• 250 גרם גבינה
• (אפשר מסקרפונה, גבינת שמנת, קוטג’ 9%, ועוד - ראו טבלה)
• 200 גר’ חלב מרוכז (חצי פחית)
• חצי כפית תמצית וניל
• אופציה:
• 2 חלבונים + 3 כפות סוכר

• לקוקילידה:
• כמות אחת מאחד המתכונים:
• עוגיות סנדוויץ שוקולד
• או
• ביסקוויטים ביתיים
  

• –

• –

“אז למה, מאיה, את לא קונה לעצמך מכונת גלידה?” שואלים אותי. משתי סיבות: אחת – זו מכונה לייצור שומן טהור. לא תהיה לי שום סיבה לאכול שום דבר אחר חוץ מגלידה דשנה ומשמינה יום ולילה – ואני איראה בהתאם. השנייה – כי לאף אחד אחר אין בבית מכונת גלידה וזו לא חוכמה לתת מתכונים שרק 1% מהקוראים יכולים להכין.

כל הנאמר לעיל התגמד לכדי פירורים וזוטות כשעילעלתי לראשונה בספר הגלידה המשובח של דייויד לייבוביץ. המתכונים המפתים כמעט גרמו לי להחיש צעדיי אל עבר סניף דומו הקרוב לביתי ולגהץ אלפייה על הכרטיס. כמעט. כי כל מתכון דורש ארבעה חלמונים, ודורש לבשל אותם עם חלב או שמנת, ואחר כך לסנן, ורק אח”כ להריץ למכונת גלידה. ועוד בעייה - שבוע קודם לכן גיליתי בטעות משהו גאוני.

בלילה שלפני המבחן בדיני עסקים מצאתי את עצמי ב-2 בלילה קבורה בתדפיסים של פסקי דין, רעבה, עצבנית, ואין כלום במקרר. ברגעים כאלה אני בדרך כלל עולה על האופניים וקופצת לסופר להצטייד בחמאה וביצים כדי להכין עוגיות. אבל באותו הרגע נחו עיני על חצי פחית של חלב מרוכז, קבורה תחת קופסאות גבינה. בלי לחשוב יותר מידי, ערבבתי אותה עם כמות שווה של גבינה לבנה 5% והתפוצצתי מעונג וגאווה על הגילוי. את השאריות, חשבתי לעצמי what the hell, זרקתי לפריזר. למה שיצא אי אפשר כל כך לקרוא גלידה - יותר ברד. אבל התקרית הקטנה, בתוספת פידבק חיובי משפני הנסיונות המורעבים, עודדה אותי להמשיך לחקור את הכיוון. לבסוף, לאחר כעשרה נסיונות עם גבינות שונות ויחסים שונים, התקבלה גלידה אוורירית, טעימה, רכה, ועשירה. את הגלידה הזו, רבותי, מכינים משני מרכיבי בסיס בלבד. ואם אין לכם חשמל בבית, אפשר גם להכין אותה עם קערה ומטרפה בלבד.

אז אם גבינה 5% לא טובה פה, אז מה כן? קודם כל - הנה חלק מהגבינות שניסיתי:

(1) כפי שתראו, לא חייבים לקנות פילדלפיה (19 ש”ח), אפשר להסתפק בחיקוי שלה (2) Rankas, שנראה מאוד דומה, עולה 12 ש”ח ונותן גלידה מעולה. גם (3) קוטג’ 9%, תאמינו או לא, מביא לתוצאות מפתיעות. (4) מסקרפונה (19 ש”ח) היא הגבינה המושלמת לגלידה, אבל יקרה מאוד. גם גבינת שמנת ביתית שמכינים מכמות שווה של (5) שמנת וגיל (3.5 ש”ח ביחד). ולבסוף, (6) נפוליאון, גבינת השמנת הוותיקה של תנובה, גם היא יוצאת מצויין. ולתוצאות הניסוי בהרחבה:

איך יוצאת הגלידה?	גבינה (ע”פ מחיר)
ציון: ממסקרפונה, מלכת הגבינות, יוצאת הגלידה הכי טובה בעולם. רכה, אוורירית, עדינה בטעמיה, ממש כמו גלידת המסקרפונה שמוכרים בגלידריות. חבל לבזבז אותה על קוקילידה ועדיף פשוט לאכול אותה כמו שהיא בכפית. שימו לב, יש בה גם 40% שומן. מומלץ לנסות. שווה כל שקל.	מסקרפונה 20 ש”ח ל-250 גרם
ציון: הריקוטה יוצאת קשה ומלאת קרח - למרות שהיא גבינה יבשה יחסית. אם משאירים אותה בחוץ היא קצת מתרככת, אבל המרקם לא נעים בפה. חבל על הכסף.	ריקוטה 16 ש”ח ל-250 גר’
ציון: גלידה רכה, חלקה ונהדרת. קצת קשה להכנה ביחס לגבינות האחרות, כי היא מגיעה בבלוק ומאוד קשה למעוך אותה לקרם חלק. יתכן ותיאלצו להיעזר בפוד פרוססור. בפעם הראשונה שהכנתי התעצלתי לטחון עד הסוף והתקבלה גלידה עם פירורים קטנים ורכים של גבינה חמצמצה. עדיין יצא טעים!	חיקוי פילדלפיה 12 ש”ח ל-250 גר’
ציון: קצת פחות טעימה ומרעננת מחיקוי הפילדלפיה, אבל מבחינת המרקם היא יוצאת רכה וחלקה. ובגלל שאפשר להשיג אותה בקלות רבה, והיא נוחה מאוד לעבודה (הופכת תוך שניות לקרם חלק בערבוב עם מזלג בלבד) היא הגלידה הכי קוסט-אפקטיבית מבחינת עלות-תועלת-כמות עבודה.	נפוליאון 11 ש”ח ל-250 גר’
ציון: הגלידה אמנם פחות רכה משאר הגלידות השמנות שלמעלה, אבל היא עדיין חלקה ויחסית קרמית ביומיים הראשונים (אח”כ היא נוטה לתפוס קצת קרח). והיא כל כך טעימה, שאף אחד לא יצליח לנחש ממה היא עשויה. ההכנה חייבת להתבצע בפוד פרוססור כדי להפטר מהגושים.	קוטג’ 9% 6.5 ש”ח ל-250 גר’
ציון: את הגלידה הזו, שזהה במרקמה לגלידת הנפוליאון, הכנתי מגבינת שמנת ביתית (על פי המתכון שפורסם כאן בבצק אלים) - שעשויה משני גביעי שמנת חמוצה יחד עם שני גביעי “גיל” וכפית מלח שהושארו בבד כותנה לניקוז נוזלים ללילה שלם. היא אמנם דורשת שלב הכנה נוסף אבל היתרון הגדול שלה הוא שהיא זולה ב-5 שקלים מגבינת שמנת קנויה, והתוצאות זהות (ובתכל’ס, יש פחות מייצבים חומרים משמרים)	גבינת שמנת ביתית 6 ש”ח ל-250 גר’
ציון: עם כל הכבוד לכמות השומן הנכבדת (30%, כמו גבינת שמנת), הגלידה הייתה קשה, קרחית, וממש לא טעימה - עם כל החלב המרוכז וקצף החלבונים, עדיין היה לה טעם של שמנת חמוצה. מה שכן, כשהמסתי אותה - התקבל מעין “מילקשייק” שהיה דווקא טעים, ויכול היה לתפקד כרוטב לעוגת שוקולד חמה	שמנת של פעם 5.5 ש”ח ל-250 גר’
ציון: קרח. פיכסה. לא, לא, לא!	שמנת חמוצה 5 ש”ח ל-250 גר’ ולא מגיע לה תמונה

