• 540 גר’ בטטה (אחת גדולה)
• 1 כף שמן זית
• חצי כפית מלח
• פלפל שחור בשפע
• מיץ מחצי לימון עד לימון שלם
• שליש צרור פטרוזיליה

• –

• –

• –

• –

• –

• –

כשאני חוזרת בערב מהאוניברסיטה אני בד”כ רעבה מאוד והכי נוח לי למרוח קצת קוטג’ על לחם ולהימרח בעצמי על הספה. בשבועיים האחרונים הכנתי לי את הסלט הזה בהרבה ערבים וגיבשתי רוטינה: כשנכנסים הביתה, עוד לפני שמורידים את התיק מהגב, מדליקים ישר את התנור על 200 מעלות, שוטפים טוב טוב ידיים, ומתחילים לקלף בטטה גדולה. אחרי פעמיים שתעשו את זה, יזרום לכם מהר מאוד.

אם כן, בטטה עצומה מספיקה למנה נדיבה עבור שני אנשים, או כתוספת צנועה לארבעה. בטטה גדולה גם בדיוק ממלאת תבנית אפייה גדולה סטנדטית של תנור, ולכן אני לא טורחת להכין יותר מכך. את הבטטה אופים, כמובן, ולא מכניסים לסלט כשהיא נאה - חס וחלילה.

קולפים את הבטטה היטב, ואם אתם פדנטים, מסירים את ה”עיניים” השחורות באמצעות השפיץ הצדדי של הקולפן שלכם (אני לא טורחת). אל תשכחו להדליק את התנור על 200 מעלות כדי שיתחיל להתחמם בינתיים.

הבטטה היא ירק קל מאוד לקילוף (במיוחד אם יש לכם קולפן תותח כמו שלי), אבל קצת קשה לחיתוך, כי הבשר שלה קשיח. מומלץ להצטייד בסכין חדה מאוד (יש גם סכינים פשוטות עם ידית פלסטיק בסופר, “סכיני פרח’ה” שהן זולות מאוד וחדות בטירוף). חותכים לקוביות בגודל כס”מ אחד. ככה אני עושה:

לוקחים את הסכין הכי חדה (ועדיף כבדה וגדולה) שיש לכם, ופורסים את הבטטה לפרוסות בעובי קצת פחות מ-1 ס”מ.

מניחים את הפרוסות בקבוצות של שלוש קומות אחת על השניה, וחותכים לשורות לרוחב, ולאורך (כדי שכל קומה תיחתך לקוביות). זו הדרך הכי מהירה בעיני.

אם קשה לכם, תעשו את אותו דבר רק פרוסה פרוסה. זה לא לוקח הרבה יותר זמן (מקסימום 2-3 דקות אקסטרה).

מעבירים את כל קוביות הבטטה לקערה ומוזגים מעליהם כף אחת של שמן זית, חצי כפית מלח, ופלפל שחור טחון בנדיבות. מערבבים היטב עד שכל הקוביות מתובלות היטב ומצופות בשכבה דקיקה מאוד של שמן.

מצפים את תבנית התנור שלכם בנייר אפייה (אפשר גם אלומיניום, אבל פחות מומלץ כי הבטטות מתקרמלות ונוטות להידבק) ושופכים את הבטטות מהקערה על התבנית. מפזרים אותן באחידות באמצעות כף, כך שנוצרת שכבה אחידה ושטוחה, ואין קוביות שעולות אחת על השנייה. את הקערה שומרים בצד.

אופים את הקוביות בין 22 ל-25 דקות, עד שהן מתרככות ומתחילות קצת להשחים בקצוות שלהן. אם סיימתם להכין ולתבל את הבטטה לפני שהתנור הספיק להתחמם עד הסוף, הכניסו אותן בכל זאת כדי לחסוך זמן (שימו לב לזמן האפייה, שעשוי להתקצר לפחות מהמצויין כאן).

בינתיים, כשהבטטות בתנור, מכינים את שאר הסלט: קודם פטרוזיליה.

אם ככה נראה צרור שלם של פטרוזיליה, על בטטה אחת גדולה צריך בערך כזו כמות. אפשר יותר, אפשר פחות. זו הכמות שאני הכי אוהבת.

קוצצים את הפטרוזיליה דק דק. אם יש סכין גדולה זה מאוד קל. משעינים את היד ואת משקל הגוף על החלק העליון שלה ופשוט קוצצים בתנועה ישרה מטה על ערימה צפופה של פטרוזיליה. עושים את זה מהר וחוזרים על אותה גבעה המון פעמים, עד שהיא קצוצה דק.

וסוחטים מיץ מחצי לימון אל תוך הקערה שבה ערבבתם את הבטטות (חה חה, אני יודעת שעבר לכם בראש למזוג את השמן ישירות על הבטטות בתבנית כדי לחסוך שטיפת כלים, הא?! אז הנה, לא היה צורך להתקמצן. ואם הייתם שופכים שמן ישירות לתבנית, הוא לא היה מתפזר באחידות ואז סתם הייתם שמים פי שתיים כמות בלי לשים לב). עכשיו מחכים שהבטטות תהיינה מוכנות. שימו לב, אני אוהבת לשים מיץ מלימון שלם, וזה יוצא חמוץ וחזק וטוב - וככה אני אוהבת. אתם מוזמנים לשים רק מיץ מחצי לימון, ולהוסיף אח”כ עד כמה שאתם מסוגלים לסבול.

