• 2 פלפלים אדומים בינוניים
• בצל סגול גדול
• סלסלת פטריות שמפיניון
• 2-3 בטטות בינוניות
• 8-10 שיני שום בקליפתן
• מלח גס ופלפל שחור

• 4-5 כפות שמן זית
• טימין או רוזמרין (לא חייבים)
• ירקות נוספים אפשריים:
• חצילים, קישואים, עגבניות שרי, תפוחי אדמה, גזר, ועוד!

• –

אוספים ירקות מרחבי המקרר, או קונים אצל הירקן. מבחינת הגיוון אפשר ממש להשתולל פה: פטריות שמפיניון, פטריות פורטובלו, פלפל אדום או גמבה, קישואים, בצל סגול (שעם הצלייה הופך להיות רך ומתקתק, מעדן ממש!), חצילים, בטטות, תפוחי אדמה, עגבניות שרי קטנות, אספרגוס, שיני שום (שצולים יחד עם הקליפה! תכף תבינו למה), גזר, דלעת, דלורית, כרובית, ועוד ועוד! הכל בהתאם לטעם שלכם ושל האורחים.

אנחנו הכנו מיקס פשוט יחסית של פטריות, בצל סגול, בטטות ופלפלים. זה לדעתי שילוב שהוא ממש crowd-pleaser ומומלץ להכין בפעם הראשונה דווקא אותו (אפשר להוסיף גם חצילים, שאני אישית לא כל כך אוהבת). חלק מהירקות דורשים טיפול קצת שונה מהאחרים: את הפלפל צריך לקלף בתום הבישול (יש טריק שהופך את זה לממש פשוט), את הפטריות משאירים שלמות (הן מאוד מתכווצות בעת הצלייה, אז אפשר ממש להעמיס איתן, כי בסוף יוצאת כמות יותר קטנה משציפיתם), את הבטטות צריך לפרוס דק דק (זמן הבישול שלהם הוא הארוך מכולם והדקיקות של הפרוסות תפצה על זה קצת כי הן יהיו מוכנות מהר יותר).

את שיני השום משאירים כפי שהם, עטופות בקליפתם. כן! במהלך הצלייה בשר השום ממש “יתאדה” בתוך הקליפה ויהפוך להיות רך, מתקתק, ומדהים בטעמו. את התוצר הסופי מקווצ’צ’ים בין האצבעות עד שהבשר “נשפך” ממנו החוצה ומורחים על שאר הירקות, או על פוקצ’ה. לא תאמינו איזה טעם משגע יש לזה. שמעתי על שפים שמרתיחים את שיני השום השלמות יחד עם המים של הפסטה המתבשלת, ואת תוכנם הרך הם סוחטים החוצה ישר אל תוך הצלחת ומערבבים עם הפסטה והרוטב.

אז כמו שאמרנו, את הפטריות משאירים שלמות, או שחוצים אותן בשלמותן לשתיים. גם את הפלפלים משאירים שלמים בתבנית (לא חותכים! ממש כמו שהבאתם מהחנות ככה הניחו אותם בתבנית) כדי להקל את מלאכת הקילוף. את הבצל הסגול חותכים לשישיות או שמיניות (wedges שכאלה) ואת הבטטה פורסים דק דק. אם אתם משתמשים בקישוא, פרסו אותו לפרוסות בינוניות, וכרובית יש להפריד לפרחים קטנים יותר לפני שצולים אותה. לפני שאתם מתחילים לטפל בירקות, הדליקו את התנור וחממו אותו מראש לחום גבוה - 220 מעלות (זה ייקח לו זמן).

את כל הירקות מניחים יחד בתבנית גדולה. מזרזפים שמן זית ומפזרים פלפל ומלח גס (אפשר גם מלח רגיל, אבל גס כל כך יותר טוב!). מטיבי הלכת מוזמנים לפזר הרבה טימין או רוזמרין (לא חובה, אבל מאוד מומלץ). את שניהם, אגב, אפשר להפריד מהגבעול מאוד בקלות אם תחזיקו את הקצה העליון (הרחוק מאיפה שהשורש היה) ביד אחת, תצמידו שתי אצבעות ו”תסיעו” אותן צמוד לגבעול לכיוון ההפוך מכיוון הגדילה. העלעלים ייפרדו בשניות והגבעול העבה והמריר ישאר שלם בידכם.

