• לשרבט:
• חצי כפית ג'לטין
• 5 כפות מי ברז
• כוס וחצי מיץ תפוזים סחוט טרי (מכ-4 תפוזים למיץ, להשיג בסופר ברשת אדומה בזיל הזול)
• לימון אחד – לתגבור טעם המיץ

• שליש כוס סוכר
• חצי כוס (בערך חצי מיכל של 250 מ"ל) שמנת מתוקה 32% ומעלה
• להגשה עם ווריאציית הגרניטה:
• חצי כוס שמנת מתוקה
• חצי כפית תמצית וניל
• 1-2 כפות סוכר

ז'אנר הגלידות הביתיות ללא המכונה לא מפסיק להכזיב – ובכל פעם אני מגלה גרסה קצת שונה ומוצלחת יותר למעדן הזה, שכל פעם מנסה לשרוד אצלי בפריזר ליותר משלושה ימים אבל לא מצליח. והפעם המרכיב הסודי – ג'לטין (טאם-טאם-טאאאאאם!!). גרגרי הג'לי הידועים לשמצה שהוחרמו במטבחי לשנים רבות עד שגיליתי את עוגת מוס הלימון של אורנה ואלה שלימדה אותי להפסיק לדאוג ולהתחיל לאהוב אותו. אם אתם מפחדים מג'לטין יש רק שני עקרונות פשוטים שאם תקפידו עליהם – ההצלחה מובטחת. המתכון הזה "בצק-אלימי" באחריות – סמכו עלי! אם אין לכם פוד פרוססור בבית, גללו לסוף המתכון לשדרוג פסיכי שיהפוך את התוצאה (הטעימה והמרעננת בפני עצמה) לקינוח מרשים ומשובח ביותר.

יש כל מיני דרכים להשיג גלידה חלקה יחסית מבלי להשתמש במכונת גלידה. אני לא אכנס לפיזיקה שמאחורי זה (מי שרוצה להרחיב בנושא, שילך לקרוא את ספר הגלידה של דיוויד לייבוביץ – מומלץ ביותר), אבל מילות המפתח הן בדרך כלל שומן, סוכר, ואלכוהול – שלא קופאים במקפיא. עוד חבר בנבחרת הזו הוא ג'לטין, שיש לו יכולת בלתי-רגילה בספיגת נוזלים – ואלה בדיוק אותם נוזלים שקופאים לגושי קרח והופכים את הגלידה הביתית הממוצעת לדרעק אחד גדול. אז מה הם שני העקרונות לעבודה עם ג'לטין? צריך להשרות אותו במי ברז לכמה דקות, ואז צריך לחמם אותו בעדינות כדי להמיס את הגרגרים. ואז מקבלים תערובת קצת ג'לי-אית, שכל דבר שנוסיף אותה אליו יתייצב מאוד עם הקירור. לא התכוונתי לקלל אתכם עם כל הפרטים הטכניים – אז בואו ניגש אל התכל'ס.

קודם כל צריך לקנות ג'לטין. קופסה עולה קצת יותר מ-10 שקלים ויש בה שני שקיקים של 14 גרם כל אחד. יש שני סוגים של אבקת ג'לטין (לאחד קופסה אדומה ואחד קופסה כחולה) – יש ביניהם הבדל פעוט במחיר, אבל אין הבדל בטעם (נראה לי שזה עניין של כשרות, בעיקר) – אני לא אכנס להבדל במקור הג'לטין כי אתם ממש לא רוצים לדעת. אגב, למטיבי לכת במטבח יש גם עלי ג'לטין, שהם יותר מגניבים מאבקה, אבל זה כבר הארדקור ואי אפשר להשיג את זה בסופר. אז תפסיקו להתחכם, טוב?  טוב.

מודדים חצי כפית מאבקת הג'לטין הזו, ושופכים אותה לתוך קערית קטנה עם בערך 5 כפות מים מהברז. מוודאים שגרגרי הג'לטין התפזרו היטב במים ולא נדבקו לגוש אחד. ניסיתי, אגב, גם כמות כפולה של ג'לטין כדי לראות מה יקרה, ולא היה שום הבדל. את הג'לטין צריך להשאיר במים ככה ללפחות 5 דקות כדי שיתנפח קצת. אפשר גם רבע שעה ולא יקרה כלום. בזמן שהג'לטין שוחה לו בחדווה עוברים לתפוזים שלכם.

