• לבצק:
• כוס וחצי קמח
• 100 גר' חמאה קרה
• חצי כפית מלח
• 1 כפית סוכר
• לקרמל:
• 1 כוס סוכר
• 2 כפות מי ברז
• חצי כפית מלח

• לפרי:
• 13-15 משמשים קשים וחמוצים – בערך חצי קילו
• 2 כפות סוכר
• 1 כפית תמצית וניל
• קליפה מגוררת דק מלימון אחד (לא חובה)
• 1-2 כפיות מיץ לימון (רק אם המשמשים רכים)

בשביל טארט טאטן מושלם צריך בעיקר משמשים (או תפוחים), וכמה מוצרי מזווה פשוטים:

כולם מרכיבים ביחד את שלושת חלקיו של הטארט:
1. פלחים של פרי כלשהו (נניח, משמש בשרני וטעים! או תפוח ירוק מזן גרנד סמית')
2. בצק פריך – כבר דיברנו עליו בעבר (לא רוצים לטרוח? הכינו עם בצק עלים קנוי)
3. קרמל – קונספט חדש בשבילכם

מומלץ מאוד להשתמש במשמשי בוסר – ז"א משמשים קשים יחסית וחמוצים יחסית. הם אלה שיעברו את האפייה הכי טוב וישארו יציבים בלי להפוך לקוואטצ', וככה גם הטארט לא יצא מתוק מידי, כי החמיצות של המשמשים תתן קונטרה לקרמל. בשביל למלא תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ, או תבנית מרובעת של טוסטר אובן, צריך בערך 13-15 משמשים. אם התבנית גדולה יותר, צריך יותר (תקנו בערך 22 ליתר בטחון, מקסימום תנשנשו את השאר).

מי שלוקח את עצמו ממש ברצינות אופה את הטארט באותה התבנית שבה הוא מכין את הקרמל, ופשוט מסדר מעליו את הפרי ומניח את הבצק. מבחינתי זו דרך מצויינת לחסוך בכלים מלוכלכים, אבל לא לכולם יש מחבתות שאפשר להכניס לתנור (ולא, מוישה, המחבת קקמייקה הזו ב-9.90 שאתה מכין בה חביתה לא יכולה להכנס לתנור), ולכן במתכון כאן אפיתי את הטארט בתבנית רגילה של עוגה.

ברגע שהקרמל מוכן ההרכבה מאוד מהירה ואפשר יהיה לשגר לתנור מיידית, ולכן את הבצק והפרי נכין קודם.

נתחיל עם הבצק. כל מי שקורא בבלוג הזה יותר מיומיים וחצי כבר יודע להכין בצק פריך, אבל נחזור על הצעדים הפשוטים שוב. ובגלל שאנחנו כבר בשוונג של לרדת אל העם, נכין את הבצק ידנית.

אחד העקרונות החשובים ביותר בבצק פריך הוא לעבוד עם חמאה קרה מאוד, ולא לעבד את הבצק יותר מידי כדי לא להפוך אותו לקוואטצ'. ולכן יש לנו קונץ: לא רק שנשתמש בחמאה קרה, נחתוך אותה מראש לקוביות קטנות וניתן לה זץ בפריזר כדי שיהיה לנו יותר קל ויותר מהיר לעבוד עם הידיים (אפשר להניח את הקוביות בפריזר על נייר העטיפה של החמאה). אם יש לכם פוד פרוססור הקפאת הקוביות אופציונלית כי הידיים שלכם לא מחממות את החמאה תוך כדי עבודה. הפוד מקצר את התהליך מאוד, אבל יש יותר כלים לשטוף. אם רוצים ממש להשקיע, אפשר להקפיא גם את הקערה והקמח, ואז בכלל יהיה קלי קלות.

מכינים בצד חצי כוס מים קרים קרים (אפשר עם קרח, אבל מודדים לפני ששמים את הקרח).

מערבבים בקערה את הקמח יחד עם המלח והסוכר. כן, יש יחסית הרבה מלח ויחסית מעט סוכר, זה בכוונה וזה בסדר. הטארט מאוד מתוק והבצק נותן לו קונטרה. זה כל השוס של הקינוח הזה.

שמים בקערה את קוביות החמאה הקפואות ומטלטלים אותה ככה שיצופו בקמח.

