בצק אלים | רשימות ממטבחה של מעצבת - Part 14



עוגת היער השחור 

נחשב אצלי: השקעהיום שני, 25 בנובמבר 2013

הגיע הזמן לשים סוף למשטר הטרור הקונדיטורי! מעכשיו כל אחד יכול להכין עוגת שכבות. לא צריך מיקסר, לא צריך כלים מיוחדים, ואפילו לא צריך לפרוס עוגה לשכבות. את עוגת השוקולד תכינו בקערה אחת עם כף או מזלג (כן. זה אומר שיהיה בבצק אלים עוד מתכון לעוגת שוקולד. אבל ההבדל הוא שזאתי יציבה מספיק כדי שתוכלו לשנע את השכבות שלה מבלי שיתפוררו או ישברו, והיא תספוג היטב את טעמי המילוי). את הקצפת תקציפו עם מטרפה (או עם מיקסר, אם אתם עצלנים), ואת פודינג הדובדבנים שנכנס בין השכבות תכינו, חכו לזה… במיקרוגל! אז כן, העוגה היא לא ג'נואז כמו במתכון הקלאסי, והליקר לא יהיה קירשוואסר (ליקר דובדבנים מאיזה יער שכוח אל איפשהו בגרמניה. די טעים, אבל למי יש כזה בבית), אבל התוצאה היא קינוח חלומי, מושלם לכל אירוע חגיגי. הגיע הזמן להפציץ עם קינוח סטייל קפולסקי 1994, אבל עם פי אלף יותר קלאסה. הכמות: עוגת 3 שכבות עם כ-12 מנות.

  • לעוגה:
  • 3 ביצים
  • 1 מיכל יוגורט או שמנת חמוצה או לבן
  • 3/4 כוס שמן
  • 1 כוס סוכר
  • 3 כפות קקאו
  • 1 כפית חומץ
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 1 כפית סודה לשתייה
  • 1.5 כוסות קמח
  • למילוי וציפוי:
  • 500 מ"ל שמנת מתוקה לקצפת (32 או 38% – 2 קרטוניות)
  • סה"כ 5 כפות סוכר
  • 1 כפית תמצית וניל
  • צנצנת אחת דובדבנים חמוצים משומרים (500 גר')
  • 1 כף קורנפלור
  • חצי כוס חלב
  • 3 כפות ליקר כרצונכם

עלות משוערת:

41 שקלים

עבודה נטו:

50 דקות

ההכנה

כריסטינה טוסי, כפי שכבר ידוע לכם, היא די אלילה בעיני. כולם מחזיקים ממנה בעיקר בזכות הקראק פאי וחלב הקורנפלקס (ובצדק), אבל ספציפית, השיטה המדליקה שלה להרכבת עוגות שכבות (אותן היא בונה מעיגולים שהיא קורצת עם רינגים ממשטחי עוגה) הכי העיפה לי את המוח. טוסי מדגימה את השיטה המהפכנית בוידאו כאן. היא משתמשת בשקף אפייה כדי לרפד את הדפנות, שופכת מלאתלפים דברים טעימים וסופר נוזליים בין שכבות העוגה, תוקעת בפריזר, וכשהיא מוציאה את הרינג ומקלפת את השקף מתקבלת יצירת אמנות אלגנטית, שהשכבות מככבות בה במלוא הפאר שלהן, מבלי להתחבא – והכי חשוב, בלי לנזול או להתפרק.

אז אם בא לכם להשקיע 40 ש"ח ברינג מקצועי, סבבה. אם לא – השתמשו בקופסת פח של עוגיות כדי לקרוץ את עיגולי העוגה. אפשר גם להשתמש בצלחת ואז לחתוך עם סכין חדה וככה לקבל עיגולים. זה יצא פחות מושלם, אבל עדיין יהיה טעים.

ואם אתם לא רוצים להסתבך, פשוט תכינו עוגה שכבות מלבנית. הנה, כזו:

גם אותה אפשר להרכיב בקלות מאותו משטח העוגה שתאפו בתבנית הגדולה הסטנדרטית של התנור – פשוט גוזמים את הקצוות הלא ישרים וחותכים את השאר לשלושה מלבנים שווים.

אם אתם ממש לא רוצים להלחיץ את עצמכם עם אתגר של בניית עוגת שכבות – קחו קיצור דרך והכינו טרייפל יער שחור.

מה זה טרייפל? קינוח שכבות של פיסות עוגה, קצפת, ודובדבנים. ואם מגישים אותו בכוסות שקופות אישיות, הוא לא פחות חגיגי ומהודר, והרבה פחות מלחיץ להכנה (ראו הוראות למטה ליד פינת התכל'ס).

שנתחיל? יש לנו ארבע קומפוננטות להכין.
1. עוגת שוקולד (פססט… אם אתם לא רוצים לטרוח אתם יכולים לקנות בסופר עוגת טורט שוקולד מוכנה לשימוש ופרוסה לשלוש שכבות. איפה שכל מוצרי האפייה. just saying)
2. קצפת
3. דובדבנים + פודינג דובדבנים (במיקרוגל!)
4. נוזל הרטבה לעוגה (אל דאגה, סופר פשוט)

עוגת השוקולד
לשמחתכם הרבה מדובר בעוגה בחושה סופר קלה – זורקים את כל המרכיבים לקערה, מערבבים, ומוכן. לא צריך להקציף שום דבר.


שמים את כל מרכיבי העוגה למעט הקמח והסודה לשתייה בקערה גדולה ומערבבים טוב טוב. עם מזלג או עם כף עץ (לא צריך מעבר לכך). בגלל שזה סופר פוטוגני אני מראה לכם את ההוספה של המרכיבים אחד אחד. אבל תדעו שאין שום משמעות לסדר של המרכיבים (למעט הקמח והסודה לשתייה, אותם מוסיפים רק בסוף), ובסך הכול צריך לערבב אותם ביחד בקערה עד שנוצרת תערובת קרמית ואחידה.

שמים את הסוכר, הביצים והיוגורט (אפשר גם להשתמש בשמנת חמוצה או לבן או רוויון ואפילו גם ב-3/4 כוס חלב, במקום).

מערבבים ומוזגים פנימה את השמן.

אם אין לי כוח ללכלך כלים אני מודדת את השמן בקופסה הריקה של היוגורט. מיכל שלם זה בערך 3/4 כוס (מספיק קרוב).

את הקקאו אני ממליצה להוסיף כף אחר כף, ולא להתפתות לשפוך ישירות מהחבילה. לא משנה כמה בעדינות עושים את זה, הקקאו תמיד יתפזר לכל עבר. עדיף לתקוע את הכף בחבילה וכך למדוד כף אחת אחרי השנייה. אלא אם כן אתם רוצים לנקות עננת קקאו.

צריך לערבב קצת בעקשנות עד שהקקאו נבלע לחלוטין. תעשו את זה בעדינות, אחרת תקבלו עננת קקאו שתעוף לכל עבר, כאמור.

אוקי זה כבר מתחיל להראות טעים.

ורק בשלב הסופי מוסיפים את הסודה לשתייה (מערבבים אותה פנימה טוב טוב) ואז את הקמח. כאן בתמונה הוספתי את הסודה קודם לכן, יחד עם החומץ, כדי להדגים מה זה עושה (קצף!!). אל תחזרו על הטעות הזו – ערבבו פנימה את החומץ היטב, ורק אז הוסיפו את הסודה.

הסיבה שמוסיפים אותה בנפרד מהשאר, זה כי אם היא והחומץ נוגעים אחד בשני נוצרת תגובה כימית שגורמת לעוגה לתפוח פי 2, וזו תמיד תפיחה לא אחידה שגורמת לשכבות לצאת עקומות. ואנחנו לא רוצים שכבות עקומות.

אחרון חביב – עכשיו רק נשאר לערבב פנימה את הקמח ולהשתדל לא לערבב יותר מידי (למרות שזה כיף וזה דורש את זה).

ברגע שנבלעת כל האבקה הלבנה של הקמח מפסיקים לערבב, גם אם התערובת גושית ולא לגמרי חלקה. ערבוב יתר יגרום לעוגה לצאת קשיחה כמו דיקט.

מומלץ לוודא, בכל זאת, שלא נשארו שאריות יבשות של קמח בשולי או בתחתית הקערה.

מוודאים שהתנור התחמם מראש לטמפ' האמורה (180 מעלות – על טורבו. וכשהתנור חם זה אומר שהנורת החימום נכבתה – ברוב התנורים זה לוקח בערך רבע שעה עד 20 דקות מהרגע שמדליקים אותו).

מוזגים את הבלילה לתבנית התנור הסטנדרטית הגדולה, שריפדתם בנייר אפייה (הו, אתם כל כך לא רוצים לנקות כזה דבר מהתבנית).

מיישרים ומפזרים את הבלילה עד הקצוות בצורה כמה שיותר אחידה ומשתדלים שהשוליים לא יהיו דקיקים (שוב, אנחנו רוצים שכבות אחידות יחסית, כדי שהעוגה שלנו לא תהיה עקומה / אלכסונית). זה בסדר אם העוגה נראית לכם קצת דקה ביחס לעוגות השוקולד שאתם רגילים. תזכרו שהולכות להיות לנו 3 שכבות!

אופים את העוגה 10 – 15 דק' בלבד, או עד שהיא יציבה וקפיצית למגע.

אם היא עדיין רכה, אופים עוד דקה-שתיים ובודקים שוב. מצננים את העוגה לטמפ' החדר ובינתיים מכינים את שאר הקומפוננטות. אם רוצים, אפשר לעטוף את העוגה המקוררת בכמה שכבות של ניילון נצמד ולהקפיא עד חודש. אפשר להרכיב את העוגה עם שכבות קפואות לגמרי ואין צורך להפשיר (זה אפילו יותר נוח ככה כי הן עוד יותר יציבות ונוחות לשינוע. הן לא מתקשות בהקפאה).

בזמן שהעוגה בתנור מכינים את קרם הדובדבנים.

אני משתמשת כאן בדובדבנים משומרים בצנצנת. גם אם הייתה עכשיו עונת הדובדבנים, אני לא בטוחה שהייתי עומדת בגלעון מייגע של דובדבנים בנוסף לשאר העבודה על העוגה. המשומרים מגיעים מגולענים, והסירופ שלהם שימושי במיוחד כי ממנו נכין את הפודינג (או curd, שנקרא לו?). שימו לב – מומלץ לקנות דובדבנים חמוצים, כי המתוקים מתוקים מידי!

צנצנת אחת מספיקה לי בדרך כלל לעוגת שכבות אחת, אבל אם אתם רוצים להיות סופר נדיבים (או סתם רוצים לנשנש בדרך) – קנו 2 צנצנות ליתר בטחון.

מסננים את הדובדבנים לתוך קערה (אני עושה את זה לתוך הקערה שנשארה מבלילת העוגה. לא קריטי אם יש בה קצת שאריות). מחזיקים את הדובדבנים לרגע במסננת מעל הכיור ומחזירים את המיץ לצנצנת של הדובדבנים. עכשיו אפשר להניח את הדובדבנים בחזרה מעל הקערה. תכף תבינו את השטיק.

מוסיפים לצנצנת כף אחת לא גדושה של קורנפלור, ו-2 כפות סוכר.

סוגרים את המכסה ומנערים טוב טוב. התערובת תלבין קצת. מורידים את המכסה ודוחפים למיקרוגל לחימום של דקה אחת. עוצרים, מערבבים עם כף, ומחממים עוד דקה. עוצרים, מערבבים (זה אמור להתחיל להסמיך), ואם צריך מחממים עוד 30-40 שניות עד שהתערובת מסמיכה.

וככה באפס עבודה קיבלנו עוד תוספת לעוגת השכבות שלנו, שמוסיפה לחות וחמצמצות עדינה. יש!

הלאה.
קצפת.

אני אוהבת להשאיר את השוליים של העוגה חשופים, ואחרי כמה נסיונות הגעתי למסקנה שאפשר להסתפק ב-500 מ"ל שמנת מתוקה בלבד. זה מספיק מעל ומעבר למילוי וציפוי עליון של שלוש שכבות עוגה (כולל זילוף, אם רוצים! ואפילו אפשר לגנוב כמה לקים). אם אתם רוצים לצפות את השוליים של העוגה תצטרכו להוסיף עוד חבילה אחת לסה"כ 750 מ"ל שמנת. אני פחות ממליצה על ציפוי חיצוני כי אז צריך לייצב את הקצפת עם ג'לטין, אחרת הוא נוזל כמו מרק, וזה מאוד מביך כשאנשים צריכים לראות את זה קורה.

תחסכו את זה מעצמכם. כשהקצפת יושבת בתוך העוגה בין השכבות היא לא נוזלת ואין צורך בייצוב. ואף מילה על אבקת פודינג, פליז.

