גלידת שוקולד ביתית (ללא מכונה)

אז מה עובר עלי עם סערת השוקולד הזו, אתם תוהים? גם אני. לא בנאדם של שוקולד בדרך כלל - רגע אחד אני מתכננת פוסט מושקע על כרובית צלויה וברגע הבא אני מריירת על הגלידה הזו כאילו לא היה כלום מעולם. במקום המקורי בו מצאתי אותה (אחלה בלוג שבעולם, אגב) היא לא מכונה בכלל גלידה אלא ג’לטו - המילה האיטלקית המקורית לגלידה (Gelato). ג’לטו, מסתבר, הוא הזן המקורי המשוכלל יותר של גלידה “רגילה”, ובמקור מכינים אותו באיטליה מחלב וללא שמץ של שמנת. ותאמינו או לא, אין שום צורך במכונת גלידה, אפילו לא צריך לערבב את התערובת שקופאת לה לאיטה בלילה במקפיא. המרקם שלה נשאר רך ומושלם ונימוח (בניגוד לגלידות אחרות, אם ניסיתם אי פעם להכין - אני ניסיתי - שהפכו מקרם רך ונימוח לגושים קפואים מלאי קרח ובעסה). היא קרמית ופאדג’ית ושוקולדית ומתוקה בדיוק במידה הנכונה, והיא אפילו לא נמסה לשלולית כשהיא מחוץ למקפיא. היא שומרת על צורתה החתיכית ועל מרקמה הפאדג’י בגאווה רבה. ומבחינת הטעם? היא לא תבייש שום דלי של האגן דאז או בן אנד ג’ריס ובשליש מן הקלוריות. אני גאה להציג את גלידת השוקולד היחידה שהסכמתי לטעום בחיי. אין לכם שום תירוץ. קדימה לעבודה.
- לגלידה:
- 1 פחית חלב מרוכז ממותק
- כוס וחצי חלב רגיל
- 60 גרם שוקולד מריר משובח
- כוס אבקת קקאו (לא שוקולית)
- 4 חלמונים
- קורט מלח
- תוספות ושדרוגים:
- 4 עוגיות אוריאו מפוררות גס
- פקאנים קצוצים גס
- אגוזי לוז קלויים קצוצים גס
- כפית גרידת תפוז + כפית ליקר תפוזים
- כף וויסקי או ברנדי משובח
ההכנה
אם יצא לכם לדוש קצת במתכוני גלידה, הם לרוב כוללים הרבה הקצפות. חלבונים, שמנת מתוקה, ואחרי זה גם קיפולים, והרבה כאב ראש. וזה עוד לפני שניגשנו לעניין מכונת הגלידה - הפיל הלבן (והכבד) שישב לכם על השיש כל השנה עד שתזיזו את עצמכם להשתמש בו. ובתכל’ס כשמסתכלים על זה, זוהי מכונה לייצור שומן טהור - שומן שמתיישב לכם בירכיים ולא נעלם לעולם. טוב, ברור לכולנו שאני משקרת לעצמי ובהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני אקנה שתיים - אחת לי ואחת לאמא שלי. אבל בינתיים אני בלי וצריך פתרון. אז הנה - מתכון לא מי יודע מה מסובך שדורש ממכם השקעה וריכוז לכ-20 דקות בלבד ויזכה בכל-כך הרבה מחמאות וגניחות-עונג שאתם כבר תסמיקו. מבשלים בסיר תערובת ריחנית של שני סוגי חלב ושוקולד וקקאו, ומסמיכים אותה עם חלמונים (צהובים של ביצה). ואז מקפיאים. זה כל הסיפור. והתוצאה, רבותי, הייתה שווה גם מאמץ משולש ממה שנדרש כאן. נסו והיווכחו.

