המלצות לפריז – סיבוב שני
באוקטובר, ממש לפני שהתחילו הלימודים, טסתי שוב לגיחה קצרה לפריז. את הפוסט הקודם שלי בטח כבר קראתם, ובביקור הזה חזרתי שוב לרוב המקומות שביקרתי אז, אבל גיליתי כמה חדשים טובים, גם בהמלצת דיוויד ליבוביץ (אותו לא פגשתי הפעם), וגם בהמלצתכם! אז החלטתי שמספיק חשוב לכתוב עוד פוסט ולהעביר הלאה את ההמלצות הבולטות יותר, ששוות ביקור מיוחד משל עצמן.
אז מה היה לנו כאן?
PAIN DE SUCRE
מאפייה יפהפיה בעלת שני סניפים צמודים – אחד למאפי שמרים ודברים מלוחים, והשני הוא הפטיסרי עם העוגות והקינוחים. בדומה לשאר הפטיסריס שדיווחתי עליהן בעבר – גם כאן יש דלפק תצוגה רחב מזכוכית, ומה שתראו בו יגרום ללסת שלכם לצנוח וללשון שלכם, כולל כל בלוטות הרוק, להתגלגל החוצה בכניעה. אלוהים אדירים.
לבחור רק משהו אחד (או אפילו שניים) מכל המיצג המתעתע זה כמעט התעללות. בתור אחת שלא משתגעת על שוקולד (אל תירו בי) הבחירה שלי קצת יותר קלה, אז הלכתי על הדברים הבאים:
טארט "צ'אמפסלה": בסיס מבצק שקדים פריך, קרם ליים ירוק, תפוחים מקורמלים ברוזמרין, וקרם רוזמרין לציפוי.
טארט רך, קרמי, "רוזמריני" בדיוק במידה (בעיקר בריח, פחות בטעם), ונפלא.
טארט "פולי דוס": בסיס בצק שקדים פריך, מחית מנגו, אננס ופסיפלורה, קרם חלב שקדים ומי זהר. אני משוחדת כי אני חולה על מי זהר (שנקראים גם מי פריחת הדרים, ומהשם הזה קל יותר לדמיין את הניחוח התפוזי והמרענן שלהם), אבל הטארט הזה גם היה מעולה.
ועוד בגזרת מי הזהר: אקלר יפהפה במילוי קרם תפוזים ומי זהר, אותו חיסלתי תוך שלוש וחצי שניות בערך.
טעמתי גם מרשמלו פיסטוק, שלא הלהיב אותי במיוחד.
בסניף של המאפים ליד אכלתי גם קרואסון נפלא, פריך, ומתפצפץ, ופודינג אורז שנמכר בצנצנת אישית קטנטנה ויפהפיה (אותה כמובן שמרתי. הלו, שכחתם עם איזו רומניה יש לכם עסק?). הפודינג הגיע בכמה טעמים, ואני בחרתי בזה שהוגש עם שכבה עבה ופלילית של קרמל מומלח בתחתית. רבותי, מי שעד היום קופץ עלי על הקטע שלי עם מלח ומתוקים, נא לנסוע לפריז ולטעום ביס מהדבר האלוהי הזה לפני שאתם מדברים. אין ביקום הזה שום דבר שמשתווה בטעמו לרוטב קרמל מומלח, ואף אחד לא יזיז אותי מדעתי זו. אני עדיין מנסה למצוא גרסה טמבל-PROOF לקרמל כדי לפרסם בבלוג ומאוד קשה לי עם זה. לא כל אחד יכול להכין קרמל בקלות, וראיתי גם קונדיטורים מוכשרים ומהוללים שורפים קרמל ומתחילים מחדש. הממ, כן, איפה הייתי? אה, פה.
בקיצור, חובה!
Pain de Sucre
rue Rambuteau 14
Metro: Rambuteau
ERIC KAYSER
על המאפייה הזו המלצתי בכמה מילים בפוסט הקודם, והפעם חזרתי להמליץ על משהו ספציפי: לחם הדגנים שלהם פשוט לא מהעולם הזה. אם תסתובבו עם לחם פרוס שכזה בתיק, כל היום תמצאו את עצמכם נכנסים למעדניות ולשווקים ורק מחפשים דברים למרוח עליו. אני עשיתי את זה עם ממרח קרמל מומלח וחמאה מלוחה. לא הייתי צריכה הרבה מעבר! אבל גבינה מסריחה גם תלך על זה טוב. גם קרואסון השוקולד של קייזר, באופן מפתיע, טעים ופריך ומתפצפץ. יאם בם בידי בם.
Eric Kayser Boulangerie
16, rue des Petits Carreaux
(על הקצה הצפוני של רח' Montorgueil המשגע)
Metro: Sentier
LIBRAIRIE GOURMANDE
במרחק הליכה מהמאפייה של קייזר, כמה נוח, נמצאת חנות ספרים עצומה רק של ספרי בישול. בקומה התחתונה יש ספרים בצרפתית (ששווים עלעול, למרות מגבלות השפה, כי חלק מהם מהממים ממש), ובקומה העליונה ספרים באנגלית. מבחינת מחירים, אין מציאות של ממש, אבל כל כך כיף לשבת שם על הספה למלעלה ולעלעל עד אינסוף (לעובדים לא אכפת). את כל הספרים שרק חלמתם שיביאו לסטימצקי, תמצאו שם. בחלק מהמקרים פשוט שווה להתאפק בסבלנות, לרשום את שמות הספרים על פיסת נייר, ולהזמין מהאינטרנט כשחוזרים הביתה, כי זה פשוט יותר משתלם (אפילו כולל משלוח). כך עשיתי עם שני ספרים של ג'יימי אוליבר, ותוך שבוע הם חיכו לי בבית, ב-25% פחות כסף, ובלי המשקל הכבד במזוודה.