עובדים במהירות עם הידיים ומשפשפים את קוביות החמאה יחד עם הקמח בין האצבעות עד שהן מתמוללות והופכות לגושישים קטנטנים. מידי פעם מערבבים את כל תערובת הקמח וחוזרים לשפשף בין האצבעות.

ממשיכים בתהליך עד שרוב קוביות החמאה נעלמות, ונוצרת תערובת פירורית רק עם גושים קטנים של חמאה פה ושם.

הסימן לכך שהחמאה פוזרה כהלכה היא כשחופנים את תערובת הקמח הפירורית בתוך האגרוף והיא נשארת דבוקה כגוש.

ועכשיו לשלב הטריקי – אנחנו רוצים להפוך את הבצק הפירורי הזה למשהו שאפשר לרדד לעיגול יפה. אז בואו נוסיף את המים. 99% שתצטרכו את כל חצי כוס המים, אבל תתחילו עם חצי כמות קודם. מזרזפים חצי מהמים הקרים מעל הבצק (זהירות שלא יפול פנימה קרח!!) ומערבבים עם מזלג כדי לפזר את המים בבצק וליצור גושים גסים. בשום פנים ואופן לא לשים את הבצק עם הידיים, או מערבבים הרבה מידי כדי שיווצר גוש אחיד של בצק. מגיעים רק למצב של גושים גסים ולא מעבר. הנה ככה:

אם הבצק פירורי ויבש מידי (בדרך כלל נשארים הרבה פירורים למטה), מוסיפים את שאר המים ומערבבים עם המזלג עד שמגיעים למצב של גושים גסים. אם עושים את זה בפוד פרוססור זה בול אותו דבר. מפסיקים את העיבוד ברגע שמתחילים להיות גושים גסים, אבל אסור לעבד עד שנותר גוש בצק!! אם עשיתם את זה הבצק גמור, והדבר היחיד שיציל אותו זו מנוחה ארוכה מאוד במקרר (אחרת כשהוא נאפה הוא נהיה קשה ומגעיל, ולא פריך ומתפורר).

ועתה, לטריק הרומני שכולכם כבר מכירים ומוקירים, כי אני הרי לא הולכת ללכלך (או לנקות) את השיש שלי בשביל המתכון הזה.

לוקחים שקית ניילון של סופר (נקייה!!!) ופורשים אותה על השיש כשהצד שלמעלה הוא בלי כיתוב (זה משאיר צבע על הבצק). שופכים את כל הפירורים והגושים של הבצק למרכז של השקית, ומקפלים מעליה את השוליים בכל הצדדים. את הקערה של הבצק שומרים בצד, כי תכף נשתמש בה שוב.

מועכים את הבצק לצורה של פיתה עגולה ושטוחה ונעזרים בשולי השקית כדי לא לגעת בבצק. נעזרים במשקל הגוף וממש נשענים על הבצק כדי לאחד אותו.

אם צריך, מקפלים אותו לתוך עצמו ומועכים שוב, כדי ליצור ממש גוש שטוח ואחיד של בצק, שלא מתפורר כשלוחצים עליו. זו לא לישה של ממש, אלא רק איחוד של הבצק למיקשה אחת, אחרת הוא יתפורר כשננסה לרדד אותו.

בשלב זה רוב השפים והקונדיטורים המדופלמים יגידו לכם: "נו נו נו לכם!! בצק פריך יש לצנן במקרר לפחות 45 דקות לפני שמרדדים!". ועל זה אני אומרת: פחחח. לא מזמן הגעתי לסדנת אפייה אצל קונדיטור מאוד מפורסם, שהדגים לנו הכנה של טארט טאטן ולא הפסיק לדקלם לנו כל מיני הוראות קשוחות שלימדו אותו בצרפת על צינון בצק פריך ורידודו. השף החביב עמד בגבורה בכל השאלות החופרות ששאלתי אותו – נניח, למה הוא לא מצנן את הבצק אחרי הרידוד, כי נורא קשה לרדד בצק קר וקשה (התשובה: ככה). או למה הוא מוסיף עוד חפיסה שלמה של חמאה לקרמל אם אפשר להסתפק ב-20 או 30 גרם (התשובה: תכל'ס אפשר, רק הוא לא חשב על זה). בסופו של דבר הבצק שלו יצא יבש ומתפורר כמו עוגיית עבדי, וזה רק הוכיח לי שכל העקרונות הצרפתיים האלה שווים לתחת. אם אני, שלמדתי לאפות לבד מהאינטרנט, מצליחה להכין בצק פריך יותר טוב ממיסטר שף קונדיטור אז להרבה אנשים יש תקווה.

