דבר מוביל לדבר מוביל לדבר. זה התחיל בכך שסיגו’ש, חברתי הנהנתנית, שכנעה אותי ללכת לאכול עסקית צהריים בכתית. שם סעדנו את ליבנו בארוחה טעימה, אם כי קצת מאכזבת (פרטים ותמונות כאן). בין המנה הראשונה לעיקרית הוגש מרענן חיך: מרק יוגורט נפלא עם ביסקוויט מלוח קטנטן, וסלטון של צנונית ושקד ירוק מעל. ז’ונגלר של מנה. תחקרתי את המלצרית בנוגע לסוג היוגורט (עיזים), וכל רשימת המרכיבים של הסלטון האקזוטי, ורצתי הביתה לשחזר. הסלט לא יצא משהו (שקדים ירוקים = יצור מוזר), אבל המרק והקרקרים הצליחו בגדול.

לכך הצטרף המועד ההולך וקרב של חג השבועות, לכבודו שוברים את הראש עשרות כתבי-אוכל אומללים על איך, שנה אחר שנה, אפשר לחדש מתכון של קיש או עוגת גבינה (על כל זאת, ועוד, היום בגליון שבועות של זמנים מודרניים). בנוסף, תתקיים בקרוב התקיימה תחרות הבישול המסורתית לשבועות בעבודה של ידידי ג’ף, לו סייעתי בסתר. ומאחר ועשיתי כל כך הרבה נסיונות כדי להגיע לביסקוויטים עם מרקם מושלם, ומרק יוגורט חלקלק ומרענן שיקלע לטעמם של כולם ולא רק אוהבי עיזים, חמציצים, ועשב חיטה - יהיה חבל אם לא אחלוק עמכם את מסקנות הניסוי, לא?

המרק מספק גם בפני עצמו כארוחת ערב קלילה, וגם לנשנוש מרשים כשמגיעים אורחים. ואם יש לכם תחרות מאפי שבועות בעבודה, נסו איתו את מזלכם - כשתגישו אותו בכוסות קוקטייל זעירות עם ביסקוויטונים פריכים (שהכנתם לבדכם בבית?! לא ייאומן), קשה יהיה שלא להעריץ אתכם. מי שזוכה בפרס, כמובן, חייב לי אחוזים! הכמות: 4 מנות אישיות נדיבות.

לא תמיד צריך לעבוד קשה כדי לאכול טוב ביום העצמאות. ומאחר וכל עם ישראל יוצא החוצה לרחובות, לפארקים ולאיי התנועה, אם גם אתם יוצאים החוצה - יש לכם מספיק על הראש, ומוטב שתיהנו מדברים טעימים וקלים להכנה. והנה שלוש הצעות קלילות ופשוטות - לסלט טעים, רוטב מצויין ורב תכליתי, ואיך אפשר בלי, גלידה ביתית. שימו לב, הכמויות המדוייקות נמצאות בפינת התכל’ס.

סלט תפוחי האדמה הקל ביקום

לא מיונז. לא חרדל. לא כלום. זה פשוט כמו שרק סלט של רומנים יכול להיות: קצת חומץ ושמן רגיל (לא זית). לא תאמינו כמה זה טעים עד שתנסו. השדרוג היחיד שאולי יכול להכנס כאן הוא קצת עירית או בצל ירוק קצוץ. זהו. אל תתפתו להוסיף תוספות כמו זיתים, ביצים קשות, או מלפפון חמוץ, כמו שייעצו לי כל הרומנים איתם התדסקסתי על הסלט הזה.

אז איך מכינים? אם יש לכם כבר תפוחי אדמה מבושלים (במקרה ונשארו לכם שאריות קרטושקעס מברביקיו, נניח) תחתכו אותם לקוביות בינוניות. אם לא - מכינים תפוחי אדמה מבושלים from scratch: קולפים שני תפוחי אדמה בינוניים וחותכים לקוביות בינוניות (בערך 2-3 ס”מ גודל).

