• לפודינג בסיסי:
• 2 כוסות חלב (אפשר להחליף
  כוס אחת בשמנת מתוקה)
• שליש כוס סוכר
• 1 כפית תמצית וניל
• קורט נדיב של מלח (כן!)
• 2 כפות קורנפלור
• 100 גר' שוקולד מריר
• שדרוגים:
• 2 חלמונים + עוד כף קורנפלור
• 20-30 גר' חמאה

• תוספות אפשריות:
• כף גדושה חמאת בוטנים
• 2 כפות וויסקי / ליקר אהוב
• חופן של פקאנים או אגוזי מלך קצוצים גס
• 1 כף אבקת נוגט (אם אין, אפשר נוטלה)
• חצי כפית אבקת אספרסו (יש להוסיף לחלב בתחילת המתכון)
• חצי כפית קינמון

• –

מכניסים לסיר קטן את החלב ומדליקים את האש. את הפודינג צריך לחמם בזהירות ולערבב כל הזמן. כי ברגע שנכניס פנימה את הקורנפלור והוא יחטוף מכת חום תתרחש תגובה כימית קוסמית שתגרום לחלב להסמיך למרקם של יוגורט דליל. ואם לא מערבבים כמו שצריך יהיו בו גושים, או שיווצרו משקעים שרופים בתחתית הסיר. ושניהם זה בעסה. החדשות הטובות הן שאם תחממו את החלב על אש בינונית-נמוכה, הוא יהיה קצת יותר סלחני כלפיכם ולא תצטרכו לערבב בפחד.

אז אם אתם מיומנים בהכנת פודינגים וקרמים הדליקו אש גבוהה ותהנו מזמן הכנה זריז במיוחד. אם זו אחת הפעמים הראשונות הדליקו אש בינונית-קטנה ותעבדו לאט אך בטוח.

מוסיפים לתוך החלב את הסוכר, הוניל, והמלח (חשוב!! מאזן את המתיקות! לא לוותר בשום אופן!)  ומערבבים היטב. מומלץ להשתמש במטרפה לערבוב יעיל יותר, אם כי גם כף עץ תעבוד יופי. בינתיים, בזמן שהחלב מתחמם לו, מודדים בכוס נפרדת שתי כפות קורנפלור. תכף נערבב אותו עם קצת חלב חם בצד.

מילה לגבי כמות הקורנפלור – כאן מדובר ב-2 כפות. סטייה של גרם או שניים לפה או לפה לא תמוטט את העסק, אבל אם אין לכם כפיות מדידה סטנדרטיות (כמו בתמונה), חשוב שניישר קו בינינו. כי לכל אחד יש תפיסה אחרת בקשר לכמה זה כף אחת. לי אין חוכמה עם כפות המדידה – אני ממלאת אותן ו"מיישרת" על הדפנות של הקופסה. אבל חשוב לי להדגים לכם את טעות הדגימה הפוטנציאלית ממדידה לא נכונה בכף רגילה. אני אישית נכוותי מכך כמה פעמים. צריך לעבוד עם קורנפלור בזהירות אך בנחישות – אחרת הוא יצחק עליכם בסיבוב.

שימו לב בהבדל בכמות בין כף גדושה, כף רגילה, וכף שטוחה. זה הבדל רציני, וזה יכול לחרבש לכם לגמרי את הפודינג. גם אם הפודינג לא יצא יציקה כשהוא חם, אחרי שהוא יצטנן לו במקרר הוא יהפוך לגוש מבאס ביותר.
ומוסר ההשכל מהו? למדוד 2 כפות קורנפלור עם גבעה קטנה. לא גדושות מידי, ולא שטוחות מידי. וככה אתם תהיו בסדר, והפודינג שלכם יהיה פודינג, ולא יציקת בטון.

אז איפה היינו? אהה, עם הקורנפלור והחלב החם. הסיבה שאני לא מערבבת את הקורנפלור עם החלב בסיר אלא עושה את זה בצד היא כדי לא לקחת סיכון של גושים. כי קורנפלור, ברגע שהוא פוגש נוזל, האינסטינקט הראשון שלו זה להפוך לגוש של מסטיק. ואם זה קורה בצד בתוך כמות קטנה של חלב חם – אין בעייה להתמודד עם הגוש הזה ולהיפטר ממנו עם כף, או עם מזלג אם הוא ממש עקשן. ואפשר גם לקחת את הזמן שעושים את זה. עצם העובדה שמשתמשים בחלב חם מסייעת לעניין ועוזרת למוסס את הקורנפלור ביתר קלות. מוזגים אל הקורנפלור כמות של כרבע עד שליש כוס של חלב חמים מהסיר (משתמשים בכוס שמדדתם איתה את הסוכר – אל תנסו להיות גיבורים ולמזוג מהסיר עצמו, כי זה יעשה בלאגן).

טורפים היטב בכוס את החלב החם עם הקורנפלור עם כף או מזלג עד שהתערובת חלקה לחלוטין ועדיין נוזלית לגמרי (היא לא אמורה עוד להסמיך).

ברגע שמוודאים שאין בפנים גושים ואין גרגרי קורנפלור שנדבקו לדפנות או לתחתית, מוזגים את התערובת פנימה בחזרה לחלב החם בסיר ומתחילים מיד לערבב בטירוף. שוב, אם יש לכם מטרפה זה הרבה יותר נוח וכיף.

אם אתם עובדים על אש גבוהה, זה עניין של דקה עד שהחלב מתחיל להסמיך למרקם של יוגורט דליל. אם עובדים על אש בינונית, זה ייקח קצת יותר זמן. כ-3-4 דקות, ואולי אף יותר.

כשתערובת החלב מגיעה לסמיכות הנכונה תגיע למצב שהיא תכסה את הכף שלכם בשכבה עבה וסמיכה, שאם עושים עליה פס עם אצבע הוא נשאר עליה. לא מפסיקים לערבב לרגע.

בשלב זה מתחילים להוסיף פנימה את קוביות השוקולד אחת אחר השנייה. ממשיכים לערבב בצורה נמרצת. לאט לאט הקרם הצחור יתחיל להתמלא בפסים חומים של שוקולד, והתערובת תתחיל לתפוס צבע יפה וכהה.

ממשיכים להוסיף את קוביות השוקולד ובינתיים, תוך כדי ערבוב, מסירים את הסיר מהאש.