Librairie Gourmande
92/96 rue Montmartre
Metro: Sentier
A L’ETOILE D’OR
חנות הממתקים של מדאם דניס אקבאבו לא דומה לשום חנות ממתקים שראיתם אי פעם. ברגע שתיכנסו, מיד אחרי שדניס (שעם שתי הצמות הבלונידינות שלה נראית בול כמו היידי בת ההרים) תדאג לברר בדיוק מי אתם, מאיפה אתם, ואיך הגעתם אליה, היא תושיב אתכם על כיסא, תושיט לכם מגש, ותזמין אתכם לזלול ממתקים מכל הבא ליד. את החשבון היא מגישה בסוף לפי כמות הסוכריות שאכלתם (בערך 25-50 סנט לסוכריה, לא זול) ואני יכולה להבטיח לכם כבר מעכשיו שאתם תאכלו הרבה יותר ממה שהתכוונתם. דניס היא אחת מהמשווקים היחידים של סוכריות הטופי המפורסמות והמהוללות של הנרי לה רו. והסוכריות האלה, חבר'ה, תלמדנה אתכם איזה טעם אמור להיות לסוכריית טופי. אין דברים כאלה. הסוכריות באות בשלל טעמים, וכל אחד מהם דורש 3-4 דגימות חוזרות רק כדי לוודא שזה באמת הסוכריה הכי טעימה שטעמתם בחייכם. כל אחת יותר טעימה מהשנייה:
השוקולדים מסתתרים בדלפק במרכז החנות, וגם שם חגיגה:
אם אתם מרגישים נהנתנים במיוחד, תוכלו להתענג על חפיסה מהשוקולדים היוקרתיים של ברנשון, כ-50 שקל האחד (לא טעמתי, אבל שמעתי שהם טובים מאוד ושווים כל שקל). לידם נמצאות החפיסות הצנועות בהשוואה (רק 22 שקל לאחת), ודניס אמרה שהחבר שלה "דאוויייייד" מת עליהן – בצדק: השכבה התחתונה היא עוגיה ביתית, מעליה ממרח קרמל מלוח, והכל מצופה בשוקולד מריר. חגיגה של טעמים ומרקמים בפה – מדהים. מאמםםם. אם אתם מגיעים, תמסרו לדניס ד"ש ממני.
עוד קטע נחמד – ההליכה שבין תחנת מטרו Pigalle לחנות עוברת דרך רחוב מדליק (Rue Duperré) שכל כולו חנויות של גיטרות חשמליות.
עדכון אפריל 2014 – לפני כמה חודשים אירע פיצוץ גז מסתורי שהחריב את החנות כליל! (לבעלים שלום) – ולכן היא סגורה עד הודעה חדשה. את סוכריות הקרמל האגדתיות של הנרי לה רו אפשר להשיג בבוטיק החדש שלו ב – Rue Des Martyrs מס' 24, שנמצא כ-10 דק' הליכה משם
A l’Etoile d’Or
30, rue Fontaine
Metro: Blanche/Pigalle
BREIZH CAFE
במרחק נסיעת אופניים קצרה מהמלון שלי נמצא הקפה הקטן והמיוחד הזה. אך לא מדובר בבית קפה רגיל – הבעלים הגיע ממחוז בראטן שבחלק הצפון מערבי של צרפת – מקום שהתפרסם בעיקר בזכות א. החמאה הפסיכית שלו, ב. הקרפים הכהים שלו, אותם המקומיים נוהגים להכין מתערובת דלילה של קמח כוסמת ומים. הא? כן. וכך גם נראה התפריט: קרפים על קרפים על קרפים. בכל מיני ווריאציות.
אני אכלתי לעיקרית קרפ עם נקניק, גבינה צהובה, וביצה עין, וזה היה פלילי ומענג בדיוק כמו שזה נראה. לקינוח אכלתי עוד קרפ – נחשו עם מה? כן, קרמל מומלח.
במקום מגישים גם רוויון מקומי ממחוז בראטן (שנקרא lait ribot, על זה המליץ, כמובן, לייבוביץ), ולמרות שאמורים לטבול בו את הקרפ, אני פשוט שתיתי אותו ככה מהקערה, כמו שהוא, לתדהמת כל הסועדים שסביבי. הלו חבר'ס, בבית אני שותה ליטרים של השיט הזה ישירות מהמקרר, אז לא חייבת לכם דין וחשבון. ודאאפ! שימו לב, יש גם תפריט מרשים ביותר של סיידרי תפוחים, גם הם כולם מבראטן. הדבר הכי כיפי במקום הזה הוא שאין עליו פוזה, בניגוד למקומות אחרים. לא צריך להתלבש יפה, לא צריך להזמין מקום, ולא צריך משכנתא. אפשר לסגור שם ארוחה כיפית, מפנקת וחסרת גחמות בפחות מ40 שקל. אה, והוא גם פתוח בימי ראשון, זה בכלל לא מובן מאליו. רוצים לנסות את מזלכם בבית? גב' סמיטן הכינה גירסה משלה ודיווחה.
Breizh Café
109, rue Vieille du Temple
Metro: Filles du Calvaire
BISTRO JADIS (עדכון 2017: שם המסעדה השתנה ל- L'Accolade)
הארוחה הכי טובה שלי בפריז, ללא ספק. מסעדת שף קטנה ואינטימית (חובה להזמין מקום!), והשף מסתובב לו בנחת בין השולחנות, בשיא הסרוויס, ומתמנגל. התפריט משתנה לו כל יום בהתאם למצאי בשוק. במקום עם אוכל באיכות כזו הייתי מצפה להשאיר את המכנסיים תמורת ארוחת ערב, אבל לא – יש עסקיות לילה – 36 יורו לארוחה בת שלוש מנות (ראשונה, עיקרית, וקינוח). וכל מנה פצצת אטום מולקולרית, יפהפיה, ויצירת אומנות בפני עצמה.
למנה ראשונה אכלתי שרימפס קריסטל ענקי ברוטב של, קבלו, תירס, כורכום, ופופקורן. מנה אדירה. מעולם לא טעמתי שרימפס טרי, בשרני וטעים כל כך. השרץ הזה לוקח את כל האוכל שזללתי בצ'ינקווה טרה, כפר הדייגים שהייתי בו באיטליה לפני שנתיים. לעיקרית אכלתי קוביות סטייק פילה עם "מקרוני אנד צ'יז" בפרשנות צרפתית מקורית.
הקינוח של העסקית היה גליל מרנג מצופה בגלידת ערמונים ביתית, פצפוצי אורז, דבש ורוטב שוקולד. הוא היה כל כך טעים, שלא הצלחתי להחזיק את עצמי והזמנתי עוד קינוח כדי לוודא שאני עדיין חיה.
