ברכבת התחתית יש ריח של עוגת תפוזים, במלון יש ריח של חמאה, והרחוב מלא בריח של צ'יפס ובייקון. קשה שלא להתאהב במקום כזה. במקרה שלי, כל מקום בו יוצאים לי אדים לבנים מהפה ברחוב הוא מגניב. את רוב הטיול שלי ביססתי על הבלוג המעולה של הקונדיטור האמריקאי דייויד לייבוביץ, להלן ד"ל (שאותו גם פגשתי בכבודו בעצמו!! פירוט בהמשך). הוא עזב את ארה"ב כדי להתגורר בצרפת לפני כמה שנים, והבלוג שלו הוא המקור מס' 1 לכל דבר שקשור בפריז. בלי שום קשר הוא גם מתכונאי מחונן ושנון, ואני ממליצה על כל ספרי הבישול שלו.
פריזאים רבים שפגשתי השתעשעו מהעובדה שלא באמת עניינו אותי המוניומנטים המתויירים הפופולרים (מגדל אייפל, מוזיאון הלובר, וכד'), אלא שאת רוב זמני בזבזתי בתיזוזים בין מאפיות, שווקי פשפשים, ובין לבין כמה מסעדות. אבל זה היה שווה כל רגע, ועכשיו חזרתי לספר על כל הדברים המגניבים שבעיני שווה באמת לעשות בפריז.
שימו לב – באוקט' 2010 חזרתי לטיול נוסף בפריז – קראו כאן את כל ההמלצות החדשות.
שלב א' – לתקוע קצת פחמימות
כל פריז מוצפת באלפי מאפיות וקונדיטוריות. זה אמנם נשמע כמו הרבה, אבל בשביל עיר שיש בה מליון צרפתים שלא מתעוררים בבוקר בלי איזה ביס מבגט או בריוש טרי מעבודת יד, זה בדיוק מספיק. מאפייה זה כמובן שם כללי, ויש כאלה שמתמחות בעיקר בלחם (Boulangeries), או מאפי שמרים (Viennoiseries), או אפילו טארטים וקינוחים שנראים יותר כמו יצירות אומנות מאשר אוכל (Pâtisseries).
ביקרתי בכמה מהמפורסמות (בהמלצתכם ובהמלצת נטלי), אבל גם הקטנות השכונתיות לרוב לא נופלות באיכותן בדברים הבסיסיים: קרואסונים, בריושים, לחם, בגט, ושאר מאפי שמרים ממש ממש טובים לא קשה למצוא. אבל הנה המקומות ששווים גיחה מיוחדת.
LADUREE
הסניף העצום בשאנז אליזה מספק את המבחר הגדול ביותר, ולדעתי השיחוק הרציני במקום הוא מאפי השמרים (חוץ מהבריוש שהיה סביר ותו לא). בהמלצת ד"ל לקחתי קוגלהופף שהתברר כחלום שלא מהעולם הזה. עכשיו אני אסתובב כל חיי ואפנטז על היום שבו אצליח להכין משהו גאוני שכזה: רך ונמס בפה, עשיר בקליפות הדרים מסוכרות וטבול בסירופ מי הדרים. וואו. פשוט וואו.
קמיל, הסטודנטית הצרפתיה שהתארחה אצלי בשנה שעברה, ציינה את ה"קוני אמאן" כמאפה האולטימטיבי שאצטרך להצליח להכין לפני שאקבל את תו תקן הקונדיטורית שלה, עם כל הכבוד לקנאלה המהממים שלי, אותם היא טרפה אחד אחד ישירות מהתבנית. בויטרינה הוא נראה תמים, שלא לומר מכוער, אבל אחרי ביס אחד מתברר סוד קסמו: שכבות על שכבות של בצק שמרים שמרוח בחמאה ברטונית מלוחה וזרוי סוכר, שמתקרמל בעת האפייה והופך את כל העסק לגוש פריך ושברירי. כל ביס מתפורר לאלפי חלקיקים קטנים של גן עדן קרמלי שנמסים על הלשון. גאונות. ולא צריך לנסוע עד למחוז brittany, ושכל הפלצנים יקפצו לי.
