היי! מצאתם אותי! אני העמוד הסודי של המתכון בחוברת! כאן תמצאו תמונות מאחורי הקלעים, טיפים, ושאר הפתעות. יש לכם את החוברת? סבבה. אין לכם? אז רגע, איך הגעתם לכאן בכלל?? העמוד הזה לא שווה כלום בלי המתכון המשלים מהחוברת. לחצו כאן לפרטים נוספים ולרכישת החוברת. .

את הקנולי המהממים האלה ממש קשה להפסיק לאכול. זו אחת הגרסאות הראשונות של התמונה הראשית בחוברת. רקע לבן עבד הרבה יותר טוב. באותו המגש (משוק הפשפשים בדרום פריז) השתמשתי לתמונה הצידית בפנצנלה (כשהוא הפוך).

הנה אחת הגרסאות הראשונות שניסיתי להכנת הטוויל שעוטף את המלית. הגרסה הזו כללה שיבולת שועל ויצאה מאוד פריכה, אבל הטעם שלה לא היה מדהים. גרסת השקדים הסופית שמופיעה בחוברת עקפה אותה בסיבוב!!!

ככה נראים מרכיבי בלילת הטוויל כשהם נכנסים לסיר

מערבבים ומבשלים עד שנוצרת תערובת אחידה

ועיסתית למדי, על גבול הנוזלית

כשהבלילה עדיין חמה ורכה מאוד, יוצקים ממנה תלוליות. ככל שהבלילה המוכנה בסיר מתקררת היא מסמיכה ומתמצקת ואז יותר קשה ליצור ממנה עיגולים (אחרי שעה היא כבר מאובנת לגמרי). במידת הצורך, אפשר לחמם אותה שוב על אש קטנה לחצי דקה כדי לרכך אותה שוב.

ככה נראות התלוליות לאחר האפייה.

פריכות, מבעבעות, ושחומות בשוליים.

מחכים טיפה עד שהבצק מתקשה טיפ-טיפונת ומפסיק לבעבע, ורק אז מגלגלים סביב העיגולים.

אם אין לכם גלילי מתכת, סביר להניח שאפשר להשתמש במקל של מטאטא (אם אתם יכולים לנסר אותו לאורך נורמלי זה יהיה עוד יותר טוב). אבל הגלילים די זולים – בערך 12 שקל לחבילה של שלושה. אני קניתי את שלי בחנות לכלים חד פעמיים בשוק הכרמל, אבל יש גם ב"פעמית סטור" ברח' יגאל אלון, ואני מניחה שבחנויות כלי בית רבות. אל תקנו משהו FANCY – הם לא צריכים להיות מנירוסטה או משהו כזה.

במידה ולא הספקתם לגלגל את העיוגלים והם התקשו טוטאלית, אפשר להחזיר את התבנית לתנור החם לדקה בערך, ואז הבצק יתרכך שוב ויהיה אפשרי לגלגול.

את המלית בצילום זילפתי עם שקית זילוף, וליצירת האפקט היפה שבתמונה זילפתי קצת, עצרתי, מעכתי את קצה השקית קצת פנימה לתוך התלולית, זילפתי עוד קצת, ושוב חזרתי על התהליך. זה מה שיוצר את דוגמה ה"קומות" היפות:

את פירות ההדר המסוכרים קניתי ב"ניצת הדובדבן" (אלה ספציפית קליפות פומלה) – אפשר לחתוך אותן עם מספריים לפיסות קטנות והן ממש טעימות ומוסיפות עניין וחן בהגשה.