• 3/4 כוס קשיו טבעי (100 גר' – אפשר גם שקדים או אגוזי לוז)
• שליש כוס שיבולת שועל (אפשר אינסטנט / "קוואקר")
• 3 כפות סירופ אגבה / מייפל (ואם אין, אז דבש)
• קורט נדיב מלח (כן!)
• חצי כפית תמצית וניל

• רבע כוס שוקולד צ'יפס (אפשר גם 50 גר' שוקולד מריר, שבור לקוביות)

• –

• –

• –

• –

• –

• –

אז במקום כל השטנים הלבנים – הבצק עשוי בעיקר ממרכיבים אלה:

כמה בריא, כל כך שאנטי. הרבה סיב. וואו.
אז כמה מילים על המרכיבים האלה.
אגוזי קשיו הם הבחירה הכי טובה להכנת הבצק הזה אם כי טכנית, גם אגוזים אחרים יעבדו.

לקשיו יש שילוב של טעם נייטרלי מתקתק וצבע לבן בוהק שמחקה את המקור בצורה הכי טובה. לאגוזי לוז ולשקדים, לעומת זאת, יש טעם סופר דומיננטי, וקשה יותר להשיג אותם קלופים. הקליפה הכהה גורמת לבצק לצאת הרבה יותר כהה ופחות משכנע, והטעם של הבצק שלהם הרבה פחות דומה לבצק עוגיות, אלא יותר כמו בצק "מרציפן"/"נוצ'ולה", שזו חיה אחרת. אפשר כמובן לעשות מיקס בין כמה סוגי אגוזים כל עוד יש לכם 100 גר' טוטל. שזה בערך חצי חבילה סטנדרטית של סופר. אבל אל תקנו בסופר. יקר שם. תקנו בתפזורת בניצת הדובדבן או בעדן טבע מרקט או בכל חנות טבע אחרת עם תחלופה נורמלית (בתפזורת יעלה לכם 6-9 ש"ח ל-100 גר' ובסופר זה עולה כמעט פי 2 וחייבים לקנות כמות גדולה בשקית ארוזה).

שימו לב שמדובר באגוזים רגילים ("טבעיים") ולא קלויים או מומלחים, שהטעם שלהם שונה לגמרי ולא מתאים כאן. שלא לדבר על זה שהקלייה וההמלחה ההיסטרית שלהם די מקלקלת את היתרון הבריאותי שלהם על לאכול חמאה וסוכר לבן (או שאולי לא?).

לא ניסיתי עם פקאן ואגוזי מלך, למרות שגם הם טכנית יעבדו כאן – עליהם אני לא ממליצה בכלל כי הטעם שלהם הרבה יותר מידי חזק בשביל בצק שכזה.

השיבולים הם, בנוהל, שיבולת שועל רגילה מהסוג שמכינים ממנו דייסה. אני משתמשת בכזו שלמה, אבל גם האינסטנט (שנראה כמו פירורי נסורת שכאלה) יעבוד.

אז מה זה הסירופ אגבה הזה?! הו, טוב ששאלתם.

מדובר בממתיק נוזלי, שמופק מצמח הסמבוק, ומשתייך לזן היענו-בריא. למה? כי מצד אחד האינדקס הגליקמי שלו נמוך יותר מסוכר, שזה אומר שכשאוכלים ממנו כפית, כמויות הסוכר בדם פחות קופצות מאשר אם אוכלים כפית סוכר לבן (ולכן זה יותר בריא). הוא גם יותר מתוק ומרוכז משאר הממתיקים הנוזליים (דבש / מייפל) ולכן אפשר להסתפק בפחות ממנו. מצד שני, יש כאלה שטוענים שמבחינה כימית הוא גרוע בדיוק כמו סירופ תירס תעשייתי. אבל אם ננסה להמנע מלהכנס לכל הממבו ג'מבו התזונתי הזה – אני מעדיפה כאן אגבה כי הטעם שלו נייטרלי ולא שתלטני כמו מייפל או דבש (על סילאן אין על מה לדבר בכלל…).

חייבים כאן ממתיק נוזלי וצמיגי (בניגוד לסתם סוכר או אבקת סוכר), כי זה מה ש"תופס" את אבקת האגוזים והופך אותה לבצק.

אפשר להשתמש בסירופ מייפל במקום אגבה. רק בבקשה בבקשה אל תשתמשו ב"סירופ בטעם מייפל" הסמיך והמגעיל הזה מאיזור המתוקים בסופר… יש לו טעם לוואי נוראי והוא יותר גרוע מדבש אפילו. אם כבר סירופ מייפל – קנו לכם בקבוק זכוכית קטן מחנות טבע (עולה 30 ש"ח אבל מחזיק לנצח והפנקייקים שלכם ישודרגו למעמד מלכותי). ואם אין ברירה, אפשר להשתמש בדבש, אבל קחו בחשבון שהטעם שלו קצת ישתלט על התוצר הסופי והוא לא יהיה זיוף מוצלח לבצק עוגיות אמיתי. יהיה לו טעם דיבשי (כנ"ל סילאן. תצא לכם חרוסת. לא בצק עוגיות).

טיפ: אם אתם ממש לא רוצים לקנות במיוחד את הממתיקים היקרים האלה – אני מניחה שסירופ סוכר ביתי מאולתר יכול להיות תחליף לא רע: פשוט הרתיחו בסיר קטן משהו כמו 5 כפות סוכר ו-5 כפות מים למשך דקה-שתיים (עד שמתחיל להסמיך), צננו טוב טוב, והשתמשו במקום הממתיקים הללו (בכמות של 2-3 כפות סירופ מוכן וצונן).

המלח והוניל הם המרכיבים שחותמים כאן סופית את פרופיל הטעם והופכים את הבצק המוזר הזה שנוצר לזיוף כל כך מוצלח. המלח מאזן את המתיקות (שאמורה להיות חזקה), והוניל מוסיף את הטאצ' העוגייתי. אגב – סוד כמוס לפרה ולסוס: אני כבר מזמן וויתרתי על תמצית וניל איכותית כי הרגשתי שברוב השימושים שלי ההבדל לא מורגש. רוב הזמן אני משתמשת בתמצית וניל פושטית לגמרי. יש לי גם תמצית וניל ביתית שאני מכינה בפטנט הידוע של השריית תרמילי וניל מרוקנים בבקבוק גדול של וודקה (כל מקל וניל שאני משתמשת בו מושלך לשם בקול תרועה, ואחרי כמה זמן מתקבלת כמות נאה ותמצית כהה וריחנית. כך עשיתי עם כל המקלות שהזמנתי בסיטונאות באינטרנט. עד שהספק הפסיק לשלוח לישראל בטענה שרק שליש מהמשלוחים שלו מגיעים ליעדם. יופי דואר. #fail)

קדימה לעבודה!

שמים בקערת הפוד פרוססור את הקשיו יחד עם שיבולת השועל וטוחנים למשך 2 דקות רצופות (אל דאגה, האגוזים לא יהפכו לחמאה בגלל השיבולת).
תזהירו את כל הבית שהולך להיות קצת רעש.

