אז מה יש לחפש באיטליה?
שבת, 24 באוקטובר 2009
איך אפשר לסכם חודש באיטליה? אי אפשר. אבל אני אגיד כזה דבר: זה לא יקר כמו שזה נשמע. אם אתם נוסעים ב-off-season כמו שאנחנו נסענו (סוף ספטמבר-תחילת אוקטובר) לא מפחדים לישון במלונות שהם לא חמישה כוכבים, מוותרים על רכב צמוד ודבקים בתחבורה ציבורית, ונמנעים מערים גדולות ומתויירות, תוכלו להסתדר גם ב-50-60 יורו ליום. שזה בכלל לא מעט, אבל זה לא כל כך הרבה ביחס לחופשה בלונדון או ניו יורק.
האוכל, האנשים המקסימים, והנופים המהממים מצדיקים כל יורו ויורו. בפוסט הזה אשתדל להמעיט במילים ולהכביר בתמונות (הרבה. תמונות.). כל הלינקים בשמות המסעדות מובילים לכתובתיהן המדוייקת בגוגל מאפס. ציינתי רק את המקומות ששווים את הביקור והכסף, אם יוצא לכם להיות באיזור.
טראק בהרי הדולומיטים, צפון איטליה
פצחנו בעיירה קטנה בשם Ortisei, שם קנינו מצרכים בסופר והצטיידנו במפות.
את ששת הימים הבאים בילינו בלתפור הרים וגבעות ולחצות ברגל את מרבית האיזור.
את המסלול מצאנו בספר של לונלי פלאנט בשם Walking in Italy (להשיג ב”למטייל” - המסלול נקרא בספר “Northern Dolomites”) והוא כלל די הרבה הליכה והרבה טיפוסים, אבל היופי הוא שאין צורך לישון בשטח ולבשל על גזייה כמו בטראק אמיתי, אלא ישנים בבקתאות קטנות לאורך המסלול (המכונות Rifugio).
הבקתאות לרוב מנותקות מהציויליזציה, לפעמים עד כדי כך שהם מטיסים אספקה במסוק, ומאוד מתקמצנים על מים למקלחת ועל חשמל (יש כיבוי אורות). אבל זה לא אמור להפריע לכם, כי אתם תתרסקו על המיטה לפני 21:00.
מומלץ להתקשר להזמין מקום מראש. במקרה הטוב לא תהיה לכם מיטה לישון בה ותיאלצו לישון על הרצפה, אבל במקרה הרע - לא יישאר לכם בולונז.
מכיוון שהאיזור צפוני מאוד וצמוד לגבול של אוסטריה, רוב האנשים מדברים גם גרמנית. שפה יפהפייה, אך לצערנו אוצר המילים שלנו התמצה בז’רגון הטרקים שסיפק הלונלי (דברים בסגנון Hello, I have a reservation for this Rifugio for tonight), או בקללות מסאות’ פארק, באדיבות קארטמן (Es ist Zeit für Rache).
הקטעים הכי מצחיקים היו כשהגענו למקומות בהם היה מבחר של מקומות לישון, והצלחנו להתמקח גם במלונות ארבעה כוכבים (עם ארוחת בוקר, ארוחת ערב, ומקלחת בתוך החדר!!!) ולישון במחירים זהים לרפוג’יואים הסמוכים. נסו את מזלכם, קצת חוצפה ישראלית לא תזיק (נניח לבקש “student discount” ולהינות משתיקה מביכה, בסופה תקבלו הנחה של 20 יורו, כי אתם כל כך אמיצים). העניין תקף ל-off-season בלבד, כשהמלונות ריקים ופקידי הקבלה משתוקקים לחברה.
רק מה, אל תצפו לאוכל גורמה. אבל תאמינו לי, אחרי 3 שעות של הליכה מאומצת, גם הפסקת צהריים של טונה על קרקר עם קצת טבסקו תרגיש לכם כמו מעדן מלכים. ואחרי מקלחת טובה בערב, לשבת ליד התנור החם עם קערה מהבילה של ספגטי עם עגבניות ונקניק זה פינוק של החיים.
הטראק הזה בטח נשמע לכם כמו עונש, אבל אני מבטיחה לכם שהנופים שווים את הכל.
