• לצ'ילי:
• חצי פלפל אדום
• חצי בצל בינוני
• חצי סלסלת פטריות או חצי קופסת שימורים של פטריות
• 500 גרם בשר בקר טחון (או מיקס של חצי בקר וחצי הודו אדום)
• קופסה קטנה של רסק עגבניות (הקטנה היא 100 גר')
• 2/3 כוס מים + כף גדושה קמח

• ללחמניות תירס:
• חצי כוס קמח תירס
• חצי כוס קמח רגיל
• 1 כפית אבקת סודה לשתייה
• חצי כפית מלח
• 1 ביצה
• 3/4 גביע שמנת חמוצה (כ-150 גרם) או יוגורט או גבינה לבנה או ריוויון או שילוב ביניהם

• –

לפני שמתחילים בכלל עם הטיגון מכינים את הבלילה של לחמניות התירס. זה מאוד קשה. קמח תירס. קמח רגיל. מלח. אבקת סודה לשתייה. לחם תירס הוא מסוג הדברים שעדיף כמה שפחות לערבב אותם (כמו כל העוגות הבחושות, בערך) – אחרת יצא להם מרקם קשיח או מסטיקי, ולא רך כמו שאנחנו רוצים. אז כדי לערבב כמה שפחות עם הנוזלים אנחנו מוודאים שהכל מעורבב היטב לפני כן.

מערבבים היטב את כל החומרים היבשים עם מזלג עד שנוצרת אבקה צהבהבה בהירה.

כשהכל מעורבב טוב עושים גומה באמצע ומוסיפים את החומרים הרטובים: שוברים פנימה ביצה, ומוסיפים את השמנת החמוצה (שומרים את שארית המיכל – רבע כוס – להגשה. זה שילוב אדיר). והנה עוד משהו כיפי במתכון הזה: אם אין לכם שמנת חמוצה אפשר להשתמש בגבינה לבנה, ביוגורט או ברוויון. אפשר אפילו מיקס ביניהם – כל עוד מגיעים לכמות של שלושת-רבעי כוס. מגניב, הא? ניסיתי את זה גם עם גבינת עיזים רכה וזה יצא מעולה.

מערבבים קצת את הרטובים ביחד באמצע הגומה (שוב, כדי למנוע ערבוב יתר של כל הבלילה יחד), ואז מתחילים להזיז פנימה את התערובת היבשה. עושים 4-5 ערבובים איטיים ויעילים של הכל ביחד (עם המזלג, כן?) ועוצרים. עדיין יש גושים? נסו לשבור אותם קצת עם המזלג ו"למזג" אותם פנימה.

אל תערבבו יותר מידי. כשהבלילה מוכנה שמים אותה במקרר עד הרגע שצריך אותה.

כשלחם התירס מתקרר לו במקרר (זה עוזר קצת לרכך את סיבי הגלוטן שאולי נוצרו מהערבוב, או משהו בסגנון), קוצצים בזריזות באופן גס את הפלפל, הבצל והפטריות. מהפלפל חשוב מאוד להסיר את כל הקרומים הלבנים והמעצבנים. כדי להוציא את הגרעינים בקלות פשוט דופקים את הפלפל על הקרש חיתוך פעם פעמיים והכל נושר החוצה.

כדי לקלף בקלות את חצי הבצל, עושים לו חיתוך לגובה של השכבה החיצונית שלו. ואז היא מתקלפת מעצמה בקלות. בלי מלחמה. לא חייבים בצל סגול אגב, הוא פשוט יפה יותר.

מהפטריות מסירים את הרגליים (אני לא אוהבת אותן, אין להן טעם) ופורסים לפרוסות. מחיר הפטריות האמיר לאחרונה, ומצאתי שפטריות מיני-פורטובלו הן כבר יותר זולות משמפיניון רגילות! לאן הגענו… אם יקר לכם החליפו בפטריות מחצי קופסת שימורים, העולם לא יתפוצץ. את כל הירקות מסדרים יפה שיהיה נוח להחליק אותם למחבת בצ'יק.

ועכשיו למלאכה: שמים מחבת על האש הכי גבוהה של הגז שלכם, ומחממים אותה לשתיים שלוש דקות על ריק. בלי שמן ובלי כלום. לבד! למה? כי כדי שהמחבת תיתן מכת חום של ממש לבשר, היא צריכה להיות חמה כמו הגיהנום. כשהמחבת ממש ממש חמה (ברמה שאי אפשר לקרב את היד יותר מעשרה ס"מ ממנה) מוסיפים פנימה כף אחת של שמן רגיל (עדיף רגיל משמן זית במקרה הזה, כי הוא נשרף פחות בקלות), נותנים לשמן להתחמם קצת, וזורקים פנימה את הפלפל, הבצל, והפטריות. מטגנים כ-2 דקות תוך כדי ערבוב עד שהירקות תופסים צבע ומתרככים קצת.

מוסיפים למחבת את הבשר הטחון ואת רסק העגבניות. פה בתמונה בדיוק נגמר לי הבשר הטחון ונאלצתי להקריב 2 המבורגרי אנטריקוט שהיו לי בפריזר (סורי, דני :). מן הסתם יצא טעים במיוחד. רסק עגבניות, למי שלא יודע, מגיע בקופסאות פלסטיק קטנות ואדומות בסופר (בדרך כלל ברביעיות מחוברות). זה שימושי מאוד לבישול ביתי ומומלץ לקנות סטוקים ולשמור במזווה (כל קופסה עולה בערך שקל וחצי).

משתמשים בשתי כפות עץ כדי "לקצוץ" את הבקר ולהפטר מהגושים. מידי פעם נותנים ערבוב וממשיכים לפורר את הבשר עם הכפות. כשאין יותר גושים מניחים לו להתבשל קצת, עוד בערך 5 דקות, תוך כדי ערבוב מידי פעם.

בינתיים הולכים הצידה, מודדים שני שליש כוס מים מהברז, ומערבבים פנימה כף גדושה של קמח רגיל. האא?! כן. זה הולך להיכנס למחבת עוד מעט. אבל אל תיבהלו, כי זה יצא ממש טוב בסוף.

כשהבשר לא ורוד יותר (הוא מאפיר קצת, אבל בגלל הרסק עגבניות הוא יותר כתום מאפור. אבל כבר לא ורוד, בכל מקרה), מוזגים פנימה את המים עם הקמח ומערבבים היטב. מתבלים במלח ופלפל. התערובת תסמיך ותבריק, ותתחיל להראות פתאום כמו נזיד צ'ילי של ממש. תעמדו בזה ותמתינו רבע שעה, ותכף יהיה לכם אוכל.