מניחים בסיר בינוני. מכסים במים מהברז וממליחים היטב (לפחות 2 כפיות של מלח, זה מה שימנע מהם להיות תפלים). המים אמורים להגיע בערך 3 ס”מ מעל תפוחי האדמה, אבל זה לא קריטי. מביאים לרתיחה ומבשלים על אש גבוהה למשך כ-12 דקות. אם אתם לא רוצים שיגלוש לכם, בשלו על אש בינונית כ-20 דקות מרגע הרתיחה.

בינתיים, בזמן שהתפודים מתבשלים להם מכינים בקערה את הרוטב המסובך ועתיר המרכיבים: מערבבים 3 כפות של שמן עם כף אחת של חומץ. אם רוצים מוסיפים גם עירית.

כשמצפצף הסטופר מוצאים את הקובייה הגדולה ביותר מתוך הסיר ודוקרים אותה עם סכין. אם הסכין נכנסת בקלות, זה מוכן. מכבים את האש ומסננים את תפוחי האדמה מנוזל הבישול. כשהם עוד חמים ולוהטים, מפילים אותם לתוך הקערה עם הרוטב ומערבבים. התפודים החמים “שותים” את כל התיבול וסופגים את הטעמים יופי. תנסו לא לטרוף את זה באותו הרגע ולשמור קצת לאורחים. אל תשכחו לטעום ולבדוק שהטעמים מספיק חזקים לכם.  אם לא, תוסיפו עוד חומץ או מלח או קצת פלפל או עירית. הסלט טעים גם חם וגם קר, ונשמר היטב במקרר ליומיים לפחות.

רוטב ירוק רב-תכליתי

כן, כן, סטייק טוב לא צריך רוטב. אבל זה, ספציפית, מצדיק את עצמו מאוד. ומה מגניב? שכדי להכין אותו תוכלו לאסוף את כל עשבי התיבול שזרוקים לכם במקרר, לטחון אותם עם שום, שמן זית ומיץ לימון, לקבל את הפלא הירקרק הזה בתמורה. על הקומבינציה המשונה הזה עליתי בטעות, במהלך מחקר לקראת כתבה נוטפת עסיס שתתפרסם בקרוב בזמנים מודרנים (קרניבורים, היכונו).

אז מה יכול להכנס כאן? נענע, בזיליקום, פטרוזיליה, כוסברה, טימין, אורגנו, עירית או בצל ירוק, או אפילו שמיר, אם אתם אוהבים. כל תערובת שלהם בכל יחס שתרצו. אפשר אפילו להכין את זה רק עם אחד מהם. רק פטרוזיליה, או רק בזיליקום (מתקבל רוטב דמוי פסטו). מה שבטוח, זה יהיה ריחני, מרענן, וישדרג כמעט כל מה שתמרחו עליו קצת מזה (חוץ מסלט תפוחי האדמה. הוא צריך רק חומץ ושמן. לא עובד עם הרוטב הזה, בדוק).

ממלאים את הקערה של הפוד פרוססור בכמה חופנים נדיבים של מיקס עשבי תיבול (פה בתמונה הכנתי עם נענע ופטרוזיליה), מוסיפים שן שום אחת (לא יותר מידי, אחרת זה יוצא ממש חריף), וטוחנים לזה את הצורה - עד שנוצרת משחה גסה, והשום קצוץ היטב.

אם אין לכם פוד פרוססור, פשוט תקצצו דק את כל עשבי התיבול ביחד, וגם את שן השום תקצצו הכי דק שאפשר. מערבבים את תערובת עשבי התיבול הקצוצים עם שמן זית וקצת מיץ לימון, עד שנוצר רוטב סמיך. כעקרון אתם אמורים להוסיף שמן זית ומיץ לימון לפי הטעם, אבל היחס הכללי אמור להיות משהו כמו 3 ל-1. על כל שלוש כמויות שמן זית, כמות אחת של מיץ לימון. אם אין לכם מיץ לימון, זה בסדר להשתמש בחומץ (ניסיתי).