פנה קוטה בניחוח טונקה וקפה, בשכבות עם קומפוט אגסים וקוביות עוגה, והכל ברוטב, wait for it, קרמל מומלח אלוהיייייי. כשהשף חלף לו לסיבוב דאווינים הוא קלט אותי מפזרת לי באקסטזה עוד מלח גס על הקרמל מלמעלה, וניגש לקשקש. כששאלתי אותו בצרפתית מקרטעת ממה עשוי הרוטב המעולה של השרימפס, הוא נשבע שמדובר רק בחלב, כורכום (נא להגות במבטא צרפתי כבד), ותירס. נו שוין. המסעדה נמצאת ברובע ה-15 הנידח והדרומי, אבל שווה כל דקת טרחה של הגעה. האוכל נפלא, האווירה שקטה ורומנטית והשירות מדוקדק וענייני. עדכון 2017 – שם המסעדה השתנה וכעת היא נקראת L'accolade
אז מה עוד?!
ממליצה מאוד על שירות האופניים העירוני VELIB. מדובר במאות, אם לא אלפי, תחנות אופניים שפזורות בכל חור בעיר, מהן אפשר לשכור אופניים לטווח קצר, ולהחזיר בכל תחנה אחרת (בדיוק כמו תל-אופן בתל אביב). פעם התענוג היה שמור לאנשים שהיה להם כרטיס אשראי מיוחד עם צ'יפ, אבל היום כל תייר יכול להכנס לאתר, לקנות פס של 7 ימים בזיל הזול, ולהתפנן לו בכל העיר כמעט בלי חשבון (30 דק' ראשונות של רכיבה חינם). אני קניתי בנוסף גם פס שבועי למטרו (כ-13 יורו + 5 יורו חד פעמי על כרטיס מגנטי שנשאר שלכם לנצח) והייתי מסודרת. כששילמתי אונליין קיבלתי על המקום קוד של 8 ספרות והחלטתי על ססמא, אותם הקשתי בכל תחנה כדי להוציא אופניים. לכל המקומות שצויינו בפוסט זה השתמשתי, לפחות בחלק מהדרך, באופניים האלו. בעיר יש המון שבילי אופניים ייעודיים (כמו שצריך, לא כמו "שבילי האופניים" הכסת"חיים שיש בתל אביב), והתחנות זמינות 24 שעות ביממה, בניגוד לתחבורה הציבורית שנפסקת סביב חצות.
סבבה. אז מה עוד?
פייר הרמה, מהפוסט הקודם, נשאר טעים כשהיה.
הפעם לא וויתרתי על המילפיי (עוגת שכבות של בצק עלים עם מלית פרלינה ואגוזי לוז). משהו לא מהעולם הזה.
ההפתעה הגדולה – קרואסון "איסאפן" מצ'וקמק שישב לו בודד ועצוב בצד התגלה כהברקה שלא תיאמן – קרואסון בטעם וורדים, שקדים, ליצ'י ופטל.
באיזור סן ז'רמן הטרנדי שווה להסתובב באופן כללי, אבל רחוב Bonaparte הוא אטרקציה יוצאת דופן. אם מזדמן לכם לטייל בגני לוקסמבורג, אני ממליצה למצוא אותו אחרי שאתם יוצאים – הוא יוצא לכיוון צפון מהפינה הצפון-מערבית, ויש בו המון פינות חמד קטנות.
במס' 35, לדוגמה, יש חנות ספרים שנקראת ASSOULINE עם ספרים יפהפיים, כבדים, ומעוצבים היטב (שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, לא לקנות ולא לסחוב את הכובד במזוודה). הנושאים נעים בין בישול, לייפסטייל של אנשים מפורסמים ועשירים, עיצוב הבית, אופנה, וכד'. יש גם ספה נוחה ואפשר לשבת, לעלעל, ולשקוע בחלומות על חיים פוטוגניים בצל עצי דקל בקריביים.
אחר כך אפשר לדדות לחנות השוקולד הסמוכה ולזלול שוקולדים עם מילוי אלמותי (כן, ניחשתם).
וגם להתפעל מהאריזה הגאונית (שמרתי, שמרתי). צפונה משם יש גלריות אמנות מהממות, וחנויות אספנים קטנות ויפות.
במס' 21 יש גם סניף של LADUREE, עם פארק קטן וחמוד ממול.
פה אפשר לשבת בניחותא לוודא שהקוני אמאן עדיין טעים כמו שזכרתם מהפעם הקודמת.
תשאירו קצת פירורים ליונים.
בשוק Marche d'Aligre עדיין שולטים האלג'יראים ביד רמה, והכי כיף להפתיע אותם בצ'יט צ'ט בערבית, ואז הם לא מבינים מאיפה באתם עליהם.
בחנויות הסמוכות קניתי גוש נאה של גבינת עיזים רכה ופירקתי לה את הצורה יחד עם בגט ופטל טרי.
אז אלה היו ההיילייטס של הטיול שלי – הדובדבנים שבקצפת. יש לכם עוד המלצות? דווחו בתגובות.
לחצו כאן לקריאת הפוסט הקודם על פריז, עם שלל המלצות נוספות.
בקרוב – מתכון מעולה לתבשיל עוף חורפי וסמיך, עם 4 מרכיבים בלבד.
עדכון – למי שקצת לחוץ מההתנהלות עם התפריטים במסעדות בלי לדעת צרפתית, כאן יש מילון צרפתית-אנגלית להמון מושגי אוכל שיעזור לכם לפענח 90% מהמילים בתפריט. אני ערכתי אותו לקובץ וורד והדפסתי לי עותק שיהיה בתיק. בסוף לא נגעתי בו :)
אם אתם סקרנים לראות את פריז בצורה קצת יותר "חיה", לכו לאיבוד בקליפים המעולים של דיוויד לבוביץ בפריז. תתחילו עם ההוא שבשוק, ואז לא תוכלו להפסיק ותצטרכו לראות את כולם.
בדיוק בזמן, מתחילה את החודש השני שלי בפריז!
תודה!
אגב אתר מעולה: http://www.parispatisseries.com
הרגת אותי. אני הולך לשדוד בנק ולטוס לפריז
פוסט נפלא, הרגת אותי עם התמונות ועשית לי חשק לחזור לפריז.
נטלי
גם אותי הרגת, מון דיה! אם ככה זה ממשיך, אותך לבית הדין הבנ"ל.
וואו גם לי עשית חשק לחזור לפריז, לא ייאמן שלא ביקרתי באף אחד מהמקומות האלה!
תגידי איפה אפשר למצוא קינוח שמכיל קרמל ממולח? לפעמים בא לי להתפנק בחוץ ולא להכין בבית
גם אני מת.
