בצק אלים



המלצות לפריז – סיבוב שני 

נחשב אצלי: חו"ליום חמישי, 26 בינואר 2012


באוקטובר, ממש לפני שהתחילו הלימודים, טסתי שוב לגיחה קצרה לפריז. את הפוסט הקודם שלי בטח כבר קראתם, ובביקור הזה חזרתי שוב לרוב המקומות שביקרתי אז, אבל גיליתי כמה חדשים טובים, גם בהמלצת דיוויד ליבוביץ (אותו לא פגשתי הפעם), וגם בהמלצתכם! אז החלטתי שמספיק חשוב לכתוב עוד פוסט ולהעביר הלאה את ההמלצות הבולטות יותר, ששוות ביקור מיוחד משל עצמן.

אז מה היה לנו כאן?

PAIN DE SUCRE
מאפייה יפהפיה בעלת שני סניפים צמודים – אחד למאפי שמרים ודברים מלוחים, והשני הוא הפטיסרי עם העוגות והקינוחים. בדומה לשאר הפטיסריס שדיווחתי עליהן בעבר – גם כאן יש דלפק תצוגה רחב מזכוכית, ומה שתראו בו יגרום ללסת שלכם לצנוח וללשון שלכם, כולל כל בלוטות הרוק, להתגלגל החוצה בכניעה. אלוהים אדירים.

לבחור רק משהו אחד (או אפילו שניים) מכל המיצג המתעתע זה כמעט התעללות. בתור אחת שלא משתגעת על שוקולד (אל תירו בי) הבחירה שלי קצת יותר קלה, אז הלכתי על הדברים הבאים:

טארט "צ'אמפסלה": בסיס מבצק שקדים פריך, קרם ליים ירוק, תפוחים מקורמלים ברוזמרין, וקרם רוזמרין לציפוי.


טארט רך, קרמי, "רוזמריני" בדיוק במידה (בעיקר בריח, פחות בטעם), ונפלא.


טארט "פולי דוס": בסיס בצק שקדים פריך, מחית מנגו, אננס ופסיפלורה, קרם חלב שקדים ומי זהר. אני משוחדת כי אני חולה על מי זהר (שנקראים גם מי פריחת הדרים, ומהשם הזה קל יותר לדמיין את הניחוח התפוזי והמרענן שלהם), אבל הטארט הזה גם היה מעולה.

ועוד בגזרת מי הזהר: אקלר יפהפה במילוי קרם תפוזים ומי זהר, אותו חיסלתי תוך שלוש וחצי שניות בערך.

טעמתי גם מרשמלו פיסטוק, שלא הלהיב אותי במיוחד.

בסניף של המאפים ליד אכלתי גם קרואסון נפלא, פריך, ומתפצפץ, ופודינג אורז שנמכר בצנצנת אישית קטנטנה ויפהפיה (אותה כמובן שמרתי. הלו, שכחתם עם איזו רומניה יש לכם עסק?). הפודינג הגיע בכמה טעמים, ואני בחרתי בזה שהוגש עם שכבה עבה ופלילית של קרמל מומלח בתחתית. רבותי, מי שעד היום קופץ עלי על הקטע שלי עם מלח ומתוקים, נא לנסוע לפריז ולטעום ביס מהדבר האלוהי הזה לפני שאתם מדברים. אין ביקום הזה שום דבר שמשתווה בטעמו לרוטב קרמל מומלח, ואף אחד לא יזיז אותי מדעתי זו. אני עדיין מנסה למצוא גרסה טמבל-PROOF לקרמל כדי לפרסם בבלוג ומאוד קשה לי עם זה. לא כל אחד יכול להכין קרמל בקלות, וראיתי גם קונדיטורים מוכשרים ומהוללים שורפים קרמל ומתחילים מחדש. הממ, כן, איפה הייתי? אה, פה.

בקיצור, חובה!

Pain de Sucre
rue Rambuteau 14
Metro: Rambuteau

ERIC KAYSER

על המאפייה הזו המלצתי בכמה מילים בפוסט הקודם, והפעם חזרתי להמליץ על משהו ספציפי: לחם הדגנים שלהם פשוט לא מהעולם הזה. אם תסתובבו עם לחם פרוס שכזה בתיק, כל היום תמצאו את עצמכם נכנסים למעדניות ולשווקים ורק מחפשים דברים למרוח עליו. אני עשיתי את זה עם ממרח קרמל מומלח וחמאה מלוחה. לא הייתי צריכה הרבה מעבר! אבל גבינה מסריחה גם תלך על זה טוב. גם קרואסון השוקולד של קייזר, באופן מפתיע, טעים ופריך ומתפצפץ. יאם בם בידי בם.

Eric Kayser Boulangerie
16, rue des Petits Carreaux
(על הקצה הצפוני של רח' Montorgueil המשגע)
Metro: Sentier‎

LIBRAIRIE GOURMANDE

במרחק הליכה מהמאפייה של קייזר, כמה נוח, נמצאת חנות ספרים עצומה רק של ספרי בישול. בקומה התחתונה יש ספרים בצרפתית (ששווים עלעול, למרות מגבלות השפה, כי חלק מהם מהממים ממש), ובקומה העליונה ספרים באנגלית. מבחינת מחירים, אין מציאות של ממש, אבל כל כך כיף לשבת שם על הספה למלעלה ולעלעל עד אינסוף (לעובדים לא אכפת). את כל הספרים שרק חלמתם שיביאו לסטימצקי, תמצאו שם. בחלק מהמקרים פשוט שווה להתאפק בסבלנות, לרשום את שמות הספרים על פיסת נייר, ולהזמין מהאינטרנט כשחוזרים הביתה, כי זה פשוט יותר משתלם (אפילו כולל משלוח). כך עשיתי עם שני ספרים של ג'יימי אוליבר, ותוך שבוע הם חיכו לי בבית, ב-25% פחות כסף, ובלי המשקל הכבד במזוודה.

