• לשכבת הבצק הפריך:
• 1 כוס קמח
• חצי כוס סוכר חום
• 2 כפיות קורנפלור
• רבע כפית מלח
• 110 גרם חמאה (+ 90 גרם לטופי סה”כ 200 גרם להכל)
• 1 כף מי קרח
• 1 חלמון של ביצה

• לשכבת הטופי:
• 1 פחית חלב מרוכז (400 גרם)
• חצי כוס סוכר חום
• 90 גרם חמאה
• כפית תמצית וניל
• אופציה: 2 כפות סירופ תירס כהה
• לציפוי השוקולד:
• 170 גרם שוקולד מריר
• 3 כפות שמנת מתוקה

במתכון נתקלתי באחד מטיולי העלעול שלי בדוכן המגזינים של טיב טעם. פתחתי את אחד הגליונות של בון אפטיט (גליון מיוחד על מסעדות בכל העולם - על השער תצלום ענק של בתי האופרה באוסטרליה) ובתוכו נוכחתי בחזיון הריבועים המרהיבים. המתכון (שנקרא באנגלית Chocolate Caramel Slice) מבוסס על קלאסיקה אוסטרלית - ובמגזין המליצו להגיש אותו עם קורט מלח גס! (שמשתלב מצויין - שובר את המתיקות). הצילום הסקסי של הריבועים נחרט במוחי, ומיד באותו היום מצאתי את המתכון המקורי באפיקורוס - שם שמחתי לגלות 12 המלצות נרגשות מגולשים שניסו. הכנתי אותו 4 פעמים מאז (בפעם הראשונה הוא נטרף עוד לפני שהספקתי לצלם, בפעמים הבאות הוא לא יצא מספיק פוטוגני, ובפעם הרביעית יצא מושלם).

מכינים את שכבת הבצק הפריך
שנים רבות פחדתי מהבצק הזה. פריך הוא אף פעם לא יצא לי. אבל ככל שניסיתי יותר פעמים (עם מתכונים שונים ומשונים יותר) הגעתי למסקנות הבאות: מינימום ערבוב והתעסקות (לא להתפתות לעבד אותו עד שהוא בצק חלק - הוא אמור להיות מכוער ולא אחיד עם נקודות של חמאה פה ושם), שימוש בקמח “רך” (שאין בו הרבה גלוטן. אפשר לקנות קמח עוגות מיוחד של שטיבל, או פשוט להחליף 2 כפות מהקמח בקורנפלור! טריק שגילה לי גיא רובננקו מ-ynet ומופיע גם במתכון הזה), ולבסוף, למכת סיום: זץ במקפיא של 20 דקות וישר ממנו אל תוך התנור הלוהט (טריק שמניב בצק פריך במיוחד).

אפשר להכין את הבצק בפוד פרוססור, ואפשר להכין אותו בקערה בידיים (צריך לעבוד מהר, כדי שהחמאה תישאר כמה שיותר קרה ולא תתרכך). אני בדרך כלל חסידה של להכין ביד, אבל במקרה הזה זה פשוט לא משתלם כי זמן ההכנה והשטיפה קצר בהרבה מזמן ההכנה הידנית (לרוב יוצא גם יותר מוצלח).

מחממים את התנור ל - 180 מעלות. מערבבים היטב את הקמח, הסוכר החום, המלח והקורנפלור (אם אין לכם, אפשר לנסות להשתמש בשקדים טחונים דק - שגם אמורים לעבוד במקרה הזה. אם אין אז פשוט שימו קמח - אבל הבצק יצא פחות מוצלח). אני מכניסה אותם לפוד פרוססור ומפעילה אותו על כמה שניות כדי שהכל יהפוך לאבקה אחידה ולא נצטרך לערבב הרבה עם החמאה.

מוציאים את החמאה הקרה מהמקרר, חותכים לפרוסות או קוביות קטנות, ומוסיפים לקערה. מפעילים לשתי שניות ומפסיקים מיד (מה שנקרא “פולס”) פעמיים שלוש עד שמתקבלים פירורים ואין גושים גדולים של חמאה (בינוניים וקטנים זה בסדר). הדגש פה הוא על מינימום עיבוד! ככל שתעבדו יותר את הבצק הוא יהיה יפה ואחיד יותר אבל פחות מוצלח. לא להתפתות. אם אתם מכינים בידיים פשוט שפשפו את החמאה והקמח בין הידיים עד שהכל הופך לפירורים.