כל מה שהקצפת צריכה זה 2-3 כפות סוכר, ואם אתם רוצים להשקיע, אז קצת תמצית וניל (כפית אחת). מקציפים אותה במטרפה למשך 3-4 דקות (זו עבודת ידיים רצינית, אז תתכוננו! ותשימו את הקערה והמטרפה והשמנת בפריזר ל-10 דק' לפני. זה עוזר), או במיקסר עד שנוצרת קצפת יציבה (את הסוכר והוניל מוסיפים תוך כדי ההקצפה בהדרגה). נזהרים לא להקציף את הקצפת יותר מידי. ברגע שהיא הופכת להיות גרגרית זה עניין של שניות עד שהיא מתפרקת לחמאה! (פירטתי על כך בפוסט החמאה הביתית). ברגע שהקצפת מוכנה אפשר לשמור אותה במקרר למשך שעתיים-שלוש.

נוזל ההרטבה, אותו מספיגים בנדיבות בכל שכבה של עוגה לפני המילוי, נותן לחות לשכבות העוגה וגורם להן להיות יציבות יותר (בלעדיו העוגה תתפרק ותימעך כשתנסו לחתוך והשכבות יזוזו ויחליקו – אל תשכחו אותו!!!). הגרמנים מרטיבים את העוגה רק בליקר דובדבנים (קירש), אבל בעיני זה הארדקור מידי ואני אוהבת להשתמש בתערובת של חלב וליקר במקום (אפשר גם קפה מוכן במקום החלב). אני מוסיפה פה גם חצי כפית וניל (לא חובה). 2-3 כפות ליקר יספיקו על חצי כוס חלב. אם אין לכם ליקר דובדבנים, תוכלו להחליף אותו בשקט בשקט ברום או ליקר שקדים / קפה (לא אותנטי!!!!!!! ניין!! משטרת הקירשוואסר תעצור אתכם!!!1 אכטונג אכטונג!!).

כל הצקצקנים מוזמנים להחליף את נוזל ההשרייה במיץ מלפפון חמוץ וללכת לשבת בפינה.

אוקיי! אז כל הקומפוננטות מוכנות! 1 – עוגה, 2 – פודינג דובדבנים, 3 – דובדבנים מסוננים, 4 – קצפת, 5 – נוזל הספגה. הידד! מוכנים לאתגר הגדול?

השלב הראשון הוא להחליט איזה צורה של עוגה אתם רוצים. עיגול או מלבן. החלטתם? יופי.

לפני שחותכים וקורצים צריך לשחרר את העוגה מנייר האפייה התחתון, אחרת היא תידבק ותיקרע לכם כשתנסו להרים (ראו הוזהרתם!). מניחים מלמעלה נייר אפייה נקי ומעליו קרש חיתוך או עוד תבנית, מצמידים את הכל טוב טוב, הופכים, ואז מקלפים את נייר האפייה התחתון (שעכשיו נמצא למעלה). משאירים ככה הפוך ועכשיו אפשר לחתוך. החלק התחתון של העוגה סופג יותר טוב את תערובת החלב.

קרצו את הצורות האמורות. אם אתם משתמשים ברינג תראו שלא בדיוק יוצאים שלושה עיגולים מושלמים (אני ממליצה על רינג של 22 ס"מ – קטן יחסית, אבל נוח לקרוץ איתו והעיגולים יוצאים כמעט מושלמים), ולכן משתמשים פה בשיטת ההלוואות.

אם יש לכם קרחת בעיגול של העוגה, פשוט דחפו לשם כמה חתיכות קטנות מהשוליים שנשארים, וקיבלתם עיגול. נוזל ההספגה שתפזרו בנדיבות יגרום לכל ההלוואות להתמזג יחד למקשה אחת, ואחרי כמה שעות במקרר אף אחד לא יוכל להבחין בקניבליזציה הבוטה שביצענו בעוגה (אם לא הבנתם את הטריק של ההלוואות – צפו בוידאו של כריסטינה ותבינו הכל). אחרי שקורצים את כל העיגולים (כולל ההלוואות), מתחילים לבנות את השכבות.

אם בונים ברינג, מרפדים את הבפנים שלו בשקף. אפשר לקנות שקף של קונדיטורים, מיוחד לעוגות שכאלה, בחנויות מתמחות כגול 4שף או מר קייק או קוקסטור וכד'. אבל אפשר גם ללכת לאופיס דיפו, לקנות כמה גליונות שקף A4, לגזור אותם לפסים לאורכם, ולהשתמש כרגיל. תאמינו לי שזה בול אותו דבר.

אם אתם רוצים שאעזוב אתכם באמאשלכם, תכינו עוגת מלבן. גזמו את שולי העוגה הלא ישרים:

את המלבן שהתקבל חלקו לשלושה מלבנים שווים.

כדי לוודא שהם שווים ברוחב (כי אנחנו לא מרת'ה ואין לנו סרגל במטבח):

אפשר להניח אותם אחד על גבי השני (כשהרחב ביותר למטה) ואם הם לא שווים לגמרי – מיישרים עם סכין ארוכה לפי הצר ביותר:

שמים את המלבן הרחב ביותר למטה, ואת הצר ביותר למעלה – ואז גוזמים את השאריות עם סכין (הממ!!! שאריות!!! יאם! בונוס לשף. מישהו אמר טרייפל שאריות?).

מניחים את השכבה התחתונה על צלחת הגשה או על קרטון מיוחד של עוגה (כמה שקלים בחנויות אפיה או בשוק). אם עובדים עם רינג, מצפים את הבפנים שלו בשקף לפני שמניחים את העוגה בפנים. במקרה כזה, השכבה התחתונה שלכם תהיה העיגול הכי פחות מושלם, עם הכי הרבה הלוואות.

מספיגים את העוגה ב-3-4 כפות של תערובת החלב. אפשר גם יותר, אבל לא להגזים. רק עד שכל העוגה נראית לחה.

לוקחים בערך שליש מהדובדבנים וקוצצים אותם גס על קרש חיתוך. הקיצוץ לא הכרחי אבל כמו שאתם רואים בתמונה הוא עוזר להם להתפזר בצורה אחידה יותר (כך שבכל ביס יש קצת דובדבן, במקום שיהיה ביס עם וביס בלי) וככה הם גם לא מתגלגלים לכל עבר. אחרי כמה פעמים שהכנתי את העוגה הזו הבנתי שלמרות שזה פחות פוטוגני, אם שמים את הקצפת על הדובדבנים ולא ההפך, היא הרבה פחות נוזלת מהשוליים כשמניחים את השכבות הבאות.

מפזרים את הדובדבנים הקצוצים באחידות כך שיכסו את כל שטח העוגה המוספגת. מזרזפים כ-3-4 כפות מפודינג הדובדבנים (אל תשכחו אותו!)

מלמעלה עורמים 4-5 כפות גדושות מהקצפת המוכנה.

מורחים את הקצפת בשכבה אחידה עם סכין או מרית או כף.

ועכשיו חוזר חלילה.

שמים עוד שכבת עוגה (כולל הלוואות, אם עובדים ברינג), מספיגים כהוגן בנוזל ההספגה, מפזרים עוד דובדבנים קצוצים (משאירים כ-15 דובדבנים שלמים בצד לקישוט), מזרזפים עוד פודינג דובדבנים ומורחים עוד קצפת. מיישרים ושמים עוד שכבה. כדאי לכם לעשות לכם פתק קטן בצד עם תזכורת לכל הדברים שצריכים להכנס בכל שכבה – אני תמיד שוכחת משהו! זה הולך ככה: שכבת עוגה / מספיגים בתערובת חלב / שמים דובדבנים קצוצים / מזרזפים פודינג / מורחים קצפת – ושוב.

שימו לב שאם במקרה יצא והשכבות שלכם עקומות (כלומר, לא ישרות לגמרי) – אזנו אותן אחת עם השנייה: הניחו אותן בעוגה כך שכל שכבה עקומה לכיוון אחר. אפשר לרמות עם כמה דובדבנים וככה להוסיף גובה לאיזור נמוך יותר – כדי שהעוגה לא תצא עקומה כולה.

את השכבה האחרונה (שהיא העיגול הכי מושלם שלכם, אם אתם משתמשים ברינג) שמים מלמעלה. מספיגים גם אותה בנוזל ההספגה אך לא מפזרים דובדבנים. עוברים ישר לשכבה דקה של קצפת. אני אוהבת ליישר לגמרי את הקצפת למעלה ואת כל מה שנשאר בקערה להעביר לשקית זילוף עם צנתר ולזלף גבעות קטנות.

אחרי שזילפתי את הגבעות, את המרכז אני פשוט ממלאת בכמה כפות נדיבות של פודינג דובדבנים (בזהירות, שלא ייזל על הגבעות או על הצלחת! החזיקו את הצנצנת מעל) כך שתיווצר מעין בריכה במרכז – שתסמיך בצינון כמעט כמו ג'לי. על כל גבעת קצפת אני שמה דובדבן.

אם אין לכם שקית זילוף פשוט תמרחו את שארית הקצפת בצורה חופשית ומרושלת ופזרו את הדובדבנים מלמעלה. אם אתם רוצים לצפות את שולי העוגה, הגדילו את כמות הקצפת ל-3 שקיות (750 מ"ל + 5 כפות סוכר) וייצבו אותה עם כפית וחצי ג'לטין (ראו הוראות לשימוש בג'לטין כאן בפירוט)

בשלב זה העוגה נשמרת היטב במקרר לחמישה ימים, וטעמה אף משתבח למחרת (וגם מרקמה מתייצב).
אפשר גם להקפיא אותה, כמו שהיא, עד שלושה שבועות (כן!) כל עוד היא מכוסה היטב היטב. קודם כל זורקים לפריזר ללילה שלם, ואחרי שהיא קשיחה לחלוטין, עוטפים בשכבות של ניילון נצמד. כשרוצים להפשיר מסירים את הניילון הנצמד ונותנים לה לשבת במקרר ל-24 שעות רצוף. היא תהיה טעימה ונהדרת.

מטיבי לכת יכולים לגרר קצת שוקולד מריר ולפזר למעלה. בעיני זה דווקא מכער ואני אוהבת עוגה לבנה ואצילית בלי שברי שוקולד. עוד אפשרות להוסיף שוקולדיות זה לזרזף על הדובדבנים גנאש במקום (או בנוסף) לפודינג הדובדבנים.

אם אתם רוצים לשנע אותה באוטו, אני ממליצה להקפיא אותה ל-3-4 שעות כך שתהיה נאה ויציבה. היא תחזיק כך בערך שעתיים מחוץ למקרר. ברגע שמגיעים ליעד, מיד שמים במקרר, כמובן.

לעצלנים במיוחד – טרייפל
מפוררים את העוגה לפיסות גסות (אפשר גם להשתמש בעוגת שוקולד קנויה, גם מהסוגים התעשייתיים ביותר!) ומחלקים בין 8 עד 10 כוסות זכוכית אישיות. אפשר גם להכין 2-3 טרייפלים אישיים רק משאריות הגיזום של העוגה הגדולה (שימושי כשאי אפשר לטעום מהעוגה עד שהאורחים מגיעים!). עושים שכבות: קצת עוגה (מספיגים בתערובת החלב כרגיל), מעליה דובדבנים, קצת פודינג דובדבנים, קצפת, ואז שוב פעם קרעי עוגה, נוזל הספגה, דובדבנים, פודינג דובדבנים, ובסוף קצפת. עוטפים את הכל בניילון נצמד, ושולחים למקרר. סוף סיפור! טעים באותה מידה. אפשר גם להכין טרייפל גדול בקערת זכוכית גדולה אחת.

שימושים לשאריות פודינג הדובדבנים
משתמשים כרוטב לכל קינוח שנראה לעין (גלידה / פבלובה / עוגת גבינה). או מוסיפים פנימה קצת מי ורדים ומשתמשים כסירופ למלבי. אפשר גם לערבב אותו לתוך יוגורט עם גרנולה. או סתם לזרזף על טוסט עם קוטג' או גבינה לבנה – מעדן!

גרסה ללא מוצרים מן החי
מכינים את בלילת השוקולד מכאן (ללא מלית הגבינה) במקום. לנוזל ההספגה משתמשים בחלב סויה במקום חלב פרה, ובמקום השמנת המתוקה מקציפים קרם קוקוס קר מהמקרר (שמים את הפחית במקרר עד שהחלק העליון מתקשה ונפרד מהנוזל השקוף). מקציפים רק את החלק הלבן הקשיח, עם סוכר, עד שהוא אוורירי. תצטרכו לפחות 3 פחיות קרם קוקוס. אני לא אוהבת קצפת צמחית, אבל זה גם יעבוד כאן (רק לא להוסיף לה סוכר, כי היא ממותקת כבר). כל השאר בול אותו דבר.

