• 1 קופסת שימורים גדולה של פרוסות אננס
• לסירופ רום:
• 1 כוס רום (לא תמצית, רום אמיתי!) אפשר גם ליקר פינה קולדה
• 1/4 כוס סוכר חום (אפשר לבן)
• 150 גרם חמאה

• אופציה להגשה: גלידה
• אופציה להגשה: קצפת
• קרם מסקרפונה (אופציונלי):
• 1 קופסה גבינת מסקרפונה (250 ג’)
• 2-3 כפות אבקת סוכר (לפי הטעם)
• חצי כפית תמצית וניל

• –

מכינים סירופ רום

שמים בסיר את הרום (אני הכנתי גם עם מליבו - מעין ליקר טרופי כזה - ויצא מאוד טעים. שלשום הכנו את זה עם cointreau וזה גם יצא מעולה!), הסוכר החום (אפשר גם סוכר לבן) והחמאה. מבשלים על אש גבוהה ומערבבים היטב עד שהכל נמס היטב (הזהרו במיוחד עם הסוכר, כי אם הוא ידבק לתחתית הוא ישרף וזה יהיה בעסה).

מבשלים על אש גבוהה עד שהכל נמס ביחד והופך לתערובת אחידה בצבע חום בהיר. ממשיכים לבשל עד שהתערובת רותחת ומבעבעת מאוד. מבשלים 2 דקות נוספות עד שהעסק מסמיך מעט.

מכבים את האש ומעבירים לכלי אטום (אפשר קופסת פלסטיק קטנה או צנצנת). שומרים במקרר עד השימוש (אפשר לשמור עד יומיים במקרר). חצי שעה לפני שמשתמשים צריך להוציא את הרוטב מהמקרר כי הוא נוטה קצת להתקשות. הסירופ מחזיק היטב ללא קירור כארבע-חמש שעות.

מכינים את קרם המסקרפונה

פותחים קופסה של מסקרפונה ומעבירים את הגבינה לקערה (לא זורקים את הקופסה). מסקרפונה היא גבינת שמנת איטלקית עשירה מאוד (40 אחוז שומן!) ויחסית קשה. יהיה לכם יותר קל לעבוד איתה אם תוציאו אותה החוצה 20 דקות קודם כדי שלא תהיה קרה כל כך. מוסיפים חצי כפית תמצית וניל וכף גדושה של אבקת סוכר (אפשר להשתמש בסוכר רגיל, אבל צריך לערבב אותו פנימה ולהניח בצד לכמה דקות כדי שיתמוססו כל הגבישים והתערובת תהיה חלקה).

אם אין לכם עניין במסקרפונה או שהיא יקרה לכם (קופסה של 250 גרם עולה כמעט 20 ש”ח), תוכלו להכין את הקרם מגבינת שמנת רגילה (שעולה בין 11 ל - 18 ש”ח תלוי אם תוצרת חוץ או לא) וזה עדיין יצא מאוד טעים. או שאפשר פשוט להגיש עם קצפת או גלידה.

(לי יש מקלות וניל שהזמנתי מאיביי בזיל הזול ואני שמה וניל אמיתי! הא הא!!)

מערבבים היטב את המסקרפונה עם הסוכר והוניל. אני מצאתי שהכי נוח להשתמש במזלג כדי לעשות את זה. אל תטרחו להשתמש במטרפה או בכף, כי בסופו של דבר תתייאשו ותעברו למזלג בכל מקרה, אז חבל על המאמץ. הגבינה קשה יחסית, אך הסוכר מרכך אותה מעט ויווצר לכם קרם סמיך וקצת גרגירי שמזכיר במרקמו גלידה. תנו טעימה. אם צריך הוסיפו עוד כף גדושה של אבקת סוכר (או אפילו יותר, לפי הטעם).

החזירו את הקרם בחזרה לקופסה של המסקרפונה, סגרו את המכסה ושמרו במקרר (הכי נוח ככה).

ביום הפיקניק
קחו איתכם קופסת שימורים גדולה של פרוסות אננס. כל קופסה מספקת בערך 5-6 מנות, והסירופ מספיק לבערך שתי קופסאות - תלוי כמה לקים יגנבו לכם ממנו (מומלץ להכין את הכמות המלאה גם לקופסת שימורים אחת, כדי שלא תצטרכו להתקמצן איתו). כן, אני יודעת מה רוצים כולם להגיד - אננס מקופסה זה פיכסה. זה נכון - אבל אם מישהו רוצה לשלם פי 3 על אננס טרי קטנטן ולעבוד חצי שעה כדי לקלף אותו ולהוציא ממנו את הקוצים - ל-ב-ר-י-א-ו-ת!! את טעם הלוואי של האננס מסווה כמעט לחלוטין הסירופ והקרם שמוגש ליד. וזה שווה את הנוחות והנגישות.

את סירופ הרום לא צריך לשמור בקירור אז אפשר פשוט לקחת אותו איתכם כמו שהוא (הוא מחזיק בחוץ בערך 4-5 שעות. מעבר לכך מומלץ לצנן אותו).