עכשיו מפרידים ביצה. את החלמון (צהוב) טורפים במזלג בכוס קטנה עם כף מי קרח (שמכינים ממעט מים והרבה קרח שישבו ביחד דקה-שתיים בכוס נפרדת). את התערובת הצהובה הזו מוסיפים אל הפירורים (מערבבים אותם קודם ביחד בכוס כדי שהם יתערבבו יותר טוב עם הפירורים) ומערבבים בפולס אחד של 2-3 שניות. ז-ה-ו. גם אם התערובת לא אחידה לגמרי והחלמון נשאר בגושים פה ושם - את זה תארגנו כבר בתבנית.

הופכים את הקערה ומפזרים את הבצק ומשטחים אותו על תחתית התבנית (אם נשארו שאריות של חלמון על דפנות הקערה גרדו אותם והוסיפו לתבנית). פה יש לכם צ’אנס לאחד קצת את התערובת אם היא לא התאחדה לגמרי בזמן שאתם מהדקים אותה לתחתית. זה קצת דביק ועלול להיות ניג’וס קצת (הוא עקשן ונדבק לידיים לפעמים), אבל תוך דקה זה נגמר.

לוקחים את התבנית כמו שהיא ותוקעים בפריזר ל-10 דקות לפחות עד שהבצק קר וקשיח. מוציאים אותו מהמקפיא ישר לתוך התנור החם (שחיממתם מראש, כן?) ואופים בערך רבע שעה-20 דקות עד שהבצק מזהיב מעט. מוציאים מהתנור ולוקחים הפסקת קפה (הבסיס צריך להתקרר לגמרי לפני שמוזגים עליו את השכבה הנוספת).

מכינים את שכבת הטופי
כשהבסיס כמעט התקרר לגמרי אפשר להתחיל להכין את שכבת הטופי. חלב מרוכז, אגב, אפשר להשיג בכל סופר גדול (פחית עולה בערך 10 שקלים ובדרך כלל יש עליה ציור של פרה). אם אתם הרפתקנים תוכלו לנסוע באופניים לנווה שאנן בתל אביב (מדרחוב חביב ליד התחנה המרכזית הישנה, איפה שגרים העובדים הזרים) ולקנות במכולות המקומיות ב - 5 שקלים, וכמובן שלל של מצרכים אותנטיים ונדירים לבישול אסייתי בחמישית ממחירם הרגיל.

שופכים אל תוך הסיר את תוכן פחית החלב המרוכז (אחחח… מעורר געגועים עזים לגברת K Crepe בקופאנגן), הסוכר החום, החמאה, ותמצית הוניל. אפשר גם להוסיף 2 כפות סירופ תירס כהה אם כבר יש לכם בבית (לא שווה את הטרחה לקנות במיוחד, יוצא מעולה גם בלי).

מבשלים ומערבבים היטב על להבה גבוהה עד שהחמאה נמסה, התערובת הומוגנית וחלקה, ומגיעה לרתיחה. ממשיכים לבשל על אש גבוהה ומערבבים כל הזמן (במיוחד בתחתית, שלא יישרף) - כ 3-4 דקות עד שהנוזל מתכהה ומסמיך (אם מכינים עם סירופ תירס הוא עדיין נשאר נוזלי יחסית).

מוזגים את הטופי על בסיס הבצק הפריך האפוי והצונן. מטלטלים מעט את התבנית כדי שהכל יתפזר בצורה אחידה. לא נוצרת שכבה עבה מידי - וזה בסדר. מצננים לפחות 40 דקות עד שהטופי מתמצק מעט. אפשר להאיץ את התהליך ולתקוע במקפיא לחצי שעה. אבל לא פחות. באחת הפעמים שהכנתי שפכתי את השוקולד מלמעלה מהר מידי והוא ממש שקע פנימה והתערבב עם הטופי. אז וודאו שהטופי מוצק לפני השלב הבא.