פינת התכל'ס
מכינים עוגה: מערבבים בקערה 3 ביצים1 מיכל יוגורט/שמנת חמוצה/לבן (200 גר'), 3/4 כוס שמן1 כוס סוכר3 כפות גדושות קקאו1 כפית חומץ, 1 כפית תמצית וניל, קורט מלח, ומערבבים לתערובת אחידה. מערבבים פנימה 1 כפית סודה לשתייה, ואח"כ 1.5 כוסות קמח. נמנעים מערבוב יתר. מוזגים לתבנית גדולה של תנור (עם נייר אפייה) ואופים על 180 מעלות כ10 עד 15 דקות, או עד שהעוגה קפיצית למגע. מצננים לגמרי, הופכים ומסירים את נייר האפייה.

מכינים את השאר: מקציפים 2 שקיות שמנת מתוקה 38% לקצפת יציבה יחד עם 3 כפות סוכר וכפית תמצית וניל. מסננים צנצנצת (כ-500 גר') אחת של דובדבנים חמוצים ומסמיכים את נוזל השימור ישירות בצנצנת עם 1 כף קורנפלור+ 2 כפות סוכר במיקרוגל בפולסים של דקה, תוך כדי ערבוב, עד שמסמיך. מצננים. מכינים בכוס נפרדת חצי כוס חלב יחד עם 3 כפות ליקר (דובדבנים / רום / שקדים / קפה), וטיפונת וניל.

מרכיבים: חותכים את העוגה הצוננת לשלושה מלבנים שווים (מומלץ לגזום את השוליים לפני-כן) או קורצים עיגולים (עם רינג בקוטר 22 ס"מ). מניחים שכבה של עוגה, מספיגים במעט מתערובת החלב עד שהיא לחה, מפזרים שליש מהדובדבנים המסוננים (מומלץ לקצוץ אותם גס כדי שלא יתגלגלו), מפזרים מעליהם כמה כפות פודינג דובדבנים שהכנו בצנצנת במיקרו, ומורחים מלמעלה 4-5 כפות גדושות קצפת. מיישרים וחוזרים שנית. על השכבה העליונה של העוגה רק מספיגים בתערובת החלב ומורחים קצפת. מקשטים בשאר הדובדבנים. שומרים במקרר עד 5 ימים או במקפיא עד 3 שבועות.

הערה חשובה: מניסיוני, בכל צנצנת דובדבנים מגולענים יש לפחות דובדבן אחד סורר שמתחבא בו חרצן וזה עלול לשבור שן. בבקשה לאכול את העוגה בזהירות, או להקפיד לקצוץ היטב את הדובדבנים כדי למצוא את החרצן הסורר. מומלץ להזהיר את הסועדים!

אוף-טופיק חדשות משמחות!
א – ווהו!! בצק אלים מועמד לפרס הבלוג הטוב ביותר בתחרות של טיים אאוט! הצביעו והשפיעו.

ב – ווהו!! הקבוצה שלנו ב-hackathon של פייפל זכתה מקום שני בגמר העולמי בשבוע שעבר!

 

פד תאי משופצר 

נחשב אצלי: השקעהיום שישי, 01 בנובמבר 2013

זה הולך להפתיע אתכם בענק, אבל אתם לא תתגעגעו כאן לשרימפס או לעוף. ואם לא טעמתם טופו מימיכם, או שטעמתם והיה לו טעם של קלקר מגעיל, זה הזמן לתת לו צ'אנס נוסף. כשהוא נצרב קלות ומתבשל ברוטב חמוץ-מתוק מתובל עם קיק עצבני של שום – הוא הופך למעדן לא נורמלי. אמצו את הקלאסיקה התאילנדית לביתכם וחסכו את תועפות השמן שתקבלו במסעדה, את ההמתנה בכניסה, ואת הצורך ללבוש בגדים וללעוס בפה סגור בקרב בני אנוש מתורבתים. אבל יש פה קאצ' כמובן.

למרות שהמנה המוקפצת הזו מהירה להכנה בתנאי מטבח תעשייתיים, בבית היא לוקחת הרבה יותר זמן ומאבדת קצת מהאותנטיות שלה משתי סיבות: א. אין לכם צוות של סו שפים שקוצצים ומכינים לכם את כל המרכיבים. אתם צריכים לקצוץ ירקות, לטגן חביתה, לשלוק נודלס ולהשחים את הטופו בעצמכם. בו הו. ב. גם אם היה לכם ווק מקצועי ענק, האש הביתית המצ'וקמקת שלכם לא מגרדת את קצות האצבעות של להבת האינפרנו שבוערת במטבחי הנודלייה האהובה עליכם. וזה אומר שלוקח יותר זמן להקפיץ את הירקות, וצריך לערבב פנימה את הנודלס בהדרגה ובזהירות, אם לא בכלל לעשות את זה בסיר גדול בצד כמו שמערבבים פסטה עם רוטב. אותנטי? לא ממש. אבל טוב. ממש טוב. יותר טעים מג'ירף. באחריות! הכמות: 3-4 מנות, תלוי כמה אתם רעבים.

  • 3 גזרים
  • 4 גבעולי בצל ירוק
  • חופן נדיב של נבטים סיניים
  • 2 שיני שום
  • 3 ביצים
  • חצי חבילת טופו (150 גר')
  • חצי חב' אטריות אורז (כ-200 גר')
  • לרוטב:
  • 4 כפות רוטב דגים ו/או סויה
  • 3 כפות סוכר חום (או לבן רגיל, או אם משיגים, סוכר דקלים)
  • שליש כוס מיץ לימון טרי (בערך 1-2 לימונים)
  • להגשה (לא חובה):
  • רבע כוס בוטנים קצוצים, פלחי לימון

עלות משוערת:

26 שקלים

עבודה נטו:

45 דקות

ההכנה

אם כל הקיצוציאדה וההכנות מרתיעות אתכם, פשוט עשו אותן יום מראש: טגנו את החביתה, השחימו את הטופו, וקצצו את כל הירקות ושמרו במקרר (כמו-כן, אל תהססו לסנג'ר לעניין את כל בני הבית, כולל החתול, ולהאציל סמכויות כדי לחסוך זמן). היתרון הוא שברגע שכל המרכיבים מוכנים, קצוצים ומדודים, ההכנה עצמה לוקחת דקות.

1 – אטריות אורז, 2 – ביצה, 3 – גזרים, 4 – טופו, 5 – בצל ירוק, 6 – שום, 7 – סוכר דקלים,
8 – בוטנים קצוצים, 9 – לימון, 10 – רוטב דגים (נאם פלה)

כדי שלא תיבהלו לי, אסביר לכם קצת על המרכיבים העלומים יותר. טופו, למשל. את הטופו תמצאו במקררי כל סופר, ליד מוצרי החלב. הוא מגיע בחבילות וואקום קטנות ומלבניות (קצת כמו קוביה של גבינה מלוחה) ומחירו נע בין 10 ל-14 ₪ – תלוי על איזה סוג תיפלו ועל איזה מבצע (פססט: אני קונה את הכי זול). חבילת טופו אחת מספיקה ל-2 נגלות של פד תאי. בסופר יש בדרך כלל סוג אחד, ובחנויות טבע יש מבחר יותר גדול (אורגני / יפני / עיראקי / גודל על ידי חתולים פלאפיים / וכד).

רוטב דגים ניתן להשיג בחנויות אסייתיות, טיב טעם, חנויות טבע (כמו ניצת הדובדבן או עדן טבע מרקט וכד'), ולפעמים גם סופרים גדולים ומאובזרים. הצורה הכי אופיינית היא הבקבוק עם התווית הצהובה שמיובא מתאילנד. לרוטב יש ריח קצת מבאס, אבל טעם מלוח מיוחד במינו שקשה לחקות. זה טעם ה"אומאמי" האופייני לתאילנד והוא מעולה גם לסלט פפאיה, ובאופן כללי יוסיף המון לכל מנה מוקפצת. הוא גם מחזיק לנצח. אם אין לכם רוטב דגים ולא בא לכם לקנות במיוחד, או שאתם רוצים מנה צמחונית לחלוטין – החליפו אותו ברוטב סויה (פחות אותנטי, אבל עדיין טעים). אני לרוב משלבת ביניהם – 2 כפות מכל אחד.

נודלס! האטריות הכי נפוצות בפד תאי הן אטריות אורז לבנבנות ורחבות ברוחב 5 מ"מ. יש גם כאלה של 3 מ"מ, ויש גם כאלה ממש דקיקות שנראות כמו שיערות לבנות בגוש. אלה פחות מתאימות בעיני. את הרחבות האותנטיות אפשר להשיג בחנויות טבע, אבל אם אתם לא מוצאים, גם הנודלס הרגילים שאפשר להשיג בכל סופר (כאלה כמו שיש בתוך ה"מנה חמה") יעבדו כאן.

את שני הסוגים מכינים בקלות על ידי השרייה במים רותחים מהקומקום למשך כמה דקות. אפילו לא צריך לבשל.

סוכר דקלים! רגע רגע רגע… שלא תחשבו שאכריח אתכם להשתמש במצרך הנדיר הזה. הפד תאי יצא מצויין גם עם סוכר חום פשוט מהסופר, ובהיעדרו, אפילו סוכר לבן רגיל. אבל אם במקרה אתם עוברים ליד איזו מכולת אסייתית (כמו "מזרח ומערב") או שיש לכם חבר שמטייל עכשיו בתאילנד, סנג'רו אותו להביא לכם חבילה – הסוכר הזה מדהים – לח, עסיסי, עם ניחוח עמוק של טופי. הוספתי אותו גם לכל מיני מתוקים שהכנתי והוא הוסיף להם טעם קרמלי מדהים. לו רק היו מוכרים אותו בסופרים הרגילים במקום הסוכר הלבן הרגיל והמשעמם, הייתי מאושרת. הוא פי אלף יותר שווה.

אוקיי, אז בהינתן זה שעשינו סדר וביצענו תיאום ציפיות (זו לא מנה מהירה! ההכנות לוקחות זמן! אז תתכוננו! זה שווה את זה, אבל), אפשר לצאת לדרך.

המטרה כאן היא להכין את כל הדברים שהולכים להכנס למחבת שיהיו קצוצים ומוכנים ומעורבבים מראש לפי הצורך – כי ההקפצה מאוד מהירה, ואם תתחילו להתעסק בלחפש בקבוקים ומרכיבים מרחבי המטבח, דברים יישרפו לכם וחבל.

את כל החומרים לרוטב של ההקפצה מקוששים כבר עכשיו ומערבבים בראש בקערית או כוס. הרוטב יכול לשבת ולהמתין בצד גם יומיים עד שתשתמשו בו (אין צורך לשמור במקרר אפילו).

סוחטים את הלימונים עד שמתקבלת כשליש כוס מיץ לימון (את שאר הלימונים שומרים להגשה, למי שירצה להוסיף חמיצות. וירצו).

זה נשמע קצת הרבה, אבל אל תשכחו שיש לנו פה טונות של מרכיבים, כולל הנודלס, שהם די תפלים בפני עצמם וצריכים לקבל טעם חזק. וזה כל היופי בפד תאי טוב – הוא צריך להיות מפוצץ בטעמים: חמוץ! מתוק! מלוח!

שמים את מיץ הלימון בקערית ומוסיפים את רוטב הסויה ו/או רוטב הדגים, וגם את הסוכר (אם אין סוכר חום, כאמור, אפשר גם לבן. ואם הצלחתם להשיג סוכר דקלים, כפרה עליכם, אל תוסיפו אותו לרוטב כי תצטרכו להמיס אותו במחבת החמה – כי הוא מוצק מידי ולא יתמוסס טוב ברוטב).

נקסט! הירקות:

הירקות צריכים להיות קצוצים דק כך שיוכלו להתרכך קלות בזמן קצר (הם לא אמורים להתרכך לגמרי, הרי חלק מהקטע של "מוקפץ" זה שהירקות קראנצ'יים ורק חצי מבושלים, דהה!)
הירקות כאן הם גזר, בצל ירוק, ונבטים סיניים (הלבנים העבים האלה, כן? לא האלפלפה הדקיקים שנראים כמו שיערות עם עלים ירוקים בקצה. לא אלה), שאותם אפילו לא צריך לקצוץ! יאי! אם אתם לא מוצאים נבטים סיניים (ככה הם נראים) – אפשר להשמיט אותם. הם לא חובה כאן.

את הבצל הירוק אפשר לגזור עם מספריים אפילו. את החלק הלבן מטגנים, ואת החלק הירוק שומרים לקישוט המנה המוכנה. את השום פשוט קולפים וקוצצים דק דק.

הגזר הוא האתגר כאן. כי גזר הוא קשה וסיבי ובעסה לחיתוך. אז יש כמה דרכים לגשת אליו. קודם כל, בנחמדות. לא בקטע של "גזר, אתה שפל ואנחנו האדונים שלך". אחרי שריככתם אותו ועירבבתם אותו בדיבור ענוג – תחליטו איך אתם קוצצים.

