בצק אלים | רשימות ממטבחה של מעצבת - Part 38



לביבות בטטה 

נחשב אצלי: השקעהיום שבת, 18 באוגוסט 2007

yampatties-b.jpg

זה די מדהים שאני גרה פה שנה, ואפילו יש לי את ספר הבישול שלהן, אבל מעולם לא ביקרתי ב"אורנה ואלה". על לביבות הבטטה שלהן שמעתי ממגוון רחב של ממליצים נלהבים. והשבוע יצא לי סוף סוף לנסות. והתלהבתי מאוד (בכלל האוכל היה מעולה. מהמומלצים: סביצ'ה דניס על סלט קינואה, ניוקי ברוטב עגבניות, שגם אותו אנסה להכין בקרוב, וסלט "הכל" פשוט וטעים. לגבי עוגת הגבינה, טעמתי טובות יותר [נגיד זו של לחם ארז]). תוך ביקור מקרי בשוק הכרמל מצאתי צרור של עירית פריכה וטרייה, וכל מה שנותר היה למצוא בטטות, ואותן מצאתי בשוק התקווה שם יצאנו לצלם במסגרת סדנת צילום האוכל. לביצוע המשימה הצטרפה אלי מעיין, בשלנית מדופלמת עם כשרון טבעי לדוגמנות ידיים. באופן מפתיע, רשימת המרכיבים של הלביבות קצרה (בטטות, רוטב סויה, קמח, וקצת סוכר. בלי ביצים!) וההכנה שלהן ממש פשוטה. אבל, כמובן שיש קוץ – הטיגון. בחמאה. אני שונאת לטגן. תמיד נשרף לי השמן בקצוות. אבל עם כל נגלה גיליתי עוד עקרון להצלחה: הרבה חמאה (מזוקקת אם אפשר, שהוסרו ממנה מוצקי החלב שנשרפים תמיד. אפשר להכין בבית), אש בינונית, 2-3 דקות לכל צד, ויש. מתקבלים מעין "פנקייקס" כתומים אווריריים, שהולכים פצצה עם רוטב שמנת ועירית שמכינים תוך דקה וחצי. המתכון מגיע מספר המתכונים המעולה של אורנה ואלה. הכמות: כ-25 לביבות.

  • ללביבות:
  • 1 ורבע קילו של בטטות (בערך 2 ענקיות, שוקלים אצל הירקן)
  • 2 כפיות רוטב סויה
  • 3/4 כוס קמח רגיל
  • 1 כפית סוכר
  • 1 כפית מלח, חצי כפית פלפל
  • חמאה לטיגון, בערך 100 גרם (עדיף חמאה מזוקקת)
  • לרוטב שמנת עירית:
  • בערך חצי צרור של עירית, קצוץ דק מאוד
  • 1 מיכל שמנת חמוצה
  • 3 כפות מיונז
  • מלח ופלפל שחור
עלות משוערת:

17 שקלים

עבודה נטו:

35 דקות

ההכנה

yampatties2.jpg

קולפים את הבטטות (קולפן טוב = קילוף זריז וכיפי. קולפן פושט = קילוף ארוך ומלוכלך. אני הלכתי וכמו פריאיירית אמיתית פינקתי את עצמי בקולפן שוויצרי ב-50 שקל, mind you, ומאז אני מאושרת. כל היום אני יכולה לקלף איתו). חותכים לחתיכות גדולות. מניחים בסיר עם 2-3 כוסות מים (המים לא צריכים לכסות את הבטטות לגמרי, אלא ליצור הרבה אדים, בעיקר). מבשלים על אש גבוהה (עם מכסה) כחצי שעה עד שהבטטות רכות לגמרי (דוקרים ובודקים). בשלב זה אורנה ואלה מורות על העברת הבטטה המבושלת למסננת והשהייה למשך שעתיים לסינון הנוזלים (אפשר אפילו לילה שלם במקרר). כמובן שמאיה רעבה וקצרת סבלנות, אז מאיה מסננת היטב את הבטטות מכל מיצי הבישול, מחזירה אותן לסיר, ומבשלת "על יבש" עוד 3-4 דקות כדי לייבש את הבטטות.

yampatties5.jpg

מעבירים את הבטטות הרכות והיבשות יחסית אל תוך קערה גדולה. מוסיפים פנימה את רוטב הסויה ו"מערבבים-לשים" את התערובת בידיים. הבטטות רכות וזה ממש כמו פלסטלינה מהגן. תענוג. מוסיפים פנימה את הקמח, הסוכר, המלח והפלפל, ומערבבים עם הידים בעדינות עד שהעיסה מתאחדת. לא לערבב יותר מידי, כי זה נהיה דביק. אם נתקלים בחלקים שחורים או קשים, מסלקים אותם החוצה.
yampatties3.jpg

מכינים את הרוטב
שופכים לקערה את השמנת החמוצה ואת המיונז. קוצצים את העירית הכי דק שאפשר (אפשר גם לגזור עם מספרים, כפי שהציעה אודטה מהתגובות) ומוסיפים לקערה. אורנה ואלה ממליצות להוסיף כמה טיפות של לימון וקצת חרדל אם אתם משתמשים במיונז קנוי. אני השתמשתי במיונז דל שומן (!) ולא הוספתי כלום וזה יצא מעולה. מערבבים היטב את הרוטב ושומרים במקרר עד ההגשה.

yampatties4.jpg

עכשיו צריך לטגן
שימו לב שהתערובת דביקה וקשה לעבוד איתה. טריק נחמד להתמודד עם זה הוא פשוט להשתמש בשקית זילוף חד פעמית (היא עולה בערך שקל וחצי בחנויות של אפייה). אם אין לכם, תעבדו עם שתי כפות ותהיו בסדר גמור. יש כאן שתי חוכמות בטיגון – להשתמש בחמאה (ולא בשמן זית או שמן רגיל, פחדתי לנסות אפילו) והרבה (לפחות כף וחצי חמאה לכל נגלה, ואפילו להוסיף עוד באמצע הטיגון אם כל החמאה נספגת), ולטגן על אש בינונית. צריך להזהר שהחמאה לא תישרף (כשזה קורה היא מתחילה להעלות עשן, במיוחד בקצוות, ומתחיל ריח של שרוף). הדרך הכי טובה להמנע מזה היא שימוש בחמאה מזוקקת (שדי פשוט להכין בבית, ולשמור במקרר בדיוק כמו חמאה רגילה) שנשרפת פחות ויותר טובה לטיגון.