את המסקרפונה יש לשמור בקירור. ואת זה אתם תעשו עם שתי שקיות של משהו קפוא מהפריזר שלכם (רק לא בשר או דגים, בבקשה). זה יכול להיות שקית של שעועית קפואה של סנפרוסט, או שקית של לחמניות קפואות, או כל דבר אחר שהוא ממש קר. מניחים את הקופסה עם הקרם בין שתי השקיות (כמו סנדוויץ’) ומניחים בצידנית או בתוך שקית כפולה. אם אתם רוצים לקחת קצפת, אגב, הכינו אותה מראש והעבירו אותה לשקית פלסטיק דקיקה ונקייה (עדיף ziploc עם ריצ’רצ’ משוכלל מלמעלה, אבל אפשר גם את השקיות השקופות מהגלילים שליד הירקות בסופר). את השקית שומרים בקירור באותה דרך. בשטח אפשר לגזום את הקצה של השקית באלכסון ולהשתמש בה כשקית זילוף לכל דבר. וזהו, אתם מסודרים.

מכינים את האננסים בגריל

פותחים את קופסת השימורים של האננס ושופכים החוצה את כל המיץ (או שנותנים ל-weirdo התורן לשתות אותו - בכל חמולה יש אחד כזה שאוהב את המיץ מהקופסאות שימורים). מוודאים שהגחלים עדיין חמות. אם לא, אפשר לנפנף עליהן קצת עד שיתלהטו.

(תדמיינו שבתמונות שלי השתמשתי בגריל אמיתי ולא במחבת פסים, תודה)

מניחים את פרוסות האננס על הגריל וצולים כ-2 דקות בצד א’ (או עד שהאננס תופס קצת צבע ומקבל פסים יפים של צריבה), ואז הופכים ל-2 דקות בצד ב’.

מורחים בערך חצי כף סירופ על הצד העליון (שכבר תפס צבע וסימני צריבה), והופכים שוב. אפשר להבריש עם מברשת (אם אתם מצויידים), ואפשר בהחלט לעשות את זה עם כף גדולה. מורחים קצת סירופ על גם החלק התחתון והופכים שוב. ממשיכים לצלות עד שהסירופ מתקרמל והאננס מבריק ושחום משני הצדדים.

מעבירים את האננס לצלחת, מעמיסים כפית גדושה של קרם מסקרפונה (או קצפת, או גלידה) ומזלפים עוד קצת סירופ רום מעל הכול. מגישים ומתענגים. חג עצמאות שמח לכולם :)

פינת התכל’ס
מערבבים את הרום, החמאה, והסוכר בסיר על אש גבוהה ומביאים לרתיחה. מבשלים כ-2 דקות עד שמסמיך. מעבירים לכלי אטום ושומרים במקרר. מערבבים במזלג את המסקרפונה עם הוניל וכף מאבקת הסוכר (מוסיפים עוד לפני הצורך). שומרים בקופסה של המסקרפונה במקרר. צולים את פרוסות האננס על גריל חם עד שהן תופסות קצת צבע. מברישים בסירופ הרום וצולים משני הצדדים עד שהפרוסות מבריקות ושחומות. מגישים עם עוד קצת סירופ וכפית גדושה מהקרם.

• 500 גרם (חבילה קטנה) של תותים לא טריים במיוחד
• 1 כוס סוכר
• 1 חלבון של ביצה

• –

• –

• –

• –

זה אחד משניים - או שיש לכם מיקסר חשמלי גדול, או שיש לכם מיקסר חשמלי קטן כזה שמחזיקים ביד ישירות מעל הקערה. ההכנה בשניהם היא זהה, אבל עם מיקסר ידני ההקצפה תיקח יותר זמן (בערך 12 דקות) ותצטרכו לעזור לו קצת במעיכת התותים לפני כן (עם המיקסר הגדול לא צריך כי הוא ימעך אותם בשבילכם!). ההכנה די פשוטה: זורקים פנימה את התותים, החלבון והסוכר, ומקציפים 10 דקות על השעון בול. ויש מוס. תענוג.

מיקסר חשמלי גדול יעשה בשבילכם את כל העבודה מבחינת התותים. כל מה שצריך לעשות זה להעיף מהם את הגבעול והעלים ולחצות אותם לשניים, ואם אתם מרגישים חרוצים במיוחד אתם יכולים לחתוך אותם לרבעים. אבל זה לא קריטי. שמים בקערת המיקסר חצי קילו של תותים (קופסה קטנה סטנדרטית - בערך 3 כוסות) ששטפתם במסננת היטב כדי להעיף כל מיני גרגירי אבק, אדמה, ושאר גי’פות.

הכי טוב להשתמש בתותים מצ’וקמקים ולא הכי טריים - כן, כן, את התותים היפים תשאירו בצד ותשמרו להגשה. לא יישאר מהמראה שלהם שמץ אחרי ההקצפה אלא רק הטעם החמוץ מתוק המרענן. תותים מצ’וקמקים הם רכים יותר ויתערבלו יותר בקלות (אני לא אומרת להשתמש בתותים עם עובש, אבל כאלה שהם אפילו קצת ורודים או רטובים זה בסדר גמור. כל עוד הם אכילים).

