בצק אלים | רשימות ממטבחה של מעצבת - Part 15



אגוזים מג'ונג'רים 

נחשב אצלי: להכין ולשמוריום רביעי, 04 בספטמבר 2013

ברגע שתטעמו ביס מהדבר הזה לא תבינו איפה הוא היה כל החיים שלכם. זהו הנשנוש האולטימטיבי בקפיטל נון. ליד בירה, ליד יין, ליד דלק מטוסים, או כל משקה אחר, בכל שעה של היום. הבונוס הוא שהוא יכול לתפקד כמתאבן מסיח דעת לאורחי החג שלכם בזמן שאתם עסוקים בלשנע תבניות מהבילות או לעשות ספונג'ה מאחורי גבם. ואם אורזים אותו בחוכמה, הוא מתפקד גם כמתנת חג קטנה ונחמדה. אז מה קורה פה? האגוזים הקלויים מתקרמלים בתנור עם ציפוי היסטרי – קצת מתוק, קצת מלוח, קצת חריף, וביניהם טמונות פיסות קטנות של ג'ינג'ר מסוכר שהופכות לסוכריות קטנות ונגיסות. ואת כל השילוב ביחד, ממש קשה להפסיק לאכול. מומלץ להכפיל כמויות מראש. מקור המתכון: Everyday Food, גליון דצמבר 2010. הכמות: 3 כוסות.

  • רבע כוס מים
  • רבע כוס סוכר
  • 1 כפית פפריקה (לא חריפה!)
  • רבע כפית מלח (כן!)
  • 1.5 כוסות אגוזים לבחירתכם (כ-180 גר')
  • חצי כוס ג'ינג'ר מסוכר

עלות משוערת:

17 שקלים

עבודה נטו:

17 דקות

ההכנה

את המיקס הטעים הזה אפשר להכין מכל אגוז שאוהבים! יעבדו כאן שקדים, אגוזי מלך, פקאנים, אגוזי לוז, אגוזי ברזיל, בוטנים, פיסטוקים, וכו'. לדעתי אפשר גם לערבב כאן גם דברים עוד יותר משוגעים, נניח שמיניות בייגלה, או כל מיני קורנפלקסים מעניינים (נניח פייבר1, צ'קס מיקס, או צ'יריוס, וכד'), כל עוד הכמות TOTAL היא כוס וחצי של דברים טעימים ופריכים. תאלתרו ותשתגעו.

אפשר לעשות כל מיקס שרוצים מהרשימה הנ"ל, או אפילו להשתמש רק בסוג אחד או שניים. בלי שום קשר אפשר גם להוסיף לעסק כף גדושה של שומשום, אבל אני לא מתה על זה אז אני תמיד מוותרת. אני ממליצה לקנות את האגוזים בתפזורת בחנות טבע עם תחלופה גבוהה מכמה סיבות: א. האגוזים שם לרוב יהיו טריים יותר, ב. זה יוצא זול יותר, ג. אפשר לקנות כמויות קטנות ולא צריך לקנות כמה חבילות שונות גדולות ויקרות של אגוזים בסופר (שמי יודע כמה זמן ישבו שם על המדף). כשחוזרים עם האגוזים הביתה אני ממליצה גם לשמור אותם בפריזר, כדי שהשומן שבהם לא יתעפש (כן! זה קורה לפעמים!).

בנוסף לאגוזים האמורים נצטרך גם כמות קטנה של ג'ינג'ר מסוכר. הוא נראה כמו קוביות צהבהבות של רחת לקום, ואפשר להשיג אותו באותן חנות הטבע בה אתם כבר קונים את האגוזים (כמו ניצת הדובדבן / עדן טבע מרקט וכד').

הג'ינג'ר מגיע גם בגרסה רגילה, וגם בגרסה דלת סוכר. שתיהן עובדות כאן.

ככה נראית הפפריקה (המעושנת) שלי. אל תוותרו על הפפריקה!!! (שימו לב, לא מומלץ פפריקה חריפה, אלא רק מתוקה או מעושנת).

שנתחיל? חותכים את הג'ינג'ר לחתיכות קטנות בגודל כ-חצי ס"מ.

הוא קצת קרצייתי לחיתוך, אז מומלצת כאן סכין גדולה וחדה במיוחד.

עכשיו לשלב הבא: בסיר קטן מערבבים את הסוכר והמים. אפשר סוכר חום ואפשר סוכר לבן.

לא ניסיתי, אבל מעריכה שאפשר גם להחליף בכמות זהה של דבש או סירופ מייפל אמיתי. שמים את הסיר על אש גבוהה ומביאים את התערובת לרתיחה חזקה. ברגע שזה קורה מוסיפים את המלח והפפריקה (אל תתווכחו… סמכו עלי!) מבשלים על רתיחה חזקה למשך דקה אחת, עד שהסוכר מתמוסס והסירופ מסמיך מעט. היזהרו מבישול יתר, אחרת האגוזים יצאו דביקים מידי אח"כ באפייה.

כשהסירופ יורד מהאש ומפסיק לבעבע הוא נראה ככה:

אם מעבירים דרכו כף רחבה הוא נפער כמו ים סוף, אבל הפתח אמור להסגר בחזרה, כי הסירופ לא צריך להיות סמיך מידי.

מסירים מהאש וזורקים לסיר את תערובת האגוזים ו/או הדברים האחרים שבחרתם.

מוסיפים גם את הג'ינג'ר המסוכר הקצוץ ומערבבים היטב עד שהכל מצופה באחידות.

כבר עכשיו אפשר לגנוב ביס וזה טעים. תיזהרו לא לחסל את הכל, כן?

כל מה שנותר לעשות זה קצת לקלות את זה בתנור חם וסיימנו. אבל בחיי שיכולתי לחסל סיר שלם ככה.

מפזרים את האגוזים על תבנית מצופה בנייר אפייה (לא מומלץ נייר אלומיניום, כי הכל מאוד נדבק וקשה להוציא אח"כ).

אם הכפלתם כמויות, מומלץ להשתמש בשתי תבניות, כדי לא לצופף את האגוזים יותר מידי.

אופים את האגוזים למשך כ-10 דק' עד רבע שעה ומערבבים פעם-פעמיים במהלך האפייה כדי שהאגוזים ייקלו באחידות.

במהלך הקלייה הסירופ יסמיך ויתקשה ויעטוף את האגוזים והג'ינג'ר במעטה מבריק ומעט דביק.

האגוזים מוכנים כשהם משחימים מעט, אך היזהרו שלא ישחימו יותר מידי ושימו עליהם עין.

מניחים לצינון ל-20 דקות לפני שמפרקים עם האצבעות ומעבירים לצנצנת אטומה. האגוזים יישמרו, אטומים בצנצנת למשך כשבוע וחצי. לא בטוח שהם יחזיקו את הזמן הזה.

הערה – למרות שאגוזים זה דבר מאוד בריא, הקלייה כאן לצערנו מקלקלת את רוב הדברים הטובים שבהם. אז אל תתייחסו לנשנוש הזה, שהוא ממתק לכל דבר, כדבר בריא, חס וחלילה! אם אתם רוצים להנות משני העולמות, פשוט נשנשו את התערובת מבלי לאפות אותה, אחרי שציפיתם את האגוזים בסירופ הטעים. זה ממכר באותה מידה, רק קצת מלכלך את הידיים. ואז הערך התזונתי של האגוזים נשמר, וכולם מרוצים (חוץ מהידיים והבגדים שלכם).

אה, ואם אתם מחפשים הצעות חגיגיות של הרגע האחרון:
קציצות רימונים שישדרגו כל שולחן חג
פנה קוטה מרהיבה ללא ג'לטין ב-10 דק' הכנה בול
מרק רימונים וטפיוקה – סיומת מושלמת (ופרווה!) לארוחה כבדה
עוגת דבש בקלי קלות
עוגת שוקולד חמה
עוגת ריבת חלב חמה

דו"ח מלא על הטיול בטאיוון בשבוע הבא. בינתיים חג שמח!

פינת התכל'ס
מרתיחים בסיר קטן רבע כוס מים עם רבע כוס סוכר. כשרותח מוסיפים רבע כפית מלח וכפית פפריקה (מתוקה או מעושנת, לא מומלץ חריפה). מרתיחים את התערובת לדקה אחת בלבד ומסירים מהאש. מוסיפים פנימה כוס וחצי של תערובת אגוזים לבחירתכם + חצי כוס ג'ינג'ר מסוכר שנקצץ בצד לחתיכות קטנות. מערבבים היטב, פורשים על נייר אפייה, וקולים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשך כ-10 דק' – רבע שעה עד שהאגוזים שחומים ומבעבעים. מצננים וזוללים.

תורת המיץ הסחוט הביתי 

נחשב אצלי: השקעהיום ראשון, 18 באוגוסט 2013

את המיץ הזה אני מכינה בחודשיים האחרונים, כמעט כל בוקר, בחדווה רבה. על כל טרנד המיץ הירוק הזה אפשר היה לשמוע לאחרונה אם פתחתם קצת אוזניים, אבל בחיים לא חשבתי שאני אהיה הטיפוס שמכין את השטויות האלה. אני לא מחוברת לצ'קרות שלי, לא מתחברת ליוגה, ובטח ובטח שאין לי בבית מכונה מפלצתית שהופכת כל עצם דומם למיץ סחוט טרי. עד שנתקלתי בפוסט הזה בבלוג פורטוגזי ממיס לבבות.

