• כוס ורבע פסטה קצרה
• 250 גרם חזה עוף (חצי מהחזה המלא של עוף אחד)
• 2 שיני שום
• עגבניה אחת גדולה

• –

• 2 כוסות של עלי תרד
• 2 כפות שמן זית
• 1 קופסה קטנה רסק עגבניות (2 כפות גדושות)
• מיץ מחצי לימון
• אופצייה: פתיתי צ’ילי חריף

במנה הזו צריך להשתמש בפסטה קצרה שתהיה בערך באותו גודל כמו שאר המרכיבים (העוף והירקות). כך שחוץ מספגטי, תוכלו להשתמש בכל צורה שתרצו. הנה רשימה מאויירת של הרבה סוגי פסטה. תבחרו לכם אחד מוזר ותדרשו מהמוכר בסופר רק את הזן הספציפי הזה. תתעקשו. זה עשוי להיות משעשע.

לגבי התרד - אם אתם לא אוהבים, אל תשימו - אבל לטעמי הוא ממש מוצלח פה, ואפילו לא מרגישים את הטעם ה”תרדי” שלו, הוא סתם מוסיף בריאות ורעננות וחיוניות וכאלה. עלי תרד בייבי הם עלים צעירים שהם קטנים יותר ורכים יותר. אם אתם לא מצליחים להשיג בייבי, אין שום בעייה להשתמש בתרד רגיל, אבל צריך לתלוש מהעלים את הגבעולים כי הם לא טעימים כל כך.

עוד משהו שצריך פה זה חזה עוף טרי. קראו את ההסבר המורחב שלי על חזה עוף. כעקרון, אפשר גם להשתמש בחזה עוף קפוא - אבל חייבים להפשיר אותו קודם (ניסיתי להכין ישירות מהמקפיא והתוצאה מאכזבת) - כמה שעות במקרר או שעה בתוך קערת מים בטמפ’ החדר (לא יותר!!).

שמים הרבה מים בסיר, מוסיפים כף גדושה של מלח (המים צריכים להיות מלוחים), ומביאים לרתיחה על אש גבוהה. בזמן שהמים בסיר מתחילים להתחמם אתם מתחילים במלאכת הקיצוץ.

קולפים שום: פורסים לו את הקצוות ומשליכים לפח. נותנים לו “זפטה” עם החלק הרחב של הסכין כדי לשבור וקצת למעוך אותו. עכשיו הקליפה תיפרד מהשום בקלי קלות. קוצצים דק דק ומניחים בצד.

קוצצים גם עגבניה גדולה לקוביות גדולות ומניחים גם בצד. שימו לב שאת כל הקיצוץ הזה עושים מראש לפני שהפסטה מתחילה להתבשל. אחרת כל הטיימינג משתבש ובזמן שאתם עסוקים בלקצוץ מהר כדי להספיק, הפסטה תתבשל יתר על המידה וחירבשתם את הכל. אתם מבינים, תיזמנתי את זה. ורק כדי להוכיח לכם:

אז כמו שאמרנו, מסיימים את הקיצוצים הראשוניים לפני שמתחילים לבשל את הפסטה וככה הכל מתקתק. כשהירקות קצוצים והמים רותחים מוסיפים פנימה את הפסטה. מבשלים אותה ברתיחה על אש גבוהה ושמים בצד טיימר לחמש דקות. מערבבים מידי פעם כי הפסטה שוקעת קצת ונדבקת. אסור שהפסטה תהיה מוכנה עד הסוף, כי היא עוברת עוד בישול אח”כ ברוטב, ובסופו של דבר צריכה אחרי הכל לצאת אל-דנטה. המרקם של הפסטה עושה את כל המנה, אז תקפידו על זה.

בזמן שהפסטה מתבשלת חתכו את חזה העוף לקוביות בינוניות בגודל ביס. אם אתם נתקלים בחתיכות קטנות של שומן היפטרו מהן. אם אתם מסתבכים – קחו מספריים וגיזמו את השומן!! (לא לשכוח להשרות את המספרים בקערה עם מים רותחים אח”כ ולקרצף היטב היטב).

