אפשר להכין את הרוטב הזה בשתי גרסאות: הגרסה הבסיסית (עם רוטב פשוט וטעים שמתבשל לצד הפסטה, ומתמזג איתה רק בצלחת), וגרסה מפוארת של ממש - עם יין לבן, שום ופטריות (שמוסיפה לעלות המנה כ-10 שקלים). שתי הגרסאות טעימות להפליא, והבחירה ביניהן תלויה בעיקר במוזה שלכם באותו הרגע. לרוטב הפשוט מומלץ להשתמש באטריות פטוצ’יני (שטוחות ורחבות יחסית) כדי לקבל מנה כמו במסעדה, ולרוטב המפואר מומלץ להשתמש באטריות קצרות ומסולסלות (כדי שהרוטב והפטריות “יתפסו” ולא ישקעו לתחתית). בכל מקרה, את המנה הזו מכינים בכלום זמן ולכן תמיד כדאי שיהיה לכם במקרר מיכל של שמנת מתוקה, לרגעים הנואשים שצריך משהו טעים מהר! אפשר להשתמש בשמנת מתוקה 38% או 32%, ואפשר אפילו 15% כדי לחסוך בקלוריות (בעיני יוצא אותו טעם ואני לא מסוגלת להבדיל). הכמות: 2-3 מנות.

• לפסטה:
• חצי חבילת פסטה
• הרבה מים רותחים מקומקום
• לרוטב פשוט:
• 1 שקית שמנת מתוקה
• מלח, פלפל
• אבקת שום
• 1 כף אבקת פרמזן

• לרוטב מפואר:
• 3-4 שיני שום (לפי הטעם)
• חצי חבילת פטריות טריות (שמפיניון או פטריות יער) או חצי קופסת שימורים של פטריות
• 3-4 כפות יין לבן (אופצייה)
• 1 שקית שמנת מתוקה

• –

בישול הפסטה: ממלאים סיר גדול במים רותחים מהקומקום (המים רותחים שם ב-2 דקות וחוסכים 10 דקות של הרתחה בסיר). מומלץ למלא עד 3/4 הסיר, אבל לא קריטי. מוסיפים למים כפית מלח (נותן קצת טעם ומונע הדבקות) ואת חצי חבילת הפסטה. מבשלים 7 דקות (בול! עם טיימר!) וטועמים פסט אחד. הוא אמור להיות נגיס (לא רך מידי - אל-דנטה). גם שמורידים מהאש ומסננים את הפסטה היא עוד מתבשלת מהחום של עצמה אז קחו את זה בחשבון. אם היא עדיין קשה מידי, בשלו עוד דקה וטעמו שוב. את הפסטה מסננים במסננת (לא חייבים אחת מיוחדת לפסטה) מעל הכיור, כשהברז זורם עם מים קרים (המים הרותחים עלולים לגרום נזק לצנרת שם למטה). נזהרים לא לשפוך מים על הפסטה. אם רוצים שהפסטה לא תידבק, אפשר למזוג מעט שמן זית ולטלטל את המסננת.

רוטב פשוט: בזמן שהפסטה מתבשלת מכניסים לסיר קטן מיכל של שמנת מתוקה, שליש כפית מלח, שליש כפית אבקת שום, שני קורטים של פלפל לבן (לא קריטי, אפשר גם שחור), וכף של אבקת פרמזן (אפשר לגרר גבינת פרמזן אמיתית פנימה, אם רוצים). מערבבים. מבשלים על אש קטנה עד לסף רתיחה (מתחילות להווצר בועיות קטנות בשולי הסיר - בערך 4-5 דקות). אפשר להוסיף כפית של רוטב פסטו, להשבחת הטעם. נזהרים מאוד לא להרתיח כי השמנת תתפרק והרוטב יצא יציקה. מוזגים 2-3 כפות מרוטב לכל צלחת עם פסטה מוכנה. הרוטב מאוד עשיר ואין צורך בהרבה ממנו. מוסיפים עוד פרמזן מלמעלה ומגישים.