הטכניקה היא מאוד פשוטה. מערבבים 250 גר’ של גבינה לבחירתכם עם חצי פחית (200 גר’, ואפשר גם קצת פחות) של חלב מרוכז. את החלב המרוכז משיגים בפחיות או שפורפורות ליד החלב העמיד או מלביני הקפה. אם רוצים לשדרג קצת את הטעם, מוסיפים חצי כפית של תמצית וניל (אני השתמשתי במקל וניל אמיתי). אם רוצים גלידה יציבה ועשירה, מקפיאים את זה ככה. אם רוצים גלידה “גלידתית” ואוורירית יותר, מקפלים לתוך התערובת קצף משני חלבונים של ביצה (אפשר גם שלושה, ואז יוצא עוד יותר אוורירי) ואז מקפיאים. שימו לב, ככל שהגלידה אוורירית יותר, היא גם נמסה מהר יותר, אז קחו את זה בחשבון.

וקדימה לעבודה: מתחילים עם גבינת הבסיס. מומלץ להוציא אותה מהמקרר חצי שעה לפני הזמן כדי שתתרכך - כך תהיה נוחה יותר לעיבוד. פה, לשם ההדגמה, אשתמש בגבינת שמנת 30% מסוג נפוליאון, שזו גבינת השמנת הכי נפוצה וזולה, נוחה מאוד לעבודה, ומניבה גלידה רכה וטעימה.

מעבירים את הגבינה לקערה גדולה ומוזגים מעליה את החלב המרוכז.

מערבבים עם מזלג בטירוף עד שהגבינה והחלב מתמזגים לגמרי ואין יותר גושים. אם רוצים, מוסיפים בשלב זה גם את הוניל.

עם נפוליאון זה ממש קל כי הגבינה מאוד רכה כשהיא פושרת.

אם רוצים גלידה רכה ואוורירית יותר - מקפלים פנימה קצף חלבונים. מפרידים 2 ביצים: את הלבן (החלבון) מניחים בקערה גדולה, ואת החלמונים שומרים בכוס מכוסה במקרר עד שבוע (ומה עושים עם זה? אלפחורס, או מוסיפים לבלילת הפשטידה האהובה עליכם, או מטגנים בצל עם שום ועגבניות קצוצות ומכינים שקשוקה רק עם החלמונים).

שימו לב שקערת ההקצפה שלכם נקייה מאוד, ושלא משתרבבת לה אף טיפת חלמון צהוב לחלבונים. כל קמצוץ של שומן ימנע מהקצף להתרומם. אם אתם חסרי ניסיון בהפרדת ביצים, הפרידו אותם לכוס בצד ורק כשההפרדה מוצלחת הוסיפו לשאר החלבונים. אם קרה בטעות שנפלה טיפת חלמון פנימה (רואים את זה ישר) אפשר להשתמש בקליפה הריקה של הביצה כדי “לשלות” אותה החוצה.

מקציפים את החלבונים כמו שהם (עוד בלי להוסיף כלום) עד שנוצר קצף לבן דליל. בשלב זה מתחילים לזרזף פנימה, תוך כדי הקצפה, כף וחצי של סוכר על כל חלבון שאתם מרציפים (ז”א 3 כפות סוכר על 2 חלבונים). לאט לאט הקצף יתפוס נפח עד שהוא יהיה מאוד רך ואוורירי.

אל תקציפו את הקצף יותר מ-6-7 דקות - כן, יש כזה דבר מרנג יציב מידי, כי אז הוא כבר לא חלק יותר ונשבר לפתיתים קטנים כשמערבבים אותו.

מעבירים את הקצף לקערה עם תערובת הגבינה ו”מקפלים”: נעזרים בכלי שטוח כלשהו (הכי טוב מרית, אבל בלית ברירה אפשר גם כף גדולה) כדי לעטוף בעדינות את ענני הקצף בבלילת גבינה מבלי להוציא את האוויר. עובדים בתנועות סיבוביות ו”מקלפים” את שולי הקערה תוך כדי.

רוצים לראות קיפול בפעולה? הנה - צילמתי את עצמי מקפלת קצף בשבילכם בוידאו ויראלי web2.0 מהמם.

כשהקצף נטמע פנימה והבלילה חלקה (וטעימה להפליא בפני עצמה, זהירות!!), מעבירים לקופסה אטומה ומקפיאים. אני אוהבת להשתמש בקופסאות חד פעמיות מאיזור החמוצים בסופר - הקופסאות עצמן, בלי הזיתים, עולות חצי שקל כל אחת והן מעולות לאכסון גלידה. אל תשכחו לקחת גם מכסה.

לגלידה לוקח בערך 6 שעות לקפוא. היא נשארת רכה ונהדרת (ולא קירחית בכלל) למשך שבוע לפחות.

הגבינה שנותנת יחס הכי טוב בין כסף לטעם היא חיקוי הפילדלפיה. היא מגיעה במלבן קרטון קטן ואפור, בדיוק כמו פילדלפיה, רק עולה 12 שקל במקום 19 שקל. מצאתי אותה גם בשופרסל, גם במגה, ובכמה סופרים שונים ברחבי תל אביב, אבל לא תמיד ב-AMPM, כך שהיא טיפה יותר קשה להשגה. אבל אם אתם מוצאים, היא לוקחת את הנפוליאון בסיבוב.

אבל האיכות באה במחיר - צריך לערבב אותה הרבה יותר חזק מהנפוליאון, כי הגבינה לא סתם מגיעה בבלוק - יש בה חומרים שגורמים לה להישאר בלוק גם כשמנסים לערבב אותה. אז קודם מתחילים למעוך עם מזלג.

הגושים העיקשים נעלמים רק אחרי 6-7 דקות של ערבוב תקיף במטרפה - כמו שעשינו (בתורות) כדי לקבל את המרקם כאן בתמונה. אפשר, כמובן, לטחון בפוד פרוססור או בבלנדר מוט, ואז חוסכים את כל הטרראם.

רוצים לחסוך קלוריות (וגם כסף?) הכינו גלידה מקוטג’ 9%. כן, שמעתם נכון - וזה טעים פחד. ההבדל כאן הוא שלא משנה כמה תטרפו את הבלילה עם מזלג או מטרפה או אפילו במיקסר, עדיין יישארו גושים של קוטג’. ולכן, כדי שגם לא יעלו עליכם שמדובר בגלידת קוטג’ - חייבים לטחון אותה בפוד פרוססור עד שהיא חלקה לחלוטין (זה לוקח בערך דקה).

שימו לב, הגבינה חייבת להיות חלקה לחלוטין (כמו גבינה לבנה) כדי שהווריאציה הזו תעבוד. לא מומלץ להכין את גלידת הקוטג’ בלי להוסיף פנימה קצף חלבונים, כי היא יוצאת פחות רכה ויותר קשה מהגבינות האחרות שהצעתי, ואחרי יומיים בפריזר היא מתחילה לצבור קרח.

