• 1 שקית רביולי קנוי (יבש, או טרי מאיזור המקררים)
• 1 צרור בזיליקום
• 3 כוסות עגבניות שרי
• 4 כפות שמן זית
• מיץ מלימון שלם

• –

• –

• –

• –

• –

• –

אז כמה דברים שדחוף לי פה להגיד לכם: א. לא, זה לא פסטו, כי אין פה צנוברים ופרמזן, וגם לא צריך, כי הטעם הגבינתי מגיע מהרביולים. אבל אם מתחבאת לכם צנצנת פסטו במקרר או במקפיא, אפשר בהחלט לחסוך את הכנת הרוטב עם שליכטה נאה ממנה במקום. ב. את הרביולים האלה, עד כמה שהם טעימים, צריך לקחת בערבון מוגבל כי הם נוטים קצת להתפרק בבישול, ועדיף גם לא להסתכל על רשימת המרכיבים שלהם. בואו נגיד שגבינה, שמהווה 50% מהשם שלהם, מהווה בערך 4% מהמשקל שלהם.
אוף, יצאתי פופרית :(

טוב, תסלחו לי.
עוד הפרעה נפשית שלי היא לעבור על רשימת מרכיבים של "רביולי גבינה" וקצת להתפלא שהמרכיב הראשון במילוי הוא פירורי לחם או ביצים קשות.
אבל למרות החסרונות שלהם הם טעימים. רביולים, אתם סולחים לי, סי?

סולחים, סולחים.

אה, ועוד משהו. הרביולי עולה 13 ש"ח בשופרסל דיל בעזריאלי (נראה לי שעכשיו הוא במבצע ב-10 ש"ח), ו-16 ש"ח בסניף ליד הבית שלי. הכצעקתה, אנשי שופ' יקרים? אולי תעשו סיפתח ותורידו קצת את המחיר, הא? גראצי מראש.

טוב, אז מתחילים.
חמישה מרכיבים, בנוהל.

המתכון יעבוד, כאמור, גם עם פסטה רגילה (לא רביולי), ובדקתי אותו גם על הטורטליני של שופרסל ועבד מצויין. זה יוצא טעים עם כל המילויים, מן הסתם (כל עוד אתם לא מבשלים אותם כמו שכתוב על האריזה אלא רק 8 דקות!!). שימו לב שאם אתם משתמשים ברביולי טרי שמצאתם באיזור המקררים בסופר (הוא הרבה יותר יקר, יותר כמו 25-30 ש"ח לחבילה. אבל הוא גם יותר איכותי), זמן הבישול שלו מתקצר בהרבה, וצריך לבשל אותו כמה דקות, רק עד שהוא צף.

מבחינת הבזיליקום, מדובר בקופסה הסטנדרטית שיש בסופר. אם קונים אצל ירקן או בשוק – הצרור עלול להיות קצת יותר גדול, אז אם מודדים את העלים דחוסים בכוס, בלי הגבעולים, זה יוצא בערך כוס וחצי של עלי בזיליקום. ואם יש רק כוס, עדיין יעבוד. אם אין לכם עגבניות שרי, אגב, אפשר להחליף בכמות זהה (יענו, 3 כוסות, או 450 גר') של עגבניות רגילות קצוצות גס. שזה אומר בערך 4 עגבניות גדולות. זה הזמן לציין שכמובן לא חובה להשתמש בעגבניות שרי בצבעים שונים. זה חלק מהדברים שבלוגרי אוכל עילאיים ומתנשאים עושים כשהם מצלמים פוסטים, אבל כשאף אחד לא מסתכל הם משתמשים בסתם עגבניות שרי אדומות.

אז קודם כל לוקחים סיר גדול וממלאים בו המון המון מים. כמה מים צריך כדי לבשל פסטה? המון! סיר כמעט מלא! ככה כשתוסיפו את הפסטה למים הרותחים הם לא יתקררו פתאום והבישול יהיה יותר מהיר ויותר יעיל. שמים את המים על אש גבוהה כדי שירתחו. לא לשכוח להמליח היטב את המים! אני ממליחה ב-2 כפיות מלח. אם המים של הפסטה לא מספיק מלוחים, הפסטה תצא תפלה ולא משנה כמה מלח תוסיפו לה על הצלחת אח"כ.

בזמן שהמים על האש מכינים את הרוטב.
שוטפים את העגבניות טוב טוב כדי להפטר מאבק, לכלוך ועניינים. פורשים אותן על קרש החיתוך.

ועכשיו עוברים על כולם וחותכים לרבעים.

זה נשמע כמו ניג'וס אבל מדדתי וזה לוקח 3.5 דקות בול על השעון. כמו-כן, מחקרים הראו שהזמן עובר 22% מהר יותר במטלות מטבח רפטטיביות אם שומעים לוקומושן ברקע תוך כדי. בריפיט אינסופי.

אני לא נכנסת לרזולוציה של איך לחתוך עגבניית שרי לרבעים. זה לא יקרה.
הממממ. כן. דפנטלי לא יקרה.

אחרי שכל העגבניות קצוצות (בשיטה הרומנית המהפכנית שלי שלעולם לא אגלה לכם! כי אני לא נכנסת לרזולוציות כאלה!) מעבירים אותם לקערה ומכינים את הרוטב.

מעיפים את הגבעולים העבים מהבזיליקום.

את הגבעולים הדקים שמחוברים לעלים אפשר להשאיר. אם דוחסים את כל העלים חזק חזק לכוס מדידה אמורה להתקבל כמות של בערך כוס עד כוס וחצי. לא צריך להיות ממש מדוייקים כאן.

הכנת הרוטב בבלנדר (או פוד פרוססור):
דוחפים פנימה את כל עלי הבזיליקום.

מזרזפים מלמעלה את מיץ הלימון הסחוט (טרי, כן?). אם יש לכם סוחט לימונים מגניבו'ש כמו שלי, תחסכו קצת טררם ותסחטו איתו ישירות פנימה.

מוסיפים גם את שמן הזית וטוחנים.

זה בסדר אם הבלנדר מקרטע קצת, כי יש יחסית מעט נוזלים על הרבה מוצקים. אבל אם תתנו לו כמה שניות, ואולי אפילו תטלטלו אותו קצת תוך כדי שאתם מחזיקים את המכסה (שלא יעוף), זה עשוי לעזור.