yampatties6.jpg

החוכמה השנייה היא לטגן על אש בינונית. לא נמוכה (כמו שכתוב בכל המתכונים שמצאתי), ולא גבוהה (שתשרוף את הלביבות מהר מידי). מטגנים את הלביבות כשתיים-שלוש דקות מכל צד עד שהן מספיק יציבות בשביל שתהפכו אותן, ואז הופכים ומטגנים בצד השני. מעבירים לנייר סופג ומטגנים את הנגלה הבאה. אני אוהבת להכין ערימה של מפיות ולהניח אותן בשכבות עם כל נגלה של לביבות – סופג הכי טוב את שאריות השומן. אגב, באופן מפליא למדי, גם הלביבות שנשרפו לי יצאו טעימות ולא מרות בכלל.

yampatties7.jpg

לא לשכוח בין נגלה לנגלה לשפוך החוצה את השומן השרוף, להעביר ניגוב עם מפית או מגבת נייר (זהירות, זה חם), ולהתחיל נגלה חדשה על נקי. ממיסים גוש חמאה נוסף, ומטגנים לביבות חדשות. מגישים חם עם רוטב היוגורט. הלביבות נשמרות במקרר עד יומיים, ומחממים אותן בעדינות בתנור או בטוסטר אובן (זהירות לא לייבש אותן). לא מומלץ לחמם במיקרו.

פינת הת'כלס
מבשלים את הבטטות עם 2-3 כוסות מים בסיר מכוסה כחצי שעה עד התרככות. מועכים ולשים יחד עם הסויה. מוסיפים פנימה את הקמח, הסוכר, המלח והפלפל ומערבבים לתערובת אחידה (לא ללוש יותר מידי, זה נהיה דביק). יוצרים לביבות עם שתי כפות (או מזלפים עם שקית זילוף לביבות ישירות למחבת) ומטגנים בחמאה על אש בינונית. קוצצים את העירית ומערבבים עם שאר חומרי הרוטב, ומגישים.

אוף טופיק
השבוע הייתה לי שעה פנוייה והזדמנתי לי לסטימצקי. שם מצאתי את אחד הספרים היפים ביותר שראיתי לאחרונה. באנגלית. על אוכל ישראלי. הספר נקרא "The Book of New Israeli Food". אני עדיין לא מאמינה ששרפתי 180 שקל על כזה דבר, אבל קשה לי להפסיק לדפדף ולהשתאות מהיופי שנוטף מכל עמוד ועמוד. הן מבחינת הטיפוגרפיה, והן מבחינת הצילומים (עליהם אחראי איילון פז המוכשר). בניסוח קליל ואלגנטי מספרת ומסבירה ז'אנה גור (מ"על השולחן") על בישול ותרבות חובקי-ישראל ומדלגת בין מוסדות הקודש של האוכל הישראלי (מ"סטקיית חצות" בירושלים, ועד "בר לחם" בתל-אביב ו"אורי בורי" בעכו). סוף סוף יש כבוד לאוכל הישראלי. מתנה מופלאה למארחים בחו"ל, ומתנה עוד יותר מופלאה לישראלים שפשוט אוהבים אוכל.

ועוד השבוע, הכתבה השלישית בסדרת "שקט מצלמים" ב -YNET, והפעם על תאורה מלאכותית. בין הדוגמאות, קרואסונים תחת סוגים שונים של פלאשים. השבוע ניסיתי לא לטרוף את הקרואסונים שצילמתי כי חדר הכושר שלי בשיפוצים ואין לי איפה לעשות ספינינג. אז הם הלכו לפריזר. מומלץ לבקר, בעיקר בגלל התגובות. נראה שעם ישראל השתגע סופית.

ריבת שזיפים ביתית 

נחשב אצלי: להכין ולשמוריום שבת, 11 באוגוסט 2007

plum-jam.jpg

אחרי שתכינו ריבה בפעם הראשונה תוכלו רשמית לקרוא לעצמכם סבתא ברכה. ועכשיו ברצינות – אחרי שטועמים יצירה שכזו על קרואסון טרי (שקונים במאפייה טובה שמכינה אותם עם חמאה ולא מרגרינה) אי-אפשר לחזור אחורה. פשוט לא תוכלו להסתכל לריבה מהסופר בעיניים. בלי שום קשר, צנצנת ריבה היא שי נפלא למישהו שעבר דירה או שבר רגל. יחד עם שני בגטים עם מגבת מטבח יפה וסרט מסולסל – המתנה הכי שווה בעולם. וזה די פשוט. אין הרבה עבודה. בעיקר לקלף את הפרי ולשמור שלא יגלוש. וכשכל הסופרים והשווקים מלאים בפירות קיץ עסיסיים שפשוט מתחננים לגמור אצלכם בסיר, ועוד דקה נגמרת העונה – זו הדרך המושלמת לשמר את הקיץ בקופסה. והטריק הכי שווה הוא העיקור של הצנצנות. וככה הריבה תחזיק לכם עד החורף ומעבר.
הכמות: בערך קילו ריבה.

  • 1.3 קילו (שוקלים אצל הירקן) של פירות קיץ עסיסיים
  • קילו סוכר (עדיף קצת פחות)
  • 3-4 צנצנות נקיות
  • מיץ מחצי לימון
  • אופציה להסמכת הריבה: כמה ליבות של תפוח (האיזור עם החרצנים)
  • אופציה: קינמון, אגוז מוסקט, ג'ינג'ר
עלות משוערת:

10 שקלים

עבודה נטו:

10 דקות

ההכנה

הולכים לירקן ושוקלים אצלו בערך 1.3 קילו של שזיף אדום. השזיף האדום הוא לא באמת אדום, הוא לרוב סגול. בחרו דווקא את הקשים ולא את הרכים, כי יש בהם הרבה יותר טעם. כמובן שאפשר להכין ריבה מעוד סוגים של פירות, וזה יצא נפלא. הפירות שבטוח הולכים הם תפוח ירוק חמוץ, אפרסק, נקטרינה, שזיפים, ומשמשים (פירות אחרים לא ניסיתי). המשקל הדרוש לריבה מסתכם לבערך 8-9 תפוחים או 12-15 שזיפים או 9-10 נקטרינות. על כל קילו ושליש של פרי (נטו בלי גרעינים זה יוצא קצת פחות) שמים קצת פחות מקילו סוכר. מתכונים רבים שנתקלתי בהם דורשים יותר (יחס של אחד לאחד, בדרך כלל), אבל אני בכוונה מכינה עם פחות, כי עם היחס הזה הריבות יוצאות מתוקות להחריד. אבל אתם יכולים לשים את כל הקילו ולראות איך יצא.

