קצת באיחור, העליתי את התמונות המגניבות שקיבלתי מכם לעמוד מיוחד בבלוג. תודה לכולם על ההיענות, שמחתי מאוד להציץ קצת הפעם למטבחים שלכם! נתראה בשנה הבאה :) כולם מוזמנים, בינתיים, להתרשם מהתוצאות.
פססט: למי שסקרן לגבי מה זה הדבר הטעים הזה בתמונה ליד המצלמה, שיפתח את המדור שלי במוסף “זמנים מודרניים” של “ידיעות אחרונות” ביום רביעי הקרוב, לכתבה חגיגית במיוחד.
אחרי הטירוף שהלך כאן בחנוכה, כולנו צריכים להרגע קצת עם משהו בריא וטוב, לא? אז בואו איתי ונכין יחדיו סלט קל ומעולה, שאמנם מוכן תוך 30 דקות, אבל זמן העבודה נטו ישאיר לכם 23 דקות של נחת. אל תתחלחלו מהמחשבה על בטטה בתוך סלט. בטטה אפויה טובה בכל כך הרבה דברים, שחבל להתחיל לפרט. היה מתבקש להתחיל להשתגע עם הסלט ולהוסיף לו עוד דברים טעימים (וכך עשיתי, ראו בתחתית הפוסט). אבל אני חייבת להודות שהוא הכי טוב במערומיו. ארבעה מרכיבים בלבד.
כשאני חוזרת בערב מהאוניברסיטה אני בד”כ רעבה מאוד והכי נוח לי למרוח קצת קוטג’ על לחם ולהימרח בעצמי על הספה. בשבועיים האחרונים הכנתי לי את הסלט הזה בהרבה ערבים וגיבשתי רוטינה: כשנכנסים הביתה, עוד לפני שמורידים את התיק מהגב, מדליקים ישר את התנור על 200 מעלות, שוטפים טוב טוב ידיים, ומתחילים לקלף בטטה גדולה. אחרי פעמיים שתעשו את זה, יזרום לכם מהר מאוד.
אם כן, בטטה עצומה מספיקה למנה נדיבה עבור שני אנשים, או כתוספת צנועה לארבעה. בטטה גדולה גם בדיוק ממלאת תבנית אפייה גדולה סטנדטית של תנור, ולכן אני לא טורחת להכין יותר מכך. את הבטטה אופים, כמובן, ולא מכניסים לסלט כשהיא נאה - חס וחלילה.
קולפים את הבטטה היטב, ואם אתם פדנטים, מסירים את ה”עיניים” השחורות באמצעות השפיץ הצדדי של הקולפן שלכם (אני לא טורחת). אל תשכחו להדליק את התנור על 200 מעלות כדי שיתחיל להתחמם בינתיים.
הבטטה היא ירק קל מאוד לקילוף (במיוחד אם יש לכם קולפן תותח כמו שלי), אבל קצת קשה לחיתוך, כי הבשר שלה קשיח. מומלץ להצטייד בסכין חדה מאוד (יש גם סכינים פשוטות עם ידית פלסטיק בסופר, “סכיני פרח’ה” שהן זולות מאוד וחדות בטירוף). חותכים לקוביות בגודל כס”מ אחד. ככה אני עושה:
לוקחים את הסכין הכי חדה (ועדיף כבדה וגדולה) שיש לכם, ופורסים את הבטטה לפרוסות בעובי קצת פחות מ-1 ס”מ.
מניחים את הפרוסות בקבוצות של שלוש קומות אחת על השניה, וחותכים לשורות לרוחב, ולאורך (כדי שכל קומה תיחתך לקוביות). זו הדרך הכי מהירה בעיני.
אם קשה לכם, תעשו את אותו דבר רק פרוסה פרוסה. זה לא לוקח הרבה יותר זמן (מקסימום 2-3 דקות אקסטרה).
מעבירים את כל קוביות הבטטה לקערה ומוזגים מעליהם כף אחת של שמן זית, חצי כפית מלח, ופלפל שחור טחון בנדיבות. מערבבים היטב עד שכל הקוביות מתובלות היטב ומצופות בשכבה דקיקה מאוד של שמן.
מצפים את תבנית התנור שלכם בנייר אפייה (אפשר גם אלומיניום, אבל פחות מומלץ כי הבטטות מתקרמלות ונוטות להידבק) ושופכים את הבטטות מהקערה על התבנית. מפזרים אותן באחידות באמצעות כף, כך שנוצרת שכבה אחידה ושטוחה, ואין קוביות שעולות אחת על השנייה. את הקערה שומרים בצד.
אופים את הקוביות בין 22 ל-25 דקות, עד שהן מתרככות ומתחילות קצת להשחים בקצוות שלהן. אם סיימתם להכין ולתבל את הבטטה לפני שהתנור הספיק להתחמם עד הסוף, הכניסו אותן בכל זאת כדי לחסוך זמן (שימו לב לזמן האפייה, שעשוי להתקצר לפחות מהמצויין כאן).
בינתיים, כשהבטטות בתנור, מכינים את שאר הסלט: קודם פטרוזיליה.
אם ככה נראה צרור שלם של פטרוזיליה, על בטטה אחת גדולה צריך בערך כזו כמות. אפשר יותר, אפשר פחות. זו הכמות שאני הכי אוהבת.
קוצצים את הפטרוזיליה דק דק. אם יש סכין גדולה זה מאוד קל. משעינים את היד ואת משקל הגוף על החלק העליון שלה ופשוט קוצצים בתנועה ישרה מטה על ערימה צפופה של פטרוזיליה. עושים את זה מהר וחוזרים על אותה גבעה המון פעמים, עד שהיא קצוצה דק.
וסוחטים מיץ מחצי לימון אל תוך הקערה שבה ערבבתם את הבטטות (חה חה, אני יודעת שעבר לכם בראש למזוג את השמן ישירות על הבטטות בתבנית כדי לחסוך שטיפת כלים, הא?! אז הנה, לא היה צורך להתקמצן. ואם הייתם שופכים שמן ישירות לתבנית, הוא לא היה מתפזר באחידות ואז סתם הייתם שמים פי שתיים כמות בלי לשים לב). עכשיו מחכים שהבטטות תהיינה מוכנות. שימו לב, אני אוהבת לשים מיץ מלימון שלם, וזה יוצא חמוץ וחזק וטוב - וככה אני אוהבת. אתם מוזמנים לשים רק מיץ מחצי לימון, ולהוסיף אח”כ עד כמה שאתם מסוגלים לסבול.