עכשיו אנחנו הולכים להכניס את המחבת לתנור. אם למחבת שלכם יש ידית שהיא לא מברזל (שבדרך כלל גם לא מתחממת במהלך הבישול ואפשר עדיין לגעת בה), לא הייתי ממליצה לכם להעמיד אותה במבחן של חום ישיר בתנור – כי היא תימס, ואז זה יהיה בעסה.

מסירים את המחבת מהאש. אם צריך, מעבירים קודם לתבנית אפייה. מוציאים את תערובת הלחמניות הצהובה מהמקרר ומניחים תלוליות קטנות ממנה על גבי התבשיל המבעבע. אם יש לכם כף גלידה קפיצית של ליליפוטים זה הזמן להשתמש בה. אם לא, השתמשו בשתי כפיות. זה קצת פחות סקסי אבל לא פחות טעים. מסדרים את התלוליות כך שיהיה קצת רווח ביניהן, כי הן תופחות בתנור ואנחנו רוצים שהצ'ילי יבצבץ קצת ממתחת.

זורקים את המחבת (או התבנית) לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות (אני מתחילה את החימום כבר כשאני מתחילה לטגן ואז התנור חם ומוכן בדיוק בזמן). אופים למשך כרבע שעה, עד שהלחמניות תפוחות וצהובות ומוכנות (תוקעים שיפוד ובודקים שהוא יוצא יבש). אם הלחמניות רכות מידי ורוטטות, צריך לאפות עוד כמה דקות.

מחלקים למנות וטורפים מהר. מקשטים בשמנת חמוצה ואולי קצת כוסברה. מרגישים מקסיקנים.

פינת התכל'ס
מערבבים במזלג בקערה את קמח התירס, הקמח הרגיל, אבקת הסודה לשתייה והמלח. יוצרים גומה ומערבבים באמצע ביצה ושמנת חמוצה. מערבבים את הכל יחד רק עד שנוצרת בלילה צהובה יחסית אחידה. הזהרו מערבוב יתר. מניחים במקרר. קוצצים את הפלפל, הבצל והפטריות. מחממים מחבת על אש גבוהה "על ריק" לשתי דקות. מוסיפים כף שמן, מחממים מעט, ומטגנים את הירקות ל-2 דקות. מוסיפים את הבשר הטחון ורסק העגבניות. קוצצים את הבשר באמצעות שתי כפות עץ עד שאין גושים. מבשלים תוך כדי ערבוב כחמש דקות. מערבבים מים וקמח ושופכים את תוך המחבת. מתבלים במלח ופלפל ומערבבים. מניחים תלוליות של בלילת הבצק מהמקרר על גבי התבשיל, ומעבירים לאפייה בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, כרבע שעה (אם למחבת שלכם יש ידיות פלסטיק, העבירו לתבנית אפייה) או עד שהלחמניות מוכנות.

• שליש כוס שמן (ניתן להחליף בכמות זהה של רסק תפוחים + כף שמן)
• שליש כוס דבש
• חצי כוס תה או קפה חזק ורותח
• כוס + כף גדושה של קמח
• 1 ביצה
• שני שליש כוס סוכר (אפשר חום)
• 1-2 כפות וויסקי או ליקר שאוהבים

• 3/4 כפית סודה לשתייה
• 3/4 כפית אבקת אפייה
• 1 כפית תמצית וניל
• 1 כפית קינמון
• קורט אגוז מוסקט
• קורט תבלין ציפורן
• קורט מלח

• –

מרתיחים מים בקומקום, ובינתיים, מתחילים לערבב בקערה את כל החומרים הרטובים. בגלל שאנחנו באתגר ללכלך כמה שפחות כלים, אנחנו נמדוד את הכל באותה הכוס. ולכן נחשוב קצת קדימה. בגלל שדבש הוא דביק וסמיך מאוד ואנחנו יודעים שיהיו לנו בעיות להוציא אותו מהכוס – נמדוד קודם את השמן, ורק אז את הדבש.

שימו לב שאפשר להחליף כמעט את כל השמן ברסק תפוחים. העוגה יוצאת קצת פחות עשירה, אבל היא עדיין נשארת רכה ועסיסית. אני קונה גביעים קטנים אישיים של רסק תפוחים שנשמרים להמון זמן, וקופסה קטנה אחת בדיוק מתאימה פה – שליש כוס. אם משתמשים ברסק תפוחים, מוסיפים אליו כף אחת של שמן. צריך קצת.

ועכשיו נמדוד את הדבש. אפשר להשתמש כאן בדבש מכל סוג. ויש הרבה (דבש אקליפטוס, דבש אבוקדו, ועוד ועוד). מה שיש לכם בבית זה בסדר. צריך ממש מעט.

רואים איך הדבש מחליק החוצה בסבבה? איזה גאונים אנחנו.

מהמים הרותחים מכינים תה חזק. מודדים חצי כוס של מים רותחים ומפילים פנימה שקיק של תה. לא משנה איזה טעם (אם יש לכם טעמים שהולכים טוב עם דבש, לכו על זה).

אם אתם לא בקטע של תה, אפשר, לחלופין, להכין קפה חזק במקום התה. זה גם יוצא נהדר. פשוט מערבבים את המים הרותחים עם כפית מהקפה האהוב עליכם.

מוזגים את המשקה החם פנימה אל הקערה עם הדבש והשמן ומערבבים היטב. המים הרותחים יעזרו להמיס את הדבש הסמיך ושהכל יתערבב לתערובת אחידה. במקרה הזה השתמשתי בתה בטעם פונץ' קינמון והוא יצא חביב ואדמדם (את שארית התה ערבבתי עם קצת סוכר וטיפונת דרמבוי ויצא לי משקה מצויין).

זה הזמן להוסיף פנימה קצת אלכוהול. למזלי לדני יש בר משקאות שלא היה מבייש לאונג' בר פלורנטיני ממוצע. אז כשדני ישן את שנת היופי שלו אני מתגנבת אל הבר ולוקחת הלוואה של אלכוהול. קצת ליקר דבש (בארנייגר). אפשר גם דרמבוי, ואפשר סתם וויסקי או קוניאק. או כל ליקר שאוהבים.

בכל מקרה, לא יותר משתי כפות. בינתיים, עד שהתערובת תהיה צוננת מספיק כדי לערבב פנימה את הביצה, נוסיף את שאר האבקות למיניהן.