אחרי חמש דקות של בישול במים רותחים הוציאו פסט אחד החוצה. הוא צריך להיות רך ברמה שאפשר קצת למעוך אותו עם האצבעות, אבל קשה לחתוך עם סכין. זו בדיוק רמת המוכנות שאנחנו צריכים!

מוסיפים פנימה את קוביות העוף וממשיכים לבשל על אש גבוהה לשתי דקות. המים הרותחים יבשלו את העוף היטב, ולא צריכה להיות לכם שום דאגה לגבי הבישול המשותף שלהם. אבל אל תתפתו לבשל את העוף יותר מכך, כי הוא יצא לכם יבש וסיבי וזה יהיה בעסה. 2 דקות בישול לקוביות קטנות בגודל ביס וזה יוצא בול! אל תשכחו שהכל עובר בישול נוסף אח”כ ברוטב. ואל תתחלחלו מהצבע הורוד בתמונה (אני כבר רואה את אמא שלי חוטפת התקף לב) - העוף הופך להיות לבן ומתבשל לחלוטין!

אחרי 2 דקות של רתיחה העוף מלבין והפסטה מתרככת מעט, זה הזמן שלנו לסנן אותם מהמים (לא לכבות את הגז, מיד נצטרך אותו). לפני שאתם מסננים, שימו מתחת למסננת כוס גדולה ואספו קצת ממי הפסטה, כי צריך אותם בשביל הרוטב. כדי שלא תשכחו תניחו לכם את הכוס בתוך המסננת בצד בזמן שהכל מתבשל. ולא, אל תתפתו לשטוף את הפסטה והעוף במי ברז. הניחו להם להסתנן בשקט.

בינתיים, שמרו את הסיר על אש גבוהה, הוסיפו פנימה את שמן הזית והשום והקפיצו ל-30 שניות עד שהשום ריחני. שפכו בחזרה פנימה את הפסטה והעוף וערבבו היטב.

הוסיפו את רסק העגבניות, העגבניה הקצוצה, והתרד. הוסיפו גם פתיתי צ’ילי אם בא לכם ותבלו היטב במלח ופלפל.

הוסיפו גם מיץ לימון (אפשר לשים מיץ מיותר מחצי לימון, זה מה שהופך את הרוטב למעדן!) והמשיכו לערבב את כל העסק על אש גבוהה עוד כ-2 דקות עד שכל הטעמים מתמזגים, והרסק הופך לרוטב סמיך.

הוסיפו פנימה רבע כוס מנוזלי הבישול של הפסטה וערבבו עד שנוצר רוטב דליל שעוטף את כל הפסטה. אם עדיין סמיך לכם, הוסיפו עוד ממי הבישול. לא לוותר על החלק הזה, הרוטב יהיה מרוכז מידי בלעדיו.

חלקו לצלחות, פזרו מלח גס, ותטרפו את זה מהר כשזה עוד רותח. מומלץ לסחוט עוד קצת מיץ לימון על כל צלחת, הוא מוסיף המון!! הייתי אומרת שאפשר להוסיף פה פרמזן מגוררת, או אולי אפילו קצת צנוברים קלויים, אבל זה כל כך פשוט וטעים שחבל לסבך את העסק.

גיוון לפחדנים / עצלנים / למי שלא הספיק להפשיר עוף: אפשר להשתמש בקופסת טונה מסוננת היטב (טונה בשמן! לא במים, זה פיכסה). מוסיפים את הטונה עם שארית המרכיבים של הרוטב (לא מבשלים אותה במים הרותחים כמו העוף).

פינת התכל’ס
מבשלים את הפסטה במים רותחים כחמש דקות עד שהיא רכה למגע אבל קשה לחיתוך בסכין. מוסיפים את קוביות העוף ומבשלים ברתיחה ל-2 דקות נוספות עד שהעוף מלבין, אבל לא מבושל לחלוטין. מסננים ושומרים כוס ממי הבישול. משאירים בינתיים את הסיר על אש גבוהה ומחממים שמן זית עם שום ל-30 שניות. מחזירים את הפסטה עם העוף ומסיפים את שאר המרכיבים. מבשלים 2 דקות. מוסיפים לפחות רבע כוס ממי הבישול עד שנוצר רוטב דליל שעוטף את הפסטה.