פותחים פחית של חלב מרוכז (פחית = כוס אחת = 400 גרם = 240 מ”ל) הכוונה כאן היא לפחית ולא לשפורפרת, בדרך עלל יש עליהן ציור של פרה והן יושבות ליד החלב העמיר בסופר. אם אתם בשום פנים ואופן לא מצליחים למצוא חלב מרוכז, אפשר להחליף אותו בכוס של חלב רגיל + 3/4 כוס פלוס שתי כפות של סוכר. אבל זה יצא הרבה פחות רך וטעים.

שופכים לסיר בינוני את כל תוכן הפחית של החלב המרוכז. מוסיפים כוס וחצי של חלב רגיל (3% שומן - אפשר פשוט למדוד בפחית הריקה ולהוסיף פחית וחצי). שימו לב שלא הוספנו סוכר, כי החלב המרוכז מאוד מתוק בפני עצמו, כך שאין צורך.

מדליקים את האש ומבשלים על להבה גבוהה. בהתחלה צריך לערבב היטב כדי לאחד את החלב המרוכז הקרמי יחד עם החלב הרגיל הנוזלי. ממשיכים לערבב עד שהתערובת אחידה ומגיעה לסף רתיחה (מתחילות קצת בועיות קטנטנות בקצוות. לא לתת לזה להתבשל מעבר ובטח שלא לרתוח כי הטעם נדפק). זה לוקח פחות משתי דקות. אם אתם פחות מלאי בטחון תוכלו לבשל את זה על אש נמוכה ואז זה ייקח יותר זמן אבל תהיו יותר רגועים עם כל עניין הרתיחה כי היא לא תצוץ ותפתיע אתכם משומקום.

בינתיים כשהתערובת מתחממת לה על הגז תמדדו לכם כוס אחת של קקאו (מומלץ למלא אותה כף אחרי כף, כי אם תנסו לשפוך קקאו פנימה הרוב יגמור על השיש, וזה קורה גם לבשלנים המנוסים ביותר), ותמדדו לכם גם 60 גרם של שוקולד מריר משובח-ביותר. והפסקה קצרה כאן לכמה מילים על שוקולד וחשיבותו בגלידה הזו.

אין פה הרבה מרכיבים. מה שאומר שאת הטעם הסופי מגדירים מעט מאוד דברים. מה שיבדיל בין גוש שוקולד קפוא ומשעמם לגלידה איטלקית עשירה ומרתקת הוא השוקולד, רבותי. המתכון המקורי מורה על שימוש באבקת קקאו הולנדית משובחת. יכול להיות שאפשר למצוא כזה דבר במעדניות משובחות ובחנויות של קונדיטורים, אבל אם אני לא מוצאת את זה במכולת או מ-קסימום בסופר הגדול שליד הבית שלי, תכל’ס אי אפשר להשיג את זה. אז הסתפקתי בקקאו פשוט של עלית (שעולה 7 שקלים לחבילה). אבל פיציתי על כך בשוקולד משובח עם מינימום 70% מוצקי קקאו והתוצאה הייתה נפלאה.

יש של לינדט והוא עולה 17 שקל לחפיסה, ויש גם של עלית והוא יעלה קצת פחות מ-11 שקל לחפיסה. שניהם מצויינים והניבו גלידות קרמיות ונפלאות במידה שווה. במתכון הפונדנט הקודם העירו המגיבים שאפשר לקנות שוקולד משובח לפי קילו במחירים משתלמים מאוד. אני אישית לא מתה על שוקולד ולא נראה לי שיהיה לי מה לעשות עם שני קילו, אבל לכל אחד יש שיקול אחר.

ובחזרה לענייננו. שני סוגי החלב מתחממים ומתערבבים להם על הגז, ואתם מתכוננים לפעולה עם כוס של אבקת קקאו אותה אתם מודדים בזהירות, ואת השוקולד המריר הכהה והריחני שמתחלק לו לקוביות קטנות. לינדט עשו את זה קל והטבלה מחולקת בדיוק לחמש שורות כך ששישים גרם זה ארבע שורות. עלית התחכמו וחילקו לשש שורות. אז תעשו קצת חשבון מתוחכם או שתשתמשו במד-משקל.