אופים את הירקות בתנור החם מאוד עד שהם מתרככים מבפנים, וקריספיים מבחוץ. לחלק מהירקות זמן אפייה שונה מהאחרים, ולכן מומלץ לפתוח ולהציץ אחרי 20 דקות של אפייה ולראות מה צריך לצאת החוצה.

הפטריות בדרך כלל מוכנות מאוד מהר (הן מתכווצות, מתקמטות קצת, ונהיות שחומות ועסיסיות) - שזה רע לנו מאוד, כי הן הכי טעימות והכי כיפיות לנשנוש ולכן נגמרות הכי מהר. אז תחביאו אותן טוב עד שכל שאר החברים מוכנים.

הפלפלים מוכנים כשהם מקומטים ומעט שרופים (רק מעט, לא שחורים לגמרי, כן?). הבצלים מוכנים כשהם מקומטים, מבריקים, ושחומים בקצוות. הבטטות בדרך כלל יישארו אחרונות בתנור (הן צריכות הכי הרבה אפייה). אפשר להשאיר גם את השום עד הסוף כדי שייקבל צלייה טובה.

כשהפלפלים יוצאים מהתנור, מעבירים אותם מיד בשלמותם לשקית ניילון קטנה של סנדוויצ’ים וקושרים את הקצה. שימו לב שהפלפלים תפוחים וברגע שהם מתקררים יוצא מהם כל האוויר, כמו סופלה שצונח. מחזה משעשע למדי. השקית בינתיים מתמלאת אדים, והפלפל יזיע מאוד. צריך לתת לו 5 דקות בתוך הסאונה הזו, ואחר כך אפשר לקלף אותו מאוד בקלות (הקליפה ממש נושרת ממנו). מומלץ לפרוס אותו לפרוסות קטנות יותר לפני ההגשה. הפלפל מוצלח במיוחד בסנדוויצ’ים עם גבינה מלוחה (למי שאוהב).

למרות שהאנטיפסטי סופר-מוצלחים בעצמם, אני לקחתי אותם צעד אחד קדימה, הנחתי אותם על עיגולים של בצק פוקאצ’ה (שמרחתי בקצת פסטו והבשר המתוק של השום הצלוי. אחחח!!!) וצליתי בתנור החם עם גבינת עיזים מלמעלה.

את האנטיפסטי אפשר להניח בקופסה אטומה במקרר ולשמור כשלושה ימים. ערבבו אותם אל תוך סלט, הניחו בתוך סנדוויץ לשדרוג מפתיע, או פשוט זללו אותם ישירות מהצלחת. יאממ.

פינת התכל’ס
מחממים את התנור מראש לחום גבוה (220 מעלות). מכינים את הירקות ומניחים בתבנית גדולה: פלפלים ופטריות משאירים שלמים כמו שהם, בטטות פורסים דק, בצל חותכים לשישיות, שיני שום מניחים כמו שהן (לא מקולפות! עם הקליפה!), כרובית מפרידים לפרחים קטנים, קישואים וחצילים פורסים. מפזרים שמן זית ומלח גס ופלפל (אפשר גם טימין ורוזמרין) וצולים בתנור כ-40 דקות. אחרי 20 דקות מומלץ לבדוק מה קורה ולהוציא את הפטריות שבדרך כלל מוכנות מהר מאוד. כל ירק שמוכן מוציאים אל תוך צלחת וממשיכים לצלות את השאר (הבטטות צריכות הכי הרבה זמן). נשמר במקרר לשלושה ימים.