במתכון המקורי ג'יל השתמשה במנדרינות, אבל ראיתי שיש בכל הסופרים משהו שנקרא "תפוזים למיץ". שאלה תפוזים קטנים יותר, כבדים יחסית לגודלם, והאמת? קצת מצ'וקמקים. רק מה – הם עולים בין 1.90 ל-3.50 ש"ח לקילו שזו מציאה מטורפת. גם אצל הירקן מצאתי תפוזים כאלה. מומלץ לא להתפתות לקנות תפוזים "רגילים", אלא דווקא את התפוזים למיץ, שיש בהם יותר יחס משקל/מיץ. צריך בערך 4 תפוזים טיפוסיים כאלה בשביל המתכון (בערך קילו), אבל אני ממליצה לקנות יותר, כי המיץ שיצא לכם כל כך טעים, שסביר להניח שתשתו ממנו יותר מידי. כפי שהזכרתי מקודם, המיץ של התפוזים האלה קצת מתוק ואנמי מידי לצרכינו, ולכן נפמפם לו את הטעם עם מיץ מבערך לימון אחד. אז צריך גם לקנות לימון.

לפני שסוחטים להם את הצורה, לוקחים את אחד התפוזים ומגררים לו את הקליפה. אם יש לכם מיקרופליין כמו שלי, אז צוף ודבש. אם אין, פשוט קלפו את הקליפה לרצועות דקות עם קולפן ירקות (זהירות לא לקלף מהחלק הלבן כי הוא סתם מר), ואז תדוגו החוצה את הקליפות מהבלילה אחרי השימוש. והנה הדגמה לכך שאני טיפשה וקניתי סתם שני מיקרופליינים כי חשבתי שהם שונים. הם בול אותו דבר. אבל עדיין אני אוהבת את שניהם.

למה מקלפים לפני שסוחטים למיץ? כי אחרי שסוחטים ונשארת רק הקליפה בלי הקונטרה של הפרי מבפנים, זה מסוכן והפרי מחליק ואז נחתכים (מנסיון, אלא מה?).

ברגע שגיררתם לכם קליפה מתפוז אחד (בערך כף אחת של גרידה דקה), תתחילו לסחוט. המתכון דורש כוס וחצי של מיץ תפוזים, אבל המתכון בונה על תפוזים בעונה ולא תפוזים בעסה של קיץ. והמתכון גם לא בונה על זה שאחרי שמתגברים במיץ לימון וטועמים כדי לוודא שבסדר, זה כל כך טעים ומרענן עד ששותים בטעות חצי מהכמות, בגלל השוונג. ולכן אמרתי לקנות תפוז או שניים יותר כדי שתרגישו נוח לגנוב כמה שלוקים לעצמכם.

סוחטים את התפוזים עד שמגיעים לכמעט שתי כוסות ואז טועמים. המיץ צריך להיות חמצמץ ולא אנמי. סוחטים גם מיץ מהלימון ומוסיפים ממנו בהדרגה וטועמים, עד שנוצר טעם של מיץ תפוזים של חורף (שהוא חמוץ ומתוק ורענן מאוד). לי לרוב מספיק מיץ מבערך חצי לימון. עבור קצת יותר מכוס וחצי. זוכרים להפסיק לשתות את המיץ בזמן, כי סחטתם אותו למטרה מסויימת, דהההה?

ועכשיו אחרי כל הפצ'קריי של מיץ התפוזים (אני נשבעת שכל עסק התפוזים לוקח 3 דקות, זה רק נשמע יותר כי אני נסחפת עם ההסברים) נחזור לג'לטין שלנו. אם השרינו אותו כמו שצריך הוא אמור להתנפח ולהראות כמו כדוריות ג'לי קטנות. יש מצב שאפילו המים מסביב קצת יסמיכו.

מוזגים את התערובת לסיר בינוני (זכרו שאחר כך הוא צריך להכיל גם את המיץ) ומתחילים לבשל בעדינות על אש קטנטנה. מערבבים עם כף. שימו לב שהמים לא צריכים לרתוח, אלא רק להתחמם לרמה שתמיס את כדוריות הג'לי השקופות עד שיעלמו לגמרי ואז זה ייראה כאילו יש רק מים בסיר (בתמונה השתמשתי בסיר רחב יותר וכסוף כדי שתראו את ההבדל).

