בצק אלים | רשימות ממטבחה של מעצבת



סוכריות קרמל מלוח מזוייפות 

נחשב אצלי: מתוק ומושחתיום חמישי, 11 בפברואר 2016

מכירים את זה שאחרי כל ט"ו בשבט מפוזרות לכם בבית ערימות של פירות יבשים? אז זה המתכון המושלם בשבילכם. מדובר במעין סוכריות קרמל מלוח, רק שהן לא מכילות לא סוכר (לא ישירות, אבל בעקיפין כן, אז אל תתרגשו יותר מידי), לא חמאה, ולא שמנת. אז מה הן כן מכילות? שני דברים – צימוקים, וטחינה. חכו, אל תברחו, חזרו הנה! אם טוחנים בפוד פרוססור צימוקים וטחינה לדקה אחת או שתיים, מתקבלת עיסה יציקתית למדי, שאם קצת מרדדים ומספיגים היטב מעודף השמנוניות, מתקבל מעין "בצק" סופר קרמלי וממכר, שאפשר לחתוך בקלות לסוכריות קטנות, ולבלוע בלי סוף. הטעם דומה באופן מחשיד לסוכריות קרמל מלוח (במיוחד אם תתבלו בקצת מלח, ואולי אפילו קצת וניל). המרשם המקורי, שנשלח אלי על ידי קוראת נאמנה בשם נעמה אביטל , פורסם במקור ב theKitchn, רק במקור עם תמרים. והרי תמרים הם יקרים, צריך לגלען אותם, והם גם נראים כמו ג'וקים שזה בעסה. ולכן החלטתי לנסות את העסק עם הצימוקים הזמינים והנפוצים בהרבה – ויצא פשוט מעולה. את שמן הקוקוס היקר שבמקור השמטתי, כי המתכון מצליח גם בלעדיו, אז למה לא. בקיצור, אם יש לכם קרייב למשהו מתוק, מושחת, וטיפ טיפונת יותר בריא מהממוצע (רמז: זה ממש לא דל קלוריות), וכמה דקות פנויות – הנה משהו בול פגיעה.

  • 1 כוס גדושה צימוקים או חמוציות (150 גר')
  • חצי כוס טחינה גולמית
  • חצי כפית תמצית וניל (לא חובה)
  • קורט נדיב מלח (לא חובה)

עלות משוערת:

11 שקלים

עבודה נטו:

5 דקות

ההכנה


ניסיתי את המתכון עם כל מיני סוגים של צימוקים: כהים, בהירים, ואפילו עם חמוציות, שהן בכלל לא צימוקים אפילו. כל הסוגים עבדו מעולה, וכל אחד הניב אפילו צבע קצת שונה. הידד!

מתחילים עם צימוקים, טחינה גולמית (כלומר, לא "סלט טחינה מוכן כיד המלך" שנמכר במקררי הסופר. הטחינה הגולמית מגיעה בצנצנת ונמצאת במדפים באמצע הסופר, ללא צינון). שני שדרוגי-על אופציונליים בהחלט (אך מומלצים): טיפונת תמצית וניל, ומעט מלח (כן!).

אם המתכון עובד עם תמרים (כך הוא היה במקור, כאמור) ועם צימוקים, אני מניחה שהוא יעבוד גם עם עוד סוגי פירות יבשים שלא חשבתי עליהם – שזיפים? משמשים? פפאיה? אננס? אלוהים יודע – אולי אפילו מיש-מש של כולם!!! רק קחו בחשבון שרמת המתיקות משתנה ואולי תצטרכו להוסיף קצת סוכר לפירות הפחות מתוקים (נניח המשמש). כמו-כן, אם אתם עושים סוכריות פיבונאצ'י, אני לא לוקחת אחריות על הצבע. גם ככה המראה של הסוכריות האלה הוא לא הצד החזק שלהן (תכף תבינו).

עכשיו מודדים את כל החומרים.

כפי שאתם רואים, כוס גדושה של צימוקים היא בול 150 גר', כך שאם רוצים להחליף בפרי יבש אחר, אפשר להמיר לפי משקל.

אה, ולגבי הטחינה –

במתכון הזה גיליתי סוג חדש של טחינה והתאהבתי. הייתי בטוחה שהגמל הוא היחיד בשבילי – לנצח!

אבל טחינה "הר ברכה" לוקחת בהליכה. בפזצט"ע אפילו.

טוחנים בפוד פרוססור את הצימוקים יחד עם הטחינה, ואם משתמשים, מוסיפים גם את הוניל ואת המלח.

אל דאגה, זה לא יוצא מלוח. הצימוקים פשוט מאוד מאוד מתוקים, והמלח טיפה מאזן את זה מבלי שהוא יורגש יותר מידי.

 

עכשיו צריך להיאזר בסבלנות ולטחון את העסק הזה למשך דקה עד שתיים ברציפות, ומבלי להתייאש באמצע, עד שהצימוקים והטחינה עוברים יחד כמה מצבי צבירה, עד שהם הופכים לסוג של… בצק. חום. לא מי יודע מה אטרקטיבי.

באיזשהו שלב גם חלק מהשומנים של הטחינה קצת ייפרדו וייקוו בתחתית בסוג של שלולית קצת מגעילולית.

אבל אל תתנו לזה להטריד אתכם יותר מידי.

טוחנים

וטוחנים

וטוחנים עוד קצת

ואז כשזה נראה כמו כדור פלסטלינה שעשוי מערבוב של שאריות הצבעים שאספתם מכל הבית
מתעלמים באלגנטיות

מועכים את הבצק האחיד עם כף או מרית כדי לסחוט ממנו עוד קצת נוזלים,

ושופכים כמה שאפשר מהם לכיור

מעבירים למסננת

אפשר להמשיך לסחוט עוד קצת עם מרית או כף

כאן בתמונה משמאל "בצק" על בסיס צימוקים רגילים, ומימין על בסיס חמוציות. שמקבל גם קצת טעם של פירות יער. ולפיכך אפשר גם לקרוא לו סוכריית קרמל "פירות יער". למה? כי ככה!