נתבל באגוז מוסקט ומעט ציפורן (לא הציפורן שאתם חושבים). שניהם תבלינים מאוד מיוחדים וארומטים שתורמים המון לעוגה. קונים אותם בצנצנות פלסטיק קטנות. הם לא מאוד יקרים, נשמרים לנצח, ונהדרים לאפייה. תמיד טוב שיש בבית. לא לוותר! זה עושה את כל העוגה! אבל בזהירות איתם. רק קמצוץ מכל אחד, כי הריח שלהם מאוד חזק. תריחו…

מוסיפים גם את הסוכר (אפשר לבן, אפשר חום, ואפשר מיקס של שניהם – הכל יוצא מצויין), תמצית הוניל, הקינמון, הסודה לשתייה, אבקת האפייה, והמלח. מערבבים היטב. כשהתערובת הצטננה קצת מוסיפים את הביצה (לא להוסיף אותה מיד אחרי התה, כי היא תהפוך לחביתה!), וטורפים היטב עד שמתקבלת תערובת דלילה יחסית, בצבע לא אטרקטיבי במיוחד.

אחרון אחרון חביב, לאחר שהבלילה אחידה ומעורבבת היטב, נוסיף את הקמח. מקפלים את הקמח פנימה בתנועות יעילות וארוכות רק עד שכמעט לא רואים יותר פירורים לבנים. לא לערבב יותר מידי, כי העוגה תצא מסטיקית. זה בסדר אם נשארים קצת גושים בבלילה, הם נספגים לחלוטין במהלך האפייה.

מוזגים את הבלילה לתבנית אינגליש קייק (צרה כזו, כמו של "עוגת הבית" הקנוייה). רצוי לשמן את התבנית בקצת שמן או חמאה, כדי שיהיה קל לשחרר את העוגה אחרי האפייה. אחרת היא נדבקת.

אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות לבערך 25 דקות, או עד שנועצים בעוגה שיפוד והוא יוצא כמעט נקי לגמרי, עם קצת פירורים שנדבקים אליו. לא לאפות יותר מידי כי יצא לכם עוגת חנק.

אפשר להכין סירופ טעים לציפוי העוגה: מערבבים בסיר קטן שליש כוס סוכר, שליש כוס מים ושפריץ של מיץ לימון. מבשלים על אש גבוהה לבערך 4 דקות עד שמבעבע ומצטמצם קצת. מוזגים את הזיגוג המבריק על העוגה ומפזרים עם מברשת או כף.

שדרוגים!
לא כולם מסתפקים בעוגת דבש רגילה. אפשר לשדרג אותה בקלות ולהוסיף כל אחד מהדברים הבאים לבלילה מיד לפני האפייה: פקאנים או אגוזי מלך קצוצים, אפשר גם תפוח ירוק גדול – קלוף וקצוץ לקוביות קטנות, ואפשר גם צימוקים. אפשר אפילו לפזר קצת גרנולה על פני העוגה לפני שמכניסים לתנור. במהלך האפייה הגרנולה תשקע קצת ויווצר ציפוי קראנצ'י.

להכנת דבורים ממרציפן לקישוט

קונים מרציפן לבן רגיל (לא בצורות, או טעמים או צבעים). מערבבים כמות קטנה בגודל של כדור פינג פונג עם מעט צבע מאכל שחור ולשים היטב עד שהמרציפן נצבע בשחור. מתחילים ברבע כפית בערך, ואם לא מספיק צבעוני מוסיפים עוד. אני השתמשתי בצבע מאכל ג'ל של מילטון, יקר למדי – 17 שקל לכל צנצנת צבע. עושים את אותו הדבר עם גוש נוסף של מרציפן וצבע מאכל צהוב. מגלגלים כל גוש צבעוני לחבל ארוך ופורסים לפרוסות דקיקות באמצעות סכין חדה. יוצרים שכבות של פרוסות צבע כדי ליצור את גוף הדבורה (את הפרוסות בקצוות מכדררים לכדור). לכנפיים משתמשים בשקדים פרוסים ותוקעים אותם משני צידי הגוף. את הרעיון לקחתי מהמגזין של מרת'ה סטיוארט (הופיע על העטיפה של גליון יוני). הדבורים תהיינה חמודות על כל קינוח חגיגי שמכיל דבש, וכל ילד יהנה להכין אותן (צ'מעו, אפילו אני נהניתי).

פינת התכל'ס
מערבבים בקערה את השמן יחד עם הדבש, והתה החם (או הקפה). מוסיפים פנימה וויסקי או ליקר. מוסיפים את הסוכר, הוניל, הקינמון, הסודה לשתייה, אבקת האפייה, והמלח. כשהתערובת כבר לא רותחת מוסיפים פנימה את הביצה ומערבבים היטב לתערובת חלקה בצבע חום כהה. מערבבים פנימה את הקמח בעדינות, נזהרים לא לערבב יותר מידי – זה בסדר אם נשארים קצת גושים. אופים כ-25 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, או עד שנועצים בעוגה שיפוד והוא יוצא כמעט נקי לגמרי ונדבקים אליו קצת פירורים.

אוף טופיק
ביום שישי אחה"צ התכנסנו, אוהבי קולנוע מכל קצוות היקום, בסינמטק הרצליה ליריית הפתיחה של מועדון הקולנוע של הסינמסקופ (הבלוג של מבקר הקולנוע, יאיר רווה). ההקרנה הראשונה הייתה של הסרט המצויין "לקום אתמול בבוקר" עם ביל מארי (שאותו ראיתי רק בפעם השנייה, לבושתי). ניצלתי את ההזדמנות להביא קצת עוגיות, ואז חשבנו לעצמנו – למה שלא נהפוך את זה גם למפגש אוכל? ולפיכך, קוראים יקרים, אני מזמינה את כולכם להקרנה הבאה שתיערך עוד כחודש – הסרט שיוקרן הוא "לעוף כל הדרך הביתה" (מחיר כניסה 25 ש"ח). יאיר עושה הרצאה קטנה לפני, ואנחנו נעשה חפלה קטנה אחרי. פרטים נוספים בקרוב. אני אביא עוגיות. מה אתם מביאים?

