אתר זה מוקדש באהבה למתוסכלי-מטבח שמאסו בחיים או סתם בעלי ידיים שמאליות, וכל בשלן חובבן באשר הוא. פה תמצאו שלל של עצות והסברים, ובעיקר אוכל פשוט וטעים.
קראו עוד, או כנסו לקבוצה שלנו בפייסבוק
Welcome to my hebrew “Cooking for Dummies" blog. My name is Maya, and i'm a 28 year old cooking and baking enthusiast from Israel. Founded in 2007, Bazekalim (which is hebrew for ”Violent Dough") features easy recipe photo tutorials. There's no english version of this blog (yet), but feel free to use google translate and
dive through the recipe archives
(be warned that google's hebrew translation can be quirky). Beteavon ("bon appetit")! - m.
כשפתחתי את הבלוג במרץ 2007 הייתי במצב די קשה. בדיוק פרשתי משנקר אחרי הסמסטר הראשון, והעתיד לא היה נראה מזהיר במיוחד. חזרתי הביתה יום אחד, עצבנית ורעבה, וחיפשתי להטביע את יגוני במשהו עם הרבה שומן ופחמימות. המטבח היה מואר ומאוורר, ובמקרה גם נקי, אז ישר החלטתי להכין עוגיות שיבולת שועל עם דובדבנים מיובשים שראיתי יום לפני-כן בתכנית של מרת'ה. קפצתי לפרסי האהוב עלי ברחוב ז'בוטינסקי, רמת גן, וקניתי מה שצריך, ותוך פחות משעה ישבנו אני והשותף שלי, יורי (שהיה אז גם שנה א' בשנקר), ופירקנו ערימה של עוגיות ישר מהתבנית.
כבר אז ידעתי שהכיף הזה של אפייה, בישול וצילום, למרות שלא הייתי מי יודע מה מומחית באף אחד מהם, ישתלט לי על החיים בזמן הקרוב.
את הפוסט הראשון בבלוג פרסמתי ביום שישי שלאחר מכן, אחרי שפשפשתי בכמה מתכונים משורבטים על פתק שלקחתי מאמא. הפוסט כולו תופס חצי עמוד בערך, עם שתיים וחצי תמונות, וטקסט קצר ומחופף.
בזמנו לא הייתי מאמינה שרק כמה שנים קדימה אני אכין לבד בצק עלים ביתי, אנגוס במקרונים בפריז ועוד אכתוב על זה בפומבי, אפגוש את אלילתי לראיון שיפורסם בעיתון יומי (וגם בבלוג), אלמד את נעמה מהישרדות איך לא לערבב פסטה עם מטרפה, ואצטרף לקונדיטורית הראשית של גוגל להכנת קינוח ל-13,000 איש בסרוויס אחד. אבל זה קרה, והנה אני, והנה אתם.
אז כמו שרובכם כבר יודעים, לפני חצי שנה הוצאתי חוברת מתכונים בהוצאה עצמית, והתגובות היו די היסטריות. אז החלטתי ללכת על זה עוד פעם, ואחרי החוברת הראשונה עם המתכונים הפשוטים והיומיומיים, לעשות משהו קצת שונה, עם מתכונים הרבה יותר אלגנטיים, מרשימים וחגיגיים, אך עדיין קלים להכנה.
האתגר הפעם היה כפול ומכופל – לא רק ליצור חוברת שנראית נפלא עם צילומים עסיסיים ומתכונים פגז, אלא למצוא פתרונות מבריקים לאתגרי הפסח שכולנו נתקלים בהם שנה אחר שנה: איך אפשר לגוון ולרענן את הרפרטואר הפסחי הסטנדרטי והמשעמם? איך אפשר לרצות את כל יושבי שולחן החג, וביניהם שומרי הכשרות / הצמחוניים / שונאי הגפילטע? כיצד יכול סטודנט צעיר וקטן לגנוב את ההצגה לכל הסבתות והדודות עם איזו מנה ממזרית שהכין בזול, באפס התרעה, והנחית בנונשלנט על שולחן הסדר? כיצד הספיקה העלמה הצעירה והנכבדת להכין עוגת מוס יפהפיה ומושלמת (ופרווה!) בין העבודה, הילדים, והתיזוזים? אז זהו, שזה לא קשה כל כך. המטרה של החוברת היא לתת לכם כלים ורעיונות כדי שתוכלו להתמקד בכיף של הבישול במקום בבעסה הבירוקרטית שמסביב. כל מה שנותר לעשות זה קצת קניות מינימליות, כמה ערבובים, וטראח, מוכן. גם אם לא תכננתם להביא שום דבר, אני בטוחה שתמצאו משהו מהמם שתוכלו להכין בקלות ולהפתיע את כולם ברקע האחרון.
כל המתכונים פותחו במיוחד כדי להוות חלק מארוחה חגיגית פסחית, אבל אני רוצה להדגיש שלא הייתה שום התפשרות על איכות, מרקם, או טעם. אז גם אם המילה "פרווה" מרתיעה אתכם (אותי היא כן), אני יכולה להבטיח לכם שכל מתכון ומתכון עומד בסטנדרטים הכי גבוהים להם אתם ואני רגילים. גם אם אין בו 3 חבילות חמאה או שמנת מתוקה. למי שבכל זאת קצת קשה לו עם הקונספט, צירפתי למרבית המתכונים גם אופציות שמוציאות את ה"פרווה" מהמשוואה.
רובם המוחלט של המתכונים יעבוד נפלא גם בארוחה יומיומית ממוצעת של אמצע שבוע, כשפסח הופך לזכרון רחוק. סלט התרד הטוסקני, לדוגמה, הוא כבר ארוחת צהריים קבועה אצלי. ומקווה שגם יהפוך להיות אצלכם. כמיטב המסורת, לכל מתכון בחוברת פתחתי גם "עמוד סודי" מקביל בבלוג, אליו אפשר להגיע רק מהכתובת המצויינת במתכון – ושם תופענה הפתעות נוספות כמו תמונות מאחורי הקלעים ושלבי ההכנה, תמונות שצונזרו מהחוברת, הסברים נוספים למי שצריך, וכמובן אפשרות להגיב ולשאול שאלות. בעמודי החוברת הראשונה היו כמה פנינים אמיתיות!
שאלות נפוצות על החוברת האם החוברת כשרה?
כל המתכונים בחוברת כשרים לפסח ואינם מכילים קמח, שיבולים, ושאר עניינים. חלק קטן מהמתכונים מכילים קטניות (אבל אל תהיו קטנוניים). אף אחד מן המתכונים לא מערבב בין בשר וחלב ישירות, אבל חלקם כוללים הצעות שדרוג שכן מערבבות. והכי חשוב, תדעו שלא הייתה שום התפשרות על הטעם, וכל המתכונים טעימים גם מחוץ לפסח.
אבוי! אני גר/ה במטרופולין "קיבוץ השיבולים המתנפנפים" והמערכת שלכם לא מזהה את הכתובת שלי! פויה! איך מזמינים לשם?
אם היישוב קיים על המפה, אנחנו נשלח גם לשם! במקום ללכת מכות עם המערכת: הקישו סתם כתובת אקראית (נניח, אבן גבירול 1, ת"א), ובשדה ההערות לכתובת תכתבו לי את הכתובת האמיתית המלאה שלכם, כולל המיקוד. זה יקפוץ לי בזמן האריזה וככה אדע לשלוח לכתובת הנכונה שבהערה. אל דאגה, עשרות קיבוצניקים ומושבניקים עשו זאת לפניכם.
האם החוברת תספיק להגיע עד ליל הסדר?
הסיכויים שזה יקרה יגדלו פלאים אם תדאגו להזמין את החוברת כמה שיותר מהר. ורצוי לפני יום שלישי (27.3).
האם עדיין אפשר להזמין גם את גיליון מס' 1?
כן, עדיין נשארו עותקים מהמהדורה השלישית. הגיליון הראשון עדיין זמין דרך מערכת ההזמנות. אם אתם מחפשים את עמוד ההפנייה של החוברת הראשונה, הוא נמצא כאן.
בכל מקרה, שיהיה ברור לכולם שהחוברת היא רק בונוס, וכבר ביום שלישי הקרוב "בצק אלים" יחזור למתכונת הרגילה לה התגעגעתם, עם מתכונים תכופים יותר וטעימים יותר. ביום שלישי אחלוק איתכם מרשם לארוחת צהריים מעולה, ובשבוע הבא יהיה גם קינוח מנצח לפסח.
בהתאם למזג האוויר הסגרירי שבחוץ, מוגש לכם באהבה המתכון הבא: מאפה עוף סמיך ומהביל בשתי שכבות: למטה תבשיל קרמי של עוף וירקות עם חמישה מרכיבים בלבד, ולמעלה ציפוי שתבחרו בהתאם למידת הסבלנות שלכם: בצק עלים מרודד (הכי פשוט), בצק אוורירי של לחמניות סקונס (הכי מהיר), או בצק פריך על בסיס גבינת שמנת (הכי מושקע וטעים). אם אין לכם סבלנות לטופינג, מלית העוף טעימה מספיק בפני עצמה בשביל להתלוות לאורז, פתיתים או אפילו גריסי פנינה מבושלים. ואם לא עשיתי לכם מספיק חשק עד עכשיו – יש גם וידאו (ותודה לעמרי רוט התותח, שבלעדיו זה לא היה קורה). חלק מהתמונות בפוסט צולמו במטבחה של מורן צמרת בחיפה – תודה גם לך! הכמות: 5-6 מנות.
למלית העוף:
500 גר' חזה עוף שלם (לא פרוס ל"שניצלים")
2 גזרים בינוניים
5-6 מקלות סלרי
1 בצל ענק
2 כפות קמח
אופציות לציפוי:
כ-300 גר' בצק עלים קנוי (יריעה של כ-40 ס"מ, תלוי בגודל התבנית)
טוב, אז אם תמונה שווה אלף מילים, כנראה שוידאו שווה יותר:
חברים, כולם בבקשה: כיפאק היי לעמרי (מייל) על ההפקה המדהימה הזו.