אוקיי, אז יש לנו ‘לידה’. מה עם ה’קוקי’?
ניסיתי שלושה מתכוני עוגיות והקפאתי כעוגיות סנדוויץ’ עם הגלידות הנ”ל. מתכון של ביסקוויטים (Graham Crackers) מספר האפייה של מרת’ה סטיוארט, שהיו חביבים אבל לא מבריקים, ומתכון אדיר לביסקוויטים מספרה של אליזבת’ פאלקנר - Demolition Desserts, מהממים, מדהימים, קלילים להכנה, ויש להם טעם כמו פתי-בר של ממש. בהקפאה הם יצאו טובים. את המתכון תירגמתי ותיקצרתי כאן (עם תמונה).

אבל העוגיות שיצאו הכי טוב - עוגיות סנדוויץ’ שוקולד שאת מתכונן פרסמתי כאן בבלוג. שימו לב לשינוי קטן - מפחיתים את כמות הסוכר לחצי כוס בלבד, ואפשר גם פחות מכך (הגלידה מתוקה מאוד ותהיה טעימה רק עם עוגיות נייטרליות - אחרת זה פשוט פצצת סוכר ולא כיף לאכול את זה). אם אתם רוצים שזה יהיה בדיוק כמו קוקילידה, תוכלו להוסיף חופן נאה של צימוקים ואגוזי מלך קצוצים. אבל איך מרדדים שיהיה נוח?

לא טורחים עם קמח וליכלוכים - מניחים בין 2 ניירות אפייה ומרדדים כאילו אין מחר. מסירים את הנייר העליון ואופים את זה ככה, כמשטח עוגיות ענק - 180 מעלות, 8 דקות. מיד כשזה יוצא מהתנור מעבירים את זה לרשת שיצטנן, ו”גוזמים” את השוליים כדי ליצור ריבוע מסודר שאפשר יהיה לחתוך אח”כ לריבועים. חותכים את הריבוע הגדול לשניים כדי שנעשה ממנו סנדוויץ. את כל זה עושים כשעוגיית הענק עוד חמה ורכה, כדי שלא תתפורר או תישבר. לפני שמרכיבים את הגלידה חובה לוודא שהעוגיה צוננת לחלוטין. מומלץ אף להקפיא אותה ללילה כדי לייצב אותה עוד יותר.

מעבירים את משטח העוגיה לשכבה כפולה של נייר כסף (זהירות, זה רך ועלול להתפורר). מרככים את הגלידה הקפואה לחמש דקות על השיש ומועכים אותה למלבן באותו הגודל של בסיס העוגיה (הכי נוח לעשות את זה עם שקית של סופר ולהשתמש בשוליים שלה כדי למעוך ולהדק לריבוע).

מסנדוויצ’ים את מלבן הגלידה עם משטחי העוגיות. כאן השתמשתי בביסקוויטים הנ”ל. תראו כמה הם יציבים - כי עשיתי לעצמי חיים קלים והקפאתי אותם קודם. אם אתם רואים שהעוגיות שלכם רכות מידי, תקפיאו. שימו לב שהרמתי את שולי נייר הכסף מסביב בזמן ששמתי את הגלידה, כדי שהיא לא תיזל מהשוליים.

אוספים את שולי נייר הכסף ואוטמים ללבנה מהודקת (הכי חשוב להדק את השוליים כדי שהגלידה לא תיזל החוצה). מקפיאים עד שיציב. פורסים לריבועים ושומרים במקפיא עד ההגשה. הקוקילידות החתוכות נשמרות היטב לשבועיים. אוכלים ישירות מהמקפיא.

לא רוצים קוקילידה? גוונו בתוספות:
גלידה עם קרוטוני טוסט קינמון (כמעט כמו גלידת בצק עוגיות, רק חצי מהעבודה)

לוקחים 4 פרוסות לחם ישן (אפשר גם חדש) וחותכים לקוביות. מערבבים עם 40 גר’ חמאה מומסת, כפית שטוחה של קינמון, 2 כפות שטוחות של סוכר, וקורט מלח (כן!! חשוב!!). שימו לב, זה לא מתוק בטירוף בדיוק מאותה סיבה שהזכרתי למעלה. בתוך הגלידה זה יהיה מצויין.

מפזרים על תבנית מצופה בנייר אפייה ואופים בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות. אופים 4 דקות, מערבבים, ואופים 3 דקות נוספות. מצננים היטב ומערבבים לתוך הגלידה לפני שמקפיאים. (לא לנסות להוסיף את זה לגלידה כשזה חם, כל הפריכות תלך לאיבוד!).

מבוסס על מתכון מסובך להפליא מגורמה. הקרוטונים נשארים פריכים בתוך הגלידה ליום אחד ולאחר מכן מתרככים מעט.

גלידה עם שכבות פאדג’ שוקולד - Fudge Ripple
היישר מתוך הספר של דייויד לייבוביץ:

מניחים בסיר קטן או מחבת חצי כוס סוכר, שליש כוס סירופ תירס (אי אפשר בלי, בלעדיו הסירופ עלול להתקשות כמו סוכריה), חצי כוס מים, 6 כפות שטוחות אבקת קקאו (לא שוקולית), וחצי כפית תמצית וניל. מבשלים על אש בינונית עד שרותח.

מרתיחים דקה אחת ומכבים את האש. מצננים לחלוטין ומפזרים בשכבות בתוך תערובת הגלידה לפני שמקפיאים (שלא תעיזו לפזר את זה על הגלידה כשזה חם). לא מתפתים לערבב כי מראה השיש נהרס מיידית, אפילו עם ערבוב אחד.

נהנים. יאם.

פינת התכל’ס
מערבבים 250 גרם של גבינה עם 200 גרם חלב מרוכז עד שחלק. בחלק מהמקרים חייבים להסתייע בפוד פרוססור כדי שהגלידה תהיה חלקה לחלוטין וללא גושים. אם רוצים, מוסיפים וניל. אם רוצים, מקציפים 2 חלבונים עם 3 כפות סוכר ומקפלים בעדינות פנימה. מקפיאים.

מכינים עוגיות שוקולד, או ביסקוויטים לפי ההוראות (מרדדים בין שני ניירות אפייה). לאחר האפייה גוזמים את הקצוות וחותכים לשני ריבועים שווים בגודלם. מצננים (מומלץ להקפיא ללילה אחד כדי שיהיה יציב ונוח יותר להרכבה). מרככים את הגלידה המוכנה בחוץ ל-5 דקות. עוטפים אותה בשקית של סופר ומועכים אותה למלבן בגודל משטחי העוגיות. מסנדווצ’ים ועוטפים היטב בנייר כסף. מקפיאים ופורסים.

פידבק!
הכנתם? אשמח לשמוע בתגובות עם איזו גבינה ניסיתם ואיך יצא.