• לסלט קולסלו:
• רבע כרוב בינוני
• 1 גזר גדול
• 5 כפות רוויון
• 1 כף מיונז (מומלץ מיונז קל)
• 1 כפית חרדל
• 1 כפית סוכר (כן!)
• מיץ מחצי לימון
• מלח ופלפל לפי הטעם

• לסלט עדשים גבינה ונענע:
• 1 כוס עדשים אדומות
• כ-30 גרם גבינת עיזים מסוג "תום" (הכי מוצלח) או פקורינו או פרמזן
• חופן נדיב של עלי נענע
• 1 כף שמן זית
• מיץ מחצי לימון
• מלח גס ופלפל לפי הטעם

• –

סלט קולסלו

הסלט הזה מורכב משני דברים. התוכלו להבין מהתמונה מהם? יופי: כרוב וגזר. את שניהם קוצצים לפיסות דקיקות ומערבבים עם רוטב חמצמץ שמכינים בקלות כבר בקערת הסלט שבה נשתמש. אז הנה זה בא: מניחים בקערת הסלט את הרוויון, המיונז, החרדל, מיץ הלימון, הסוכר ומלח-פלפל וטורפים היטב עם מזלג עד שנוצר קרם אחיד בצבע חרדל בהיר מאוד. כן, זו לא טעות, יש פה קצת סוכר. אבל הרוטב לא מתוק, אל דאגה. אם אין לכם רוויון אפשר להחליף אותו ביוגורט, אבל זה יוצא פחות טעים.

אז כן, הסלט הזה לא חף ממיונז, אבל לי לא אכפת כי אני משתמשת במיונז דל שומן וזה יוצא טעים להפליא. ההמלצה שלי למיונז קל היא "מיונס" 5% שומן – אותו אני מחזיקה במקרר בעיקר בשביל הסלט הזה, ואם השומנים לא מפחידים אתכם, לכו על המלך: מיונז הלמנ'ז.

טועמים את הרוטב עם פיסת כרוב ומתקנים תיבול. אם חמוץ מידי מוסיפים קצת סוכר ורוויון. אם מתוק מידי מוסיפים קצת מיץ לימון ומלח. אם חסר טעם מוסיפים חרדל ומיונז. תקנו את התיבול לפי הטעם שלכם. ברגע שהרוטב פיקס מתחילים לקצוץ.

face the facts: גזר זה הירק שהכי בעסה לקצוץ. כל אחד יכול להיות בטוח שהסכין שלו היא הסכין הטובה ביקום עד שהוא יתקל בגזר עקשן. הם קשיחים והם סיביים. אז אם אין לכם סכין טובה יש לכם שתי אפשרויות: לקלף את הגזר לרצועות דקיקות עם הקולפן שלכם (כמו שאתם מקלפים את הקליפה ומשליכים לפח? רק להמשיך "לקלף" רצועות דקיקות מבשר הגזר ולהשליך אל תוך קערת הסלט). האופצייה השנייה היא לקחת הרבה אוויר, ולקצוץ אותו בטכניקה הבאה (בערך 2 דקות לגזר):

חוצים את הגזר לשניים לאורך, ואז חוצים אותו לרוחב. ככה נוצרים לכם ארבעה חלקים שבסיסים שטוח. עוברים עם הסכין ופורסים אותם לפרוסות דקיקות (עם סכין גדולה זה קל מאוד).

אח"כ משכיבים את כל הפרוסות על הצד (כשהן קצת עולות אחת על השנייה) ועוברים שוב עם הסכין עד שנוצרים "גפרורים" דקיקים. אם התייאשתם, תמיד תוכלו לקלף מן הגזר פיסות לתוך הסלט.

עם הכרוב אין לנו בעיות. מסירים את העלה החיצוני שלו (שהוא בדרך כלל קצת סמרטוטי ולפעמים יש עליו קצת כתמים מכוערים. אבל אף אחד לא צריך לדעת). ופשוט מתחילים "לגזום" ממנו עם הסכין. כל פעם משנים לו את התנוחה קצת כדי להמשיך בתנועה חלקה עם הסכין ליצירת שבבים (או "גפרורים", אם תרצו).

הכמויות של הכרוב הקצוץ שיוצא בסוף, אגב, הן דיספרופורציונליות לחלוטין לכמה כרוב השתמשתם. כרוב אחד בינוני (שיעלה לכם בערך 2 שקלים) יספיק לשתי קערות ענקיות של סלט. לארוחת ערב קטנה עבורי אני מסתפקת בשמינית צנועה מהכרוב השלם.

את הגזר והכרוב הקצוצים מעבירים לקערה בה הכנתם את הרוטב, ומערבבים היטב (דוגרי – הכי טוב לערבב עם הידיים, אחרת הכל נופל החוצה). אם אתם מרגישים חרוצים, הוסיפו פנימה קצת נענע קצוצה. לא יותר מזה. הכי כיף שהסלט פשוט, ואפשר להתחיל לאכול אותו מהר מהר, בלי שהוא לוקח חצי שעה להכין.

למי שבכל זאת תוהה איך הכנתי את ההמבורגר שבתמונה:
קניתי אצל הקצב 200 גרם אנטריקוט טרי. היה בו הרבה שומן וזה בסדר. ביקשתי שיטחן לי את הבשר פעם אחת לטחינה גסה. רכבתי מהר הביתה וכשהבשר עדיין צונן העברתי אותו לקערה נקייה ולשתי אותו כמה דקות בידיים. לא תיבול ולא נעליים, רק ללוש ולהטיח את הבשר בחוזקה בתחתית הקערה. זה מה שמונע ממנו להתפרק על הגריל. כיתתתי לי כתיתה נאה ושמתי אותה במקרר. בינתיים חיממתי מחבת כבדה ל-10 דקות תמימות על ריק, בלהבה הכי חזקה שיש. במקביל קליתי לי גם לחמניה בתנור. הוצאתי את הקציצה מהמקרר ומרחתי אותה בקצת שמן זית. טיגנתי אותה 3 דקות לכל צד לדרגת מדיום. בלי להזיז אותה או להציק לה – רק הפכתי פעם אחת וזהו. עגבניה, חסה, קצת מלח גס, צילום זריז, וקדימה לבטן. רוצים לקרוא עוד על ההמבורגר המושלם? לחצו למאמר מקיף מבית השף עמיר אילן.

סלט עדשים, גבינת עיזים ונענע

את הסלט הזה מגישים (הגישו, לפחות) בלחם ארז הרצליה לצד הקרפצ'יו הנהדר שלהם. כל כך התלהבתי מהגאונות הזו שהייתי חייבת לתחקר את המלצרית בנוגע למרכיבים ולשחזר מהר בבית. הסלט טעים כשהוא פושר וגם כשהוא קר (אפשר לשמור אותו לפחות יומיים שלושה במקרר והוא עדיין נשאר טעים).