הדרך הכי נוחה זה עם קולפן הפטנט הזה שקניתי בעשרה שקלים בשוק הכרמל – הוא עובד כמו קולפן ירקות רגיל, רק [שזאם!!] הוא קולף גפרורים. הייטק.

עוד אפשרות היא כמו השפים: לפרוס אותו לרצועות רחבות, להניח את הרצועות אחת על השניה ולפרוס שוב עד שמקבלים גפרורים דקים.
ואפשרות אחרונה, אם ממש אין לכם סבלנות, זה פשוט לפרוס אותו לפרוסות דקות עגולות וזהו! לא אותנטי מי יודע מה, אבל כבר סגרנו שאנחנו נעולים בבית ואף אחד לא רואה אותנו.

השלב הבא – טיגון החביתה (טורפים שלוש ביצים בקערה בצד, ומטגנים בקצת שמן בשני הצדדים).

ההערה היחידה שיש לי כאן זה שתשתמשו באותה מחבת שאח"כ תכינו בה את הפד תאי.

אנחנו מכינים כאן את החביתה מראש ולא תוך כדי הכנת הפד תאי כדי להפוך את ההקפצה עצמה לכמה שפחות מלחיצה ופשוטה.

מעיפים את החביתה המוכנה לקרש החיתוך בצד, מפזרים קצת מלח, מגלגלים אותה לרול כמו סושי, ופורסים לרצועות קטנות. מנסים לא לנשנש מזה יותר מידי.

באותה המחבת שטיגנו את החביתה נשחים את הטופו. אבל כדי שהטופו ישחים כמו שצריך הוא צריך טיפול – כי הוא מגיע ארוז במים והוא נוטף. ומים לא הולכים טוב עם שמן, כמו שאתם יודעים.

אז לוקחים את הקובייה של הטופו, מעיפים את העטיפה, ופורסים לפרוסות בעובי של בערך חצי ס"מ. את שאריות הטופו (צריך רק חצי חבילה) שמים בקערית במקרר ומכסים במים. צריך להחליף לטופו את המים כל 24 שעות אחרת הוא מתקלקל. אם מחליפים לו מים כמו שצריך, הוא יכול להחזיק שם שבוע בערך, אם לא יותר.

את פרוסות הטופו מניחים על מגבת מטבח נקייה ומספיגים עד שהלחות המיותרת נעלמת.

אפשר גם לעשות את זה עם מגבות נייר חד פעמיות, אבל יותר נוח עם מגבת מטבח רגילה. זה לא מלכלך או משאיר כתמים, אז נו ביגי.

אחרי שפרוסות הטופו יבשות מבחוץ אפשר לטגן אותן. מחממים את המחבת על אש בינונית ושמים בה בערך 2 כפות שמן. מטגנים את הפרוסות בערך דקה מכל צד.

הן עלולות קצת להידבק למרות השמן, אז יהיה יותר קל להפוך אותן אם יש לכם מרית.

רגע, רגע, מאיה! מה הקטע של הפרוסות טופו?!
אני יודעת אני יודעת, יותר כיף לאכול קוביות של טופו בתוך הפד תאי, אבל מה לעשות, אנחנו לא במטבח של מסעדה ואנחנו רוצים בכל זאת לחסוך קצת שומן וטררם – אז אם נטגן את הטופו בפרוסות במקום לקצוץ אותו לקוביות נחסוך הרבה זמן השחמה, ונשתמש בהרבה פחות שמן במהלך התהליך. בקיצור, תגידו לסועדים שלכם שכל אחד יקצוץ את פרוסת הטופו שלו לקוביות בצלחת בעצמו.
אחרי שהטופו שחום משני הצדדים מעיפים אותו לקרש החיתוך בצד (אפשר להספיג את שאריות השמן עם מגבות נייר, אם רוצים).

כמעט סיימנו, נשבעת!
רק נשארו הנודלס.

אם קניתם את הסוג האותנטי יותר (יענו, אטריות אורז רחבות), מומלץ לשבור אותן באמצע לחצי, אחרת הן ארוכות מידי וממש קשות לערבוב. לפני ששוברים עוטפים במגבת, אחרת השבבים הקטנים יעופו לכל עבר (אל תגידו שלא אמרתי).
מניחים את האטריות בקערה בינונית ומכסים במים רותחים מהקומקום.

משרים את האטריות לכ-4 דקות ומערבבים מידי פעם.

עד שהן מתרככות. מסננים ושוטפים היטב במי ברז. משאירים את האטריות במסננת ומניחים בצד.

בכל פעם שהאטריות מתחילות להיות דביקות שוב, פשוט שוטפים שוב במי ברז ומערבבים עם הידים תוך כדי. בגלל שהאטריות נהיות דביקות מחדש כל כמה דקות, אני ממליצה להכין אותן ברגע האחרון לפני ההקפצה.

ווהו! זהו! הכל מוכן להקפצה!

עד כאן אפשר להכין את הכל מראש, ולשמור במקרר (גם את האטריות אפשר לעשות את זה, ורק "לפתוח" אותן לפני השימוש עם ערבוב קל מתחת למים זורמים).

מחממים את המחבת הכי גדולה ורחבה שלכם על אש הכי גבוהה שיש. ואני אספר לכם סוד בשקט בשקט, כי אנחנו בקטע של לרדת אל העם: לא חייבים מחבת, אפשר גם לעשות את זה בסיר. בגלל שכבר טיגנו את החביתה והשחמנו את הטופו, עכשיו זה רק עניין של לטגן את הירקות קלות ולערבב פנימה את כל השאר עם הרוטב. זה תקף במיוחד אם אתם רוצים להכפיל כמויות (מומלץ!) – ואין מצב שכל המאסה הזו תיכנס לכם במחבת אחת. אבל בסיר אחד זה דווקא כן ייכנס. אל תספרו לאף אחד שאמרתי את זה. זה לא אותנטי. אבל זה נגיש ופרקטי. ולפד תאי יוצא בדיוק אותו טעם גם אם מכינים אותו בסיר ולא בווק או אפילו במחבת. אז מה אכפת לנו.

כשהמחבת רותחת, מוסיפים 2 כפות שמן רגיל (חמניות, נניח. לא שמן זית) ואז מוסיפים את הגזר, הבצל הירוק, והשום. מקפיצים דקה-שתיים עד שהם מתחילים להתרכך, אך לא נשרפים (אם הם נשרפים מנמיכים את הלהבה עד שמגיע השלב הבא).

כשעולים כל הניחוחות הנפלאים של השום והבצל פשוט מוסיפים בבת אחת את כל שאר המרכיבים. קודם את הרוטב שערבבתם מראש בכוס.

אח"כ נכנסות האטריות המבושלות והמסוננות, הנבטים, רצועות החביתה והטופו. עוברים לאש גבוהה ולמלקחיים (פי אלף יותר קל לערבב איתן), ומתחילים לערבב את הכל ביחד עד שהכל חם ומצופה באחידות.

מסירים מהאש וטועמים. זה צריך להיות מפוצץ בטעמים: חמוץ+מתוק+מלוח. אם חסר, הוסיפו לפי הטעם: סוכר (או דבש), מיץ לימון, או רוטב סויה / דגים. אל תפחדו להוסיף מה שצריך כדי שזה יהיה טעים! כל עוד הסיר עדיין חם, הכל יתערבב פנימה ויימס היטב.

מחלקים בין הצלחות וזורים מלמעלה את החלקים הירוקים הגזורים של הבצל הירוק.

אם רוצים, אפשר גם לפזר בוטנים קצוצים (אפשר לקנות אותם קצוצים מראש בסופר, די בזול), ולתת לכל סועד רבע לימון לסחיטה.
המנה נשמרת במקרר עד שבוע, והיא טעימה גם למחרת!

רוצים עוף במקום טופו?
לא אגיד לכם לא. תצטרכו בערך 300 גר' פיסות חזה עוף, ובקשו מהקצב לפרוס אותן דק "למוקפץ". הקפיצו אותן בשמן במחבת סופר חמה למשך 2 דקות, והוסיפו את הירקות לאותה המחבת כדי שיספגו קצת ממשקעי העוף שיווצרו בתחתית. אם אתם רוצים גם עוף וגם טופו, תוכלו להסתפק ב-150 גר' רצועות עוף בלבד.

פינת התכל'ס
קולפים 3 גזרים וקוצצים לגפרורים דקים (או לפרוסות דקיקות). קוצצים דק 2 שיני שום, ופורסים דק 4 גבעולי בצל ירוק. מטגנים חביתה מ-3 ביצים, ופורסים אותה על קרש חיתוך לרצועות. פורסים חצי חבילת טופו לפרוסות בעובי חצי ס"מ, מייבשים במגבת, ומטגנים כמו החביתה במעט שמן עד שמשחים משני הצדדים. משרים חצי חבילת אטריות אורז (מומלץ לשבור באמצע) במים רותחים לכ-4 דקות עד שהן מתרככות. מסננים ושוטפים היטב. משאירים במסננת. מערבבים בקערית 4 כפות רוטב דגים או סויה (או חצי חצי), 3 כפות סוכר חום, ושליש כוס מיץ לימון סחוט טרי.

מטגנים בווק או מחבת גדולה (או סיר!) את הגזר, השום והחלק הלבן של הבצל הירוק ב-2 כפות שמן עד שניחוחם עולה. מוסיפים את רצועות החביתה, חופן נבטים סיניים, פרוסות הטופו המושחמות, האטריות המסוננות, והרוטב שבקערה. מערבבים על אש גבוהה עד שהכל חם ואחיד וטעים. טועמים ומתקנים תיבול אם צריך (סוכר/מיץ לימון/רוטב דגים/רוטב סויה). זורים את החלק הירוק של הבצל הירוק ומגישים עם בוטנים קצוצים ורבעי לימון.

ללכת לאיבוד בטאיוואן – חלק ב' 

נחשב אצלי: חו"ליום רביעי, 09 באוקטובר 2013

ברוכים הבאים לפרק ב' בהרפתקאות מאיה בטאיוואן. את פרק א' ניתן לקרוא כאן, אם לא הספקתם.

אז נמשיך מאיפה שהפסקנו?

דין טאי פונג (Din Tai Fung – 鼎泰豐) הפופולרית היא אחת ממסעדות הדים סם הכי מפורסמות בעולם, ונפתחו לה סניפים גם במקומות אחרים באסיה ואפילו בניו יורק.

כשהובילו את קבוצת העיתונאים שלנו לשולחן (בסניף שבתחתית מגדל ה-101 המפורסם, גם בו ביקרנו), אי אפשר היה לפספס את המטבח השקוף והמצוחצח דרך קיר הזכוכית, ובו עשרות עובדים עטויים בכיסוי פנים, מגלגלים במהירות שיא ויעילות רובוטית כמות אסטרונומית של כיסונים בשלל מילויים.

עוד משהו שקשה היה לפספס – הוא קיר ההפרדה של המטבח –

שפוצץ בתמונות של הסלבריטי (!) טום קרוז (!!) שהגיע לשיעור הכנת דים סאם כמה חודשים לפני כן. מרשים.

המנה הכי מפורסמת, שאו לונג באו (Xiao Long Bao) היא כיסון ממולא בחזיר ומרק חם, ומזהים אותו לפי הכפלים הנוזליים שנקווים בתחתית כל כיסון.

גם טכניקת האכילה קצת שונה כאן, אחרת עם הביס הראשון תקבלו שפריץ של נוזל רותח בפה וזה לא כל כך נעים. החוכמה היא לנקב עם הצ'ופסטיק את הבאו בתוך הכף הרחבה כך שחלק מהמרק יצא וקצת יתקרר לכמה שניות, ואז לדחוף את הכל לפה ולהנות מסימפוניית הטעמים הבלתי נשכחת.

עוד מנות מוצלחות: שומאי עם שרימפס וחזיר, ודאמפלינגס מטריפים שמגיעים מחוברים בשורה על עלה פריך ומתפצפץ של בצק.

עוד המלצות לדין טאי פונג אצל גל

עוד מקום נהדר ששלח אותי גל אליו הוא רחוב דיהואה (Dihua – 迪化街 – מפה. בסטריט וייו: משמאל קניון הבדים ומימין אוכלים צהריים) שהוא כמו השוק לוינסקי של הטייואנים.

מיד כשהגעתי ישבתי באחד מדוכני האוכל שבכיכר הגדולה וזללתי שרימפס פריך מטוגן ברוטב טעים עם הר של ג'ינג'ר טרי מגורר מעליו (4 שקלים).

ממש מול הכיכר היה מבנה גדול עם שלט ניאון בולט והסקרנות הרגה אותי. כשהתגנבתי פנימה יחד עם כל הסינים במדרגות העולות (וכמובן שהייתי המערבית היחידה שם, מה שגרר לא מעט מבטים סקרניים), גיליתי שוק ענק של בדים לפי מטר בשלל סוגים ובזיל הזול. מושלם למפיות בד ולשמלות, למי שבעניין. כל האיזור הזה מלא בחנויות בד וחנויות יצירה, אבל הקניון הזה הוא ממש גן עדן, ומומלץ מאוד למי שמחפש כאלה דברים.