• לעוגיות:
• 100 גרם חמאה רכה
• 3/4 כוס סוכר (אפשר לבן / חום / מיקס שווה בשווה)
• 1 ביצה
• 1 כפית תמצית וניל
• חצי כפית אבקת אפייה
• חצי כפית סודה לשתייה
• חצי כפית מלח (כן!)
• שליש כוס קקאו רגיל (לא שוקולית)
• 1 ורבע כוסות קמח

• לקרם וניל בנוסח Oreo’s:
• 50 גרם חמאה
• כוס ושליש אבקת סוכר
• 1 כפית תמצית וניל
• לקרם גנאש שוקולד:
• חצי שקית שמנת מתוקה (חצי כוס)
• 100 גרם שוקולד מריר
• לקרם חמאת בוטנים:
• חצי כוס חמאת בוטנים
• 2 כפות אבקת סוכר
• 2-3 כפות חלב

כמו כל מתכוני האפייה הטובים, גם כאן מתחילים עם חמאה רכה. אבל לא הרבה ממנה, רק 100 גרם. את החמאה אפשר לרכך כמה שעות על השיש מחוץ למקרר. אבל אם אתם כמוני, והדחף להכין פינוקים פחממתיים עולה למוח בפתאומיות, בלי התראה מראש, תוכלו לרכך את החמאה במיקרוגל. שימו לב, צריך לעשות את זה בנגלות, ולהפוך את החמאה על צידה בין לבין, אחרת היא פשוט תימס לשלולית, וזה משנה את המרקם של העוגיות. אז שימו את החמאה בקערה גדולה (לא ממתכת, כן?), תקעו אותה במיקרו ל-15 שניות, ואז הפכו אותה לצידה השני וחממו עוד 15 שניות. בדרך כלל פעמיים כאלה מספיקות, אבל אם צריך עוד, חממו כמה שניות ספורות בלבד.

החמאה אמורה להיות רכה ברמה שאפשר לקווצ’ץ אותה עם האצבעות, אבל לא מומסת! זה בסדר אם יש שלולית קטנה של חמאה נוזלית מסביב, אבל הרוב צריך להשאר מוצק.

אני השתמשתי במטרפה ידנית (whisk) כדי להכין את העוגיות, אבל תוכלו להשתמש בכף עץ וזה בסדר גמור. שימו לב שכשאני “מקציפה” את החמאה הרכה, היא נראית כמו גבינה לבנה, מרוב שהיא רכה.

מוסיפים לחמאה הרכה את הסוכר. אפשר להשתמש רק בסוג אחד, אבל זה ממש טעים לערבב בין סוכר לבן וחום. שימו לב, יש פה סך של שלושת רבעי כוס סוכר והעוגיות יוצאות מתוקות (וזה עוד אחרי שצמצמתי את זה מכוס שלמה מהמתכון המקורי). אם אתם בונים על מלית הוניל - מומלץ לצמצם את כמות הסוכר לפחות מכך, אפילו חצי כוס, כדי שלא יצא מתוק מידי יחד עם המלית. תמיד תזכרו שה-Oreo’s המקוריות הן כמעט מלוחות!
מקציפים לתערובת ת’צורה למשך דקה וחצי. אפשר כמובן להשתמש גם במיקסר ידני אם יש לכם, זה ילך אפילו עוד יותר מהר. עובדים מהר ובפראות כדי לאוורר את העסק וליצור קרם רך ואוורירי מאוד.

אחרי שהחמאה והסוכר מעורבבים היטב והתערובת תפסה קצת נפח, מוסיפים פנימה ביצה אחת.

חוזרים להקציף את התערובת היטב. זכרו, לא סתם מערבבים - המטרה כאן היא להחדיר כמה שיותר אוויר כדי שלא יהיה דחוס.

המרקם - רך ואוורירי מאוד, אבל יציב.

בשלב זה מוסיפים את תמצית הוניל ומערבבים היטב. וכעת, לתוספות הסודיות: אבקת סודה לשתייה (להשגה בסופר בקופסה קטנה, שקל וחצי, שימושי מאוד במטבח ומחוצה לו), אבקת אפייה (כנ”ל) ומלח (כן! באוריאו’ז המקוריות יש הרבה יותר מלח מפה - אל תעלו אל דעתכם לוותר עליו, הוא עושה את כל ההבדל!!!). בנוסף, נוסיף גם שליש כוס של אבקת קקאו. שימו לב, מומלץ למלא את שליש הכוס באמצעות כף ולא לשפוך את הקקאו ישירות לתוכה, כי זה עושה לכלוך.

טורפים את כל האבקות פנימה אל תוך תערובת החמאה והסוכר, עד שנוצר קרם חום כהה.

ועכשיו, נוסיף את הקמח. מערבבים רק עד שכמעט לא רואים יותר לבן של קמח. תשתדלו לא לערבב מעבר לזה, כדי שהעוגיות לא תצאנה קשות.

ועכשיו, רבותי, יש כמה אפשרויות. לא אכחיש זאת, הבצק דביק ומפונק. אם הוא לא קר, קשה לעבוד איתו ולא מומלץ לגעת בו ישירות. כמובן שהספר, כמיטב מסורת המתכונים של מרת’ה סטיוארט, מניח שמכיני המתכון הן עקרות בית משועממות שפינו חצי יום לצורך המלאכה. על פי המתכון יש לצנן את הבצק כשעה במקרר, לרדד אותו, לצנן שוב, לקרוץ לעיגולים עם חותכן עוגיות, לצנן שוב, ולחזור על התהליך עם שאריות הבצק שנשארות בסוף.

לשמחתכם, מצאתי כמה קיצורי דרך לשיטה הרידוד המכובדת, ואף ניסיתי בהצלחה כמה שיטות אחרות, שמניבות אמנם עוגיות עם מרקם קצת שונה, אבל חוסכות טרחה.

שיטת הרידוד (עם שיפורים של מאיה)
מניחים את הבצק בין שני ניירות אפייה, כך שלא תהיה לנו בעייה של הידבקות וככה לא צריך לצנן אותו לפני כן. מועכים קצת עם הידיים ואז מרדדים עם מערוך לעובי של כחצי סנטימטר. די עבה - יותר ממה שנראה בתמונה.

כעת, נשתמש בחותכן עוגיות או ב”רינג” כדי לחתוך צורות של עיגול בבצק. כדי להרים את העיגולים שקרצנו, חייבים לצנן את הבצק קצת, אחרת העיגולים שיצרתם יימרחו לכם על נייר האפייה ולא תצליחו להרים כלום. לוקחים את הבצק, כמו שהוא, יחד עם שני ניירות האפייה שעוטפים אותו, ותוקעים במקפיא ל-20 דקות. אם הוא קצת מתעקם במקפיא, זה בסדר, אפשר לשטח אותו וליישר אותו בקלות כשהוא יצא החוצה.

כשהבצק קר כמו שצריך, קלי-קלות להרים את עיגולי הבצק שהכנו. שימו לב שרידדנו את הבצק עבה יחסית. אם מרדדים אותו דק (כמו שעשיתי בתמונה, וזה עשה לי חיים קשים), הוא יתרכך בטיל ולא תספיקו להרים את עיגולי העוגיות לפני שהכל יתרכך ויתפקשש. כשמרדדים את הבצק בעובי גדול יותר, הוא נשאר קר לאורך זמן מחוץ למקפיא וככה תוכלו להרים את העיגולים בניחותה.

שיטת הכפיות
ומה מקבל מי שלא רוצה לרדד? חיים קלים. לוקחים שתי כפיות ויוצרים כדורים קטנים של בצק (אין צורך לצנן, עושים את זה ישר אחרי שהבצק מוכן). מניחים את הכדורים בצורה מרווחת על נייר האפייה. במהלך האפייה הכדורים “יימסו” לשלוליות גדולות עם כיפה גבוהה (כמו דובשניות בערך), וכשהן מצטננות הן יצנחו וישטחו לעובי של עוגיות רגילות. שימו לב שהמרקם המתקבל כאן הוא שונה מהרידוד הרגיל: העוגיות מתקבלות רכות ועוגתיות, ולא קריספיות כמו בשיטת הרידוד. לי יש כף גלידה קפיצית של ליליפוטים והיא מושלמת למשימה. למי שאין סניף של Williams Sonoma ליד הבית, יכול להשתמש בזוג כפיות כדי ליצור את העיגולים.

