בצק אלים | רשימות ממטבחה של מעצבת - Part 4



עוגיות נוטלה בחמש דקות 

נחשב אצלי: מתוק ומושחתיום שני, 30 בנובמבר 2015

אני יודעת אני יודעת, הפוסט הזה הוא קצת בדיחה, את העוגיות האלה כבר כמעט כולם מכירים (ספציפית מי שיש לו חיבור אינטרנט עובד), במיוחד כשהן הציתו את הרשת באש שנה שעברה. אבל מי שלא קורא למחייתו בפורום "אמהות מבשלות יחד" (המבדר והמעולה! במיוחד לעת לילה כשכולם ישנים) – אני מוכנה לתפקד על תקן מרימת הדגלון – ולדווח לכם שמדובר במתכון גאוני, וכל כך "בצק-אלימי", ממש ללקק את האצבעות. אז באמת שלא יכולתי להתאפק, ועל כן סליחה מראש. ואפרופו לא יכולתי להתאפק, עשיתי במתכון המקורי (שיוצא יציקתי וקובבתי משהו) קצת שינויים כדי שהעוגיות תצאנה קצת יותר פאדג'יות וטובות-מראה. שימו לב, לא מדובר בעוגיות סופר עשירות ושוקולדיות, והן גם לא מאוד לוז-יות, אז אל תצפו למשהו סטייל בראוני-מריר-גורמה. אבל בתור עוגיה קקאו-אית חביבה שמכינים תוך שתי שניות וחצי, ומכרסמים לצד כוס קפה, הן מספקות את הסחורה לגמרי. כמובן שיש כמה שטיקים לשדרוג, אז ראו בסוף. הכמות: 30 עוגיות.

  • 1 כוס ממרח נוטלה
  • 1 ביצה גדולה (L)
  • 3/4 כוס קמח רגיל (לא תופח)
  • 1 כפית אבקת סודה לשתייה
  • שדרוגים אופציונליים:
  • 2 קורטי מלח / חצי כפית תמצית וניל / 2 כפות אבקת נוגט / חצי כוס שוקולד צ'יפס או אגוזי לוז קצוצים גס

עלות משוערת:

16 שקלים

עבודה נטו:

5 דקות

ההכנה

מכירים נוטלה?

בטח מכירים. הנוטלה כבר סיפרה לי שאתכם היא מכירה טוב טוב.

אז מודדים ממנה כוס אחת.

זה יוצא פחות או יותר צנצנת קטנה שלמה

או חצי צנצנת גדולה. המשך »

סיציליה 

נחשב אצלי: חו"ליום שישי, 13 בנובמבר 2015

סיציליה היא מעין גרסה פראית וקצת עארסית של איטליה, אבל בקטע ממש ממש טוב. המחירים הם חצי, האנשים פי שתיים יותר נחמדים, ובניגוד לרומא במיוחד, אף אחד לא יתפוס עליכם תחת. בכל פינה שתעצרו ותשתהו בה, ישאלו בחיוך מאיפה אתם, ולא יהססו לחלוק איתכם מיידית את כל המידע הידוע להם על מדינת הפרעוש הזו שממנה באתם, ועד כמה בעסה שבעסה שם. בחגי ספטמבר שעברו מכבר, החלטנו אני ודני להיות ישראלים טובים ולנצל בצורה אופטימלית לאקסטרים את כל ימי החופש שצברנו. לא הספקתי למצמץ והיי-הופ הוזמנו טיסות בק טו בק לסיציליה ומיד אח"כ ליפן (?!), עם עצירה קצרה בארץ ל-24 שעות של יום הפיקורים המסורתי שלנו. שתי המדינות האלה קשורות באיזשהי צורה? לא ממש. אבל "לא-קשור" זה המידל ניים שלי הרי, ולהרפתקאה הגדולה יצאנו בחדווה.

במהלך הפוסט קישרתי הרבה לתמונות אינסטגרם ממהלך הטיול, כדי קצת לתקצר – אז מי שרוצה עוד, אל תפספסו את הלינקים (וזו העת גם להגיד שאשמח לשמוע מכם פידבק בתגובות על פוסטי החו"ל האלה, עד כמה אתם באמת אוהבים אותם, ואת כמות התמונות / טקסט שבהם)

נחתנו בלילה היישר לתוך פלרמו, עיר הבירה. וכמו שנחתנו, ככה ברחנו (לא לפני שזללנו הרבה הרבה פיצה במסעדה נהדרת בכיכר המנחוסים). מיד על הבוקר העמסנו את הפקלאות על הרכבת, ונסענו ישר ל-CATANIA, העיר השנייה בגודלה באי, שנמצאת בצידו המזרחי. בחצי הראשון של הדרך פסי הרכבת היו ליטרלי על קו המים וזו הייתה נסיעה פשוט מדהימה.