רח' דיהואה מלא בפינות חמד קטנות.

כל האיזור שמסביב לרחוב, כולל הרחוב עצמו, מפוצץ בחנויות תבלינים וחומרי גלם –

שם המקום להצטייד באבקת תה ירוק (מאצ'ה), בפטריות מיובשות מעשרות סוגים, בשלל חטיפים מתועשים וטעימים, אגוזים, פירות מיובשים, נודלס, והמון הפתעות אחרות.

שימנדינג, שכונת המדרחובים המוטרפת בה לנתי בהמשך הטיול שלי, דורשת הרבה יותר חרישה רגלית ממה שהיה לי סבלנות לעשות. כשהשמש שוקעת האיזור מתעורר לחיים והרחובות מתמלאים צעירים טייפאים עם תסרוקות ותלבושות הזויות, שמקרקרים סביב חנויות הפיצ'פקעס ודוכני האוכל העמוסים. גל שלח אותי לשם עם נ"צים מדויקים. הראשון הוא נודליית איי צ'ונג (Ay Chung – 阿宗麵線 – מפה).

מנה גדולה או קטנה. זו הבחירה היחידה שיש בתפריט. מרק אטריות אורז סמיך על בסיס חזיר, שאמא שלי הייתה חוטפת חררה מלראות איך הם מוזגים אותו לצלחות הירוקות בשלוכיות מלכלכת שלא הייתה מביישת את התכנית של צחי בוקששתר.

ניגוב מהיר והקערות נמסרות בזריזות וביעילות לסועדים הרעבים שבולעים את התבשיל מהר מהר, בעמידה או בישיבה על שרפרפי פלסטיק, עם חריף או רוטב שום שמוסיפים בצד. אפס יומרנות ואפס פוזה. נגעתם – נסעתם. טעים!!!

אם אתם בשימנדינג אל תפספסו את הסניף הנוסף של "בלו סטאר פרייד צ'יקן" שם תאכלו את השניצל הכי מטריף שטעמתם אי פעם, שכבר הרעפתי בשבחו בפוסט הקודם.

בשעות הלילה המאוחרות יותר, כשכל החנויות כבר סגורות, מגיעים לרחוב בהמוניהם רוכלים עם דוכני אוכל רנדומליים וזולים להחריד.

יש איזו גיברת אחת עם שקיות של פירות טרופיים קלופים, קצוצים, ומוכנים לאכילה. לידה יש איזה דוד שמכין רולים של פילה לבן שעוטף חופן שמנמן של פיסות בצל ירוק, קולה את השיפוד על גחלים רוחשות ומפדר מלמעלה גשם של תבלין חריף (אפשר גם בלי). המחיר – שקל לשיפוד.

אחת המנות הכי מפתיעות שנתקלתי בהן בדוכני הרחוב הוא "סלט מספריים":

כל סועד בוחר שלושה-ארבעה מרכיבים (פיסות עוף מבושל, מלפפון ים, בשר לבן, שעועית ירוקה, מלפפון, ברוקולי חלוט, גזר, וכד'), שנגזרים במהירות, כל אחד בתורו, לתוך קערה ענקית במספריים!

אחרי שהבחוריקו גוזר את כל המרכיבים שלכם במספריים לפיסות קטנות בגודל ביס, הוא לוקח בקבוק שפריצר ומרסס את הכל ברוטב על בסיס ציר עוף, מזליף כמה טיפות של שמן שומשום וחומץ, ומפדר בנדיבות בפלפל השחור המיוחד שלהם (שלא דומה בכלל לפלפל השחור הים תיכוני שאנחנו מכירים).

הסלט מקבל ערבוב מהיר ונמזג לשקית ניילון קטנה שמצויידת בכמה שיפודים – וארוחת הלילה שלכם מוכנה לאכילה. טעים, ממכר, ואפילו די בריא!

במרחק 10 דקות הליכה מהמלון שלי בשימנדינג (נחמד וזול, rainbow hotel), המליצו לי בקבלה על שוק אוכל בצהריים שהתברר כשיחוק אמיתי!

השוק הוא על סמטה קטנה שיוצאת צפונה מהרחוב השני צפונה ל-Emei (לא הצלחתי למצוא את השם שלו באנגלית) ויש בו מאות דוכני אוכל קטנים, זולים, וטעימים.

אם תעזו ותתגנבו לסמטאות העוד יותר קטנות שיוצאות מהשוק, שם יש גם מסעדות יותר רציניות עם שולחנות לקבוצות גדולות. התגנבתי לאחת כזו. לא ראיתי פה אף לא זוג אחד של עיניים מערביות ברדיוס של 500 מטר. כיף!

באחת הסמטאות נקלעתי לקצבייה גדולה ועמוסה, ושם שאלתי בגמגום את הביג צ'יף איפה קונים סכין יפה ומכובדת כזו כמו שלו.

אז הוא שלח אותי לרחוב קטן שנמצא קצת דרומה משימנדינג, מאחורי קניון הred theatre, שם מצאתי חנות שלמה של סכיני שף, ועוד חנות ענקית של חמש קומות לכלי מטבח.
חנות כלי מטבח וציוד למסעדות בת חמש קומות, קרובה לשימנדינג (מטריות נייר לקוקטייל? דגלוני עוגה של כל מדינה ביקום? משטחי אידוי מבמבוק? סירות במבוק מהודרות להגשת מתאבנים? מכונה להכנת קרח מגולח? וכל כלי מטבח, אסייתי או מערבי, שתעלו על דעתכם). החנות נמצאת ברח' Nèijiāng מס' 18 (מפה)

חנות שמתמחה בסכיני שף. לא לוותר על פלדת אל חלד. המנהל הוא הנינג'ה הזקן מקיל ביל (רח' Nèijiāng מס' 52. אפשר לראות אותה בגוגל סטריט וויו, שלט ירוק כהה)

אחד הדברים הכיפים בטייפה, מעבר למקומיים הנחמדים והמסבירי פנים, הוא העובדה שאפשר להסתובב בכיף עם מצלמה ולצלם את כל מה שמתחשק ומי שמתחשק, ולאף אחד לא אכפת. בניגוד לצרפת או במקסיקו, שם צריך לבקש רשות בנימוס ולרוב לקבל "לא" כתשובה. כל מי שצילמתי חייך בשמחה והמשיך בענייניו. תענוג!

עוד רחוב מומלץ הוא רח' יונג קאנג (永康街 – מפה), מעין מדרחוב צפוף שעמוס בחנויות עיצוב, בגדים, מתי קפה, ומאפיות. בצד הצפוני שלו שצמוד למטרו Dongmen (דרכו הכי נוח להגיע) יש אפילו סניף של דין טאי פונג!

מהרחוב יוצאות המון סמטאות קטנות שברובן מתחבאות חנויות עיצוב מהממות וזולות (אחת מהן נקראת X, ויש בה שתי קומות עם המון פיצ'פקעס מגניבים למטבח ולבית). וכמובן, סורפרייז סורפרייז, נפלתי אפילו על פטיסרי מגניב בשם Morita Bakery (מפה)

נשנשתי סקונס טעימים בטעם תה ירוק (המכונה מאצ'ה – טעם ששולט ביד רמה ברוב הקינוחים האסייתים שיצא לי לטעום, ואפילו מכינים ממנו קפוצ'ינו ירקרק וטעים בסטארבקס המקומי)

מקרון קרמל מלוח מפתיע באיכותו

ומעין פרעצל מתקתק ולימוני עם מרקם נגיס וממכר. במאפייה אפשר לטעום המון ממיני המאפה שמוצעים למכירה, ולקבל גם כוסית קטנה של חליטות תה מעניינות על חשבון הבית. מומלץ וטעים! עוד פטיסרי סמוכה ששמעתי עליה המון דברים טובים אך לא יצא לי להתקל: La Douceur.

עוד פטיסרי נהדר שגיליתי באחד הרחובות הראשיים הוא Le Bouquet (ששוכן בתוך מלון embassador – מפה)

שם, בנוסף לקינוחים בויטרינה אכלתי גם קרואסון פריך ומתפצפץ, ומצאתי גם בגאטים ומאפי שמרים מרהיבים.

קשה לבחור משהו אחד כשנכנסים לגן עדן שכזה, אז הסתפקתי בשלושה בלבד (!):

עוגת גבינה נהדרת עם קרם וניל וקרמל מלוח

טארט קרם שקדים עם מוס מנגו (שדווקא היה מתוק מידי ולא היה מבריק בעיני)

ומוס פירות יער על ביסקוויט אגוזי לוז פריך

מומלץ וטעים – אך יקר יחסית לטייפה, אז קחו בחשבון.

אגב! גיליתי זאת בדיעבד, אבל יש פה איפשהו גם סניף של אאוקי סהדורו, הקונדיטור היפני המהולל מפריז (לא ניסיתי, ותיזהרו, זה יקר כמו בפריז)
ועוד אגב, לא קשור כל כך, אבל הבלוג בו מצאתי את ההמלצה שייך לבחורה טאיוואנית-קנדית אחת, והיא מספרת בו על הרפתקאותיה בסטאז' שעשתה בקונדיטוריה בפושון, אחרי שסיימה את לימודי הקונדיטוריה שלה בלנטורה (שגם הם מקבלים פירוט מצולם ומעלף) – בית ספר קולינרי יוקרתי ביותר. יש לה גם כמה פוסטים על טייפה! חבל שהפסיקה לעדכן…

המאפיות בטייפה הן עולם במלואו.

כבר בארץ, כשנפגשתי לארוחת ערב עם השגריר הטאיווני, הוא הכין אותי מראש שהמאפיות בטייפה פי אלף יותר שוות מהמאפיות בארץ. והאמת, יש משהו בדבריו. קודם כל, המבחר המטריף שיש בכל המאפיות האלה מספיק כדי לגרום סחרחורת. ואני לא מדברת על מבחר כמו שיש בויטרינת הקינוחים של פייר הרמה. מדובר בחיה אחרת לגמרי = דמיינו שני מעברי סופרמרקטים שכל המדפים שלהם מפוצצים בעשרות (אם לא מאות) זנים של לחמניות ומאפי שמרים למיניהם.קודם כל, יש איזה משהו בבצק השמרים שלהם שמניב מרקם הרבה יותר ספוגי ואוורירי ועוד לא הצלחתי לפצח אותו.

כשנוגסים בלחמניות שלהם זה כמו לנגוס בענן, והכל נמס בפה.

שנית, עולם הטעמים פה שונה מאשר במערב – פה זה לגיטימי למלא בצק עלים בשעועית אדומה מסוכרת. וזה לגיטימי גם לתקוע אותה על פנה קוטה!

זהו הממצא המעניין ביותר שהוצאתי ממוזיאון הארמון הלאומי של טאיוואן. יותר נכון, הממצא המעניין שהוצאתי מהקפיטריה שם. פנה קוטה שומשום שחור עם שעועית אדומה מסוכרת. והטעם? בלעכס. טוב ששאלתם.

עוד משהו שעפים עליו באופן כללי כאן בטאיוואן זה אבקת בוטנים (דוחפים אותה לכל דבר. ובצדק) – וגם על המאפים היא כיכבה:

אל תופתעו מהניסוחים שתיתקלו בהם כאן במאפיות.

קרום אננס? יס פליז!

בצל ירוק? גבינה צהובה? עוף? בשר לבן? בקר ברוטב חמוץ מתוק? הכל לגיטימי.

עוד זן ספציפי של מאפיות הן אלה שמוכרות את עוגות האננס המפורסמות. מעין גרסה אסייתית לערגליות, שהמלית שלהן מבוססת על ריבת אננס ביתית. האיכות משתנה בין מקום למקום (זו שקיבלנו לקינוח בדין טאי פונג הייתה מצויינת!), אבל דבר אחד אני יודעת להגיד – המון אנשים קונים את העוגות האלה כמזכרת, ואני לא כל כך ממליצה על זה. הן טובות רק כשהן ממש טריות. מספיק שהן יהיו זרוקות שבוע בארון והן תאבדנה את כל החן שלהם.

המלצה שלי היא בכל פעם שרואים מאפייה, לרוץ פנימה, לקחת מגש ומלקחיים (שירות עצמי, חבר'ה!), ולהעמיס 3-4 מאפים לפחות (שקל-שניים ליחידה), לקחת ביס או שניים מכל אחד, ואז לדחוף לתיק ולשכוח מהם לשאר היום. וזה טיפ של גל, אז תקשיבו לו טוב.

