בצק אלים | רשימות ממטבחה של מעצבת - Part 12



סוכריות ג'לי תות חמוצות 

נחשב אצלי: השקעהיום שני, 24 במרץ 2014

מאז ומתמיד הזלתי ריר על המרמלדות המפונפנות שכל הקונדיטורים מכינים. ותמיד חשקתי בגרסה ביתית משלי. אבל כזו בלי מדחום סוכר, גלוקוזה, אבקת פקטין, ובלי מחית פרי קנויה משובחת מכפר השיבולים המתנופפים שבעמק הלואר. אז חשקתי. ונשארתי עם תאוותי בידי והלשון בחוץ. כי אין דבר כזה מרמלדה בלי רשימת הדברים הנ"ל. רק השם (pate de fruit / פאט דה פרואי) מספיק כדי להסכית כל אופה מדופלם ביראה של כבוד. אבל אתם יודעים מה? בני תמותה כמוני וכמוכם יכולים להסתפק בתחליף הרבה פחות אצילי, אך טעים וממכר במידה נאותה: גרסה טראשית למרמלדה שיותר דומה לסוכריות הג'לי החמוצות שקונים בחנויות הממתקים. וצריך רק חופן מרכיבים פשוטים וביתיים, ואפס כישרון ואפס ציוד מטבח כדי להכין אותה. טוב נו, צריך קצת ציוד מטבח כדי לשחרר אותה מהתבנית אחר כך, אבל על זה אתם סולחים לי, כן?

אבל מה שממש עושה את הסוכריות האלה זה ציפוי הסוכר החמוץ, כמו בממתקים השטוחים האלה בפיצוציות. המרכיב הסודי? מלח לימון. אותה האבקה שאתם משתמשים בה כדי לנקות את הקומקום שלכם. לא לא, אל תעשו לי פרצוף כזה. הוא אמנם לא סובל מעודף בריאות, אבל גם הסוכריות הקנויות משתמשות בדיוק באותו החומר כדי להשיג את ה-TWANG החמצמץ הממכר הזה. כל עוד לא אוכלים קילו מהסוכריות האלה כל יום, יהיה בסדר. בכל אופן, מדובר בכמות סופר פיצית (חצי כפית על חצי כוס סוכר לגרסה חמצמצה עדינה ללפלפים, ועל כל סוכריה תהיה כמות מזערית). המתכון הוא עיבוד ליברלי שלי למרשם מהגורמה טראוולר האוסטרלי.

  • לסוכריות:
  • 1 סלסלת תותים (450 גר')
  • 2 כוסות סוכר פחות 2 כפות (380 גר')
  • 3 כפות מיץ לימון
  • 1 שקיק ג'לטין (14 גר' / כף אחת)
  • לציפוי:
  • חצי כוס סוכר
  • חצי כפית אבקת מלח לימון

עלות משוערת:

19 שקלים

עבודה נטו:

35 דקות

ההכנה

יאי! אז מה לא צריך כאן? כבר אמרנו.

מה כן?
תותים. סוכר. לימון. מלח לימון. את מלח הלימון קונים בכל סופר איפה שנמצאים התבלינים. הוא נראה כמו מלח לבן דק רגיל (מיד אעדכן את הפוסט עם תמונת המרכיבים).

לעבודה.

מסירים את העוקץ הירוק מכל התותים שבסלסלה.

המתכון מתבסס על סלסלת סופר סטנדרטית שמכילה כ-450 גר' תותים בממוצע, ואחרי העפת כל הפיכסות והעוקצים הירוקים היא שוקלת נטו כ-380 גר' בממוצע.

אם המשפט הזה בלבל אתכם והכניס אתכם לסרטים – לא אמרתי כלום, לה לה לה פרפרים וחתולים! מיאו מיאו!

לאנשים שגרים בחו"ל או שקונים את התותים בתפזורת – המשקל פה רלוונטי בעיקר לכם.

עכשיו נערבב את התותים המנוקים עם כמות זהה של סוכר (380 גר' שהם כמובן 2 כוסות פחות 2 כפות. בלעעע).

מערבבים טוב טוב ואז מתחילים למעוך את הכל ביחד עם מזלג. אפשר לעשות את זה בסיר עצמו, ואם אתם מפחדים לשרוט אותו, אפשר בקערה בצד קודם.

אם אתם משופצרים כמוני, ויש לכם במקרה "ביסקיט קאטר" (ועכשיו אתם יודעים כבר מה זה בצק "ביסקיט") – מדובר בכלי פאנסי שמנסי שעושה בדיוק אותו דבר כמו מזלג – הופך את תערובת התותים, אט אט, לרסק רטוב ואדום.

ובשלב מסויים זה הופך לתערובת כמעט מרקית, ככל שהתותים מפרישים יותר נוזלים.

אין צורך למעוך את התותים למחית חלקה לגמרי – זה בסדר אם נשארות קצת חתיכות קטנות.

בשלב זה אפשר גם להשאיר את הקערה ככה כמו שהיא למשך הלילה, והתותים יפרישו עוד יותר נוזלים (לא חובה, סתם עשיתי את זה באחת הפעמים מעצלנות).

מוסיפים לתותים את מיץ הלימון, שמים את הסיר על אש גבוהה, ומביאים לרתיחה.

בינתיים, שמים בקערה שקיק אחד של ג'לטין (בקופסה סטנדרטית יש שני שקיקים שבכל אחד 14 גרם, שזה בערך כף אחת).

מוזגים על אבקת הג'לטין כחצי כוס מי ברז, ומערבבים טוב טוב.

הג'לטין יהפוך לכדוריות שקופות ואחרי השרייה של כמה דקות יסמיך ויקבל מרקם דומה לג'לי, רק ממש רך.

שמים את תערובת הג'לטין בצד בזמן שמבשלים את התותים.

ברגע שהתערובת רותחת, משאירים אותה על אש גבוהה ומבשלים עוד רבע שעה שלמה (יכול להיות שייקח גם 17 או 18 דק' – ומצד שני, יש מצב שייקח גם קצת פחות. בכל אופן, לא עוזבים את הסיר ומערבבים בתכיפות!!!).

התערובת תסמיך והצבע שלה יכהה. לא לשכוח לערבב היטב מידי פעם, ובמיוחד לקראת הסוף!

בנוסף, עוד סימן לכך שהסירופ מתרכז ומסמיך היא הבועות שיהפכו מקטנות וזריזות לגדולות, קולניות ואיטיות. אם מושכים כף עץ לאורך התערובת, היא משאירה שביל ברור של רוטב סמיך.

כשהתערובת מגיעה לסמיכות של ריבה והצבע שלה הופך לאדום כהה, היא מוכנה, וזה הזמן להוסיף את תערובת הג'לטין המושרה (שנראה עכשיו לגמרי כמו ג'לי וספח אליו כמעט את כל המים).