הגבינה היא, במקרה זה, גבינת תום עיזים. מה שנשמע לרובנו כמו סינית, לבחורות ממחלקת הגבינות בסופר זה לא. פשוט צריך לבקש מהן 100 גרם של גבינת עיזים קשה (שזה לרוב רק תום, אלא אם כן אתם בחנות גבינות ענקית או בחלק מסניפי טיב טעם) – לשלם 14 שקל על העניין, ולהנות מכמות לשלושה או ארבעה סלטים. ניסיתי להשתמש גם בפרמזן ובפקורינו, ושתי הגבינות הללו עדיין עובדות, אבל פחות מוצלחות מהתום. אז חסכו לכם זמן וקנו את הדבר האמיתי.

לגבי העדשים, בהתחלה הייתי משתמשת בעדשים רגילות שקניתי בסופר, אבל אז, ברגע של חולשה החלטתי לנסות את העדשים האורגניות. הבדל בטעם לא מצאתי (סורי, ממש ניסיתי!) אבל כן הבחנתי שהעדשים האורגניות שומרות על המרקם שלהם הרבה יותר טוב לאחר הבישול הקצר ולא הופכות לדייסה כמו הרגילות. הנה – תראו בתמונה!

אז כל אחד שיחליט מה טוב לו ויתארגן בהתאם. לי לוקח הרבה זמן לחסל חפיסה של עדשים, אז אני מפרגנת לעצמי ומשקיעה עוד כמה שקלים בבחירה האורגנית. יכול להיות שזה hoax, אבל מה אכפת לי, באמת יוצא טוב יותר.

אז שמים כוס של עדשים אדומות (מומלץ לשטוף אותם קצת בתוך מסננת תחת מים זורמים, אבל אני עצלנית ומדלגת על זה – תראו, אני עדיין בחיים) בתוך סיר ומכסים אותם במים מהברז שיגיעו בערך 2-3 ס"מ מעל הגובה של העדשים. מבשלים על אש גבוהה ומהרגע שזה רותח סופרים 2 דקות בול של בישול ברתיחה, וטועמים. העדשים צריכות להיות "אל-דנטה" – ניתנות לנגיסה, אבל לא רכות לחלוטין. אחרת לא יוצא סלט אלא דייסה. אם צריך לבשל עוד דקה, בשלו.

מסננים את העדשים (התמונה פה מראה איך זה נראה אחרי הבישול). שוטפים כמה שניות במים מהברז כדי לצנן קצת את העדשים (הסלט הכי טוב כשהוא פושר, וככה הגבינה לא תימס לכם ותתערבב יותר טוב). מסננים היטב ומעבירים לקערה.

מוסיפים פנימה שמן זית, מיץ לימון ומלח גס ומערבבים היטב. מגררים פנימה תלתלים דקיקים של גבינת תום, קוצצים את הנענע גס ומוסיפים. מערבבים היטב, מתקנים תיבול, ומגישים.

אוף טופיק: למה לא לקנות בקוקסטור

זה שאני טמבלית שאני משלמת מחירים מופקעים על כלי מטבח שאני קונה, זה סיפור אחד. אבל לפחות אני יודעת שבאיזושהי דרך, ברוב המקרים, המחיר מצדיק את זה ואני מקבלת תמורתו אושר וחיים ארוכים (או קצת יותר קלים). אז במקרה של המטרפה של מריו בטאלי – לא כך. שילמתי עליה שישים ש"ח והיא נשברה לי אחרי 5 חודשי שימוש לא אינטנסיביים במיוחד (יש לי עוד 2 מטרפות אחרות). ניגשתי לחנות CookStore ברח' ביאליק ברמת גן שם רכשתי את המוצר, כדי לקבל הסבר או זיכוי. לא הייתה לי קבלה – זרקתי אותה אחרי שבועיים. בקופה מסרו בקרירות שהם לא מוכרים יותר את המוצרים של בטאלי, ואין אחריות עליהם. הסברתי להם בעדינות ובנועם שיש לי מטרפה מאיקאה כבר 3 שנים והיא עלתה לי רבע מהמחיר ששילמתי פה, ואני מצפה מחנות כמו ה – CookStore שתהיה ערבה לאיכות המוצרים שהיא מוכרת ביוקר רב. לקחו את המטרפה, רשמו מס' טלפון ואמרו שיתקשרו.

אחרי שבועיים של דממת אלחוט הייתי באיזור וקפצתי לראות מה קורה עם זה. למזלי הייתה שם המנהלת בכבודה ובעצמה ("שחיפשה אותי ולא הצליחה להשיג אותי"). היא חזרה בדיוק מדהים על דברי המוכרת מלפני שבועיים ואמרה לי, איך לומר במילים עדינות, ללכת לחפש ת'חברים שלי. אין להם מה לדבר איתי אחרי חצי שנה, דברים כאלה קורים, וזו בעייה שלי. אז חבר'ה, מתוך מחוייבות כנה, אני חוזרת על דבריה, למען יראו וייראו: אל תקנו דברים בלי אחריות. ועוד עצה ידידותית: אם ה-CookStore מרשים לעצמם למכור מוצרי זבל שכאלה, ועוד במחירים מופקעים, אני ממליצה לכם לבזבז את הכסף שלכם במקומות אחרים.

20.9 – עדכון: בעקבות פרסום הפוסט פנו אליי מיחסי הציבור של הקוקסטור ושלחו לי הביתה כפיצוי מטרפה חדשה (וטובה מאוד) של zyliss עם אחריות לחמש שנים.

אוף טופיק ב': להתראות מטבח יקר
אני ודני מצאנו דירה בתל-אביב. המשימה הייתה קשה וארוכה כי היו לנו דרישות גבוהות: מטבח מואר וחנייה. אז, האח-הידד, מצאנו את שניהם. אני נפרדת בצער רב מהמטבח הישן ברח' ביאליק ברמת גן, ששירת אותי בחירוף נפש וקיבל אותי בהבנה גם אם השארתי אותו קצת מלוכלך לפעמים. ככה התחלתי לבשל וככה הקמתי את הבלוג הזה. אז מטבח יקר, סיונרה.