אז איפה היינו? אה, כן, לא צריך לקרר את הבצק לפני שמרדדים. כי הוא סתם נהיה קשיח וזה יעשה לכם חיים קשים. את הצינון, שהוא כן חשוב למרקם הפריך של הבצק, נעשה אחרי שהבצק יהיה כבר עיגול מרודד ויפה, ואנחנו כבר נהיה עסוקים בדברים אחרים כמו קרמל וכאלה.

אז פותחים את השוליים של השקית בחזרה החוצה ושמים על עיגול הבצק כפית גדושה אחת של קמח. טופחים עליו כמה פעמים עם היד כדי לפזר את הקמח למעלה. מרדדים עם מערוך לעיגול קצת יותר גדול מהקוטר של התבנית שלכם. אם אין לכם תבנית עגולה, תכינו בתבנית מלבנית קטנה, כמו כזו של טוסטר אובן נניח (חוקי לגמרי! הרי משטרת הטאטן מסיירת רק בצרפת) , ואז תרדדו את הבצק למלבן.

אז איך מרדדים לעיגול מושלם ואחיד? טריק שלמדתי ממרת'ה. מרדדים בכל פעם רק לכיוון הרחוק מכם, ומאמצע הבצק בלבד.

מקפידים לרדד רק לכיוון 90 מעלות בדיוק מקו האמצע, אחרי כל רידוד או שניים כאלה, מסובבים את השקית שמתחת לבצק (איזה כיף! שומדבר לא נדבק! אפשר לקחת אותו לסיבוב הוקי קרח בבית!) ב-30 מעלות בערך, ומרדדים שוב. משתדלים לרדד רק בכיוון הישר ההפוך מכם ולא מתפתים לרדד באלכסונים הצידה, כי אז העיגול לא יצא עגול ומושלם.

חוזרים על התהליך עד שנוצר עיגול בערך בעובי 3 מ"מ עד חצי ס"מ. מעבר לכך והבצק יהיה עבה מידי, פחות מכך והבצק יהיה דק מידי ולא ירגישו אותו.

אני אוהבת שמרגישים את הבצק ולכן מרדדת לעובי חצי ס"מ. כאן בתמונה השתמשתי בתבנית 24 ס"מ. הבצק הזה יספיק גם לתבנית גדולה יותר בקוטר 26 ס"מ, רק תרדדו אותו דק יותר.

פנו לכם מקום בפריזר, והרימו את השקית יחד עם הבצק, ככה כמו שהם, היישר לתוך מדף פנוי בפריזר. חשוב שהבצק יהיה מונח על משהו שטוח יחסית, כי הוא יתקשה וישאר בצורה שבה הוא יושב בפריזר. משאירים אותו שם לרבע שעה בערך, עד ששאר חלקי הטארט מוכנים. הצינון הזה יגרום לבצק להפוך ליותר פריך באפייה.

השלב הראשון מאחורינו. את השלב הזה אפשר להכין עד חודש מראש, ואם עוטפים את הבצק היטב בכמה שכבות של ניילון נצמד (לא כמו שעשינו עכשיו, שמנו אותו ככה בלי כלום, כי זה ממש לזמן קצר) הוא נשמר נהדר בהקפאה ואפשר להשתמש בו ישר מהמקפיא לתנור בלי להפשיר (ולהוסיף כמה דקות לזמן האפייה). הבצק יכול לשבת עד 4 שעות "עירום" במקפיא ללא עטיפה. מעבר לכך הוא יספוג טעמי לוואי של פריזר.

ועכשיו לשלב הקל ביותר: הפרי. אם אתם משתמשים במשמש כל מה שצריך לעשות זה לקרוע אותו לשניים ולהעיף את הגלעין. ועכשיו יש שלב אופציונלי שלדעתי מאוד מאוד מוסיף: שמים את כל חלקי המשמשים בקערה שבה ערבבתם את הבצק ומוסיפים 2 כפות גדושות של סוכר וכפית אחת של תמצית וניל. אני השתמשתי במקל וניל אמיתי, חציתי אותו בבמרכזו, וגרפתי החוצה את כל הגרגרים השחורים היפים מכל חצי. אם רוצים, אפשר להוסיף פנימה גם קליפת לימון מגוררת דק דק.