בהתחלה הכל נטחן לחתיכות גסות
ואחכ הופך לאבקה דקה
ועוד יותר דקה
ועוד יותר
עד שהפירורים הדקים מתחילים להיות גבשושיים ודביקים. משם אפשר להמשיך לטחון לנצח ולא ישתנה כלום.

לפני השלב הבא עוצרים רגע ומוודאים שאין גושים דביקים של בצק שנדבקו לקצוות התחתונים של הקערה. משתמשים בכף או במרית יציבה לשחרר אותם משם (היזהרו ממריות רכות ועדינות שאשכרה יכולות להשבר או להתעקם מנסיון שחרור של בצק קשה שכזה. אני שברתי פעם מרית פלסטיק שממש אהבתי על בצק עוגיות קשיח במיוחד)

בשלב זה אפשר להתחיל לזרזף פנימה בין 2 ל-3 כפות של ממתיק נוזלי צמיגי לבחירתכם (אגבה, מייפל, דבש, או סירופ הסוכר המאולתר הנ"ל) עד שהפירורים מתחילים להיאסף לגושי בצק.

עושים את זה דרך פיית ההזנה של הפוד פרוססור תוך כדי פעולה.

עוצרים רגע.

עוברים על השוליים ועל התחתית שוב כדי לשחרר את החלקים הדבוקים (אל תתפתו לטעום עדיין!), ומוסיפים את המלח והוניל.

טחינה אחרונה של כמה שניות, ומוכן.

טועמים ומוסיפים עוד ממתיק או וניל או מלח לפי הטעם, עד שזה מספיק דומה לבצק עוגיות. אם זה לא מספיק דומה, לרוב צריך להוסיף עוד מתיקות. תזכרו שבצק עוגיות אמיתי הוא סופר מתוק.

יאמי! מפתיע כמה שזה דומה, הא?

עכשיו מוציאים את הקערה מהמעמד של הפוד פרוססור ומערבבים פנימה ידנית (עם כף או מרית) שליש כוס של שוקולד צ'יפס.

אני משקיענית ויש לי קו ייבוא סודי של מוצרי טראש אמריקאים ולכן יש לי במזווה דברים כמו מיני שוקולד צ'יפס, אבקות פודינג זרחניות, ואבקת קריסטל משובחת ממקסיקו (נהה, לא באמת). אבל שוקולד צ'יפס בגודל רגיל יעבדו לגמרי (אפשר להשיג מיני שוקולד צ'יפס, אגב, ב"גרובשטיין" בדרום תל אביב, ולפעמים ב"עדן טבע מרקט").

את הנטיפים מערבבים פנימה ידנית ולא טוחנים, אחרת הבצק ייצבע בצבע חום מבאס ובלתי מושך בעליל.

אלא אם כן יש לכם איזו חצי חבילה של שוקולד מריר משובח שאתם רוצים להשמיש ואז אתם יכולים לשבור אותה לקוביות פנימה ולטחון לשנייה או שתיים עד שנוצרים שבבים בבצק (הוא קצת ייצבע, מה לעשות).

היזהרו לא לטחון את השוקולד פנימה יותר מידי, אחרת זה מה שקורה:

הבצק יוצא חום לגמרי. לא מאוד דומה לבצק עוגיות שוקולד צ'יפס. אבל אולי דומה למשהו אחר בפני עצמו. בצק עוגיות שוקולד, נניח?

עכשיו אפשר ליצור נגיסונים בכמה דרכים. קודם כל מוציאים החוצה את הבצק לתוך ניילון נצמד (או שקית ניילון נקייה של סופר, אם אתם רומנים כמוני), מקפלים את השוליים מלמעלה ומועכים קצת לצורה אחידה.

עכשיו אפשר להקפיא אותו כמו שהוא ואז לחתוך לקוביות (או פשוט לבצוע ממנו ביסים קטנים כמו שאני עושה, מעצלנות).

לוקח לו בערך שעתיים לקפוא עד שהוא ניתן לחיתוך נוח עם סכין מבלי להיות דביק יותר מידי. אפשר גם לחתוך אותו אחרי יום בפריזר, אבל החיתוך יהיה קשה יותר.

חותכים לאורך ואז לרוחב.

עד שנוצרות קוביות קטנות וטעימות של הזיוף הכי מוצלח לבצק עוגיות שטעמתם. מומלץ להוסיף כוס חלב קר או רוויון ליד!

אפשר גם לקרוץ מהבצק עיגולים עם ידיים רטובות מיד כשהוא מוכן (לפני ההקפאה) או אפילו להשתמש בכף גלידה קפיצית קטנה ולהכין חצאי כדורים שכאלה (כמו שעשיתי בתמונה העליונה).
הבצק טעים כבר עכשיו, אבל כשהוא קפוא מהפריזר הוא כמעט זהה לגמרי לבצק עוגיות.

את הכדורים מניחים על צלחת קטנה או מכסה של קופסת פלסטיק ומקפיאים ככה כמו שהם (אפשר לכסות עם ניילון נצמד אם מתעקשים, אבל לא חובה בהקפאה הראשונית).

לוקח בערך שעתיים-שלוש להקפיא את כדורי הבצק (קצת יותר אם הוא במקשה אחת), ואז הם מספיק קשיחים ואפשר להעביר אותם לשקית ניילון בלי שיידבקו אחד לשני. ואז יש לכם שקית מוכנה בפריזר של pure awesomeness. זמינה לשירותכם בכל שעה ביום.

נסו לא לאכול את כל הנגלה בבת אחת ותשאירו קצת לאחרים. וכמו שאמרתי, עדיף שתכפילו כמויות מראש. על אחריותכם בלבד, יס?

הו, עולם האפשרויות הבלתי מוגבלות שיש לעשות עם הבצק הקפוא הזה (חוץ מלאפות!!!!) – לטחון אותו בבלנדר עם קצת חלב ולקבל מילקשייק עוגיות טעים, לטחון אותו בפוד פרוססור עם בננות קפואות ולקבל גלידה אמריקאית בטעם עוגיות, לזרזף עליו שוקולד מומס, לפתוח איתו סתימות בכיור, וכו' וכו'.

בתאבון ולבריאות!

פינת התכלס
טוחנים 100 גר' אגוזי קשיו יחד עם רבע כוס שיבולת שועל (אפשר אינסטנט) ל-2 דקות בפוד פרוססור עד שנוצרים פירורים דקים אך דביקים. מזרזפים פנימה 2-3 כפות סירופ אגבה (או מייפל או סירופ סוכר ביתי – ראו מטה) עד שנוצר בצק. מוסיפים חצי כפית תמצית וניל וקורט נדיב של מלח וטוחנים שוב עד שנוצרים גושי בצק. מערבבים פנימה ידנית רבע כוס נטיפי שוקולד צ'יפס (מומלץ מיני). מגלגלים לכדורים קטנים, או מקפיאים בגוש וחותכים לקוביות. שומרים בפריזר ומגישים קפוא.

סירופ סוכר ביתי (תחליף לאגבה): מרתיחים בסיר קטן 5 כפות סוכר עם 5 כמות מים למשך דקה-שתיים או עד שמסמיך. מצננים לגמרי ומשתמשים במקום האגבה בכמות של 2-3 כפות.