נפלא!
תני לי להתחיל קודם ב- DAMN!!
שנית, באוגוסט האחרון הסתובבתי ברחובות פריז למשך שבוע (אוף, אני רוצה לחזור!!), וכמובן שנכנסתי לסניף של LADUREE ברח' בונפרטה (וגם אני כמעצבת, שמרתי את האריזות של המטעמים שקניתי מהם).
לצערי הרב, מרבית העסקים בפריז סגורים באוגוסט-ספטמבר, וזה כולל את כל חניות המתוקים והשוקולדים שעברתי בסביבה (כל מה שנותר זה המון תמונות של חלונות ראווה מרהיבים), אבל מה שכן, נתקלתי בגלידריה (שהגיעה מאיטליה) שממוקמת ברח' 81 Rue de Seine ונקראת GROM (בימים עמוסים את עלולה להמתין כחצי שעה בתור, מניסיון) ויש להם מבחר מאוד ספציפי של גלידות, הכל נעשה במקום כמובן. הם בעיקר מוכרים בגלידות השוקולד המריר שלהם, אבל אני החלטתי לקחת אחד מטעמי הוניל – וכמעט בכיתי מהתרגשות שראיתי שמדובר בוניל אמיתי ולא איזה ונילין תעשייתי.
בנוסף, מאפייה קטנה ומקסימה שעושה שוקטים נפלאים, אבל שכחתי את שמה, אני רק זוכרת שהיא נמצאת בAvenue Parmentier, לקראת המספרים הגבוהים.
וואו, אני לגמרי מתה, אני רוצה הכל, את הקרואסון עם הפטל וכל השאר גם!
את טיול היום הולדת האחרון שלי , עשיתי כמעט אחד לאחד עם ההמלצות שלך ושל ליבוביץ..
חשבתי שלא אחזור לפריז לפחות עוד שנה – שנתיים , אז חשבתי…
שומרת , שומרת!!!
תודה
חיה
אנחנו נוסעים ביולי ל-10 ימים ( כנס של הבעל) ומאד אשמח להצעות לטיולים, ביקורים, ארועים, טיפים , לאו דווקא המקומות המופרסמים לתיירים. תודה מראש
!!!Maji tu es fou
כל הריר כאן נשפך על המקשים, ממש עבירת במ"מ
יא אללה. אין לי מה לומר. בא לי לאכול את כל הדברים שיש כאן חוץ מאת היונים
שאלה: אנחנו טסים עוד חודש לפריז ושמעתי המלצות חמות לגביי האופניים אז למרות הקור נראה לי שנשתמש באופציה הזאת. את חושבת שאפשר להסתדר ולהגיע ממקום למקום עם האופניים, ז"א מכיוון שאין מפה… איך אני אמצא את הלובר והאייפל וכדומה.
יש איפשהו מפה ל"ילדים מפגרים" שאומרת בדיוק איפה כל דבר?
מאיה עונה: לי אפילו אין סמארטפון עם GPS, והסתדרתי בלי בעייה. כל עוד יש לך מפה ואת מסמנת לעצמך את המסלול הכללי, ואת עוברת ברחובות ראשיים יחסית, אז קשה ללכת לאיבוד. בסמטאות קטנות זה סיפור אחר (אבל כיף בפני עצמו). בנוסף, בכל רחבי העיר פזורות מפות ציבוריות גדולות עם סימון "X אתה כאן", ואם בכל זאת מאבדים קצת כיוון הן עוזרות מאוד. בניגוד לרכבת התחתית ("המטרו"), עם האופניים קשה לאבד כיוון. ההסתבכויות הכי גדולות שלי היו ביציאה מהמטרו, שם היה קשה לי מאוד לדעת לאיזה כיוון אני פונה.
אלוהים אילו תמונות!!!
כאבים בלב ואקטיבציה של בלוטות הרוק. זה מה שעשית לי עם התמונות האלה
היי מאיה
ממליצה או מכירה איזה סדנת בישול פה בפריז?
אני ממש רוצה לעשות אבל לא מכירה ובטוחה ששווה את זה.
מאיה עונה: הסדנאות מאוד יקרות, והאלה הזולות יותר תמיד היו מלאות כל פעם כשניסיתי להרשם (שבוע מראש, יכול להיות שאם תזמיני חודש מראש אז יהיה לך יותר מזל). נסי מהרשימה של לבוביץ, ואף פעם אל תזמיני אונליין מבלי לדבר איתם בטלפון, כי ממה שאני ראיתי, בדרך כלל יש קשר מאוד רופף בין מה שכתוב באתר למה שמתקיים במציאות.
התעללות בקוראי הבלוג חחחח
טיפ – ממליץ לקנות ספרים באנגלית מהאינטרנט באתר האנגלי The Book Depository. יש בו מבחר עצום של ספרים, הם שולחים לכל העולם והכי חשוב… המשלוח בחינם!!! באתר יש מידי פעם כל מיני מבצעים והנחות ויוצא די זול לקנות משם (למשל בקניה האחרונה שלי, סט מהודר של סדרת ספרי שיר של אש וקרח ((משחקי הכס)) כך שיצא שכל ספר עלה 30 שקל!!).
חברה קנתה משם את ספר הקאפקייקס של מרתה סטיוארט בזמנו בהזמנה מוקדמת לפני שהוא יצא, הגיע אליה 4 ימים אחרי שהתפרסם בארה"ב ובסטימצקי בכלל לא שמו אותו על המדף תקופה ארוכה וכשכן שמו מחיר מטורף..
בקיצר, מאיה, כדאי לקנות משם.
עשית לי חשק שלא יאמן!!
תודה :-)
אפשר אולי גם מתכונים של השחיתויות האלה? או שחזור משוער של מתכונים? משו?
אם הייתי מליונרית הייתי מממנת לך נסיעות בכל אירופה רק כדי שתחזרי עם פוסטים כאלה.
טוב, אז למרות האזהרה בפייסבוק, נכנסתי רעב, ותאמת שאני קצת מצטער על זה.. אבל תהיי בטוחה שבקיץ כשאני אהיה בפריז אני ישר הולך לפייר הרמה, ואוכל כמה קרואסוני ליצ'י , מקרונים, וטארטלטים אינפינמנט ואנילה.
הו מיי.
טוב שלא התחלתי לנשנש את המסך.