שיטת הגליל
בדיוק כמו באלפחור’ס, גם כאן זה עובד, ובגדול. במקום לעבוד קשה בשביל כל עוגייה, יוצרים גליל ארוך של בצק, מקפיאים אותו היטב, ופורסים ממנו פרוסות דקות ואלגנטיות והופ לתנור. היופי כאן הוא שהגליל שומר על צורתו במקפיא ונשמר למשך חודש שלם! ככה תוכלו להנות מעוגיות חמות וטריות בהתראה של רגע. רק פורסים ואופים (אין צורך להפשיר, הבצק נשאר נוח לפריסה גם כשהוא קפוא). החסרון של השיטה הזו הוא שהעוגיות לא יוצאות עגולות בצורה מושלמת, אם כי לאחר האפייה קצת יותר קשה להבחין בכך.

כדי ליצור את הגליל הניחו את גוש הבצק במרכזו של נייר אפייה גדול. עם הידיים, תנו לבצק צורה מאורכת במקצת. קפלו את הנייר באמצע לשניים מעל הבצק.

ועכשיו לטריק הגדול - לוקחים קצה של ספר גדול עם כריכה קשה, ומצמידים אותו לחלק התחתון של הבצק המכוסה בנייר האפייה. מתחילים למעוך את הגליל פנימה בחלקו התחתון - והבצק יתאסף לכדי גליל עגול ומושלם. פלא פלאים. מגלגלים את הבצק כמה פעמים קדימה ואחורה על השיש כדי לעגל אותו עוד יותר. אוטמים את שני הקצוות של הגליל באטב או במהדק.

אם תניחו את הגליל כמו שהוא במקרר, הבסיס שלו קצת ישתטח. כדי להמנע מכך, מניחים אותו בתוך גליל קרטון של נייר מגבות (או כמו גלילים צמודים של נייר טואלט). מצננים במקפיא לפחות 20 דקות. מוציאים, פורסים לפרוסות בעובי חצי ס”מ, ואופים.

את העוגיות אופים בין 7 ל-9 דקות בלבד, בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות (התנור חייב להיות כבר חם ומזומן, כדי שזמן האפייה יהיה מדוייק). הן תיראנה קצת רכות ומבריקות ואולי קצת לא מוכנות, אבל הן תתייצבנה במהלך הצינון. אל תתפתו לאפות אותן מעבר לכך, הן תצאנה קשות ובעסה.

כפי שציינתי למעלה, העוגיות טעימות להפליא גם בלי מלית בכלל (במיוחד העוגתיות). אבל אם אתם רוצים להשקיע, מי אני שאעצור אתכם?! אגב, את העוגיות ממלאים רק כשהן צוננות לגמרי, אחרת הכל נמס ומתפרק.

מלית קרם חמאת בוטנים
מניחים חצי כוס חמאה בוטנים בקערה, יחד עם 2 כפות אבקת סוכר. מערבבים עם מזלג עד שחלק. מומלץ להוסיף 2 עד 3 כפות של חלב כדי המלית תהיה יותר רכה ונוחה למריחה.

מלית קרם גנאש שוקולד
אל תיבהלו מהמינוח הפלצני. זה בסה”כ שוקולד מריר מומס מעורבב עם שמנת מתוקה חמה. מכינים את זה בצ’יק במיקרו. מניחים בקערית קטנה 100 גרם שוקולד מריר מחולק לקוביות. מחממים במיקרו ל-30 שניות (לא יותר, השוקולד צריך קצת להתרכך אבל עוד לא להינמס לגמרי), מוסיפים חצי שקית שמנת מתוקה (כ-125 מ”ל), ומחממים 30 שניות נוספות. מנסים לערבב קצת. השמנת הצחורה תתמלא בפתיתים של שוקולד מומס, ולאט לאט תסמיך ותיצבע בצבע חום עמוק ומבריק. אם מנסים הרבה זמן וזה לא קורה, מחממים את השמנת בפולסים נוספים של 15 שניות עד שהיא מתערבבת טוב עם השוקולד. נזהרים לא לחמם יותר מידי כי זה הורס.

מלית קרם וניל בנוסח Oreo’s
מניחים 50 גרם חמאה רכה בקערה (בדיוק כמו בתחילת המתכון שלנו, מרככים אותה במיקרו - לא ממיסים!!), ומוסיפים לה כפית של תמצית וניל (אני השתדרגתי למקלות וניל אמיתיים, אפשר גם להסתפק בתמצית וניל רגילה) וכוס ושליש של אבקת סוכר (בערך 130 גרם, שקית ושליש). טורפים נמרצות עד שנוצר קרם אוורירי וסמיך מאוד - על גבול הפירורי. מומלץ להוסיף את אבקת הסוכר בהדרגה, אחרת זה מלכלך. שימו לב שהוא לא זהה לגמרי לקרם שבתוך ה-Oreo’s מהסיבה הפשוטה שהם משתמשים ב-shortening שמניב מרקם קצת שונה, על גבול הבצקי. אבל מדובר בחיקוי מוצלח מאוד.

פינת התכל’ס
מקציפים בקערה את החמאה הרכה יחד עם הסוכר עד שנוצרת תערובת אחידה ואוורירית מאוד. מוסיפים את הביצה וטורפים שוב עד שהתערובת אחידה ואוורירית. מוסיפים וניל ומערבבים. מוסיפים סודה לשתייה, אבקת אפייה ומלח (לא לוותר!!!), יחד עם הקקאו. מערבבים עד שנוצר קרם חום ומבריק. מוסיפים פנימה את הקמח ומערבבים רק עד שלא רואים יותר את הקמח. נזהרים לא לערבב יותר מידי.

יש שלוש שיטות ליצירת עוגיות:
א. מרדדים בין שני ניירות אפייה, קורצים עיגולים, מצננים 20 דקות במקפיא לייצוב הבצק המרודד, ומעבירים את העיגולים לנייר האפייה.
ב. יוצרים גליל של בצק בתוך נייר אפייה, מקפיאים, פורסים פרוסות של כ-חצי ס”מ ומניחים על נייר האפייה.
ג. מכינים כדורי בצק באמצעות כפיות (אין צורך לצנן את הבצק כלל) ומניחים בצורה מרווחת על נייר האפייה.

אופים את העוגיות כ-7-9 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות. מצננים לפני המילוי.

בתאבון ושבת שלום לכולנו :)

• 150 גרם חמאה
• 3/4 כוס סוכר
• 4 חלמונים (הצהוב - אפשר לשים אפילו 5 או 6 להשבחת הטעם)
• כוס וחצי קמח
• כוס וחצי קורנפלור
• כפית אבקת אפייה
• כפית סודה לשתייה
• מעט גרידת לימון

• אופציות למילוי:
• ריבת חלב למילוי
• נוטלה למילוי
• למלית קרם גבינת שמנת ולימון:
• חצי חבילה גבינת שמנת (בערך 115 גרם)
• שקית אחת של אבקת סוכר (100 גרם, קצת פחות מכוס)
• כף גדושה של קליפת לימון מגוררת

מתחילים עם חמאה רכה. אפשר להשאיר אותה בחוץ כמה שעות כדי שתתרכך, או שאפשר לרכך אותה בפולסים קצרים במיקרו. מכניסים את קוביית החמאה (לא לחתוך לחתיכות) בקערה ומחממים 10 שניות. הופכים אותה לצידה השני בעדינות לעוד סיבוב של 10 שניות. וכך עוברים על כל הצדדים, ועוצרים ברגע שהחמאה רכה למגע. זה בסדר אם יש שלולית קטנה של חמאה מומסת מסביב, אבל אסור שהחמאה תשנה מצב צבירה ותימס כולה - זה ישנה לגמרי את המרקם של העוגיות והן יהפכו להיות קשות ויבשות מבחוץ.