את הבצק המתקבל אפשר למעוך בין שתי מגבות רב פעמיות כדי לייבש אותו קצת מהשמנוניות, או שאפשר להניח אותו בטמפ' החדר ליום יומיים והוא יתייבש בפני עצמו (אין צורך לכסות או לקרר).

אפשר לבצוע ממנו חתיכות ולזלול ככה, ואם רוצים שהסוכריות ייראו איכשהו אכיל (ניסיתי, באמת שניסיתי), אפשר לרדד את ה"בצק" בין שתי מגבות רב פעמיות, כאמור, עם מערוך או פחית שימורים, ואז לקרוץ ממנו צורות חמודות, או סתם לחתוך לריבועים.

אם אתם מביני עניין פזרו מלמעלה עוד טיפונת מלח גס. כמו שעושים על הפרלינים בפריז (כן כן, אתם יודעים על מה אני מדברת).

שדרוג
אם רוצים פרלין בטעם שוקולד (הידד! כאן בצלחת שבתמונה), אפשר לזרזף לתוך המעבד מזון כ-75 גר' שוקולד מריר מומס בשניות האחרונות של הטחינה. יאמי זו לא מילה. (כדי להמיס שוקולד במיקרוגל, שוברים אותו לקוביות ומניחים בקערה חסינת חום. מחממים בפולסים קצרים של 30 שניות ומערבבים היטב בין לבין עד שהשוקולד רך מספיק כדי להתערבב לקרם חלק. לא מחממים מעבר למה שצריך אחרת יקרו לשוקולד דברים מוזרים. דברים מוזרים קורים גם כשהקערה או כלי הערבוב אינם יבשים לחלוטין מטיפות מים סוררות. אז מומלץ גם על זה להקפיד!)

פינת התכל'ס
טוחנים כוס גדושה של צימוקים (150 גר', אפשר גם חמוציות) יחד עם חצי כוס טחינה גולמית בפוד פרוססור כ-2 דקות מלאות, או עד שנוצר בצק חלק, אחיד, ויציב. מומלץ לתבל בקורט נדיב של מלח ובחצי כפית תמצית וניל. מסננים היטב משאריות הנוזל השומני של הטחינה ומניחים לייבוש של כמה ימים. ניתן לזרז את התהליך אם משטחים את הבצק בין מגבות רב פעמיות, לספיגת השמנוניות. חותכים לחתיכות קטנות וזוללים.

טארט נוצ'ולה פטנט 

נחשב אצלי: קפה ומאפהיום חמישי, 31 בדצמבר 2015

את הרעיון למתכון הגאוני הזה שלח לי קורא נאמן בשם דניאל (תודה, חבוב!). הוא מגיע היישר מתכנית הניינטיז המגניבה Great Chefs בה הייתי בוהה שעות ארוכות כשהייתי קטנה. טארט הפרלין הליונזי (יענו, מגיע מהעיר ליון שבדרום צרפת) מככב בכל ויטרינת מתוקים בעיר – בדרך כלל בצבע אדום בוהק, כצבע הפרלינים המקומיים, שנצבעים כפייתית בתועפות של צבע מאכל. והפלא ופלא, המלית המעולה וטעמה העשיר לא משקפים בעליל את פשטות הכנתה, והיא עובדת גם עם אבקת פרלין שאינה ורודה!!!! ואבקה כזו ניתנת להשגה בכל חנות המתמחה במוצרי אפייה – כל מה שצריך זה להרתיח שמנת מתוקה ולזרוק פנימה אבקת פרלין (הנקראת גם אבקת נוגט) בנפח שווה, להרתיח קצת, וזהו. מוכן. מוזגים לבסיס בצק טארט ומתקבל קינוח חלקלק בטעם סופר-מרוכז של קרמל ואגוזי לוז. ואתם שבסך הכל עמדתם וגרבצתם קצת מול הסיר – יכולים להיות חתומים על יצירת המופת הזו. עם הצינון הקרם מתייצב והופך פריס להפליא. רק ערמו עליו קצת קצפת לא ממותקת וצפו באורחיכם זוללים בעיניים פעורות ולא מצליכים לקלוט כמה זה טעים. אל דאגה אגב – אם לא השגתם אבקת פרלין, צירפתי הוראות להכנת מלית מזוייפת דומה מאוד (היא דורשת יותר עבודה, אבל תחסוך כסף וטרטור של שופינג). הכמות: טארט בקוטר 24 ס"מ.

  • לבצק:
  • 1 כוס קמח
  • 100 גר' חמאה
  • 1 כף שמן רגיל
  • 3 כפות מים
  • 1 כפית סוכר
  • קורט נדיב מלח
  • רבע כוס אגוזי לוז טחונים דק (או שקדים טחונים, או כף גדושה קמח)
  • למלית פטנט:
  • 1.5 כוסות שמנת מתוקה (אפשר להחליף חצי או שליש כמות בחלב)
  • 1.5 כוסות אבקת פרלין/נוגט (180 גר' – להשיג בחנויות מתמחות)
  • למלית ללא אבקת פרלין:
  • 3/4 כוס סוכר
  • 3/4 כוס שמנת מתוקה
  • חצי כוס חלב
  • 1 כוס אבקת אגוזי לוז (טוחנים בבלנדר) או אבקת שקדים קנויה

עלות משוערת:

32 שקלים

עבודה נטו:

17 דקות

ההכנה

להכנה הצטרף נועם, הלא הוא ד"ר פצפוצים, כדי לשוב ולשפשף את פרצופי בכמה מלוכלך / לא מדויק / לא מסודר אני עובדת (מה לעשות!!!) – ולטכס כמה עצות שימושיות על הדרך.