• למלית:
• 250 גרם בשר בקר קצוץ (בקשו מהקצב לערבב עם שומן כבש)
• 2 עגבניות רגילות קטנות
• כף וחצי רסק עגבניות (חצי קופסת פלסטיק הקטנה)
• חופן של פטרוזיליה
• מיץ מחצי לימון
• מעט מלח ופלפל שחור
• חצי כפית פפריקה מתוקה

• לפיתות:
• חצי קילו קמח רגיל (3 וחצי כוסות)
• 2 כפיות שמרים יבשים (או חצי שקית “שמרית”)
• כף סוכר
• בערך 2 כוסות מים חמימים
• חצי כפית מלח
• חצי כוס שמן זית
• אופצייה: צנוברים
• אופציה: מלח גס להגשה

ניסינו להכין את בסיס הבצק גם מבצק שמרים (שצריך להתפיח לשעה וחצי בערך) וגם מבצק רגיל בלי שמרים. בצק השמרים היה טוב בהרבה, ומשתלם להשקיע ולהכין דווקא אותו. הוא שומר על הצורה שלו לאורך האפייה יותר טוב, ולא נותן למיצים של הציפוי להרטיב אותו ולהפוך אותו למושי.

את הבצק אפשר להכין ערב מראש ולהתפיח בלילה במקרר. גם את המלית אפשר להכין ערב מראש, אבל לא להשאיר יותר מלילה במקרר. בשר נוטה להתקלקל בקלות מאוד, ועדיף להשתמש בו כמה שיותר מהר. אם אתם משתמשים בבשר קפוא, הפשירו אותו במקרר לילה מראש, או שעה מראש בטמפ’ החדר (פחות מומלץ, במיוחד בקיץ).

מכינים את הבצק
מערבבים את הקמח עם השמרים (או השמרית) עד שהם מצופים היטב. מוסיפים חצי מהמים החמימים (שמכינים מממש טיפה מים רותחים והרבה מים מהברז - שתהיה להם טמפ’ נעימה למגע. מים חמים מידי או קרים מידי פוגעים בתפיחה של הבצק), את שמן הזית, הסוכר והמלח, ולשים 2 דקות עד שאין יותר פירורים של קמח. אם יש פירורים שמסרבים להתאחד עם הבצק, מוסיפים עוד קצת מהמים. כשיש גוש של בצק צריך ללוש עוד כחמש דקות עד שהבצק אלסטי, רך, ונעים לעבודה. הכי כיף להוציא את הבצק מהקערה וללוש אותו על שיש נקי ומקומח כי אז יש מקום באמת להשתולל.

מחזירים את הבצק לקערה ומכסים בניילון נצמד ומגבת. משאירים על השיש לשעה וחצי של תפיחה בערך - עד שהבצק מכפיל את נפחו. כשהבצק יסיים לתפוח יהיה לו מבפנים ממש מרקם של לחם! זה מגניב. בזמן שהבצק תופח, מתחילים להכין את המלית שבאה מלמעלה.

מכינים את המלית
קוצצים את כל הבצל לקוביות קטנות. מחממים סיר עם מעט שמן רגיל (לא שמן זית, הוא נוטה להשרף מהר) ומטגנים את הבצל על אש בינונית תוך ערבוב מידי פעם. לבצל ייקח פחות מרבע שעה להגיע לדרגת השחימות הרצוייה וכל מה שהוא צריך זה ערבוב זריז כל כמה דקות, כדי שלא יידבק לתחתית ויישרף. בינתיים נקצוץ את שאר מרכיבי המלית.

