בצק אלים



פסטו גזר 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום חמישי, 02 ביולי 2015

נמאס לכם לשים 60 שקל על מרכיבים לצנצנת פסטו מסכנה אחת? יופי, כי גם לי – וכשנתקלתי במתכון המוזר, אך כה-גאוני הזה, הופתעתי מלמצוא אותו במגזין LIVING של מרת'ה סטיוארט, הידוע לשמצה במתכוניו המתייפייפים, ארוכי-המרכיבים-היקרים, ומלכלכי-הכלים-הרבים. את הצנוברים היקרים החליפו אגוזי לוז (שכאן החלפתי באגוזי מלך, ואפשר להחליף אותם גם בשקדים, קשיו, פקאנים, או כל מה שיש לכם ספייר בפריזר), ואת עלי הבזיליקום, שגם הם יקרים וצריך מהם לפחות 3-4 חבילות כדי להכין כמות הגונה, מחליף הגזר. הטעם, כמובן, קצת שונה מהפסטו הירוק שאתם מכירים, אבל השילוב של הפרמזן (עליה אי אפשר לוותר, ימות העולם) עם הירק הכתום, וקצת תחזוק של דבש ומיץ לימון, יוצרים רוטב עתיר טעם, שתשמחו למרוח אותו על כל דבר שזז (וכללתי כמה הצעות למטה). הכמות: 2 כוסות רוטב.

  • 3 גזרים גדולים
  • 3 שיני שום
  • חצי כוס אגוזי מלך
  • 50 גר' פרמזן מגוררת
  • כ-3/4 כוס שמן זית (או רגיל)
  • 1 כף מיץ לימון
  • 1 כפית דבש או מייפל

עלות משוערת:

10 שקלים

עבודה נטו:

5 דקות

ההכנה

החסרון היחד במתכון הוא שצריך בלנדר או פוד פרוססור כדי להכינו. מניחה שגם בלנדר מוט יעשה את העבודה. אבל כדי ליצור את המרקם החלקלק והממרחי הזה, חייבים איזשהו מכשיר חשמלי.

היתרון הוא שזה טעיםםםםםםם
והולך עם כל דבר
ולוקח ליטרלי דקה להכין.

כמו שכתבתי כבר, אפשר להחליף את אגוזי המלך בכל אגוז אחר, כאמור. אפילו צנוברים אם ממש מתחשק (למה? לא יודעת, תגידו אתם). במקום הדבש אפשר כמובן להשתמש בסירופ מייפל, ואם אין, אז פשוט סוכר לבן רגיל. הטאצ' הזה של המתיקות (יחד עם טאצ' של חמיצות מהלימון, שאותו אפשר להחליף בחומץ אם אין ברירה [פחות מומלץ]) מחזק את הטעמים של הממרח ועושה את ההבדל בין סתם רסק גזר מתובל למשהו שהוא ממש "וואו, שגעון". אל תוותרו עליהם. אם אין לכם שמן זית או אם הוא קצת יקר לכם, אפשר גם להשתמש בשמן צמחי רגיל (נניח חמניות, או קנולה או מה שיש). זה יצא קצת פחות טעים, אבל עדיין לא רע בכלל.

ואם יש בקהל חכמולוגים שרוצים לשאול אם אפשר להחליף את הגזר במשהו, אז התשובה כן. בסלק מבושל (אפשר לבשל לבד, ואפשר לקנות סלק מבושל ארוז באריזת וואקום באיזור הירקות המקוררים בסופר). מאוד מאוד דומה למתכון הזה של היידי מ-101קוקבוקס – שהוא מעולה

אוקיי אז ככה.

מסירים את הקצוות מהגזר (אין צורך לקלף, ואל תטרחו).

קוצצים כל גזר לכמה חתיכות גסות, כדי שאפשר יהיה להכניס אותו בקלות למעבד מזון (או לבלנדר).
קולפים את השום (אין צורך לקצוץ, הידד!) – הדרך הכי נוחה היא לתת לכל שן שום זפטה עם החלק השטוח של סכין גדולה, ואז הקליפה יורדת מאוד בקלות.

אם לא קניתם אותה מגוררת כבר, אז מגררים את הפרמזן. לא התחשק לי הפעם ללכלך את המיקרופליין, כי זה סיוט לנקות אותו – אז גיררתי בפומפייה הגסה ודי. בסוף גם ככה הכל נטחן, לא? :)

טכנית אפשר אפילו לחתוך מהגבינה גוש ולטחון יחד עם כל שאר החומרים כרגיל.