אם אתם סופר רעבים, הוסיפו את הקוביות החמות כמו שהן לסלט, ערבבו היטב, וטעמו. אם הטעם חמוץ וחד לכם מידי, הוסיפו מעט שמן זית. אם זה תפל, הוסיפו עוד מיץ לימון ומלח. אני, שוב, אוהבת את הסלט הזה תוקפני ומשתמשת במיץ מלימון שלם. אחרת הוא משעמם אותי.

אם אתם מסוגלים לסבול עוד 10 דקות בסבלנות, אני ממליצה לצנן קצת את הבטטות לפני שמוסיפים אותן לסלט, כי הוא הכי טוב שהוא בין חמים לטמפ’ החדר. הוא טוב גם קר, אגב, ונשמר היטב במקרר למשך שלושה-ארבעה ימים לפחות.

שדרוגים? טוב, נו

אם אתם ממש ממש רוצים עוד קצת עניין בסלט (אבל בבקשה, נסו אותו קודם כמו שהוא), תוכלו לערבב לתוכו כמה דברים מעניינים - כל אחד בנפרד, או שילוב ביניהם. חופן גדול של עלי בייבי תרד טריים (שהם קטנים ורכים כמו חסה, בניגוד לעלי התרד הרגילים שצילמתי - שהם עבים וגסים יותר ופחות כיפיים לאכילה בסלט). גבינת פטה כבשים מפוררת (הגבינה המלוחה הכי אהובה עלי) או כל גבינה מלוחה שאתם אוהבים, אגוזים - קלויים או לא - קצוצים גס.

עוד רעיון מעולה הוא להכין רוטב זריז של בלסמי מצומצם: מחממים במחבת שליש כוס של חומץ בלסמי עם כפית אחת או שתיים של סוכר חום. מביאים לרתיחה ומבשלים כך על אש גבוהה למשך דקה או שתייה, תוך כדי ערבוב, עד שהרוטב מסמיך מאוד, אך לא נהיה סירופ (היזהרו פן תסניפו את אדי הבישול בטעות, יש להם ריח חמוץ מאוד חזק). פזרו על הסלט והשמיטו את הפטרוזיליה. אם כבר בלסמי, הכי מתבקש להוסיף גם גרגרי רימון.

עוד תוספת מרהיבה היא חמאה חומה עם מרווה, שזה רוטב שנשמע מאוד מתוחכם אבל הוא מאוד פשוט: ממיסים בערך 20-30 גר’ חמאה רגילה על הלהבה הקטנה ביותר, על אש נמוכה. מוסיפים כמה עלי מרווה קרועים ומבשלים על אש נמוכה בערך 5 עד 7 דקות (החמאה אמורה להתבשל בעדינות ולא לבעבע או לרתוח, אחרת היא נשרפת) עד שהחמאה הופכת להיות זהובה מאוד, ונהיה לה ריח משגע של אגוזים קלויים. מערבבים עם הבטטות החמות (אפשר לסנן את המרווה החוצה, אבל לא חובה).
ניסיתי פעם גם שילוב של דבש ולימון ויצא מאוד מיוחד. לא בטוח שכולם יאהבו את זה, אבל בעיני זה מעולה.

פינת התכל’ס
קולפים וחותכים בטטה גדולה לקוביות בגודל 1 ס”מ. מערבבים בקערה עם כף שמן זית, חצי כפית מלח, ושפע של פלפל שחור. פורשים על תבנית מצופה בנייר אפייה ואופים ב-200 מעלות ל-23 עד 25 דקות, עד שהקוביות מתרככות ומזהיבות בשוליים. מצננים מעט (לא חובה), ומערבבים עם מיץ מחצי עד לימון שלם, ועוד שמן זית, מלח ופלפל לפי הטעם (הטעמים צריכים להיות חדים: חמוץ מאוד, ומלוח מאוד - ככה זה הכי טעים).

תחרות הצילומים של “בצק אלים” - יש מנצח!
תודה לכולם על התמונות המרהיבות! אעלה את התמונות האהובות עלי לדף מיוחד מחר בבוקר. אעדכן את הפוסט הזה בהקדם כדי להצביע על הכתובת. הזוכה המאושרת היא יסמין, עם תמונת הטאבולה שלה - שהגניבה אותי מאוד.

יסמין, שלחי לי בבקשה מייל עם הכתובת שלך, והתבנית בדרך. תודה לכולם על ההשתתפות!

בנוסף, כפרס ניחומים למי שהשתתף, וגם למי שלא, אבל ממש רצה, וגם למי שלא רצה, אני שמחה לבשר ש-4שף הציעו 10% הנחה לכל קוראי הבלוג (למי שידפיס ויציג את הקופון הזה) על תבניות הסיליקון, ועל רוב המוצרים בחנות. רוצו מהר!

• כוס ורבע פסטה קצרה
• 250 גרם חזה עוף (חצי מהחזה המלא של עוף אחד)
• 2 שיני שום
• עגבניה אחת גדולה

• –

• 2 כוסות של עלי תרד
• 2 כפות שמן זית
• 1 קופסה קטנה רסק עגבניות (2 כפות גדושות)
• מיץ מחצי לימון
• אופצייה: פתיתי צ’ילי חריף

במנה הזו צריך להשתמש בפסטה קצרה שתהיה בערך באותו גודל כמו שאר המרכיבים (העוף והירקות). כך שחוץ מספגטי, תוכלו להשתמש בכל צורה שתרצו. הנה רשימה מאויירת של הרבה סוגי פסטה. תבחרו לכם אחד מוזר ותדרשו מהמוכר בסופר רק את הזן הספציפי הזה. תתעקשו. זה עשוי להיות משעשע.