אם הייתי מעשנת, לגמרי הייתי מדליקה סיגריה אחרי התמונות הללו….
הפוסט הזה מושלם ! בתזמון קוסמי, ביום שבו הזמנו כרטיסים לפריז לעוד חודש.
לצערי אין לנו אפילו מעט צרפתית. גם לא מקרטעת…
השאלה שלי היא איך מסתדרים במסעדות עם התפריטים ? יש תפריטים באנגלית ? האם החבר'ה מדברים קצת אנגלית ?
תודה,
נועה.
מאיה עונה: רוב האנשים ברחוב לא יודעים אנגלית, אבל במסעדות לרוב המצב קצת טוב יותר, אבל לא הרבה יותר טוב (תפריט באנגלית זה עניין של מזל. ב-JADIS היה דווקא). קודם כל, ברגע שאת מנסה לתקשר איתם בצרפתית, ולו המקרטעת ביותר, את אוטומטית זוכה ליחס טוב יותר. ולכן פותחים כל שיחה עם כל נותן שירות ב: בונז'ור מדאם/מסייה, פארלה וו לאנגלה, סי וו פלה? (היוש גברת/גבר, מדבר אנגלית באמא'שך?), ואז כל אחד, גם אם הוא לא יודע מילה יענה לך: ohhh, a leeetle.
צריך ממש לדעת כמה מילים בסיסיות כדי לתפקד – לבקש תפריט (קארט – carte), מי ברז (און קאראף דו – une carafe d'eau), להגיד תודה (מרסי – merci) ובבקשה (סי וו פלה – sil vous plais), סליחה (פרדון – pardon), וכד'. לא לשכוח בסוף כל משפט להגיד sil vous plais, אחרת יחשבו שאת גסת רוח. חשבון = לאדיסיון (l'addition). אה, ואף פעם אל תקראי למלצר שלך גארסון (garcon) כי זה נחשב ממממממש חוצפה. קוראים למלצרים כמו לאנשים רגילים – מדאם או מסייה. לגבי האוכל – שימי לב למעלה – עדכנתי את הפוסט עם מילון האוכל שערכתי לעצמי. אל תהססי גם לנבור קצת ביוטיוב, יש כמה וידאואים חמודים שיעזרו לך עם ההגייה.
בא לי בזמן מצוין הפוסט הזה – בסוף פברואר אני בפריז לחמישה ימים ואני בדיוק בשיא שלב ליקוט ההמלצות.
המסעדה שציינת כאן נכנסת היישר ל"שורטליסט". יש עוד מסעדות שזכורות לך במיוחד?
מאיה עונה: Les Zygomates הייתה מצויינת, אבל אני כבר הייתי באיזור שלה ואני לא בטוחה שהייתי חוזרת במיוחד. Jadis שווה את ההיסחבות. בפוסט הקודם המלצתי על Chez Dumonet שהייתה מעולה. ב – Biche au Bois הייתה ארוחה עסקית מצויינת כולל ראשונה, עיקרית, קינוח, ופלטת גבינות ענקית ב-32 יורו. יש שם קדירות מעולות וגם בשר ציד. אני אכלתי קדירת "במבי" בתפוחים שהייתה נפלאה.
אוי, אני מתה על Breizh cafe! איך שחזרתי לארץ חיפשתי בנרות קמח כוסמת כדי להכין גלטים (זה השם של הקרפים המלוחים), ובסוף התפשרתי על קמח מלא עם תוספת של כוסמת קלויה וטחונה במטחנת התבלינים שלי. זה לא יוצא כזה כהה אבל הטעם… ממממ…
אחד הדברים שהבאתי איתי בחזרה היה צנצנת של caramel beurre sale – הרוטב האלוהי של הברטונים. מסתבר שלא קשה להכין אותו, אבל החמאה בארץ לא משתווה לחמאה הצרפתית :(
http://www.designspongeonline.com/wp-content/uploads/2011/05/Photisserie_01.jpg
אז מישהי יודעת איפה אפשר לקנות קמח כוסמת? buckwheat באנגלית.
מאיה עונה: ראי תשובתי בתגובתך שלמטה בנוגע לקמח כוסמת.
כל כך מסכימה איתך בקשר לקרמל המלוח!!!
Neta, יש קמח כוסמת בעדן טבע מרקט. השאלה האמיתית – איפה יש להשיג בארץ ציר מרק מוכן בקרטון/צנצנת כמו בארה"ב או Graham Crackers?
מאיה עונה: יודעי דבר מסרו לי שיש לפעמים גרהם קראקרס ב"סופר באבא" ברח' ירמיהו, קרוב לנמל (הסניף שמול ג'פניקה).
קראתי את הפוסט כמו רומן שערורייתי שאי אפשר לעזוב לרגע….
עכשיו אני בצבע ירוק ומרוב הנאה עלה לי הכולסטרול!!!
את חייבת לעם – להיות הטיילת האוכלת כזאת שחוזרת ומספרת.
שבתי זה עתה מפריס ובתיקי כמה גבינות: vacherin
וגבינות רכות/חצי רכות נוספות. חשוב לדעת כי בשדה התעופה מחרימים גבינות אלו בטענה כי הן בסיס לחומר נפץ !!! לא יאומן. כדאי להודיע לכל קוראיכם כי יש להטמין את הגבינות במזוודה במיכל אטום. אייר פראנס מתנערת מכל אחריות הודעה לקוני הכרטיסים אצלם. גם הסוכנים לא ידעו על הוראה זו.
לנטע: כשגרתי בירושלים (… ובישראל) קניתי קמח כוסמת בחנות טבע גדולה ברח' אגריפס, קרוב לשוק – זו חנות הטבע ההכי גדולה ברחוב. אם את לא ירושלמית, אולי תנסי בחנות טבע אחרת?
ואם את כן ירושלמית, בשוק מחניהודה יש חנות גבינות ענקית בשם "באשר" שמוכרת גבינות אירופאיות – אם לא מתעלפים מהריח אז מהמחירים – אבל א. יש להם חמאה שייתכן שתעמוד בסטנדרטים של ה-buerre sale שלך ב. כשמגיע לקוח (בתקווה עשיר) שמתעניין בגבינות, המוכרים מחלקים טעימות בנדיבות לכל מי שעומד מסביב. reste dans le coin :)
@גלעד – אחרי 5 שנים בארה"ב, אני מוותרת על גראהם קרקרס או כל אוכל מעובד שמיוצר שם… עדן טבע מרקט, יש בעיר הקודש?