Librairie Gourmande
92/96 rue Montmartre
Metro: Sentier‎

A L’ETOILE D’OR

חנות הממתקים של מדאם דניס אקבאבו לא דומה לשום חנות ממתקים שראיתם אי פעם. ברגע שתיכנסו, מיד אחרי שדניס (שעם שתי הצמות הבלונידינות שלה נראית בול כמו היידי בת ההרים) תדאג לברר בדיוק מי אתם, מאיפה אתם, ואיך הגעתם אליה, היא תושיב אתכם על כיסא, תושיט לכם מגש, ותזמין אתכם לזלול ממתקים מכל הבא ליד. את החשבון היא מגישה בסוף לפי כמות הסוכריות שאכלתם (בערך 25-50 סנט לסוכריה, לא זול) ואני יכולה להבטיח לכם כבר מעכשיו שאתם תאכלו הרבה יותר ממה שהתכוונתם. דניס היא אחת מהמשווקים היחידים של סוכריות הטופי המפורסמות והמהוללות של הנרי לה רו. והסוכריות האלה, חבר'ה, תלמדנה אתכם איזה טעם אמור להיות לסוכריית טופי. אין דברים כאלה. הסוכריות באות בשלל טעמים, וכל אחד מהם דורש 3-4 דגימות חוזרות רק כדי לוודא שזה באמת הסוכריה הכי טעימה שטעמתם בחייכם. כל אחת יותר טעימה מהשנייה:

השוקולדים מסתתרים בדלפק במרכז החנות, וגם שם חגיגה:

אם אתם מרגישים נהנתנים במיוחד, תוכלו להתענג על חפיסה מהשוקולדים היוקרתיים של ברנשון, כ-50 שקל האחד (לא טעמתי, אבל שמעתי שהם טובים מאוד ושווים כל שקל). לידם נמצאות החפיסות הצנועות בהשוואה (רק 22 שקל לאחת), ודניס אמרה שהחבר שלה "דאוויייייד" מת עליהן – בצדק: השכבה התחתונה היא עוגיה ביתית, מעליה ממרח קרמל מלוח, והכל מצופה בשוקולד מריר. חגיגה של טעמים ומרקמים בפה – מדהים. מאמםםם. אם אתם מגיעים, תמסרו לדניס ד"ש ממני.

עוד קטע נחמד – ההליכה שבין תחנת מטרו Pigalle לחנות עוברת דרך רחוב מדליק (Rue Duperré) שכל כולו חנויות של גיטרות חשמליות.

A l’Etoile d’Or
30, rue Fontaine
Metro: Blanche/Pigalle

BREIZH CAFE

במרחק נסיעת אופניים קצרה מהמלון שלי נמצא הקפה הקטן והמיוחד הזה. אך לא מדובר בבית קפה רגיל – הבעלים הגיע ממחוז בראטן שבחלק הצפון מערבי של צרפת – מקום שהתפרסם בעיקר בזכות א. החמאה הפסיכית שלו, ב. הקרפים הכהים שלו, אותם המקומיים נוהגים להכין מתערובת דלילה של קמח כוסמת ומים. הא? כן. וכך גם נראה התפריט: קרפים על קרפים על קרפים. בכל מיני ווריאציות.

אני אכלתי לעיקרית קרפ עם נקניק, גבינה צהובה, וביצה עין, וזה היה פלילי ומענג בדיוק כמו שזה נראה. לקינוח אכלתי עוד קרפ – נחשו עם מה? כן, קרמל מומלח.

במקום מגישים גם רוויון מקומי ממחוז בראטן (שנקרא lait ribot, על זה המליץ, כמובן, לייבוביץ), ולמרות שאמורים לטבול בו את הקרפ, אני פשוט שתיתי אותו ככה מהקערה, כמו שהוא, לתדהמת כל הסועדים שסביבי. הלו חבר'ס, בבית אני שותה ליטרים של השיט הזה ישירות מהמקרר, אז לא חייבת לכם דין וחשבון. ודאאפ! שימו לב, יש גם תפריט מרשים ביותר של סיידרי תפוחים, גם הם כולם מבראטן. הדבר הכי כיפי במקום הזה הוא שאין עליו פוזה, בניגוד למקומות אחרים. לא צריך להתלבש יפה, לא צריך להזמין מקום, ולא צריך משכנתא. אפשר לסגור שם ארוחה כיפית, מפנקת וחסרת גחמות בפחות מ40 שקל. אה, והוא גם פתוח בימי ראשון, זה בכלל לא מובן מאליו. רוצים לנסות את מזלכם בבית? גב' סמיטן הכינה גירסה משלה ודיווחה.

Breizh Café
109, rue Vieille du Temple
Metro: Filles du Calvaire‎

BISTRO JADIS

הארוחה הכי טובה שלי בפריז, ללא ספק. מסעדת שף קטנה ואינטימית (חובה להזמין מקום!), והשף מסתובב לו בנחת בין השולחנות, בשיא הסרוויס, ומתמנגל. התפריט משתנה לו כל יום בהתאם למצאי בשוק. במקום עם אוכל באיכות כזו הייתי מצפה להשאיר את המכנסיים תמורת ארוחת ערב, אבל לא – יש עסקיות לילה – 36 יורו לארוחה בת שלוש מנות (ראשונה, עיקרית, וקינוח). וכל מנה פצצת אטום מולקולרית, יפהפיה, ויצירת אומנות בפני עצמה.

למנה ראשונה אכלתי שרימפס קריסטל ענקי ברוטב של, קבלו, תירס, כורכום, ופופקורן. מנה אדירה. מעולם לא טעמתי שרימפס טרי, בשרני וטעים כל כך. השרץ הזה לוקח את כל האוכל שזללתי בצ'ינקווה טרה, כפר הדייגים שהייתי בו באיטליה לפני שנתיים. לעיקרית אכלתי קוביות סטייק פילה עם "מקרוני אנד צ'יז" בפרשנות צרפתית מקורית.

הקינוח של העסקית היה גליל מרנג מצופה בגלידת ערמונים ביתית, פצפוצי אורז, דבש ורוטב שוקולד. הוא היה כל כך טעים, שלא הצלחתי להחזיק את עצמי והזמנתי עוד קינוח כדי לוודא שאני עדיין חיה.