ברוח הקרמל שתקפה את שנינו באותו השבוע, הכנו מתכוני קרמל – נועם הכין את הבלונדיז המהממים של וויולט בייקרי, שלפני האפייה זורים עליהם שבבים מפוצפצים של קרמל מלוח

ואחרי שהם מצטננים נוצרת לה מעין שכבה אואי-גואי מדהימה שהופכת כל ביס לחוויה אורגזמנטרונית (יש מילה כזו? הרגע כתבתי אותה אז זה אומר שכן). כמו כן, וואן-בול ביצ'ז! מלכלכים רק קערה אחת, והכנה סופר מהירה (חוץ משבבי הקרמל…). מומלץ.

והמתכון שלי הוא הפטנט המעולה הזה – טארט חגיגי ומרהיב שאת כל כולו מכינים באותו הסיר! הו, יס!

אל תיבהלו מאורך ההסברים, זה סתם כי אני מפרטת יותר מידי. המתכון סופר פשוט ומהיר!

(כל עוד לא נסחפים ומכינים קישוטי קרמל קפריזיים שצריך להניח על פיסות קטנות של אגוזי לוז כי אם הם נוגעים ישירות בקצפת הם נמסים תוך עשר דקות :(((

את הקראסט כבר אתם מכירים עוד מקיש ארבעת הבצלים האלמותי – מעין בצק פריך רבוך הזוי, שחשף לעולם דיוויד ליבוביץ, ושובר כל חוק אפשרי בעולם האפייה, ועדיין יוצא פריך ופלייקי. כאן הכנתי אותו בווריאציה לוז-ית, עם קצת אגוזי לוז טחונים במקום חלק מהקמח. אפשר כמובן להשתמש אך ורק בקמח, אם רוצים.

מלית הפטנט עשויה משני מרכיבים בלבד: שמנת מתוקה, ואבקת נוגט. מדובר בסוג של רביכה, רק בתפקיד הקמח – אבקת הנוגט, ובתפקיד הנוזל, שמנת מתוקה. מרתיחים אותה טוב טוב, טורפים פנימה את האבקה (בכמויות שוות, כלומר יחס 1:1 בנפח), ומבשלים כמה דקות עד שנוצר קרם חלקלק, סמיך, והו-כה-טעים. הוא מעולה לא רק כמלית לטארט הזה, אלא גם כציפוי לעוגה, או כמרכיב במוס (אם מקפלים לתוכו קצפת), וסביר להניח שעוד 10,000 שימושים אחרים (דווחו לי בתגובות אם אתם חושבים על משהו. השימוש הכי טוב בעיני כרגע הוא לאכול את זה ישירות עם כפית וקשה לשכנע אותי אחרת)

תגידו יפה שלום לאבקת הנוגט –

מדובר באבקת קסם לכל דבר, שעשויה בסך הכל משני מרכיבים. אבל הו, כמה טררם הם עוברים לפני שהם מגיעים לקופסה הזו שקניתם בחנות! קודם כל קולים המון המון אגוזי לוז, מקלפים אותם בעמל רב (זו מכונה עמלה רבות, אז למי אכפת, יס?), מכינים מסוכר קרמל חום וסמיך, מערבבים פנימה את אגוזי הלוז, מצננים, ואז טוחנים את כל הקונסטרוקציה הזו רק עד שנוצרת אבקה דקה, צמרירית, וסופר חלקה.

כשלוקחים קמצוץ של אבקה כזו על הלשון ומרגישים איך כל אלפי הרסיסים מיד מתמוססים בפה – רק אז מבינים באיזה אוצר מדובר ואיך יכול להיות שלא קניתם את זה עד עכשיו. אהה, אני יודעת – כי לא סיפרו לכם על המתכון ההיסטרי הזה! או על העובדה שכמה כפות מאבקת הקסם ישדרגו מיידית כל קינוח שוקולדי או קרמלי שתעלו על דעתכם (להיות יותר ספציפית? מוס שוקולד. פודינג שוקולד. ציפוי שוקולד לעוגה, פאי באטרסקוצ't, קרם פטיסייר, ועוד ועוד ועוד).

הכי זול שמצאתי את אבקת הנוגט (המכונה גם אבקת פרלין) זה אצל יוסף מלמד (בשוק לוינסקי, רח' לוינסקי 55) – שם היא נמכרת ב-75 ש"ח לקילו (אפשר לקנות פחות. 180 גר' מספיקים בערך להכנת טארט אחד, והאבקה נשמרת לזמן רב). חוץ משם, אפשר להשיג את האבקה בחנויות מתמחות לצרכי האפייה, כמו 4שף, ספייסס, או חנות חדשה נחמדה שגיליתי: קוק-סטוק (לא אותו דבר כמו קוק סטור), בבן יהודה 144, ת"א (לשם השוואה, שם קופסה של 300 גר' עולה 25 ש"ח). דניאל, ששלח את המתכון, דיווח שהוא מצא אבקת נוגט ליד שוק מחנה יהודה ב-20 ש"ח. אם אתם מוצאים מקומות עם אבקת נוגט זולה, אנא דווחו בתגובות.

אם אין לכם כוח להיסחב לחנות מיוחדת כדי לקנות את האבקה במיוחד, או שסתם יקר לכם, אל דאגה! אחרי כמה ניסיונות הצלחתי להכין גרסה דומה מאוד עם אגוזי לוז רגילים (שטוחנים לבד בבלנדר או בפוד פרוססור). ואם אין לכם בלנדר או פוד פרוססור, זה עובד גם עם שקדים טחונים שאפשר לקנות בסופר. אבל אגוזי לוז יוצאים הכי טוב!

קודם מתחילים עם הבצק:

אם יש לכם בלנדר או פוד פרוססור – קחו חצי כוס אגוזי לוז וטחנו אותם לאבקה דקה. נצטרך רבע כוס בשביל הבצק. אם יש לכם ספייר, אפשר לשמור לקישוט, או לערבב לתוך היוגורט שלכם עם קצת דבש. אם אין לכם בלנדר/פוד, אפשר להחליף את אבקת הלוז בבצק בכף גדושה של קמח. יאי!

מודדים בצד את הקמח והלוז הטחונים שיהיו מוכנים

שמים בסיר בינוני את החמאה, המים (!), השמן, המלח והסוכר, ומביאים לרתיחה.