"עזבו שטויות," הפוסט אומר, פחות או יותר, "תתחילו מכמה דברים בסיסיים: תפוח, קצת תרד, ומים. תטחנו אותם בבלנדר ותסננו". תקבלו מיץ ירוק יפהפה עם טעם שהוא קרוס בין מיץ תפוחים ללימונדה. התרד לא מורגש בעליל, והגוף חוגג על כל הוויטמינים והמינרלים. שדרוגים למתכון הבסיס הזה יש עד בלי די, ואפשר גם לעשות אותם בהדרגה, לאט לאט, ורק אם מתחשק. בקיצור, התמכרתי, ונפתח לי עולם שלם של מיצים מעולים בצבעים מתעתעים.

אנשי השאנטי תמיד אומרים "החיים זה עניין של איזון", וכך גם ההתעסקות עם המיצים האלה. הפוסט הזה יספק תחמושת לבריאותנים, שתכף יגיעו וירטנו שהבלנדר בכלל מחמצן את הירקות יותר מידי, הרבה יותר ממסחטת הניו אייג' בשיטת הצנטריפוגה האיטית שקנו ב-1300 ₪ בשבוע שעבר. ומה החוכמה להוסיף סוכר וממתיקים למיץ בריא להפליא? וכי למה מוסיפים מים ומדללים את המרקחת המרוכזת והיקרה מפז? ומה בדבר כל הריסוס והג'יפה שמרססים על עלי הסופרמרקט שלנו היום? אז כל זה נכון והגיוני, אבל גם אם לא תכינו את המיץ הזה מירקות אורגנים שקטפתם זה עתה מהחצר, וגם אם לא תצרכו אותו כל יום לפנות בוקר עם שיעור הטאי צ'י מול הזריחה, הוא עדיין יעשה לכם טוב ולגוף שלכם עוד יותר. גם אם תכינו אותו רק פעם בשבוע, מירקות פשוטים מהסופר. אז זה לא יהיה זהה למיץ שבספא המעצבים האורגני ההוא מחוץ ללוס אנג'לס, אבל זה יהיה נפלא. ועדיף קצת בריאות מבלי בריאות בכלל. ואם המיצים צריכים קצת תגבור מתוק חיצוני, זה בסדר, נזרום. המתכונים פורסמו לראשונה במדור שלי ב"זמנים מודרניים".

 

אז מתכון הבסיס, כאמור, מבוסס על פטנט שאמור להפטר מהצורך במסחטת המיצים היקרה והאימתנית שתופסת נדל"ן יקר במטבח, ומצריכה גם שטיפה מסורבלת ומייגעת אחרי כל שימוש. הפתרון הוא שימוש בבלנדר (ואם אין, גם פוד פרוססור יהיה תחליף סביר) – טחינת כל מרכיבי המיץ עם קצת מים, ואז סינונם דרך בד כותנה דקיק כלשהו. המיץ המתקבל מדהים בטעמו ובצבעו, ואחרי שלוק אחד ממנו כל מה שתרצו זה רק לגמור את כל הכוס בבת אחת וכבר להתחיל לתכנן על איזו ווריאציה תכינו בפעם הבאה. האפשרויות הן אינסופיות:

השטיק עם הבלנדר והסינון מאפשר להפיק מיץ ממרכיבים שלא חלמתם אפילו לסחוט מהם מיץ. והעובדה שאנחנו משתמשים בבסיס טעמים טוב (תפוח + לימון + מים, על משקל המיץ תפוחים/לימונדה), מאפשרים לכם להנות מכל היתרונות הבריאותיים של דברים שאתם לא תמיד טורחים לצרוך בארוחה רגילה. נסו לגגל על היתרונות הבריאותיים של תרד / פטרוזיליה / סלק / כרוב / קייל (או באנגלית KALE – כרוב העל האובר-היפסטרי שהחל לבצבץ גם בארץ לאחרונה) – ותבינו.

אבל כדי לעשות לכם קצת סדר, הנה ההמלצה הראשונית והכי פשוטה, שיוצאת גם הכי טעימה ועדינה:

אני אוהבת להוסיף לנוסחה גם חצי לימון שאני מעיפה לו את כל הקליפה עם סכין קטנה (כולל החלקים הלבנים) – תכף יגיע הסבר.

על בסיס הנוסחה הזו אפשר להתחיל להשתגע ולהוסיף מכל הבא ליד.
אוקיי, אוקיי, אז בואו נעצור רגע לשאלות ביניים –

אז למה בכל זאת מוסיפים מים?
כי בניגוד למסחטת הירקות הקשים היקרה והמסורבלת, לבלנדר המצוי קשה להתמודד עם כל כך הרבה מוצקים בבת אחת. קצת מים על ההתחלה יעזרו לו להתחיל עם הטחינה כך שהתערובת לא תיתקע כל שנייה ותצטרכו לחלץ אותה מהשוליים. כל הטעם והויטמינים של הפירות והירקות יוצאים החוצה למים (כי הרבה מהויטמינים מסיסים במים, ואלה שמסיסים בשומן יצאו גם הם אם תוסיפו קצת שומן לתערובת המיץ – נניח כמה אגוזי מלך, או טיפה חמאת בוטנים או שקדים). עוד תפקיד חשוב שהמים ממלאים הוא איזון טעמים. מיץ טהור של פטרוזיליה או תרד לא יערב לליבם של רוב בני האנוש שאני מכירה. אבל כשמדללים אותו עם קצת מים, ומאזנים אותו עם טעם מוכר ומתוק של מיץ תפוחים ביתי, הוא הרבה יותר ידידותי למתחילים כמונו.

חדשים בעסק? מפחדים מהטעם?
אל דאגה. בחרתי את המתכונים הללו בדיוק כך שיאזנו בין בריאות לטעם חמוץ-מתוק עדין ונהדר, שיערב גם לחיכם של לאנשים שחושבים שהם לא אוהבים "מיץ ירוק". אם אתם בכל זאת רוצים לרכך את המכה ולהתחיל יותר באיזי, הדרך הכי טובה לאזן את טעמו של המיץ הוא פשוט לקרב אותו יותר לטעם של לימונדה – ולהוסיף אקסטרה מיץ לימון וסוכר (או דבש, או מייפל, או אגבה) לפי הטעם. רוצים שהילדים יתחברו? הגניבו פנימה כמה טיפות וניל, ושווקו את המיץ תחת שמות יצירתיים כמו "המפלצת הירוקה" או אפילו "מיץ פטל מלכותי של נסיכות / מסיבות תה" (אנא עארף?). את התוספות המיוחדות כמו פטרוזיליה וקייל, יוסיפו המתקדמים שלא מסתפקים ברק "קצת בריא".

יתרונות המיץ הסחוט
בגלל הסינון, והעובדה שכל הסיבים נשארים בחוץ, המיץ טס בטיל דרך מערכת העיכול וכל הוויטמינים והמינרלים שלו נספגים במהירות שיא. תהליך הטחינה והסחיטה גם מאפשר לכם לצרוך בקלות כמות גדולה של ירקות ופירות שהייתה יכולה להיות מייגעת לאכילה סתם כך, במיוחד אם אתם לא חובבי ירקות באופן כללי. שימו לב שהמיץ הבסיסי מתוק באופן טבעי בגלל התפוח ולא צריך להוסיף לו סוכר.

הטריק של סינון הרסק הטחון במגבת מדמה את הפעולה שמבצעת מסחטת פירות קשים מקצועית. הכי פשוט לסנן עם בד כותנה (כמו מגבת מטבח, או בד חיתול, או חולצת טריקו ישנה ונקייה) ופשוט לכבס אחרי (במכונה, או ידנית תוך 2 דקות). אבל אם אתם מחפשים פתרון יותר פרקטי ויום-יומי, השתמשו במגבות נייר רב-פעמיות, כדוגמת "סנו רב מגבת" (כ-15 ₪ לגליל שיספיק לכם לכ-60 כוסות מיץ ענקיות) , או החיקוי המקביל הזול שלו של מותג הסופרמרקט החביב עליכם. המגבות הנ"ל נמכרות בזיל הזול בגלילי ענק, עומדות בגבורה בלחץ הסחיטה, ונזרקות לפח בתום השימוש (אם מתעקשים, אפשר לנקות אותן ולהשתמש כמה פעמים).

מגבות נייר חד פעמיות רגילות לא מתאימות כאן כי הן נקרעות (גם אם משתמשים בכמה שכבות, זה פשוט לא עובד טוב). אם אין לכם בד או מגבת כדי לסנן, אפשר פשוט להעביר דרך מסננת דקה רגילה מבלי ללחוץ על המוצקים כדי שהמיץ יישאר חלק ונעים לשתייה. בלי הסחיטה האינטנסיבית עם המגבת תאבדו קצת מיץ בדרך, אבל זה עדיף מלנסות לשתות רסק דלוח מלא גושים. לא כיף.