טוחנים עד שנוצר ממרח דליל בצבע ירוק-צהוב זוהר. מוסיפים קורט נדיב של מלח ופלפל שחור וטוחנים שוב.

שופכים את רוב הרוטב על העגבניות.

החוכמה במקרה הזה היא להוציא את כל הרוטב החוצה, שבדרך כלל נמרח על הקירות והמכסה של המכשיר.

עושים את זה די בקלות עם מרית. זה בערך 30% מהרוטב מתחבא שם, וגם על הפקק, אז אל תוותרו עליו!

לניקוי מהיר פשוט טוחנים במכשיר קצת מים וסבון לכמה שניות, ומסיימים בזרם מים חזק בכיור.

הכנת הרוטב ידנית (בלי בלנדר):
קוצצים דק דק את הבזיליקום עם סכין חדה וגדולה:

מערבבים את הבזיליקום הקצוץ בקערה גדולה יחד עם שמן הזית ומיץ הלימון עד שנוצר רוטב אחיד. הוא יהיה קצת יותר דליל ופחות קרמי מגרסת הבלנדר, אבל יהיה לו את אותו הטעם, אז זה לא כזה משנה.

מערבבים את הרוטב עם רבעי העגבניות בקערה. זהו, הכל מוכן לרביולי!

אפשר ומומלץ לשמור קצת מהרוטב בצד כדי לזרזף מלמעלה על הצלחת בעת ההגשה (כמו שעשיתי בתמונה מלמעלה). כשמערבבים את הרביולי עם העגבניות לא מאוד רואים את הרוטב, אבל מרגישים אותו בטעם.

כשהמים רותחים בפראות (ובשלב זה, להבא, מומלץ להוסיף את המלח, כי הוא מעכב את תהליך הרתיחה) מוסיפים את הרביולים.

מבשלים ברתיחה על אש גבוהה עד שהם מוכנים. בעיני הוראות הבישול על עטיפות של פסטה תמיד מורות על זמן בישול ארוך מידי, והפסטה הזו במיוחד. סירייסלי פיפל, 14 דקות בישול? אר יו קידינג? תוך 8 דקות הם כבר היו מוכנים והיו על הגבול של להתפרק.

בכל אופן, כשהרביולים מתנפחים ותופחים בגודלם, אפשר להתחיל לשרבב החוצה איזה רביול אחד לבדיקת מוכנות:

שמים אותו על קרש חיתוך ומנסים לחתוך בסכין. אם הוא נחתך בקלות, הוא מוכן. היזהרו מבישול יתר, כי הרביולים פשוט מתחילים להתפרק וכל המילוי שלהם יוצא החוצה למים.

מסננים היטב את הרביולים (לא שוטפים במי ברז, ואין צורך לשמור ממי הבישול הפעם). מערבבים בעדינות את הרביולים עם העגבניות המתובלות והרוטב שבקערה (כדי לא לקרוע אותם, הם מתפרקים בקלות).

אני אוהבת לעשות את הערבוב עם מלקחיים, אבל אפשר גם עם כף עץ גדולה. שוב, בעדינות.

הרביולי קצת מחמם את העגבניות ובמקביל קצת מתקרר בעצמו כך שהמנה מוכנה לאכילה מיד, לא תשרוף לכם את הלשון ולא תגרום לכם להזיע יותר מידי. היא טעימה גם כשהיא פושרת לגמרי, אגב.

מגישים מיד ולא מאמינים כמה הפלא הפשוט הזה טעים.

שימו לב – הרוטב נוטה לאבד את הצבע הירוק היפה שלו תוך כחצי שעה מרגע ההכנה. לי זה לא כל כך מפריע, אבל המתכון המקורי הכיל הוראות לאיך להמנע מזה – פשוט טובלים את עלי הבזיליקום ל-10 שניות במים הרותחים שבסיר, לפני שמוסיפים לשם את הפסטה, שוטפים במי ברז לצינון מהיר, סוחטים טוב טוב, וממשיכים כרגיל עם המתכון. לדעתי הצעד הזה סתם מסרבל את המתכון ולא משפיע על הטעם. אם אתם בכל זאת רוצים רוטב ירוק ייצוגי, לדעתי הכי נוח יהיה להשתמש במסננת הפסטה כאמצעי לטבילת העלים. פשוט שמים את העלים במסננת, טובלים אותה בסיר, מחכים 10 שניות, מוציאים, וישר שוטפים. לא חובה, כאמור.

פינת התכל'ס
מבשלים 1 חבילת רביולי קנוי במים רותחים מומלחים עד שהם מוכנים (כ-8 דקות לרביולי היבש של שופרסל, או לפי ההוראות). בינתיים, טוחנים בבלנדר חבילה אחת של בזיליקום (ללא הגבעולים) יחד עם 4 כפות שמן זית, ומיץ סחוט מלימון שלם. מתבלים את הרוטב במלח ופלפל ומערבבים בקערה עם 3 כוסות עגבניות שרי חתוכות לרבעים. אם אין בלנדר, פשוט קוצצים את הבזיליקום דק ומערבבים עם השמן והמיץ בקערה עם העגבניות. מסננים את הרביולי ומערבבים לתוך הקערה עם העגבניות ברוטב.

אוף טופיק #1
לפני שבועיים השתתפתי עם חברים בהאקאתון של חברת פייפל, תחרות שבמהלכה עובדים רצוף ל-24 שעות ומפתחים אפליקציה סלולרית על המקום (ואוכלים קאפקייקס). האפליקציה שלנו, late bet (שזכתה במקום הראשון!) במהותה אומרת שאם חברים שלכם מאחרים לכם כשאתם קובעים איתם, הם יהיו חייבים לכם שקל על כל דקת איחור. שזה די שימושי פה בישראל (ובניגוד למה שאמרתי בכתבה בערוץ 10, סביר שיעלה לי יותר כסף מאשר לחברים שלי). הפרס שלנו הוא טיסה לגמר הגדול בקליפורניה, שיתקיים בנובמבר, שם נתחרה עם הפיינליסטים משאר 10 הערים שבהם התקיימו האקאתונים ברחבי העולם. אם מעניין אתכם, הנה סרטון הסיכום של ההאקאתון (בו ניתן לראות אותי מתעוררת מחרופ ב2:40 וקצת מפטפטת בסוף)

