• 1 קופסת שימורים גדולה של פרוסות אננס
• לסירופ רום:
• 1 כוס רום (לא תמצית, רום אמיתי!) אפשר גם ליקר פינה קולדה
• 1/4 כוס סוכר חום (אפשר לבן)
• 150 גרם חמאה

• אופציה להגשה: גלידה
• אופציה להגשה: קצפת
• קרם מסקרפונה (אופציונלי):
• 1 קופסה גבינת מסקרפונה (250 ג’)
• 2-3 כפות אבקת סוכר (לפי הטעם)
• חצי כפית תמצית וניל

• –

מכינים סירופ רום

שמים בסיר את הרום (אני הכנתי גם עם מליבו - מעין ליקר טרופי כזה - ויצא מאוד טעים. שלשום הכנו את זה עם cointreau וזה גם יצא מעולה!), הסוכר החום (אפשר גם סוכר לבן) והחמאה. מבשלים על אש גבוהה ומערבבים היטב עד שהכל נמס היטב (הזהרו במיוחד עם הסוכר, כי אם הוא ידבק לתחתית הוא ישרף וזה יהיה בעסה).

מבשלים על אש גבוהה עד שהכל נמס ביחד והופך לתערובת אחידה בצבע חום בהיר. ממשיכים לבשל עד שהתערובת רותחת ומבעבעת מאוד. מבשלים 2 דקות נוספות עד שהעסק מסמיך מעט.

מכבים את האש ומעבירים לכלי אטום (אפשר קופסת פלסטיק קטנה או צנצנת). שומרים במקרר עד השימוש (אפשר לשמור עד יומיים במקרר). חצי שעה לפני שמשתמשים צריך להוציא את הרוטב מהמקרר כי הוא נוטה קצת להתקשות. הסירופ מחזיק היטב ללא קירור כארבע-חמש שעות.

מכינים את קרם המסקרפונה

פותחים קופסה של מסקרפונה ומעבירים את הגבינה לקערה (לא זורקים את הקופסה). מסקרפונה היא גבינת שמנת איטלקית עשירה מאוד (40 אחוז שומן!) ויחסית קשה. יהיה לכם יותר קל לעבוד איתה אם תוציאו אותה החוצה 20 דקות קודם כדי שלא תהיה קרה כל כך. מוסיפים חצי כפית תמצית וניל וכף גדושה של אבקת סוכר (אפשר להשתמש בסוכר רגיל, אבל צריך לערבב אותו פנימה ולהניח בצד לכמה דקות כדי שיתמוססו כל הגבישים והתערובת תהיה חלקה).

אם אין לכם עניין במסקרפונה או שהיא יקרה לכם (קופסה של 250 גרם עולה כמעט 20 ש”ח), תוכלו להכין את הקרם מגבינת שמנת רגילה (שעולה בין 11 ל - 18 ש”ח תלוי אם תוצרת חוץ או לא) וזה עדיין יצא מאוד טעים. או שאפשר פשוט להגיש עם קצפת או גלידה.

(לי יש מקלות וניל שהזמנתי מאיביי בזיל הזול ואני שמה וניל אמיתי! הא הא!!)

מערבבים היטב את המסקרפונה עם הסוכר והוניל. אני מצאתי שהכי נוח להשתמש במזלג כדי לעשות את זה. אל תטרחו להשתמש במטרפה או בכף, כי בסופו של דבר תתייאשו ותעברו למזלג בכל מקרה, אז חבל על המאמץ. הגבינה קשה יחסית, אך הסוכר מרכך אותה מעט ויווצר לכם קרם סמיך וקצת גרגירי שמזכיר במרקמו גלידה. תנו טעימה. אם צריך הוסיפו עוד כף גדושה של אבקת סוכר (או אפילו יותר, לפי הטעם).

החזירו את הקרם בחזרה לקופסה של המסקרפונה, סגרו את המכסה ושמרו במקרר (הכי נוח ככה).