• 1 ק"ג פילה דג קפוא
• (למשל נסיכת הנילוס, פוטית [סול], בקלה [מרלוזה], או כל פילה דג מוצק ועבה. אפשר גם טרי')

• –

• –

• 2 ביצים
• 2/3 כוס קמח
• 2 כוסות פירורי לחם (מומלץ מסוג פנקו, או לטחון לבד מלחם ישן)
• 1 שקית קטנה תפוצ'יפס (50 גר')

• –

חמישה מרכיבים פשוטים וזהו!
טוב, לא מפתיע, זה שניצל, בכל זאת.

אפשר להשתמש בפירורי לחם פשוטים דקים (שנראים יותר כמו אבקה מאשר פירורים), אבל הרבה הרבה יותר מומלץ להשתמש בפירורי לחם יפניים מסוג "פנקו".

אפשר להשיג אותם בקלות בכל סופר והם יוצאים פי אלף יותר פריכים מאחיהם הלפלפים, שיותר דומים לנסורת מאשר לפירורי לחם. עוד אפשרות היא לטחון פירורי לחם בעצמכם. אם יש לכם פוד פרוססור, פשוט קחו את כל פרוסות הלחם (או הלחמניות) היבשות שיש לכם (גם כאלה שהתייבשו להם בפריזר משנת תרפפו), תנו להם לשבת בחוץ כמה שעות או כמה ימים, וטחנו להם את הצורה. קל, זול, וטעים.

תפוצ'יפס משדרג את הציפוי למעדן מאין כמוהו והופך אותו רלוונטי לקליינטורה קשוחה במיוחד: הילדים שלכם. אם אתם רוצים לחסוך קלוריות – אפשר להחליף בכמות שווה של קורנפלקס (שגם אותו מועכים לפירורים דקים). רוצים ממש להשתגע? נסו להחליף בפירורי בייגלה! ואם לא בא לכם כלום ואתם אנשים מרובעים שאוהבים אוכל מרובע – אפשר רק פירורי לחם בלי תוספות.

אז כמו שאמרתי, הכנתי את המתכון הזה אך ורק עם דג קפוא, וניסיתי כמה סוגים שמצאתי אחרי חפירות קצרות במקפיאי הסופר הקרוב לביתי. תמיד פילה, אגב. בלי עצמות ועור, ובלי ראש וכאלה. אם יש קצת עור, לא נורא, פשוט תמשכו אותו חזק והוא יירד.

את פיסות הדג אפשר לרוב לראות ולהרגיש על העטיפה השקופה. אני מציעה לכם לבחור לפי שילוב של הפרמטרים הבאים: א. נתחים דג עבים יחסית שיהיו יציבים לאחר האפייה ולא יתפרקו לכם בידיים (הנתחים הדקיקים פחות טובים למטרתנו), ב. כמה שפחות אחוזי מים בציפוי. רוב אריזות הדגים מכילות בין 80% ל-90% מהמשקל בדג, והשאר מים (או המונח החלקלק: "ציפוי קרח"). ג. תאריך הייצור כמה שיותר קרוב (יענו, הדג ישב בהקפאה כמה שפחות זמן), ו-ד. מחיר. כל אחד יקנה את מה שהוא מצליח להשיג בהתאם למצאי בסופר שלו, והתקציב שלו. ניסיתי המון סוגים וכולם עבדו מצויין: נסיכת הנילוס, פוטית (סול? או אלוהים יודע מה זה), בקלה ("מרלוזה"), ואפילו סלמון. שימו לב שאתם קונים פילה, בלי עור ועצמות, ולא חס וחלילה פיסת דג מעובדת עם ציפוי פירורים או תבלינים. פיכסוש.
רוב הדגים נמכרים באריזות גדולות יחסית (סביב הקילו) – וזה אחלה, כי יוצאות מזה המון מנות. את כל שאריות השניצלונים אפשר להקפיא, ולשמור במקרר עד שבוע (ואם מחממים בטוסטר אובן או בתנור, זה אפילו נשאר קריספי. לא מומלץ במיקרוגל…)

אחרי שעברתם את השלב הקשה – בחירת הדג, עכשיו השלב הקצת פחות קשה – ההפשרה.
אם בתקציב שלכם לקנות פילה דג טרי, ברכותיי, תוכלו לדלג על השלב הזה.

אם לא – לא נורא.
אפשר להפשיר בשיטה המהירה – להניח את שקית הדג (כשהיא עדיין עם וואקום) בקערה ענקית מלאה במים חמימים (או פושרים). הדג יפשיר חלקית תוך שעה-שעתיים ויהיה מספיק נוח לחיתוך והכנה ראשונית של המתכון. את שאר ההפשרה הוא ישלים בתנור כבר.

השיטה האיטית והפשוטה יותר – זורקים את השקית האטומה למקרר למינימום של 12 שעות, ומקסימום 48 שעות, והדג יפשיר לאיטו בכיף ובחדווה.

אחרי שהדג מופשר, גוזמים שפיץ מהשקית ומרוקנים לתוך הכיור את כל המיץ המופשר. ביוש!

אם יש לכם כוח, אתם יכולים להספיג את פיסות הדג הרטובות במגבות נייר, או להניח אותן על תבנית במקרר ללא כיסוי לשעה-שעתיים שיתייבשו קצת. לא חובה.

כדי שיצאו שניצלונים דקיקים ופריכים במיוחד, צריך לחתוך אותם בתבונה.

אם יש פיסה דקה יחסית של פילה (שדומה לחזה עוף משוטח) חותכים אותה לרצועות לאורכה.

ואם הפיסה עבה – חותכים אותה באמצע לשתי רצועות ארוכות, וכל רצועה גוזמים לכמה "אצבעות" ארוכות. אם אתם נתקלים בעצמות גדולות (די נדיר. ועצמות קטנות לרוב אין, אגב. אבל תמיד רעיון טוב ללעוס לאט ובזהירות כשאוכלים דג), פשוט שלפו אותן החוצה עם הציפורניים (או פינצטה, אם יש).
או בקיצור:

ככל שהפיסות יהיו דקות יותר ועם כמה שיותר שטח פנים חיצוני ביחס למרכז, ככה הן תצאנה יותר טעימות!
חותכים את הדג לפיסות דקות בעובי של לא יותר מ-1.5-2 ס"מ ומניחים בצד.

מכינים שלוש צלחות (כמו עם שניצלים!): באחת שמים קמח רגיל, ובאחת 2 ביצים טרופות.

בשלישית שמים את פירורי הפנקו (שימו לב לטריק בסוף הפוסט על איך קולים אותם למראה שניצלי שחום וחתיכי יותר).

פותחים חור קטן בשקית התפוצ'יפס להוצאת האוויר וחובטים בה שוב ושוב עד שכל התפוצ'יפסים מתפוררים לפירורים. עכשיו אפשר לפתוח את השקית לגמרי.

מוסיפים את כל הכמות לפירורי הלחם.

מערבבים עם הידיים.

אם הצלחת לא מספיק עמוקה / רחבה – שימו רק חצי מכמות פירורי הלחם וחצי מכמות התפוצ'יפס – וכשייגמר, הוסיפו עוד.