כמו שאתם כבר מכירים אותי, אני אוהבת מתכונים עם מעט מרכיבים, ובמיוחד כאלה שיש לרוב בבית. וזה בדיוק מתכון כזה. המקור שלו הגיע מהספר Mad Hungry של לוסינדה סקלה קווין (עורכת האוכל של מרת'ה סטיוארט), אבל הוא עבר כמה שדרוגים, גיזומים, הכפלות ופישוטים ומוגש לכם לאחר כמה עשרות ניסיונות שבוצעו לאורך השנה האחרונה. מה לא עשיתי עם המלית הזו – מיליתי איתה עלי סיגר, מרחתי מלמעלה פירה בטטה והשחמתי בתנור, פיזרתי עליה פירורי לחם וקליתי בגריל, הכנתי איתה כיסונים מבצק עלים ביתי, וגם סתם אכלתי אותה עם כפית. אז אם תכינו אותה אתם, בוודאי תחשבו על מיליארד דרכים אחרות להנות ממנה.
המתכון הזה מאוד קל להכנה, אבל יש בו כמה שלבים והוא לוקח קצת זמן. הוא מפצה על כך בטעם נפלא, ומיעוט פסיכופטי של מרכיבים.
בוידאו צילמנו את זה קצת אחרת, אבל הכי טוב להתחיל דווקא עם העוף. אנחנו הולכים לקחת חזה עוף ולכבס אותו. כן, שמעתם נכון, פשוט לבשל אותו במים. אבל אל תדאגו כי הבישול קצר מאוד, והפרס הוא סוג של "ציר" עוף (מילה פלצנית למרק, כאמור) שבו נשתמש כדי לתת גוף לתבשיל. העוף יצא רך, עסיסי, והקוביות שלו ייעטפו באופן מושלם ברוטב סמיך וטעים.
קונים מהקצב חזה עוף שלם במשקל של בערך חצי קילו. זה בסדר אם הוא שוקל קצת יותר או קצת פחות. מבקשים מהקצב לא לחתוך אותו, אלא רק להיפטר מהשומן והגידים. שימו לב שאתם לא קונים נתח "שניצל" (שהוא חזה עוף מפורפר ומשוטח), אלא חזה עוף רגיל, שמנמן ושלם שלא נגעו בו וחתכו אותו. זה בסדר אם החזה מופרד באמצע לשני חצאים.
לוקחים סיר בינוני וממלאים אותו ב 5-6 כוסות מי ברז. לוקחים את חזה העוף כמו שהוא, ובלי לחשוב הרבה, מטביעים אותו במים. שמים את הסיר על אש גבוהה ומביאים את המים לרתיחה. מוסיפים למים חצי כפית מלח ושפע של פלפל שחור טחון. כשהמים יתחממו הם יתחילו להיות עכורים, ואולי יצופו קצת חלקיקים קטנים. זה בסדר גמור.
ברגע שהמים רותחים, עוברים לאש קטנה ומבשלים 5 דקות בול על השעון. ברגע שחמש הדקות האלה נגמרות, שולפים את העוף המבושל החוצה עם מזלג או מלקחיים ומניחים אותו על צלחת כדי שיתקרר וינוח קצת.
המנוחה חשובה כדי שהעוף יסיים את הבישול שלו עד הסוף, אז לא נוגעים בו ולא חותכים אותו עדיין. את מי הבישול של העוף לא שופכים אלא ממשיכים לבשל בינתיים על אש גבוהה! זה הבסיס לרוטב שלנו והוא מלא בטעמים של עוף, וחוסך לנו שימוש באבקת מרק או בציר. ייקח כמה דקות עד שנזדקק לו, ובינתיים אפשר לצמצם אותו ולרכז את הטעם שלו על ידי הרתחה של כמה דקות. זה לא חובה, אבל זה משפר מאוד את התוצאה.
בזמן שהעוף מגיע לו לרתיחה מתחילים עם הקיצוציאדה.
שימו לב, אגב, שקניתם מה שנקרא: "סלרי עלים" (סלרי אמריקאי) ולא "סלרי ראש" שמכיל בעיקר שורש וכמה גבעולים מסכנים וסמרטוטיים. אנחנו צריכים בעיקר גבעולים ועלים בסלרי שלנו.
מקלפים את הבצל ואת הגזר, ושוטפים טוב טוב את הסלרי (יש עליו תמיד חול וזה לא טעים). גוזמים את הסלרי כך שיתקבלו 5-6 מקלות עבים באורך של בערך 15 ס"מ. לא משנה אם זה מהחלק התחתון או העליון שלו, כי בסוף הוא מתרכך ולא מרגישים.
אגב, את הקליפות של הגזר והבצל, וגם חופן נאה של עלי סלרי, אתם יכולים לזרוק לסיר עם העוף, כי יש בהם טעם והם יהפכו את הציר לטוב יותר (עדיף להוסיף אותם לסיר בשלב הרתיחה, אחרי שהעוף כבר סיים את החמש דקות שלו וממתין בחוץ). ההבדל בטעם ממש מורגש בתבשיל הסופי.
קוצצים את הבצל לקוביות גסות (איך? קודם חותכים באמצע, ואז פורסים כל חצי לפרוסות לאורך ואז לרוחב, בשתי וערב).
את הסלרי פורסים לפרוסות דקות.
את הגזר קצת יותר אתגר לחתוך אז אני אסביר.
קודם כל מחלקים לשלושה חלקים. כל חלק חוצים באמצע, וכל חצי פורסים לשלוש רצועות. אחר כך מסדרים את כל הרצועות בשורה וקוצצים לקוביות בסכין גדולה. אבל אתם תחתכו איך שבא לכם, כן? בוידאו חתכתי בדרך הכי לא הגיונית שיש בערך.
אל תשקעו יותר מידי מחשבות בזמן קיצוץ הירקות כי אתם צריכים לשים לב לעוף ולראות מתי הוא רותח. להזכירכם, ברגע שהוא רותח הוא צריך להתבשל 5 דקות בול על אש קטנה, אחרת הוא יהיה קשה וסיבי ואתם לא רוצים את זה. שימו לכם טיימר מרגע הרתיחה אם צריך.
אוקיי, אז עכשיו יש לנו עוף מבושל, ציר רותח ומתובל, וירקות קצוצים. בואו נתחיל לבנות את התבשיל:
שמים מחבת טפלון גדולה ורחבה (או סיר גדול) על אש גבוהה ומחממים אותה על ריק (בלי שמן עדיין) למשך 2 דקות רצופות, ואם הכיריים שלכם מצ'וקמקות אני ממליצה אפילו 3 או 4 דקות. חשוב שהמחבת תהיה חמה כדי שהירקות ישחימו. זה מוסיף טעם וצבע לתבשיל.
כשהמחבת חמה כמו אש הגהינום מוסיפים פנימה כף עד שתיים של שמן (אפשר גם כף שמן וקוביה של חמאה, זה טעים) וממתינים כמה שניות. שופכים פנימה את כל הירקות (זהירות, זה משפריץ כי הכל חם מאוד) ומתחילים לטגן.
מתבלים בחצי כפית מלח ושפע של פלפל שחור.
מזכירה לכם שוב לשים לב לעוף ולזכור להוציא אותו מהנוזל המבעבע בזמן!
מטגנים את הירקות בערך 4-5 דקות, או עד שהם תופסים קצת צבע ומתחילים טיפה להתרכך.
בזמן שהירקות מיטגנים להם אתם יכולים להתפנות לקיצוץ העוף, שבינתיים הצטנן והתבשל לכדי שלמות.
פורסים אותו לפרוסות לאורך, ואז פורסים שוב לרוחב כך שיווצרו קוביות לא גדולות (בערך ס"מ או טיפה פחות).
אם חס וחלילה אתם רואים שהעוף ורוד במרכזו (זה לא אמור לקרות, זה אומר שהמים לא היו מספיק חמים או שהנתח היה ממש ממש גדול), אתם יכולים להחזיר אותו לטבילה נוספת של דקה אחת בציר הרותח. אבל תעשו את זה רק אם העוף ורוד. לבן-שקוף זה בסדר! ממש חשוב להיזהר מבישול יתר של העוף, במיוחד אם אתם מתכננים לכסות אותו בטופינג ולאפות אותו עוד אחר כך.
מפזרים על הירקות המטוגנים את הקמח ומערבבים.
בהתחלה הקמח יצפה את כל הירקות בשכבה דקה לבנה. אם זה לא קורה, הוסיפו כפית נוספת או שתיים של קמח עד שזה קורה. חשוב שכל הירקות יהיו מצופים בשכבה לבנה דקה של קמח (אל תגזימו עם הקמח. אם אתם מערבבים בעקשנות ונשאר עדיין קמח על תחתית המחבת אל תוסיפו עוד).
ממשיכים לטגן את הירקות והקמח עד שהוא מתחיל להיספג, אין יותר לבן במחבת, והירקות מתחילים להראות סמרטוטיים ואפרוריים, כמעט כמו פירות יבשים שכאלה.
הם אמורים לאבד את כל הברק שלהם ולהראות ממש יבשושיים.
בשלב זה מתחילים למזוג פנימה את הציר הרותח המאולתר שלנו בצד. עושים את זה בהדרגה, כמות קטנה בכל פעם (בערך חצי כוס), אחרת יהיו לנו גושים.
כדי למזוג אפשר להשתמש במצקת, או בכוס עם ידית, או אפילו בספל עם ידית. אם מפריעים לכם קליפות הירקות שהוספתם, אתם יכולים לדוג אותן החוצה עם שני מזלגות. הן כבר סיימו את תפקידן.
מוזגים את חצי הכוס הראשונה של הציר על הירקות. המזיגה הראשונה של הציר תיספג מיד וכמעט לא תראו שינוי בירקות. ערבבו היטב והוסיפו עוד קצת ציר. ערבבו שוב היטב, כדי שהכל יסמיך באחידות.
ברגע שהתערובת מסמיכה, הוסיפו עוד.
סך הכל כמות של ציר שצריך להוסיף לירקות = בערך 3 עד 3.5 כוסות. המרקם הסופי של הרוטב אמור להיות סמיך בערך כמו שמנת מתוקה, או אפילו טיפה יותר. אבל אם הוא מתחיל להראות יבש וגושי, צריך להוסיף עוד ציר.