כשהתערובת חמה ומעלה אדים אך לא מבעבעת או רותחת (!) מסירים אותה מהאש ומוסיפים פנימה את קוביות השוקולד. מחכים כמה שניות וטורפים היטב עד שהשוקולד מתחיל להינמס. בהתחלה הקרם הלבן יצבע בנקודות קטנות של שוקולד מומס, ואז לאט לאט הוא ייצבע בצבע חום בהיר כזה של שוקו.

זורקים פנימה את כל הקקאו בבת אחת ומערבבים היטב עד שהתערובת כהה מאוד, חלקה ואחידה, ואין בה כמעט גושים. בשלב זה מוסיפים קורט של מלח (כן! מלח!) ומערבבים היטב. המלח מאזן את המתיקות והמרירות של הגלידה לכדי שלמות טוטאלית ובשום פנים ואופן אין לוותר עליו. אל תדאגו, לא תרגישו אותו בגלידה.

מניחים את הסיר בצד לרגע. עכשיו נסמיך את התערובת עם חלמונים של ביצה. אבל ליתר בטחון, נחמם אותם מעט ע”י “השוואת טמפרטורות” כדי שהם לא יהפכו לחביתה כשנזרוק אותם פנימה.

מפרידים ארבע ביצים. את החלמונים שימו בקערה, ואת הלבנים תשמרו לכם במקרר בכוס גבוהה מכוסה בנייר כסף מהודק. אפשר להכין מהם אומלטים משגעים, קצף למרנג, ולהשתמש בהם כתחליף לחלק מהביצים השלמות במתכונים של עוגה. לוקחים מטרפה ומקציפים את הצורה לחלמונים הצהובים שבקערה, עד שיהיו תפוחים ובהירים ואווריריים ככל האפשר. אפשר לעשות את זה גם עם מיקסר ידני וגם במיקסר רגיל אבל אפשר להשיג את הנפח הזה גם עם מטרפה בלבד.

מניחים את הסיר קרוב לקערה, ותוך כדי טריפה מתמדת של החלמונים, מתחילים להעביר פנימה כף אחרי כף של תערובת השוקולד החמה. ממשיכים לטרוף את החלמונים בלי הפסקה כי הם מתחילים להתחמם עכשיו ואם לא נשים לב לשנייה הם עלולים להתבשל ולהפוך לחביתה. עושים את זה עד שהתערובת הצהובה של החלמונים הופכת להיות בצבע חום כהה ומבריק.
שופכים את הכל בחזרה לסיר עם שאר השוקולד ומחזירים אל הכיריים על אש נמוכה ומערבבים היטב. שוב, מה שעשינו עכשיו נקרא “השוואת טמפרטורות”. אם היינו שופכים את קצף החלמונים ישירות לתוך השוקולד הרותח היינו מקבלים פתיתים של חביתה בתוך שלולית של שוקולד וזה לא היה יוצא גלידתי במיוחד. אז קודם חיממנו אותם בהדרגה ובעדינות ורק אז הוספנו פנימה לתערובת החמה.

מי שמצוייד במדחום של קונדיטורים (הכוונה היא לא לזה שאתם מודדים איתו חום כשיש שפעת) מבשל את התערובת עד שהיא מגיעה לטמפ’ של 160 מעלות פרנהייט (לא צלסיוס!!). שארית עם ישראל יתספק בתושייה אנושית בריאה ויבשל את התערובת עד שהיא סמיכה ומעלה אדים - בערך שש דקות. רבותי - אל תעזבו את הסיר אפילו לשנייה. כל הזמן מערבבים וכל הזמן מגרדים היטב את קרקעית הסיר כדי לוודא ששום דבר לא נדבק ונשרף והתערובת הומוגנית וחלקה. אחרי שש דקות בערך אפשר להסיר מהאש.

