הרבה ירושלמים לשעבר אומרים לי שהם הולכים ל"מנזר" (במלעיל. פאב עממי בסמוך לכניסה של שוק הכרמל בתל אביב) בשביל ה"אווירה הירושלמית", אחרים טוענים שהם נהנים מהעובדה שהמקום נטול פוזה, אבל בעיני דווקא יש שם פוזה, והרבה, אבל האוכל פשוט מעולה. בשבוע שעבר טעמתי שם את המעדן הזה, שנשמע תחילה כמו בליל הזוי של מרכיבים ממקררו של סטלן שטוף מאנצ'יז (גבינה + טחינה?! האא?). אבל ששת המרכיבים כאן יוצרים חגיגה של ממש – מעין שילוב של טוסט פאניני + סינייה + צ'יזבורגר. ההרכבה לוקחת רגעים, האפייה דקות ספורות, והאתגר האמיתי כאן הוא להתאפק ולא לזלול תבנית שלמה לבד.

קצת מביך לפרסם מרשם כזה שהוא יותר כמו "הצעת הגשה" אבל דונט טוק סמאק – פשוט נסו, ואז תודו לי. הכמות: 2 מנות נדיבות (או יותר, תלוי כמה אתם רעבים).

רוב המצרכים עשויים כבר להיות לכם במקרר או במקפיא.

אני יודעת, אני יודעת, זה נראה הזוי. אבל סמכו עלי, זה יוצא טעים!

באמ'אמא שלי.

הדבר היחיד שהוא קצת ניג'וס זה הבשר הטחון, שצריך לקנות טרי (דרשו תמיד שיטחנו לכם מול העיניים!). אני אוהבת בשר טחון מנתח צלעות, אבל אפשר גם נתחים אחרים לפי המלצת הקצב שלכם – נא לוודא שטוחנים גס ופעם אחת בלבד. סביר להניח שהקצב ירצה לתת לכם יותר מ-150 גר', והוא גם יתן. אבל אז זה פשוט אומר שיהיה לכם עוד בשר בשביל עוד מנות! מה שכן, בשר טחון מחזיק במקרר לפחות יומיים שלושה, אז אפשר למתוח את המנה הזו על פני כמה ימים. את שאריות הבשר אפשר גם להקפיא.

המשך »

אם הייתי מתברכת בתכונות של עיתונאי אוכל מדופלמים, הייתי מתכננת את השנה הקלנדרית שלי קדימה סביב החגים, וכך הייתי נמנעת גם מכפילויות במתכונים. אבל בשביל זה יש לי בעיתון עורכת (היי תמר!!), ובגלל זה הבלוג שלי נראה כמו שהוא נראה. פעמיים כרובית, פעמיים לוטוס ברצף, והנה עכשיו עוד מתכון "בנוסח עוגת גבינה" (אקלר עוגת גבינה מישו?). אז תזרמו איתי. פיצה מתוקה, מכירים? בטח שמכירים. אז דמיינו פיצה מתוקה שכזו – עם קרם גבינה עשיר, ומעליו קראמבל פריך בטעם ביסקוויט. ואם זה בכל זאת מרתיע אתכם, פשוט תחשבו על עוגת שמרים עם גבינה ופירורים, רק בצורת פיצה! החסרון היחיד של הפיצה הזו היא ש, כמו כל פיצה סטנדרטית, חייבים לאכול אותה מיד, או תוך שעה-שעתיים לפחות. אבל היתרון הוא שאפשר להכין את כל הקומפוננטות מראש, ובניגוד לכל קינוחי השבועות הסטנדרטיים – היא ממש זולה וצריך בשבילה רק גביע אחד קטן של גבינה! ובניגוד למה שאולי חשבתם – ממש לא צריך מיקסר. הכמות: 2 פיצות גדולות, 6 פיצות אישיות, או 14 מיני פיצות.

רשימת המרכיבים פשוטה ותמציתית למדי.

כמובן ששכחתי לשים בתמונה שמרים. אפשר להשתמש כאן בשמרים טריים ("שמרית") או בשמרים יבשים.