ממשיכים להוסיף בהדרגה את כל הכמות האמורה של הציר, ורואים איך הירקות הסמרטוטיים הופכים כהרף עין לרוטב סמיך, מבריק ומפתה. יאם בם בידי בם!
אם במקרה קרה שאין לכם מספיק ציר בסיר בשביל להגיע למרקם הנכון של התבשיל ואתם צריכים עוד נוזלים, פשוט תוסיפו קצת מים במקומו. לא קרה כלום.
זורקים פנימה את קוביות העוף החתוכות שחיכו לנו בצד, מערבבים היטב ומכבים את האש.
התערובת אמורה להיות סמיכה.
מצד אחד שלא תהיה נוזלית מידי (אם זה קורה, פשוט עברו לאש גדולה והרתיחו תוך כדי ערבוב עד שהיא סמיכה כמו בוידאו) אך לא צמיגית מידי (אם כן, מדללים עם טיפונת ציר או מים).
מומלץ לטעום בשלב זה גם כדי להבין איזה אוצר יש לכם ביד, וגם כדי לוודא שהוא לא צריך עוד מלח ופלפל (לרוב הוא צריך).
ועכשיו מה? מוזגים לתבנית, מכסים בציפוי טעים ואופים! יש כמה אפשרויות:
א. בצק עלים קנוי
אני ממליצה לקנות בצק עלים על בסיס חמאה (יש בכל סופר, ויש גם בחלק מהמאפיות הנחשבות יותר). הוא אמנם יקר יותר, אבל אחרת מדובר בבצק שמקופל עם מרגרינה וזה די בעסה לכלי הדם שלכם. לא שחמאה רגילה זה שיא הבריאות, אבל אתם יודעים. just sayin. אני, אגב, הכנתי לכבוד הוידאו בצק עלים ביתי שקיפלתי בעצמי (מי היה מאמין שיגיע היום הזה. איזו הזויה נהייתי). רוצים מתכון לבצק עלים? המרשם של מרת'ה מה-Baking Handbook מצויין. כאן יש תמונות שלבים.
את הבצק לא חייבים להכין לבד, ואפשר גם לקנות מוכן בגלילים במקפיאים שבסופר. שומרים אותו בפריזר, כמובן. הדרך הכי טובה בעיני להפשיר אותו היא להעביר אותו ערב קודם למקרר ולתת לו להפשיר שם באיטיות (זה לוקח בין 9 ל-12 שעות). אפשר גם להפשיר אותו תוך בערך שעה בטמפ' החדר אבל אז הוא עלול להיות דביק. כשהוא מופשר מהמקרר הוא קר ונוח מאוד לעבודה.
גודל הבצק שתצטרכו תלוי באיזה תבנית אתם אופים. בוידאו אפינו בשתי תבניות אישיות נדיבות, שזו דרך בזבזנית יחסית כי יוצאות לכאורה "רק" שתי מנות מאוד גדולות. אני ממליצה לאפות את זה בתבנית אחת גדולה (אין לי מידות מדוייקות וזה לא כזה קריטי. תשתמשו בתבנית המלבנית שאתם רגילים להשתמש בה לעוגות וכאלה), ואז לפרוס לריבועים ולחלק לצלחות.
הבצק לכאורה מגיע כבר "מרודד" (ככה לפחות כתוב על האריזה) אבל הוא עדיין עבה מידי בשביל ללכת על הצ'יקן פאי שלנו. אז נרדד אותו קצת. נחשו על מה? יפה. שקית ניילון נקייה של סופר. לשקית הזו, בניגוד לניילון נצמד או נייר אפייה, יש נטייה מיסטית לא להדבק לשום דבר. ואני, רומניה שכמותי, תמיד נהנית לרדד עליה דברים – מבצק פריך, בצק שמרים, ועד הודעה חדשה. אפילו לא צריך קמח (אולי קצת למעלה כדי שהמערוך לא יידבק לבצק).
הבצק בדרך כלל מגיע בגליל. פורשים ממנו החוצה את כמות הבצק הרצויה וחותכים. את השאר מגלגלים בחזרה ומחזירים לפריזר. אם אתם לא מצליחים לפרום את הגליל, זה אומר שהבצק קפוא מידי וצריך לתת לו להפשיר עוד. מרדדים את הבצק לעובי של בערך 4-5 מ"מ.
מניחים עליו הפוך את התבנית (בין אם היא קטנה ואישית או גדולה) וחותכים את קווי המתאר שלה עם סכין חדה או עם גלגלת פיצה. שופכים את המלית הטעימה לתוך התבנית, ומלמעלה מניחים את הבצק. אפשר להדק אותו לקצוות בשביל היופי, אבל לא חייבים כי זה לא משנה באמת. אם רוצים שיהיה שחום ויפה, מברישים את החלק העליון של הבצק בקצת ביצה טרופה. אם אין לכם מברשת כמו שלי אפשר להשתמש בכף או אפילו באצבעות. אל תשימו יותר מידי ביצה כדי שלא יהיו שלוליות. מספיקה שכבה דקה. אם רוצים, אפשר לפזר מלח גס, שומשום, או קצח.
רוצים פסים יפים כמו שעשיתי בתמונה העליונה? חתכו את הצורה של התבנית באותו הגובה אבל עם 30% יותר רוחב (כי הפסים צפופים יותר ועולים אחד על השני, אז צריך יותר רוחב). פורסים את יריעת הבצק לרצועות בעובי כ-3 עד 5 ס"מ. מניחים את הרצועות על גבי הבצק כך שהן חופפות קצת אחת לשנייה. מברישים בביצה ואופים כרגיל. שימו לב, אם התבנית שלכם עגולה, תצטרכו קודם להכין רצועות, לצופף אותן, ורק אז להניח את התבנית ולחתוך אותן לעיגול, אחרת הצורה מתחרבשת.
את הצ'יקן פאי אופים על תנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשך כ-15 עד 20 דקות, או עד שבצק העלים תופח ומשחים יפה.
ב. בצק סקונס ביתי
באנגלית זה נקרא Cream Biscuits, והוא אחד המתכונים הפשוטים ביותר שקיימים ביקום (וגם אחד המתכונים הראשונים שפרסמתי בבלוג). הוא מעולה בתור טופינג לצ'יקן פוט פאי. אני אוהבת להכין חצי כמות ולהוסיף חצי כפית אבקת שום. אפשר להסתפק בכפית אחת של סוכר, אבל לשים קצת יותר מלח מהכתוב במתכון המקורי, אחרת יצא תפל מידי בשביל הפוט פאי – חצי כפית מלח על חצי כמות מתכון, וכפית אחת על כמות שלמה. המתכון, כאמור, כאן.
את הבצק מניחים באמצעות כף בגושים קטנים מעל הבצק. אם אתם רוצים שזה ייראה ייצוגי במיוחד, אתם יכולים לרדד את הבצק ולקרצוץ ממנו עיגולים יפים. הגרסה הזו קצת פחות יפה מבצק העלים (עוזר אם מורחים אותה בביצה טרופה, כי אז היא משחימה יותר באחידות), אבל היא ממממממממממממש טעימה, ומוכנה תוך דקות בקערה אחת, ולא צריך להפשיר אותה.
את הפאי בציפוי הסקונס אופים למשך כ-15 דקות על 180 מעלות, או עד שהבצק מתבקע קצת ומשחים מעט. בוצעים קצת בצק עם מזלג כדי לוודא שהוא מוכן. אם לא, מחזירים לתנור ל-4-5 דקות נוספות.
ג. בצק שק"ם משודרג של לוסינדה
במתכון המקורי לוסינדה מכינה מהמלית כיסונים קטנים, ועבור הבצק היא משתמשת במתכון ל-Cream Cheese Pastry שהוא דומה מאוד לבצק שק"ם, רק משתמש בחמאה וגבינת שמנת במקום מרגרינה ושמנת חמוצה. הבצק הזה מדהים, וממש נוח לעבודה ולרידוד, אבל בעיני הוא קצת יותר מידי התעסקות יחד עם המתכון הזה. אם אתם רוצים להשקיע ולהכין אותו בכל זאת – המתכון כאן (למבולבלים, הנה המידות המעוגלות שנבדקו על ידי ויצאו מוצלחות מאוד: 200 גר' חמאה רכה, 100 גר' גבינת שמנת 30% [נפוליאון, נניח], רבע כוס שמנת מתוקה, כוס וחצי קמח, חצי כפית מלח גס). אפשר להכין בפוד פרוססור די במהירות (פשוט מערבלים את הכל ביחד), או ידנית (ואז מערבבים את הכל ביחד בקערה עד שנוצר בצק. מנסים להימנע מעיבוד יתר).
אפשר לחתוך מהבצק משולשים ולהכין סמבוסקי עוף עם אותה המלית.
את הבצק מרדדים לעובי כחצי ס"מ. אפשר לחתוך מהבצק משולשים ולהכין סמבוסקי עוף עם אותה המלית, ואפשר לכסות תבנית גדולה עם יריעת בצק מלמעלה. פשוט חותכים לפי גודל התבנית, מכסים את המלית ואופים על 180 עד שהבצק זהוב (בערך רבע שעה). את הסמבוסקונים אופים למשך דומה. אם רוצים שיהיה שחום יותר, אפשר להבריש את הבצק בביצה טרופה, כמו ממקודם..
אפשר גם לכסות את הפאי בפירה בטטה (כמו מכאן נניח) שהוספתם לתוכו חלמון או שניים של ביצה ושפע של פרמזן. וזה טעים מאוד.
אם אין לכם כוח לרידודים וערבובים, פשוט הכינו לעצמכם ערימה של גריסי פנינה (לפי ההוראות על האריזה, דומה מאוד להכנה של אורז רק לוקח בערך 20 דקות), ותאכלו את זה ככה. טעים באחריות.
המאפה נשמר מ-ע-ו-ל-ה במקרר למשך שבוע לפחות, ומתחמם במיקרוגל כמו בובה. קחו בחשבון שבצק עלים לא ישמור על הפריכות שלו אחרי צינון וחימום מחדש.