לגבי הצנצנות, אם אתם לא אוספים צנצנות ריקות של קפה או חמוצים או גפילטע פיש, אפשר לקנות צנצנות ריקות ונקיות בסופר בסביבות ה-7 שקלים האחת. לא תמיד אפשר למצוא, ובמקרה הזה אפשר לקנות צנצנות עם משהו בפנים ופשוט לרוקן אותן, לקרצף היטב ולהוריד את המדבקות (גיל חובב ממליץ לקרצף מדבקות עקשניות עם קולה, טיפ מעולה!). אני מצאתי צנצנות קטנות עם ריבה ב-9 שקלים, שטפתי אותן, והן יצאו יפהפיות.

plum-jam2.jpg

חתכו את הפרי שלכם לרבעים והפטרו מהגרעין. תפוח אפשר לחתוך לפלחים (לא לשכוח לקלף קודם), ועבור משמש אפשר פשוט להסתפק בלבצוע אותם לשניים. לחתוך שזיף (וגם נקטרינה) לרבעים זה מאוד פשוט: עוברים עם הסכין לאורך הפרי וחוצים אותו באמצע. תופסים אני שני החציים חזק ומסובבים אותם בכיוונים מנוגדים כדי להפריד ביניהם. חוזרים על הפעולה על החצי שנשאר עם הגרעין: מעבירים סכין במרכזו כדי לחצות אותו לשניים ומפרידים ביניהם בתנועה סיבובית. אם הגרעין עדיין נשאר דבוק לאחד מהרבעים אפשר להרחיק אותו עם סכין. מעבירים את כל הפרי לסיר, שופכים מעליו את הסוכר, וסוחטים פנימה מיץ לימון. אפשר להוסיף תבלינים מעניינים: קינמון ו/או אגוז מוסקט (הולכים טוב במיוחד עם תפוח) ואפילו קצת ג'ינג'ר מגורר.

מה שתמיד הדהים אותי זה איך תערובת פשוטה של פרי וסוכר הופכת אחרי זה לג'לי. הסוד לעניין הוא חומר שנקרא פקטין, שמופיע ברוב הפירות בצורה טבעית. בחלק יש יותר בחלק קצת פחות. תוך כדי בישול הפקטין עוזר בהסמכה של הריבה. פירות עשירים במיוחד בפקטין הם לימון וחרצניו, ותפוח וחרצניו. גם בסברס יש המון פקטין. אז אם אתם רוצים שהריבה שלכם תהיה סמיכה במיוחד, הוסיפו לה חצי תפוח (אפשר לדוג אותו החוצה בסוף הבישול. הוא מאוד טעים!) עם הליבה והחרצנים. אפשר גם לשים רק את הליבה של שניים שלושה תפוחים, כדי להיות בטוחים. פקטין ניתן להשגה גם באבקה, אבל לא באמת צריך את זה. אני אישית אוהבת ריבות שהן סמיכות, אבל לא ג'לי לגמרי (כמו האלה הפושטיות בסופר). ככה הן יותר ביתיות בעיני. וגם יוצא לכם דליל קצת, לא נורא. זה עדיין טעים!!

לוקחים שתי כפות גדולות ומערבבים את התערובת היטב בתוך הסיר עד שכל הפרי מצופה היטב עם סוכר. עושים את זה לפני תחילת הבישול כי זה קשה לערבוב, וככה נוודא ששום חלק לא יתחיל להתקרמל לנו לפני הזמן. אל תתפתו להוסיף לתערובת מים, כי זה מאוד ידלל לכם את המוצר הסופי. ברגע שנתחיל לבשל הסיר יתמלא בהרבה נוזלים, אל דאגה.

plum-jam3.jpg

שמים טיימר לשעה ועשרים דקות בול. מתחילים את הבישול על אש גבוהה ומערבבים מידי פעם, עד שמצטבר נוזל שקוף יחסית. זהו השלב הראשון בבישול. כשהתערובת רותחת מנמיכים לאש נמוכה. אל תתרחקו יותר מידי, כי פה יש סכנת גלישה רצינית. הריבה מבעבעת בטירוף ובלי כל התראה מוקדמת היא פשוט מטפסת על דפנות הסיר ומתפזרת לכל עבר (אפקט הסאונד שמתלווה לזה הוא בדרך כלל: טצצצצצצצצ הולך וגובר – זה אמור להדליק נורה אדומה). אם זה קורה פשוט מנמיכים את הלהבה.

plum-jam4.jpg

מערבבים מידי פעם, כדי שהתחתית לא תישרף. אבל באיזי, כי כל ערבוב גורם לפירות להתפרק ולהימעך. ואם אתם רוצים ריבה עם חתיכות זה לא טוב בשבילכם.

בזמן שהריבה מתבשלת, שמים בפריזר צלחת נקייה, שתקפא לה היטב ותשמש אותנו בעת הצורך. תכף תבינו למה.

plum-jam6.jpg

עוד משהו לטפל בו בזמן שהריבה מתבשלת – עיקור הצנצנות. מה זה עיקור? חיטוי מחיידקים. גם אם קירצפתם את הצנצנות בטירוף עם סבון עדיין נשארים שם כל מיני אורגניזמים. וכשהריבה תופסת עובש אחרי ארבעה ימים זה די בעסה. ריבות שמאוכסנות בצנצנות מעוקרות היטב יכולות להחזיק כמה שנים (היה פעם בתכנית של גידי גוב איזה זקן חביב ששימר כל פרי וירק שאפשר לחשוב עליו, והיו לו צנצנות סגורות בנות 20 שנה!). בשביל הפרוצידורה הזו תצטרכו להצטייד במכשיר מיוחד לעיקור צנצנות. אפשר להשיג אותו בחנויות מתמחות, ויכול להיות שיש לכם כזה – הוא נקרא סיר בישול. ממלאים אותו במים רותחים מהקומקום. שמים אותו על אש גבוהה. מניחים את הצנצנות הנקיות בפנים בלי המכסה (את המכסה מניחים בפנים בנפרד). מבשלים במים הרותחים 10 דקות בדיוק. מוציאים החוצה בזהירות עם מזלג או כף עץ ארוכה (זהירות זה חם!), ומניחים בצד עד שהריבה מוכנה. הצנצנות עכשיו סטריליות ואסור לגעת בהם מבפנים עם הידיים – זה יחרבש לנו את כל העבודה הקשה.