כשהחמאה רכה מוסיפים פנימה את הסוכר. רוב המתכונים דורשים שימוש באבקת סוכר, אבל אני משתמשת בסוכר רגיל ויוצא לי רך ונימוח באותה מידה.

מקציפים את החמאה והסוכר עד שהם מתחילים לתפוס נפח ולהיות רכים ואווריריים. מומלץ לעשות זאת במיקסר או במיקסר ידני, כי ככה משיגים נפח טוב. אם אין לכם, מעכו את החמאה קצת עם מזלג ואז הקציפו אותה טוב טוב עם מטרף ידני.

כשהחמאה אוורירית ותפוחה מפרידים את הביצים ומוסיפים פנימה רק את החלמונים. אני אוהבת לשים שקית סנדוויצ’ים בתוך קערית קטנה ולהפריד לתוכה את הביצים.

בדרך כלל אני מכינה לי שקיות קטנות של 2-3 חלבונים ושומרת אותן במקרר עד שמתחשק לי חביתה (מתכון פה למטה).

אני יודעת שאתם רוצים לשאול אם אפשר להשתמש בביצים שלמות במקום - והתשובה היא לא!! התוצאה תהיה עוגיות של חדר אוכל צבאי, שכבודן אמנם שמור להן, אבל זה לא מה שאנחנו מחפשים פה. אם אין לכם שימוש לחלבונים (מרנג, או קאפקייקס או חביתה טעימה) אל תחשבו הרבה ותזרקו אותם לפח. כל ביצה עולה בערך שקל, אז תחשבו על זה כאילו קניתם חפיסת שוקולד מריר לעוגה. מבחינת העלות זה לא שונה בהרבה. ואל תנסו לשים פחות מארבעה חלמונים (ניסיתי, והעוגיות יוצאות יבשות), אבל אתם יכולים להשתגע ולשים יותר מארבעה, זה רק משביח את הטעם.

אם אין לכם ביצים בבית או שאתם סתם עקשנים, נסו להכין את העוגיות האלה (יש סרטון וידאו מעולה) - שהן בלי ביצים בכלל, ואם אופים אותן רק 5-6 דקות הן יוצאות די דומות לאלפחורס (אבל פחות טעימות). הכנתי אותן עם 200 גרם חמאה ויצא מעולה.

ובחזרה לענייננו, כשכל החלמונים בפנים, ממשיכים להקציף היטב עד שהתערובת אחידה, אוורירית, וקצת כתומה.עכשיו מוסיפים פנימה את החומרים המתפיחים: אבקת אפייה ואבקת סודה לשתייה. החומרים האלה נראים קצת ניג’וס ממבט ראשון, אבל ממילא אתם הולכים לסופר כדי לקנות ריבת חלב, אז לכו שנייה לאגף האפייה ותקחו לכם קופסה קטנה של סודה לשתייה (זה עולה שקל וחצי, יחזיק לכם שנה וחצי, ומשתמשים בזה המון באפייה, וזה גם טוב בתור דאורדורנט) ואבקת אפייה שזה גם מצרך זול שמחזיק להרבה זמן. בלי שתי התוספות האלה ביחד (כן, גם אבקת אפייה וגם סודה לשתייה!!) העוגיות יצאו שטוחות ודחוסות ולא יהיה להן את המרקם שאנחנו רוצים.

לפי מה שהבנתי הארגנטינאים לא מוסיפים קליפת לימון, אבל זה היה במתכון המקורי שמצאתי ובלי זה הרגשתי שחסר משהו לעוגיות. אתם לא חייבים להוסיף את זה, אבל לדעתי כדאי.

מערבלים את תערובת החמאה יחד עם האבקות וקליפת הלימון עד שהכל מעורבב היטב. ועכשיו כל מה שנותר זה להוסיף את הקורנפלור והקמח (וככה יהיה מינימום ערבוב כי הכל כבר מעורבב היטב לפני-כן).

רגע, קורנפלור אמרתי?! כן! למרות שעוגות ועוגיות מכינים לרוב מקמח, לקורנפלור יש תפקיד חשוב מאוד בעוגיות האלה והוא זה שהופך אותן לרכות ונימוחות. שימוש בקמח בלבד עלול לפתח את סיבי הגלוטן ולפגוע במרקם (בדיוק אותו קטע כמו בבצק פריך שדיברנו עליו כבר). אז כן, הקורנפלור קריטי פה (וגם אותו תקנו בגרושים במחלקת האפייה בסופר).

מניחים מסננת מעל הקערה ושופכים פנימה את הקמח והקורנפלור גם יחד. מטלטלים בעדינות את המסננת כדי לנפות פנימה את הכל (זה גם מערבב אותן וגם מאוורר אותן).

ועכשיו לוקחים כף גדולה או מרית, ופשוט “מקפלים” את הקמח לתוך תערובת החמאה בעדינות (מקפלים - יענו, מערבבים בעדינות ע”י הצמדה של המרית לדפנות הקערה וערבוב בתנועות סיבוביות ואיטיות). החוכמה כאן היא לאחד את הבצק לתערובת גסה ופירורית בכמה שפחות התעסקות. הוא לא צריך להיות אחיד והוא לא צריך להפוך לגוש - אסור ללוש אותו! הוא פירורי ויש פה ושם איזורים שעדיין רואים פירורים של קורנפלור, אבל זה בסדר כי זה יתאחד בהמשך.

עכשיו יש בצק ויש לנו שתי ברירות. או שמרדדים לנו בסבבה עם המערוך (זה למי שיש זמן וסבלנות ורוצה עוגיות עגולות מושלמות), או שיוצרים גליל של בצק ששומרים במקרר עד 24 שעות, ואז פשוט פורסים אותו לעוגיות ואופים (זה למי שאין זמן וסבלנות או שאין לו מערוך).

דרך א’ - רידוד במערוך

אפשר לרדד ישר אחרי שהבצק מוכן, אם כי צינון קצר (30 דקות במקרר, או 10 דקות במקפיא - לא לשכוח לעטוף אותו היטב בניילון נצמד ולשטח אותו לפיתה) הופך אותו ליותר נוח לעבודה. קמחו את השיש שלכם במעט קמח או בקורנפלור (בערך כמות של כפית, לא יותר). חלקו את הבצק לשני חצאים ועבדו עם חצי מהכמות בכל פעם.

שטחו את הבצק עם כפות הידיים (זה יעזור גם לאחד אותו אם הוא פירורי מידי) ורדדו אותו עם מערוך לעובי של בערך 3-5 מ”מ (העובי תלוי בכם ובכמה שאתם אוהבים. שימו לב שהעוגיות תופחות בתנור ומוסיפות בערך 40% לגובהן). אם יש לכם קורצן עוגיות כדי ליצור עיגולים, מה טוב. עד שנצלבו דרכי עם Williams Sonoma בניו יורק לא היו לי קורצנים והייתי משתמשת (תחזיקו חזק) בקרטון הפנימי של הנייר טואלט. תכינו לכם לפחות שניים שלושה כי הם מתחילים להתקמט לפני סוף הנגלה וצריך להחליף.