אם אתם רואים שלפני שעברה רבע שעה הסירופ סופר סמיך, סופר נדבק לתחתית ועוד שנייה נשרף, לא חייבים לחכות עד סוף הרבע שעה (והלהבה שלכם סופר חזקה – סחטיין!) – עברו לשלב הבא

מסירים את הסיר מהאש ושופכים פנימה את תערובת הג'לטין שהסמיכה ונהייתה צמיגית בינתיים. חום חזק מידי הורס ג'לטין, ולכן מוסיפים אותו רק בסוף, כשהסיר לא על הכיריים (אם כי לא קריטי להשאיר אותו עוד כמה שניות על האש אחרי שמערבבים פנימה).

טורפים את התערובת טוב טוב כדי לפזר את הג'לטין היטב בתוך סירופ התות.

חשוב לוודא שהג'לטין נעלם ומתמוסס היטב בתוך התערובת, והיא אחידה לגמרי.

נותנים לסיר להתקרר טיפונת בזמן שמשמנים תבנית בגודל כ-20 על 30 ס"מ. חשוב לשמן את התבנית היטב ובנדיבות (בשמן רגיל – קנולה או חמניות – לא זית כי הטעם שלו דומיננטי מידי), כי סירופ התות מסמיך והופך להיות די דביק כשהוא מתייצב, ואתם תצטרכו כל טיפת שמן במקומה כדי שתצליחו לחלץ את הממתק מהתבנית. אפשר לשמן עם הידיים, ואפשר עם פיסה של נייר טואלט. כף או שתיים של שמן יספיקו לרוב.

מוזגים את התערובת לתבנית המשומנת.

מניחים את התבנית 24 שעות בטמפ' החדר להתייצבות.

בהתחלה הג'לי יהיה דביק ואי אפשר יהיה לגעת בו בלי שיידבק לאצבע בטירוף, אבל ככל שיעבור הזמן הוא יתקשה ויהיה קצת פחות דביק.

אני מניחה שאם אתם רוצים לזרז את התהליך, אפשר לתקוע את התבנית לשעתיים-שלוש בפריזר, ויש מצב שזה גם יהפוך אותה לפחות דביקה ויותר נוחה לטיפול.

כשהג'לי מוכן, אתרו במטבח שלכם כלי רחב ושטוח שתוכלו להשתמש בו כדי "לחפור" בתבנית ולחלץ את משטח סוכריית הג'לי במלואו מבלי שיישבר. אלה הם הכלים האידיאליים לכך במטבח שלי:

אם כי גם סכין שף רחבה יכולה לעבוד פה טוב, וגם תרווד רחב שהופכים איתו חביתה (ככל שהקצה שלו יותר חד, כך יהיה יותר טוב למשימה).

מכינים בצד את הסוכר לציפוי: מערבבים חצי כוס סוכר יחד עם בערך חצי כפית של חומצת לימון.

טועמים ומוסיפים עוד, אם רוצים, קמצוץ אחר קמצוץ, עד שהחמיצות נאה בעיניכם. נזהרים עם התוספות כי האבקה הזו מאוד חמוצה ודומיננטית, ומספיק קמצוץ יותר מידי ממנה כדי שהציפוי יהיה בלתי אכיל מרוב שיהיה חמוץ.

מפדרים כמה כפות מהסוכר החמוץ מעל משטח הג'לי המיובש ומטלטלים את התבנית כך שיתפזר באחידות.

מכינים גם קרש חיתוך בצד עם כמה כפות של סוכר חמוץ, שעליו תניחו את משטח הג'לי אחרי שתשחררו אותו מהתבנית.

משחררים עם סכין קטנה את השוליים (שימו לב, זה עדיין דביק! וזה בסדר שזה דביק, וזה בסדר אם החיתוך יוצא לכם עקום או מצ'וקמק, כי גם אצלי יצא ככה). ומתחילים לדחוף את התרווד או הסכין מתחת למשטח הג'לי מכל הכיוונים כדי לשחרר אותו מהתבנית.

זה אתגר, אבל גם אם קצת נקרע לכם או אפילו מתקמט או מתקפל, זה בסדר, כי בסוף חותכים אותו לסוכריות קטנות ולא יראו עליו את המסעות ואת התהפוכות שהוא עבר בדרך.

ושכבת הסוכר העליונה תמנע ממנו להדבק לעצמו.

not a pretty sight, but a tasty one

אם ימות העולם והדבר הזה לא משתחרר מהתבנית, אין בעייה. פשוט תשאירו אותו בחוץ ללא כיסוי ליומיים שלושה, פדרו אותו בעוד סוכר חמוץ, ונסו שוב. בשלב מסויים אפשר אפילו לחלץ אותו עם האצבעות בגלל שהסוכר עוזר לו קצת להתייבש.

כשהמשטח משוחרר ויושב בבטחה על הקרש, מפדרים בעוד קצת סוכר חמוץ (אם צריך, מכינים עוד ממנו בקערה) וחותכים את המשטח לרצועות ברוחב כ-2 ס"מ.
אם המשטח דביק מאוד וקשה לחיתוך – אפשר, כאמור, להניח לו לשבת בחוץ ליום יומיים (ככה כמו שהוא, לא מכוסה!!) ואז הוא יתייבש קצת ויתקשה טיפה ואפשר יהיה לחתוך אותו יותר בקלות.

למעשה, ככל שהשארתי את הקוביות החתוכות של הג'לי בחוץ יותר זמן לא מכוסות, ככה הן הלכו והתקרבו במרקם שלהם לסוכריות הקנויות!! והפכו גם ליותר נוחות לגיזום ולחיתוך.

חותכים עם סכין (או עם קלף המתכת, אם יש) בשתי וערב לקוביות ג'לי קטנטנות, ומגלגלים כל אחת בסוכר החמוץ.

אפשר לשמור את הסוכריות בצנצנת או בקופסה אטומה, אבל אין שום סיבה.

הן הולכות ומשתבחות ככל שהן באות במגע ממושך יותר עם האוויר. אל תטרחו לסגור את הקופסה שלהם.

אפשר גם להשאיר את הקוביות על קרש החיתוך ולהחביא אותו איפשהו במטבח לכמה ימים במקום מאוורר היטב.

אם צריך, מפדרים עוד סוכר חמוץ.

פינת התכל'ס
מנקים עוקצים מ-1 סלסלת תותים (כ-450 גר') ומערבבים עם 2 כוסות פחות 2 כפות סוכר (380 גר'). מועכים עם מזלג לרסק גס ומוסיפים 3 כפות מיץ לימון. מביאים לרתיחה על אש גבוהה ומבשלים בין רבע שעה ל-17 דקות או עד שהתערובת מסמיכה למרקם של ריבה, צבעה הופך כהה, והיא מתחילה להדבק לתחתית ולבעבע עם בועות גדולות וקולניות. בזמן שהתערובת מתבשלת מערבבים שקיק ג'לטין (14 גר' / כף אחת) יחד עם חצי כוס מים ומשרים בצד לכמה דקות. כשהתערובת מוכנה מסירים מהאש ומערבבים פנימה את הג'לטין. מוזגים לתבנית משומנת היטב ומשהים לייצוב ל-24 שעות (או כמה שעות בפריזר). מערבבים חצי כוס סוכר עם חצי כפית אבקת מלח לימון ומפדרים את משטח הג'לי. מסירים מהתבנית וחותכים לקוביות קטנטנות (אם הג'לי דביק ועושה חיים קשים – משאירים אותו בחוץ, לא מכוסה, לכמה ימים ומנסים שוב). מפדרים כל קובייה בסוכר החמוץ מכל הצדדים.