אוף טופיק #2
חדי העין מביניכם אולי שמו לב לכפתור חדש וירקרק שהתווסף שם למעלה בצד ימין, מתחת לתוסף הפייסבוק. flattr הוא מנגנון שמאפשר לכם לשים סכום כסף סמלי בצד כל חודש, אותו אתם יכולים לחלק בין כל יוצרי התוכן המגניב שאתם צורכים אונליין ומעריכים באותו החודש. כל אחד יכול לבחור מראש את הסכום שהוא שם בצד (נניח, 10 שקלים), ובכל פעם שהוא מוצא כפתור flattr במקום שהוא אוהב ומעריך, הוא יכול ללחוץ עליו, והסכום החודשי שלו יתחלק בין כל האנשים שהוא לחץ אצלם על flattr באותו החודש. אז מה זה אומר? דמיינו שיכולתם לזרוק לכל בלוגר שאתם אוהבים 10 אגורות על פוסט אם ממש נהניתם ממנו. לכם זה כלום, אבל בשבילם זה מצטבר ומצטבר, במיוחד אם הם משקיעים בתוכן שהרבה מהמבקרים שלהם אוהבים. אז אתם מחליטים כל חודש כמה spare change יש לכם לזרוק לבלוגרים האהובים עליכם, והם יתחלקו ביניהם על התקציב שלכם, לפי כמה סבבה הם היו באותו החודש. ככל שיותר בלוגרים וגולשים ישתמשו במנגנון הזה, לכם יהיה יותר תוכן איכותי, ולנו יהיה יותר חמאה וסוכר במקרר.

• למנה אחת:
• 2 עגבניות גדולות
• 1 מלפפון
• רבע פלפל אדום
• 1 שן שום
• מיץ מחצי לימון

• –

• –

• –

• –

• –

• –

כמו תמיד, יש קאצ'. חייבים להכין את זה עם בלנדר. העסק לא עובד עם פוד פרוססור, כי הירקות לא באמת נטחנים בו עד הסוף, והמרק נשאר צ'אנקי מידי, וממש לא כיף לאכול אותו כשאשכרה צריך ללעוס. אני מניחה שאפשר לאלתר משהו עם פומפייה אם אין לכם בלנדר בבית, אבל אז תיאלצו לוותר על המלפפון והפלפל וללכת על מרק עגבניות נטו (שלא יהיה פחות טעים! במיוחד אם תעבירו אותו במסננת כדי שיהיה חלקלק במיוחד). היופי בשימוש בפומפיה זה שהקליפה של העגבניה נשארת בחוץ! בבלנדר טוחנים את הכל טוב טוב אז הקליפה לגמרי מתפרקת ולא אמורה להתקע בין השיניים.

ובכן מה חסר כאן בתמונה? הו, עדיף שלא תשאלו. גספאצ'ו תקני מכיל גם לחם (למה?!?!!?), חומץ בן יין, ולרוב גם כמות נדיבה של שמן זית ופלפל חריף. ועוד כל מיני דברים. וכאן המקום למסור תודה לדוקטורית, שהייתה הראשונה שסיפרה לי על הפלא הקולינרי הזה, בעת שהיינו שתינו שרויות בגילופין לאחר כנס שקרכלשהו לפני כמה שנים (?) ברחוב הארבעה.

אבל חוץ מזה לא צריך הרבה. את הטופינגז מלמעלה תוסיפו לפי המרגש / החריצות. טעים גם בלי כלום. את שמן הזית, לדוגמה, אני אוהבת פשוט לזלף מלמעלה בכמות קטנה ואז אפשר להסתפק בממש מעט ממנו, במקום סתם לשפוך כמה כפות לתוך הגספאצ'ו ושהוא ילך לאיבוד בין כל הטעמים.

שנתחיל? טוב, אז ככה.

חותכים את העגבניות גס גס, ולא טורחים אפילו להסיר את העוקץ (כלומר, את החלק הירוק של הגבעול כן מעיפים, אבל לא צריך להוציא את החלק שבו הוא מחובר לעגבניה). כשהכל נטחן דק דק, לא תרגישו כלום בסוף. משום מה אני טורחת להסיר את העוקצים של המלפפון אבל תכל'ס גם לזה אין סיבה. הבלנדר טוחן את הכל למרק מוקצף וקטיפתי בכל מקרה. אם יש לכם עגבניות שרי, גם הן עובדות מעולה במרק. תצטרכו בערך כוס אחת. אפשר עגבניות בכל צבע, אפילו צהובות!! לקראת החורף, כשהעגבניות נהיות קמחיות ומבאסות, אני נוטה להשתמש רק בעגבניות שרי מחבילות פלסטיק שכאלה. אבל עכשיו אני פשוט מעמיסה 20 טונות של עגבניות כל פעם שאני בAMPM בכיכר רבין (כן, תירו בי. זה עולה שם 2 שקל לקילו דאמיט. ולא, AMPM לא משלמים לי כדי לכתוב את זה. AMPM לא יודעים שאני קיימת. עדיין).

צריך גם שן שום. לא צריך לקצוץ, אלא רק לקלף. אתם יודעים כבר איך מהפוסט הקודם, כן?

את המלפפון, לשם הנוחות של רוב הבלנדרים ביקום, חותכים לכמה חתיכות גסות.

למנה אחת צריך פיסה בינונית של פלפל (נניח, רבע פלפל, אם הייתי צריכה לאמוד). אבל אני מתעבת פלפל ולכן הכמות הקטנה הזו עובדת בשבילי.

אתם יכולים לשים שליש פלפל או אפילו חצי פלפל אם זה הקטע שלכם.

אבל הדרך הכי נוחה להסיר כמות קטנה שכזו של פלפל (יענו, את הלחי של הפלפל), היא לחתוך אותו עם סכין ככה:

ואז את שאר הפלפל לשמור במקרר לגספאצ'ו הבא, שכנראה תכינו כבר מחר (עוד תראו!!!)

אז אחרי שהכל חתוך לחתיכות גסות אפשר לעבור לשלב הבא.

תוקעים את הכל בבלנדר.

קודם שמים את העגבניות, ואח"כ את השאר.

סוחטים פנימה מיץ מחצי לימון. אני סוחטת בצד כי אני מתלהבת מהמסחטה הזו בצורה לא פרופורציונלית לכלום. היא גם שומרת שהגרעינים לא ייפלו פנימה. אתם יכולים לסחוט לתוך כף היד ולסגור עניין. מיץ מחצי לימון (בערך שתי כפות) מניב מרק עדין ומאוזן בטעמו. לפעמים אני מתפנקת עם מיץ מלימון שלם, יוצא עוד יותר טעים! לכו לפי הטעם שלכם.