ועכשיו, כשאתם מערבבים בלהט ורק מדמיינים על הרגע בו תטרפו את כל השחיתות הזו לבד, בחושך, בלי שאף אחד יראה, תנסו לעצור רגע ולחשוב אם יש סביבכם דברים טעימים שהייתם רוצים לזרוק פנימה. אולי איזה כף-שתיים של וויסקי טוב, או ליקר תפוזים? או אולי קצת אבקת נוגט? או חופן נאה של פקאנים סינים קצוצים? או חצי כפית של אבקת אספרסו (את זה, אגב, צריך להוסיף לחלב בראשית המתכון)? קומץ קינמון? כף גדושה של חמאת בוטנים? השמיים הם הגבול.

מחלקים מיד את הפודינג בין קערות. אפשר לאכול את זה חם וזה טעים (מזכיר קצת שוקולטה של בתי קפה). אבל אפשר לשים את זה במקרר לשעתיים שלוש ואז זה עוד יותר טעים! כמו מוס רך וקרמי.

הפודינג מתמצק במקרר במהרה. אבל אתם יודעים מה הכי טעים?

למזוג לכוסות שוט קטנות ולשים את זה במקפיא לשלוש-ארבע שעות ואז מתקבלת גלידה רכה ונהדרת (מעבר להקפאה של יומיים-שלושה כבר אין לי אחריות, כי זה נהיה קרח. אם אתם מתכננים להקפיא את זה מראש, תכינו את גרסת החלמונים כי יוצאת חלקה יותר אחרי הקפאה). מומלץ להוציא החוצה רבע שעה לפני ההגשה לריכוך חלקי.

מי שאוהב קרום של פודינג (כמוני!!!) לא צריך לכסות את הכלים. מי שלא אוהב את הקרום (רוב אוכלוסיית ישראל הצלולה בדעתה) יצפה את הכלים בניילון נצמד וישטח אותו כך שהניילון ייגע ישירות בפני הפודינג. אם יש לכם שאריות קרום שאתם לא רוצים תשלחו לי בדואר.

ועכשיו אחרי שהמתכון ברור וכולם נרגעו, הגיע הזמן להתדיין קצת בסוגיית הגרסאות השונות של הפודינג. הסקפטיים מביניכם יטענו שפודינג מקורנפלור זה פיכסה, ופודינג אמיתי אמורים להכין עם חמישה חלמונים ולאפות באמבט מים למשך שעה. מה שנקרה בפי מרת'ה pots de creme. הבעייה היא שזה כבר לא מתכון זריז, והוא הופך להיות כבד מאוד על הקיבה ועל הכיס. אבל לא חייבים ללכת לאקסטרים, יש כל מיני דברים פשוטים שאפשר לעשות כדי לשדרג את הטעם (כן, חוץ מלשים קצפת למעלה).

הראשון מביניהם הוא פשוט להשתמש בשוקולד מריר מעולה. ולא, ידידיי, שוקולד מריר עלית הוא לא שוקולד מריר מעולה (והוא מופיע כאן בתמונה, כמה אירוני – אבל אני אישית מעדיפה אותו – כי אחרת מר לי מידי). עלית 60% מוצקי קקאו – זה מעולה. לינדט או וולרונה – זה מעולה! ואז לא משנה אם נקטתם בצעדים האחרים או לא, יהיה לזה טעם דקדנטי בעליל. אגב, למי שיש 2 ק"ג של טובלרון מהדיוטי פרי שוכב בארון, זה יהיה פה ממש טוב.

עוד שדרוגי פודינג לשומרי משקל וחולי לב (או שלא)

אפשר להחליף חלק מהחלב בשמנת מתוקה. אפשר גם להוסיף כמה חלמונים נחמדים להעשרת הטעם (אבל אז יהיה צריך עוד כף של קורנפלור בתחילת המתכון!!) – מערבבים אותם יחד עם החלב והסוכר בהתחלת המתכון. אפשר אפילו לוותר על החלמונים ולזרוק פנימה קוביית חמאה בסיום התהליך. עוד תוספת נהדרת היא 2 כפות של וויסקי, או גראנד מארנייה, או רום (אותם מוסיפים לפודינג החם המוכן). השאלה היא מה הכי קוסט אפקטיבי (או taste-אפקטיבי). ואם תשאלו את דעתי האישית (ואת דעת עכברי המעבדה הצייתנים שלי), הגרסה הפשוטה של חלב, קורנפלור, סוכר ושוקולד טוב – היא הכי טובה, והייתי מגישה אותה גם כקינוח לאורחים (עם קצפת, כן?). תנו לזה צ'אנס.

ושימו לב מהי ההשפעה על המרקם של חלק מהשדרוגים הללו:

שימו לב שגרסת החלמונים לא יצאה לי יציבה במיוחד – לכן אם אתם מוסיפים שני חלמונים לעסק – חובה להגדיל את כמות הקורנפלור שאתם מערבבים בכוס בצד בהתחלה בכף אחת (לא גדושה ולא שטוחה, זוכרים?).

הנחות לסיטונאים ושאר ירקות
רוצים הנחה בכמות השוקולד המריר? אפשר להחליף עד חצי מהכמות באבקת קקאו (כפית שטוחה אחת לכל שורה של שוקולד שלא שמים). הטעם השוקולדי לא נפגם, אבל זה יוצא טיפה פחות עשיר. ומה לגבי החלב? לא ניסיתי להכין את הפודינג עם חלב קוקוס או חלב סויה, אבל מצאתי תגובות אוהדות לעניין באינטרנט, אז שווה לדעתי לנסות. מה שכן ניסיתי זה להכין אותו עם שוקולד לבן והוא יוצא אדיר, אבל מתוק מאוד. אם מכינים עם שוקולד לבן צריך לצמצם את כמות הסוכר בכף-שתיים.

הפודינג נשמר במקרר, מכוסה, כחמישה ימים.

פינת התכל'ס
מוזגים לסיר את החלב, ומוסיפים פנימה את הסוכר, הוניל והמלח. מחממים על אש נמוכה (מטיבי לכת על אש גבוהה). בצד, מודדים בכוס 2 כפות קורנפלור. מוזגים מעט חלב חם לכוס וממוססים את הקורנפלור עד שאין גושים והתערובת חלקה לחלוטין. מוזגים בחזרה לסיר עם החלב החם וטורפים היטב עד שהחלב מתחיל להסמיך. מתחילים להוסיף פנימה קובייה אחר קובייה מהשוקולד, עד שהתערובת נצבעת כולה בחום והופכת חלקה ומבריקה. אוכלים חם, או מוזגים לקעריות ומצננים שעתיים-שלוש במקרר עד להתמצקות.