לגבי התרד - אם אתם לא אוהבים, אל תשימו - אבל לטעמי הוא ממש מוצלח פה, ואפילו לא מרגישים את הטעם ה”תרדי” שלו, הוא סתם מוסיף בריאות ורעננות וחיוניות וכאלה. עלי תרד בייבי הם עלים צעירים שהם קטנים יותר ורכים יותר. אם אתם לא מצליחים להשיג בייבי, אין שום בעייה להשתמש בתרד רגיל, אבל צריך לתלוש מהעלים את הגבעולים כי הם לא טעימים כל כך.

עוד משהו שצריך פה זה חזה עוף טרי. קראו את ההסבר המורחב שלי על חזה עוף. כעקרון, אפשר גם להשתמש בחזה עוף קפוא - אבל חייבים להפשיר אותו קודם (ניסיתי להכין ישירות מהמקפיא והתוצאה מאכזבת) - כמה שעות במקרר או שעה בתוך קערת מים בטמפ’ החדר (לא יותר!!).

שמים הרבה מים בסיר, מוסיפים כף גדושה של מלח (המים צריכים להיות מלוחים), ומביאים לרתיחה על אש גבוהה. בזמן שהמים בסיר מתחילים להתחמם אתם מתחילים במלאכת הקיצוץ.

קולפים שום: פורסים לו את הקצוות ומשליכים לפח. נותנים לו “זפטה” עם החלק הרחב של הסכין כדי לשבור וקצת למעוך אותו. עכשיו הקליפה תיפרד מהשום בקלי קלות. קוצצים דק דק ומניחים בצד.

קוצצים גם עגבניה גדולה לקוביות גדולות ומניחים גם בצד. שימו לב שאת כל הקיצוץ הזה עושים מראש לפני שהפסטה מתחילה להתבשל. אחרת כל הטיימינג משתבש ובזמן שאתם עסוקים בלקצוץ מהר כדי להספיק, הפסטה תתבשל יתר על המידה וחירבשתם את הכל. אתם מבינים, תיזמנתי את זה. ורק כדי להוכיח לכם:

אז כמו שאמרנו, מסיימים את הקיצוצים הראשוניים לפני שמתחילים לבשל את הפסטה וככה הכל מתקתק. כשהירקות קצוצים והמים רותחים מוסיפים פנימה את הפסטה. מבשלים אותה ברתיחה על אש גבוהה ושמים בצד טיימר לחמש דקות. מערבבים מידי פעם כי הפסטה שוקעת קצת ונדבקת. אסור שהפסטה תהיה מוכנה עד הסוף, כי היא עוברת עוד בישול אח”כ ברוטב, ובסופו של דבר צריכה אחרי הכל לצאת אל-דנטה. המרקם של הפסטה עושה את כל המנה, אז תקפידו על זה.

בזמן שהפסטה מתבשלת חתכו את חזה העוף לקוביות בינוניות בגודל ביס. אם אתם נתקלים בחתיכות קטנות של שומן היפטרו מהן. אם אתם מסתבכים – קחו מספריים וגיזמו את השומן!! (לא לשכוח להשרות את המספרים בקערה עם מים רותחים אח”כ ולקרצף היטב היטב).

אחרי חמש דקות של בישול במים רותחים הוציאו פסט אחד החוצה. הוא צריך להיות רך ברמה שאפשר קצת למעוך אותו עם האצבעות, אבל קשה לחתוך עם סכין. זו בדיוק רמת המוכנות שאנחנו צריכים!

מוסיפים פנימה את קוביות העוף וממשיכים לבשל על אש גבוהה לשתי דקות. המים הרותחים יבשלו את העוף היטב, ולא צריכה להיות לכם שום דאגה לגבי הבישול המשותף שלהם. אבל אל תתפתו לבשל את העוף יותר מכך, כי הוא יצא לכם יבש וסיבי וזה יהיה בעסה. 2 דקות בישול לקוביות קטנות בגודל ביס וזה יוצא בול! אל תשכחו שהכל עובר בישול נוסף אח”כ ברוטב. ואל תתחלחלו מהצבע הורוד בתמונה (אני כבר רואה את אמא שלי חוטפת התקף לב) - העוף הופך להיות לבן ומתבשל לחלוטין!

אחרי 2 דקות של רתיחה העוף מלבין והפסטה מתרככת מעט, זה הזמן שלנו לסנן אותם מהמים (לא לכבות את הגז, מיד נצטרך אותו). לפני שאתם מסננים, שימו מתחת למסננת כוס גדולה ואספו קצת ממי הפסטה, כי צריך אותם בשביל הרוטב. כדי שלא תשכחו תניחו לכם את הכוס בתוך המסננת בצד בזמן שהכל מתבשל. ולא, אל תתפתו לשטוף את הפסטה והעוף במי ברז. הניחו להם להסתנן בשקט.

בינתיים, שמרו את הסיר על אש גבוהה, הוסיפו פנימה את שמן הזית והשום והקפיצו ל-30 שניות עד שהשום ריחני. שפכו בחזרה פנימה את הפסטה והעוף וערבבו היטב.

הוסיפו את רסק העגבניות, העגבניה הקצוצה, והתרד. הוסיפו גם פתיתי צ’ילי אם בא לכם ותבלו היטב במלח ופלפל.