מניחים את התותים החצויים בקערת המיקסר. אם אתם משתמשים במיקסר ידני תמעכו אותם למחית קודם. עם מזלג או בבלנדר (הכי טוב בלנדר מוט ישירות בקערה). מוסיפים אל התותים כוס אחת של סוכר לבן.

אל התותים והסוכר מוסיפים חלבון אחד של ביצה אחת (מפרידים את הביצה ואת החלמון הצהוב אפשר לשמור בצד - נניח, לאלפחור’ס או לבצק פריך). שימו לב בבקשה שלא נכנסת לחלבון אף לא טיפה של חלמון צהוב (!!). כל שבריר שומן שישתרבב לנו לתערובת (כמו חלמון, לדוגמה) יחרב את כל הנפח של המוס וחבל מאוד. אם אתם לא בוטחים בעצמכם מספיק, הפרידו את הביצה לתוך כוס, ורק אחרי שוידאתם שהתהליך בוצע באופן תקין החליקו את הביצה פנימה אל תוך קערת התותים.

מה, זהו?! כן, זהו!! מפעילים את המיקסר על מהירות גבוהה ושמים טיימר לעשר דקות בול.

בהתחלה התותים יתרסקו להם למחית ואז כל העסק יראה קצת כמו שלולית מוזרה וצמיגית בצבע ורוד כהה, אך לאט לאט יופיעו להן עוד בועות ועוד בועות והקצף יתחיל לתפוח ולגדול לו למימדי ענק.

באיזשהו שלב הצבע ישתנה לרוד בהיר והמקצף יתחיל להשאיר אחריו שבילים בקצף.

בסופו של דבר, אחרי עשר דקות (12 דקות במיקסר ידני) הקערה תתמלא לחלוטין במוס אוורירי ואלגנטי שאפשר לטרוף אותו ישר מהקערה, או לחלק לקערות אישיות ולחלוק את השמחה עם האורחים.
אם לא מגישים את המוס מיד - מומלץ לאכסן אותו במקרר (שימו לב, יש פה חלבון של ביצה חיה).

אפשר להכין שעתיים מראש. אחרי המתנה של שעתיים חלק מהנוזלים שבמוס יצטברו בחזרה למטה לשלולית קטנה. אין בזה שום דבר שאי אפשר לפתור בהקצפה נוספת של כמה דקות - והמוס חוזר לסורו בלי בעיות.

אפשר להגיש עם תותים פרוסים, אבל אני הכי אוהבת להציף את זה בשלולית של רסק תותים מומתק בסוכר.

פינת התכל’ס
מסירים מהתותים את העוקץ ופורסים לשניים. מניחים בקערת מיקסר. אם משתמשים במיקסר ידני מועכים למחית לפני ההקצפה (אפשר במזלג ואפשר בבלנדר או בלנדר מוט). מוסיפים כוס סוכר וחלבון של ביצה ומקציפים 10 דקות (12 דקות במיקסר ידני) עד שהקצף תפוח, וורדרד, וממלא את הקערה לחלוטין. מאכסנים במקרר עד ההגשה. אפשר להקציף שנית אם הקצף מאבד מנפחו.

• לגלידה:
• 1 פחית חלב מרוכז ממותק
• כוס וחצי חלב רגיל
• 60 גרם שוקולד מריר משובח
• כוס אבקת קקאו (לא שוקולית)
• 4 חלמונים
• קורט מלח

• תוספות ושדרוגים:
• 4 עוגיות אוריאו מפוררות גס
• פקאנים קצוצים גס
• אגוזי לוז קלויים קצוצים גס
• כפית גרידת תפוז + כפית ליקר תפוזים
• כף וויסקי או ברנדי משובח

אם יצא לכם לדוש קצת במתכוני גלידה, הם לרוב כוללים הרבה הקצפות. חלבונים, שמנת מתוקה, ואחרי זה גם קיפולים, והרבה כאב ראש. וזה עוד לפני שניגשנו לעניין מכונת הגלידה - הפיל הלבן (והכבד) שישב לכם על השיש כל השנה עד שתזיזו את עצמכם להשתמש בו. ובתכל’ס כשמסתכלים על זה, זוהי מכונה לייצור שומן טהור - שומן שמתיישב לכם בירכיים ולא נעלם לעולם. טוב, ברור לכולנו שאני משקרת לעצמי ובהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני אקנה שתיים - אחת לי ואחת לאמא שלי. אבל בינתיים אני בלי וצריך פתרון. אז הנה - מתכון לא מי יודע מה מסובך שדורש ממכם השקעה וריכוז לכ-20 דקות בלבד ויזכה בכל-כך הרבה מחמאות וגניחות-עונג שאתם כבר תסמיקו. מבשלים בסיר תערובת ריחנית של שני סוגי חלב ושוקולד וקקאו, ומסמיכים אותה עם חלמונים (צהובים של ביצה). ואז מקפיאים. זה כל הסיפור. והתוצאה, רבותי, הייתה שווה גם מאמץ משולש ממה שנדרש כאן. נסו והיווכחו.

