לחלוק איתכם את אחת העוגות ההזויות שהכנתי לאחרונה. היא ירוקה (הא, כמו דשא), והיא מכילה כמות נאה של (תחזיקו חזק): פטרוזיליה! חכו, אל תברחו עדיין. הניחוח של הפטרוזיליה מאוד מאוד מתעדן באפייה ומתאזן על ידי הסוכר, ומתקבלת עוגת ספוג עסיסית בטירוף, ירוקה להפליא, עם טעם מתקתק ונעים של עשבי תיבול. ות'אמת? היא עוגה מצויינת לקפה. אז אם נענע בתוך הלימונדה זה כבר סטנדרט, ורוזמרין בתוך עוגיות זה גם לג'יט, אז למה לא עשבים בתוך עוגה? במסעדה האיטלקית Roberta's במנהטן, שם המציאו את העוגה (ובספר שלהם פורסם המתכון, ואח"כ גם כאן), מגישים אותה מפוררת לקראמבל פריך לצד גלידת שומר (אותה חסכתי מכם…) – אבל אני הסתפקתי בהגשה הרבה יותר פשוטה – עם זיגוג לבן ולימוני שמתאים פה בול. החוכמה היחידה היא לא לאפות אותה יותר מידי, כדי שתישאר עסיסית ולא תתייבש. לא היה בנאדם אחד שטעם את העוגה ולא השתגע עליה בטירוף, וזה כולל בין היתר את גל, וגם את עלמה, שהצטרפה אלי ליום בישולים ואפייה שכולו פטרוזיליה (לכו אליה כדי לראות את לביבות הפטרוזיליה המעולות שרקחה במטבחי. ואף מילה על עמבה). הכמות: תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ.

כמה הערות על השינויים שביצעתי:

המתכון המקורי כלל גם חצי חבילת נענע, שמאוד מאוד הוסיפה, אבל העוגה עובדת היטב גם בלעדיה – במיוחד לאור העובדה שזה ניג'וס להוריד את העלים שלה מהגבעולים העבים, וזה דורש קניה של עוד צרור. אם כל כמות הפטרוזיליה הזו מרתיעה אתכם, אני מניחה שאפשר להחליף חצי ממנה בכמות דומה של נענע, ואולי אפילו בזיליקום (בזהירות איתו – כי יש לו טעם מאוד דומיננטי. לא בטוחה שהעוגה תעבוד עם 100% בזיליקום. אבל יכול להיות שאני טועה). אבל אל תפחדו ותנו לה צ'אנס כמו שהיא – אתם ממש תופתעו כמה העוגה הזו טעימה, עם או בלי קשר לפטרוזיליה.

עוד שינוי שעשיתי זה להשתמש בשמן רגיל במקום שמן זית – זה הרומניזם שבי שמתקמצן על השמן היקר שלי :( שמן זית הולך מעולה בתוך עוגות בחושות, והניחוח הפירותי שלו ממש "זוהר" אחרי האפייה ונותן לעוגה אפטר-טייסט חמקמק וקסום. כאן, בשילוב עם הפטרוזיליה, הוא מתבקש לגמרי. אבל גם שמן צמחי רגיל (נניח קנולה או חמניות או כל סוג אחר שמגיע בבקבוק פלסטיק של מיצפטל כזה) יוצא בסדר גמור.

במתכון המקורי אמרו לשים את הבלילה המוכנה למשך לילה במקרר, כי זה גורם לה להיות יותר ירוקה. ממה שראיתי, ההשהייה במקרר גורמת לבלילה עצמה להיות קצת יותר ירוקה (בעיקר יותר כהה) – אבל העוגה עצמה יצאה בול אותו דבר כשאפיתי מיד, בלי השהייה במקרר. אז לידיעתכם – אפשר להכין את העוגה מראש ולשמור את הבלילה במקרר, אם כי לטעמי העוגה האפויה דווקא משתבחת עם הזמן, כל עוד מכסים אותה בניילון נצמד ושומרים במקום אטום.

המרכיבים סטנדרטיים למדי, והדבר היחיד שיוצא דופן כאן הוא כף הקורנפלור. הטריק הזה ידוע – מחליפים חלק קטן מהקמח בעוגות בקורנפלור וזה גורם לקמח לצאת "רך" יותר, ויותר דומה לקמח עוגה, שיש בו אחוז גלוטן נמוך יותר, והוא מניב מרקם רך ונימוח יותר לעוגה.

אוקיי, אז ניתן לה צ'אנס? ניתן! היידה הופ!

המשך »