פולין, לא מה שחשבתם

נחשב אצלי: חו"ל

"את צוחקת עלי… איכס! מה זו הזוועה הזו?" זו הייתה התגובה הראשונית של מוניקה, אחת ממייסדות מגזין האוכל הנחשב "שמעק" שנמכר בעשרות אלפי עותקים ברחבי פולין, כשהראיתי לה תמונה של המאכל "הפולני" האולטימטיבי – גפילטע פיש. בתמונה הוא היה אפור ורוטט, כמו בחיים. מסתבר ששום פולני מצוי לא מכיר את המנה הזו. זה רק כדי להמחיש לכם את גודל הפער בין מה שאתם חושבים שהוא אוכל פולני, למה שהוא באמת.

ולכן, כשפנו אלי ממשרד התיירות הפולני בהזמנה להגיע לסיור קולינרי סוחף ברחבי וורשה, הגבתי ברגשות מעורבים.
אבל כשירדתי מהמטוס, לפני שלושה שבועות, והמתין לי נהג עם שלט בו רשום שמי, הבנתי שזו התחלה של הרפתקאה מאוד מיוחדת. את הנהג לא צילמתי, אגב, כי הייתי קצת בהיסטריית "הוסטל", ממנה לא נרגעתי עד שנכנסתי לחדר המלון המהודר והמשופצר עד מאוד. כשהשתכנעתי שאף אחד לא הולך לחטוף אותי או לגייס אותי למודיעין הפולני נרגעתי והתחלתי להנות מהמעמד המכובד ולספוג את האווירה. הסיור כלל שלושה ימים עמוסים מאוד בהם הסתובבנו 11 עיתונאי אוכל מכל העולם ביחד על מיניבוס קטן בכל רחבי וורשה, וזללנו עד אובדן חושים. לשם המחשה – ביום הראשון אכלנו 3 ארוחות צהריים, ארוחת ארבע עתירת-סוכר במעדניית שוקולד מפורסמת, ואח"כ נשארה לנו שעה קלה לעכל את הכל לפני ארוחת הערב במסעדת "אטלייה אמארו" בעלת כוכב מישלן. מה אומר ומה אגיד, קשים חייו של עיתונאי האוכל. את מרבית השעה העברתי, איך לא, בריקודי זומבה סוערים מול היוטיוב, כי הייתי חייבת לעזור לכל האוכל הזה להישרף קצת.

אז איך בכלל מסכמים סיור כזה? גודש הטעמים, המנות, והריחות הופך במהרה לאנדרלמוסיה גדולה אחת בראש, שאליה מצטרפות הנסיבות המקשות עוד יותר: הסיעו אותי, טיפלו בי, הסבירו לי, שילמו עלי. קשה לי לשפוט באופן אובייקטיבי אם כל מסעדה הייתה שווה גיחה כי לא שילמתי ולו זלוטי אחד מכיסי, ולא הייתי צריכה להתנייד בעצמי בתחבורה הציבורית (הדי מרתיעה) או להסתדר עם המקומיים שלא כל כך דוברים אנגלית. עוד נקודה למחשבה היא שתמהיל המסעדות נטה לכיוון היוקרתי והמפונפן יותר – שזה לאו דווקא כיוון שאני הייתי לוקחת לו הייתי מתכננת את הטיול לבד. אבל למזלי אני הגעתי עם כמה המלצות משל עצמי (הודות לגל ואורן, שכבר ביקרו שם לפניי ותיעדו זאת למופת).

ביום הראשון היה לי קצת זמן חופשי לפני תחילת הלו"ז בערב, אז ישר הלכתי להמלצה החמה ביותר של גל – זפייצ'ק. מזללת כופתאות (המכונות "פירוגי", ודומות לכל הכיסונים מכל המדינות שאתם מכירים: רביולי, גיוזה, וורניקס, קניש'ז, וכו') בעלת כמה סניפים בוורשה. מארחיי בטיול קצת עיקמו את האף למשמע דיווחיי הנלהבים כשנפגשנו בארוחת הערב, אבל אין מה לעשות. עם כל הטראש שבמקום (והמלצריות שלבושות כמו כאילו הגיחו מקליפ מוסיקה צ'רקסי משנות ה-90), הם עדיין מכינים את הכיסונים בעצמם בעבודת יד, ומרק העוף הוא ממש שיחוק.

אז לא, פירוגי התרד והגבינה שבחרתי לא ממש פולניים אסליים, מסתבר, אבל הם היו טעימים וזולים בטירוף.

השירות היה קצת מנומנם, יש לציין, למרות שהמסעדה הייתה ריקה.

אני לא יכולתי להתאפק עד ההגעה לסניף הספציפי אליו נשלחתי בעיר העתיקה, ונשברתי כבר בתחילת המדרחוב, על פינת שדרות ג'רוסלמסקי (Aleje Jerozolimskie) ו-Nowy Świat. אבל ממליצה לכם להיות חזקים ממני. תתפרעו על התפריט, שמעתי שהכל טעים.