אם אתם סופר רעבים, הוסיפו את הקוביות החמות כמו שהן לסלט, ערבבו היטב, וטעמו. אם הטעם חמוץ וחד לכם מידי, הוסיפו מעט שמן זית. אם זה תפל, הוסיפו עוד מיץ לימון ומלח. אני, שוב, אוהבת את הסלט הזה תוקפני ומשתמשת במיץ מלימון שלם. אחרת הוא משעמם אותי.
אם אתם מסוגלים לסבול עוד 10 דקות בסבלנות, אני ממליצה לצנן קצת את הבטטות לפני שמוסיפים אותן לסלט, כי הוא הכי טוב שהוא בין חמים לטמפ’ החדר. הוא טוב גם קר, אגב, ונשמר היטב במקרר למשך שלושה-ארבעה ימים לפחות.
שדרוגים? טוב, נו
אם אתם ממש ממש רוצים עוד קצת עניין בסלט (אבל בבקשה, נסו אותו קודם כמו שהוא), תוכלו לערבב לתוכו כמה דברים מעניינים - כל אחד בנפרד, או שילוב ביניהם. חופן גדול של עלי בייבי תרד טריים (שהם קטנים ורכים כמו חסה, בניגוד לעלי התרד הרגילים שצילמתי - שהם עבים וגסים יותר ופחות כיפיים לאכילה בסלט). גבינת פטה כבשים מפוררת (הגבינה המלוחה הכי אהובה עלי) או כל גבינה מלוחה שאתם אוהבים, אגוזים - קלויים או לא - קצוצים גס.
עוד רעיון מעולה הוא להכין רוטב זריז של בלסמי מצומצם: מחממים במחבת שליש כוס של חומץ בלסמי עם כפית אחת או שתיים של סוכר חום. מביאים לרתיחה ומבשלים כך על אש גבוהה למשך דקה או שתייה, תוך כדי ערבוב, עד שהרוטב מסמיך מאוד, אך לא נהיה סירופ (היזהרו פן תסניפו את אדי הבישול בטעות, יש להם ריח חמוץ מאוד חזק). פזרו על הסלט והשמיטו את הפטרוזיליה. אם כבר בלסמי, הכי מתבקש להוסיף גם גרגרי רימון.
עוד תוספת מרהיבה היא חמאה חומה עם מרווה, שזה רוטב שנשמע מאוד מתוחכם אבל הוא מאוד פשוט: ממיסים בערך 20-30 גר’ חמאה רגילה על הלהבה הקטנה ביותר, על אש נמוכה. מוסיפים כמה עלי מרווה קרועים ומבשלים על אש נמוכה בערך 5 עד 7 דקות (החמאה אמורה להתבשל בעדינות ולא לבעבע או לרתוח, אחרת היא נשרפת) עד שהחמאה הופכת להיות זהובה מאוד, ונהיה לה ריח משגע של אגוזים קלויים. מערבבים עם הבטטות החמות (אפשר לסנן את המרווה החוצה, אבל לא חובה).
ניסיתי פעם גם שילוב של דבש ולימון ויצא מאוד מיוחד. לא בטוח שכולם יאהבו את זה, אבל בעיני זה מעולה.
פינת התכל’ס
קולפים וחותכים בטטה גדולה לקוביות בגודל 1 ס”מ. מערבבים בקערה עם כף שמן זית, חצי כפית מלח, ושפע של פלפל שחור. פורשים על תבנית מצופה בנייר אפייה ואופים ב-200 מעלות ל-23 עד 25 דקות, עד שהקוביות מתרככות ומזהיבות בשוליים. מצננים מעט (לא חובה), ומערבבים עם מיץ מחצי עד לימון שלם, ועוד שמן זית, מלח ופלפל לפי הטעם (הטעמים צריכים להיות חדים: חמוץ מאוד, ומלוח מאוד - ככה זה הכי טעים).
תחרות הצילומים של “בצק אלים” - יש מנצח!
תודה לכולם על התמונות המרהיבות! אעלה את התמונות האהובות עלי לדף מיוחד מחר בבוקר. אעדכן את הפוסט הזה בהקדם כדי להצביע על הכתובת. הזוכה המאושרת היא יסמין, עם תמונת הטאבולה שלה - שהגניבה אותי מאוד.
יסמין, שלחי לי בבקשה מייל עם הכתובת שלך, והתבנית בדרך. תודה לכולם על ההשתתפות!
בנוסף, כפרס ניחומים למי שהשתתף, וגם למי שלא, אבל ממש רצה, וגם למי שלא רצה, אני שמחה לבשר ש-4שף הציעו 10% הנחה לכל קוראי הבלוג (למי שידפיס ויציג את הקופון הזה) על תבניות הסיליקון, ועל רוב המוצרים בחנות. רוצו מהר!
הפעם הבאתי לכם מתכון מסורתי מחבל בורדו בצרפת. העוגה הקטנה והאישית, מזכירה קצת קרם ברולה: מבפנים היא קרמית, מבחוץ יש לה קרום קריספי וקרמלי. המרכיבים, ביחס לתוצאה המרהיבה, זולים וזמינים בכל בית: חלב, ביצים, וקמח. הבלילה הדלילה והפשוטה (כמעט כמו בלילת פנקייק) מסמיכה בתנור ומקבלת קראסט שחום ומהמם. המרכיב היחיד שהוא קצת אקזוטי הוא רום. אבל נוכחותו לא קריטית. יש קצת טכניקה (לחמם חלב ולמזוג לקערה) אבל אני סומכת עליכם שתעמדו בזה. אם אין לכם תבניות סיליקון עם שקעים בדוגמה המסורתית, השתמשו בתבנית סיליקון עם שקעים בכל צורה אחרת, או בתבנית מאפינס פשוטה ממתכת. הכמות: 8 עוגות בינוניות או 12 קטנות.
את המתכון המקורי מצאתי בספר של מרת’ה סטיוארט, וכצפוי, הוא כלל הרבה יותר מידי סוכר והרבה יותר מידי חמאה. אבל הכנתי אותו כלשונו, עם צמצום קל בכמויות הסוכר. יצא מדהים, מהמם, מושלם. טרפתי כל התבנית כמעט לבד.