שמים בקערת המעבד את הגזר, השום, האגוזי מלך

מודדים חצי כוס של שמן זית ומוסיפים גם אותו

את רבע הכוס הנוספת נוסיף אח"כ רק אם נצטרך, או אם נרצה מרקם יותר חלקלק

מתבלים בנדיבות במלח ופלפל (תתחילו עם כשליש כפית מכל אחד ואח"כ תוסיפו עוד לפי הטעם) וטוחנים טוב טוב

עד שהתערובת הופכת לאט לאט מסלט קצוץ דק

לרסק

ובסופו של דבר -

למעין מחית גרברית שכזו

אם אתם רוצים ממרח חלק עם מרקם יותר משיי, אפשר לזרזף בהדרגה עוד רבע כוס שמן וטוחנים שוב, עד שזה נראה ככה:

בשלב זה מוסיפים את שני מרכיבי הקסם:

דבש/מייפל/סוכר (בתמונה השתמשתי במייפל)

ומיץ לימון

(צריך לסחוט בערך חצי לימון כדי להגיע לכמות הדרושה, שזה כף אחת)

עכשיו אפשר לטחון שוב עד שזה יחזור להיות חלק, ורק אז להתחיל לטעום ולתקן תיבול. מוסיפים מלח ופלפל לפי הצורך, ומאזנים עם עוד טיפונת דבש או מיץ לימון אם צריך גם.

מעבירים לצנצנת אטומה ושומרים במקרר עד שבועיים.

אפשר גם להקפיא ואז זה נשמר לנצח נצחים.

אם אתם רוצים בכלל לצאת מתוחכמים אתם יכולים להקפיא את זה בתבנית של קוביות קרח, ואז כל פעם שתצטרכו קצת, פשוט תשלפו קובייה קפואה אחת של רוטב שתפשיר בצ'יק (הטיפ הזה תקף גם לפסטו רגיל, אובייסלי!)

אז מה עושים עם היופי הזה חוץ מסתם למרוח על טוסט או בסנדוויץ' (עם שכבה עבה של גבינה מלוחה מלמעלה, נניח). הו, טוב ששאלתם!

כה מתבקש, לא?

פסטה עם פסטו גזר וריקוטה [4 מנות]

מרתיחים חצי חבילת פסטה (250 גר', בכל צורה) בהמון המון מים רותחים מומלחים כהוגן.

מבשלים 2 דקות פחות ממה שכתוב על האריזה. שומרים בערך כוס ממי הבישול של הפסטה

מסננים (לא שוטפים במים!), מחזירים לסיר, ומוסיפים פנימה גם 3 כפות גדושות מהרוטב

ובהדרגה גם קצת ממי הבישול

ממשיכים לערבב ולבשל על אש קטנה תוך כדי ערבוב והוספה איטית והדרגתית ממי הבישול ששמרתם בצד, עד שהרוטב מצפה את הפסטה באחידות

ואין יותר נוזלים דלילים בתחתית הסיר

מסירים מהאש ומחלקים בין צלחות. על כל צלחת מניחים עם כפית כמה גושים של ריקוטה. זורים מלח גס, פלפל טחון, ואם רוצים טיפ-טיפונת שמן זית וכמה גירורים של פרמזן. אם רוצים לשדרג את זה בטירוף, אגב:

אפשר להוסיף בערך רבע כוס שמנת מתוקה (15% שומן ומעלה), יחד עם הפסטו בשלב הערבוב. הו, מיאו!

נתחי דג ברוטב גזר-קוקוס [כמה מנות שתרצו]

בוחרים את הסיר הכי רחב שיש לכם שיש לו מכסה (אם אין סיר רחב, זה יכול להיות גם מחבת עם שוליים גבוהים. ואם אין לה מכסה, פשוט מאלתרים מכסה מנייר אלומיניום!). מוסיפים למחבת 3 כפות גדושות מהפסטו ומבשלים אותו על אש קטנה כ-30 שניות, או עד שהניחוח שלו מורגש. נזהרים שהוא לא יישרף ויידבק לתחתית ומערבבים כל הזמן. מוסיפים פחית אחת של חלב קוקוס (או קרם קוקוס), ומתבלים בנדיבות במלח ופלפל. מביאים את התערובת לרתיחה. ברגע שהתערובת רותחת מוסיפים פנימה כמה נתחי דג טעימים (טריים, או קפואים שהפשרתם למשך לילה שלם במסננת או על רשת מוגבהת) שמצליחים לדחוף פנימה כך שיהיו מכוסים. מחזירים את התערובת לרתיחה ואז עוברים לאש קטנה, מכסים במכסה (או מכסים בזהירות בזהירות עם שכבה הדוקה של נייר אלומיניום ומוודאים שהוא לא נוגע בלהבה). מבשלים בין 5 דקות (לנתחים בעובי פחות מ-1.5 ס"מ, כמו מושט, בורי, בס) ועד 8 דק (נתחים עבים יותר כמו סלמון). הדג מוכן כשאפשר לפורר אותו בקלות עם מזלג. מסירים מהאש ומגישים מיד עם מלא מלא אורז (רגיל או מלא) לספיגת הרוטב.

מומלץ להגיש עם פלחי לימון, ואם רוצים, קצת עירית קצוצה, או כוסברה למי שאוהב.