Zapiecek
הסניף המומלץ: Freta 18

אחרי שטחנתי פירוגי כאילו אין מחר, עליתי על המדרחוב המשופץ והמפונפן Nowy Świat לכיוון העיר העתיקה המפורסמת. לצערי קצת התאכזבתי מהרחובות המשופצים, שנבנו מחדש אחרי שכל האיזור הוחרב במלחמת העולם השנייה.

הם נראים יותר כמו "סמטאות דיסנילנד" שנבנו במיוחד עבור רבבות התיירים שמציפים את האיזור מידי יום. פינות חמד נחמדות יותר מצאתי בסימטאות הקטנות שמקיפות את העיר העתיקה.

גינות פרחים יפות ושלטי רחוב ישנים עם טיפוגרפיה יפה ומיושנת.

בערב התחיל רשמית הביקור במסעדה הטרנדית Kuchnia Funkcjonalna (שמתרגם ל:"מטבח פונקציונלי"), שנמצאת באיזור Praga בגדה המזרחית של וורשה. האיזור נחשב בעבר ל"סלאמז" של וורשה, אך זכה לעדנה בשנים האחרונות, כשהחלו לנהור לאיזור שלל ההיפסטרים בעיקבות מסעדות חדשות, חנויות עיצוב, ומוזיאונים מגניבים. קצת כמו שקרה בברוקלין. המקומיים ימליצו לכם בשקט להמנע מלהסתובב באיזור בלילה, כי הוא לא מי יודע מה סימפטי בחושך. המסעדה עוד לא נתגלתה על ידי התיירים, ונחשבת כוכב עולה בסצינה המקומית.

החגיגה נפתחה עם מגש נקניקים מבשר ציד (בפאלו, אייל, ושאר חיות חמודות, לצערי) וגבינות עיזים, שהוגשו לצד צ'אטני סלק וריבת אבטיח.

הגבינות היו נהדרות! עוד בתפריט –

פילה דג בשרני כבוש ביתי שהוגש עם קולורבי מוחמץ, צלפים, ושמנת חמוצה עם בצל קצוץ. הוגשו גם שני סוגים של מרק: מעין בורשט קרמי וסגלגל, ומרק חמציצים חמצמץ עם ביצה עלומה (שקצת הזכיר לי את הצ'ורבה של סבתא שלי). לעיקרית זללנו פילה דג טרי ברוטב חמאתי לימוני (תמונה בראשית הפוסט).

כל הארוחה לוותה בשלושה סוגים שונים ומעניינים של וודקה מקומית שמיוצרת בסמוך במפעל קטן ומשפחתי. באופן כללי, למדתי שלוודקה יש מקום של כבוד בכל ארוחה חגיגית, והפולנים אף טוענים שהוודקה הומצאה בכלל בפולין ולא ברוסיה (לא אכנס פה לוויכוחים, כן? זה מה שאמרו, אז אני מדווחת).

הוודקה הייתה הרבה יותר טעימה וחלקלקה מגריי-גוס, הוודקה הכי טובה שהכרתי עד אז, למרות שהיא מזוקקת רק פעם אחת ולא שלוש פעמים, כמו רוב המותגים היוקרתיים.

הקינוח היה קראמבל רוברב (מכירים? הפרי הורוד הזה שנראה כמו סלרי? במזרח אירופה אפשר למצוא אותו בכל חור, ועכשיו שיא עונתו. לצערי קשה מאוד להשיג אותו בארץ), שאחרי שזללתי מנה אחת ממנו, לא יכולתי שלא לגנוב לשכנתי הקוריאנית לשולחן גם את שלה. כי היא לא נגעה בו, המשוגעת.

היופי כאן הוא שהמחירים שפויים מאוד ביחס לאיכות האוכל וחומרי הגלם. אפשר להגיע לארוחת בוקר טובה, או לארוחת צהריים וערב, ולאכול אוכל פולני משודרג אך חסר פשרות במחירים מפתיעים (פילה בשר אייל בכ-66 ש"ח, פילה סול ברוטב למוןגראס בכ-50 ש"ח, או להנות מתפריט ילדים נועז עם קציצות ארנב או מיני סטייק סינטה בכ-30 ש"ח בלבד. הקינוחים מעולים, ומומלץ להתפנק בכוסית או שתיים של וודקה.

Kuchnia Funkcjonalna
Jakubowska 16

למחרת, פתחנו את הבוקר בביקור ב"מילק בר". ולא, זה לא המילק בר מהתפוז המכני, ולא ההוא של מומופוקו בניו יורק. מילק בר הוא תופעה – מדובר בזן ותיק של קפיטריות קטנות שקיימות כבר עשרות שנים ומסובסדות על ידי הממשלה. האוכל המוגש מיועד למעוטי יכולת כמו קשישים או עניים, ובין המבחר אפשר למצוא מגוון גדול של כיסונים בשלל צורות, רטבים ומילויים (בשר/גבינה/ירקות), בלינצ'ס ממולאים, תבשילי ירקות ואורז, ואפילו קציצות ושניצל. יש גם קינוחים. הקטע הוא שהאוכל כל כך טעים וביתי (הם מכינים את הכל פרום סקראטצ'), שגם אנשים שהם לא קהל היעד המקורי קופצים על החגיגה, ואם תעשו את הטעות של להגיע אחרי 12:30, תאלצו לעמוד בתור המשתרך עם שאר אנשי העסקים, הסטודנטים וההיפסטרים שמגיעים כולם לארוחה חמה ומשביעה.