פינת התכל'ס
אם בונים על ציפוי בצק עלים, מפשירים במקרר ערב קודם. שמים 500 גר' חזה עוף שלם (לא פרוס לשניצלים) בסיר בינוני יחד עם 5-6 כוסות מים וחצי כפית מלח, ושפע פלפל. מביאים לרתיחה, עוברים לאש קטנה, מבשלים 5 דקות, ומוציאים את העוף למנוחה על צלחת. משאירים את מי הבישול של העוף על רתיחה (אפשר להוסיף להם קליפות בצל, גזר ועלי סלרי לטעם משודרג). בינתיים, קוצצים בצל ענק, 2 גזרים, ו5-6 מקלות סלרי לקוביות בינוניות. מחממים מחבת גדולה על אש גדולה לכמה דקות בלי כלום. מוסיפים את השמן והירקות ומטגנים 4-5 דקות. מתבלים בחצי כפית מלח ושפע פלפל. קוצצים בינתיים את העוף בצד לקוביות קטנות.
מוסיפים לירקות המטוגנים 2 כפות קמח ומערבבים עד שהקמח נספג. מתחילים להוסיף בהדרגה כ-3 עד 3.5 כוסות מנוזל הבישול של העוף. מערבבים היטב ומוסיפים עוד רק כשהתוספת הקודמת הסמיכה. מוסיפים את קוביות העוף ומכבים את האש. מעבירים לתבנית בגודל כרצונכם ומכסים ביריעה מרודדת של בצק עלים מופשר (מרדדים על שקית ניילון נקייה ומקמחים טיפונת מלמעלה אם צריך). מברישים במעט ביצה טרופה ואופים על 180 מעלות למשך 15 עד 20 דק' או עד שהבצק שחום ותפוח.
מתכון לציפוי סקונס (צריך רק חצי כמות) – מומלץ להוסיף חצי כפית אבקת שום ולשים, בניגוד למה שכתוב במתכון, חצי כפית מלח וכפית סוכר על חצי הכמות. מתכון לציפוי בצק שק"ם משודרג – כמויות מתורגמות: 200 גר' חמאה רכה, 100 גר' גבינת שמנת 30% [נפוליאון, נניח], רבע כוס שמנת מתוקה, כוס וחצי קמח, חצי כפית מלח גס
באוקטובר, ממש לפני שהתחילו הלימודים, טסתי שוב לגיחה קצרה לפריז. את הפוסט הקודם שלי בטח כבר קראתם, ובביקור הזה חזרתי שוב לרוב המקומות שביקרתי אז, אבל גיליתי כמה חדשים טובים, גם בהמלצת דיוויד ליבוביץ (אותו לא פגשתי הפעם), וגם בהמלצתכם! אז החלטתי שמספיק חשוב לכתוב עוד פוסט ולהעביר הלאה את ההמלצות הבולטות יותר, ששוות ביקור מיוחד משל עצמן.
אז מה היה לנו כאן?
PAIN DE SUCRE
מאפייה יפהפיה בעלת שני סניפים צמודים – אחד למאפי שמרים ודברים מלוחים, והשני הוא הפטיסרי עם העוגות והקינוחים. בדומה לשאר הפטיסריס שדיווחתי עליהן בעבר – גם כאן יש דלפק תצוגה רחב מזכוכית, ומה שתראו בו יגרום ללסת שלכם לצנוח וללשון שלכם, כולל כל בלוטות הרוק, להתגלגל החוצה בכניעה. אלוהים אדירים.
לבחור רק משהו אחד (או אפילו שניים) מכל המיצג המתעתע זה כמעט התעללות. בתור אחת שלא משתגעת על שוקולד (אל תירו בי) הבחירה שלי קצת יותר קלה, אז הלכתי על הדברים הבאים:
טארט רך, קרמי, "רוזמריני" בדיוק במידה (בעיקר בריח, פחות בטעם), ונפלא.
טארט "פולי דוס": בסיס בצק שקדים פריך, מחית מנגו, אננס ופסיפלורה, קרם חלב שקדים ומי זהר. אני משוחדת כי אני חולה על מי זהר (שנקראים גם מי פריחת הדרים, ומהשם הזה קל יותר לדמיין את הניחוח התפוזי והמרענן שלהם), אבל הטארט הזה גם היה מעולה.
ועוד בגזרת מי הזהר: אקלר יפהפה במילוי קרם תפוזים ומי זהר, אותו חיסלתי תוך שלוש וחצי שניות בערך.
טעמתי גם מרשמלו פיסטוק, שלא הלהיב אותי במיוחד.
בסניף של המאפים ליד אכלתי גם קרואסון נפלא, פריך, ומתפצפץ, ופודינג אורז שנמכר בצנצנת אישית קטנטנה ויפהפיה (אותה כמובן שמרתי. הלו, שכחתם עם איזו רומניה יש לכם עסק?). הפודינג הגיע בכמה טעמים, ואני בחרתי בזה שהוגש עם שכבה עבה ופלילית של קרמל מומלח בתחתית. רבותי, מי שעד היום קופץ עלי על הקטע שלי עם מלח ומתוקים, נא לנסוע לפריז ולטעום ביס מהדבר האלוהי הזה לפני שאתם מדברים. אין ביקום הזה שום דבר שמשתווה בטעמו לרוטב קרמל מומלח, ואף אחד לא יזיז אותי מדעתי זו. אני עדיין מנסה למצוא גרסה טמבל-PROOF לקרמל כדי לפרסם בבלוג ומאוד קשה לי עם זה. לא כל אחד יכול להכין קרמל בקלות, וראיתי גם קונדיטורים מוכשרים ומהוללים שורפים קרמל ומתחילים מחדש. הממ, כן, איפה הייתי? אה, פה.
בקיצור, חובה!
Pain de Sucre
rue Rambuteau 14
Metro: Rambuteau
ERIC KAYSER
על המאפייה הזו המלצתי בכמה מילים בפוסט הקודם, והפעם חזרתי להמליץ על משהו ספציפי: לחם הדגנים שלהם פשוט לא מהעולם הזה. אם תסתובבו עם לחם פרוס שכזה בתיק, כל היום תמצאו את עצמכם נכנסים למעדניות ולשווקים ורק מחפשים דברים למרוח עליו. אני עשיתי את זה עם ממרח קרמל מומלח וחמאה מלוחה. לא הייתי צריכה הרבה מעבר! אבל גבינה מסריחה גם תלך על זה טוב. גם קרואסון השוקולד של קייזר, באופן מפתיע, טעים ופריך ומתפצפץ. יאם בם בידי בם.
Eric Kayser Boulangerie
16, rue des Petits Carreaux
(על הקצה הצפוני של רח' Montorgueil המשגע)
Metro: Sentier
LIBRAIRIE GOURMANDE
במרחק הליכה מהמאפייה של קייזר, כמה נוח, נמצאת חנות ספרים עצומה רק של ספרי בישול. בקומה התחתונה יש ספרים בצרפתית (ששווים עלעול, למרות מגבלות השפה, כי חלק מהם מהממים ממש), ובקומה העליונה ספרים באנגלית. מבחינת מחירים, אין מציאות של ממש, אבל כל כך כיף לשבת שם על הספה למלעלה ולעלעל עד אינסוף (לעובדים לא אכפת). את כל הספרים שרק חלמתם שיביאו לסטימצקי, תמצאו שם. בחלק מהמקרים פשוט שווה להתאפק בסבלנות, לרשום את שמות הספרים על פיסת נייר, ולהזמין מהאינטרנט כשחוזרים הביתה, כי זה פשוט יותר משתלם (אפילו כולל משלוח). כך עשיתי עם שני ספרים של ג'יימי אוליבר, ותוך שבוע הם חיכו לי בבית, ב-25% פחות כסף, ובלי המשקל הכבד במזוודה.
חנות הממתקים של מדאם דניס אקבאבו לא דומה לשום חנות ממתקים שראיתם אי פעם. ברגע שתיכנסו, מיד אחרי שדניס (שעם שתי הצמות הבלונידינות שלה נראית בול כמו היידי בת ההרים) תדאג לברר בדיוק מי אתם, מאיפה אתם, ואיך הגעתם אליה, היא תושיב אתכם על כיסא, תושיט לכם מגש, ותזמין אתכם לזלול ממתקים מכל הבא ליד. את החשבון היא מגישה בסוף לפי כמות הסוכריות שאכלתם (בערך 25-50 סנט לסוכריה, לא זול) ואני יכולה להבטיח לכם כבר מעכשיו שאתם תאכלו הרבה יותר ממה שהתכוונתם. דניס היא אחת מהמשווקים היחידים של סוכריות הטופי המפורסמות והמהוללות של הנרי לה רו. והסוכריות האלה, חבר'ה, תלמדנה אתכם איזה טעם אמור להיות לסוכריית טופי. אין דברים כאלה. הסוכריות באות בשלל טעמים, וכל אחד מהם דורש 3-4 דגימות חוזרות רק כדי לוודא שזה באמת הסוכריה הכי טעימה שטעמתם בחייכם. כל אחת יותר טעימה מהשנייה:
השוקולדים מסתתרים בדלפק במרכז החנות, וגם שם חגיגה:
אם אתם מרגישים נהנתנים במיוחד, תוכלו להתענג על חפיסה מהשוקולדים היוקרתיים של ברנשון, כ-50 שקל האחד (לא טעמתי, אבל שמעתי שהם טובים מאוד ושווים כל שקל). לידם נמצאות החפיסות הצנועות בהשוואה (רק 22 שקל לאחת), ודניס אמרה שהחבר שלה "דאוויייייד" מת עליהן – בצדק: השכבה התחתונה היא עוגיה ביתית, מעליה ממרח קרמל מלוח, והכל מצופה בשוקולד מריר. חגיגה של טעמים ומרקמים בפה – מדהים. מאמםםם. אם אתם מגיעים, תמסרו לדניס ד"ש ממני.
עוד קטע נחמד – ההליכה שבין תחנת מטרו Pigalle לחנות עוברת דרך רחוב מדליק (Rue Duperré) שכל כולו חנויות של גיטרות חשמליות.