מכינים את שכבת השוקולד
כשהטופי מוצק מכינים את ציפוי השוקולד. שוברים את השוקולד המריר (אל תנסו עם שוקולד רגיל או לבן. המרירות העדינה הזו מאוד חשובה כדי לשבור את המתיקות של הטופי) לתוך קערה חסינת חום ומחממים במיקרוגל 30 שניות. מוציאים ומועכים קצת עם מזלג. אם השוקולד כבר רך, מוסיפים את השמנת המתוקה ומחממים עוד 20-30 שניות במיקרו. מערבבים היטב עם מזלג (השוקולד לא אמור לצאת נוזלי, אלא רך. כשתערבבו אותו הוא יתחיל להיות נוזלי). התערובת הלבנה לאט לאט תתמלא בפתיתים קטנים של שוקולד מומס ולאט לאט תהפוך לקרם כהה, מבריק, ויחסית סמיך.

מורחים את הקרם על הטופי המוצק. השכבה לא תצא דקיקה במיוחד, וצריך למרוח אותה טוב עם מרית או כף גדולה. באחת הפעמים ניסיתי לדלל אותו עם קצת חלב כדי שיהיה יותר נוח למריחה, אבל אז השוקולד לא התקשה לי (אפילו במקפיא!) וזה היה בעסה. מצפים את התבנית בניילון נצמד ושומרים במקרר עד שהכל יציב וקשיח (שעתיים לפחות). מנסרים לריבועים ומתענגים. אפשר גם לשמור במקפיא.

הכיף עם הריבועים האלה הוא שהם כל כך עשירים שחתיכה קטנה יחסית בדרך כלל מספיקה לאדם ממוצע. אי אפשר לאכול מהם יותר מידי. כך שזה מפצה קצת על השחיתות. מומלץ מאוד להגיש עם מלח גס - למרות הרמות הגבה שאולי תקבלו, זה ממממש מוצלח.

פינת התכל’ס
מערבבים את החומרים היבשים לבצק בפוד פרוססור (אפשר גם להכין בקערה בידיים). מוסיפים חמאה קרה מהמקרר ומעבדים רק עד שנוצרים פירורים (לא לעבד יותר מידי). מערבבים את החלמון עם מי-הקרח ומוסיפים לתערובת. מערבבים שתיים שלוש שניות וזהו. מעבירים לתבנית ומשטחים. מצננים במקפיא 20 דקות ואופים מיד בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות כ-20 דקות או עד שהבצק מזהיב. מצננים לטמפ’ החדר. מבשלים בסיר את החלב המרוכז, החמאה, הסוכר החום, ותמצית הוניל (אפשר גם סירופ תירס אבל לא חובה) על אש גדולה עד שרותח ומוסיפים לבשל כ-3-4 דקות עד שמכהה ומסמיך (אם השתמשתם בסירופ תירס התערובת תישאר יחסית נוזלית). מוזגים על הבצק הצונן. מקררים עד שיציב. ממיסים במיקרו את השוקולד והשמנת המתוקה ומערבבים עד להיווצרות קרם. מורחים על פני הטופי. שומרים במקרר עד להתייצבות. מגישים עם מלח גס.

• לפירורי הבצק:
• כוס ורבע קמח לבן רגיל
• כוס סוכר
• 100 גרם חמאה קרה
• כפית קינמון (לא חייבים)
• קורט אגוז מוסקט (לא חייבים)
• שקדים פרוסים (לא חייבים)

• לשכבת הפרי
• 6-7 שזיפים גדולים או 4-5 אפרסקים או תפוחים גדולים או מיקס ביניהם
• שתי כפות סוכר
• מיץ מלימון אחד
• חמוציות או צימוקים (לא חייבים)

העקרון הבסיסי הוא גיוון. אפשר להשתמש בכל פרי טעים או ערבוב של כמה ביחד. אני ניסיתי בהצלחה רבה עם שזיפים מכל הצבעים, אפרסקים (הסוג הכתום יותר מוצלח ועסיסי מהסוג הירקרק), נקטרינות, ותפוחים (יותר עבודה כי צריך לקלף אותם, והם גם פחות טעימים בקראמבל לטעמי). פירורי הבצק הפריכים מלמעלה יכולים להשתדרג גם הם: אפשר להוסיף להם פרוסות של שקדים קלויים, פקאן סיני מתוק, או אפילו קצת ג’ינג’ר מגורר. תוספת של קצת קינמון ואגוז מוסקט לבצק תלך טוב במיוחד עם תפוחים. ג’יימי אוליבר ממליץ בספר שלו ממש להשתולל ולהשתמש בכל פרי שעולה על הדעת: פטל, משמש, אוכמניות, אגסים, תפוזים, פומלות, וכו’. נסו ותופתעו.