ביום הפיקניק
קחו איתכם קופסת שימורים גדולה של פרוסות אננס. כל קופסה מספקת בערך 5-6 מנות, והסירופ מספיק לבערך שתי קופסאות - תלוי כמה לקים יגנבו לכם ממנו (מומלץ להכין את הכמות המלאה גם לקופסת שימורים אחת, כדי שלא תצטרכו להתקמצן איתו). כן, אני יודעת מה רוצים כולם להגיד - אננס מקופסה זה פיכסה. זה נכון - אבל אם מישהו רוצה לשלם פי 3 על אננס טרי קטנטן ולעבוד חצי שעה כדי לקלף אותו ולהוציא ממנו את הקוצים - ל-ב-ר-י-א-ו-ת!! את טעם הלוואי של האננס מסווה כמעט לחלוטין הסירופ והקרם שמוגש ליד. וזה שווה את הנוחות והנגישות.

את סירופ הרום לא צריך לשמור בקירור אז אפשר פשוט לקחת אותו איתכם כמו שהוא (הוא מחזיק בחוץ בערך 4-5 שעות. מעבר לכך מומלץ לצנן אותו).

את המסקרפונה יש לשמור בקירור. ואת זה אתם תעשו עם שתי שקיות של משהו קפוא מהפריזר שלכם (רק לא בשר או דגים, בבקשה). זה יכול להיות שקית של שעועית קפואה של סנפרוסט, או שקית של לחמניות קפואות, או כל דבר אחר שהוא ממש קר. מניחים את הקופסה עם הקרם בין שתי השקיות (כמו סנדוויץ’) ומניחים בצידנית או בתוך שקית כפולה. אם אתם רוצים לקחת קצפת, אגב, הכינו אותה מראש והעבירו אותה לשקית פלסטיק דקיקה ונקייה (עדיף ziploc עם ריצ’רצ’ משוכלל מלמעלה, אבל אפשר גם את השקיות השקופות מהגלילים שליד הירקות בסופר). את השקית שומרים בקירור באותה דרך. בשטח אפשר לגזום את הקצה של השקית באלכסון ולהשתמש בה כשקית זילוף לכל דבר. וזהו, אתם מסודרים.

מכינים את האננסים בגריל

פותחים את קופסת השימורים של האננס ושופכים החוצה את כל המיץ (או שנותנים ל-weirdo התורן לשתות אותו - בכל חמולה יש אחד כזה שאוהב את המיץ מהקופסאות שימורים). מוודאים שהגחלים עדיין חמות. אם לא, אפשר לנפנף עליהן קצת עד שיתלהטו.

(תדמיינו שבתמונות שלי השתמשתי בגריל אמיתי ולא במחבת פסים, תודה)

מניחים את פרוסות האננס על הגריל וצולים כ-2 דקות בצד א’ (או עד שהאננס תופס קצת צבע ומקבל פסים יפים של צריבה), ואז הופכים ל-2 דקות בצד ב’.

מורחים בערך חצי כף סירופ על הצד העליון (שכבר תפס צבע וסימני צריבה), והופכים שוב. אפשר להבריש עם מברשת (אם אתם מצויידים), ואפשר בהחלט לעשות את זה עם כף גדולה. מורחים קצת סירופ על גם החלק התחתון והופכים שוב. ממשיכים לצלות עד שהסירופ מתקרמל והאננס מבריק ושחום משני הצדדים.

מעבירים את האננס לצלחת, מעמיסים כפית גדושה של קרם מסקרפונה (או קצפת, או גלידה) ומזלפים עוד קצת סירופ רום מעל הכול. מגישים ומתענגים. חג עצמאות שמח לכולם :)

פינת התכל’ס
מערבבים את הרום, החמאה, והסוכר בסיר על אש גבוהה ומביאים לרתיחה. מבשלים כ-2 דקות עד שמסמיך. מעבירים לכלי אטום ושומרים במקרר. מערבבים במזלג את המסקרפונה עם הוניל וכף מאבקת הסוכר (מוסיפים עוד לפני הצורך). שומרים בקופסה של המסקרפונה במקרר. צולים את פרוסות האננס על גריל חם עד שהן תופסות קצת צבע. מברישים בסירופ הרום וצולים משני הצדדים עד שהפרוסות מבריקות ושחומות. מגישים עם עוד קצת סירופ וכפית גדושה מהקרם.