הוניל וקליפת הלימון פשוט יהפכו את הטארט לפצצת טעם מטמטמת. בלעדיהם זה יוצא סתם מתוק וזהו. אם המשמשים שלכם לא ממש קשים אלא רכים ומתוקים, אני ממליצה להוסיף קצת מיץ לימון (בערך כפית אחת או שתיים) כדי לאזן את המתיקות. במקרה זה עדיף גם לא להוסיף סוכר אלא רק לערבב אותם עם לימון ווניל. אם משתמשים בתפוחי גרנד סמית' (צריך בערך 2-3 גדולים בשביל תבנית 24 ס"מ), אין צורך לערבב אותם עם סוכר, כי הטארט יוצא איתם פחות חמוץ. רק צריך לקלוף אותם ולחתוך לשישיות (לחתוך לחצי, להעיף את הגרעין, וכל חצי לחלק לשלושה פלחים). לתפוחים יש נטייה להשחיר כשהם יושבים בחוץ, אבל זה לא משפיע על הטעם שלהם, ובסוף הם גם ככה יהיו חומים, אז לכם לא אכפת.

אז סיימנו את שלב א' ושלב ב'. ועכשיו לאתגר האמיתי.

מילת אזהרה: קרמל זה דבר חם מאוד, והוא נדבק לכל דבר. כשאתם מכינים קרמל אסור לאף אחד (במיוחד ילדים) להכנס למטבח ולטרטר לכם את השכל. צריך להתרכז ואסור לעשות שום דבר אחר במקביל. תשחקו fruit ninja כשזה יהיה בתנור. אה כן, ותתחילו לחמם את התנור ל-220 מעלות לפני שתתחילו עם הקרמל, כי לוקח לו הרבה זמן להגיע לחום הגבוה הזה.

לוקחים מחבת גדולה ושופכים לתוכה כוס אחת של סוכר לבן. מטלטלים את המחבת כדי שיתפזר בשכבה אחידה. מטפטפים מעל הסוכר 2 כפות של מי ברז. המים לא אמורים להרטיב את כל הסוכר וזה בסדר.

מבשלים את הסוכר על אש גבוהה עד שהוא נמס לשלולית שקופה. אסור לערבב!!!!

אם חלק מהסוכר לא הצטרף באחידות לשלולית השקופה, מותר להטות בעדינות את המחבת עד שהנוזל "בולע" את גרגרי הסוכר. לא מטלטלים את המחבת ולא מערבבים. מה שכן, מפזרים מלמעלה חצי כפית מלח. כן, חצי כפית. לא להתווכח, סמכו עלי (לא, אמא, זה לא יוצא מלוח). חובה!! אין לוותר על המלח.

ממשיכים לבשל את הסוכר ועכשיו מתחילים לשים לב היטב למחבת ובמיוחד לשוליים שלה – המטרה שלנו היא למצוא את הבצבוצים הראשונים של גוון זהוב. לפעמים, בחלק מהמחבתות, הגוון הזהוב מתחבא מתחת לסוכר המבעבע. ולכן, אם עובר יותר מידי זמן ולא רואים צהוב בשום מקום, אפשר טיפה להזיז את הסוכר בקצוות כדי לראות אם מתחתיו מבצבץ קרמל זהוב (או פשוט להריח, זה בדרך כלל מגיע עם ריח טוב של קרמל).

למה אני כל הזמן אומרת לא לערבב? כי זה מה שקורה כשמערבבים או מטלטלים את הקרמל בשלב מוקדם מידי:

זה לא סוף העולם, בסוף כל הגושים נמסים ונוצר קרמל תקני לחלוטין:

אבל יותר קשה לתפוס אותו ברגע הנכון ולהוריד מהאש לפני שהוא נשרף.

ברגע שרואים קצת צהוב, זה הרגע בו אפשר להתחיל לערבב, וכך "להפיץ" את הצבע הצהוב בשאר שלולית הסוכר כדי לצבוע את כולה בצבע אחיד.