לפעמים הבלנדר צריך קצת עזרה כדי לטחון את הכל. וכל מי שאין לו בלנדר אובר-מגה-יקר מהעתיד מכיר את הקטע הזה –

אני פשוט מטה אותו קצת הצידה באלכסון (מחזיקים את הפקק חזק כשעושים את זה!) ומטלטלת אותו קצת. עוד אפשרות זה להוסיף מים או מיץ עגבניות לנוסחה, שיעזרו להכל להיטחן יותר טוב – אבל תנסו להמנע מזה – המעדן הזה הכי טעים כשלא מדללים אותו! נטו ירק!! יאמי!!

ברגע שהבלנדר נסגר על עצמו תנו לו לעבוד בערך 20 שניות רצוף, כדי לוודא שהכל טחון כמו שצריך, כולל השום.

עוצרים רגע וטועמים עם כפית. צריך מלח? מוסיפים. צריך פלפל? שימו. חסר לזה קיק? מוסיפים עוד מיץ לימון!
אם המרק לא מספיק טעים ואתם לא יודעים למה, זה בדרך כלל כי חסר הרבה מלח והרבה מיץ לימון, סמכו עלי.

ועכשיו לחגיגה האמיתית – הטופינגז!!
המרק אמנם טעים מאוד בפני עצמו, אבל מה שהופך אותו לארוחה כל כך מענגת ומטריפה זה כל הדברים הטעימים שמפזרים עליו מלמעלה. וזה הכל תלוי בכם, במה שאתם אוהבים, ובמה שיש לכם במקרר!

השילוב המועדף עלי הוא בצל סגול קצוץ דק דק, וקוביות של פטה כבשים 5% (יקרה, אבל שווה שווה. אפשר כל גבינה מלוחה שאוהבים), וזילוף קטן של שמן זית.

אבל אפשר לפזר מלמעלה המון דברים אחרים, לפי המרגש:

שמנת חמוצה די שולטת ביקום מבחינתי, אז היא תוספת די טבעית כאן מבחינתי. גם יוגורט יווני הולך, אם אתם רוצים לחסוך קצת שומן. טוסט שום מכינים בצ'יק בטוסטר אובן –

פשוט מזלפים עליו שמן זית, מלח ופלפל, קולים אותו על 180 מעלות כמה דקות עד שהוא קריספי, אבל לא יותר מידי, ואז משפשפים אותו בשן שום חצויה (אפשר להכין את הטוסטונים לפני המרק ואז להשתמש באותה שן שום לשפשוף הטוסטים ולמרק).

ומילה לסיום – עצה ממני – הכי קל לנקות את הבלנדר אם עושים את זה מיד אחרי שמסיימים להכין ואפילו לפני שמתחילים לאכול. לא תמיד צריך סבון אפילו, רק לשטוף את זה במים זורמים (אם אפשר, אז חמים) בזרם חזק, וסגרנו עניין. זה לא הרבה לכלוך, נכון?

30 שניות וסיימתם עם זה. אל תחכו לאחר כך. מניסיון.

פינת התכל'ס
למנה אחת: טוחנים בבלנדר 2 עגבניות, מלפפון, ופיסת פלפל אדום יחד עם שן שום, מיץ מחצי לימון, ומלח ופלפל לפי הטעם. טוחנים עד שנוצרת תערובת אדמדמה בהירה וחלקה לגמרי. אוכלים מיד, או תוקעים בפריזר לכמה דקות לצינון. מפזרים טופינגז כיד המלך. אפשר להכין כמות כפולה או משולשת באותה הנגלה.

הכנתם ולא התחברתם? (נדיר, אבל קורה)
טגנו 2 שיני שום קצוצות בקצת שמן זית בסיר קטן על אש קטנה, וכשהן מעלות את ניחוחן לאוויר (אך לא משחימות), מוסיפים את כל המרק כולו, מביאים לרתיחה, עוברים לאש קטנה, מבשלים 10 דקות בול (עד שהמרק משנה את צבעו מורוד בהיר לאדום בוהק), וקיבלתם רוטב מעולה לפסטה.

• לעוף:
• 500 גר' רצועות דקות חזה עוף
• 1 חטיף בוטנים בקרמל (100 גר'. אין? ראו תחליף בפינת התכל'ס)
• 2 שיני שום
• מיץ מלימון שלם
• 2 כפות רוטב דגים או סויה

• לשדרוג ההגשה (לא חובה):
• רבע בצל סגול קצוץ דק
• עלי בזיליקום
• פלחי לימון

• –

• –

• –

אוקיי, אתם יושבים? אז קבלו:

מבקשים מהקצב הנחמד בסופר שייקח חזה עוף אחד שלם (שזה בערך 500 גר', וזה בסדר אם יוצא קצת יותר), ויחתוך לכם אותו לרצועות למוקפץ. הוא כבר ידע מה לעשות. בזמן שהוא פורס וקוצץ, עשו לכם סיבוב ואספו את שאר המרכיבים. היחיד המיוחד מביניהם הוא חטיף בוטנים בקרמל, שמגיע בחבילה של 100 גר'.

אפשר למצוא אותו בכל קיוסק או בסופרים ליד איפה שכל המרמלדות / קוקוסים וורודים ושאר חטיפי האייטיז שפעם הייתן אוכלות כשהייתן קטנות, בדיוק אחרי שיעור בלט כשחיכיתם שאח שלכם יצא משיעור ג'ודו בבית הנוער בירושלים. או שזה רק אני? :(

רוטב דגים הוא מעין רוטב תאילנדי מלוח עם טעם מאוד מיוחד. אפשר להשיג אותו בסופרים גדולים, חנויות מתמחות, ובחנויות טבע. אם אין לכם, אל תקנו במיוחד, אפשר להחליף אותו ברוטב סויה רגיל. זה יצא קצת פחות מיוחד, אבל עדיין יצא מצויין. צריך גם מיץ לימון שסוחטים מבערך לימון אחד. הוא מאזן את המתיקות של חטיף הבוטנים ויווצר לכם רוטב חמוץ-מתוק-מלוח מדהים בטעמו, שירגיש כאילו עבדתם עליו לפחות רבע שעה, ולא השתי דקות שעבדתם עליו באמת.

לקצוץ שום אתם יודעים? מה, לא?