אח”כ כבר הייתי יותר מתוחכמת וחיפשתי מתכונים דומים באינטרנט כדי לראות מה אולי פספסתי. מצאתי מתכון של פאולה וולפרט שכלל רבע מכמות החמאה אבל פי שתיים חלמונים. ניסיתי אותו והוא גם יצא מצויין. ואז ניסיתי, להקטין גם את כמות החלמונים ולערבב בין המתכונים. יצא מעולה. ואז הכנתי אותם שוב ושוב ושוב כדי לוודא שאני לא הוזה, ושבאמת כל טמבל יכול להכין. ורק הגעתי למסקנה שזה באמת נכון.
מתחילים עם קערה, אליה מוזגים כוס וחצי סוכר. אפשר סוכר חום (יוצא יותר קריספי, אבל לטעמי פחות טעים כי הטעם הקרמלי קצת משתלט). אפשר גם לצמצם לכוס אחת, אבל השוליים יוצאים פחות קריספיים. בתמונות כאן השתמשתי בקערה היעודית שלי לקנאלה, עם פיות מזיגה מושלמות לפיזור הבלילה בין השקעים בלי לכלוך.
מוסיפים לסוכר גם שלושת רבעי כוס קמח רגיל ושליש כפית מלח. מה מלח קשור כאן? בלעדיו יוצא מתוק-בלתי-נסבל. שכחתי להוסיף פעם אחת ויצא כמעט בלתי אכיל [כמעט, אבל לא מספיק בלתי אכיל]. המלח חשוב לאיזון המתיקות החזקה של הסוכר, שהכרחית ליצירת הקראסט הקריספי מבחוץ.
שימו לב, בניגוד למה שעשיתי בתמונות פה, מערבבים היטב את כל החומרים היבשים לפני שמוסיפים פנימה את החלמונים או החלב (אחרת נוצרים גושים).
מפרידים שתי ביצים. את החלמונים מוסיפים לקערה ואת החלבונים שומרים בכוס מכוסה במקרר לשימוש אחר (חביתה / מרנג / אפשר גם להקפיא!). מתחילים לערבב את החלמונים עם תערובת היבשים. שימו לב, שוב, מדובר רק בחלמונים של הביצה, בלי הלבנים. ניסיתי להכין את זה עם 2 ביצים שלמות במקום החלמונים והיה טעם לוואי של חביתה (ועל זה כנראה אחראי החלבון = עדיף בלעדיו).
מתחילים לזרזף פנימה באיטיות כוס אחת של חלב קר מהמקרר, תוך כדי ערבוב.
בהתחלה קצת קשה לערבב ויש גושים, אבל עד שתסיימו למזוג מהכוס הגושים ייספגו והבלילה תהפוך שוב לחלקה.
אפשר לערבב את הבלילה עם מזלג, אבל הרבה יותר טוב לטרוף עם מטרפה ידנית, כי כך נותרים פחות גושים של קמח ולא צריך לסנן.
בזמן שמתעסקים עם החומרים בקערה מחממים בסיר קטן כוס נוספת של חלב יחד עם 25 גרם חמאה. אפשר להגדיל את כמות החמאה עד 100 גרם וזה יוצא קצת יותר טעים ועסיסי, אבל לדעתי לא שווה את האקסטרה שומן. מוסיפים לסיר גם כפית תמצית וניל. או:
אם יש לכם מקל וניל אמיתי חצו אותו במרכזו וגרדו את כל הגרגרים השחורים החוצה ושימו פנימה (ופה זה ממש שווה את זה בניגוד לסתם עוגה בחושה, שם לא מרגישים את ההבדל). בשלו את החלב על אש בינונית עד שהחמאה נמסה. טלטלו את הסיר או ערבבו מעט מידי פעם כדי שהחלב לא יישרף בתחתית (יש לחלב נטייה לפעמים להצטבר בתחתית הסיר ולהיכוות ואז נוצר ריח לא נעים). שימו עין על הסיר בזמן שאתם מערבבים, כי חלב גם גולש אם מרתיחים אותו יותר מידי.
כשהתערובת חמה מאוד (אפשר גם רותחת, רק זהירות שלא יגלוש!), ואחרי שהחמאה נמסה לגמרי, מזגו באיטיות את התערובת ישירות לקערה עם שאר החומרים שעירבבנו מקודם, תוך כדי טריפה. אל דאגה, הביצים לא יתקשקשו.
לא למזוג את הכל בבת אחת, זרזפו את זה פנימה באיטיות, כדי שיתערבב כמו שצריך ולא ישפריץ. התערובת תתחמם לטמפ’ של חום הגוף. לא יותר מזה. ובגלל זה הביצים לא מתקשקשות.
מערבבים פנימה את הרום, אם יש (הוא מאוד מאוד מוסיף, אבל לא חובה). אם אתם ממש יסודיים (או שקוראים לכם מרת’ה) תוכלו גם לסנן את הבלילה, כדי להיפטר מגושים - הניחו מסננת מעל סיר הבישול, שהצטנן קצת בינתיים, מזגו את התערובת לתוכו, ואז סננו שוב לתוך הקערה (אל תלכלכו עוד קערה בשביל זה). במסננת ישארו שאריות מהקרום של החלמון ואולי כמה גושים של קמח. באפייה הכל נספג, ולכן לא קריטי לסנן (אני לא טורחת).
וזהו. סיימנו. ועכשיו מגיע הקטע הקשה. המתנה.
הבלילה חייבת לנוח מינימום 8 שעות במקרר, כשהיא מכוסה היטב. אם אופים מיד בסיום ההכנה, וגם אחרי כמה שעות בלבד של צינון, זה פשוט לא יוצא טעים (מנסיון) - יש לזה טעם של עוגת פנקייק, אבל לא של קנאלה. אחרי זמן ההמתנה המינימלי - שהוא 8 שעות ולא דקה פחות - כל שעה מנוחה שתוסיפו רק תשפר את התוצאה - יצא יותר קריספי מבחוץ וקרמי מבפנים. הזמן האופטימלי הוא בין 12 שעות ועד לשלושה ימים של צינון.
במהלך הצינון מתגבשת שכבה מוצקה שצפה לה מעל הבלילה, וזה בסדר. לפני האפייה ערבבו את הבלילה שוב כדי לאחד את כל החומרים (גם הסוכר ששקע מטה) ובאפייה הכל הופך לחלק ואחיד.
כשאתם מוכנים לאפות (או שקצה סבלנותכם) חממו את התנור ל-200 מעלות (ייקח לו בין 10 ל-20 דקות להתחמם, תלוי עד כמה הוא מצ’וקמק). בינתיים המיסו 25 גר’ חמאה בקערית במיקרוגל. בעזרת כפית, מוזגים מעט מאוד חמאה לתחתית של כל שקע. בערך חצי כפית לכל אחד. אפשר להשתמש בשמן צמחי במקום חמאה, אבל פחות טעים. אל תעיזו לא לשמן - כי השכבה הקריספית תידבק לכם והקנאלה לא ישתחררו החוצה. חובה לשמן את התבנית.