מקרון לימון (עוגיית סנדוויץ מרנג שקדים עם קרם, מעדן צרפתי מפורסם וקשה מאוד להכנה בבית, כפי שגיליתי) היה סביר. לא נראה לי שאני בנאדם של מקרונים. ואם כבר לימון אז למה לא למון קרד בפנים? למה קרם חמאה כבד ומתוק? לא התחברתי.
הקנאלה אכזב אותי קשות. גם בלאדורי וגם כשנסעתי במיוחד לסניף של המאפייה Baillardran, שידועה בהתמחותה במאפה הבורדואי המסורתי, לו פרסמתי כאן מתכון בשנה שעברה. כל כך התרגשתי לטעום לראשונה את המקור, ושום דבר לא הכין אותי לאכזבה הכבירה. הקרום רך וספוגי (ולא קריספי), והבפנוכו אפוי מידי (במקום רך ופודינגי כמו אצלי), כמעט כמו עוגה בחושה. ועוד את הדבר הזה הם אפו בתבנית נחושת אמיתית, לא הסיליקונית שיש לי בבית. סביר להניח שבחבל בורדו הם טעימים יותר, אבל יהיה קשה לשכנע אותי. אבל שלא תחשבו שלא יצאתי משם עם כמה תבניות נחושת משלי, כדי שאוכל לחקור את הנושא לעומק.
Ladurée Champs Elysées
75, avenue des Champs Elysées
Metro: George V
Baillardran
12 Boulevard des Capucines,
Metro: Opéra
PIERRE HERME (האחד והיחיד)
מקדש הקינוחים הידוע לא אכזב. וציינתי כבר בפני כמה אנשים שזה פשוט בזבוז שאני לא בנאדם של שוקולד, כי אני בטוחה שהייתי נהנית כפליים. אבל לא נורא, יצא בסדר בסוף.
טארט הוניל שבתמונה הורכב מבצק פריך מתוק, גנאש שוקולד לבן עם וניל, ביסקוויט ספוג בסירופ וניל, ומעל הכל זיגוג מסקרפונה טעים. משובח בהחלט.
טעמתי גם מקרון קרמל מלוח שהיה סביר מינוס, לאור הסיבות שתיארתי פה למעלה. מקרון הורדים היה עדין ומשובח (תמונה בראשית הפוסט). המרקם של שני המקרונים, אגב, היה מושלם: רך ומתפצפץ בדיוק במידה הנכונה. הכי טוב שטעמתי.
דזירה: בסיס של ביסקוויט בראטן (בצק מחמאה מלוחה ברטונית, עשיר בחלמונים), קרם לימון, קומפוט תותים, ופירורי ביסקוויט לימון. יאם זו המילה.
Pierre Hermé Vaugirard
185 Rue de Vaugirard, Paris
Metro: Pasteur
AOKI SADAHARU
הבחור הזה בכלל יפני, אבל מהללים אותו כאילו הוא מינימום זו'אל רבושון. והמאפייה שלו יפהפיה ומיוחדת. מבחינת הטעם הקינוחים היו עדינים מידי וקצת פחות מוצלחים מפייר הרמה. הגעתי בדיוק יום לפני וולנטיינס דיי ולכן שלטו במקום הלבבות והצבעים הורודים.
מבחר השוקולדים והפרלינים מתעתע. הכל מסודר לפי טעמים, ולכל טעם יש צבע משלו.
"הלב שלי" בתרגום ישיר. לב שוקולד מריר עוטף קרם שוקולד לבן וורדים, עם רוטב וג'לי פטל. מלמעלה, עלה כותרת אמיתי והטיפה היא בכלל נפאז'. ההשקעה בפרטים ובהגשה היא על גבול ההפרעה, ואהבתי את זה מאוד.