• 500 גרם (חבילה קטנה) של תותים לא טריים במיוחד
• 1 כוס סוכר
• 1 חלבון של ביצה

• –

• –

• –

• –

זה אחד משניים - או שיש לכם מיקסר חשמלי גדול, או שיש לכם מיקסר חשמלי קטן כזה שמחזיקים ביד ישירות מעל הקערה. ההכנה בשניהם היא זהה, אבל עם מיקסר ידני ההקצפה תיקח יותר זמן (בערך 12 דקות) ותצטרכו לעזור לו קצת במעיכת התותים לפני כן (עם המיקסר הגדול לא צריך כי הוא ימעך אותם בשבילכם!). ההכנה די פשוטה: זורקים פנימה את התותים, החלבון והסוכר, ומקציפים 10 דקות על השעון בול. ויש מוס. תענוג.

מיקסר חשמלי גדול יעשה בשבילכם את כל העבודה מבחינת התותים. כל מה שצריך לעשות זה להעיף מהם את הגבעול והעלים ולחצות אותם לשניים, ואם אתם מרגישים חרוצים במיוחד אתם יכולים לחתוך אותם לרבעים. אבל זה לא קריטי. שמים בקערת המיקסר חצי קילו של תותים (קופסה קטנה סטנדרטית - בערך 3 כוסות) ששטפתם במסננת היטב כדי להעיף כל מיני גרגירי אבק, אדמה, ושאר גי’פות.

הכי טוב להשתמש בתותים מצ’וקמקים ולא הכי טריים - כן, כן, את התותים היפים תשאירו בצד ותשמרו להגשה. לא יישאר מהמראה שלהם שמץ אחרי ההקצפה אלא רק הטעם החמוץ מתוק המרענן. תותים מצ’וקמקים הם רכים יותר ויתערבלו יותר בקלות (אני לא אומרת להשתמש בתותים עם עובש, אבל כאלה שהם אפילו קצת ורודים או רטובים זה בסדר גמור. כל עוד הם אכילים).

מניחים את התותים החצויים בקערת המיקסר. אם אתם משתמשים במיקסר ידני תמעכו אותם למחית קודם. עם מזלג או בבלנדר (הכי טוב בלנדר מוט ישירות בקערה). מוסיפים אל התותים כוס אחת של סוכר לבן.

אל התותים והסוכר מוסיפים חלבון אחד של ביצה אחת (מפרידים את הביצה ואת החלמון הצהוב אפשר לשמור בצד - נניח, לאלפחור’ס או לבצק פריך). שימו לב בבקשה שלא נכנסת לחלבון אף לא טיפה של חלמון צהוב (!!). כל שבריר שומן שישתרבב לנו לתערובת (כמו חלמון, לדוגמה) יחרב את כל הנפח של המוס וחבל מאוד. אם אתם לא בוטחים בעצמכם מספיק, הפרידו את הביצה לתוך כוס, ורק אחרי שוידאתם שהתהליך בוצע באופן תקין החליקו את הביצה פנימה אל תוך קערת התותים.

מה, זהו?! כן, זהו!! מפעילים את המיקסר על מהירות גבוהה ושמים טיימר לעשר דקות בול.

בהתחלה התותים יתרסקו להם למחית ואז כל העסק יראה קצת כמו שלולית מוזרה וצמיגית בצבע ורוד כהה, אך לאט לאט יופיעו להן עוד בועות ועוד בועות והקצף יתחיל לתפוח ולגדול לו למימדי ענק.

באיזשהו שלב הצבע ישתנה לרוד בהיר והמקצף יתחיל להשאיר אחריו שבילים בקצף.