רוטב מפואר: בזמן שהפסטה מתבשלת קוצצים שום ומטגנים בכשתי כפות חמאה (הולך הכי טוב עם השמנת, אפשר גם שמן זית או שמן רגיל). לדקה-שתיים. בינתיים קוצצים פטריות. נזהרים לא להשחים את השום (זה יוצא מר, ובעסה). מוסיפים את הפטריות הקצוצות ומטגנים כ-2 דקות עד שהן סמרטוטיות. מוסיפים מזיגה של יין לבן (לא חובה, הוא פשוט מוסיף טעם מעולה) - בערך 3-4 כפות - ומבשלים עד שהיין מתאדה. בשלב זה בערך צריך לזכור לבדוק את הפסטה המתבשלת. אם היא מוכנה מנמיכים את תערובת הפטריות לאש קטנה רגע, מסננים את הפסטה, מחזירים אותה לסיר שלה, וחוזרים לרוטב. כשהיין התאדה מוסיפים פנימה את השמנת המתוקה (את כל תוכן השקית), מתבלים במלח ופלפל, ומבשלים עד שהרוטב מסמיך (לא להרתיח). אפשר להוסיף כפית של פסטו להשבחת הטעם (בתמונה גירדתי פנימה פסטו ישירות מתוך גוש שהיה לי במקפיא). כשהפסטה המוכנה מסוננת, מערבבים אותה בסיר הגדול שלה עם הרוטב על אש גבוהה למשך דקה שתיים. מגישים עם פרמזן מגורר ומעט פטרוזיליה קצוצה.

שני הרטבים נשמרים במקרר במשך יום-יומיים. את הפסטה המעורבבת ברוטב המפואר מומלץ לחמם בעדינות במיקרוגל, ואת הרוטב הפשוט (שלא מעורבב עם הפסטה) מחממים כמה דקות בסיר על אש קטנה עד שהוא חמים (לא להרתיח), ומוזגים על פסטה מחוממת או טרייה.

עדכון
בקרוב תתווסף לבלוג אופצייה של גרסת הדפסה מפורטת, וגרסת הדפסה “תכל’סית” עם הוראות קצרות ופשוטות. enjoy.

שבוע שעבר אכלנו ב”בלאק” של בוקששתר בסינמה סיטי. המנות העיקריות היו בינונית בעיני (והם גם שינו את הצ’יפס - שפעם היה רך ואירי ומדהים, לצ’יפס סטקיות סטנדרטי, יבש ומשעמם), אבל הקינוחים, אחחח - רק בשבילם שווה הארוחה כולה! אם אתם מחכים שם לסרט, מומלץ להכנס כמה חבר’ה ופשוט לטרוף מסדר של מנות אחרונות. זה יעשה לכם את היום. ולענייננו, אחת המנות הייתה סברינה. פשוטה, מתוקה, ושוחה ברוטב של פירות יער. מיד נזכרתי במתכון המצויין של קרין גורן בספר “סודות מתוקים” וישר רשמתי לי כפרוייקט לשחזר את המנה. קרין היא האלילה שלי, ואת רוב כישורי האפייה שלי למדתי ממנה. היא אפילו אמרה לי פעם אחת שאני מתוקה אמיתית! יש לה גם מאגר מתכונים מרהיב בוידאו באתר של ערוץ החיים הטובים. לעניינו שוב, הנה היא, הסברינה, כמו באייטיז, רק במקום דובדבן למעלה - תותים! (כבר אמרתי שהם זולים עכשיו?). אני רק אציין שכייאה לי, עשיתי נסיון גרוע לאפות אותן במנז’טים לבנים וזה לא מומלץ. הכמות: 24 סברינות או שתי תבניות מאפינס.

• לסברינות:
• 3.5 כוסות קמח רגיל
• 1/2 שקית “שמרית”
• 3 כפות סוכר
• 3 ביצים
• 1 כפית תמצית וניל
• 1 ורבע כוסות חלב פושר
• 200 גר’ חמאה מומסת, פושרת
• חצי כפית מלח

• לסירופ:
• 1 ליטר מים = 4 כוסות
• 3 כוסות סוכר
• חצי כוס רום אמיתי (לא תמצית), אפשר גם ליקר מליבו
• להגשה:
• 1 מיכל שמנת מתוקה
• 3 כפות סוכר
• תותים טריים