אם אתם לא מכינים בצק שמרים לעיתים תכופות אני ממליצה לקנות חבילה גדולה של שמרים יבשים (יש בה 500 גר' שמספיקים למאות נגלות, והיא עולה 15 שקל – ולכן היא פי אלף יותר משתלמת מ"שמרית"). אפשר להעביר לצנצנת ולשמור במקרר עד שנה שלמה. במקרה כזה תצטרכו כף שטוחה אחת של שמרים יבשים. אם אתם משתמשים בשמרים טריים – תצטרכו חצי חפיסה של "שמרית" ותצטרכו ללכת לקנות אותה במיוחד כי היא לא נשמרת לזמן רב מידי במקרר. לשיקולכם!

המשך »

מרשם גאוני וערמומי – שמניב רוטב קרמי ועשיר להפליא, עם עשירית מכמות השומן והקלוריות. הפטנט הוא לבשל כרובית עד שהיא רכה, ולטחון לה את הצורה עם קמצוץ קטן של גבינה משובחת ושמנת מתוקה – מספיק כדי להערים על כל כרובופוב או סרבן מצוי – כשהרוטב מתובל כמו שצריך, אפשר לגמרי לחשוב בטעות שמדובר ברוטב המקורי, שעשוי מתועפות של שמנת מתוקה. הידד! המתכון הוא עיבוד שלי מתוך המגזין האמריקאי everyday food ז"ל, ופורסם לראשונה במדור שלי בזמנים מודרניים. שימו לב – לצערי אין דרך להכין את הרוטב בלי בלנדר או בלנדר מוט (או פוד פרוססור) – כי כדי שהשטיק יעבוד הרוטב חייב להיות חלק ומשיי לחלוטין. הכמות: 3-4 מנות.

רוצים אלפרדו אמיתי ומושחת כהוגן? יש גם כזה בבצק אלים

אני מתנצלת על התדירות הגבוהה של הירק הזה פה לאחרונה, אבל כפי שהסברתי לכם בעבר, אני הלוחשת לכרוביות. לא תעבור לידי כרובית צחורה ויפה מבלי שאחפון אותה בתאווה ואתחוב לסלסלתי.

בגלל שאין פה הרבה מרכיבים, ויש מעט מאוד מרכיבים טובים, נסו להקפיד ולהשתמש בגבינת פרמזן נורמלית. יש כל מיני זני "פרמזן" מזוייפים שמסתובבים להם בסופרים עם אריזות מרשרשות בצבע אדום-לבן-ירוק, אבל כשמסתכלים על המרכיבים, השומן הצמחי [יענו, מרגרינה], בוהק ומסנוור מכל דבר אחר. אל תיפלו בפח – קנו לכם פרמזן אמיתית. גם אם היא ישראלית ולא איטלקית חס וחלילה, היא פי אלף יותר טובה מפרמזן-מרגרינה. אני משתמשת בשמנת מתוקה 38% כי היא הכי זולה, אבל גם 32% תעבוד, ואם ממש אין ברירה, אז גם 15% (יצא פחות טעים).

אם במקרה יש לכם ציר עוף (יענו, מרק עוף) במקרר, אפשר להחליף חצי מכמות החלב ולקבל טעם עשיר יותר (ככה זה היה במתכון המקורי, אבל עובד מצויין גם בלי).

לאחרונה התחלתי להתנסות עם פסטת כוסמין, שהיא אמנם די יקרה, אבל יושבת הרבה יותר טוב בבטן, ומשתלבת מעולה עם הרוטב הזה. אבל כל פסטה שאתם אוהבים מכל סוג ומכל איכות תצלח כיאה.

המשך »

באפריל ארזתי את עצמי ואת חברתי עדי במזוודה ונסענו לפגוש שוב את רוני ופרד בצרפת. את פרד (פרדריק, בשבילכם), אתם כנראה זוכרים מהסופ"ש החלומי בבראטן, שם הוא היה ה-mastermind מאחורי כל הגיחה (וגם על הנהיגה, וגם על דקלום כל ארסנל שירי מתי כספי בדיוק מפליא). הפעם הציע שנדרים לכיוון בורגנדי, איזור הכרמים היפהפה שממנו מגיעים כמה מהיינות האדומים המשובחים ביותר בעולם. אני הצעתי שבנוסף, בעקבות פוסט מפתה של עמית אהרונסון, אולי נוכל להדרים עוד יותר ולעבור גם בעיר ליון, שכונתה לא פעם הבירה הקולינרית של צרפת. וכך הוסכם! אז ארזנו פקלאותינו, ויצאנו לדרך.