קודם מכינים את פירורי הבצק
מערבבים בקערה את הקמח והסוכר. אם רוצים, מוסיפים קצת תבלינים כמו קינמון ו/או אגוז מוסקט. מוציאים את החמאה מהמקרר וקוברים אותה בקמח (אפשר לחתוך אותה לקוביות, זה יהיה קצת יותר קל). משפשפים אותה בין האצבעות ובוצעים ממנה חתיכות ומפוררים אותה. כל הזמן מצפים אותה בעוד קמח כדי שלא תידבק לידיים. ממשיכים לשפשף את התערובת בין הידיים עד שהיא נהיית פירורית. נסו להתעסק איתה כמה שפחות כדי שהחמאה לא תתרכך יותר מידי ולא יווצר לכם בצק של ממש. רק פירורים. יש אנשים שמוסיפים גם שיבולת שועל לתערובת, לי יותר טעים בלי. אפשר גם להכין בפוד פרוססור (לטעמי לא משתלם לשטוף אותו בניגוד לקערה אחת וזה חוסך רק דקה אחת בזמן ההכנה).

שמים את קערת הפירורים במקרר עד שנכין את הפירות. זהו הסוד לפריכות - כמו שאומרת מרתה אהובתי - make it cold, bake it hot. מדליקים את התנור ומחממים ל - 180 מעלות.

מכינים את שכבת הפירות
שוטפים בזריזות את הפירות. מעיפים את הגלעינים, וחותכים לקוביות גסות, או לפרוסות - איך שמתחשק לכם באותו הרגע. מסדרים בתבנית אחת גדולה או בכמה תבניות אישיות (לא חייבים תבניות מיוחדות. רוב כלי ההגשה מקרמיקה שיש לכם בבית עברו שריפה של אלפי מעלות בתנור בתהליך הייצור, אז סביר להניח שהם יעמדו ב-180 מעלות של התנור המסכן שלכם. טריק שלמדתי מדונה היי. לא מומלץ, אגב, להעמיד למבחן את עמידות החרסינה היוקרתית שירשתם מסבתא).

סוחטים מיץ לימון מעל הפירות, ומפזרים סוכר. בזהירות עם הסוכר - הדבר היחיד שיכול לדפוק פה את המתכון (חוץ מלשרוף אותו לפחמים, אלון :) - מתיקות יתר זה בעסה וזה בלתי הפיך. לא לשים יותר משתי כפות בשביל כל הפירות (ואם הפירות מתוקים, שימו פחות). הבצק למעלה יהיה מתוק, והסוכר רק שובר קצת את החמיצות של הפרי. אפשר, אגב, להטמין בין הפלחים של הפרי קצת חמוציות מיובשות או צימוקים, זה נפלא. איילת הירשמן מטמינה גם מרציפן. חלק מהמתכונים מורים על הוספת חמאה גם לפרי, אבל לא באמת צריך, כי החמאה מהציפוי מחלחלת פנימה גם ככה.

מערבבים את הפרי בתוך הכלי כדי שכולו יצופה במיץ לימון וקצת סוכר. יותר אסטתי לעשות את זה מראש בקערה ואז לחלק לתבניות האישיות, אבל זה עוד כלי לשטוף. מפזרים יפה את הפירורים מעל הפירות. לא בשכבה עבה מידי, ולא להתפתות להדק את זה עם האצבעות, אנחנו לא רוצים עוגה. אפשר לפזר גם שקדים פרוסים, זה מוסיף קראנצ’ נהדר.

אופים את הקראמבל בתנור שחומם מראש עד שתערובת הפרי מבעבעת וגועשת (לפעמים היא אפילו נוזלת קצת החוצה מרוב התרגשות, אבל זה בסדר כי זה נראה מאוד כפרי ואותנטי), והפירורים למעלה מזהיבים. זה לוקח בערך חצי שעה (לתבניות קטנות יותר זה ייקח קצת פחות). מגישים חם עם גלידת וניל קפואה שנמסה פנימה, או עם קצפת, או אפילו עם שמנת חמוצה (מומלץ!! שילוב מטריף שניסיתי לראשונה בבראסרי). טועמים ונמסים. טעים גם פושר, טעים גם למחרת, טעים תמיד!!