ברגע שהתערובת רותחת עוברים לאש קטנה וזורקים מיד פנימה את כל הקמח והלוז בבת אחת

מערבבים היטב, עדיין על אש קטנה, עד שכל החומרים היבשים נספגים

ובהדרגה נוצר כדור בצק

אחיד וחלק שנפרד מהקצוות לחלוטין. ממשיכים לבחוש ולערבב על אש קטנה עד שזה קורה.

זורקים את הבצק החם החוצה לתוך תבנית טארט בקוטר 24 ס"מ.

משתמשים בכף או מרית חסינת חום כדי לשטח את הבצק הרך והחם לכל רוחב התחתית של התבנית.

עוברים לאצבעות (או משתמשים בתחתית של כוס) כדי להתחיל למעוך את הבצק (פו! עדיין חם!) לשוליים ולתחתית לשכבה אחידה ולא מאוד עבה. ווהו, נועם עושה דוגמנות ידיים!!

זה נראה כאילו הבצק לא הולך להספיק כדי לכסות את הכל, אבל מניסיון, הוא מספיק בול! פשוט תדקקו את התחתית והשוליים עד שאתם מקבלים מספיק בצק ספייר כדי לכסות את הכל. אפשר להעזר באצבעות או בתחתית של כוס מדידה או מאג עם שוליים ישרים.

לבצק יש נטייה קשה "לשקוע" באפייה, ולפעמים אפילו ליפול לגמרי מהשוליים לשלולית מבעבעת בתחתית. יש שתי דרכים לפתור את זה. אפשר פשוט למעוך את הבצק בחזרה למקומו בסוף האפייה כל עוד הוא עדיין חם (אפשר לעשות את זה למשך 2 דקות מהרגע שהוא יוצא מהתנור), או לאפות אפייה עיוורת.

שזה אומר לקמט טוב טוב נייר אפייה ולשטח אותו על הבצק, ואז למלא אותו במשהו כבד שייתן קונטרה לבצק. זה יכול להיות אוסף של מטבעות 10 אגורות שאתם מחביאים בבוידעם, וזה יכול להיות השקית הזו של העדשים השחורות שקניתם לפני שלוש שנים והתעצלתם לזרוק.

כל דבר כבד וגרגרי שאפשר למזוג לתוך "בריכת" נייר האפייה ששפצרנו. לי יש צנצנת ייעודית לכך וכל קטניה מיותרת שאני רוצה לזרוק (במקרה זה עדשים ופולי סויה שפג תוקפם) עוברת לצנצנת. מוזגים את הקטניות (או המטבעות!) פנימה, ומעבירים לתנור על 180 מעלות כ-10 דק'. המשקל הכבד שמפוזר באופן שווה על כל הבצק ימנע ממנו לשקוע.

אחרי 10 דק' רואים שהקצוות בשוליים (איפה שלא מכוסה) קצת משחימים, אפשר להוציא מהתנור ולהרים ב-ז-ה-י-ר-ו-ת את הנייר יחד עם המשקולת בפנים (אח"כ כשהמשקולות מתקררות אפשר למזוג אותן בחזרה לצנצנת ולשמור לבצק הבא (לא מומלץ להשתמש בקטניות האלה לבישול, לכאורה, אבל ישמצב שזו סתם אזהרת סרק והן בטוחות לאכילה… לא בדקתי אף פעם. תאמינו או לא, גם לי יש גבולות לפעמים).

אם חלק מהבצק החם נקרע ונדבק לנייר כשאתם מרימים, אפשר לקלף אותו ולמעוך אותו בחזרה למקומו. תכף הבצק נכנס שוב לתנור, אז הכל יתאחה בחזרה באפייה הסופית. אפשר קצת לצמצם את תופעת הידבקות הבצק לנייר אם עוברים על השוליים של הנייר מסביב ומושכים אותם קצת פנימה לכיוון המרכז לפני שמרימים,.

מחזירים את הבצק הלבקן לתנור לכ-3 עד 5 דקות נוספות כדי לתת לו השחמה סופית בלי הכיסוי הפעם.

וזהו, מוכן למילוי! עם הצינון הפריכות מגיעה.

ועכשיו למלית!

גרסת הפטנט המהירה (דורש אבקת פרלין)
המתכון המקורי הכיל אך ורק שמנת מתוקה, והתבסס על אבקת פרלין ורודה, הטיפוסית לעיר ליון שבצרפת (ראו פוסט נרחב מהביקור שלי בעיר, ואני לא זוכרת אם הוא כולל את הסיפור על איך קניתי טארט פרלינה ורוד באריק קייזר ולעסתי חצי ממנו בהנאה מדומה מתוך מחשבה שמדובר בטארט קרם פטל. SO NOOB). אין איזה סיפור רומנטי מאחורי מאיפה הגיע הצבע הורוד, זה פשוט צבע מאכל!

בוידאו המקורי השף אומר לא להתפתות למלא את הטארט עד הסוף, אלא רק עד חצי גובה, בגלל שהמלית סופר עשירה ומתוקה – והוא מאוד צודק. ולכן, החלפתי חלק מהשמנת בחלב (ואני מניחה שאפשר להחליף את כולה בחלב!), לשביעות רצוני הרבה!!!!

זה מאוד מאוד פשוט.

מרתיחים את השמנת והחלב הסיר בינוני (מוסיפים גם קורט מלח כדי לאזן את המתיקות).

מודדים בצד את אבקת הנוגט ומשתדלים לא לנשנש ממנה יותר מידי.

ברגע שהתערובת מבעבעת זורקים פנימה את האבקה ומתחילים לטרוף בטירוף עם מטרפה כדי למוסס את כל הגושים ולקבל רוטב בצבע חום בהיר.

שמים טיימר ומבשלים את העסק 3 דקות בול

עדיין על אש גבוהה ועדיין על רתיחה, תוך כדי טריפה מתמדת.

התערובת תסמיך מעט, וצבעה יהפוך לחום יותר כהה.

היא אמורה לצפות היטב גב של כף, ואם עושים פס עם האצבע, נשאר שביל ברור.