אז איפה תוקעים את הרוטב הזה? בכל מקום. מושחים על עגבניות שצליתם על הגריל, מפזרים על פרגיות ופרוסות עבות של בצל למרינדה טעימה, מורחים על סטייק שקניתם במבצע ולא יזיק לו קצת boost של טעם (כמו שקרה לנו), מערבבים לתוך שאריות אורז או בורגול מוכן עם פרוסות מלפפון לסלט אורז מעולה, ועוד ועוד ועוד.

במקרה הזה, כאמור,  ניסינו את זה על סינטה בינונית שקנינו בדחף של רגע אצל הקצב. היא אמנם הייתה סולייתית קצת, אבל הרוטב שיפר לה מאוד את הטעם. הרוטב נשמר יום שלם ללא קירור. הוא נוטה קצת להתגבש במקרר בגלל שמן הזית, אבל חצי שעה בחוץ תחזיר אותו לקדמותו.

גלידת פסיפלורה ללא מכונה

זהו בהחלט מסוג המתכונים שכל בנאדם שני כבר יודע להכין. אבל אלה מכם שעוד לא גילו את שילוש הקודש של “אחד פריגת, אחד קצפת, אחד חלב מרוכז” מוזמנים להצטרף לחבורה. העקרון מבוסס על לערבב רכז קפוא של פריגת בכל טעם שאוהבים (יש לימונדה, יש מנגו, יש מליון טעמים, ויש גם פסיפלורה) עם פחית אחת של חלב מרוכז וקצפת שהוקצפה משקית אחת של שמנת מתוקה. מקציפים, מערבבים, והיידה למקפיא. תוך 5 שעות יש גלידה.

על הווריאציה הזו עלו ידידיי ציפי ונדב במטבחם הקטנטן שבקיבוץ דביר. ההורים של ציפי הביאו שק ענק של פסיפלורות מהעץ וזו הייתה הזדמנות פז לנצל את השלל. אז במקום הפריגת הסינטטי נכנס רסק מתוך 10 פסיפלורות שתוגבר בקצת תמצית וניל. ציפי נשבעת שהגלידה הזו פשוט לא טעימה בלי חופן של פקאן סיני שקולים על מחבת יבשה ומוסיפים ממש לפני ההקפאה - אבל אני קצת עצלנית מידי בשביל זה.

מה שכן, על פי הדיווח, הגלידה יצאה קצת קשה אם הם לא ערבבו אותה תוך כדי ההקפאה. אז החלטתי לעשות ניסוי ולנסות לרכך את הגלידה בלי להצטרך לערבב אותה תוך כדי - קצת ניג’וס. אחרי שקיפלתי פנימה את הקצפת, חילקתי את הבלילה לשלוש: לאחת לא הוספתי כלום, לשנייה הוספתי קצף חלבונים כדי לאוורר אותה, ולשלישית הוספתי גם קצף חלבונים וגם את החלמון של הביצה, שגם ככה לא היה לי מה לעשות איתו. והנה מה שיצא:

המסקנה - אם כבר מקציפים, משתלם גם להקציף 2 חלבונים של ביצה ולקפל גם אותם לתוך הבלילה. אם אין לכם משהו יוצב דופן לעשות עם החלמונים שווה גם אותם לערבב לתוך הבלילה (כבר בשלב של המיץ והחלב המרוכז, עוד לפני שמתחילים עם הקיפולים), כי הם עוזרים לשמור על מרקם עוד יותר חלק לאחר ההקפאה. ככה תקבלו את הגלידה הכי חלקה והכי טעימה.

ככה נראתה גלידה א’ (שלא הוספתי לה כלום חוץ מקצפת), אחרי הקפאה של יומיים. שימו לב לשבבי הקרח הקטנים. לא נעים, אבל אם מוציאים את הגלידה החוצה 10 דקות לפני ההגשה, כמעט ולא מרגישים בהבדל.