בסופו של דבר, אחרי עשר דקות (12 דקות במיקסר ידני) הקערה תתמלא לחלוטין במוס אוורירי ואלגנטי שאפשר לטרוף אותו ישר מהקערה, או לחלק לקערות אישיות ולחלוק את השמחה עם האורחים.
אם לא מגישים את המוס מיד - מומלץ לאכסן אותו במקרר (שימו לב, יש פה חלבון של ביצה חיה).

אפשר להכין שעתיים מראש. אחרי המתנה של שעתיים חלק מהנוזלים שבמוס יצטברו בחזרה למטה לשלולית קטנה. אין בזה שום דבר שאי אפשר לפתור בהקצפה נוספת של כמה דקות - והמוס חוזר לסורו בלי בעיות.

אפשר להגיש עם תותים פרוסים, אבל אני הכי אוהבת להציף את זה בשלולית של רסק תותים מומתק בסוכר.

פינת התכל’ס
מסירים מהתותים את העוקץ ופורסים לשניים. מניחים בקערת מיקסר. אם משתמשים במיקסר ידני מועכים למחית לפני ההקצפה (אפשר במזלג ואפשר בבלנדר או בלנדר מוט). מוסיפים כוס סוכר וחלבון של ביצה ומקציפים 10 דקות (12 דקות במיקסר ידני) עד שהקצף תפוח, וורדרד, וממלא את הקערה לחלוטין. מאכסנים במקרר עד ההגשה. אפשר להקציף שנית אם הקצף מאבד מנפחו.

• לפירורי הבצק:
• כוס ורבע קמח לבן רגיל
• כוס סוכר
• 100 גרם חמאה קרה
• כפית קינמון (לא חייבים)
• קורט אגוז מוסקט (לא חייבים)
• שקדים פרוסים (לא חייבים)

• לשכבת הפרי
• 6-7 שזיפים גדולים או 4-5 אפרסקים או תפוחים גדולים או מיקס ביניהם
• שתי כפות סוכר
• מיץ מלימון אחד
• חמוציות או צימוקים (לא חייבים)

העקרון הבסיסי הוא גיוון. אפשר להשתמש בכל פרי טעים או ערבוב של כמה ביחד. אני ניסיתי בהצלחה רבה עם שזיפים מכל הצבעים, אפרסקים (הסוג הכתום יותר מוצלח ועסיסי מהסוג הירקרק), נקטרינות, ותפוחים (יותר עבודה כי צריך לקלף אותם, והם גם פחות טעימים בקראמבל לטעמי). פירורי הבצק הפריכים מלמעלה יכולים להשתדרג גם הם: אפשר להוסיף להם פרוסות של שקדים קלויים, פקאן סיני מתוק, או אפילו קצת ג’ינג’ר מגורר. תוספת של קצת קינמון ואגוז מוסקט לבצק תלך טוב במיוחד עם תפוחים. ג’יימי אוליבר ממליץ בספר שלו ממש להשתולל ולהשתמש בכל פרי שעולה על הדעת: פטל, משמש, אוכמניות, אגסים, תפוזים, פומלות, וכו’. נסו ותופתעו.

קודם מכינים את פירורי הבצק
מערבבים בקערה את הקמח והסוכר. אם רוצים, מוסיפים קצת תבלינים כמו קינמון ו/או אגוז מוסקט. מוציאים את החמאה מהמקרר וקוברים אותה בקמח (אפשר לחתוך אותה לקוביות, זה יהיה קצת יותר קל). משפשפים אותה בין האצבעות ובוצעים ממנה חתיכות ומפוררים אותה. כל הזמן מצפים אותה בעוד קמח כדי שלא תידבק לידיים. ממשיכים לשפשף את התערובת בין הידיים עד שהיא נהיית פירורית. נסו להתעסק איתה כמה שפחות כדי שהחמאה לא תתרכך יותר מידי ולא יווצר לכם בצק של ממש. רק פירורים. יש אנשים שמוסיפים גם שיבולת שועל לתערובת, לי יותר טעים בלי. אפשר גם להכין בפוד פרוססור (לטעמי לא משתלם לשטוף אותו בניגוד לקערה אחת וזה חוסך רק דקה אחת בזמן ההכנה).