@בוגי – אני גרה קרוב לירושלים, אתה מתכוון לניצת הדובדבן? אני אחפש. הבעיה היא שיש בלבול בין קמח כוסמת לקמח כוסמין, שני דברים שונים לחתולין. את בשאר אני מוקירה ואוהבת (אני משמינה והארנק מרזה), אבל לא זכור לי שראיתי שם חמאה. יבדק בקרוב.
מאיה עונה: בניצת הדובדבן בתל אביב יש בוודאות קמח כוסמת (בשקיות פלסטיק שקופות ולא תמיד מסומנות). אם יש להם סניף בירושלים אז כנראה שגם שם יש. למי שמחפש חמאה צרפתית בתל אביב, יש מעדניה טובה באבן גבירול 142, או קצת צפונה משם – יש שם חמאה ברטונית ב-25 ש"ח ל250 גרם. יקר, אך שווה חד פעמית.
@Neta- בירושלים לצערי יש רק סניפי עדן טבע מרקט בסגנון "חנות בתוך חנות", כחלק מסניפי מגה בשכונת רמות ובשכונת מלחה, לכן לא ברור לי אם המבחר שלהם גדול כמו בסניפים הרגילים שלהם.
Best. Post. Ever.
רגערגערגע פתאום קלטתי משהו. הפוסט צולם בחורף ויש פטל טרי? איפה היית, בגן עדן?
מאיה עונה: בפריז עוד לא שמעו על הקטע של העונות. גם בכל סופרמרקט ממוצע בארה"ב תמצא אפרסקים בחורף ותפוזים בקיץ. ככה זה. הם מטיסים מהצד השני של העולם.
אושר. אושר צרוף
שאלת תם: באילו שעות מוגשות ארוחות מוזלות במסעדות (עסקיותף ליליות וכו')? האם המלצר מציג אותן כאפשרות או שצריך לבקש?
מאיה עונה: בצהריים. בסביבות 12-14, למרות שצריך לברר פרטנית. תפריט העסקית מוגש אוטומטית, לפחות במקומות שאני הייתי. כמו בישראל.
תודה רבה על המאמר, קראתי אותו בשקיקה וההמלצות יילקחו בחשבון בטיול הבא בפריז.
לגבי קמח כוסמת וניצת הדובדבן, הוא אכן נמכר שם בשקיות שקופות אבל לפעמים יש להם גם קמח כוסמת מתוצרת "תבואות", בשקית אטומה. אני לא יודעת אם הטעם הוא כמו בברטניה אבל אפשר לנסות להכין את הגאלט ולראות.
אכלתי את הקרואסון הזה אצל פייר הרמה, ובאמת שהוא נראה תמים למראה, אבל שילוב הטעמים המשכר הזה עדיין חרוט בזיכרוני. כמה נפלא!
אויש, פריז! ההיית או חלמתי חלום?!
אח, פריז פריז..
העיר הזאת לעולם לא תימאס עליי. והתמונות האלה עושות חשק לעבור לשם ולבלות את שארית ימיי בשוטטות בין מאפיות.
לכבוד גיחה קצרה לשם בשבת הקרובה, תהיתי אם במקרה יש לך המלצה למסעדה שם שבה כדאי לאכול מרק בצל? לפי מה שהבנתי זה גם אחד מהדברים המומלצים בעיר..
תודה מראש (:
מאיה עונה: מרק בצל (soup l'ognion gratinee) מצויין תוכלי למצוא בכל בראסרי ממוצע. זו מנה די סטנדרטית.
לגבי קרמל קל להכנה.. זה אמנם לא "הדבר האמיתי" אבל זה מספיק קרוב בשביל לשלב בקינוחים:
קונים קופסת שימורים של חלב מרוכז, מורידים את התוית מנייר, מבשלים את הפחית כשהיא מכוסה לגמרי (!) במים למשך 2-3 שעות, מצננים לחלוטין. מקבלים משהו שדומה בטעמו ובמראהו לקרמל ומאוד מאוד טעים! אני חושבת שזה הכי טמבל-PROOF שיש להכנת קרמל בבית..
יופי של כתבה מיה. מקומות ראויים אחד אחד.
הייחוד של פן דה סוכר הוא במקרונים שלהם והכי הכי במיל פויי (אלף עלים). יש אומרים הכי טובה בפריז. אצל ז'קו ג'נין ואצל או דימנאנש א- פרי אכלתי טובות לא פחות.
ודניס אקאבו? האישה המופלאה עם הקוקיות (יודעת אידיש חופשי) עם הממתקים הכי שווים בעולם. למי שרוצה עוד תמונות ותיאורים:
"איך זה שכוכב אחד מעז- על חנות הממתקים של דניס אקאבו"
http://cafe.themarker.com/post/1170792/?last_method=edit
ועוד דבר: אחרי שקראתי היטב: ותודה שעשית פרסומת לדודים שלי:
אסולין זה שם משפחה מרוקאי יהודי. ואחד מהם , שהוא בן משפחתי, בעלים של החנות(-:
ררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר.
ררר.
פשוט מדהים. גאד בלס יו.
הפוסט כרגיל מקסים ועושה חשק.
רציתי לדעת אם יש לך המלצות למקומות ידידותיים לצמחונים?
מאיה עונה: המממ. זה אתגר. נסי לקרוא את הפוסט של לייבוביץ בנושא.
מאיה- אז את נסעת בעקבות דיוויד ליבוביץ ואני נוסעת בסופ"ש הקרוב בעקבותיך…:) תודה! את מדהימה!
מאיה עונה: תעשי חיים, וחזרי לדווח!
נובעת שבוע הבא לפריז, וראיתי שהזכרת פה בשתי מילים איזה פס שבועי למטרו שקנית. האם זה הקרנה, או משהו אחר? אפשר בבקשה טיפה פרטים על זה<
מאיה עונה: לא הבנתי את השאלה שלך. מז'תומרת הקרנה?
הייתי שמחה לבוא ולאמר שההמלצות מצוינות ונהדרות אבל לצערי על אף שניסיתי להגיע ל3 מתוך המקומות הנ"ל נחלתי כישלון חרוץ משום שבכל ההסבר הארוך, המגרה ומלא התמונות לא ציינת כי חלק גדול מהמקומות סגור בימי אמצע השבוע. לצערי הרב גם בטריפ-אדוויזר לא מצוין הנתון הארור.