הכנת הבצק: מערבבים בקערה גדולה את הקמח והשמרים. “שמרית” היא סוג של שמרים טריים שמתחילים לפעול בסביבה רטובה, חמימה, ומתוקה (כשיש סוכר באיזור) - זה בא בתוך שקית פלסטיק עם פס אדום בצד (ראו תמונה) ואפשר למצוא את זה במקררים בסופר בד”כ ליד החמאות והמרגרינות. קרין משתמשת במיקסר כדי לערבב את הבלילה, ואני עושה את זה בקערה, כי כיף ללוש בידיים. חשוב לערבב קודם את השמרים היטב כדי שהקמח יצפה אותם היטב ולא יבואו במגע עם שאר החומרים, מה שיכול לפגום בתהליך התפיחה. מוסיפים את שאר החומרים של הבצק לקערה, הכל בבת אחת: סוכר, ביצים, תמצית וניל, חלב, חמאה מומסת (שממיסים במיקרו כ - 40 שניות), ומלח. מערבבים טוב טוב עם הידיים, ולשים כמה דקות עד שהבצק חלק, רך ויחסית נוזלי. לקרין יש פטנט מעולה עם החומרים “הפושרים”: מערבבים את החמאה החמה מהמיקרו עם החלב הקר מהמקרר, ומקבלים תערובת פושרת. השמרים לא אוהבים חום חזק או קור חזק, ולכן הכל צריך להיות פושר.

מכסים בניילון נצמד ומניחים להתפחה עד שהנפח מכפיל (זה קורה לבד! לא צריך לעשות כלום…). השמרים יתפחו טוב יותר אם תניחו אותם במקום חמים - כמו בחדר כביסה, או ליד התנור. אם קיץ וחם, אפשר פשוט להשאיר אותם על השיש. אבל חשוב לכסות אותם.

משמנים שקעים של תבנית מאפינס (שופכים ממש מעט שמן לכל שקע ומשתמשים ביד כדי למרוח אותו על הדפנות והבסיס). אל תנסו להשתמש במנז’טים, כי כשתקלפו אותם חצי מהסברינה תתקלף איתם (זה לא פוגם בטעם, אגב)! תבנית מאפינס היא תבנית מרובעת שיש בה שקעים עגולים עמוקים. אפשר גם להכין בתבניות קטנות אישיות בכל מיני צורות, ואפילו בקוקטים חד פעמיים. לא לשכוח לשמן! כשהבלילה בקערה שלנו תפחה יפה, מערבבים אותה קצת כדי להוציא את האוויר. לוקחים שתי כפות גדולות, ומעבירים כף גדושה של הבלילה לכל שקע של תבנית המאפינס (משתמשים בכף אחת כדי לאסוף בלילה, ובשנייה כדי “להוריד” אותה אל השקע). הבלילה אמורה להגיע רק לחצי מגובה השקע (אפשר אפילו קצת פחות מכך). מכסים שוב ומתפיחים עד שהבצק מגיע לגובה הדפנות. כמה דקות לפני תום ההתפחה חממו את התנור ל-200 מעלות (כך במתכון המקורי - אצלי זה קצת היה יותר מידי, אני ממליצה לאפות רק על 180). הכניסו את שתי התבניות לתנור, ואפו כ - 20 דקות. שימו לב שלא נשרף. הסברינות אמורות לצאת מאוד קלות במשקל, ומאוד יבשות (כדי שיהיה להן מקום לשתות קצת סירופ רום). נותנים לזה להתקרר קצת ומשחררים מהתבנית.

בישול בסירופ
בזמן שהסברינות מתקררות להן על השיש, מתחילים להכין את הסירופ. מרתיחים בסיר רחב (או מחבת גבוהה) את המים והסוכר, ומערבבים מידי פעם. כשרותח מוסיפים את הרום (אני השתמשתי במליבו - ליקר קוקוס ורום ויצא מעולה). לא מרתיחים את הרום מההתחלה כי אנחנו לא רוצים שהארומה של האלכוהול תתנדף לגמרי. מנמיכים את האש ללהבה נמוכה וכשהסירופ מגיע לבעבוע עדין, מניחים 4-5 סברינות בפנים כאשר החלק העליון באפייה (שהשחים יותר מהשאר) נכנס קודם עם הפנים למטה. הוא יותר יבש וצריך לשתות יותר סירופ. מבשלים 30 שניות והופכים בעדינות. עכשיו הסברינות כבר לא יבשות, הן די רכות ועדינות, אז זהירות לא לשבור אותן.

מוציאים את הסברינות אל רשת קירור - למי שאין (למי יש?!) אפשר פשוט להעביר אותן ישירות לקופסת פלסטיק ולמקרר. אמורים לאכול אותן קרות (נראה אתכם מחזיקים). את הסירופ המשיכו לצמצם עוד כמה דקות עד שהוא סמיך וטעים, מזגו אותו על הסברינות, והופ למקרר. לקראת ההגשה (למחרת, נגיד) מקציפים את השמנת המתוקה עם הסוכר (אחרי שיעור ספינינג אני מסוגלת אפילו להקציף ביד, נסו זה ממכר), ועורמים עד כמה שניתן בלי שכל הקינוח יקרוס. חותכים כמה תותים לקוביות קטנות ומפזרים. אפשר גם פירות יער. כרגיל, העליתי עוד תמונות של התהליך עם הסברים בפליקר שלי (הניווט, שימו לב, הוא בריבועים בצד ימין).