פותחים פחית של חלב מרוכז (פחית = כוס אחת = 400 גרם = 240 מ”ל) הכוונה כאן היא לפחית ולא לשפורפרת, בדרך עלל יש עליהן ציור של פרה והן יושבות ליד החלב העמיר בסופר. אם אתם בשום פנים ואופן לא מצליחים למצוא חלב מרוכז, אפשר להחליף אותו בכוס של חלב רגיל + 3/4 כוס פלוס שתי כפות של סוכר. אבל זה יצא הרבה פחות רך וטעים.

שופכים לסיר בינוני את כל תוכן הפחית של החלב המרוכז. מוסיפים כוס וחצי של חלב רגיל (3% שומן - אפשר פשוט למדוד בפחית הריקה ולהוסיף פחית וחצי). שימו לב שלא הוספנו סוכר, כי החלב המרוכז מאוד מתוק בפני עצמו, כך שאין צורך.

מדליקים את האש ומבשלים על להבה גבוהה. בהתחלה צריך לערבב היטב כדי לאחד את החלב המרוכז הקרמי יחד עם החלב הרגיל הנוזלי. ממשיכים לערבב עד שהתערובת אחידה ומגיעה לסף רתיחה (מתחילות קצת בועיות קטנטנות בקצוות. לא לתת לזה להתבשל מעבר ובטח שלא לרתוח כי הטעם נדפק). זה לוקח פחות משתי דקות. אם אתם פחות מלאי בטחון תוכלו לבשל את זה על אש נמוכה ואז זה ייקח יותר זמן אבל תהיו יותר רגועים עם כל עניין הרתיחה כי היא לא תצוץ ותפתיע אתכם משומקום.

בינתיים כשהתערובת מתחממת לה על הגז תמדדו לכם כוס אחת של קקאו (מומלץ למלא אותה כף אחרי כף, כי אם תנסו לשפוך קקאו פנימה הרוב יגמור על השיש, וזה קורה גם לבשלנים המנוסים ביותר), ותמדדו לכם גם 60 גרם של שוקולד מריר משובח-ביותר. והפסקה קצרה כאן לכמה מילים על שוקולד וחשיבותו בגלידה הזו.

אין פה הרבה מרכיבים. מה שאומר שאת הטעם הסופי מגדירים מעט מאוד דברים. מה שיבדיל בין גוש שוקולד קפוא ומשעמם לגלידה איטלקית עשירה ומרתקת הוא השוקולד, רבותי. המתכון המקורי מורה על שימוש באבקת קקאו הולנדית משובחת. יכול להיות שאפשר למצוא כזה דבר במעדניות משובחות ובחנויות של קונדיטורים, אבל אם אני לא מוצאת את זה במכולת או מ-קסימום בסופר הגדול שליד הבית שלי, תכל’ס אי אפשר להשיג את זה. אז הסתפקתי בקקאו פשוט של עלית (שעולה 7 שקלים לחבילה). אבל פיציתי על כך בשוקולד משובח עם מינימום 70% מוצקי קקאו והתוצאה הייתה נפלאה.

יש של לינדט והוא עולה 17 שקל לחפיסה, ויש גם של עלית והוא יעלה קצת פחות מ-11 שקל לחפיסה. שניהם מצויינים והניבו גלידות קרמיות ונפלאות במידה שווה. במתכון הפונדנט הקודם העירו המגיבים שאפשר לקנות שוקולד משובח לפי קילו במחירים משתלמים מאוד. אני אישית לא מתה על שוקולד ולא נראה לי שיהיה לי מה לעשות עם שני קילו, אבל לכל אחד יש שיקול אחר.

ובחזרה לענייננו. שני סוגי החלב מתחממים ומתערבבים להם על הגז, ואתם מתכוננים לפעולה עם כוס של אבקת קקאו אותה אתם מודדים בזהירות, ואת השוקולד המריר הכהה והריחני שמתחלק לו לקוביות קטנות. לינדט עשו את זה קל והטבלה מחולקת בדיוק לחמש שורות כך ששישים גרם זה ארבע שורות. עלית התחכמו וחילקו לשש שורות. אז תעשו קצת חשבון מתוחכם או שתשתמשו במד-משקל.

כשהתערובת חמה ומעלה אדים אך לא מבעבעת או רותחת (!) מסירים אותה מהאש ומוסיפים פנימה את קוביות השוקולד. מחכים כמה שניות וטורפים היטב עד שהשוקולד מתחיל להינמס. בהתחלה הקרם הלבן יצבע בנקודות קטנות של שוקולד מומס, ואז לאט לאט הוא ייצבע בצבע חום בהיר כזה של שוקו.

זורקים פנימה את כל הקקאו בבת אחת ומערבבים היטב עד שהתערובת כהה מאוד, חלקה ואחידה, ואין בה כמעט גושים. בשלב זה מוסיפים קורט של מלח (כן! מלח!) ומערבבים היטב. המלח מאזן את המתיקות והמרירות של הגלידה לכדי שלמות טוטאלית ובשום פנים ואופן אין לוותר עליו. אל תדאגו, לא תרגישו אותו בגלידה.