עוד מנה שאני ממליצה לנסות בכל מקום שרואים אותה היא אורז עם תבשיל חזיר מטוגן (Braised Pork Rice – 滷肉飯). זו פחות או יותר מנת הדגל של טייפה (אם שמים את הפורק באן ואת מרק הביף נודלס בצד) והיא פשוט מטריפה. מה שכן, הרמה שלה מאוד השתנתה ממקום למקום. בחלק מהמקומות תבשיל הבשר שהוגש מעל האורז היה תוקפני ומונוסודיומי מאוד בטעמו, כמעט כאילו פשוט שפכו בקבוק רוטב הויסין על קצת בשר מטוגן וזהו (טעמתי מנה רעה כזו בשוק הצהריים שליד שימנדינג).

אבל במקום הכי טעים שאכלתי את זה בו (עליו קראתי המלצה ספציפית – ושמו ג'ין פן לו רואו פאן – 金峰滷肉飯 – מפה) – הוא היה עשיר בטעמים כמעט כאילו התבשל לו ל-10 שעות עם עשרות תבלינים עלומי שם

ביצה חומה סינית, מבושלת בתבלינים, השלימה את הארוחה. בשולחנות הנמוכים מצטופפים עשרות אנשי עסקים וסתם אנשים ממהרים לשאוב ארוחה מהירה, זולה וטעימה תוך דקות ספורות. כמו בחומוס טעמי בירושלים. לבלוע, לא ללעוס! רק חסר רס"ר שיעבור בין השולחנות ויתזז. 5 שקלים, הבטן מלאה, וקדימה לדרך.

שתי תופעות מעניינות ששמתי לב אליהן:

הסדר המופתי בסאבווי לא היה מבייש דיקטטורה בולשביקית משנות החמישים. גם בשעות העומס וגם מחוצה להן, אף אחד לא יידחף כדי לעלות על קרון הרכבת התחתית, אלא ייעמד בתור מסודר לפי הסימון על הרצפה ויחכה בסבלנות עד שכל הנוסעים יוצאים, לפני שיתחילו לעלות פנימה, אחד אחד, לאט ובשקט.

גם במדרגות העולות, כמו באנגליה, מי שממהר הולך מצד שמאל, ומי שלא, ייצמד לימין כדי לעשות מקום לכל הממהרים. אולי נתחיל קטע כזה בישראל?!? אתם איתי?

התופעה השנייה – מסיכות מנתחים. על כולם. בכל מקום. נאף סייד.

עוד המלצות בקצרה:
חנות שלמה של שתי קומות של מוצרי wilton לקישוט עוגות. גן עדן לחובבי קונדיטוריה (נקראת Bake it Yourself – מפה)

רחוב צ'אנגאן (Cháng'ān West Rd) במקטע שבין צ'ונגקינג לזונגשאן ממש מגניב ומעניין ומלא חנויות נחמדות לכלי בית ומזללות טעימות. מומלץ להליכה רגלית! המקטע מסומן עי הקו כאן

כריסטינה מזילו, ידידתי הרומנייה מהמשלחת, פירטה על המון מקומות שאכלנו בהם עם המשלחת בבלוג שלה (השתמשו בגוגל טרנסלייט אם אתם לא רומנים אסליים, יס?)

סינית שימושית בסיסית (טוב שהייתי בסין חודשיים בטיול אחרי צבא)
ני האו = שלום
שה שה = תודה
האו = טוב / כן
בו האו = לא טוב
האו צ'ה = אוכל טעים!
דאן ביי = לחיים!
לה = חריף. (יענו "בו לה" זה "לא חריף")
דג'י יה = רחוב. נשמע כמו dji ye, אבל הסוף של ה-יה ממש מודגש גרונית כך שכמעט אומרים יעעעע.
צאי נה לי = "איפה זה?". בדרך כלל אומרים את שם המקום קודם, ואז שואלים איפה הוא. לדוגמה רחוב יונג קאנג: יונג קאנג דג'י יה, צאי נה לי?
מינג? שי קוואי = צ'ופסטיקס חד פעמיים, שפי אלף יותר נוחים לאכילה מצ'ופסטיקס מפלסטיק שנותנים בכל מקום. הסימן שאלה שם בגלל שההגייה של מינג נשמעת כאילו שואלים אותה.

קחו בחשבון שרוב הסיכויים שלא יבינו למה אתם מתכוונים גם אם אמרתם בול את מה שכתבתי. בסינית יש להם ארבעה טונים שונים בהם אפשר להגיד כל מילה, ולכל אחד יכולה להיות משמעות אחרת לגמרי.

עוד מידע שימושי
לטייואן מגיעים לרוב דרך טיסה קצרה מהונג קונג, שאליה מגיעים מכל שד"ת בינלאומי. הטיסות הן תכופות וזולות.
המטבע הוא דולר טייואני (TWD), ואחד ממנו שווה כ-12 ש"ח. אני הסתפקתי בלחלק את הכל ב-10 וזה היה מספיק קרוב. ארוחת צהריים בדוכן רחוב ממוצע תעלה בערך שישה שקלים, כוס ענקית של באבל טי תעלה 5 שקלים, נסיעה באוטובוס או במטרו עולה 2.5 שקלים, ונסיעת מונית תעלה כ-10 שקלים (המוניות ממש זולות שם!). רוב האנשים בטאיוואן (במיוחד המבוגרים) לא מדברים אנגלית בכלל. הצעירים קצת יותר מדברים, אבל האנגלית שלהם לרוב מאוד מוגבלת. מומלץ מאוד להצטייד בשיחון. הסינית המקרטעת שלי (שנשארה לי קצת מהטיול אחרי הצבא, כאמור) הספיקה לי כדי לשרוד.

ומילה אחרונה למארגני המשלחת (של הטיול הזה, או בכלל) –
כמה דברים שמאוד ישמחו את האורחים שלכם:
א. זמן פנוי, בחיאת. לו"ז צפוף מ-8 בבוקר עד 10 בלילה לא מאפשר לצאת לחקור ולגלות דברים מגניבים לבד – לכל אחד יש תחומי עניין משלו ושילוב של אפילו קצת זמן פנוי משדרג את החוויה
ב. בזמן הנסיעה לנקודת עניין מסויימת, הקדישו כמה דקות והסבירו למשלחת לאן נוסעים, למה זה שווה את הזמן שלנו, ונקודת בונוס אם תראו איפה נמצא המקום על המפה. כשמסיירים במשלחת על אוטובוס שרק נוסע ממקום למקום הולכת לאיבוד תחושת ההיכרות שמקבלים עם העיר כשמטיילים לבד ברגל או בתחבורה ציבורית.
ג. הזמינו לארוחות פודיז מקומיים שיקשקשו איתנו ויעשירו לנו את החוויה
ובנימה חיובית זו אני רוצה להודות לשגרירות טאיוואן בישראל שהזמינה אותי לטיול הנהדר הזה, ובמיוחד למרים שקימבצה את הכל ברגע האחרון. תודה!
סעו גם אתם. לא תצטערו.
אם יש מדינות זרות נוספות עם אוכל טעים שרוצות להזמין אותי לסיור, אתן יודעות איפה למצוא אותי.

אוף טופיק – עדכונים וחדשות:
1. בשבוע הקרוב אני מתחילה ללמד קורס בשנקר בשם "מבוא לעיצוב אינטרקאטיבי" לתלמידי שנה ב'. אם אתם לומדים תקשורת חזותית בשנקר – בואו להגיד שלום! אשמור לכם עוגיה (ראשון ב-9 בבוקר)
2. נשברתי בטאיוואן וקניתי סמארטפון. כן, כן. ועכשיו גם יש לי אינסטו'ש.
3. חנוני המחשבים של שנות ה-90, לא יודעת מה איתכם, אבל אנחנו גילינו מחדש את red alert (טניה! טסלה קויל!) ואני חייבת לציין שזה יותר ממכר מאי פעם. את גרסת האונליין של המשחק אפשר להוריד ולהתקין בקלות מכאן. ואם אתם רואים על השרת משתמש בשם 2niteUdie, תדעו שזה אני ותבואו שאבעט לכם קצת בתחת.

ללכת לאיבוד בטאיוואן – חלק א' 

נחשב אצלי: חו"ליום רביעי, 25 בספטמבר 2013

"אל תדאגי מאיה," הרגיע אוון, עורך המגזין האירי Travel Extra, "עד סוף השבוע יקרה לפחות משהו אחד שיגרום ללב שלך לרקוד". אוון שם לב לפרצוף התשעה באב שלי. כי במקום להסתובב ברחוב ולחקור את העיר המטריפה הזו, אנחנו בעיצומו של מרתון מוזיאונים. אני נמצאת בסיור קולינרי רשמי בטייפה מטעם ממשלת טייואן, ויחד איתי 23 עיתונאים מרחבי העולם. כולנו מסובים לשולחן במסעדת פירות ים גדולה ונטושה בפרבר Tamsui של טייפה, והפלטה המסתובבת שעל השולחן שלפנינו עמוסה לעייפה במטעמי ים טייואניים עלומי שם.

את הבוקר העברנו בסיור במוצב סנטו דומינגו. אל תשאלו אותי מה יש שם, כי מהר מאוד הבנו אני ולינדה, כתבת האוכל של ה-la times, שמוטב לנו לחמוק החוצה וללכת לשוק האוכל שראינו מהאוטובוס בדרך. לאור סופת הגשמים הגדולה שהחליטה לפקוד את האי, נראה כי היום הולך להיות ארוך. ותכל'ס, להגיד את האמת, הדברים המעניינים שראיתי ואכלתי בטייואן קרו רק כשהברזתי לפרקים מהטיול המאורגן של קבוצת העיתונאים, שסבב סביב מוזיאוני סקסופון, רהיטים עתיקים, חנויות מזכרות, ומסעדות בינוניות לרוב. את העיר התוססת, הטעימה ומסבירת הפנים הזו גיליתי דרך הרגליים כשנשארתי בעיר אחרי שהסיור הרשמי נגמר וכולם חזרו לארצותיהם.

למזלי הרב, הארכתי את השהות שלי בכמה ימים כדי שיהיה לי צ'אנס לחקור את העיר קצת בעצמי, בעצת גל ואורן הגאונים, שסייעו לי בבניית לו"ז מתוקתק ומהוקצע לארבעת הימים שנותרו (על בסיס הטיול המקיף שביצעו ותיעדו לעילא ולעילא בבלוג ייעודי משלהם. קריאת חובה!).

קשה לעשות סדר ברכבת ההרים הקולינרית המטריפה הזו (יש לי מספיק חומר לבלוג שלם), אז החלטתי לפצל את הפוסט לשני חלקים. השני יפורסם בעוד כמה ימים.

נתחיל בשלושת המנות הכי טעימות שאכלתי בכל הטיול, ללא סדר מסויים:

א
זו מנה של איזשהו חלק פנימי של חזיר (מהמרת על מעיים) ברוטב לימון חמוץ, שאפילו לא אנחנו הזמנו, אלא שולחן שישב לידנו.

זו הייתה מסעדה משפחתית קטנה שגיליתי ברחוב פצפון ליד קניון Qsquare הענק (אין לי מושג מה השם של המסעדה. הכתובת: רח' Huáyīn מס' 27 – מפה), ומיד סחבתי אליה את שני ידידיי מהמשלחת – כריסטינה (עורכת הגרסה המקומית של מגזין GoodFood ברומניה, ובלוגרית) ורודולף (עיתונאי מאוסטריה, וגם פרופסור לקולנוע), שעתיים לפני ששניהם היו צריכים לעלות על המטוס הביתה. התפריט היה רק בסינית והזמנו בהימור טוטאלי, בסיוע בחור סיני נחמד שישב בשולחן לידנו וידע קצת אנגלית. כמובן שהכל היה מעולה:

עוף ברוטב חמוץ מתוק עגבנייתי

מלפפון ים מוקפץ ברוטב עוף עם אפונת שלג וגזר, וגם מנה של חזיר מוקפץ עם טופו. אבל מנת החזיר המדהימה הנ"ל, שלא אנחנו הזמנו בכלל אלא הבחוריקו הנחמד שישב לידינו עם המשפחה שלו והציע לנו לטעום, גנבה את ההצגה עם הרוטב החמוץ-מלוח שלה והפריכות המטריפה של החזיר. הייתה עוד מנה מעולה, אגב, של כבד חזיר, שטעמתי בשתי הזדמנויות שונות בטיול אבל לא יצא לי לצלם: פילטים קטנים של כבד חזיר עטופים ברוטב מתקתק וסמיך, שממש גוזרים עם הצ'ופסטיק ובולעים בחתיכות קטנות. מדהים (למרות שאני מתעבת כבד!).

ב
דג שלם ענק (אין לי מושג איזה, כי ההסבר שקיבלנו כשביקשנו היה: "או. דיס איז פיש") מטוגן בציפוי סופר פריך ומוגש עם רוטב חמוץ מתוק חריף סמיך.

