כמה פעמים התחשק לכם לימונדה והסתפקתם במיץ תעשייתי כזה? ובצדק! זה ממש ניג’וס לסחוט לימונים בשביל כוס שנגמרת בשלוק אחד. אוקיי, ומה אם הייתי אומרת לכם שמספיק לסחוט בוכטה של לימונים בפעם אחת וזה יספיק לכם לשבועיים? אני לוקחת את זה צעד אחד קדימה, וממיסה את הסוכר בתוך המיץ בבישול זריז. התוצאה: סירופ לימונדה מצויין שנשמר שבועיים במקרר, ומתערבב בצ’יק צ’ק ללימונדה טעימה ומרעננת, בלי גבישים מעצבנים של סוכר שמצטברים למטה.

בשביל קנקן לימונדה גדול צריך 5 לימונים גדולים (בערך קילו). קילו לימונים עולה בין 5-10 שקלים, תלוי איפה. תעשו לכם פרוייקט: קחו את האופניים, תקפצו לשוק יום שישי אחר הצהריים, כשהבאסטיונרים מתים להפטר מהסחורה וללכת הביתה. תקנו לכם בגרושים 2 קילו של לימונים צהובים וגדולים, תסנג’רו מישהו לעזור לכם, ותשבו רבע שעה לסחוט את כולם. אפשר אפילו מול הטלויזיה. ריפוי בעיסוק, ממש.

סוחטים את כל הלימונים במסחטה, או ככה ביד מעל מסננת. לפני שמעבירים את המיץ לסיר, מודדים כמה כוסות מיץ יצאו לכם. על כל כוס מיץ שמים בין חצי כוס סוכר (ללימונדה חמוצה) לכוס שלמה של סוכר (ללימונדה מאוד מתוקה). אל תשכחו שאת הסירופ מדללים אח”כ במים, וצריך עדיין להרגיש טעם לימוני, ולא סתם מתוק מחניק כזה. אני מצאתי שהכמות המושלמת בשבילי זה שלושת-רבעי כוס שממנה גורעים כף של סוכר. אבל עם הנסיון זה יבוא לכם. תוכלו, אגב, לקראת סוף הבישול, להוציא קצת סירופ חם לתוך כוס ולדלל בקצת מים, כדי לבדוק איך הטעם. תמיד אפשר להוסיף עוד סוכר אם חמוץ מידי, או עוד לימון אם מתוק מידי.

מערבבים ומבשלים על להבה גדולה. בינתיים מארגנים בצד עלי נענע (ואם יש לכם - לואיזה לימונית. טוב, אין לכם). ברגע שהמיץ מגיע לרתיחה, מערבבים בטירוף עד שכל הסוכר נמס (ולא רואים אותו יותר). כשהסוכר נמס מכבים את האש וזורקים פנימה את עלי הנענע. נותנים לזה להתקרר כמה דקות ודגים את העלים החוצה עם מזלג. מוזגים לתוך בקבוקון זכוכית יפה (אני שומרת בצד בקבוקי סנאפל במיוחד בשביל זה) ושומרים במקרר. מכינים בדיוק כמו מיץ פטל עם הרבה קרח, ומדללים עם מים בהתאם לטעם (בערך 3-4 כפות סירופ לכל כוס של מים). להגשה מושקעת, אפשר לקשט את שולי הכוס בסוכר (כמו שעשיתי בתמונה): מרטיבים את הכוסות וטובלים אותן הפוכות בתוך צלחת סוכר. לחיים!!

חוץ מלהכין ממנו לימונדה, הגנבתי קצת מהסירופ אל תוך מלית הגביניות שלי ויצא פיגוז (במקום גרידה של קליפת לימון לאנשים שלא אוהבים). עוד מעדן - לערבב את הסירופ עם קצת גבינה לבנה או ריקוטה ולמרוח על פרוסת לחם. יאממ!

סלט הטאבולה הזה הוא מה שגמל אותי מיחסי הסולד לפטרוזיליה. לא כל כך הבנתי מה הקטע שלה ולמה אנשים מחבבים אותה כל כך (חוץ מהעובדה שהיא פוטוגנית מאוד, לא כל כך ראיתי את היתרונות שלה). סלט הטאבולה הראשון שהסכמתי לטעום אי-פעם הוגש במסעדת “ז’אקו” בהרצליה פיתוח, ביתם השני של אבא ואמא שלי. בצירוף עם פוקצ’ה טרייה מהתנור, המאכל המוזר והגרגרי הזה היה מוצלח ומרענן במיוחד. ישר התחלתי לחפש מתכונים באינטרנט, ומצאתי מתכון שהיה נראה מוצלח במיוחד מהשף של מסעדת דיאנא בנצרת. האתגר האמיתי, מהר מאוד גיליתי, הוא הקיצוץ של הפטרוזיליה. כי בשביל סלט טאבולה צריך הרבה פטרוזיליה. יש שני עקרונות חשובים לקיצוץ מהיר ויעיל: סכין חדה וטובה (היא לא חייבת להיות סכין שף יקרה. יש גם סכינים ב-5 שקל בשוק ובסופר, והן יכולות להיות ממש חדות), וטכניקה טובה, שתאפשר לכם ממש לקצוץ כמו רובוט, בלי להתאמץ יותר מידי ובלי הרבה לכלוך (על כך בהמשך). כשמקפידים על שני התנאים האלה קיצוץ של שני צרורות פטרוזיליה לא ייקח לכם יותר מ-7-8 דקות. באחריות. הכמות: 4-5 מנות.