מיותר לציין שבכל חור בארץ הזו באופן כללי, וגם בסיציליה, יש גלידריות מעולות. והאיטלקים לרוב מכינים את הגלידות שלהם (המכונות "gelato") מחלב, ולא משמנת, והן רכות, אווריריות וכל כך קלילות, שאפשר לאכול מהן חצי טון בלי לשים לב. וכך עשינו מיד כשירדנו מהרכבת.

בהמשך, את שלמות הנוצ'ולה-וניל הזו טעמנו באיזו שכונה סטייל רמת אביב טיכו שם אספנו את האוטו שלנו. המחיר לכדור נדיב: יורו אחד. כבר ציינתי שהתחלתי לחבב את המקום הזה מיידית?

על שוק הדגים הגדול בקטניה שמענו רבות, וכמובן שהיינו חייבים לבקר.

סיציליה, להזכירכם, היא אי. וכמובן שהאי, מתוקף היותו אי, מוקף במים מכל כיוון אפשרי, ושוחה בדגים טריים במגוון בלתי נתפס, ובטריות שגרמה לי קצת לקנא בכל האנשים האלה שראיתי שם. המשך »

מלפפונים ברוטב מיסו 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום רביעי, 21 באוקטובר 2015

חזרתי מיפן והיה היס-טרי!! וטעים. מאוד. הפוסט יגיע בקרוב (ואחריו יגיע מתישהו גם פוסט על סיציליה. הרבה חובות צברתי כלפיכם!!) אבל בינתיים הנה מעדן טעים שלא יכולתי לשמור בבטן והכנתי המון המון פעמים מאז שחזרתי. צילמתי אותו אצל גל, שייעץ ועזר לחדד טעמים. מדובר בסלט קטן וממש פשוט, יותר כמו הצעת הגשה למעשה, ולוקח בערך 3 דקות מהרגע שמתחילים להכין אותו ועד שהביס הראשון נכנס לפה. המלפפונים נקצצים גס, ונעטפים חלקית ברוטב חלקלק על בסיס חמאת בוטנים, מיסו, וטיפונת דבש ולימון. המהדרין יוסיפו מלמעלה גשם של ג'ינג'ר קצוץ דק (שאפילו אין צורך לקלף!), והשילוב של כל הנ"ל יוצר סימפוניה של טעמים ומיאו מיאו בפה. טעים, מרענן, ואפילו די בריא – הסלט הזה נראה צנוע למדי, אבל טעמו גדול באלפי שנות אור מסכום חלקיו. הכמות: 2 מנות (או אחת נדיבה)

  • 3-5 מלפפונים, תלוי בגודלם
  • 1 כף חמאת בוטנים
  • 1 כפית ממרח מיסו (2 כפיות אם המיסו שלכם צהוב בהיר)
  • 1 כפית דבש / מייפל / סוכר
  • אופציה: 1-2 כפיות מיץ לימון
  • אופציה: 1 ס"מ שורש ג'ינג'ר

עלות משוערת:

7 שקלים

עבודה נטו:

3 דקות

ההכנה

גל (הסמכות האולטימטיבית מבחינתי ליפן) שלח אותי לדים-סאמיה נחבאת בהראג'וקו, שכונת הצעירים התוססת שבאיזור שיבויה בטוקיו. מימין הצטופפו דוכני קרפים ורודים עם מוסיקה של אוטו-גלידה, ומשמאל חנויות צעצועים של 6 קומות (חכו, חכו לפוסט). ואיפשהו שם באמצע יצאה לה הצידה סמטה פצפונת שהובילה למדרחוב צדדי וכמעט נטוש, ובו המסעדה הזו, שמולה ניצבה גם מסעדה תאילנדית מסקרנת. בלי לפזול יותר מידי ימינה ושמאלה, שעטנו פנימה ותפסנו את שני המקומות הפנויים על הבר.

התפריט קטן. המחירים נעים בין 6 ל-9 שקלים לכל מנה (החישוב שעשינו למחירים ביפן הוא לחלק ב-30, כלומר להעיף 0 אחד ולחלק בשלוש). אנחנו מתחרעים ומזמינים את הכל.

יש שני סוגים של גיוזות (שכל אחד אפשר להזמין מאודה או מטוגן). מרק עוף עם אורז. ערימה של נבטים סיניים עם תבשיל בולונזי טעים. אה, וחמוצים.