• לבלילת השוקולד:
• 1 וחצי כוסות קמח
• 1 כוס סוכר (לבן, חום, או חצי חצי)
• רבע כוס קקאו (לא שוקולית)
• 1 כפית סודה לשתייה
• רבע כפית מלח
• שליש כוס שמן צמחי (לא שמן זית)
• 1 כף חומץ (כן!)
• 1 כפית תמצית וניל
• 1 ושלושת-רבעי כוס מים רותחים

• למלית הגבינה:
• חצי חבילת גבינת שמנת 30% שומן (בערך 110 גרם)
• רבע כוס סוכר
• חלמון אחד של ביצה (הצהוב)
• כף גדושה של קמח
• חצי כפית תמצית וניל

• –

• –

• –

מתחילים עם מלית הגבינה

רצים המון מתכונים לקאפקייקס האלה באינטרנט, ובכל התגובות באתרים, אנשים תמיד מתלוננים שמלית הגבינה לא שוקעת בצורה יפה באמצע אלא מתפזרת על כל החלק העליון ויוצאת "מכוערת". אנשים עושים כל מיני דברים מטורפים כמו להקפיא כדורים מהבלילה כדי להטביל אותם פנימה, או להזריק אותם אל תוך הבלילה עם שקית זילוף, אבל מוזר שהם לא חשבו על הדבר הכי פשוט לעשות – לשנות את המתכון, כאילו?!

אז ככה – עשיתי כמה נסיונות, ולהלן מסקנותיי: מחבילה שלמה של גבינת שמנת יוצאת יותר מידי מלית, אז משתמשים רק בחצי חבילה. ועל החצי הזה לא שמים ביצה שלמה אלא רק חלמון אחד (צהוב של ביצה). בנוסף, מייצבים את קרם הגבינה עם כף גדושה של קמח, ומכינים את העסק לפני בלילת השוקולד כדי שיהיה לו זמן להתייצב קצת במקרר.

מרוצים? יופי, אז לעבודה! שמים בקערה קטנה חצי גביע של גבינת שמנת (ניסיתי להכין עם גבינת "טוב טעם" – גבינה כחושה לאפייה, והמלית יצאה יבשושית ולא טעימה, אפילו עם תוספת של חמאה). מוסיפים פנימה את הסוכר, החלמון והוניל (אני השתמשתי במקל וניל אמיתי ולכן התערובת שלי צבועה בנקודות וניל מגניבות). טורפים היטב עם מזלג. הגבינה בהתחלה יציבה, אבל ברגע שהיא מתערבבת עם הסוכר היא מתחילה להיות נוזלית, אז אל תתלו תקוות. אחרי שנוצר לכם קרם גבינה טעים, הוסיפו פנימה את הקמח וערבבו היטב עד שאין גושים. העבירו למקרר בזמן שאתם עושים את בלילת השוקולד.

מכינים את בלילת השוקולד
עם הבלילה המרכזית זה קלי קלות. קודם שופכים לקערה גדולה את כל החומרים היבשים. סוכר, קקאו, קמח, סודה לשתייה, ומלח. הסודה לשתייה היא אבקה לבנה עדינה שניתן למצוא בקופסאות קטנטנות באיזור האפייה בסופר – שקל תשעים האחת. חוץ מלנקות קומקומים היא טובה גם לאפייה. לגבי הסוכר – אפשר להשתמש פה במיקס של סוכר לבן וחום, או רק באחד מהם. כל אחד מהשילובים יוצא נפלא. לגבי הקקאו – הכוונה היא לא לשוקולית אלא לאבקת קקאו פשוטה ולא ממותקת.

מערבבים את כל היבשים יחדיו עד שנוצרת אבקה חומה בהירה. עושים באמצע בור, ושופכים פנימה את החומרים הרטובים.

קודם שמים שליש כוס שמן. לא פחות ולא יותר (ולא שמן זית! הכוונה היא לשמן צמחי ניטרלי כמו קנולה או סויה).

אחר כך מוסיפים כף של חומץ רגיל (לא בלסמי, לא חומץ אורז, חומץ 5% פושטי שבא בבקבוקי מיץ פטל כאלה) וכן, קראתם נכון!!

ולבסוף מוסיפים את תמצית הוניל וגם כוס ושלושת-רבעי של מים רותחים מהקומקום. מערבבים את כל הנוזלים שבבאר עם מזלג.

לאט לאט מתחילים "להפיל" פנימה את גבעות הבלילה היבשה ומערבבים את הכל יחד עד שנוצרת בלילת שוקולד דלילה יחסית (בסמיכות של טחינה – סליחה על האסוציאציה אבל זה בדיוק המרקם). אם צריך, ואני תמיד צריכה, מוסיפים עוד שליש עד חצי כוס של מים רותחים כדי שהבלילה תהיה יחסית דלילה (לא נוזלית!).

אה, ואתם לא הוזים, אין בבלילה ביצים. מגניב, הא?

הטריק לכך שמלית הגבינה תישקע באמצע הוא שבלילת השוקולד תהיה דלילה, ומלית הגבינה תהיה יציבה. אחרת הגבינה תתפזר לכם למעלה וקיבלתם קאפקייקס שוקולד בציפוי גבינה, שזו לא חוכמה גדולה.

מרפדים תבנית מאפינס בעטרות נייר. בתמונות, אגב, רציתי שיראו טוב את הקאפקייקס ולא רציתי להשתמש במנז'טים, אז ריססתי עם ספריי שמן ופידרתי באבקת קקאו כדי שלא יידבק לי – זה היה סיוט לנקות את זה ואני ממליצה בחום על מנג'טים. מוזגים את הבלילה לכל שקע כך שתגיע לשני-שליש גובה בערך. הקאפקייקס תופחות מאוד במהלך האפייה וצריך גם להשאיר מקום לקצת מלית גבינה. אם יש לכם כף גלידה קפיצית מומלץ להשתמש בה – היא מושלמת למילוי השקעים – לא מטפטפת ושומרת על אחידות בכמויות בין השקעים.

מוציאים את מלית הגבינה הצוננת מהמקרר ומניחים כפית גדושה של מלית במרכז כל קאפקייק. אם יש לכם כף גלידה קפיצית של ליליפוטים כמו שלי, תשתמשו בה! המלית אמורה להשאר עגולה ויציבה, ולשקוע מעט בתוך בלילת השוקולד. גם אם היא מתפזרת לכם קצת, לא נורא, עדיין יצא טעים בטירוף.

במתכון המקורי מערבבים את השוקולד צ'יפס אל תוך בלילה הגבינה, אבל אני אוהבת לפזר מלמעלה כי זה יותר יפה.