הקמח עוזר לציפוי להדבק לדג המופשר. אם אתם ממש רוצים להשקיע, הספיגו את הדג במגבת נייר כדי שלא יהיה רטוב מידי – מה שיגרום לציפוי להדבק עוד יותר טוב. אבל הקמח יטפל בבעיית הרטיבות של הדג.

טובלים כל פיסת דג קודם בקמח בכל הצדדים, ומיד מנערים טוב טוב כדי להשאר עם שכבת קמח דקה.

טובלים את הנתח המצופה בקמח בביצה מכל הצדדים.

משאירים את הנתח תלוי לכמה שניות מעל קערת הביצה כדי ששאריות הביצה ייזלו בחזרה מטה ותישאר שכבה דקה של ביצה, ומעבירים לציפוי הפירורים.

אחרי שהנתח מצופה היטב בפירורים ותפוצ'יפס מניחים אותו על תבנית אפייה מצופה בנייר אפייה (לא ממליצה על נייר אלומיניום. הדג יידבק אליו).

יש לי טיפ בשבילכם אם אתם רוצים לצמצם לכלוך:

השתמשו ביד אחת לקמח ולביצה, וביד אחרת לפירורים ואל תערבבו ביניהם.

ככה הידיים שלכן תתפוסנה פחות לכלוך דביק עליהן. אם אתם מצליחים לסנג'ר מישהו לבוא לעזור לכם – חלקו את העבודה כך שמישהו יטבול בקמח ובביצה ומישהו יטבול רק בפירורים.

קילו של דג יספיק לכמות מסחרית של שניצלונים – וכנראה שתצטרכו 2 תבניות גדולות של תנור כדי לאפות את כולם.

אופים את השניצלונים בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות למשך כ-10 עד 13 דקות בלבד. השניצלונים מוכנים כשהם נשברים בקלות באמצע. דג נא הוא גמיש כשמנסים לנקב אותו עם מזלג. אבל אם מזלג או סכין עובר דרך השניצלונים בקלות – הם מוכנים. כששוברים אותם בשר הדג אמור להיות לבן ועסיסי.

היזהרו מאפיית יתר – כי דג יבש הוא דג בעסה. הפיסות שלנו די קטנות ודי בזמן האפייה קצר למדי כדי שיהיו מוכנים כמו שצריך.

אני אוהבת לסחוט על השניצלונים המון המון לימון ולאכול אותם עם מלח.

אבל האמת היא שגם עם קטשופ הם טעימים.

שדרוג לשניצלונים שחומים יותר
אני מזהירה מראש ששימוש בפנקו רגיל ישירות מהשקית יניב שניצלונים קצת לבנבנים ולא שחומים מי יודע מה. הם עדיין טעימים בטירוף. אם רוצים שהשניצלונים יצאו שחומים ומפתים כאילו טיגנתם אותם, אני ממליצה לקלות מראש את פירורי הלחם בתנור כ-8 דק' (לא צריך להוסיף להם שמן אפילו).

רק צריך לערבב פעם-פעמיים במהלך הקלייה כדי שלא יישרפו. הצעד הזה לא חובה, אבל השניצלים יצאו הרבה יותר יפים וחתיכיים עם תערובת פירורים שחומה מראש.

עוד לפני האפייה הם נראים הרבה יותר שחומים ומטריפים:

מומלץ לקלות את הפירורים אם הקליינטים שלכם בררנים במיוחד. אם רוצים, אפשר גם לטגן את הפירורים במחבת במקום לקלות בתנור, אבל במקרה זה הם יצטרכו קצת שמן.

פינת התכל'ס
מפשירים 1 ק"ג פילה דג קפוא (פוטית / בקלה / נסיכת הנילוס / וכד'). חותכים לאצבעות דקות. מכינים 3 צלוחיות: אחת עם 2/3 כוס קמח, אחת עם שתי ביצים טרופות, ואחת עם 2 כוסות פירורי לחם (מומלץ מסוג פנקו), מעורבבות עם שקית אחת של תפוצ'יפס (50 גר') מפורר. טובלים כל פיסת דג לפי הסדר בקמח, בביצה, ולבסוף בפירורים עם התפוצ'יפס. מנערים היטב בין לבין. מניחים על תבנית עם נייר אפייה ואופים על 180 מעלות כ-10 עד 13 דק, או עד שהשניצלונים נשברים בקלות באמצע.

• 100 גר' חמאה
• חצי כוס סוכר
• חבילת מרציפן (100 גר')
• 2 ביצים
• 1 כפית אבקת אפייה
• חצי כפית קינמון (לא חובה)
• קורט נדיב מלח
• 2 ורבע כוסות קמח רגיל

• למלית:
• חצי כוס ריבה מכל סוג שאוהבים (או ריבת חלב או מלית חלווה, ר' בסוף)
• לזיגוג:
• חצי כוס אבקת סוכר
• כפית מי ברז / חלב / מיץ לימון

• –

• –

במתכון המקורי דרשו שימוש ב-almond paste – "מחית שקדים" – שאינה נפוצה בארץ אך מזכירה קצת מרציפן (ופחות מתוקה). בגלל שמרציפן יש להשיג בכל סופר (הזול ביותר שמצאתי עלה בערך 10 שקלים לחבילונת קטנה של 100 גר'), פשוט החלפתי ביניהם והפחתתי קצת מכמות הסוכר במתכון. מדובר, חבר'ה, באחד מבצקי העוגיות הכי טעימים שאכלתי. וזאת, אומרת לכם זללנית בצקי עוגיות מדופלמת. אז תסמכו עליה, הא?

חוץ מהמרציפן, שאר המרכיבים די סטנדרטים:

אם מכינים במיקסר או בפוד פרוססור, קחו בחשבון שהחמאה צריכה להיות רכה / בטמפ' החדר כדי להתערבב כמו שצריך. מספיק להוציא אותה מהמקרר כשעה לפני הכנת המתכון (בחורף אפשר אפילו שעתיים). אם קר בחוץ והחמאה לא ממש מתרככת אפשר להניח אותה בקערה ולתת לה זץ של 10 שניות במיקרוגל. להפוך צד, ושוב זץ, ואז שוב. זצים מאוד קצרים כדי שהיא לא תימס. אבל מניסיוני, גם טמפ' החדר של חורף מספיקה כדי להקציף את החמאה, גם אם היא לא רכה וענוגה כמו כשמשאירים אותה בחוץ בקיץ.

את המרציפן מפוררים לפיסות קטנות כדי שיהיה יותר קל לעבד אותו פנימה:

להכנה במיקסר / פוד פרוססור:

קורעים את המרציפן לכמה חתיכות גסות ושמים בקערת המערבל עם הסוכר.

מערבלים (אם זה במיקסר אז על מהירות נמוכה בהתחלה) עד שהמרציפן נשבר לפירורים דקים יחסית.

מוסיפים את החמאה הרכה וממשיכים לערבל עד שנוצרת תערובת רכה.

בהתחלה התערובת תהפוך לגוש, ואז הגוש יתחיל להתמוסס ולהמרח על השוליים.