עדכון אפריל 2014 – לפני כמה חודשים אירע פיצוץ גז מסתורי שהחריב את החנות כליל! (לבעלים שלום) – ולכן היא סגורה עד הודעה חדשה. את סוכריות הקרמל האגדתיות של הנרי לה רו אפשר להשיג בבוטיק החדש שלו ב – Rue Des Martyrs מס' 24, שנמצא כ-10 דק' הליכה משם
במרחק נסיעת אופניים קצרה מהמלון שלי נמצא הקפה הקטן והמיוחד הזה. אך לא מדובר בבית קפה רגיל – הבעלים הגיע ממחוז בראטן שבחלק הצפון מערבי של צרפת – מקום שהתפרסם בעיקר בזכות א. החמאה הפסיכית שלו, ב. הקרפים הכהים שלו, אותם המקומיים נוהגים להכין מתערובת דלילה של קמח כוסמת ומים. הא? כן. וכך גם נראה התפריט: קרפים על קרפים על קרפים. בכל מיני ווריאציות.
אני אכלתי לעיקרית קרפ עם נקניק, גבינה צהובה, וביצה עין, וזה היה פלילי ומענג בדיוק כמו שזה נראה. לקינוח אכלתי עוד קרפ – נחשו עם מה? כן, קרמל מומלח.
במקום מגישים גם רוויון מקומי ממחוז בראטן (שנקרא lait ribot, על זה המליץ, כמובן, לייבוביץ), ולמרות שאמורים לטבול בו את הקרפ, אני פשוט שתיתי אותו ככה מהקערה, כמו שהוא, לתדהמת כל הסועדים שסביבי. הלו חבר'ס, בבית אני שותה ליטרים של השיט הזה ישירות מהמקרר, אז לא חייבת לכם דין וחשבון. ודאאפ! שימו לב, יש גם תפריט מרשים ביותר של סיידרי תפוחים, גם הם כולם מבראטן. הדבר הכי כיפי במקום הזה הוא שאין עליו פוזה, בניגוד למקומות אחרים. לא צריך להתלבש יפה, לא צריך להזמין מקום, ולא צריך משכנתא. אפשר לסגור שם ארוחה כיפית, מפנקת וחסרת גחמות בפחות מ40 שקל. אה, והוא גם פתוח בימי ראשון, זה בכלל לא מובן מאליו. רוצים לנסות את מזלכם בבית? גב' סמיטן הכינה גירסה משלה ודיווחה.
Breizh Café
109, rue Vieille du Temple
Metro: Filles du Calvaire
BISTRO JADIS (עדכון 2017: שם המסעדה השתנה ל- L'Accolade)
הארוחה הכי טובה שלי בפריז, ללא ספק. מסעדת שף קטנה ואינטימית (חובה להזמין מקום!), והשף מסתובב לו בנחת בין השולחנות, בשיא הסרוויס, ומתמנגל. התפריט משתנה לו כל יום בהתאם למצאי בשוק. במקום עם אוכל באיכות כזו הייתי מצפה להשאיר את המכנסיים תמורת ארוחת ערב, אבל לא – יש עסקיות לילה – 36 יורו לארוחה בת שלוש מנות (ראשונה, עיקרית, וקינוח). וכל מנה פצצת אטום מולקולרית, יפהפיה, ויצירת אומנות בפני עצמה.
למנה ראשונה אכלתי שרימפס קריסטל ענקי ברוטב של, קבלו, תירס, כורכום, ופופקורן. מנה אדירה. מעולם לא טעמתי שרימפס טרי, בשרני וטעים כל כך. השרץ הזה לוקח את כל האוכל שזללתי בצ'ינקווה טרה, כפר הדייגים שהייתי בו באיטליה לפני שנתיים. לעיקרית אכלתי קוביות סטייק פילה עם "מקרוני אנד צ'יז" בפרשנות צרפתית מקורית.
הקינוח של העסקית היה גליל מרנג מצופה בגלידת ערמונים ביתית, פצפוצי אורז, דבש ורוטב שוקולד. הוא היה כל כך טעים, שלא הצלחתי להחזיק את עצמי והזמנתי עוד קינוח כדי לוודא שאני עדיין חיה.
פנה קוטה בניחוח טונקה וקפה, בשכבות עם קומפוט אגסים וקוביות עוגה, והכל ברוטב, wait for it, קרמל מומלח אלוהיייייי. כשהשף חלף לו לסיבוב דאווינים הוא קלט אותי מפזרת לי באקסטזה עוד מלח גס על הקרמל מלמעלה, וניגש לקשקש. כששאלתי אותו בצרפתית מקרטעת ממה עשוי הרוטב המעולה של השרימפס, הוא נשבע שמדובר רק בחלב, כורכום (נא להגות במבטא צרפתי כבד), ותירס. נו שוין. המסעדה נמצאת ברובע ה-15 הנידח והדרומי, אבל שווה כל דקת טרחה של הגעה. האוכל נפלא, האווירה שקטה ורומנטית והשירות מדוקדק וענייני. עדכון 2017 – שם המסעדה השתנה וכעת היא נקראת L'accolade
אז מה עוד?!
ממליצה מאוד על שירות האופניים העירוני VELIB. מדובר במאות, אם לא אלפי, תחנות אופניים שפזורות בכל חור בעיר, מהן אפשר לשכור אופניים לטווח קצר, ולהחזיר בכל תחנה אחרת (בדיוק כמו תל-אופן בתל אביב). פעם התענוג היה שמור לאנשים שהיה להם כרטיס אשראי מיוחד עם צ'יפ, אבל היום כל תייר יכול להכנס לאתר, לקנות פס של 7 ימים בזיל הזול, ולהתפנן לו בכל העיר כמעט בלי חשבון (30 דק' ראשונות של רכיבה חינם). אני קניתי בנוסף גם פס שבועי למטרו (כ-13 יורו + 5 יורו חד פעמי על כרטיס מגנטי שנשאר שלכם לנצח) והייתי מסודרת. כששילמתי אונליין קיבלתי על המקום קוד של 8 ספרות והחלטתי על ססמא, אותם הקשתי בכל תחנה כדי להוציא אופניים. לכל המקומות שצויינו בפוסט זה השתמשתי, לפחות בחלק מהדרך, באופניים האלו. בעיר יש המון שבילי אופניים ייעודיים (כמו שצריך, לא כמו "שבילי האופניים" הכסת"חיים שיש בתל אביב), והתחנות זמינות 24 שעות ביממה, בניגוד לתחבורה הציבורית שנפסקת סביב חצות.
סבבה. אז מה עוד?
פייר הרמה, מהפוסט הקודם, נשאר טעים כשהיה.
הפעם לא וויתרתי על המילפיי (עוגת שכבות של בצק עלים עם מלית פרלינה ואגוזי לוז). משהו לא מהעולם הזה.
ההפתעה הגדולה – קרואסון "איסאפן" מצ'וקמק שישב לו בודד ועצוב בצד התגלה כהברקה שלא תיאמן – קרואסון בטעם וורדים, שקדים, ליצ'י ופטל.
באיזור סן ז'רמן הטרנדי שווה להסתובב באופן כללי, אבל רחוב Bonaparte הוא אטרקציה יוצאת דופן. אם מזדמן לכם לטייל בגני לוקסמבורג, אני ממליצה למצוא אותו אחרי שאתם יוצאים – הוא יוצא לכיוון צפון מהפינה הצפון-מערבית, ויש בו המון פינות חמד קטנות.
במס' 35, לדוגמה, יש חנות ספרים שנקראת ASSOULINE עם ספרים יפהפיים, כבדים, ומעוצבים היטב (שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, לא לקנות ולא לסחוב את הכובד במזוודה). הנושאים נעים בין בישול, לייפסטייל של אנשים מפורסמים ועשירים, עיצוב הבית, אופנה, וכד'. יש גם ספה נוחה ואפשר לשבת, לעלעל, ולשקוע בחלומות על חיים פוטוגניים בצל עצי דקל בקריביים.
אחר כך אפשר לדדות לחנות השוקולד הסמוכה ולזלול שוקולדים עם מילוי אלמותי (כן, ניחשתם).
וגם להתפעל מהאריזה הגאונית (שמרתי, שמרתי). צפונה משם יש גלריות אמנות מהממות, וחנויות אספנים קטנות ויפות.
במס' 21 יש גם סניף של LADUREE, עם פארק קטן וחמוד ממול.
פה אפשר לשבת בניחותא לוודא שהקוני אמאן עדיין טעים כמו שזכרתם מהפעם הקודמת.
תשאירו קצת פירורים ליונים.
בשוק Marche d'Aligre עדיין שולטים האלג'יראים ביד רמה, והכי כיף להפתיע אותם בצ'יט צ'ט בערבית, ואז הם לא מבינים מאיפה באתם עליהם.
בחנויות הסמוכות קניתי גוש נאה של גבינת עיזים רכה ופירקתי לה את הצורה יחד עם בגט ופטל טרי.
אז אלה היו ההיילייטס של הטיול שלי – הדובדבנים שבקצפת. יש לכם עוד המלצות? דווחו בתגובות. לחצו כאן לקריאת הפוסט הקודם על פריז, עם שלל המלצות נוספות.
בקרוב – מתכון מעולה לתבשיל עוף חורפי וסמיך, עם 4 מרכיבים בלבד.
עדכון – למי שקצת לחוץ מההתנהלות עם התפריטים במסעדות בלי לדעת צרפתית, כאן יש מילון צרפתית-אנגלית להמון מושגי אוכל שיעזור לכם לפענח 90% מהמילים בתפריט. אני ערכתי אותו לקובץ וורד והדפסתי לי עותק שיהיה בתיק. בסוף לא נגעתי בו :)
אם אתם סקרנים לראות את פריז בצורה קצת יותר "חיה", לכו לאיבוד בקליפים המעולים של דיוויד לבוביץ בפריז. תתחילו עם ההוא שבשוק, ואז לא תוכלו להפסיק ותצטרכו לראות את כולם.