עוד חסרון להגעה מאוחרת זה שהדברים הטעימים נגמרים מהר והם לא נוטים לחדש מלאי. נסו להזכר מתי סבתא שלכם אוכלת צהריים. זה הזמן להתייצב. עומדים בתור יפה יפה, מקבלים התקף לב מהתפריט הענק והארוך שתלוי על הקיר (אם יהיה לכם מזל, אצל הקופאית תהיה גרסה מודפסת באנגלית. אבל אל תבנו על זה), מזמינים אצל דודה זוריקה שבקופה, מקבלים פתק, ואיתו הולכים לדודה נחמה שבחלון הקטן, ובזמן שהיא מבשלת לכם את הפירוגי על המקום תוכלו להציץ למטבח, לקרוץ לשאר הדודות ואולי להגניב איזה צילום (כל עוד יש לכם מצלמה קומפקטית… אחרת תחטפו צעקות כמוני. הן לא אוהבות שמצלמים אותן).

בגלל שהיינו קבוצה גדולה, פשוט הביאו לנו את ה-BEST OF. כופתאות סולת עם בשר קצוץ ובצל מטוגן, שפאצל עם חמאה מומסת ומלח ופלפל, בלינצ'ס עם גבינה מתוקה וצימוקים, מרק עוף טעים, וגם מרק פטריות, וקומפוט מתוק עם פירות אדומים בכוסות גבוהות, אבל מי שגנב את ההצגה היה תבשיל הכרוב, שהוגש עם תפוחי אדמה מבושלים, ואם תשאלו אותי, קיבל תיבול נדיב של "אבקת קסם" שכזו (אתם יודעים, כמו שהסבתות אוהבות). כי ניסינו לשחזר את הטעם שלו באחת סדנאות הבישול אח"כ, וזה פשוט לא היה זה (אם כי זה עדיין היה טעים. מתכון בהזדמנות!).

"אל תתמלאו!" הפצירה המדריכה אגנס, "יש לנו עוד 2 ארוחות צהריים לאכול היום!"

עוד שיחוק רציני היא בלינצ'ס עם תותים מבושלים ורוטב וניל. הורססס.

Bambino Milk Bar (הכי גדול ומומלץ. באתר אפשר לתרגם את התפריט ולהתכונן מראש)
ul. Krucza 21

יש עוד מילק בר נחמד גם ב – ul.Nowy Świat 39

התחנה הבאה הייתה מסעדת הגג של הבניין היוקרתי Vitkac, שיושב על שדרות ג'רוסלמסקי ממקודם, ובולט בעיקר בזכות החיפוי השחור המבריק שלו (שעיצובו זכה לביקורות מעורבות בקרב תושבי העיר), ומעין דגם ענק של תיק לואי וויטון שמכסה את כל הקומה התחתונה שלו מבחוץ.

פה כבר הייתה חגיגה של ממש, עם תפריט טעימות של חמש מיני מנות, ושלושה קוקטיילים אלכוהולים מטריפי חושים. הכוכבים הגדולים היו:

פיסת דג פלמידה נאה, עטופה במלפפון חמוץ ביתי, קוויאר שחור ומיני גרגר נחלים.

גספאצ'ו ירוק על בסיס מלפפונים, עירית, קרם ציפורן, קוטג' ועוד כמה מרכיבים עלומי שם (סה"כ 19 מרכיבים במרק, supposedly). מלמעלה הוגש קרקר ביתי עם פול ואפונה חלוטים טריים, גבינת עיזים רכה, וגרידת לימון.

פטריית כמהין מזוייפת שעשויה ממוס ארנב, מצופה בחזזית (moss או lichen, מעין פטריה שגדלה על עצים ביער), על מצע צ'יפס כרישה דקיק ושברירי. טעים להפליא, במיוחד עם טוסט בשרני קלוי בגריל.

הקוקטייל המוצלח ביותר הכיל מיץ רוברב (זה מוטיב חוזר, אתם בוודאי רואים) מוגז קלות עם וודקה ולמוןגראס.

המסעדה מציעה עסקיות צהריים לא רעות בכלל, הכוללות 5 מנות קטנות, ב-50 זלוטי. האווירה מלכותית ונעימה והחלל מעוצב ונעים לישיבה, במיוחד אם יורד גשם בחוץ.

Restauracja Concept 13
ul. Bracka 9 (בקומה העליונה)

למסעדה טמקא 43 (חחח, כן) הגענו אחרי סיבוב במוזיאון שופן (המשעמם והמיותר, לצערי), כי החלטנו שלא אכלנו מספיק.