plum-jam8.jpg

אחרי שעה ועשרים בערך הריבה סמיכה וכהה. בודקים אם היא מוכנה: מוציאים לרגע את הצלחת הקפואה מהפריזר, מטפטפים עליה מעט ריבה, מחכים כמה שניות, ומעבירים אצבע. אם נשאר שביל באמצע הריבה מוכנה. אם השוליים חוזרים מהר כמו גלים של ים סוף, בשלו את הריבה עוד כמה דקות ובדקו שנית. בכל מקרה, אין לבשל את הריבה מעבר לשעה וחצי-שעה וארבעים, כי היא מצטמצמת מאוד והופכת לקרמל כהה ואז היא לא טעימה.

plum-jam9.jpg

כשהריבה מוכנה מכבים את אש, מסירים את הקצף הלבן שהצטבר, ומיד מוזגים לצנצנות. חשוב למזוג אותה כשהיא עדיין רותחת לגמרי כדי לחזק את האפקט של העיקור. כשהיא מתקררת היא גם מסמיכה וקשה יותר למזוג אותה. אפשר למזוג עם מצקת, ואפשר להעביר לכוס מדידה עם פיה, כדי למזוג יותר בנוח. סוגרים את המכסים של הצנצנות חזק, והופכים אותן על הראש. משאירים ככה ומצננים לטמפ' החדר. אחרי כשעתיים של קירור נוצר וואקום בתוך הצנצנות (שזה פלא בעיני, לא ברור לי איך זה קורה בכלל! נראה לי קשור לזה שהופכים אותם על הראש). הריבות אמורות להחזיק כמה חודשים טובים, תלוי בכמה טוב עיקרתם אותן. בכל מקרה, לאחר שפותחים את הריבה (ושומעים "שלאק!!", כי הוואקום השתחרר), מומלץ לשמור במקרר, כדי למנוע עובש.

plum-jam10.jpg

מגישים עם סקונס חמים מהתנור, או קרואסון, או סתם על פרוסת חלה.

פינת התכל'ס
חותכים את הפרי לרבעים (תפוח חותכים לפלחים, משמשים אפשר פשוט לקרוע לשניים) ומערבבים בסיר עם הסוכר ומיץ הלימון. אפשר להוסיף ליבות תפוח כדי לסייע להסמכת הריבה ולהסירן לקראת סוף הבישול. שמים טיימר לשעה ועשרים דקות. מביאים לרתיחה על אש גבוהה (זהירות, זה גולש!), ולאחר מכן מנמיכים לאש נמוכה ומערבבים מידי פעם. מעקרים את הצנצות הנקיות ע"י הרתחה בסיר עם מים רותחים (גם הפקק, בנפרד) לעשר דקות. מטפטפים מהריבה על צלחת קפואה מהמקפיא ובודקים אם היא מתקשה ומוכנה. כשהריבה מוכנה ועדיין חמה מאוד מוזגים אותה לצנצנות, סוגרים את הפקק, ומצננים כשהן הפוכות על הראש. לאחר פתיחת הפקק יש לשמור במקרר.

plum-jam11.jpg

אוף טופיק
השבוע בספיישל "שקט מצלמים" ב – YNET: עומק שדה. התוכלו לספור כמה פעמים מופיע הביטוי במאמר? בין הפותרים נכונה יוגרל קרואסון. בשבוע הבא – איך מצלמים עם תאורה מלאכותית.

לחמעג'ון 

נחשב אצלי: השקעהיום חמישי, 02 באוגוסט 2007

lahmajoon.jpg

הלחמעג'ון הזה כרגע מתחרה (ומוביל) על תואר "מנת הבית". הוא כל כך טעים שדני טוען שזה המנה הכי מוצלחת שהכנתי. וקשה לשמוע ממנו משהו כזה כשלא מדובר בפיצה. אז כשבא לכם לפנק את החבר'ה במשהו באמת טעים – זוהי הדרך הבטוחה: פיתה ביתית רכה מפנים וקריספית מבחוץ, ומלמעלה תערובת של בשר קצוץ עם עגבניות, פטרוזיליה, וים של בצל מטוגן. כמו פיצה, רק הרבה יותר מתוחכם. מומלץ להשתמש בבשר בקר טחון ולבקש מהקצב לערבב פנימה שומן כבש (השמיים לא יפלו בלי התוספת הזו, אבל ניסיתי את שתיהן וזה הרבה הרבה יותר מוצלח עם). הכמות של השומן צריכה להיות בערך 25% מכלל המשקל. שימו לב, אגב, שמכמות קטנה יחסית של בשר (רבע קילו סה"כ) יוצאת כמות אסטרונומית של מלית.

אל תתנו לזמן ההכנה לייאש אתכם – ההכנה מרובה, אך גם ההנאה. הלחמעג'ונים יכנסו להם בסבבה למקפיא ובפעם הבאה שתחזרו מהעבודה מאוחר תוכלו להינות מלחמעג'ון טרי אחרי 5 דקות בלבד בתנור חם. הוא יוצא אפילו יותר טעים אחרי שהוא קפוא. באחריות. ותודה לאלון על עבודת הידיים – אמרתי לך שתצא כוכב. המתכון למלית הוא של בני סיידא, והבצק מהספר של חיים כהן ואלי לנדאו. הכמות: 10 לחמעג'ונים בינוניים.

  • למלית:
  • 250 גרם בשר בקר קצוץ (בקשו מהקצב לערבב עם שומן כבש)
  • 2 עגבניות רגילות קטנות
  • כף וחצי רסק עגבניות (חצי קופסת פלסטיק הקטנה)
  • חופן של פטרוזיליה
  • מיץ מחצי לימון
  • מעט מלח ופלפל שחור
  • חצי כפית פפריקה מתוקה
  • לפיתות:
  • חצי קילו קמח רגיל (3 וחצי כוסות)
  • 2 כפיות שמרים יבשים (או חצי שקית "שמרית")
  • כף סוכר
  • בערך 2 כוסות מים חמימים
  • חצי כפית מלח
  • חצי כוס שמן זית
  • אופצייה: צנוברים
  • אופציה: מלח גס להגשה
עלות משוערת:

25 שקלים

עבודה נטו:

40 דקות

ההכנה

ניסינו להכין את בסיס הבצק גם מבצק שמרים (שצריך להתפיח לשעה וחצי בערך) וגם מבצק רגיל בלי שמרים. בצק השמרים היה טוב בהרבה, ומשתלם להשקיע ולהכין דווקא אותו. הוא שומר על הצורה שלו לאורך האפייה יותר טוב, ולא נותן למיצים של הציפוי להרטיב אותו ולהפוך אותו למושי.

lahmajoon11.jpg

את הבצק אפשר להכין ערב מראש ולהתפיח בלילה במקרר. גם את המלית אפשר להכין ערב מראש, אבל לא להשאיר יותר מלילה במקרר. בשר נוטה להתקלקל בקלות מאוד, ועדיף להשתמש בו כמה שיותר מהר. אם אתם משתמשים בבשר קפוא, הפשירו אותו במקרר לילה מראש, או שעה מראש בטמפ' החדר (פחות מומלץ, במיוחד בקיץ).