מומלץ לשפוך לקערה חדשה ונקייה דרך מסננת, כדי לוודא שלא נשארו גושים מהבישול (תמיד נשארים קצת). מצננים את התערובת במקרר לשעתיים לפחות. אם אתם מרגישים חרוצים במיוחד, תוכלו לטבול את הסיר החם בקערה גדולה עם מי קרח צוננים לצינון זריז יותר (אפרופו מי קרח צוננים, את זה כבר ראיתם?!). בכל מקרה - אל תשאירו את התערובת בחוץ להצטנן יותר מ-10 דקות, כי היא מכילה ביצים לא-מי-יודע-מה מבושלות, וזה לא רעיון טוב להשאיר כאלה דברים מחוץ למקרר.
כשהתערובת קרה לחלוטין מעבירים למקפיא (עדיף לכסות קודם בנייר אלומיניום או להעביר לקופסת פלסטיק עם מכסה. בכל מקרה לא לזרוק את זה ככה למקפיא לא מכוסה כי זה יקבל טעם של שניצל צמחי בן שנתיים). מחכים 6 שעות כמו ילדים טובים (אפשר גם לילה, אפשר אפילו שני לילות, היא עדיין נשארת רכה ונהדרת). מוציאים החוצה 10 דקות לפני ההגשה ומתענגים.

הגלידה הזו ממש לא זקוקה לשידרוגים, והיא מספקת היטב כמובילה בתפקיד הראשי. אבל דגדג לי בכל זאת לנסות משהו. פעם אחת ניסיתי לקפל פנימה קצת קרמל ובוטנים לתערובת הקרה לפני ההקפאה. התוצאה הייתה מתוקה מידי ולא מוצלחת במיוחד. שברי עוגיות אוריאו, לעומת זאת, היו הצלחה מסחררת ותרמו הרבה עניין וקראנצ’ לעסק, מבלי לגנוב את ההצגה יותר מידי.

עוד תוספות מוצלחות: כף של ליקר שוקולד או וויסקי או ברנדי משובח, אגוזי לוז קלויים או פקאנים קצוצים גס, כפית גרידת תפוז (שהולכת מצויין עם טיפ-טיפה ליקר תפוזים).

אז אם אתם בעניין, ערבבו את התוספת פנימה אל התערובת הקרה ממש לפני שהכל נכנס להקפאה. תרגישו חופשי לנסות כל מיני דברים (אבל תמיד תנסו לחשוב קדימה איך התוספת שלכם תתנהג אחרי הקפאה ארוכה. רוב הנוזלים, חוץ מהאלכוהול, יהפכו להיות מוצקים).
מומלץ להוציא את הגלידה החוצה 10 דקות לפני ההגשה כדי שתתרכך קצת.

פינת התכל’ס
מחממים בסיר פחית של חלב מרוכז עם כוס וחצי חלב רגיל לסף רתיחה. בינתיים מודדים בצד 60 גרם שוקולד וכוס קקאו. כשהתערובת חמה מאוד מסירים מהאש ומערבבים פנימה את השוקולד, וכשהוא נמס מוסיפים את הקקאו ומערבבים לתערובת אחידה. מוסיפים קורט מלח (חשוב!). מפרידים 4 ביצים ושמים את החלמונים בקערה. מקציפים עד שהם נהיים אווריריים (אפשר ידנית). מבצעים השוואת טמפרטורות: מעבירים כף אחר כף מתערובת השוקולד החמה אל תוך החלמונים תוך כדי טריפה מתמדת עד שתערובת החלמונים אחידה וכהה מאוד. מחזירים לסיר, מחזירים אל הכיריים ומבשלים על אש קטנה כשש דקות עד שהתערובת מסמיכה מעט (או עד שהתערובת מגיעה ל-160 מעלות פרנהייט [לא צלסיוס!]). לא עוזבים את הסיר לרגע, אסור לתת לזה לרתוח. מסננים לתוך קערה, מצננים במקרר כשעתיים ומעבירים למקפיא לכ-6 שעות או לילה שלם. אם רוצים תוספות מערבבים אותן פנימה לתערובת הקרה לפני ההקפאה.
אוף-טופיק א’
נקטר&לייט הוא בלוג צילומים מדהים. אני גם רוצה פולרויד.
אוף טופיק ב’
אני מצמצמת נוכחות כאן לשבועיים עקב נסיעה לכנס האינטראקטיב SXSW בטקסס. אז חוץ מלהתהולל עם מעצבי הווב של העולם הגדול, אולי יצא לי לשחק קצת פוקר ולזלול איזה טאקו או שניים. מה שכן, אחרי שבדיוק צפיתי לאחרונה בשני סרטים מלבבים מטקסס שעוסקים בדברים קצת פחות מלבבים, את הלילות שלי אבלה במלון מאחורי דלת נעולה בקרשים, ומנעול שיצופה בהרבה סופרגלו. אז אתם תהיו ילדים טובים, ונתראה בקרוב.