• לעוף:
• 450 גר' חזה עוף (אפשר גם פילה עוף או פרגיות)
• שליש כוס יין (אדום או לבן)
• שליש כוס רכז רימונים
• חצי בצל בינוני
• 2 שיני שום

• 2 כפות סוכר חום
• 2 כפיות גרגרי כוסברה
• לתוספת:
• 1 כוס בורגול גס
• 2 כוסות מים רותחים
• חצי כפית מלח

• –

קודם כל מתחילים מהתוספת. אם אתם נעולים על אורז, סבבה לכם. אבל אם אתם רוצים משהו קצת שונה והרבה יותר קל להכנה, נסו בורגול (במקרה זה, בורגול גס). מכינים על ידי השריה של חצי שעה במים רותחים, וזהו. לא צריך לבשל, לא צריך לטגן, ואפילו לא צריך לתזמן. מניחים את הבורגול בקערית, מוסיפים פי שתיים מים רותחים ומתבלים במלח. משהים חצי שעה עד שהבורגול מתנפח ומתרכך.

לאורך ההשריה אפשר ממש לראות איך הבורגול "שותה" את כל המים ומתנפח. בהתחלה הוא ממש קשה, אבל אחרי שעובר זמן הוא נהיה רך ונגיס. אחרי חצי שעה לכל היותר, הוא מוכן לאכילה. לפעמים זה לוקח לי רק 20 דקות. אבל אפשר להשאיר אותו ככה יום שלם ולא יקרה לו כלום (הוא לא יתרכך מעבר למה שיתקבל בתום ההשריה). לפני ההגשה מסננים אותו היטב משאריות המים שנשארו בתחתית, ומחממים במיקרוגל עד שהוא חם. והנה יש לכם תוספת בחצי דקה עבודה (מראש).

והפעם הסתקרנתי וקניתי לי בורגול אורגני כדי לנסות. אבל כצפוי, לצערי הרב, חוץ מהמראה, לא הצלחתי להבחין בשום הבדל בין שני סוגי הבורגול. האורגני יוצא יותר לבן ו"נקי" לאחר ההשרייה, מבעוד שהבורגול הרגיל יוצא עם כתמים חומים פה ושם (יותר יפה, לא?). אין שום הבדל בטעם בעיני, ולא שווה לשלם אקסטרה. אבל כל אחד ומה שבא לו.

למרינדה שני תפקידים: לרכך את העוך ולתבל אותו. העוף יכול לשהות בה החל מ-10 דקות על השיש, ועד לילה שלם במקרר. בסופו של דבר תיכנס גם היא למחבת, והעוף יצופה כולו ברוטב – כך שזה לא ממש קריטי אם לא היה לכם לילה שלם להשרות אותה, עדיין יצא לכם מוצלח.

את המרינדה מכינים בקלי קלות בקערה בה מערבבים את כל החומרים. אבל כמובן שזה לא יהיה קל כמו שזה נשמע – כי אתם צריכים לצאת לסופר ולקנות שלושה דברים שאולי אין לכם בבית: האחד זה בקבוק יין, לא בקשה מטורפת (וגם לא מי יודע מה יקרה, כל עוד אתם לא קונים שאטו-לה-טוקטוק משנת '76), השני זה רכז רימונים (רכז = סירופ = כמו מיץ פטל, רק מרימון אמיתי). את שני אלה אפשר למצוא בכל סופר מאובזר, ושניהם מחזיקים הרבה זמן במקרר. המרכיב השלישי הוא קצת יותר מתוסבך כי הוא תבלין וצריך לקנות אותו בחנות תבלינים – עוד בהמשך.

אז כן, מייד יגיעו יפי הנפש המהוללים ויטענו שיין לבישול אמור להיות רק יין שהייתי מוכנה לשתות. אז א) שום יין לא אסכים לשתות כי אני שונאת יין. ב) אין שום מצב בעולם שאני אבדיל בין בקבוק יין שעולה 40 שקל לבקבוק שעולה 370. לא בכוס, ובטח ובטח שלא אחרי בישול. אז בואו נסכם שאלה מכם שכן יכולים להבדיל, ישכילו להשתמש ביין של 370 שקל גם לבישול. שלא תבואו להאשים אותי אם לא יוצא לכם טעים. שימו לב, במתכון המקורי השתמשו ביין אדום, אבל ניסיתי גם עם יין לבן (יבש וחצי יבש) ויצא מצויין.

ולגבי הרכז רימונים – מדובר בסירופ סמיך וחמצמץ שמגיע בבקבוקי זכוכית קטנים. ניסיתי פעם להכין רכז רימונים לבד ויצא טעים מאוד, אבל אפילו שהרימונים שקניתי היו מבני ברק, עדיין יצא לי יותר יקר מלקנות בקבוק מוכן (רימונים זה חומר גלם יקר – פחות מכוס אחת של רכז עלתה לי 26 ש"ח, כשבקבוק של כוס וחצי רכז מוכן עולה 20). אז לשיקולכם.

שנתחיל? מוזגים לקערה את היין ואת רכז הרימונים ומערבבים היטב עם מזלג בהדרגה. קצת קשה לערבב, ובהתחלה נראה כאילו אין מצב שהם יתערבבו יחד, אבל אם ממשיכים בעקשנות זה עובד בסוף ונוצר נוזל אדמדם וסמיך מאוד, עם ריח חזק וטוב.

קוצצים את הבצל הסגול (לא באמת חייב להיות סגול, אבל זה יותר מגניב שיש הרמוניה בין הצבעים) לפרוסות דקות.

את השום קוצצים דק דק ומוסיפים את לקערה לפני הבצל. מערבבים עם המזלג עד שהכל מתפזר טוב.

אחרי שהשום התפזר כמו שצריך מוסיפים את הבצל ומערבבים. סדר הפעולות פה לא קריטי, כמובן.

והופה – חשבתם שהחיים יפים וקלים? אז חשבתם. עכשיו מגיע המרכיב הסודי שיעיף את המרינדה הזו לשמיים – גרגרי כוסברה. הרשו לי לסבר לכם את האוזן – אני שונאת כוסברה. מתעבת. אבל לגרגרי הכוסברה יש טעם וריח שונים לגמרי מעלי הכוסברה המגעילים, ולא הייתה לי שום בעייה להשתמש בהם כאן, כי הם מה שהופך את התבשיל הזה למיוחד במינו. הם נראים קצת כמו הכלאה בין גרגרי קינואה לזרעים היבשושיים שנופלים מהעצים בסתיו. אפשר להשיג אותם בכל חנויות התבלינים, בשווקים, בחנויות טבע, ובחלק מהסופרמרקטים הגדולים. במתכון המקורי יש גם כוסברה טרייה במרינדה – אז אם אתם אוהבים, הוסיפו. ואזהרה – אם התעצלתם להשיג גרגרי כוסברה (ולשונאי הכוסברה אין תירוץ, כפי שהסברנו) אל תטרחו עם המתכון הזה כי הוא יצא סתמי מאוד. עדיף טבעול קפוא.