שימו לב – מומלץ לשתות את כל המיצים תוך 20 דקות מרגע הכנתם כדי להנות ממקסימום וויטמינים ומינרלים (ועדיף על בטן ריקה. אבל לא חובה). אם אתם רוצים לחסוך זמן, חתכו מראש את כל הירקות ושימו בקערת הבלנדר במקרר ערב קודם. למחרת רק הוסיפו מים, טיחנו וסננו. אם לא יעזור בית דין ואין לכם זמן לדברים כאלה על הבוקר, סחטו מראש ושמרו במקרר. חלק מהוויטמינים ילכו לאיבוד, אבל זה עדיין עדיף על כלום.

תאלתרו!
התייחסו למתכונים הללו רק כנקודת התחלה. הוסיפו או החסירו מרכיבים ותוספות לפי הטעם ולפי המצאי במקרר: ג'ינג'ר (טרי או מסוכר), פטרוזיליה, בזיליקום, אגוזים מכל הסוגים, פירות יבשים, ושלל פירות וירקות (גזר! אפרסק! סלרי! מנגולד! אגסים! תפוזים!). רק לטחון עם מעט מים (ולקלף, אם הקליפה מרה), לסנן, ולשתות לרוויה. אני ממליצה תמיד לכלול תפוח וכוס מים בבסיסו של כל אלתור.

פרי + נענע + לימון = חגיגה!
אם אתם לא בעניין של מיצים יוצאי דופן או בריאים יותר מידי, לכו על הנוסחה המנצחת לעיל והכינו לכם מיץ אננס (אפילו מאננס משומר), אבטיח, או ענבים טרי וביתי. יאמי! פשוט טוחנים עם קצת מים (או מיץ פרי), נענע ולימון מנוקה מהקליפה (תכף הסבר), מסננים כרגיל, ושותים בכיף.

אז איך תכל'ס עושים את זה? הנה ככה:

מיץ ירוק בסיסי למתחילים
כמה שלוקים מהשיקוי המרהיב ותרגישו כאילו הכניסו לכם בטריות. מדובר במשקה אנרגיה לכל דבר – והטעם? כמו לימונדת עשבי תיבול מרעננת. תרגישו חופשי להוסיף או לגרוע לפי המצאי בבית, או לפי הבטחון. בהתחלה קצת מפחדים, אבל אחרי שרואים שזה טעים, אפשר להתחיל לאלתר ולהוסיף עוד דברים ירוקים! הכמות המתקבלת: כ-2 כוסות מיץ (בשבילי זו מנה אחת).

המרשם הראשוני הבסיסי שראיתם למעלה הגיע מהבלוג הנ"ל, אבל בעיני תוספת של חצי לימון עושה את כל ההבדל (מומלץ!!!!). כל השדרוגים (+) אופציונלים לגמרי:

חותכים גס תפוח ירוק גדול.

אין צורך להסיר את הקליפה או את הגרעינים, אבל את הגבעול כן צריך להעיף. לחתוך מספיק רק שיהיה לבלנדר קל יותר להתחיל לעבוד.

נסיר את הקרום מחצי לימון כך שישאר רק בשר הפרי. קודם מתחילים עם השפיץ על ידי כך שפשוט מנסרים את כל הכיפה העליונה (בערך ס"מ):

ואח"כ פשוט מנסרים לגובה הפרי כדי להעיף כמה שיותר מהקליפה (כולל החלק הלבן המר), ולבזבז כמה שפחות מבשר הפרי עצמו:

אל תפחדו מהגרעינים ואל תעבדו קשה מידי על להעיף אותם. בסוף נשארים עם כזה דבר:

אפשר במקום זה גם לסחוט את המיץ של הלימון ולהוסיף למיץ, אבל בעיני הרבה יותר יעיל פשוט לקלף עם סכין ולטחון, כי הרי הכל עובר סינון בסוף.

שמים בבלנדר את קוביות התפוח ובשר הלימון יחד עם כוס אחת של מים. אני אוהבת ג'ינג'ר ולכן מוסיפה גם פרוסה דקה ממנו. לא חובה!

המים יעזרו לעסק להטחן כמו שצריך:

אחרי כמה שניות, כשכל הקוביות התרסקו, אפשר לעצור רגע ולדחוס לתוך הרסק את הירוקים.

הבסיס הוא כוס אחת דחוסה של עלי תרד (מומלץ בייבי תרד, הרך והעדין, אם מוצאים. אבל עובד עם תרד רגיל), אבל אני מוסיפה גם פטרוזיליה (לא חובה).

טוחנים את הכל טוב טוב יחד:

וממשיכים לטחון עד שהוא חלק וירוק, כ-15 שניות.

עכשיו מכינים בצד קערה (כאן אני משתמשת בקערת המיקסר), מניחים מעליה מסננת מכל סוג:

מרפדים את המסננת בבד כותנה נקי או במגבת רב פעמית:

אם אין בד או מגבת לסינון, כאמור, אפשר להסתפק רק במסננת דקה, ומבלי לדחוס את המוצקים דרכה יותר מידי. משיג את אותה מטרה, רק יתקבל פחות מיץ.

מוזגים פנימה את הרסק.

בזמן שהמיץ מתחיל לטפטף לו דרך המגבת אני בדרך כלל ניגשת לכיור לשטיפה מהירה של מיכל הבלנדר. אפילו לא חובה סבון. כל עוד עושים את זה מיד הוא נשטף פרפקט תוך פחות מ-10 שניות.

אוספים את שולי הבד או המגבת, חופנים אותם בהידוק של אגרוף, וסוחטים היטב את המיץ לתוך קערה.

מועכים ולשים קצת את המוצקים שבמגבת כדי לסחוט מקסימום מיץ לתוך הקערה. בסוף מה שנשאר במגבת נראה ככה:

קצת דומה לסיבים שנשארים במסחטת המיצים המקורית. הם די יבשים וחסרי טעם, ומרת'ה אפילו פעם אמרה שהיא ניסתה לתת את זה לתרנגולות שלה והן לא נגעו בזה (מרת'ה גם שותה מיץ ירוק כל בוקר, איך לא). אני יודעת שאתם מצפים שאתן פה איזה שימוש קסם לסחל'ה הזה, אבל אין לי. אם אתם מתעקשים, מניחה שאפשר להוסיף לזה ביצים וקמח וללבב לביבות. לא, אני לא באמת אמרתי את זה הרגע.

בקיצור, את המיץ המתקבל מוזגים מהר מהר לכוס יפה וגבוהה. שותים ואומרים "אהההה".

שדרוגים (למתקדמים)! אני מכינה את המיץ הזה כל בוקר, והתחלתי להוסיף לשלי גם חופן נאה של פטרוזיליה (כולל גבעולים, בערך רבע חב' פטרוזיליה – סופר בריא!), פרוסה דקה של ג'ינג'ר (אין צורך לקלוף) ואם במקרה יש לי, אז גם עלה גדול של קייל (בלי הגבעול). טעים! אפשר גם להחליף את כל התרד בכמות זהה של קייל קצוץ דק, או מנגולד, אבל התרד הכי עדין בטעמו. אפשר גם להחליף את כוס המים בשני מלפפונים (אין צורך לקלוף), אבל טעמם יהיה מורגש יחסית, אז קחו זאת בחשבון.

מיץ סלק והפתעות

מילים רבות נכתבו בשבחו של הירק הפחוס והכעור, ועל כמה שמדובר למעשה בסופר-ירק, שבכוחו לרפא כל מחלה וכל מכאוב. אך צבעו המתעתע של המיץ היפהפה הזה די מוכר את עצמו. הטעם המתקתק הטבעי של הסלק משתלב עם הלימון והתפוח למעין משקה חמוץ-מתוק מתובל, מרווה להפליא, וממש "רגיל" ולא מוזר בטעמו. התוספת הקטנה של הכרוב הסגול לא חובה, אך כמעט ולא מורגשת בטעם ומוסיפה המון בריאות וצבע. הכמות המתקבלת: כ-2.5 כוסות מיץ. טוחנים בבלנדר חצי סלק בינוני, קלוף וחתוך גס, יחד עם תפוח ירוק גדול חתוך גס, חצי לימון מנוקה מקליפתו, וכוס מים. כשנוצר בבלנדר רסק קוצצים דק דק רבע כרוב סגול קטן (או שמינית כרוב סגול גדול) וטוחנים פנימה. מרפדים מסננת בבד כותנה נקי או במגבת רב פעמית ומוזגים פנימה את הרסק. אוספים את שולי הבד או המגבת וסוחטים היטב לתוך קערה. אם יש הרבה רסק ורואים שהוא הולך למלא את הבד לגמרי, מוזגים רק חלק ממנו, סוחטים, נפטרים מהשאריות היבשות, ואז מוזגים וסוחטים את השאר. מוזגים את המיץ המתקבל לכוס יפה וגבוהה ושותים לרוויה.