הוסיפו גם מיץ לימון (אפשר לשים מיץ מיותר מחצי לימון, זה מה שהופך את הרוטב למעדן!) והמשיכו לערבב את כל העסק על אש גבוהה עוד כ-2 דקות עד שכל הטעמים מתמזגים, והרסק הופך לרוטב סמיך.

הוסיפו פנימה רבע כוס מנוזלי הבישול של הפסטה וערבבו עד שנוצר רוטב דליל שעוטף את כל הפסטה. אם עדיין סמיך לכם, הוסיפו עוד ממי הבישול. לא לוותר על החלק הזה, הרוטב יהיה מרוכז מידי בלעדיו.

חלקו לצלחות, פזרו מלח גס, ותטרפו את זה מהר כשזה עוד רותח. מומלץ לסחוט עוד קצת מיץ לימון על כל צלחת, הוא מוסיף המון!! הייתי אומרת שאפשר להוסיף פה פרמזן מגוררת, או אולי אפילו קצת צנוברים קלויים, אבל זה כל כך פשוט וטעים שחבל לסבך את העסק.

גיוון לפחדנים / עצלנים / למי שלא הספיק להפשיר עוף: אפשר להשתמש בקופסת טונה מסוננת היטב (טונה בשמן! לא במים, זה פיכסה). מוסיפים את הטונה עם שארית המרכיבים של הרוטב (לא מבשלים אותה במים הרותחים כמו העוף).

פינת התכל’ס
מבשלים את הפסטה במים רותחים כחמש דקות עד שהיא רכה למגע אבל קשה לחיתוך בסכין. מוסיפים את קוביות העוף ומבשלים ברתיחה ל-2 דקות נוספות עד שהעוף מלבין, אבל לא מבושל לחלוטין. מסננים ושומרים כוס ממי הבישול. משאירים בינתיים את הסיר על אש גבוהה ומחממים שמן זית עם שום ל-30 שניות. מחזירים את הפסטה עם העוף ומסיפים את שאר המרכיבים. מבשלים 2 דקות. מוסיפים לפחות רבע כוס ממי הבישול עד שנוצר רוטב דליל שעוטף את הפסטה.

• לבסיס הבצק הפריך:
• 1 כוס קמח פחות 2 כפות
• 2 כפות קורנפלור
• קורט מלח
• רבע כוס סוכר
• 100 גרם חמאה קרה מהמקרר

• -

• למלית הלימון:
• 4 ביצים
• 1 כוס סוכר
• 2/3 כוס מיץ לימון
• קליפה מגוררת מלימון אחד
• רבע כוס קמח
• חצי כפית אבקת אפייה

נגלה ראשונה - בצק פריך
אין פה שומדבר חדש, אותו סיפור כמו בכל הבצקים הפריכים האחרים שפרסמתי פה - רק בלי חלמון ומים - רק קמח, סוכר וחמאה. המשקיענים מוזמנים להחליף 2 כפות מהקמח בקורנפלור לפריכות מקסימלית. לא חובה אבל מוסיף המון, זה הופך את הקמח ל”רך” (מה שבדרך כלל עולה אקסטרה אם קונים קמח “רך” [שנקרא גם “קמח עוגות”] מוכן במכולת) ומוריד את אחוזי הגלוטן שפוגמים בפריכות ובמרקם הייחודי של הבצק. אפשר, אגב, להכין בפוד פרוססור, אבל זה ממש לא שווה את זמן הניקיון שלו וזה בסה”כ חוסך שתיים וחצי דקות של עבודה.

שמים כוס קמח בקערה. מוציאים שתי כפות לא גדושות של קמח ומחזירים לחבילת הקמח. מוסיפים במקומן 2 כפות זהות בגודלן של קורנפלור (רק אם יש לכם כבר קורנפלור. זה לא קריטי, אפשר להשתמש פה רק בקמח).

מוסיפים גם את רבע כוס הסוכר, וקורט מלח. מערבבים קצת עם האצבעות, ואז מוציאים את החמאה מהמקרר וחותכים אותה לקוביות גסות.

חשוב שהחמאה תהיה קרה קרה מהמקרר, זה החלק הכי קריטי בהצלחת הבצק! קוברים את קוביות החמאה בתוך הקמח עד שהן מצופות היטב, ומתחילים לפורר אותן עם האצבעות. הכיף הוא שהן לא תידבקנה לכם לידיים כי הן מצופות בקמח. עובדים בזריזות ומשפשפים את החמאה עם הקמח עד שאין יותר גושים גדולים ונוצרת לכם תערובת פירורית שאם חופנים אותה חזק עם היד היא נשארת גוש.

זהירות לא להתעסק עם זה יותר מידי כי החום של הידיים שלכם מחמם גם את החמאה וחשוב שהיא לא תהיה מושית.

למתכון הזה משתמשים בתבנית מרובעת קטנה יותר מהרגיל (25 ס”מ על 25 ס”מ). תבנית מרובעת קצת יותר גדולה גם תעבוד (30 על 27 גם יוצאת לי טוב), אבל תבניות מלבניות רגילות של עוגה זה כבר pushing it. הסיבה לגודל הזה, אגב, היא כדי שמלית הלימון תצא יפה וגבוהה. אם אתם משתמשים בתבנית מרובעת רגילה של עוגה תוכלו להסתפק באותה כמות של מלית, רק תכינו יותר בצק פריך (פי 1.5, ז”א כוס וחצי קמח, 150 גרם חמאה, ועוד כף של סוכר). שכבת הלימון תצא לכם קצת יותר דקה ככה. זה אמנם פחות דקדנטי, אבל עדיין יאמי יאם.