לא להרתיח!! הרתחה תהרוס את הג'לטין.

ברגע שנעלמות כל הכדוריות מוסיפים לסיר (כשהוא עדיין על האש הנמוכה) את מיץ התפוזים המתוגבר.

מוסיפים גם את הסוכר (צמצמתי מהכמות המקורית של חצי כוס לשליש כוס כי היה לי קצת מתוק מידי).

ואחרונה חביבה – מוסיפים גם את גרידת התפוז. רואים איך גיררתי אותה על נייר מגבת? ככה הכי קל להעביר אותה ממקום למקום. כאמור, אם אין לכם מיקרופליין, פשוט קלפו את החלק הכתום של הקליפה (בלי הלבן, הוא מר) והוסיפו לסיר. הוציאו ממש רק לפני ההקפאה. מערבבים את התערובת היטב על האש הנמוכה לבערך חצי דקה ודי. מכבים את האש.

התערובת תהיה חמה מאוד למגע וזה בסדר, אבל אסור להגיע למצב שהיא תרתח! חצי דקת הערבוב הזו היא רק כדי לוודא שהג'לטין מתערבב פנימה כמו שצריך – ולא מעבר. מסירים מיד מהאש ומוזגים את התערובת לקערה או לקופסה שבא תקפיאו את השרבט.

בשלב זה צריך רק לערבב פנימה את השמנת והופ להמקפיא, אבל הנודניקית אמרה שצריך לצנן את זה במקרר קודם. וכמו שאתם מכירים אותי, בפעם השלישית שהכנתי את זה ניסיתי להיות חכמולוגית ולשפוך את השמנת פנימה ישר לתוך הקופסה כשתערובת המיץ והג'לטין עדיין חמה. ונחשו מה קרה? השמנת התפרקה קצת, ואחרי הצינון נוצרה שכבה לבנה וג'לטינית למעלה (אבל תכל'ס לא היה הבדל במוצר הסופי אחרי שטחנתי אותו).

אז תהיו ילדים טובים ותצננו את התערובת טוב טוב במקרר למשך כשעה, עד שהיא קרה, וטיפה'לה מסמיכה מהג'לטין (היא לא הופכת לג'לי של ממש, אלא רק מסמיכה קצת. ניסיתי כמות כפולה של ג'לטין ולא ראיתי הבדל במרקם של השרבט הטחון).כשהתערובת קרה, מוסיפים פנימה את השמנת המתוקה (לא נראה לי מומלץ לנסות שמנת עם פחות מ-30%, כי יצא לכם קרח ולא שרבט) ומערבבים היטב. הנה זה מקבל צבע של שרבט אמיתי:

אם השתמשתם בקליפות תפוז גדולות הגיע הזמן לדוג אותן החוצה (עדיף להשאיר אותן בקערה תוך כדי הקירור כדי למצות מהן מקסימום טעם ולהוציא רק ברגע האחרון). מכסים היטב בניילון נצמד או סוגרים את הקופסה עם מכסה (הכי טוב קופסה ריקה ונקייה של גלידה) תוקעים בפריזר ללילה שלם. אם אתם חרוצים, אתם יכולים לערבב את זה עם מזלג כל שעתיים. אבל לא קריטי.

אחרי כ-12 שעות הקפאה התערובת מוכנה לשלב הבא. אם אין לכם פוד פרוססור אז לא מומלץ לחכות מעבר ל-24 שעות, כי היא תהפוך לקרח מוצק ומבאס ויהיה קשה לגרר אותה עם מזלג. אם יש פוד פרוססור היא יכולה בכיף לחכות 4 ימים כשהיא מכוסה היטב. מה זה היטב? עם שכבה כפולה של ניילון נצמד או נייר אלומיניום, או מכסה של קופסת פלסטיק. שלא תקבל ריח של שניצל תירס!