שימו לב, אם משמנים את התבנית יותר מידי (נניח, מתפתים למזוג שמן לתוך השקעים ישירות מהבקבוק כדי לחסוך ניקיון של כפית, אההמ) נוצרת תופעה שמכונה בפי הצרפתים WHITE ASSES (כן, תחת לבן) וככה זה נראה - כתמים לבנים ומכוערים. שלוליות השומן מבעבעות בצידי התבנית ומונעות מהקראסט להשחים בצורה אחידה.
בנוסף, אם שימנתם יותר מידי, או שהשתמשתם בהרבה חמאה בבלילה (100 גר’ זה הרבה), בזמן האפייה השומן צף למעלה ועולה על גדותיו. שימו לב שאתם מניחים את התבנית בתבנית גדולה יותר, כדי שלא יתמלא לכם התנור בשומן שרוף.
רק חצי כפית של שומן (חמאה, כאמור, או שמן) מספיקה כדי שהקנאלה לא יידבקו, ואין אפילו צורך להבריש את שולי התבנית. מספיק למזוג את החמאה לתחתית השקעים ובמהלך האפייה היא מתפזרת היטב ומצפה גם את השוליים. לא צריך לטרוח עם מברשת, מנסיון.
אחרי ששימנתם, מוזגים את הבלילה כמעט עד הסוף. אם משתמשים בתבנית סיליקון מניחים אותה קודם על תבנית יציבה גדולה יותר, כי אם תנסו להרים אותה כשהיא מלאה בבלילה, הכל ישפך (כן, מנסיון).
במקור אופים את הקנאלה בתבניות נחושת ייעודיות שעולות הון תועפות וקשות מאוד להשגה מחוץ לצרפת, או אירופה בכלל. את התבניות אסור לשטוף וחובה להעביר אותם תהליך שנקרא Seasoning - ציפוי הדופן הפנימית בשעווה מעורבבת בשמן (תערובת שנקראת white oil) ו”אטימה” בטמפ’ גבוהה. הטיפול המיוחד הזה (שמבצעים פעם בכמה חודשים) מייצר מאפים עם קראסט שחום, אחיד, וקריספי במיוחד שלא ניתן לחיקוי בשום דרך.
תחליף טוב וזמין הוא תבנית מאפינס רגילה. הצורה תצא “מאפינית” סטנדרטית ולא מגניבה כמו השאר, אבל נוצר קראסט נהדר. שימו לב שאסור בשום פנים ואופן להשתמש במנז’טים (עטרות נייר של מאפינס), כי זה מפספס את כל האפקט של המתכת הלוהטת והפודינג המבעבע וכל הקראסט ילך לאיבוד.
יש גם תבניות סיליקון, שמחקות את צורת הקנאלה המסורתית. רבים טוענים שהן השטן, אבל אחרי אם מקפידים על כמה עקרונות גם איתן אפשר להשיג קראסט מצויין. ההשחמה לא אחידה כמו בתבניות האחרות (תמיד נשארת נקודה בהירה בבסיס), אבל התוצאה יפהפיה וטעימה.
לי יש תבנית סיליקון של 8 קנאלאים גדולים, וחן, אצלה התארחתי בפוסט הקרבונרה, הלוותה לי תבנית יפהפיה של קנלאים קטנים. את התבניות האלה אפשר להשיג בחנויות מתמחות והן יעלו בערך 70 שקל. מעולם לא ניסיתי תבניות סיליקון מהשוק או בחנויות כלי בית פשוטות, אבל שמעתי עליהן דברים נוראיים ואני לא ממליצה. בגלל שהתבניות גמישות ולא יציבות, חובה להניח אותן על תבנית יציבה גדולה יותר לפני שמוזגים פנימה את הבלילה (מניסיון מר שלי, כרגיל). אין לכם תבנית סיליקון? גללו לתחתית הפוסט להפתעה.
זמן האפייה משתנה בין תבנית מאפינס ממתכת לתבנית סיליקון (מוליכות החום שלהן שונה), אבל בשני המקרים חייבים לאפות עד שהקראסט של העוגות שחום היטב. החלק העליון של המאפה הוא לא אינדיקציה טובה למוכנות.
דמיינו לכם את הבעסה שהייתה לי אחרי שהוצאתי את אלה מהתבנית מבלי לבדוק קודם. התחתית שלהם הייתה שחומה ומושלמת, והם היו לבנים כמו סיד. שום קרום ושום כלום. אז מה עושים? בודקים לפני שמשחררים את הקנאלה מהתבנית! ואם הוצאתם מהתבנית והתבאסתם, החזירו בעדינות את הקנאלה בחזרה לשקעים ודחפו לתנור לעוד זמן אפייה.
יכול להיות שהחלק העליון של המאפים יראה לכם שחום וקרמלי ואז תוציאו את הקנאלאים ותראו שהם לבנים ורכרוכיים. צריך להוציא לרגע את התבנית ולבדוק עם סכין או כפית איך נראים השוליים מבפנים - אם הם עדיין לבנים ועוד לא שחומים, אופים עוד 7-10 דקות. עד שהקראסט לא זהוב עמוק או, יותר טוב, חום כהה, אל תוציאו. ואל תפחדו מטעם שרוף. שימו לב שייתכן שבשולי התבנית המאפים יהיו יותר שחומים מבמרכז. במקרה זה עדיף להוציא, כדי להמנע מאפיית יתר. אנחנו רוצים שהתוך שלהם יהיה רך ופודינגי.
ככה נראה קראסט תקני וקריספי (שהוא יותר כהה מבדרך כלל, כי הכנתי כאן עם סוכר חום). יצאו לי גם קנאלאים כמעט שחורים לגמרי שהיו קרמליים להפליא בלי שמץ של טעם שרוף. ותתעלמו מהצבע בחלק העליון - הוא לא אינדיקציה!! אם בכל זאת החלק העליון השחים מאוד אבל הם עוד לא מוכנים, תוכלו להניח עליהם יריעה של נייר אלומיניום ולמנוע מהם להשחים עוד יותר. נסו להיזהר מאפיית יתר, כדי שהבפנים של העוגות ישאר רך ופודינגי, כי זה החלק הכי טעים (אני אוהבת אותו ממש gooey, ומוכנה לוותר על קצת קריספיות וזמן אפייה בשביל זה). עם הזמן תיסגרו בדיוק על הזמן המושלם בתנור שלכם.