מניחים את הסיר בצד לרגע. עכשיו נסמיך את התערובת עם חלמונים של ביצה. אבל ליתר בטחון, נחמם אותם מעט ע”י “השוואת טמפרטורות” כדי שהם לא יהפכו לחביתה כשנזרוק אותם פנימה.

מפרידים ארבע ביצים. את החלמונים שימו בקערה, ואת הלבנים תשמרו לכם במקרר בכוס גבוהה מכוסה בנייר כסף מהודק. אפשר להכין מהם אומלטים משגעים, קצף למרנג, ולהשתמש בהם כתחליף לחלק מהביצים השלמות במתכונים של עוגה. לוקחים מטרפה ומקציפים את הצורה לחלמונים הצהובים שבקערה, עד שיהיו תפוחים ובהירים ואווריריים ככל האפשר. אפשר לעשות את זה גם עם מיקסר ידני וגם במיקסר רגיל אבל אפשר להשיג את הנפח הזה גם עם מטרפה בלבד.

מניחים את הסיר קרוב לקערה, ותוך כדי טריפה מתמדת של החלמונים, מתחילים להעביר פנימה כף אחרי כף של תערובת השוקולד החמה. ממשיכים לטרוף את החלמונים בלי הפסקה כי הם מתחילים להתחמם עכשיו ואם לא נשים לב לשנייה הם עלולים להתבשל ולהפוך לחביתה. עושים את זה עד שהתערובת הצהובה של החלמונים הופכת להיות בצבע חום כהה ומבריק.

שופכים את הכל בחזרה לסיר עם שאר השוקולד ומחזירים אל הכיריים על אש נמוכה ומערבבים היטב. שוב, מה שעשינו עכשיו נקרא “השוואת טמפרטורות”. אם היינו שופכים את קצף החלמונים ישירות לתוך השוקולד הרותח היינו מקבלים פתיתים של חביתה בתוך שלולית של שוקולד וזה לא היה יוצא גלידתי במיוחד. אז קודם חיממנו אותם בהדרגה ובעדינות ורק אז הוספנו פנימה לתערובת החמה.

מי שמצוייד במדחום של קונדיטורים (הכוונה היא לא לזה שאתם מודדים איתו חום כשיש שפעת) מבשל את התערובת עד שהיא מגיעה לטמפ’ של 160 מעלות פרנהייט (לא צלסיוס!!). שארית עם ישראל יתספק בתושייה אנושית בריאה ויבשל את התערובת עד שהיא סמיכה ומעלה אדים - בערך שש דקות. רבותי - אל תעזבו את הסיר אפילו לשנייה. כל הזמן מערבבים וכל הזמן מגרדים היטב את קרקעית הסיר כדי לוודא ששום דבר לא נדבק ונשרף והתערובת הומוגנית וחלקה. אחרי שש דקות בערך אפשר להסיר מהאש.

מומלץ לשפוך לקערה חדשה ונקייה דרך מסננת, כדי לוודא שלא נשארו גושים מהבישול (תמיד נשארים קצת). מצננים את התערובת במקרר לשעתיים לפחות. אם אתם מרגישים חרוצים במיוחד, תוכלו לטבול את הסיר החם בקערה גדולה עם מי קרח צוננים לצינון זריז יותר (אפרופו מי קרח צוננים, את זה כבר ראיתם?!). בכל מקרה - אל תשאירו את התערובת בחוץ להצטנן יותר מ-10 דקות, כי היא מכילה ביצים לא-מי-יודע-מה מבושלות, וזה לא רעיון טוב להשאיר כאלה דברים מחוץ למקרר.

כשהתערובת קרה לחלוטין מעבירים למקפיא (עדיף לכסות קודם בנייר אלומיניום או להעביר לקופסת פלסטיק עם מכסה. בכל מקרה לא לזרוק את זה ככה למקפיא לא מכוסה כי זה יקבל טעם של שניצל צמחי בן שנתיים). מחכים 6 שעות כמו ילדים טובים (אפשר גם לילה, אפשר אפילו שני לילות, היא עדיין נשארת רכה ונהדרת). מוציאים החוצה 10 דקות לפני ההגשה ומתענגים.

הגלידה הזו ממש לא זקוקה לשידרוגים, והיא מספקת היטב כמובילה בתפקיד הראשי. אבל דגדג לי בכל זאת לנסות משהו. פעם אחת ניסיתי לקפל פנימה קצת קרמל ובוטנים לתערובת הקרה לפני ההקפאה. התוצאה הייתה מתוקה מידי ולא מוצלחת במיוחד. שברי עוגיות אוריאו, לעומת זאת, היו הצלחה מסחררת ותרמו הרבה עניין וקראנצ’ לעסק, מבלי לגנוב את ההצגה יותר מידי.

עוד תוספות מוצלחות: כף של ליקר שוקולד או וויסקי או ברנדי משובח, אגוזי לוז קלויים או פקאנים קצוצים גס, כפית גרידת תפוז (שהולכת מצויין עם טיפ-טיפה ליקר תפוזים).