את הגרגרים כותשים כדי לשחרר את הארומה שלהם. המאובזרים מביניכם יעשו זאת בעלי ומכתש (וכך גם אני עשיתי עד שהם נעלמו לי במעבר הדירה), אך פשוטי העם יתערממו וישתמשו במערוך כדי "לפצלח" את הגרעינים. גם אם אתם ממש "אלרגים" לכוסברה, אתם חייבים לנסות את זה כי תופתעו. זה אדיר. אז מניחים חופן יפה של גרגרי כוסברה על קרש החיתוך ועוברים עליהם עם המערוך 3-4 פעמים עד שהם מתפצלחים כמו שצריך.

והמרכיב הכי חשוב למרינדה (שלא היה במתכון המקורי): 2 כפות סוכר חום (אפשר גם לבן). בלי זה הרוטב יוצא חמוץ מידי לטעמי. אל דאגה, זה לא רוטב מתוק. וזהו! נוסיף מלח-פלפל וסיימנו.

ועכשיו לבשר. במתכון המקורי דורשים פרגיות. אני מרשה לעצמי להתפשר עם חזה עוף, ולפעמים, כשלקצב יש כוח בשבילי, אני קונה רק את הפילה. ההבדלים במחיר משמעותיים, וגם במרקם. הפרגיות תצאנה הכי עסיסיות, אחריהן הפילה עוף (שהוא פשוט פיסות קטנות ורכות במיוחד מחזה העוף השלם), ובמקום האחרון (אך המכובד, כי זה עדיין טעים, רק צריך יותר להיזהר לא לייבש אותם) חזות עוף רגילים. לא מומלץ לקנות נתחים מוכנים לשניצל (חזות עוף שנדפקו עם פטיש לכדי דקיקות מפחידה) כי הם מתייבשים בטיל, וזה לא טוב לנו כאן. עוד טיפ: אם אתם קונים פרגיות, תשבו לקצב על הווריד שינקה לכם אותן טיפ-טופ, כי לפרגיות יש הרבה חלקים לבנים שומניים ומעצבנים שנתקעים בשיניים (מה שניכר היטב בתמונה) וזו עבודה של שעה להוריד אותם לבד.

אחרי שהמרינדה אחידה מוסיפים פנימה את העוף ומערבבים היטב. פילה עוף שמים כמו שהוא, אבל חזה עוף ופרגיות צריך לפרוס לרצועות ברוחב 2 ס"מ. שימו לב שהנתחים שלנו עבים יחסית. החוכמה היא שאפשר יהיה לצרוב אותם במחבת וגם לבשל אותם עם הרוטב כדי שיספיק להתקרמל בלי שיתבשלו יותר מידי ויהיו יבשושיים. ולכן אסור לדפוק את חזה העוף או את הפרגיות חס וחלילה, אלא לפרוס אותם לרצועות בעובי הטבעי שלהם. אם הקצב שלכם יסכים לעשות את זה בשבילכם על המקום, זה יחסוך עבודה ולכלוך, אז שווה לנסות ולבקש. אם קניתם פילה עוף, הוא בגודל המושלם ולא צריך לגעת בו.

שימו לב שוב – חותכים את העוף לרצועות ולא לקוביות. למה? כי בטיגון הראשוני ייקח לכם יותר מידי זמן להפוך את כל הקוביות אחת אחת והן תתייבשנה. רצועות עבות הן הכי נוחות לטיגון ומתבשלות בדיוק במידה הנכונה עד שהרוטב מוכן.

מערבבים את העוף עם המרינדה ומניחים בצד. מה זה בצד? אם אתם מתכוונים לבשל אותם תוך חצי שעה או פחות אז בצד זה על השיש. אם מעבר לכך, בצד זה במקרר. לא מעבר ל-24 שעות בבקשה, כי הוא מתקלקל.

מחממים מחבת גדולה וכמה שיותר כבדה על אש גבוהה עם 2 כפות שמן זית. מה שנעשה עכשיו זה לצרוב את העוף. אני יודעת, אתם בטח חושבים שהיה הרבה יותר קל פשוט לשפוך את כל העוף עם המרינדה למחבת ולבשל עד שמוכן, נכון? אז ניסיתי, וזה יוצא על הפנים. העוף נהיה סמרטוטי וסיבי. הטיגון שעושים לו לפני שמוסיפים את המרינדה איכשהו אוטם את כל העסיסיות שלו בפנים. קשה לי להסביר – פשוט תאמינו לי.

מנערים פיסה אחר פיסה מהמרינדה, מניחים בשמן החם ומטגנים למשך כדקה, ואז הופכים את כל הנתחים ומטגנים כ-30 שניות על הצד השני. נשאר קצת רוטב על הנתחים אז הוא ירחש ויבעבע קצת, וזה בסדר.

שופכים את כל המרינדה לסיר ומבשלים על אש גבוהה כ-2 דקות עד שהרוטב מבעבע בפראות ומצטמצם מעט. מוציאים נתח אחד של עוף (מומלץ אחד עבה) וחותכים באמצע כדי לבדוק רמת מוכנות. העוף אמור להיות לבן ומבריק מבפנים, ולא סיבי. אם הוא עדיין קצת שקוף או ורדרד צריך לתת לו עוד כ-30 שניות ולהסיר מהאש מיד.

שימו לב לבועות מסביב לעוף – הן אמורות להיות גדולות וקשיחות יחסית, זה אומר שהרוטב הצטמצם דיו ונהיה סירופ טעים ומתובל. חשוב מאוד לא לבשל את העוף יתר על המידה כי אם הוא מתייבש ונהיה סיבי אז ממש לא כיף לאכול אותו. אל דאגה, זה נסיון שנרכש אחרי פעם-פעמיים שמכינים את זה. הכי חשוב זה לעבוד על אש גבוהה מאוד כל הזמן, אבל להיות ערים למה שהולך במחבת – שהרוטב לא יצטמצם יותר מידי (כי אז יש לו טעם שרוף) ושהעוף לא יתבשל יותר מידי.