וזהו, יש לכם קרמל. חכו בערך 5-10 שניות כדי שהצבע יעמיק טיפה, אבל לא שנייה מעבר, כי ברגע שהקרמל זהוב זה ממש עניין של שניות עד שהוא הופך לחום ואז הוא שרוף ומגעיל ואסור להשתמש בו.

אם אתם רוצים לצמצם קירצופים אח"כ, רפדו מראש את התבנית שלכם בנייר אפייה. אני לא טורחת. מזגו את כל הקרמל לתוך התבנית. טלטלו את המחבת כך שרוב הקרמל יצא החוצה, אבל אל תעשו יותר מידי מאמץ להוציא את הכל. זה חם וזה דביק והכפית וחצי שתוציאו לא שווה את הסיכון של כוויה.

טלטלו גם את התבנית כדי שהקרמל יצפה את כל התחתית כשהוא עדיין חם, לפני שהוא מתקרר ומסמיך. כשהוא מתקרר אי אפשר להזיז אותו יותר. זהירות, התבנית עצמה מתחממת מאוד.

ועכשיו לבדיקה הקריטית – בדרך כלל נשארת כמות קטנה של קרמל על המחבת החמה. טבלו כפית קטנה בקרמל ואז טבלו את אותה כפית בכוס של מי ברז כדי לצנן אותה (חובה!! זה ממש חם!). תנו לק. טעים, הא? כמו סוכרייה. אם הקרמל שעל הכפית מר או מריר, אל תשתמשו בו. אם הוא בעיקר מתוק, ועם ניואנסים קטנים של מרירות, זה בסדר. לקרמל שרוף יש טעם מר חזק ותוקפני שאי אפשר לפספס.

מה עושים אם נשרף הקרמל?

היופי במתכון הזה הוא שאם פקששתם את הקרמל (וזה קורה לטובים ביותר מאיתנו – גם לי לפעמים) אז אפשר לשטוף את המחבת ולנסות שוב מיידית, כי בסך הכל בזבזנו כוס של סוכר. הבצק והפירות עדיין שלמים ותקינים, ואפשר פשוט לנסות עוד נגלה ולהכין את הקרמל עוד פעם. אפילו הקרמל שמזגתם לתבנית אמור להתקשות כמו סוכריה ואפשר להחליק אותו החוצה או אפילו לכופף טיפה את התבנית ולשבור אותו, כך שאפשר יהיה להעיף החוצה את שברי הקרמל הפסול ישר לפח, מאוד בקלות (רואים בתמונה?).

אם הקרמל באמת שרוף, הוא מתקשה ממש לדיסקית של קרמל מוצק, ואז אפשר לפעמים אפילו אפשר להחליק החוצה את הדיסקוס השלם (במיוחד אם הוספתם לו קצת חמאה).

המחבת עדיין חמה, לשמחתנו, ולכן הקרמל השרוף עדיין רך וגמיש, וזה קלי קלות לנקות אותו.

כל מה שצריך לעשות זה לשפוך פנימה כוס עד כוס וחצי של מים רותחים (אפשר גם מים רגילים, ייקח יותר זמן הרתחה), להרתיח על אש גבוהה לשתי דקות, לקרצף היטב את תחתית המחבת עם כף עץ כדי להעיף את כל השאריות הדבוקות, ובסוף לשפוך את הכל הצידה (לא לכיור, זה חם!! אני מפנה את הפסולת לסיר בצד ואח"כ כשהכל מתקרר אני שופכת לכיור). חשוב! לפני שמשתמשים במחבת שוב צריך גם לתת לה שטיפה תחת מי ברז זורמים (לא צריך סבון), כדי לוודא שאין שאריות של "מיץ" קרמל שרוף שעלול לקלקל לנו את הנגלה הבאה.

כשהמחבת שטופה היטב ואין בה שאריות דביקות של קרמל שופכים כמה שיותר מים החוצה, ומניחים בחזרה על האש. זה בסדר אם היא קצת רטובה, כל עוד אלה מים נקיים ולא מי קרמל שרוף. שופכים שוב כוס חדשה של סוכר, ומנסים עוד פעם. לא קרה כלום, ואף אחד לא צריך לדעת. כל עוד עליתם על זה בזמן שהקרמל שלכם נשרף, הכל בסדר והטארט ניצל מכישלון.