• ללביבות:
• 1 ורבע קילו של בטטות (בערך 2 ענקיות, שוקלים אצל הירקן)
• 2 כפיות רוטב סויה
• 3/4 כוס קמח רגיל
• 1 כפית סוכר
• 1 כפית מלח, חצי כפית פלפל
• חמאה לטיגון, בערך 100 גרם (עדיף חמאה מזוקקת)

• לרוטב שמנת עירית:
• בערך חצי צרור של עירית, קצוץ דק מאוד
• 1 מיכל שמנת חמוצה
• 3 כפות מיונז
• מלח ופלפל שחור

• –

• –

• –

קולפים את הבטטות (קולפן טוב = קילוף זריז וכיפי. קולפן פושט = קילוף ארוך ומלוכלך. אני הלכתי וכמו פריאיירית אמיתית פינקתי את עצמי בקולפן שוויצרי ב-50 שקל, mind you, ומאז אני מאושרת. כל היום אני יכולה לקלף איתו). חותכים לחתיכות גדולות. מניחים בסיר עם 2-3 כוסות מים (המים לא צריכים לכסות את הבטטות לגמרי, אלא ליצור הרבה אדים, בעיקר). מבשלים על אש גבוהה (עם מכסה) כחצי שעה עד שהבטטות רכות לגמרי (דוקרים ובודקים). בשלב זה אורנה ואלה מורות על העברת הבטטה המבושלת למסננת והשהייה למשך שעתיים לסינון הנוזלים (אפשר אפילו לילה שלם במקרר). כמובן שמאיה רעבה וקצרת סבלנות, אז מאיה מסננת היטב את הבטטות מכל מיצי הבישול, מחזירה אותן לסיר, ומבשלת “על יבש” עוד 3-4 דקות כדי לייבש את הבטטות.

מעבירים את הבטטות הרכות והיבשות יחסית אל תוך קערה גדולה. מוסיפים פנימה את רוטב הסויה ו”מערבבים-לשים” את התערובת בידיים. הבטטות רכות וזה ממש כמו פלסטלינה מהגן. תענוג. מוסיפים פנימה את הקמח, הסוכר, המלח והפלפל, ומערבבים עם הידים בעדינות עד שהעיסה מתאחדת. לא לערבב יותר מידי, כי זה נהיה דביק. אם נתקלים בחלקים שחורים או קשים, מסלקים אותם החוצה.

מכינים את הרוטב
שופכים לקערה את השמנת החמוצה ואת המיונז. קוצצים את העירית הכי דק שאפשר (אפשר גם לגזור עם מספרים, כפי שהציעה אודטה מהתגובות) ומוסיפים לקערה. אורנה ואלה ממליצות להוסיף כמה טיפות של לימון וקצת חרדל אם אתם משתמשים במיונז קנוי. אני השתמשתי במיונז דל שומן (!) ולא הוספתי כלום וזה יצא מעולה. מערבבים היטב את הרוטב ושומרים במקרר עד ההגשה.

עכשיו צריך לטגן
שימו לב שהתערובת דביקה וקשה לעבוד איתה. טריק נחמד להתמודד עם זה הוא פשוט להשתמש בשקית זילוף חד פעמית (היא עולה בערך שקל וחצי בחנויות של אפייה). אם אין לכם, תעבדו עם שתי כפות ותהיו בסדר גמור. יש כאן שתי חוכמות בטיגון - להשתמש בחמאה (ולא בשמן זית או שמן רגיל, פחדתי לנסות אפילו) והרבה (לפחות כף וחצי חמאה לכל נגלה, ואפילו להוסיף עוד באמצע הטיגון אם כל החמאה נספגת), ולטגן על אש בינונית. צריך להזהר שהחמאה לא תישרף (כשזה קורה היא מתחילה להעלות עשן, במיוחד בקצוות, ומתחיל ריח של שרוף). הדרך הכי טובה להמנע מזה היא שימוש בחמאה מזוקקת (שדי פשוט להכין בבית, ולשמור במקרר בדיוק כמו חמאה רגילה) שנשרפת פחות ויותר טובה לטיגון.