הסאיה היה עוד יותר מוצלח: הבסיס הוא ביסקוויט ז'קונד, מעליו קרם ברולה פיסטוק, ומעל הכל ציפוי עבה וסמיך של מוס תותים. לקישוט מסביב מקרונים זעירים ופרלין שוקולד עם מילוי קרם חמאת תות (מבצבץ כאן בתמונה מעל התות).
Sadaharu Aoki Paris
25 Rue Pérignon
Metro: Ségur
La Patisserie des Reves
כאן זללתי קרואסון שוקולד שהיה טעים אבל לא טוב יותר מכל קרואסון אחר שטעמתי בעיר, וגם טארט לימון שהיה טעים מאוד (ובתחתיתו בצבצה הפתעה, קרם אגוזי לוז). למרות שהטארט היה טעים מאוד, אני מעדיפה פשוט לאכול בבית קרם לימון עם כפית ובפריז לשמור מקום בבטן לדברים אחרים שאי אפשר להכין בבית (כמו נניח הפאריס-ברסט – טבעת פחזניות עצומה עם מלית פרלינה).
הקונדיטוריה עצמה מעוצבת כמו מוזיאון, כשכל קינוח מכוסה בכיסוי זכוכית גבוה.
Pâtisserie des Rêves
93 Rue du Bac
Metro: Rue du Bac
שלב ב' – להצטייד בכלי מטבח
על פי המלצת ד"ל, הלכתי לסיבוב ברחוב Montorgueil המקסים, מדרחוב עמוס כל טוב, שסביבו מפוזרות כמה חנויות מטבח מהיפות שראיתי. חנות הדגל שאיתה ראוי לפתוח היא E. Dehillerin, שנראית יותר כמו מחסן יינות מאשר חנות לכלי מטבח. אבל יש שם כלים מקסימים, צנצנות זכוכית, צנטרים בכל צורה שתוכלו לחשוב עליה, סירים ומחבתות מנחושת, תבניות בשלל גדלים. המחירים לא זולים (ולא מסומנים על המוצרים, צריך לשאול את המוכרים) אבל הכל באיכות מעולה. שווה ביקור רק בשביל לשטוף את העיניים. צירפתי עוד שתי כתובות של חנויות מומלצות שקרובות מאוד, וקצת פחות יקרות. בלה-בובידה קניתי בזול תבנית טארט מתפרקת, ומטרפת נייג'לה (כן, כבר יש לי אחת…). בנוסף, יש בקומה השנייה איזור של סיילים עם 50% הנחה, והמבחר הכי עצום של מנז'טים שראיתי מימי. מורה זה המקום לקנות צנטרים מפוליקרבונט (חומר פלסטי עמיד במיוחד) בזול, ולהצטייד בבקבוקי זכוכית בשלל גדלים, או בכל תבנית עוגה שתעלו על דעתכם.
ד"ל המליץ גם על G. Detou – חנות למצרכי מטבח קשים להשגה כמו פולי קקאו גרוסים (וטבעוניים), מבחר של שוקולדים לאפייה של וולרונה (אם במקרה יש יותר מידי מקום במזוודה), ועשרות סוגים של חרדל דיז'ון. אני הסתפקתי בשוקולד לבן של וולרונה, שהגודל הקטן ביותר שאפשר היה לקנות היה 250 גרם. נו שוין.
E Dehilleron
18-20 rue Coquillière
La Bovida
36, rue Montmartre
MORA
13, rue de Montmarte
G. Detou
58, rue Tiquetonne
לכל הרחוב והחנויות הנ"ל מומלץ להגיע באמצעות תחנת מטרו Etienne Marcel. למרות שתחנת Les Halles קרובה יותר פיזית, היא יוצאת למבוך תת קרקעי מחניק של חנויות כל-בו שלצאת ממנו זה סיפור מההפטרה.
עוד ברחוב – באמצעו מאפייה בשם Stohrer, שטוענים שהמציאו את הסברינה (הדי גרועה, אגב), שם אכלתי את המילפיי הטוב בחיי.