ירדנו תחילה למטבח, במעלית המשוכללת, והתחלקנו לקבוצות לקראת הסדנה הקצרה, בה שילבנו כוחות להכנה מבוזרת של מנת אספרגוס מיוחדת במינה, תחת עינו הפקוחה והביקורתית של הסו שף צהוב-השיער.

אני הייתי בצוות שהיה אחראי על קצף הרוברב (זינג!). קודם כל הכינו בשבילנו מיץ רוברב מזוקק על ידי השריה של קוביות רוברב טרי במיץ לימון וסוכר, הקפאת התערובת בשקיות וואקום, והפשרה איטית בתוך מסננת. ההקפאה וההפשרה גורמת למיץ הניגר להיות צלול במיוחד, ללא צורך בהעברתו בבד חיתול. טריק די נחמד, ולתוצאה הורודה טעם טהור של גן עדן!

את המיץ הקצפנו בכלי גבוה עם בלנדר מוט וקמצוץ של קסנטם גאם (חומר מייצב שאפשר למצוא גם בשלל מוצרי מדף מתועשים, ומשמש גם כתוסף אפייה מבורך במאפים ללא גלוטן) עד שהוא הפך לסמיך, ואז הכנסנו אותו למיכל סיפון יחד עם עוד חומר דמוי-ג'לטין והקצפנו לו את הצורה.

בקיצור, הקצף הורוד המגניב הזה למעלה? זה אני הכנתי.
לצידו, הכינו שאר בני התמותה פיסות של אספרגוס מאודה לצד רצועות דקיקות של אספרגוס טרי, קציפת הולנדייז, וחלמון ביצה שבושל בוואקום (sous-vide) עד שהפך לקרם רך וצמיגי שהתפוצץ לבריכה צהובה וסמיכה על הצלחת (כבר אמרתי לכם שחלמון רך זה הדבר הכי אהוב עלי ever??).

שאר הארוחה הייתה נהדרת וכללה גם ריזוטו עילאי שעשוי מגריסי פנינה ואפונה טרייה (מתכון בדרך).

אחר הצהריים, עצרנו לקפה ועוגה בבית השוקולד המפורסם "וודל" לטעימות שוקולטה בשלושה טעמים (מריר, חלב, לבן), פונדו שוקולד ופירות, וממרח שוקולד לבן ופיסטוקים מרהיב על פרוסות עבות של בגאט.

E. Wedel Chocolate Lounge
ul. Szpitalna 8, (שימו לב, לא להתבלבל עם הסניף שלהם בעיר קרקוב)

לאחר מכן, כאמור, הייתה לנו שעה אחת להרגע ולעכל את מאורעות היום, לפני שנוזנק בשעה 19:00 בדיוק לארוחת טעימות של שלוש וחצי שעות במסעדת "אטלייה אמארו", היחידה בפולין בעלת כוכב מישלן.

הארוחה כללה לא 8 מנות, אלא שמונה "רגעים" שזוקקו מן הטבע המקומי של פולין. לכל מנה הותאם גם יין ייחודי.
בשיחה עם השף, במטבח למטה, הוא סיפר שאת רוב חומרי הגלם הם מלקטים ביער המקומי בכל יום ראשון, ולאחרונה הם התחילו גם לסגור את המסעדה בימי שני בצהריים, כדי שיהיה להם יותר זמן פנוי לליקוטים וסדר לקראת המשך השבוע. עם 32 מקומות בלבד במסעדה, וסבב אחד לערב, קשה להבין איך המקום מחזיק את עצמו, והשף מודה ששולי הרווח שלו לא גבוהים במיוחד. אל השולחן הצטרפה אלינו קאשיה, סמנכ"לית השיווק של עיריית וורשה, שהתגלתה כבחורה מגניבה במיוחד, חובבת קרמל מלוח ומבקרת קבועה במחוז בראטן שבצרפת. קאשיה גם המליצה לי על שוק הפשפשים "אולימפיה" שהתברר כשיחוק המאה (עוד על כך בהמשך).

אני חייבת להזהיר מראש ולהודיע שהאוכל באמארו אמנם היה טעים ואף מפתיע (פעם ראשונה שלי במסעדה עם כוכב מישלן), אבל היא ממש לא הייתה הארוחה המובילה בטיול, ואפילו לא בטופ-3. יכול להיות שהעיב על כך עומס הפעילויות של כל היום, והעומס הכבד על הקיבה שלנו, אנשי המשלחת (ששלוש מתוכן, שאומר רק שהגיעו מיבשת אסיה, ממש נרדמו ליד השולחן!). קשה לזלול כל היום ללא הפסקה, ולהשאיר ראש פתוח ומקום פתוח בבטן לארוחה של 9 מנות.

המנה הכי טעימה בעיני הייתה טרטר האייל, שתובל בקימל (שאני בדרך כלל מאוד לא אוהבת) ושמן חמניות, ופתיתים קפואים של פואה גרה.