החוכמה השנייה היא לטגן על אש בינונית. לא נמוכה (כמו שכתוב בכל המתכונים שמצאתי), ולא גבוהה (שתשרוף את הלביבות מהר מידי). מטגנים את הלביבות כשתיים-שלוש דקות מכל צד עד שהן מספיק יציבות בשביל שתהפכו אותן, ואז הופכים ומטגנים בצד השני. מעבירים לנייר סופג ומטגנים את הנגלה הבאה. אני אוהבת להכין ערימה של מפיות ולהניח אותן בשכבות עם כל נגלה של לביבות - סופג הכי טוב את שאריות השומן. אגב, באופן מפליא למדי, גם הלביבות שנשרפו לי יצאו טעימות ולא מרות בכלל.

לא לשכוח בין נגלה לנגלה לשפוך החוצה את השומן השרוף, להעביר ניגוב עם מפית או מגבת נייר (זהירות, זה חם), ולהתחיל נגלה חדשה על נקי. ממיסים גוש חמאה נוסף, ומטגנים לביבות חדשות. מגישים חם עם רוטב היוגורט. הלביבות נשמרות במקרר עד יומיים, ומחממים אותן בעדינות בתנור או בטוסטר אובן (זהירות לא לייבש אותן). לא מומלץ לחמם במיקרו.

פינת הת’כלס
מבשלים את הבטטות עם 2-3 כוסות מים בסיר מכוסה כחצי שעה עד התרככות. מועכים ולשים יחד עם הסויה. מוסיפים פנימה את הקמח, הסוכר, המלח והפלפל ומערבבים לתערובת אחידה (לא ללוש יותר מידי, זה נהיה דביק). יוצרים לביבות עם שתי כפות (או מזלפים עם שקית זילוף לביבות ישירות למחבת) ומטגנים בחמאה על אש בינונית. קוצצים את העירית ומערבבים עם שאר חומרי הרוטב, ומגישים.

אוף טופיק
השבוע הייתה לי שעה פנוייה והזדמנתי לי לסטימצקי. שם מצאתי את אחד הספרים היפים ביותר שראיתי לאחרונה. באנגלית. על אוכל ישראלי. הספר נקרא “The Book of New Israeli Food“. אני עדיין לא מאמינה ששרפתי 180 שקל על כזה דבר, אבל קשה לי להפסיק לדפדף ולהשתאות מהיופי שנוטף מכל עמוד ועמוד. הן מבחינת הטיפוגרפיה, והן מבחינת הצילומים (עליהם אחראי איילון פז המוכשר). בניסוח קליל ואלגנטי מספרת ומסבירה ז’אנה גור (מ”על השולחן”) על בישול ותרבות חובקי-ישראל ומדלגת בין מוסדות הקודש של האוכל הישראלי (מ”סטקיית חצות” בירושלים, ועד “בר לחם” בתל-אביב ו”אורי בורי” בעכו). סוף סוף יש כבוד לאוכל הישראלי. מתנה מופלאה למארחים בחו”ל, ומתנה עוד יותר מופלאה לישראלים שפשוט אוהבים אוכל.

ועוד השבוע, הכתבה השלישית בסדרת “שקט מצלמים” ב -YNET, והפעם על תאורה מלאכותית. בין הדוגמאות, קרואסונים תחת סוגים שונים של פלאשים. השבוע ניסיתי לא לטרוף את הקרואסונים שצילמתי כי חדר הכושר שלי בשיפוצים ואין לי איפה לעשות ספינינג. אז הם הלכו לפריזר. מומלץ לבקר, בעיקר בגלל התגובות. נראה שעם ישראל השתגע סופית.

• 500 גרם בשר טחון מעורב (חצי הודו אדום וחצי בקר)
• 1 בצל גדול
• 3-4 שיני שום
• חצי פלפל רגיל בצבע אדום
• אופציה: חצי פלפל חריף קטן

• פחית גדולה של עגבניות מרוסקות (עם ציור של דוד משופם) - 800 גרם
• פחית בינונית של שעועית ברוטב עגבניות - 350 גרם בערך
• כף וחצי סוכר
• מלח, פלפל