שמים את קערת הפירורים במקרר עד שנכין את הפירות. זהו הסוד לפריכות - כמו שאומרת מרתה אהובתי - make it cold, bake it hot. מדליקים את התנור ומחממים ל - 180 מעלות.

מכינים את שכבת הפירות
שוטפים בזריזות את הפירות. מעיפים את הגלעינים, וחותכים לקוביות גסות, או לפרוסות - איך שמתחשק לכם באותו הרגע. מסדרים בתבנית אחת גדולה או בכמה תבניות אישיות (לא חייבים תבניות מיוחדות. רוב כלי ההגשה מקרמיקה שיש לכם בבית עברו שריפה של אלפי מעלות בתנור בתהליך הייצור, אז סביר להניח שהם יעמדו ב-180 מעלות של התנור המסכן שלכם. טריק שלמדתי מדונה היי. לא מומלץ, אגב, להעמיד למבחן את עמידות החרסינה היוקרתית שירשתם מסבתא).

סוחטים מיץ לימון מעל הפירות, ומפזרים סוכר. בזהירות עם הסוכר - הדבר היחיד שיכול לדפוק פה את המתכון (חוץ מלשרוף אותו לפחמים, אלון :) - מתיקות יתר זה בעסה וזה בלתי הפיך. לא לשים יותר משתי כפות בשביל כל הפירות (ואם הפירות מתוקים, שימו פחות). הבצק למעלה יהיה מתוק, והסוכר רק שובר קצת את החמיצות של הפרי. אפשר, אגב, להטמין בין הפלחים של הפרי קצת חמוציות מיובשות או צימוקים, זה נפלא. איילת הירשמן מטמינה גם מרציפן. חלק מהמתכונים מורים על הוספת חמאה גם לפרי, אבל לא באמת צריך, כי החמאה מהציפוי מחלחלת פנימה גם ככה.

מערבבים את הפרי בתוך הכלי כדי שכולו יצופה במיץ לימון וקצת סוכר. יותר אסטתי לעשות את זה מראש בקערה ואז לחלק לתבניות האישיות, אבל זה עוד כלי לשטוף. מפזרים יפה את הפירורים מעל הפירות. לא בשכבה עבה מידי, ולא להתפתות להדק את זה עם האצבעות, אנחנו לא רוצים עוגה. אפשר לפזר גם שקדים פרוסים, זה מוסיף קראנצ’ נהדר.

אופים את הקראמבל בתנור שחומם מראש עד שתערובת הפרי מבעבעת וגועשת (לפעמים היא אפילו נוזלת קצת החוצה מרוב התרגשות, אבל זה בסדר כי זה נראה מאוד כפרי ואותנטי), והפירורים למעלה מזהיבים. זה לוקח בערך חצי שעה (לתבניות קטנות יותר זה ייקח קצת פחות). מגישים חם עם גלידת וניל קפואה שנמסה פנימה, או עם קצפת, או אפילו עם שמנת חמוצה (מומלץ!! שילוב מטריף שניסיתי לראשונה בבראסרי). טועמים ונמסים. טעים גם פושר, טעים גם למחרת, טעים תמיד!!

אם רוצים, אפשר להכין את הכל מראש, עד לרגע בו מחברים את פירורי הבצק עם שכבת הפרי ואופים. אפשר לחתוך את הפירות ולסדר בתבנית, ולשים במקרר יחד עם קערת פירורי הבצק עד רגע האפייה. לא מערבבים ביניהם מראש - אחרת הפירורים יהיו כמו קורנפלקס עצוב ששכב בחלב יותר מידי (וככה לא נגיע לפריכות שאנחנו רוצים וצריכים). אם אתם מתכננים את הקראמבל כקינוח לארוחה, הכניסו אותו לתנור בדיוק כמתחילים לאכול, שימו טיימר לחצי שעה, וכשמוכן הוציאו אותו החוצה להתקרר קצת (יותר כיף לאכול כשזה קצת מתקרר) עד שיגיע זמן הקינוח.