פינת התכל'ס
טוחנים בבלנדר או בפוד פרוססור 3 גזרים גדולים, 3 שיני שום קלופות, חצי כוס אגוזי מלך (או כל אגוז אחר), ו-50 גר' פרמזן מגוררת יחד עם חצי כוס שמן זית למחית גסה. מתבלים במלח ופלפל ומוסיפים כף מיץ לימון סחוט טרי, וכפית אחת דבש (או מייפל או סוכר). אם רוצים מרקם יותר חלק ופחות צ'אנקי, מזרזפים פנימה תוך כדי טחינה עד רבע כוס שמן זית נוספת. מתקנים תיבול לפי הטעם. שומרים בצנצנת אטומה במקרר עד שבועיים.

אוף-טופיק
אוקי אוקי, ניוזפלאש! מור פלג הבשלנית הכשרונית המוכשרת חזרה לכתוב בבלוג חדש בשם גאולה דרך החיטים (חלקכם אולי הכירו את הגלגול הקודם שלו: ניהיליזם קולינרי)! שמחה גדולה! לכו, לכו תכתבו לה מלא תגובות

ואם אתם מתגעגעים קצת לתקופה הפרה-טבעונית שלה, פשפשו אחורה בכתביה הישנים יותר בארכיון של בייגלה. וולקאם באק מור, ווי לאב יו!

המבורגר הודו 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום שני, 15 ביוני 2015

אנשים!! לא חייבים להעמיס בשומן רווי ובשר אדום כדי להנות מהמבורגר משובח!!1 כך גיליתי כשניסיתי לראשונה את צ'יזבורגרי ההודו המהממים האלה מאחד המגזינים האהובים עלי – Everyday Food (שהחזיר את נשמתו לבורא לפני שנתיים. אל תפספסו שם את הוידאו המעולה של שרה קארי, העורכת הגאונה, מכינה את המתכון). המבורגרים נחותים מתאפיינים לרוב במרקם יציקתי וצמיגי, אבל התערובת המיוחדת של הכתיתות הנ"ל מתבססת על בצל מטוגן וקצת פירורי לחם (וזאת לא טעות, אין כאן ביצים), שהופכים את העסק לאוורירי וכיפי ללעיסה. הן כל כך טעימות שהן אפילו לא צריכות את הצ'יז (לא שאמנע מכם להוסיף, אם תרצו), ואם עוטפים אותן בקצת קטשופ, מיונז, וירקות פריכים חתוכים, מקבלים מנה ממש טעימה (גם אם אתם לא מחבבים בשר הודו), ואלטרנטיבה שפויה לחלוטין להמבורגר בקר. למי מכם שמנסים לצמצם קצת בפחמימות, אפשר בהחלט לאלתר "לחמניה" חסתית ירקרקה, ולהינות בדיוק באותה המידה (הוראות בסוף). הכמות: 5 מנות.

  • 500 גר' שווארמה הודו טחון גס
  • 2 בצלים בינוניים
  • 2 שיני שום
  • 1 כף חרדל
  • 3 כפות גדושות פירורי לחם
  • שליש צרור פטרוזיליה

עלות משוערת:

42 שקלים

עבודה נטו:

28 דקות

ההכנה

אז ככה. השלב הראשון בבורגר-נירוונה הוא להכיר בעובדה שכדי שיצא המבורגר טעים בלי סינטה/אנטריקוט צריך להשתמש בבשר הודו משודרג – שזה אומר לא חזה, אלא ירך (המכונה בעגת הקצבים: "שווארמה הודו").

הנתח הזה יותר רך ועסיסי. למרות שהוא עולה טיפה יותר מחזה, אפשר להשיג אותו בכמויות קטנות יותר, בניגוד לחזה, שמגיע בנתחים מפלצתיים עצומים של 2 ק"ג, ועוד לא מצאתי קצב שיסכים לטחון לי פחות מכך. אפרופו קצב – כשאתם מבקשים ממנו לטחון לכם חצי קילו שווארמה הודו, שבו לו על הוריד, בחיאת, שלא יעיז לטחון לכם את הבשר פעמיים!!!!! כדי להשיג המבורגר טעים ועסיסי הבשר צריך להיות טחון גס, ופעם אחת בלבד. יש אצלי בסופר איזה קצב חכמולוג שטוחן לי פעמיים בניגוד לרצוני כי הוא חושב שהוא יודע מה טוב בשבילי. הייתי מתלוננת עליו בקופה הראשית אם זה לא היה גורם לי לצאת סבתא בת 80 עם הליכון כדורי טניס.

בקיצור – בשר שווארמה, טחון פעם אחת (!), גס (!!!). חצי קילו. יופי, תודה.
אם יתפוצץ העולם ולא מצליחים להשיג שווארמה הודו, אפשר להחליף בפרגיות עוף (שזה העגה הקצבית לירכיים של עוף שהורידו מהן את העצם), גם הן טחונות גס. להחליף בחזה הודו או חזה עוף זה ללכת על חבל דק ולהסתכן בהמבורגר יבשושי עם מרקם של קציצות צבאיות שעמדו על המיחם בחדר אוכל 4 שעות בלי מכסה. על אחריותכם (לא שזה משהו שמלא מלא קטשופ ומיונז וחמוצים לא יכולים למסך עליו חלקית מול הקהל הנכון – שזה אומר סטלנים או ילדים בני 6)

אם ממש בא לכם על בקר, בי מיי גסט. נתח מסוג צלעות או שייטל יעבוד כאן מצויין. ראו את פוסט יום העצמאות שלי לטיפים נוספים להמבורגר בקר.