בזמן שהתערובת מתבשלת לכם, סננו היטב את הבורגול המוכן מכל שארית המים וחממו אותו במיקרוגל למשך דקה או שתיים עד שהוא חם. ערמו עליו הר של פיסות עוף עם רוטב דביק וקצת בצל מקורמל, ותהללו את הרגע כל עוד הוא שם.

פינת התכל'ס
מוזגים על הבורגול מים רותחים ומוסיפים מלח. משרים כחצי שעה עד שהבורגול מתנפח ומתרכך. בקערה מערבבים את היין, רכז הרימונים, בצל פרוס, שום קצוץ, גרגרי כוסברה כתושים (אפשר לכתוש עם מערוך), סוכר, מלח ופלפל. פורסים את העוף לרצועות ברוחב 2 ס"מ ומשרים במרינדה עד חצי שעה בטמפ' החדר ומעבר לכך במקרר. מחממים מחבת גדולה עם שמן זית. מנערים את פיסות העוף מהמרינדה ומשחימים כדקה בשמן החם, הופכים, ומשחימים 30 שניות בצד השני. מוזגים את המרינדה למחבת ומבשלים ברתיחה כ-2 דקות עד שהרוטב מצטמצם והעוף מוכן. מסננים את הבורגול משארית המים, מחממים במיקרוגל, ומגישים עם העוף.

אוף טופיק
אני שמחה לבשר כי "בצק אלים" זכה במקום ראשון בקטגוריית הבלוגים של תחרות פרסי האינטרנט של וואלה ובזק-בינלאומי! מה שזיכה אותי בלפטופ שווה, בו אני כותבת את הפוסט ברגעים אלה ממש. אז אמנם קצת מאוחר, אבל אני רוצה להודות לכל מי שהצביע לי בתחרות – אז תודה!

• לעוגיות:
• 100 גרם חמאה רכה
• 3/4 כוס סוכר (אפשר לבן / חום / מיקס שווה בשווה)
• 1 ביצה
• 1 כפית תמצית וניל
• חצי כפית אבקת אפייה
• חצי כפית סודה לשתייה
• חצי כפית מלח (כן!)
• שליש כוס קקאו רגיל (לא שוקולית)
• 1 ורבע כוסות קמח

• לקרם וניל בנוסח Oreo's:
• 50 גרם חמאה
• כוס ושליש אבקת סוכר
• 1 כפית תמצית וניל
• לקרם גנאש שוקולד:
• חצי שקית שמנת מתוקה (חצי כוס)
• 100 גרם שוקולד מריר
• לקרם חמאת בוטנים:
• חצי כוס חמאת בוטנים
• 2 כפות אבקת סוכר
• 2-3 כפות חלב

כמו כל מתכוני האפייה הטובים, גם כאן מתחילים עם חמאה רכה. אבל לא הרבה ממנה, רק 100 גרם. את החמאה אפשר לרכך כמה שעות על השיש מחוץ למקרר. אבל אם אתם כמוני, והדחף להכין פינוקים פחממתיים עולה למוח בפתאומיות, בלי התראה מראש, תוכלו לרכך את החמאה במיקרוגל. שימו לב, צריך לעשות את זה בנגלות, ולהפוך את החמאה על צידה בין לבין, אחרת היא פשוט תימס לשלולית, וזה משנה את המרקם של העוגיות. אז שימו את החמאה בקערה גדולה (לא ממתכת, כן?), תקעו אותה במיקרו ל-15 שניות, ואז הפכו אותה לצידה השני וחממו עוד 15 שניות. בדרך כלל פעמיים כאלה מספיקות, אבל אם צריך עוד, חממו כמה שניות ספורות בלבד.

החמאה אמורה להיות רכה ברמה שאפשר לקווצ'ץ אותה עם האצבעות, אבל לא מומסת! זה בסדר אם יש שלולית קטנה של חמאה נוזלית מסביב, אבל הרוב צריך להשאר מוצק.

אני השתמשתי במטרפה ידנית (whisk) כדי להכין את העוגיות, אבל תוכלו להשתמש בכף עץ וזה בסדר גמור. שימו לב שכשאני "מקציפה" את החמאה הרכה, היא נראית כמו גבינה לבנה, מרוב שהיא רכה.

מוסיפים לחמאה הרכה את הסוכר. אפשר להשתמש רק בסוג אחד, אבל זה ממש טעים לערבב בין סוכר לבן וחום. שימו לב, יש פה סך של שלושת רבעי כוס סוכר והעוגיות יוצאות מתוקות (וזה עוד אחרי שצמצמתי את זה מכוס שלמה מהמתכון המקורי). אם אתם בונים על מלית הוניל – מומלץ לצמצם את כמות הסוכר לפחות מכך, אפילו חצי כוס, כדי שלא יצא מתוק מידי יחד עם המלית. תמיד תזכרו שה-Oreo's המקוריות הן כמעט מלוחות!
מקציפים לתערובת ת'צורה למשך דקה וחצי. אפשר כמובן להשתמש גם במיקסר ידני אם יש לכם, זה ילך אפילו עוד יותר מהר. עובדים מהר ובפראות כדי לאוורר את העסק וליצור קרם רך ואוורירי מאוד.

אחרי שהחמאה והסוכר מעורבבים היטב והתערובת תפסה קצת נפח, מוסיפים פנימה ביצה אחת.

חוזרים להקציף את התערובת היטב. זכרו, לא סתם מערבבים – המטרה כאן היא להחדיר כמה שיותר אוויר כדי שלא יהיה דחוס.

המרקם – רך ואוורירי מאוד, אבל יציב.

בשלב זה מוסיפים את תמצית הוניל ומערבבים היטב. וכעת, לתוספות הסודיות: אבקת סודה לשתייה (להשגה בסופר בקופסה קטנה, שקל וחצי, שימושי מאוד במטבח ומחוצה לו), אבקת אפייה (כנ"ל) ומלח (כן! באוריאו'ז המקוריות יש הרבה יותר מלח מפה – אל תעלו אל דעתכם לוותר עליו, הוא עושה את כל ההבדל!!!). בנוסף, נוסיף גם שליש כוס של אבקת קקאו. שימו לב, מומלץ למלא את שליש הכוס באמצעות כף ולא לשפוך את הקקאו ישירות לתוכה, כי זה עושה לכלוך.