מכינים את הבצק
מערבבים את הקמח עם השמרים (או השמרית) עד שהם מצופים היטב. מוסיפים חצי מהמים החמימים (שמכינים מממש טיפה מים רותחים והרבה מים מהברז – שתהיה להם טמפ' נעימה למגע. מים חמים מידי או קרים מידי פוגעים בתפיחה של הבצק), את שמן הזית, הסוכר והמלח, ולשים 2 דקות עד שאין יותר פירורים של קמח. אם יש פירורים שמסרבים להתאחד עם הבצק, מוסיפים עוד קצת מהמים. כשיש גוש של בצק צריך ללוש עוד כחמש דקות עד שהבצק אלסטי, רך, ונעים לעבודה. הכי כיף להוציא את הבצק מהקערה וללוש אותו על שיש נקי ומקומח כי אז יש מקום באמת להשתולל.

lahmajoon4.jpg

מחזירים את הבצק לקערה ומכסים בניילון נצמד ומגבת. משאירים על השיש לשעה וחצי של תפיחה בערך – עד שהבצק מכפיל את נפחו. כשהבצק יסיים לתפוח יהיה לו מבפנים ממש מרקם של לחם! זה מגניב. בזמן שהבצק תופח, מתחילים להכין את המלית שבאה מלמעלה.

lahmajoon10.jpg

מכינים את המלית
קוצצים את כל הבצל לקוביות קטנות. מחממים סיר עם מעט שמן רגיל (לא שמן זית, הוא נוטה להשרף מהר) ומטגנים את הבצל על אש בינונית תוך ערבוב מידי פעם. לבצל ייקח פחות מרבע שעה להגיע לדרגת השחימות הרצוייה וכל מה שהוא צריך זה ערבוב זריז כל כמה דקות, כדי שלא יידבק לתחתית ויישרף. בינתיים נקצוץ את שאר מרכיבי המלית.

lahmajoon2.jpg

קוצצים את הפטרוזיליה דק, ואת העגבניות לקוביות קטנות. מכניסים את הכל לקערה ומתבלים במיץ לימון, מלח, פלפל, מעט פפריקה (אפשר גם פתיתי צ'ילי בשביל קיק של חריפות), ורסק עגבניות. כשהבצל שחום מוסיפים אותו גם פנימה לתערובת ומערבבים היטב. אחרי שיש עיסה אחידה, מוציאים את הבשר מהמקרר ולשים אותו פנימה. אל תדאגו, לא צריך לבשל את הבשר מראש, הוא יתבשל באפייה עצמה בלי שום בעייה.
lahmajoon3.jpg

התערובת צריכה להיות דביקה, מבריקה, ומאוד צבעונית. שומרים אותה במקרר עד השימוש. תראו אגב, כמה מלית יצאה מכל כך מעט בשר! מספיק לגדוד.

מרכיבים את הלחמעג'ון
מחממים את התנור לחום גבוה מאוד – 230 מעלות. חייבים לחמם מראש כי זה לוקח זמן (לתנור שלי לוקח חצי שעה להגיע לטמפ' הזו). כשהבצק סיים לתפוח יוצרים ממנו כדורים קצת יותר גדולים מכדורי פינג פונג. משטחים אותם עם כף היד קצת, ואז מתחילים לרדד לעיגולים עם מערוך.

lahmajoon5.jpg

לא לשכוח לקמח את משטח העבודה שלכם מידי פעם, כדי שלא ידבק. הגודל לא באמת משנה, אפשר להכין לחמג'ונים ילדים, ואפשר להכין ג'מוסים. הכל הולך.

lahmajoon6.jpg

איזה עיגולים יפים יצאו פתאום, הא? על כל עיגול מניחים טיפה שמן זית ומורחים עם האצבעות. על זה מניחים כף גדושה מהמילוי ומשטחים אותה היטב. כך עושים עם שאר העיגולים עד שמתמלאת לכם תבנית (בערך 6 לחמעג'ונים).

lahmajoon7.jpg

לפני שמכניסים לתנור כדאי לפזר קצת צנוברים מלמעלה. זה מוסיף קראנצ' נהדר. אנא וודאו שהתנור שלכם מספיק חם (זה אומר שהנורה הדולקת שאומרת בדר"כ שהוא עדיין בתהליך חימום – נכבתה) לפני שאתם מכניסים את התבנית. אופים 10 דקות בול – ולא יותר. אפיית יתר גורמת לפיתה להיות כמו קרקר, והמלית עשויה להשרף. בזמן שהתבנית נאפית מכינים עוד נגלה. אגב – אין שום בעייה להכין בטוסטר אובן, להיפך, הוא מתחמם מהר יותר מתנור כי הוא יותר קטן.

מוציאים את הלחמעג'ונים, זורים מעט מלח גס, ומגישים עם טחינה סמיכה או בלי כלום בכלל!

הלחמג'ונים מושלמים להקפאה. הכניסו כל אחד לשקית סנדוויץ ואת כולם ביחד לשקית סופר, והקפיאו ללא דאגות. הם חוזרים למצבם המקורי תוך 5-6 דקות בתנור חם מאוד (200 מעלות). כך שכשאתם חוזרים בערך הביתה למקרר ריק – חממו את התנור, לכו לבדוק מייל, וכשהתנור חם צלו את הלחמעג'ון לכמה דקות, ויש ארוחת ערב משביעה ומעוררת קנאה. עדכון: את הלחמעג'ונים אני מקפיאה אחרי האפייה, כדי שיהיו מוכנים מהר יותר כשרעבים וצריך. מומלץ להפריד ביניהם עם ריבועים גזורים של נייר אפייה כדי שלא ידבקו.