אם אתם לא בקטע של חיות מתות, הייתי מאלתרת במקום הבשר, באותו המשקל, תערובת של כ-60% קטנייה מבושלת כלשהי (חומוס / שעועית לבנה), ו-40% אורז לבן מבושל דביק. לא בדקתי את זה עדיין, אז על אחריותכם. אם אתם רוצים מתכון בדוק – ה-veggie burgers האלה ממגזין גורמה מצויינים, מניסיון, ויקבלו גם הם פוסט יום אחד (הם מבוססים על בורגול מושרה ושעועית פינטו מקופסה, שהחלפתי בהצלחה בחומוס מקופסה וגם בשעועית ברוטב עגבניות ששטפתי והשריתי במים עם לימון לכמה שעות). הם טיפה מתפרקים אז כדי להתמודד עם זה אני ממליצה להכין מהם קציצות קטנות ולא בורגרים גדולים.

אז יופי, כולם על הרכבת? קדימה לדרך!

כדי לתת לבשר ההודו, הנחשב "נחות", טיפול כיד המלך, נערבב אותו עם בצל מטוגן וחרדל לפני שנכין את הבורגרים. הבצל צריך לעבור טיגון על מנת שיתרכך, יתקרמל, וכך ישפר גם את הטעם וגם את המרקם של הקציצה. אם היינו מוסיפים אותו נא לתוך הקציצה הוא היה נשאר קצת קשה אחרי הצלייה וגם ממש היה משתלט על הטעם. המשך »

עוגיות קרקרים 

נחשב אצלי: מתוק ומושחתיום שבת, 06 ביוני 2015

אחרי המתנה ארוכה ומורטת עצבים, הגיע למפתן דלתי ספרה החדש והשני של אלילתי הקונדיטורית כריסטינה טוסי (מכירים חלב קורנפלקס, קראק פאי, ועוגות השכבות פטנט ללא ציפוי? זה הכל היא). מיד כשקיבלתי אותו רצתי למטבח וטינפתי את כולו בשלוליות דביקות של חמאה וסוכר. לאחד מימי ניסיונות המתכונים הצטרפה נעמה גאון, אופה מדופלמת (שחולקת את ההפרעת המלח במתוקים) והקונדיטורית של מסעדת טופולינו הירושלמית, והחלטנו להכין את העוגיות הנ"ל ואת הקראקל הידוע לשמצה. מה זה קראקל? אה, לא משהו מיוחד, סתם מלית של קראק פאי (חלמונים, שמנת מתוקה, חמאה מומסת, סוכר. בריא למדי) – אפויה בתבנית שטוחה גדולה עד שהיא הופכת למעין קרקר בטעם קרמל. אבל למרבה ההפתעה, העוגיות הללו, שמזכירות עוגיות שוקולד צ'יפס ושייכות לאותו הז'אנר, גנבו לגמרי את ההצגה. העוגיות מכילות חבילה שלמה של קרקרים מלוחים (האלה שסבתא שלכם מגישה עם הדיפ עם השמיר הזה שהיא עושה?), שמוסיפים טעם חמאתי, פריכות היסטרית, וצבע צהבהב מונוסודיומי שישגע לכם את השכל. את הקראקל תכינו בהזדמנות אחרת. הכמות: כ-45 עוגיות קטנות או 25-30 גדולות.

  • 200 גר' חמאה רכה
  • 1.5 כוסות סוכר
  • 1 ביצה
  • 3/4 כפית מלח (כן!)
  • 3/4 כפית אבקת אפייה
  • 3/4 כפית אבקת סודה לשתיה
  • 1.5 כוסות קמח רגיל
  • 1 חבילה קרקר זהב (150 גר')

עלות משוערת:

19 שקלים

עבודה נטו:

17 דקות

ההכנה

למרות שהדעות באינטרנט חלוקות לגבי הספר של טוסי, אני דווקא מחבבת אותו מאוד. הוא מאוד שונה מהספר הקודם שלה (שאני ממליצה עליו בחום) בכך שהוא מכיל הרבה הרבה פחות מתוקים, ובעיקר מתכונים מלוחים, ומאוד יוצאי דופן. מהסוג שכולל ברובו מצרכי סופרמרקט אמריקאיים סופר מתועשים שאין אפילו להשיג בארץ: רכז מרק משומר מפחית, בצק לחמניות משומר מפחית (הו, שמישהו יביא את זה לארץ כבר פליזז!!!), גבינה צהובה מזוייפת, ועוד ועוד. באופן כללי אני די אוהבת מתכונים כאלה, אבל בקטע קריפי/אנטרופולוגי – האם יש דרך להכין את הזוועות האלה ממוצרים אמיתיים ולא מתועשים?? ייתכן. אבל לא לשם כך התכנסנו – פרק העוגיות חביב ביותר וכלל את העוגיות המעולות האלה, שיכולות להיות בבטן שלכם תוך פחות מחצי שעה. הקראקל, אגב, גם מומלץ, אבל הבעייה שלי איתו זה שהוא לא נאפה באחידות – הוא נשאר רך במרכז לנצח, והפך לפריך רק בשוליים.