הנה ככה:

מוסיפים את שתי הביצים וממשיכים לערבל.

מומלץ לגרד את שולי המיקסר פעם או פעמיים, במיוחד אם החמאה לא ממש רכה – יש לה נטייה פשוט להמרח על השוליים ולא להתערבל עם תערובת הביצים הנוזלית יחסית.

ממשיכים לערבב עד שהתערובת אחידה.

מוסיפים פנימה את אבקת האפייה:

וגם קורט נדיב של מלח (לא לוותר!) ואת הקינמון (לא חובה, למרות שהניחוח האופייני שלו לא מורגש. הוא משדרג בטירוף).

התערובת מעורבלת מספיק כשהוא רכה ואוורירית במרקם של חומוס רך, עם כמה שפחות גושישים. אם היא לא בדרגה כזו פשוט תנו לה עוד דקה-שתיים ערבול.

מוסיפים פנימה את הקמח (מומלץ לגרד את השוליים עם מרית קודם):

ומערבבים *במהירות נמוכה*.

אחרת לא יהיה טוב.

אחרי שמנקים את כל המטבח והסלון מענני הקמח ממשיכים לערבב רק עד שנוצר בצק ומנסים לא לערבב מעבר לכך. ערבוב יתר יפגע במרקם העוגיות. ברגע שנוצר בצק ורוב הקמח נספג בו, עוצרים. את שאר הקמח אפשר להספיג בערבוב אחד או שניים. במיוחד אם נשאר קמח בתחתית הקערה (תבדקו).

בשלב זה הבצק לא דביק מידי. המתכון המקורי אומר לדחוף אותו למקרר (עדיף לפריזר, כמובן, כי זה לוקח לפחות זמן) אבל אני ברוב המקרים עשיתי החלטה אסטרטגית להמשיך לגלגל את העוגיות ולקחת צ'אנס של לכסות את כל הידיים והפרצוף שלי בבצק עוגיות נא (תמיד סיכון, אבל דבר רע?!?!?! לא ממש. זה בצק ממש טעים).

הבצק נוח לעבודה ואין שום סיבה לא להמשיך בהכנת העוגיות כבר עכשיו! אבל אם אתם מפחדים מהידבקות (לא כזה ביג דיל אם אתם עושים את זה בשיטה הרומנית שלי. מה, חשבתם שיהיה פה פוסט אפייה שהניילון לא יככב בו?! שקיות ניילון איז מיי לייף, ביצ'ז) – דחפו לפריזר ל-20 דק'.

כל מה שאמרתי עכשיו לא תקף אם הכנתם את הבצק ידנית מחמאה מומסת. הוא יוצא הרבה יותר דביק והוא די דורש מנוחה במקרר. אל תתפתו להוסיף לו עוד קמח.

אז כאמור, ניילון. מהסופר. נקי. לוגו פונה כלפי מטה (שלא ייגע בבצק שלכם).

פורשים על השיש ושופכים עליו את כל הבצק. מקפלים מעליו את שולי הניילון ומועכים עם כפות הידיים עד שנוצרת צורה קוהרנטית. מנסים לא לזלול מהבצק יותר מידי (זה קשה, כי הוא טעים, ויש לו טעם של מרציפן ואתם רק תרצו להתכרבל איתו בלילה).

הכמות הזו מספיקה לארבע נגלות של עוגיות. יענו, ארבע רולדות שנאפות בגוש אחד ונפרסות לעוגיות דקות ושטוחות.
עכשיו זה הזמן להתחיל לחמם את התנור ל-180 מעלות טורבו.

הנה חצי נגלה (מספיקה לשתי רולדות) שהכינותי מראש.
אגב, אנא הכירו את ידידי הטוב, ה-bench scraper (איך קוראים לו בעברית? איןלישמץ. הדבר הזה שהוא כמו סכין חדה רק לא חד, ויש לו ידית עץ מלמעלה). זה המולטי-טסקר המושלם לכל צרכי האפייה שלכם. בין אם אתם רוצים למרוח משהו באחידות, להרים בצק שמרים שנדבק לשיש, להסיר חתיכות דביקות ממשטחים, או לחתוך גושי בצקים לחלקים שווים – זה החבר הכי טוב שלכם.

עכשיו צריך להפוך כל מקטע בצק למעין נחש שטוח שכזה. איך עושים את זה בלי ללכלך את הידיים? ככה!

מגלגלים את הבצק בפיסה קטנה של ניילון נצמד כך שלא תהיה דביקה (אפשר גם עם שקית הניילון שלכם, ושאר חתיכות הבצק יחכו בצד).
מועכים את חתיכת הבצק לצורה של גליל ארוך ומתחילים לגלגל קדימה ואחורה תוך כדי מעיכה בצ'אפכות עד שהיא מתחילה לזרום איתכם בגלגולים.

כשנוצר גליל אפשר להפסיק למעוך אותו ופשוט לגלגל קדימה ואחורה.

עכשיו צריך להביא את הגליל לצורה כזו:

מסירים את הניילון ומניחים את הגליל על נייר האפייה. מגלגלים אותו ביד אחת, וביד השנייה מחזיקים את הנייר מהכיוון שהפוך לגלגול. הפעולה הזו תרחיב אותו לנחש יותר ארוך.

חזרו על הגלגול שוב ושוב עד שהוא בערך ברוחב של כ-30 ס"מ (הדיוק לא קריטי).

משטחים את הנחש עם האצבעות לרוחב של כ-5 ס"מ ועובי של בערך ס"מ. קחו בחשבון שהוא תופח באפייה.

אם רוצים עוד, אפשר לאפות עד שלוש פיסות בצק על נייר אפייה אחד. אנחנו עושים לבצק אפייה חלקית לפני שמוסיפים את המלית – שצריכה אפייה מאוד קצרה כדי להתייצב.

אופים את הבצק כ-8 עד 10 דקות או עד שהוא מתייצב טיפה ומתחיל קצת להזהיב בקצוות (לא יותר מידי). הוא לא אמור להיות מוכן מבפנים ועדיין צריך להיות קצת רך.

לוקחים כף עץ עם ידית עגולה ומשתמשים בה כדי ליצור מעין "מסילה" (או גומחה) במרכז הבצק בעובי של בערך 1.5 ס"מ. המסילה לא צריכה להגיע עד לשני הקצוות של פיסת הבצק הארוכה. מצמידים את הכף לבצק ודוחפים רק את החלק של הידית כדי למעוך את האמצע של הבצק (לא לוחצים על החלק של הכף עצמה).

כל פעם עושים את זה על חלק אחר כך שכל הבצק יקבל "עמק" אחיד במרכזו.

ממלאים את העמק בבערך 2 כפות מלית (זה יכול להיות ריבה מכל סוג שאוהבים, ביתית או קנויה, וזה יכול להיות גם ריבת חלב, או מלית חלווה שתכף אפרט עליה. לצערי נוטלה / שוקולד השחר מתאבנים לגמרי באפייה ולא כל כך מומלצים כאן). מורחים את המלית בצורה אחידה לכל אורך המסילה שבבצק. לא ממלאים יותר מידי כי המלית מבעבעת באפייה ועלולה לגלוש ממקומה.