והסלט הזה. הויבידיבםבם

לא מתאפקת ומזמינה עוד סיבוב מההזייה הבלתי מוסברת הזו. איך הצליחו ליצור כזה מעדן מערימה של מלפפונים. מנסה להבין מה זה הטעם חזק והמוכר הזה שהוא בכלל לא מיסו. אה! חמאת בוטנים. הוי, הם גאונים.

אז אחרי כמה ניסיונות שחזור, שכללו, בין היתר, בגלגולים שונים, גם מירין (עזבו, אין לכם בבית) וסאקה (עזבו, אין לכם בבית), הגעתי לגרסה הסופית הבאה, שהיא נגישה למדי, ומאוד מאוד דומה למקור.

הכוכב ברוטב הזה (חוץ מחמאת הבוטנים, אבל ככה זה היה במקור! לא מאוד יפני, נכון? אבל טעים!) הוא המיסו. ומה זה?

המשך »

פסטה ברוטב שמנת בטטה עם פטנט 

נחשב אצלי: ארוחה זריזהיום שבת, 26 בספטמבר 2015

(פוסט זה מגיע אליכם בעיצומו של טיול ביפן. עקבו אחרי הרפתקאותי באינסטוש! די פסיכי פה)

חלקכם כבר מכירים את הפטנט הזה, שהצית לפני שנה שריפת קוצים באינטרנטים, אחרי שהתפרסם באתר של מרתה. מכירים את זה שצריך לבשל פסטה ורוטב בנפרד (אוף)? אז עכשיו אפשר לבשל אותם יחד באותו הסיר (יאי). זה אומר שזורקים לתוכו פסטה לא מבושלת, ירקות, עשבי תיבול, מלח ומים (בכמות מדודה שבדיוק תבשל את הפסטה, ויישאר ממנה מספיק כדי ליצור רוטב סמיך בסוף), מבשלים כעשר דקות תוך כדי בחישה (זה החיסרון היחיד. ערבוב, והרבה), ויש ארוחת צהריים טעימה עם אפס לכלוך מסביב. המתכון המקורי היה על בסיס עגבניות שרי עם בצל ובזיליקום (צירפתי גם אותו בסוף), אבל אפשר למצוא באינטרנט כל כך הרבה ווריאציות מגניבות לטכניקה הזו, שחבל להשאר רק עם עגבניות. זו גרסה טעימה ומפתיעה במיוחד עם פטנט שחוסך את קיצוץ הבטטה, אחד הירקות הכי קשים ועקשניים שיש. הכמות: 4 מנות נדיבות.

  • חצי חב' ספגטי / פטוצ'יני (250 גר')
  • בטטה בינונית (כ-160 גר')
  • 2 שיני שום כתושות
  • חצי בצל קטן, פרוס דק
  • 4.5 כוסות מים בול
  • שליש כוס שמנת מתוקה
  • חצי כפית אגוז מוסקט (לא חובה)

עלות משוערת:

11 שקלים

עבודה נטו:

15 דקות

ההכנה

אפשר להשתמש בשמנת מתוקה מכל סוג או אחוז שומן, נמוך או גבוה. אני תמיד קונה את הזולה ביותר: המפוסטרת השחורה של תנובה.
לגרסה ללא מוצרים מן החי אפשר להחליף את השמנת המתוקה בקרם קוקוס (או בשמנת סויה אם אתם מחובבי הז׳אנר)

לפי הדיווחים ברשת (וגם לפי ההיגיון הפשוט) המתכון הזה עובד גם עם סוגי פסטה קצרים, כמו פנה, או קונכיות או פוזילי (הצורה של הביסלי), אבל סביר להניח שזמן הבישול משתנה טיפה, ובהתאם לזה גם כמות המים הדרושה.

באופן כללי, במידה ואתם משתמשים בסוג פסטה אחר, וכדי להמנע מרוטב מימי (אוי, אין דבר יותר מגעיל מפסטה עם רוטב מימי, נכון?), עדיף להשתמש בפוליסת הביטוח הבאה: להפחית חצי כוס מים מהכמות הדרושה במתכון, ואז בשתי דקות האחרונות של הבישול להוסיף אותם בהדרגה רק אם הרוטב מאוד מסמיך והפסטה עדיין לא מוכנה. במידת הצורך אפשר להוסיף טיפה יותר מים אם עדיין צריך. אם אתם חסרי ניסיון מטבח אני ממליצה לא לשנות את סוג הפסטה כדי שתוכלו רק לערבב בראש שקט, בלי להצטרך לעשות מולטי טסקינג עם טעימות, ערבוב, והוספות מים במקביל.