כשאפיתי אותו עוד, השוליים רק נשרפו והמרכז לא הפך לפריך… יתכן והדרך היחידה לפתור את זה היא להכין ממנו מעין שלוליות אישיות שיהפכו לקרקרים אישיים. כל התוספות שניסינו בקראקל יצאו מעולות, אבל אני הכי ממליצה על הבייגלה. נעמה התלהבה מהפקאן, שיצא קלוי ופריך, מבלי להישרף בכלל.

אוקי אז חסל סדר קרעעעקל!! בואו נתכנס כבר לשם מה שהתכנסנו. לכבודו. או משהו.

ההכנה של העוגיות האלה דומה מאוד לעוגיות שוקולד צ'יפס רגילות, וגם המרכיבים. חוץ מהתוספת ההזויה (קרקרים!!!).

אבל זה משתלב כל כך טוב, סמכו עלי. טוסי אף טרחה לציין במתכון המקורי שהעוגיה הזו מצויינת במקום פרוסות הלחם בטוסט גבנ"צ. לא בדקתי את התיאוריה הזו אבל אני קצת סקפטית לצערי

המשך »

שוקולד לבן מקורמל 

נחשב אצלי: השקעהיום שישי, 22 במאי 2015

הפטנט הזה הוא מסוג הנשקים הסודיים שתמיד טוב שיהיו לכם בארסנל: לקחת מצרך אנדרדוגי למדי (שוקולד לבן שהוא אפילו לא שוקולד אמיתי!!!1), ובטכניקה די פשוטה להפוך אותו לזהב נוזלי, ליטרלי! מסתבר שכשקולים את השוקולד הלבן בטמפרטורה ממש נמוכה בתנור, הוא לא רק נמס, אלא מוצקי החלב שבו גם מתקרמלים לאיטם (בדיוק כמו שקורה בחלב מרוכז / ריבת חלב / חמאה חומה), מקבלים טעם קרמלי מטריף, והופכים את כל העיסה למעין קרם ענברי עם טעם וריח מפוצצי מוח. לזהב הנוזלי הזה יש, מן הסתם אינספור שימושים קולינריים (תחשבו על כל מקום שהייתם משתמשים בו בחלב מרוכז), וצירפתי שלושה רעיונות (ועוד חופן), בתחתית הפוסט. אבל לצורך העניין אפשר גם לתת לו להתקשות, לחתוך לקוביות, ולהשתמש כמו סתם שוקולד לבן. או לאכול עם כפית כשהוא חם. הכמות: כ-300 גר' / כוס ושליש כשזה נוזלי. המתכון המקורי הוא של לייבוביץ והאינספשן לפוסט הזה הגיע מהפרופגנדה הפחמימתית של נעמה גאון באינסטגרם (תעקבו, תעקבו).

המתכון הבסיסי מאוד פשוט. צריך 300 גרם שוקולד לבן, ו-2 כפות שמן צמחי. וזהו.

ויש לו רק אתגר אחד – הערבוב. אבל זה שווה את זה, כי זה מה שאתם מקבלים בסוף:

השוקולד צריך לקבל אפייה של בערך 25 עד 40 דק' בתנור על חום סופר נמוך (120 מעלות בלבד), וכל כמה דקות במהלך האפייה צריך לערבב אותו, כדי שהתחתית לא תתקרמל יתר על המידה ותתגבש לגוש יציקתי ומתפורר. זה ייראה כל פעם כאילו זה קורה, אבל הערבוב הוא מה שמאחד מחדש את השומנים עם שאר הבלילה המוצקת ותוך כמה שניות הכל הופך לקרם מבריק וקטיפתי שוב. אני ממליצה מאוד למצוא תבנית מתכת או זכוכית עבה (פיירקס) שתוכלו להכין ולערבב את השוקולד מבלי להתעסק עם נייר אפייה, שמאוד מסרבל את הערבוב כי הוא עלול להיקרע. זה אפשרי להכין עם תבנית תנור רגילה מצופה בנייר אפייה, אבל הערבוב ייקח יותר זמן כי תצטרכו לעשות אותו יותר בזהירות ולהחזיק את הנייר תוך כדי.