מי שיש לו פוד פרוססור – יכין שרבט

כשהתערובת קפואה כהוגן, מגרדים אותה החוצה לתוך הפוד פרוססור (הכי נוח עם מזלג). עובדים מהר כדי שהיא תישאר קרה מאוד מאוד. טוחנים למשך 2 דקות רצוף. מידי פעם עוצרים כדי "לנגב" את השוליים או התחתית מחתיכות שלא נטחנו. אחרי 2 דקות תקבלו שרבט במרקם חלומי, אבל החיכוך בפוד פרוססור גורם לו להינמס מהר מאוד. ולכן, הופ הופ, מהר להעיף אותו בחזרה לקערה או הקופסה שלו, ולהכניס אותו בחזרה לפריזר לשעה לפחות.

המרקם הרך והכיפי שלו יישמר למשך יממה שלמה (כמו כאן בתמונה). לאחר מכן הוא יתחיל להתקשות שוב, ותצטרכו לטחון אותו שוב כדי להנות ממנו ממש. שימו לב שאם השרבט מתרכך לכם יותר מידי בחוץ, כל האפקט של האוורור שהוא עבר ילך לאיבוד, כי כשהוא נמס כל האוויר שהחדרנו פנימה בורח החוצה.

אם אתם מטיבי לכת ומשעמם לכם בחיים (כמוני), תוכלו להתחכם ולהעביר את השרבט הטחון לשקית זילוף ואז לזלף ממנה לכוסות אישיות (שמומלץ להקפיא מראש, כדי שהצורה היפה של הזילוף תישמר היטב).

שימו לב שהכמות במתכון מספיקה רק ל2-3 כוסות פלסטיק גדולות, ומומלץ לזלף לכוסות קטנות יותר כדי שיספיק להרבה מנות.

מי שאין פוד פרוססור -יכין גרניטה (לא פחות טעים!!)

מגרדים את התערובת הקפואה עם מזלג בנחישות ומועכים כאילו זה תפוחי אדמה. מתקבלים פתיתים קטנים ורכים, שאותם ראוי לכנות גרניטה (כמו ברד, רק יותר רך וכיפי). עובדים מהר וברגע שיש גרניטה מוכנה מחזירים אותה למקפיא לייצוב של שעה לפחות לפני ההגשה. אם אתם מפחדים שגרניטה זה "פושטי" מידי ורוצים גן עדן של ממש – קחו את שאר השקית של השמנת המתוקה שנשארה משרבט (השתמשנו רק בחצי שקית) והקציפו אותה לקצפת עם חצי כפית תמצית וניל וכף או שתיים של סוכר. הגישו את הגרניטה עם כף גדושה של קצפת וניל ותתמוגגו מאושר. זה גם הדבר הכי פוטוגני בעולם, אבל תסלחו כי הייתי צריכה לעלות על מטוס לסן פרנסיסקו ולא הספקתי לצלם את הווריאציה הזו. אז תסתפקו בצילום של משהו דומה מבון אפטיט. ממממממממממממממממממממממממממ.

שדרוגים
מבחינתי עדיף שהפוסט יהיה הכי קצר ופשוט, אבל מדגדג לי בקצה האצבעות להציע לכם שדרוגים מעניינים – נסו ודווחו לי בתגובות!
- להוסיף גרנד מרנייה או קמפרי (כף או שתיים יספיקו)
- לנסות עם מיץ אשכולית אדומה (עדיין יש בסופר)
- להוסיף חופן של עלי נענע או בזיליקום (כן!), בלי הגבעולים לתערובת החמה, לצנן את הכל ביחד, ולהוציא את העלים לפני ההקפאה.
- להחליף את הסוכר בחלב מרוכז

פינת התכל'ס
משרים את הגל'טין במים פושרים למשך כ-5 דקות עד רבע שעה. בינתיים מגררים דק מקליפתו של תפוז אחד וסוחטים יחד עם שלושה תפוזים נוספים עד שיש קצת יותר מכוס וחצי מיץ. טועמים את המיץ ומוודאים שהוא מספיק חמוץ וטעים. אם צריך (ובקיץ צריך), מתגברים עם מיץ לימון לפי הטעם. מחממים את תערובת הג'לטין בעדינות בסיר בינוני למשך כדקה רק עד שכדוריות הג'לטין מתמוססות ונשארים עם שלולית מים "רגילים". מוסיפים את המיץ, הסוכר וגרידת התפוז. מערבבים על אש קטנה כחצי דקה ומסירים מהאש. אסור להרתיח את התערובת בשום שלב. מצננים במקרר עד שקר. מוסיפים את השמנת המתוקה. מכסים ומקפיאים. טוחנים בפוד פרוססור 2 דקות או מגרדים עם מזלג (ואז מגישים עם קצפת ממותקת עם קצת וניל).