פינת התכל'ס
מערבבים את השמרים עם הקמח היטב ומוסיפים את שאר חומרי הבצק בבת אחת ולשים כ-7 דקות עד שהבצק אחיד, רך ואלסטי. מניחים בקערה מכוסה בניילון נצמד ומגבת ומתפיחים לשעה וחצי בערך, עד שמכפיל את גודלו. בסיר גדול מטגנים את הבצל הקצוץ בקצת שמן (לא זית, נשרף מהר) עד שמזהיב, קצת פחות מרבע שעה. בינתיים קוצצים פטרוזיליה דק, עגבניה לקוביות קטנות, ומערבבים בקערה יחד עם מיץ לימון, מלח, פלפל, פפריקה (אפשר גם צ'ילי חריף), ורסק עגבניות. כשהבצל שחום מוסיפים אותו גם פנימה. מערבבים פנימה את הבשר ולשים עד שהתערובת דביקה ומבריקה. שומרים במקרר עד השימוש. מחממים את התנור מראש לחום גבוה מאוד (230 מעלות) מחלקים את הבצק שסיים לתפוח לכדורים בגודל יותר גדול קצת מפינג פונג, ומרדדים לפיתות דקות. מורחים בשמן זית ומשטחים כף מהמלית. מומלץ לפזר צנוברים. אופים 10 דקות עד שהציפוי מזהיב והפיתה מוכנה.

אוף טופיק
למי שמתעניין בצילום אוכל, התפרסמה הכתבה הראשונה שלי (מתוך סדרה של 7 כתבות) ב-YNET על סדנת צילום האוכל שאני משתתפת בה. יש אפילו כבר כמה מלעיזים בטוקבקים. אתם מוזמנים להוסיף פנינים משלכם.

ולנושא אחר, אתמול הכנתי כקינוח לברביקיו מנה מנצחת של אננס צלוי בגריל (עם סירופ של ליקר טיה מריה, חמאה, וסוכר חום). רק מה, הסתבכתי עם המסקרפונה שאמורים להגיש ליד. ניסיתי להקציף אותה ותוך שניות היא התפרקה לי לגושים שצפים בשלולית של נוזל לבן מוזר. את הרגעים העילגים שלי אני לרוב מסתירה מכם, אבל עכשיו אני אנצל את הבמה הזו כדי לבקש מכם, קוראים יקרים בעלי נסיון בהקצפת גבינות איטלקיות עם שמות מוזרים, טיפים על איך מקציפים מסקרפונה בלי שתתפרק. תודה!

שטרודל תפוחים שנל 

נחשב אצלי: קפה ומאפהיום שבת, 28 ביולי 2007

strudel.jpg

התגלית האחרונה שלי (יותר נכון, של אמא שלי) היא בצק העלים הקפוא. קונים גליל של בצק מוכן בסופר, מפשירים (עדיף במקרר כי יותר נוח לעבוד איתו כשהוא קר, ולא חם ודביק), וממלאים בכל טוב. בין היתר, הוא מהווה תחליף סביר ביותר לבצק מהסרטים שמכניסים במסגרת מתכון השטרודל המקורי (משופע בשכבות של חמאה, ומרודד לדקיקות-על). יש גם שמשתמשים בבצק פילו, אבל הוא דורש הברשות רבות של חמאה – שזה מסובך ומיותר. אני אנסה לשים רגע בצד את מה שאמר לאחרונה השף עמיר אילן על בצק המרגרינה הזה (שמשמש גם להכנת בורקס): "אכילה של בורקס ומלוואח משולה מבחינתי להתאבדות!". זה לא בריא מי-יודע-מה, כי זה בצק מרגרינה, ומרגרינה זה שומן טראנס וזה בעסה. אבל בינינו, פרוסה אחת לא תהרוג אתכם. אם תוכלו לעצור. המילוי כולל תפוח ספייר, ואתם תודו לי על זה אח"כ. הכמות: שטרודל אחד (בערך 7 מנות).

  • קצת יותר מקילו תפוחים (בערך 7 גדולים) ירוקים וחמוצים
  • מעט מיץ לימון
  • 3/4 כוס סוכר
  • כפית קינמון
  • אופצייה: מעט אגוז מוסקט
  • יריעה קטנה (ברוחב 15 ס"מ) של בצק עלים קפוא מוכן
  • חופן של קמח בשביל הרידוד
  • כפית חמאה (או שתי כפות מים)
  • אופצייה: חצי כוס צימוקים
  • אופצייה: חצי כוס אגוזי מלך או פקאן
עלות משוערת:

15 שקלים

עבודה נטו:

30 דקות

ההכנה

בצק עלים שומרים במקפיא עד חודש חודשיים. זה מצרך זהב שתמיד מציל ברגע האחרון, ואפשר להכין ממנו המון דברים זריזים וטעימים תוך דקות: טארטים של פירות, בורקסים ביתיים, מאפי בשר (שמכינים בדיוק כמו השטרודל הזה רק עם תערובת של בשר בקר קצוץ עם הרבה בצל מטוגן, תבלינים, וצנוברים – בדיוק כמו במתכון כיסוני הבשר). בפעם הבאה שאתם בסופר קנו לכם גליל כזה (הוא נקרא "בצק עלים מרודד" – למרות שהוא אף פעם לא מרודד מספיק – עולה בערך 13 שקל לגליל גדול שמספיק להרבה זמן) ולא תצטערו. כל סוג יתאים, חוץ מ"מעדנות" שהוא פחות מוצלח בעיני.

מכינים את מלית התפוחים
קולפים את כל התפוחים (מעל שקית ניילון של סופר ששיטחתם על השיש, שתאסוף את כל הקליפות), חוצים אותם לשניים, מסירים את האיזור עם הגרעינים באמצע בתנועה סיבובית עם סכין (או עם כף פריזיאית). ההתעסקות עם קילוף התפוחים זה החלק הקשה של המתכון והוא לוקח איזה 20 דקות. עדיף לעשות את זה מול הטלויזיה או על ההליכון. והנה וידאו מגניב על איך מקלפים תפוח. (אל תשכחו שלדוד ג'ון יש קולפן מאוד חד, ובגלל זה הולך לו מהר). כשהתפוחים קלופים ונקיים מליבתם פורסים אותם לפרוסות וסוחטים מעליהם קצת לימון כדי שלא ישחירו (זה קורה תוך איזה 5 דקות אז כדאי לסחוט קצת לימון על כל תפוח מיד כשמסיימים איתו).