הולכים לקצב וקונים 500 גר בשר טחון. אני אוהבת לערבב בין כמות שווה של הודו אדום, ובשר בקר - זה הטעם האולטימטיבי בעיני. תוכלו להשתמש בכל בשר טחון שתרצו, או אפילו כבש או טלה, אם אתם בקטע. כדי להמנע מהניג’וס הזה כל פעם (לא לכולם יש זמן לקנות בשר טרי ומיד לבשל), אני קונה פי שלוש כמות (יענו, קילו וחצי שמורכב מ - 750 גרם הודו אדום 750 גרם בקר), מבקשת מהקצב לחלק לי לשלוש חבילות, מגיעה הביתה, משטחת אותן (זה מפשיר יותר מהר ככה), וזורקת למקפיא. את הבשר מהמקפיא צריך להעביר למקרר עצמו 24 שעות לפני הבישול כדי שהוא יפשיר לאט ובבטיחות. לא מומלץ להפשיר אותו בחוץ על השיש - תעשו את זה רק אם נזכרתם שעתיים לפני הבישול עצמו. בשר לא משאירים בחוץ, זה מסוכן.

קוצצים את הבצל גס, זורקים לתוך הסיר ומוסיפים מזיגה נדיבה (כ-2-3 כפות) של שמן. מטגנים מעל אש בינונית, ומערבבים היטב כל 30 שניות. בזמן שהבצל מיטגן לו בסבבה, אתם קוצצים שיני שום בצד. ואיך, תשאלו? קודם מקלפים: גוזמים לו את שני הקצוות, מניחים עליו את דופן הסכין, ונותנים לו בומבה עם שורש כף היד. אם צריך, תתנו שתיים. השום יתפצלח קצת, אבל אז הקליפה יורדת ממש בקלות. מקלפים את כל שיני השום ומניחים אותן במסדר. טכניקת הקיצוץ היא בול אותו דבר כמו בפטרוזיליה של הטאבולה: פורסים לפרוסות דקות, ואז עוברים עם הסכין וקוצצים יחד עם קונטרה משורש כף היד. לא צריך לקצוץ דק מידי, מספיק כמה מעברים זריזים וסיימנו - ככה נראה קיצוץ גס.

לא לשכוח לעצור מידי פעם ולערבב את הבצל כדי שלא יישרף. כשהבצל שחום ומטוגן יפה, מוסיפים אליו את השום. כששני אלה מיטגנים להם בסבבה, קוצצים את חצי הפלפל לקוביות (בלי הגרעינים ובלי החלקים הלבנים, קורעים את כל החלק הזה עם היד) ומוסיפים פנימה. אם רוצים, אפשר לקצוץ חצי פלפל חריף קטן (בלי הגרעינים, הם מממממש חריפים) ולטגן פנימה גם. זהירות, כי זה חריף.

זורקים פנימה את הבשר. משתמשים בשתי כפות עץ רחבות ומפוררים אותו לפירורים קטנים בתנועות קיצוץ. מידי פעם מערבבים כדי שהחלק התחתון לא ישרף. ממשיכים לקצוץ ולפורר לשלוש דקות, עד שאין יותר גושים גדולים. מבשלים כ-5-7 דקות ומערבבים מידי פעם, עד שהבשר מתייבש (כשעושים גומה באמצע לא מצטברים הרבה נוזלים בקרקעית) ומשנה את צבעו לאפור. מוסיפים פנימה את קופסת העגבניות המרוסקות, ואת קופסת השעועית ברוטב עגבניות. מתבלים: חצי כפית מלח, שני קורטים נדיבים של פלפל שחור, מעט פירורי צ’ילי פלייקס (לחריפות, אם עוד לא שמתם פלפל חריף), וכף וחצי של סוכר (לאיזון החמיצות). מערבבים היטב וטועמים. מתקנים תיבול. אם חמוץ מידי מוסיפים סוכר.

מביאים לרתיחה, וברגע שרותח, מנמיכים לאש נמוכה, ומבשלים 20-30 דקות (עד מתי שהסמיכות מספיקה לכם). אני אוהבת את זה ממש סמיך ומבשלת 45 דקות. צריך לערבב מידי פעם, כי לבשר יש נטייה לשקוע לתחתית ולפעמים הוא יכול להשרף.

מגישים על אורז או על טורטייה צ’יפס או בתוך טורטייה מגולגלת עם גבינה צהובה וממרח אבוקדו. בואן אפטיטו!