אוף-טופיק
רוצים להתעדכן במעלליי הקולינריים בסן פרנסיסקו?! (למי שלא מעודכן, אני שם עד אוקטובר בהתמחות אצל גוגל) קפצו לקבוצה בפייסבוק.

• לבלילת הגבינה:
• 500 גר' גבינה לבנה 5%
• 1 גביע שמנת חמוצה (200 גר')
• 3 ביצים
• חצי כוס סוכר לבן
• 1 כפית תמצית וניל
• קורט נדיב של מלח
• 1 כף גדושה קמח

• לבצק העוגיות:
• 150 גר' חמאה רכה
• 1 ושליש כוס סוכר חום
• 1 ביצה
• חצי כפית מלח
• חצי כפית סודה לשתייה
• 1 ושלושת רבעי כוסות קמח
• חצי כוס שוקולד צ'יפס

כמו כל מתכון אפייה טוב, גם כאן מתחילים עם חמאה רכה. סודו של בצק עוגיות טוב הוא חמאה מוקצפת היטב. וחמאה יכולה להיות מוקצפת היטב רק כשמקציפים אותה. ואפשר להקציף אותה רק כשהיא רכה ולא כשהיא קשה מהמקרר. קפיש?

אז כדי שתהיה לכם חמאה רכה תצטרכו להיזכר שעה מראש ופשוט להוציא אותה מהמקרר ולהניח אותה על השיש. בחום ששורר עכשיו בחוץ היא תתרכך במהרה. אם אתם כמוני, והקרייבינג לבצק עוגיות נוחת עליכם בפתאומיות משומקום, אז תרככו אותה כמו חוכמולוגים. תניחו אותה בקערית חסינת חום ותחממו אותה במיקרוגל בפולסים של 10 שניות, כשבין פולס לפולס הופכים אותה לצד אחר. מפסיקים לחמם ברגע שהיא נהיית רכה למגע. אל תיסחפו עם החימום, כי היא פשוט תימס ואז לא השגתם כלום אלא רק הרסתם. פויה.

יש חמאה רכה? יש. שמים את החמאה בקערה גדולה ומקציפים. אם יש לכם מיקסר חתיך כמו שלי, השתמשו בוו הגיטרה שלו (תמונה בהמשך). אם יש לכם מיקסר ידני, אין שום בעייה. ואם אין כלום? תעשו את זה "אולד-סקול": השתמשו במטרפה פשוטה ופשוט "ערבבו" את החמאה מהר מהר למשך 2 דקות עד שהיא נהיית אוורירית ובהירה מאוד, כמעט כמו גבינה לבנה. מוסיפים את הסוכר (גם סוכר לבן זה בסדר, אבל סוכר חום טעים יותר, וגם חום יותר) לחמאה וממשיכים להקציף כ-2 דקות עד שנוצרת תערובת בהירה ואוורירית. מידי פעם עוצרים ו"מנגבים" את שולי הקערה מכל מה שנצמד אליהם, כדי שהכל יתערבב באופן אחיד. מוסיפים ביצה. ממשיכים לטרוף/להקציף. בהתחלה זה ייראה כאילו התערובת "נשברת", אבל מהר מאוד הביצה תיספג והכל יהיה בסדר.

ועכשיו, כשהתערובת אוורירית, מוסיפים את המלח ואת אבקת הסודה לשתייה (שמוצאים בקופסת קרטון קטנה באיזור האפייה של הסופר תמורת גרוש וחצי והיא מחזיקה לנצח נצחים, ואפשר גם לנקות איתה את הכיריים). על המלח אני לא מוותרת לכם, כי בלעדיו העוגיות לא יהיו טעימות. אני רצינית, אל תתעסקו איתי.
וזה הזמן, אגב, לציין עבור כל אלה שאין להם קיצ'ן-אייד (או קנווד) – תראו מה אתם חוסכים לעצמכם. טוב שאני לא צריכה לעבור עם המרית על הצדדים אחרי כל חצי שנייה של ערבוב. עם מיקסר ידני זה ממש לא קורה.