פינת התכל’ס
מחממים את התנור מראש ל - 180 מעלות. מערבבים את הקמח עם הסוכר ומפוררים פנימה חמאה קרה מהמקרר. משפשפים בין האצבעות רק עד שנוצרים פירורים. שומרים במקרר עד האפייה. חותכים את הפרי לחתיכות גסות, ומערבבים עם מיץ לימון ומעט סוכר (בהתאם למתיקות הפרי). מסדרים בתבנית (או בתבניות אישיות). מפזרים את פירורי הבצק ואופים כ - 30 דקות עד שהמלית מבעבעת והפירורים זהובים. מגישים עם גלידה או עם קצפת או בלי כלום.

• 1.3 קילו (שוקלים אצל הירקן) של פירות קיץ עסיסיים
• קילו סוכר (עדיף קצת פחות)
• 3-4 צנצנות נקיות

• –

• –

• –

• מיץ מחצי לימון
• אופציה להסמכת הריבה: כמה ליבות של תפוח (האיזור עם החרצנים)
• אופציה: קינמון, אגוז מוסקט, ג’ינג’ר

• –

• –

הולכים לירקן ושוקלים אצלו בערך 1.3 קילו של שזיף אדום. השזיף האדום הוא לא באמת אדום, הוא לרוב סגול. בחרו דווקא את הקשים ולא את הרכים, כי יש בהם הרבה יותר טעם. כמובן שאפשר להכין ריבה מעוד סוגים של פירות, וזה יצא נפלא. הפירות שבטוח הולכים הם תפוח ירוק חמוץ, אפרסק, נקטרינה, שזיפים, ומשמשים (פירות אחרים לא ניסיתי). המשקל הדרוש לריבה מסתכם לבערך 8-9 תפוחים או 12-15 שזיפים או 9-10 נקטרינות. על כל קילו ושליש של פרי (נטו בלי גרעינים זה יוצא קצת פחות) שמים קצת פחות מקילו סוכר. מתכונים רבים שנתקלתי בהם דורשים יותר (יחס של אחד לאחד, בדרך כלל), אבל אני בכוונה מכינה עם פחות, כי עם היחס הזה הריבות יוצאות מתוקות להחריד. אבל אתם יכולים לשים את כל הקילו ולראות איך יצא.

לגבי הצנצנות, אם אתם לא אוספים צנצנות ריקות של קפה או חמוצים או גפילטע פיש, אפשר לקנות צנצנות ריקות ונקיות בסופר בסביבות ה-7 שקלים האחת. לא תמיד אפשר למצוא, ובמקרה הזה אפשר לקנות צנצנות עם משהו בפנים ופשוט לרוקן אותן, לקרצף היטב ולהוריד את המדבקות (גיל חובב ממליץ לקרצף מדבקות עקשניות עם קולה, טיפ מעולה!). אני מצאתי צנצנות קטנות עם ריבה ב-9 שקלים, שטפתי אותן, והן יצאו יפהפיות.

חתכו את הפרי שלכם לרבעים והפטרו מהגרעין. תפוח אפשר לחתוך לפלחים (לא לשכוח לקלף קודם), ועבור משמש אפשר פשוט להסתפק בלבצוע אותם לשניים. לחתוך שזיף (וגם נקטרינה) לרבעים זה מאוד פשוט: עוברים עם הסכין לאורך הפרי וחוצים אותו באמצע. תופסים אני שני החציים חזק ומסובבים אותם בכיוונים מנוגדים כדי להפריד ביניהם. חוזרים על הפעולה על החצי שנשאר עם הגרעין: מעבירים סכין במרכזו כדי לחצות אותו לשניים ומפרידים ביניהם בתנועה סיבובית. אם הגרעין עדיין נשאר דבוק לאחד מהרבעים אפשר להרחיק אותו עם סכין. מעבירים את כל הפרי לסיר, שופכים מעליו את הסוכר, וסוחטים פנימה מיץ לימון. אפשר להוסיף תבלינים מעניינים: קינמון ו/או אגוז מוסקט (הולכים טוב במיוחד עם תפוח) ואפילו קצת ג’ינג’ר מגורר.