אז איך מכינים? הולכים לירקן או לסופרמרקט גדול וקונים חבילה של פסיפלורות. זה מגיע בדרך כלל במגש קלקר ויש בזה בין 8 ל-10 יחידות. מומלץ לבקש עזרה מהמוכר כדי לבחור פסיפלורות עסיסיות שיש בהן הרבה מיץ: כאלה שהקליפה שלהם דקה ונלחצת פנימה בקלות. קופסה כזו אמורה לעלות בסביבות ה-12 שקל, ומספיקה לכמות מפלצתית של גלידה.

חותכים יפה את כל הפסיפלורות, וסוחטים אל תוך קערה את הרסק הצהוב, יחד עם כל הגרעינים. לפעמים צריך להיעזר בכפית כי לרסק יש קצת מרקם של נזלת (סורי, אבל זה ממש המרקם!) והוא לפעמים נדבק לדפנות.

בשלב זה אני, שראיתי את כל הפרקים של השף העירום, יודעת שעדיף להעביר פה מסננת, אחרת כל הגרגרים יתקעו לי בשיניים אחר כך. וכך אני עושה, כמו ג’יימי אוליבר: שופכת את כל העיסה (זה יוצא בערך כוס וחצי-שתיים) לתוך המסננת ומועכת את כל החרצנים לקצוות עם כף או מרית כדי שכל המיץ ירד למטה. אחר כך אני אוסיף בחזרה לבלילה 2-3 כפות של חרצנים, כדי שזה לא ייראה כמו גלידת פריגת חס וחלילה. שלב הסינון הזה הוא אופציונלי, כמובן.

פותחים פחית של חלב מרוכז (400 גר’, משיגים בסופר ליד החלב העמיד או מלביני הקפה) ושופכים פנימה לתוך מיץ הפסיפלורה. מערבבים היטב עד שהתערובת נראית בהירה יותר. אם רוצים, מוסיפים בחזרה פנימה קצת גרעיני פסיפלורה בשביל האותנטיות.

ומה עושים עם כל הגרעינים שסיננתם? חס וחלילה לזרוק! מערבבים עם קצת סוכר ויוגורט ביו ושותים לרוויה. מעדן, רק תשתדלו לא ללעוס יותר מידי.

מקציפים 250 מ”ל שמנת מתוקה 38% לקצפת יציבה. אפשר במיקסר (אהם אהם, שימו לב לדייר החדש במטבח), ואפשר גם ידנית. אם תוקעים את השמנת ואת המקצף ואת הקערה בפריזר לרבע שעה זה לוקח חצי מהזמן. והנה תמונה של איך נראית קצפת תוך כדי.

מערבבים, תחילה, שתי כפות מהקצפת לתוך הבלילה הכתומה, כדי “לשחרר” אותה ולאוורר אותה קצת. עכשיו מוסיפים את שאר הקצפת פנימה ו”מקפלים”:

מערבבים בתנועות סיבוביות ומבליעים בעדינות את הקצף בתוך הבלילה הכתומה, מבלי לפוצץ לו את האוויר. מקפיאים לחמש שעות לפחות.

אני מזכירה שנית. אם אין לכם כוח או קלאסה לפסיפלורות אמיתיות - תשתמשו בפריגת (זה עולה בערך אותו דבר) - רק תשתמשו בחצי מהכמות של החלב המרוכז, אחרת זה יצא מתוק מידי.
חג עצמאות שמח!

פינת התכל’ס רוטב עשבי תיבול
טוחנים בפוד פרוססור שן שום אחת יחד עם כמה חופנים נדיבים של עשבי תיבול: ענע, בזיליקום, פטרוזיליה, כוסברה, טימין, אורגנו, עירית, בצל ירוק, שמיר, וכד’. מוסיפים לרסק שמן זית ומיץ לימון (או חומץ) עד שנוצר רוטב סמיך. הרוטב נשמר יום שלם ללא קירור. הוא נוטה קצת להתגבש במקרר בגלל שמן הזית, אבל חצי שעה בחוץ תחזיר אותו לקדמותו.