בסוף הרחוב יש מאפייה של אריק קייזר, שם יש בגטים מעולים ואני ממליצה מאוד על הכריכים עם הנקניק והגבינה. תענוג. אם בא לכם משהו קליל ומתוק, תתענגו על בגט עם צנצנת קטנה של ריבה.
למי שבעניין, יש חנות בגדי וינטג' ענקית ומהממת שנקראת Kiliwatch, בהמשך של אותו רחוב של G. Detou. לא זולה במיוחד, אבל ממש מיוחדת ויש מבחר עצום.
שלב ג' – לחפור ולפשפש בשוק
פריז היא גן עדן לחובבי שווקי פשפשים (כמוני!!). רוב האקשן הוא בסופי השבוע, ואז נוהרים כל התיירים ל – Clignancourt שבצפון – שוק ענק (שמחולק לכמה תתי שווקים), מפונפן, פלצני, ויקר להחריד, שלא שווה ביקור לטעמי. אם אתם לא מוכנים לפספס, אני ממליצה לעשות סיבוב מהיר ב – Marche Vernaison, שכולו מלא בדוכני חרסינה וכלים ישנים מרהיבים, ואחר כך ללכת לקומה השנייה בשוק המקורה Marche Dauphine, שם אפשר למצוא ערימות של תמונות משפחתיות ישנות, חנות של מערכות סטריאו משנות ה-70, ודוכן משעשע של חוברות סקס עתיקות. השוק פתוח בשבת, ראשון ושני. שימו לב שבדרך מתחנת המטרו (באותו השם), יש מעיין "שוק הכרמל" קטן כזה של בגדים זולים שכולו מנוהל על ידי מאפיות של מהגרים, ואין שום קשר בינו לבין קליגננקור, אז אל תטרחו להכנס אליו בכלל. חפשו את רחוב Rue de Rosiers וככה תגיעו.
מי שבאמת מבין עניין הולך לשווקי הפשפשים האמיתיים. הבסט של הבסט שבהם הוא Marché aux Puces de la Porte de Vanves שנמצא ממש בדרום ופתוח בשבת ובראשון. לשם מגיעים מוקדם מוקדם בבוקר (אני ממליצה להגיע בשמונה, שזו שעה בה הפשפשים עוד לא התעוררו אפילו) כדי למצוא את הדברים הכי טובים לפני כולם. תבניות טארט עתיקות, סט סכו"ם בן חמישים שנה בקופסה המקורית, קופסאות קקאו מתחילת המאה, סט כוסיות קוניאק ירוקות עם בקבוק תואם, כל חפץ שנכנס לתוך בית – אפשר למצוא שם. ביקור חובה לחובבי פיצ'פקעס.
Marché aux Puces de la Porte de Vanves
avenue Georges Lafenestre & avenue Marc Sangnie
Metro: Porte de Vanves
עוד שוק פשפשים מעולה (שפעיל כל השבוע למעט ימי שני) הוא Marche d'Aligre, שלידו יש גם שוק פירות וירקות מקסים.
יש שם דוכן עם אננס, והמוכר גם הסכים לקלף לי אותו. לא נראה לי שזה נתן לי הרבה leverage כשהסובבתי ככה בשוק וזללתי קוביות ענקיות של אננס, אבל זו הייתה ארוחת בוקר מעולה. שוק הפשפשים נסגר כל יום ב12:00 ונמצא במרחק הליכה מכיכר הבסטיליה העצום. שוק הפירות נשאר פתוח קצת יותר מאוחר, ואפשר למצוא שם אפילו מולים טריים ופירות ים, בנוסף למבחר מתעתע של עשבי תיבול שעדיין מכוסים באדמה, ופירות יער והדר טריים.