קוצצים את הפטרוזיליה דק, ואת העגבניות לקוביות קטנות. מכניסים את הכל לקערה ומתבלים במיץ לימון, מלח, פלפל, מעט פפריקה (אפשר גם פתיתי צ’ילי בשביל קיק של חריפות), ורסק עגבניות. כשהבצל שחום מוסיפים אותו גם פנימה לתערובת ומערבבים היטב. אחרי שיש עיסה אחידה, מוציאים את הבשר מהמקרר ולשים אותו פנימה. אל תדאגו, לא צריך לבשל את הבשר מראש, הוא יתבשל באפייה עצמה בלי שום בעייה.

התערובת צריכה להיות דביקה, מבריקה, ומאוד צבעונית. שומרים אותה במקרר עד השימוש. תראו אגב, כמה מלית יצאה מכל כך מעט בשר! מספיק לגדוד.

מרכיבים את הלחמעג’ון
מחממים את התנור לחום גבוה מאוד - 230 מעלות. חייבים לחמם מראש כי זה לוקח זמן (לתנור שלי לוקח חצי שעה להגיע לטמפ’ הזו). כשהבצק סיים לתפוח יוצרים ממנו כדורים קצת יותר גדולים מכדורי פינג פונג. משטחים אותם עם כף היד קצת, ואז מתחילים לרדד לעיגולים עם מערוך.

לא לשכוח לקמח את משטח העבודה שלכם מידי פעם, כדי שלא ידבק. הגודל לא באמת משנה, אפשר להכין לחמג’ונים ילדים, ואפשר להכין ג’מוסים. הכל הולך.

איזה עיגולים יפים יצאו פתאום, הא? על כל עיגול מניחים טיפה שמן זית ומורחים עם האצבעות. על זה מניחים כף גדושה מהמילוי ומשטחים אותה היטב. כך עושים עם שאר העיגולים עד שמתמלאת לכם תבנית (בערך 6 לחמעג’ונים).

לפני שמכניסים לתנור כדאי לפזר קצת צנוברים מלמעלה. זה מוסיף קראנצ’ נהדר. אנא וודאו שהתנור שלכם מספיק חם (זה אומר שהנורה הדולקת שאומרת בדר”כ שהוא עדיין בתהליך חימום - נכבתה) לפני שאתם מכניסים את התבנית. אופים 10 דקות בול - ולא יותר. אפיית יתר גורמת לפיתה להיות כמו קרקר, והמלית עשויה להשרף. בזמן שהתבנית נאפית מכינים עוד נגלה. אגב - אין שום בעייה להכין בטוסטר אובן, להיפך, הוא מתחמם מהר יותר מתנור כי הוא יותר קטן.

מוציאים את הלחמעג’ונים, זורים מעט מלח גס, ומגישים עם טחינה סמיכה או בלי כלום בכלל!

הלחמג’ונים מושלמים להקפאה. הכניסו כל אחד לשקית סנדוויץ ואת כולם ביחד לשקית סופר, והקפיאו ללא דאגות. הם חוזרים למצבם המקורי תוך 5-6 דקות בתנור חם מאוד (200 מעלות). כך שכשאתם חוזרים בערך הביתה למקרר ריק - חממו את התנור, לכו לבדוק מייל, וכשהתנור חם צלו את הלחמעג’ון לכמה דקות, ויש ארוחת ערב משביעה ומעוררת קנאה. עדכון: את הלחמעג’ונים אני מקפיאה אחרי האפייה, כדי שיהיו מוכנים מהר יותר כשרעבים וצריך. מומלץ להפריד ביניהם עם ריבועים גזורים של נייר אפייה כדי שלא ידבקו.