טורפים את כל האבקות פנימה אל תוך תערובת החמאה והסוכר, עד שנוצר קרם חום כהה.

ועכשיו, נוסיף את הקמח. מערבבים רק עד שכמעט לא רואים יותר לבן של קמח. תשתדלו לא לערבב מעבר לזה, כדי שהעוגיות לא תצאנה קשות.

ועכשיו, רבותי, יש כמה אפשרויות. לא אכחיש זאת, הבצק דביק ומפונק. אם הוא לא קר, קשה לעבוד איתו ולא מומלץ לגעת בו ישירות. כמובן שהספר, כמיטב מסורת המתכונים של מרת'ה סטיוארט, מניח שמכיני המתכון הן עקרות בית משועממות שפינו חצי יום לצורך המלאכה. על פי המתכון יש לצנן את הבצק כשעה במקרר, לרדד אותו, לצנן שוב, לקרוץ לעיגולים עם חותכן עוגיות, לצנן שוב, ולחזור על התהליך עם שאריות הבצק שנשארות בסוף.

לשמחתכם, מצאתי כמה קיצורי דרך לשיטה הרידוד המכובדת, ואף ניסיתי בהצלחה כמה שיטות אחרות, שמניבות אמנם עוגיות עם מרקם קצת שונה, אבל חוסכות טרחה.

שיטת הרידוד (עם שיפורים של מאיה)
מניחים את הבצק בין שני ניירות אפייה, כך שלא תהיה לנו בעייה של הידבקות וככה לא צריך לצנן אותו לפני כן. מועכים קצת עם הידיים ואז מרדדים עם מערוך לעובי של כחצי סנטימטר. די עבה – יותר ממה שנראה בתמונה.

כעת, נשתמש בחותכן עוגיות או ב"רינג" כדי לחתוך צורות של עיגול בבצק. כדי להרים את העיגולים שקרצנו, חייבים לצנן את הבצק קצת, אחרת העיגולים שיצרתם יימרחו לכם על נייר האפייה ולא תצליחו להרים כלום. לוקחים את הבצק, כמו שהוא, יחד עם שני ניירות האפייה שעוטפים אותו, ותוקעים במקפיא ל-20 דקות. אם הוא קצת מתעקם במקפיא, זה בסדר, אפשר לשטח אותו וליישר אותו בקלות כשהוא יצא החוצה.

כשהבצק קר כמו שצריך, קלי-קלות להרים את עיגולי הבצק שהכנו. שימו לב שרידדנו את הבצק עבה יחסית. אם מרדדים אותו דק (כמו שעשיתי בתמונה, וזה עשה לי חיים קשים), הוא יתרכך בטיל ולא תספיקו להרים את עיגולי העוגיות לפני שהכל יתרכך ויתפקשש. כשמרדדים את הבצק בעובי גדול יותר, הוא נשאר קר לאורך זמן מחוץ למקפיא וככה תוכלו להרים את העיגולים בניחותה.

שיטת הכפיות
ומה מקבל מי שלא רוצה לרדד? חיים קלים. לוקחים שתי כפיות ויוצרים כדורים קטנים של בצק (אין צורך לצנן, עושים את זה ישר אחרי שהבצק מוכן). מניחים את הכדורים בצורה מרווחת על נייר האפייה. במהלך האפייה הכדורים "יימסו" לשלוליות גדולות עם כיפה גבוהה (כמו דובשניות בערך), וכשהן מצטננות הן יצנחו וישטחו לעובי של עוגיות רגילות. שימו לב שהמרקם המתקבל כאן הוא שונה מהרידוד הרגיל: העוגיות מתקבלות רכות ועוגתיות, ולא קריספיות כמו בשיטת הרידוד. לי יש כף גלידה קפיצית של ליליפוטים והיא מושלמת למשימה. למי שאין סניף של Williams Sonoma ליד הבית, יכול להשתמש בזוג כפיות כדי ליצור את העיגולים.

שיטת הגליל
בדיוק כמו באלפחור'ס, גם כאן זה עובד, ובגדול. במקום לעבוד קשה בשביל כל עוגייה, יוצרים גליל ארוך של בצק, מקפיאים אותו היטב, ופורסים ממנו פרוסות דקות ואלגנטיות והופ לתנור. היופי כאן הוא שהגליל שומר על צורתו במקפיא ונשמר למשך חודש שלם! ככה תוכלו להנות מעוגיות חמות וטריות בהתראה של רגע. רק פורסים ואופים (אין צורך להפשיר, הבצק נשאר נוח לפריסה גם כשהוא קפוא). החסרון של השיטה הזו הוא שהעוגיות לא יוצאות עגולות בצורה מושלמת, אם כי לאחר האפייה קצת יותר קשה להבחין בכך.

כדי ליצור את הגליל הניחו את גוש הבצק במרכזו של נייר אפייה גדול. עם הידיים, תנו לבצק צורה מאורכת במקצת. קפלו את הנייר באמצע לשניים מעל הבצק.

ועכשיו לטריק הגדול – לוקחים קצה של ספר גדול עם כריכה קשה, ומצמידים אותו לחלק התחתון של הבצק המכוסה בנייר האפייה. מתחילים למעוך את הגליל פנימה בחלקו התחתון – והבצק יתאסף לכדי גליל עגול ומושלם. פלא פלאים. מגלגלים את הבצק כמה פעמים קדימה ואחורה על השיש כדי לעגל אותו עוד יותר. אוטמים את שני הקצוות של הגליל באטב או במהדק.

אם תניחו את הגליל כמו שהוא במקרר, הבסיס שלו קצת ישתטח. כדי להמנע מכך, מניחים אותו בתוך גליל קרטון של נייר מגבות (או כמו גלילים צמודים של נייר טואלט). מצננים במקפיא לפחות 20 דקות. מוציאים, פורסים לפרוסות בעובי חצי ס"מ, ואופים.

את העוגיות אופים בין 7 ל-9 דקות בלבד, בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות (התנור חייב להיות כבר חם ומזומן, כדי שזמן האפייה יהיה מדוייק). הן תיראנה קצת רכות ומבריקות ואולי קצת לא מוכנות, אבל הן תתייצבנה במהלך הצינון. אל תתפתו לאפות אותן מעבר לכך, הן תצאנה קשות ובעסה.

כפי שציינתי למעלה, העוגיות טעימות להפליא גם בלי מלית בכלל (במיוחד העוגתיות). אבל אם אתם רוצים להשקיע, מי אני שאעצור אתכם?! אגב, את העוגיות ממלאים רק כשהן צוננות לגמרי, אחרת הכל נמס ומתפרק.