הצליח הקרמל? יופי. אחרי שהוא מצפה את תחתית התבנית באופן אחיד, אפשר לפזר עליו כמה קוביות קטנטנות של חמאה, שיימסו מיד מהחום, ויעשירו את הרוטב שיווצר באפייה. אני מתקמצנת על השומן פה ו"מלווה" חצי סנטימטר של חמאה מהחבילה שבה אני משתמשת לבצק. זה בסדר, הקמח לא ייעלב.

אם השתמשתם במקל וניל כמוני, הניחו גם אותו על הקרמל בתחתית התבנית. הוא נראה מעולה ומוסיף עוד טעם של וניל.

ועכשיו שתי דקות הרכבה, ולתנור.

קודם כל וודאו שאכן חיממתם מראש את התנור ל-220 מעלות (כן, זה חום גבוה מאוד, וזו לא טעות). אם אתם עובדים עם טוסטר אובן, אני ממליצה לעבוד רק על 200, כי הבצק מאוד קרוב לגוף החימום העליון ואנחנו לא רוצים שיישרף).

סדרו את חצאי המשמשים (או פלחי התפוחים) במעגלים צפופים כך שהם עולים קצת אחד על השני וכמעט עומדים במאונך על הקרמל.

ומעל הכל, גולת הכותרת: מוציאים את הבצק הפריך מהפריזר, וככה עם שקית הניילון שלו הופכים אותו ישירות על התבנית. הבצק קר וקשיח כך שהשקית אמורה להתקלף ממנו בלי שום בעייה ובלי להדבק. דוחפים פנימה את שולי הבצק לתוך התבנית (אם הבצק קשה מידי ממששים אותו קצת עם האצבעות כדי לחמם ולרכך אותו, כדי שאפשר יהיה להדק אותו פנימה בלי לשבור אותו. אם נשבר, לא נורא, באפייה הכל מתאחה).

אופים את יצירת האומנות הזו למשך 20 דקות בדיוק, או עד שהבצק למעלה אפוי וזהוב. זמן האפייה זהה למשמשים ולתפוחים.

בזמן שהתבנית בתנור מתכננים כבר איך הולכים להפוך את התבנית בלי לעשות בלגן, ומכינים את כל האמצעים הדרושים:
1. צלחת הגשה לפחות בקוטר של התבנית ועדיף קצת יותר גדולה
2. רשת צינון או קרש חיתוך גדול, לבידוד חום התבנית בזמן ההפיכה
3. שתי כפפות או מגבות מטבח עבות, כי זה חם

את ההפיכה עצמה נבצע מעל הכיור, למקרה שיש הרבה נוזלים בתבנית (אתם לא רוצים שהם יישפכו לכם על השיש, או יותר גרוע, על הרגליים).

ברגע שהתבנית יוצאת מהתנור, מניחים אותה על הרשת או קרש החיתוך, ומעליה מניחים הפוך את צלחת ההגשה. בזמן ההפיכה כל שלושת הקומות (צלחת / תבנית / קרש) חייבות להשאר צמודות זו לזו. מחזיקים את הכל ביחד עם המגבות או הכפפות.

לוקחים את הקונסטרוקציה מעל הכיור, סופרים 3.. 2.. 1.., והופכים במהירות.

שומעים "בום" קטן, שזה הטארט שצונח מהתבנית ישירות אל תוך הצלחת.

הופכים את התבנית ורואים שחלק מהקרמל עדיין דבוק אליה. זה בסדר, גם לי זה קורה. בואו נמוסס אותו לרוטב טעים.
מוזגים לתבנית חצי כוס מים רותחים (אפשר גם מים רגילים, ייקח יותר זמן) ומחזירים לתנור החם לחמש דקות. מוציאים (התערובת תבעבע מאוד) ומערבבים עד שנוצר רוטב אחיד וחלק:

מטפטפים את הרוטב מעל הטארט.

המשמשים חמוצים וטעימים, והרוטב המתוק מאזן אותם. אם אתם מעדיפים טארט פחות מתוק, אתם יכולים להגיש את הרוטב בצד, וכל מי שרוצה יוסיף לו. שימו לב, הרוטב מסמיך מאוד כשהוא מתקרר, אז אם אתם מראש יודעים שלא תמזגו את כולו על הטארט, עדיף להוסיף לתבנית 3/4 כוס מים, כדי שהרוטב לא יהיה סמיך כל כך.