פינת התכל’ס סלט תפוחי אדמה
קולפים וחותכים שני תפוחי אדמה לקוביות בינוניות. מניחים בסיר, מכסים במים ומוסיפים 2 כפיות מלח. מביאים לרתיחה ומבשלים 12 דקות על אש קטנה או 20 דקות על אש בינונית, עד שתפוחי האדמה מתרככים. מערבבים בקערה עם 3 כפות שמן וכף של חומץ. מוסיפים מלח, פלפל ועירית לפי הטעם. הסלט נשמר היטב במקרר ליומיים לפחות.

פינת התכל’ס גלידת פסיפלורה ללא מכונה
מרוקנים את המיץ מ-8-10 פסיפלורות. מומלץ לסנן חלק מהגרעינים. מערבבים פנימה פחית אחת חלב מרוכז (400 גר’). מומלץ גם לערבב פנימה שני חלמוני ביצה, למרקם חלק יותר. מקפלים פנימה קצפת יציבה משקית אחת של שמנת מתוקה 38%  - 250 מ”ל. בשלב זה, מומלץ לקפל פנימה קצף יציב שמכינים משני חלבוני ביצה (אין צורך להוסיף סוכר, רק מקציפים לקצף יציב מאוד). מקפיאים ל-5 שעות לפחות. אם מכינים מפריגת משתמשים בגביע שלם של רכז מיץ פריגת ובחצי כמות חלב מרוכז (חצי פחית, 200 גרם). הגלידה נשארת רכה למשך יום-יומיים, ולאחר מכן מתחילה לצבור קרח. מומלץ להוציא החוצה 10 דקות לפני ההגשה.

כמה פעמים התחשק לכם לימונדה והסתפקתם במיץ תעשייתי כזה? ובצדק! זה ממש ניג’וס לסחוט לימונים בשביל כוס שנגמרת בשלוק אחד. אוקיי, ומה אם הייתי אומרת לכם שמספיק לסחוט בוכטה של לימונים בפעם אחת וזה יספיק לכם לשבועיים? אני לוקחת את זה צעד אחד קדימה, וממיסה את הסוכר בתוך המיץ בבישול זריז. התוצאה: סירופ לימונדה מצויין שנשמר שבועיים במקרר, ומתערבב בצ’יק צ’ק ללימונדה טעימה ומרעננת, בלי גבישים מעצבנים של סוכר שמצטברים למטה.

בשביל קנקן לימונדה גדול צריך 5 לימונים גדולים (בערך קילו). קילו לימונים עולה בין 5-10 שקלים, תלוי איפה. תעשו לכם פרוייקט: קחו את האופניים, תקפצו לשוק יום שישי אחר הצהריים, כשהבאסטיונרים מתים להפטר מהסחורה וללכת הביתה. תקנו לכם בגרושים 2 קילו של לימונים צהובים וגדולים, תסנג’רו מישהו לעזור לכם, ותשבו רבע שעה לסחוט את כולם. אפשר אפילו מול הטלויזיה. ריפוי בעיסוק, ממש.

סוחטים את כל הלימונים במסחטה, או ככה ביד מעל מסננת. לפני שמעבירים את המיץ לסיר, מודדים כמה כוסות מיץ יצאו לכם. על כל כוס מיץ שמים בין חצי כוס סוכר (ללימונדה חמוצה) לכוס שלמה של סוכר (ללימונדה מאוד מתוקה). אל תשכחו שאת הסירופ מדללים אח”כ במים, וצריך עדיין להרגיש טעם לימוני, ולא סתם מתוק מחניק כזה. אני מצאתי שהכמות המושלמת בשבילי זה שלושת-רבעי כוס שממנה גורעים כף של סוכר. אבל עם הנסיון זה יבוא לכם. תוכלו, אגב, לקראת סוף הבישול, להוציא קצת סירופ חם לתוך כוס ולדלל בקצת מים, כדי לבדוק איך הטעם. תמיד אפשר להוסיף עוד סוכר אם חמוץ מידי, או עוד לימון אם מתוק מידי.

