לפני בערך שנה עשינו פרוייקט די מגניב במדור ב"זמנים מודרניים" – כל יצרני הקרמבו שלחו לי כמויות בלתי נתפסות של קרמבו, ואני ביליתי כמה ימים טובים בלדחוף את הקרמבואים הללו לכל מאפה או בצק שיכולתי להעלות על דעתי. אחד מהמוצלחים שבהם היה העוגה הזו – בה לקחתי בלילה של עוגת ספוג ופשוט פוצצתי אותה בקרמבואים שלמים. והנה היא מוגשת לכם, בכמה שינויים ושפצורים קלים שעשיתי בה מאז, יחד עם הוראות להפיכתה לעוגת שכבות מרשימה ואלגנטית. אם אין לכם כוח, העוגה עצמה טעימה גם סתם כך, כעוגה לקפה. הכמות: תבנית 24 ס"מ (עוגה גבוהה) / 26 ס"מ (נמוכה) / סטנדרטית מלבנית / זו של התנור (עוגה דקה לחיתוך 3-4 שכבות).

בפרסום המקורי הכנתי את העוגה עם כוס אחת של פירורי ביסקוויטים במקום הקמח (שזה בערך 10 ביסקוויטים בינוניים [לא קטנים], מפוררים דק דק), שנתנו לטורט מרקם חצי-פודינגי מענג למדי. אם אתם בונים על הכנת עוגת שכבות (ולא משנה כמה שכבות), העוגה יוצאת יותר יציבה ונוחה לעבודה אם מכינים אותה עם קמח. לבחירתכם.

שילוב הקרמבו בעוגה משיג כמה ציפורים במכה אחת –

פתיתי ה"שוקולד" (לא באמת שוקולד אבל ניחא) מוסיפים מתיקות, הקצף הלבן מוסיף מרקם פודינגי עסיסי ומענג שנשאר רך ועדין לאורך ימים ארוכים מבלי להתייבש, ופירורי הביסקוויט מוסיפים – טעם של ביסקוויט :)

זו לא טעות, אגב, אין כאן חמאה או שמן. זו עוגה יחסית דלת שומן (אבל לא דלת קלוריות, כמובן)

המשך »

אני מנסה להתרחק מקופסאות דגני בוקר כי הן ממכרות כמו קראק, מכילות כמויות סוכר ותוספים שלא היו מביישים ממתק שוקולד ממוצע, וברגע שמתחילים, אי אפשר להניח את הכפית לפני שאכלתם לפחות שלוש קערות מתפקעות. בכל החברות שעבדתי בהן תמיד הזמינו בשבילי את ה"דליפקאן" (להם התמכרתי באשמתו המלאה של רן בנא – אתה יודע מי אתה), והייתי אוכלת מזה כל בוקר עד שהייתה כואבת לי הבטן. היום, לשמחתי, נגמלתי מההרגל המפוקפק והקב"ה נותן לי את הכוח לפתוח כל בוקר עם כוס מיץ ירוק סחוט ביתי, ושעה אח"כ קערת יוגורט עם ערימה איתנה של גרגרי מספוא מורידי כולסטרול (אגוזי מלך, גרעיני חמניה, זרעי צ'יה, דברים שציפורים אוהבים בקיצור). כשבא לי לגוון, אני זורה על היוגורט שלי את הגרגרים הפריכים הבאים – שהם בעצם גרסה ביתית לדגני הבוקר האמריקאיים המכונים "Grape Nuts". המתכון הוא מתוך ספר גאוני של קהילת ה-AMISH (תודה ג'רמי!). גם הוא, אמנם, ממכר כמו קראק (בעצם מה אני יודעת, בחיים לא עישנתי קראק), אבל הוא בריא בהרבה מרוב המקבילות הקורנפלקסיות מהסופר, ועולה חמישית מהמחיר. הוא טעים גם עם חלב רגיל וגם עם כל חלב צמחוני אחר (נסו חלב אגוזי לוז!), והפריכות המתפצפצת שלו תגרום לכם לזנק מהמיטה בחדווה כל בוקר. טוב, אולי. הכמות: כ-300 גר' דגנים.

צליאקים – ראו בתחתית גם גרסה מצויינת ללא גלוטן.