לתבנית סיליקון עם 12 שקעים קטנים, אופים בין 40-50 דקות, ובמידת הצורך גם 55 דקות.
לתבנית סיליקון עם 8 שקעים בינוניים, אופים בין 50-55 דקות, ובמידת הצורך גם 60 או 65 דקות.
לתבנית מתכת 40 דקות יספיקו בהחלט.
כל זמני האפייה נבדקו פעמים רבות על תנור במצב “טורבו”. טורבו הוא מצב בו התנור מפעיל מאוורר חזק שמפזר את החום בצורה אחידה יותר מאפייה רגילה. אם אין לכם שמץ של מושג איזה תנור יש לכם, אל דאגה. פשוט אפו עד הזמן המומלץ, ומשם המשיכו לאפות והשגיחו שהקראסט הפנימי משחים היטב לפני שמוציאים. ייתכן והאפייה תיקח יותר זמן (זמני האפייה במתכונים המקוריים הם משעה ורבע ועד שעתיים שלמות!).
במהלך האפייה הבלילה הנוזלית מבעבעת ומסמיכה ומסמיכה, והשוליים הופכים לקריספיים. כל הבית מתמלא בריח מטריף של קרמל.
כשהם מוכנים, מוציאים בעדינות את המאפים מהתנור והופכים את התבנית על נייר עיתון (או נייר אפייה אם אתם ייקים). נותנים שתי מכות לכל שקע עם סכין ומניחים לתבנית לשבת ולהתקרר קצת למשך 10 עד 20 דקות מבלי לגעת. בלי הצינון בהפוכה המאפים צונחים, ואם מנסים לטלטל את התבנית ולהוציא אותם מיד, הם מתקווצ’צ’ים ונהרסת הצורה היפה שלהם. מטלטלים את התבנית בעדינות על הנייר (מאוד בעדינות, המאפים עדיין קצת רכים), ואז מרימים באיטיות. הם אמורים לצנוח החוצה בקלות. אם לא עובד, מחלצים אותם עם סכין.
הם מאוד עדינים לרבע שעה הראשונה, אבל כשהם מתקררים מתפתח הקרום הקריספי המענג. אז סבלנות. מומלץ לצנן את המאפים על רשת מורמת, כדי שהחלק התחתון שלהם לא יהפוך לSOGGY.
הקנאלאים קריספיים למשך 24 שעות מרגע אפייתם, ומשם הקרום מתחיל להתרכך. הם מחזיקים בפוטנציה שבוע בקופסה אטומה. ההכנה קלה מאוד, ולי אישית, אחרי הרבה מאוד אימון, לוקחת ארבע וחצי דקות בול. בפעם הראשונה שתכינו תתמכרו, ובפעמים הבאות תשפרו את הטכניקה עד שיצאו לכם קנאלאים מושלמים לקנאת כל חבריכם ושכינכם.
זה המתכון הבסיסי. וכפי שציפיתם, לא לקחתי שום מרכיב כמובן מאליו ועשיתי בערך 14 ניסויים עם הרכבים שונים - ולהלן מסקנותיי:
- אפשר להחליף חצי מכמות החלב בשמנת מתוקה 10% או 15% או 30%. יוצא טעים מאוד.
- אפשר להחליף את הסוכר או חלק ממנו בסוכר חום, יוצא קרום פריך יותר, אבל הטעם הקרמלי שתלטני מידי לטעמי.
- אפשר להכין קנאלאים שוקולד - יוצא נפלא: מוסיפים לחלב שמרתיחים בסיר 200 גר’ שוקולד מריר ומערבבים היטב להמסה. חייבים לצמצם את כמות הסוכר לכוס אחת בלבד (במקום כוס וחצי), כי השוקולד עצמו מתוק באופן מפתיע.
- ניסיתי להכין קנאלאים לימון: השמטתי את הרום והוניל והוספתי 2 כפיות מיץ לימון סחוט וכפית אחת של קליפת לימון מגוררת דק. יצא פחות מוצלח מהגרסה הקלאסית לטעמי, ואני אוהבת לימון.
-לא באמת צריך 100 גר’ חמאה. גם 25 גר’ חמאה זה מספיק. אבל כפי שתתארו לעצמכם, 100 גר’ יוצא קצת יותר טעים.
- שני חלמונים מספיקים בהחלט. אבל אם יש לכם שלושה או ארבעה, השתמשו בכולם. יוצא קצת יותר טעים. בכל מקרה לא מחליפים בביצה שלמה כי הקנאלאים מקבלים טעם של חביתה אפויה.
- מינימום זמן המתנה במקרר 8 שעות. מתחת לכך מתקבלת תוצאה מאכזבת עם טעם סתמי. ככל שהבלילה תנוח יותר במקרר יצא יותר טעים.
- אפשר להכין רק עם כוס אחת של סוכר (במקום כוס וחצי), אבל יוצא פחות קריספי
- השלב של הרתחת החלב ומזיגתו לבלילה הכרחי. ניסיתי להכין בלי זה (פשוט ערבבתי הכל בקערה) והמאפים התקבלו גרגריים עם מרקם מוזר, גם לאחר המתנה ארוכה של הבלילה במקרר.
הקנאלאים שלי רחוקים ממושלמים, אבל כל הטועמים השתגעו מהם. ונכון לעכשיו, לא נתקלתי בהם בשום מקום, ואף אופה ששאלתי לא הכיר אותם. אשמח אם תאירו את תשומת ליבי בתגובות אם נתקלתם בהם במאפייה כלשהי.
עוד על קנאלה, מרחבי האינטרנטים:
מליסה אפתה את הבלילה בתבנית עוגה עם חור, ונשארה בחיים כדי לספר
ביאטריס הוסיפה שוקולד, ג’ינג’ר והל (אבל יצא לה עוגתי ולא פודינגי מבפנים!)
ג’וסלין ניסתה הרבה ווריאציות וגם חיה.
המתכון המקורי והמהולל של פאולה וולפרט
וידאו מקסים של קנדית צרפתייה מכינה קנאלה, חובה לצפות רק בגלל המבטא (וכמה נקי ויפה היא עובדת) - התגובה שלי מלפני 3 חודשים, בפעם הראשונה שהכנתי, עדיין שם (marlakash).