מערבבים ומבשלים על להבה גדולה. בינתיים מארגנים בצד עלי נענע (ואם יש לכם - לואיזה לימונית. טוב, אין לכם). ברגע שהמיץ מגיע לרתיחה, מערבבים בטירוף עד שכל הסוכר נמס (ולא רואים אותו יותר). כשהסוכר נמס מכבים את האש וזורקים פנימה את עלי הנענע. נותנים לזה להתקרר כמה דקות ודגים את העלים החוצה עם מזלג. מוזגים לתוך בקבוקון זכוכית יפה (אני שומרת בצד בקבוקי סנאפל במיוחד בשביל זה) ושומרים במקרר. מכינים בדיוק כמו מיץ פטל עם הרבה קרח, ומדללים עם מים בהתאם לטעם (בערך 3-4 כפות סירופ לכל כוס של מים). להגשה מושקעת, אפשר לקשט את שולי הכוס בסוכר (כמו שעשיתי בתמונה): מרטיבים את הכוסות וטובלים אותן הפוכות בתוך צלחת סוכר. לחיים!!

חוץ מלהכין ממנו לימונדה, הגנבתי קצת מהסירופ אל תוך מלית הגביניות שלי ויצא פיגוז (במקום גרידה של קליפת לימון לאנשים שלא אוהבים). עוד מעדן - לערבב את הסירופ עם קצת גבינה לבנה או ריקוטה ולמרוח על פרוסת לחם. יאממ!

סלט הטאבולה הזה הוא מה שגמל אותי מיחסי הסולד לפטרוזיליה. לא כל כך הבנתי מה הקטע שלה ולמה אנשים מחבבים אותה כל כך (חוץ מהעובדה שהיא פוטוגנית מאוד, לא כל כך ראיתי את היתרונות שלה). סלט הטאבולה הראשון שהסכמתי לטעום אי-פעם הוגש במסעדת “ז’אקו” בהרצליה פיתוח, ביתם השני של אבא ואמא שלי. בצירוף עם פוקצ’ה טרייה מהתנור, המאכל המוזר והגרגרי הזה היה מוצלח ומרענן במיוחד. ישר התחלתי לחפש מתכונים באינטרנט, ומצאתי מתכון שהיה נראה מוצלח במיוחד מהשף של מסעדת דיאנא בנצרת. האתגר האמיתי, מהר מאוד גיליתי, הוא הקיצוץ של הפטרוזיליה. כי בשביל סלט טאבולה צריך הרבה פטרוזיליה. יש שני עקרונות חשובים לקיצוץ מהיר ויעיל: סכין חדה וטובה (היא לא חייבת להיות סכין שף יקרה. יש גם סכינים ב-5 שקל בשוק ובסופר, והן יכולות להיות ממש חדות), וטכניקה טובה, שתאפשר לכם ממש לקצוץ כמו רובוט, בלי להתאמץ יותר מידי ובלי הרבה לכלוך (על כך בהמשך). כשמקפידים על שני התנאים האלה קיצוץ של שני צרורות פטרוזיליה לא ייקח לכם יותר מ-7-8 דקות. באחריות. הכמות: 4-5 מנות.

• שני צרורות גדולים של פטרוזיליה
• חופן גדול של עלי נענע (בערך רבע חבילה)
• 2-3 גבעולים של בצל ירוק (רק החלק הירוק. מי שאוהב את הלבן יכול להוסיף אותו גם)

• בערך כוס בורגול
• בערך כוס מים רותחים
• רבע כוס שמן זית
• רבע כוס מיץ לימון
• מלח לפי הטעם

• –

מרתיחים מים בקומקום. מניחים את הבורגול בקערית קטנה, ומכסים אותו במים הרותחים, לא בדיוק בכל הכמות, רק עד שהמים עוברים אותו בקצת. משהים כ-15 דקות עד שכל המים נספגים. אין צורך לבשל את הבורגול בסיר, רק משרים במים רותחים וזהו. בינתיים מקצצים את כל הירוקים. אם תרצו מנה מזינה יותר, תוכלו להחליף את הבורגול בקינואה (שמבשלים בדיוק כמו אורז) בשביל קיק של חלבון אחרי אימון, או אפילו בשאריות אורז מהמקרר (ניסיתי, ויצא ממש טעים).