מה שכן, עם 15 קילו של ציוד על הגב, והרבה מאוד הליכה מאתגרת בכל יום (בערך 8 שעות, 10 ק”מ פלוס מינוס), אמליץ עליו למטיבי לכת בלבד, כי הוא לא קל בכלל.
Cinque Terre - חמשת הכפרים
אי שם, בקצה העליון של טוסקנה, קרוב לריביירה האיטלקית נמצאים להם חמשת הכפרים המפורסמים שהוכרזו כשמורת טבע עולמית של אונסקו. אין כניסה לכלי רכב, וההתניידות נעשית דרך רכבת שמחברת בין כל הכפרים, או דרך שבילים יפיפיים שמכסים את כל האיזור.
הכפרים בנויים על צוקים שממש “נשפכים” אל תוך הים, והנוף פשוט עותק נשימה. בסוף כל יום מצאנו את עצמנו בוהים בשקיעה על צוק רנדומלי עם בקבוק יין טוב והרבה נישנושים טעימים.
הגלידה באיזור, לדעתי, היא הכי טעימה באיטליה (למרות שבכל איטליה יש גלידה מדהימה). הגלידה ברחוב הראשי של Riomaggiore הייתה כל כך רכה וקלילה, כך שיכולתי לאכול ממנה קילו מבלי להרגיש. בגלידריה השנייה לפני הירידה למזח ב-Corniglia הגישו גלידת שקדים ואמרטו שהייתה הטעימה ביותר שטעמתי בטיול (אכלתי אותה יחד עם גלידת דובדבנים, כאן בתמונה). עוד טעמים מומלצים: ריקוטה אגסים, שוקולד צ’ילי, סורבה לימון, וקרם וניל (שהאיטלקים מכנים Crema).
המלצה חמה בכפר Vernazza - ברחוב הראשי, ממש מול המדרגות מהרכבת, יש פיצרית טייק-אווי מדהימה בשם Pizza Altaglio (וככה היא נראית) שם תוכלו לטעום גם פיצה עם פסטו ג’נוויזי מהמם (פסטו מאיזור Genoa הסמוכה, שידועה בכל איטליה בבזיליקום המיוחד שלה). התמונה בראשית הפוסט היא של הפיצה פפרוני. עבה, אך הבצק קריספי ומטריף ממש.
אין מה לדבר על צ’ינקווה טרה מבלי להזכיר את הדגים ופירות הים המדהימים. בכל יום פורקים הדייגים עשרות קילוגרמים של סחורה טרייה, שנמכרת מיד לכל המסעדות. ב- Billy’s Trattoria בכפר Manarola הגישו אוכל טעים במיוחד (ע”פ המלצה חמה של נטשה חיימוביץ, שכתבה פוסט יפהפה ושימושי על כל האיזור). מיד כשהתיישבנו הוגש לנו קוקטייל תפוזים אדומים עם רום. בהמשך, זללנו פסטה טרייה עם פירות ים, וג’מבו שרימפס טריים, שהגיעו מקולפים לבקשתי (שימו לב, פירות הים והדגים, כמעט תמיד, בכל מקום, מוגשים כפי שנתפסו [כהוכחה לטריות המנה] והמסעדה בונה עליכם שתקלפו ותאכלו בעצמכם. ברוב המקרים המטבח לא יסכים לקלף לכם, ולא יקבל את המנה בחזרה. אצל בילי ביקשנו בשיטת “מצליח” הופתענו לטובה).
איפה שיש דגים ודייגים, יש כמובן חתולים שמנים ומרוצים, שישנים בעצלנות על הסירות המכוסות.
מומלץ בחום לשים נעליים נוחות וללכת ברגל בין הכפרים. ההליכה מריומאג’ורה למנרולה קלה וזריזה, עם נוף משגע. אח”כ ההליכה מתחילה להיות קצת יותר קשה. אנחנו הלכנו ברגל מריומאג’ורה עד Verzanna ולקח לנו בערך 3.5 שעות נטו (עם כפכפים, ארררג). בחזרה פשוט קפצנו על רכבת.