מסירים מהאש ומוזגים לתוך הבצק האפוי (זה בסדר אם הבצק עדיין קצת חמים, אבל שלא יהיה חם מאוד, אחרת הוא לא ישמור על פריכות).

מחכים לפחות 4 שעות בטמפ' החדר (או שעתיים במקרר, או שעה בפריזר) לפני שהקרם מתייצב דיו כדי להיפרס כראוי. הטארט נשמר בטמפ' החדר בלי בעייה עד שבוע, ולפעמים גם מעבר לכך.

גרסה ללא אבקת פרלין
ממה היא עשויה, הרי, אמרנו? מקרמל ואגוזים! אז במקום לקלות, להכין קרמל, לצנן ולטחון, אפשר לעשות קצת מיש מש בסדר הפעולות ולקבל מוצר די דומה (קצת פחות חלקלק ומשיי במרקם, אבל מספיק קרוב, ולא צריך לצאת למסע חיפושים אחר האבקה)

בשביל הגרסה הזו נצטרך אגוז טחון מאיזשהו סוג. אם יש לכם בלנדר, פשוט לכו לניצת הדובדבן או עדן טבע מרקט (או כל חנות טבע), קנו אגוזי לוז שלמים, וטחנו אותם לאבקה (זהירות לא לטחון יותר מידי זמן מעבר להיווצרות האבקה, אחרת תקבלו יציקה). אם אין לכם פוד פרוססור, אפשר לקנות שקדים טחונים בכל סופר ולהשתמש במקום. יוצא לא רע בכלל! אפשר גם להשתמש באגוזי מלך או פקאנים טחונים, בהחלט. אבל בעיני לוז הכי מוצלח.

באותו הסיר (שבו הכנו את הבצק ממקודם) מניחים סוכר וטיפטיפונת מים (בערך כף). מוסיפים גם קורט נדיב מאוד של מלח. מבשלים על אש גבוהה עד שנוצר קרמל (להוראות מפורטות יותר להכנת קרמל, אתם מוזמנים להיעזר בפוסט טארט טאטן)

הקרמל צריך להיות בצבע זהוב עמוק, שמתחיל לאט לאט להתכהות.

אם מרוב ערבוב יש לכם גושים של סוכר בתוך הקרמל, אפשר להסיר מהאש לכמה שניות ולערבב עד שהם נמסים, ואז להחזיר לאש

ברגע שהוא בצבע הנכון וכמעט ללא גושים, מוסיפים את השמנת

ב-ז-ה-י-ר-ו-ת כי היא מבעבעת ומוציאה מלא אדים סופר רותחים וזה עושה כוויה מטורפת.

מוזגים כשכף היד שלכם מחוץ לטווח האדים של הסיר.

מערבבים עד שהתערובת אחידה, ואז מוסיפים את החלב

(שימו לב, היחס שמנת-חלב כאן הוא קצת שונה מההכנה עם אבקת הפרלין).

כשהתערובת אחידה שוב, מוסיפים פנימה את אגוזי הלוז הטחונים, או השקדים הטחונים.

מערבבים היטב עם מטרפה ומבשלים ברתיחה כ-4 דקות, או עד שהתערובת מסמיכה קצת וצבעה הופך טיפה כהה יותר.

בשלב זה, אם במקרה יש לכם בבית בלנדר מוט, אתם יכולים לטחון את התערובת (כן, למרות שהאגוזים כבר טחונים) למשך דקה או שתיים, וזה מאוד מאוד משפר את המרקם והופך אותו לחלק וקטיפתי יותר. אני הייתי סקפטית, נועם התעקש שאנסה, וטוב שכך!! זה שווה את הניג'וס – יוצא הרבה יותר מוצלח.

מוזגים את הקרם לבצק וממתינים כמה שעות לפני הפריסה.

אם רוצים, אפשר לערום מעל הכל קצפת (או לזלף אם אתם משקיענים)

ואפשר לפזר מעל הקצפת הזו קצת אבקת פרלין, או אפילו אגוזי לוז קצוצים (בתמונה השתגעתי קצת ופיזרתי גם פולי קקאו טחונים)

ווריאצית שוקולד
אם מתחשק לכם טארט נוגט שוקולד אפשר להפחית כמויות בשליש (כלומר להכין מכוס אחת של תערובת שמנת/חלב, וכוס אחת אבקת פרלין), ואז אתם יכולים לזרוק לתוך הסיר 150 גר' של שוקולד מריר משובח מיד אחרי שהסרתם מהאש, לערבב עד שtנמס, ולמזוג לתבנית עם הבצק.

גרסה ללא מוצרים מן החי
כשפורמלג קפצה לבקר אותי, הכנו גרסה טבעונית לא רעה בכלל של הדבר הזה –

פשוט השתמשנו בקרם קוקוס במקום השמנת המתוקה, וזהו! אבקת הפרלינה צמחית מטבעה (רק לוז וסוכר). קחו בחשבון שהטעם של הקוקוס מאוד מורגש. בתור הקראסט הכנו גרסה ממותקת קלות לבצק המעולה הזה של איימי צ'פלין (רק בלי גרגרי פרג, וכף סוכר בנוסף) שיצא ממש מוצלח.

אל תשכחו להכין את הבלונדיז ההיסטריות של נועם!!!

פינת התכלס
בצק: שמים בסיר 100 גר' חמאה, יחד עם 1.5 כפות שמן, 3 כפות מים, כפית סוכר, וקורט נדיב מלח. ממיסים על אש גבוהה וברגע שהתערובת נמסה ורותחת עוברים לאש קטנה ומוסיפים 1 כוס קמח יחד עם רבע כוס אגוזי לוז טחונים דק (או שקדים טחונים, או כף גדושה קמח במקום). מערבבים על האש עד שנוצר כדור בצק אחיד שנפרד מהקצוות. משטחים את הבצק החם לתחתית ושוליים של תבנית 24 ס"מ לשכבה דקה ואחידה (אפשר להיעזר באצבעות ו/או בתחתית כוס). אופים על 180 מעלות כ-10 עד 13 דק' או עד הזהבה. אם הבצק צונח לשלולית אפשר למעוך אותו בחזרה במעלה השוליים עם שולי כוס, כל עוד הבצק עדיין חם (ניתן גם לבצע אפייה עיוורת, לפי ההוראות במתכון).