אם רוצים, אפשר להכין את הכל מראש, עד לרגע בו מחברים את פירורי הבצק עם שכבת הפרי ואופים. אפשר לחתוך את הפירות ולסדר בתבנית, ולשים במקרר יחד עם קערת פירורי הבצק עד רגע האפייה. לא מערבבים ביניהם מראש - אחרת הפירורים יהיו כמו קורנפלקס עצוב ששכב בחלב יותר מידי (וככה לא נגיע לפריכות שאנחנו רוצים וצריכים). אם אתם מתכננים את הקראמבל כקינוח לארוחה, הכניסו אותו לתנור בדיוק כמתחילים לאכול, שימו טיימר לחצי שעה, וכשמוכן הוציאו אותו החוצה להתקרר קצת (יותר כיף לאכול כשזה קצת מתקרר) עד שיגיע זמן הקינוח.

פינת התכל’ס
מחממים את התנור מראש ל - 180 מעלות. מערבבים את הקמח עם הסוכר ומפוררים פנימה חמאה קרה מהמקרר. משפשפים בין האצבעות רק עד שנוצרים פירורים. שומרים במקרר עד האפייה. חותכים את הפרי לחתיכות גסות, ומערבבים עם מיץ לימון ומעט סוכר (בהתאם למתיקות הפרי). מסדרים בתבנית (או בתבניות אישיות). מפזרים את פירורי הבצק ואופים כ - 30 דקות עד שהמלית מבעבעת והפירורים זהובים. מגישים עם גלידה או עם קצפת או בלי כלום.

• 200 גרם חמאה רכה
• 1 ושלושת רבעי כוס סוכר
• 3 ביצים
• 2 וחצי כוסות קמח רגיל
• 1 כף אבקת אפייה
• 1 כפית סודה לשתייה
• רבע כפית מלח

• 1 גביע שמנת חמוצה (200 מ”ל)
• קליפה מגוררת מלימון קטן אחד
• מיץ מחצי של אותו לימון שגיררתם
• 5-6 נקטרינות גדולות
• אופצייה: רבע כוס ברנדי או גרנד מרניה או ליקר טעים אחר

• –

חותכים את הנקטרינות לחצי, ואז לקוביות בינוניות ומניחים בקערה בצד. המהדרין ישרו אותן כמה שעות ברבע כוס של אלכוהול איכותי תוצרת חוץ. מאיה עדיין מחכה למשלוח של גלנמוראנג’י מהדיוטי פרי, ותסתפק בהשרייה באוויר הצלול בלבד בשלב זה. הדרך לחתוך אותן אגב - היא להעביר סכין לאורך כל המרכז שלהן, לתפוס את שתי הלחיים ולסובב בכיוון הנגדי (בדיוק כמו שעשינו עם השזיפים) ואז לקצוץ לקוביות. אם הנקטרינות מניאקיות ולא נפרדות לכן מהגרעין, פשוט פרסו מהן פרוסות עד שאין יותר, ואז תחתכו לקוביות.

מחממים את התנור לחום של 180 מעלות, כדי שיתחמם בינתיים ויחכה לעוגה. בקערה המרכזית מניחים את החמאה הרכה (בלי העטיפה). אם זו קערה שהיא לא מאלומיניום אני שמה חמאה ישר מהמקרר ונותנת לה זץ של 30 שניות במיקרו. לא ממיסים לגמרי, רק מרככים שיהיה squishy. מוסיפים פנימה את הסוכר וטורפים עם מטרפה עד שהתערובת תפוחה, בהירה, קרמית ואחידה. אפשר גם במיקסר ואפשר גם עם מיקסר ידני.

שוברים ביצה אחת לכוס בצד, בודקים שאין בה ג’יפה, ומוסיפים לקערה וטורפים היטב. כשהבלילה אחידה ממשיכים עם הביצה הבאה. בלי קיצורי דרך , זה חשוב. שומר על הבלילה אחידה ובשליטה. עושים ככה עם כל שלושת הביצים.