עוד מנה נהדרת הייתה של שבלולים, עם שלל של עלי יער שונים ומשונים (שהם קוטפים ומייבשים בעצמם), ואספרגוס לבן, שקיבל אמבטיה יבשה של עשן ענפי אורן בצנצנות גדולות:

וכמובן מנת דג פוטית עם אפונה ופול טריים, פרחים אכילים ועלי לואיזה לימונית, עם פידור נדיב של אפר חציר (?!) על הצלחת, שכיכב גם במנות אחרות.

למחרת, התחלנו בארוחת בוקר בבית הקפה המפורסם A Blikle. אני לא אפרט על ארוחת הבוקר, שכללה הרבה יותר מידי בשר ודברים מטוגנים לבוקר שאחרי היום שהיה לנו לפני-כן. או לכל בוקר, לצורך העניין. מה שכן, בצמוד לבית הקפה יש קונדיטוריה נהדרת עם עוגות קרם מעולות, ואחת הסופגניות הכי טובות שאי פעם טעמתי.

וויצ'ק, המדריך, הסביר לי שבפולנית סופגניות נקראות pączek (שמבטאים "פאן-צ'ק"), ודברים כאלה תמיד כיכבו על שולחן האוכל בבית שלו, בכפר קטן במזרח פולין על גבול בלרוס.

המלית של הסופגניה לא הייתה ריבה רגילה, אלא ריבת וורדי בר מיוחדת שעשויה מהזן Dzika róża
מדהים.

מאוחר יותר קפצנו לסיבוב במוזיאון האמנות המודרנית, שבקרוב יעבור למשכן חדש, ומציג, בין היתר, גם כמה אמנים ישראלים כמו יעל ברתנא, ורחל אטינגר. אבל דווקא העבודה הזו הכי הלהיבה אותי:

צילום פנורמי עצום של "נטישת וורשה" לכאורה. האוצרת הסבירה לי שכולם שחקנית, אמנים פולנים ידועים שהשתתפו בצילומים כטובה לצלם, Zbigniew Libera.

אחה"צ קפצנו עוד פעם לקפה ועוגה, והפעם התפנקנו בפנקייק'ס נהדרים ועבי כרס עם תפוחים, שהוגשו עם ריבת חזרזר (gooseberry), לצד סוג של פודינג תותים דליל, מעדן פולני ידוע שילדים אוהבים לשתות אחרי בית ספר ביום גשום.

בזמן הפנוי שלי קפצתי לשוק הפתוח שמחוץ ל"הלה מירושקי" Hale Mirowskie, שהיה ממש כיפי.

בתוך המבנה יש סופרמרקט ענק (מה שמוזר זה שכמעט לא נתקלתי בסופרמרקטים בוורשה…), ובחוץ שוק של סבתות.

עם רוברב בכל מקום (חבל שלא קניתי. באד מאיה!)

ביום האחרון, בהמלצתה של מוניקה ממגזין SMAK, קפצתי לארוחת צהריים מעולה בקומפלקס SOHO שבאיזור פראגה, שדיברתי עליו מקודם, במסעדת Warszawa Wschodnia ("וורשה מזרח").

המסעדה היא חלק מאימפריית המסעדות של משפ' גסלר, אושיית אוכל פולנית שהתחתנה והתגרשה עם עשרים אלף נשים (גם הן הפכו לאושיות אוכל) ומסעדותיו הפכו לשם דבר. לא הזמנתי מקום אז הצליחו לדחוף אותי לקצה של הבר, שם התענגתי על ארוחת טעימות בת 7 מנות (ארבע ראשונות ושתי עיקריות: אחת דג עם סלסה, פירה, וירקות שורש מוקפצים, והשנייה מדליוני בשר לבן ברוטב שמנת עם בצקניות ביתיות ["שפאצל"]). הארוחה עלתה לי 120 זלוטי, והיו יכולים להנות ולשבוע ממנה שני אנשים בכיף.

בתוך הבר היה מטבח פתוח, ובזמן שהמתנתי למנות שלי ראיתי את הטבחים מכינים את הכל, והיה ממש כיף.

הפבלובה לקינוח הייתה הפתעה של ממש. מדהימה, רכה, ועסיסית עם רוטב פטל טרי שבטריים. העיפה אותי לשמיים!!
עוד במתחם תוכלו למצוא כמה חנויות עיצוב מגניבות, ומוזיאון שלטי ניאון שאמור להיות מעניין.

Warszawa Wschodnia
ul. Mińska 25 (בתוך מתחם SOHO הגדול, אותו תזהו לפי המחסום בכביש, והשילוט)

בונוס: איך אפשר בלי שוק פשפשים?!
שוק KOLO (שמבטאים בכלל ko-Wo) התגלה כשוק מתוייר, יקר, מסודר ומבאס (כמו קלאנקור בצפון פריז, עליו לכלכתי כאן בעבר). שוק אולימפיה, לעומת זאת, הוא שוק פשפשים אמיתי!! ענק, עם המון דוכנים ורוכלים, הכל מונח על הרצפה, כמו שצריך, והמחירים בהתאם. שם מצאתי סט סרוויס לקפה של סבתות ב-12 שקל, צלחות ב-2 שקל, ומגבות מטבח מגניבות. מומלץ לחובבי הז'אנר בלבד. מצטערת שאין תמונה, אבל הייתי קצת באטרף אז שכחתי לצלם.