חכיתי לפוסט הזה בימים האחרונים, ולא התאכזבתי. מדהים!
נסיעה טובה ובטוחה, סעי בשלום ותחזרי בשלום (עם מטעמי Tex Mex).
המתכון נראה מעולה וממש בא לי לנסות אותו, אבל לצערי אסור לי כרגע ביצים לא מבושלות לגמרי. באסה :(
התמכרתי לבלוג שלך טוטאלית.
תמונות פנסטסטיות ומעוררות תיאבון שגורם לי לרייר כמו הומר סימפסון על המקלדת. צילומים נהדרים כרגיל אצלך, יש לומר, אבל כשמדובר בשוקולד אין אצלי מתחרים לו. הגלידה תנוסה בקרוב.
יעל, דווחי לי איך יצא! אני גם מת לנסות את זה, כשוקוהוליסט ותיק.
מאיה - תיהני ב-SXSW!!! אם את יכולה, נסי להישאר גם לפסטיבל המוזיקה שנערך באותו מקום ותחת אותה הכותרת.
הלינק לקירור מיידי מוביל ל 14 סרטונים בסה”כ, שנקראים Sprintcuts (כנראה פרסומת של חב’ התקשורת האמריקאית) - שווה לראות את כולם: http://www.youtube.com/profile_videos?user=sprintcuts
אה, ו SXSW זה מגניב…
פוסט מורכב מידי בשבילי- ;0
ושתהייה לך נסיעה טובה ובטוחה.
היי מאיה
לאחר מה שראיתי בפורום והתוספות האפשריות
ניראה לי שגם אני לא יאחר ואכין..מה שילך בטוח אצלי זה יהייה
עם העוגיות הבנות בטוח יאמצו[אני אישית היתי מעדיפה גרירת תפוז]
נסיעה מהנה ומעשירה וחיזרי מהר…
ביי
שונט
נראה כרגיל מעולה! באסה למי שלא יכול ביצים חיות (כמוני…)
בכל מקרה, תהני בטקסס! אני באוסטין, אז תדעי שיש לך שם קוראים…
היי מאיה
התמכרתי לאתר שלך….כל מה שניסיתי יצא מעולה ואני בהחלט מתכוונת לנסות את הגלידה בקרוב
התרגשתי לשמוע שאת מגיעה לאוסטין. אנחנו פה כ- 8 חודשים והעיר מאוד מעניינת ונחמדה
תהני
ענבל
!!
Anyway about the movies, you should also try ‘Sweeny Todd’ to complete the evilness :)
אה, אז יש לך סוג-של-באג: מה ששמים בתוך סוגריים משולשות פשוט נעלם.
כתבתי בשורה הראשונה [סופרלטיבים אקראיים]!! צריך לנסות..
תקשיבי מאיה, יש לך בלוג אוכל נורא פופולרי. אם כבר את מציגה את עצמך כ”פודית” אז לפחות לצילומים בבלוג תשתמשי בשוקולד איכותי (כמו בחצי מהפוסט הזה ושלא כמו בפוסט הקודם. בבית תכיני מה שבא אבל בבלוג כדאי להיג את עצמך כפיין שמעקרית. דבר נוסף, את באמת מצלמת יופי אבל תחשבי על לתת מקום גם לצילומים שחורגים מהמיקרו לשם הגיוון.
תקשיבי מיכל, יש סיבה שהבלוג אוכל הזה נורא פופולארי. והיא בדיוק שמאיה לא מציגה את עצמה כמשהו שהיא לא, ושהיא לא מנג’סת לאנשים להשתמש בחומרים “מתוחכמים” אם לא מרגישים את זה בכלל בטעם הסופי.