מחזירים את הבצק לתנור ואופים עוד כ-8 דקות, או עד שהמלית מבעבעת והבצק שחום.

מצננים ומכינים ציפוי: מערבבים חצי שקית אבקת סוכר עם בערך כפית אחת של חלב או מים (אם רוצים זיגוג חמצמץ אפשר גם מיץ לימון במקום – מומלץ! משתלב היטב עם כל המליות ומאזן את המתיקות!). צריך לערבב עם מזלג כי אמורה להיווצר משחה סופר סמיכה. ברגע שאי אפשר לערבב יותר אפשר להוסיף עוד כמה טיפות נוזל כדי להגיע למרקם של משחה.

אם תוסיפו יותר מכמה טיפות (נניח חצי כפית או חס וחלילה כפית שלמה) בבת אחת, הזיגוג יצא נוזלי מידי והוא יהפוך להיות שקוף אחרי שיתייבש וזה לא מה שאנחנו רוצים. הזיגוג בסמיכות הנכונה כשהוא בקושי נוזל מהמזלג בהתחלה, אבל אחרי כמה שניות מצליח.

מזגגים בזיג זג את הבצק האפוי וממתינים כמה דקות עד שהציפוי מתקשה.

חותכים לפרוסות בעובי 2-3 ס"מ. מנסים לא לזלול יותר מחמישה בבת אחת.

מליות!
אני ניסיתי כמה:

(א) – ריבת משמש ביתית ששכחתי שבכלל יש לי. מצויינת! (ב) – ריבת תותים הכי זולה שמצאתי בסופר. אחלה בחלה. (ג) – ריבת חבושים מדהימה שהבאתי מצרפת. יש לה טעם של יין צרפתי עתיק ומשובח.

הכי מוצלחת היא ריבת החבושים! הו געד, היא מעולהההה. אבל כל ריבה תעבוד. אפשר ריבה מהסוג הכי פושטי, ואפשר גם מרמלדה מושקעת או "מעדן" כזה של סט' דלפור. ריבת חלב גם עובדת כאן מצויין, כאמור.

ואם אתם רוצים מלית חלווה אז תעשו ככה: קחו כף אחת של טחינה גולמית (לא ממרח טחינה מוכן חס ושלום!), ערבבו אותה עף כף אחת של דבש (אפשר גם מייפל או סילאן, אם כי פחות עדיף כי הטעם שלו דומיננטי מידי), וכף אחת של שמנת מתוקה (לא משנה איזה אחוז שומן), ערבבו עד שנוצר ממרח רך:

ומלאו כרגיל את המסילה שבבצק.

יוצא מדהים. הכמות הזו מספיקה למילוי רולדה אחת. הכפילו כמויות לפי הצורך.

להכנה ידנית ללא מיקסר
הבצק יוצא קצת יותר דחוס בשיטה הזו, אבל עדיין טעים מאוד וכמעט לא מרגישים בהבדל. מה שכן, הוא יוצא יותר דביק מהגרסה המוקצפת, ולכן הוא חייב מנוחה נדיבה בפריזר עד שהוא מפסיק להיות דביק כל כך.

חותכים את החמאה לחתיכות גסות ושמים בקערה חסינת חום יחד עם הסוכר והמרציפן, שבור לחתיכות. מחממים במיקרוגל בערך דקה אחת, מוציאים ומערבבים:

ומחממים עוד חצי דקה עד דקה עד שהחמאה נמסה והמרציפן מתרכך לרמה שאפשר לערבב אותם עם מזלג לתערובת אחידה.

אחרי דקה או שתיים של ערבוב התערובת גם תתקרר ותהפוך להיות יותר אחידה (השלולית של החמאה תיספג קצת).

מערבבים פנימה את הביצים, טורפים טוב טוב עם המזלג ל-2 דקות עד שהתערובת חלקה לגמרי וללא גושים (מוודאים שלא נדבק כלום לשוליים ולתחתית). ממשיכים עם המתכון כרגיל רק שבמקום לערבל עם מיקסר טורפים טוב טוב עם המזלג. יש!

פינת התכל'ס
מערבלים חצי כוס סוכר יחד עם חבילת מרציפן (100 גר') שבורה לחתיכות עד שהמרציפן מתפורר היטב. מוסיפים 100 גר' חמאה רכה ומקציפים לתערובת אוורירית ואחידה. מוסיפים 2 ביצים ומקציפים שוב עד שנוצר קרם חלק ואוורירי במרקם של חומוס. מערבבים פנימה קורט מלח נדיב, 1 כפית אבקת אפייה, וחצי כפית קינמון (לא חובה). מוסיפים 2 ורבע כוסות קמח רגיל ומערבבים רק עד שנוצר בצק. מחלקים את הבצק לארבע חתיכות ומעבירים למקפיא ל-20 דק' (לא חובה אם הבצק נוח לעבודה ולא דביק). מגלגלים כל חתיכת בצק לנחש באורך 30 ס"מ ומשטחים לרוחב 5 ס"מ. אופים 8-10 דק' על 180 מעלות או עד שהבצק עדיין רך אך משחים מעט. יוצרים "מסילה" במרכז הבצק עם ידית של כף עץ וממלאים ב-2 כפות ריבה לכל גוש בצק (סה"כ נזדקק לבערך חצי כוס ריבה לכל הכמות). אופים 8-10 דק' נוספות או עד שהבצק משחים והריבה מבעבעת. מצננים ומזגגים בחצי כוס אבקת סוכר מעורבבת עם טיפונת מים/חלב/מיץ לימון למרקם משחתי סמיך. ממתינים שהציפוי יתקשה ופורסים לעוגיות.

מלית: כל ריבה מכל סוג / טעם / מרקם שאוהבים, או ריבת חלב, או מלית חלווה: 1 כף טחינה גולמית + 1 כף דבש (או מייפל או סילאן) + 1 כף שמנת מתוקה. יאמי! נוטלה ושוקולד השחר לא מומלצים כי הם לא משתטחים ונשארים גוש יציקתי באפייה.

• 1 בצל בינוני
• 2 שיני שום
• 300 גר' בשר טחון
• קופסה רסק עגבניות (100 גר')
• פחית גדולה עגבניות מרוסקות (800 גר')
• 8 כוסות מרק עוף (ביתי או מאבקה)

• תיבול: (לא חובה):
• 1 כפית פפריקה
• רבע כפית פתיתי צ'ילי חריף

• –

• –

• –

• –

כמו שהסברתי בפוסט של מרק העגבניות הקודם ששמתי כאן, יש מליוני דרכים להכנת מרק עגבניות, בעיקר כי אפשר להשיג עגבניות במיליוני מצבי צבירה: רסק, עגבניות מרוסקות, עגבניות שלמות משומרות במיץ, טריות (מעשרים אלף סוגים), וכד'. את הזן המרק הספציפי הזה טעמתי ב"מאיה טאקו בר" ז"ל ששכן פעם על אבן גבירול בסמוך לכיכר רבין. אבל תהליך שמתחיל בטיגון בצל, הוספת עגבניות במצב צבירה כלשהו, ובישול ארוך עם הרבה מים או ציר עוף (מילה פלצנית למרק עוף מוכן – ביתי או מאבקה) יניב לכם תמיד מרק טעים. והיופי הוא שאתם יכולים לקחת כל מתכון למרק עגבניות (או מרק באופן כללי) ולהפוך אותו לשלכם – בין אם זה עם תבלין מיוחד, או שתוסיפו איזה ירק נחמד שאתם אוהבים, או שתיתנו לעגבניות שלכם איזה טיפול מיוחד (כמו לצלות אותן בתנור עם עשבי תיבול כמו בפוסט הנ"ל). אבל כאן ניסיתי לשמור על המתכון כמה שיותר מינימליסטי:

לגבי הבשר הטחון – אני ממליצה להשתמש בבשר בקר טחון טרי שטוחנים לכם מול העיניים. בקשו מהקצב נתח "צלעות" (לא חובה, זו פשוט ההעדפה שלי) ובקשו ממנו לטחון פעם אחת בלבד. קחו בחשבון שהבשר מחזיק במקרר בערך יומיים מרגע הקנייה. אם אתם משתמשים בבשר טחון קפוא, מומלץ להפשיר אותו למשך לילה במקרר. פשוט מעבירים אותו מהמקפיא למקרר ונותנים לו לשבת שם את הלילה בנחת. למחרת הוא אמור להיות מוכן לשימוש. עוד שיטה מהירה יותר להפשרה היא לשים את החבילה של הבשר בקערה של מים חמימים (לא רותחים). במצב כזה הוא אמור להפשיר תוך כשעתיים שלוש.

בערך 20 דקות לפני ההכנה אני ממליצה להוציא את הבשר מהמקרר כדי שיגיע לטמפ' החדר. בעונת המרק זה קצת קשה כי קר בחוץ. הסיבה לכך היא שבשר קר מהמקרר לא משחים כמו שצריך ומתחיל להגיר נוזלים כשמנסים לטגן אותו. ואז במקום לתפוס קראסט יפה, שמאוד מוסיף לטעם, הוא פשוט מתכבס במיצים של עצמו ויוצא סמרטוטי. פותרים את תופעת הכיבוס הזו בשתי דרכים מקבילות: א. מנסים שהבשר לא יהיה קר מהמקרר בעת הטיגון, וב. מחממים את הסיר טוב טוב לפני שמטגנים.

מתחילים בקיצוץ הבצל. אתם כבר יודעים איך לקצוץ בצל אבל אני שוב אסביר. כי אולי פספסתם.

קודם כל חוצים אותו במרכז, ואז גוזמים לו את השוליים הקיצוניים. זה הופך אותו לממש קל לקילוף.

אחרי שמקלפים חותכים לפרוסות לאורך ואז שוב לרוחב עד שנוצרות קוביות בינוניות. זהו.

את השום קולפים בדיוק באותה הצורה.

אם הקליפה לא יורדת בקלות אחרי שגוזמים את הקצוות, נותנים לו זפטה עם סכין רחבה והמעיכה החלקית הזו תגרום לו להשתחרר מהקליפה שלו בקלות.

קוצצים את השום דק. קודם פורסים אותו, ואז מתחילים לעבור עם הסכין קדימה ואחורה עד שהוא קצוץ.

אני אוהבת להתחיל את הטיגון של הבצל על יבש, כלומר בלי שמן. זה עובד ברוב סירי הטפלון, אבל אם יש לכם סיר עם תחתית מתכת דקה כזו, אני לא ממליצה לטגן בו בלי שמן כי הבצל יידבק לתחתית בצ'יק ויישרף. וחבל. אבל אם יש לכם ציפוי טפלון / נונ-סטיק, נסו ותופתעו.

הבצל יתחיל להתרכך ולהשחים בלי צורך בשמן בכלל, ורק בשלב מתקדם, כשהוא מתחיל להיות סמרטוטי ושחום:

אפשר להוסיף את השמן ולמנוע מצב שהבצל פשוט שותה אותו ותמיד צריך להוסיף עוד.

מחממים את הסיר על אש גבוהה ומטגנים, כאמור, את הבצל הקצוץ למשך כ5 עד 7 דקות או עד שהוא סמרטוטי ושחום. צריך בערך כף או שתיים של שמן, אבל אם מוסיפים אותו על ההתחלה, ישמצב שתצטרכו להוסיף עוד באמצע, כי הבצל "שותה" את השמן ועלול להתחיל להדבק ולהשרף.

כשהבצל שחום מוסיפים את השום ומטגנים 30 שניות בלבד. אנחנו לא רוצים שהשום יתפוס צבע, אלא רק שיתחיל לשחרר את הניחוח שלו לאוויר.

מוסיפים גם את גוש הבשר ומתבלים אותו מלמעלה במלח ופלפל. מניחים לבשר לתפוס צבע ל-2 דקות ועומדים בדחף לערבב ולפורר אותו. אנחנו לא רוצים שהבשר יתחיל להגיר מיצים עדיין, וזה יקרה אם תשחקו עם הבשר יותר מידי! צריך לעכב את השלב הזה כמה שיותר.

אחרי שהחלק התחתון של הבשר תפס צבע יפה אפשר להתחיל לפורר אותו עם שתי כפות עץ. אבל לא יותר מידי. אל תיסחפו!

מפרקים אותו לכמה חתיכות והופכים אותן. ואז נותניים לו עוד דקה כדי לתפוס צבע. וככה חוזרים על התהלים עוד פעמיים שלוש.
עד שהבשר אפור ומפורר יחסית.

בשלב זה שימו לב שהבשר כבר מפסיק להשחים והוא מגיר שלולית של מיצים. זה צעד בלתי נמנע, אבל אם הספקתם לתת לו קצת השחמה אז זה בסדר.

עכשיו אפשר להוסיף תבלינים, אם רוצים. חוץ ממלח ופלפל אפשר לשים גם פפריקה (אני שמה פפריקה מעושנת, אבל אפשר להסתפק בפפריקה מתוקה רגילה). מוסיפים גם קמצוץ של פתיתי צ'ילי חריף. אם לא רוצים שיצא ממש חריף אלא שתהיה סתם קצת פיקנטי, שמים בערך רבע כפית של פתיתי צ'ילי. אם רוצים חריף אז אפשר לשים גם חצי כפית ואפילו כפית שלמה. אפשר גם לא לשים בכלל אם אתם מפחדים, אבל אני ממליצה לשים אפילו ממש טיפונת כי זה מאוד משדרג את הטעם גם אם החריפות לא מאוד מורגשת.

עכשיו מוסיפים את רסק העגבניות. וזה הזמן לשאול – יצרני רסק יקרים – למה כל כך קשה לפתוח את המכסה של הרסק שלכם?? מה, אתם לא רוצים שנשתמש בו? לא ברור הקטע הזה.

אחרי שהרסק והתבלינים בפנים מערבבים טוב טוב עד שהכל נצבע באדום ומתחיל לקבל מרקם קוואטצ'י כזה.