שדרוגים! פרוסה דקה של ג'ינג'ר תלך פה נהדר. אפשר גם לזרום עם המוטיב הסגול ולזרוק פנימה חופן נאה של פירות יער טריים או קפואים (ובמקרה זה מומלץ לאזן אותם עם קצת סוכר או דבש). גם גזר קלוף וקצוץ גס יתקבל בברכה!

מיץ מלון ומלפפון
אחרון חביב, גרסת הלייט של מיצי הירקות, עם טעם עדין, מתקתק, ומרענן כהוגן. צבעו הצהצהב וטוב המראה ירכך גם את ליבם של סרבני הבריאות הקשוחים ביותר. ואם יש ספק, אז כמה כפיות דבש וכמה טיפות תמצית וניל יעלו את סיכויי ההצלחה. הכמות המתקבלת: כ3.5 כוסות מיץ. קולפים וחותכים לקוביות חצי מלון קטן ובשל (אין צורך להפטר מהגרעינים, להיפך – הם מעשירים את המיץ בחלבון וחומצות שומן בריאות שיסייעו בספיגת הוויטמינים), ומסירים את הקרום מחצי לימון כך שישאר רק בשר הפרי (אפשר גם לסחוט את המיץ ולהוסיף במקום). חותכים מלפפון אחד בינוני גס (אין צורך לקלוף). טוחנים את קוביות המלון, המלפפון והלימון בבלנדר יחד עם חצי כוס מים. אם רוצים, אפשר לטחון פנימה גם חופן נאה של עלי נענע / בזיליקום / לואיזה, אם יש. מרפדים מסננת בבד כותנה נקי או במגבת רב פעמית ומוזגים פנימה את הרסק. אוספים את שולי הבד או המגבת, וסוחטים היטב לתוך קערה. אם יש הרבה רסק ורואים שהוא הולך למלא את הבד לגמרי, מוזגים רק חלק ממנו, סוחטים, נפטרים מהשאריות היבשות, ואז מוזגים וסוחטים את השאר (אם מנסים לסחוט כמות גדולה מידי בבת אחת, הרסק ימצא דרך לברוח החוצה לתוך הקערה). מוזגים את המיץ המתקבל לכוס יפה וגבוהה ושותים בהנאה.

שדרוגים! אפשר להחליף את חצי כוס המים בחצי כוס מיץ שאוהבים (עדיף 100% מיץ ולא הנקטרים המסוכרים והדביקים שנמכרים בקרטונים) – נניח, תפוזים, תפוחים, או אפילו לימונדה.

ולסיכום –
מילה אחרונה בשבחם של המיצים המעולים הללו – ממליצה בחום על הסרט "שמן, חולה, כמעט מת" של איזה בחור אוסטרלי אחד שהחליט יום בהיר אחד שנמאס לו להיות שמן וחולה אז החליט לעשות את מה שכולם עושים היום – הלך להסתובב ברחובות אמריקה, וראיין אנשים רנדומליים לדוקומנטרי שעשה על עצמו. תוך כדי שהוא בדיאטת מיצים רצחנית. הסרט רחוק ממושלם, ואפילו יורד קצת נמוך, אבל יש בו כמה קטעים מבריקים שמצדיקים לגמרי את הצפייה.

יש גם את הבלונדה הזו כריס קאר, שטוענת שניצלה מסרטן בזכות המיץ הזה, אבל היא קצת הזויה בעיני (והופ! בדיוק תרגמו את הספר שלה לעברית).

מצאתם עוד אלתורי מיץ מגניבים? ספרו לי בתגובות!

פינת התכל'ס
להכנת מיץ בסיסי, קוצצים גס וטוחנים את כל המרכיבים בבלנדר יחד עם כמות המים המצויינת, מוזגים בהדרגה למסננת מרופדת בבד כותנה או נייר מגבת רב פעמי (חד פעמי לא עובד), סוחטים היטב, משליכים את השאריות היבשות ושותים את המיץ לרוויה.

מיץ ירוק: 1 תפוח + 1 כוס דחוסה תרד טרי + 1 כוס מים (אפשר גם חצי לימון מקולף / פרוסת דקה ג'ינג'ר / חופן קטן פטרוזיליה)
מיץ סגול: 1 תפוח + חצי סלק קלוף + חצי לימון קלוף + כוס מים (אפשר גם ג'ינג'ר ונתח קטן של כרוב סגול קצוץ דק)
מיץ צהוב:  חצי מלון קטן קלוף, כולל הגרעינים + מלפפון אחד + חצי כוס מים (אפשר גם חופן עשבי תיבול).

אוף טופיק
אני בהפסקה של 10 ימים מרוטינת המיץ הירוק שלי כי אני כרגע בעיצומו של סיור קולינרי בטייפה באירוח ממשלת טאיוואן. אם יש לכם המלצות בשבילי (בהמשך לבקשתי בפייסבוק) לדברים טעימים בעיר שהסיור עשוי לפספס, אשמח לשמוע בתגובות!

רביולי מהיר בווינגרט בזיליקום 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום שישי, 09 באוגוסט 2013

הנחת המוצא שלי היא שבקרב אוכלוסיית בלוגרי האוכל קיימת שכיחות גבוהה מהרגיל של כמה הפרעות נפשיות. ולכן אני לא מרגישה רע במיוחד עם ההפרעה הפרטית שלי: חיבתי המטרידה להסתובבויות בסופרמרקטים. בין אם אני בחו"ל, או בין אם אני בדרך הביתה מזומבה ועוצרת רק להביא עגבניות לגספאצ'ו, אני אף פעם לא עומדת בפיתוי של לעשות סיבוב ולראות מה חדש. אולי חס וחלילה תיפול עלי איזו השראה לכתבה או פוסט חדש??! אז באחת מההסתובבויות הללו נפלתי על שטיק חמוד שממש ריגש אותי מסיבה לא ברורה – מיני רביולי מוכן במילוי גבינות! תוצרת איטליה! (יש גם מלית פטריות). הרביולי הזה, שאפשר למצוא אותו על מדפי הפסטה היבשה (רק בשופרסל, כי הם מייבאים אותו), עולה חצי מחיר מבן דודו שנמצא במקררים ליד מוצרי החלב. ואחרי כמה נסיונות שקיבל אצלי – המסקנה היא שהוא די מעולה. תכל'ס, הוא התאים בול למרשם שסימנתי לי, איך לא, מ-Everyday Food, גליון ספטמבר 2012.

יושבים? קבלו – רביולי קנוי (הו, לא!), מוטבע בשלולית של ווינגרט בזיליקום ביתי (שמכינים תוך דקה וחצי), ומעורבב עם ערימה עסיסית של עגבניות שרי. הרוטב מוכן בפחות זמן ממה שלוקח למים של הפסטה לרתוח, וזה בדוק. מחפשים ארוחה קיצית מהירה ולא מעיקה? הנה, זה בול בשבילכם. ואגב, אם אין לכם כוח לקנות רביולי במיוחד, או שלא הצלחתם להשיג, אותו הרוטב יעבוד גם עם פסטה מבושלת רגילה. במקרה כזה אני ממליצה לגרר שפע של פרזמן מלמעלה, לפיצוי. אין לכם בלנדר? לג'יט. פשוט קצצו דק את הבזיליקום וערבבו בקערה עם השמן והלימון. לא נספר לאף אחד. הכמות: 4-5 מנות.

  • 1 שקית רביולי קנוי (יבש, או טרי מאיזור המקררים)
  • 1 צרור בזיליקום
  • 3 כוסות עגבניות שרי
  • 4 כפות שמן זית
  • מיץ מלימון שלם

עלות משוערת:

23 שקלים

עבודה נטו:

12 דקות

ההכנה

אז כמה דברים שדחוף לי פה להגיד לכם: א. לא, זה לא פסטו, כי אין פה צנוברים ופרמזן, וגם לא צריך, כי הטעם הגבינתי מגיע מהרביולים. אבל אם מתחבאת לכם צנצנת פסטו במקרר או במקפיא, אפשר בהחלט לחסוך את הכנת הרוטב עם שליכטה נאה ממנה במקום. ב. את הרביולים האלה, עד כמה שהם טעימים, צריך לקחת בערבון מוגבל כי הם נוטים קצת להתפרק בבישול, ועדיף גם לא להסתכל על רשימת המרכיבים שלהם. בואו נגיד שגבינה, שמהווה 50% מהשם שלהם, מהווה בערך 4% מהמשקל שלהם.
אוף, יצאתי פופרית :(

טוב, תסלחו לי.
עוד הפרעה נפשית שלי היא לעבור על רשימת מרכיבים של "רביולי גבינה" וקצת להתפלא שהמרכיב הראשון במילוי הוא פירורי לחם או ביצים קשות.
אבל למרות החסרונות שלהם הם טעימים. רביולים, אתם סולחים לי, סי?

סולחים, סולחים.

אה, ועוד משהו. הרביולי עולה 13 ש"ח בשופרסל דיל בעזריאלי (נראה לי שעכשיו הוא במבצע ב-10 ש"ח), ו-16 ש"ח בסניף ליד הבית שלי. הכצעקתה, אנשי שופ' יקרים? אולי תעשו סיפתח ותורידו קצת את המחיר, הא? גראצי מראש.