אוהבים “בצק אלים”? תחרות הצילומים יוצאת לדרך!
יוצא לי לקבל הרבה תגובות של קוראים שמכינים מתכונים מהבלוג. אותי מאוד מעניין לראות אם המתכונים יוצאים דומים למה שאני מצלמת! כדי לבדוק את הנושא אני מכריזה על תחרות צילומים פתוחה לכל. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להכין מתכון מהבלוג, לצלם את המנה המוכנה, ולשלוח לי לאימייל. התמונות המגניבות ביותר יפורסמו בבלוג (עם קרדיט, כמובן), והתמונה שהכי תמצא חן בעיני תזכה את שולחה בתבנית קנאלה מסיליקון, חדשה דנדשה בשווי 80 ש”ח, מתנת חנות 4chef בקרליבך תל אביב, ששמחו להשתתף בחגיגה (שם, אגב, קניתי את התבנית המצויינת שלי). הזוכה יוכרז ביום ראשון, ה-20 לדצמבר, בעוד שבועיים.
פינת התכל’ס
מערבבים בקערה סוכר, קמח, ומלח. מוסיפים חלמונים ומתחילים לערבב תוך כדי הוספת כוס אחת של חלב קר בהדרגה. מערבבים עד שנוצרת תערובת אחידה וחלקה לגמרי. בסיר קטן, מביאים לרתיחה את הכוס השנייה של החלב, יחד עם החמאה והוניל. מבשלים עד שהחמאה נמסה (נזהרים שלא יגלוש). מוזגים את התערובת החמה אל הקערה בזרזוף תוך כדי טריפה. תתקבל תערובת פושרת-חמימה. מערבבים פנימה רום, מכסים, ומצננים ל-8 שעות לפחות, ועד שלושה ימים. משמנים תבנית שקעים בחצי כפית חמאה מומסת או שמן לכל שקע. מחממים תנור מראש ל-200 מעלות. אופים עד שנוצר קראסט שחום בצידי המאפה (יש להוציא את התבנית ולבדוק בפנים עם כפית או סכין) - 40 דק’ לתבנית מאפינס ממתכת, 40-50 דק’ לתבנית סיליקון של 12, ו-50-60 לתבנית סיליקון של 8. הופכים על נייר עיתון, מניחים ל-10 דקות, ומטלטלים את התבנית לשחרור הקנאלאים. ממתינים רבע שעה להיווצרות הקרום.
דגשים חשובים להצלחה:
חובה להרתיח חצי מהחלב בסיר עם החמאה. המתכון לא מצליח אחרת.
חובה לצנן את הבלילה לפחות 8 שעות. המתכון לא מצליח אחרת.
אל תשכחו להניח תבנית סיליקון על משטח יציב לפני המילוי, אחרת יהיו צרות.
לא לשכוח לשמן את השקעים, אבל לא יותר מחצי כפית שומן לכל שקע (אחרת נוצרים כתמים לבנים על הקרום)
לאפות עד שהקראסט שחום בפנים, אבל הבפנים עדיין פודינגי ורך. יכול להיות שזה סותר, ואם כן, עדיף קראסט פחות קריספי כדי שהתוך ישאר רך ופודינגי. אל תאפו יותר מידי.
והכי חשוב, תהנו. או כמו ששר אבי סינוואני: “כל המצברוח שפתאום עולה, כל המצברוח בגלל הקנאלה“.
פסטה קרבונרה היא פסטה עם רוטב קרמי של ביצים ופרמזן, ולרוב נכלל בה גם בייקון (לא בריא אבל טעים. עובד יופי גם בלעדיו). הרוטב מתחבר בקערה בצד מכמה מרכיבים פשוטים ונוסף לסיר עם הפסטה המסוננת ברגע האחרון, שם הוא מסמיך ומתבשל מחום הפסטה בלבד. נאמנותנו למקור המתכון לא תמנע מאיתנו לשדרג ולשנות אותו - כמובן. אם אתם לא בעניין של בייקון (ואני לרוב לא, אבל למען המדע והאנושות ניסיתי להכין את המנה גם עם בייקון), תוכלו להוסיף לפסטה שלל של תוספות מעניינות: אפונה, עגבניות שרי, פירורים של ריקוטה או מוצרלה, ואפילו פירורי לחם קלויים עם קצת שום. זה כבר לא יהיה קרבונרה אבל זו תהיה ארוחת צהריים מענגת.
היופי האמיתי בקרבונרה היא שמכינים אותה כשאין כלום בבית. אצל רוב האנשים כלום אומר שפותחים את המקרר ומוצאים בירה, שתי ביצים, וגבינה עם עובש. אבל בכל זאת, אם במזווה יש פסטה, ובאחורה של המקרר מתחבא גוש של פרמזן (שמחזיקה חודשים), אז יש קרבונרה. מטיבי לכת ברי-מזל יקפצו לקצב ויבדקו אם יש לו בייקון, ואז זו בכלל חגיגה. חלקכם ישקשקו מפחד למשמע עניין הביצים “החיות” אבל אבטיח לכם שאם אתם משתמשים בביצים טריות שנקנו ממקור אמין (סופר גדול שמגיעה אליו סחורה טרייה בסדירות ולא חנות בסמטאות שוק הכרמל, נניח) לא אמורה להיות בעייה.
שימו לב שאני מאריכה בהסברים, כהרגלי, וגורמת תמיד למתכונים להראות מסובכים וארוכים. אבל המתכון במקרה הזה הוא פשוט ולעניין. ברגע שתכינו אותו פעם-פעמיים תראו כמה קל הוא, וכמה קשה לפשל איתו - וכמה הוא כל כךךךך טעייייםםםם.
שלב א’ - מכינים את הפסטה
ממלאים סיר גדול בהרבה מים מהברז. ממליחים בנדיבות (לפחות כף או שתיים). כדי שתצא פסטה טעימה המים שלה צריכים להיות מלוחים כמו מי ים. וזה תקף לכל פסטה שאתם מכינים. מביאים את המים לרתיחה פראית על אש גבוהה. מוסיפים פנימה את הפסטה וממשיכים לבשל על אש גבוהה (שימו עין מידי פעם, כדי שלא יגלוש). אצלנו בבית חצי חבילת פסטה סטנדרטית (כלומר 250 גר’) מספיקה לארוחה משביעה לשני אנשים. אבל אנחנו חזרזירים, וזה לא מייצג. אצלכם זה יכול להיות שונה.
שימו לב, הפסטה נכנסת פנימה רק כשהמים רותחים מאוד.