פינת התכל’ס
מערבבים את השמרים עם הקמח היטב ומוסיפים את שאר חומרי הבצק בבת אחת ולשים כ-7 דקות עד שהבצק אחיד, רך ואלסטי. מניחים בקערה מכוסה בניילון נצמד ומגבת ומתפיחים לשעה וחצי בערך, עד שמכפיל את גודלו. בסיר גדול מטגנים את הבצל הקצוץ בקצת שמן (לא זית, נשרף מהר) עד שמזהיב, קצת פחות מרבע שעה. בינתיים קוצצים פטרוזיליה דק, עגבניה לקוביות קטנות, ומערבבים בקערה יחד עם מיץ לימון, מלח, פלפל, פפריקה (אפשר גם צ’ילי חריף), ורסק עגבניות. כשהבצל שחום מוסיפים אותו גם פנימה. מערבבים פנימה את הבשר ולשים עד שהתערובת דביקה ומבריקה. שומרים במקרר עד השימוש. מחממים את התנור מראש לחום גבוה מאוד (230 מעלות) מחלקים את הבצק שסיים לתפוח לכדורים בגודל יותר גדול קצת מפינג פונג, ומרדדים לפיתות דקות. מורחים בשמן זית ומשטחים כף מהמלית. מומלץ לפזר צנוברים. אופים 10 דקות עד שהציפוי מזהיב והפיתה מוכנה.

אוף טופיק
למי שמתעניין בצילום אוכל, התפרסמה הכתבה הראשונה שלי (מתוך סדרה של 7 כתבות) ב-YNET על סדנת צילום האוכל שאני משתתפת בה. יש אפילו כבר כמה מלעיזים בטוקבקים. אתם מוזמנים להוסיף פנינים משלכם.

ולנושא אחר, אתמול הכנתי כקינוח לברביקיו מנה מנצחת של אננס צלוי בגריל (עם סירופ של ליקר טיה מריה, חמאה, וסוכר חום). רק מה, הסתבכתי עם המסקרפונה שאמורים להגיש ליד. ניסיתי להקציף אותה ותוך שניות היא התפרקה לי לגושים שצפים בשלולית של נוזל לבן מוזר. את הרגעים העילגים שלי אני לרוב מסתירה מכם, אבל עכשיו אני אנצל את הבמה הזו כדי לבקש מכם, קוראים יקרים בעלי נסיון בהקצפת גבינות איטלקיות עם שמות מוזרים, טיפים על איך מקציפים מסקרפונה בלי שתתפרק. תודה!

• הבסיס:
• שתי עגבניות גדולות
• חופן גדול של עלי בזיליקום (ריחן) - בערך חצי מהקופסה שקונים בסופר
• חצי בצל בינוני
• 2 כפות שמן זית
• סחיטה נדיבה של מיץ מחצי לימון

• שידרוגיישן:
• קצת גבינה מלוחה מפוררת (בערך רבע קובייה - 70 גרם ככה)
• טיפה מלח גס (יחד עם הגבינה! כן!)
• טיפ-טיפה חומץ לבן רגיל פושט 5%
• נענע
• לחם בשביל המיץ הטעים

בפעם הבאה שאתם בסופר תקנו לכם חבילה של בזיליקום. בבוקר, לפני שיוצאים לעבודה (או אפילו ערב לפני), אוספים יחד לימון, שתי עגבניות, בצל, וחבילה מהסופר של בזיליקום. אל צנצנת קטנה ונקייה (כזו של דבש או ריבה מהערכות מתנה) מוזגים שמן זית (אפשר גם טיפה’לה חומץ).

אם יש, ורוצים, לוקחים בשקית סנדוויץ גוש קטן של גבינה מלוחה. כן, סלט קפרזה אמיתי זה עם מוצרלה, כן, גבינה מלוחה היא לא מוצרלה, אבל היא הרבה יותר משתלמת. וכשהגבינה משתלמת היא יותר טעימה, מנסיון. שימו את הכל בשקית (יחד עם לחם, אם מתחשק לכם, אפשר גם לקנות טרי באיזו מאפייה ליד העבודה) וקחו איתכם בתיק. את הגבינה המלוחה צריך לשמור במקרר עד הארוחה, את כל השאר מחביאים. אם אין לכם מקרר בעבודה, וותרו על הגבינה פשוט שימו מלח גס, זה בסט (ולא רק בסלט, זה משדרג את הסנדוויצ’ים הכי פושטיים לקלאסה של מסעדה, וגם בשר. עולה גרושים ושקית אחת תחזיק לכם שנתיים).