טוב, אז מתחילים.
חמישה מרכיבים, בנוהל.

המתכון יעבוד, כאמור, גם עם פסטה רגילה (לא רביולי), ובדקתי אותו גם על הטורטליני של שופרסל ועבד מצויין. זה יוצא טעים עם כל המילויים, מן הסתם (כל עוד אתם לא מבשלים אותם כמו שכתוב על האריזה אלא רק 8 דקות!!). שימו לב שאם אתם משתמשים ברביולי טרי שמצאתם באיזור המקררים בסופר (הוא הרבה יותר יקר, יותר כמו 25-30 ש"ח לחבילה. אבל הוא גם יותר איכותי), זמן הבישול שלו מתקצר בהרבה, וצריך לבשל אותו כמה דקות, רק עד שהוא צף.

מבחינת הבזיליקום, מדובר בקופסה הסטנדרטית שיש בסופר. אם קונים אצל ירקן או בשוק – הצרור עלול להיות קצת יותר גדול, אז אם מודדים את העלים דחוסים בכוס, בלי הגבעולים, זה יוצא בערך כוס וחצי של עלי בזיליקום. ואם יש רק כוס, עדיין יעבוד. אם אין לכם עגבניות שרי, אגב, אפשר להחליף בכמות זהה (יענו, 3 כוסות, או 450 גר') של עגבניות רגילות קצוצות גס. שזה אומר בערך 4 עגבניות גדולות. זה הזמן לציין שכמובן לא חובה להשתמש בעגבניות שרי בצבעים שונים. זה חלק מהדברים שבלוגרי אוכל עילאיים ומתנשאים עושים כשהם מצלמים פוסטים, אבל כשאף אחד לא מסתכל הם משתמשים בסתם עגבניות שרי אדומות.

אז קודם כל לוקחים סיר גדול וממלאים בו המון המון מים. כמה מים צריך כדי לבשל פסטה? המון! סיר כמעט מלא! ככה כשתוסיפו את הפסטה למים הרותחים הם לא יתקררו פתאום והבישול יהיה יותר מהיר ויותר יעיל. שמים את המים על אש גבוהה כדי שירתחו. לא לשכוח להמליח היטב את המים! אני ממליחה ב-2 כפיות מלח. אם המים של הפסטה לא מספיק מלוחים, הפסטה תצא תפלה ולא משנה כמה מלח תוסיפו לה על הצלחת אח"כ.

בזמן שהמים על האש מכינים את הרוטב.
שוטפים את העגבניות טוב טוב כדי להפטר מאבק, לכלוך ועניינים. פורשים אותן על קרש החיתוך.

ועכשיו עוברים על כולם וחותכים לרבעים.

זה נשמע כמו ניג'וס אבל מדדתי וזה לוקח 3.5 דקות בול על השעון. כמו-כן, מחקרים הראו שהזמן עובר 22% מהר יותר במטלות מטבח רפטטיביות אם שומעים לוקומושן ברקע תוך כדי. בריפיט אינסופי.

אני לא נכנסת לרזולוציה של איך לחתוך עגבניית שרי לרבעים. זה לא יקרה.
הממממ. כן. דפנטלי לא יקרה.

אחרי שכל העגבניות קצוצות (בשיטה הרומנית המהפכנית שלי שלעולם לא אגלה לכם! כי אני לא נכנסת לרזולוציות כאלה!) מעבירים אותם לקערה ומכינים את הרוטב.

מעיפים את הגבעולים העבים מהבזיליקום.

את הגבעולים הדקים שמחוברים לעלים אפשר להשאיר. אם דוחסים את כל העלים חזק חזק לכוס מדידה אמורה להתקבל כמות של בערך כוס עד כוס וחצי. לא צריך להיות ממש מדוייקים כאן.

הכנת הרוטב בבלנדר (או פוד פרוססור):
דוחפים פנימה את כל עלי הבזיליקום.

מזרזפים מלמעלה את מיץ הלימון הסחוט (טרי, כן?). אם יש לכם סוחט לימונים מגניבו'ש כמו שלי, תחסכו קצת טררם ותסחטו איתו ישירות פנימה.

מוסיפים גם את שמן הזית וטוחנים.

זה בסדר אם הבלנדר מקרטע קצת, כי יש יחסית מעט נוזלים על הרבה מוצקים. אבל אם תתנו לו כמה שניות, ואולי אפילו תטלטלו אותו קצת תוך כדי שאתם מחזיקים את המכסה (שלא יעוף), זה עשוי לעזור.

טוחנים עד שנוצר ממרח דליל בצבע ירוק-צהוב זוהר. מוסיפים קורט נדיב של מלח ופלפל שחור וטוחנים שוב.

שופכים את רוב הרוטב על העגבניות.

החוכמה במקרה הזה היא להוציא את כל הרוטב החוצה, שבדרך כלל נמרח על הקירות והמכסה של המכשיר.

עושים את זה די בקלות עם מרית. זה בערך 30% מהרוטב מתחבא שם, וגם על הפקק, אז אל תוותרו עליו!

לניקוי מהיר פשוט טוחנים במכשיר קצת מים וסבון לכמה שניות, ומסיימים בזרם מים חזק בכיור.

הכנת הרוטב ידנית (בלי בלנדר):
קוצצים דק דק את הבזיליקום עם סכין חדה וגדולה:

מערבבים את הבזיליקום הקצוץ בקערה גדולה יחד עם שמן הזית ומיץ הלימון עד שנוצר רוטב אחיד. הוא יהיה קצת יותר דליל ופחות קרמי מגרסת הבלנדר, אבל יהיה לו את אותו הטעם, אז זה לא כזה משנה.

מערבבים את הרוטב עם רבעי העגבניות בקערה. זהו, הכל מוכן לרביולי!

אפשר ומומלץ לשמור קצת מהרוטב בצד כדי לזרזף מלמעלה על הצלחת בעת ההגשה (כמו שעשיתי בתמונה מלמעלה). כשמערבבים את הרביולי עם העגבניות לא מאוד רואים את הרוטב, אבל מרגישים אותו בטעם.

כשהמים רותחים בפראות (ובשלב זה, להבא, מומלץ להוסיף את המלח, כי הוא מעכב את תהליך הרתיחה) מוסיפים את הרביולים.

מבשלים ברתיחה על אש גבוהה עד שהם מוכנים. בעיני הוראות הבישול על עטיפות של פסטה תמיד מורות על זמן בישול ארוך מידי, והפסטה הזו במיוחד. סירייסלי פיפל, 14 דקות בישול? אר יו קידינג? תוך 8 דקות הם כבר היו מוכנים והיו על הגבול של להתפרק.

בכל אופן, כשהרביולים מתנפחים ותופחים בגודלם, אפשר להתחיל לשרבב החוצה איזה רביול אחד לבדיקת מוכנות:

שמים אותו על קרש חיתוך ומנסים לחתוך בסכין. אם הוא נחתך בקלות, הוא מוכן. היזהרו מבישול יתר, כי הרביולים פשוט מתחילים להתפרק וכל המילוי שלהם יוצא החוצה למים.

מסננים היטב את הרביולים (לא שוטפים במי ברז, ואין צורך לשמור ממי הבישול הפעם). מערבבים בעדינות את הרביולים עם העגבניות המתובלות והרוטב שבקערה (כדי לא לקרוע אותם, הם מתפרקים בקלות).

אני אוהבת לעשות את הערבוב עם מלקחיים, אבל אפשר גם עם כף עץ גדולה. שוב, בעדינות.

הרביולי קצת מחמם את העגבניות ובמקביל קצת מתקרר בעצמו כך שהמנה מוכנה לאכילה מיד, לא תשרוף לכם את הלשון ולא תגרום לכם להזיע יותר מידי. היא טעימה גם כשהיא פושרת לגמרי, אגב.

מגישים מיד ולא מאמינים כמה הפלא הפשוט הזה טעים.

שימו לב – הרוטב נוטה לאבד את הצבע הירוק היפה שלו תוך כחצי שעה מרגע ההכנה. לי זה לא כל כך מפריע, אבל המתכון המקורי הכיל הוראות לאיך להמנע מזה – פשוט טובלים את עלי הבזיליקום ל-10 שניות במים הרותחים שבסיר, לפני שמוסיפים לשם את הפסטה, שוטפים במי ברז לצינון מהיר, סוחטים טוב טוב, וממשיכים כרגיל עם המתכון. לדעתי הצעד הזה סתם מסרבל את המתכון ולא משפיע על הטעם. אם אתם בכל זאת רוצים רוטב ירוק ייצוגי, לדעתי הכי נוח יהיה להשתמש במסננת הפסטה כאמצעי לטבילת העלים. פשוט שמים את העלים במסננת, טובלים אותה בסיר, מחכים 10 שניות, מוציאים, וישר שוטפים. לא חובה, כאמור.