ומה עושים בזמן שהפסטה מתבשלת לה? עוברים לשלב הבא:
שלב ב’ - מכינים את הרוטב
מגררים חופן של פרמזן טרייה לתוך קערה. בכל הבדיקות שעשיתי לא היה לי אומץ לנסות גבינות ירודות יותר מהפרמג’יאנו רג’יאנו שסחבתי איתי מאיטליה (אתם לא רוצים לדעת מה עוד סחבתי מאיטליה). וזה פאק רציני - כי יכול להיות שעם פרמזן ישראלית זה פחות להיט. אצל ההורים שלי במחסן, למשל, מתחבאת לה קופסת פלסטיק ענקית של אבקת פרמזן מוכנה של קראפט (שיש לה יותר טעם של גרביים מטעם של גבינה), ואני די בטוחה שאמא שלי עדיין מעיזה להשתמש בזה. אז חבר’ה - בגלל שיש פה מעט מאוד מרכיבים וזו בובה של ארוחה - תנו כבוד, השקיעו כמה שקלים אקסטרה ותקנו גבינה קשה ומסריחה כהוגן, שתיתן לכם כבוד בחזרה. אם לא פרמג’יאנו רג’יאנו - אז פרמזן של תנובה, או גבינת פקורינו, או מנצ’גו. כולן לדעתי יתנו תוצאות ראויות, יחזיקו זמן רב במקרר כשהן מכוסות כמו שצריך, ותהיינה נהדרות על כל תבשיל, פסטה, או מרק שתכינו בחורף הקרוב. השקעה משתלמת בהחלט.
כמה פרמזן? קשה לי לתת כמות, וזה גם לא כזה קריטי. לכמות של חצי חבילת פסטה צריך חופן נאה של גבינה מגוררת (קצת יותר מחצי כוס). ככל שתשימו יותר גבינה זה יהיה יותר טעים, אבל חופן זה המינימום. זה מה שנותן את כל הטעם לרוטב.
אל הפרמזן המגוררת מוסיפים 3 ביצים. שימו לב שכמויות אלה מנפקות כמות נאה ביותר של רוטב, שיכולה להספיק גם ל-3/4 שקית פסטה. תכף תראו איך “מותחים” את הרוטב כך שיספיק ליותר פסטה.
חוסכים זמן ומתבלים את הרוטב כבר עכשיו - מוסיפים קורט נדיב של מלח (בזהירות, הפרמזן כבר מלוחה) ופלפל שחור. טורפים עד שנוצרת תערובת אחידה. ועכשיו כל שנותר לעשות זה לחכות לפסטה שתהיה אל-דנטה.
משועממים? הרוטב לא נראה לכם מספיק גבינתי? הוסיפו עוד קצת פרמזן.
ולגבי הפסטה עצמה - אזהרה: יותר מידי אנשים מבשלים את הפסטה שלהם יותר מידי. גם אם כתוב על האריזה “12 דקות בישול” זו לא תורה מסיני. אחרי 12 דקות הפסטה שלי כבר סמרטוטית כל כך שזה עצוב. אני לרוב מבשלת 8-9 דקות בלבד, בהתאם לסוג, ומתחילה לטעום את הפסטה כבר אחרי 7 דקות, וברגע שאפשר לנגוס בה והיא לא קשה יותר אני מפסיקה את הבישול. פסטה רכה וסמרטוטית זה פיכסה!!
שלב ג’ - מחברים הכל ביחד
לפני שמסננים את הפסטה לוקחים ספל ואוספים בזהירות כוס אחת ממי הבישול של הפסטה מתוך הסיר. מניחים בצד. תכף נשתמש בהם. את שאר הפסטה מסננים קלות ומחזירים ישר לסיר.
לא צריך להשקיע בסינון יותר מידי, כי כל הרטיבות הזו תעזור לרוטב שלנו להישאר חלק ומשיי. בשום פנים ואופן אל תתפתו לשטוף את הפסטה במי ברז!!! TAPWATER=BAAAD
מחזירים את הפסטה מהמסננת בחזרה אל הסיר, כשהיא עדיין נוטפת מים, ומסירים את הסיר מהכיריים. שופכים פנימה את רוטב הביצים שהכנו ומוזגים גם שליש כוס ממי הפסטה החמים ששמרנו בצד.
מתחילים לערבב בזריזות. תוך דקה של ערבוב תערובת הביצים תסמיך ותהפוך לקרמית וצהבהבה.
מי הבישול החמים מונעים מהביצים להפוך לחביתה מקושקשת - זה סוג של פלא. בישלתי את המנה הזו פעמים רבות במגוון של תנאים ולא משנה כמה ניסיתי, הביצים לא התקשקשו לי!! מוזר מאוד.
אם הרוטב סמיך מידי ומתחיל להראות דביק או גרגרי, הוסיפו ממש מעט מי פסטה והמשיכו לערבב.
אם, לעומת זאת, בתחתית הסיר מצטברים נוזלים מימיים (כמו כאן בתמונה), אפשר להניח את הסיר בעדינות על אש נמוכה ולהמשיך בערבוב. תוך כמה שניות הנוזלים יסמיכו ויצטרפו לרוטב שיצפה את הפסטה. אם בישלתם יותר מידי והרוטב גרגרי, חזרו לשלב הקודם, פסקה אחת למעלה.
בקטע הזה, שימו לב, שאם אני רוצה קצת יותר רוטב, אני יכולה פשוט להוסיף עוד קצת מי בישול. ולכן, גם אם אין לכם הרבה ביצים ופרמזן, אפשר “למתוח” את הכמות של הרוטב גם ליותר פסטה, אם פשוט מוסיפים בהדרגה עוד קצת מי פסטה. בלית ברירה, הרוטב יספיק גם לחבילת פסטה שלמה, אבל יהיה פחות ממנו.
בדרום איטליה, אגב, בכל מקום שאכלנו את המנה, היא הגיעה עם הביצים כשהן מקושקשות. רשלנות השף? לא ברור. נראה לי זה פשוט הסגנון שלהם בדרום. זה עדיין טעים בטירוף, אגב.
הנה דוגמה לפסטה קרבונרה מעולה שאכלנו באמצע הטרק בהרי הדולומיטים בצפון איטליה. אני חושדת שהם שמו גם שמנת ברוטב.