Marché d'Aligre
Place d'Aligre, Paris
Metro: Ledru Rollin
אם אתם הארדקור ממש (כמוני) – אפשר למצוא באתר הרשמי של פריז רשימה מסודרת של כל שווקי הפשפשים המאולתרים ומכירות הגראז' (המכונים brocantes) שמאורגנים ברחבי העיר לאורך השבוע (יש כמה כל שבוע). התמונה העליונה של השוק שמתחת לגשר הייתה של שוק שמצאתי ברחוב רנדומלי ברובע ה-12. אל תתנו לצרפתית לעצור אתכם – השתמשו בגוגל טרנסלייט ותרגמו את העמודים כדי להבין מה מו מי. שימו לב להגיע לכתובת של המכירה עצמה ולא לכתובת של הגוף המארגן כמו שאני עשיתי. רוב השווקים מתקיימים ברחבות גדולות ליד כנסיות או כיכרות (מקום שמכונה לרוב Place – פלאס), ולרוב אפשר למצוא שם המון דברים מהממים ממש בזול.
כמה טיפים להתמקחות בשוק פשפשים (לא רק בפריז, כמובן):
– מישהו שמסתובב כבר עם סחורה בידיים אוטומטית מקבל יותר כבוד.
– נסו לנהל שיחה קלילה ושטותית עם המוכר. ככל ש"יבזבז" עליכם יותר זמן כך ירגיש יותר צורך לסגור איתכם את עסקה.
– נסו לשאול כמה עולים כמה דברים ביחד (בד"כ זול יותר אם לוקחים כמה דברים), להתמקח על המחיר של הכל ביחד, ואז להשמיט פריטים החוצה.
– אם בסופו של דבר התייאשתם מהמקח, נסו להמשיך הלאה ולחזור מאוחר יותר ולהציע למוכר עוד פעם את אותה הצעה, ולהראות לו מזומן ביד. הרבה נשברים ככה.
– חשוב מאוד: הקפידו לא לדבר במבטא אמריקאי
מצאתי גם שלוש חנויות THRIFT ממש ממש טובות, של רשת צדקה מקומית שנקראת Emmaus. בסניף הראשון שלהם, ליד הבסטיליה, נתקלתי לתדהמתי בד"ל הסלב בכבודו ובעצמו, מפשפש בערימה של כוסות שמפנייה ישנות. הוא לא ניסה להאריך בשיחה ולא היה נראה שמזיז לו שאני מעריצה מושבעת שלו ושביססתי את כל הטיול שלי על הפאקינג בלוג שלו. אבל עדיין הייתי מרוצה מצירוף המקרים המטורף ומהעובדה שלא עשיתי מעצמי טמבלית מוחלטת וניהלתי צ'יט-צ'ט סביר. אה, ומצאתי שם קערת קרמיקה מהממת בשקל אחד. בעלת החנות המליצה לי על שני סניפים אחרים שלהם שהתבררו כשיחוק מטורף. שימו לב לשעות וימי הפתיחה. מומלץ להתקשר לפני שמגיעים ולוודא שפתוח.
Emmaüs Alternative
חנות קטנה וחמודה במרכז העיר למי שלא רוצה להרחיק. יש קצת כלי מטבח (מבחר לא מדהים), בגדים וספרים. אולי תיתקלו בדיוויד ליבוביץ. בקשו מהמוכרת רשימה על דף כתום של כל הסניפים, ושאלו אותה לאיזה סניפים שווה ללכת בשביל מה שאתם מחפשים. עדכון 2011: בביקור האחרון ראיתי שאין יותר בחנות כלי מטבח, רק בגדים יד שנייה. ולכן גם אין יותר דייויד לייבוביצים.
22 Boulevard Beaumarchais,
Metro: Bastille
Emmaüs Centquatre
חנות יפהפיה ומסודרת (מופיעה בתמונה למעלה), מבחר עצום של כלי מטבח, רהיטים, בגדים, אקססוריז וצעצועים. מומלץ ברמות על! נמצאת בתוך קומפלקס תערוכות גדול שנקרא Centquatre.
104 rue d'Aubervilliers,
פתוח שלישי עד שבת מ-3 אחה"צ עד 6 בלבד.