את המתכון לעוגיות האלה הוצאתי מג' הנדיב שהגיע למסיבת החלפת העוגיות בכיכר רבין יחד עם הבן החמוד שלו. המרשם מגיע מספר נפלא של קהילת ה- AMISH, ואני הרגשתי מספיק נוח לעשות בו עוד יותר בלגאנים וקיצורים ושיפצורים. העוגיות האלה מגניבות מכמה סיבות: א. הן דלות שומן / ב. מכינים אותן בקערה אחת עם כף עץ / ג.ציפוי המילניום הופך אותן לבלתי נשכחות וממכרות באופן מסוכן. ראו הוזהרתם – עוד 20 דק' מעכשיו הן יכולות לצאת לכם מהתנור. המממפ. עוגיות בלי להקציף חמאה. מי היה מאמין. הכמות: כ-36 עוגיות.
לעוגיות:
שליש כוס שמן
חצי כוס רוויון
חצי כוס סוכר
1 ביצה
1 כפית אבקת סודה לשתייה
3 כפות דבש או סילאן
1 כפית גדושה קינמון
1 כפית אבקת ג'ינג'ר (לא חובה)
חצי כפית אגוז מוסקט (לא חובה)
רבע כפית ציפורן (לא חובה)
1 וחצי כוסות קמח
לזיגוג המילניום:
100 גר' אבקת סוכר (בדיוק שקית אחת קטנה, או כוס אחת)
קליפה מתפוז אחד + 1-2 כפות מיץ תפוזים
עלות משוערת:
9 שקלים
עבודה נטו:
6 דקות
פססט? אין לכם רוויון בבית? ערבבו חצי כוס חלב רגיל עם חצי כפית חומץ והשאירו בטמפ' החדר 10 דקות. קיבלתם רוויון תקני לאפייה (חבר'ה מאמריקה – רוויון באנגלית זה Buttermilk).
כמה הערות על המרכיבים:
השמן כאן הוא שמן רגיל, שזה אומר שמן חמניות או שמן קנולה או שמן סויה או כל שמן שקוף אחר שיש לכם. לשמן זית יש טעם שתלטני מידי בשביל העוגיות האלה, והוא גם מאוד יקר אז הוא לא מומלץ כאן. המתכון המקורי (שהיה גם פי שתיים בכמויות) כלל חצי כוס שמן אותה צמצמתי בהינף יד לכמות מזערית בצירוף שתי בננות מעוכות (יצא אגדי). אם אין לכם בננות, שליש כוס היא כמות מספקת לכל הדעות ומניבה עוגיות לחות ועסיסיות, ואפשר אפילו למשוך את זה לרבע כוס.
רוויון הוא השם המסחרי ללבן (סוג של יוגורט פשוט, בלי חיידקים ותוספים כמו שיש ביוגורט ביו, ולכן הוא גם זול יותר). הלבן הזה דליל במיוחד והוא נמכר גם בגביעים קטנים וגם בקרטונים כחולים גדולים. יש רוויון של חצי ליטר ויש רוויון של ליטר – אותו אני קונה בסטוקים כי אני שותה ממנו ישירות מהמקרר ובעיני הוא מעדן. אם אתם לא בונים על הרוויון למטרות אחרות, וזה לגיטימי, אפשר גם להשתמש בגביע קטן של אשל (יוגורט 4.5% שומן) או בלבן. הם נמצאים לרוב ליד השמנת החמוצה.
כמו שאתם רואים בתמונה, השתמשתי בסוכר חום כהה, מה שנתן לעוגיות טעם קרמלי במיוחד, אבל אפשר גם סוכר לבן רגיל. גם התבלינים גמישים לשינויים – במתכון המקורי הייתה כמות די פסיכית של אבקת ג'ינג'ר שפשוט לא הייתה לי בבית (עכשיו יש, תודה), אז שמתי כמות קטנה יותר של אגוז מוסקט במקום. אם יש תבלין שאתם לא אוהבים, פשוט השמיטו אותו. ואם אתם רוצים להוסיף משהו, אין בעייה – רק החוכמה היא לתבל במידה – לא מעט מידי, וגם לא יותר מידי. רוצים להוסיף וניל? יאללה. רוצים תמצית שקדים? נימשי.
אם אין לכם דבש, אפשר להשתמש גם בסילאן. המתכון המקורי הכיל מולסה, שמאוד קשה להשיג בארץ, אז החלפתי אותה בדבש ויצא מצויין.
מתחילים עם קערה, ולתוכה מתחילים לשפוך אחד אחד את כל החומרים למעט הקמח.
נוח למדוד את השמן בכוס ומיד אחר כך את הדבש או הסילאן.
כי ככה הוא מחליק בצ'יק החוצה מבלי להידבק לכוס.
אחרי שמוסיפים לקערה את כל החומרים ואת התבלינים למעט הקמח, מערבבים טוב טוב עד שהבלילה אחידה.
כאן עשיתי את זה עם מזלג רק כדי להוכיח לכם שאפשר להכין את העוגיות האלה גם במערת נטיפים או בבוטקה של שומר בחנייה (כל עוד יש טוסטר אובן, כן? אל תתחכמו).
כל עוד הקמח עוד לא בפנים אין בעייה לערבב כאילו אין מחר.
ברגע שהקמח בפנים צריך לערבב ממש בקמצנות כי כל ערבוב מיותר מפתח את הגלוטן בבלילה והופך אותה לבצק, ובצק יניב עוגיות קשות.
חשוב להתעלם מהדחף לערבב ולערבב ולערבב עד אינסוף.
אז אחרי שהפחדתי אתכם, צריך בכל זאת לערבב קצת.
מערבבים עד ש95% מהקמח נטמע בבלילה, והוא עדיין מבצבץ קצת פה ושם, והבלילה לא חלקה לגמרי ויש בה קצת גושים. הנה ככה.
עכשיו לוקחים 2 כפיות ואוספים תלוליות תלויות מהבלילה הזו, שהסמיכות שלה אמורה להיות בערך כמו של טחינה סמיכה, ואז מניחים על תבנית מצופה בנייר אפייה. נעזרים בכפית השנייה כדי להוריד את הבלילה מהכפית הראשונה, וככה אפשר לעבוד בזריזות וביעילות.
התלוליות תשטתחנה במהלך האפייה ולכן צריך קצת לרווח אותן (בערך 3-4 ס"מ רווח בין כל אחת).
כאן השתעשעתי קצת עם העוגיות ופיזרתי על חלקן קצת ברס (אגוזי לוז מקורמלים קצוצים, להשיג בחנויות אפייה). יצא מגניב, אבל לא שווה לקנות במיוחד בשביל זה.
אופים את העוגיות בתנור שחומם מראש ל-160 מעלות (שימו לב, זה קצת פחות מהטמפ' הנפוצה לעוגיות), וזמן האפייה הוא בין 8 ל-12 דקות, תלוי כמה חזק התנור שלכם (ואם אתם אופים על מצב "טורבו" – שאומר שפועל מאוורר בתנור שמפזר את החום בצורה יעילה יותר. אני תמיד אופה על טורבו. האייקון שלו נראה כמו מאוורר גרעיני כזה).
חשוב לא לאפות את העוגיות יותר מידי כדי שלא תצאנה יבשות מידי (תזכרו שאין בהן הרבה שומן והן צריכות להיות עדינות ורכות ולא במרקם של גומי). העוגיות מוכנות כשהן קפיציות למגע וכשנוגעים בהן הן יציבות ולא נשארת גומה מהאצבע.
בזמן שהעוגיות בתנור זוממים על השלב הבא – זיגוג שהוא לא פחות משוס! בלי הזיגוג העוגיות סתמיות למדי.
מגררים דק קליפה מתפוז אחד לתוך קערה בה שמים גם את אבקת הסוכר (בול שקית אחת קטנה). אם יש לכם מיקרופליין, מגררת דקה כזו כמו שלי, זה הכי טוב, כי הקליפות יוצאות קטנטנות ועדינות, ממש כמו "אבק תפוזים" שכזה. אם אין לכם, לא נורא – אפשר להשתמש בזסטר פשוט או במגררת דקה רגילה.
אם אין לכם אפילו את זה, מספיק לגרר פיסה גדולה של קליפת תפוז עם קולפן ירקות (כזה שמקלפים איתו גזר), ולשפשף את הסוכר והקליפה עם האצבעות. זה מספיק כדי לקבל את הארומה המיוחדת של הקליפה (אחר כך זורקים את הקליפה).
מוסיפים פנימה מספיק מיץ תפוזים כדי ליצור משחה דלילה. מתחילים עם כף אחת של מיץ (קצת פחות מחצי תפוז) ומערבבים עם מזלג.
צריך להיות עקשנים, כי קשה לערבב עם כל כך מעט נוזל, אבל זה משתלם, כי אם הזיגוג יהיה דליל מידי, הוא ייספג בעוגיות במקום להתייבש מבחוץ ולתת להן מעטה סוכרי שברירי ונמס בפה.
זו דוגמה לזיגוג סמיך מידי שייצור ציפוי עבה מידי. נוסיף עוד בערך כפית אחת של מיץ.
רק קצת מיץ! לא יותר מידי. תעבדו בהדרגה…
המרקם צריך להיות נוח למריחה, אבל לא דליל מידי, כאמור.
כשהעוגיות כבר לא חמות, מזגגים כל עוגיה בבערך חצי כפית ציפוי.
הכי נוח, עד כמה מוזר שזה נשמע, למרוח את הזיגוג עם מזלג קטן.
אחרי כמה שעות בטמפ' החדר, הזיגוג מתקשה והופך לשביר.
העוגיות נשמרות בקופסה אטומה בערך 8 עד 10 ימים, אבל סביר להניח שזה לא יגיע למצב הזה.
פינת התכל'ס
מערבבים בקערה שליש כוס שמן יחד עם חצי כוס רוויון, 3 כפות דבש / סילאן, חצי כוס סוכר, ביצה אחת, וכפית אחת של סודה לשתייה. מערבבים היטב עד שנוצרת בלילה אחידה, ומתבלים לפי הטעם בתבלינים הבאים: 1 כפית קינמון, 1 כפית ג'ינג'ר, חצי כפית אגוז מוסקט, ורבע כפית ציפורן (כל התבלינים אופציונליים). מוסיפים 1 וחצי כוסות קמח ומערבבים רק עד שהתערובת כמעט אחידה. נזהרים מערבוב יתר. באמצעות שתי כפיות מניחים תלוליות קטנות על תבנית מצופה בנייר אפייה ואופים על 160 מעלות למשך כ-8 עד 12 דקות, או רק עד שהעוגיות קפיציות למגע. מערבבים 100 גר' אבקת סוכר עם 1-2 כפות מיץ תפוזים וקליפה מתפוז אחד, עד שנוצרת משחה דלילה. מצפים את העוגיות הצוננות.