וכן, מכניסים את הפסטה לסיר עם שאר המרכיבים כשהיא נאה. לא מבושלת. יבשה. זו לא טעות.

מאתרים את הסיר הכי רחב שיש לכם (עדיף מחבת עם שוליים גבוהים כי היא תהיה מאוד מלאה בנוזלים בחלק הראשון של הבישול). אין צורך במכסה.

החוכמה היא שהבטטה תתבשל באותו הזמן שלוקח לפסטה להיות מוכנה, ואפילו יותר מזה: היא צריכה כל כך להתבשל שהיא כמעט תתמוסס ותתפרק לתוך מי הבישול הסמיכים ותהפוך לרוטב בטטה מהחלומות (אותו הדבר קורה עם עגבניות השרי בגרסה המקורית, ואתם מוזמנים לחשוב על עוד דברים שאפשר להשתמש בהם כאן – תאלתרו!! וחפשו את הפנטזיה שלכם בגוגל בצירוף השם של המתכון כדי לראות אם כבר עשו את זה, וקראו איזה זמני בישול וכמויות נוזלים עבדו. לדוגמה: eggplant one pot pasta (חצילים) או chestnut one pot pasta (ערמונים)

אני מצאתי שהכי נגיש ונוח פשוט לגלח מהבטטה פיסות דקות באמצעות אותו הקולפן שאיתו קילפתם את הקליפה החיצונית.

אז אחרי שמסיימים לקלף פשוט ממשיכים עם הקולפן ומקלפים סרטים דקים של בטטה ישירות לתוך הסיר.

למי שיש, אפשר גם לגרר גס עם פומפייה, וזה אפילו יותר מהיר.

ברגע שהבטטה מגוררת/מגולחת פנימה  אפשר לעבור הלאה

כאן בתמונות השתמשתי בבטטה גדולה יחסית, אז קילפתי בערך חצי ממנה (את השארית – כאן משמאל – פרסתי גס, זרקתי לקערת פיירקס עם כמה כפות מים, כיסיתי ובישלתי במיקרוגל כ-10 דקות ויצאו לי קוביות בטטה מבושלות טעימות!)

עכשיו פורסים בצל

ואת השום (הקלוף)

מוסיפים את שניהם פנימה, וגם את הפסטה. אם היא לא נכנסת לסיר בשלמותה, שוברים באמצע! גם פסטה מקמח מלא עובדת.

עכשיו מוסיפים את המלח.

גם זו כמות מדודה שאמורה לתבל את הפסטה, ותאמינו לי שלמרות שזה נראה הרבה, בעיני כחובבת מלח, זה עדיין יוצא קצת תפל בסוף.

כל אחד יוסיף בסוף כמה מלח שהוא רוצה. אני שמה לי מהתחלה כפית וחצי אחר כך מוסיפה עוד, אבל כדי ליצור בסיס טעמים מינימלי, תתחילו עם כפית. אם תתקמצנו כאן, שום כמות של מלח או תבלינים אחר כך לא תצליח להציל את המנה.

מוסיפים את המים. אל תחרגו מהכמות: ארבע וחצי כוסות זה בול הכמות המדויקת שתתאדה, כאמור, אחרי כשש עד שמונה דקות כדי לבשל את הפסטה ויישאר קצת רוטב סמיך וקרמי בתחתית הסיר.

את השמנת לא מוסיפים אלא שומרים בצד. היא נכנסת פנימה רק בסוף כשהרוטב כמעט מוכן.

שמים את הסיר על אש גבוהה ומביאים לרתיחה.

ברגע שזה מתחיל לבעבע בפראות ולרתוח שמים טיימר בצד לשש דקות בול. השש דקות האלה הן רק המלצה בסיסית! זמן הבישול הטיפוסי הוא איפשהו בין 6 ל-8 דקות. ייתכן וזמן הבישול של הפסטה שלכם, גם אם השתמשתם באותו סוג כמו שלי, יתארך או יתקצר בהתאם לסוג הסיר/מחבת שלכם, וחוזק הגז שלכם.

הבישול הוא על אש גבוהה, כאמור, ללא מכסה. כפי שאתם רואים לאט לאט הבטטה משנה את הצבע שלה מורוד לכתום.

אחרי שלוש דקות אפשר להתחיל לערבב מידי פעם.

בערבוב חשוב להפריד בין פיסות הפסטה, אחרת הן נדבקות ביחד בגושים ובלתי אפשרי להפריד אותם בסוף הבישול.

אחרי 5 דקות של רתיחה, המים שנשארו בסיר יתחילו טיפה להסמיך ועכשיו צריך להתחיל לערבב יותר בתכיפות.