פינת התכל'ס
מבשלים 1 חבילת רביולי קנוי במים רותחים מומלחים עד שהם מוכנים (כ-8 דקות לרביולי היבש של שופרסל, או לפי ההוראות). בינתיים, טוחנים בבלנדר חבילה אחת של בזיליקום (ללא הגבעולים) יחד עם 4 כפות שמן זית, ומיץ סחוט מלימון שלם. מתבלים את הרוטב במלח ופלפל ומערבבים בקערה עם 3 כוסות עגבניות שרי חתוכות לרבעים. אם אין בלנדר, פשוט קוצצים את הבזיליקום דק ומערבבים עם השמן והמיץ בקערה עם העגבניות. מסננים את הרביולי ומערבבים לתוך הקערה עם העגבניות ברוטב.

אוף טופיק #1
לפני שבועיים השתתפתי עם חברים בהאקאתון של חברת פייפל, תחרות שבמהלכה עובדים רצוף ל-24 שעות ומפתחים אפליקציה סלולרית על המקום (ואוכלים קאפקייקס). האפליקציה שלנו, late bet (שזכתה במקום הראשון!) במהותה אומרת שאם חברים שלכם מאחרים לכם כשאתם קובעים איתם, הם יהיו חייבים לכם שקל על כל דקת איחור. שזה די שימושי פה בישראל (ובניגוד למה שאמרתי בכתבה בערוץ 10, סביר שיעלה לי יותר כסף מאשר לחברים שלי). הפרס שלנו הוא טיסה לגמר הגדול בקליפורניה, שיתקיים בנובמבר, שם נתחרה עם הפיינליסטים משאר 10 הערים שבהם התקיימו האקאתונים ברחבי העולם. אם מעניין אתכם, הנה סרטון הסיכום של ההאקאתון (בו ניתן לראות אותי מתעוררת מחרופ ב2:40 וקצת מפטפטת בסוף)

אוף טופיק #2
חדי העין מביניכם אולי שמו לב לכפתור חדש וירקרק שהתווסף שם למעלה בצד ימין, מתחת לתוסף הפייסבוק. flattr הוא מנגנון שמאפשר לכם לשים סכום כסף סמלי בצד כל חודש, אותו אתם יכולים לחלק בין כל יוצרי התוכן המגניב שאתם צורכים אונליין ומעריכים באותו החודש. כל אחד יכול לבחור מראש את הסכום שהוא שם בצד (נניח, 10 שקלים), ובכל פעם שהוא מוצא כפתור flattr במקום שהוא אוהב ומעריך, הוא יכול ללחוץ עליו, והסכום החודשי שלו יתחלק בין כל האנשים שהוא לחץ אצלם על flattr באותו החודש. אז מה זה אומר? דמיינו שיכולתם לזרוק לכל בלוגר שאתם אוהבים 10 אגורות על פוסט אם ממש נהניתם ממנו. לכם זה כלום, אבל בשבילם זה מצטבר ומצטבר, במיוחד אם הם משקיעים בתוכן שהרבה מהמבקרים שלהם אוהבים. אז אתם מחליטים כל חודש כמה spare change יש לכם לזרוק לבלוגרים האהובים עליכם, והם יתחלקו ביניהם על התקציב שלכם, לפי כמה סבבה הם היו באותו החודש. ככל שיותר בלוגרים וגולשים ישתמשו במנגנון הזה, לכם יהיה יותר תוכן איכותי, ולנו יהיה יותר חמאה וסוכר במקרר.

גספאצ'ו – מרק עגבניות קר 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום חמישי, 18 ביולי 2013

המילקשייק שלי מביא את כל הבנים לחצר, והם כזה: "מה, זה בכלל לא מילקשייק!" ואני כזה: "אבל זה בריאא!! ויש בזה סיבים וויטמינים וצ'קרות, מה, לא תטעמו??@?". בגספאצ'ו מדובר, למעשה, במילקשייק סלט ערבי (חחח, יופי מאיה ירית לעצמך ברגל הרגע). אבל תנו לו צ'אנס ותנסו אותו לפחות פעם אחת, וכי למה? יש לו טעם מזוקק של קיץ. בין אם שותים אותו בחצר, או במטבח, או בחדר הכביסה. קצת חמוץ, קצת מתקתק מעגבניות הקיץ הבשרניות, אדום וסמוק ומוקצף מרוב עסיסיות. הבונוס הוא שאין בו כמעט קלוריות והוא ממלא כהוגן. והוא קר ומרענן ויאמי יאם. אז בנים בחצר, קומו ותורו אחר מי שיטלטלכם אנה ואנה.

יש אנשים מוזרים כאלה שאם ממש חם אז "לא בא להם לאכול" (דני הוא כזה). ודפ?! אני בחיים לא אפספס ארוחה. אבל יש משהו בדברם לפעמים, כי החום המעיק הזה הופך את כל נושא ארוחת הערב למעיק בפני עצמו. אפילו להכין חביתה הופך להיות תיק. בדיוק בשביל ערבים כאלה נולד הגספאצ'ו, מרק העגבניות הספרדי המפורסם. הוא מוכן תוך בדיוק 3 דקות עבודה, וטעמו עולה בהרבה על סכום חלקיו. אני מזהירה מראש שזה ממש לא מתכון תקני, אלא אדפטציה סופר-עצלנית וסופר-זרקנית שלי, שחותכת הרבה פינות בשם הנוחות והחסכון הקלורי. אבל אל תקטלו עד שלא תנסו. המקור, איך לא, מ-everyday food.  ברצינות. הכמות: מנה אחת, אבל אפשר להכפיל ולשלש בכיף.

  • למנה אחת:
  • 2 עגבניות גדולות
  • 1 מלפפון
  • רבע פלפל אדום
  • 1 שן שום
  • מיץ מחצי לימון

עלות משוערת:

5 שקלים

עבודה נטו:

3 דקות

ההכנה

כמו תמיד, יש קאצ'. חייבים להכין את זה עם בלנדר. העסק לא עובד עם פוד פרוססור, כי הירקות לא באמת נטחנים בו עד הסוף, והמרק נשאר צ'אנקי מידי, וממש לא כיף לאכול אותו כשאשכרה צריך ללעוס. אני מניחה שאפשר לאלתר משהו עם פומפייה אם אין לכם בלנדר בבית, אבל אז תיאלצו לוותר על המלפפון והפלפל וללכת על מרק עגבניות נטו (שלא יהיה פחות טעים! במיוחד אם תעבירו אותו במסננת כדי שיהיה חלקלק במיוחד). היופי בשימוש בפומפיה זה שהקליפה של העגבניה נשארת בחוץ! בבלנדר טוחנים את הכל טוב טוב אז הקליפה לגמרי מתפרקת ולא אמורה להתקע בין השיניים.

ובכן מה חסר כאן בתמונה? הו, עדיף שלא תשאלו. גספאצ'ו תקני מכיל גם לחם (למה?!?!!?), חומץ בן יין, ולרוב גם כמות נדיבה של שמן זית ופלפל חריף. ועוד כל מיני דברים. וכאן המקום למסור תודה לדוקטורית, שהייתה הראשונה שסיפרה לי על הפלא הקולינרי הזה, בעת שהיינו שתינו שרויות בגילופין לאחר כנס שקרכלשהו לפני כמה שנים (?) ברחוב הארבעה.

אבל חוץ מזה לא צריך הרבה. את הטופינגז מלמעלה תוסיפו לפי המרגש / החריצות. טעים גם בלי כלום. את שמן הזית, לדוגמה, אני אוהבת פשוט לזלף מלמעלה בכמות קטנה ואז אפשר להסתפק בממש מעט ממנו, במקום סתם לשפוך כמה כפות לתוך הגספאצ'ו ושהוא ילך לאיבוד בין כל הטעמים.

שנתחיל? טוב, אז ככה.

חותכים את העגבניות גס גס, ולא טורחים אפילו להסיר את העוקץ (כלומר, את החלק הירוק של הגבעול כן מעיפים, אבל לא צריך להוציא את החלק שבו הוא מחובר לעגבניה). כשהכל נטחן דק דק, לא תרגישו כלום בסוף. משום מה אני טורחת להסיר את העוקצים של המלפפון אבל תכל'ס גם לזה אין סיבה. הבלנדר טוחן את הכל למרק מוקצף וקטיפתי בכל מקרה. אם יש לכם עגבניות שרי, גם הן עובדות מעולה במרק. תצטרכו בערך כוס אחת. אפשר עגבניות בכל צבע, אפילו צהובות!! לקראת החורף, כשהעגבניות נהיות קמחיות ומבאסות, אני נוטה להשתמש רק בעגבניות שרי מחבילות פלסטיק שכאלה. אבל עכשיו אני פשוט מעמיסה 20 טונות של עגבניות כל פעם שאני בAMPM בכיכר רבין (כן, תירו בי. זה עולה שם 2 שקל לקילו דאמיט. ולא, AMPM לא משלמים לי כדי לכתוב את זה. AMPM לא יודעים שאני קיימת. עדיין).

צריך גם שן שום. לא צריך לקצוץ, אלא רק לקלף. אתם יודעים כבר איך מהפוסט הקודם, כן?

את המלפפון, לשם הנוחות של רוב הבלנדרים ביקום, חותכים לכמה חתיכות גסות.