מלית קרם חמאת בוטנים
מניחים חצי כוס חמאה בוטנים בקערה, יחד עם 2 כפות אבקת סוכר. מערבבים עם מזלג עד שחלק. מומלץ להוסיף 2 עד 3 כפות של חלב כדי המלית תהיה יותר רכה ונוחה למריחה.

מלית קרם גנאש שוקולד
אל תיבהלו מהמינוח הפלצני. זה בסה"כ שוקולד מריר מומס מעורבב עם שמנת מתוקה חמה. מכינים את זה בצ'יק במיקרו. מניחים בקערית קטנה 100 גרם שוקולד מריר מחולק לקוביות. מחממים במיקרו ל-30 שניות (לא יותר, השוקולד צריך קצת להתרכך אבל עוד לא להינמס לגמרי), מוסיפים חצי שקית שמנת מתוקה (כ-125 מ"ל), ומחממים 30 שניות נוספות. מנסים לערבב קצת. השמנת הצחורה תתמלא בפתיתים של שוקולד מומס, ולאט לאט תסמיך ותיצבע בצבע חום עמוק ומבריק. אם מנסים הרבה זמן וזה לא קורה, מחממים את השמנת בפולסים נוספים של 15 שניות עד שהיא מתערבבת טוב עם השוקולד. נזהרים לא לחמם יותר מידי כי זה הורס.

מלית קרם וניל בנוסח Oreo's
מניחים 50 גרם חמאה רכה בקערה (בדיוק כמו בתחילת המתכון שלנו, מרככים אותה במיקרו – לא ממיסים!!), ומוסיפים לה כפית של תמצית וניל (אני השתדרגתי למקלות וניל אמיתיים, אפשר גם להסתפק בתמצית וניל רגילה) וכוס ושליש של אבקת סוכר (בערך 130 גרם, שקית ושליש). טורפים נמרצות עד שנוצר קרם אוורירי וסמיך מאוד – על גבול הפירורי. מומלץ להוסיף את אבקת הסוכר בהדרגה, אחרת זה מלכלך. שימו לב שהוא לא זהה לגמרי לקרם שבתוך ה-Oreo's מהסיבה הפשוטה שהם משתמשים ב-shortening שמניב מרקם קצת שונה, על גבול הבצקי. אבל מדובר בחיקוי מוצלח מאוד.

פינת התכל'ס
מקציפים בקערה את החמאה הרכה יחד עם הסוכר עד שנוצרת תערובת אחידה ואוורירית מאוד. מוסיפים את הביצה וטורפים שוב עד שהתערובת אחידה ואוורירית. מוסיפים וניל ומערבבים. מוסיפים סודה לשתייה, אבקת אפייה ומלח (לא לוותר!!!), יחד עם הקקאו. מערבבים עד שנוצר קרם חום ומבריק. מוסיפים פנימה את הקמח ומערבבים רק עד שלא רואים יותר את הקמח. נזהרים לא לערבב יותר מידי.

יש שלוש שיטות ליצירת עוגיות:
א. מרדדים בין שני ניירות אפייה, קורצים עיגולים, מצננים 20 דקות במקפיא לייצוב הבצק המרודד, ומעבירים את העיגולים לנייר האפייה.
ב. יוצרים גליל של בצק בתוך נייר אפייה, מקפיאים, פורסים פרוסות של כ-חצי ס"מ ומניחים על נייר האפייה.
ג. מכינים כדורי בצק באמצעות כפיות (אין צורך לצנן את הבצק כלל) ומניחים בצורה מרווחת על נייר האפייה.

אופים את העוגיות כ-7-9 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות. מצננים לפני המילוי.

בתאבון ושבת שלום לכולנו :)

• לנודלס:
• 250 גרם פסטה (חצי חבילה), בכל צורה שאוהבים
• חצי בצל גדול (אפשר סגול)
• תפרחת גדולה של ברוקולי (או שתיים, אם ממש אוהבים)
• אופציה: פלפל אדום, פרוס לפיסות דקיקות
• 1 גזר גדול / שניים קטנים

• לרוטב בוטנים ללא בישול:
• כף גדושה מאוד של חמאת בוטנים
• 3 כפות סוכר
• 2 כפות חומץ
• 2 כפות רוטב סויה
• 1 כף שמן שומשום (לא חייבים)
• 2 שיני שום
• עד רבע כוס מי בישול מהפסטה

• –

קל לפצל את ההכנה של המנה הזו לשני אנשים שיעבדו במקביל. אחד יקצוץ ירקות, והשני יבשל את הפסטה ויכין את הרוטב בקערה. את רוב השלבים אפשר גם להכין מראש ולאכסן במקרר. ברגע האחרון כל שנותר לעשות הוא להרתיח את הפסטה, לזרוק פנימה את הירקות לרתיחה קצרה, ולערבב את הכל בקערה. הדבר הכי קשה כאן זה הקיצוץ של הירקות. אבל גם אחרי יום ארוך בעבודה או באוניברסיטה, להפריד ברוקולי לפרחים קטנים ולקלף גזר זה סוג של תרפיה, אפילו בשבילי.

אז אמנם קוראים לזה נודלס, אבל מדובר בפסטה רגילה לכל דבר. תוכלו להשתמש בכל צורה שמתחשק, אם כי צורות קטנות ומפותלות "אוחזות" ברוטב בצורה הכי טובה. אנחנו הכי אוהבים להשתמש בצורה של הפפיונים. מבחינת הירקות, אפשר גם להשתמש בפלפל אדום (או כתום או ירוק), ולמעשה הגזר הוא אלתור שלנו. הברוקולי הוא נקודה רגישה אצל חלק מהאנשים, אבל אני אציין בשמחה שדני הוא אחד משונאיו המושבעים של הברוקולי (ושל כל דבר בריא ומזין) – והוא זולל בכיף קערה אחר קערה מהמנה הזו, עם כל "ברוקוליותה" הבוטה. הנודניקים יכולים לוותר ולא לשים.

החוכמה בהכנה היא להכין את כל הירקות הקצוצים מראש ולסדר אותם כמו חיילים על צלחת כדי שברגע הנכון פשוט תפילו אותם אל תוך המים הרותחים, וככה לא יהיה לחץ של לחתוך מהר לפני שהפסטה תהיה מוכנה. בדומה למנת הפסטה עם העוף, אם תעמידו את המים לרתיחה מיד לפני שאתם מתחילים, זה פחות או יותר יספיק לכם בשביל כל הקיצוצים. אבל אם אתם קוצצים לאט, או שפשוט לא מספיק בטוחים שתספיקו, עדיף לסיים לקצוץ את כל הירקות, ורק אז להרתיח את המים לפסטה. בלי לחץ.