אריק קייזר סגור בימי שלישי, פן דה סוקרה וברייז קפה סגורים בשני ושלישי.
מקווה לחזור בפעם הבאה לפריז בסופשבוע.
מאיה, נסעת בשתי הפעמים לבד?
לא היה מוזר לשבת לבד במסעדות? במיוחד בערב? זה נתפס שם טבעי?
אני שואל את זה כי עוד כמה שבועות אני נוסע לבד לעיר.
בהזדמנות זו, אם יש לך טיפים לנוסע סולו, אשמח…
מאיה עונה: נסעתי לבד, והיה לי כיף חיים כי עשיתי כל מה שרציתי בלי להתחשב באף אחד. אם רציתי לשבת מחוץ למאפייה ולצלם על הספסל את כל השלל למשך שעה ורק אז לאכול, זה מה שעשיתי. אם רציתי ללכת לשוק פשפשים ב-6 בבוקר כמו פסיכית ולבלות שם 4 שעות בשוטטות איטית בין הדוכנים, זה מה שעשיתי. או לשרוף שעתיים בחנות ספרי בישול. בחיים אי אפשר היה לעשות את זה עם חבר/חברה. לשאלתך לגבי המסעדות – בצהריים ישבתי לבד בלי בעייה, להיפך, לרוב זה משך תשומת לב חיובית מסביב. כולם היו מברכים אותי ב-bon appetit mademoiselle! היו גם עוד הרבה כמוני שבאו לאכול עסקית צהריים בגפם. בערב לרוב גם לא הייתה בעייה, למרות שהיו שני מקומות שחטפתי קצת מבטים (ב-BREIZH ובקפה אחר שלא זוכרת את שמו, paul bert אולי). אבל החוכמה היא לא לשים קצוץ. גם בארץ קורה שאני בדרך לאנשהו ואני יושבת לאכול איפשהו לבד. זה הכל תלוי בסוג הבנאדם שאתה. אני נהנית גם לשבת עם עצמי לבד לפעמים :) טיול לחו"ל לבד הוא חוויה שונה, אך מאוד מספקת. תעשה חיים!
[…] וכתבות בעברית, אז אפשר לקרוא על חלק גדול מהמקומות בבצק אלים, במדבר מהבטן וסתם ב"עכבר עולם". אני מעדיפה לדבר […]
אני כ"כ אוהבת לקרוא את הבלוגים שלך
את מנסחת מעולה והמתכונים אמינים..
והתמונות מהממות!!
רק כואב לי מאוד שבחורה יהודיה
אוכלת שקצים ורמסים, בשר בחלב….
מתוקה, כ"כ חשוב לאכול כשר,
ותאמיני לי ששומרי הכשרות ממש לא רעבים
ויש כ"כ מגוון- מוכשרת כמוך בטח יודעת לעשות נפלאות בכשר.
אני מציעה לך לפנות לעולם של טעמים
מדהימים וכשרים….
מאיה!אני כבר איזה יומיים מסתכל רק על התמונות מצרפת ואיטליה….אההה!!!משגע! תהיתי אם את יודעת אם יש אופציה לתכנן את הטיולים הקולינרים בצורה כשרה אך כזו שלא פוגמת בהנאה באינסופית שבאוכל…
מאיה עונה: ממממ, זו בעיה. לא נראה לי שיש דרך פשוטה לעשות את זה ועדיין להנות מהמסעדות. אפשר כמובן לרכוש דברים בשוק ולגור בדירה עם מטבח טוב ולבשל לבד.
[…] אתכם לממתקיה של דניס – דיוויד ליבוביץ ומאיה מרום (בצק אלים) נגנבו ממנה לגמרי. אני ברגע לא מצאתי אותה כי טעיתי […]
נסעתי לפריז אך ורק כי הפוסט שלך פיתה אותי.
יש לי גם לא מעט נקודות חמד שגיליתי בעצמי, שחיכיתי בקוצר רוח לשלוח לך…
פרטים בפוסט הבא:
http://liorshva.blogspot.be/2013/02/blog-post.html
תענוג לקרוא את הבלוג שלך.
אחלה פוסט, ובכלל בלוג תענוג. רציתי לדעת האם יש מקום מומלץ לקניית ממרח קרמל מומלח בפריז.
מאיה עונה: בכל סופר, ותכל'ס בכל מקום שתראה. ברוב המאפיות הנחשבות יש קרמל מומלח משובח, אך הוא יהיה יקר ולאו דווקא משמעותית יותר טוב מהסוגים הפשוטים בסופר. ממליצה לקנות צנצנות עם עיצוב "פושטי" כי יש יותר סיכוי שהן מתוצרת מקומית ולא הגיעו מאיזה מפעל מניקרגואה.
תודה רבה על ההמלצות הנהדרות ובמיוחד על ההמלצה ל קוני אמאן – אחד המאפים היותר טעימים שאכלתי. בפייר ארמה הוא אגב ממולא בפטל, פחות מוצלח לטעמי מזה של לדורה. מאוד נהננו במסעדה של שני כוכבי מישלן Passage 53, אולי תרצי הוסיף לרשימה בפעם הבאה….
היי, איזה אתר כייפי יש לך!
אני אמורה לטוס לפריז עוד שבוע ורציתי לקבל ממך בבקשה את הכתובת והטלפון של המסעדה שאכלת בה שרימפס בגודל מלמיליאן עם תירס..
תודה רבה רוני:-)
היי מאיה, פוסט מקסים! אני טסה בעוד חודש לפריז וכתבתי לי את ההמלצות שלךץ יש לי שאלה: לצערי אני לא יודעת לרכב על אופניים, תהיתי אם ראית במקרה אופניים שקיימת אפשרות להרכיב עליהן?
מאיה עונה: לא כל כך הבנתי מה להרכיב… אם את מתכוונת לטנדם אז לא ראיתי. נסי לחפש באינטרנט.
היי מאיה,
תודה על הפוסטים המדהימים וההשראה.
אני מגשים חלום קטן ובסוף מרץ נוסע לפריז לבד ליומיים וחצי :)
איפה כדאי לקחת מלון ובאיזה איזור להסתובב כדי להספיק לחוות הכי הרבה (עם דגש על קונדיטוריות) בזמן כה קצר?