מערבבים היטב עד שכל המלח והסודה מתפזרים באחידות בבלילה. תחזיקו חזק, כמעט סיימנו. עכשיו עוצרים את הערבול ומוסיפים את הקמח ואת השוקולד צ'יפס. למה ביחד? ככה.

מערבלים על המהירות הכי נמוכה האפשרית ועוצרים שנייה לפני שמפסיקים לראות את הקמח בעיסה. זה לוקח קצת זמן, ובהתחלה כל הבלילה תהפוך להיות לבנה ופירורית.

חשוב מאוד לא לערבב את העיסה יותר מידי, כי זה דופק את המרקם של העוגיות. מצד שני, אנחנו לא רוצים לאכול קובבות מלאות גושים של קמח, אז כן צריך לערבב היטב, אבל צריך לדעת מתי לעצור. את הקמח שנותר בשוליים מערבבים ידנית בלבד עם מרית.

הנה וו הגיטרה, אגב. תנו אותו למישהו שאתם אוהבים, לנישנוש.

נכון שזה כבר נראה טעים? אני יכולה להתייחד עם קערה כזו על אי בודד.

ועכשיו עוברים לחלק הקל במתכון. מקווה שזכרתם לחמם את התנור מראש ל-180 מעלות. לוקחים תבנית. מרובעת סטנדרטית של עוגה עובדת כאן מעולה, אבל כל גודל או צורה יעבוד, כל עוד זה לא תבנית קטנה כזו של 20 על 20 או תבנית של טוסטר אובן, כי זה כבר קטן מידי ודורש חצי כמות. אני הכי אוהבת תבנית פיירקס לא עמוקה במיוחד (שקניתי ב19.90 במבצע בסופר). מודדים בערך כוס אחת של בצק עוגיות (יכול להיות שנצטרך קצת יותר) ומעבירים אותה לתבנית. ועכשיו לוקחים את המרית, או אם יש לכם spatula מרת'האית כמו שלי, או סתם כף פשוטה, ו"מורחים" איתה את הבצק על תחתית התבנית כדי ליצור תחתית בצק. כן, כן, יחד עם השוקולד צ'יפס! אתם תודו לי בסוף.

עדיף שזה יהיה כמה שיותר אחיד בעובי (שלא יהיו חלקים עבים וחלקים ממש דקים), אבל לא צריך להילחץ יותר מידי, כי באפייה רוב החורים נסתמים. תחתית הבצק צריכה להיות בעובי של בערך חצי ס"מ. אם הבצק לא מספיק לכם, תגנבו עוד כף או שתיים מהקערה כדי לכסות את כל שטח התחתית.

תנסו לא לאכול יותר מידי מהבצק תוך כדי, זה מטשטש את תחושת המרחב ואת הקואורדינציה.

אם אין לכם מיקסר או שאין לכם סבלנות – וותרו על הקצפת החמאה ופשוט המיסו אותה במיקרוגל. הגרסה הזו יוצאת קצת פחות מוצלחת בעיני, אבל היא עדיין טעימה. ערבבו את החמאה המומסת היטב עם הסוכר, הביצים, המלח והסודה לשתייה עד שנוצרת בלילה אחידה, ולשם הוסיפו את הקמח והשוקולד צ'יפס. אותו חוק תקף גם כאן – אל תערבבו יותר מידי, רק עד שהקמח נספג. ייתכן והבלילה תיראה קצת רכה או נוזלית מידי, ואם כך, הוסיפו כף או שתיים של קמח כדי לייצב אותה. כשתסיימו למרוח את הבלילה על התחתית העבירו את שאר הבצק לשקית ניילון של סופר ושלחו למנוחה וייצוב במקפיא. ככה תפנו את הקערה לבלילה הבאה וחסכתם כלים לשטוף.

את בסיס הבצק שולחים לתנור לאפייה של 8 עד 10 דקות (או עד שהבצק אפוי ומזהיב מעט. הוא יתפח קצת וזה בסדר). רואים איך אחרי האפייה נסתמו כל החורים? פלא ממש. בזמן שהבצק בתנור מתפנים להכנת בלילת הגבינה – שאין קל ממנה.

בקערה גדולה מערבבים את הגבינה הלבנה, השמנת החמוצה (אפשר מופחתת שומן), הסוכר, הביצים, והוניל.