למנה אחת צריך פיסה בינונית של פלפל (נניח, רבע פלפל, אם הייתי צריכה לאמוד). אבל אני מתעבת פלפל ולכן הכמות הקטנה הזו עובדת בשבילי.

אתם יכולים לשים שליש פלפל או אפילו חצי פלפל אם זה הקטע שלכם.

אבל הדרך הכי נוחה להסיר כמות קטנה שכזו של פלפל (יענו, את הלחי של הפלפל), היא לחתוך אותו עם סכין ככה:

ואז את שאר הפלפל לשמור במקרר לגספאצ'ו הבא, שכנראה תכינו כבר מחר (עוד תראו!!!)

אז אחרי שהכל חתוך לחתיכות גסות אפשר לעבור לשלב הבא.

תוקעים את הכל בבלנדר.

קודם שמים את העגבניות, ואח"כ את השאר.

סוחטים פנימה מיץ מחצי לימון. אני סוחטת בצד כי אני מתלהבת מהמסחטה הזו בצורה לא פרופורציונלית לכלום. היא גם שומרת שהגרעינים לא ייפלו פנימה. אתם יכולים לסחוט לתוך כף היד ולסגור עניין. מיץ מחצי לימון (בערך שתי כפות) מניב מרק עדין ומאוזן בטעמו. לפעמים אני מתפנקת עם מיץ מלימון שלם, יוצא עוד יותר טעים! לכו לפי הטעם שלכם.

לפעמים הבלנדר צריך קצת עזרה כדי לטחון את הכל. וכל מי שאין לו בלנדר אובר-מגה-יקר מהעתיד מכיר את הקטע הזה –

אני פשוט מטה אותו קצת הצידה באלכסון (מחזיקים את הפקק חזק כשעושים את זה!) ומטלטלת אותו קצת. עוד אפשרות זה להוסיף מים או מיץ עגבניות לנוסחה, שיעזרו להכל להיטחן יותר טוב – אבל תנסו להמנע מזה – המעדן הזה הכי טעים כשלא מדללים אותו! נטו ירק!! יאמי!!

ברגע שהבלנדר נסגר על עצמו תנו לו לעבוד בערך 20 שניות רצוף, כדי לוודא שהכל טחון כמו שצריך, כולל השום.

עוצרים רגע וטועמים עם כפית. צריך מלח? מוסיפים. צריך פלפל? שימו. חסר לזה קיק? מוסיפים עוד מיץ לימון!
אם המרק לא מספיק טעים ואתם לא יודעים למה, זה בדרך כלל כי חסר הרבה מלח והרבה מיץ לימון, סמכו עלי.

ועכשיו לחגיגה האמיתית – הטופינגז!!
המרק אמנם טעים מאוד בפני עצמו, אבל מה שהופך אותו לארוחה כל כך מענגת ומטריפה זה כל הדברים הטעימים שמפזרים עליו מלמעלה. וזה הכל תלוי בכם, במה שאתם אוהבים, ובמה שיש לכם במקרר!

השילוב המועדף עלי הוא בצל סגול קצוץ דק דק, וקוביות של פטה כבשים 5% (יקרה, אבל שווה שווה. אפשר כל גבינה מלוחה שאוהבים), וזילוף קטן של שמן זית.

אבל אפשר לפזר מלמעלה המון דברים אחרים, לפי המרגש:

שמנת חמוצה די שולטת ביקום מבחינתי, אז היא תוספת די טבעית כאן מבחינתי. גם יוגורט יווני הולך, אם אתם רוצים לחסוך קצת שומן. טוסט שום מכינים בצ'יק בטוסטר אובן –

פשוט מזלפים עליו שמן זית, מלח ופלפל, קולים אותו על 180 מעלות כמה דקות עד שהוא קריספי, אבל לא יותר מידי, ואז משפשפים אותו בשן שום חצויה (אפשר להכין את הטוסטונים לפני המרק ואז להשתמש באותה שן שום לשפשוף הטוסטים ולמרק).

ומילה לסיום – עצה ממני – הכי קל לנקות את הבלנדר אם עושים את זה מיד אחרי שמסיימים להכין ואפילו לפני שמתחילים לאכול. לא תמיד צריך סבון אפילו, רק לשטוף את זה במים זורמים (אם אפשר, אז חמים) בזרם חזק, וסגרנו עניין. זה לא הרבה לכלוך, נכון?

30 שניות וסיימתם עם זה. אל תחכו לאחר כך. מניסיון.

פינת התכל'ס
למנה אחת: טוחנים בבלנדר 2 עגבניות, מלפפון, ופיסת פלפל אדום יחד עם שן שום, מיץ מחצי לימון, ומלח ופלפל לפי הטעם. טוחנים עד שנוצרת תערובת אדמדמה בהירה וחלקה לגמרי. אוכלים מיד, או תוקעים בפריזר לכמה דקות לצינון. מפזרים טופינגז כיד המלך. אפשר להכין כמות כפולה או משולשת באותה הנגלה.

הכנתם ולא התחברתם? (נדיר, אבל קורה)
טגנו 2 שיני שום קצוצות בקצת שמן זית בסיר קטן על אש קטנה, וכשהן מעלות את ניחוחן לאוויר (אך לא משחימות), מוסיפים את כל המרק כולו, מביאים לרתיחה, עוברים לאש קטנה, מבשלים 10 דקות בול (עד שהמרק משנה את צבעו מורוד בהיר לאדום בוהק), וקיבלתם רוטב מעולה לפסטה.

עוף בבוטנים עם פטנט 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום שני, 08 ביולי 2013

הכל התחיל כשגל סיפר לי על מנה משוגעת שהוא רוצה לנסות עם איזשהו חטיף נוסטלגי מהסופר (ואני לא אספר איזה. כשהיקום יהיה מספיק בשל לכך, גל יחליט ויספר בעצמו!). עברתי על אותו המדף בסופר והחלטתי גם אני להשתגע עם חטיף נוסטלגי אחר. הכוכב של סלסלת הקקמייקות בסופר – חטיף בוטנים בקרמל! יושב לו ובוכה כי אפילו ב5.99 אותו אף אחד לא רוצה. אז אספתי עוד כמה מרכיבים (חמישה סך הכל, יחי הפשטות, ביצ'ז!) והכנתי לי מוקפץ מטריף עם טעם כמעט כמו של פד תאי, ברבע מכמות העבודה והלכלוך. הכמות: 4 מנות.

  • לעוף:
  • 500 גר' רצועות דקות חזה עוף
  • 1 חטיף בוטנים בקרמל (100 גר'. אין? ראו תחליף בפינת התכל'ס)
  • 2 שיני שום
  • מיץ מלימון שלם
  • 2 כפות רוטב דגים או סויה
  • לשדרוג ההגשה (לא חובה):
  • רבע בצל סגול קצוץ דק
  • עלי בזיליקום
  • פלחי לימון

עלות משוערת:

24 שקלים

עבודה נטו:

12 דקות

ההכנה

אוקיי, אתם יושבים? אז קבלו:

מבקשים מהקצב הנחמד בסופר שייקח חזה עוף אחד שלם (שזה בערך 500 גר', וזה בסדר אם יוצא קצת יותר), ויחתוך לכם אותו לרצועות למוקפץ. הוא כבר ידע מה לעשות. בזמן שהוא פורס וקוצץ, עשו לכם סיבוב ואספו את שאר המרכיבים. היחיד המיוחד מביניהם הוא חטיף בוטנים בקרמל, שמגיע בחבילה של 100 גר'.

אפשר למצוא אותו בכל קיוסק או בסופרים ליד איפה שכל המרמלדות / קוקוסים וורודים ושאר חטיפי האייטיז שפעם הייתן אוכלות כשהייתן קטנות, בדיוק אחרי שיעור בלט כשחיכיתם שאח שלכם יצא משיעור ג'ודו בבית הנוער בירושלים. או שזה רק אני? :(

רוטב דגים הוא מעין רוטב תאילנדי מלוח עם טעם מאוד מיוחד. אפשר להשיג אותו בסופרים גדולים, חנויות מתמחות, ובחנויות טבע. אם אין לכם, אל תקנו במיוחד, אפשר להחליף אותו ברוטב סויה רגיל. זה יצא קצת פחות מיוחד, אבל עדיין יצא מצויין. צריך גם מיץ לימון שסוחטים מבערך לימון אחד. הוא מאזן את המתיקות של חטיף הבוטנים ויווצר לכם רוטב חמוץ-מתוק-מלוח מדהים בטעמו, שירגיש כאילו עבדתם עליו לפחות רבע שעה, ולא השתי דקות שעבדתם עליו באמת.

לקצוץ שום אתם יודעים? מה, לא?

טוב, אז זה הכי קל בעולם. קוטמים לו את הקצוות, נותנים לו זפטה עם החלק הרחב של הסכין (או אפילו בסיס של קופסת שימורים או בקבוק כבד כלשהו), ואחרי ששן השום מתפצלחת קצת, הקליפה שלה יורדת בקלי קלוטו.