אחרי שכל הביצים בפנים והתערובת אחידה מנפים (מעבירים במסננת כדי לאוורר) את הקמח, אבקת האפייה, הסודה לשתייה והמלח בקערה נפרדת. טוב לא באמת צריך ללכלך קערה בשביל זה (הדבר היחיד שמצדיק פה לכלוך של כלי נוסף הוא הנקטרינות, ותכף תבינו למה), אני שופכת את החומרים היבשים למסננת ומנפה אותם ישירות לתוך הבלילה. מוסיפים חצי מתערובת היבשים (מנפים בינתיים רק כוס קמח אחת) וחצי מהשמנת החמוצה ומערבבים. ואז מוסיפים את החצי השני של השמנת החמוצה ושארית הקמח, יחד עם שאר החומרים היבשים. אל תכניסו את כל הקמח פנימה - השאירו גבעה קטנה של קמח במסננת (בערך שליש כוס) ונפו אותה מעל הקוביות של הנקטרינה. כן כן!).

הוספנו את הקמח ואת השמנת החמוצה לסירוגין בשתי נגלות? התערובת אחידה? כעת נוסיף פנימה את גרידת הלימון (שמייבאים בייבוא אישי מקורדיסטאן, או שפשוט מגררים את החלק הצהוב מהלימון לפירורים קטנים עם מגררת - בלי החלק הלבן, הוא מר!) ואת מיץ הלימון (לא ניסיתי בלי, אבל העוגה פשוט מושלמת אז חבל לשנות את המרכיבים) ונערבב.

ועכשיו לטריק המנצח. זוכרים את הנקטרינות המאובקות בקמח ששמנו בצד? מערבבים אותם עם הידיים עד שהן מצופות בקמח, ומוסיפים אותן לבלילה הראשית. הציפוי ימנע מהן לשקוע לתחתית העוגה במהלך האפייה.

נותנים ערבוב זריז אחרון לבלילה, ומעבירים לתבנית מלבנית של עוגה מצופה בנייר אפייה. מיישרים עם מרית מגניבה לקישוט עוגות שקניתם ברגע של חולשה, ואופים בתנור עד שקיסם יוצא נקי. אפשר גם לאפות בתבניות מאפינס, ואז זמן האפייה יתקצר מעט, שימו לב. במתכון כתוב לאפות 55 דקות בתבנית עגולה, ו-40 דקות לתבנית אינגליש קייק (צרה כזו, כמו של לחם). אני אפיתי 30 דקות, כיביתי את התנור, השארתי את העוגה בתנור החם והמכובה, ויצאתי לספינינג. כשחזרתי העוגה התקררה מעט והייתה עשויה בדיוק במידה!
מצננים ומגישים. יאםם.

פינת התכל’ס
חותכים את הנקטרינות לקוביות בינוניות ומניחים בקערה בצד (אפשר להשרות באלכוהול לכמה שעות). מקציפים את החמאה עם הסוכר עד שהתערובת קרמית ואחידה. מוסיפים את הביצים פנימה אחת אחת ומערבבים היטב בין לבין עד שהתערובת אחידה. מנפים פנימה כוס קמח, מוסיפים חצי מהשמנת החמוצה, ומערבבים עד שאחיד יחסית. מנפים פנימה כוס וחצי נוספות של קמח יחד עם אבקת האפייה, הסודה לשתייה, והמלח (לא מנפים את הכל, בערך את השליש כוס האחרון מנפים מעל הנקטרינות), ומוסיפים את שאר השמנת החמוצה. מערבבים. מוסיפים פנימה מיץ וגרידת לימון. מערבבים את הנקטרינות עם הקמח שניפינו מעליהן ומוסיפים אל הבלילה ומערבבים. משטחים בתבנית ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות.

• למלית:
• 250 גרם בשר בקר קצוץ (בקשו מהקצב לערבב עם שומן כבש)
• 2 עגבניות רגילות קטנות
• כף וחצי רסק עגבניות (חצי קופסת פלסטיק הקטנה)
• חופן של פטרוזיליה
• מיץ מחצי לימון
• מעט מלח ופלפל שחור
• חצי כפית פפריקה מתוקה

• לפיתות:
• חצי קילו קמח רגיל (3 וחצי כוסות)
• 2 כפיות שמרים יבשים (או חצי שקית “שמרית”)
• כף סוכר
• בערך 2 כוסות מים חמימים
• חצי כפית מלח
• חצי כוס שמן זית
• אופצייה: צנוברים
• אופציה: מלח גס להגשה

ניסינו להכין את בסיס הבצק גם מבצק שמרים (שצריך להתפיח לשעה וחצי בערך) וגם מבצק רגיל בלי שמרים. בצק השמרים היה טוב בהרבה, ומשתלם להשקיע ולהכין דווקא אותו. הוא שומר על הצורה שלו לאורך האפייה יותר טוב, ולא נותן למיצים של הציפוי להרטיב אותו ולהפוך אותו למושי.