לכאורה אני אמורה להגיד לכם לערבב בעדינות ולהיזהר לא להקציף את התערובת ולהכניס לתוכה אוויר, כי זה גורם לכך שהעוגה תופחת באפייה ונופלת לאחר מכן. אבל תכל'ס זה אף פעם לא קרה לי איתה. וגם אם זה קורה, לא ביג דיל.

מוסיפים גם את הקמח והמלח (כן!!!!) ומערבבים עד שהוא נטמע ומתמוסס ואין גושים.

בינתיים הבצק כבר יספיק לצאת מהתנור וכך תוכלו לשפוך עליו את הבלילה (גם אם הוא עדיין חם). משאירים בינתיים את התנור דולק ומורידים את הטמפ' שלו ל-160 מעלות (עוגת הגבינה צריכה להאפות באיטיות ובעדינות, לא כמו התחתית הבצק). ועכשיו עוברים לחלק הכי כיפי – פיזור גושי הבצק מלמעלה.

על הבלילה הלא אפויה של העוגה, ככה כמו שהיא, מניחים כדורים כדורים של בצק העוגיות שנותר בקערה. גורפים את הכדורים עם כפית אחת, ועם כפית שנייה מורידים לתוך התבנית. אפשר להשתמש בכף גלידה של ליליפוטים, אם יש לכם, אבל תכל'ס הכי נוח עם שתי כפיות.

הכדורים אמורים לצוף, כל עוד לא מפילים אותם מגובה קילומטר.

אל תנסו לפזר את הכדורים בצורה מסודרת (או חס וחלילה בצורה של מטריצה סטוכסטית כפולה – אל תשאלו) – כל היופי זה שהם מפוזרים בבלגאן.

ייתכן ולא תנצלו את כל הבצק, ואז את השאר תוכלו להקפיא, או לכדרר לכדורים ולאפות בתנור באופן נפרד על 180 מעלות ל-8 דקות (הכדורים משתטחים ותקבלו עוגיות שוקולד צ'יפס לתפארת). אם הקפאתם את הבצק תוכלו לאפות ממנו עוגיות ישר מהמקפיא, או לאכול אותו קפוא, כמוני.

את העוגה מעבירים לתנור ואופים כ-40 עד 45 דקות, עד שהיא יציבה, ורוטטת בעדינות מאוד במרכזה כשמטלטלים אותה. אם היא רוטטת בפראות היא צריכה עוד לפחות 5-10 דקות אפייה.

בצק העוגיות אמור להיות שחום ופריך. זמן האפייה תלוי בתנור שלכם, וגם בגובה התבנית שלכם. אם תאפו בתבנית גדולה וגובה הבלילה יהיה נמוך אז ייקח פחות זמן (בערך 40 דקות) מאשר אפייה בתבנית קטנה יותר בה הבלילה תהיה גבוהה יותר (נניח בתבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ, שתיקח יותר לכיוון ה-50 דקות).

העוגה הזו, כמו רוב עוגות הגבינה, פחות טעימה כשהיא חמה מהתנור, והיא במיטבה כשהיא קרה, עדיף אחרי לילה במקרר. אבל מי אני שאעצור אתכם מלטרוף אותה.

אם אתם רוצים להגדיל כמויות לתבנית גדולה ממש, אין צורך להגדיל את כמויות הבצק אלא רק את בלילת הגבינה – השתמשו ב750 גר' גבינה, גביע אחד של שמנת, 4 ביצים, 3/4 כוס סוכר, ו-2 כפות קמח. זמן האפייה יתארך לבערך שעה.

אלה הכמויות שהשתמשתי בהן במקור ותמיד יצא לי יותר מידי בלילה והייתי אופה "מיני עוגה" בצד. ואז נפל לי האסימון שאולי יהיה יותר יעיל לשנות את הכמויות. גאון ממש.