ולרשימת המרכיבים. שימו לב שאת כולם אתם מזהים, ויכולים להגות! שזה לא מובן מאליו עם מרכיבים של דגני בוקר בימינו:

אם אין לכם קמח מלא, אפשר להחליף בקמח לבן, אבל אז זה יצא קצת פחות בריא, והטעם יהיה פחות עשיר (קמח חיטה מוסיף טעם "ביסקוויטי" לבצקים). אפשר להשתמש בסילאן או מייפל במקום דבש. אין לכם רוויון? ערבבו כוס אחת של חלב עם כפית אחת של חומץ רגיל (כזה שנמכר בבקבוקים של מיץ פטל), המתינו כמה דקות וקיבלתם רוויון ביתי מוכן לשימוש! אפשר במקום רוויון להשתמש גם בלבן רגיל מגביע (צריך קצת פחות משני גביעים), או אפילו יוגורט. את הסוכר החום אפשר להחליף בסוכר לבן, אבל יצא פחות טעים. אני מניחה שאפשר לשחק פה עם הטעמים ואם אתם אוהבים, אפשר להוסיף גם כפית קינמון או תבלין אחר שמתחשק. את הסודה לשתייה משיגים בקופסיות קטנות במדפי האפייה בסופר, היא עולה גרושים ומחזיקה לנצח.

המשך »

את הקסם הזה טעמתי לראשונה יחד עם גל ואורן בבודפשט במסעדה בשם "פיתה", תאמינו או לא. המקום היה דומה באופן מחשיד ל"מזנון" של אייל שני, וכל המנות הוגשו בפיתות, אבל המנה הזו הפתיעה בגאוניותה. החסה קצת קמלה מהחום של העוף המוקפץ ונוצרה מנה מרעננת ומעולה. החלטתי לנסות לשחזר את העסק בבית ואחרי כמה שינויים ותיקונים הנה היא לפניכם: ארוחה משביעה ומפתיעה, שתעיף לכם את הסכך, בחמישה מרכיבים בלבד! הכמות: 3-4 מנות.

לא כל כך ברור מה משך אותנו פנימה למסעדה המשונה הזו, שחולקת חלל עם מזללת פסטות בחלקה השני.

אולי הלוגו היפה והעיצוב המזמין? סירי האמייל עמוסי העגבניות? אפילו גל ואורן לא זוכרים. אבל מיד כשהתיישבנו על הבר והזמנו, רנדומלית למדי, שלוש מנות פיתה שונות מהתפריט, הרגשנו שנפלנו על משהו טוב. ואני במיוחד!!! ותוך כדי הלעיסה הפראית והבלתי מרוסנת, מעורבבת באנקות קולניות שלא היו מביישות אלפקה בעונת הייחום, זעקתי רק "עוד!!! עוד!!!" והזמנתי מנה נוספת עוד לפני שסיימתי לנגב את רסיסי הרוטב והיוגורט שהעפתי לכל עבר.

חסה מבושלת זה לא משהו חדש (כבר הכנתי איתה כמה מרקים די מוצלחים), אבל בקונסטלציה הזו משהו פשוט עובד. המרקם שלה נשאר חצי פריך וחצי מבושל, וזה קצת מזכיר תרד, רק חצי מהמחיר ובלי האפטר-טייסט המתכתי. נסו את הפלא הזה ולא תתחרטו.

חמישה מרכיבים בלבד כבר אמרתי? ברור.

בדקתי את המתכון גם עם חסה עגולה וגם עם מאורכת, ושתיהן עבדו מעולה. אנחנו נזדקק רק לחצי מראש החסה, אז את השאר תשמרו לסלט או שתתנו לארנב שלכם.

המשך »

למתכון הבא התוודאתי מהאתר של הגברת פיוניר וומן והוא פסיכי למדי, אז תישארו איתי רגע ותדמיינו את זה: בצק עלים שחום, בתוכו פיסות תפוח רכות ועסיסיות (אפשר ומומלץ גם שזיף אם תצליחו להשיג.. עדיין יש פה ושם), ומעליו מיצים חמאתיים, קרמליים ומבעבעים שעשויים, בין היתר, מפחית של ספרייט! מדובר במרשם טיפוסי אמריקאי שהתגלגל לו באינטרנט, וברגע שתעברו את המחסום הפסיכולוגי, ותנסו להכין, תתמכרו אליו עד בלי די. הקרדיולוג שלכם לא יצא מרוצה מהעסק הזה, אבל כל עוד לא אוכלים את זה כל יום, אתם כנראה תשרדו. אולי.

האח הידד, חמישה מרכיבים בלבד!