פיסות הבשר של הדג התפרקו בקלות מהגוף במגע קל של הצ'ופסטיקס, והיו רכות, עסיסיות ועדינות בטעמן. מה שהדהים אותי זה שלמרות הציפוי הפריך והרוטב הסופר דומיננטי, אפשר היה עדיין להרגיש את הטעם של הדג הרך והטרי. למי שראה את הפתיחה של הסרט היפהפה "אוכל שתייה גבר אישה" (שצולם בטייואן וחמש הדקות הראשונות שלו הן הפרסומת הכי טובה שיש למדינה הזו), זה נראה כמו מנת הדג שמכינים על ההתחלה.

ג
שניצל טייואני ענק כמו שבחיים שלכם לא אכלתם.

כל קשר בין השניצל הישראלי של אמא שלכם ליצירת האמנות המונוסודיומית המבריקה הזו מקרי בהחלט. אני יודעת שלא מומלץ לאכול דברים שיותר גדולים מהראש שלי, אבל במקרה הזה פשוט אי אפשר להפסיק – 5 שקלים המחיר, והפיסה העצומה הזו, פריכה ומתפצפצת מבחוץ, ורכה ועסיסית ורותחת מרוב אדים מבפנים, תישאב במהירות ותשביע לפחות שניים שלושה אנשים רעבים.

את המקור טעמתי בשוק הלילה שילין (הדוכן נקרא "hot star fried chicken" ויש לו שלט כחול), וקלייר סיפרה לי שיש להם סניף זהה בלב שימנדינג, השכונה הצעירה והתוססת בה התגוררתי. בדקתי גם את הסניף שם והמוצר זהה לחלוטין. מושלם כארוחת לילה לפני שעולים לחדר לישון.

טאיוואן, מסתבר, היא בית לקלאסיקות אסייתיות רבות שתפסו תאוצה בעולם כולו: הפורק באן, סנדוויץ' עסיסי של בצק שמרים מאודה עם פיסות חזיר מבושלות ברוטב מתובל עם שפע של בצל ירוק (ואבקת בוטנים, במקור)? המנה שפרסמה את דייויד צ'אנג ממומופוקו בניו יורק? זה מכאן. באבל טי, משקה ממכר של תה קר ממותק עם חלב וכדוריות ג'לי גדולות (שעשויות מפניני טפיוקה מבושלות בסירופ תה כהה ממותק), שמוגש עם קש אופייני רחב במיוחד, שיכול לשאוב גם את הכדוריות השחורות והממכרות. השרב הכבד והאופייני ששורר במדינה הטרופית הזו הופך את הבאבל טי, ובאופן כללי את משקאות התה והקפה המקוררים, לדרך האולטימטיבית לשמור על קור רוח. הם נמכרים בזיל הזול בכל פינה ובכל חור, וכל משקה חם אפשר לקנות גם בגרסה הקרה שלו, שמגיעה כבר ממותקת ומוכנה לשתייה בכוס אטומה בוואקום, ארוזה בשקית דקיקה ונוחה לנשיאה. זה מרווה, זה ממכר, וזה ממלא בטירוף, אז היזהרו לכם! שלא תתחרבש לכם ארוחת הצהריים חס ושלום!

בטייפה רבתי, עיר הבירה של טייוואן, יש עשרות שווקי לילה גדולים, שנפתחים עם השקיעה ופועלים לרוב עד חצות.

חלקם מתויירים יותר ואת חלקם מכירים רק המקומיים, שעובדים שעות ארוכות במהלך היום וזה הבילוי שלהם – לצאת עם החבר'ה ולזלול המון המון מנות קטנות בזיל הזול. בארבעת הימים החופשיים שלי שבסוף הטיול ביקרתי בכל יום בשוק לילה אחר, וגם במהלך הטיול המאורגן חמקתי החוצה מהלו"ז הצפוף וביקרתי בשני שווקי לילה בערים Keelung וב-Taichung City שהיו חביבים, אך לא העיפו לי את הסכך (ועל הראשון עוד בורדיין המליץ).

אבל לי היה מזל גדול כי לי הייתה את העזרה המקומית הכי טובה שיכולתי לבקש: קלייר, חברה של קרוב משפחה שלי (האדון המכובד גיל קול, שעובד כבנקאי השקעות בסינגפור!), הבחורה הכי חמודה, מצחיקה, ומתוקתקת שיש. ובניגוד לרוב האנשים בטייפה, היא מדברת אנגלית מצויינת!

אז קלייר לקחה אותי לסיבוב בדוכנים האהובים עליה בשוק שילין (士林夜市 – Shilin Night Market), שנחשב אחד הגדולים והמתויירים ביותר, אבל אני וקלייר פשוט קפצנו בין הדוכנים הכי טובים ותקתקנו את כל מה שהיה חשוב לראות תוך פחות משעה! גולת הכותרת הייתה כמובן השניצל המטריף הנ"ל:

אבל זללנו המון דברים טעימים. וביניהם:

קרח מגולח!! (במקום שנקרא שין פה טינג, 辛發亭冰品店 ונמצא בתוך שוק שילין – מפה / מאמר מפורט)

לוקחים קובייה של קרח, דוחפים אותה למכשיר שנראה כמו מיקסר, שמסובב אותה במהירות שיא, וסכין סופר חדה מלמטה מגלחת אותה לשבבים דקיקים ואוויריים שנוחתים כמו פתיתי שלג לצלחת ונראים קצת כמו מקופלת. אותה הקובייה יכולה להיות קרח רגיל, וזה יכול להיות קרח שעשוי מחלב ממותק, או פודינג חמאת בוטנים, או כל טעם שתעלו על דעתכם.

מעל הר השלג הזה אתם בוחרים את הטופינגז, שחלקם נראים כאילו הגיעו מהחלל החיצון – קוביות פודינג וג'לי בטעמים שונים ומשונים, שעועית אדומה או שעועית מש מבושלת בסירופ (וזה טעים, תאמינו או לא), וקוביות גדולות של פירות טריים.

קלייר המליצה ללכת כאן דווקא על משהו בלי פרי, כי בהמשך היא תיקח אותי לאייס מונסטר, המקום הכי מפורסם לשייבד אייס עם מנגו. את הטעם והמרקם של הדבר הזה קשה לתאר – זה משהו שחייבים לטעום: כמו עשרות שכבות דקיקות של גלידת שמנת שנמסות בפה למעין קרוס בין גלידה לשרבט מהחלומות. טעים ברמות קיצוניות!!! אנחנו טעמנו את השייבד אייס בטעם חמאת בוטנים. יאמי.

עוד מעדן – חלב פפאיה. שזה בדיוק מה שזה נשמע:

חלב טרי ופפאיה טריה שטוחנים יחד בבלנדר (עם סוכר או בלי סוכר, לבקשתכם), למילקשייק טעים טעים. הפפאיה הטרייה בטיוואן לא דומה לשום פפאיה שטעמתם מימיכם.

גם בשוק, כמו בכל מקום אחר שתלכו בו בטייפה לא תוכלו לברוח מהמלכים האמיתיים ששולטים ברחובות: הכלבים.

או יותר נכון –

הם הבעלים, ובני האדם הם הכלבים שלהם, שנושאים אותם במנשא, או עגלה של תינוק, רק כדי שכפות רגליהם הצמריריות לא יגעו ברצפה חס וחלילה.

(אל תפספסו פוסט היסטרי של גל בנושא)

עוד מטעמים נהדרים מהשוק:

לחמניה אפויה בטאבון עם חזיר וטונות של בצל ירוק. את הדוכן הזה, כמו רוב הדוכנים המוצלחים, מזהים לפי התור הארוך של הסינים שמחכים בסבלנות למנה שלהם. רוב הדוכנים עם התור הארוך מצדיקים את ההמתנה וזו דרך טובה להמר אם אתם לא יודעים מה לבחור.

שיפודים מטוגנים של חלקים פנימיים מעניינים ביותר. כל סועד מקבל סלסלה, זורק לתוכה את כל הזוועות שבא לו לאכול יחדיו על שיפוד (שזה אומר נקניקיית דם של חזיר, רגלי תרנגולת, סטינקי טופו [שזה אומר קוביות טופו שהותססו בציר דגים ושאר זוועות עד שהן מעלות ניחוחות שקשה לתאר] ושאר mystery meats), תוכן הסלסלה משופד ועובר טיגון ופידור של תבלינים חריפים.

קלייר התעקשה שאנסה, והאמת, זה לא רע בכלל!.
לשוק שילין מומלץ להגיע דרך תחנת המטרו Jiantan (בקו האדום) ולא תחנת שילין שאחריה, כי הדרך כך הרבה יותר קצרה.

למחרת נפגשנו אני וקלייר לצהריים בצמוד לאיזור דונג קיו (東區 – Dong Qu – מפה), שכונה של רחובות קטנים מלאים בחנויות בגדי מעצבים (זולות!) ופיצ'פקעס לבית וצעצועים. לילדים או למבוגרים שקצת נשארו ילדים. מומלץ!

מגיעים לאיזור דרך תחנת המטרו Zhongxiao dunhua (הקו הכחול) בצמוד ליציאה מס' 2 יש חנות זארה, וממנה פשוט ממשיכים ללכת קצת צפונה ותופרים את כל הרחובות ימינה ושמאלה ביסודיות. מומלץ לעצור באיזשהו בית קפה לגרין טי לאטה (שזה כמו קפוצ'ינו, רק על בסיס תה ירוק במקום קפה. אלוהי!).

צהריים אכלנו במזללה דרום טאיוואנית פופולרית בשם דו שאו יואה (度小月 – Du Hsiao Yueh – מפה), שיש לה שלושה סניפים בעיר.

נודלס עם חזיר קצוץ וקציצת דג (יש גם אורז עם אותו הטופינג! אחת ממנות הדגל של טייפה, מסתבר. וזה מעדן)

טופו ברוטב חמוץ מתוק

דג מאודה נהדר שנקרא בשם המוזר: milk fish.

לקינוח הלכנו למקדש הקרח המגולח, אייס מונסטר (冰館 – Ice Monster – מפה), שנמצא בסמוך.

המקום, שהוכתר ע"י CNN כזה שמגיש את אחד מעשרת הקינוחים הכי טובים בעולם, פופולרי מאוד והתמזל מזלנו הפעם כי התור היה קצר במיוחד. הקקות רצו מחיר מינימום לאדם, שזו התנהגות די חזירית ולא מאוד טיפוסית לטייפה, אבל זרמנו. ובנוסף לקרח המגולח עם מנגו, שגל השביע אותי שאתחייב לטעום ויהי מה, הימרנו גם על קרח מגולח בשם Bubble Milk Tea Sensation, שגנב לגמרי את ההצגה.

כלומר, כן, האייס מנגו היה חביב, אבל הוא היה הרבה יותר מידי מתוק, המנגו היה חתוך גדול מידי, האייס עצמו היה בטעם מנגו (בניגוד למנגו שייבד אייס קלאסי שאמור להיות על בסיס קרח לבן ועליו מנגו טרי!), ועוד זרקו על הכל סורבה מנגו שהיה פשוט מיותר. אבל האייס בטעם תה היה פשוט קינוח מארץ החלומות: פתיתים דקיקים של גלידת תה שמוגשים לצד פודינג סויה מלכותי (מעין פנה-קוטה שכזו), ומלמעלה, מפזרים פניני טפיוקה שחורה גדולות וחמימות (בדומה למשקה הבאבל טי), ומעל הכל מזרזפים רוטב טופי מייפל.

(ותסלחו לי על התמונה המזוויעה, כן? נשבעת שזה טעים). אני כבר בתהליכים של שחזור חגיגת הטעמים הזו בבית, אבל אני כבר יודעת לדווח שזה הולך להיות אתגר רציני. זה ללא ספק הקינוח הכי טעים שטעמתי בטיול, ויש מצב שאפילו בשנה האחרונה. ביררתי ודי קשה למצוא אותו במקומות אחרים, אז אני ממליצה להגיע לאייס מונסטר אך ורק בשבילו. פשוט epic. לא לפספס!!!

קלייר, כבר אמרתי כמה את תותחית??

שוק לילה נוסף שאני ממליצה עליו הוא הרבה יותר קטן וסימפטי מהשאר, ויש בו פחות תיירים. שמו טונג הואה (Tong Hua – 休閒/遊憩景點-觀光商圈市集 – מפה). שם שלח אותי גל לשני דוכנים ספציפיים – אחד של רול הזוי של כרוב, כוסברה, מלפפונים ומיונז יפני שלצערי לא היה שם באותו הלילה

והשני הוא רול עם גלידה בשלושה טעמים, שעליו מגלחים שבבים קטנים של פרלין קרמל בוטנים מבלוק ענק שעומד ליד.

מעל אבקת הבוטנים שמים שלושה כדורי גלידה, כאמור, ומלמעלה מפזרים עלי כוסברה (כן!!), מגלגלים, וזוללים. אין מילים לתאר כמה השילוב הפסיכי הזה מכה בבלוטות הטעם שלכם. מדובר בגאונות צרופה! בוריטו גלידה, אקרא לו.