השוק מתקיים בכל שבת וראשון באצטדיון אולמפיה, כרבע שעה נסיעת מונית ממרכז העיר. אם אתם חייבים, הוא מאוד מאוד קרוב לKOLO, במרחק 3 דקות במונית. המוניות מאוד זולות בוורשה.
Olimpia Bazar

עדכון – שכחתי להוסיף! שני מקומות מעולים לצאת לשתות בלילה:
Charlotte – בר יין ולחם בסגנון צרפתי, עמוס בצעירים מגניבים מידי ערב, ממש ליד כיכר עם פסל ענק של קשת שרופה למחצה. פה ישבתי לכוסית שמפניה עם מוניקה וקריסטוף, אנשי ה"שמעק". כל סוגי הלחם מומלצים. יש גם ארוחות בוקר.  נמצא ב-Plac Zbawiciela.
Warszawa Powiśle – בר מגניב ופופולרי שממוקם במבנה ישן שפעם הייתה בו תחנת רכבת. חוץ מבירה, משקאות ונשנושים, יש במקום גם הופעות חיות מידי פעם. ul. Kruczkowskiego 3B

– – – – – – – – – – – – – – –

תודה רבה לבוגושה מה-Adam Mickiewicz Institute, תחת משרד התיירות הפולני שהזמינה אותי לסיור הנהדר. אם יש עוד מדינות שרוצות להזמין אותי לזלול ולצלם אצלן, תפאדל.

תודה גם לאגנס ולוויצ'ק על האירוח המעולה.

אם מעניין אתכם, רונית ורד והצלם דן פרץ מעיתון הארץ הוזמנו לסיור מאוד מאוד דומה בשנה שעברה, ודיווחו על כך בפורטרוט.



תגובות משמחות אותי מאוד, אז אל תתביישו!




38 תגובות בינתיים:

  1. היי, אכלתי בבר מלצ'ני בנובי סויאט! :) מוכרח לציין שהאוכל לא היה משגע, והתנאים הסניטאריים — אפילו ברז לשטוף ידיים לא היה — מזכירים לך למה האירופאים קיבלו מגפה שחורה על הראש. אבל זול!!1

  2. מעולם פולין לא נקראה לי טעימה יותר. ואת כותבת נפלא! תודה היה מרתק לקרא

  3. כל הכבוד על האומץ לב, להקריב את גופך לכל כך הרבה מזון משובח.

  4. רק אל תתפסי לי את יפן :-(
    זה כל כך מוזר לראות… כאילו, פולין לא מאוד רחוקה מפה, ובכל זאת, מה שנחשב אצלם מרכיב בסיסי בקינוח, אצלנו הוא אקזוטי ונדיר (אגב, נדמה לי שיש רוברב בטיב טעם לפעמים. בשנה שעברה היה) – משונה לראות שהאוכל היומיומי שם כל כך שונה. מה עם וינה ובודפשט?

  5. אגב זה לא "שמעק", הם לא מדברים ידיש, זה "שמאק" (כמו שמוק, רק במבטא אמריקאי? lol), בכל אופן "שמאק" זה "טעם" בפולנית :)

    אחלה פוסט!

  6. מיה. עושה חשק לעשות טיול שורשים !!! ובאופן כללי אני שולחת לך חיבוק ענקי על הכנות, המסירות והאהבה לחיים ולאוכל כפי שכל כך משתקף ומזדקר מהבלוג שלך שזה תמיד תענוג לקוראו
    XO

  7. יש מלא רובארב אצל הירקן שלי בגבעתיים. אם את רוצה תגידי

  8. היה כיף לקרוא עם ארוחת הבוקר, בזמן שהחלמון טפטף לי על הסנטר :)
    התמונה עם הסבתות, זה כאילו צילמו את הסבתות שלי בשוק, עם אותה הבעה על הפנים :) מעניין מה הן היו אומרות על הפוסט הזה.

  9. את הבלוגים שלך צריך לקרוא על בטן מלאה, אחרת זה ייגמר בארוחת שחיתות :) ממש עשית לי חשק לארוז מזוודה ולקחת את הבעל לפולין, אפילו שהשורשים שלי לא משם… אפשר בפעם הבאה שמזמינים אותך לבוא איתך בתוך המזוודה? (מבטיחה לא להרעיש…) :)

  10. נהדר מאיה! ואני מרגיש שפספסתי הרבה בביקור שם, בעיקר בתחום מסעדות השף המפונפנות.
    מצד שני, בזבזנו 4 ארוחות על הכרת התפריט של זפיאצק לאורכו ורוחבו :)

  11. אסור לקרוא פוסטים כאלה על בטן ריקה.
    נראה מדהים.