מה שתמיד הדהים אותי זה איך תערובת פשוטה של פרי וסוכר הופכת אחרי זה לג’לי. הסוד לעניין הוא חומר שנקרא פקטין, שמופיע ברוב הפירות בצורה טבעית. בחלק יש יותר בחלק קצת פחות. תוך כדי בישול הפקטין עוזר בהסמכה של הריבה. פירות עשירים במיוחד בפקטין הם לימון וחרצניו, ותפוח וחרצניו. גם בסברס יש המון פקטין. אז אם אתם רוצים שהריבה שלכם תהיה סמיכה במיוחד, הוסיפו לה חצי תפוח (אפשר לדוג אותו החוצה בסוף הבישול. הוא מאוד טעים!) עם הליבה והחרצנים. אפשר גם לשים רק את הליבה של שניים שלושה תפוחים, כדי להיות בטוחים. פקטין ניתן להשגה גם באבקה, אבל לא באמת צריך את זה. אני אישית אוהבת ריבות שהן סמיכות, אבל לא ג’לי לגמרי (כמו האלה הפושטיות בסופר). ככה הן יותר ביתיות בעיני. וגם יוצא לכם דליל קצת, לא נורא. זה עדיין טעים!!

לוקחים שתי כפות גדולות ומערבבים את התערובת היטב בתוך הסיר עד שכל הפרי מצופה היטב עם סוכר. עושים את זה לפני תחילת הבישול כי זה קשה לערבוב, וככה נוודא ששום חלק לא יתחיל להתקרמל לנו לפני הזמן. אל תתפתו להוסיף לתערובת מים, כי זה מאוד ידלל לכם את המוצר הסופי. ברגע שנתחיל לבשל הסיר יתמלא בהרבה נוזלים, אל דאגה.

שמים טיימר לשעה ועשרים דקות בול. מתחילים את הבישול על אש גבוהה ומערבבים מידי פעם, עד שמצטבר נוזל שקוף יחסית. זהו השלב הראשון בבישול. כשהתערובת רותחת מנמיכים לאש נמוכה. אל תתרחקו יותר מידי, כי פה יש סכנת גלישה רצינית. הריבה מבעבעת בטירוף ובלי כל התראה מוקדמת היא פשוט מטפסת על דפנות הסיר ומתפזרת לכל עבר (אפקט הסאונד שמתלווה לזה הוא בדרך כלל: טצצצצצצצצ הולך וגובר - זה אמור להדליק נורה אדומה). אם זה קורה פשוט מנמיכים את הלהבה.

מערבבים מידי פעם, כדי שהתחתית לא תישרף. אבל באיזי, כי כל ערבוב גורם לפירות להתפרק ולהימעך. ואם אתם רוצים ריבה עם חתיכות זה לא טוב בשבילכם.

בזמן שהריבה מתבשלת, שמים בפריזר צלחת נקייה, שתקפא לה היטב ותשמש אותנו בעת הצורך. תכף תבינו למה.

עוד משהו לטפל בו בזמן שהריבה מתבשלת - עיקור הצנצנות. מה זה עיקור? חיטוי מחיידקים. גם אם קירצפתם את הצנצנות בטירוף עם סבון עדיין נשארים שם כל מיני אורגניזמים. וכשהריבה תופסת עובש אחרי ארבעה ימים זה די בעסה. ריבות שמאוכסנות בצנצנות מעוקרות היטב יכולות להחזיק כמה שנים (היה פעם בתכנית של גידי גוב איזה זקן חביב ששימר כל פרי וירק שאפשר לחשוב עליו, והיו לו צנצנות סגורות בנות 20 שנה!). בשביל הפרוצידורה הזו תצטרכו להצטייד במכשיר מיוחד לעיקור צנצנות. אפשר להשיג אותו בחנויות מתמחות, ויכול להיות שיש לכם כזה - הוא נקרא סיר בישול. ממלאים אותו במים רותחים מהקומקום. שמים אותו על אש גבוהה. מניחים את הצנצנות הנקיות בפנים בלי המכסה (את המכסה מניחים בפנים בנפרד). מבשלים במים הרותחים 10 דקות בדיוק. מוציאים החוצה בזהירות עם מזלג או כף עץ ארוכה (זהירות זה חם!), ומניחים בצד עד שהריבה מוכנה. הצנצנות עכשיו סטריליות ואסור לגעת בהם מבפנים עם הידיים - זה יחרבש לנו את כל העבודה הקשה.