Metro: Riquet
Emmaüs Charenton
יותר כמו מחסן, אבל מאוד ידידותי והמון מבחר. מצאתי שם תבניות בריוש עם עיטורים משגעים, מגררת פרמזן עתיקה עם גלגלת ותבנית la creuset, ביורו אחד כ"א. בררו מראש מתי פתוח, כי המיקום הוא חור רציני.
2bis, Avenue de la Liberte, Charenton, Paris
Metro: Liberte
שלב ד' – להשביע את הרעב
כפי שבוודאי שמתם לב ארוחות במסעדות לא היו הדגש בטיול שלי, אלא רק תחנת מעבר לכל הדברים הנ"ל. אמנם הקפדתי לאכול רק במסעדות צרפתיות (ולא, חס וחלילה, איטלקיות, וייטנאמיות, או מזרח תיכוניות, למעט יוצאת דופן אחת עליה תקראו בקרוב אצל תוכלו לקרוא עכשיו אצל שוקי), אבל המבחר ברוב המוחלט של המסעדות הצרפתיות הנפוצות היה די מוגבל: סטייק, עוף בגריל, אווז קונפי – וכל אלה בשלל ווריאציות.
כלל האצבע שלי לשיפוט טיבה של מסעדה מבחוץ הוא די דבילי: אם כתוב התפריט בחוץ על לוח בכתב יד זו נקודת זכות, ואם הטיפוגרפיה של השלט יפה אז זו עוד נקודת זכות. תפריט באנגלית זה לא תמיד מינוס, אבל תמונות של המנות זה מינוס רציני. לרוב לא הצטערתי, וכל הסטייקים שאכלתי היו מצויינים, במיוחד אלה שהוגשו עם רוטב ברנייז. אגב, מדיום בצרפתית זה a point (שאומרים: אה פואן).
הנה שתי מסעדות שלגמרי שוות גיחה משל עצמן:
או פטיט ריש (האיש הקטן העשיר) היא המסעדה הראשונה אליה נקלעתי בפריז, בעצת זקן נחמד שפגשתי במונמארט (שהוא רחוב מעולה בפני עצמו). שם אכלתי סול מונייר מהמם (תמונה בעמ' הפייסבוק) – פילה דג סול טרי מטוגן בימבה של חמאה ומוגש עם העצם, למקסימום טעם. שתיתי גם יין לבן מעולה (שאת שמו אני לא זוכרת כי אני לרוב שונאת יין). לקינוח אכלתי "איים צפים" של מרנג ברוטב וניל עם קרמל ושקדים. במקום לאדות כדורים קטנים של מרנג בחלב הם אפו אותו בתבנית קטנה באמבט מים, מה שנתן לו מראה קצת של פנהקוטה.
Au Petit Riche
25, rue Le Peletier, Paris
Metro: Richelieu – Drouot
הארוחה הטובה ביותר שאכלתי בטיול, ללא ספק, היא בהמלצת ד"ל – שה דומונט.
המסעדה קצת יקרה אבל שווה כל סנט, כי כל המנות עשויות לעילא ולעילא. הבגט, בלי שום קשר, הוא הכי טעים שאכלתי בחיי, ואפילו הגישו אותו עם חמאה – משהו שלא נפוץ בפריז כל כך. למנה ראשונה אכלתי לבבות ארטישוק טריים בחמאת לימון שהוגשו עם סלט קטן מעליהם. לעיקרית אכלתי ביף בורגיניון מושלם, עם בשר שהיה רך כמו חמאה, ורוטב סמיך ובשרי ועשיר בפטריות.
מדהייייייייייייים. למסעדה, אגב, הגעתי בסביבות 12:00 בצהריים, בלי להזמין מראש, ולא הייתה לי בעייה למצוא מקום. חצי שעה מאוחר יותר, כבר היה מפוצץ ואנשים חיכו מחוץ. השירות היה מצויין, והסופלה גרנד-מרנייה היה נראה ממש ממש טוב (רק חבל שכבר לא היה לי מקום בבטן, ו-18 יורו על קינוח היה נראה לי קצת מוגזם במצב כזה).