ווריאציית בננות
צמצמו את השמן לשתי כפות בלבד, הוסיפו בננה גדולה ובשלה מאוד (עם כתמים חומים מבחוץ!), מעוכה היטב, לתוך החומרים הרטובים, והוסיפו 3 כפות גדושות של קמח לכמות הרגילה של הקמח.
כשצילמתי את הפוסט הזה עדיין היו עגבניות אדומות של קיץ, ועכשיו הן קצת נגמרו לצערי. אבל עדיין יש עגבניות אכילות פה ושם, ואת האלה הירוקות, אמא שלי טוענת שאם משאירים בחוץ קצת בשקית, יאדימו בלי בעייה. הפוסט הזה מובא בשיתוף עלמה הטלפטית, שחשבה בדיוק על אותו רעיון כמוני, באותו תזמון כמוני. בפוסט המשגע שלה תוכלו למצוא עוד רעיונות לניצול עגבניות צלויות שכאלה.
יש הרבה דרכים להכין מרק עגבניות! אפשר לקנות אותן בכל כך הרבה צורות: טריות גדולות, טריות קטנות, משומרות מרוסקות, רסק, וכו' וכו' וכו'. והמרק הזה הוא מניפולציה של עגבניות, יחד עם תבלינים שונים ונוזלים שונים (ציר! מיץ עגבניות! מים! חלב! טרפנטין!). כל בנאדם שתעצרו ברחוב ותשאלו: "הלו, איך מכינים מרק עגבניות!!" יענה לכם במתכון אחר – של אמא שלו, של סבתא שלו, או המתכון שכתוב על האריזה של נמס בכוס (אבקה, מים, זהו). אז הנה המתכון שאני הכי אוהבת. הוא לא הכי מהיר, או הכי פשוט, אבל בעיני הוא הכי טעים. זה המתכון שהייתי מכינה מעגבניות המצ'וקמקות בשני שקל שהייתי קונה פעם מהירקן ברחוב הרצל ברמת גן.
המתכון הזה לוקח בחשבון שיש לכם בלנדר מוט או פוד פרוססור או בלנדר, ואני יודעת שאתם לא אוהבים את זה, ולכן צירפתי גרסה בסוף למרק שלא צריך לטחון. ואלה שממש לא אוהבים לעבוד קשה, צירפתי גם גרסה הרבה יותר זריזה של המרק הזה (פחות טעימה, אבל אם משדרגים אותה עם תוספות אקסטרה, היא מפנקת ומענגת כאילו היא מעגבניות טריות).
המרק הזה עשוי מעגבניות שזורקים לתנור וצולים עד שהן קצת שרופות ומתקתקות ומרוכזות וטעימות. ואז מערבבים אותן בסיר עם בצל מטוגן ושום ומים (או ציר, שזה מים בטעם עוף או ירקות, אם רוצים להשקיע – פרסמתי מדריך מפורט לכך), וטוחנים טוב טוב. והוא טעים טעים. אז יאללה, שנתחיל?
לוקחים 8-10 עגבניות גדולות, ואם אפשר שיהיו בשלות ורכות ממש. לחלק מהירקנים (וגם בשוק לפעמים) יש קופסה בחוץ של עגבניות קקמייקה שהם מוכרים ממש בזול, והעגבניות האלה מושלמות למרק הזה (אבל בלי עובש או כתמים כהים, כן? דיר בלאק). אז חותכים כל אחת לשתיים, ומניחים על תבנית גדולה עם נייר אפייה או נייר אלומיניום. אם לא מוצאים עגבניות טעם (שהן קטנות יותר, ומחוברות עדיין בצרורות לגבעול הירוק שלהם), אפשר להשתמש בעגבניות רגילות. ואם העגבניות הרגילות הן בעסה, אפשר להשתמש בשתי סלסלות קטנות של עגבניות שרי במקום (לא משנה הצבע). אה, והקמח? אל תשימו לב אליו – הוא לא באמת שם. אתם מדמיינים.
משהו נראה לכם מוזר בתמונה?
כן, זה נכון. לא הסרתי את העוקץ הלבן של העגבניה. יודעים למה? כי בסוף הכל נטחן, כולל רוב העוקצים. אלה שלא נטחנים עד הסוף נשארים בגוש גדול וקל מאוד ללקט אותם אחר כך ישירות מהסיר. חסכתי לכם 5 דקות מהחיים. you're welcome.
מפזרים על העגבניות בערך כף אחת של שמן זית. אפשר גם יותר, אם רוצים שיצא יותר טעים. מפזרים גם בערך חצי כפית מלח, וחצי כפית פלפל שחור טחון טרי. יאם יאם.
אופים את העגבניות בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות למשך כ-20 דקות, ואפשר גם קצת יותר. לפחות עד שהן מתחילות להשחים, להגיר נוזלים, ולהראות באופן כללי כאילו ממש חם ובעסה להן.
בזמן שהעגבניות בתנור מתחילים עם החלק המרקי של המתכון.
קוצצים גס בצל אחד (וזה אחרי שקולפים אותו כמובן).
לוקחים סיר גדול, שאחר כך יכיל את כל המרק, ומחממים בו כף או שתיים של שמן (אפשר שמן זית, ואפשר גם כל שמן אחר שיש לכם בבית. אפשר אפילו קצת חמאה, אם אתם ממש נהנתנים ואוהבים שומן רווי בוורידים שלכם).
מטגנים את הבצל הקצוץ בשמן על אש בינונית למשך 2-3 דקות, או עד שהוא נהיה שקוף, רך, ומתחיל קצת להשחים. אם יש לכם סבלנות, אתם יכולים לטגן את הבצל גם 10 דקות עד שהוא תופס צבע יותר יפה, ואז זה גם יצא יותר טעים. אבל לא חובה. מה שכן חובה, זה לתבל בנדיבות במלח ופלפל.
בזמן שהבצל מיטגן לו, קוצצים שתי שיני שום. אתם יודעים איך מקלפים שום בקלות, נכון? נותנים לו נוגרה עם החלק השטוח של סכין השף הגדולה והאימתנית שלכם.
אין לכם סכין שף? לא נורא, תנו לו נוגרה עם קרש החיתוך, או עם מחבט בייסבול. אלימות פיזית שמופעלת על כל שן שום ממוצעת מפצלחת לה את הקליפה כך שהיא יורדת מאוד בקלות. מגניב, הא?
אקיצר, קוצצים את שן השום דק דק, ומחכים שהבצל יגיע לשחימות הרצויה. אם בכל שלב הבצל מתחיל להדבק לתחתית, או שמתחילים להיות כתמים של שרוף בתחתית הסיר (וזה קורה לטובים ביותר, הנה גם לי פה בתמונה מתחת), אפשר לפתור את זה על ידי כך שמוסיפים עוד שמן, או כמה כפות של מי ברז, ומשפשפים את הכתם יחד עם המים וכף העץ שלכם (מזלג או כלי ממתכת ישרוט את הסיר).
אחרי שמוסיפים את השום עוברים לאש נמוכה ומטגנים אותו לבערך דקה אחת. האש נמוכה כאן כי שום משחים ונשרף בטיל, ואז הוא נותן טעם לא נעים לכל המרק. אז צריך לטגן אותו מאוד בעדינות ובאיטיות (תמיד, לא רק כאן) . ריח של שום שרוף תריחו אצל השכנים שלכם, לא אצלכם!!!
אם תערובת הבצל והשום מוכנה והעגבניות עדיין לא, אפשר לכבות את האש ולהמשיך הלאה רק כשהן מוכנות.
כשהעגבניות צלויות ומפוצלחות היטב, מוסיפים אותן לסיר ומוודאים שהוא על אש גבוהה. מערבבים טוב טוב. אם לא קליתם עגבניות אלא סתם קצצתם, משתמשים בהן בדיוק באותו אופן. העגבניות יתחילו להגיר מיצים, ואיתם אפשר לשחרר את כל המשקעים השחומים שבתחתית הסיר, על ידי קרצוף קל עם כף העץ.
אם רוצים, אפשר להוסיף אורגנו או טימין. לא חובה.
עכשיו מוסיפים 7-8 כוסות של נוזל. זה יכול להיות מים, זה יכול להיות שאריות של מרק עוף שיש לכם במקרה, או בכוונה, במקרר (למרק העוף הזה קוראים גם ציר, והוא מניב את מרק העגבניות הכי טעים – הנה שוב המדריך שלי להכנה של מרק עוף בממש כמה דקות של עבודה). במקרה הזה המרק נפל על שבוע שבו הייתי קצת חולה, אז ישר העמדתי על הכיריים סיר ענק של מרק עוף, מתוך כוונה תחילה להכין ממנו מגוון של מרקים שונים.
אם רוצים מרק צמחוני לחלוטין, אפשר גם ציר ירקות (שזה כמו ציר עוף, רק שמכינים אותו ממים, המון ירקות, ובלי עוף! עדיין די טעים).
בקיצור, אחרי מוסיפים את הנוזל הנבחר לסיר, מביאים את הכל לרתיחה על אש גבוהה, ובינתיים תכירו:
זהו ידידי – מר בלנדר מוט. קיבלתי אותו פעם מתנה מסבתא שלי, ומאז אנחנו בסט פרנדז. זה לא מכשיר מאוד יקר, אבל הוא תחליף מעולה לפוד פרוססור והוא תופס הרבה פחות מקום והרבה יותר קל לניקוי (רק מים בזרם חזק). ההפעלה שלו מאוד פשוטה – זה פשוט מקל ארוך, שבקצה שלו יש סכין מסתובבת כמו בבלנדר. הוא הופך כל דבר למחית חלקה – החל מפולנטה טרייה ועד למיונז ביתי. והיופי בו זה שהוא חוסך המון כלים מלוכלכים, כי הוא עושה את העבודה שלו בכלי הקיבולת המקורי שלכם.