למרות שניסינו כמה שיכולנו להתרחק מערים גדולות, לא יכולנו שלא להתפתות לצאת ולהסתובב קצת בפירנצה, עד שתגיע הרכבת הקישור שלנו בדרך לצ’ינקווה טרה. אלון סחב אותנו לקצה השני של פירנצה (”זה רבע שעה הליכה, מבטיח!!”) לפיצריה בשם Gusta Pizza. היא נמצאת דרומה לנהר, בסמוך לגלריה פלאטינה.
הפיצה, אציין לזכותו, הייתה מצויינת. אכלנו אחת עם נקניק, אחת עם עגבניות שרי, ואחת מיוחדת במינה עם הר של עלי רוקט טריים וסרטים דקיקים של פרמזן ועגבניות. מ-ה-מ-ם. כל ניסיון לשחזר את העניין בבית נחל כישלון חרוץ.
טיול אופניים בטוסקנה
את המסלול (הקישור סכימטי בלבד) - מהעיירה Orbotello ועד Buonconvento בשלושה ימים, מצאנו בספר Cycling in Italy של הלונלי פלאנט (ספר מצויין, מומלץ בחום, למרות שהוא נכתב על ידי פסיכופטית שרוכבת 120 ק”מ ליום וחיה על קרקרים ואספרסו - המסלול נקרא “Seascapes & Cliff Villages”). ביום הראשון היינו אמורים לעשות 90 ק”מ אבל קצת התברברנו בהתחלה עם הכיוונים.
אחרי רכיבה ארוכה ביער עבות גם עצרנו להפסקה ארוכה ב-Ristorante la Campara שם התלוותה אלינו ויצ’י החתלתולה לזלילה של גלידת תפוחים ביתית (הבעלים, אגב, טען בתוקף שהיא עשויה מחלב טרי ותפוחים בלבד). בסופו של דבר הגענו בסוף היום רק ל-60 ק”מ, כשהחשכה החלה לרדת והיינו הרוגים.
בדיוק אז, באמצע עלייה רצחנית אל תוך העיר Manciano, מצאנו לנו אחוזה יפהפייה לישון בה, והמחיר האטרקטיבי (30 יורו לראש, מקלחת בתוך החדר!!!) שכלל ארוחת בוקר היה נחמה בפני עצמו. ארוחת הערב הייתה מהטובות שאכלנו - עם רביולי תרד-ריקוטה בחמאת מרווה, נזיד טלה ברוטב יין אדום, וקרם קרמל ופנה-קוטה לקינוח.
מהר מאוד הבנו שצריך לארגן את המסלול מחדש לאנשים נורמליים כמונו, והשלמנו את המסלול בכיף ובבטחה לאחר שלושה ימים קצת יותר רגועים ממה שהציעה הכותבת (נניח, לישון למחרת בעיירה הציורית Santa Fiora במקום לרכב עוד 30 ק”מ בעלייה עד Casteldelpiano ולהשאיר את התענוג ליום למחרת).
סנטה פיורה, אגב, נהדרת, ואפילו מצאנו שם פאב מגניב (שנקרא Green Feeling) שמגיש אמסטל מהחבית ואחלה קלצונה.
הכיף בטיול אופניים הוא שכשאתם לא רוכבים, אתם בד”כ אוכלים, ולא צריכים להרגיש עם זה רע. באמצע היום השני נכנסו, בעיירה בשם Castell’Azzara, לאחת המסעדות הטובות ביותר שפגשנו (יש תמרורי שילוט אליה, היא הייתה היחידה שפתוחה בצהריים), שם אכלנו פסטה ביתית מצויינת, סטייק פילה, ופנה-קוטה עם הר של פירות יער טריים. נום.
גם באורבוטלו עצמה, העיר שממנה יצאנו ובסוף חזרנו עם הרכבת להחזיר את האופניים השכורות, יש אוכל לא רע בכלל.
נאפולי וחוף אמאלפי
את הכביש המרהיב שמשתרע בין Sorrento ל-Amalfi החלטנו לעשות באופניים גם כן. המסלול הרבה פחות קשה מטוסקנה, והנופים מדהימים. גם באיזור הזה יש המון דגים ופירות ים ובכל מקום תמצאו לימונצ’לו וקינוחים מדהימים על טהרת הלימון.