פנה קוטה בניחוח טונקה וקפה, בשכבות עם קומפוט אגסים וקוביות עוגה, והכל ברוטב, wait for it, קרמל מומלח אלוהיייייי. כשהשף חלף לו לסיבוב דאווינים הוא קלט אותי מפזרת לי באקסטזה עוד מלח גס על הקרמל מלמעלה, וניגש לקשקש. כששאלתי אותו בצרפתית מקרטעת ממה עשוי הרוטב המעולה של השרימפס, הוא נשבע שמדובר רק בחלב, כורכום (נא להגות במבטא צרפתי כבד), ותירס. נו שוין. המסעדה נמצאת ברובע ה-15 הנידח והדרומי, אבל שווה כל דקת טרחה של הגעה. האוכל נפלא, האווירה שקטה ורומנטית והשירות מדוקדק וענייני.

אז מה עוד?!
ממליצה מאוד על שירות האופניים העירוני VELIB. מדובר במאות, אם לא אלפי, תחנות אופניים שפזורות בכל חור בעיר, מהן אפשר לשכור אופניים לטווח קצר, ולהחזיר בכל תחנה אחרת (בדיוק כמו תל-אופן בתל אביב). פעם התענוג היה שמור לאנשים שהיה להם כרטיס אשראי מיוחד עם צ'יפ, אבל היום כל תייר יכול להכנס לאתר, לקנות פס של 7 ימים בזיל הזול, ולהתפנן לו בכל העיר כמעט בלי חשבון (30 דק' ראשונות של רכיבה חינם). אני קניתי בנוסף גם פס שבועי למטרו (כ-13 יורו + 5 יורו חד פעמי על כרטיס מגנטי שנשאר שלכם לנצח) והייתי מסודרת. כששילמתי אונליין קיבלתי על המקום קוד של 8 ספרות והחלטתי על ססמא, אותם הקשתי בכל תחנה כדי להוציא אופניים. לכל המקומות שצויינו בפוסט זה השתמשתי, לפחות בחלק מהדרך, באופניים האלו. בעיר יש המון שבילי אופניים ייעודיים (כמו שצריך, לא כמו "שבילי האופניים" הכסת"חיים שיש בתל אביב), והתחנות זמינות 24 שעות ביממה, בניגוד לתחבורה הציבורית שנפסקת סביב חצות.

סבבה. אז מה עוד?
פייר הרמה, מהפוסט הקודם, נשאר טעים כשהיה.

הפעם לא וויתרתי על המילפיי (עוגת שכבות של בצק עלים עם מלית פרלינה ואגוזי לוז). משהו לא מהעולם הזה.

ההפתעה הגדולה – קרואסון "איסאפן" מצ'וקמק שישב לו בודד ועצוב בצד התגלה כהברקה שלא תיאמן – קרואסון בטעם וורדים, שקדים, ליצ'י ופטל.

באיזור סן ז'רמן הטרנדי שווה להסתובב באופן כללי, אבל רחוב Bonaparte הוא אטרקציה יוצאת דופן. אם מזדמן לכם לטייל בגני לוקסמבורג, אני ממליצה למצוא אותו אחרי שאתם יוצאים – הוא יוצא לכיוון צפון מהפינה הצפון-מערבית, ויש בו המון פינות חמד קטנות.

במס' 35, לדוגמה, יש חנות ספרים שנקראת ASSOULINE עם ספרים יפהפיים, כבדים, ומעוצבים היטב (שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, לא לקנות ולא לסחוב את הכובד במזוודה). הנושאים נעים בין בישול, לייפסטייל של אנשים מפורסמים ועשירים, עיצוב הבית, אופנה, וכד'. יש גם ספה נוחה ואפשר לשבת, לעלעל, ולשקוע בחלומות על חיים פוטוגניים בצל עצי דקל בקריביים.

אחר כך אפשר לדדות לחנות השוקולד הסמוכה ולזלול שוקולדים עם מילוי אלמותי (כן, ניחשתם).

וגם להתפעל מהאריזה הגאונית (שמרתי, שמרתי). צפונה משם יש גלריות אמנות מהממות, וחנויות אספנים קטנות ויפות.

במס' 21 יש גם סניף של LADUREE, עם פארק קטן וחמוד ממול.

פה אפשר לשבת בניחותא לוודא שהקוני אמאן עדיין טעים כמו שזכרתם מהפעם הקודמת.

תשאירו קצת פירורים ליונים.

בשוק Marche d'Aligre עדיין שולטים האלג'יראים ביד רמה, והכי כיף להפתיע אותם בצ'יט צ'ט בערבית, ואז הם לא מבינים מאיפה באתם עליהם.

בחנויות הסמוכות קניתי גוש נאה של גבינת עיזים רכה ופירקתי לה את הצורה יחד עם בגט ופטל טרי.

אז אלה היו ההיילייטס של הטיול שלי – הדובדבנים שבקצפת. יש לכם עוד המלצות? דווחו בתגובות.
לחצו כאן לקריאת הפוסט הקודם על פריז, עם שלל המלצות נוספות.
בקרוב – מתכון מעולה לתבשיל עוף חורפי וסמיך, עם 4 מרכיבים בלבד.

עוגיות ג'ינג'ר תפוזים בחמש דקות 

נחשב אצלי: קפה ומאפהיום רביעי, 28 בדצמבר 2011


את המתכון לעוגיות האלה הוצאתי מג' הנדיב שהגיע למסיבת החלפת העוגיות בכיכר רבין יחד עם הבן החמוד שלו. המרשם מגיע מספר נפלא של קהילת ה- AMISH, ואני הרגשתי מספיק נוח לעשות בו עוד יותר בלגאנים וקיצורים ושיפצורים. העוגיות האלה מגניבות מכמה סיבות: א. הן דלות שומן / ב. מכינים אותן בקערה אחת עם כף עץ / ג.ציפוי המילניום הופך אותן לבלתי נשכחות וממכרות באופן מסוכן. ראו הוזהרתם – עוד 20 דק' מעכשיו הן יכולות לצאת לכם מהתנור. המממפ. עוגיות בלי להקציף חמאה. מי היה מאמין. הכמות: כ-36 עוגיות.