מרפדים את התבנית בנייר אפייה (אם אין לכם, פשוט שמנו את התבנית עם העטיפה של החמאה. אל תנסו נייר כסף - זה לא יעבוד), וזאת כדי שאפשר יהיה להוציא את הריבועים בצורה יפה ולחלק לאורחים. אחרת הם יתפרקו ויהיו מכוערים ולא תוכלו להגיש אותם אלא פשוט לאכול את הכל לבדכם וזה לא יהיה עסק.

מיד כשסיימתם את עם פירורי הבצק הפריך שפכו את הכל לתבנית ושטחו אל התחתית עם האצבעות. אמורה להיווצר שכבה של קצת פחות מס”מ. צ’יק צ’ק ויאללה למקפיא. בינתיים תדליקו את התנור וחממו אותו ל-180 מעלות. הבצק הפריך צריך לשבת בפריזר לפחות רבע שעה ואצלי זה בערך הזמן שלוקח לתנור להתחמם (עם טורבו). אפשר גם להשאיר אותו יותר זמן בקירור ואפילו יום שלם, זה לא יזיק לו (רק כסו אותו במשהו). ברגע שהתנור מספיק חם מעבירים את הבצק ישירות מן המקפיא פנימה לאפייה.

נגלה שנייה - מלית לימון
בזמן שהבצק קופא לו מכינים את קרם הלימון (שאפילו לא צריך לבשל קודם!). שוברים ארבע ביצים לאותה קערה שהכנו בה את הבצק (לא נורא אם נשארו קצת פירורים). מוסיפים את הסוכר. טורפים את התערובת 30 שניות חזק חזק עם מטרפה עד שהיא מבהירה קצת.

פה יש קטע חשוב - אם תקציפו את הביצים יותר מידי המלית האפוייה תהיה מלאה באוויר ויהיה בלתי אפשרי לחתוך את הריבועים (חצי מהמלית תישאר לכם על הסכין). אם תקציפו את הביצים פחות מידי (ז”א, רק תערבבו והתערובת תהיה סמיכה ובצבע צהוב כהה) המלית תשקע לכם למטה והבצק הפריך יצוף לכם למעלה. תאמינו או לא, זה קרה לי. לפיכך אנחנו משתמשים בכוח הידיים שלנו - אם טורפים חזק ומהר עם הידיים, זה מקציף את הביצים בדיוק במידה הנכונה. שימוש במקצף חשמלי / מיקסר יכניס יותר מידי אוויר לבלילה וזה לא מה שאנחנו רוצים. וחוצמזה, זה פחות כלים ללכלך כך שלכם לא באמת אכפת.

אחרי שבלילת הביצים והסוכר בהירה וקצת תפוחה, מגררים פנימה קליפה מלימון אחד. אם זה לימון מהסופר, תשטפו אותו טוב עם סבון כדי להסיר את שאריות הריסוס. אם זה מהעץ של השכנים, מה טוב. שימו לב שאם הזסטר שלכם (זסטר = כלי שעושה zest, יענו גרידה) מוציא חוטים דקיקים וארוכים תצטרכו לקצוץ אותם קצת עם סכין כדי שלא יתקעו לאף אחד בשיניים (אם כי יש אנשים שמוצאים שזה סקסי).

אם התברכתם במיקרופליין כמו שלי (כפרה עליו), תוכלו לגרר ישירות לתוך הקערה ללא מורא. הגרידה תהפוך לפתיתים קטנטנים ואווריריים והלימון ישאר ערום ולבנבן (כמו ההוא פה מימין) ואז אפשר לחתוך אותו ולסחוט בשביל המיץ שלנו (בלתי אפשרי לגרר אחרי שחותכים וסוחטים - בדוק).

אגב, אם עברו כבר 15-20 דקות מאז ששמתם את הבצק במקפיא, אפשר להעביר אותו ישר לתנור החם. כמו שמרת’ה תמיד אומרת: make it cold, bake it hot! את הבצק צריך לאפות בין 11 ל-13 דקות בתנור שחומם מראש. הוא צריך טיפ-טיפה לבעבע, להיות זהוב ואחיד, ולעשות צצצצטטטט. תבדקו כבר אחרי 10 דקות כדי לוודא שהוא לא שחום יותר מידי. לא אמורים להיות בו חלקים חומים. זהוב זה המקסימום.

בינתיים סוחטים לימונים עד שיש לכם שני שליש כוס (זה בערך שלושה לימונים קטנים או שניים גדולים). נסו לדייק ולא לשים יותר מזה - כי הריבועים חמוצים בצורה מושלמת, ואם תשימו עוד אז הם יהיו יותר מידי. שופכים את המיץ פנימה אל בלילת הביצים וטורפים שוב עם המטרפה.

שימו לב שטרפנו את הביצים עם הסוכר היטב לפני שהוספנו את המיץ לימון, כי יש לו נטייה לגרום לגבשושים בבלילה אם מוסיפים אותו לפני.

אחרי שטרפנו את הבלילה עם מיץ הלימון היטב היטב, מוסיפים רבע כוס קמח וחצי כפית אבקת אפייה. טורפים שוב עד שהתערובת אחידה לגמרי.

עכשיו מניחים את הקערה בצד ומחכים לבצק הפריך שיהיה מוכן.