עדכון (29.3) – בתגובות מדווחים על הצלחה כבירה עם שימוש בנייר אפייה משומן, אז לכו על זה במקום ללכת מכות עם תבניות דביקות.

קובלר תות על הכיריים 

נחשב אצלי: מתוק ומושחתיום ראשון, 23 במרץ 2014

מתכון זה הוא יריית הפתיחה של "שבוע התות" בבצק אלים! השבוע אפרסם כל יום מתכון חדש עם תותים! כי תותים זה יאמי! ותותים זה מיאו! צפו להפתעות.

נפצח במרשם פטנט למעין זן היברידי של קראמבל שלא כל כך נפוץ בארץ. בארה"ב קוראים לבצק הזה "ביסקיט" למרות אין שום קשר בינו לבין ביסקוויטים, ולקינוח עצמו קוראים בכלל "קובלר" (כי פיסות הבצק שמכסות את מלית הפרי נראים כמו אבנים של שביל – cobblestones). אבל אם נשים בצד את ההגדרות והכינויים, מדובר בגרסה קצת יותר בצקית ועסיסית של קראמבל. אבל השוס הוא שמכינים אותה בסיר על הכיריים מבלי להדליק את התנור בכלל! וכבונוס – אין צורך בשום מכשור חשמלי. את הכל עושים בקערה עם מזלג! וסכין. הפוסט צולם בבית משפ' ברנר (ותודה לאגם התותחית שהזמינה אותי!). כמו-כן, בבית משפחת ברנר יש שולחן אוכל שעשוי מכנף של מטוס ורוב הפוסט צולם עליו, מתוך סולידריות לנוסעי המטוס המלזי. את המתכון שלפנו מגליון יוני 2009 של מגזין גורמה ז"ל (והנה הוא כאן).

  • לבצק:
  • 1 כוס קמח רגיל
  • 2 כפיות אבקת אפייה
  • רבע כפית מלח
  • 50 גר' חמאה קרה
  • 2/3 כוס חלב קר
  • למלית:
  • 2 סלסלות תותים (כ-900 גר')
  • 2/3 כוס סוכר
  • 3 כפות מיץ לימון
  • אופציה: מעט גרידת לימון

עלות משוערת:

24 שקלים

עבודה נטו:

20 דקות

ההכנה

מתה על העונה הזו של השנה שמחיר התותים יורד לרצפה (והוא אפילו לא ברצפה לגמרי! יש לו עוד רצפה לרדת קצת). אם אתם ממש רוצים תותים במחירי רצפה – סעו לשוק הסיטונאי בצריפין. אני נסעתי לשם פעמיים בחודש האחרון ויצאתי עם ארגז של שמונה סלסלות תותים (4 ק"ג) במחיר שנע בין 60 ש"ח (בפעם הראשונה), ל-45 ש"ח (שבוע שעבר). שימו לב שהשוק פתוח אך ורק בלילה – וצריך להתכונן נפשית לביקור שכזה – ממליצה לעלעל כאן וכאן (כולל התגובות) לפני שאתם שוקלים לנסוע.

למתכון הזה נזדקק לכמות של 2 סלסלות, שזה בערך 900 גר' (לפני הסרת העוקצים). שאר המרכיבים די סטנדרטיים. אם רוצים, אפשר להחליף את החלב בכמות דומה של רוויון או יוגורט. (הבצק יצא קצת יותר חמצמץ במקרה זה – מה שהולך מעולה עם המלית התותית המתוקה). אם אתם רוצים להשתמש בקמח תופח – פשוט השתמשו באותה כמות קמח תופח במקום רגיל ותוכלו לוותר על אבקת האפייה (היחס לא בדיוק אותו דבר – קמח תופח הוא בערך כפית אחת של אבקת אפייה על כוס קמח. אבל אם אין ברירה – אז אין ברירה)

נתחיל במלית!

מסירים את העוקץ הירוק מכל התותים וחוצים אותם.

אם התותים ממש עצומים אפשר לחתוך לרבעים.

מערבבים את התותים עם הסוכר. ותוהים אם יש היגיון בלהתאים את הסוודר לצבע הסכין. כי יש!

אפשר לערבב את התותים בקערה בצד כמו שאנחנו עשינו,

ואפשר גם לחסוך כלים ולערבב ישירות במחבת הרחבה שתכינו בה את המאפה (שזה אומר שהשוליים שלה צריכים להיות גבוהים יחסית, והתחתית שלה צריכה להיות כמה שיותר עבה וכבדה, כדי להוריד את הסיכוי שהעסק יישרף למטה).

לנו היה חסר קצת לימון בעסק ולכן הוספנו מיץ מחצי לימון גדול (בערך 3 כפות), ולפני שסחטנו אותו גיררנו ממנו קצת מהקליפה דק-דק.

כשאתם עושים את זה, תוודאו שאתם לא מגררים את הקליפה באותו מקום יותר מפעם-פעמיים, כדי לא להגיע לחלק הלבן של הקליפה – שהוא מר ולא טעים.

כמו-כן, כשאגם לא הסתכלה לרגע, הגנבתי פנימה גם קורט מלח. אבל זה יישאר בינינו – אל תספרו לה. קורט מלח תמיד עושה טוב למתוקים!

עכשיו, כשהתותים נחים להם עם הסוכר ומפרישים את המיצים הטעימים שלהם, הכינו את הבצק (אל דאגה, זה קלי קלות)

שמים בקערה את הקמח ומוסיפים את המלח, אבקת האפייה. גם פה היה נראה לנו מוזר שאין אפילו קמצוץ סוכר בבצק, ולכן הוספנו 2 כפות ממנו.

ועכשיו לשלב הכי "קשה" – אנחנו הולכים לעבד את הקמח יחד עם קוביות קטנטנות של חמאה כדי להביא אותו למרקם פירורי גס.

חותכים את החמאה לקוביות קטנות (לא קריטי הגודל והצורה). אם אתם ממש משקיענים תעשו את זה כמה דקות מראש ותדחפו את קוביות החמאה לפריזר שיהיו ממש ממש קרות.

זורקים את קוביות החמאה (כן, זה יחסית מעט חמאה) לתערובת הקמח ומערבבים עם מזלג עד שהן מצופות היטב בקמח. ואז עוברים לידיים.

משפשפים ומועכים את הקוביות עם קצות האצבעות עד שהן מתמוססות כמעט לגמרי בתוך הקמח. זה לוקח בערך 2-3 דקות של עיבוד. חשוב לעבוד בזריזות כדי שחום הידיים שלכם לא ירכך את החמאה יותר מידי, כי זה יפגע במרקם של הבצק. מידי פעם מערבבים את התערובת כדי שכל גושישי החמאה יצופו מחדש בקמח ולא יהיו דביקים.