מטיבי לכת? זו העת לבייקון
לא יקר כמו שחשבתי. לא לעשירים בלבד, אבל קצת קשה להשגה. את הבייקון שבתמונה קניתי אצל קצב יקרן בכיכר המדינה (על הפינה המערבית של ז’בוטינסקי. תגידו לו שאני שלחתי אתכם). 6 פרוסות נדיבות שקלו 60 גר’, עלו בערך 7 שקלים, והספיקו למנה נדיבה לשניים. לא רע, הייתי אומרת.
בייקון זה פינוק. אני לא ממליצה לאכול את זה יותר מפעם בחודש-חודשיים כי זה מממממש לא בריא (מדובר, אחרי הכל, באפידרמיס של חזיר. סליחה על ההגעלה, אבל זה נכון). אם החלטתם בכל זאת להתפנק, שימו לב לכמה עקרונות פשוטים שמאפשרים לחסוך בקצת שומן.
קודם כל, שימו לב שהרבה מהבייקון זה שומן לבן. אל תתפתו להסיר אותו, כי אחרי הטיגון אי אפשר להבדיל מה”בשר” ל”שומן”. הכל קריספי וטעים מאוד. וזה משמין EITHER WAY אז אל תנסו להתחכם. פורסים את הבייקון לרצועות דקות.
את הבייקון אני מטגנת במחבת טפלון מבלי להוסיף שמן.
במהלך הטיגון הבייקון מתחיל להגיר הרבה שומן משל עצמו, כך שאין צורך.
הטיגון אורך בערך 3-4 דקות, ובסופו המחבת תתמלא בשומן הטבעי של הבייקון, ופיסות הבייקון עצמן יהפכו לשחומות וקריספיות. העבירו אותן לצלחת מרופדת בנייר סופג והניחו בצד.
לשומן עצמו שנשאר במחבת יש כמה וכמה שימושים מעניינים. הנושא הזה הוא כבר HARDCORE אז אני אשאיר לסקרנים פתח יציאה כדי שנוכל לחזור לענייננו. במקרה הגרוע ביותר תנו את זה לחתול הראשון שתראו והוא יאהב אתכם לנצח. אני טיגנתי בזה כמה עצמות בקר, כיסיתי במים עם ירקות קלופים והכנתי לי ציר בקר למהדרין שנכנס ישירות לפריזר.
אם השתמשתם בבייקון, מערבבים אותו פנימה עם הביצים ומי הפסטה בתחילת הערבוב. לא לשכוח לפזר קצת פטרוזיליה, סתם כי זה יפה.
הפסטה נשמרת היטב במקרר ליומיים לפחות והיא נהדרת בחימום במיקרו. אתם יכולים בכיף להכפיל כמויות ולהנות מהפסטה גם מחר ומחרתיים.
לא רוצים בייקון? קבלו גיוונים
הפסטה קצת פחות מרגשת בלי בייקון. לדעתי היא טעימה בפני עצמה, אבל אם רוצים, אפשר להוסיף לה עניין בכל מיני דרכים (שהן לא תקניות, כמובן, אבל ממתי זה אכפת לנו):
להשתמש רק בחלמונים במקום ביצים שלמות. הרוטב יצא מאוד מאוד עשיר. אין גבול לכמות החלמונים, אתם יכולים לשים גם חמישה או שישה, כל עוד אתם מוסיפים מספיק מי פסטה כדי לאזן אותם ושהרוטב ישאר קרמי.
להוסיף לסיר עם הפסטה המתבשלת דברים מעניינים בדקות האחרונות של הבישול, לפני הסינון: חופן של אפונה קפואה (בערך 2 דקות לפני סוף הבישול), עגבניות שרי חצויות (דקה לפני סוף הבישול), או קוביות קטנות של עוף (2 דקות לפני סוף הבישול).
להוסיף עם הרוטב ומי הבישול גם עשבי תיבול קצוצים: טימין / בזיליקום / פטרוזיליה הולכים מעולה
לערבב פנימה לתוך הפסטה המוכנה קצת ריקוטה או מוצרלה.
אם אתם ממש רוצים ולא יכולים להתאפק, תוכלו להוסיף לקערה עם הביצים והפרמזן גם שמנת מתוקה (לא יותר מחצי כוס). רע בטוח לא יצא מזה.
רוצים עוד השראה לגיוונים? הנה.
הפוסט צולם במטבחה המהמם של חן גבירץ - קוראת תל-אביבית קבועה שהציעה לי בנדיבותה להתארח ולבשל, וגם הישקתה אותי לשוכרה בברנדי מנדרינות מהמם והלוותה לי תבנית חיונית לצילום הפוסט הבא (רמז: זה קריספי מבחוץ, פודינגי מבפנים, ומגיע מצרפת). תודה, חן!
רוצים לראות איך מכינים קרבונרה בוידאו? הנה הדגמה מוצלחת (למרות שהבחור צ’יז-מניאק לגמרי).
הכנתם וצילמתם את התוצאה? השאירו תגובה בפוסט ושלחו לי את התמונה באימייל. את התמונות המגניבות ביותר אטען ידנית לתגובות עצמן (אם במקרה התפקשש לכם, צלמו בכל זאת!).
פינת התכל’ס
מבשלים חצי חב’ פסטה לדרגת אל-דנטה. בינתיים מערבבים בצד חופן פרמזן מגוררת עם 3 ביצים ומלח ופלפל. כשהפסטה מוכנה שומרים כוס אחת ממי הבישול ומסננים קלות. מחזירים לסיר ומסירים מהאש. מוסיפים פנימה את תערובת הביצים יחד עם שליש כוס ממי הבישול ומערבבים לדקה, עד שנוצר רוטב סמיך. אם רוצים, מוסיפים גם רצועות בייקון דקות שמטגנים כמה דקות במחבת ללא שמן ומספיגים בנייר מגבת. אם הרוטב סמיך מידי מוסיפים עוד מעט מי בישול, ואם הוא דליל מידי, מחממים מעט על אש נמוכה תוך כדי ערבוב.
עדכון
איך יכולתי לשכוח מהפסטה המהממת של איילת הירשמן? ווריאציה קלה וטעימה על קרבונרה (כולל וידאו).
עדכון - 2.11.09
חברים יקרים, בצק אלים נבנה, באהבה רבה, כאלטרנטיבה למתכוני המיינסטרים מבחינת הגישה, הירידה לפרטים, צילומי השלבים, וכן - חוסר הכשרות. אין בכוונתי לשנות דבר בסגנון הבישול שלי או “לצנזר” / לשנות מנות מוצלחות כדי לא “להרגיז” קהלים רגישים. אנא המנעו מלהתלונן על נושא הכשרות בתגובות.