קוצצים את השום עד כמה דק שהסבלנות שלכם מאפשרת. סוחטים גם את הלימון לתוך קערית קטנה בצד, כדי שהכל יהיה מוכן. קוצצים גם את חטיף הבוטנים דק.

אפשר לעשות את זה עם סכין גדולה, או שפשוט מטיחים לו את הצורה על הקצה של השיש, כשהוא עדיין ארוז באריזה, כדי לפורר אותו כמה שאפשר ולעשות את הקיצוץ יותר קל.

בזמן שאתם עושים את כל ההכנות הקצרות האלה (כי ההקפצה עצמה לוקחת כלום זמן, אז הכל צריך להיות מוכן מראש אחרת העוף יתבשל יותר מידי ויצא יבש), שימו את המחבת הכי כבדה וגדולה שלכם על הלהבה הכי גדולה ופשוט חממו אותה על ריק, בלי שמן ובלי כלום, עד שהיא חמה כמו אש הגהינום. הקטע הזה קריטי לכיריים ביתיות, גם אם הן חזקות ומגניבוליות. אצלי אשכרה לוקח 3-4 דקות עד שהמחבת חמה כמו שצריך, ויש מצב שאצלכם זה ייקח גם 5 דקות, ואפילו יותר. אל תפחדו מזה. רוצים עוף עסיסי מבפנים ופריך מבחוץ? הוא צריך לחטוף מכת חום הגונה. ולכן אני גם ממליצה להוציא את העוף מהמקרר 20 דק' לפני ההכנה, כי אם הוא יהיה קר קר מהמקרר, הוא יקרר את המחבת ברגע שייגע בה ויהרוס את כל האפקט.

אז בקיצור, שורה תחתונה, מוציאים את העוף מהמקרר 20 דק' לפני הזמן, ומחממים את המחבת על אש גבוהה, כשהיא ריקה ובלי כלום, למשך 3 דקות לפחות. בינתיים תתקתקו את הקיצוציאדה הקצרה.

אוקיי, הכל מוכן? המחבת לוהטת? יופי. רק עכשיו מוסיפים את השמן, בערך 2 כפות. זורקים את רצועות העוף פנימה, שיפלו כמובן בגוש אחד וידבקו אחת לשנייה.

משתמשים במלקחיים או בשתי כפות עץ כדי להפריד בין רצועות העוף ולפזר אותן באחידות על תחתית המחבת כדי שכולן ישחימו כהוגן.

משתדלים לא לגעת בהן למשך דקה אחת, כדי לתת להן לתפוס צבע.

בזמן שרצועות העוף משחימות ואתם מתאפקים לא לשקשק אותן בקצב הזומבה, תעסיקו את עצמכם בלתבל את הכל בקצת מלח ופלפל מלמעלה.

אחרי דקה שלא נגעתם, בתקווה שהכל הלך כשורה, העוף יתפוס קצת צבע. הופכים את הרצועות לצד השני. כאן בתמונות אין לי מי יודע מה צבע בעוף כי הייתי עצלנית והשתמשתי בעוף קר מהמקרר בלי לתת לו לשבת קצת בחוץ. אל תחזרו על הטעות שלי! תראו מה קרה – העוף מיד התחיל להפריש מיצים והתחיל להתכבס במיצים של עצמו במקום להשחים:

כשהמחבת מתמלאת מיצים ההשחמה הסתיימה ושלום על ישראל. אין דרך חזרה. תצטרכו להתפלל שיצא טעים ולא מכובס.

כשמגיע הזמן (אחרי דקה, כן?), אפשר להפוך את הרצועות אחת אחת אם יש לכם סבלנות, ואם לא, פשוט מערבבים קצת עד שרובן הפוכות. מניחים להן שוב דקה אחת מבלי לגעת. תנסו להמנע מהדחף לערבב את זה נונסטופ כמו שהשפים עושים בסינייה האהובה עליכם. להם יש אש לוהטת כמו מנוע של מטוס קרב, והפתילייה המצ'וקמקת שלכם בבית לא מדגדגת לעוף שלכם את הקצה של הפופיק, גם אם היא מנירוסטה מבריקה ויש לה לוגו מבריק ולוח מכוונים של חללית של נאסא. ציפי, חברה שלי, תמיד אומרת לי לא לתפוס תחת, והנה אני אומרת גם לכם – אל תתפסו תחת ותהיו שאננים: תנו לעוף שלכם להשחים כמו שצריך בלי להזיז אותו כל שנייה.

אחרי שרצועות העוף קיבלו כ-2 דקות צלייה (אחת מכל צד, פחות או יותר), הן כמעט מוכנות מבפנים ואפשר להוסיף את השום וחטיף הבוטנים הקצוץ, שיתחיל ישר לבעבע והקרמל שלו יתסוס וימס לרוטב סמיך משגע.

מערבבים את חטיף הבוטנים הקצוץ עם העוף כ-30 שניות, או עד שנוצר ציפוי חום ומבעבע שעוטף את הכל במחבת, ואז מוסיפים את מיץ הלימון ואת רוטב הדגים (או הסויה). מערבבים את הכל ביחד עוד 30 שניות, ומוכן.

אם אתם לחוצים ולא בטוחים אם רצועות העוף מוכנות מבפנים, פשוט עברו לאש קטנה לרגע, ושלפו רצועה עבה במיוחד החוצה, חתכו אותה באמצע, ותוודאו שהיא לא וורודה (אם היא לבנה שקופה זה כבר בסדר… בחיאת, אל תכבסו לעוף את הצורה – כשהוא יבש הוא לא טעים!!!)

אם במקרה קורה שהתזמון שלכם קצת התפקשש ובועות הקרמל במחבת מתחילות להיות גדולות וסמיכות מאוד ונדמה לכם שהעסק מתחיל להשרף, אל דאגה, פשוט הוסיפו למחבת בערך רבע כוס מי ברז, וערבבו טוב טוב. המים יאטו את תהליך הבישול במקרה שהרוטב הצטמצם יותר מידי.

מגישים את היופי הזה על אורז לבן, או הכי טוב, נודלס מבושלות ברגע! איך? ככה!
לוקחים נודלס (אטריות ביצים, להשיג בסופר ליד האטריות למרק).

מוזגים עליהן שפע של מים רותחים מהקומקום, עד שהן מכוסות לגמרי.

מחכים בערך 4 דקות.

מערבבים טוב טוב, מסננים, וזוללים! אם את ממש מרגישים חרוצים, אתם יכולים לערבב את הנודלס פנימה לתוך העוף כדי שיספגו טוב טוב את הרוטב (אבל אל תנסו לערבב פנימה יותר משתי פקעות של נודלס… אם ערבבתם את הנודלס פנימה ואתם רואים שאין מספיק רוטב כדי לצפות את הכל, פשוט הוסיפו למחבת עוד סויה+מיץ לימון+סוכר בכמויות שוות, וחממו על אש בינונית עד שהכל מתחבר).

למטיבי לכת יש שדרוג מגניב בהגשה – אני אוהבת לקצוץ בצל סגול דק דק (אפשר גם בצל לבן, ואפילו בצל ירוק), ולפזר אותו ככה, נא, מלמעלה. אם יש לכם קצת בזיליקום, מתבקש לגמרייייי.

לבריאות!

הנה התמונה של הניסיון הראשון שעשיתי למתכון – עם פרגית. יצא הורססס. כאן הגשתי את זה עם גריסי פנינה שבישלתי כ-20 דק' במים רותחים (כמו פסטה, כולל הסינון בסוף):

פינת התכל'ס
מחממים מחבת גדולה על אש גבוהה ללא שמן עד שהיא חמה כמו אש הגהינום. כשהיא חמה, מוסיפים 2 כפות שמן ומשחימים 500 גר' רצועות עוף (לבקש מהקצב להכין רצועות למוקפץ), מבלי לגעת בהן יותר מידי, דקה על צד אחד, ודקה על צד שני. מוסיפים 1 חטיף בוטנים בקרמל (100 גר'), קצוץ, ו-2 שיני שום קצוצות דק. מערבבים 30 שניות או עד שמבעבע. מוסיפים מיץ מלימון אחד (בערך רבע כוס), ו-2 כפות רוטב דגים (או רוטב סויה). מבשלים עוד דקה. מגישים על אורז או נודלס, עם פלחי לימון בצד. אם רוצים: מפזרים מלמעלה בצל סגול קצוץ דק (נא!!) ובזיליקום.

שדרוגים והחלפות
כפי ששמתם לב אין פה כל כך ירקות, כי המנה הזו אמורה להיות מוכנה צ'יק צ'ק בלי לבזבז זמן על קיצוצים. אבל אם אתם רוצים, אפשר בכיף להוסיף פה חצי פלפל אדום ו/או גזר ו/או נבטים סיניים, קצוצים דק דק, יחד עם הבוטנים והשום. אפשר גם להוסיף פתיתי צ'ילי חריף אם אתם בקטע – בערך חצי כפית תוסיף חריפות נחמדה ביותר. אין לכם חטיף בוטנים?! הוסיפו חצי כוס בוטנים קצוצים (אפשר גם קלויים) + 2 כפות סוכר (חום או רגיל) במקום.