כשהבצק במרקם הנכון הוא אמור להישאר כגוש ביד שלכם כשתחפנו אותו חזק בתוך אגרוף.

מוסיפים את החלב (חשוב שיהיה קר מהמקרר) ומערבבים עם מזלג עד שהתערובת מתאחדת לבצק דביק יחסית.

נזהרים לא לערבב יותר מידי. עוצרים ברגע שנוצר בצק. עיבוד יתר יגרום לגושי הבצק לצאת קשים ולא רכים ונמסים בפה.

אם במקרה קורה שהבצק לא מתאחד ונשאר יבש וגושי (אחרי שגירדתם היטב את שולי ותחתית הקערה), מותר להוסיף כף או שתיים נוספות של חלב (לא יותר) כדי לאחד את הבצק. תשתדלו כמה שפחות לערבב או ללוש אותו.

אפשר לשים את הבצק במקרר בזמן שמתחילים לבשל את המלית במחבת. למעשה, בשלב זה אפשר להשאיר את תערובת התותים החתוכים בטמפ' החדר (מכוסים), ואת הבצק במקרר עד 24 שעות לפני שמתחילים עם הבישול.

שמים את התותים במחבת הרחבה שדיברנו עליה (שוליים גבוהים פליז, 10 ס"מ לפחות! אחרת היא תעלה על גדותיה. אם אין ברירה, השתמשו בסיר ופשוט ערבבו יותר בתכיפות. אם אין מכסה אפשר לאלתר מכסה מנייר אלומיניום!). שמים על אש גבוהה. מערבבים מידי פעם עד שכל העסק מבעבע ורותח היטב.

אל תפחדו שזה יישרף (עדיין), כי מהר מאוד התותים יתחילו להפריש נוזלים ויווצר סוג של מרק.

בשלב זה עוברים לאש קטנה ובאמצעות 2 כפות מפילים גושי בצק קטנים מתערובת הבצק על גבי תערובת התותים המבעבעת. הגודל לא ממש משנה – אתם יכולים לעשות הרבה קטנים או מעט גדולים, או חלק ככה וחלק ככה. הבצק אמור להיות רך מספיק כדי להשתטח ו"להמרח" בעצמו על התותים, ואם לא, זה יקרה תוך כדי הבישול.

מכסים את המחבת במכסה. אם אין, אז בשכבה של נייר אלומיניום, בזהירות רבה כמובן, כי זה חם, ואל תשכחו להדק סביב השוליים כדי שהאדים לא יברחו – זה מה שמבשל את הבצק.

מודדים בין 11 ל-15 דקות על השעון ומבשלים את התערובת עד שהבצק אפוי ותערובת התותים מסמיכה (שימו לב שלא הוספנו חומר הסמכה למלית כמו קמח או קורנפלור – היא מסמיכה בזכות עצמה). אני ממליצה לגשת למחבת פעם או פעמיים תוך כדי הבישול ולתת גירוד מהיר לתחתית הסיר עם כף עץ (מבלי להפוך או לפצלח את פיסות הבצק יותר מידי) כדי לוודא ששום דבר לא נדבק ונשרף. אם המחבת שלכם לא איכותית במיוחד, או שהתחתית שלה דקה ולא כבדה, אני ממליצה לעשות את זה 3-4 פעמים תוך כדי הבישול, כדי שהתחתית לא תישרף לכם. במתכון המקורי היה כתוב לערבב את התבשיל מידי פעם בלי להתחשב יותר מידי בפיסות ה"ביסקיט" שצפות להן, אבל אנחנו רצינו לשמור עליהן צחורות ויפות וניסינו לא לערבב יותר מידי.

גם אם התחתית נשרפת קצת, שופכים בסוף מים רותחים וקצת סבון כלים על המחבת הריקה והמלוכלכת, ואחרי חצי שעה השרייה הכל יורד בקרצוף קל.

הבצק מוכן כשאפשר לבצוע אותו בקלות כשתוקעים בו מזלג – הוא יהיה גם תפוח ואפילו קצת שחום. אפשר לפזר גם קינמון מלמעלה אם רוצים.

מגישים חם, או בטמפ' החדר, או קר.

אפשר להוסיף גם גלידה או קצפת, אבל זה לגמרי עומד בפני עצמו.

יאמי.

פינת התכל'ס
חותכים גס 2 סלסלות תותים (כ-900 גר') ומערבבים יחד עם 2/3 כוס סוכר, 3 כפות מיץ לימון, ואם רוצים אז קצת גרידת לימון. בקערה נפרדת מערבבים עם מזלג 1 כוס קמח רגיל יחד עם 2 כפיות אבקת אפייה, רבע כפית מלח, ו-2 כפות סוכר. מוסיפים פנימה קוביות קטנות שחתכתם מ-50 גר' חמאה (מומלץ להקפיא אותן קצת) ומשפשפים בין האצבעות עד שנוצר בצק פירורי שנשאר כגוש כשחופנים אותו חזק. מוסיפים 2/3 כוס חלב קר ומערבבים עם מזלג רק עד שנוצר בצק.

מרתיחים את תערובת התותים במחבת רחבה עם שוליים גבוהים ומפזרים עם שתי כפות את הבצק בגושים. עוברים לאש קטנה, מכסים (אפשר עם נייר אלומיניום אם אין מכסה) ומבשלים כ-11 עד 15 דק' או עד שהבצק מוכן והמלית מסמיכה. מערבבים בעדינות מידי פעם תוך כדי הבישול.

טיפ: אם רוצים, אפשר גם לאפות את הקובלר בתנור רגיל מבלי לבשל את המלית – פשוט מוזגים את התותים לתבנית מרופדת בנייר אפייה, מפזרים מעליהם את המלית עם שתי כפות, ואופים על 180 מעלות כחצי שעה.

סירופ להכנת שוקו משובח 

נחשב אצלי: קפה ומאפהיום שלישי, 18 במרץ 2014

ביום בהיר אחד, לפני חודש or so, קפצתי לביתה הקט של דניאלה פולק (הלוא היא חלק מצמד החמד, יחד עם נעה קדמי הצלמת המוכשרת, שמאחורי הבלוג היפהפה "פרפראות", שהכירה לי אפרת) לבשל, לפטפט, ולהכיר. החלטנו שנכין דברים שוקולדיים יחדיו, וכך עשינו. בין לבין שנעה מפצירה בי להחליף כבר את המצלמה המצ'וקמקמת שלי (וכך עשיתי). הדחף להכין דווקא דברים שוקולדיים הגיע בעקבות הספר המרהיב והיפהפה של mast brothers שנחת על מפתן דלתי וכל עלעול בו העביר בי רטטים תת הכרתיים בלתי מוסברים.