מגישים עם שמנת חמוצה (אפשר גם נענע! זה מעולה!) ומתענגים על כל ביס.
הטארט נשמר במקרר לשבוע לפחות, אם יישאר ממנו משהו.

ככה נראה טאטן תפוחים שהכנתי בתבנית פאי קטנה מחרס (פשוט חתכתי את התפוחים קטן יותר, וחתכתי עיגולי בצק בגודל המתאים:

ככה נראה טארט טאטן תקני בגודל מלא. יאם:

פינת התכל'ס
חותכים 100 גר' חמאה קרה לקוביות קטנות ומקפיאים ל-10 דקות. מערבבים בקערה כוס וחצי קמח יחד עם חצי כפית מלח וכפית סוכר. מוסיפים את קוביות החמאה (אם רוצים, שומרים הלוואה של קובייה או שתיים בצד לקרמל) ומשפשים בין הידיים עד שנוצר בצק פירורי שנשאר כגוש כשחופנים אותו. מוסיפים עד חצי כוס מים קרים ומערבבים עם מזלג עד שנוצרים גושים גסים. נזהרים מעיבוד יתר, ולא מגיעים למצב של גוש בצק אחיד. שמים את הפירורים על שקית ניילון נקייה ומשטחים למעין פיתה. מקמחים קלות ומרדדים לעיגול בקוטר מעט יותר גדול מהתבנית, בעובי של כ3-5 מ"מ. מקפיאים את הבצק לרבע שעה לפחות. מחממים תנור ל-220 מעלות (200 בטוסטר אובן).

מערבבים 13-15 משמשים חצויים ומגולענים באותה הקערה של הבצק יחד עם 2 כפות סוכר וכפית תמצית וניל (אפשר גם קליפת לימון מגוררת דק). אם המשמשים רכים ומתוקים מוותרים על הסוכר ומוסיפים 1-2 כפיות מיץ לימון במקום. אם מכינים עם תפוחים – קולפים, חוצים ומגלענים 2-3 תפוחי גרנד סמית', וחותכים לשישיות. אין צורך לערבב עם סוכר.

שמים כוס סוכר במחבת גדולה ומפזרים 2 כפות מים מלמעלה (לא אמורים להרטיב את הכל). מבשלים עד שנוצרת שלולית שקופה, מוסיפים חצי כפית מלח (כן!!!) וממתינים עד שמופיע גוון זהוב בשוליים. מערבבים עד שכל הקרמל נצבע בזהוב, ומוזגים אותו לתבנית האפייה. בודקים את הקרמל שנשאר במחבת עם כפית, טובלים אותה במים קרים, וטועמים כדי לוודא שהקרמל לא מר (חשוב!!). אם הקרמל שרוף, לא נורא – שוטפים את המחבת היטב במים רותחים (ראו פירוט) ומכינים שוב. מפזרים על הקרמל החם בתבנית את קוביות החמאה ששמרנו (לא חובה). מסדרים את חצאי המשמשים במעגלים מעל הקרמל. מניחים מעליהם את הבצק מהמקפיא, ותוחבים את שוליו פנימה. אופים כ-20 דק' או עד שהבצק מזהיב. הופכים בזהירות מעל הכיור לצלחת הגשה. מוסיפים חצי כוס מים רותחים לשאריות הקרמל הדבוק לתבנית ומחזירים לתנור ל-5 דקות. מערבבים ויוצקים את הרוטב על הטארט.

אזהרה: לא להכין את הטארט בתבנית מתפרקת, לא משנה כמה היא "אטומה" – הקרמל נוזל החוצה ומטנף את התנור – ראו הוזהרתם…
הערה: אפשר להרכיב את הטארט מראש כולל הבצק, הקרמל והפרי, ולשמור במקרר עד 24 שעות מראש (לא יותר) לפני האפייה. אופים ישירות מהמקרר ומוסיפים קצת זמן לאפייה.

אוף טופיק
אוצו רוצו לבלוג החדש והיפהפה שפתח ידידי הטוב גל ממליה, מעצב ובשלן מוכשר, כדי לחלוק עם העולם את יצירות האומנות שהוא רוקח במטבחו כל שבוע. לא להכנס רעבים.