אז אם אתם בעניין, ערבבו את התוספת פנימה אל התערובת הקרה ממש לפני שהכל נכנס להקפאה. תרגישו חופשי לנסות כל מיני דברים (אבל תמיד תנסו לחשוב קדימה איך התוספת שלכם תתנהג אחרי הקפאה ארוכה. רוב הנוזלים, חוץ מהאלכוהול, יהפכו להיות מוצקים).

מומלץ להוציא את הגלידה החוצה 10 דקות לפני ההגשה כדי שתתרכך קצת.

פינת התכל’ס
מחממים בסיר פחית של חלב מרוכז עם כוס וחצי חלב רגיל לסף רתיחה. בינתיים מודדים בצד 60 גרם שוקולד וכוס קקאו. כשהתערובת חמה מאוד מסירים מהאש ומערבבים פנימה את השוקולד, וכשהוא נמס מוסיפים את הקקאו ומערבבים לתערובת אחידה. מוסיפים קורט מלח (חשוב!). מפרידים 4 ביצים ושמים את החלמונים בקערה. מקציפים עד שהם נהיים אווריריים (אפשר ידנית). מבצעים השוואת טמפרטורות: מעבירים כף אחר כף מתערובת השוקולד החמה אל תוך החלמונים תוך כדי טריפה מתמדת עד שתערובת החלמונים אחידה וכהה מאוד. מחזירים לסיר, מחזירים אל הכיריים ומבשלים על אש קטנה כשש דקות עד שהתערובת מסמיכה מעט (או עד שהתערובת מגיעה ל-160 מעלות פרנהייט [לא צלסיוס!]). לא עוזבים את הסיר לרגע, אסור לתת לזה לרתוח. מסננים לתוך קערה, מצננים במקרר כשעתיים ומעבירים למקפיא לכ-6 שעות או לילה שלם. אם רוצים תוספות מערבבים אותן פנימה לתערובת הקרה לפני ההקפאה.

אוף-טופיק א’
נקטר&לייט הוא בלוג צילומים מדהים. אני גם רוצה פולרויד.

אוף טופיק ב’
אני מצמצמת נוכחות כאן לשבועיים עקב נסיעה לכנס האינטראקטיב SXSW בטקסס. אז חוץ מלהתהולל עם מעצבי הווב של העולם הגדול, אולי יצא לי לשחק קצת פוקר ולזלול איזה טאקו או שניים. מה שכן, אחרי שבדיוק צפיתי לאחרונה בשני סרטים מלבבים מטקסס שעוסקים בדברים קצת פחות מלבבים, את הלילות שלי אבלה במלון מאחורי דלת נעולה בקרשים, ומנעול שיצופה בהרבה סופרגלו. אז אתם תהיו ילדים טובים, ונתראה בקרוב.

• לעוגה:
• 150 גרם שוקולד מריר
• 150 גרם חמאה
• 2 ביצים
• 2 חלמונים (רק הצהוב של הביצה)
• 4 וחצי כפות סוכר
• 2 וחצי כפות קמח

• אופציות להגשה:
• קצפת משמנת מתוקה עם קצת סוכר
• גלידת וניל
• חמאת בוטנים
• רוטב פירות חמצמץ כלשהו
• גנאש שוקולד

• –

במקור המתכון הזה כולל הקצפה של כל הביצים עם הסוכר, אבל אני וויתרתי על הקטע הזה, כי זה פשוט לא משפיע משמעותית על התוצאה הסופית. את השוקולד והחמאה ממיסים יחד, ואת כל שאר החומרים פשוט מערבבים פנימה. הרבה יותר פשוט ועדיין טעים!

שמים את השוקולד בקערה ומכניסים לבערך דקה למיקרו, עד שהוא מגיע למצב שהוא מתרכך קצת ואפשר למרוח אותו עם גב של כף (יכול להיות שזה ידרוש עוד סיבוב במיקרו. תעשו את זה בנגלות של 20 שניות עד שתגיעו למצב הצבירה הרצוי). מוסיפים את כל החמאה פנימה ותוקעים לעוד דקה במיקרו יחד, עד שהיא מגיעה לאותו מצב - רכה מאוד אבל עדיף לא נוזלית.

מערבבים את השוקולד והחמאה יחד עד שנוצרת תערובת אחידה ומעט נוזלית. אם סמיך מידי והערבוב מתחרבש לכם תתנו לה עוד כמה שניות במיקרו כדי לרכך אותה.

אפשר גם להמיס באמבט מים חמים (”בן-מארי”: קערה גדולה שיושבת על קערה קטנה יותר מלאה מים רותחים שממיסים בעדינות את כל העסק) אבל יותר קל במיקרו.