אם תחפפו בערבוב לקראת סוף הבישול, הפסטה והרוטב עלולים להדבק לסיר ולהשרף, אז דיר בלאק.

אחרי שעברו שש-שבע דקות הרוטב כבר אמור להיות ממש סמיך, כתום מרוב בטטה, שכבר התמוססה לרסק, ועכשיו זה רק עניין של לוודא שהפסטה מבושלת דיה (יענו, רכה אך עדיין נגיסה – אל דנטה)

אחרי שהרוטב מתחיל להיות סמיך אפשר לעבור לאש קטנה כדי שלא יישרף בזמן שאתם מוודאים שהפסטה מוכנה.

שולפים פסט אחד עם מזלג ונוגסים. הוא אמור רך מספיק לאכילה, אבל עדיין נגיס ולא רכרוכי. זה בדיוק אל דנטה.

אם הפסטה עוד לא מספיק רכה לטעמכם והרוטב כבר מאוד סמיך, הוסיפו למחבת חצי כוס מים, ערבבו ועברו לאש גבוהה עד שהכל רותח שוב, ואז חזרו לאש קטנה. אחרי דקה בצעו את בדיקת המוכנות שוב.

ברגע שהפסטה מוכנה מוסיפים את השמנת המתוקה

וגם את אגוז המוסקט ומערבבים.

זהו, מוכן! מכבים את האש.

שימו לב, ככל שהפסטה יושבת בסיר וממתינה שתאכלו אותה, היא מסמיכה עוד יותר.

אז אם אתם מתכננים לאכול אותה יותר מרבע שעה אחרי שהיא מוכנה, מומלץ שהרוטב יהיה טיפה פחות סמיך ממש שנדמה לכם, אחרת היא תהיה יציקתית, כי הפסטה ממשיכה ״לשתות״ את הרוטב לאורך זמן.

גרסת העגבניות המקורית
טכניקת ההכנה, כולל זמן הבישול, דומה מאוד. המצרכים טיפה משתנים, אבל כולם נכנסים לסיר יחד עם הפסטה והמים בהתחלה. רשימת המרכיבים במקרה זה (חוץ מהפסטה שנשארת אותו דבר): 3 עגבניות גדולות ובשלות, 1 בצל בינוני פרוס דק, 3 שיני שום פרוסות, 2 גבעולי בזיליקום (לא חובה), ו-2 כפות שמן זית (כן, השמן נכנס בהתחלה יחד עם המים). מוסיפים את אותה כמות המים, מלח, ופלפל ומכינים לפי המתכון כרגיל. אפשר גם להשתמש בעגבניות שרי חצויות.

פינת התכל'ס
קולפים בטטה בינונית (כ-160 גר') ווממשיכים לקלוף ממנה פיסות דקות עם קולפן לתוך סיר רחב (או מגררים בפומפיה). פורסים גם חצי בצל קטן ומוסיפים פנימה, יחד עם 2 שיני שום פרוסות דק, וחצי חבילת ספגטי או פטוצ'יני (250 גר', נא, לא מבושל!). מוזגים לסיר 4.5 כוסות מים ומוסיפים כפית מלח ומעט פלפל שחור. לא מתפתים להוסיף יותר נוזלים, זה בול מספיק בשביל שיצא רוטב סמיך בסוף. מבשלים על אש גבוהה, ללא מכסה, ומהרגע שרותח מבשלים כ-6-8 דקות, תוך כדי ערבוב תכוף (במיוחד לקראת הסוף), עד שרוב הנוזלים מתאדים, הבטטה מתרככת, והפסטה מוכנה. כשהרוטב מתחיל להסמיך עוברים לאש קטנה וממשיכים לבשל עד הפסטה מוכנה לטעמכם. אם היא לא, אפשר להוסיף חצי כוס מים ולבשל עוד קצת. כשהפסטה מוכנה, מערבבים פנימה שליש כוס שמנת מתוקה (כל אחוז שומן) וחצי כפית אגוז מוסקט. מגישים מיד.