המתכון שבחרתי מהספר נראה לכאורה מיותר, לאור האבקות התעשייתיות להכנת שוקו שנפוצות בכל מזווה ישראלי מצוי. אבל! אני מבטיחה שהתוצאה כאן הרבה יותר טעימה, יותר נוחה להכנה (אין צורך למוסס גושים מעצבנים, אם כי יש אנשים שאוהבים לאכול גושים רטובים צפים שכאלה [ואני מסתכלת עלייך, הגב' שני גרייף]) ואפילו קצת יותר בריאה – כי אתם שולטים על כמות הממתיק וסוגו, ואין פה כל מיני תוספים תעשייתיים עלומי שם. הטעם ממש דומה לשוקו בשקית שכולנו מכירים, רק יותר מתוחכם ואצילי. אם אתם רוצים שיצא מתוק כמו השוקו בשקית, הוסיפו 2-3 כפות נוספות של סוכר. הכמות: 2 כוסות סירופ (מספיק להכנת 2 ליטר שוקו. וקנקן נאה וענקי שכזה יתחסל במהרה בכל ארוחה משפחתית).

  • 2 כוסות מים
  • חצי כוס אבקת קקאו (לא שוקולית)
  • חצי כוס סוכר
  • 25 גר' שוקולד מריר
  • חצי כפית תמצית וניל

עלות משוערת:

10 שקלים

עבודה נטו:

5 דקות

ההכנה

אז קודם כל מה הלך במטבח של דניאלה? חוץ מהעובדה, כמובן, שהסירופ גלש לי וטינף את כל הכיריים (לא פלא שאמא שלי לא נתנה לי לגעת במטבח שלה).

פשפוש מהיר בארונות העלה שלל קמחים מיוחדים ותמציות עלומות שם (מסומנות כולן כדי שלא תוסיפו שמן שומשום לעוגה שלכם במקום תמצית וניל – כי שניהם בבקבוק זהה!) ועוד מוצרי מסקרנים כמו שוקולד 100% שמרוב שהוא מר הוא כבר חמוץ, ודניאלה הכריזה שהיא רוכשת אותו במרוכז באיזשהו קואופרטיב מאפיונרי שבחיים לא יקבל בני תמותה כמוני שמכניסים סוכר לבן הביתה (סתם סתם, יקבל).

ולענייננו, הסירופ! זה עניין מהיר.

אם אתם רוצים, אפשר להחליף את הסוכר בכמות זהה של סוכר חום, סוכר קנים (פחות מעובד – זה מה שמופיע כאן בתמונה), או שליש כוס סירופ אגבה / סירופ מייפל / דבש / סילאן.

שימו לב – מדובר באבקת קקאו, ולא שוקולית!!

שמים בסיר קטן את המים.

מוסיפים פנימה גם את הסוכר

וגם את הקקאו (שאר המרכיבים מחכים לסוף).


טורפים את התערובת הזו לאט לאט עם מטרפה או עם כף עץ (בזהירות, שלא יעוף לכל עבר!) עד שנוצר נוזל חום כהה, אחיד וסמיך מעט.

מביאים לרתיחה על אש גבוהה. עוברים לאש קטנה ומרתיחים את העסק 2 דקות רצוף עד שהוא מתחיל להסמיך קצת.


נזהרים, אם אפשר, שזה לא יגלוש ויעלה על גדותיו. אם זה מתחיל לקרות (וזה בדרך כלל מלווה בצליל אופייני של: "פסססססצצצצ" – כמו הצליל של הרכבת שבאה לדרוס אתכם), פשוט מסירים לרגע מהאש עד שנרגע, ומחזירים לאש קטנה. אבל בואו אני ארגיע אתכם: בכל אחת מארבע הפעמים שהכנתי את הסירופ הזה הוא תמיד גלש לי על הכיריים. אז אל תצפו שלכם זה לא יקרה – פשוט תכירו בזה ואז לא תהיו מופתעים.

אחרי שהסמיך קצת מסירים מהאש ומערבבים פנימה את השוקולד המריר (כן, זו כמות ממש קטנה – אבל היא מוסיפה המון, ואפשר גם להכפיל אותה אם רוצים).

ואת הוניל (אותו אני מודדת בפקק של הבקבוק). אני מוסיפה גם קורט מלח בשלב זה, אבל לא חובה. זה מבליט את הטעם של השוקולד (לא יוצא מלוח!).

מערבבים טוב טוב עד שהכל אחיד, ומעבירים לצנצנת. מצננים סופית, חותמים בפקק, והופ למקרר.

וכל פעם שמתחשק שוקו? עושים רבע כוס סירופ, ו-3/4 כוס חלב.

אפשר גם חלב חם (מחממים בסיר קטן או במיקרוגל – זהירות שלא יגלוש).

ניסיתי את זה גם עם חלב שקדים וזה יוצא מעולה. אם רוצים גרסה שהיא יותר קלה על הבטן – אפשר להכין חצי חצי עם חלב ומים. עדיין טעים להפליא.

אפשר תוספות מלמעלה? ברור. אבל לא חובה כמובן. אפשר קצפת רכה שהקצפתם בקערה קטנה צ'יק צ'ק עם מטרפה (2 דקות של טריפה נמרצת ויש. מומלץ להוסיף טיפטיפונת וניל וסוכר).

מרשמלו (מיני-מרשמלו אם אתם בקטע של לגזור אותם לפיסות קטנות עם מספריים מקומחות בקורנפלור) גם יתקבל בברכה. יאמי.

אוקיי, אז איך אפשר להגיד ולו מילה רעה אחת על ספר עם כפולות שכאלה?

אפשר. תהיה יפה ותשתוק.


כמעט אף אחד מהמתכונים שניסיתי מהספר לא הצליח. ניסיתי את עוגיות השוקולד וחמאת הבוטנים והן יצאו כמו קובבות שחורות ודחוסות, שלא השתטחו כמובטח.

כל ביס מהן עשה לי פלאשבק לילדותי העשוקה שבפרובאנס לתחרויות לעיסת הקרקר הצבאי שהרצנו בבה"ד. וחוצמזה, מי מוסיף לבצק עוגיות את חמאת הבוטנים יחד עם הקמח? ומי מנסה להקציף פרוסטינג משמנת חמוצה ומתוקה יחד ואשכרה מצפה שיצא משהו שהוא לא מרק לבן ומימי?! ומי מנסה בכלל להכין פסטה על בסיס ציר עוף, יין אדום, תועפות חמאה, ומוסיף לזה שוקולד? (אני וגל, כמובן. וגל היה סופר מנומס כשהפטיר: "לא משהו, זה").

המתכונים קצרים, לקוניים, לא בדוקים בעליל, ונטולים כל שביב של עריכה קולינרית בסיסית. האחים המשופמים החמודים האלו כנראה חיים בלה-לה-לנד, ומישהו בהוצאת הספרים היה צריך לשים להם גבולות.
והקטע הוא  שהאזהרות היו שם, ואני בחרתי להתעלם מכולן כי הייתי כ"כ smitten עם המקום הזה. ואיך אפשר שלא?!