טוב, אז זה הכי קל בעולם. קוטמים לו את הקצוות, נותנים לו זפטה עם החלק הרחב של הסכין (או אפילו בסיס של קופסת שימורים או בקבוק כבד כלשהו), ואחרי ששן השום מתפצלחת קצת, הקליפה שלה יורדת בקלי קלוטו.

קוצצים את השום עד כמה דק שהסבלנות שלכם מאפשרת. סוחטים גם את הלימון לתוך קערית קטנה בצד, כדי שהכל יהיה מוכן. קוצצים גם את חטיף הבוטנים דק.

אפשר לעשות את זה עם סכין גדולה, או שפשוט מטיחים לו את הצורה על הקצה של השיש, כשהוא עדיין ארוז באריזה, כדי לפורר אותו כמה שאפשר ולעשות את הקיצוץ יותר קל.

בזמן שאתם עושים את כל ההכנות הקצרות האלה (כי ההקפצה עצמה לוקחת כלום זמן, אז הכל צריך להיות מוכן מראש אחרת העוף יתבשל יותר מידי ויצא יבש), שימו את המחבת הכי כבדה וגדולה שלכם על הלהבה הכי גדולה ופשוט חממו אותה על ריק, בלי שמן ובלי כלום, עד שהיא חמה כמו אש הגהינום. הקטע הזה קריטי לכיריים ביתיות, גם אם הן חזקות ומגניבוליות. אצלי אשכרה לוקח 3-4 דקות עד שהמחבת חמה כמו שצריך, ויש מצב שאצלכם זה ייקח גם 5 דקות, ואפילו יותר. אל תפחדו מזה. רוצים עוף עסיסי מבפנים ופריך מבחוץ? הוא צריך לחטוף מכת חום הגונה. ולכן אני גם ממליצה להוציא את העוף מהמקרר 20 דק' לפני ההכנה, כי אם הוא יהיה קר קר מהמקרר, הוא יקרר את המחבת ברגע שייגע בה ויהרוס את כל האפקט.

אז בקיצור, שורה תחתונה, מוציאים את העוף מהמקרר 20 דק' לפני הזמן, ומחממים את המחבת על אש גבוהה, כשהיא ריקה ובלי כלום, למשך 3 דקות לפחות. בינתיים תתקתקו את הקיצוציאדה הקצרה.

אוקיי, הכל מוכן? המחבת לוהטת? יופי. רק עכשיו מוסיפים את השמן, בערך 2 כפות. זורקים את רצועות העוף פנימה, שיפלו כמובן בגוש אחד וידבקו אחת לשנייה.

משתמשים במלקחיים או בשתי כפות עץ כדי להפריד בין רצועות העוף ולפזר אותן באחידות על תחתית המחבת כדי שכולן ישחימו כהוגן.

משתדלים לא לגעת בהן למשך דקה אחת, כדי לתת להן לתפוס צבע.

בזמן שרצועות העוף משחימות ואתם מתאפקים לא לשקשק אותן בקצב הזומבה, תעסיקו את עצמכם בלתבל את הכל בקצת מלח ופלפל מלמעלה.

אחרי דקה שלא נגעתם, בתקווה שהכל הלך כשורה, העוף יתפוס קצת צבע. הופכים את הרצועות לצד השני. כאן בתמונות אין לי מי יודע מה צבע בעוף כי הייתי עצלנית והשתמשתי בעוף קר מהמקרר בלי לתת לו לשבת קצת בחוץ. אל תחזרו על הטעות שלי! תראו מה קרה – העוף מיד התחיל להפריש מיצים והתחיל להתכבס במיצים של עצמו במקום להשחים:

כשהמחבת מתמלאת מיצים ההשחמה הסתיימה ושלום על ישראל. אין דרך חזרה. תצטרכו להתפלל שיצא טעים ולא מכובס.

כשמגיע הזמן (אחרי דקה, כן?), אפשר להפוך את הרצועות אחת אחת אם יש לכם סבלנות, ואם לא, פשוט מערבבים קצת עד שרובן הפוכות. מניחים להן שוב דקה אחת מבלי לגעת. תנסו להמנע מהדחף לערבב את זה נונסטופ כמו שהשפים עושים בסינייה האהובה עליכם. להם יש אש לוהטת כמו מנוע של מטוס קרב, והפתילייה המצ'וקמקת שלכם בבית לא מדגדגת לעוף שלכם את הקצה של הפופיק, גם אם היא מנירוסטה מבריקה ויש לה לוגו מבריק ולוח מכוונים של חללית של נאסא. ציפי, חברה שלי, תמיד אומרת לי לא לתפוס תחת, והנה אני אומרת גם לכם – אל תתפסו תחת ותהיו שאננים: תנו לעוף שלכם להשחים כמו שצריך בלי להזיז אותו כל שנייה.

אחרי שרצועות העוף קיבלו כ-2 דקות צלייה (אחת מכל צד, פחות או יותר), הן כמעט מוכנות מבפנים ואפשר להוסיף את השום וחטיף הבוטנים הקצוץ, שיתחיל ישר לבעבע והקרמל שלו יתסוס וימס לרוטב סמיך משגע.

מערבבים את חטיף הבוטנים הקצוץ עם העוף כ-30 שניות, או עד שנוצר ציפוי חום ומבעבע שעוטף את הכל במחבת, ואז מוסיפים את מיץ הלימון ואת רוטב הדגים (או הסויה). מערבבים את הכל ביחד עוד 30 שניות, ומוכן.

אם אתם לחוצים ולא בטוחים אם רצועות העוף מוכנות מבפנים, פשוט עברו לאש קטנה לרגע, ושלפו רצועה עבה במיוחד החוצה, חתכו אותה באמצע, ותוודאו שהיא לא וורודה (אם היא לבנה שקופה זה כבר בסדר… בחיאת, אל תכבסו לעוף את הצורה – כשהוא יבש הוא לא טעים!!!)

אם במקרה קורה שהתזמון שלכם קצת התפקשש ובועות הקרמל במחבת מתחילות להיות גדולות וסמיכות מאוד ונדמה לכם שהעסק מתחיל להשרף, אל דאגה, פשוט הוסיפו למחבת בערך רבע כוס מי ברז, וערבבו טוב טוב. המים יאטו את תהליך הבישול במקרה שהרוטב הצטמצם יותר מידי.

מגישים את היופי הזה על אורז לבן, או הכי טוב, נודלס מבושלות ברגע! איך? ככה!
לוקחים נודלס (אטריות ביצים, להשיג בסופר ליד האטריות למרק).