בעבודה, כשהרעב מתחיל להציק, קוצצים את העגבניות לקוביות גסות. אל תשקיעו יותר מידי, חותכים עבה וצ’יק צ’ק. צריך להרגיש כל מרכיב. זה מה שכיף פה. מפרידים את העלים השחורים בבזיליקום ומשליכים לפח, את העלים היפים מעבירים שטיפה זריזה, מייבשים במגבת נייר, וקורעים לפיסות גדולות מעל הקערה (אפשר גם לא לקרוע אם יש לכם הרבה). חותכים את הבצל לפרוסות דקות לאורך, וחותכים לשלוש לרוחב. פנימה. מפוררים את הגבינה פנימה עם הידיים (אפילו לא צריך לטרוח לחתוך לקוביות), ומוסיפים פנימה את שמן הזית ואת המלח הגס (שדרוג אדיר!!! מוסיף המון, גם אם יש כבר גבינה מלוחה). סוחטים פנימה מיץ מחצי לימון (לפי הטעם שלכם, אני אוהבת לסחוט בערך חצי מהמיץ שלו. את שאר הלימון שומרים בשקית עד הסקוויז הבא, עדיף במקרר אבל זה יכול לחכות עד שתחזרו הביתה). מערבבים וזוללים מיד. מנגבים מהר את המיץ עם הלחם. יאם.

אוף-טופיק
בשבוע האחרון לא היה לי מזל מי-יודע-מה עם מתכונים. ניסיתי את המתכון המשוגע של בצק השמרים (שהופיע בלינקים הטע.ימ.ים מצד ימין) של נערת הקאנטרי והוא יצא נאחס. תוך כדי הכנה שמתי לב שהמתכון לא כולל ביצים בכלל, והשומן היחיד שיש בו מגיע משמן קנולה. גם דרך ההכנה די מוזרה: מביאים לסף רתיחה חלב, שמן, וסוכר, מצננים לטמפ’ החדר ומוסיפים את הקמח והשאר. המתכון היה נראה כל כך טוב בתמונות שלה, שלא העליתי בדעתי שהוא לא יצליח. הכמויות של הנוזלים והיבשים לא היו מדויקות ונתקעתי עם סיר שלם של חלב מבושל עם שמן שאותו קיבלו כנופייה של חתולים רעבים. בצק יצא, אבל, אז כבר מילאתי לי שתי רולדות: אחת עם נוטלה וטחינה גולמית (מה שנקרא שוקו-חלבה), ואחת עם קינמון וסוכר וחמאה. החבר’ה בקיבוץ של ציפי אהבו דווקא, אבל זה לא הגיע לקרסוליים של הדניש קינמון שבלסתי יום קודם ב”בר-לחם”. מה שכן, לפחות הן היו פוטוגניות. מסקנה: לאחר נסיונות רבים של מתכונים שונים ומשונים, בצק השמרים של הנס ברטלה (מהמתכון של עוגת הפרג) מנצח. ברגע שאני אמצא לי דוגמן/ית ידיים, יגיע לכאן המדריך המלא לבצק שמרים. שימו עין.

• 500 גרם בשר טחון מעורב (חצי הודו אדום וחצי בקר)
• 1 בצל גדול
• 3-4 שיני שום
• חצי פלפל רגיל בצבע אדום
• אופציה: חצי פלפל חריף קטן

• פחית גדולה של עגבניות מרוסקות (עם ציור של דוד משופם) - 800 גרם
• פחית בינונית של שעועית ברוטב עגבניות - 350 גרם בערך
• כף וחצי סוכר
• מלח, פלפל