מחממים את התנור מראש ל-180 מעלות, וכשהוא חם ומזומן מכינים את התבנית פנימה ואופים כ-12 עד 14 דקות, עד שהקאפקייקס תפוחות וקפיציות יחסית אבל עדיין רכות למגע, ואם משפדים אותן עם קיסם הוא לא יוצא יבש לגמרי, אלא עם פירורים לחים עליו.

אסור לאפות את הקאפקייקס יותר מידי כי זה מאוד בקלות הופך לעוגת חנק. אני אוהבת שהמרכז של העוגה נשאר קצת פאדג'י.

הקאפקייקס טעימות חמות מהתנור, אבל אחרי שהן מצטננות, מומלץ לשמור אותן במקרר, הן מאוד טעימות קרות!

פינת התכל'ס
מערבבים בקערה את גבינת השמנת, הסוכר, החלמון, והוניל. מוסיפים את הקמח ומערבבים עד שהתערובת אחידה וללא גושים. שומרים במקרר עד שמסיימים להכין את תערובת השוקולד. מניחים בקערה את הקמח, הסוכר, הקקאו, אבקת הסודה לשתייה והמלח. עושים גומה במרכז ושופכים פנימה את השמן, החומץ, הוניל והמים הרותחים. מערבבים בעדינות עד נוצרת תערובת דלילה (מוסיפים בין שליש עד חצי כוס מים רותחים אם סמיך מידי). מרפדים לתבנית מאפינס בעטרות נייר וממלאים כל שקע עד שני-שליש בלילה. מניחים כפית גדושה של מלית גבינה. אופים 12-14 דקות בחום של 180 מעלות עד שהקאפקייקס תפוחות וקפיציות, אבל עדיין קצת פאדג'יות (זהירות מאפיית יתר, זה עלול לצאת יבש).

עדכון חשוב
מי שיקרא את התגובות יראה שמידי פעם צצו אנשים שאפו בדיוק לפי ההוראות ולא כל כך אהבו את התוצאה. חלקם השוו את זה ל"עוגת הבית", חלקם אמרו שיש "טעם לוואי אמריקאי זול", וחלק פשוט אמרו שזה לא טעים. אני חייבת לציין שלמרות שהעוגה הזו לא מכילה ביצים ולא מכילה שוקולד אמיתי, הרוב המוחלט של האנשים שטעמו אותה אצלי (וזה בערך 30-40 איש טוטל) השתגעו עליה. אם אתם יודעים מראש שאתם רגישים לעוגות פשוטות יחסית – נסו את השדרוג הבא: החליפו חצי מכמות הקקאו ב-100 גר' שוקולד מריר מומס, והוסיפו לחומרים הרטובים שני חלמונים של ביצה. אפשר גם להחליף את השמן ב-100 גר' חמאה מומסת. המרקם משתדרג עוד יותר.

עוד תובנות ושאלות נפוצות מהתגובות
אפשר להכין את המתכון כעוגה. שטחו את בלילת השוקולד בתבנית, הניחו כפות גדושות ממלית הגבינה, וערבבו קלות עם סכין כדי ליצור דוגמת שיש יפה. את העוגה יש לאפות על 160 מעלות בין 40 ל-50 דקות, או עד שקיסם שננעץ בה יוצא נקי.

חלק מהקוראים ציינו שהכינו עם גבינה 5% רגילה ויצא מצויין. בעיני הגרסה השמנה עשירה וטעימה יותר, אבל שתדעו.

למי שאין גבינת שמנת (אני משתמשת בגבינת "נפוליאון"), אפשר להכין גרסה ביתית בקלות – מתכון כאן בבצק אלים.

אם בלילת הגבינה נוזלית לכם מידי, נסו לדחוף אותה למקפיא לרבע שעה-20 דק' כדי להסמיך אותה, ו/או להוסיף עוד כפית אחת של קמח.

הודעה חגיגית:
בצק אלים ב-"זמנים מודרנים"
אני נרגשת לבשר לכם על השקת טור האוכל החדש שלי ב-"זמנים מודרניים" של ידיעות אחרונות. במדור יתפרסמו מידי שבוע תצלומים ומתכונים טעימים ממטבחי הקט. אז כן, אמנם בעיתון מגבילים בכמות המילים ולא אוכל להפריז במגילות והסברים על כל שטות קטנה כמו שאני עושה פה, אבל אני כן מקווה שתוכלו להנות ולקבל קצת יותר "בצק אלים" לווריד מידי שבוע. והיום במדור – המדריך המלא למרנג מושלם וקינוחי מרנג קפואיםםםם. תהנו!

• כוס ורבע פסטה קצרה
• 250 גרם חזה עוף (חצי מהחזה המלא של עוף אחד)
• 2 שיני שום
• עגבניה אחת גדולה

• –

• 2 כוסות של עלי תרד
• 2 כפות שמן זית
• 1 קופסה קטנה רסק עגבניות (2 כפות גדושות)
• מיץ מחצי לימון
• אופצייה: פתיתי צ'ילי חריף

במנה הזו צריך להשתמש בפסטה קצרה שתהיה בערך באותו גודל כמו שאר המרכיבים (העוף והירקות). כך שחוץ מספגטי, תוכלו להשתמש בכל צורה שתרצו. הנה רשימה מאויירת של הרבה סוגי פסטה. תבחרו לכם אחד מוזר ותדרשו מהמוכר בסופר רק את הזן הספציפי הזה. תתעקשו. זה עשוי להיות משעשע.

לגבי התרד – אם אתם לא אוהבים, אל תשימו – אבל לטעמי הוא ממש מוצלח פה, ואפילו לא מרגישים את הטעם ה"תרדי" שלו, הוא סתם מוסיף בריאות ורעננות וחיוניות וכאלה. עלי תרד בייבי הם עלים צעירים שהם קטנים יותר ורכים יותר. אם אתם לא מצליחים להשיג בייבי, אין שום בעייה להשתמש בתרד רגיל, אבל צריך לתלוש מהעלים את הגבעולים כי הם לא טעימים כל כך.

עוד משהו שצריך פה זה חזה עוף טרי. קראו את ההסבר המורחב שלי על חזה עוף. כעקרון, אפשר גם להשתמש בחזה עוף קפוא – אבל חייבים להפשיר אותו קודם (ניסיתי להכין ישירות מהמקפיא והתוצאה מאכזבת) – כמה שעות במקרר או שעה בתוך קערת מים בטמפ' החדר (לא יותר!!).