מוזגים עליהן שפע של מים רותחים מהקומקום, עד שהן מכוסות לגמרי.

מחכים בערך 4 דקות.

מערבבים טוב טוב, מסננים, וזוללים! אם את ממש מרגישים חרוצים, אתם יכולים לערבב את הנודלס פנימה לתוך העוף כדי שיספגו טוב טוב את הרוטב (אבל אל תנסו לערבב פנימה יותר משתי פקעות של נודלס… אם ערבבתם את הנודלס פנימה ואתם רואים שאין מספיק רוטב כדי לצפות את הכל, פשוט הוסיפו למחבת עוד סויה+מיץ לימון+סוכר בכמויות שוות, וחממו על אש בינונית עד שהכל מתחבר).

למטיבי לכת יש שדרוג מגניב בהגשה – אני אוהבת לקצוץ בצל סגול דק דק (אפשר גם בצל לבן, ואפילו בצל ירוק), ולפזר אותו ככה, נא, מלמעלה. אם יש לכם קצת בזיליקום, מתבקש לגמרייייי.

לבריאות!

הנה התמונה של הניסיון הראשון שעשיתי למתכון – עם פרגית. יצא הורססס. כאן הגשתי את זה עם גריסי פנינה שבישלתי כ-20 דק' במים רותחים (כמו פסטה, כולל הסינון בסוף):

פינת התכל'ס
מחממים מחבת גדולה על אש גבוהה ללא שמן עד שהיא חמה כמו אש הגהינום. כשהיא חמה, מוסיפים 2 כפות שמן ומשחימים 500 גר' רצועות עוף (לבקש מהקצב להכין רצועות למוקפץ), מבלי לגעת בהן יותר מידי, דקה על צד אחד, ודקה על צד שני. מוסיפים 1 חטיף בוטנים בקרמל (100 גר'), קצוץ, ו-2 שיני שום קצוצות דק. מערבבים 30 שניות או עד שמבעבע. מוסיפים מיץ מלימון אחד (בערך רבע כוס), ו-2 כפות רוטב דגים (או רוטב סויה). מבשלים עוד דקה. מגישים על אורז או נודלס, עם פלחי לימון בצד. אם רוצים: מפזרים מלמעלה בצל סגול קצוץ דק (נא!!) ובזיליקום.

שדרוגים והחלפות
כפי ששמתם לב אין פה כל כך ירקות, כי המנה הזו אמורה להיות מוכנה צ'יק צ'ק בלי לבזבז זמן על קיצוצים. אבל אם אתם רוצים, אפשר בכיף להוסיף פה חצי פלפל אדום ו/או גזר ו/או נבטים סיניים, קצוצים דק דק, יחד עם הבוטנים והשום. אפשר גם להוסיף פתיתי צ'ילי חריף אם אתם בקטע – בערך חצי כפית תוסיף חריפות נחמדה ביותר. אין לכם חטיף בוטנים?! הוסיפו חצי כוס בוטנים קצוצים (אפשר גם קלויים) + 2 כפות סוכר (חום או רגיל) במקום.

• למלית:
• 3/4 כוס חלב + 1 כפית תמצית וניל
• 1 ביצה
• 1 חלמון (הצהוב)
• רבע כוס סוכר
• רבע כפית קינמון
• קורט אגוז מוסקט (לא חובה)
• 3 כוסות פרי קצוץ (נניח דובדבנים ונקטרינות)

• לבצק ולפירורים:
• 150 גר' חמאה מומסת
• שליש כוס סוכר
• 2 כוסות קמח
• שליש כפית מלח
• חצי כפית קינמון

• –

• –

• –

אז מה צריך?

ההערה היחידה שיש לי כאן היא כזו: במקום 2 כוסות קמח רגיל (לא קמח תופח… אין בעוגה הזו חומרי התפחה), אפשר (ומומלץ!) להחליף כוס אחת בקמח מלא, זה מוסיף טעם "ביסקוויטי" מעולה לבצק. אני מניחה שאפשר לעשות פה כל מיני קונצים עם הקמח, נניח להחליף חלק בקמח כוסמין.

בגרסה הזו הכנתי את העוגה עם 2 כוסות דובדבנים מגולענים וכוס אחת של נקטרינה קצוצה (בערך 2 בינוניות). אפשר להחליף בשלל פירות קיץ לבחירתכם, טריים, קפואים, או משומרים, כל עוד הם עסיסיים, קצוצים גס, ומגיעים לכמות של 3 כוסות קוביות פרי. לפירות אחרים אפשריים, ראו מטה בפינת התכל'ס.

מוכנים? לעבודה.
העוגה עצמה מוכנה ב-5 דקות בערך. הקטע הקשה מתחיל אם רוצים להשתמש בדובדבנים טריים, שמגיעים עם גרעינים מעצבנים שצריך לגלען. אם אין לכם כוח לטררם, פשוט תשתמשו בדובדבנים משומרים מצנצנת (רק תסננו אותם היטב מהנוזל, כן?)

אבל לא. אל תוותרו לי בקלות כל כך. זה שווה את זה.
הנה, הנה, תראו, אפילו אספתי בשבילכם שלל מגלעני דובדבנים!!! חלקם מאולתרים, וחלקם קניתי בשווקי פשפשים פה ושם. בזמן שמגלענים חשוב להגן על הבגדים היטב, או לעבוד בתוך הכיור או בקערה רחבה. המיץ של הדובדבן מאוד מכתים בגדים ולא תמיד יורד בכביסה.

א. תאמינו או לא, אפשר לגלען עם פיית זילוף (משוננת או חלקה). פשוט מלבישים אותה על אצבע אחת (כמו אצבעון של תופרות), ועם היד השנייה משפדים את הדובדבן על הפיה בחוזק, עד שהגלעין נדחף החוצה מהצד השני. אחרי כמה דקות אימון תהיו כבר מיומנים באיתורו הממוקד והמהיר של הגלעין הממזר:

ב. מהדק נייר – כל מה שצריך לעשות זה לפתוח אותו חלקית, ולהשתמש בו כדי "לחפור" החוצה את הגלעין. הוא קצת יותר מסורבל, אבל עושה את העבודה. או כמו שהפתגם אומר, באין ציפור שיר גם התחת זמיר:

ג. צ'ופסטיק או שיפוד במבוק עבה (שיפוד דק לא עובד) – עובדים איתו בדיוק כמו הפייה. דוחפים אותו שוב ושוב לדובדבן דרך איפה שהגבעול היה מחובר, עד שהגלעין נדחף החוצה.