כשהבצק מוכן וזהוב מוציאים אותו החוצה (עד אז כבר תסיימו להכין את המלית ואולי יהיה לכם זמן לכוס קפה וקצת מיילים), נותנים לו 30 שניות להוציא את האגרסיות שלו אל האוויר. כשאתם מוציאים אותו הורידו את טמפ’ התנור לקצת פחות מ-150 מעלות והשאירו את דלת התנור פתוחה איזה 20 שניות כדי לעזור לו להתקרר קצת. המלית נאפית בחום נמוך בהרבה כי אנחנו לא רוצים שהיא תתפוס צבע *בכלל*, אלא רק תתייצב ותיאפה לה לאט ובסבבה. שופכים בבת אחת את מלית הלימון פנימה לתבנית כשהבצק עוד חם. אם התנור ירד כבר ל-150 מעלות מכניסים את התבנית בחזרה פנימה לכ-25 דקות נוספות.

כשהמלית מוכנה היא מזהיבה ממש מעט ובעיקר מתייצבת (מה שאומר שמטלטלים אותה קצת אז היא לא רוטטת). כשהגעתם למצב כזה תוכלו לבדוק עם האצבע את פני השטח - המלית אמורה להיות יציבה ולא רכה. מומלץ להתחיל לוודא שהכל כשורה כבר אחרי 20 דקות של אפייה, כדי למנוע פספוסים.

מוציאים ומניחים על השיש או על הגז (יותר טוב כי ככה האוויר זורם מלמטה ומסייע לקירור) עד שהריבועים מצטננים, ואז מעבירים אותם למקרר לחצי שעה לפחות. אם תנסו לחתוך אותם לפני-כן הם יתפרקו לכם!! כדי לפרוס, השתמשו בשולי נייר האפייה שבקצוות והרימו את כל העסק מהתבנית החוצה אל השיש או קרש חיתוך (הרבה יותר קל לחתוך אותם כשהם לא בתבנית). השתמשו בסכין גדולה וחדה כדי לחתוך אותם לריבועים. כדי לקבל ריבועים יפים וישרים מומלץ להכין בצד מגבת מטבח רטובה ולנגב את הסכין בין לבין. כן, זה ניג’וס, אבל ככה הריבועים יצאו יפים וחתיכים.

אם רוצים, אפשר לפדר את הריבועים באבקת סוכר (רק אחרי שהם התקררו, אחרת היא מתמוססת). אם לא רוצים, לא צריך. הריבועים נשמרים במקרר לפחות שבוע, והם גם טעימים ישירות מהמקפיא! (מומלץ להוציא החוצה 10 דקות לפני ההגשה).

פינת התכל’ס
מכינים את הבצק הפריך: מודדים כוס קמח (מומלץ להחליף 2 כפות לא-גדושות מן הקמח בקורנפלור, אם כי לא חובה). מוסיפים פנימה סוכר ומלח ומערבבים. מוסיפים חמאה קרה חתוכה לקוביות ומשפשפים אותה עם הקמח בין הידים עד שנוצרת תערובת פירורית. משטחים על תבנית שצופתה בניר אפייה ומעבירים למקפיא לכרבע שעה. בינתיים מדליקים את התנור שיתחמם ל-180 מעלות. כשהתנור חם מוציאים מהמקפיא ישר לאפייה - כ-11-13 דקות עד שהבצק מזהיב מעט. משתמשים באותה הקערה ומקציפים היטב (ידנית! מקצף חשמלי יכניס יותר מידי אוויר לבלילה והריבועים יתפרקו לכם) את הביצים עם הסוכר. חשוב להקציף היטב אחרת המלית תשקע למטה והבצק יצוף למעלה. מגררים פנימה קליפת לימון ומוסיפים את מיץ הלימון. מערבבים היטב. מוסיפים פנימה קמח ואבקת אפייה ומערבבים עד שאחיד. כשהבצק מוכן מוציאים אותו, ממתינים 30 שניות, שופכים את המלית ישירות אל תוך התבנית. מנמיכים את חום התנור למעט פחות מ-150 מעלות (מומלץ להשאיר את הדלת פתוחה קצת כדי לעזור לו) ואופים עוד כ-25 דקות עד שהמלית יציבה. מצננים לגמרי ומעבירים למקרר ל-30 דקות לפחות לפני החיתוך לריבועים.

• שני נתחי עוף שלמים וגדולים (לא דופקים עם פטיש)
• כוס וחצי מיץ תפוזים
• קליפה מגוררת מתפוז אחד
• רבע כוס מיץ לימון

• 2-3 שיני שום
• אופצייה: כף של ג’ינג’ר מגורר
• אופצייה: 3 כפות דבש
• כוס וחצי פירורי לחם (מרבע כיכר לחם בערך, או מוכנים מהסופר)

חזות העוף שאתם משתמשים בהם לשניצל הם לא החזות עוף המקוריים. מה שהקצב שלכם קורא לו נתח “שניצל” הוא בערך שמינית מחזה העוף המקורי והשלם, שנפרס לשמונה פרוסות (לפעמים ארבע) שאחר כך שוטחו ע”י פטיש בשר לכדי כתיתות דקיקות, כדי שיצאו קריספיים בטיגון. בשביל המתכון הזה תזדקקו לחזה עוף שלם מקורי עבה ושמנמן שלא נפרס לשניצלים ו*לא נדפק בפטיש*. כל חזה אחד כזה מספק שני סועדים רעבים. במקרה הזה השתמשנו בשניים. בדרך כלל בקצביה תוכלו למצוא, במקביל לנתחי ה”שניצלים”, נתחים שלמים של חזות עוף, בדרך כלל “מפורפרים” (שחתכו אותם לשניים באמצע, אבל לא עד הסוף). אלה הם בדיוק הנתחים שאנחנו צריכים. כשאתם חוזרים הביתה שימו אותם מיד במקרר עד רגע השימוש.