מלית פטנט: באותו הסיר, מרתיחים 1.5 כוסות שמנת מתוקה (ניתן להחליף עד חצי מהכמות בחלב, לגרסה פחות כבדה) יחד עם קורט מלח. ברגע שהתערובת רותחת מוסיפים פנימה בבת אחת 1.5 כוסות (180 גר') אבקת נוגט/פרלין. טורפים עם מטרפה על אש גבוהה כ-3 דקות על רתיחה או עד שהתערובת מסמיכה. מוזגים לבצק האפוי ומצננים כ-4 שעות עד להתייצבות הקרם למרקם פריס (או שעתיים במקרר או שעה בפריזר).

מלית ללא אבקת פרלין: מבשלים 3/4 כוס סוכר יחד עם קורט מלח וכף מים לקרמל בצבע זהוב עמוק. מוסיפים פנימה בזהירות 3/4 כוס שמנת מתוקה ובוחשים עד שהתערובת אחידה. מוסיפים גם חצי כוס חלב ומחזירים לרתיחה. מוסיפים פנימה 1 כוס אבקת אגוזי לוז או שקדים (טוחנים לבד בבלנדר, או קונים מוכן). מבשלים ברתיחה כ-4 דק' או עד שמסמיך. מומלץ לטחון למשך דקה בבלנדר מוט, אם יש. מוזגים לבצק ומצננים כרגיל.

עוף ברוטב "בטטה" (חח לא באמת) 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום שני, 21 בדצמבר 2015

המתכון הזה סופר טראשי! ולא מאוד בריא! אבל הוא מוכן בליטרלי 3 דקות והוא טעים בצורה די מביכה. כל קשר לבטטה הוא מקרי בהחלט, כי הוא מבוסס – תחזיקו חזק – על אבקה להכנת מרק אינסטנט במאג, הידועה לשמצה בשמה "נמס בכוס". הווו, כן, זה אמיתי! וזה מעולה. מקווה שיש לכם במקרר קצת שאריות אורז כי הדבר הזה מוכן כל כך מהר שלא תספיקו להגיד "הולי מולי גוואקמולי!" והוא ייפול לכם לצלחת (ואם כבר פרודקט פלייסמנט, הנה פלאשבק לניינטיז. חחחח, "החדרת מותג"). אה, והזכרתי שאין פה קיצוציאדה או כלים מלוכלכים מיותרים? הכמות: 3-4 מנות.

  • 500 גר' חזה עוף פרוס לרצועות למוקפץ
  • 1 שקית קטנה בגודל אישי אבקה להכנת מרק בטטה ("נמס בכוס")
  • רוצים גרסה בלי אבקה?
  • ראו פינת התכל'ס בתחתית

עלות משוערת:

24 שקלים

עבודה נטו:

4 דקות

ההכנה

היכונו למנת הסטלנים האולטימטיבית!!! (כמו שאמרתי זה מתכון טראשי, אז קחו אותו בערבון מוגבל אם אתם ממש ממש אניני טעם)

אלה המרכיבים הדרושים, שניים במספר (מים לא נחשב. גם שמן לא. גם חמצן לא):

הו, יס!

את המתכון הזה ניסיתי אך ורק עם אבקת הבטטה, ולא עם אבקה אחרת. הסיבות הן כדלהלן: לאבקת הפטריות יש טעם לוואי שאני לא אוהבת (שמשום מה סבתות ממש אוהבות להשתמש בה), אבקת מרק עוף זה יותר מידי אין יור פייס, אבקת אפונה אף אחד לא באמת יסכים לאכול, ואבקת עגבניות לא מוסיפה ערך מוסף על שימוש בסתם רסק עגבניות, שהוא זול וזמין בפני עצמו. ותכל'ס בטטה זה הטעם הכי קראוד פליזר שיש. לא שזה אומר שלמנה הזו יש טעם של בטטה, כן? אין לה שום טעם של בטטה. האבקה פשוט יוצרת קרמליזציה ממש טובה על העוף, וגם יוצרת רוטב טעים וסמיך מסביב (בדרך כלל דרושים כמה מרכיבים כדי להשיג את אותו אפקט – ואם אתם מתחלחלים מאבקות תעשייתיות [לגיטימי], ראו בסוף גרסה לא-מונוסודיומית תחליפית).

לא שיש בדבר הזה מונוסודיום גלוטומט, כן? הנה רשימת המרכיבים:

אם עוברים עליה רואים די בקלות שחוץ מקצת עמילנים, סוכרים, ופשוט הרבה הרבה מלח, אין הרבה מעבר. אז כן, זה לא סובל מעודף בריאות, אבל זה די HARMLESS. לאבקת הבטטה יש גם ריח די חזק של כורכום, שהוא דווקא די בריא (חחח כן על מי אני עובדת). אם אתם רוצים להוסיף בריאות למנה, אף אחד לא ירים גבה אם תקצצו קצת פלפל אדום ו/או גזר ו/או פרחים של ברוקולי בצד, ותוסיפו פנימה. אבל אם תקף אתכם כל כך הרבה מרץ פתאום – לכו כבר עד הסוף ותכינו את העוף בקשיו ללא קשיו.

אם אתם מנסים את הפטנט עם מרקים אחרים – אנא דווחו בתגובות! הכמות הרצויה היא שקיק קטן אחד (כ-26 גר' אבקה, שזה אומר 2 כפות), ואל תשכחו לדווח בתגובות איך יצא!

כשקונים את העוף צריך לבקש מהקצב שני דברים:
א. שיחתוך את העוף ל"רצועות למוקפץ" (את זה כל הקצבים מכירים)
ב. שייתן לכם את העוף לא במגשית קלקר אלא בשקית ניילון שקופה עמידה שכזו – שבתוכה תשקשקו את העוף ותחסכו טינופת וכלים.