ד. מגלען מצ'וכלל מחנות THRIFT בסן פרנסיסקו, 50 סנט:

ה. מגלען טרה-שיק משוק הפשפשים בדרום פריז, 1 יורו.

ו. יש מגלענים מקצועיים שאפשר לקנות בחנויות מתמחות, אבל הם די יקרים, טובים רק לשימוש אחד, וסתם תופסים מלא מקום במגירה, עדיף לאלתר עם ההצעות לעיל.

כדי לחתוך נקטרינה לא טורחים להפריד אותה במרכז מהגרעין. אני פשוט חותכת בצורה הכי עצלנית. בחתכים ישרים מסביב לגלעין. לא נשמעו תלונות מהנקטרינה.

אז אחרי שטיפלתם בפירות שלכם, קצצו אותם לקוביות גסות, כדי שיתפזרו באחידות בעוגה.

ועכשיו לבצק והמלית.
אויש, זה כל כך קל, שזה כמעט מביך.

לוקחים קערה חסינת חום שאפשר לחמם במיקרוגל, וממיסים בה 150 גר' חמאה.

כשהחמאה נמסה מוסיפים לה את הסוכר (אפשר גם סוכר חום, אם רוצים), המלח (כן!), הקינמון, והקמח.
שימו לב, כמות הסוכר מניבה עוגה עם מתיקות עדינה (זה כמובן תלוי במתיקות הפירות שלכם). אם אתם אוהבים מתוק, או אם הפירות שלכם ממש חמוצים (כמו שזיפים קשים או רוברב, ראו הסבר בהמשך), שימו חצי כוס סוכר במקום שליש.

מערבבים עם מזלג עד שנוצר בצק במרקם של קובבה. מוודאים שלא נשארו פירורי קמח יבשים בשוליים או בתחתית.

עכשיו לוקחים בערך 2/3 מהבצק ושמים בתבנית.

זו יכולה להיות תבנית עוגה עגולה מתפרקת, או לא מתפרקת בקוטר 24 ס"מ, אבל הכנתי את העוגה גם בתבנית טארט בקוטר 24 וגם 26 ס"מ, וגם בתבנית מלבנית של 30 על 20 ס"מ. הכל עובד פרפקט.

את שאר הבצק שומרים בצד בשביל הפירורים שיבואו למעלה.

משטחים את הבצק לשוליים ולתחתית של התבנית כך שתיווצר שכבת בצק בעובי של כחצי ס"מ, או אפילו פחות. אם אתם לא רוצים ללכלך את הידיים (למה?!?! זה כיף!!) אפשר להשתמש בתחתית של כוס מדידה ואיתה "למרוח" את הבצק לרוחב עד שהוא מצפה את התבנית. בעיני הכי כיף / קל / מהיר לעבוד עם האצבעות.

זה הולך צ'יק צ'ק. פשוט טופחים חזק על הבצק עם קצות האצבעות, ו"מסיעים" אותו במעלה השוליים עד שזה נראה ככה.

שימו דגש על החלק העבה שיווצר לכם בין השוליים לתחתית –

בדיוק באמצע שם, יש לו נטיה לצאת עבה – אז קחו את הבוהן ופשוט תקוצ'צ'ו אותו, והבצק יטפס לבד על השוליים.נסו שהבצק יהיה בעובי דק ואחיד לכל אורך התבנית, גם בחלקים התחתונים שלה. ככה הוא יצא הכי פריך, וככה גם יספיק לכל התבנית. אם אתם לחוצים ש"אין מספיק בצק" כדי לכסות את כל התבנית, אל חשש, פשוט תלחצו יותר עם קצות האצבעות ותעשו אותו דק יותר, כך שהוא יתפשט יותר בתבנית. או שתגנבו קצת מבצק הפירורים ששמרתם בצד.

יופי, אז בסיס בצק יש? יש.
(לא צריך לאפות אותו בנפרד, אל תדאגו).

מפנים את הקערה מהפירורים ומכינים את המלית. אין צורך לשטוף אותה בין לבין (את הפירורים שימו בקערה קטנה, או אם אתם רומנים כמוני, שימו על שקית ניילון נקייה של סופר, כדי לחסוך כלים).

שמים בקערה את החלב, הביצה והחלמון (יענו, רק צהוב של ביצה שהפרדתם בצד. את החלבון שמרו בצד לחביתה או משהו. לא להתפתות להוסיף אותו! כמו-כן, נא לא להתפתות להוסיף כאן מלפפון חמוץ, אבקת כביסה, או אבקת מרק), ומוסיפים גם את הסוכר, הוניל, הקינמון (לא חובה. לי בדיוק נגמר אז שמתי בהרט. מוהאהא. עדיין יצא טוב!), ואם מתחשק לכם, אז טיפונת אגוז מוסקט (לא חובה).

מערבבים את הכל טוף טוף טוף עד שנוצרת בלילה צהובה וחלקה לגמרי. הכל עם אותו מזלג, כן? וזה בסדר אם נשארו על הקערה קצת פירורים מהבצק מקודם, אני לא אספר לאף אחד.

שימו לב, אין במלית הוניל צורך בחומרי הסמכה כמו קמח או קורנפלור, הוא מסמיך יופי טופי בפני עצמו. אז צ'יל-אקס, יס?

יופי, אז כמעט סיימנו.
כעת, נבצע סינטזה בין הבצק, הפרי, המלית והפירות, כך שתיווצר סינרגיה פודינגית אינטר-גלאקטית הומוגנית.

לסינרגיה מושלמת, הניחו תחילה את הנקטרינות הקצוצות בתוך בסיס הבצק העוד-לא אפוי.

מעליהן פזרו בתנועה אורביטאלית סיבובית את הדובדבן הקצוץ.

וכעת, מעל הכל, מזגו את מלית הפודינג כך שתתפזר לה בתוך הקלתית. זה כבר נראה יאמי.

חיים קשים יש לנו.

לוקחים את שאר פירורי הבצק ששמרנו בצד על השקית, מועכים אותם יחד לגוש, ואז מפוררים אותו לפירורים בינוניים וזורים אותם מעל הפרי שצף לו בקרם הצהבהב.

מנסים לפורר בצורה אחידה כך שתתפזר לכל רוחב העוגה. לא צריך להקפיד יותר מידי על הסידור, רק לפזר באחידות יחסית, ושלא יהיו גושים גדולים מידי.