פינת התכל'ס
מקציפים את החמאה עם הסוכר למשך 2 דקות עד שנוצרת תערובת בהירה ואוורירית. מוסיפים את הביצה ומקציפים עד שהתערובת חוזרת להיות אחידה וקרמית. מוסיפים מלח וסודה לשתייה ומערבבים היטב. מוסיפים קמח ושוקולד צ'יפס ומערבבים רק עד שהקמח כמעט נטמע בבצק. נזהרים מערבוב יתר. את שאריות הקמח שנדבקו לקצוות מקפלים פנימה בעדינות עם מרית. מורחים בערך כוס אחת של בצק על תחתית של תבנית אפייה כך שיווצר בסיס בצק בעובי כחצי ס"מ. אופים על 180 מעלות כ-8-10 דקות עד שמזהיב מעט. מנמיכים טמפ' ל-160. מכינים את בלילת הגבינה: מערבבים גבינה לבנה, שמנת חמוצה, ביצים, סוכר, ותמצית וניל עד שנוצרת בלילה חלקה. מוסיפים קמח ומלח ומערבבים עד שאין גושים. מוזגים לתבנית עם הבצק האפוי החם. מניחים כדורים מבצק העוגיות על גבי בלילת הגבינה (הכדורים יצופו). מנמיכים את חום התנור ל-160 מעלות ואופים את העוגה בין 40 ל-45 דק' לתבנית רחבה ועד 50 דק' לתבנית צרה וגבוהה יותר (נניח תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ). אופים עד שהעוגה רוטטת רק בעדינות במרכזה כשמטלטלים אותה. מצננים לטמפ' החדר ומעבירים למקרר. העוגה במיטבה כשהיא קרה, ועוד יותר טובה ביום שלמחרת.

אוף טופיק – ספר בישול חדש שגיליתי


אני מניחה שעלי לכתוב הערה פוסט-פמיניסטית כלשהי על כל נושא הגברים וטריטוריית המטבח, אבל בהקשר של ספר הבישול החדש של יובל קמפ ורומם סרנגה "גם אבא יכול" – נותרתי SPEECHLESS. פרק הסלטים הוא בגדר הברקה – כל אחד ואחד מהם יכול לשמש כתוספת או כארוחה מעולה בפני עצמה (בחורה שכמוני, מה חשבתי לעצמי? ובכל זאת, סלט הכרובית והאבוקדו מעמ' 68 כבר קבוע אצלי). כל המתכונים כתובים בגובה העיניים, ומייעצים גם במקומות שספרי בישול בדרך כלל לא מייעצים: איך קונים בשר, איך מטפלים בפטרוזיליה, ואפילו איך לנקות את התנור בקלות. הספר מיועד בעיני לא רק לגברים ואפילו לא רק לנשים, אלא לכל מי שרוצה לבשל אוכל טעים ורוצה מתכונים נגישים וברי-הכנה. על אף הדמיון, המחשיד לעיתים, של חלק מהמתכונים לדברים כאן בבלוג, אני עדיין ממליצה עליו בחום ומכריזה בזאת על תחרות: "גם הגבר יכול!" לקוראיי הגברים. כל שעליכם לעשות הוא לצלם את עצמכם עם איזשהי מנה שתכינו מהבלוג (כל מתכון שתרצו מבצק אלים),
להעלות לקבוצה בפייסבוק ולתייג את עצמכם. התמונה הכי מגניבה בעיני תזכה את שולחה בעותק של הספר "גם אבא יכול"!! הדדליין להעלאת התמונות הוא עד יום שני הבא (ה-28 ליוני). המנצח יוכרז לאחר מכן. התחרות פתוחה לגברים בלבד -סורי ליידיז. אז קדימה, אודרופ! טוסו למטבח! ותביאו לי בירה מהמקרר.

אוף טופיק – OHAI GOOGLE
חברים יקרים, אני שמחה לבשר לכם שהתקבלתי להתמחות קיץ בגוגל בקליפורניה (כן, האלה של החיפוש). ההתמחות היא בעיצוב אתרים והיא לתקופה של שלושה חודשים מאמצע יולי ועד אמצע אוקטובר, במהלכם אוטס ואגור בצפון קליפורניה (באיזור Mountain View בסיליקון וואלי, למי שמכיר). אל דאגה, המדור ב"זמנים" ימשיך להתפרסם כרגיל, וגם הבלוג יקבל את הפוסט החודשי שלו. אם יש לכם טיפים, הצעות מגונות, או מטבחים מוארים, אתם מוזמנים ליצור קשר (הכי טוב אם אתם מכירים מישהו שרוצה לעשות "סאבלט", גם סן פרנסיסקו אפשרית).