strudel2.jpg

זורקים את כל פרוסות התפוח לסיר, מוסיפים 2 כפות מים (כדי להתחיל את הבישול, אפשר ועדיף לשים כף חמאה במקום, לטעם משובח יותר) ואת הסוכר והקינמון. אפשר גם להוסיף קמצוץ של אגוז מוסקט. מבשלים על אש גבוהה למשך 5 דקות תוך כדי ערבוב. התפוחים יתחילו להזדגג ולהתרכך ולעשות צצצטטט. מנמיכים לאש קטנה ומבשלים עוד בערך רבע שעה (מערבבים מידי פעם) עד שהתפוחים רכים ושחומים – אבל לא סמרטוטיים לגמרי. שישמרו קצת על הצורה שלהם. מניחים לתערובת להצטנן לטמפ' החדר ולספוג קצת את הנוזלים לפני שמשתמשים בה (אחרת היא תקרע את הבצק הרך והעדין). אל התערובת המצוננת מוסיפים כעת את האגוזים והצימוקים (אם רוצים) ומערבבים. בשלב זה אתם מוזמנים להלל את שמי על כך שהכנתם כמות גדולה מהדרוש של מילוי ואתם יכולים לנשנש ללא מורא. אפשר להכין גם יום מראש ולשמור במקרר עד השימוש. ההרכבה של השטרודל לוקחת 2 דקות בדיוק ואפשר לעשות אותה ממש לפני שהאורחים באים. למעשה, הבילוי במקרר הופך את המילוי ליציב יותר ויבש יותר (המיצים נספגים), ויתרום למרקם של השטרודל.

strudel3.jpg

מרכיבים את השטרודל
מפשירים את כל הגליל של בצק העלים – אפשר להוציא החוצה אל השיש ולהפשיר בטמפ' החדר למשך שעה, או להעביר להפשרה איטית במקרר ערב לפני (עדיף בהרבה, הבצק הרבה יותר נוח לעבודה כשהוא קר). גוזמים ממנו כ-15 ס"מ (אפשר עם סכין והרבה יותר מגניב עם חותכן של פיצה), מפרידים בעדינות מהצלופן השקוף, ומחזירים למקפיא את שאר הבצק. הכינו לכם מראש משטח נקי (כן, אלון, זה אומר לקרצף את השיש), יבש ומקומח. הכי כיף לפזר את הקמח מגבוה, וככה הוא מתפזר כמו שלג – פתיתים פתיתים – באופן אחיד.

strudel4.jpg

מחממים את התנור מראש ל – 180 מעלות. מניחים את הבצק על המשטח המקומח ומפזרים גם מעליו קצת קמח, שלא יידבק. אם אתם רוצים להראות מתוחכמים, תוכלו להשתמש במברשת נקייה כדי להבריש הצידה את עודפי הקמח. מרדדים את הבצק עם מערוך למידות של בערך 25 על 35 ס"מ (המידות לא קריטיות, רק וודאו שתוכלו לגלגל סביב המילוי גלגול אחד שלם) ולעובי של 2-3 מילימטר (שזה די דק). מוודאים שמילוי התפוחים יבש יחסית ואין בו נוזלים מימיים שהצטברו בתחתית (אם יש, סננו במסננת, אחרת הבצק יירטב ויקרע. את הנוזלים המיותרים אפשר לקרמל במחבת עם קצת שמנת ולקבל רוטב טופי תפוחים). מניחים את המילוי לאורך הבצק בשורה. שימו כמה שיותר מלית כל עוד תוכלו לגלגל את הבצק שיקיף אותה. ואז גלגלו את הבצק שיקיף אותה – גלגול אחד. לא לגלגל מעבר, הבצק מסביב אמור להיות דקיק ופריך. אם נשאר לכם ספייר אתם יכולים להקפיא או למרוח על זה ריבה ולאפות לצד השטרודל.
strudel5.jpg

מורחים מלמעלה ביצה טרופה (מקושקשת במזלג עם קצת מים, ככה יותר נוח למרוח אותה), או חלב – שמשיג את אותו האפקט השחום. אופים בתנור עד שהמאפה שחום וקריספי והבית מתמלא כולו בריחות וניחוחות של סתיו ושלכת וחמאה וקינמון – בערך 18 דקות. אם רוצים, אפשר לפדר בקצת אבקת סוכר (כשמתקרר טיפה, אחרת זה נמס ונעלם). לא מזגגים בסירופ סוכר כי חייב להשמר הקונטרסט של הבצק הפריך והמתפצפץ לבין המלית העשירה והמתוקה. מנסרים לפרוסות באלכסון, ומגישים חמים לצד גלידת וניל או הר של קצפת או שניהם יחד.

strudel6.jpg

פינת התכל'ס
מקלפים את התפוחים ונפטרים מהליבה. פורסים לפרוסות. מבשלים בסיר יחד עם החמאה, הסוכר והקנמון (אפשר גם אגוז מוסקט) 5 דק' על להבה גבוהה תוך כדי ערבוב. מנמיכים ללהבה נמוכה ומבשלים עוד כרבע שעה עד שמתרכך אבל לא מושי. מצננים ומוסיפים את האגוזים והצימוקים. אפשר להכין יום מראש ולשמור במקרר. מפשירים את בצק העלים בחוץ על השיש לשעה או במקרר ללילה. גוזמים ממנו פיסה ברוחב 15 ס"מ ומרדדים למלבן במידות 25 על 35 ס"מ בערך. מניחים את המילוי בחלק העליון ומגלגלים סיבוב אחד. מורחים בביצה טרופה או חלב ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשך כ-18 דק' עד שהבצק משחים.

אוף טופיק
YNET הנחמדים שלחו אותי להשתתף בסדנת צילום אוכל עם הצלם המהולל דניאל לילה (שצילם את "עוד שוקולד" של רות אוליבר, ועוד המון ספרי בישול ודברים יפים ל-"על השולחן"). הסדנה מתקיימת כל יום שישי בסטודיו היפהפה של שגיא ודיווי שנמצא באיזור עזריאלי בתל אביב. בין עקרונות בסיסיים כמו איך עובדים עם תאורה נכונה, ואיך מתעסקים עם עומק שדה, דניאל מתבל בהמון טיפים מקצועיים וסיפורים מהעולם האמיתי. בקרוב נצא לשטח לצילום בשוק, ובסיום הקורס מגיע שף אמיתי כדי להריץ ולתזז אותנו בסט צילום אמיתי בתור מבחן סיכום. כל שבוע אני מסכמת יפה את השיעור והממצאים, ואת התוצאות אפשר יהיה לקרוא בקרוב אפשר כבר לקרוא ב-YNET, בצירוף דוגמאות והסברים מצולמים. אתם מוזמנים להציף את גזרת הטוקבקים (העויינת, בד"כ) במחמאות וטיפים איכותיים משלכם.

strudel7.jpg

תפוחי אדמה אפויים בתנור 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום חמישי, 19 ביולי 2007

gratin.jpg

הייתי רוצה לקרוא לזה גראטן אבל זה לא, כי אין בזה רוטב בשמל. רק קצת שמנת, ותבלינים לבנים (מלח, אבקת שום, פלפל לבן). רוב העבודה פה היא לקלף ולפרוס את תפוחי האדמה (מה שיכול להיות ניג'וס בלי סכין נורמלית). את העבודה עושה בשבילכם התנור. צלייה של 50 דקות נטו + זץ של 20 דקות תחת הגריל יניבו מאפה שחום, עשיר, שימלא את הבית בניחוחות של בראסרי. מרשים, טעים, ופשוט. קומבינציה מנצחת! ולממהרים מביניכם – ההמתנה השתלמה! אפשר לדלג על ההסברים הארוכים שלי ולקרוא את המתכון המקוצר בפינת התכל'ס בתחתית המתכון. הכמות: 6 מנות נדיבות.