  12. אחלה פוסט!! בתור אחת שבילתה בוורשה לא מעט…שאפו!!
    פולין בכלל היא לא מה שחשבנו יש שם הרבה חבר'ה צעירים ואווירה שמחה (יחסית).
    שמחה לשמוע שיש אנשים שבילו בפולין מעבר לסיור במחנות השמדה

  13. ממש ממש עשית חשק לביקור! יש לי חיבה עזה בלתי מוסברת לפולין כבר כמה שנים, ובהחלט גרמת לי לרצות לבקר שם שוב. תודה על הדיווח הכיפי והתמונות הנהדרות :)

  14. כל הפוסטים היפהפיים הללו של טיולייך בחו"לן עם צילומי האוכל הנפלאים עושים לי חשק גם לצאת, לטייל ולזלול.
    אבל איכשהו, ביעד הקרוב שלי אני הולכת ליפול על מקום שבו חצי מלפפון עולה כ-8 שקלים בסופרמרקט היחיד באי, והדבר הכי קרוב לאוכל מקומי הוא מרק לווייתנים (בעעע).

  15. אוי, אוי (זה בפולנית מדוברת, כמובן)….
    למה לא לקחת אותי איתך? נותר לי רק לשבת לבד בחושך ולבכות..
    אחד הפוסטים היותר מגניבים שלך… תענוג גדול!!!
    מחכה למתכונים…

  16. לא הזכרת אף בירה פולנית, יצא לך לגרגר את הנוזל החום ?

    מאיה עונה: לא סובלת בירה :)

  17. יהודים לא אמורים לאכול טרפות לא…
    בפולין לפני כ 70 שנה שחטו יהודים כמדומני כיוון ששמרו על דרך אבותם איני רוצה להשמע כמטיף – לא חסרים כאלה – אבל סתם נקודה למחשבה .
    מתנצל מראש אם גרמתי אי נוחות מסוימת בתגובתי
    אמשך לקרוא את בלוגך שבלי שום קשר הוא מאד מהנה.
    אריה

  18. אגב אפשר למצוא בוורשה גפילטע פיש וכמעט בכל מסעדה יודעים מה זה, פשוט קוראים לזה, איך לא
    żydowska ryba

  19. בתור פולניה גאה, ממש לא התפלאתי שנהנת מן האוכל כי הוא באמת מעולה. חבל שפיספסת שני דברים נפלאים במיוחד – פטריות. בכל צורה ואופן. הן טעימות מאד והפולנים מכינים מהם מעדנים. חוץ מזה יש להם מרק שנקרא ג'ורק. מעט חמצמץ, מכיל בתוכו מעין מחמצת של שיפון וגם בשרים, נקניקים ותפוחי אדמה. לכל אזור יש ז'ורק משלו וזה של ורשה הטעים ביותר.
    בקיצור – כדאי לך לחזור ולאכול גם את האוכל הפולני הבסיסי כי הוא פשוט נפלא, ולא רק הפירוגי….

  20. לרחוב הראשי קוראים אליי ירוזולימסקי כי האות J בפולנית מבוטאת כמעט כמו י ולא ג'
    לסופגניה קוראים פונצ'ק
    שם הזן שהוספת בפולנית של ורד הבר הוא בסך הכל ורד בר בפולנית
    יש להם קרפיון שנקרא קרפיון בנוסח יהודי שהוא ממש כמו הדג הממולא (לא קציצות)בטעם מתקתק
    הקרפיון נפוץ בנהרות ואגמים בפולין (לפני שהזדהמו ) והיה דג פופולרי בצורות הכנה מגוונות
    ניתן להשיג רברבר בשוק הכרמל ואפילו לפעמים בסופרמרקט של מגה בשבעת הכוכבים בהרצליה למשל
    אין כל קשר בין טעמו של מרק החמציץ הפולני לטעמה של צ'ורבה אמיתית (בעלי ומשפחתו מוצאם מבוקרשט כך שזכיתי לאכול לא פעם צ'ורבה בישראל וברומניה, בעצם יש סוגי צ'ורבה רבים כי פירוש המילה הוא מרק ברומנית)
    הכתבה היתה נחמדה ומעוררת תיאבון
    יש להם גם כבד בנוסח יהודי

  21. ממש מרשים ומעניין. רק רציתי לומר שגם בארה"ב יש pączek, שכמובן הובאו על ידי מהגרים פולנים, ומכינים אותם בזמן
    Fat Tuesday. אצלנו באיזור דטרויט סביב הזמן הזה אפשר למצוא אותם כמעט בכל מקום. הם ממש כמו סופגניות של חנוכה (ועוד הצלחתי למצוא ללא גלוטן שזה באמת לא יאומן…)
    עשית לי חשק לחפש רובארב ולעשות איתו משהו, אני די בטוחה שיש אצלנו.

  22. אוי ויי…

  23. אפשר לעשות הסבה גם לבלוגרית אוכל ולהצטרף לטיולים כאלו?
    התמונות והכתיבה שלך- תענוג לעיניים = בטן מקרקרת :)

  24. האמת שמבחינתי פולין זה הטיסה בתיכון, אבל וואלה שלך נשמע מפתה..