עוגות לבה קרמל חלבה 

נחשב אצלי: מתוק ומושחתיום חמישי, 10 בספטמבר 2015

קרמל מלוח הוא סיבה מספיק טובה לפרסם עוד מתכון לפונדנט בבצק אלים (כן, היו כבר שניים כאלה! אחד שוקולד ואחד ריבת חלב). את המתכון הזה הוצאתי מהספר החדש והיפהפה של כריסטוף אדם (דוקטור פאט-א-שו בשבילכם…), והחלטתי לשים עליו חותמת ישראלית על ידי תוספת נדיבה של טחינה גולמית. יאמי! לאחד מהניסיונות הצטרפה לא אחרת מאשר מולי יה (!), הבלוגרית האמריקאית הכבירה, שבדיוק ביקרה בארץ בליווי פרוייקט תגלית! הו, מיאו! מולי הרי ידועה כחובבת חלווה מושבעת (היא כבר ביקרה בישראל 3 פעמים וכתבה על כך אינספור פוסטים משובחים. כמה כיף לראות את ישראל דרך עיניים של צלם מוכשר מחו"ל. תתחילו בזה ודפדפו אחורה לנצח). לונג סטורי שורט, ברגע שהיא נחתה פה במטבח התחלנו לקחת טחינה גולמית ולשפוך אותה על מלא דברים, בין היתר פיצה מתוקה עם כל מיני דברים טעימים עליה – ואת העוגות ההיסטריות האלה, שגנבו את ההצגה לכל שאר הדברים. אה, והכנו גם עוגת חתונה לענבל, כי למה לא! ולכן מולי הולכת לפרסם את המתכון הזה באנגלית, ואני בעברית. וככה נפיץ את בשורת החלווה לשאר היקום! מוהאהא. ואם בא לכם על קינוח שואו-סטופר לארוחת החג, אין מתאימות מאלה. הכפילו ואף שלשו כמויות. הכמות: 6 עוגות אישיות.

  • 3/4 כוס סוכר
  • חצי כוס שמנת מתוקה
  • 100 גר' חמאה
  • 3 ביצים
  • 4 כפות טחינה גולמית (לא חובה)
  • 2 כפות קמח

עלות משוערת:

17 שקלים

עבודה נטו:

25 דקות

ההכנה

אז כמו הרבה ספרי אפייה צרפתיים, כבדים, ומלוקקים של קונדיטורים מפורסמים, גם את הספר הזה פתחתי ודפדפתי תחת הרושם הכבד שמדובר ב"קופי טייבל בוק" ותו לא. וכן, המתכונים קצרים, קריפטיים, בצרפתית, ובגרמים (בעעע). אבל התמונות… הו, התמונות. סימנתי עשרים אלף מתכונים להכין, ואת אלה ראשונות. ולמרות שהניסיון הראשון נכשל נחרצות אחרי כמה שינויים ושפצורים (בעיקר במשך האפייה) הגיחו מהתנור עוגות שחומות, רוטטות, שבתוכן הסתתרה לבה קרמלית נוזלית ועסיסית. הנגיעה של החלווה (עדינה! לא משתלטת!) מאזנת את המתיקות הרבה, ובסוף נוצר לו קינוח מעולה, זול יחסית, ובדיוק כזה שתרצו למרוח על הפרצוף שלכם תוך כדי זעקות "סילקא – יסתלקו חטאותינוווו!!", כשכל הדודות בוהות בכם.

היי מולי!!! הנה צנצנת טחינה על שם החיה האהובה עלייך! הידד!!

אפשר להשתמש מן הסתם בכל טחינה גולמית שאוהבים, מכל סוג, כל עוד היא גולמית, כן? (לא ממרח טחינה מוכן בטעם רפי כהן מהמקררים בסופר!! יש בו לימון ותבלינים ופיכסות! רק טחינה גולמית נקייה 100% שנמכרת בצנצנות פלסטיק מדפי הסופר ליד השמן, וללא קירור!). ואל דאגה, השילוב של הטחינה הגולמית עם הקרמל המתוק מניב בדיוק טעם של חלווה. זה לא יצא מוזר. למעשה, אם חשקה נפשכם בסתם חלווה, פשוט ערבבו טחינה עם סוכר או דבש, יס?

החלווה, כאמור, לא הייתה במתכון המקורי ואפשר לוותר עליה אם אתם לא בקטע. ואז תקבלו סתם פונדנט קרמל מלוח. לא שיש בזה משהו רע. חוץ מזה שזה כל כך טוב שזה רע!!! חחחחחח אני הורגת את עצמי.

לעבודה.
מתחילים עם הכנת הקרמל. לפני-כן מוציאים את השמנת המתוקה מהמקרר כדי שלא תהיה קרה קרה (המהדרין יכולים לחמם אותה קצת במיקרוגל, כדי שלא תעשה גושים בקרמל אח"כ).

שמים את הסוכר במחבת רחבה בעלת תחתית כמה שיותר כבדה. זורים מעליו את המלח (כן, זה חובה. לא, אמא, זה לא ייצא מלוח). מזרזפים מעליו 2 כפות מים (זה לא במתכון המקורי, אבל אני שונאת להכין קרמל יבש! הסיכוי לפקשוש יורד מניסיוני אם מרטיבים טיפה את הסוכר במים)

מחממים את העסק על אש גבוהה ומבשלים עד שהסוכר נמס לשלולית מבעבעת.