  • לעוגיות:
  • שליש כוס שמן
  • חצי כוס רוויון
  • חצי כוס סוכר
  • 1 ביצה
  • 1 כפית אבקת סודה לשתייה
  • 3 כפות דבש או סילאן
  • 1 כפית גדושה קינמון
  • 1 כפית אבקת ג'ינג'ר (לא חובה)
  • חצי כפית אגוז מוסקט (לא חובה)
  • רבע כפית ציפורן (לא חובה)
  • 1 וחצי כוסות קמח
  • לזיגוג המילניום:
  • 100 גר' אבקת סוכר (בדיוק שקית אחת קטנה, או כוס אחת)
  • מיץ וקליפה מבערך תפוז אחד
עלות משוערת:

9 שקלים

עבודה נטו:

6 דקות

פססט? אין לכם רוויון בבית? ערבבו חצי כוס חלב רגיל עם חצי כפית חומץ והשאירו בטמפ' החדר 10 דקות. קיבלתם רוויון תקני לאפייה (חבר'ה מאמריקה – רוויון באנגלית זה Buttermilk).

כמה הערות על המרכיבים:
השמן כאן הוא שמן רגיל, שזה אומר שמן חמניות או שמן קנולה או שמן סויה או כל שמן שקוף אחר שיש לכם. לשמן זית יש טעם שתלטני מידי בשביל העוגיות האלה, והוא גם מאוד יקר אז הוא לא מומלץ כאן. המתכון המקורי (שהיה גם פי שתיים בכמויות) כלל חצי כוס שמן אותה צמצמתי בהינף יד לכמות מזערית בצירוף שתי בננות מעוכות (יצא אגדי). אם אין לכם בננות, שליש כוס היא כמות מספקת לכל הדעות ומניבה עוגיות לחות ועסיסיות, ואפשר אפילו למשוך את זה לרבע כוס.

רוויון הוא השם המסחרי ללבן (סוג של יוגורט פשוט, בלי חיידקים ותוספים כמו שיש ביוגורט ביו, ולכן הוא גם זול יותר). הלבן הזה דליל במיוחד והוא נמכר גם בגביעים קטנים וגם בקרטונים כחולים גדולים. יש רוויון של חצי ליטר ויש רוויון של ליטר – אותו אני קונה בסטוקים כי אני שותה ממנו ישירות מהמקרר ובעיני הוא מעדן. אם אתם לא בונים על הרוויון למטרות אחרות, וזה לגיטימי, אפשר גם להשתמש בגביע קטן של אשל (יוגורט 4.5% שומן) או בלבן. הם נמצאים לרוב ליד השמנת החמוצה.

כמו שאתם רואים בתמונה, השתמשתי בסוכר חום כהה, מה שנתן לעוגיות טעם קרמלי במיוחד, אבל אפשר גם סוכר לבן רגיל. גם התבלינים גמישים לשינויים – במתכון המקורי הייתה כמות די פסיכית של אבקת ג'ינג'ר שפשוט לא הייתה לי בבית (עכשיו יש, תודה), אז שמתי כמות קטנה יותר של אגוז מוסקט במקום. אם יש תבלין שאתם לא אוהבים, פשוט השמיטו אותו. ואם אתם רוצים להוסיף משהו, אין בעייה – רק החוכמה היא לתבל במידה – לא מעט מידי, וגם לא יותר מידי. רוצים להוסיף וניל? יאללה. רוצים תמצית שקדים? נימשי.

אם אין לכם דבש, אפשר להשתמש גם בסילאן. המתכון המקורי הכיל מולסה, שמאוד קשה להשיג בארץ, אז החלפתי אותה בדבש ויצא מצויין.

מתחילים עם קערה, ולתוכה מתחילים לשפוך אחד אחד את כל החומרים למעט הקמח.


נוח למדוד את השמן בכוס ומיד אחר כך את הדבש או הסילאן.

כי ככה הוא מחליק בצ'יק החוצה מבלי להידבק לכוס.

אחרי שמוסיפים לקערה את כל החומרים ואת התבלינים למעט הקמח, מערבבים טוב טוב עד שהבלילה אחידה.

כאן עשיתי את זה עם מזלג רק כדי להוכיח לכם שאפשר להכין את העוגיות האלה גם במערת נטיפים או בבוטקה של שומר בחנייה (כל עוד יש טוסטר אובן, כן? אל תתחכמו).

כל עוד הקמח עוד לא בפנים אין בעייה לערבב כאילו אין מחר.

ברגע שהקמח בפנים צריך לערבב ממש בקמצנות כי כל ערבוב מיותר מפתח את הגלוטן בבלילה והופך אותה לבצק, ובצק יניב עוגיות קשות.

חשוב להתעלם מהדחף לערבב ולערבב ולערבב עד אינסוף.

אז אחרי שהפחדתי אתכם, צריך בכל זאת לערבב קצת.

מערבבים עד ש95% מהקמח נטמע בבלילה, והוא עדיין מבצבץ קצת פה ושם, והבלילה לא חלקה לגמרי ויש בה קצת גושים. הנה ככה.

עכשיו לוקחים 2 כפיות ואוספים תלוליות תלויות מהבלילה הזו, שהסמיכות שלה אמורה להיות בערך כמו של טחינה סמיכה, ואז מניחים על תבנית מצופה בנייר אפייה. נעזרים בכפית השנייה כדי להוריד את הבלילה מהכפית הראשונה, וככה אפשר לעבוד בזריזות וביעילות.

התלוליות תשטתחנה במהלך האפייה ולכן צריך קצת לרווח אותן (בערך 3-4 ס"מ רווח בין כל אחת).

כאן השתעשעתי קצת עם העוגיות ופיזרתי על חלקן קצת ברס (אגוזי לוז מקורמלים קצוצים, להשיג בחנויות אפייה). יצא מגניב, אבל לא שווה לקנות במיוחד בשביל זה.

אופים את העוגיות בתנור שחומם מראש ל-160 מעלות (שימו לב, זה קצת פחות מהטמפ' הנפוצה לעוגיות), וזמן האפייה הוא בין 8 ל-12 דקות, תלוי כמה חזק התנור שלכם (ואם אתם אופים על מצב "טורבו" – שאומר שפועל מאוורר בתנור שמפזר את החום בצורה יעילה יותר. אני תמיד אופה על טורבו. האייקון שלו נראה כמו מאוורר גרעיני כזה).