קוצצים דק מאוד את צרורות הפטרוזיליה. הפדנטים מביניכם יכולים להשליך לפח את הגבעולים הירוקים (רבים טוענים שהם מרירים) ולקצוץ רק את העלים. אני אוהבת את הגבעולים כי הם מוסיפים קראנצ’ וצבע. וגם חוסאם מאל-באבור קוצץ אותם ומכניס לסלט את רובם כאילו כלום. מעבירים את הפטרוזיליה לקערה ועוברים לקיצוץ הנענע, בדיוק באותה שיטה. את הנענע צריך להפריד מגבעולים קודם, כי הם קשים ולא טעימים. משתמשים רק בעלים. מקווצ’צ’ים את כל חופן הנענע ביחד, פורסים לפרוסות, וקוצצים את הפרוסות שוב עד שהכל קצוץ דק. את הבצל הירוק פורסים לפרוסות דקיקות (את החלק הירוק בלבד. אם אתם אוהבים את הלבן, אפשר גם, אבל על החלק השעיר וותרו) ומוסיפים גם לקערה. מעבירים לקערה חצי מהבורגול המושרה (את השאר מוסיפים אחרי שמערבבים, כדי לוודא שלא שמנו יותר מידי), מתבלים בהדרגה בשמן הזית, ומיץ מלימון חצוי (אני סוחטת אותו ישירות פנימה ו”דגה” את הגרעינים שנופלים פנימה עם מזלג). מוסיפים מלח. טועמים ומתקנים תיבול. הטעמים אמורים להיות חזקים: חמוץ ומלוח, לח ורך. אם יבש הוסיפו מעט שמן זית. אם יצא עיסתי מידי או שהטעמים חזקים לך מידי, הוסיפו עוד בורגול. מגישים עם בורקס טרי או פיתהטוסט, או סתם ככה.

איך קוצצים פטרוזיליה בקלות: עוברים לאורך כל הפטרוזיליה עם הסכין ופורסים אותה לפרוסות. מניחים את הסכין בצד רגע ומערבבים בעדינות את העלים על קרש החיתוך כדי שישנו תנוחה. קוצצים שוב עם הסכין לאורך הערימה, בתנועה עולה ויורדת, ומשתמשים בכף היד בנקודת האחיזה (ראו תרשים) כדי לדחוף את הסכין חזק מטה עד ששומעים קול של קראנצ’. עוברים לאורך הערימה כמה פעמים, ומערבבים אותה שוב. חוזרים על התהליך כמה פעמים עד שהפטרוזיליה קצוצה דק דק.

שדרוגים: אפשר להוסיף מלפפון קצוץ דק, או עגבניה טרייה (שהיא קשה יותר וטובה יותר לסלט מאשר עגבנייה רכה ובשלה) קצוצה דק - מומלץ להיפטר מהגרעינים והמיץ כדי לשמור על פריכותה. אפשר להוסיף מעט פלפל חריף קצוץ דק בשביל טבולה שיעלה אתכם באש. עוד שדרוג מעניין שהיה רלוונטי לאחרונה, אבל עכשיו קצת פחות - הוא גרגרי רימון (שכבר לא בעונה). בנוסף, כפי שכתבתי למעלה, אפשר למצוא תחליפים ממלאים ומזינים יותר מהבורגול: לדוגמה קינואה (שבצירוף עם קוביות מלפפון הופכת לסלט קינואה נפלא, כמו של אורנה ואלה), או אפילו אורז.