מבשלים כ-2 עד 4 דקות מבלי לערבב (אלא אם כן אתם רוצים שהכל יתאבן לרסיסי סוכר יבשים).

לא עוזבים את הסיר לשנייה ומסתכלים טוב טוב לראות מתי מופיע רמז של צבע זהוב שחום.

ברגע שמוצאים אותו, אפשר לערבב בעדינות כדי להפיץ את הצבע לשאר השלולית.

ברגע שהשלולית כולה נצבעת בצבע זהוב אחיד (גם אם הוא לא עמוק עדיין), עוברים לאש קטנה וממשיכים לערבב באיטיות אך ביסודיות.

הצבע של הקרמל צריך להיות טיפה יותר כהה מזהוב.

ברגע שזה קורה, מוסיפים את השמנת המתוקה ב-ז-ה-י-ר-ו-ת ומגבוה

זה מבעבע ומעלה אדים בטירוף וזה יעשה לכם כוויה אם איזשהו איבר שלכם יהיה במרחק של פחות מ-30 ס"מ מהסיר.

תיזהרו לכם, דיר בלאק!

ברגע שכל השמנת בפנים מתחילים לערבב, עדיין על אש קטנה

עד שכל הגושים מתמוססים

והרוטב חוזר להיות חלק ומבעבע בבועות חומות בהירות גדולות. מקרצפים את תחתית המחבת טוב טוב עם הכף כדי לוודא שלא מתחבאים שם גושים בדפנות.

מתחילים להוסיף את החמאה, חתיכה אחר חתיכה (לא בבת אחת. חותכים בצד לכמה קוביות ומוסיפים בהדרגה).

ומערבבים עד שהכל נמס

והתערובת אחידה.

מסירים מהאש

ומצננים את העסק כ-10 דקות

ככל שזה מצטנן זה מסמיך

משתדלים להימנע מלשתות את זה עם קש, או לגנוב לקים. טוב, נו, אפשר אולי לק אחד. או שניים.

ממשיכים לשלב הבא במתכון כשהתערובת עדיין חמימה אבל לא רותחת (ברגע שאפשר לגעת בה עם האצבע ולא לחטוף אאוצ'י).

מעבירים את הקרמל לקערה חסינת חום

טורפים פנימה את הביצים, אחת אחרי השנייה

מערבבים היטב בין לבין עם מזלג.

במתכון המקורי היו יותר ביצים, והן קצת דיללו את הטעם של הקרמל.

ניסיתי עם ביצה אחת פחות, ועדיין הצליח. הטעם היה הרבה יותר מרוכז ומוצלח והמרקם של החלק האפוי גם השתפר.

ועכשיו לחלק של החלווה!

ממממ, גמל, יאמי

מערבבים פנימה לתערובת את הטחינה הגולמית וטורפים טוב טוב עם המזלג.

אל דאגה, זה לא יתאבן כמו שקורה כשמוסיפים מים לטחינה גולמית.

והמרכיב האחרון – קמח. זה ממש מעט קמח, אני יודעת. לא, זו לא טעות.

טורפים טוב טוב

עד שהוא נטמע לחלוטין ואין גושים.

כן, הבלילה אמורה להיות קצת נוזלית. זה בסדר.

עכשיו לאתגר היחיד במתכון – אופן האפייה וההגשה.

להזכירכם, עוגות פונדנט, כדוגמת עוגת השוקולד החמה, מכילות תוך נוזלי שמשפריץ החוצה ברגע שלוקחים את הביס הראשון, וזה אומר שגם החלק העליון וגם החלק התחתון שלהן מאוד דק ועדין. ולכן, צריך לתכנן מראש איך הולכים לחלץ את העוגות האישיות ואיך לשנע אותם לצלחות האורחים, בלי שכל השפריץ ישפריץ החוצה ברגע הכי הלא מתאים (*הכנס בדיחה מתבקשת* *חה חה*), וזה לגמרי הולך לקרות כי הבפנוכו שלהם נוזלי ומתקשה רק אחרי צינון ארוך במקרר.

הדרך הכי פשוטה היא להחליט שלא מחלצים כלום ולאפות את העוגות בכלי פיירקס או קרמיקה אישיים (כמו כאלה עמוקים של קרם ברולה), או מאגים עבים. ויש גם מנז'טים חד פעמיים מאלומיניום שהם קצת מכוערים אבל זולים ופרקטים. אפשר גם ללכת עד הסוף פולניה ולעשות כמו שכריסטוף עשה בספר – לאפות במנז'טים פשוטים של נייר, כמו מאפינס, ולשנע אותם בזהירות, ככה כמו שהם מבלי לחלץ, לתוך קערות הגשה.