דוחפים את כל העסק הזה לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות טורבו (אני אופה הכל על טורבו! וצריך לחמם מראש כדי שזמן האפייה יהיה מדוייק. כשהנורה של רוב התנורים נכבית זה אומר שהם סיימו להתחמם). אופים בין 30 ל-40 דקות, או עד שהפירורים מזהיבים, הבצק אפוי, והמלית תופחת ומסמיכה כך שהיא רק רוטטת קלות במרכזה כשמטלטלים את התבנית. אל תתפתו לאפות יותר מידי, כדי שהמלית תהיה רכה ועסיסית, ולא צמיגית.

צננו לטמפ' החדר לפני הפריסה והאכילה (נראה אתכם), כדי שלא יתפרק.

העוגה נשמרת בטמפ' החדר כשלושה ימים (לאחר מכן יש סיכוי לעובש כי זו עוגה מאוד עסיסית ורטובה), או במקרר כשבוע וחצי. אבל נראה אתכם נותנים לה לשבת ככ הרבה זמן.

עוד פרי מטריף לשיקולכם – רוברב

הפרי הנהדר הזה (המכונה גם רברבר, או לפעמים "ברבר" בשווקים, באנגלית rhubarb או ribs באנגליה), שנראה קצת כמו סלרי ורוד וחייזרי, מתאפיין בחמיצות בולטת ולכן ערב לחיכם של כל יוצאי מזרח אירופה ודומיהם (גם באמריקה הוא חזק, ובאביב צצים לו בהמוניהם שלל מתכונים במגזיני כרומו מלוקקים). בכל הטיול בפולין/בודפשט/ווינה החזקתי את עצמי בלבן של העין כדי להתאפק מלהעמיס 2 קילו לתיק בכל פעם שנתקלתי בו. צריך להוסיף לו הרבה סוכר כשמשתמשים בו, אבל הוא כל כך טוב, שזה שווה את זה. לא קל להשיגו, אך קיבלתי דיווחים שלפעמים אפשר למצוא אותו אצל ירקנים מאובזרים במיוחד, ובחלק מהסניפים הגדולים של רשתות השיווק. אני מצאתי אותו בדוכן "כרמלה" לקראת סוף שוק הכרמל, ושילמתי 20 טבין וטקילין בעבור כקילו וחצי. אספקה לקיץ שלם.

לפני השימוש חובה להסיר את העלים, כי הם רעילים. ותכל'ס גם אין להם טעם אז אתם לא צריכים אותם. גוזמים גם את החלקים היבשים מהקצוות והפרי מוכן לשימוש.

לשם המתכון נזדקק לכמות של 3 כוסות פרי פרוס דק. זה יוצא בערך 4-5 גבעולים עבים של רוברב. אם הגבעול עבה במיוחד, אפשר לתת לו חיתוך באמצע. ואז פשוט פורסים כמו שהייתם פורסים סלרי, נניח.

לפני שהרוברב יהיה מוכן לשימוש, צריך לתת לו טיפול קצר של סוכר וקמח כי הוא מאוד חמוץ ומאוווווווד מימי (את שאר הפירות, כפי שראיתם, אין צורך לערבב בנפרד עם סוכר או קמח. רק הרוברב דורש טיפול מיוחד). עכשיו אפשר לשטח על הבצק בתבנית, למזוג מלמעלה את מלית הוניל ולפזר את הפירורים. זמן האפייה זהה.

גרסה טבעונית
האח הידד, היא יצאה מטריפה!

אז ככה: במקום חמאה מומסת בבצק משתמשים בחצי כוס שמן רגיל (לא זית… וכן, זה פחות שומן מהחמאה, אבל משום מה הכמות הזו מספיקה כדי "לתפוס" את הבצק. יש מצב שאפשר לרמות ולהכין את הבצק הרגיל גם עם 100 גר' חמאה. אבל הוא כל כך טעים לי, שלא טרחתי לנסות). במלית, במקום החלב והביצים משתמשים בקרטונית אחת של שמנת סויה 5%, מעורבבת עם 2 כפות שטוחות של קמח. סה טו. כל השאר זהה.

המלית יוצאת לבנבנה יותר (כי אין בה חלמונים), אבל מסמיכה כמו בובה לקרם וניל רך וחתיכי.

לא יאמינו לכם שהעוגה הזו טבעונית. חברתי תמי הכינה אותה לחברה טבעונית שלה למסיבה, והעוגה פשוט חוסלה. הערה: לא ניסיתי עם שמנת צמחית, אבל אם אתם הולכים על זה תצטרכו לצמצם את הסוכר כי שמנת צמחית היא בדרך כלל כבר ממותקת.

פינת התכל'ס
מערבבים בקערה 150 גר' חמאה מומסת יחד עם שליש כוס סוכר, 2 כוסות קמח, שליש כפית מלח וחצי כפית קינמון. משטחים 2/3 מהבצק לתבנית בקוטר 24 ס"מ ואת השאר שומרים בצד. אין צורך לאפות את הבצק אפייה ראשונית. מערבבים באותה הקערה 3/4 כוס חלב יחד עם 1 ביצה, 1 חלמון, 1 כפית תמצית וניל, רבע כוס סוכר, רבע כפית קינמון (ל"ח), וקורט אגוז מוסקט (ל"ח). מניחים בתחתית הבצק 2 כוסות דובדבנים מגולענים קצוצים + 2 נקטרינות קצוצות גס, ומוזגים מעליהם את המלית. מפוררים מלמעלה את שאר הבצק ואופים על 180 מעלות בין 30 ל-40 דק', או עד שהפירורים מזהיבים והמלית יציבה אך רוטטת מעט במרכז. מצננים לפני שפורסים.

רוצים פירות אחרים?
במקום הדובדבנים והנקטרינות אפשר להחליף בשלוש כוסות של פרי קצוץ (טרי, משומר, או קפוא ומופשר) מכל הבא ליד: תפוחים, משמשים, אפרסקים, פירות יער (כולל תותים), שזיפים, קיווי, או רוברב (במקרה זה ספציפית מערבבים אותו בנפרד עם 2 כפות סוכר וכף שטוחה קמח). אם הפרי חמוץ במיוחד השתמשו בחצי כוס סוכר בבצק במקום שליש). תתפרעו ולכו על כל קומבינציה שבא לכם!