חשוב לא לאפות את העוגיות יותר מידי כדי שלא תצאנה יבשות מידי (תזכרו שאין בהן הרבה שומן והן צריכות להיות עדינות ורכות ולא במרקם של גומי). העוגיות מוכנות כשהן קפיציות למגע וכשנוגעים בהן הן יציבות ולא נשארת גומה מהאצבע.

בזמן שהעוגיות בתנור זוממים על השלב הבא – זיגוג שהוא לא פחות משוס! בלי הזיגוג העוגיות סתמיות למדי.

מגררים דק קליפה מתפוז אחד לתוך קערה בה שמים גם את אבקת הסוכר (בול שקית אחת קטנה). אם יש לכם מיקרופליין, מגררת דקה כזו כמו שלי, זה הכי טוב, כי הקליפות יוצאות קטנטנות ועדינות, ממש כמו "אבק תפוזים" שכזה. אם אין לכם, לא נורא – אפשר להשתמש בזסטר פשוט או במגררת דקה רגילה.

אם אין לכם אפילו את זה, מספיק לגרר פיסה גדולה של קליפת תפוז עם קולפן ירקות (כזה שמקלפים איתו גזר), ולשפשף את הסוכר והקליפה עם האצבעות. זה מספיק כדי לקבל את הארומה המיוחדת של הקליפה (אחר כך זורקים את הקליפה).

מוסיפים פנימה מספיק מיץ תפוזים כדי ליצור משחה דלילה. מתחילים עם כף אחת של מיץ (קצת פחות מחצי תפוז) ומערבבים עם מזלג.

צריך להיות עקשנים, כי קשה לערבב עם כל כך מעט נוזל, אבל זה משתלם, כי אם הזיגוג יהיה דליל מידי, הוא ייספג בעוגיות במקום להתייבש מבחוץ ולתת להן מעטה סוכרי שברירי ונמס בפה.

זו דוגמה לזיגוג סמיך מידי שייצור ציפוי עבה מידי. נוסיף עוד בערך כפית אחת של מיץ.

רק קצת מיץ! לא יותר מידי. תעבדו בהדרגה…
המרקם צריך להיות נוח למריחה, אבל לא דליל מידי, כאמור.

כשהעוגיות כבר לא חמות, מזגגים כל עוגיה בבערך חצי כפית ציפוי.

הכי נוח, עד כמה מוזר שזה נשמע, למרוח את הזיגוג עם מזלג קטן.

אחרי כמה שעות בטמפ' החדר, הזיגוג מתקשה והופך לשביר.

העוגיות נשמרות בקופסה אטומה בערך 8 עד 10 ימים, אבל סביר להניח שזה לא יגיע למצב הזה.

פינת התכל'ס
מערבבים בקערה שליש כוס שמן יחד עם חצי כוס רוויון, 3 כפות דבש / סילאן, חצי כוס סוכר, ביצה אחת, וכפית אחת של סודה לשתייה. מערבבים היטב עד שנוצרת בלילה אחידה, ומתבלים לפי הטעם בתבלינים הבאים: 1 כפית קינמון, 1 כפית ג'ינג'ר, חצי כפית אגוז מוסקט, ורבע כפית ציפורן (כל התבלינים אופציונליים). מוסיפים 1 וחצי כוסות קמח ומערבבים רק עד שהתערובת כמעט אחידה. נזהרים מערבוב יתר. באמצעות שתי כפיות מניחים תלוליות קטנות על תבנית מצופה בנייר אפייה ואופים על 160 מעלות למשך כ-8 עד 12 דקות, או רק עד שהעוגיות קפיציות למגע. מערבבים 100 גר' אבקת סוכר עם 1-2 כפות מיץ תפוזים וקליפה מתפוז אחד, עד שנוצרת משחה דלילה. מצפים את העוגיות הצוננות.

ווריאציית בננות
צמצמו את השמן לשתי כפות בלבד, הוסיפו בננה גדולה ובשלה מאוד (עם כתמים חומים מבחוץ!), מעוכה היטב, לתוך החומרים הרטובים, והוסיפו 3 כפות גדושות של קמח לכמות הרגילה של הקמח.

מרק עגבניות צלויות 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום רביעי, 09 בנובמבר 2011


כשצילמתי את הפוסט הזה עדיין היו עגבניות אדומות של קיץ, ועכשיו הן קצת נגמרו לצערי. אבל עדיין יש עגבניות אכילות פה ושם, ואת האלה הירוקות, אמא שלי טוענת שאם משאירים בחוץ קצת בשקית, יאדימו בלי בעייה. הפוסט הזה מובא בשיתוף עלמה הטלפטית, שחשבה בדיוק על אותו רעיון כמוני, באותו תזמון כמוני. בפוסט המשגע שלה תוכלו למצוא עוד רעיונות לניצול עגבניות צלויות שכאלה.

יש הרבה דרכים להכין מרק עגבניות! אפשר לקנות אותן בכל כך הרבה צורות: טריות גדולות, טריות קטנות, משומרות מרוסקות, רסק, וכו' וכו' וכו'. והמרק הזה הוא מניפולציה של עגבניות, יחד עם תבלינים שונים ונוזלים שונים (ציר! מיץ עגבניות! מים! חלב! טרפנטין!). כל בנאדם שתעצרו ברחוב ותשאלו: "הלו, איך מכינים מרק עגבניות!!" יענה לכם במתכון אחר – של אמא שלו, של סבתא שלו, או המתכון שכתוב על האריזה של נמס בכוס (אבקה, מים, זהו). אז הנה המתכון שאני הכי אוהבת. הוא לא הכי מהיר, או הכי פשוט, אבל בעיני הוא הכי טעים. זה המתכון שהייתי מכינה מעגבניות המצ'וקמקות בשני שקל שהייתי קונה פעם מהירקן ברחוב הרצל ברמת גן.