שמים הרבה מים בסיר, מוסיפים כף גדושה של מלח (המים צריכים להיות מלוחים), ומביאים לרתיחה על אש גבוהה. בזמן שהמים בסיר מתחילים להתחמם אתם מתחילים במלאכת הקיצוץ.

קולפים שום: פורסים לו את הקצוות ומשליכים לפח. נותנים לו "זפטה" עם החלק הרחב של הסכין כדי לשבור וקצת למעוך אותו. עכשיו הקליפה תיפרד מהשום בקלי קלות. קוצצים דק דק ומניחים בצד.

קוצצים גם עגבניה גדולה לקוביות גדולות ומניחים גם בצד. שימו לב שאת כל הקיצוץ הזה עושים מראש לפני שהפסטה מתחילה להתבשל. אחרת כל הטיימינג משתבש ובזמן שאתם עסוקים בלקצוץ מהר כדי להספיק, הפסטה תתבשל יתר על המידה וחירבשתם את הכל. אתם מבינים, תיזמנתי את זה. ורק כדי להוכיח לכם:

אז כמו שאמרנו, מסיימים את הקיצוצים הראשוניים לפני שמתחילים לבשל את הפסטה וככה הכל מתקתק. כשהירקות קצוצים והמים רותחים מוסיפים פנימה את הפסטה. מבשלים אותה ברתיחה על אש גבוהה ושמים בצד טיימר לחמש דקות. מערבבים מידי פעם כי הפסטה שוקעת קצת ונדבקת. אסור שהפסטה תהיה מוכנה עד הסוף, כי היא עוברת עוד בישול אח"כ ברוטב, ובסופו של דבר צריכה אחרי הכל לצאת אל-דנטה. המרקם של הפסטה עושה את כל המנה, אז תקפידו על זה.

בזמן שהפסטה מתבשלת חתכו את חזה העוף לקוביות בינוניות בגודל ביס. אם אתם נתקלים בחתיכות קטנות של שומן היפטרו מהן. אם אתם מסתבכים – קחו מספריים וגיזמו את השומן!! (לא לשכוח להשרות את המספרים בקערה עם מים רותחים אח"כ ולקרצף היטב היטב).

אחרי חמש דקות של בישול במים רותחים הוציאו פסט אחד החוצה. הוא צריך להיות רך ברמה שאפשר קצת למעוך אותו עם האצבעות, אבל קשה לחתוך עם סכין. זו בדיוק רמת המוכנות שאנחנו צריכים!

מוסיפים פנימה את קוביות העוף וממשיכים לבשל על אש גבוהה לשתי דקות. המים הרותחים יבשלו את העוף היטב, ולא צריכה להיות לכם שום דאגה לגבי הבישול המשותף שלהם. אבל אל תתפתו לבשל את העוף יותר מכך, כי הוא יצא לכם יבש וסיבי וזה יהיה בעסה. 2 דקות בישול לקוביות קטנות בגודל ביס וזה יוצא בול! אל תשכחו שהכל עובר בישול נוסף אח"כ ברוטב. ואל תתחלחלו מהצבע הורוד בתמונה (אני כבר רואה את אמא שלי חוטפת התקף לב) – העוף הופך להיות לבן ומתבשל לחלוטין!

אחרי 2 דקות של רתיחה העוף מלבין והפסטה מתרככת מעט, זה הזמן שלנו לסנן אותם מהמים (לא לכבות את הגז, מיד נצטרך אותו). לפני שאתם מסננים, שימו מתחת למסננת כוס גדולה ואספו קצת ממי הפסטה, כי צריך אותם בשביל הרוטב. כדי שלא תשכחו תניחו לכם את הכוס בתוך המסננת בצד בזמן שהכל מתבשל. ולא, אל תתפתו לשטוף את הפסטה והעוף במי ברז. הניחו להם להסתנן בשקט.

בינתיים, שמרו את הסיר על אש גבוהה, הוסיפו פנימה את שמן הזית והשום והקפיצו ל-30 שניות עד שהשום ריחני. שפכו בחזרה פנימה את הפסטה והעוף וערבבו היטב.

הוסיפו את רסק העגבניות, העגבניה הקצוצה, והתרד. הוסיפו גם פתיתי צ'ילי אם בא לכם ותבלו היטב במלח ופלפל.

הוסיפו גם מיץ לימון (אפשר לשים מיץ מיותר מחצי לימון, זה מה שהופך את הרוטב למעדן!) והמשיכו לערבב את כל העסק על אש גבוהה עוד כ-2 דקות עד שכל הטעמים מתמזגים, והרסק הופך לרוטב סמיך.

הוסיפו פנימה רבע כוס מנוזלי הבישול של הפסטה וערבבו עד שנוצר רוטב דליל שעוטף את כל הפסטה. אם עדיין סמיך לכם, הוסיפו עוד ממי הבישול. לא לוותר על החלק הזה, הרוטב יהיה מרוכז מידי בלעדיו.

חלקו לצלחות, פזרו מלח גס, ותטרפו את זה מהר כשזה עוד רותח. מומלץ לסחוט עוד קצת מיץ לימון על כל צלחת, הוא מוסיף המון!! הייתי אומרת שאפשר להוסיף פה פרמזן מגוררת, או אולי אפילו קצת צנוברים קלויים, אבל זה כל כך פשוט וטעים שחבל לסבך את העסק.

גיוון לפחדנים / עצלנים / למי שלא הספיק להפשיר עוף: אפשר להשתמש בקופסת טונה מסוננת היטב (טונה בשמן! לא במים, זה פיכסה). מוסיפים את הטונה עם שארית המרכיבים של הרוטב (לא מבשלים אותה במים הרותחים כמו העוף).

פינת התכל'ס
מבשלים את הפסטה במים רותחים כחמש דקות עד שהיא רכה למגע אבל קשה לחיתוך בסכין. מוסיפים את קוביות העוף ומבשלים ברתיחה ל-2 דקות נוספות עד שהעוף מלבין, אבל לא מבושל לחלוטין. מסננים ושומרים כוס ממי הבישול. משאירים בינתיים את הסיר על אש גבוהה ומחממים שמן זית עם שום ל-30 שניות. מחזירים את הפסטה עם העוף ומסיפים את שאר המרכיבים. מבשלים 2 דקות. מוסיפים לפחות רבע כוס ממי הבישול עד שנוצר רוטב דליל שעוטף את הפסטה.