אז עכשיו השלב לפני האחרון – אחרי שהמרק רותח מסירים אותו רגע מהאש, וטוחנים אותו, כמו שהוא, ככה בסיר, באמצעות הבלנדר מוט. העיקרון היחיד שצריך לדעת עם הבלנדר מוט הזה הוא שמפעילים את הבלנדר רק כשהוא שקוע עמוק בנוזל, ולא לפני, אחרת הוא משפריץ בטירוף.
שימו לב שכל החלקים הלבנים שקרובים לירוק של העגבניה נטחנים גם הם בקלות, מקסימום בסוף נשאר אחד או שניים שאפשר ללקט החוצה.
אם אין לכם בלנדר מוט, העבירו את המרק בכמה נגלות לבלנדר או לפוד פרוססור. רק קחו בחשבון שאסור למלא יותר מחצי גובה של בלנדר או פוד פרוססור בנוזל חם, כי בזמן העבודה הכל מתנפח וגועש ועולה על גדותיו, וזה מסוכן גם לכם, וגם לבריאות הנפשית שלכם (זה לא כיף לנקות סמטוכה כזו במטבח, וזה גם לא כיף לחטוף מזה כוויה כשעף שפריץ חם לתוך העין).
אם אין לכם שום מכשיר חשמלי שטוחן, שימו לב לפסקה בסוף המתכון שמתארת איך קיצוץ העגבניות לקוביות מספיק כדי שתתפרקנה כמעט לגמרי בבישול של בערך 30 דק'. המרק לא יהיה חלק וקטיפתי כמו אחרי טחינה, אבל הוא עדיין יהיה טעים.
עכשיו, אחרי שהמרק חלק, הגיע הזמן להפוך אותו לחורפי ממש – ומה זה אומר? להוסיף לו פחמימותתתתת! יש!!
אז מה אפשר להוסיף? הווו, השמיים הם הגבול! כל ההצעות שלהלן יסמיכו את המרק ויוסיפו לו המון טעם וגוף. אפשר גם לערבב בין התוספות, אבל קחו בחשבון שאם אתם רוצים שיצא לכם מרק עגבניות ולא תבשיל עגבניות סמיך, נסו להגביל את עצמכםלסך הכל שליש כוס של תוספות, ולא יותר (ז"א, אם אתם רוצים גם אורז וגם עדשים, שהכמות שלהם ביחד לא תעלה על שליש כוס).
אני הכי אוהבת להוסיף גריסי פנינה כי אני מתה על המרקם שלהם. שימו לב בתמונה לזמני הבישול הדרושים לכל תוספת. אורז ועדשים ושיבולת שועל מתבשלים בצ'יק צ'ק, שאר הדברים לוקחים קצת יותר זמן.
אז מה יש לנו כאן? סידרתי את התוספות מימין לשמאל מהמתבקש ביותר, להזוי והמיוחד ביותר.
אורז לבן – התוספת הכי פופולרית למרק עגבניות. חורפי ביותר, וטעים ביותר.
עדשים אדומות – מוסיפות טעם וחלבון וגם צבע.
קינואה – תאמינו או לא, היא מעולה במרקים.
שיבולת שועל – לא רק לדייסה, היא נותנת למרק מרקם קטיפתי במיוחד. אני מקפידה לקנות את שלי בחנויות טבע, שם היא זולה והטריות שלה מובטחת (בניצת הדובדבן חצי ק"ג עולה 8 שקלים, ובסופר שלי חבילה קטנה עולה 13, לשם השוואה).
גריסי פנינה (הכי טעים!!) – אחרי הבישול מקבלות מרקם נגיס ונפלא, והופכות את המרק לחלקלק וקרמי.
דוחן – חלק מהאנשים מכירים אותו בתור אוכל לפרות, אבל מאז שגיליתי אותו, קשה לי להגמל מהמרקם המעולה שלו כדייסת בוקר! דגן עשיר בחלבון וזול במיוחד. מסמיך את המרק מאוד. להשיג בחנויות טבע.
אמרנט – הגרסה הפחות טרנדית של הקינואה. עשיר בחלבון ובסידן. מעניק למרק מרקם מעולה (עלמה המליצה לי!)
תחתיות קרמבו – למי שלא הבין את הבדיחה האינטרטקסטואלית – איפה הייתם בחודשיים האחרונים??
להגשה המושלמת – טוסט גבינה
לוקחים פרוסת לחם טוב, או בגט, מפזרים עליה ערימה נאה של גבינה צהובה שאוהבים, קולים בתנור חם על 180 מעלות למשך כ-5 דקות או עד שהגבינה נמסה ומבעבעת (אפשר להוסיף מלמעלה גבעול טימין, כי זה יפה וטעים).
מגישים טוסט קטן על כל קערת מרק.
למחוסרי הבלנדר (או לסתם עצלנים)
במקום לחצות את העגבניות, לצלות אותן בתנור, ואז בסוף לטחון את המרק, אפשר מראש לקצוץ את העגבניות לקוביות בינוניות (לא משנה הגודל המדוייק, וגם לא משנה אם חותכים אחיד או לא), ופשוט לוותר על שלב הצלייה. אחרי שמטגנים את הבצל והשום מוסיפים את כל העגבניות, כולל כל המיץ שלהם שהצטבר על קרש החיתוך, ישר לתוך הסיר ולהמשיך כרגיל. בישול לזמן יפה יפרק את העגבניות למרק יחסית חלק, וטעים ביותר. גם כאן אפשר לטחון עם בלנדר מוט (למרות שזה קצת מפספס את הפואנטה שלשמה התכנסנו בפסקה הזו, אבל אז המרק יצא חלק וקרמי, כמו במסעדה).
לעצלני על – גרסה אולטרה מהירה של המרק
במקום לטרוח עם עגבניות טריות, משתמשים בשתי קופסאות שימורים של 800 גרם כל אחת של עגבניות מרוסקות (עם הבחור המשופם על האריזה). אחרי שמטגנים את הבצל והשום פשוט מוסיפים את העגבניות, יחד עם פעמיים תכולה של קופסת שימורים מלאה במים. מתבלים בנדיבות במלח ופלפל, ואם חמוץ מידי, מוסיפים קמצוץ סוכר (לא יותר מכפית אחת – אבל כמה שצריך כדי שהמרק לא יהיה חמוץ בצורה תוקפנית). מבשלים 30 דק' על אש קטנה, ומסמיכים עם תוספת פחמימתית מהמבחר המוצע, כרגיל.
אגב, אם לא רוצים את הפחמימה של הטוסט, אפשר סתם לפזר גבינה צהובה מעל המרק החם. טעים.
פינת התכל'ס
חוצים 8-10 עגבניות גדולות (או 2 סלסלות שרי), מניחים בתבנית עם נייר אפייה, מפזרים כף שמן, מלח ופלפל, ואופים על 200 מעלות עד ששחום ומבעבע (כ-20 דקות). בינתיים מטגנים בצל גדול קצוץ בכף אחת של שמן לכמה דקות עד שהוא מתרכך וקצת משחים. מוסיפים 2 שיני שום קצוצות דק ומטגנים דקה אחת. מוסיפים את העגבניות הצלויות, כולל כל המיץ, יחד עם 7-8 כוסות מים (או ציר). מתבלים שוב במלח ופלפל, ואם רוצים, כפית אורגנו או טימין. מביאים לרתיחה וטוחנים בבלנדר מוט. אם אין לכם בלנדר מוט, ותרו על צליית העגבניות, קצצו אותן גס, והוסיפו כמו שהן לבצל המטוגן (בשלו כ-30 דק' עד שהקוביות מתפרקות). כשהמרק חלק, מוסיפים שליש כוס של גריסי פנינה (או כל פחמימה אחרת מההצעות למעלה), ומבשלים את הזמן הדרוש (גריסי פנינה = 25 דק'). מגישים עם טוסט גבינה ומגרגרים בהנאה.
אוף-טופיק – COOKIE EXCHANGE חגיגי
בימים הקרובים העמוד של "בצק אלים" בפייסבוק יגיע ל-10,000 מעריצים!! פשוט לא יאמן… ולחגיגת המאורע נעשה כך: ביום שישי בבוקר (כן, עוד יומיים!), ב-10:30 בדיוק נגיע כולנו למזרקה של כיכר רבין בתל אביב עם קופסה ענקית של עוגיות (יאללה, אני אביא שתי קופסאות, וגם לימונדה. למרות שכבר חורף. אבל מה 'כפת לי). אתם מוזמנים להביא כל סוג עוגיות שמתחשק לכם, רק שיהיו ביתיות, וכדאי שגם יהיו משמינות ופחמימתיות בטירוף (אחרת איך נצדיק את ה-schlep עד כיכר רבין?!). וכך ניצור לנו את החלפת העוגיות ההמונית הראשונה אברררר. אז כאמור, האירוע ייערך ביום שישי ה-11.11.11 ב-10:30 בגינה הירוקה שבחלקו הדרומי של כיכר רבין בתל אביב. הנה האירוע בפייסבוק, אתם מוזמנים לכתוב על הקיר איזה עוגיות אתם מביאים כדי לצמצם כפילויות. החוקים להחלפת העוגיות הם ככה:
1. תביאו מלא עוגיות.
2. תחליפו ביניכם.
3. חזרו על הפעולה עד שהבטן שלכם מתפוצצת / נגמרות העוגיות. מה שקורה קודם.
הערות מנהלתיות:
– תהיו יצירתיים. עוגיות שוקולד צ'יפס זה טעים, אבל משעמם! (הנה קצת השראה: עוגיו.נט, עלמה (גללו לאיזור העוגיות), שירלי נמש, הבלוג החדש של פיירי (תתחדשי, גברת!!), ומירי.
– במקרה של גשם, האירוע יידחה למועד אחר
– קווי האוטובוס שמגיעים לכיכר רבין מופיעים כאן. למגיעים ברכב (פחות מומלץ), יש חניון בתשלום ב"גן העיר" בתחתית מגדל המגורים הגבוה שליד העירייה.