וגם, אחד מהימים יהיה יום ראשון. באיזה אזור כדאי להסתובב ביום ראשון (שלא יהיה שומם ויהיו מקומות פתוחים) והאם הקונדיטוריות פתוחות ביום ראשון?
תודה!
מאיה עונה: לא בטוחה לגבי קונדיטוריות ביום ראשון – אבל ממליצה על איזור המרה – marais – איזור נהדר להסתובב ולחקור אותו ברגל, ויש בו המון קונדיטוריות טובות (המובילה שבהן היא pain de sucre. תחפור בבלוג של לייבוביץ כדי למצוא שם עוד כתובות – יש לו גם אפליקציה מיוחדת לחובבי קונדיטוריות). ביום ראשון על בולברד ריצ'ארד לנואר יש שוק אוכל ענק ומומלץ. קח בחשבון שלקונדיטוריות הממש מפורסמות תצטרך לנסוע במיוחד (לאדורה, ופייר הרמה – יש להם כמה סניפים, אבל לא במארה). לגבי מלון – ממליצה על hotel herse d'or, כפי שכתבתי בפוסט.
תודה מאיה, התשובה שלך עזרה לי מאוד וכבר הזמנתי באזור המרה חדר.
עוד שאלה אחת – באיזה מהסניפים של פייר הרמה הכי כדאי לבקר?
מאיה עונה: הייתי בשניים – אחד באיזור שצפונה לגני לוקסמבורג (שהיה קטן יחסית), והשני ליד מטרו Pasteur – והוא עדיף בעיני. בשאר לא ביקרתי.
אז גם אני חזרתי הבוקר מפריז :) לצערי , הבריז קפה שהיללו אותו פה בזכות הקרפים שלו היה מאכזב עד מאד. הקרפ היה סתמי למדי והשירות היה מתחת למצופה (ובאמת שאין לנו דרישות מיוחדות). אריק קייזר היה לעומת זאת טעים ברמות אחרות , מסיבת הפרידה שלי מפחמימות וממאפים התקיימה אצלו שעות אחדות לפני הטיסה חזרה הביתה.
בכל הנוגע לתחבורה ציבורית , אני ממליצה לכולם להוריד עוד בארץ את האפליקציה visit paris by metro, אפשר לפתוח אותה לצפות במפות של המטרו והרכבת הרגילה ללא צורך להתחבר לשירותי האינטרנט היקרים להחריד. המטרו מאד יעיל וזריז (משהו כמו כל 4 דקות יש רכבת תחתית שעוברת).
טיפ לטובת המבקרים באייפל , נסו לא להגיע בסוף השבוע כי אז תעמדו בתור משהו כמו שלוש שעות. אני ביקרתי באייפל ביום ב' (אחרי שמרבית האירופאים חזרו לעבודה) והמתנתי שעה בלבד. למצטיינים אני ממליצה להזמין כרטיס מראש (אין צורף אפילו להדפיס ,אלא רק להציג את הברקוד שנשלח אליכם באמצעות האימייל) שימו לב שבביקור שהוזמן מראש יש להזין שעה מדויקת של הגעה.
מאיה עונה: מביקור לביקור אני למדה אט אט שאריק קייזר שולט ביקום. למורת רוחם של הפריזאים הסנוביים, שטוענים שהוא סתם עוד רשת גדולה שמשתלטת על העסקים הקטנים של העיר.
בעוד שבוע – בחג השבועות נוסעים לפריז. בשנה שעברה היינו גם בחד השבועות וביקרנו ברוב במקומות שהמלצת והיה סוףףףף והשנה רצינו להשלים את מה שלא הספקנו.
מאד רצינו ללכת לחנות השוקולד של דניס A L’ETOILE D’OR אך האם זה נכון שהיא נסגרה לצמיתות? מישהו יודע אם כדאי ללכת לאזור או שלוותר?
http://parisbymouth.com/explosion-shuts-down-a-letoile-dor/
מאיה עונה: כמו שכתבתי, החנות אכן סגורה עד הודעה חדשה. ראו את תחתית הפוסט האחרון שלי להמלצות עדכניות – כולל שוקולטייר ומאפייה שווה בסמוך לחנות הנ"ל.
היי מאיה,
כנראה שאני ובן זוגי נטוס לפריז בקרוב – ואין כמו פוסט שלך כדי להכיר קצת יותר טוב את השטח.
השאלות שלי הן קצת שונות ואולי טיפה פרטיות (אבל לא באמת) ולכן אני ממש אעריך אם תעני –
1) האם תקציב של 1000 ליום לזוג שרוצה לאכול טוב (לא כולל לינה וטיסה כמובן) ולבקר במקומות (ללא שופינג) הוא מספיק לדעתך?
2) בהנחה שאני רוצה לקנות כלים וכמה חומרי גלם מגניבים ביותר – אבל לא יותר מדי, מה התקציב הדרוש לזה פחות או יותר?
תודה שוב, פשוט אין בקרבתי פודיז שנסעו לפריז כך שאין לי את מי לשאול…
מאיה עונה: 1. מספיק מעל ומעבר. לדעתי אפשר להסתדר אפילו עם 700 שקל ביום, אם לא פחות. תלוי לכמה מוזיאונים נכנסים וכמה פנסי שמנסי אוכלים. נסו להשיג מקום ל-septime – אחת המסעדות הכי טובות בפריז (אני עוד אכתוב פוסט על הביקור הבלתי נשכח שהיה לי שם), עם כוכב מישלן – יש להם עסקיות במחיר מצחיק -30 יורו בלבד. אבל קשה להשיג מקום… 2. תלוי אם את רוצה לקנות יד שניה או לא. באיזורים שפירטתי אני מניחה שתקציב של 100-150 יורו יספיק לך לאבזור כיפי ב-g. detou ובחנויות הכלים שליד. 3 קילו שוקולד וולרונה עולה 35 יורו למיטב זכרוני, וזו הייתה הקנייה הכי טובה שלי אבר (היורו ממש נמוך עכשיו בגלל כל השטויות של יוון – ואנחנו מרוויחים!). תהניייייייייייייייי
תודה רבה, אני מתה עלייך :) תגובה מפורטת ומושקעת הרבה מעבר למה שציפיתי! XOXO
אנסה את מזלי עם המסעדה ;)
הי! אפשר פוסט פריז חדש ומעודכן עכשיו שאת חיה שם?
מאיה עונה: אוטוטו חוזרת לארץ! אני עובדת על זה… יש חומר טוב!