תשתדלו להגיד לקצב שישתדל בעצמו שהרצועות יהיו בעובי אחיד. כי אם יהיו כמה רצועות דקות ממש וכמה רצועות עבות, הקטנות יתבשלו יתר על המידה ויתייבשו על המחבת, בזמן שהרצועות העבות יקחו את הזמן שלהן וייקח נצח עד שהן תהיינה מוכנות.

עכשיו לוקחים את השקית הנחמדה הזו שהקצב נתן לכם, עם כל העוף הפרוס בפנים, ובלי לחשוב יותר מידי, שופכים פנימה את כל האבקה המונוסודיומית.

מחזיקים את הלמעלה של השקית סגור, ומשקשקים את התחתית כדי לצפות את העוף מכל הכיוונים באבקה המונוסודיומית הצהבהבה.

אפשר אפילו להשתמש בשתי הידיים כדי ממש ללוש את כל העיסה הזו בפנים כדי לזרז את התהליך.

עוזר אם מידי פעם משטחים לרגע לגמרי את כל עיסת העוף, "משחררים" את השקית מסביב, ואז משתמשים בשקית כדי לקפל את קובבת העוף בפנים על עצמה ואז להמשיך ללוש.

לא ממש משנה איך עושים את זה, רק חשוב שכל רצועות העוף תהיינה מצופות היטב וכמה שיותר באחידות. אם לא בא לכם, או שאין שקית, אפשר כמובן להעביר את הרצועות לקערה ולערבב אותן עם האבקה עם מזלג או משהו. לא ביג דיל (סתם קערה לשטוף!)

אני ממליצה להוציא את העוף מהמקרר לפחות 20 דקות לפני ההכנה (עד 40 דקות זה בסדר בחורף, אם קיץ וממש חם בחוץ אז עד 30 דק).

מחממים מחבת טפלון (שזה אומר ציפוי שחור שדברים פחות נדבקים אליו בטיגון) כמה שיותר גדולה וכמה שיותר כבדה על אש גבוהה למשך דקה, בלי להוסיף כלום. חשוב מאוד שהמחבת תהיה חמה כמו אש הגהינום, כדי לתת השחמה טובה לעוף, אחרת הוא פשוט יתכבס במיצים של עצמו. זו הסיבה שגם הוצאנו את העוף מהמקרר קצת לפני. כי אם הוא ממש קר קר, ההשחמה לא תהיה טובה, כאמור!

כשהמחבת סופר חמה, ואי אפשר להחזיק את היד יותר משנייה אחת כ-10 ס"מ מעליה, וויר אין ביזנס!

מוסיפים פנימה 2 כפות שמן, ואז מיד שופכים את כל רצועות העוף המצופות לתוך המחבת החמה ומנסים לשטח את הגוש הגדול שנוצר ולהפריד בין הרצועות עד כמה שאפשר.

משתדלים לעמוד בפיתוי ולא לגעת בעוף למשך 30-40 שניות, כדי לתת לו צ'אנס לתפוס קראסט טוב (האבקה הצהובה הזוהרת מאוד מזרזת את זה).

מערבבים קלות

אם אם מרגישים חרוצים אפשר להפוך רצועה רצועה.

תוך בערך דקה-שתיים כל הרצועות תהיינה מוכנות ומושחמות מכל הצדדים. נסו לא להקפיץ יותר מ-2 דקות טוטל (3 דקות אם הרצועות יותר עבות מהאגודל שלכם), כדי שהעוף לא יתייבש.

מוסיפים בהדרגה עד חצי כוס מים למחבת, כדי ליצור רוטב.

בזהירות, זה עושה המון המון אדים חמים ועשן – שלא תחטפו כוויה.

מתחילים עם רבע כוס מים, מערבבים טוב טוב עד שמסמיך, ואז מוסיפים את רבע כוס המים השנייה. ממשיכים לבשל עוד כמה שניות עד שהמים מסמיכים לכדי רוטב סמיך ומבעבע, וזהו, מוכן!

עורמים על המון המון אורז או פסטה, או זורקים לתוך פיתה, או סתם אוכלים עם מזלג מתוך המחבת.

נזכרים בערגה בימים הרחוקים בהם הייתם אשכרה מרתיחים מים ומכינים מרק מגעילולי, כשיכולתם להכין את השוס הזה.

אה, ושתדעו –

ניסיתי גם עם טופו, לא יצא משהו.

אמנם בטיגון יוצא לו קראסט מאוד יפה ונחמד, אבל הטעם של האבקה המלאכותית חזק ודומיננטי מידי, במיוחד לאור העובדה שלטופו עצמו אין יותר מידי טעם (בניגוד לעוף, שקצת סופג את האבקה ומאזן אותה טוב).

אם מנסים לפתור את הבעייה על ידי הוספת נוזלים למחבת ויצירת רוטב, כל הקראסט נשטף מהטופו בטיל וכל עבודת הטיגון הייתה לחינם. והטעם של האבקה ברוטב עדיין חזק מידי.

בקיצור, אם אתם מצליחים לשחק עם זה ולהגיע למשהו מוצלח, עדכנו אותי מה עשיתם. אולי צריך ליצור רוטב עם חלב קוקוס במקום מים או משו?

פינת התכל'ס
מערבבים 500 גר' חזה עוף פרוס לרצועות למוקפץ יחד עם שקיק קטן אבקה להכנת מרק בטטה (כזה אישי). מחממים מחבת טפלון גדולה על אש גבוהה. מוסיפים 2 כפות שמן ומטגנים את רצועות העוף כ-2-3 דק' עד שהן משחימות מכל הצדדים. מוסיפים בהדרגה עד חצי כוס מים ומערבבים היטב ליצירת רוטב סמיך (לא מוסיפים את כל המים בבת אחת, אלא בהדרגה).