• שני צרורות גדולים של פטרוזיליה
• חופן גדול של עלי נענע (בערך רבע חבילה)
• 2-3 גבעולים של בצל ירוק (רק החלק הירוק. מי שאוהב את הלבן יכול להוסיף אותו גם)

• בערך כוס בורגול
• בערך כוס מים רותחים
• רבע כוס שמן זית
• רבע כוס מיץ לימון
• מלח לפי הטעם

• –

מרתיחים מים בקומקום. מניחים את הבורגול בקערית קטנה, ומכסים אותו במים הרותחים, לא בדיוק בכל הכמות, רק עד שהמים עוברים אותו בקצת. משהים כ-15 דקות עד שכל המים נספגים. אין צורך לבשל את הבורגול בסיר, רק משרים במים רותחים וזהו. בינתיים מקצצים את כל הירוקים. אם תרצו מנה מזינה יותר, תוכלו להחליף את הבורגול בקינואה (שמבשלים בדיוק כמו אורז) בשביל קיק של חלבון אחרי אימון, או אפילו בשאריות אורז מהמקרר (ניסיתי, ויצא ממש טעים).

קוצצים דק מאוד את צרורות הפטרוזיליה. הפדנטים מביניכם יכולים להשליך לפח את הגבעולים הירוקים (רבים טוענים שהם מרירים) ולקצוץ רק את העלים. אני אוהבת את הגבעולים כי הם מוסיפים קראנצ’ וצבע. וגם חוסאם מאל-באבור קוצץ אותם ומכניס לסלט את רובם כאילו כלום. מעבירים את הפטרוזיליה לקערה ועוברים לקיצוץ הנענע, בדיוק באותה שיטה. את הנענע צריך להפריד מגבעולים קודם, כי הם קשים ולא טעימים. משתמשים רק בעלים. מקווצ’צ’ים את כל חופן הנענע ביחד, פורסים לפרוסות, וקוצצים את הפרוסות שוב עד שהכל קצוץ דק. את הבצל הירוק פורסים לפרוסות דקיקות (את החלק הירוק בלבד. אם אתם אוהבים את הלבן, אפשר גם, אבל על החלק השעיר וותרו) ומוסיפים גם לקערה. מעבירים לקערה חצי מהבורגול המושרה (את השאר מוסיפים אחרי שמערבבים, כדי לוודא שלא שמנו יותר מידי), מתבלים בהדרגה בשמן הזית, ומיץ מלימון חצוי (אני סוחטת אותו ישירות פנימה ו”דגה” את הגרעינים שנופלים פנימה עם מזלג). מוסיפים מלח. טועמים ומתקנים תיבול. הטעמים אמורים להיות חזקים: חמוץ ומלוח, לח ורך. אם יבש הוסיפו מעט שמן זית. אם יצא עיסתי מידי או שהטעמים חזקים לך מידי, הוסיפו עוד בורגול. מגישים עם בורקס טרי או פיתהטוסט, או סתם ככה.

איך קוצצים פטרוזיליה בקלות: עוברים לאורך כל הפטרוזיליה עם הסכין ופורסים אותה לפרוסות. מניחים את הסכין בצד רגע ומערבבים בעדינות את העלים על קרש החיתוך כדי שישנו תנוחה. קוצצים שוב עם הסכין לאורך הערימה, בתנועה עולה ויורדת, ומשתמשים בכף היד בנקודת האחיזה (ראו תרשים) כדי לדחוף את הסכין חזק מטה עד ששומעים קול של קראנצ’. עוברים לאורך הערימה כמה פעמים, ומערבבים אותה שוב. חוזרים על התהליך כמה פעמים עד שהפטרוזיליה קצוצה דק דק.

שדרוגים: אפשר להוסיף מלפפון קצוץ דק, או עגבניה טרייה (שהיא קשה יותר וטובה יותר לסלט מאשר עגבנייה רכה ובשלה) קצוצה דק - מומלץ להיפטר מהגרעינים והמיץ כדי לשמור על פריכותה. אפשר להוסיף מעט פלפל חריף קצוץ דק בשביל טבולה שיעלה אתכם באש. עוד שדרוג מעניין שהיה רלוונטי לאחרונה, אבל עכשיו קצת פחות - הוא גרגרי רימון (שכבר לא בעונה). בנוסף, כפי שכתבתי למעלה, אפשר למצוא תחליפים ממלאים ומזינים יותר מהבורגול: לדוגמה קינואה (שבצירוף עם קוביות מלפפון הופכת לסלט קינואה נפלא, כמו של אורנה ואלה), או אפילו אורז.