דווקא באמאלפי, עיירה מתויירת וצפופה להחריד, מצאנו בסמטה קטנה ונטושה מסעדה בשם il Teatro (יש שילוט מרחוב הקניות הראשי) שם אכלנו את אחת הארוחות המדהימות ביותר. ארנצ’יני מופלאים (כדורי ריזוטו מטוגנים עם גבינה), רביולי סלמון שמימי…
ופרופיטרולים עם קרם לימון שמזגו עליהם זביונה לימונצ’לו עותקת נשימה. ההההההההההההההאאאאא כמה טעים!!!
בכל רחבי נאפולי ואיזור אמאלפי תמצאו מאפה פריך וטעים בשם Sfogliatelle, עם מלית קרם וניל או ריקוטה. טעים ביותר. כבר מצאתי מתכון בספר של מרת’ה.
ב-Sorrento אכלנו פיצה נהדרת ב-Pizzeria da Franco (הפיצה הנפוליטנית שם לא מומלצת. לכו על המרגריטה או הדיאבולו - בתמונה). המסעדה מתפקדת גם כמעדנייה ואפשר להצטייד בנקניקים וגבינות כצידה לדרך. בהמשך של אותו רחוב, קרוב מאוד לכיכר הראשית הגדולה, יש גלידריה עם 70 טעמים, והמון תמונות של בחורה אחת בביקיני. מקום די טראשי, אבל ה-מקום לקבל קצת sugar high מכל המתוקים ואולי לטעום Cannoli עוגיה דמויית וואפל, ממולאת בקרם ריקוטה.
נאפולי היא העיר הגדולה שהכי אהבתי באיטליה, ובה לדעתי גם אכלנו הכי טוב. פיצה נאפוליטנית מסורתית (שהיא עבה ומאוד אלסטית) טעמנו בשני מקומות (ששניהם טוענים להמצאת ה”פיצה מרגריטה”): Da Michelle המפורסמת (וזו הפיצה), ו-Gino Sorbillo (כאן בתמונה). הפיצות היו דומות מאוד במרקם, אבל הרוטב בדה-מיקל היה הטוב ביותר שטעמתי אי פעם. בתפריט שם, אגב, 5 דברים בלבד: פיצה עם גבינה, פיצה בלי גבינה, בירה, קולה, ומים מוגזים).
וברומא היינו? בטח שכן!
אכלנו במסעדה מצויינת בשם Le Mani in Pasta - פסטה מהממת עם ריקוטה, ופילה בקר עם פטריות פורצ’יני.
פיצות מצויינות (ודומות יחסית לפיצות בארץ מבחינת המרקם) אכלנו בכל רחבי איזור Trastevere.
טיפים לחסכון באיטליה
כדי לאכול בזול לא חייבים לחיות על סנדוויצ’ים מהסופר (למרות שגם זה, במקרים מסויימים, או במקומות מתויירים מאוד כשרוצים לתפוס פינת נוף שקטה ולברוח מהמוני התיירים והמסעדות הממוסחרות והיקרות). מספיק להסתובב קצת ברגל ולמצוא מסעדה שמקומיים אוכלים בה. הכי טוב לבוא עם המלצות מראש, מהאינטרנט, מחברים, ומהמדריכים (שלרוב לא אכזבו אותנו). האיטלקים נוהגים לאכול פיצה או פסטה למנה ראשונה ולהזמין גם מנה עיקרית. לרוב תוכלו להסתפק במנה ראשונה בלבד ולהמשיך הלאה. המנות הראשונות גדולות לרוב ועולות בין 6 ל-11 יורו ברוב המקומות, תלוי כמה דרומה אתם נמצאים, וכמה תיירים יש סביבכם. פיצה במקומות טובים ופשוטים תעלה בין 3 ל-6 למנה אישית משביעה, תלוי בתוספות. גלידה עולה בין 1.5 ל-3 יורו למנה הקטנה ביותר (שהיא ענקית!!).