יש גם מנז'טים יציבים יחסית מנייר עבה (אפשר להשיג אותם בחנויות של כלים חד פעמיים ולפעמים בסופר, ובעדן טבע מרקט). מאלה אפשרי לגמרי לחלץ את העוגות ואז להפוך אותן על צלחות הגשה אישיות. (אלה השלושה כאן בצד ימין של התמונה)

אבל היזהרו ממנז'טי הנייר הדקים הפשוטים של המאפינס (השניים השמאליים בתמונה). העוגות לא יתחלצו מהן וסתם יתפרקו לכם.

האפשרות הפחות מומלצת היא לשמן את האמ-אמא של תבנית המאפינס שלכם בחמאה או ספריי שמן, וכשהעוגות מוכנות והתקררו לטמפ' החדר (הבפנוכו טיפה מסמיך), עוברים עם סכין על כל השוליים לחילוץ ראשוני, מצמידים אל התבנית קרש חיתוך או צלחת הגשה שטוחה, מצמידים את שניהם טוב טוב, הופכים, ומתפללים שהעוגות יחולצו בלי להתפרק. ואז להעביר כל עוגה בזהירות עם מרית רחב לצלחת הסועדים.

ברגע שבחרתם שיטה, חלקו את הבלילה בין שישה שקעים של תבנית מאפינס (או שישה כלי קרמיקה אישיים).

אם תבנית המאפינס שלכם כוללת יותר משישה, מלאו רק את האמצעיים.

מחממים את התנור מראש ל-180 מעלות טורבו ואופים את העוגות בין 8 ל-12 דקות. מומלץ לבדוק קצת לפני 8 דקות כדי לוודא שהתנור שלכם לא אופה מהר מידי.

העוגות מוכנות כשהן תפוחות ועשויות בשוליים, ובמרכז יש עיגול רוטט ונוזלי של כ-2 ס"מ. אל תתפתו לאפות מעבר – כי לא יהיה לכם תוך נוזלי והעוגה הזו ממש בינונית בתור עוגה אפויה רגילה.

מקסימום, אם העוגות התקררו והן ממש נוזליות מידי ולא נראות יציבות מספיק לחילוץ, אפשר לחמם את התנור מחדש ל-180 ולאפות 3 דקות נוספות.

מחלצים ומגישים חם או בטמפ' החדר.

מומלץ לזרות על הכל מלח גס מלמעלה (אלא מה?!?! נסו מלח גס מעושן שחור… עוד יותר שווה)

ניתן לצנן את העוגות המוכנות במקרר כשהן עדיין בתבנית (לפחות 3 שעות) וכשהרוטב מתקשה לחלץ בלי תקלות ודליפות. העוגות חוזרות להיות נוזליות במרכזן עם חימום של כ-15-20 שניות במיקרוגל. הן נשמרות במקרר עד שבוע כל עוד הן מכוסות היטב.

שנה טובה שתהיה לכם!! וכולם להגיד יפה תודה למולי ושתבוא לבקר שוב

פינת התכל'ס
שמים 3/4 כוס סוכר במחבת רחבה יחד עם 2 כפות מים ורבע כפית מלח (כן!). מבשלים על אש גבוהה עד שנוצרת שלולית. ברגע שיש איפשהו בשלולית גוון שחום, מערבבים כדי להפיץ את הצבע. עוברים לאש קטנה. כשהשלולית כולה בצבע זהוב-עמוק מוסיפים פנימה בזהירות חצי כוס שמנת מתוקה ומערבבים עד שנעלמים הגושים. מוסיפים גם 100 גר' חמאה חתוכה לקוביות, בהדרגה, עד שהכל נמס ואחיד. מסירים מהאש ומצננים עד שחמים למגע אך לא חם (כ-10 דק'). מערבבים פנימה בהדרגה 3 ביצים, ולאחר מכן 4 כפות טחינה גולמית (לא חובה), ו-2 כפות קמח. מחלקים בין 6 שקעים של תבנית מאפינס (או תבניות קרמיקה אישיות), ואופים על 180 מעלות בין 8 ל-12 דקות או עד שהשוליים תפוחים ובמרכז כל עוגה 2 ס"מ רוטט מאוד. מצננים קלות לפני שמשחררים. העוגות מתקשות במקרר (נשמרות עד שבוע), וחוזרות להיות נוזליות בפנים עם חימום קצר במיקרוגל.

הגרסה באנגלית של המתכון אצל מולי