את הבצק אפשר להכין ערב מראש ולהתפיח בלילה במקרר. גם את המלית אפשר להכין ערב מראש, אבל לא להשאיר יותר מלילה במקרר. בשר נוטה להתקלקל בקלות מאוד, ועדיף להשתמש בו כמה שיותר מהר. אם אתם משתמשים בבשר קפוא, הפשירו אותו במקרר לילה מראש, או שעה מראש בטמפ’ החדר (פחות מומלץ, במיוחד בקיץ).

מכינים את הבצק
מערבבים את הקמח עם השמרים (או השמרית) עד שהם מצופים היטב. מוסיפים חצי מהמים החמימים (שמכינים מממש טיפה מים רותחים והרבה מים מהברז - שתהיה להם טמפ’ נעימה למגע. מים חמים מידי או קרים מידי פוגעים בתפיחה של הבצק), את שמן הזית, הסוכר והמלח, ולשים 2 דקות עד שאין יותר פירורים של קמח. אם יש פירורים שמסרבים להתאחד עם הבצק, מוסיפים עוד קצת מהמים. כשיש גוש של בצק צריך ללוש עוד כחמש דקות עד שהבצק אלסטי, רך, ונעים לעבודה. הכי כיף להוציא את הבצק מהקערה וללוש אותו על שיש נקי ומקומח כי אז יש מקום באמת להשתולל.

מחזירים את הבצק לקערה ומכסים בניילון נצמד ומגבת. משאירים על השיש לשעה וחצי של תפיחה בערך - עד שהבצק מכפיל את נפחו. כשהבצק יסיים לתפוח יהיה לו מבפנים ממש מרקם של לחם! זה מגניב. בזמן שהבצק תופח, מתחילים להכין את המלית שבאה מלמעלה.

מכינים את המלית
קוצצים את כל הבצל לקוביות קטנות. מחממים סיר עם מעט שמן רגיל (לא שמן זית, הוא נוטה להשרף מהר) ומטגנים את הבצל על אש בינונית תוך ערבוב מידי פעם. לבצל ייקח פחות מרבע שעה להגיע לדרגת השחימות הרצוייה וכל מה שהוא צריך זה ערבוב זריז כל כמה דקות, כדי שלא יידבק לתחתית ויישרף. בינתיים נקצוץ את שאר מרכיבי המלית.

קוצצים את הפטרוזיליה דק, ואת העגבניות לקוביות קטנות. מכניסים את הכל לקערה ומתבלים במיץ לימון, מלח, פלפל, מעט פפריקה (אפשר גם פתיתי צ’ילי בשביל קיק של חריפות), ורסק עגבניות. כשהבצל שחום מוסיפים אותו גם פנימה לתערובת ומערבבים היטב. אחרי שיש עיסה אחידה, מוציאים את הבשר מהמקרר ולשים אותו פנימה. אל תדאגו, לא צריך לבשל את הבשר מראש, הוא יתבשל באפייה עצמה בלי שום בעייה.

התערובת צריכה להיות דביקה, מבריקה, ומאוד צבעונית. שומרים אותה במקרר עד השימוש. תראו אגב, כמה מלית יצאה מכל כך מעט בשר! מספיק לגדוד.

מרכיבים את הלחמעג’ון
מחממים את התנור לחום גבוה מאוד - 230 מעלות. חייבים לחמם מראש כי זה לוקח זמן (לתנור שלי לוקח חצי שעה להגיע לטמפ’ הזו). כשהבצק סיים לתפוח יוצרים ממנו כדורים קצת יותר גדולים מכדורי פינג פונג. משטחים אותם עם כף היד קצת, ואז מתחילים לרדד לעיגולים עם מערוך.

לא לשכוח לקמח את משטח העבודה שלכם מידי פעם, כדי שלא ידבק. הגודל לא באמת משנה, אפשר להכין לחמג’ונים ילדים, ואפשר להכין ג’מוסים. הכל הולך.

איזה עיגולים יפים יצאו פתאום, הא? על כל עיגול מניחים טיפה שמן זית ומורחים עם האצבעות. על זה מניחים כף גדושה מהמילוי ומשטחים אותה היטב. כך עושים עם שאר העיגולים עד שמתמלאת לכם תבנית (בערך 6 לחמעג’ונים).