חותכים את הנתח למשולשים בינוניים. שימו לב שבגלל שהחזה שמן ועבה יהיו לכם נאגטס דשנים ונגיסים, ואם הייתם עושים את זה מ”שניצלים” הם היו מתייבשים בטירוף באפייה והייתם מתחרטים שניסיתם להתחכם ולא דבקתם לפתיתים עם הקטשופ שלכם. את המשולשים היפים שלנו מניחים בתוך קערה גדולה. עליהם נשפוך את המרינדה שנכין עכשיו, ואחרי זה תהפוך להיות הרוטב.

מגרדים מעט קליפה מתפוז אחד (זה לא חובה, פשוט מוסיף טעם של תפוז גם אחרי האפייה). מוסיפים כוס וחצי מיץ תפוזים (שסוחטים בערך 3 תפוזים עד שיש בערך כוס וחצי. אם יש יותר, לא נורא, יצא יותר רוטב). חשוב להספיק לגרר את התפוז לפני שסוחטים אותו, זה יהיה בלתי אפשרי לאחר מכן.

סוחטים גם לימון אחד עד שיש רבע כוס מיץ לימון ומוסיפים פנימה. קוצצים שום ומוסיפים פנימה. מגרדים גם את הג’ינג’ר ומוסיפים (לא חייבים אם לא אוהבים). בינתיים לא נוגעים בדבש, אותו תוכלו לערבב אל תוך הרוטב המוכן בסוף (מאוד טעים!). שופכים את המרינדה על נתחי העוף, מכסים בניילון נצמד (אם אין לכם אפשר גם להכניס את כל הקערה לשקית של סופר ולקשור אותה למטה) ומכניסים למקרר ללפחות 20 דקות.

נותנים לנתחי העוף לשבת קצת במרינדה (במקרר, כן? שלא יתקלקלו לכם. מוציאים אותם רק לפני שמתחילים לפרוס, ומכניסים למקרר מיד אחרי שכיסיתם אותם במרינדה. עוף מתקלקל מהר, וזה בעסה).

ההשרייה יכולה לקחת 20 דקות וזה יכול להיות גם 5-6 שעות, אבל לא מומלץ מעבר (גם במקרר העוף עלול להתקלקל, אבל זה לוקח יותר זמן מאשר בחוץ). שימו לב, שהנתחים קצת הלבינו אחרי ההשרייה. הלימון שהוספנו למרינדה “בישל” אותם קצת. מגניב, הא?

מכינים קערה שטוחה עם פירורי לחם. אני קפצתי למכולת לקנות את הלחם הכי פושטי שיכולתי למצוא, אבל לא באמת חייבים לחם טרי, אפשר ואפילו מומלץ לחם בן יום-יומיים כי הוא יותר קריספי. בוצעים לפיסות גסות וטוחנים בבלנדר או בבלנדר מוט עד שיש פירורים.

העצלנים יכולים לקנות שקית של פירורי לחם מוכנים, למרות שזה קצת פחות טעים, וקצת יותר יקר. אבל הרבה פחות עבודה. אם אתם כבר משקיעים ומכינים פירורים מלחם אמיתי, תעשו את זה כבר בנגלה גדולה ותקפיאו עד לסבב השניצלים הבא. הם יצאו קריספיים במיוחד.

בינתיים, אחרי שהעוף נח לו במרינדה קצת, מעבירים אותו אל מסננת שיושבת מעל סיר. כששופכים את כל העוף עם המרינדה פנימה הנוזלים יטפטפו להם למטה לתוך הסיר, ואחרי זה נבשל אותם קצת ונכין לנו מטבל טעים טעים (אל דאגה מזה שהוא נגע בעוף לא מבושל, גם העוף נגע בעצמו, וכשנבשל אותו הוא כבר לא יהיה לא מבושל) בסיר שלכם אמורה להיות כמות של בערך חצי כוס נוזלים. אם אתם רואים שלא נשארו הרבה נוזלים לרוטב (לפעמים העוף סופג הרבה), סחטו עוד תפוז והוסיפו פנימה את המיץ שלו עם עוד קצת מלח.

בשלב זה יש לכם שתי אופציות. תוכלו לקחת את נתחי העוף כמו שהם, לנער אותם מעט משאריות הרוטב, ולטבול אותם בפירורי לחם ולאפות ככה. עוד אופציה שלמדתי מרות אוליבר היא לצפות את הנתחים בשכבה דקה של מיונז (כן!) ורק אז לאפות אותם. המיונז שומר על הרכות והעסיסיות של הנאגטס, אבל הוא הופך את העסק לקצת מושי (במיוחד בחלק התחתון שיושב על התבנית), מה שאומר שצריך להפוך אותם באמצע, ולצלות אותם קצת יותר כדי שלא יהיו מושיים ושלא תרגישו את הטעם של המיונז. אני מעדיפה את הנאגטס בלי השכבה של המיונז. אבל אתם מוזמנים להכין כמה עם ולהחליט מה טעים לכם יותר. לפי דעתי המרינדה מספיק מרככת את העוף ולא באמת צריך את זה.