ואכן, היא באמת מצלמת יופי.
מאיהל’ה, יופי של מתכון, והלינק לבלוג של של מליסה אכן שווה ביותר. רק טעות קטנטונת:
אם בחפיסה של לינדט יש בדיוק חמש שורות, והחפיסה שוקלת בדיוק מאה גרם, אז שישים גרם הם שלוש שורות, ולא ארבע.
(ולא שאני חושבת ששמונים גרם שוקולד יהרגו את המתכון, אבל את יודעת - הדיוק).
נסיעה טובה ותאכלי הרבה טקס-מקס. כמה שמן, ככה טעים.
אוי. אלוהים ישמור. הגלידה עוד לא מוכנה אבל אני והחבר טעמנו וכמעט נפלנו מהרגליים. הוספתי כף או שתיים של גרירת תפוז וזה כל - - כך טעים. תודה :)והצילומים מהממים.
רק דבר אחד. השוקולד לא נמס! הוא נהפך לטיפות שוקולד קטנות אבל לא משנה כמה זמן היה על האש (והוא היה, אולי עשר דקות שלמות), הוא לא נמס. אולי זה בגלל שהאחוזי קקאו היו מעל 70 אחוז? או וול. גם לא הצלחנו לגמרי להעלים את הגושים של הקקאו, נשארו די הרבה. אבל לא נורא! מדהים! פעם הבאה אולי ייצא יותר טוב :)
ואם כבר סרטונים
איך אפשר שלא להציג איך המדריך הזריז להכנת סורבה?
http://www.youtube.com/watch?v=oFI4OrCDKS0&feature=user
פעם ראשונה שלי פה - הגעתי (במקרה) דרך המלצה של google reader והתאהבתי… בלוג נהדר!!! (ותמונות אוכל יפהפיות!)
אומץ לרשימת ה-RSS שלי :-)
יופי של מתכון חיכיתי כל השבוע כדי להכין אותו, ואפילו הלכתי במיוחד לטיב טעם בכדי לקנות חלב מרוכז. כמה הערות, למרות הסינון עדיין נותר חספוס כשהו בלשון, כנראה מהשוקולד המריר. לי זה פחות הפריע כפריק של שוקולד. אבל האם איזה אפשרות לתקן?
ודרך הגב מישהו ניסה להכין גלידה בטעם אחר?
מאיה, הגלידה נראית ונשמעת נפלא! והצילומים - עוצרי נשימה, כמו תמיד.
מדהים ומגרה כתמיד.את נפלאה.תהני בטקסס.זה גם זמן מצויין לטוס.
פעם ראשונה שאני מבקר בבלוג שלך. התאהבתי. מתכונים נהדרים. תודה לך
אהלן
קוראת נאמנה שלך - יופי של בלוג.
הגלידה היתה קלה להכנה וטעימה.
הערות - המרקם טיפה מחוספס, אולי זה החלב המרוכז? השתמשתי בסוג אחר משלך, אולי זה עשה הבדל בטעם ובמרקם.
וגם - לטעמי בלבד - קצת מידי מתוק וכבד.
הבן המכור למתוקים שלי לא נתפס, למרות שהתרגש מהקסם של להכין גלידה בבית, אבל הוא בן 5, שוקולד 70% זה באמת לא בשבילו.
מעניין אם יש וריאציות על פירות או כל מיני טעמים אחרים בפשטות הכנה כזאת.
תודה בכל אופן - על המתכון הזה, וגם על אחרים (ממה שאני זוכרת עשיתי ריבועי לימון, חזה עוף לימוני ועוד כמה - אחלה מן אחלה!).
אוהבת את הגישה שלך לעניינים. סומנת כחברה….