לא רוצים אבקה מונוסודיומית?
ערבבו את העוף עם 3 כפות קורנפלור במקום, ולפני שמוסיפים את המים, ערבבו פנימה אל תוך רצועות העוף 2 כפות מכל אחד: רוטב סויה + דבש או סוכר + חומץ רגיל.

עוגיות נוטלה בחמש דקות 

נחשב אצלי: מתוק ומושחתיום שני, 30 בנובמבר 2015

אני יודעת אני יודעת, הפוסט הזה הוא קצת בדיחה, את העוגיות האלה כבר כמעט כולם מכירים (ספציפית מי שיש לו חיבור אינטרנט עובד), במיוחד כשהן הציתו את הרשת באש שנה שעברה. אבל מי שלא קורא למחייתו בפורום "אמהות מבשלות יחד" (המבדר והמעולה! במיוחד לעת לילה כשכולם ישנים) – אני מוכנה לתפקד על תקן מרימת הדגלון – ולדווח לכם שמדובר במתכון גאוני, וכל כך "בצק-אלימי", ממש ללקק את האצבעות. אז באמת שלא יכולתי להתאפק, ועל כן סליחה מראש. ואפרופו לא יכולתי להתאפק, עשיתי במתכון המקורי (שיוצא יציקתי וקובבתי משהו) קצת שינויים כדי שהעוגיות תצאנה קצת יותר פאדג'יות וטובות-מראה. שימו לב, לא מדובר בעוגיות סופר עשירות ושוקולדיות, והן גם לא מאוד לוז-יות, אז אל תצפו למשהו סטייל בראוני-מריר-גורמה. אבל בתור עוגיה קקאו-אית חביבה שמכינים תוך שתי שניות וחצי, ומכרסמים לצד כוס קפה, הן מספקות את הסחורה לגמרי. כמובן שיש כמה שטיקים לשדרוג, אז ראו בסוף. הכמות: 30 עוגיות.

  • 1 כוס ממרח נוטלה
  • 1 ביצה גדולה (L)
  • 3/4 כוס קמח רגיל (לא תופח)
  • 1 כפית אבקת סודה לשתייה
  • שדרוגים אופציונליים:
  • 2 קורטי מלח / חצי כפית תמצית וניל / 2 כפות אבקת נוגט / חצי כוס שוקולד צ'יפס או אגוזי לוז קצוצים גס

עלות משוערת:

16 שקלים

עבודה נטו:

5 דקות

ההכנה

מכירים נוטלה?

בטח מכירים. הנוטלה כבר סיפרה לי שאתכם היא מכירה טוב טוב.

אז מודדים ממנה כוס אחת.

זה יוצא פחות או יותר צנצנת קטנה שלמה

או חצי צנצנת גדולה. המשך »

סיציליה 

נחשב אצלי: חו"ליום שישי, 13 בנובמבר 2015

סיציליה היא מעין גרסה פראית וקצת עארסית של איטליה, אבל בקטע ממש ממש טוב. המחירים הם חצי, האנשים פי שתיים יותר נחמדים, ובניגוד לרומא במיוחד, אף אחד לא יתפוס עליכם תחת. בכל פינה שתעצרו ותשתהו בה, ישאלו בחיוך מאיפה אתם, ולא יהססו לחלוק איתכם מיידית את כל המידע הידוע להם על מדינת הפרעוש הזו שממנה באתם, ועד כמה בעסה שבעסה שם. בחגי ספטמבר שעברו מכבר, החלטנו אני ודני להיות ישראלים טובים ולנצל בצורה אופטימלית לאקסטרים את כל ימי החופש שצברנו. לא הספקתי למצמץ והיי-הופ הוזמנו טיסות בק טו בק לסיציליה ומיד אח"כ ליפן (?!), עם עצירה קצרה בארץ ל-24 שעות של יום הפיקורים המסורתי שלנו. שתי המדינות האלה קשורות באיזשהי צורה? לא ממש. אבל "לא-קשור" זה המידל ניים שלי הרי, ולהרפתקאה הגדולה יצאנו בחדווה.

במהלך הפוסט קישרתי הרבה לתמונות אינסטגרם ממהלך הטיול, כדי קצת לתקצר – אז מי שרוצה עוד, אל תפספסו את הלינקים (וזו העת גם להגיד שאשמח לשמוע מכם פידבק בתגובות על פוסטי החו"ל האלה, עד כמה אתם באמת אוהבים אותם, ואת כמות התמונות / טקסט שבהם)

נחתנו בלילה היישר לתוך פלרמו, עיר הבירה. וכמו שנחתנו, ככה ברחנו (לא לפני שזללנו הרבה הרבה פיצה במסעדה נהדרת בכיכר המנחוסים). מיד על הבוקר העמסנו את הפקלאות על הרכבת, ונסענו ישר ל-CATANIA, העיר השנייה בגודלה באי, שנמצאת בצידו המזרחי. בחצי הראשון של הדרך פסי הרכבת היו ליטרלי על קו המים וזו הייתה נסיעה פשוט מדהימה.

מיותר לציין שבכל חור בארץ הזו באופן כללי, וגם בסיציליה, יש גלידריות מעולות. והאיטלקים לרוב מכינים את הגלידות שלהם (המכונות "gelato") מחלב, ולא משמנת, והן רכות, אווריריות וכל כך קלילות, שאפשר לאכול מהן חצי טון בלי לשים לב. וכך עשינו מיד כשירדנו מהרכבת.

בהמשך, את שלמות הנוצ'ולה-וניל הזו טעמנו באיזו שכונה סטייל רמת אביב טיכו שם אספנו את האוטו שלנו. המחיר לכדור נדיב: יורו אחד. כבר ציינתי שהתחלתי לחבב את המקום הזה מיידית?

על שוק הדגים הגדול בקטניה שמענו רבות, וכמובן שהיינו חייבים לבקר.

סיציליה, להזכירכם, היא אי. וכמובן שהאי, מתוקף היותו אי, מוקף במים מכל כיוון אפשרי, ושוחה בדגים טריים במגוון בלתי נתפס, ובטריות שגרמה לי קצת לקנא בכל האנשים האלה שראיתי שם. המשך »