אבל למזלי – דווקא המתכון הראשון שניסיתי מהספר – הסירופ הזה – היה שוס – ולפחות מזה הרווחנו. אז תנסו אותו ותספרו לי איך יצא.
הסירופ נשמר היטב במקרר למשך חודש כל עוד הוא סגור בצנצנת אטומה, ומספיק להכנה של בערך 8 כוסות שוקו (2 ליטר).

אצל דניאלה תמצאו עוגת טארפל שוקולד תפוז ללא קמח, אפייה או סוכר, ולפי הטעם של הבלילה – היא שוס לא פחות מכך.


מקווה שתסלחי לי על הקטע הזה עם הגז, כן? בסוף ניקיתי! שזה לא ימנע מכם, אנשי המטבחים המוארים והשווים להזמין אותי לבוא לבשל אצלכם!

פינת התכל'ס
שמים בסיר 2 כוסות מים יחד עם חצי כוס אבקת קקאו (לא שוקולית), חצי כוס סוכר (אפשר גם טיפה יותר אם אוהבים מתוק) ומביאים לרתיחה (נזהרים שלא יגלוש!), מרתיחים 2 דקות, מסירים מהאש, ומערבבים פנימה 25 גר' שוקולד מריר (אפשר להכפיל אם רוצים), חצי כפית תמצית וניל, וקורט מלח (לא חובה). מצננים ושומרים בצנצנת אטומה במקרר. להכנת שוקו: מוסיפים 3/4 כוס חלב קר או חם על כל רבע כוס סירופ מוכן.

סלט דלעת נא 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום ראשון, 16 במרץ 2014

http://farm8.staticflickr.com/7069/13179095715_00f92db3c7_o.jpg

פוסט חגיגי זה משתתף בפרוייקט "בלוגים מתחפשים". נסו לנחש למי התחפשתי!!

– – – – – – – – – – – – – –

בערב חג, כשכולם עסוקים בלהתעסק, אני אוהבת לקחת נשימה עמוקה ולצאת החוצה לרכיבת אופניים. הרחובות השוממים הם הקנווס הנקי ועליו מרצדות בועות קטנות של משפחות קרובות ורחוקות. הניחוחות נישאים אל על, ובבלוק אחד אפשר להריח שזאתי מטגנת שניצלים, זאתי הכינה מרק עם אבקה מונוסודיומית כלשהי, אלה הזמינו פיצה, והאלה הכינו מוקפץ עם המון המון רוטב דגים וליים.

לפני 7 שנים, באחד מערבי החג הכבדים יותר, תל אביב כולה הייתה שקטה ודוממת. כל המסעדות והחנויות סגורות, כיכר רבין נטושה, הכבישים שוממים, והרמזורים בצמתים פעלו על ריק. למעט חתול אחד או שניים, כל האנשים נעלו עצמם בפנים, איפה שחם ונעים. הקפתי בפידול קליל את איזור הבורסה של רמת גן ועליתי על ה"סלינגשוט" (ככה אני קוראת לירידה הגדולה של סוף ז'בוטינסקי) לכיוון תל אביב.

התלבשתי היטב ולכן היה לי חם ונעים, אז המשכתי מתוך סקרנות על דרך מנחם בגין עד התחנה המרכזית הישנה. שם הייתה חגיגה גדולה – כאילו כריסטמס הגיע מוקדם. כל הרחובות היו גדושים באנשים שמחים וצוהלים, כל הברים התפוצצו מאנשים, כאילו שם כבר הגיעו ליום העצמאות, ו-2 ק"מ צפונה עוד תקועים בעונה הקודמת.

חזרתי הביתה ובעודי עולה במדרגות ומשפשפות את פרקי הידיים, תכננתי לי סלט קטן. גזר, פטרוזיליה, והמון המון מיץ לימון. את הסלט הזה הכנתי עשרות פעמים מאז, אבל פעם אחת הייתי אצל חברה, שגם לה יש בלוג אוכל, וביחד, בדירה הקטנה הזו שלה שהייתה בדיוק מעל שוק הכרמל, עלינו ביחד על זה שאפשר להכין אותו גם עם דלעת. נאה לגמרי ולא מבושלת בעליל.

הכנו המון דברים באותו היום – אבל מעבר לזכרון הטעים של הסלט הזה – אני נזכרת בזרם של דברים אחרים…

גופייה של פודגבר. הסבר ארוך על מה זה מקינטה ולמה זה שולט ביקום. ספר הבישול של שה פניס, וסט מרהיב של סכיני שף חדות.

כמה טיפים חשובים
דלעת – חשוב לקנות דלעת מוצקה וקשיחה לחלוטין, שלא נוצרות בה גומות בקלות אם לוחצים עם האצבע. ככל שהדלעת רכה יותר, כך הטעם שלה דיבשי יותר ופחות מתאים לסלט הזה. הדלעת נשארת כאן נאה לחלוטין והיא נהדרת! קראנצ'ית במידה אך גם רכה במידה ונעימה ללעיסה. אפשר להשתמש בדלעת מוצקה כתחליף לגזר גם בסלט גזר מתוק של אייטיז (עם מיץ תפוזים וצימוקים!).

מרקם – הכי כיף לאכול את הסלט כשהדלעת קראנצ'ית וחתוכה למקלונים קטנים (מעין גפרורים). הקיצוץ מאוד קל כל עוד יש לכם סכין גדולה וחדה. אבל אם אתם זורמים עם מרקם רך ומתמסר –

תוכלו לגרר את הדלעת על פומפייה גסה ולהכין את הסלט כמעין "קול סלו".

קראנצ' – אם רוצים, מומלץ להוסיף כאן קצת אגוזי לוז קצוצים שמוסיפים מרקם כיפי ומעניין. כל אגוז שאוהבים יעבוד כאן: שקדים, אגוזי מלך, פקאן (גם פקאן סיני!), קשיו, וכד'

יאללה למטבח!
1 קובייה נאה של דלעת (כ-300 גר')
חופן נאה של פטרוזיליה (כשליש צרור)
1 כף דבש או סילאן או סירופ מייפל
מיץ מחצי לימון לפחות (ואף יותר)

הכנה:
מנסים לקנות את קוביית הדלעת הכי שטוחה והכי פחות עגלגלה שיש – ככה יהיה יותר נוח להסיר ממנה את הקליפה בחיתוך אחד.

חותכים את הקובייה ל-3 או 4 חתיכות (כך יהיה יותר נוח לקצוץ אותה לגפרורים) ומסירים מכל חתיכה את החלק של הקליפה.

פורסים כל חתיכה לפרוסות דקות, מסובבים את כל הפרוסות ב-90 מעלות וקוצצים שוב כך שיווצרו גפרורים דקים.

טורפים בקערה את המייפל ואת מיץ הלימון ומתבלים בנדיבות במלח ופלפל.

קוצצים גס את הפטרוזיליה ומערבבים פנימה יחד עם גפרורי הדלעת.

אם רוצים, זורים מלמעלה קצת אגוזים קצוצים. מגישים מיד.


הסלט טעים גם כשהוא טרי וגם אחרי שהוא יושב כמה שעות בטמפ' החדר.