אחרי שעה ועשרים בערך הריבה סמיכה וכהה. בודקים אם היא מוכנה: מוציאים לרגע את הצלחת הקפואה מהפריזר, מטפטפים עליה מעט ריבה, מחכים כמה שניות, ומעבירים אצבע. אם נשאר שביל באמצע הריבה מוכנה. אם השוליים חוזרים מהר כמו גלים של ים סוף, בשלו את הריבה עוד כמה דקות ובדקו שנית. בכל מקרה, אין לבשל את הריבה מעבר לשעה וחצי-שעה וארבעים, כי היא מצטמצמת מאוד והופכת לקרמל כהה ואז היא לא טעימה.

כשהריבה מוכנה מכבים את אש, מסירים את הקצף הלבן שהצטבר, ומיד מוזגים לצנצנות. חשוב למזוג אותה כשהיא עדיין רותחת לגמרי כדי לחזק את האפקט של העיקור. כשהיא מתקררת היא גם מסמיכה וקשה יותר למזוג אותה. אפשר למזוג עם מצקת, ואפשר להעביר לכוס מדידה עם פיה, כדי למזוג יותר בנוח. סוגרים את המכסים של הצנצנות חזק, והופכים אותן על הראש. משאירים ככה ומצננים לטמפ’ החדר. אחרי כשעתיים של קירור נוצר וואקום בתוך הצנצנות (שזה פלא בעיני, לא ברור לי איך זה קורה בכלל! נראה לי קשור לזה שהופכים אותם על הראש). הריבות אמורות להחזיק כמה חודשים טובים, תלוי בכמה טוב עיקרתם אותן. בכל מקרה, לאחר שפותחים את הריבה (ושומעים “שלאק!!”, כי הוואקום השתחרר), מומלץ לשמור במקרר, כדי למנוע עובש.

מגישים עם סקונס חמים מהתנור, או קרואסון, או סתם על פרוסת חלה.

פינת התכל’ס
חותכים את הפרי לרבעים (תפוח חותכים לפלחים, משמשים אפשר פשוט לקרוע לשניים) ומערבבים בסיר עם הסוכר ומיץ הלימון. אפשר להוסיף ליבות תפוח כדי לסייע להסמכת הריבה ולהסירן לקראת סוף הבישול. שמים טיימר לשעה ועשרים דקות. מביאים לרתיחה על אש גבוהה (זהירות, זה גולש!), ולאחר מכן מנמיכים לאש נמוכה ומערבבים מידי פעם. מעקרים את הצנצות הנקיות ע”י הרתחה בסיר עם מים רותחים (גם הפקק, בנפרד) לעשר דקות. מטפטפים מהריבה על צלחת קפואה מהמקפיא ובודקים אם היא מתקשה ומוכנה. כשהריבה מוכנה ועדיין חמה מאוד מוזגים אותה לצנצנות, סוגרים את הפקק, ומצננים כשהן הפוכות על הראש. לאחר פתיחת הפקק יש לשמור במקרר.

אוף טופיק
השבוע בספיישל “שקט מצלמים” ב - YNET: עומק שדה. התוכלו לספור כמה פעמים מופיע הביטוי במאמר? בין הפותרים נכונה יוגרל קרואסון. בשבוע הבא - איך מצלמים עם תאורה מלאכותית.