Chez Dumonet
117, rue du Cherche-Midi
Metro: Duroc
טיפים כלליים לפריז
הרכבת התחתית (המכונה מטרו) של פריז מעולה ונוחה להתמצאות (קצת פחות מלונדון, כי חייבים לדעת את התחנה הסופית כדי לדעת את הכיוון שאתם צריכים לקחת ולא מספיק לדעת צפון / דרום וכד'). אני ממליצה מאוד לקנות פס שבועי למטרו (שעובד גם באוטובוסים), שתקף מימי שני ועד ימי ראשון בלילה. צריך תמונת פספורט, אבל כל מי שראה אמלי כבר יודע שבכל חור במטרו יש מכונה כזו. בכל תחנת אוטובוס מצויין עבור כל קו לאיזה כיוון הוא עובר ואיפה הוא עוצר – ובניגוד לארץ, ממש נוח להתמצא שם עם האוטובוסים.
אם אתם רגילים להשתמש בגוגל מאפס כדי להתמצא בתחבורה הציבורית תתאכזבו לדעת שבפריז אין הוראות נסיעה בתחבורה ציבורית אלא רק ברגל או באוטו. אבל יש אתר צרפתי שממלא את אותו תפקיד, והציל אותי כמה פעמים במהלך הטיול: MAPPY. מזינים את נק' היציאה ונק' היעד, והאתר מציע את הדרך הכי מהירה / פשוטה / זולה להגיע ליעד בתחבורה ציבורית. פרייסלס.
ההמלצות של לייבוביץ למסעדות בפריז לא הכזיבו. מומלץ לעבור על הרשימה ולראות אם יש משהו שנראה לכם טוב.
מומלץ לבדוק באינטרנט מראש לגבי המקום שאתם רוצים להגיע אליו, או אפילו לצלצל כדי לראות מתי פתוח. חלק מהמקומות נוטים להיות סגורים בימי ראשון ו/או שני. ד"ל אומר שיש חוק
בפריז שאומר שכל שנסעת וטרחת יותר להגיע למקום רחוק ונידח, כך יעלה הסיכוי שהוא סגור. אני יודעת על בשרי שזה נכון.
יש אופניים ציבוריות להשכרה בפריז עם כרטיס אשראי (השירות נקרא velib). מדובר בפטנט גאוני וזול ממש (חצי שעה ראשונה חינם, ואפשר להחזיר את האופניים לכל אחת ממאות הנקודות הפזורות ברחבי העיר). עם כרטיס האשראי שלי זה לא עבד לצערי, כנראה כי אין לי צ'יפ חכם. מומלץ לנסות בכל מקרה, זה שווה.
ממליצה מאוד על המלון שלי – Hotel Herse d'Or. חדרים קטנים ובסיסיים אבל נקיים ונוחים, והמיקום מצויין (במרכז, צמוד לבסטילייה, ליד פומפידו, ליד המון קווי אוטובוס ומטרו). החבר'ה בקבלה נחמדים מאוד ועזרו לי מאוד עם ההתמצאות והתחבורה בעיר.
דיסקאבר ווקס מציעים סיור חינם של כל המקומות הנחשבים בפריז. לצערי לא הספקתי, אבל שמעתי על הסיורים שלהם הרבה המלצות.
גני לוקסמבורג הם אחלה מקום לאכול את המאפים שקניתם בפייר הרמה (בהמלצת נטלי ושרון :). זה לא מרחק הליכה לטעמי (במיוחד כשהבטן מקרקרת), אבל יש אוטובוס שמגיע לשם ב-3 דקות. אם יש לכם שאריות בגט יבש, הביאו אותו כדי להאכיל את היונים הדבות.
באופן חריג יש גם המלצה מוסיקלית! האלבום האחרון של פליקס דה האוסקט הוא פסקול מעולה לנסיעה במטרו (לחובבי האלקטרו, כמובן).
יש לכם המלצות אחרות לפריז? חלקו בתגובות!
שימו לב – באוקט' 2010 חזרתי לטיול נוסף בפריז – קראו כאן את כל ההמלצות החדשות.