  • למרק:
  • 8-10 עגבניות גדולות (או שתי סלסלות עגבניות שרי)
  • 1 בצל גדול
  • 2 שיני שום
  • 7-8 כוסות מים (או מרק עוף או אפילו ציר ירקות)
  • אופציה: 1 כפית אורגנו מיובש או טימין מיובש
  • פחמימות למרק – שליש כוס:
  • גריסי פנינה / אורז / עדשים אדומות / שיבולת שועל / קינואה / דוחן / אמרנט / תחתיות קרמבו
  • להגשה:
  • עיגולי בגט או פרוסות לחם
  • חופן גבינה צהובה מגוררת
  • -
  • -
עלות משוערת:

14 שקלים

עבודה נטו:

19 דקות

המתכון הזה לוקח בחשבון שיש לכם בלנדר מוט או פוד פרוססור או בלנדר, ואני יודעת שאתם לא אוהבים את זה, ולכן צירפתי גרסה בסוף למרק שלא צריך לטחון. ואלה שממש לא אוהבים לעבוד קשה, צירפתי גם גרסה הרבה יותר זריזה של המרק הזה (פחות טעימה, אבל אם משדרגים אותה עם תוספות אקסטרה, היא מפנקת ומענגת כאילו היא מעגבניות טריות).

המרק הזה עשוי מעגבניות שזורקים לתנור וצולים עד שהן קצת שרופות ומתקתקות ומרוכזות וטעימות. ואז מערבבים אותן בסיר עם בצל מטוגן ושום ומים (או ציר, שזה מים בטעם עוף או ירקות, אם רוצים להשקיע – פרסמתי מדריך מפורט לכך), וטוחנים טוב טוב. והוא טעים טעים. אז יאללה, שנתחיל?

לוקחים 8-10 עגבניות גדולות, ואם אפשר שיהיו בשלות ורכות ממש. לחלק מהירקנים (וגם בשוק לפעמים) יש קופסה בחוץ של עגבניות קקמייקה שהם מוכרים ממש בזול, והעגבניות האלה מושלמות למרק הזה (אבל בלי עובש או כתמים כהים, כן? דיר בלאק). אז חותכים כל אחת לשתיים, ומניחים על תבנית גדולה עם נייר אפייה או נייר אלומיניום. אם לא מוצאים עגבניות טעם (שהן קטנות יותר, ומחוברות עדיין בצרורות לגבעול הירוק שלהם), אפשר להשתמש בעגבניות רגילות. ואם העגבניות הרגילות הן בעסה, אפשר להשתמש בשתי סלסלות קטנות של עגבניות שרי במקום (לא משנה הצבע). אה, והקמח? אל תשימו לב אליו – הוא לא באמת שם. אתם מדמיינים.

משהו נראה לכם מוזר בתמונה?

כן, זה נכון. לא הסרתי את העוקץ הלבן של העגבניה. יודעים למה? כי בסוף הכל נטחן, כולל רוב העוקצים. אלה שלא נטחנים עד הסוף נשארים בגוש גדול וקל מאוד ללקט אותם אחר כך ישירות מהסיר. חסכתי לכם 5 דקות מהחיים. you're welcome.

מפזרים על העגבניות בערך כף אחת של שמן זית. אפשר גם יותר, אם רוצים שיצא יותר טעים. מפזרים גם בערך חצי כפית מלח, וחצי כפית פלפל שחור טחון טרי. יאם יאם.

אופים את העגבניות בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות למשך כ-20 דקות, ואפשר גם קצת יותר. לפחות עד שהן מתחילות להשחים, להגיר נוזלים, ולהראות באופן כללי כאילו ממש חם ובעסה להן.

בזמן שהעגבניות בתנור מתחילים עם החלק המרקי של המתכון.

קוצצים גס בצל אחד (וזה אחרי שקולפים אותו כמובן).

לוקחים סיר גדול, שאחר כך יכיל את כל המרק, ומחממים בו כף או שתיים של שמן (אפשר שמן זית, ואפשר גם כל שמן אחר שיש לכם בבית. אפשר אפילו קצת חמאה, אם אתם ממש נהנתנים ואוהבים שומן רווי בוורידים שלכם).

מטגנים את הבצל הקצוץ בשמן על אש בינונית למשך 2-3 דקות, או עד שהוא נהיה שקוף, רך, ומתחיל קצת להשחים. אם יש לכם סבלנות, אתם יכולים לטגן את הבצל גם 10 דקות עד שהוא תופס צבע יותר יפה, ואז זה גם יצא יותר טעים. אבל לא חובה. מה שכן חובה, זה לתבל בנדיבות במלח ופלפל.

בזמן שהבצל מיטגן לו, קוצצים שתי שיני שום. אתם יודעים איך מקלפים שום בקלות, נכון? נותנים לו נוגרה עם החלק השטוח של סכין השף הגדולה והאימתנית שלכם.

אין לכם סכין שף? לא נורא, תנו לו נוגרה עם קרש החיתוך, או עם מחבט בייסבול. אלימות פיזית שמופעלת על כל שן שום ממוצעת מפצלחת לה את הקליפה כך שהיא יורדת מאוד בקלות. מגניב, הא?

אקיצר, קוצצים את שן השום דק דק, ומחכים שהבצל יגיע לשחימות הרצויה. אם בכל שלב הבצל מתחיל להדבק לתחתית, או שמתחילים להיות כתמים של שרוף בתחתית הסיר (וזה קורה לטובים ביותר, הנה גם לי פה בתמונה מתחת), אפשר לפתור את זה על ידי כך שמוסיפים עוד שמן, או כמה כפות של מי ברז, ומשפשפים את הכתם יחד עם המים וכף העץ שלכם (מזלג או כלי ממתכת ישרוט את הסיר).

אחרי שמוסיפים את השום עוברים לאש נמוכה ומטגנים אותו לבערך דקה אחת. האש נמוכה כאן כי שום משחים ונשרף בטיל, ואז הוא נותן טעם לא נעים לכל המרק. אז צריך לטגן אותו מאוד בעדינות ובאיטיות (תמיד, לא רק כאן) . ריח של שום שרוף תריחו אצל השכנים שלכם, לא אצלכם!!!

אם תערובת הבצל והשום מוכנה והעגבניות עדיין לא, אפשר לכבות את האש ולהמשיך הלאה רק כשהן מוכנות.