לפני שמכניסים לתנור כדאי לפזר קצת צנוברים מלמעלה. זה מוסיף קראנצ’ נהדר. אנא וודאו שהתנור שלכם מספיק חם (זה אומר שהנורה הדולקת שאומרת בדר”כ שהוא עדיין בתהליך חימום - נכבתה) לפני שאתם מכניסים את התבנית. אופים 10 דקות בול - ולא יותר. אפיית יתר גורמת לפיתה להיות כמו קרקר, והמלית עשויה להשרף. בזמן שהתבנית נאפית מכינים עוד נגלה. אגב - אין שום בעייה להכין בטוסטר אובן, להיפך, הוא מתחמם מהר יותר מתנור כי הוא יותר קטן.

מוציאים את הלחמעג’ונים, זורים מעט מלח גס, ומגישים עם טחינה סמיכה או בלי כלום בכלל!

הלחמג’ונים מושלמים להקפאה. הכניסו כל אחד לשקית סנדוויץ ואת כולם ביחד לשקית סופר, והקפיאו ללא דאגות. הם חוזרים למצבם המקורי תוך 5-6 דקות בתנור חם מאוד (200 מעלות). כך שכשאתם חוזרים בערך הביתה למקרר ריק - חממו את התנור, לכו לבדוק מייל, וכשהתנור חם צלו את הלחמעג’ון לכמה דקות, ויש ארוחת ערב משביעה ומעוררת קנאה. עדכון: את הלחמעג’ונים אני מקפיאה אחרי האפייה, כדי שיהיו מוכנים מהר יותר כשרעבים וצריך. מומלץ להפריד ביניהם עם ריבועים גזורים של נייר אפייה כדי שלא ידבקו.

פינת התכל’ס
מערבבים את השמרים עם הקמח היטב ומוסיפים את שאר חומרי הבצק בבת אחת ולשים כ-7 דקות עד שהבצק אחיד, רך ואלסטי. מניחים בקערה מכוסה בניילון נצמד ומגבת ומתפיחים לשעה וחצי בערך, עד שמכפיל את גודלו. בסיר גדול מטגנים את הבצל הקצוץ בקצת שמן (לא זית, נשרף מהר) עד שמזהיב, קצת פחות מרבע שעה. בינתיים קוצצים פטרוזיליה דק, עגבניה לקוביות קטנות, ומערבבים בקערה יחד עם מיץ לימון, מלח, פלפל, פפריקה (אפשר גם צ’ילי חריף), ורסק עגבניות. כשהבצל שחום מוסיפים אותו גם פנימה. מערבבים פנימה את הבשר ולשים עד שהתערובת דביקה ומבריקה. שומרים במקרר עד השימוש. מחממים את התנור מראש לחום גבוה מאוד (230 מעלות) מחלקים את הבצק שסיים לתפוח לכדורים בגודל יותר גדול קצת מפינג פונג, ומרדדים לפיתות דקות. מורחים בשמן זית ומשטחים כף מהמלית. מומלץ לפזר צנוברים. אופים 10 דקות עד שהציפוי מזהיב והפיתה מוכנה.

אוף טופיק
למי שמתעניין בצילום אוכל, התפרסמה הכתבה הראשונה שלי (מתוך סדרה של 7 כתבות) ב-YNET על סדנת צילום האוכל שאני משתתפת בה. יש אפילו כבר כמה מלעיזים בטוקבקים. אתם מוזמנים להוסיף פנינים משלכם.

ולנושא אחר, אתמול הכנתי כקינוח לברביקיו מנה מנצחת של אננס צלוי בגריל (עם סירופ של ליקר טיה מריה, חמאה, וסוכר חום). רק מה, הסתבכתי עם המסקרפונה שאמורים להגיש ליד. ניסיתי להקציף אותה ותוך שניות היא התפרקה לי לגושים שצפים בשלולית של נוזל לבן מוזר. את הרגעים העילגים שלי אני לרוב מסתירה מכם, אבל עכשיו אני אנצל את הבמה הזו כדי לבקש מכם, קוראים יקרים בעלי נסיון בהקצפת גבינות איטלקיות עם שמות מוזרים, טיפים על איך מקציפים מסקרפונה בלי שתתפרק. תודה!