לייבוביץ ממליץ (כמו שהסבירו לו בבית ספר של וולרונה, שם למד את המתכון) להשתמש בשוקולד לבן משובח, בגלל שהוא יותר איכותי ונותן תוצאות יותר טובות כי יש בו יותר חמאת קקאו. אבל מה לעשות שבמקומות שהם לא צרפת, שוקולד לבן משובח יכול לעלות 18 שקל לחפיסה, ועם כל הכבוד לאלוהי הקקאו, אני אעדיף לקנות את התחליף המקומי במחיר שפוי יותר. ולכן, על האובדן של חמאת הקקאו המשובחת אני אפצה עם השומן הכי פשוט וזמין שיש ברשותי – שזה שמן צמחי רגיל (חמניות, סויה, קנולה, וואטאבר. רק לא שמן זית). ולא, לא חמאה רגילה (היא עלולה להישרף).

שלא תעיזו להשתמש כאן בשוקולד צ'יפס לבן ממדפי האפייה בסופר שאינו מכיל מוצקי חלב (שזה גם יתרון לצורך העניין, כי הוא צמחוני) ולכן לא יתקרמל ויבזבז את זמנכם לשווא. לכל דבר יש זמן ומקום, והזמן והמקום של הצימקאו הזה הוא בזבל – עכשיו!

המשך »

סלט סלק וגזר מג'ונג'ר 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום רביעי, 29 באפריל 2015

את הסלט הזה אלתרתי לברביקיו האחרון שלנו והוא התחסל עד הפירור האחרון. הוא מעולה לפיקניקים וכיוצ"ב אבל מוצלח מאוד בעיני גם כארוחה בפני עצמו, וקערה שלמה תמלא אתכם למשך שעות ארוכות. שני המרכיבים הסודיים שיפוצצו לכם את המוח בביס הראשון: א. כמות מסחרית של ג'ינג'ר טרי מגורר, ב. הרעל השחור "פקאן סיני", שיעשה לכל תזונאית פיק ברכיים (אל תדאגו יש גם גרסה ביתית בריאה וזולה יותר). שילוב הטעמים החמוץ-מתוק-ג'ינג'רי כל כך מוצלח שאפשר לדחוף לסלט הזה דברים בריאים (בייבי קייל, מישו?) מבלי להוסיף טעם של עונש. גם שונאי הסלק המושבעים (שאני הייתי ביניהם) מוזמנים לתת לו צ'אנס נוסף ולהתאהב קשות. כמות: 4-6 מנות כתוספת, או 1-2 כמנה עיקרית.

  • 2 סלקים בינוניים
  • 2 גזרים בינוניים
  • פיסת 5 ס"מ ג'ינג'ר טרי
  • מיץ מחצי לימון
  • 2 כפיות שמן (לא חובה)
  • 3/4 כוס פקאן סיני
  • אופציה:
  • אם לא רוצים פקאן סיני אפשר להכין ביתי (ראו מטה) או להחליף בחמוציות

עלות משוערת:

15 שקלים

עבודה נטו:

15 דקות

ההכנה

הסלט הזה בונה על טעמים ממש חזקים של חמוץ מתוק כדי לצאת מוצלח. הסלק והגזר קצת מתוקים, ואם לא מספיק, אז הפקאן הסיני מוסיף מתיקות בשפע, והמון קראנצ' ממכר. אפשר להחליף אותו בפקאן מסוכר ביתי (יותר בריא וזול, פירוט בהמשך), ואם לא רוצים, אפשר לשים אגוזים אחרים ולהוסיף מתיקות עם חופן נאה של חמוציות.

אוקיי, אז יש לכם שתי דרכים להכין את הסלט הזה.

הדרך הנוחה, המהירה, המגניבולית, והאובר-קולית היא כמובן לחפור בארון ולמצוא את דיסקית הגירור הגס של הפוד פרוססור שלכם ואז הסלט יהיה מוכן ליטרלי תוך שלוש וחצי דקות בול.

הדרך הסטודנטיאלית והנגישה יותר, שתיקח גם כמה דקות אקסטרה, היא לגרר את הירקות במגררת הגסה הפשוטה שלכם. במקרה זה המרקם של הסלט יצא קצת פחות קראנצ'י (המגררת הגסה לא מגררת גפרורים שמנמנים כמו שעושה דיסקית הגירור)

היום אדגים את השיטה הבלעבוסטית עם מעבד המזון כאילו אני מינימום נירה רוסו ויש לי תרנגולות בחצר וערוגת גזרי בר אורגניים ושפנפנים תואמים.

כדי להרכיב את דיסקית הגירור (הגסה! הדקה תוציא לכם רסק והסלט לא יהיה קראנצ'י) צריך להעיף את סכין החיתוך מתחתית הקערה של מעבד המזון ובמקומה להניח את תושבת הפלסטיק שעליה יושבת הדיסקית. הימור שלי שזהו רכיב הפלסטיק שהכי הולך לאיבוד בבתים עם פוד פרוססור, לא כן? אז פשפשו בקופסה מהבוידעם עד שתמצאו, ואם לא, שלמו 50 ש"ח קנס ותזמינו אחד חדש (או שתמצאו אצל הגזלן בשוק הפשפשים ביפו)

על התושבת מניחים את הדיסקית, ויש.