כשהעגבניות צלויות ומפוצלחות היטב, מוסיפים אותן לסיר ומוודאים שהוא על אש גבוהה. מערבבים טוב טוב. אם לא קליתם עגבניות אלא סתם קצצתם, משתמשים בהן בדיוק באותו אופן. העגבניות יתחילו להגיר מיצים, ואיתם אפשר לשחרר את כל המשקעים השחומים שבתחתית הסיר, על ידי קרצוף קל עם כף העץ.

אם רוצים, אפשר להוסיף אורגנו או טימין. לא חובה.

עכשיו מוסיפים 7-8 כוסות של נוזל. זה יכול להיות מים, זה יכול להיות שאריות של מרק עוף שיש לכם במקרה, או בכוונה, במקרר (למרק העוף הזה קוראים גם ציר, והוא מניב את מרק העגבניות הכי טעים – הנה שוב המדריך שלי להכנה של מרק עוף בממש כמה דקות של עבודה). במקרה הזה המרק נפל על שבוע שבו הייתי קצת חולה, אז ישר העמדתי על הכיריים סיר ענק של מרק עוף, מתוך כוונה תחילה להכין ממנו מגוון של מרקים שונים.

אם רוצים מרק צמחוני לחלוטין, אפשר גם ציר ירקות (שזה כמו ציר עוף, רק שמכינים אותו ממים, המון ירקות, ובלי עוף! עדיין די טעים).

בקיצור, אחרי מוסיפים את הנוזל הנבחר לסיר, מביאים את הכל לרתיחה על אש גבוהה, ובינתיים תכירו:

זהו ידידי – מר בלנדר מוט. קיבלתי אותו פעם מתנה מסבתא שלי, ומאז אנחנו בסט פרנדז. זה לא מכשיר מאוד יקר, אבל הוא תחליף מעולה לפוד פרוססור והוא תופס הרבה פחות מקום והרבה יותר קל לניקוי (רק מים בזרם חזק). ההפעלה שלו מאוד פשוטה – זה פשוט מקל ארוך, שבקצה שלו יש סכין מסתובבת כמו בבלנדר. הוא הופך כל דבר למחית חלקה – החל מפולנטה טרייה ועד למיונז ביתי. והיופי בו זה שהוא חוסך המון כלים מלוכלכים, כי הוא עושה את העבודה שלו בכלי הקיבולת המקורי שלכם.

אז עכשיו השלב לפני האחרון – אחרי שהמרק רותח מסירים אותו רגע מהאש, וטוחנים אותו, כמו שהוא, ככה בסיר, באמצעות הבלנדר מוט. העיקרון היחיד שצריך לדעת עם הבלנדר מוט הזה הוא שמפעילים את הבלנדר רק כשהוא שקוע עמוק בנוזל, ולא לפני, אחרת הוא משפריץ בטירוף.

שימו לב שכל החלקים הלבנים שקרובים לירוק של העגבניה נטחנים גם הם בקלות, מקסימום בסוף נשאר אחד או שניים שאפשר ללקט החוצה.

אם אין לכם בלנדר מוט, העבירו את המרק בכמה נגלות לבלנדר או לפוד פרוססור. רק קחו בחשבון שאסור למלא יותר מחצי גובה של בלנדר או פוד פרוססור בנוזל חם, כי בזמן העבודה הכל מתנפח וגועש ועולה על גדותיו, וזה מסוכן גם לכם, וגם לבריאות הנפשית שלכם (זה לא כיף לנקות סמטוכה כזו במטבח, וזה גם לא כיף לחטוף מזה כוויה כשעף שפריץ חם לתוך העין).

אם אין לכם שום מכשיר חשמלי שטוחן, שימו לב לפסקה בסוף המתכון שמתארת איך קיצוץ העגבניות לקוביות מספיק כדי שתתפרקנה כמעט לגמרי בבישול של בערך 30 דק'. המרק לא יהיה חלק וקטיפתי כמו אחרי טחינה, אבל הוא עדיין יהיה טעים.

עכשיו, אחרי שהמרק חלק, הגיע הזמן להפוך אותו לחורפי ממש – ומה זה אומר? להוסיף לו פחמימותתתתת! יש!!

אז מה אפשר להוסיף? הווו, השמיים הם הגבול! כל ההצעות שלהלן יסמיכו את המרק ויוסיפו לו המון טעם וגוף. אפשר גם לערבב בין התוספות, אבל קחו בחשבון שאם אתם רוצים שיצא לכם מרק עגבניות ולא תבשיל עגבניות סמיך, נסו להגביל את עצמכםלסך הכל שליש כוס של תוספות, ולא יותר (ז"א, אם אתם רוצים גם אורז וגם עדשים, שהכמות שלהם ביחד לא תעלה על שליש כוס).

אני הכי אוהבת להוסיף גריסי פנינה כי אני מתה על המרקם שלהם. שימו לב בתמונה לזמני הבישול הדרושים לכל תוספת. אורז ועדשים ושיבולת שועל מתבשלים בצ'יק צ'ק, שאר הדברים לוקחים קצת יותר זמן.

אז מה יש לנו כאן? סידרתי את התוספות מימין לשמאל מהמתבקש ביותר, להזוי והמיוחד ביותר.
אורז לבן – התוספת הכי פופולרית למרק עגבניות. חורפי ביותר, וטעים ביותר.
עדשים אדומות – מוסיפות טעם וחלבון וגם צבע.
קינואה – תאמינו או לא, היא מעולה במרקים.
שיבולת שועל – לא רק לדייסה, היא נותנת למרק מרקם קטיפתי במיוחד. אני מקפידה לקנות את שלי בחנויות טבע, שם היא זולה והטריות שלה מובטחת (בניצת הדובדבן חצי ק"ג עולה 8 שקלים, ובסופר שלי חבילה קטנה עולה 13, לשם השוואה).
גריסי פנינה (הכי טעים!!) – אחרי הבישול מקבלות מרקם נגיס ונפלא, והופכות את המרק לחלקלק וקרמי.
דוחן – חלק מהאנשים מכירים אותו בתור אוכל לפרות, אבל מאז שגיליתי אותו, קשה לי להגמל מהמרקם המעולה שלו כדייסת בוקר! דגן עשיר בחלבון וזול במיוחד. מסמיך את המרק מאוד. להשיג בחנויות טבע.
אמרנט – הגרסה הפחות טרנדית של הקינואה. עשיר בחלבון ובסידן. מעניק למרק מרקם מעולה (עלמה המליצה לי!)
תחתיות קרמבו – למי שלא הבין את הבדיחה האינטרטקסטואלית – איפה הייתם בחודשיים האחרונים??