  • 5-6 תפוחי אדמה גדולים מהזן הצהבהב
  • שקית שמנת מתוקה של 32% או 15% (250 מ"ל, אפשר לא להשתמש בכל הכמות)
  • כפית מלח
  • חצי כפית פלפל לבן (אפשר גם שחור)
  • אבקת שום
  • אופצייה:
  • שום כתוש
  • מעט אגוז מוסקט מגורר
עלות משוערת:

10 שקלים

עבודה נטו:

12 דקות

ההכנה

מתחילים בלחמם את התנור מראש ל-180 מעלות (למה לחמם מראש? על כך בהמשך). מקלפים את תפוחי אדמה (אפשר לוותר על השלב הזה ולחסוך 5 דקות [אמא שלי, לדוגמה, לא מקלפת אף פעם], אבל יותר כיף לאכול אותם כשהם מקולפים [וגם ככה לא צריך לשטוף אותם]). מומלץ לפרוש ניילון של סופר ולשטח אותו מעל השיש ולקלף ישירות מעליו כדי שהקליפות לא יטיילו לכם במטבח. כשמסיימים לקלף אוספים בזהירות וזורקים בצ'יק. נראה לי שזה הרגע המתאים להדגיש את חשיבותו של קולפן ירקות טוב (לא! כמו הקולפן שמופיע בתמונה) שבלעדיו המתכון הזה הופך לגהינום. קולפן טוב יחסוך לכם שעות במטבח (במצטבר). חותכים את תפוחי האדמה לצורה הרצוייה: אפשר לחתוך אותם לקוביות (כך יהיה להם שטח פנים רחב יותר והם יצאו יותר קריספיים), או לפרוס לפרוסות – פוטוגני יותר (אם תפוח האדמה גדול במיוחד מומלץ לחתוך אותו באמצע ואז לפרוס) אבל עם מעט פחות פוטנציאל לקריספיות.

gratin1.jpg

את שלב התבלון אני ממליצה לעשות בקערה נפרדת למקסימום טעם – אם מפזרים את התבלינים על תפוחי האדמה בתבנית כבר, יש המון חלקים שקבורים למטה ולא מקבלים תבלון. אפשר להשתמש בתבנית עצמה בתור קערה – אבל אז יהיה קשה להשתמש בנייר אפייה (צריך ממש לערבב חזק עם הידיים). אז לבחירתכם – לשטוף בסוף תבנית בקטנה + קערה, או לקרצף רק תבנית, אבל לקרצף לה את האמ-אמא. מערבבים את תפוחי האדמה עם השמנת המתוקה (לא חייבים להוסיף את כל הכמות), המלח, הפלפל, והשום. מערבבים עם הידיים היטב כדי שהרוטב יגיע לכל הפלחים. כל הפלחים אמורים להיות מצופים היטב ברוטב, אבל לא אמורה להיווצר שלולית גדולה מידי למטה. השתמשו בפחות משקית שלמה ואם צריך, הוסיפו עוד. מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה. אם יש לכם עשבי תיבול טובים במקרר או בגינה או באדנית, תוכלו לזרות אותם מלמעלה (עלי טימין, מחטי רוזמרין, מרווה, וכד'). עוד תבלין נפלא שאפשר להוסיף אם יש: מעט אגוז מוסקט (בזהירות איתו, יש לו טעם דומיננטי, אבל הוא משתלב נפלא עם השמנת). אם נשארה עוד קצת שמנת בקערה, מפזרים אותה מלמעלה עם כף. אפשר לפזר למעלה קצת מלח גס – שאת סגולותיו הדגשתי בפוסט הקודם.
gratin2.jpg

מכסים את התבנית בנייר כסף וצולים ל-50 דק' נטו ב – 180 מעלות. למה נטו? לתנור המצ'וקמק שלי, למשל, לוקח חצי שעה להתחמם – אז בתום החמישים דקות (שמתוכן הוא היה מספיק חם רק 20 דקות) התפו"א היו קשים לגמרי. בגלל זה מחממים מראש (כשמתחילים להכין את הכל) וצולים למשך זמן קצוב נטו, בלי פקשושים. בודקים שתפוחי האדמה רכים באמצעות מזלג. אם הם לא רכים, ממשיכים לאפות עד שהם כן. כשתפוחי האדמה רכים מסירים את נייר הכסף (שמאפשר אפייה ארוכה מבלי לשרוף אותם), ואופים עוד 15-20 דקות עד שהם משחימים יפה. אפשר לזלף עוד קצת שמנת לקראת תום האפייה כדי שזה יצא עוד יותר עשיר.

מגישים לצד סטייק בשרני ומדמם.

gratin3.jpg

שידרוגים?
אפשר להטמין בין תפוחי האדמה שום קצוץ – או אם אתם רציניים – שיני שום בקליפתם (הקליפה ממש מאדה את בשר השום והוא נהיה מתקתק ומעשיר את טעמי התבשיל). אפשר לפרוס גם בטטה ולהכין מיקס. אפשר גם להוסיף פרוסות של בצל, לחובבי העניין.

פינת התכל'ס
מחממים מראש את התנור ל-180 מעלות. פורסים את תפוחי האדמה ומערבבים בקערה עם השמנת, המלח, הפלפל, והשום (לא חייבים להשתמש בכל השמנת, הפלחים צריכים להיות מצופים אבל לא מוצפים). הערבוב בקערה נועד כדי שכל הפלחים יקבלו מהתיבול. מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה ומכסים בנייר כסף. אופים 50 דקות או עד שתפוחי האדמה רכים (בודקים עם מזלג). מסירים את נייר הכסף וצולים עד השחמה עוד כ-15 דקות.