אל תפחדו אם הבצק פירורי מידי. ככל שהוא יותר פירורי הוא יצא יותר טעים. אל תתפתו ללוש אותו כי הרידוד יעשה אותו בהדרגה יותר נוח לעבודה. מה שכן נחמד פה, בכל זאת, הוא שהבצק לא נוטה להדבק לשיש (כמו בצק שמרים נניח) ואפשר להפריד אותו בקלות מהשיש עם מרית דקיקה או אפילו סכין גדולה שפשוט מעבירים מתחתיו.

דרך ב’ - הגליל המגניב

חלקו את הבצק לשניים והעבירו חצי מהכמות לריבוע גדול של נייר אפייה. השתמשו בנייר כדי לגלגל אותו בהדרגה לגליל ארוך (בערך 20 ס”מ, וקוטר של בערך 3 ס”מ). טריק טוב (שלמדתי ממרת’ה הגאונה מהוידאו כאן) הוא לקפל את הנייר לחצי, ומעל הנייר לאסוף את הבצק לגליל ע”י הצמדה הדרגתית של סרגל או איזשהו משהו דק וארוך לדפנות שלו (תראו בסוף הוידאו, זה די פשוט).

אחרי שיש לכם גליל מגלגלים אותו קצת קדימה ואחורה כדי שהוא יהיה עגול בצורה מושלמת, ואז - כאן הטריק הגאוני - במקום לשים אותו ככה כמו שהוא במקרר ושהחלק התחתון שלו ישתטח - דוחפים את הרול שלנו (מגולגל בתוך נייר האפייה) לתוך גליל קרטון של נייר מגבות. אוטמים היטב את הקצוות כדי שלא יתייבש וזורקים למקרר ל-30 דקות לפחות (אפשר עד 24 שעות) או למקפיא ל-10 דקות בלבד.

כשרוצים עוגיות מוציאים, פורסים לפרוסות, ואופים. pure genius.

העבירו את העוגיות לתבנית עם נייר אפייה. שמרו על לפחות 2-3 ס”מ של רווח בין העוגיות כי הן תופחות לצדדים ולגובה במהלך האפייה. חממו את התנור שלכם מראש ל-180 מעלות (חובה לחמם מראש ולהתחיל לאפות רק כשהתנור סיים להתחמם - זמן האפייה חייב להיות מדוד על השנייה).

האפייה קצרצרה. בין 4 ל-5 דקות. אסור שהעוגיות תתפסנה צבע, הן אמורות להשאר צחורות ולבנות, ויש מצב שהן יראו לכם לא מוכנות או רכות מידי. אבל הן מתייצבות עם הקירור ואל תתפתו להשאיר אותן בתנור יותר מכך כי אז הן תצאנה כמו עוגיות חמאה רגילות, ולא (כולם ביחד - ) אלפחורס ר-כות וני-מוחות.

למילוי פשוט מניחים בערך כפית ריבת חלב על כל עוגיה ועושים סנדוויץ’ עם עוגיה נוספת. ולעניין ריבת החלב - אני הייתי בטוחה שהריבה הפושטית שאני קונה בסופר היא סבירה ומתאימה בהחלט למטרות אלו. עד שטעמתי ריבות חלב מארגנטינה, שעולות - שימו לב - אותו דבר!!! ההבדל בטעם הוא עצום, ואם אני שמתי לב לזה, אז כל אחד יכול לשים לב לזה. תסתכלו על רשימת המרכיבים בצנצנת ותוודאו שהיא מכילה חלב אמיתי, סוכר, ואולי קצת גלוקוזה ווניל. ריבות חלב פושטיות (אההמ.. קומידה…) מכילות הרבה חומרים מייצבים ואבקת חלב - הן גרגיריות ומתוקות להחריד בניגוד לריבות המבריקות והקרמיות. מומלץ לחפש את אלה האיכותיות תוצרת חוץ בסופרים הגדולים. אגב, בשום סניף של שופרסל לא מצאתי ריבת חלב נורמלית.

ולמי שלא אוהב ריבת חלב, יש חלופות. לא בדיוק קלאסיות, אבל טעימות כמעט באותה מידה. אפשר סתם למרוח נוטלה (או אפילו ריבה, תכל’ס), ואפשר להכין קרם לימוני ופשוט של גבינת שמנת: מקציפים חצי חבילה של גבינת שמנת אמיתית (30% שומן לפחות) - שזה בערך 115 גרם, לא חייב להיות מדויק - יחד עם שקית של אבקת סוכר (100 גרם, קצת פחות מכוס) וכף של גרידת לימון (שימו לב למתכון וידאו שנתתי למעלה, מכינים שם בוידאו גם את הקרם הזה). מומלץ שהגבינה תהיה בטמפ’ החדר ככה היא תתערבל יותר טוב.

כשאתם מסנדווצ’ים את העוגיות מומלץ לעשות את זה בין שתי כפות הידיים, ולא רק עם האצבעות, כי העוגיות רכות מאוד ועלולות להקרע או להתפורר.

פינת התכלס
מרככים חמאה במיקרו בפולסים קצרים (שתהיה רכה למגע, אבל לא מומסת!!). מקציפים את החמאה הרכה עם סוכר עד לתערובת תפוחה ואוורירית. מוסיפים פנימה את החלמונים, אבקת האפייה, הסודה לשתייה וגם קליפת לימון (לא חובה). מנפים פנימה את הקורנפלור והקמח ומקפלים בעדינות לתערובת פירורית יחסית אחידה.

אפשר לרדד ולקרוץ עוגיות (מומלץ אחרי צינון במקרר), ואפשר לגלגל לגליל ארוך, לעטוף בנייר אפייה, ולשמור במקרר. לפני האפייה פשוט מוציאים, פורסים לפרוסות, ואופים. זמן האפייה קצר: 4-5 דקות בלבד בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות. העוגיות תיראנה רכות וצחורות, וזה בסדר. מצננים וממלאים בריבת חלב.

אוף טופיק - ניצול חלבונים

מאז ותמיד אהבתי להכין לעצמי חביתות חלבונים אחרי אימון. אני מתה על ביצים וזה לא הכי בריא לתקוע שתיים כאלה כל יום, אז פשוט אכלתי רק את החלבון וככה חסכתי את רוב השומן והכולסטרול. את כל החלמונים הצהובים הייתי שומרת בכוס מכוסה במקרר ופעם בכמה זמן שצברתי מספיק חלמונים הייתי מכינה אלפחורס. אתם יכולים לעשות הפוך - להכין אלפחורס ולשמור את החלבונים במקרר לחביתות שלכם. את החביתות אפשר להכין עם בצל מטוגן ופטריות ואפילו עגבניה קצוצה וקצת שום אם אתם בקטע. אני אוהבת את זה בלנקו - רק עם קצת מלח ופלפל וזהו. מגישים עם כף גדושה של גבינת שמנת ופרוסות דקיקות של בצל ירוק. מעדן!