מעמידים סיר על אש גבוהה, וממלאים אותו בהרבה הרבה מים. ממליחים בכפית מלח (המים צריכים להיות מלוחים, ככה זה תמיד כשמכינים פסטה).

הברוקולי מגיע בשקיות ניילון שקופות, ובדרך כלל יש שלוש תפרחות בינוניות בשקית אחת. כאן נשתמש באחת או שתיים. קוצצים לפרחים קטנים: תופסים את התפרחת הירוקה עם היד, ומשתמשים בסכין כדי לגזום כמה שיותר מה"גזע". אני אוהבת להשאיר קצת ממנו, כי הוא נשאר טעים וקראנצ'י אחרי הבישול. אני לוקחת את זה אפילו צעד קדימה ומשתמשת גם בגבעול העבה בתחתיתו של הברוקולי!!!

החוכמה היא לקלף אותו (כי הבחוצה שלו סיבי כמו סלרי ונתקע בשיניים) עד שמגיעים לבשר הלבנבן שבתוכו, ואז לפרוס אותו לפרוסות דקות.

זה אמנם לא טעים כמו הפרח עצמו, אבל זה מוסיף קראנץ' למנה, וזה גם בריא.

אחרי שסיימנו לגזום את הברוקולי, נקלף את הגזר, ונקצוץ אותו כרצוננו. אם אין לכם סבלנות להשקיע , תקצצו אותו לפרוסות דקות (חצי ס"מ בערך) ובשלו אותו במים של הפסטה יחד עם השאר.

אם אתם במצברוח לקיצוצים מופרעים, תוכלו לגזום אותו לגפרורים דקים, ואז לא צריך לבשל, אלא פשוט לערבב עם הפסטה המוכנה והחמה. זה קצת יבשל אותו – אבל הוא יישאר קראנצ'י. הדרך השנייה תקפה גם אם אתם יכולים לסנג'ר מישהו לקצוץ במקומכם, שזה מה שאני נוהגת לעשות.

בזמן שאתם קוצצים, תבדקו אם המים בסיר רתחו. אם כן, הוסיפו פנימה את הפסטה. שימו לכם טיימר ל-7 דקות בדיוק (זה הזמן שצריך לבשל את הפסטה עד גבול ה-"אל-דנטה", ואז מוסיפים את הירקות ומבשלים אותה עוד קצת). בינתיים תסיימו עם הקיצוצים.

גם את הבצל קוצצים – לפרוסות דקות. אפשר להשתמש גם בבצל סגול – אבל לא קריטי.

את השום נצטרך בשביל הרוטב. כדי לקלף שן שום בקלות, נותנים לה "זפטה" עם החלק השטוח של הסכין. ואז, באורח פלאי, כשהיא חצי מעוכה, הקליפה שלה נושרת בקלות רבה.

קוצצים את השום דק מאוד.

שמים בקערה גדולה (שתכיל את כל הפסטה אח"כ) את השום, החמאת בוטנים, ואת כל שאר החומרים. מערבבים במזלג עד שהרוטב קרמי וחלק. מי שאוהב חריף מוזמן להוסיף קצת פתיתי צ'ילי או טבסקו.

בהתחלה קצת קשה לערבב את חמאת הבוטנים הסמיכה יחד עם הנוזלים, והרוטב ייראה כאילו הוא מתפרק, אבל אם ממשיכים בעקשנות למעוך את הכל יחד עם המזלג, מתקבל קרם חלק (ודי טעים!). וכשהוא יתחבר עם פסטה לוהטת, שעדיין נוטפת קצת מים רותחים, הוא ימס ויצפה אותה באופן מושלם.

מניחים את הרוטב בצד, עד שהפסטה עם הירקות תהיה מוכנה.

אחרי 7 דקות של בישול הפסטה, מוסיפים פנימה את הירקות. הפסטה, בשלב זה, צריכה להיות עדיין קצת קשה (אפשר להוציא פסט אחד לקרש חיתוך ולנסות לחתוך אותו – הוא אמור להיות רך בין האצבעות, אבל קשה לחיתוך עם סכין). ועכשיו – פנימה עם הברוקולי, הבצל (הפלפל, אם רוצים), ואת הגזר – אם לא קצצתם אותו לגפרורים.

מבשלים את הפסטה והירקות יחד 3 דקות בדיוק.

בינתיים, לוקחים כוס ו"גונבים" בזהירות קצת מי בישול לתוכה. נצטרך את זה בשביל הרוטב תכף.

מסננים את הפסטה עם הירקות, אבל לא לגמרי. זה בסדר יש עדיין קצת מים, כי זה עוזר להמס את הרוטב. שופכים את הפסטה הרותחת ישר מתוך המסננת אל תוך הקערה שהכנו בה את הרוטב. אם קצצתם את הגזר לגפרורים, זה הזמן להוסיף אותם גם.

מערבבים את הפסטה עם הרוטב בעדינות עם כף עץ, עד שהכל מצופה ברוטב בוטנים וכל הבית מתמלא בריח מטריף. מוסיפים כף או שתיים ממי הבישול ששמרנו בכוס וממשיכים לערבב קצת. אם הרוטב עדיין נראה לכם סמיך ומרוכז מידי, הוסיפו עוד קצת מים.

חלקו מהר לקערות ותזללו מהר, לפני שייגמר.

פינת התכל'ס
קוצצים את כל הירקות, ומניחים בצד בזמן שמרתיחים סיר מלא מים מומלחים לפסטה. כשהמים רותחים מבשלים את הפסטה 7 דקות בדיוק. מוסיפים את הירקות הקצוצים (לא את הגזר אם קצצתם אותו לגפרורים דקים) ומבשלים 3 דקות נוספות. שומרים רבע כוס ממי הבישול. בינתיים מכינים בקערה את הרוטב: מערבבים את כל חומרי הרוטב עד שנוצר קרם חלק ומבריק. כשהפסטה והירקות מוכנים מסננים אותם קלות ושופכים לתוך הרוטב. מערבבים בעדינות. מוסיפים 1-2 כפות ממי הבישול. הרוטב יימס ויצפה היטב את הפסטה. אם הוא סמיך / מרוכז מידי מוסיפים עוד מי קצת מי בישול.