לא חייבים לקנות מדריך במאות שקלים. להזכירכם, אתם נמצאים בעידן האינטרנט, ורוב מדריכי הלונלי הגדולים ניתנים להורדה דרך ראפידשר ודומיו. זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה, אבל הנה אני אומרת: תורידו, ותיקחו איתכם על ה-disk-on-key. חלקים חשובים או שימושיים במיוחד אפשר להדפיס ולשמור בתיק (אנחנו הדפסנו לנו את המיטב של נאפולי ורומא מתוך Europe on a Shoestring והיינו מרוצים מאוד). את מדריכי הטראק והאופניים של הלונלי קנינו ב”למטייל” במחיר מלא.
ממליצה בחום על חברת Ryanair לטיסות זולות בתוך אירופה. מחיר ראשוני לכרטיס עם און-ליין צ’ק-אין (כשמזמינים הרבה מראש): 5 דולר. כל שטות קטנה נוספת עולה אקסטרה (מטען, אוכל בטיסה, והשמועות אומרות שבקרוב גם שירותים), והם טסים לשדות תעופה קטנים ומצ’וקמקים אבל בסופו של דבר שילמתי על טיסה מרומא ללונדון 35 דולר, הטיסה יצאה בזמן, ומבחינתי יצאתי ברווח.
מוצ’ילרים? רוצים לחסוך זמן וכסף? קחו רכבות לילה. לא תבזבזו זמן על נסיעות ותחסכו לילה במלון. מערכת הרכבות של איטליה מצויינת והרכבות תמיד יוצאות על השנייה - לטוב ולרע. קחו בחשבון כמה דברים חשובים (שלמדנו על בשרנו): ברכבות האלה לרוב יש החלפות עם המתנות באמצע הלילה (נניח, הרכבת מגיעה לפירנצה ב:22:00, שם צריך לחכות לרכבת קישור ל-La Spezia בחצות). לפעמים הרכבת הבאה שלכם תהיה כבר ברציף ותוכלו לחמוק פנימה לישון. את הכרטיסים יש להחתים במכונה צהובה מיוחדת לפני העלייה לרכבת (כמו שמחתימים בישראל את הכרטיס בכניסה לתחנה עצמה). בלי כרטיס חתום תשלמו קנס - הכרטיסנים לא נחמדים ולרוב לא מקבלים תירוצים (במידת הצורך אפשר כמובן לשחק אותה טמבלים ולגמגם באיטלקית גרועה, או לשלוף כל מסמך רשמי רנדומלי ולנופף בו באוויר בצדקנות - דרכון, קבלה ממסעדה, אייפוד, וכיוצ”ב). שימו לב ללוח הזמנים של הרכבות שמפוזר בתחנות (ככה הוא נראה).
איך קוראים את לוח הזמנים? הרכבות מאורגנות לפי השעה בה הן יוצאות. היעד כתוב בצורה בולטת, ולידו השעה המדוייקת ועיגול עם הרציף. פיזית, הרכבות עצמן לא מסומנות בשום צורה ואי אפשר לסמוך על הכריזה או על אנשים שעל הרכבת (שוב, מניסיון מר ביותר). הדרך היחידה לזהות את הרכבת היא על פי השעה המדוייקת והרציף הנכון. אל תפספסו ותגיעו לפני הזמן לרציף המדוייק ואתם מסודרים.
נסו להתמקח במלונות. בקשו הנחת סטודנט או ציינו כל תירוץ טיפשי למה כדאי לתת לכם הנחה (אתם לא משתמשים בבריכה בכלל). חדרים ללא ארוחת בוקר בדרך כלל יהיו זולים יותר וזה תירוץ מצויין לקנות אותה בזול במאפייה הסמוכה (Pasticceria). במקרה הצורך שחקו את משחק ה”שוטר-טוב, שוטר-רע” - בו אחד מסרב בכל תוקף להישאר ויוצא בכעס החוצה, והשני נשאר “נבוך” עם פקיד הקבלה, שלרוב ישתף איתו פעולה כדי לסגור כבר עסקה ולמלא עוד חדר (לנו זה עבד פעמיים).
והכי חשוב, תאכלו הרבה, תלכו הרבה, ותהנו המון המון.
בשבוע הבא: מתכון לספגטי קרבונרה, פסטה מופלאה ונהדרת, עם שלושה מרכיבים שכבר יש לכם בבית עכשיו.