מסדרים את הנאגטס בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה, ומחממים מראש את התנור ל - 180 מעלות (חשוב לחמם מראש! זמן האפייה מדוד על השנייה). צולים את הנאגטס בערך 8 דקות עד שהעוף מוכן (זה מאוד תלוי בעובי של הנתחים שלכם, תוציאו אחד ותבדקו שהוא לא ורוד בפנים). אתם יכולים להפוך אותם באמצע כדי שהצד התחתון גם יהיה קצת קריספי. זהירות לא לצלות יותר מידי כי העוף לא טעים כשהוא יבש וסיבי!

ועכשיו סוד קטן: את הנאגטס פה בתמונות אפיתי יותר מידי, כדי שיצאו שחומים ויפים ופוטוגנים, אבל הם היו יבשים (לא שזה הפריע לדני לזלול את כל המגש תוך שלוש דקות בערך). המסקנה: השניצלים האפויים האלה יוצאים קצת פחות קריספיים מאשר שניצלים רגילים, במיוחד אם אתם לא רוצים אותם יבשים וסיביים. אבל אל דאגה, הם טעימים מאוד! רק, שוב, תיזהרו לא לאפות אותם יותר מידי.

בינתיים כשהנגיסים נאפים בתנור, הכינו לכם את מטבל התפוזים. זה קצת מסובך, אז תנסו לעקוב: מדליקים את האש ללהבה גבוהה, מבשלים 6-7 דקות, עד שמסמיך, ומוכן (מערבבים מידי פעם, כן?). המתכון המקורי כלל כף שלמה של קורנפלור, שהפכה את הרוטב לג’לי קרוש ומגעיל.

לפיכך, עשיתי לכם טובה והעפתי את הקורנפלור. אל תשימו אפילו קצת! פשוט צמצמו את הרוטב עד שהוא סמיך ונחמד, וזהו. זהירות לא לשרוף. אם הוא כהה, מבעבע בפראות וממלא את כל הגובה של הסיר בבועות גדולות וקולניות זה אומר שהוא כבר קרמל סמיך מאוד אם לא שרוף כבר (בנקודה זו הוא יהיה מאוד חמוץ ומאוד לא טעים), אז תשמרו עליו טוב. אחרי שהרוטב מבושל והסמיך קצת מכבים את האש ומגישים. אפשר לערבב פנימה קצת דבש, זה מאוד מאוד טעים, אבל מוצלח גם בלי.

חסידי הפתיתים עם הקטשופ מוזמנים לטבול את הנגיסים בקטשופ או ברוטב צ’ילי מתוק או במיונז או בחרדל או בעמבה עם סחוג. אם נשאר לכם ואתם רוצים לשמור לאח”כ אפשר לשמור במקרר וכמובן להקפיא. אבל יש רק חוק אחד - אל! תחממו אותם במיקרו, זה יהרוג אותם. זה יהיה יותר גרוע מ.. מ… טוב זה יהיה ממש גרוע, סמכו עלי. חממו כמה דקות בתנור חם או בטוסטר אובן. אם אין לכם, שימו אותם בסנדוויץ עם ירקות וקצת חרדל מעורבב עם דבש (מה שיוצר רוטב חרדל-דבש ביתי, אחח, גאונות). תקחו את זה לבית ספר או לעבודה, וכל הילדים בארגז חול יקנאו בכם.

פינת התכל’ס
קונים נתחי עוף עבים ולא שניצלים דקיקים. לא דופקים עם פטיש. חותכים למשולשים. מגרדים קליפה מתפוז אחד וסוחטים תפוזים ולימון ומערבבים עם שום קצוץ, מלח, ג’ינג’ר, וחרדל (שניהם אופציה). מעמיסים את הרוטב על נתחי העוף ושומרים מכוסה במקרר (רק במקרר! לא בחוץ!) 20 דקות לפחות (או עד 6 שעות). מסננים אל תוך סיר (אמור לצאת בערך חצי כוס נוזלים. אם נראה לכם מעט מידי סחטו עוד תפוז והוסיפו קצת מלח). מנערים את נתחי העוף היטב וטובלים אותם בפירורי לחם. מניחים בתבנית אפייה ואופים כ-8 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות עד שהעוף לא ורוד במרכז (זהירות מאפיית יתר, אל תנסו להזהיב אותם יותר מידי כי הם מתייבשים). בינתיים מצמצמים את המרינדה בסיר. מגישים את הנגיסים לצד רוטב התפוזים המצומצם.

אוף טופיק
רוצו, טוסו לתערוכת World Press Photo (תערוכת צילומי עיתונות בינלאומיים) שמציגה בדיזינגוף סנטר בתל אביב עד ה-12 לינואר (הכניסה עולה בערך 28 שקל, יש הנחות לסטודנטים וחיילים). מעבר לחוויה של לצפות בכל התמונות המרהיבות בפרינטים ענקיים יפהפיים, מה שהיה לי כיף זה לטבוע בסיפורים השונים והמופלאים שסיפר כל צלם בסט הייחודי שלו. שעה וחצי של תענוג צרוף. לדעתי גם הרמה של הצילומים הישראלים עלתה פי כמה מונים מהתערוכה בשנה שעברה. פה נמצאים חלק מהצילומים הכי חזקים בעיני (זהירות, חלק מהתמונות קשות לצפייה). התמונות מאוד מרשימות בגודל אמיתי אל תסתפקו במה שהעלו באתר. מומלץ!