בשלב זה מוסיפים את העגבניות המרוסקות. אני גיליתי לא מזמן שעגבניות שלמות הן לרוב איכותיות יותר מעגבניות מרוסקות, כי כשהיצרן אורז עגבניות מרוסקות, הוא יכול להרשות לעצמו להשתמש בכאלה יותר מצ'וקמקות או מכוערות עם חלקים שחורים כי הן גם ככה עוברות ריסוק ואין שום דרך לדעת. אבל עגבניות שלמות חייבות להיות יפות וחתיכיות, ולרוב יותר איכותיות מהמרוסקות.

אז אני התחלתי לקנות את השלמות ואני מרסקת אותן בקופסה עצמה עם בלנדר מוט. צריך לשפוך קצת מהמיץ החוצה לסיר לפני שעושים את זה, אחרת תוכן הקופסה עולה על גדותיו כשדוחפים את הבלנדר פנימה.

אבל בסופו של דבר מתקבל רוטב עגבניות חלק ויפהפה שאפשר להשתמש בו כמו עגבניות מרוסקות לכל דבר. יש מצב וזה פסיכולוגי ואין שום הבדל בין סוגי העגבניות (ובמקרה זה אני ממליצה על העגבניות המרוסקות של הבחור המשופם. זה הסוג שאמא שלי תמיד קונה), אבל בינתיים ככה אני עושה. עד שמישהו יוכיח לי אחרת.

אחרי שמוסיפים פנימה את העגבניות מערבבים טוב טוב:

מוסיפים גם את ציר העוף –

שהוא, הלוא, מרק העוף שהזכרנו למעלה. אפשר להכין כזה ביתי (ממש בקלות) – ואם אתם ממש עצלנים וזה עובר אצלכם (אצלי לא כל כך) – שימו כמות זהה של מים רותחים מהקומקום וכף אחת של אבקת מרק (ואם אתם כבר קונים אבקת מרק, אגב, וודאו שאתם קונים אחת בשרית ולא פרווה). לא שמעתם את זה ממני. אם משתמשים באבקת מרק, אגב, צריך להזהר עם המלח בשאר התבשיל. מקסימום תוסיפו בסוף, אם צריך.

אם אתם משתמשים במרק ביתי, שימו לב שכשהוא יושב זמן מה במקרר הוא בדרך כלל הופך לצמיגי (זה סימן טוב!) ומלמעלה צפה לה מעין שמיכה דקה ולבנבנה של שומן (שמאלץ! שימושי למדי לטיגון דברים שאתם רוצים שיהיו להם טעם של עוף). אני אוהבת להסיר אותה עם כף מחוררת לפני השימוש בציר. בניגוד לרומנים אחרים, אני לא שומרת אותה. יש גבול.

מערבבים את הכל יחד עד שנוצרת תערובת אחידה. מביאים את המרק לרתיחה, עוברים לאש קטנה, ומבשלים לפחות 20 דק' ואפשר עד 40 דק' ואפילו עד שעה אם רוצים. ככל שתבשלו יותר זמן, המרק יהיה יותר מרוכז וטעים. אל תשכחו לערבב את המרק מידי פעם, כדי שהבשר לא יישקע מטה ויישרף (זה רלוונטי במיוחד אם מבשלים את המרק יותר מ-40 דק' ללא מכסה – במקרה זה הנוזלים מתאדים בקלות והמרק יצא הרבה יותר סמיך ונזידי במרקמו). מגישים חם. שאריות המרק יישמרו במקרר עד 8 ימים.

תהרגו אותי, אבל אני אוהבת את המרק הזה עם שקדי מרק. טעים!!!

אם אתם רוצים תוספות קצת יותר מתוחכמות, שופופו:

כן, אני לא צוחקת, אפשר לשים פרוסות אבוקדו על מרק חם. למדתי את זה מהמקסיקנים. זה אדיר. עוד משהו שלמדתי מהמקסיקנים זה להכין מיני רצועות טורטייה צ'יפס. במידה ויש לכם בפריזר סטוק של טורטיות, קחו שתיים, פרסו אותן לרצועות דקות, ערבבו עם מעט שמן ומלח, ואפו בתנור על 200 מעלות כ-5-6 דק', או עד שהרצועות מזהיבות ופריכות וממכרות. מומלץ להכפיל כמויות ולשמור שאריות בצנצנת. זה אדיר וטעים על כל דבר. אפילו כנשנוש בפני עצמו. מפזרים את זה על המרק ממש ברגע האחרון, כדי שלא יאבדו מהפריכות שלהן.

אין ציר עוף?
אם לא בא לכם על הטריק של אבקת המרק (ובצדק), הכפילו את כמות העגבניות המרוסקות (כלומר, השתמשו ב-2 פחיות במקום אחת), והוסיפו 5 כוסות מי ברז במקום הציר.  אם בא לכם ממש להשקיע, טגנו יחד עם הבצל גם גזר אחד קצוץ דק, ו-2 מקלות סלרי פרוסים דק. יצא עוד יותר טוב. המרק הזה עובד גם בלי בשר, אם צריך, אגב. ואפשר להחליף את ציר העוף בציר ירקות (ההכנה זהה, רק בלי עוף. תוסיפו גם כרישה!!).

פינת התכל'ס
קוצצים דק בצל בינוני ומטגנים במעט שמן זית עד שמזהיב. מוסיפים 2 שיני שום קצוצות דק, ו-300 גר' בשר טחון (אני קונה נתח צלעות. טחון פעם אחת בלבד, פליז). מטגנים ומפוררים עם כפות עץ בהדרגה, עד שהבשר שחום ומפורר. מוסיפים קופסה קטנה רסק עגבניות (כ-100 גר') ומערבבים טוב טוב. מתבלים במלח, פלפל, כפית פפריקה (לא חובה), ורבע כפית פתיתי צ'ילי חריף (גם לא חובה). מוסיפים פחית גדולה עגבניות מרוסקות (800 גר', או עגבניות שלמות במיץ, טחונות בבלנדר) ו-8 כוסות מרק עוף (ביתי או מאבקה). מרתיחים, עוברים לאש קטנה, מבשלים 20 עד 40 דק'. מגישים חם.

אוף טופיק
למי שפספס, העליתי לפייסבוק אלבום תמונות מהטיול שלנו לארה"ב בנובמבר – התחלתי בשבוע בסן פרנסיסקו (ותודה לאיתמר ונעמה התותחים על האירוח!) שם גם ישבתי לקפה עם הילה "ביסים" האגדית, אח"כ המשכתי לתחרות של paypal (שם זכינו מקום שני, במקבוק אייר, שכמובן החלפתי מיידית עם מישהו אחר תמורת אייפד חדש ומצלמת GOPRO, כי אני מתעבת מחשבי מק), ולבסוף קפצנו לסיבוב במדינת קולורדו המושלגת. הקינוח היה 24 שעות זריזות במנהטן (היי עלמההה!!).

ועוד עדכון – "בצק אלים" הוא בלוג האוכל הטוב ביותר, ע"פ בחירת מערכת טיים-אאוט. ווהו! סחטיין לאורי שביט שזכתה בבחירת הקהל. אם אתם מחפשים עוד בלוג טבעוני שווה, אגב, לא על החסה לבדה מדליק לאללה (ומשום מה לא היה מועמד).