נרתעים מהספרייט? אל. הטעם הלימוני העדין של המשקה מזדקק באפייה לכדי סירופ מתקתק ולימוני שמשתדך בול לבצקניות הטעימות. החלק התחתון הופך להיות רך ופודינגי, והחלק העליון פריך ומתפצפץ. ואם בכל זאת אתם משתפנים – המתכון יעבוד גם עם מיץ תפוחים במקום הספרייט (וסביר להניח שיעבוד עם מיצים טעימים אחרים: לדוגמה, רימונים, חמוציות, אננס, וכו'. אתם יכולים אפילו לנסות קוקה קולה. רק לא משקאות דיאט בבקשה – כי אסור להשתמש בהם באפייה. יש לזה איזו סיבה מוזרה).

אני השתמשתי בבצק עלים על בסיס חמאה כי הוא טיפה יותר טעים לי, אבל לא חובה – אפשר להשתמש בבצק עלים רגיל על בסיס מרגרינה. זה לא כאילו לא תקבלו את מנת החמאה שלכם ברוטב.

המתכון המקורי היה עם משמשים, וזה עובד מעולה!!

A video posted by Bazekalim (@bazekalim) on May 5, 2014 at 7:05am PDT

רק חבל שעונת המשמשים נמשכת שנייה וחצי בערך. אז בדקתי וזה עובד עם שזיפים (זו סוף העונה שלהם, אז הזדרזו), וגם דובדבנים מגולענים (אפשר משומרים מצנצנת) – הם יוצאים מדהימים. במקום פלח של תפוח או חצי משמש שמים בערך שלושה דובדבנים בכל גלילת בצק.

אוקיי אז מוכנים? זה ממש קל, אין לכם תירוץ לא לרוץ ולהכין את זה עכשיו.

מתחילים עם התפוחים (או השזיפים, לצורך העניין). חותכים אותם לפלחים. אפשר להשקיע וממש להסיר את הליבה, לחתוך לרבעים ואז לחצות כל רבע (יש גם מכשירי פריסה שעושים את זה בקלות), אבל אני עצלנית ופשוט חותכת סביב הליבה בחיתוך ישר עם סכין גדולה. ואז כל "לחי" שנוצרת אני חותכת לכמה פלחים קטנים יותר. אין צורך לקלף – הקליפה ממש רכה ולא מורגשת אחרי האפייה!

המשך »

רכים, עסיסיים, טעימים, מתפוצצים מטעם של תפוח מקורמל, מוכנים בקערה אחת עם כף, ללא סוכר, ללא קמח, ובריאים למדי. אתם צריכים עוד סיבה לעזוב הכל ולרוץ ע-כ-ש-י-ו להכין את המאפינס האלה?יש גם בונוס: המתכון סלחני ביותר לשינויים – אפשר להשתמש בשלל קמחים נטולי גלוטן, ובמקום השמן אפשר להשתמש בבננה מעוכה או ברסק תפוחים וכך לחסוך עוד שומן. אני אוכלת אחד לפני אימון כשאין לי זמן לאכול משהו נורמלי, אבל הם נשמרים מצויין בהקפאה ויעבדו היטב על תקן ארוחת בוקר מהירה. המתכון הגאוני מתוך מגזין Whole Living של מרת'וש.

שופופו:

מומלץ לצפות בגרסת HD כאן, במסך מלא!

אוקיי, אז עכשיו לגרסה בציורים. או תמונות, יותר נכון.

זו לא טעות, אין טיפה אחת של קמח וטיפה אחת של סוכר במתכון הזה. המתיקות מגיעה מדבש, והיציבות מגיעה מחצי כוס בלבד של קמח מיוחד שאולי לא שמעתם עליו עד עכשיו: קמח כוסמת. לא, זה לא קמח כוסמין, אלא כוסמת, אותו הגרגר המבושל שהרוסים משתגעים לו על התחת? ומכינים ממנו פילאף שהריח שלו נודד לקילומטרים? אז כזה, רק נא (כלומר, לא קלוי), וטחון לאבקה דקה. ניתן להשיג את הקמח בחנויות כמו "ניצת הדובדבן" ו"עדן טבע מרקט", או שאפשר לקנות כוסמת ירוקה (כלומר, לא הכוסמת החומה הכהה, המכונה גם KASHA) ולטחון לבד במטחנת תבלינים.

ניסיתי את המתכון גם עם קמח אורז מלא בהצלחה רבה (גם אותו משיגים בחנויות טבע). הניסיון עם קמח הסויה הניב תוצאה עם מרקם של סופלה קצת ביצתי (לי זה לא מפריע, אבל לרבים כן) – היתרון בו שהוא דל בפחמימות ביחס לשאר, ועשיר מאוד בחלבון. בקיצור, לשיקולכם.

המשך »