מוסיפים פנימה את שתי הביצים הרגילות (הלא מופרדות) וטורפים היטב עם מטרפה (מומלץ להוסיף פה קורט מלח, זה מאוד מאזן את המתיקות של התוצאה הסופית). אפשר, אגב, להכין את כל המתכון הזה עם כף וקערה פשוטה. אבל אני אישית נהנית ללכלך מיליוני כלים על כל שטות, בעיקר כדי להוכיח לעצמי שערימות הציוד הייעודי שקניתי במחירים מופקעים לכל דעה סוף סוף מצדיקים את עצמם בבישולי היום-יום שלי.

מפרידים את שתי הביצים הנוספות. את החלמונים (הצהובים) מוסיפים פנימה לתערובת השוקולד, ואת החלבונים (הלבנים) מעבירים יפה אל תוך כוס, מכסים בנייר אלומיניום, ושומרים במקרר למשך חודש ואז זורקים. טוב, לא באמת. אפשר להכין מזה מרנג, ואני אוהבת להכין לי חביתות חלבונים עם בצל ופטריות מטוגנות וגושים של גבינה מלוחה וזה מאוד טעים לי.

החלמונים, אגב, הם חלק קריטי מהמתכון, ואסור לוותר עליהם. יש מתכונים קלאסיים לעוגה הזו בהם משתמשים רק בחלמונים!!! אז קודם כל חסכתם. דבר שני, אם משמיטים את החלמונים פוגעים ביחס של החומרים הרטובים והיבשים והעוגה לא יוצאת טוב. ולבסוף, לסיבה הסופית והחשובה באמת - בלי שני החלמונים האלה הקרם של העוגה לא יצא קרמי ונימוח, הוא פשוט יצא בעסה, וכל העוגה הזו תצא סתם “ספוג” (מנסיון), ובשביל זה עדיף כבר לקנות עוגת הבית מוכנה בסופר. אז שני חלמונים, בבקשה. קטן עליכם.

אחרי שסיימנו לטרוף יפה את התערובת היא תהפוך להיות קצת צמיגית. כעת נוסיף את הסוכר ושוב נטרוף חזק. חשוב מאוד לערבב היטב את כל החומרים לפני שנוסיף את הקמח, כי העיבוד עם הקמח צריך להיות מינימלי (ככה העוגה תצא עדינה ונימוחה, ולא מסטיקית).

מוסיפים את הקמח פנימה (עדיף להוסיף אל תוך מסננת ו”לנפות” בעדינות את הקמח אל תוך הקערה כדי שיהיה אוורירי ובלי גושים, אבל כבר פעמיים הכנתי את זה בלי הסבלנות לנפות והגושים הקטנים נספגו אחר-כך באפייה ולא הרגישו אותם בכלל) ו”מקפלים” בעדינות עד שאין יותר שאריות של קמח. “מקפלים” ז”א מערבבים עם כלי שטוח (עדיף מרית או כף גדולה) ועוטפים את הקמח בבלילה בתנועות סיבוביות. שימו לב שאתם מגיעים לכל עומק הקערה וגם לדפנות כדי שלא יתחבאו שם שאריות. ותשתדלו לעשות את זה במינימום ערבובים, ככה העוגה תצא טובה יותר.

וזהו גמרנו. בשלב זה אפשר לצנן את התערובת (הקרמית והטעימה עד-מאוד) במקרר עד האפייה, אבל בגלל שהיא כל כך מתקשה עדיף פשוט לחלק אותה לכלים בהם תאפו אותה ורק אותם לצנן.

אז מה האופציות שלנו? הכי נוח לאפות במאגים של קפה מקרמיקה שהם מצויינים לאפייה (אפשר אפילו פיצפונים כאלה של אספרסו, אבל אל תשתמשו בכלים עדינים מחרסינה שעלולים להשבר בתנור ואז סתם חבל). אפשר גם (ויוצא מאוד מרשים) לאפות בתבנית מאפינס. הן משתחררות בלי בעייה [ואפילו בלי צורך לשמן את התבנית, כי יש גם ככה פול חמאה] למרות שזה קצת יותר אתגר לשנע אותן לצלחת כי הקרם עלול לנזול מלמטה (עוד על כך בהמשך).

את העוגות אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, אבל לא אופים אותן עד הסוף, אלא קצת פחות, כדי שהבפנוכו שלהם ישאר קרמי ונוזלי ויתפרץ החוצה עם הביס הראשון. זה כל הקסם! אבל יש פה חוק ברזל: חייבים לעשות נסיעת מבחן על עוגה אחת בלבד (לא לאפות ישר את כל הבלילה) כדי לבדוק את כמות הזמן המדוייקת שלוקח לעוגה להגיע למרקם הנכון. את התנור מחממים מראש ל-180 מעלות, ורק כשהוא חם ומזומן (ז”א שהנורית החימום שלו נכבתה, והוא הגיע לטמפ’ הנכונה - ככה תדעו שהזמנים שלכם הם מדוייקים נטו) אופים בפנים את עוגת הנסיון שלנו. בתנור שלי בדירה זה לוקח 11 דקות, ובתנור בבית של ההורים שלי זה לקח 8 דקות. בכל תנור יהיה זמן האפייה שונה ולכן חשובה נסיעת המבחן הזו.