לכבוד חג פורים התחפשתי ל"דברים בעלמה"!!!
הפוסט הזה משתתף בפרוייקט "בלוגים מתחפשים". כל אחד מהבלוגים ברשימה התחפש לבלוג אחר! בקרו אצל כולם ונסו לנחש…

למי התחפשה עלמה?
למי התחפש גל מפתיתים?
למי התחפשה מורקייק?
למי התחפש שירה אכילה?
למי התחפשה עוגיו.נט?
למה התחפשה אפרת ממה את עושה כל היום?
ולמי התחפשה הילה מביסים?

חג שמח!

 

סיגרים עם בשר 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום שלישי, 25 בפברואר 2014

השטיק שאני הכי אוהבת במתכון הוא "מתיחה" של מרכיבים – במרשמים קונבנציונלים ולפי כל הגיון בלעבוסטי מצוי – 500 גר' בשר מספיק במקרה הטוב לארבעה סועדים. אבל כאן, נאכיל את אותה כמות אנשים ונוכל להסתפק בכמות צנועה בהרבה: 300 גר' בלבד. מדובר באותם סיגרים שתצפו למצוא בכל חפלה מרוקאית טובה – רק שכאן הם (אללי!) אפויים ולא מטוגנים. אבל אל דאגה, הם שמנמנים, פריכים, טעימים ומשביעים. סלט ישראלי קצוץ כתוספת, ואתם מסודרים. אל תשכחו, אגב, את רוטב היוגורט ההיסטרי כמטבל בצד – מדובר בשדרוג לא נורמלי! אם לא רוצים, אפשר להגיש עם טחינה במקום.

שימו לב – את הסיגרים חייבים לאכול מיד בסיום האפייה, כי הם לא נשמרים טוב (הבצק נהיה soggy). רוצים לגוון עם גרסה צמחונית? גללו לפינת התכל'ס להוראות. הכמות: 8-12 סיגרים (כ-4 מנות) – תלוי במיומנויות המילוי שלכם.

  • 300 גר' בשר טחון
  • 1 בצל ענק
  • 3 שיני שום
  • חופן קטן פטרוזיליה (ל"ח)
  • 1 כף קורנפלור (או קמח)
  • שליש כפית פתיתי צ'ילי חריף (ל"ח)
  • 2 כפיות תבלינים כרצונכם: כמון / כוסברה / קינמון / פלפל אנגלי / וכו'
  • למילוי:
  • 8 עד 12 עלי סיגר קפואים

עלות משוערת:

35 שקלים

עבודה נטו:

20 דקות

ההכנה

היידה לרשימת המכולת:

עלי סיגרים?! הכצעקתה? מדובר בעיגולי בצק דקיקים שאפשר להשיג במקפיאי כל סופר מצוי. הם נמכרים בשקית פלסטיק לבנה דקה ואמורים לעלות בסביבות ה-13 ש"ח. חבילה אחת מספיקה לבערך 2 נגלות מהמתכון הזה. ולא – לא מדובר בעלי מלוואח, ולא עלי פילו, ולא עלי ג'חנון, ולא עלי בורקס. עלי סיגר! אם הצלחתם למצוא רק עלי מלוואח (או שכבר יש לכם ולא בא לכם לקנות משהו אחר, כפרה עליכם), קראו את הווריאציה בסוף פינת התכל'ס למטה.

לגבי הבשר הטחון – אני לרוב קונה נתח צלעות ומבקשת מהקצב לטחון רק פעם אחת. כל נתח יעבוד כאן (גם אם יש בסופר ערימה של mystery meat מיוחד לטחינה וזול באופן חשוד) – כל עוד טוחנים לכם טרי מול העיניים. אפשרי גם לקנות בשר טחון ממקפיאי הסופר ולהפשיר לאט לאט במקרר בבית. הבשר הזה פחות איכותי, אבל אתם יודעים מה אומרים: באין ציפור שיר גם התחת זמיר. סורי, הייתי חייבת.

התבלינים שמופיעים בתמונה אופציונלים לגמרי – התיבול במתכון הזה פתוח לאינטרפטציה רחבה כאוות נפשכם. אני השתמשתי לרוב בכמון ובכוסברה טחונה (אין קשר לעשב התיבול אותו אני מתעבת כהוגן). רוצים לנסות פלפל אנגלי? קינמון? בהרט? אבקת קארי? לכו על זה. אפשר אפילו בלי תבלינים בכלל כל עוד מקפידים על כמות נדיבה של מלח ופלפל. אבל אל תספרו על זה לאף סבתא מרוקאית.

אז איך אמרנו שמותחים כמות קטנה של בשר להרבה סועדים? בצל מטוגן, דהה.

אז מתחילים בלקלף ולחתוך את הבצל גס.

אני אוהבת להתחיל לטגן את הבצל בלי שמן בכלל – זה עובד מצויין בכל מחבת טפלון/ נון-סטיק.

הבצל משחים הרבה יותר מהר ככה, ואפשר להוסיף לו כמות מדודה של שמן לקראת הסוף, בשביל הטעם. אם אין לכם מחבת איכותית ודברים נוטים להידבק לכם – התחילו את טיגון הבצל בכף או שתיים של שמן (אפשר רגיל ואפשר שמן זית).

עובדים על אש בינונית עד שהבצל מתרכך ומתחיל להשחים בקצוות. מערבבים בתכיפות, כדי לוודא שהבצל לא נדבק ונשרף לתחתית.


בינתיים קולפים את שיני השום קוצצים דק דק.

כשהבצל שחום ונראה כאילו הוא מתחיל להדבק לתחתית – רק אז מוסיפים את השמן (אם השתמשתם במחבת טפלון, כאמור)

ממשיכים לטגן דקה-שתיים יחד עם השמן.

וכשהבצל שחום לגמרי, ושזוף חתיכי שכזה, רק אז:

מוסיפים את השום הקצוץ, ומיד אח"כ:

מוסיפים גם את התבלינים (סה"כ 2 כפיות תבלינים – תעשו מיקס אנד מאטצ' לטעמכם! אל תשכחו שזה צריך לתבל גם את הבשר אח"כ ולא רק את הבצל כאן).


עוברים לאש קטנה ומערבבים 30 שניות. אם התבלינים נשארים יבשים וקשה לערבב, מוסיפים עוד טיפונת שמן. כשהתבלינים מבעבעים בשמן רק אז נפתחות להם הצ'אקרות.

מסירים את התערובת מהאש, מעבירים לקערה בינונית, ונותנים לה להצטנן ל-5 דקות (כדי שלא תבשל את הבשר).
בשלב זה מומלץ להוציא את עלי הסיגר מהפריזר כדי שיפשירו טיפונת ויהיו נוחים לעבודה.

שמים בקערה גם את הבשר הנא – שימו לב, אין צורך לבשל את הבשר במחבת לפני המילוי! 10 דקות אפייה בתנור יספיקו כדי לבשל אותו בול – כך שיהיה רך ועסיסי.