עכשיו כל שנותר הוא לקלף את כל השורשים.

ולא, הסלק לא עובר בישול, חותכים אותו נא! לא תאמינו כמה הוא טעים וקראנצ'י כשהוא מגורר גס. והיופי הוא שהוא גם שומר על הפריכות שלו גם אם הסלט ימתין לכם יומיים במקרר. אני חוזרת שנית – אין צורך לבשל את הסלק!!

מקלפים את הסלק, וקוטמים לו את הטוסיק (שזה ה-1 ס"מ העליון איפה שהגבעולים היו מחוברים), כי הוא קשה ומבאס ואנחנו לא רוצים אותו בסלט. מקלפים גם את הגזר

ומקלפים גם את הג'ינג'ר. אם רוצים להיות מתוחכמים, אפשר לקלף אותו עם הדופן החדה של כפית או כף, זה עובד בול כמו קולפן, והרבה יותר קל לקלף בתוך כל הקימורים הקטנים של הג'ינג'ר.

כן. כל הפיסה הזו הולכת להכנס פנימה לסלט (בהדרגה, כמובן).

תתעלמו מסצינת הרצח של הסלק, שמגיר מיץ ורוד לכל עבר וצובע הכל כולל הכל.

מגררים גס קודם כל את הג'ינג'ר. עוד לא מגררים את השאר.
עוצרים רגע את מעבד המזון, פותחים ומרימים את הדיסקית:

מוציאים את רוב גירורי הג'ינג'ר לקרש חיתוך. אנחנו צריכים אותם בנפרד כדי לקצוץ אותם דק דק, כדי שהטעם שלהם ייטמע בצורה אחידה יותר (לא כיף ליפול על חתיכה גסה של ג'ינג'ר בביס. או שאולי כן? לשיקולכם).

קוצצים גס את הג'ינג'ר המגורר בסכין חדה כדי ליצור קוביות קטנטנות.

אני אוהבת את כל הכמות הזו בסלט (בערך 2 כפות של ג'ינג'ר קצוץ דק דק), אבל בהחלט ממליצה לכם לשים קודם חצי, לערבב את הסלט טוב ולטעום כדי לוודא אם זה מספיק לכם או שאתם רוצים עוד.

עכשיו אפשר לגרר גס גם את הסלק וגם את הגזר. 10 שניות וזה מוכן, הידד!

שופכים לקערה גדולה את ירקות השורש המגוררים, שכבר עכשיו מתחילים לצבוע זה את זה במיציהם.

מוסיפים מיץ לימון, מלח ופלפל, וטיפונת שמן זית (לא חובה. אפשר גם בלי, ואפשר שמן צמחי אחר במקום – נניח שמן חמניות/קנולה, או אפילו שמן אגוזי לוז אם בא לכם ממממממשש להשקיע).

מערבבים פנימה בערך חצי מכמות הג'ינג'ר, ונותנים לסלט לשבת בצד ולספוג טעמים בזמן שמחליטים באיזה צורה אתם רוצים את להוסיף את הקראק הפקאני שלכם פנימה

פקאן סיני, שהוא מעין פקאן כהה בטעם קרמלי קלוי במיוחד, ניתן להשגה בכל סופר או קיוסק, אבל הוא הרבה יותר זול וטרי בחנויות טבע (כגון ניצת הדובדבן או עדן טבע מרקט). הבעייה העיקרית איתו זה שבמהלך הייצור שלו הפקאן אשכרה עובר טיגון עמוק, מה שמחסל כל תקווה לאיזשהו בדיד של בריאות והופך אותו לשווה ערך תזונתית לפתית תפוצ'יפס.

ולכן, אם אתם חרדים מלהעמיס על הסלט שלכם דברים שנוגדים במהותם רוח בסיסית של סלט (כלומר, משהו בריא), אתם יכולים להכין פקאנים מסוכרים ביתיים (קלי קלות!), או להשתמש בפקאנים רגילים (או כל אגוז אחר שאוהבים: שקדים, אגוזי מלך, גרעיני חמניה או דלעת) ולהוסיף את המתיקות לסלט בצורה חמוציות או אפילו קצת דבש או סירופ מייפל. לג'יט.

אז אם אתם רוצים לחסוך קצת כסף ולהציל חלק מהערך התזונתי של ידידנו הפקאן הטבעי -

סכרו לו את הצורה בכמה שלבים קלים:

שימו בסיר בינוני שליש כוס סוכר ושליש כוס מים ובשלו על אש גבוהה עד שזה רותח.

מהרגע שזה רותח ספרו 30 שניות הרתחה בול והסירו מיד מהאש.