איך יודעים שהעוגה מוכנה? העוגה צריכה לקבל מעטה אפוי ויציב מלמעלה, אבל עם עיגול לא אפוי במרכז (בקוטר של כ1.5 ס”מ) שרוטט בעדינות (לא בפראות) כשמטלטלים את התבנית. אם אפיתם בתבנית מאפינס הוציאו אותה והניחו אותה על הכיריים כדי שתצטנן מעט. העבירו סכין מסביב לדפנות בעדינות (לא חייבת להיות סכין חדה, והיא אמורה להחליק מאוד בקלות כי העוגות לא נדבקות). הפכו צלחת על התבנית והחזיקו אותה צמוד, ורק אז הפכו את התבנית. העוגה אמורה ליפול ישירות אל הצלחת. אם זה לא קורה, הפכו בחזרה והעבירו את הסכין עוד פעם. מה שיכול למנוע מהעוגה ליפול לפעמים זה הקרם שלה שיכול לפעמים להידבק לתבנית, אבל זה לא אמור לקרות אם אפיתם אותה מספיק. אם לא - אתם תדעו ישר, כי העוגה פשוט תתמוטט לתוך עצמה ותיאלצו לגרד שאריות של פודינג שוקולד מבריק ומושחת מן הצלחת ולבכות על מר גורלכם. ואז תדעו לעשות עוד נסיון ולהוסיף עוד דקה-שתיים לזמן האפייה.

מומלץ לחזור על הנסיון לפחות פעמיים (במיוחד כשמכינים את המתכון לראשונה), ואז לרשום לכם את זמן האפייה המדוייק. ואז אתם מוזמנים להתפרע ולאפות את כל שאר הבלילה (תעבדו עם סטופר, כי 20 שניות יותר מידי עלולות להרוס לכם). הטריק לשחרור כל העוגות ביחד הוא להצמיד קרש חיתוך גדול אל תבנית המאפינס (אחרי ששחררתם אותן עם סכין ושהן מתקררות קצת, אחרת הן בולטות החוצה ונמעכות),ולהפוך את העסק ולהרים את התבנית בעדינות. כל העוגות ישתחררו להן החוצה בסדר מופתי, ולכם רק נשאר להעביר אל הצלחת, להעמיס תלולית ענקית של קצפת או גלידה, ולהגיש לסועדים המורעבים שלכם.

מינימום נזילות
ברגע שהפכתם את העוגות החוצה אי אפשר להעביר אותן מקום יותר מפעם אחת, כי רוב הקרם מתרכז למטה והוא פשוט ייזל לכם החוצה. העבירו אותן לצלחות הגשה אישיות ישר מקרש החיתוך באמצעות מרית או סכין רחבה (כדי שהקרם לא ינזל מלמטה, לא לכם, ולא לסועדים שלכם). שלא תגידו שלא הזהרתי! הקרם הזה הוא כל היופי בעוגה, שימו לב והקפידו להעביר עם תמיכה בחלק התחתון אחרת יהיה בעסה. שוב, אם אופים במאגים אז אין את הכאב ראש הזה כי הכל פשוט נאסף בתוך הספל.

העוגה הזו לא צריכה הרבה. כל היופי זה שהיא פשוטה להכנה, ולא צריך להפוך את העניין ליום לימודים ארוך (למרות שאם יש לכם מרץ - רוטב חמצמץ מפירות יער או דובדבנים מאוד יהלום אותה, כמו גם גנאש שוקולד חם שהכנתי כאן). לי אישית העסק קצת מרוכז מידי אז אני אוהבת להניח כפית של חמאת בוטנים על העוגה שלי ולתת לה להינמס פנימה. זה מאוד מאוד טעים.

כפי שציינתי מקודם אפשר להכין את הבלילה מראש, להעביר לתבניות ולשמור במקרר (אני שמרתי יומיים וזה נשאר טעים בהחלט). אם בכל זאת אפיתם מראש, תוכלו לשמור במקרר ולחמם במיקרו כ-20 שניות, אבל זה פחות מומלץ כי הן הופכות להיות סתם עוגות חמימות, ואפקט השוקולד המתפרץ הולך לאיבוד.

אז חברים יקרים, שיהיה לכולנו וולנטיינ’ס שמח וטעים :)

פינת התכל’ס
ממיסים בעדינות את השוקולד והחמאה יחד לבלילה אחידה ויחסית דלילה. מוסיפים פנימה את הביצים והחלמונים וטורפים היטב (מומלץ להוסיף גם קורט מלח). מוסיפים את הסוכר וטורפים שוב. מנפים פנימה את הקמח ומקפלים פנימה בעדינות רק עד שהבלילה אחידה. מעבירים לתבנית מאפינס או למאגים אישיים (לא מחרסינה) אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות עד שהעוגות נראות כמעט מוכנות למעלה למעט עיגול שרוטט בעדינות כשמטלטלים את התבנית. זמן האפייה משתנה מתנור לתנור ויארך בין 7 עד אפילו 12 דקות, תלוי בתנור שלכם. מומלץ לעשות אפיית נסיון כדי להסגר על הזמנים המדוייקים. מגישים עם קצפת או גלידה.