• 225 גרם חמאה (חבילה גדולה + שמינית חבילה)
• 1.5 כוסות סוכר לבן (או 3/4 כוס סוכר לבן ו 3/4 כוס סוכר חום דביק לא דמררה)
• 2 ביצים גדולות
• כפית תמצית וניל
• כפית אבקת סודה לשתייה

• כפית מלח (כן!)
• 2 ורבע כוסות קמח לבן
• 2 כוסות שוקולד צ’יפס (אפשר גם לבן, אפשר להחליף חלק מהכמות בצימוקים, אגוזים, פקאנים, מה שבא)

• –

• –

כדי לרכך חמאה אפשר להשאיר אותה חצי שעה בחוץ, או לתת לה זץ של 30-40 שניות במיקרוגל (כבר בתוך הקערה). לא ממיסים אותה לגמרי, אלא מרככים עד שהיא מושיית. כדי למדוד את ה-25 גרם הנוספים של החמאה (לא לוותר – זה חשוב!) משתמשים בסימונים המגניבים על החבילה (חותכים לפי הקווים). אני מניחה שאפשר להשתמש במרגרינה, לא ניסיתי. לחמאה יש טעם מאוד דומיננטי בעוגיות האלה, ואם זה יהיה טעם של מרגרינה – זה נראה לי יהיה בעסה. שמים את החמאה ואת כל הסוכר בקערה יחד ומקציפים (מערבבים מהר מהר עם מטרף) למשך 2 דקות עד שזה הופך לתערובת קרמית ואוורירית. אפשר להשתמש במיקסר ואפשר במקצף ידני (צריך כוח).

אחרי שהתערובת קרמית ואוורירית, מוסיפים פנימה 2 ביצים. המשקיענים שוברים אותן קודם לקערה בצד ורק אז מוסיפים פנימה כדי לוודא שהביצים לא פיכסה. ממשיכים להקציף עד שהתערובת אחידה ויחסית צמיגית. מוסיפים את הוניל ומערבבים.

עד הקמח אפשר לערבב כמה שרוצים. כשהקמח נכנס למשוואה כל ערבוב מיותר מייצר סיבי גלוטן (שנהדרים למרקם של ללחם ועוגות שמרים, אבל הורסים לגמרי את רוב העוגות והעוגיות). את החומרים היבשים (קמח, סודה לשתייה, מלח – וכן, כפית שלמה!) אמורים לערבב בנפרד. מוסיפים בשתי נגלות ומערבבים בתנועות ארוכות ויעילות בין לבין. כמו שתיארתם לעצמכם, אני לא מלכלכת קערה בשביל זה, אני מניחה מסננת מעל הקערה, שופכת פנימה כוס קמח + סודה לשתייה + מלח, ומנערת אותה בעדינות (נמוך, כדי לא ללכלך) מעל התערובת (מה שיוצר “ניפוי”), מערבבת, ואז מוסיפה פנימה את הכוס ורבע הנוספות של הקמח באותה שיטה. הניפוי של הקמח עם המסננת גורם לו להתערבב יותר טוב. מערבבים רק כמה שצריך, ולא יותר (זכרו את הגלוטן).

אתם בטח תוהים – למה לבזבז ערבובים ולא להוסיף את כל הקמח בבת אחת? ככה נמנעים מענן של קמח בערבוב, וככה עושים כל האנשים, וזה עדיין יוצא טוב. וסודה לשתייה, מה זה? אבקה עדינה ולבנבנה (נראית כמו אבקת סוכר), נמכרת בקופסאות קרטון קטנטנות בכל סופר, עולה שקל וחצי, ומחזיקה שנתיים. תפקידה לשפר את המרקם של העוגיות. והמלח? מאזן את המתיקות – אחרת זה יהיה פשוט טו מאצ’. קיבלתי טיפ בנושא מעדי – שמשתמשת במלח גס למרקם וטעם מעניין. האמיצים מוזמנים לנסות ולדווח. תודה, עדי!

מוסיפים את נטיפי השוקולד צ’יפס (ואם רוצים: אגוזים או צימוקים או שניהם). ומקפלים אותם פנימה בעדינות לתערובת אחידה. שוב, לא לערבב יותר מידי. הכמות גם לא חייבת להיות מדוייקת, אפשר לשים לפי העין. אם לא נראה לכם מספיק, תוסיפו בכיף. בשביל השוקולד צ’יפס אני ממליצה לקנות שקית של נטיפים מוכנים (לא חייבים כאלה fancy, אפשר את הפושטים, בערך 11 שקל לחבילה של 300 גרם), ולא להסתבך עם קיצוץ של טבלאות שוקולד - למרות שאפשר. החתיכות לא יצאו לכם שוות בגודלן, והפירורים הקטנים יפגעו במרקם של הבצק.

באמצעות שתי כפיות קטנות יוצרים כדורים מן הבלילה ומניחים על תבנית האפייה בצורה מאוד מרווחת. באפייה הכדורים נמסים ומשתטחים לעוגיות בגודל בינוני (בערך קוטר של 5-6 ס”מ). אפשר להכין גדול יותר (זמן האפייה ייתארך קצת). אופים למשך 7-10 דקות (בהתאם לדרגת הקריספיות שתרצו, עוד על כך בהמשך). מוציאים מן התנור ומצננים על משטח קר (שיש, נגיד). לא מומלץ לאפות יותר מתבנית אחת בפעם אחת, התוצאות תהיינה פחות טובות. הכינו מראש 2-3 ניירות אפייה עם כדורי בצק, וכל פעם תוציאו תבנית ותכניסו עם הנגלה החדשה.

נסיונות ומסקנות למטיבי לכת
עוגיות רכות VS עוגיות קריספיות – מרתה סטיוארט מספקת שני מתכונים שונים (!) לעוגיות רכות ועוגיות קריספיות (שההבדל ביניהם הוא כמות החמאה והקמח (יותר קמח פחות חמאה = רך, יותר חמאה פחות קמח = קריספי). עוד טיפ ששמעתי לגבי המרקם הוא לצנן את הבלילה במקרר למשך חצי שעה טרם האפייה (כך הטמפ’ הסופית של העוגיות תהיה פחות חמה והן תצאנה יותר רכות). בפועל, השפעת הקירור על מרקם העוגייה היה זניח (אבל כן הפך את הבצק לקשה וכמעט בלתי-נסבל לעבודה) . מה שכן משפיע הוא פשוט זמן האפייה. לא באמת צריך מתכונים שונים. לצרכינו אני ממליצה להשאיר את הקערה בחוץ בין הנגלות ולא לשים במקרר. לעוגיות רכות אפו במשך 7-8 דקות, ולעוגיות קריספיות מבחוץ ורכות מבפנים אפו 9-10 דקות. כשמוציאים את העוגיות מהתנור הן לא תמיד נראות מוכנות, והן מאוד רכות, אבל הן מתקשות פי כמה וכמה עם הצינון.

סוכר לבן VS כמויות שוות של לבן וחום – שימוש בחצי חצי סוכר חום מניב עוגיות נפלאות. מצד שני, גם עם הסוכר הלבן בלבד יצאו עוגיות נהדרות (דני אפילו העדיף את האחרונות). השתמשו בסוכר חום רק אם יש לכם כבר, ואתם בקטע. בכל מקרה מדובר בסוכר החום הכהה והדביק – לא דמררה, ודוחסים אותו טוב טוב לתוך כוס המדידה.

ומה תעשו עם שאריות? אפשר לפורר לפירורים ולהשתמש כבסיס לעוגות קרות (=עוגות ללא אפייה, כאלה שמכינים את הבסיס שלהם מביסקוויטים וחמאה בד”כ), אפשר להכין קוקילידות: סנדוויץ’ משתי עוגיות וגלידה. לפעמים כשאף אחד לא רואה אני מפוררת אותן לתוך הקורנפלקס (טעים לאללה).