עוד דברים שזללתי שם – שרימפס טמפורה על סלט כרוב קטן.

שכנעתי גם איזו סינית רנדומלית להתחלק איתי בשקית של סרטנים שלמים שדווקא לא היו מבריקים.

בנוסף לטונג הואה ושילין ביקרתי גם בעוד שניים מפורסמים: שידה (Shida), רוהו (Raohe) – אבל מאלה הרבה פחות נהניתי ואני פחות ממליצה.

את הטינופת שאני בדרך כלל מחפשת בחו"ל היה קשה למצוא בטיוואן כי הם פשוט לא בקטע של יד שנייה. אז יש רק שוק פשפשים אחד (והוא לא משהו, בדקתי), ואין חנויות יד שנייה כמו שיש באירופה ובאמריקה. אבל אורן שלח לי איזה קצה חוט שהייתי חייבת לבדוק – מעין ויצו בודהיסטי שכזה. אז כמובן כשהגעתי למיקום המדוייק היה שם האנגר קטן ונטוש. זקנה סינית חמודה ניגשה אלי להציע עזרה, ושאלתי אותה אם היא יודעת מתי החנות נסגרה. אז היא אמרה שהיא לא נסגרה, אלא עברה מקום, והנה הנה היא תיקח אותי לשם, אין בעייה. צעדנו יחד רבע שעה מזרחה בשמש הקופחת, ונפלנו על בניין אחר, גדוש פועלים, משאיות, וקופסאות קרטון עמוסות בבגדים וצעצועים. המממ, כבר סימן טוב.

אבל הביג צ'יף שם התעקש שאין לי מה לחפש פה ושאעוף מפה קישטה קישטה מהר. אז הזקנה קצת התווכחה איתו והסבירה לו שאני "עיתונאית חשובה מישראל!!!1", וברגע ששלפתי את כרטיס הביקור שהכנתי במיוחד לטיול (כי באסיה אם אין לך כרטיס ביקור אתה גורנישט), פתאום אורו עיניו והוא התעקש לעשות לי סיור במבנה, שהתברר כמרכז זמני למיון ומחזור של חפצים מתרומות. מרשים ביותר!

מפה לשם, בסוף יצאתי עם כתובת של חנות גדולה במחוז Dahu הצפון מזרחי של טייפה, שאותה ביקשתי שיסמנו לי על המפה ואליה נסעתי מיד, כמובן! מאיה לא פוסקת בחיפושייה אחר הטינופת המקומית!!!1 טייואנים, כל הזבל שלכם בילונגז טו מי! היר איי קאם!

אעצור לאתנחתא קלה בסיפור כדי לספר לכם על נסיעת המטרו המרהיבה שעשיתי כדי להגיע לחור התחת ששמו Dahu Park, בדרך לחנות הויצו הבודהיסטית המיוחלת.

מדובר בתחנה הרביעית בקו החום של מטרו טייפה (הכיוון שנגמר בגן החיות). הקו הוא ברובו רכבת עילית והנופים שרואים בו דרך חלון הקרון כל כך מדהימים שאני ממליצה פשוט לנסוע את כל החלק הצפוני של הקו הזה רק כדי לראות את הנוף. זה כמו לנסוע ברכבת הרים מהירה דרך העיר, והנופים מתחלפים במהירות: תחילה פארק הייטק עתידני ומצוחצח, אחר כך עוברים בספרינט מהפנט דרך סבך בניינים צפופים ומטונפים א לה בלייד ראנר, ואחר כך יש ג'ונגל עם חוות אורז וטראסות, ובסוף יש אגם גדול ובוהק שמוקף ביער עבות שמגיע עד ראש ההר. ואת כל הדברים האלה רואים תוך נסיעה אחת של 3 דקות. פשוט מדהים. הייתי כל כך בשוק שלא הספקתי לצלם כלום. צילמתי לכם רק את הגשר שעליו נוסעת הרכבת (אחרי שירדתי והגעתי לויצו שלי).אה, והנה האגם שליד, אגב.

החנות פה (לינק לסטריט וויו לכניסה למתחם. אם תסתובבו אחורה תראו את האגם המדהים).

לא שזה מעניין מישהו שנפלתי על גן העדן שלי והעמסתי 5 קילו של כלי מטבח תמורת 10 שקלים חדשים. נו שוין.

על המשך הרפתקאותיי בטייפה, ניתן לקרוא כאן בחלק ב'.
בינתיים חג שמח לכולם!

אגוזים מג'ונג'רים 

נחשב אצלי: להכין ולשמוריום רביעי, 04 בספטמבר 2013

ברגע שתטעמו ביס מהדבר הזה לא תבינו איפה הוא היה כל החיים שלכם. זהו הנשנוש האולטימטיבי בקפיטל נון. ליד בירה, ליד יין, ליד דלק מטוסים, או כל משקה אחר, בכל שעה של היום. הבונוס הוא שהוא יכול לתפקד כמתאבן מסיח דעת לאורחי החג שלכם בזמן שאתם עסוקים בלשנע תבניות מהבילות או לעשות ספונג'ה מאחורי גבם. ואם אורזים אותו בחוכמה, הוא מתפקד גם כמתנת חג קטנה ונחמדה. אז מה קורה פה? האגוזים הקלויים מתקרמלים בתנור עם ציפוי היסטרי – קצת מתוק, קצת מלוח, קצת חריף, וביניהם טמונות פיסות קטנות של ג'ינג'ר מסוכר שהופכות לסוכריות קטנות ונגיסות. ואת כל השילוב ביחד, ממש קשה להפסיק לאכול. מומלץ להכפיל כמויות מראש. מקור המתכון: Everyday Food, גליון דצמבר 2010. הכמות: 3 כוסות.

  • רבע כוס מים
  • רבע כוס סוכר
  • 1 כפית פפריקה (לא חריפה!)
  • רבע כפית מלח (כן!)
  • 1.5 כוסות אגוזים לבחירתכם (כ-180 גר')
  • חצי כוס ג'ינג'ר מסוכר

עלות משוערת:

17 שקלים

עבודה נטו:

17 דקות

ההכנה

את המיקס הטעים הזה אפשר להכין מכל אגוז שאוהבים! יעבדו כאן שקדים, אגוזי מלך, פקאנים, אגוזי לוז, אגוזי ברזיל, בוטנים, פיסטוקים, וכו'. לדעתי אפשר גם לערבב כאן גם דברים עוד יותר משוגעים, נניח שמיניות בייגלה, או כל מיני קורנפלקסים מעניינים (נניח פייבר1, צ'קס מיקס, או צ'יריוס, וכד'), כל עוד הכמות TOTAL היא כוס וחצי של דברים טעימים ופריכים. תאלתרו ותשתגעו.

אפשר לעשות כל מיקס שרוצים מהרשימה הנ"ל, או אפילו להשתמש רק בסוג אחד או שניים. בלי שום קשר אפשר גם להוסיף לעסק כף גדושה של שומשום, אבל אני לא מתה על זה אז אני תמיד מוותרת. אני ממליצה לקנות את האגוזים בתפזורת בחנות טבע עם תחלופה גבוהה מכמה סיבות: א. האגוזים שם לרוב יהיו טריים יותר, ב. זה יוצא זול יותר, ג. אפשר לקנות כמויות קטנות ולא צריך לקנות כמה חבילות שונות גדולות ויקרות של אגוזים בסופר (שמי יודע כמה זמן ישבו שם על המדף). כשחוזרים עם האגוזים הביתה אני ממליצה גם לשמור אותם בפריזר, כדי שהשומן שבהם לא יתעפש (כן! זה קורה לפעמים!).

בנוסף לאגוזים האמורים נצטרך גם כמות קטנה של ג'ינג'ר מסוכר. הוא נראה כמו קוביות צהבהבות של רחת לקום, ואפשר להשיג אותו באותן חנות הטבע בה אתם כבר קונים את האגוזים (כמו ניצת הדובדבן / עדן טבע מרקט וכד').

הג'ינג'ר מגיע גם בגרסה רגילה, וגם בגרסה דלת סוכר. שתיהן עובדות כאן.

ככה נראית הפפריקה (המעושנת) שלי. אל תוותרו על הפפריקה!!! (שימו לב, לא מומלץ פפריקה חריפה, אלא רק מתוקה או מעושנת).

שנתחיל? חותכים את הג'ינג'ר לחתיכות קטנות בגודל כ-חצי ס"מ.

הוא קצת קרצייתי לחיתוך, אז מומלצת כאן סכין גדולה וחדה במיוחד.

עכשיו לשלב הבא: בסיר קטן מערבבים את הסוכר והמים. אפשר סוכר חום ואפשר סוכר לבן.

לא ניסיתי, אבל מעריכה שאפשר גם להחליף בכמות זהה של דבש או סירופ מייפל אמיתי. שמים את הסיר על אש גבוהה ומביאים את התערובת לרתיחה חזקה. ברגע שזה קורה מוסיפים את המלח והפפריקה (אל תתווכחו… סמכו עלי!) מבשלים על רתיחה חזקה למשך דקה אחת, עד שהסוכר מתמוסס והסירופ מסמיך מעט. היזהרו מבישול יתר, אחרת האגוזים יצאו דביקים מידי אח"כ באפייה.

כשהסירופ יורד מהאש ומפסיק לבעבע הוא נראה ככה:

אם מעבירים דרכו כף רחבה הוא נפער כמו ים סוף, אבל הפתח אמור להסגר בחזרה, כי הסירופ לא צריך להיות סמיך מידי.

מסירים מהאש וזורקים לסיר את תערובת האגוזים ו/או הדברים האחרים שבחרתם.

מוסיפים גם את הג'ינג'ר המסוכר הקצוץ ומערבבים היטב עד שהכל מצופה באחידות.

כבר עכשיו אפשר לגנוב ביס וזה טעים. תיזהרו לא לחסל את הכל, כן?

כל מה שנותר לעשות זה קצת לקלות את זה בתנור חם וסיימנו. אבל בחיי שיכולתי לחסל סיר שלם ככה.

מפזרים את האגוזים על תבנית מצופה בנייר אפייה (לא מומלץ נייר אלומיניום, כי הכל מאוד נדבק וקשה להוציא אח"כ).

אם הכפלתם כמויות, מומלץ להשתמש בשתי תבניות, כדי לא לצופף את האגוזים יותר מידי.

אופים את האגוזים למשך כ-10 דק' עד רבע שעה ומערבבים פעם-פעמיים במהלך האפייה כדי שהאגוזים ייקלו באחידות.

במהלך הקלייה הסירופ יסמיך ויתקשה ויעטוף את האגוזים והג'ינג'ר במעטה מבריק ומעט דביק.

האגוזים מוכנים כשהם משחימים מעט, אך היזהרו שלא ישחימו יותר מידי ושימו עליהם עין.

מניחים לצינון ל-20 דקות לפני שמפרקים עם האצבעות ומעבירים לצנצנת אטומה. האגוזים יישמרו, אטומים בצנצנת למשך כשבוע וחצי. לא בטוח שהם יחזיקו את הזמן הזה.

הערה – למרות שאגוזים זה דבר מאוד בריא, הקלייה כאן לצערנו מקלקלת את רוב הדברים הטובים שבהם. אז אל תתייחסו לנשנוש הזה, שהוא ממתק לכל דבר, כדבר בריא, חס וחלילה! אם אתם רוצים להנות משני העולמות, פשוט נשנשו את התערובת מבלי לאפות אותה, אחרי שציפיתם את האגוזים בסירופ הטעים. זה ממכר באותה מידה, רק קצת מלכלך את הידיים. ואז הערך התזונתי של האגוזים נשמר, וכולם מרוצים (חוץ מהידיים והבגדים שלכם).

אה, ואם אתם מחפשים הצעות חגיגיות של הרגע האחרון:
קציצות רימונים שישדרגו כל שולחן חג
פנה קוטה מרהיבה ללא ג'לטין ב-10 דק' הכנה בול
מרק רימונים וטפיוקה – סיומת מושלמת (ופרווה!) לארוחה כבדה
עוגת דבש בקלי קלות
עוגת שוקולד חמה
עוגת ריבת חלב חמה

דו"ח מלא על הטיול בטאיוון בשבוע הבא. בינתיים חג שמח!

פינת התכל'ס
מרתיחים בסיר קטן רבע כוס מים עם רבע כוס סוכר. כשרותח מוסיפים רבע כפית מלח וכפית פפריקה (מתוקה או מעושנת, לא מומלץ חריפה). מרתיחים את התערובת לדקה אחת בלבד ומסירים מהאש. מוסיפים פנימה כוס וחצי של תערובת אגוזים לבחירתכם + חצי כוס ג'ינג'ר מסוכר שנקצץ בצד לחתיכות קטנות. מערבבים היטב, פורשים על נייר אפייה, וקולים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשך כ-10 דק' – רבע שעה עד שהאגוזים שחומים ומבעבעים. מצננים וזוללים.