הולכים לקצב וקונים 500 גר בשר טחון. אני אוהבת לערבב בין כמות שווה של הודו אדום, ובשר בקר - זה הטעם האולטימטיבי בעיני. תוכלו להשתמש בכל בשר טחון שתרצו, או אפילו כבש או טלה, אם אתם בקטע. כדי להמנע מהניג’וס הזה כל פעם (לא לכולם יש זמן לקנות בשר טרי ומיד לבשל), אני קונה פי שלוש כמות (יענו, קילו וחצי שמורכב מ - 750 גרם הודו אדום 750 גרם בקר), מבקשת מהקצב לחלק לי לשלוש חבילות, מגיעה הביתה, משטחת אותן (זה מפשיר יותר מהר ככה), וזורקת למקפיא. את הבשר מהמקפיא צריך להעביר למקרר עצמו 24 שעות לפני הבישול כדי שהוא יפשיר לאט ובבטיחות. לא מומלץ להפשיר אותו בחוץ על השיש - תעשו את זה רק אם נזכרתם שעתיים לפני הבישול עצמו. בשר לא משאירים בחוץ, זה מסוכן.

קוצצים את הבצל גס, זורקים לתוך הסיר ומוסיפים מזיגה נדיבה (כ-2-3 כפות) של שמן. מטגנים מעל אש בינונית, ומערבבים היטב כל 30 שניות. בזמן שהבצל מיטגן לו בסבבה, אתם קוצצים שיני שום בצד. ואיך, תשאלו? קודם מקלפים: גוזמים לו את שני הקצוות, מניחים עליו את דופן הסכין, ונותנים לו בומבה עם שורש כף היד. אם צריך, תתנו שתיים. השום יתפצלח קצת, אבל אז הקליפה יורדת ממש בקלות. מקלפים את כל שיני השום ומניחים אותן במסדר. טכניקת הקיצוץ היא בול אותו דבר כמו בפטרוזיליה של הטאבולה: פורסים לפרוסות דקות, ואז עוברים עם הסכין וקוצצים יחד עם קונטרה משורש כף היד. לא צריך לקצוץ דק מידי, מספיק כמה מעברים זריזים וסיימנו - ככה נראה קיצוץ גס.

לא לשכוח לעצור מידי פעם ולערבב את הבצל כדי שלא יישרף. כשהבצל שחום ומטוגן יפה, מוסיפים אליו את השום. כששני אלה מיטגנים להם בסבבה, קוצצים את חצי הפלפל לקוביות (בלי הגרעינים ובלי החלקים הלבנים, קורעים את כל החלק הזה עם היד) ומוסיפים פנימה. אם רוצים, אפשר לקצוץ חצי פלפל חריף קטן (בלי הגרעינים, הם מממממש חריפים) ולטגן פנימה גם. זהירות, כי זה חריף.

זורקים פנימה את הבשר. משתמשים בשתי כפות עץ רחבות ומפוררים אותו לפירורים קטנים בתנועות קיצוץ. מידי פעם מערבבים כדי שהחלק התחתון לא ישרף. ממשיכים לקצוץ ולפורר לשלוש דקות, עד שאין יותר גושים גדולים. מבשלים כ-5-7 דקות ומערבבים מידי פעם, עד שהבשר מתייבש (כשעושים גומה באמצע לא מצטברים הרבה נוזלים בקרקעית) ומשנה את צבעו לאפור. מוסיפים פנימה את קופסת העגבניות המרוסקות, ואת קופסת השעועית ברוטב עגבניות. מתבלים: חצי כפית מלח, שני קורטים נדיבים של פלפל שחור, מעט פירורי צ’ילי פלייקס (לחריפות, אם עוד לא שמתם פלפל חריף), וכף וחצי של סוכר (לאיזון החמיצות). מערבבים היטב וטועמים. מתקנים תיבול. אם חמוץ מידי מוסיפים סוכר.

מביאים לרתיחה, וברגע שרותח, מנמיכים לאש נמוכה, ומבשלים 20-30 דקות (עד מתי שהסמיכות מספיקה לכם). אני אוהבת את זה ממש סמיך ומבשלת 45 דקות. צריך לערבב מידי פעם, כי לבשר יש נטייה לשקוע לתחתית ולפעמים הוא יכול להשרף.

מגישים על אורז או על טורטייה צ’יפס או בתוך טורטייה מגולגלת עם גבינה צהובה וממרח אבוקדו. בואן אפטיטו!