מפתיע לגלות שבצרפת יותר משתלם לשכור אוטו ולממן את הדלק וכבישי האגרה, מאשר לנסוע בקווי הרכבת היקרים, שהכרטיסים להם גם אוזלים חודשים מראש!

התחנה הראשונה בדרך הייתה העיירה הקטנה אפואס (Époisses) – שעל שמה קרויה הגבינה המסריחה המפורסמת, והכה אהובה על רוני.

ישבנו לארוחת צהריים קלה וחביבה במסעדת La Pomme D'or עם שלל מנות בהם כיכבה הגבינה האמורה (רוטב בשמל אפואס לסטייק, לדוגמה),

והתחרענו על צלחת גבינות נדיבה (שכלולה כמובן במחיר העסקית… הו, צרפת, את שיכורה, לכי הביתה).

המשך »

מכיוון שלא גרתי באיטליה, אלא רק ביקרתי, אין לי מושג אם יין מרסלה באמת פופולרי שם או שזה משהו שרק האיטלקים האמריקאים כל כך מתים עליו. מה שאני זוכרת ממרסלה זה שהיא הופיעה ב-30% מהמנות ב"אוליב גארדן" – (רשת מסעדות אמריקאית איטלקית וסופר טראשית, גילטי פלז'ר מסורתי במשפחת מרום). ושור אינאף, הנה עיבוד לגרסה מרת'ה סטיוארטית של מנת עוף פריך מזוגג ברוטב מרסלה סמיך, מתקתק, וקרמי למשעי. ובגלל שבסופרמרקט ישראלי מצוי קשה להשיג יינות מיוחדים תוצרת חו"ל, הנחתי (בצדק, התברר), שיין הפטישים הישראלי (אותו מכיר כל מי שעשה צבא), יהווה תחליף זול אך נאה. והו, כמה נאה הוא, במיוחד בעונת הפסח בה מחירו יורד לרצפה. תוספת הפטריות והבצל הופכת את הרוטב למשהו מהסוג שתרצו פשוט לנגב ישירות מהמחבת עם איזו פיתה מצה. המנה תככב בשמחה על שולחן הסדר (ראו גרסת פרווה / צמחונית בתחתית), או בכל ארוחת ערב יום-יומית. תכינו ימבה אורז לבן שיספוג את המיץ. הכמות: 4 מנות.

הנה המרכיבים (שקצת פושטו מהמתכון המקורי)

תדמיינו שיש פה גם בצל.
לגבי העוף – רוב הקצבים בסופר עצלנים ולכן אני ממליצה לשבת להם על הווריד כשאתם קונים את השניצל ולהגיד להם לדפוק אותו עוד קצת, כדי שיהיה אחיד בעובי שלו ("שניצל" זה סלנג של קצבים לנתחי חזה עוף שפורפרו ושוטחו עם פטיש (חה) שניצלים). הנתח לא חייב להיות ממש דק (להיפך, ככל שהוא יהיה יותר עבה הוא יהיה יותר עסיסי – אבל לא יותר מידי עבה, אחרת הוא לא יתבשל כמו שצריך). אפשר גם לבקש מהם לחתוך את הנתחים באמצע, כדי שיהיה יותר קל לחלק את המנות. כל יין אדום מתוק יתאים כאן (אפשר להשיג כאלה פושטים לקידוש ב-20 שקל לבקבוק, או לשמור אחד ספייר מליל הסדר). אם ימות העולם ואין לכם יין – אפשר להחליף במיץ ענבים (תירוש או פושטי – כל עוד מוסיפים גם שפריץ של מיץ לימון לאיזון המתיקות).

המשך »