הו, כל מזג האוויר הגשום והסגרירי הזה עושה לי חשק עז לברוח אל הפוך ולהתכרבל עם איזה חתול צמרירי וספר טוב. כל העננים האפורים שבשמים מכניסים אותי תמיד למצברוח של אוכל מנחם. ומה יותר מנחם מאשר סיר גדול וכבד של מרק מהביל, אני אוהבת את ההרגשה של מרק חם וסמיך בתוך הפה שלי, הו מיאו. מצטערת לעשות לכם את זה. אני יודעת שאני צריכה לפרסם עכשיו מתכון של משהו חורפי, אבל אתמול הייתה לי תגלית מרעישה. ראיתי כתבה בוואינט על איך מייצרים קרמבו, וכמו שאתם יודעים, המוח הרומני שלי התחיל לעבוד. זה התחיל ממחשבות על איך שבא לי לעשות אמבטייה במיכל הקצף של הקרמבו במפעל, ואז זה התגלגל לזה שחשבתי שאני בטח אסתבך בצרות אם אנסה לעשות תעלול כזה. מישהו כתב שם בתגובות שהקצף למעשה עשוי מקצף ביצה ומייצבים, ואז חשבתי על איזה סבבה זה קצף ביצים כחומר גלם במתכונים. מפה לשם, לונג סטורי שורט, קפצתי לסופר וחטפתי חבילה של קרמבו. חזרתי הביתה ועשיתי את הדבר המתבקש – לנצל את קצף החלבונים שבקרמבו, שמתוחזק בחומרים מייצבים עלומי-שם, לחבר אותו לשמנת מתוקה מוקצפת כדי לייצר חיקוי די מוצלח לסמיפרדו (גלידה איטלקית רווית הקצפות), שיש בו שברי שוקולד ושברי עוגיות בילט אין. אנד וואט דו יו נואו. זה טעים עד בלי די, זה נשאר רך בהקפאה, וזה לוקח 2 דקות הכנה. אל תשכחו איפה ראיתם את זה קודם, לפני שיתחילו לחלום על זה בלילה וכאלה.