הוסיפו פנימה 3/4 כוס של פקאנים טבעיים (לא קלויים), וקורט מלח, ערבבו טוב טוב

#רקאומרת: קורט נדיב של כל תבלין שייזרה על הפקאנים המצופים בשלב זה יתקבל בברכה. פפריקה חריפה? פתיתי צ'ילי? זרעי כוסברה? אבקת קארי? קינמון? יאם!

seleksalad08.jpg (509×619)

פזרו את הפקאנים המצופים בסירופ הדליל על תבנית מצופה בנייר אפייה, וקלו אותם בתנור חם למשך כ-5 דקות על 170 מעלות או עד שהסירופ מתקרמל ומתקרסטל (יענו, הופך לגבשושיות לבנות ויבשות בשוליים). זהירות לא לשרוף! שמרו עליהם והציצו מידי פעם.

מצננים היטב, משתדלים לא לזלול יותר מידי, קוצצים גס, ומשליכים לסלט (שאריות, אם יש, יישמרו פריכות בקופסית אטומה בפריזר לנצח. מומלץ להכפיל כמויות כדי להגדיל את הסיכוי שזה יקרה. הסלט צריך הרבה פקאן כדי להיות טעים וזה לא משאיר יותר מידי לנשנושים מהתבנית)

מערבבים את הפקאנים הקצוצים לתוך הסלט. לא חייבים לשים ממש את הכל (למרות שמומלץ), גם חצי כוס תספיק, כל עוד קוצצים אותה גס לפני שמוסיפים פנימה. טועמים. הטעמים צריכים להיות חזקים ממש: חמוץ-מתוק וג'ינג'רי בצורה בולטת ובועטת. אם לא מספיק ג'ינג'רי לכם, הוסיפו עוד ג'ינג'ר, ובמידת הצורך הוסיפו עוד מיץ לימון או פקאנים מסוכרים (או חמוציות או מייפל או דבש, במקום).

אם נחה עליכם הרוח, אתם מוזמנים לאלתר להוסיף פנימה מכל הבא ליד. כמו נניח:

בייבי קעעעעעעיייייל!!!
או צנוניות מגוררות גס, תפוח ירוק מגורר גס, חמוציות במקום (או בנוסף!) לפקאנים המסוכרים (אבל לא אם השתמשתם בפקאן סיני כי זה יהיה מתוק מידי), כרוב סגול, או אפילו פטרוזיליה / כוסברה.

רוצים לצרוך את הסלט הזה ישירות לוריד מבלי לקצוץ?
שתו אותו כמיץ! את יתרונות הסלק, הג'ינג'ר, והגזר וכל הגג'יליון בג'יליון ויטמינים+מינרלים ונוגדי המיאו מיאו שיש בהם אשאיר לכם לגגל, אבל אם פספסתם את פוסט המיץ הירוק שלי (אותו אני עדיין שותה מידי בוקר), זה פינוק לא נורמלי. קחו בחשבון שהסלק עתיר סוכר ובגלל שבהכנת המיץ אנחנו מסננים את כל הסיבים החוצה, מדובר בקינוח לכל דבר. פשוט טוחנים סלק אחד, גזר אחד, ופיסה של 1 ס"מ ג'ינג'ר בלבד (לא צריך אפילו לקלף אותם!) בבלנדר יחד עם 1 כוס מים, ומיץ מחצי לימון. מוזגים את הרסק שנוצר למגבת רב פעמית (אני ממליצה על זאת ממותג הבית של שופרסל, היא הכי פחות נקרעת) או למגבת מטבח נקייה, או טישרט ישנה (שתיצבענה שתיהן לנצח בורוד, קחו בחשבון) שמונחת בתוך מסננת על גבי קערה. סוחטים טוב טוב עד שנשאר בבד רק זיפט יבשושי. שותים את המיץ מהר מהר ומרגישים הכי בריאים בעולם.

פינת התכל'ס
קולפים ומגררים גס 5 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי. קוצצים את הג'ינג'ר המגורר עם סכין דק דק. קולפים מגררים גס 2 סלקים בינוניים ו-2 גזרים בינוניים. מערבבים את הסלק והגזר עם חצי מהג'ינג'ר, ומוסיפים מיץ מחצי לימון, 2 כפיות שמן (מכל סוג, לא חובה), ומלח ופלפל בנדיבות. זורים פנימה 3/4 כוס פקאן סיני או פקאן מסוכר ביתי (ראו מיד), קצוץ גס. מערבבים וטועמים, מוסיפים עוד ג'ינג'ר / מיץ לימון / דבש או מייפל או סוכר לפי הצורך עד שהטעמים חזקים מספיק. הסלט נשמר עד 4 ימים במקרר.

פקאן מסוכר ביתי (עובד על כל סוגי האגוזים) – מרתיחים שליש כוס מים יחד עם שליש כוס סוכר למשך 30 שניות ומסירים מהאש. מערבבים פנימה 3/4 כוס פקאן טבעי וקורט מלח (אפשר גם קצת תבלינים לפי המרגש). פורשים על תבנית עם נייר אפייה ואופים על 170 מעלות כ-5 דקות עד שהפקאנים קלויים והציפוי הופך לבן ושברירי. זהירות לא לשרוף. מצננים לפני השימוש.