מוסיפים לקערה גם פטרוזיליה קצוצה דק, קורנפלור (שיספוג לחות מיותרת וימנע מהבצק להיספג בנוזלי עסיס), ואם מתחשק לכם קצת פיקנטי, אז פתיתי צ'ילי חריף.

מערבבים את התערובת עם כף (או בידיים, וככה זה יותר מהר. במקרה זה מוודאים שהשקית עם הסיגרים פתוחה כבר ובהישג יד, ויש לכם תבנית מוכנה בצד עם נייר אפייה, כדי שתוכלו לעבור ישר למילוי בלי לשטוף ידים). משתדלים לא לערבב יותר מידי באלימות, או באופן כללי לערבב יותר מידי, כי זה יהפוך את הבשר לצמיגי אחרי האפייה.

פורשים עלה סיגר יחיד על קרש חיתוך נקי, או ישירות על השיש. אם הבצק קפוא וקשיח מידי, תנו לו עיסוי עם שתי כפות הידיים לכמה שניות עד שהוא מתאושש ומתרכך.

שמים כף גדושה של מילוי בשר בשליש התחתון של העלה ומורחים אותה לרוחב כדי שיווצר מלבן.

אם רוצים סיגר דק מועכים את המילוי כך שיווצר מלבן ממש רחב ודק (די קל אם עובדים בידיים). אם רוצים מעין "מעטפת בשר" או פשוט סיגר רחב ושמן, לא צריך לטרוח.

מקפלים את השליש התחתון מעל המילוי, מקפלים את שני הצדדים פנימה כך שיווצרו שוליים ישרים, ואז מגלגלים. אם רוצים סיגר פחות עבה אפשר להסתפק בשני גלגולים ולגזום את השאריות עם מספריים, חותכן פיצה, או סכין עבה.

חוזרים על התהליך עד שנגמרת מלית הבשר, ומסדרים את כל הסיגרים יפה יפה בשורה על תבנית גדולה מצופה בנייר אפייה. היא אמורה להספיק לבין 8 ועד 12 סיגרים, תלוי כמה אתם יעילים בפרישת המילוי (פסססט: אם תשתמשו בידיים כדי לפרוש את המילוי ולגלגל, תוכלו למתוח כמות קטנה יותר של מלית כך שתמלא בצורה יעילה יותר כל סיגר. הרבה יותר קשה למלא בקמצנות עם כף וליצור מלבני מלית נורמליים).

בשלב זה אפשר להקפיא את הסיגרים על התבנית (או על צלחת גדולה.) עד שהם קשים כמו אבן, ואז להעביר אותם לשקית ניילון עמידה ולשמור לשעת צורך. אתם יכולים אפילו להגן עליהם מלהדבק אחד לשני אם תשתמשו בניירות שמפרידים בין הסיגרים הקפואים בחבילה שלהם. ואם אתם בכלל רוצים להיות רומנים אז תשתמשו באריזה הריקה של הסיגרים כדי לעטוף את הצלחת עצמה. כיפאק היי!

אופים ישירות מהפריזר, בלי להפשיר, ומוסיפים 2 דקות לזמן האפייה.

שימו לב – החסרון היחיד בסיגרים האלה הוא שאי אפשר לאפות אותם מראש! חייבים לאפות אותם ממש לפני ההגשה – והם נשארים אכילים למקסימום כמה שעות לאחר מכן. הבצק הפריך הופך לסמרטוטי לאחר כמה שעות ואין מנוס מכך (חוץ מלחמם מחדש בטוסטר אובן אולי.. לא במיקרוגל!)

השלב האחרון הוא להבריש את הסיגרים במעט שמן זית, כדי להוסיף להם קריספיות. אם אתם מרגישים חרוצים במיוחד, תוכלו לפזר מלמעלה קצת קצח ו/או שומשום, למראה מושקע במיוחד.

אופים את הסיגרים למשך 10 דקות בלבד בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות (תתחילו לחמם אותו ברגע שהמלית מוכנה) – או עד שהקצוות משחימים יפה.

לא מתפתים לאפות מעבר, כדי שהבשר לא יתייבש.

בזמן שהסיגרים בתנור מכינים את רוטב היוגורט הכי ממכר ביקום: מגררים דק דק שן שום פצפונת (או חצי שן שום בגודל נורמלי) לתוך גביע אחד של יוגורט ביו רגיל (ללא טעמים), ומתבלים בנדיבות במלח ופלפל. אפשר גם לבזוק פנימה קצת אורגנו או טימין או פטרוזיליה קצוצה אבל ממש לא חובה. אם אין לכם מגררת דקה פשוט תקצצו את השום כמה דק שרק אפשר.

אם לא רוצים יוגורט אפשר להגיש עם טחינה במקום. והאמת? יש מצב שגם 2-3 עגבניות מרוסקות במגררת גסה יחד עם טיפונת מלח, פלפל ואולי קצת שמן זית, יעשה את העבודה.

אם אתם ממש זריזים אולי תקצצו איזה סלט ישראלי גס חמוד כזה.
כשהסיגרים חמים וקריספיים ולוהטים מהתנור, מגישים אותם מיד, וטובלים ברוטב היוגורט.
דאבל דיפינג מותר ואף מומלץ.

ווריאציה צמחונית
תצטרכו לעבוד קצת יותר: במקום להוריד מהאש אחרי טיגון הבצל, הוסיפו פנימה 2 סלסלות פטריות שמפיניון פרוסות דק, וטגנו למשך כ-7 דק' נוספות עד שהן מתרככות ומשחימות. הוסיפו רק חצי מכמות הקורנפלור, ערבבו היטב והסירו מהאש. הוסיפו פטרוזיליה וצ'ילי כרגיל, ומלאו את הסיגרים כרגיל. או שפשוט תזללו את המלית כמו שהיא עם כף. יאמי.

פינת התכל'ס
המלית: קוצצים גס בצל גדול ומטגנים במעט שמן לכ-7 דקות על אש בינונית עד שמתרכך ומשחים, מוסיפים 3 שיני שום קצוצות דק יחד עם 2 כפיות שטוחות תערובת של תבלינים כרצונכם (כמון / כוסברה / פלפל אנגלי / קינמון / בהרט / וכד'). עוברים לאש קטנה ומטגנים 30 שניות. מצננים. מערבבים פנימה 300 גר' בשר טחון יחד עם כף אחת קורנפלור, שליש כפית פתיתי צ'ילי (אם רוצים), וחופן קטן פטרוזיליה קצוצה (אם רוצים). מתבלים בנדיבות במלח ופלפל.

ההרכבה: ממלאים 8 עד 12 עלי סיגר (תלוי בצורה וביעילות הידיים שלכם), כל אחד בכף גדושה מהמלית, ומגלגלים לסיגרים הדוקים (ראו תמונות). בשלב זה ניתן להקפיא. מברישים במעט שמן ואופים על 200 מעלות כ-10 דקות או עד שמזהיב. מגישים מיד עם מטבל שמורכב מגביע יוגורט ביו מתובל במלח ופלפל ושן שום פצפונת מגוררת דק.