סקונס הן לחמניות רכות ועדינות שהבריטים אוהבים במיוחד להגיש ליד התה של אחה”צ. בגלל שהן כל כך טובות, אפשר לעשות איתן גם אגז בנדיקט, והן מעולות גם לסנדוויצ’ים. את המתכון הזה מצאתי באפיקורוס (אתר מעולה לכשעצמו), ובתגובות מצאתי טיפ שהופך אותו לעוד יותר קל להכנה: לא חייבים להקציף את השמנת כמו במתכון המקורי. רק מערבבים את החומרים היבשים בקערה, מרוקנים פנימה שתי שקיות של שמנת מתוקה, לשים, ואופים. לפני שבועיים ראיתי אצל נירה רוסו עוד מתכון לסקונס, אבל הוא כלל חמאה וחלב, ובכלל נראה לי מאוד מסובך (למרות הרעיון המעניין של לטבול את הסקונס בחלב מתובל לפני האפייה). שימוש בשמנת מתוקה חוסך גם קצת שומן (שאותו מחזירים בהרי החמאה שמורחים על הסקון החם). מגישים חם עם ריבה או חמאה.
הכמות: 12 סקונס גדולים.

• 3 כוסות קמח + עוד קצת
• שקית אבקת אפייה
• 1/4 כפית מלח
• 2 שקיות שמנת מתוקה (אפשר 32% ואפשר גם 15%)
• חצי כוס סוכר (אופציה)

• ביצה טרופה לזיגוג
• גיוונים: צימוקים, שוקולד צ’יפס, טופי חלב קצוץ דק, אוכמניות מיובשות, פקאנים קצוצים גס, תבלינים: מעט קינמון, אגוז מוסקט וקמצוץ ציפורן

• –

מנפים את הקמח, אבקת האפייה, המלח והסוכר אל תוך קערה באחת משתי דרכים (לנפות את הקמח = לאוורר אותו ולהפטר מגושים). אפשר לשפוך את כל החומרים בבת אחת אל תוך מסננת, ולנפות בעדינות אל תוך הקערה, או להניח את החומרים בקערה עצמה ולערבב במרץ עם מקצף ידני. פעולת הניפוי חשובה מאוד למרקם הרך של הסקונס. שופכים פנימה את שתי השקיות של השמנת המתוקה, ולשים עם הידיים 2 דקות. לא ללוש יותר מידי, רק עד שכל הקמח נספג. המרקם של הבצק אמור להיות רך, גמיש, ומעט דביק. אם הוא רך מידי, אפשר להוסיף עוד קצת קמח. אפשר להכין את התערובת כמה שעות מראש, ולשמור במקרר (מכוסה בניילון נצמד). לפני האפייה יש לחמם את התנור מראש ל - 180 מעלות (לא חייבים, אבל מומלץ - כך תוכלו להצמד למתכון, ולזכור זמן אפייה מדוייק לפעם הבאה שתכינו).

כאן מתחלק העולם לשני חלקים. חלק אחד מרדד את הבצק למעין פיצה עבה גדולה, ומשתמש בקורצן עוגיות (כזה שעושה צורות של עוגיות, או רינג) כדי לחתוך את הסקונס. יש גם את אלה שפורסים את ה”פיצה” למשולשי סקונס. אני אישית אוהבת לגלגל את הכדורים בין הידיים לגודל שבין כדור גולף לטניס, ולמעוך אותם מעט בין כפות הידיים. כל אחד ומה שהוא אוהב.

מסדרים את הסקונס על נייר אפייה בתבנית גדולה, מברישים במעט ביצה טרופה (ביצה רגילה מקושקשת קצת עם מזלג), ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות עד שהסקונס קצת יתבקעו למעלה וישחימו מעט. כדי לוודא, מומלץ להכין “מיני-סקון” מהשאריות שנדבקו לכם לידיים, ולהוציא אותו מהתבנית אחרי 12 דקות של אפייה. אם הוא לא מספיק עשוי, הוסיפו 4-5 דקות לזמן האפייה. הסקונס נשמרים נהדר כ-3-4 ימים בתוך קופסה אטומה במקום חשוך ויבש (התנור הכבוי שלכם, למשל).