מאיה עונה: בדיוק היום נתקלתי בספר חדש מבית “על השולחן” של מתכונים לחגים. מצאתי שם מתכון לגלידה ביתית (בסגנון הודי כזה, שכחתי את השם) שמורכבת מפחית של חלב מרוכז שמקפלים אל תוך 500 מ”ל שמנת מתוקה מוקצפת לקצפת רכה. שווה לך לאתר את הספר ולראות במה מדובר, יכול להיות שזה שווה. ובלי שום קשר, אם הבן שלך בקטע של להכין גלידות - חובה עלייך להכין איתו גלידה בשקית (שימי לב לוידאו). עוד לא ניסיתי בעצמי אבל זה נראה ממש ממש מגניב ואפילו טעים, וזה מוכן לאכילה תוך 10 דקות.
גלידה בשקית - וואו!
heavy cream זה שמנת מתוקה 38%?
נרוץ לנסות, נראה ממש שווה - ניסוי בפיזיקה לגרגרנים… בדיוק בשביל הבן שלי…
בקשר לגלידת השוקולד, אגב, אחרי קצת יותר זמן בפריזר החיספוס היה מורגש פחות והטעמים ממכרים יותר. יכול להיות שפשוט טעמנו לפני הזמן. היה מעולה - ונגמר בצ’יק.
אמנם עבר זמן מאז שהכנתי את הגלידה הזו, אבל חשבתי שאומר תודה בכל זאת. :) יצא נפלא מכל הבחינות - קל, טעים, ואפילו מעורר פחות רגשי אשמה מגלידה רגילה (מה, זה בכלל בלי שמנת!).
מתחשק לי לנסות מתישהו עם השוקולד-צ’ילי של לינדט, ולראות אם ייצא כמו גלידות השוקולד-צ’ילי שאכלתי באיטליה…
שתי שאלות בעקבות קריאת המתכון המקורי באתר שקישרת אליו:
* שם היה כתוב גם חלב מרוכז וגם סוכר - אני מסכימה בהחלט שבמתכון שלך אין צורך בסוכר נוסף, אבל תהיתי מה הסיבה להבדל. האם החלב המרוכז בארה”ב הוא לא ממותק (על הקופסא שקניתי, שאגב הכילה 397 גרם בדיוק ולא 400 - לא שזה שינה - היה כתוב ‘חלב מרוכז ממותק’), או שמא הם פשוט העדיפו טעם מתוק יותר?
* היא מסבירה שהכמות הגדולה של הקקאו היא מה שעוזר לגלידה לשמור על המרקם שלה גם בלי מכונה ובלי כלום. ושאלתי: האם עולה במוחך איזשהו תחליף שימלא את אותו תפקיד ויאפשר להכין גלידה גם בטעמים אחרים? ניסיתי לחשוב ולא מצאתי כלום… מן הסתם יש כאן מקום לניסויים קולינריים נרחבים יותר מאלה שאני מסוגלת לבצע.
מאיה עונה: לדעתי חלב מרוכז ממותק יותר קשה להשגה בארה”ב, אבל יכול להיות שאני טועה. לגבי טעמים אחרים - בספר של הראשון של ג’יימי אוליבר יש מתכון מאוד מפתה למה שנקרא: “סמי-פרדו” (”חצי-קפוא” באיטלקית) שמזכיר במרקמו גלידה. אני אנסה את המתכון הזה בקרוב ואדווח (הוא קצת ניג’וס כי יש בו המון הקצפות - גם קצף ביצים וגם קצפת). כל החוכמה פה היא לעשות משהו שלא מצריך מכונת גלידה, כדי לשמור על העסק פשוט להכנה בכל בית.