  25. נשמע ממש כייף ובאופן משמעותי שונה מכל מה שדימיינתי בנוגע לפולין.

  26. אני מתה על פירוגי ואוכל פולני בכלל. זכרונות ילדות מסבתא שלי …
    אף פעם לא ניסיתי פירוגי עם תרד, נשמע טוב

  27. רק מעדכנת שיש רוברב שנראים נהדר בשוק הכרמל בדוכן של כרמלה בקצה שקרוב לכרמלית

    מאיה עונה: יופי!!!!!!!!! אלך מחר להביא. תודה!

  28. Smak..Smak/ לא בש ימנית ולא בשמאלית -פשוט ס' ..סמאק ..שאלו את הכותבת המלומדה..עדינת החך ולשון הטעמים האם שמעה היא על סופר פולני ששמו "ביאדרונקה.." מה..אני מעדיף ביקור אינקוגניטו ולא תחת חסות של משרדי טירות..יש לי עדיין סיוטי הביעותים המכונים "סטאס מיסז'ניקוב.."

  29. אני כבר פעם שלישית השנה בפולין ביולי נוסעת שוב. למען הגילוי הנאות יש לי שורשים משם אבל זה שאיתי בעל שורשים עירקיים והוא מתמוגג כל פעם מחדש ממרק הסלק עם הרביולי וכמובן מעוגת התפוחים הקרויה שרלוטקה ונמכרת באין סוף ווריציות בכל מסעדה. מטורפת על האוכל הפולני ובזה לכל אלה שחוזרים ואומרים שאין מה לאכול בפולין, הם פשוט לא יודעים לקרוא את התפריט. האוכל הטעים והאותנטי נמצא בדרכים או נכון יותר בצידי הדרך. כשתראו משאיות חונות ליד מסעדת דרכים עיצרו שם וחאכלו. רשת מסעדות גסלר לא נחשבת למשהו בעיני הפולנים רק התיירים נהנים ממנה ומהתפאורה במסעדות אך יש טובות ממנה. השוקולד של wedel אהוב על כולנו במיוחד טורט הוופלות בשוקולד. לרכוש בסופר המקומי או ברשת בתי הקפה שלהם ולא בדיוטי כי שם המחיר גבוה בעשרות אחוזים.

    מאיה עונה: אחלה טיפים, תודה!

  30. רק שתדעי . אני ראיתי גיפלטע פיש נמכרים באזור האוכל המוכן בסופרמרקט בוילנה. נראה בול כמו הזה של סדר פסח. כוללל הגזר. כנראה שמוניקה באה ממשפחה מבוססת.

  31. OMG
    הרגת אותי לגמרי… התחלתי לקרוא כשהייתי רעבה וכמעט התעלפתי. הלכתי, אכלתי ארוחת צהריים, וחזרתי לקרוא.
    התיאורים שלך משהו משהו והתמונות!! התמוגגתי.
    אני עוד לא מצליחה להחליט איזה תמונה הכי אהובה עלי.
    אין ספק שחלמון הביצה הוא במובילים אבל הוא בתחרות קשה עם הפלמידה והתמונה הפרונטלית של שתי הטבחיות… והמלפפונים הכבושים בשוק לא טומנת ידה בצלחת.
    מזל שאני לא חייבת להחליט ;)
    יאללה, אני צריכה לנסוע לפולין.

  32. ווה ווה ווי ווה (במבטא בוראטי..)!! מעולה!
    לגמרי עשית לי חשק לנסוע..
    מעניין בעיקר מה שכתבת על הmilk bar. תארי לך מה היה אם זה היה המילק בר המקורי, מהתפוז המכני, שהיו בוחרים לסבסד..

  33. קלטתי שיש אוכל טוב בפולין כשחבר הזמין אותי לחתונתו בפולין. עכשיו זה כבר עובר כל גבול!

  34. הובלות בירושלים הנו עסק הנותן מגוון פתרונות ומענה לשירותי הובלות באיזור ירושלים:
    הובלת דירה
    שרותי אריזה
    חברת הובלות מקצועית ואמינה
    http://xn--5dbahebb1abwem2koaj.co.il/

    טל' העסק: 0722163395

  35. לצערנו, השוק באולימפיה כבר לא קיים. היינו חיפשנו ואין. הפולנים סגרו אותו משום מה. חבל.

  36. היי מאיה
    הכתבה מעולה, הייתי גם אני בפולין לפני חודש בדיוק ושתיתי בוורשה פוויסלה (במתחם של תחנת הרכבת הנטושה) – מקום מצויין

    כתוב היטב ועוזר לשחחר מהתדמית המנומנמת והשואתית של פולין.

    אלי

  37. בתור מישהי שגרה בפולין, מאוד משמחת אותי הכתבה. תודה!



קראתם? נהנתם? הכנתם? (חליתם? נפצעתם?)
תגובות זה הדלק שלי!