להגשה המושלמת – טוסט גבינה

לוקחים פרוסת לחם טוב, או בגט, מפזרים עליה ערימה נאה של גבינה צהובה שאוהבים, קולים בתנור חם על 180 מעלות למשך כ-5 דקות או עד שהגבינה נמסה ומבעבעת (אפשר להוסיף מלמעלה גבעול טימין, כי זה יפה וטעים).

מגישים טוסט קטן על כל קערת מרק.

למחוסרי הבלנדר (או לסתם עצלנים)
במקום לחצות את העגבניות, לצלות אותן בתנור, ואז בסוף לטחון את המרק, אפשר מראש לקצוץ את העגבניות לקוביות בינוניות (לא משנה הגודל המדוייק, וגם לא משנה אם חותכים אחיד או לא), ופשוט לוותר על שלב הצלייה. אחרי שמטגנים את הבצל והשום מוסיפים את כל העגבניות, כולל כל המיץ שלהם שהצטבר על קרש החיתוך, ישר לתוך הסיר ולהמשיך כרגיל. בישול לזמן יפה יפרק את העגבניות למרק יחסית חלק, וטעים ביותר. גם כאן אפשר לטחון עם בלנדר מוט (למרות שזה קצת מפספס את הפואנטה שלשמה התכנסנו בפסקה הזו, אבל אז המרק יצא חלק וקרמי, כמו במסעדה).

לעצלני על – גרסה אולטרה מהירה של המרק
במקום לטרוח עם עגבניות טריות, משתמשים בשתי קופסאות שימורים של 800 גרם כל אחת של עגבניות מרוסקות (עם הבחור המשופם על האריזה). אחרי שמטגנים את הבצל והשום פשוט מוסיפים את העגבניות, יחד עם פעמיים תכולה של קופסת שימורים מלאה במים. מתבלים בנדיבות במלח ופלפל, ואם חמוץ מידי, מוסיפים קמצוץ סוכר (לא יותר מכפית אחת – אבל כמה שצריך כדי שהמרק לא יהיה חמוץ בצורה תוקפנית). מבשלים 30 דק' על אש קטנה, ומסמיכים עם תוספת פחמימתית מהמבחר המוצע, כרגיל.

אגב, אם לא רוצים את הפחמימה של הטוסט, אפשר סתם לפזר גבינה צהובה מעל המרק החם. טעים.

פינת התכל'ס
חוצים 8-10 עגבניות גדולות (או 2 סלסלות שרי), מניחים בתבנית עם נייר אפייה, מפזרים כף שמן, מלח ופלפל, ואופים על 200 מעלות עד ששחום ומבעבע (כ-20 דקות). בינתיים מטגנים בצל גדול קצוץ בכף אחת של שמן לכמה דקות עד שהוא מתרכך וקצת משחים. מוסיפים 2 שיני שום קצוצות דק ומטגנים דקה אחת. מוסיפים את העגבניות הצלויות, כולל כל המיץ, יחד עם 7-8 כוסות מים (או ציר). מתבלים שוב במלח ופלפל, ואם רוצים, כפית אורגנו או טימין. מביאים לרתיחה וטוחנים בבלנדר מוט. אם אין לכם בלנדר מוט, ותרו על צליית העגבניות, קצצו אותן גס, והוסיפו כמו שהן לבצל המטוגן (בשלו כ-30 דק' עד שהקוביות מתפרקות). כשהמרק חלק, מוסיפים שליש כוס של גריסי פנינה (או כל פחמימה אחרת מההצעות למעלה), ומבשלים את הזמן הדרוש (גריסי פנינה = 25 דק'). מגישים עם טוסט גבינה ומגרגרים בהנאה.

אוף-טופיק – COOKIE EXCHANGE חגיגי
בימים הקרובים העמוד של "בצק אלים" בפייסבוק יגיע ל-10,000 מעריצים!! פשוט לא יאמן… ולחגיגת המאורע נעשה כך: ביום שישי בבוקר (כן, עוד יומיים!), ב-10:30 בדיוק נגיע כולנו למזרקה של כיכר רבין בתל אביב עם קופסה ענקית של עוגיות (יאללה, אני אביא שתי קופסאות, וגם לימונדה. למרות שכבר חורף. אבל מה 'כפת לי). אתם מוזמנים להביא כל סוג עוגיות שמתחשק לכם, רק שיהיו ביתיות, וכדאי שגם יהיו משמינות ופחמימתיות בטירוף (אחרת איך נצדיק את ה-schlep עד כיכר רבין?!). וכך ניצור לנו את החלפת העוגיות ההמונית הראשונה אברררר. אז כאמור, האירוע ייערך ביום שישי ה-11.11.11 ב-10:30 בגינה הירוקה שבחלקו הדרומי של כיכר רבין בתל אביב. הנה האירוע בפייסבוק, אתם מוזמנים לכתוב על הקיר איזה עוגיות אתם מביאים כדי לצמצם כפילויות. החוקים להחלפת העוגיות הם ככה:
1. תביאו מלא עוגיות.
2. תחליפו ביניכם.
3. חזרו על הפעולה עד שהבטן שלכם מתפוצצת / נגמרות העוגיות. מה שקורה קודם.

הערות מנהלתיות:
- תהיו יצירתיים. עוגיות שוקולד צ'יפס זה טעים, אבל משעמם! (הנה קצת השראה: עוגיו.נט, עלמה (גללו לאיזור העוגיות), שירלי נמש, הבלוג החדש של פיירי (תתחדשי, גברת!!), ומירי.
- במקרה של גשם, האירוע יידחה למועד אחר
- קווי האוטובוס שמגיעים לכיכר רבין מופיעים כאן. למגיעים ברכב (פחות מומלץ), יש חניון בתשלום ב"גן העיר" בתחתית מגדל המגורים הגבוה שליד העירייה.

נתראה בקרוב! תכינו את הקיבות שלכם :)